עמוד 786
כן או לא הופכים להיות משהו שונה ממש אשר אנחנו יכולים לתאר רק בתור כן ו-לא.
אתם זוכרים כי הכוח השלישי מאחד את ההפכים והניגודים ומכיל משהו מתוך שניהם
ועדיין, זה לא אף אחד מהם.
כאשר התודעה – Mind מוצאת משהו אשר הוא כן ו-לא אז ההחלטה יכולה להיעשות. "
ובמילים של גורדייף : הבינארי הופך להיות טרנארי או שילוש – וזה אומר כי ההפכים הניגודים הופכים להיות מוכללים בתוך השילוש ומזה יכולה לקרות או להתחולל תוצאה אשר מובילה ל- מה שהוא קרא לה – קווטרנארי
( מילה מלטינית – קווטרנאריוס – ארבע) והקווטרנארי הזה הנו פעיל ואקטיבי.
קודם כל זה מורכב מאיחוד של בינארים או הפכים וניגודים דרך הכוח השלישי,
אז זה עושה טרנארי או שילוש ומוביל לתוצאה אשר עושה את זה קווטרנארי או רביעייה.
דרך התוצאה הזאת אשר יכולה להיקרא באופן מסוים אקטיבית, כפי שנאמר, יכולה להיות התפתחות נוספת. 
גורדייף אמר : "כי כול וויכוח או ריב עם עצמך אמור וצריך בסופו של דבר להוביל למצב חדש של עצמך.
זה לא צריך ואמור לתת עלייה לצד ההרגלי או הנהוג, אלא זה מוביל למצב חדש דרך טרנארי – שילוש,
אשר מוביל לקווטרנארי – רביעייה, וכול עוד המצב הבינארי נשאר, כלומר המצב הישן,
אז המצב הקודם יישאר, והאדם פשוט יתנדנד בחזרה למקום הישן.
כי דרך המעבר המובילה לידע של אחדות מורכבת קודם כל מהמאבק של כן או לא – זה המצב הבינארי של ההתחלה – אבל זה צריך רק להוביל להחלטה – וזה הינו למצב של שילוש ואשר זה איננו כן ואיננו לא – זה נותן תוצאה אמתית – כלומר זה מוביל לריבוע או לרביעייה – מאבק של כן – לא איננו ניתן לפתרון בעצמו.
גורם שלישי חייב להימצא היכן ש, כן ו-לא הופכים להיות מעורבבים על-ידי כוח שלישי לתוך משהו שונה ממש
מ, כן או לא, וזה יוצר טרנארי או שלישייה, וזה יוצר את התוצאה אשר נקראת קווטרנארי או רביעייה ".

גורדייף אמר כי כל הסוד כולו מונח באדם אשר זוכר את עצמו וזה הוא כי הוא נותן לעצמו את השוק המודע הראשון.
הוא אמר כי אדם רגיל אינו מסוגל לגדול או לעשות באיזה שהוא אופן אמתי כי הוא חסר את הכוח השלישי הזה אשר מיוצר על-ידי השוק המודע הראשון הזה של זכירה עצמית."  
ועוד אמר גורדייף  : "כי ישנו סוג של מרווח בתוך האדם אשר הוא צריך למלא בעצמו
ואשר אלא אם כן הוא ממלא את זה, זה מוביל להמשכיות בבינאריות – זה הוא כי הוא ממשיך בהפכים הניגודים ".
במקרה נוסף אחר גורדייף אמר : בנקודה זאת נכנס פנימה האינדיבידואל בנפרד ובמובדל מהאדם המכאני.
ומה הנו  הדבר הכי חשוב ? " הוא שאל אותנו פעם, ואז הוא אמר : " הדבר הכי חשוב זה להבין ולתפוש כי אנחנו לא זוכרים את עצמנו ומהסיבה הזאת אנחנו לא ממש קיימים בתור אינדיבידואליים בהתנסות שלנו".

עכשיו, אתם תראו מכול מה ש-גורדייף אמר כי הוא דיבר על משהו שלוקח הרבה מאוד שנים
להבין, למרות שהעבודה מלמדת אותנו בקביעות את הנקודה הזאת עצמה.
אתם תבחינו כי הוא אומר שההחלטות לא יכולות להיעשות מהניגודים או מההפכים אלא מתוך איזה כוח אחר אשר הוא איננו כן והוא איננו לא ואשר הוא מחבר עם המצב של זכירה עצמית. הוא אמר פעמים רבות כי מצב זה של זכירה עצמית הוא מצב אשר האדם נולד איתו ואשר נמצא ברשותו של האדם כאשר הוא נולד אבל האדם מאבד את זה.
האדם נולד עם הכוח ועם העוצמה לזכור את עצמו, אז כפי שהוא גדל ומחונך בין אנשים ישנים – זה הוא בין אנשים אשר לא זוכרים את עצמם אז במהרה הוא מאבד את הכוח הזה והוא נופל בעצמו לשינה,

