אינדקס עמודים 839-899

839-840 הפרק : מאמר על האספקטים של רשמים מוקדמים:
רשמים ודמיונות מוקדמים חזקים יותר מרשמים ודמיונות מאוחרים.
האחד הנו דמיון לא מכוון. ההוויה של האחד מושכת את חייו וזה לא טוב להאשים את החיים.

840-844 הפרק : לשמור את העבודה חיה בתוך עצמנו :
המרכז הרגשי הוא מושבו של הרצון, המרכז השכלי הוא המושב של מה שאנחנו יודעים,
לפי הדיאגרמות של העבודה – החלק השכלי שלנו הוא המושב של המודעות.
בדיאגרמה יש לנו מודעות אשר מושמת בתוך הקומה העליונה, רצון בקומה השנייה, ותשומת לב בקומה התחתונה.
במקרה אחד זה נאמר כי אף אחד לא יכול לשמור את המטרה שלו בעבודה
אלא אם כן מודעות, רצון  ותשומת לב-משתפים פעולה.  
אתה חייב להיות צריך – Need -  צריך לזכור את עצמך, במטרה לעשות זאת, כאשר צורך נכנס  
אז הרצון נכנס – זהו כי 'אני' משתוקק וחפץ ורוצה לזכור את עצמי.
יש אמרה : "אני רוצה לזכור את עצמי" או "אני רוצה ומשתוקק וחפץ ומייחל לזכור את עצמי".  
זה לא "אני חושב כי אני צריך לזכור את עצמי".
כאשר העבודה הופכת להיות רגשית, היא מתחילה להשפיע על חלק הרצון אשר בתוכנו.
היא מתחילה להשפיע על ההוויה שלנו.
המחשבה לא משפיעה על ההוויה שלנו באותה הדרך כפי שעושה הרגש.
כולכם הבחנתם כי איזשהו משבר רגשי משפיע עליכם הרבה יותר לעומק מאיזושהי מחשבה.
ואכן רגש יכול לשנות אותך באותו הרגע.  
לשנות את מה ? לשנות את הצורות הרגילות שלך של הרצון ושל התשוקות שלך.
הנושא או הרעיון הזה נראה בעבודה על-ידי השפעות – C אשר נזרעו לתוך העולם על-ידי האנושות המודעת,
תמיד הופכות להשפעות – B ואכן לפעמים להשפעות – A .
הנושא : לשמור את העבודה חיה בתוך עצמך.
אתה חי בתוך 'אניים' מכניים, והמחשבות שלך נוטות לרוץ הלאה ולהמשיך בצורה מכנית וליצור בלבול פנימי. 
כתשובה לשאלה נאמר : "זה יהיה עבודה בשבילך – לא לעבוד".
הנושא : " ב – מה אתה יכול להיות בטוח בעבודה עד עכשיו ?" – תתחיל מזה.
כאשר אין לנו שום וודאויות בעבודה, אז אין לנו כל מרכז כובד ואין לנו שום  נקודה  בעבודה.
דרך הצד של הרצון נמשך לתוך הדבר החדש הזה. כאשר אתה רוצה ומצווה – Will לעשות את העבודה הזאת,
הרצון שלך עובר דרך הידע שיש לך ושניהם גדלים.
כאשר העבודה בתוכנו הופכת להיות יותר חזקה מהחיים, המכונה כולה מתהפכת ומניעים אותה מן הצד ההפוך
ואז העבודה  חזקה מן החיים.

845-850 – הפרק : פרשנות על רמת ההוויה של האחד.
שאלה : "איך זה שאנחנו יכולים להתנסות מעבר לרמת ההוויה שלנו ?"
התשובה היא כי רמת ההוויה שלנו היא לא דבר אחד אלא מורכבת על סקלה קטנה של רמות שונות של הוויה.
זה הושווה  עם חוטים של טלגרף – באחד מעמודי הטלגרף הרגילים אשר בהם חלק מהחוטים גבוהים יותר  וחלק נמוכים. ו/או זה אומר כי יש לנו 'אניים' ברמות שונות בהוויה שלנו -  'אניים' טובים ו 'אניים' גרועים.
שאלה : "מה אני צריך לעשות ?"   שאלה זאת תמיד עולה ב – Mind – בתודעה של כולם.
התשובה של העבודה היא לגביי מה אתה צריך לא לעשות.
השאלה צריכה להיות : "מה אנחנו צריכים לא לעשות ?"  כאן העבודה ממש נכנסת פנימה.
עבודה זאת היא בשביל לעורר אותנו ואם היא מיושמת נכון אז היא דבר מאוד עוצמתי וכואב.
היא הורסת את שביעות הרצון העצמית ואת האנוכיות ואת ההערכה העצמית ואת הפנטזיות שלכם לגביי עצמכם ואת התמונות שלכם על עצמכם, ובקצרה : את האישיות-המזויפת שלכם.
זה גורם לכם לראות את עצמכם עירומים – זה גורם לכם לראות כמו מה אתם באמת.
זה גורם לכם לראות כי אתם צריכים לעשות משהו לגביי עצמכם לפני שאתם מנסים לעזור לאנשים אחרים".
אבל, לבטח תגיד כי לעזור לאנשים אחרים בא ומגיע קודם כל- בתור דבר ראשון".
אבל, "איך אתה יכול לעזור לאנשים אחרים אלא אם כן הפכת להיות יותר מודע לעצמך ?
איך העיוורים יכולים להוביל את העיוורים ?
לפני שאתה פותח ומתחיל לעזור לאנשים אחרים, למען השם הסתכל על עצמך  וראה האם אתה יכול לעזור לעצמך
בתור התחלה?
העבודה אומרת כי הטרנספורמציה הזאת היא אפשרית בתוך כולם אם הם רק יעבדו על עצמם.
אז, תתחיל על-ידי זה שתחשוב עם עצמך מהי המשמעות של אי-הזדהות עם המחשבות והתחושות והרגשות שלך,
זאת היא לא עשייה, ובהדרגה תהליך זה של "לא-לעשות" יאפשר לך בסקלה קטנה מאוד – " לעשות."

