עמוד 718
העבודה הינה לגביי להביא פנימה כוח מנטרל חדש או כוח שלישי, אשר המטרה האולטימטיבית שלו
היא לשנות את היחסים האלה בין מהות לאישיות – ועובדתית, ממש להפוך את זה לגמרי.
הרבה דברים מטופשים וטיפשיים נאמרו לגביי לתת את החיים שלך או לוותר על החיים שלך,
והרבה אנשים טיפשיים הלכו למנזרים וכולי. 
אבל, לא לגביי זה אני מדבר.
הדרך הזאת, העבודה הזאת, מונחת בתוך החיים. אתה צריך להתחיל מחדש בכול המובנים.
ככול שהיית סוג של אדם טוב יותר בחיים, ככול שהאפשרויות שלך היו טובות יותר,
אם אתה מבין מהי המשמעות של לעשות את האישיות פסיבית, כי זה בדרך של לעשות את האישיות פסיבית
ש, המהות או החלק האמתי שלך יכול לגדול.
כי האישיות היא כמו הבשר אשר בתוך הביצה והמהות היא כמו נקודת הזרע או הזירעון,
אשר יכול לגדול מתוך ההקרבה של הבשר אשר בתוך הביצה.

עכשיו, כל כוח-לעבודה נגזר מההבנה התפישה ההכרה וההגשמה של הרעיון העצום והענקי הזה
אשר הרבה אנשים אשר היו במגע עם העבודה הזאת, הם כבר לא ממש אותו הדבר כמו קודם.
הם מוצאים כי באטמוספירה של העבודה זה בעל שימוש קטן מאוד להביא פנימה ולהכניס את הניסיונות וההתנסויות של החיים אשר מהאישיות ובמיוחד מהאישיות המזויפת.
הם מוצאים כי הם לא יכולים להתרברב על מה שהם עשו באותה הדרך ממש כפי שאנשים עושים בתוך החיים.
ההקרבה ההדרגתית של הבשר הזה של האישיות כך שהזרע של המהות יוכל לגדול,
זאת היא סיבה אחת למה האטמוספירה של העבודה חייבת להיווצר בין כולכם – אטמוספירה אשר בה אנחנו באמת
יכולים לצחוק על עצמנו.  כן.  אבל,  האם אתה יכול לצחוק על עצמך ?
אפילו השינוי הקטנטן אשר יכול להתרחש בתוך אנשים אשר יש להם גישה טובה למדיי לעבודה
הנו לעתים קרובות מאוד ראוי לציון.   למה זה קורה ?
זה קורה כי האטמוספירה של העבודה שונה מהאטמוספירה של החיים.
מבחינה טכנית זה הכוח השלישי של החיים אשר שומר את האישיות אקטיבית ואת המהות פסיבית
אשר משתנה מעט, וחלקים מסוימים של האישיות מתחילים להקריב אותם, ובגלל זה המהות מתחילה לגדול,
אז האנשים הופכים להיות יותר אמתיים אחד לשני, כי אם כולנו היינו בתוך מהות יותר מאשר אנחנו הננו בהווה,
הכול יהפוך להיות הרבה יותר אמתי, הרבה יותר מקורי, הרבה יותר פשוט, הרבה יותר ממשי והרבה יותר טוב.
כאשר אתה מנסה להגדיל את מה שהיית, ולחוש יותר גדול ויותר חזק ויותר עוצמתי ויותר חשוב,
אז אתה הולך בכיוון מאוד הפוך מהעבודה הזאת. ואז לא תקבל כוח באופן של העבודה.
מצב כזה אומר ומשמעותו כי אתה מאוד מזדהה עם עצמך, עם האישיות שלך, אשר משייכת ומייחסת כל דבר לעצמה.   אבל, אתה לא תקבל כל כוח-לעבודה כפי שאמרתי, מההזדהות הזאת עם עצמך.
אתה תקבל כוח-לעבודה רק דרך אי-הזדהות.
דרך התבוננות עצמית, דרך לפרק את התמונות האלה, את הרעיונות האלה, את הדמיון הגאה והנפלא הזה לגביי עצמך.  והסיבה לכך היא פשוטה ממש. 
מה מונע את שני – 2 המרכזים הגבוהים אשר עובדים ופועלים בתוכנו בהמשכיות,
המרכז המנטאלי הגבוה יותר והמרכז הרגשי הגבוה יותר, מלהעביר את הכוח שלהם אלינו ?
הם לא יכולים לעבור דרכנו ואלינו או לעבור ולהגיע ולהשיג אותנו,
בגלל ההערצה העצמית שלנו – והאישיות שלנו.
כל כוח-לעבודה מגיע ובא בצורה לא ישירה או באופן עקיף משני – 2 המרכזים הגבוהים האלה.