עמוד 788
עכשיו, כאשר מדברים מנקודת מבט נוספת, ועדיין באמת לגביי אותו הדבר, זה הוא הכוח השלישי של העבודה
אשר יכול לשנות אותנו.
הדבר הראשון שהעבודה אומרת שאנחנו יכולים לעשות זה לזכור את עצמנו, ובקשר לזה היא מלמדת דברים רבים אחרים שאנחנו יכולים לעשות כגון הפרדה פנימית ממחשבות ותחושות והרגשות נגטיביים וכן הלאה, אבל כל הדברים המשניים האלה שהעבודה מלמדת הם מחוברים עם זכירה עצמית.
קחו לדוגמא את הלימודים של העבודה לגביי הזדהות עם עצמנו או עם מאורעות חיצוניים.
כל זה הינו מחובר עם זכירה עצמית. כל זה הינו ללמוד איך אנחנו לא יכולים לזכור את עצמנו,
כי כפי שאתה יודע, אם אתה מאוד מזדהה עם הרגשות הנגטיביים שלך או עם ההתנהגות של מישהו כלפיך
אז אתה לא במצב של זכירה עצמית אלא מאוד להיפך.
אם אתה מתמכר לדיבור פנימי ושקילה פנימית או התחשבנות פנימית והצדקה עצמית וכד'
אז אתה לא זוכר את עצמך ואתה לא במצב השלישי של מודעות אשר הנו מוגדר בתור מצב של זכירה עצמית.
הלימודים של העבודה זה להרים אותנו למעלה למצב הזה אשר אנחנו צריכים שיהיה לנו ואשר נולדנו שיהיה לנו.
במצב השלישי הזה של מודעות ברמה הזאת השפעות אשר יכולות לעזור יכולות להגיע אלינו.
זה כאילו אנחנו שמים את הראש שלנו מעל המים וחשים את האוויר ואת אור השמש מנסה לזכור את עצמו,
באיזה שהוא רגע של היום. ואם אתם עושים את זה, באיזה שהוא רגע שלא יהיה, אתם יכולים ממש בכנות,
תמיד להבחין בבהירות פתאומית מסביב לכם.
ואם היינו במצב של זכירה עצמית אז אנחנו היינו יודעים איך וכיצד לעשות החלטות.
אבל, כאשר אנחנו ישנים בתוך עצמנו וכאשר אנחנו מזדהים ומודאגים לגביי עצמנו, אנחנו עושים החלטות מתוך בינאריות – בינאריים כפי שקרא להם גורדייף – הפכים וניגודים.
וגורדייף אמר : המאבק בין כן או לא, לא נפתר על-ידי כן או לא – כלומר ההפכים והניגודים או הבינאריים ".
אם היינו תמיד במצב של זכירה עצמית ותמיד במצב השלישי של המודעות אז ההחלטות שלנו היו אמתיות ואשר מובילות לתוצאה אמתית ואשר לזה גורדייף קרא להוביל לרביעייה או לקווטרנארי.

ישנו סיפור על נערה עיוורת שחמשת האחים שלה יצאו החוצה לעולם בתורם בחשבם כי הם יכולים לעשות
אבל הם כולם נכשלו והפכו להיות אבודים בעולם, ואז הנערה העיוורת יצאה לעולם והיא לא חשבה כי היא יכולה לעשות, אבל היא מחזיקה בחוט שהיא טוותה אשר קצה אחד שלו מחובר בחוזקה לשמש והיא אף פעם לא עוזבת את החוט וכתוצאה מכך היא יכולה לעשות – היא מסוגלת לעזור לאחרים שלה ולאנשים אחרים בפשטות כי היא לא בוטחת בעצמה למצוא את הדרך אלא מסתכלת על החוט כדי שידריך אותה.
למה מתארים את הנערה הזאת בתור עיוורת ?
כי היא עיוורת לעולם החיצוני. היא לא פועלת דרך החושים שלה אלא אבל היא מחזיקה במשהו פנימי.
עכשיו, אם האדם יכול היה לזכור את עצמו כל הזמן אז הוא היה מבחין בכול דבר אשר גורם לו להזדהות – זה הוא להפסיק זכירה עצמית – הוא היה מחזיק בחוט הזה אשר בא ומגיע מהשמש ומהרמה הגבוהה יותר.
ואם ההחלטות של האדם הזה היו תמיד לזכור את עצמו ואת מה שלא קרה לו וכול דבר אשר קרה לו אז הוא יהיה במצב השלישי של מודעות וההחלטה שלו תהיה החלטה אמתית אשר אין לה שום דבר בנוגע  להפכים וניגודים או בינארים.