850-855 – הפרק : 'פרשנות על לוותר על הסבל של האחד'.
הדבר היחידי שאנחנו יכולים להקריב בעבודה זה את הסבל שלנו.  
שינוי בהוויה זה כי אתה חייב לשנות משהו בתוך עצמך, בתוך ההוויה שלך.
העבודה אומרת כי הדבר הראשון אשר להקריב –זה הנו הסבל המכני הרגיל שלך.
כולם נופלים לתוך צורות אופייניות של סבל ומתוכן הם גוזרים הצדקה עצמית – כלומר, הם מצדיקים את הסבל שלהם
וככה לוקחים את זה כמובן מאליו בתור חלק בלתי נפרד או מרכיב מהותי של עצמם.
אוספנסקי אמר : "כל הסבל הזה שייך לצד של האישיות". 
בשביל זה אנחנו חייבים וצריכים לחשוב בדרך חדשה על שניהם, לגביי החוויה ולגביי עצמנו,
זה אפשרי כאשר אנו חשים כוח חדש נכנס לתוכנו ונושא איתו רעיונות חדשים, דרכים חדשות.

אוספנסקי אמר : "אף אחד לא יכול להגיע ולהשיג רמה גבוהה יותר של הוויה
אלא אם כן הוא מוותר על צורות הסבל הנוכחיות שלו".
בזמן ההוא הוא דיבר על הרעיון שלנו של צדק והדגיש כיצד ואיך מה שאנחנו קוראים לו צדק אין לו שום דבר אשר קשור או נוגע לצדק. אוספנסקי אמר : "הצדקת עצמך היא תמיד מהרעיון מתוך הרעיון שלך עצמך לגביי צדק. לדוגמא, כולם מצדיקים את המצבים הנגטיביים שלהם".
אוספנסקי אמר : "אנחנו כמו קופים. קוף יכול להצדיק את עצמו במושגים של היותו קוף, אבל אנחנו מנסים להפוך להיות בני-אדם וכבר לא יכולים להצדיק את עצמנו במושגים של להיות קופים".
סבל אמתי הנו שונה לחלוטין ותמיד פותח אותנו לרמה גבוהה יותר. סבל אשר מגיע מתרמית והונאה סוגר אותנו.

נראה כי רבים מאתכם התחילו להבין עד כמה אתם נהנים מן הרגשות השליליים שלכם.
העבודה אומרת כי כדי להגיע אל רמת הוויה גבוהה יותר אנחנו צריכים להרוס את החלק השלילי של המרכז הרגשי בתוכנו.
שמעתי את גורדייף אומר : "אנחנו חייבים להרוס את המרכז הרגשי שלנו". (כפי שזה הנו עכשיו).
 

עמודים : 856-860 – הפרק : " המשמעות הפסיכולוגית של כף-רגל – Foot "
אוספנסקי אמר כי יש לו עור למכור לאלו אשר רוצים להכין לעצמם נעליים, וכי אפשר להכין נעליים משני -2 סוגים. הסוג הראשון אלו נעליים אשר בעזרתם אנחנו מתהלכים בחיים ובדרכי-החיים ועם הגישות של החיים וצורתן וסגנונם מותווים על-פי סביבת הגידול החינוך ההורים והתרבות.
והסוג השני זה הסוג אשר אותן אתה יכול ללמוד לייצר אם אתם מצליח לרכוש וללמוד את הלימודים של העבודה.
בדיבור אזוטרי ופסיכולוגי כף הרגל מייצגת את האזור הכי חיצוני אשר דרכו אנחנו פוגשים את החיים.
העבודה מאפשרת לנו ליצור לעצמנו נעליים אשר אם נלמד ללכת בהן הן יובילו אותנו למסע חדש ואחר.
על-ידי זכירה-עצמית ובעזרת השוק המודע הראשון אנחנו יכולים ללמוד להתבונן בעצמנו בדרכים חדשות. ההבנה והתפישה של מכאניות בתוכנו היא אחת הצורות הראשונות והראשיות של זכירה-עצמית.