​

עמוד 740
החיים הופכים להיות המורים שלנו רק כאשר אנחנו מבינים כי הם מציעים נסיבות שונות, התנסויות שונות
ומאורעות שונים ברגעים שונים, אשר איתם אנחנו אמורים לא להזדהות.
החיים הם סדרה של מאורעות חיצוניים ומצבים פנימיים והם תמיד זזים ומסתובבים.
אם אנחנו ניתקעים בכול נקודה, אז אנחנו מזדהים כל הדרך מסביב.
אנחנו לוקחים כל דבר באופן אישי בתור היותו אנחנו עצמנו,
כמו השחקן אשר לוקח כל תפקיד אשר אותו הוא צריך לשחק בתור עצמו.
אז אנחנו אכן ישנים וסובבים מסביב כמו גלגלים קטנים על-ידי הגלגל הגדול של החיים.
כאשר כל העקבות של האינדיבידואליות כושלים אז הקולקטיביות גדלה.
אנחנו חייבים להיאבק קשות כדי לא להפוך להיות רק גלגלים קטנים אשר מונעים על-ידי החיים
ועל-ידי מעגלי המאורעות.                          הסוד מונח באי-הזדהות, לא להזדהות וזכירה עצמית.
אבל, אם אתה לוקח כל באסה או תסכול קטן, כל מקרה בייתי קטן ומקומי, ממש ברצינות ועם הזדהות מלאה,
אז איך אתה יכול לעבוד או לצפות להיות יכול לעבוד ?
אתה אפילו לא מבין ותופש כי אתה משחק תפקיד אופייני אשר מיליונים של אחרים משחקים,
וכי אתה לא תשתחרר מזה לחופשי אלא אם כן תתעורר ותראה כי אתה לא זוכר את עצמך.

עכשיו, לכול אחד מאיתנו יש מעגל מסתובב של 'אניים' שונים.
וכול אחד מהם משחק את תפקידו – פתטי, טיפשי, מצוין, רציני, קומי, טרגי ומגוון חלקים מאוחסנים אחרים
או חלקי מלאי אחרים.
הבעיה היא כי אנחנו לא משחקים את התפקידים האלה אלא הם משחקים אותנו.
באמת כדי לשחק תפקיד באופן של העבודה האדם חייב להיות מודע.
לשחק תפקידים באופן מודע זאת דוגמא ל – מה שהעבודה קוראת לו  עשייה.
רק אדם מודע יכול לעשות. כפי ש-אנחנו התפקידים משחקים אותנו. אז זה הנו דבר טוב להתבונן בהם ולא להזדהות
איתם כל כך הרבה – לראות אותם פועלים בתוך עצמך ועדיין לא לחוש כי האחד הוא הנו הם ולהגיד בשקט "אני לא זה".
זה הוא הנו להתחיל לזכור את עצמך בתור שונה מ, ה 'אניים ' האלה.
אבל, כל יום אנחנו חייבים לתרגל זכירה עצמית, קודם כל בהתחלה בפשטות על-ידי לעצור כל דבר,
על-ידי להיות לא בתוך איזה שהוא דבר, לא מחובר עם איזה שהוא דבר בתוך החיים
או בתוך עצמנו כפי שהחיים עשו אותנו.