עמוד 790
כי אנחנו חיים בתוך העולם של האנושות הישנה, מבלי שהם אי פעם יחשבו על זה באופן אינדיבידואלי.
במקרה זה העבודה הופכת להיות דומה לתעמולה, ואנשים יגידו :
"הו, כן, אנחנו כולנו ישנים ואנחנו חיים בעולם של אנשים ישנים". ואולי הם יוסיפו :
" ובכן, זה מה שהעבודה מלמדת אותנו". זה זיכרון בלי מחשבה. כי זה לא ליישם ולהכיל את העבודה לעצמך דרך מחשבה.
בעובדה, אתה יכול לקבל את הרעיונות של העבודה בפשטות כי אתה לא רוצה לחשוב.
כל זה אומר כי העבודה היא רק בתוך הזיכרון שלך, בתור משהו אשר למדת בעל-פה ועדיין לא השתלבת בו עם המחשבה האינדיבידואלית שלך וכך שתערבב את זה עם עצמך.
זה עדיין לא 'תפש אש'. דרך התבוננות עצמית אתה יכול לראות כי אתה ישן ולהתחיל לחשוב לגביי מצב השינה שלך עצמך בעצמך. זה מאמץ אינטליגנטי. אתה יכול אז להתחיל לחשוב : האם זה אמת כי האנושות ישנה וכי כל דבר והכול קורה בדרך היחידה אשר בה זה יכול לקרות כל עוד האנשים ישנים ?
אם אתה הוגה ומהרהר ועושה מדיטציה ומתבונן אז אתה תתחיל לתפוש מבט על האמת של אחד מהרעיונות הגדולים
של העבודה. אתה תעשה את זה בעצמך.
רעיון זה של שינה כבר לא יהיה אז יותר עניין של זיכרון אלא אבל ניסיון ממשי אשר התחלת לעבור ואשר ישנה אותך.
ללמוד דברים בעל-פה זה לא העבודה מלבד באופן מוגבל כי כאשר אתה לומד דברים בעל-פה  אז זה מונח רק בזיכרון הפורמטורי (אני לא יודע למה זה נקרא ללמוד בעל-פה – באנגלית – ללמוד על-פי הלב) כי הלב הוא הנו רגשי.
עכשיו, זה נאמר בעבודה כי הרעיונות אשר העבודה מלמדת חייבים להפוך להיות רגשיים,
זה הכרחי ונחוץ לחוש ולהרגיש אותם. זה הכרחי ונחוץ ממש לדוגמא להרגיש ולחוש כי אתה עצמך ישן וכי אתה עצמך מתקדם ללא איזשהו כיוון פנימי אמתי.
רק שיגידו לך כי אתה ישן וכי האנושות ישנה ויחזרו על זה כמו תוכי זה לפספס לגביי מה העבודה.
וכך זה חטא לעבודה. כי זה אומר שאף פעם לא התבוננת על עצמך לאור העבודה.
אבל, העבודה היא אור וזה אתה עצמך אשר צריך להבין ולתפוש כי אתה ישן לאור האמת של העבודה.
וכי אתה חי בעולם של אנושות ישנה אשר בו הכול קורה.
אז רעיונות אלה כבר לא יהיו יותר ה=רק העניין של זיכרון ורק עניין של לחפש ולהסתכל בפתקים ובמחברות שלך,
אלא אבל יהפכו להיות ניסיון המשכי וחי.
כאשר זה מתחיל אז העבודה היא כבר לא עוד זיכרון פורמטורי כמו לנסות ולזכור ספר מדעי או מאמר שקראת,
אלא אבל זה תהליך אשר מתרחש וקורה בתוכך ואשר משנה אותך, ומשנה את כל דרך החשיבה שלך.

אני רוצה להדגיש בנוסף את כל העניין הזה של העבודה אשר מונחת בתוך הזיכרון שלך ואת העבודה המונחת בהבנה האינדיבידואלית שלך, אתה יכול לזכור בקלות את הרעיון כי אתה ישן
ואתה יכול לקבל את הרעיון הזה בלי כל מחשבה אינדיבידואלית לגביי מה זה אומר ומהי המשמעות של זה.
אני מתכוון כי אתה יכול לקחת את זה בתור אמת. אבל שום דבר הוא לא אמת בשבילך אלא אם כן ראית את האמת של זה בעצמך.
אתה יכול לזכור את כל הרעיונות של העבודה הזאת ולקבל אותם בדרך הזאת ובפשטות לקרוא לזיכרון שלך לענות על שאלות.
אז העבודה מונחת אז רק בזיכרון השטחי החיצוני שלך ועדיין לא התערבבה איתך דרך תפישה רגשית של האמת של זה.

עמוד 793
והתו השלישי של האוקטאבה זה ההבנה והתפישה של הקשיים שלך עצמך
בהתייחס או ביחס לעבודה – מה עומד בדרכך, אבל רק לשמוע את העבודה ולחזור על זה מהזיכרון
ולהוריד את זה לכתב במחברת זה לא יכול לשנות אותך.
אתה תלמד סינית או צרפתית בדיוק באותה הדרך וזה שייך לזיכרון החיצוני וזה לא ישנה אותך – זה הנו כי זה יעשה אותך לסוג שונה של איש או אישה, אבל בהתחלה זה הכרחי לרשום ולהקליט או לרשום ולהדפיס את הרעיונות של העבודה
בתוך הזיכרון החיצוני – וזה הוא החלק הפורמטורי או חלק התנועה של המרכז השכלי – וזה הוא בצורה בלתי נמנעת הצעד הראשון.
האחד חייב להגיע לדעת לגביי הרעיונות של העבודה ולרשום אותם.
מה שאני מדבר עליו הינו המצב השני – כלומר,
כאשר הרעיונות חייבים להפוך להיות נתפסים בצורה רגשית דרך היישום וההכלה שלהם לעצמך,
קודם כל לחשיבה שלך ואז להוויה שלך.
כאשר זה נאמר כי העבודה הזאת הינה כדי לגרום לך לחשוב בדרך חדשה
אז זה אומר כי הרעיונות של העבודה חייבים להתחיל לשנות את דרך החשיבה שלך ואתה לא יכול לצפות שזה יקרה
עד שאתה רשמת את הרעיונות על-ידי זה ששמעת אותם הרבה פעמים,
ככה שתדע אותם בזיכרון שלך.
השלב הבא או הצעד הבא זה שאתה חייב ליישם ולהכיל את הרעיונות האלה לעצמך
דרך התבוננות עצמית.
התבוננות עצמית מחברת את הרעיונות של העבודה לעצמך.
אם אתה לא מתרגל התבוננות עצמית אז הרעיונות של העבודה הזאת יישארו מחוצה לך, רק בתור עניינים של זיכרון.
אבל כל הרעיונות של העבודה הזאת הם כמו תאי זרע – זה הוא כי הם מאוד עוצמתיים ויכולים לחולל בתוכך
לא רק דרך חדשה של להסתכל על הדברים אלא גם דרך חדשה של תחושה ושל הרגשה לגביי דברים.