 הצד ההרגלי נקרא באופן אזוטרי "כף רגל" וזה הבסיס הפסיכולוגי שלך. בספר ישעיהו נאמר : "אם תשיב משבת רגלייך" – ומשמעותו היא כי כפות רגלייך הם ה 'אניים' הכי מכאניים שלך ומונחים בחלקים הכי חיצוניים של המרכזים וזה החלק אתו אתה נוגע בקרקע – כלומר, בחיים החיצוניים.
אם אתה מתרחק מן התגובות המכאניות, בחיבור לשבת, אז אתה יכול לקבל משהו בעל ערך.
"אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר; אָז, תִּתְעַנַּג עַל-יְהוָה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ; וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ--כִּי פִּי יְהוָה, דִּבֵּר." {תנ"ך: ספר ישעיהו פרק נח' פסוקים י"ג+י"ד}
ולפיכך, אם תלך נגד המכניות שלך אז תקבל תוצאות.
האנשים חושבים כי שבת היא מנוחה מעבודת החיים, אבל המשמעות האזוטרית של שבת היא לעבוד עם עצמך בכך שתפסיק את עצמך. זה דבר טוב לעבוד עם עצמך בכנות למשך שבת קצרה, ולנסות להביא את כל רעיונות העבודה
לתוך תודעתך כך שהם ירימו אותך מעל החיים המכניים.
תתחיל להתרחק מדברים של המרכז הרגשי והמרכז השכלי שלך ותתרחק מלהיות שלילי
ולחוש ולהרגיש כי אנשים אחרים צריכים לעשות את מה שאתה מוצא כי אתה צריך לעשות.
תתרחק מהמצבים המזדהים שלך, ומהשפיטה הרגילה שלך על אנשים אחרים.
תתרחק מהדיכאון שלך. תתרחק מהתחושה כי אתה צודק ונכון. תתרחק מכול מה שהעבודה מלמדת אותנו להתרחק ממנו.  אז האחד יכול לקבל כוח חדש אשר הנביא ישעיהו מתאר במילים אלו:
"וְנָחֲךָ יְהוָה, תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ; וְהָיִיתָ, כְּגַן רָוֶה, וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְכַזְּבוּ מֵימָיו. וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר-וָדוֹר תְּקוֹמֵם; וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ, מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת".
 (תנ"ך: ספר ישעיהו, פרק נ"ח פסוק י"א+י"ב)
זהו התיאור של התוצאה של לתת את השוק המודע הראשון.

עמודים : 861-863  - הפרק : פרשנות  על להיות סגור ואטום כנגד החיים.
האדם צריך ללמוד לאטום ולסגור את עצמו בעבודה וכנגד השפעות החיים.
הרגליים מתארות את החלק החיצוני אשר איתו אנחנו רגילים ללכת בחיים ואיתו אנחנו לומדים בעבודה ללכת בדרך חדשה. והמשמעות של העיניים באופן אזוטרי ופסיכולוגי היא להבין את העבודה.
העבודה היא תחת חוקים אחרים מהחיים. המקור שלה הוא מכיוון אחר.
אם אתה שופט את העבודה על-ידי מה שקורה בחיים אז אתה לא תבין אותה.

בעבודה אנחנו לומדים משהו שונה מן החיים. אנחנו מחפשים להגיע להיות תחת השפעות שונות מן ההשפעות של החיים. אנחנו מנסים ליצור בתוך עצמנו משהו אשר החיים לא יכולים לנער, הרעיון הוא כי אנחנו צריכים ליצור בתוך עצמנו מקום בו העבודה קיימת ואנחנו צריכים לשמור על המקום הזה.

כפי שאתם יודעים, העבודה מלמדת כי כל דבר אשר קורה בתוך החיים, קורה בדרך היחידה בה זה יכול לקרות.
העבודה מלמדת כי החיים האורגניים על כדור הארץ משרתים תכלית קוסמית. השכבה החיה המקיפה את כדור הארץ, משמשת למטרה מכוונת. ועדיין, יש לאדם צ'אנס לאדם אינדיבידואלי, לנתק את עצמו מחלק מהחוקים המכניים של החיים ולהתחיל לגדול דרך חוקים יותר מודעים.
כאשר אתה לוקח את נקודת העמדה הזאת אז אי-ההתאמה של החיים, כבר לא הופך להיות יותר מקור לנגטיביות.

לימוד אזוטריות עתיק ניתן תחת השם "הרמס", ומזה המושג – 'סגור ואטום בצורה הרמטית', הרמטית-הרמס.
ובו השתמשו באלכימיה האזוטרית. האלכימיה האזוטרית התבססה ברעיון בו האדם בתור מתכת בסיסית יכול להיות מומר לזהב – כלומר, אם נגיד האדם הוא עופרת במצבו הנוכחי אז על-ידי איזשהו ידע ותרגול הידע הוא יכול להפוך לזהב.
זוהי אלכימיה אזוטרית. לעומת זאת האלכימיה האקזוטרית (החיצונית) התבססה ברעיון כי אפשר להפוך עופרת ממשית לזהב ואכן גם זאת אפשרות.
נזיר – Hermit  הנו אדם אשר הלך בעקבות הלימודים של הרמס, וחשב לאטום ולסגור את עצמו מן ההשפעות של החיים על-ידי כך שהוא ילך למערה או למדבר. אבל זה לא הרעיון בעבודה. כי זה יהיה להיפטר מן החיים בצורה מלאכותית. ולפיכך, אנחנו צריכים לסגור ולאטום את עצמנו מן ההשפעות והאפקטים של החיים החיצוניים, כאשר הם ממש קורים לנו.
וכאן נכנס פנימה הרעיון של לתרגל 'אי-הזדהות'. דרך אגב, עם מה אתם מזדהים ממש ברגע הזה ?