עכשיו, תזכור כי האדם אשר מזדהה עם עצמו לא יכול לזכור את עצמו כי אין לו כל אופק מעליו, הוא מוגבל על-ידי עצמו.
אדם אשר מאשים את כולם, ואדם אשר משייך כל דבר לעצמו, הוא מזדהה עם עצמו ובאמת מת.
הבה נזכור את שלושת הרמות הראשונות של מודעות :
1. לישון במיטה.  2. מה שנקרא מודעות ערה.  3. זכירה עצמית.
זה רק ברמה של זכירה עצמית – שעזרה יכולה ממש לחדור ולהגיע אלינו מהרמות הגבוהות של היקום
של הוויה – זה מהאנושות המודעת, וזה למה זה כל כך חשוב לתרגל זכירה עצמית – לנסות לעשות את זה
ובהדרגה למצוא את הדרך לעשות את זה, אם הכוונה כנה והדרך אינטליגנטית ומבוססת בהבנה של העבודה
אז הדרך תימצא.

לפעמים כאשר אתה מתבונן או רואה אדם אז אתה יכול לתהות מה היה קורה אם הוא או היא היו רואים את צורת ההזדהות שלהם בהבזק – את הנימוסים וגינוני ההתנהגות שלהם, את הלבוש שלהם ואת האינטונציות שלהם,
את ההבעות שלהם ואת הרצינות אשר בה הם לוקחים את עצמם ואת העמדה שלהם.
כן. ואותו הדבר מוכל ומיושם על עצמנו.

עמוד 742
עכשיו, הבה נדבר קודם כל על הכוח השלישי של החיים
כדי לנסות לקבל רעיון ברור על מהי המשמעות של הכוח השלישי או המנטרל.
לדוגמא, מלחמה היא אחד מהכוחות השלישיים של החיים כי אנחנו חייבים לחלק את מה שהעבודה קוראת לו
'הכוח המנטרל של החיים' לתוך הרבה תת קטגוריות שונות.
מלחמה בתור כוח שלישי מביאה את האנשים להיות יחד בדרך מסוימת. כולנו יודעים את זה.
מיד כאשר המלחמה מסתיימת כוח שלישי אחר מגיע ונכנס לפעולה, והכוח השלישי השונה הזה שוב שייך לחיים.
זה הוא הנו אחד ממגוון הכוחות של הכוח השלישי הכללי של החיים. כולכם ראיתם מה קרה כאשר המלחמה הסתיימה,
אז המלחמה של ההוויה הפסיקה, ואתם ראיתם במידיות 'אינסטנט' כיצד דברים אשר היו קודם מאוד מאוחדים עכשיו התפרקו ופרצו כל מיני סוגים של מריבות. אנשים החלו להתפצל לתוך קבוצות עוינות – באנטגוניזם.
אבל, זה עדיין הכול כולו אותו הדבר – כלומר, זה עדיין הכוח השלישי של החיים אשר פועל בדרכים שונות
ותחת מעטה של עטיפות שונות.

הכוח השלישי או המנטרל מוגדר בתוך העבודה בתור מה שמביא שני – 2 דברים לתוך יחסים.
זה כמו נקודת משען או נקודה אמצעית של נדנדה אשר מביאה את שני – 2 הקצוות ליחסים,
או שזה כמו, כאשר מדברים בכימיה, על קטליזטור אשר מביא שני – 2 חומרים אשר אחרת לא היו אקטיביים לידי יחסים.
הכוח של מלחמה מביא אומות מסוימות לידי יחסים כבעלות ברית. ואומות מסוימות אחרות בתור אויבות.
אם אנחנו מנסים ללמוד את הכוח הזה של החיים בתוך היחסים שלנו עצמנו אחד עם השני,
נראה כי אצלנו אנחנו בדיוק מאותו סוג.
ברגע אחד אנחנו חברים מצוינים עם האנשים האלה ואויבים של האנשים ההם וההפך.
לפעמים דרך התבוננות עצמית אנחנו מתחילים להתעייף מלקחת צדדים ואנחנו מבחינים אחרי איזה זמן
כי כאשר אנחנו חשים מאוד מתלהבים כלפיי האדם הזה, אנחנו בדרך כלל חשים מאוד עוינים לאדם ההוא.
וישנה בעבודה אמרה לאפקט הזה או על הצורך וההשפעה הזאת : "החיים מחלקים והעבודה מאחדת".
אני חושב כי תסכימו איתי שדרך ההשפעות של העבודה, ואשר הם שונות מההשפעות של החיים,
הרבה מאוד ממכם הובאו יחד והוחזקו ביחסים מסוימים אחד לשני ואשר זה היה בלתי אפשרי בתוך החיים.
אז אני אשוב ואחזור עכשיו למשפט הפתיחה שלי לגביי לבודד את עצמך מהחיים.
אנחנו צריכים לתרגל בידוד עצמי מסוים מ- מה שקורה בתוך החיים, ואשר מנסים תמיד לחלק את האנשים
לקבוצות עוינות.
מה המשמעות של לתרגל בידוד מהחיים ?
אני אגיד דבר אחד כדי להתחיל עם זה, אם אתה מאמין כי החיים הולכים להשתנות לחלוטין,
ולגרום או לחולל תקופה או עידן של קדמה והתפתחות אנושית אז אתה לא תהיה מסוגל לבודד את עצמך מהחיים
ממש בתחילת העבודה שלך. אתה תמיד תחשוב כי החיים הולכים במהרה להיות טובים יותר,
למרות העובדה כי ההיסטוריה לא מראה שזה ככה, מלבד שזה אולי ייתכן לתקופות קצרות מאוד,
ולמרות העובדה כי אנחנו באופן ברור חיים באחת מהתקופות הגרועות ביותר של ההיסטוריה.
ובמילים אחרות, אם יש לך את הגישה הזאת פועלת בתוכך באופן מכאני, אתה לא תהיה יכול ומסוגל לבודד את עצמך מהכוח של החיים בדרך הנכונה.