ובמילים אחרות, העבודה יכולה לתת לך הבנה אשר הינה מחוברת מאוד בקרבה עם אינטליגנציה.
זה הנו דרך ההבנה של אינטליגנציה שאנחנו נמלטים ובורחים מהחזרתיות ההמשכית של אותו הדבר בתוך החיים שלנו.
אם אתה משתמש בעבודה הזאת דרך אינטליגנציה אז אתה תתחיל להשתנות,
אבל זה יכול להתחיל לקרות רק כאשר אתה לוקח את העבודה הזאת לתוך עצמך ומתחיל לחיות אותה.
כמו ש, בהתייחס להתפתחות של אינטליגנציה הרעיונות של העבודה הזאת הם בלתי נדלים ואינסופיים.
העבודה היא רק כדי לגרום לך לחשוב, ואם אתה מתחיל לחשוב מחשבות אמתיות
לגביי העבודה אז אתה תמצא כי החשיבה שלך מוזנת ממקור אשר אף פעם לא נחלש ולא אכזב.
 

                                                   "קוורמיד אגלי" 13 לחודש אוקטובר 1945
                                                       התבוננות בפסיכולוגיה של האחד
בפגישה שהייתה כאן לאחרונה אנחנו דיברנו על זה ש, לאדם יש גוף ויש לו גם פסיכולוגיה.
ונכתב קטע קצר לגביי זה שאני רוצה להקריא עכשיו :
" כולם מחוברים ומוצמדים בחוזקה לסוג מסוים של גוף על-ידי כך שהם נולדו, ואז מוצמדים בחוזקה מאוחר יותר לסוג מסוים של פסיכולוגיה על-ידי חינוכם וגידולם.

עמוד 794
העבודה לא מתחילה עם הגוף אלא עם הסוג של הפסיכולוגיה הנרכשת אשר אליה אנחנו מוצמדים ומחוברים בחוזקה על-ידי חינוך וגידול.
אתה יכול לבזבז ולהוציא את זמנך עם לנסות לעשות את הגוף טוב יותר או את הפסיכולוגיה טובה יותר.
העבודה הינה קודם כל ובהתחלה לגביי ללמוד את הפסיכולוגיה הנרכשת של האחד עצמו.
וכמו שאומרים לראות את זה ולראות דרך זה.
זה אומר כי זה לא אתה, וכול עוד אתה לוקח אותך בתור עצמך אז אתה ישן.
אם אתה מר סמית' לוקח אותך בתור מר סמית'  ומר סמית' לוקח בתור אותך אז אתה ישן.
העבודה מתחילה על-ידי התבוננות ללא ביקורת על מר סמית' וגב' סמית' אלה אשר אתם לוקחים בתור אתם, בתור עצמכם.
המטרה של העבודה בהתחלה זה לראות את מר וגב' סמית' ולהיפרד מהם.
הסיבה לזה היא שלכולם יש עצמי אמתי ואני אמתי – ואף פעם לא משיגים אותו על-ידי כך שתהיה מר וגב' סמית'.
החיים אשר שייכים למר או גב' סמית' מומצאים ועדיין לא אנשים אמתיים, וככה הם מושכים דברים ממש שגויים.
אבל לעתים יותר קרובות מאשר לא, אנשים מעדיפים לחיות ולנהל את החיים של מר וגב' סמית' אלה,
ובמיוחד אם הם בנסיבות קלות.
ואפילו אם הם בהמשכיות בנסיבות קשות וטראגיות הם נצמדים ונדבקים כל הזמן להיות מר וגב' סמית' – זה הוא לפסיכולוגיה הנרכשת ואשר נקראת גם אישיות מזויפת – שתיהן.
אבל זאת ההיצמדות וההידבקות הזאת שלהם לעצמם או ההמצאה שלהם את עצמם, אם חונכנו או גודלנו ב 'איטון' 
או בחיל הים או בצבא או באיזה שהוא בית ספר או מקצוע, זאת היא בדיוק הפסיכולוגיה הנרכשת הזאת
אשר עליה אנחנו צריכים להתגבר – זאת היא ההמצאה המעיקה והמעייפת הזאת של עצמנו.
עד כמה מעייף, מעיק ומשעמם אחרי איזה זמן זה לראות אנשים אשר חינכו אותם וגידלו אותם בספירות השונות האלה ואשר הם מזדהים לגמרי עם עצמם ועם הפסיכולוגיות הנרכשות של עצמם ואשר אליהן מחוברת היהירות שלהם.