את האדם המכאני  דבר לא סוגר ואוטם ולא נעשה נגד האימפקט של דברים חיצוניים. זה מסובב על-ידי החיים כמו שמכונה מסתובבת על-ידי חגורה. נאמר כי כל אחד מאיתנו חייב להפוך להיות ערוץ בשביל הלימודים של העבודה הזאת. בשביל שתהפוך להיות ערוץ באופן הזה, העבודה חייבת להיות סגורה ואטומה מן החיים – אחרת החיים ימשיכו לשנות את זה.
האחד חייב לא לשים את ידיו אף פעם בתוך הבוץ אשר על כפות רגליו ואז לשים את זה למעלה בתוך עיניו.
ההבנה של החיים היא דבר אחד וההבנה של העבודה הזאת היא דבר אחד נוסף אחר.

באזוטריות יש 2 סוגים של עיוורון, האנשים העיוורים אשר ישוע ריפא אנשים אשר הם עיוורים מבפנים.
ויש את העיוורים אשר הראייה הפנימית שלהם התעוררה ועכשיו הם עיוורים לחיים החיצוניים.
ושוב האמרה : "בשביל אדם אינטליגנטי לא החיים וגם לא החיים של האחד עצמו ניתנים להבנה במושגים של עצמם".
במיתולוגיות עתיקות, רעיונות אזוטריים רבים הוצגו בצורת אלגוריות ואשר אם לוקחים אותם בצורה מילולית זה נראה שטויות, אבל אם לוקחים אותם בצורה פסיכולוגית, אז יש להם משמעות.

כמו כאשר אודיסאוס נחת על האי של 'סירקה', אז ניתן לו על-ידי הרמס, צמח קסמים פלאי אשר הגן עליו מפני הקסם של סירקה ולמרות החברים של אודיסאוס. האם אתם חושבים כי זה ממש היה צמח ?  העבודה הזאת, אם היא באמת תיכנס לתוכך עצמך, אז היא תתחיל שיהיה לה את אותו האפקט. – כלומר, להגן עליך שיהיו לך את אותם הכישופים והמקסמים של החיים Enchantment  מן האשליות של החיים, והמראות של החיים.  יש את המיתולוגיה של העבודה על-פיה כולנו נמצאים בתוך אולם מלא מראות וכולם ממהרים להתקדם, אבל, בגלל שהמראות משנות בקביעות את הזווית שלהן אז כולם רק מסתובבים ומסתובבים בתוך מעגל אשר חוזר על עצמו.

עמודים 864-868 – הפרק : הערה על הקשיים של לתת ולקבל לימודים אזוטריים.
האנושות צריכה ידע אזוטרי כמו הצורך של אוויר לנשימה. סוגים של אנשים מן האדם-העצי ועד האדם הגנוסטי היודע. למה המעגל המודע לא מעיר את האנושות.   מערכת כפייה דתית היא מערכת מתה. כפייה לא מעירה את האדם מבתוכו-מבפנים.   בוץ זוהמת החיים והאורוות האיגאיות ונהר הניקיון האזוטרי.

ספר יהושע פרק ה' פס' 13-15 : " וַיְהִי, בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה-אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ, הֲלָנוּ אַתָּה אִם-לְצָרֵינוּ. וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר-צְבָא-יְהוָה--עַתָּה בָאתִי; וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל-פָּנָיו אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ, מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל-עַבְדּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׂר-צְבָא יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, שַׁל-נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו, קֹדֶשׁ הוּא; וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כֵּן." זה אומר כי הוא הרים למעלה את העיניים הרוחניות וראה כי עומדת מולו חרב, כלומר כי הוא עומד בפני אמת רוחנית ואשר הייתה הפוכה לדרך אשר בה הוא ניסה ללכת.
זכירה עצמית זה להרים את העיניים למעלה. דויד אמר : " אשא עיניי אל ההרים מנין יבוא עזרי "
(תהילים 121) בעבודה הזאת להרים את עינייך למעלה זה לזכור את עצמך.
המשמעות של ישוע מרפא את העיוורים לא הייתה מילולית אלא פסיכולוגית.
"היכן שאז הייתי עיוור עכשיו אני רואה" . פול היה צריך כי יכוהו בעיוורון כדי להתחיל לראות.
העבודה הזאת היא כדי שנוכל להתחיל לראות. האחד צריך להתחיל לראות קודם את כפות רגליו
וזה מתחיל עם התבוננות עצמית.