עמוד 744
במקרה אחד אדון אוספנסקי אמר :
כדי שאנשים יגיעו להיות יחד וכדי שאנשים יתאחדו בדרך הנכונה הם חייבים ללמוד שפה משותפת".
עכשיו, אתם כולכם יודעים כי אנחנו מנסים ללמוד בעבודה הזאת שפה משותפת, ואנחנו מנסים ללמוד את אותם הרעיונות ולהבין אותם, כי העבודה מלאה רעיונות חדשים ומלאה הוראות מעשיות כמו איך אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו.
כאשר אתה פוגש איש של העבודה אז אתה מסוגל לדבר אליה או אליו בדרך אשר בה אתה לא יכול לדבר לאדם
בתוך החיים אשר אף פעם לא שמע את הרעיונות של העבודה הזאת או איזה שהם צורות אחרות של אזוטריות.
אתם כולכם יודעים כי אם אתה מדבר לאדם בתוך החיים ואפילו נוגע באיזה שהם מהרעיונות של העבודה הזאת
אז האדם מיד יתחיל להתווכח וקרוב לוואדי יהפוך להיות מאוד עוין.
מה היא הסיבה ? הסיבה האמתית היא כי האדם הזה הוא בתוך החיים ומתחיל מיד לחוש שלא בנוח
והוא חש כי באיזושהי דרך הוא מופחת או מותקף או שמזלזלים בו וממעיטים בערכו.
זה למה זה כל כך מסוכן לדבר על העבודה הזאת עם אנשים אשר אין להם כל מרכז מגנטי או שלא הכינו אותם מעט
באיזה שהיא דרך אינטליגנטית ככה שהם יוכלו לראות מעט מעבר לאינטרסים המידיים של החיים שלהם.
כולם מחמיאים ומחניפים לעצמם, לכולם יש יוהרה עצמית חזקה מאוד, וכולם חשים כי הוא או היא צודקים,
ממש די בנפרד מהעובדה כי הם יכולים להיות מאוד לא מאושרים ולא שמחים.
וזה למה זה כל כך קשה לדבר עם אנשים על העבודה הזאת,
בגלל שהם מאוד בקלות הופכים להיות חשדניים ותמיד הופכים להיות כעוסים ורגוזים.
ועדיין, אלא אם כן הם יכולים לזוז מעט הצידה מבסיס החיים שלהם ולתת להכניס חלק מרעיונות העבודה
לתוך התודעה- Mind שלהם, אז הם לא יכולים לשנות את המיקום המקובע שלהם בתוך החיים.
הם שייכים למנגנון הגדול של החיים אשר עשה אותם את מה שהם.
יש להם את האשליה כי הם מודעים.
יש להם את האשליה כי הם יכולים לעשות בנפרד ובצורה עצמאית מהנסיבות של החיים.
יש להם את האשליה כי הם אדם אחד והם לא רואים כי הם הרבה אנשים שונים בזמנים שונים וכי יש להם הרבה אשליות אחרות אשר תלמדו במערכת הזאת של העבודה.
ובמילים אחרות, על-ידי אשליות אלה, על-ידי הגישה הכללית שלהם לקיום האנושי על כדור הארץ,
הם לגמרי תחת הכוח והעוצמה של הכוח השלישי של החיים והם לא יכולים לבודד את עצמם מהכוח העצום והכביר הזה הלוקח ולובש כל כך הרבה אספקטים שונים ברגעים שונים ועדיין הוא תמיד בדיוק אותו כוח
ויש לו תמיד את אותו טעם פנימי.
ומן הסיבה הזאת שום דבר נוסף או אקסטרא לא יכול לגדול בתוכם, והעבודה אומרת כי הם כמו זרעים
וכי הם חיים ומתים כמו זרעים מבלי שהם עוברים איזושהי גדילה, ובשפה של העבודה זה אומר כי אנחנו חלק מהחיים האורגניים ואשר זאת היא השכבה הרגישה המקיפה את כדור הארץ ומעבירה השפעות מסוימות לקצה הלא מפותח של הענף של העץ הקוסמי הגדול אשר זה הוא הירח שלנו, ענף קטנטן זה שנוצר על-ידי כדור הארץ זה הירח והוא גדל.
מנקודת המבט של העבודה הירח הוא לא פלנטה מתה או יצור מת אלא אבל אחד שגדל,
והוא מואכל ומוזן כל הזמן על-ידי כל הסבל חסר התועלת אשר על כדור הארץ
וכול הכאב חסר התועלת וזאת היא מחשבה מאוד מחרידה ומבהילה ונשמעת לנו מאוד מוזרה.
היוהרה העצמית שלנו היא כזאת שאנחנו אפילו מאמינים כי כדור הארץ הזה, הגרגיר הקטנטן הזה,
הוא הנו הפלנטה המאוכלסת היחידה ביקום העצום הזה של שמשות וגלקסיות.
אפילו מזה אתם יכולים לראות עד כמה עצומה הבורות והאגואיסטית הילידות של הילידים אשר אנחנו היא הינה.