אתה זוכר כי העבודה אומרת שריך להבין ולתפוש את האפסיות והכלומיות שלך עצמך בסופו של דבר
לפני שאתה יכול לקבל את הטבילה המלאה של העבודה.
יש הרבה סמלים – סימבולים אזוטריים עתיקים לגביי מה האדם צריך להפוך להיות כדי לעבור רגנרציה או לידה מחדש.
לבטח זה בלתי אפשרי כל עוד הוא מזדהה עם הפסיכולוגיה הנרכשת שלו, עם נסיבות הלידה שלו.
הסמל או הסימבול של גביע יין, אשר הוא נמצא בתוכו הפוך, את הגביע הזה צריך לסובב כלפיי מעלה לצד השני ובהיותו ריק הוא ממש יכול לקבל רעיונות חדשים – כלומר את הרעיונות אשר מחוללים ויוצרים מחדש – עושים רגנרציה לאיש או לאישה ומשנים אותם להוויות חדשות במכלול אחד ובסיכומו של דבר.

עכשיו, הנקודה היא כי לכול אחד ממכם יש גוף אשר ניתן לו על-ידי החיים ופסיכולוגיה אשר נרכשה על-ידי חינוך וגידול.
אישה יפה מתחתנת עם איש יפה ונאה, אבל מה לגביי הפסיכולוגיות אשר מיוחדות ושייכות בהתאמה לכול אחד ואחת ?
לעתים קרובות מאוד הם מומצאים כי הפסיכולוגיות שלהם לגמרי לא בהתאמה.
הפנים של האדם, אלא אם כן אתה מאוד מעודן, לא נותנים לך את הפסיכולוגיה של האדם הזה.
אבל, הרעיון העיקרי כאן, הוא שלכול אחד ממכם יש פסיכולוגיה שונה
אשר נרכשה דרך חינוך וגידול ואשר לגביה אתה לגמרי לא יודע שום דבר".

עמוד 795
במקרה אחד אנחנו דיברנו על השאלה הזאת כי לכול אדם יש פסיכולוגיה,
ואני אמרתי כי זה יוצא מהכלל שזה לוקח לנו זמן כל כך ארוך בעבודה לתפוש ולהבין כי לכול אחד מאיתנו יש סוג מסוים של פסיכולוגיה ממש בנפרד מהגוף הפיזי שלנו.
כפי שאתם יודעים, העבודה מתחילה עם הפסיכולוגיה שלך, עם סוג האדם שאתה מבחינה פסיכולוגית.
אנחנו מסכימים כי ההכרה והזיהוי הזה כי לאחד יש סוג מסוים של פסיכולוגיה ומגוון גישות ובלמי זעזועים ודעות
וכך הלאה, זה לא בהתנסות של אנשים באופן כללי ובדרך כלל, וכי מאחר ואנשים לא רואים את הפסיכולוגיה שלהם
אז הם תמיד מדמיינים כי הם פתוחים לרעיונות חדשים, והם עם ראש פתוח וללא דעה קדומה וכביכול חופשיים ממש בהרכב ובמבנה ובתבנית הפסיכולוגית שלהם.
אנשים מתחילים מהרעיון הזה.
והם יכולים להיות ערים לגוף שלהם ולא לפסיכולוגיות שלהם, הם לדוגמא לא רואים כי הם יכולים להיות צרים באופן פסיכולוגי וקשים בצורה קיצונית ובעלי דעות קדומות בצורה קיצונית.
ממש להיפך, הם חשים כי הם כביכול ללא איזה שהיא פסיכולוגיה.
אז ככה שהם מגיעים לאשליה, בין הרבה אחרות, כי הם תמיד יכולים לעזור לכולם,
לנחם אותם, להיות אמא ואבא שלהם וכך הלאה.
עכשיו, העבודה מתחילה עם התבוננות עצמית,
והתבוננות עצמית לא מתחילה עם הגוף אשר אחרי הכול זה אפשר או שאתה יכול להתבונן בו בראי כל יום,
אלא היא מתחילה עם איזה סוג של אדם אתה באופן פסיכולוגי.
אתה יכול להיות יפה מאוד בהתייחס לגוף שלך, אבל איך אתה מבחינה פסיכולוגית ?
עכשיו, לדמיין כי לאישה יפה יש גם פסיכולוגיה יפה או כי לאדם נאה יש פסיכולוגיה נאה
זוהי שטות חסרת היגיון לחלוטין.
בקשר לכך אמרתי עד כמה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, זה בשביל אנשים להיפרד מהרשמים החושיים אחד של השני.
זה נראה כי אנחנו עדיין לא יכולים ללכת מעבר או לעבור ולהגיע מעבר להופעה החיצונית.
ולקחת מצוינות פיזית מסוג אחד או אחר בתור משמעות אשר באותו הזמן משמעותה התפתחות פסיכולוגית דומה.
זה כמו לחשוב כי בגלל שלטווס יש הופעה נהדרת ונפלאה של יופי בנוצות שלו אז לכן יש לו התפתחות פסיכולוגית יפה ושקולה.
אתם תסכימו איתי שכאשר אתם שומעים טווס מוציא קולות אז אתם לא תחשבו שיש  לו תודעה נהדרת ויפה או התפתחות רגשית יפה מאוד.
אני חושב כי משתלם וכדאי לדבר על הקושי הגדול הזה שיש לאנשים ביחס להתבוננות עצמית.
התבוננות עצמית לא מורכבת מלהסתכל בראי ולגרום לעצמך להיראות יותר יפה או נאה.
זה רק התבוננות על הגוף וזה מנהל ומוביל את החיים של הגוף ואת תחושת האני שלך מתוך הופעתך הפיזית.
התבוננות עצמית לא נעשית בדרך של להסתכל על עצמך בראי אלא מלבד תחת תנאים מסוימים.
התבוננות עצמית זה להסתכל על הפסיכולוגיה שלך עצמך – כלומר, על סוג האיש או האישה אשר אתה באופן פסיכולוגי.
זה נראה כי זה קשה מאוד בשביל הרבה מאוד אנשים להבין – כלומר, כי הם גוף פיזי וגם יש להם סוג מסוים של פסיכולוגיה עם הרכב ומבנה ותבנית מנטאלית ואשר העבודה מכוונת את תשומת הלב שלה דרך התבוננות עצמית.