עמודים 868-871 הפרק : הערות נוספות על לאטום את עצמך מן החיים.
אם אני לא יכול להפריד את עצמי ממני אז אני לא יכול להיעשות פסיבי כלפיי הכוח של החיים.
להזדהות ולקרוא להכול 'אני'.   העבודה לא אומרת כי אתה יכול בפשטות לעצור את הרגשות השליליים שלך
ומצבי הרוח שלך אלא כי אתה יכול להתבונן בהם ולהיפרד מהם.

עמודים 871-874  הפרק : החשיבות של להתבונן על סלידה ואי-חיבה מכאניות.
הזרעים של העבודה לא יגדלו אם הם מפוזרים לצדי הדרך, כפי שזה מוראה במשל על-ידי ישוע על הזורע והזרע:
"הזורע הלך לזרוע וכפי שהוא זרע חלק נפלו לצד הדרך".
דיברנו קודם על לתרגל אי-הזדהות, על זכירה-עצמית ועל שקילה-פנימית.
תחושה חזקה של סלידה מחזקת את ה 'אני' המכני.
הדרך הרביעית לא מבוססת על אמונה או תקווה או אהבה אלא על הגדלת המודעות.
אמונה, תקווה ואהבה אשר היו בעבר הבסיס של שלושת הדתות העיקריות,
לא מסולקות אלא אבל ההדגש בדרך הרביעית מונח בהגדלת המודעות. לכן הדרך הרביעית מתחילה בהתבוננות עצמית.
האלימות בעבודה היא חולשה. וכך תתחיל לראות מהי המשמעות של זה להבין ולתפוש את אפסיותך וכלומיותך שלך עצמך. זוהי התפישה וההבנה של הכלומיות והאפסיות הזאת אשר יכולה למשוך הוויה חדשה.

עמודים 874-876  הפרק : פרשנות על קבלה של עצמך
קבלה מגיעה אחרי העבודה של 'אני מתבונן' לא ביקורתי. התבוננות עצמית היא לא קבלה.
מה שהתבוננות עצמית עושה זה להציג לך עם מודעות מלאה יותר את עצמך.
בלמי זעזועים מונעים אותנו מלראות סתירות וכך מונעים אותנו מלהתעורר.  בלמי זעזועים מחליפים 'מצפון אמתי'.
אוספנסקי אמר : "אנחנו יודעים רק חצי אחד של הדברים". כאן נכנס פנימה הרעיון של האישיות המזויפת.
לדוגמא, אתה אומר : "תודה לאל כי אני לא כמו הפונדקאי הזה".
כיצד האדם יכול להשיג איזשהם שקט ושלווה ואיזון פנימי אם הוא כל הזמן אומר :  "אלוהים אני מודה לך כי אני לא כמו שאר האדם, הסחטנים, הבלתי הוגנים, הנואפים, או אפילו כמו הפונדקאי הזה, אני צם פעמיים בשבוע; אני נותן מעשרות מכול מה שאני מקבל" או תדמיין כי אתה קורא לאלוהים אשר מורגל בתור : "כי-דבר האלוהים חי הוא ופעל גבורות וחד מכל-חרב פיפיות וירד עד-להבדיל בין-הנפש ובין הרוח בין הדבקים ובין-המוח ובחן מחשבות לבב ומזימותיו" 
(ב.ח. אגרת לעברים, פרק ד', פס' 12)
אוספנסקי אמר כי אנחנו חייבים לראות את שני הצדדים ביחד, כי אחרת אנחנו חיים בתוך חצי מעגל או חצי מתוך המעגל של עצמנו, והצד השני מוגבל בבלמי זעזועים ולא מתקבלת בתוכו מודעות.
אף אחד לא יכול לחוש את האפסיות ואת הכלומיות שלו עצמו אלא אם כן הוא מקבל את הצד האחר הזה של המעגל.
ואז הוא לא יחוש כל אשליה לגביי עצמו ובדרך מוזרה למדיי הוא יחוש שקט ושלווה.
 

עמודים 876-878   הפרק : הערות נוספות על קבלה של עצמך
אם לא אקבל את העובדה כי אני מדבר בצורה מכנית אז לא אוכל לשנות את זה.
הבעיה הגדולה של העבודה היא איך לעורר את המרכז הרגשי.  זוהי ההתעוררות של המרכז הרגשי אשר מסיעה הביתה את הדברים, כך שאנחנו מבינים את המילים המוזרות : "אתה הוא האיש".  אחרי שדויד המלך לקח את בת שבע לאשה
הוא גרם לכך שישחטו את בעלה אוריה בחזית הקרב. הנביא נתן העביר עליו את המשל 'כבשת הרש' : א': וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-נָתָן, אֶל-דָּוִד; וַיָּבֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָשׁ;  ב': לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר--הַרְבֵּה מְאֹד; ג': וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו; מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּוסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת; ד': וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹול לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ; וַיִּיקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו; ה': וַיִּיחַר-אַף דָּוִד בָּאִישׁ, מְאֹד; וַיֹּאמֶר, אֶל-נָתָן, חַי-יְהוָה, כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹושֶׂה זֹאת; ו': וְאֶת-הַכִּבְשָׂה, יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם:  עֵקֶב, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְעַל, אֲשֶׁר לֹא-חָמָל;  ז': וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד, אַתָּה הָאִישׁ; (תנ"ך :שמואל ב' פרק י"ב, פס' א')
קבלה הורסת את האישיות ואת כל הדמיונות שלך לגביי עצמך.