עמוד 746
לפעמים חלק מאיתנו יכולים לתפוש מבטים חטופים של מצב ההוויה שלנו, ואז אנחנו יודעים איך אנחנו חשים לגביי עצמנו ולגביי חיינו בעבר. ברגעים כאלה אנחנו מגלים, או בדיבור יותר אמתי, זה מתגלה אלינו.
כי אנחנו לא שום דבר כמו מה שאנחנו מדמיינים או משערים, וכי הדמיון שיחק תפקיד עצום ב-לעשות את החיים שלנו נסבלים בשבילנו, ותמונות של עצמנו היו הקניינים הכי אהובים עלינו.
עכשיו, מבטים חטופים כאלה גורמים לנו להיות בעלי רצון או מוכנים לעבוד על ההוויה שלנו עצמנו
וזה מאפשר לנו להבין מהי המשמעות של זה כאשר העבודה אומרת כי חייך לא ישתנו אלא אם כן ההוויה שלך משתנה.
אתה מתחיל לראות את הקשר או את החיבור עם עצמך. אדם עם תחושה גדולה של עצמו לא יכול לראות את ההוויה שלו בגלל שהוא מסונוור או נהיה עיוור לגבי התמונות שלו על עצמו.
אבל, אדם שיש לו ניסיון כזה כפי שתיארתי מעל כגון התגלות, מתחיל לקבל עקבות של לחוש ולהרגיש  את אפסיותו
ואת הכלומיות שלו עצמו נכנסת למודעות שלו וזה הנו בדיוק הכוח המנביט העוברי של העבודה אשר פועלת,
הכוח השלישי או הכוח הרגנרטיבי–התחדשותי של העבודה.
כל עוד האדם לגמרי נתמך על-ידי הצלחה בחיים, איך עלי אדמות או איך לעזאזל הוא יכול להרגיש כזה כוח פועל עליו ?