עמוד 797
ואשר אותה הם לוקחים בתור הפסיכולוגיה היחידה אשר יכולה להיות להם.
כמה הרבה ממכם יכולים להגיד : "אני יכול להיות שוגה כולי, כל נקודות המבט שלי יכולות להיות שגויות,
יכול להיות שיש לי רעיונות שגויים מממש לגביי כל דבר וזה כולל את עצמי, כל השפיטות שלי בעבר יכולות להיות שגויות".
מחשבה כזאת או מחשבות כאלה משנות את האחד בתנאי שלאחד יש משהו אחר להחזיק בו אשר מלמד את האחד מה נכון.
אבל אם אתה מתחיל את העבודה הזאת ויוצא לדרך עם שכנוע עמוק כי אתה כולך בסדר גמור באופן פסיכולוגי כפי שאתה וככה אתה רוצה לשמוע ולהאזין מתוך סוג של סקרנות את מה שהעבודה מלמדת, אז אתה אף פעם לא תגיע לשום מקום בכלל.
הנושא של העבודה הזאת הנו אתה, אתה עצמך.
איך אתה יכול להשתנות אם אתה נשאר ונותר אותו הדבר ? איך אתה יכול להשתנות מבחינה פסיכולוגית אם אתה תמיד עם אותה הפסיכולוגיה, איך אתה יכול להשתנות אם אתה מקבל את הפסיכולוגיה הנוכחית שלך ולוקח אותה בתור סופית ובתור המילה האחרונה, כביכול כהתפתחות פסיכולוגית ?

עכשיו, אתם אולי כולכם יודעים עד כמה זה קשה להראות לאדם כי הוא או היא לוקחים את הדברים בדרך הלא נכונה,
ומיד אתה מעליב או פוגע, אבל נגיד או נניח כי לאדם הזה יש איזה שהוא כוח של התבוננות עצמית,
נגיד או נניח כי שהוא או היא יכולים להתחיל לראות ל – מה התכוונו על-ידי התבוננות עצמית לא ביקורתית,
ודרך זה לראות איך הם וכמו מה הם ואיך הם היו וכמו מה הם היו עד עכשיו ?
אז העבודה יכולה לרדת למטה לתוך האדם הזה בתור כוח אשר מוביל לשינוי פנימי ולהתפתחות פנימית.
זה בדיוק דרך התבוננות עצמית שהעבודה יכולה לגדול ולהפוך להיות לא רק מקור של שפיטה או הטחת האשמות הדדית.
האמרה העתיקה הזאת : "דע את עצמך" – משמעותה בדיוק זה.
אם דרך התבוננות עצמית לא ביקורתית אתה רואה את סוג האישה או את סוג הגבר אשר אתה,
אז אתה תהיה אז מסוגל לעמוד בתוך כל השוקים אשר בתוך העבודה הזאת, ותהיה מסוגל ללכת איתה ולקבל את הכוח שלה. אבל, אם אף פעם לא הבחנת בסוג האדם אשר אתה ואיך אתה מתנהג כלפיי אחרים בצורה מכאנית – כלומר כל יום – ואם אתה אף פעם לא הבחנת והתבוננת בדמיונות שלך עצמך על עצמך וראית דרכם, אז איך אתה יכול לצפות מהפסיכולוגיה שלך להשתנות, או איך אתה יכול לצפות להבין לגביי מה הינה העבודה ?