היו 2 חוואים, והיו להם הרבה כבשים, בהיותם חוואים מאוד עצלנים, כשהם גילו כי חלק מהכבשים בורחות, אז הם החליטו להפנט את הכבשים ולהגיד להם כי הכול אצלם מאוד יפה ונפלא והם גם לימדו אותם לשיר שירי קודש ולגרום להם להאמין כי הם כולם הולכות  לגן-עדן. למעשה כל מה שהחוואים רצו זה את הצמר אשר על גב הכבשים ואת הבשר של הכבשים למטרות שלהם עצמם.  מצב זה של השינה ההיפנוטית אשר האנושות נמצאת בו, לא נמצא מחוץ לך אלא נמצא בתוכך.
ולכן העבודה אומרת כי כולם חיים בתוך אישיות מזויפת ובתוך 'אני דמיוני'.
לעשות את האישיות פסיבית ולהתבונן ברגשות שליליים ואישיות מזויפת.

עמודים 879-882  הפרק : המשל – ללכת על המים
אם תדמיין כי פתאום אתה מזדהה, אז אתה תרד ותשקע ותטבע.  להיכן אתה תרד ותשקע ותטבע ?
אתה תרד למטה ותשקע ותטבע בתוך הרמה הרגילה של עצמך – לאיך וכיצד אתה לוקח את החיים, רואה את החיים,
חושב על החיים ושופט את החיים כפי שלימדו אותך – זה הוא כפי שהאישיות מונחת בך למטה – כפי שרכשת.
המשל : " 15 כְּשֶׁהִבְחִין יֵשׁוּעַ שֶׁהֵם עוֹמְדִים לָבוֹא וְלִתְפֹּס אוֹתוֹ כְּדֵי לְהַמְלִיכוֹ, יָצָא שׁוּב אֶל הָהָר הוּא לְבַדּוֹ. 16 לְעֵת עֶרֶב יָרְדוּ תַּלְמִידָיו אֶל הַיָּם 17 וְנִכְנְסוּ לְסִירָה כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת הַיָּם אֶל כְּפַר נַחוּם. הַחֹשֶׁךְ כְּבָר יָרַד וְיֵשׁוּעַ עוֹד לֹא בָּא אֲלֵיהֶם. 18 אוֹתָהּ שָׁעָה נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה וְהַיָּם הֵחֵל לִסְעֹר. 19 לְאַחַר שֶׁחָתְרוּ כַּחֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטְרִים, רָאוּ אֶת יֵשׁוּעַ הוֹלֵךְ עַל הַיָּם וּמִתְקָרֵב אֶל הַסִּירָה. פַּחַד נָפַל עֲלֵיהֶם, 20 אַךְ הוּא אָמַר לָהֶם: "אֲנִי הוּא, אַל תִּפְחֲדוּ." (הברית החדשה, יוחנן, פרק ו', פס' 15-20)
הסערה בים מייצגת את הסערה אשר בתוך כולנו, הבה נגיד, כאשר אנחנו הופכים להיות נגטיביים וכאשר אנחנו מזדהים.  ישוע ההולך על המים מייצג את מצב ההוויה אשר בו הוא יכול היה ללכת על כל המים הסוערים של עצמו ולא לשקוע. כאשר ישוע אומר : "זה אני". אז המבנה היווני של המילה מובלט ותקיף ונחרץ והחלטי וכפי שאתם יודעים זוהי ההגדרה כפי שנאמר פעם "אהיה אשר אהיה – I'm That I'm ". זה המצב השלישי של מודעות אשר אף אחד מאיתנו לא השיג מלבד בהבזקים, זה המצב הזה בו האחד זוכר את עצמו.

מרכז מגנטי צריך כדי להגיע עד העבודה. אבל אז, אחרי ששמת בתודעתך ב- Mind שלך,  מה אתה צריך לעשות אז אתה תהיה צריך ללכת לתוך החיים ולא לשקוע ולא לטבוע. כל עוד אתם לוקחים את עצמכם בתור עצמכם, אז אף פעם לא תגיעו לשום מקום בעבודה הזאת. אם אתה לא יכול להתבונן בעצמך אז אתה לא תזוז מהיכן שאתה.

עמודים 882-886   הפרק : הערה על אישיות מזויפת ו 'אני-דמיוני'.
שלושת הקווים של העבודה וחשיבותם בצורה שווה. ובפרק זה ההתמקדות היא על הקו הראשון והשני בעבודה.
על לעשות את האישיות-המזויפת פסיבית. חלוקת האנשים למחלקת המקובלים אשר אותם אני מקבל ואיתם אני מסכים ואלו שלא מתקבלים.      על הספר הסופי "כנס הציפורים".