עכשיו, בכדי ובמטרה לבודד את עצמנו מהחיים, ובנפרד מ-מה שנאמר מעל, ישנם שלושה תרגולי עבודה גדולים אשר עוזרים בזה.
הראשון הנו זכירה עצמית, השני הוא אי-הזדהות והשלישי הוא אי-שקילה ואי-התחשבנות פנימית ,
באופן ובמובן של לא לעשות חשבונות נגד אחרים.
אם אתה מתרגל זכירה עצמית, אי-הזדהות ולא לעשות חשבונות נגד אחרים, אתה תתחיל לבודד את עצמך מכול האספקטים של הכוח השלישי של החיים. וכתוצאה, אתה מתחיל לעבור להיות תחת הכוח השלישי החדש של העבודה. הכוח השלישי האחרון הזה יכול לשנות אותך בגלל שהוא בהדרגה יעשה את האישיות יותר פסיבית.
אבל, אם אתה תמיד תחת הכוח השלישי של החיים בצורה אקסלוסיבית–בלעדית אז אתה לא יכול להשתנות.
רמת ההוויה שלך תישאר תמיד אותו הדבר ואתה תמיד תמשוך את אותו סוג של התנסויות.
וזה מה שכולכם צריכים לחשוב עליו ולנסות לראות ל-מה התכוונו.
נגיד אני איש עשיר ואני הופך להיות מיליונר אז אני אהיה ממש אותו דבר כפי שהייתי ביחס להוויה שלי.
אני אמשוך בדיוק את אותן התנסויות.   למה זה ככה ?   
זה בגלל ש, החיים עשו אותי איש עני ואז איש עשיר, אבל ההוויה שלי היא ממש אותו דבר כמו קודם.
אבל נגיד כי יש לי קצת איזשהו ניסיון בעבודה ואני מבין ותופש איך ההוויה שלי ואני כבר לא עוד מזדהה עם עצמי
כמו קודם, אז באם אני עני או עשיר, עכשיו החיים שלי יתחילו להשתנות בגלל שאני מכניס פנימה השפעה חדשה,
כוח שלישי חדש – כלומר העבודה.
אם אתה מתחיל לראות את רמת ההוויה שלך אז אתה מתחיל כי יהיה לך דבר ממש חדש לחשוב לגביו ולעבוד עליו.  
וזה למה זה כל כך חשוב להתבונן בעצמך.

עכשיו כל זה בתוך המסמך הזה, זה ממש יסודי ובסיסי ודובר על זה קודם לעתים קרובות מזוויות שונות,
ההדגש מונח על החשיבות של לבודד את עצמך מהחיים בגלל שזה רק דרך איזושהי צורה של לבודד את עצמך מהחיים שאתה יכול לבנות או להקים איזה שהוא דבר וכי אתה יכול להשתנות, ובקצרה, שאתה יכול לעשות את העבודה הזאת.
אם החיים מאוד חזקים ומהפנטים אותך לחלוטין, אם אתה תמיד רואה את המטרה שלך מונחת בעולם מחוץ לעצמך,
אז אתה לא תהיה מסוגל לבודד את עצמך בצורה מספקת מן הכוח האיום והנורא של הכוח השלישי של החיים.

עמוד 747
אם החיים מאוד חזקים ומהפנטים אותך לחלוטין, אם אתה תמיד רואה את המטרה שלך מונחת בעולם מחוץ לעצמך,
אז אתה לא תהיה מסוגל לבודד את עצמך בצורה מספקת מהכוח האיום והנורא של הכוח השלישי של החיים,
ואתה לא תבין לגביי מה העבודה – כלומר, לגביי לשנות את עצמך.
אנחנו כולנו מותאמים לתוך החיים בדרך הכי טובה בשביל לעבוד על עצמנו, הבעיות שלנו, ההתמרמרויות שלנו,
צורות ההאשמה שלנו, זה מה שאנחנו צריכים לעבוד עליו דרך זכירה עצמית, דרך אי-הזדהות
ודרך לא לעשות חשבונות נגד אחרים.
אבל, אלא אם כן אנחנו מתבוננים בעצמנו אז אנחנו לא יכולים לעשות אף אחד מהדברים האלה.