עכשיו, מהו זה אשר בו אנחנו צריכים להתבונן בתוך עצמנו כדי לשנות את הפסיכולוגיה שלנו ?
העבודה הזאת מלמדת אותנו כי אנחנו צריכים להתבונן בעצמנו מזווית מוגדרת מסוימת.
כל הצד הפרקטי של העבודה אשר מלמדים אותו שוב ושוב, הינו לגביי איך האחד צריך להתבונן בעצמו – כלומר, בפסיכולוגיה של האחד.  האם אתם רוצים כי אני אמנה ואספור שוב,
את כל הדברים אשר העבודה מלמדת לגביי התבוננות עצמית מעשית ?
אני חושב כי זה תמיד הכרחי שיזכירו לנו ב- מה ואת מה שאנחנו צריכים להתבונן בו בתוך עצמנו.
תיקח דבר אחד בלבד :  " האם אתה כל הזמן עושה חשבונות פנימיים ?  האם אתה חש כי אתה לא שמח או שנהגו בך לא כשורה או שלא נתנו לך את העמדה הנכונה או את התפקיד הנכון ?
האם אתה תמיד מצטדק או תמיד מצדיק את עצמך, כאשר באיזה שהוא אופן אתה יודע כי אתה טועה או אשם,
האם אתה מתמכר לרכבות ארוכות של רגשות שליליים ?
תבחין מתיי אתה נעלב או נפגע ואז תחשוב על אישיות מזויפת. זה במיוחד חשוב לחלק ממכם.
נסה לראות איך זה מסבך את החיים הרגילים שלכם בכזאת דרך שכאשר אתה יכול עם קצת יותר מודעות לקחת את כל הסיטואציה ברגיעה או ברוגע אז אתה מעדיף לעשות מהומה.

עמוד 798
אז נסה להתבונן בדעות שלך, וכאשר אתה מדבר מתוך הדעות שלך מבלי איזושהי מחשבה אמתית תבלום ותעצור את עצמך לפעמים ותגיד לעצמך : "מה אתה חושב עליו ? מה אתה חש ומרגיש ? "
תתבונן בזה. תתבונן עד כמה הרבה זמן מתוך הזמן אתה בכלל ישן ממש ומגיב בצורה מכאנית כל הזמן
ולא נותן את השוק המודע הזה לעצמך אשר נקרא זכירה עצמית.
תתבונן איך אף פעם אתה לא עושה מאמץ אמתי ותמיד נמנע ממאמץ אמתי.
תתבונן בכול הצורות של השקילה הפנימית שלך  ותנסה להתבונן בפנטזיות שלך לגביי עצמך ואל תאמין להם.
תתבונן מה תופס ולוכד אותך ועל-ידי מה אתה תפוס ולכוד ומה מחזיק אותך למטה ושולט בך ומרסן אותך 
ומה הופך אותך חמוץ ומר נפש ואז תעבוד נגד כל הדברים האלה על-ידי הפרדה פנימית.
כל אלה והרבה דברים אחרים, כפי שהעבודה מלמדת, נוגעים ועוסקים ב, לשנות את הפסיכולוגיה שלך,
לדוגמא, תתבונן האם אתה נגטיבי ברגע זה, האם אתה הולך עם זה ?
האם אתה הולך להזדהות עם הרגש הנגטיבי ברגע זה ?
או האם אתה הולך להיפרד מזה ולא ללכת עם זה ? זוהי עבודה עם עצמך.
האם כולכם מבינים כי יש לכם גישות מקובעות והרגליות, כמו שאתם מצפים לארוחה באיזושהי שעה מקובעת וכד' ?
האם אתה יכול לשנות את גישתך לדברים מקובעים כאלה בתוך עצמך ?
האם אתה יכול לשנות את הדרך אשר בה אתה קורא את העיתונים ואתה חש מיידית נגטיבי – כלומר נגטיבי בצורה מכאנית לגביי אדם זה או אחר ? זאת היא תגובה מכאנית בגלל הפסיכולוגיה הנרכשת שלך. אז נסה להבחין איך אתה מגיב לכול דבר אשר איתו אתה מתעמת בצורה פסיכולוגית ותנסה לשנות את זה, לאור מה שהעבודה מלמדת.
ומעל הכול, הבחן מתיי אתה נגטיבי.
הבחן בזה במיוחד לפני שזה הולך רחוק מדיי ותעשה את כל מה שאתה יכול כדי להיפרד מהתגובה הנגטיבית הזאת,
זאת היא עבודה אמתית עם עצמך וזה ייתן לך הרבה מאוד אם תעשה את זה.
אבל, כל עוד אתה לוקח את עצמך כמובן מאליו אז שום דבר בכלל לא יכול לקרות לך. בעבודה זאת אנחנו צריכים ללמוד כי כולנו שוגים בכול דבר שאנחנו עושים ואומרים וחשים וחושבים מנקודת העמדה של אדם גבוה יותר – כלומר אדם מודע.
 

                                                   "קוורמיד אגלי " 10 לחודש אוקטובר 1945
                                                                 הערה על חוק הגורל
כאשר אנחנו נאבקים נגד הזדהות הרבה רגשות לא נחוצים נעלמים.
מה זה אומר להיאבק נגד הזדהות ? שאלה זאת מביאה אותנו לשאול את עצמנו :
"מה זה בתוך עצמי אשר גורם לי להזדהות עם המאורע הזה או ההוא או עם הסיטואציה הזאת או ההיא ?".
התשובה היא כי זאת היא רמת הפסיכולוגיה של האחד עצמו.
אנחנו דיברנו בפעם האחרונה לגביי הנקודה הכול כך חשובה הזאת – כלומר כי לכולנו יש פסיכולוגיה
מסוימת אשר גורמת לנו להגיב ולהתנהג כפי שאנחנו עושים.
במקרה שלי עצמי, אם אני יכול להתחיל לראות את הפסיכולוגיה אשר אני לוקח בתור מובנת מאליה או כמובן מאליו
בתוך עצמי ואשר נרכשה  מתוך אינספור השפעות עליי