העבודה אומרת : "אלא אם כן האדם יכול להאמין ב – Mind בתודעה גדולה יותר, אז הוא חסר תועלת בתוך העבודה הזאת". "אני דמיוני" הוא מה שנותן לנו תחושת אחדות לא אמתית ושקרית.
המציאות של אישיות מזויפת ו'אני דמיוני' מייצרת את זה אשר דרכו אנחנו מנסים לחיות את חיינו.

גורדייף : " זוהי הטעות הגדולה ביותר לחשוב כי האדם הוא תמיד אחד ואותו הדבר עצמו, כי האדם הוא אף פעם לא אותו הדבר למשך זמן ארוך. הוא משתנה בהמשכיות והוא עדיין מדמיין את עצמו כאילו הוא אותו "אני" כל הזמן. זה קשה בשבילו לקבל כי מרגע אחד לרגע אחר ה"אני" בתוכו משתנה (או ה "אניים" אשר בתוכו משתנים ומתחלפים) והאדם משוכנע כי הוא אחדות, אדם אמתי.  אבל, לעתים רחוקות הוא נשאר אותו הדבר אפילו למשך 5 – חמש דקות.

עמודים 886-889  הפרק : פרשנות על גישות.
אוספנסקי אמר : " אנחנו חייבים להבין כי אנחנו לא נולדים דרך ההורים שלנו, אלא כי המהות שלנו מגיע למטה מן הכוכבים בתור משהו ממש עצמאי מן המקור שלנו".
אישיות מזויפת היא צד אחד לא אמתי שלנו ואשר מושך רק דברים לא אמתיים. 'אני דמיוני' גם מושך רק דברים לא אמתיים. אבל, בעבודה הזאת של ההפרדה – של להפריד את עצמך מ- מה שלא אמתי, העבודה מלמדת הרבה רעיונות משלימים נוספים אשר עליהם ולגביהם אנחנו צריכים ליישם התבוננות עצמית.  גישות הם דבר לא אמתי בתוכנו.
אוספנסקי אמר על גישות : "גישות הם דבר אשר מאוד קשה לך להתבונן עליו בתוך עצמך. כי הן מונחות למטה מאוד מוקדם בתוכנו דרך הפסיכולוגיה הנרכשת שלנו – כלומר, דרך מה שלימדו אותנו – והם הינם, כאשר מדברים בצורה מעשית – הם תמיד גישות נגטיביות.  מה שאנשים קוראים לו 'חינוך טוב' זה מה שנותן לאדם גישות נגטיביות אופייניות, וכאשר הגישות הנגטיביות האלו נשתלו ונשתלות כראוי אז אומרים על האדם הזה כי הוא 'מחונך כראוי'. עד כמה שידוע לי, בחינוך האנגלי יש דגש חזק על הבנים ועל הבנות כאשר הם גדלים שהם יקבלו גישות נגטיביות טובות, ועד כמה שאני שנראה לי, זה החינוך היחיד אשר ניתן".
ואוספנסקי גם אמר : "אם אתה מלא גישות שליליות אז אתה אף פעם לא תוכל להגיע להיות במגע עם איזה שהם חלקים של המרכזים הגבוהים בתוך עצמך, וכך גם לא עם איזושהי רמה גבוהה יותר של הוויה ".

עמודים 889-895  הפרק : הלימוד של אסוציאציות מכניות
אם הגעת אל הרמה של התבוננות עצמית, ויש לך כוח מסוים לראות את המנגנון שלך, אז תהיה מסוגל ללמוד נתיבים אסוציאטיביים בין מרכזים – איך דבר אחד מצלצל לדבר אחר ממש בצורה אוטומטית. המרכזים מחוברים יחדיו בצורה לא נכונה על-ידי האסוציאציות האלו.
אמרתי כי אתה צריך להתחיל ללמוד על-ידי התבוננות איך האסוציאציות עובדות בצורה אוטומטית, ואיך מחשבה יכולה לחייג לשרשרת שלמה של אסוציאציות ולהוביל לתוצאות מסוימות.
אם בתודעתך כי המרכזים שלך לא חופשיים ולא עובדים בדרך הנכונה,  וזה מתייחס בחלקו לכול האסוציאציות המכאניות האלו אשר רכשת. ואם יש לך איזושהי דרך של התבוננות עצמית, אז לעתים קרובות תהיה עם עצמך מאוד משועשע לראות איך כמה שרשראות של אסוציאציות עולות במקרה, ורוצות לאחוז בך ולגרום לך להזדהות.
ההבנה כי האחד הוא לא המכאניות של האחד, ולא האישיות המזויפת, ולא ה 'אני הדמיוני', ולא הגישות הנגטיביות, ולא האסוציאציות המונחות למטה בתוך האחד.
תמיד מתלווה על-ידי תחושה והרגשה של כאב, או כפי שאמר אוספנסקי: "מעט מאוד אנשים יכולים לשאת את הכאב הזה ואת התחושה מרת הנפש והחמוצה הזאת לגביי עצמם, ואז הם רק מעדיפים לסגת בחזרה ל-מה שהם תמיד היו ".
וניקול מוסיף, כי תחושה והרגשה כואבת ומרת נפש זאת, מלווה גם כן על-ידי ההרגשה והתחושה של חופש, ותחושה והרגשה של פליאה על זה שהאחד תמיד היה עבד לכול המנגנון הזה אשר האחד דמיין כי הוא העצמי האמתי שלו.
כאשר יש לך מחשבות חדשות בתוך התודעה – Mind,  דרכי חשיבה חדשות אשר הונחו על-ידי העבודה,
אז אתה מתחיל לברוח ולהימלט מאסוציאציות מכאניות אשר מתחילות מן המרכז השכלי.