זכור כי ישנה עזרה – אבל התודעה – Mind's שלנו או המוחות שלנו אם אתה רוצה – מגיעים להיות קשורים ומחוברים על-ידי החושים ועל-ידי האימפקט או ההשפעה והרושם של העולם החיצוני הנראה בדרך הלא נכונה לקבל את זה.
קודם כל אנחנו חייבים להיות יעילים בחיים לפני שאנחנו מתחילים את העבודה הזאת.
מאוחר יותר הרעיונות של העבודה אם מקבלים אותם עם הבנה מתחילים לעשות סדרה חדשה של חיבורים
ואלה מוליכים עזרה. חיבורים חדשים אלה ודרכי האסוציאציות החדשות האלה, הם החינוך השני שלנו.
החינוך השני הזה, זה מה שהעבודה היא לגביו.
אבל אם אתה לא יכול להתחיל לעצור ולהשתנות ולשנות חלק מהדרכים ומנתיבי האסוציאציות המכאניות הישנות,
אז אתה לא יכול לעשות סדרה חדשה של חיבורים אשר מסוגלים להעביר את השפעות העבודה – זה הוא של הכוח השלישי אשר פותח רמת הבנה גבוהה יותר.
אדון אוספנסקי אמר : " אנחנו חייבים להאמין באדם גבוה יותר, אנחנו חייבים להאמין כי ישנו משהו אשר הוא כבר שם ויותר גבוה מ- מה שאנחנו. אנחנו חייבים להאמין בתודעה – Mind גדולה יותר". 
התודעה – או התודעות – Mind's שלנו סגורות. הדרך סגורה ונעולה,
ואנחנו מסתכלים כלפיי למטה כמו החיות על הארץ הפיזית.
 

                                                          "קוורמיד-אגלי" 28 לחודש יולי 1945
                                                                 הערה על שקילה פנימית
זה תמיד מועיל להתבונן איזה צורות לוקחת השקילה הפנימית שלנו.
השקילה הפנימית זה אחד הדברים אשר העבודה מלמדת כי אנחנו צריכים להתבונן עליהם בתוך עצמנו.
אם אתה מתרגל התבוננות עצמית במשמעות של העבודה אז אתה חייב להתבונן ב-מה שהעבודה מלמדת אותך
להתבונן בו, וכביכול למיין ולסווג את ההתבוננות שלך.
זה לא טוב בפשטות לנסות להתבונן בעצמך מבלי איזה היגיון וסיבה או תבונה ותכנית.
אני אשאל עכשיו כל אחד ממכם כאן את השאלה הזאת :
האם התבוננתם בצורות האופייניות של השקילה הפנימית שלכם ?
האם אתם חושבים כי מישהו היה אמור לענות לכם קודם או יותר מוקדם על המכתב ש-שלחתם או להגיד לכם בוקר טוב ?
ובמילים אחרות, האם אתם חושבים כי מישהו היה אמור לנהוג בכם בצורה שונה ?
צורה זאת של שקילה פנימית נקראת לעשות חשבונות, לחשב כי אחרים חייבים לך משהו,
לחוש כי לא נהגו בכם כראוי באופן כללי וכי המצוינות והערך המיוחדים ויוצאי הדופן שלכם לא מוערכים כראוי.
כל זה נותן עליה וזריחה להרבה מאוד חומר פסיכולוגי רע בתוכך ומנסח ומניח למטה צורות רבות של אסוציאציות
בתודעה – Mind, ואשר מאוחר יותר מאוד קשה להשתחרר מהם.
ויותר מזה, צורות אלה של שקילה פנימית מובילות תמיד למצבים נגטיביים.
הרבה מאוד שקילה פנימית עולה מתוך סוג של חולשה בתוכנו, אנחנו מצפים יותר מדיי.