עמוד 800
עכשיו, אתם יודעים כי העבודה אומרת כי הבנה היא הכוח החזק ביותר אשר אנחנו יכולים ליצור בתוך עצמנו,
וככול שיש לנו כמה שיותר הבנה בתוך העבודה האישית שלנו אז ככה נקבל יותר תוצאות.
כאשר האדם עושה משהו מתוך ההבנה שלו אז הוא לא פועל במכאניות מתוך האישיות-המזויפת שלו – אלא הוא פועל מתוך משהו פנימי יותר, משהו עמוק יותר, וכאשר זה המקרה אז זה יותר סביר ויותר מתקבל על הדעת
כי הוא יהיה תחת חוק הגורל שלו.
אבל כאשר הוא פועל לגמרי מתוך הצד החיצוני של עצמו, מאיזה שהוא צד מרוגש ונלהב שלו
אז זה יותר סביר ומתקבל על הדעת כי הוא יותר תחת חוק המקרה.
האדם אשר עושה הכול וכול דבר כי הוא ממש רוצה להיות כמו אנשים אחרים אז הוא כמובן לא אדם אשר פועל מתוך איזה שהוא דבר פנימי, כי הוא פועל מתוך הצד החיצוני של עצמו, מתוך האישיות כאשר מדברים באופן כללי.
הוא לא באמת חושב מה הוא עושה או אפילו חש את מה שהוא עושה מלבד שהוא עושה את חובתו כפי שלימדו אותו.
הוא הולך עם הזרם המכאני של הדברים, ואין לו כל עקבות של חשיבה אינדיבידואלית ושל חשיבה או הרגשה אינדיבידואלית ביחס לאיזה שהם מצבים אשר עולים,
והוא תמיד פועל במכאניות על-פי התצורה של האישיות שלו עצמו.
במילים אחרות, אין שמה כל אדם אמתי, אלא סוג של אדם או ייצור המוני.
אדם כזה הוא הנו תחת חוק המקרה פחות או יותר וכזה אדם יש לו אולי לעתים מאוד נדירות
איזשהו רגע כנה עם עצמו והוא הולך עם המנגנון הפסיכולוגי שלו אשר הונח בתוכו והוא בפשטות המנגנון שלו – זה הוא כי הוא מזדהה לחלוטין עם האישיות שלו ולוקח את האישיות שלו בתור עצמו
וכעצמו ואף פעם הוא לא שואל או מטיל ספק או מפקפק ב-מה שהוא עושה.
הוא אף פעם לא חושב על מה שהוא עושה.
אדם כגון זה שייך למעגל המכאני של האנושות והוא רחוק מאוד מן המעגל המודע של האנושות והדעות שלו הם סטריאוטיפיות, בלמי הזעזועים שלו מקובעים והגישות הן נרכשות, וככה הוא שמה – ממש סוג מצוין של אדם
אבל ממש ישן לעצמו, אדם כגון זה הוא לא תחת חוק הגורל שלו.

אבל נגיד כי אדם כזה מתחיל להתבונן בעצמו לאור הלימודים של העבודה.
הוא מתחיל להבחין ב – מה שהוא אומר ואיך הוא מתנהג ומתחיל מדי פעם לתהות למה הוא אומר את הדברים האלה ותמיד מתנהג ככה – אדם כזה מתחיל להתבונן בעצמו ודרך התבוננות עצמית הוא מתחיל לא להזדהות עם עצמו, אדם זה,
איש או אישה אלו, מתחילים לעבור לתוך אדם פנימי יותר – עצמו או עצמה, והם מתחילים להיפרד מן האישיות-המזויפת אשר מושלת בחיים החיצוניים.
הם מתחילים לעבור לתוך עצמם, לתוך רמה עמוקה יותר של עצמם.
במילים אחרות, הם מתחילים לעבור לתוך מה שהינו באמת בתוכם, מה שהוא הנו חיוני ומהותי.
ודרך המאבק הזה נגד ההזדהות עם עצמם כפי שהם באופן ובצורה מכאניים הם בצורה בלתי נמנעת מוצאים כי הרבה רגשות אשר היו להם עד עכשיו ואשר נלקחו בתור הכרחיים הפכו להיות לא נחוצים ולא הכרחיים.
הם מוצאים כי הרבה רגשות לא נחוצים ולא הכרחיים נעלמים מתוך החיים שלהם וזה גם כן מיושם ומוכל על הרבה מחשבות, הרבה דרכים של חשיבה אשר קודם הם חשבו שהן כל כך חשובות.
כל זה אומר תנועה כלפיי פנים לתוך החלק החיוני והמהותי של עצמך, אשר הנו החלק האמתי,
ותנועה זאת מתחילה לגרום לאיש ולאישה לעבור יותר ויותר תחת החוק של הגורל החיוני והמהותי שלהם,
ולהיות מה שהם הינם וצריכים ואמורים להיות באופן אמתי ומהותי וחיוני, ולבסוף – בסופו של דבר הם יכולים להגיע להיות ממש תחת חוק הגורל שלהם עצמם.