עמודים 892-896  הפרק : הערות נוספות על אישיות מזויפת
לילדים קטנים אין 'אני דמיוני', לבטח כולכם יודעים כי ילד קטן אף פעם לא אומר 'אני',
הוא משתמש בשם שלו – הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי.
אך כאשר הוא אומר 'אני רוצה את זה' זאת היא ההתחלה של 'אני-דמיוני'.
חייבים לזכור כי ההתפתחות של האישיות היא זאת אשר נרכשת על-ידי מגע עם החיים בימים המוקדמים של חייכם.  
אז שניהם – גם האישיות המזויפת וגם ה 'אני הדמיוני' מתחילים להשתלט, מנקודה זאת האדם מתחיל שיהיו לו יחסים שקריים לחלוטין עם עצמו. בין כל הדברים האלו אשר נרכשים על-ידי חיקוי ודוגמא – ובקצרה, על-ידי הסביבה – קודם כל והכי חשובים מכולם הם ה 'אני הדמיוני' והאישיות המזויפת. 
האישיות המזויפת שואפת וחותרת להשיג ניצחון על משהו אחר ולהביס את האחרים. היא שאפתנית, אמביציוזית ומנסה לשמור את עצמה ממשיכה בכול מחיר – וכול זה הנו העמדת פנים ויומרנות והתחזות.

גורדייף אמר : "כל העולם החיצוני, כל מה שעכשיו קורה, כל מה שאתה קורא בעיתונים, זוהי התחזוקה של האישיות המזויפת – כלומר, זה הכול תחזוקה של מה שהוא לא אמתי ומומצא.
האישיות המזויפת שולטת בתגובות הרגשיות יותר מאשר כל דבר אחר עושה".
אישיות אמתית שונה מהאישיות המזויפת, כי האדם יכול היה לרכוש ידע ממש טוב מאוד, לגביי איך לעשות משהו, ובמקרה כזה הוא יותר כנה. כי יש לו משהו אמתי.
לכן העבודה אומרת כי אתה חייב שתהיה לך אישיות טובה,
ולפיכך זה נאמר פעם על-ידי גורדייף: "אני תמיד יכול לדבר לאדם אשר יודע משהו, כמו אדם אשר יודע לעשות קפה טוב".
אם האישיות המזויפת חזקה מאוד אז לא יכולה להיות לך איזושהי כנות עם עצמך ועם החיים שלך עצמך.
למרות כי זאת יכולה להיות הצלחה גדולה כלפיי חוץ, מנקודת העמדה הגבוהה יותר של האזוטריות זה הינו כישלון מוחלט ושלם, כי אין בזה שום דבר אמתי ומקורי.
כל עוד האישיות המזויפת שולטת ומושלת באישיות האמתית אז האישיות האמתית תהיה תחת מנהיג לא נכון והיא תלך בכיוון לא נכון. האישיות המזויפת משייכת הכול לעצמה.

עמודים 896-899   הפרק : פרשנות על זכירה עצמית
זכירה עצמית אמתית זה לנסות לזכור משהו אשר אתה לא, אם אתה תאפשר ותרשה עכשיו לפרדוקס הזה לעבור ללא וויכוח והתנגדות. כל זכירה עצמית מתחילה עם משהו אשר עוסק בעבודה הזאת. לדוגמא, זה נאמר כי כאשר אתה זוכר את עצמך, אתה חייב לזכור את מטרתך.
מטרתך חייבת להיות תמיד מחוזרת וקשורה למשהו אשר נוגע ברעיונות של העבודה הזאת.
ובשביל ליצור כזאת מטרה אתה צריך וחייב כי כבר יהיה לך איזשהו ניסיון ניכר של התבוננות עצמית מזוויות שונות של העבודה.
זה מתחיל בליצור בתוך עצמך את 'סגן מנהל משק-הבית' ואת 'מנהל משק-הבית'. מעליהם נמצא ה 'אני-האמתי'.
 אם אני הופך להיות מודע לצורות הסבל המכניות שלי ולעשיית החשבונות הפנימיים של המצבים הנגטיביים שלי, אז הם כבר לא 'אני'.
אפשר לראות כי כל זכירה עצמית אמתית היא בפשטות לשכוח את עצמך, את העצמי הרגיל שלך, את ה 'אניים' הנגטיביים הרגילים שלך, את הצורות הרגילות של השקילה הפנימית שלך.