עמוד 750
אם אתה לא מתבונן בעצמך ופשוט מזדהה עם כל דבר אשר קורה לך ובעצמך אז אתה לא יכול כי יהיה לך ריב עם עצמך, ואתה לא מסוגל להיפרד מדבר יחידני אחד בתוך עצמך ובקדושה וברצינות ובכובד ראש אתה תעריץ את עצמך.
אז אתה מקובע ולא משתנה יום אחר יום.
אתה בלי איזה שהוא כוח של לראות כמו מה ואיך אתה באופן לא אישי.
אז אתה תהיה מזדהה עם עצמך ממש כפי שאתה ועם כל תחושה ועם כל מחשבה  והרגשה, ועם כל דבר אשר קורה בך,
ועם כל הביטויים וההרגלים שלך.
אתה תיתן הכרה מלאה לכול הדברים המכאנים האלה ולא תראה לרגע כי זה בדיוק הדברים האלה אשר בהם אתה חייב להתבונן ולהתחיל להיפרד מהם על-ידי כך שלא תלך איתם ועל-ידי כך שלא תסכים להם, וכפי שאמרתי מעל,
על-ידי זה ש, תקרא עליהם תיגר – זה על-ידי שתשאל אותם מה הם עושים,
איזה אמת מונחת מאחוריהם ומה החיים הפנימיים שלך משמעותם – אם יש לזה איזה שהיא משמעות.
אתם כולכם יודעים עד כמה זה קל לא להבין או להבין משהו בצורה לא נכונה, במיוחד אם אתה נוטה להיות נגטיבי,
ואז שקילה פנימית מתחילה ואתה פשוט הולך עם זה במקום לתת לעצמך את השוק המודע הזה ולהגיד :
"מה כל זה אשר מתרחש ומתחולל ? האם הדברים אמנם קרו ככה ? האם מה שקרה והתרחש נעשה בכוונה ?
האם זה פשוט החשדנות שלי בפעולה ?  וכך הלאה..."
זה הנו הבלגן הפסיכולוגי הפנימי הזה אשר אנחנו כולנו בתוכו, בגלל החוסר של איזה שהוא גוף פסיכולוגי מאורגן,
אשר גורם כל כך הרבה מהבעיות שלנו בחיים.
לפי גורדייף זה גורם משהו כמו 80% מהמחלות הפיזיות שלנו.
האם אתם לא מבינים כולכם כי עם חשיבה שגויה ולא נכונה, עם הצפות ושיטפונות של רגשות נגטיביים,
עם שקרנות מתמשכת ועם הצורות הפנימיות הקבועות האלה של הצדקה עצמית, עם היהירות העצמית האיומה הזאת, אשר עושה אותנו כל כך גדולים, ומצב השינה הזה כלפיי סוג האנשים שאנחנו, זה דבר נפלא כי אנחנו לא כולנו בלתי שפויים.
ניתן לנו גוף פיזי עם ארגון נפלא ועדין. העבודה מלמדת כי אנחנו צריכים לעשות גוף פסיכולוגי וכי זה הוא הנו הגורל האמתי שלנו על הפלנטה הזאת והמשמעות האמתית של בריאתנו כאן למטה.
דמיין את הארגון העדין והשברירי הזה של הגוף הפיזי אשר נמשל ונשלט על-ידי בלגן פסיכולוגי,
לפיכך זה ראוי לציון, כי יש לנו איזה שהיא בריאות.
כדי לבנות גוף פסיכולוגי אשר הנו מחובר – היטב, זה הכרחי ונחוץ לאדם להתחיל לחיות את העבודה בתוך עצמו
וללמוד לדעת מ- מה הוא חייב להיפרד, עם מה הוא חייב להיאבק ועם מה הוא חייב לא להזדהות.
זה לא כל כך הרבה מה שאנחנו עושים אלא המצב הפנימי שלנו זה מה שמשנה.
זה למה העבודה מניחה כזאת הדגשה לדוגמא על רגשות נגטיביים, כי כאשר אנשים מתמכרים בהרגליות למצבים נגטיביים בלי לראות לרגע איזה נזק הם גורמים לעצמם, אין להם כל מושג לגביי האחריות שלהם עצמם כלפיי עצמם.
אחרי איזה זמן בעבודה אנחנו לא יכולים להעריך מצבים נגטיביים ללא בדיקה ובלי מניעה
כאשר לא מפסיקים אותם ולא מונעים אותם.
מצפון אמתי מתחיל לגעת בנו. עכשיו יכול להיות כי יש לנו גופים מצוינים אבל אם מאפשרים למצבים הפנימיים שלנו להביע את עצמם בלי מניעה ובלי התבוננות אז אנחנו באמת בהשוואה למצורעים.
ולזה התכוונו בבשורה הנוצרית על-ידי המילה "מצורע". זה כי יש לנו בפנים בתוכנו מחלות נוראיות ואיומות.