עמוד 983
ואחת אשר איתה הוא עשוי לסבול ממנה כל חייו מבלי שהוא יבין ויתפוש את זה.
יש לו בלמי זעזועים במקום מצפון. מצפון – אמתי אפשרי רק כאשר אין שם בלמי זעזועים ".

הבה ניקח היום את האמרה הזאת אשר הייתה בשימוש על-ידי אדון אוספנסקי :  "אם האדם מתחיל לדעת מה הוא הנו, אז הוא מתחיל כי יהיו לו את ההרגשה והתחושה הנכונות של עצמו ".
עבודה זאת היא לגביי ידע עצמי.
אתם יודעים כולכם כי מעל המקדש בדלפי, היכן שהלימודים האזוטריים היו קיימים בימי יוון העתיקה, היה כתוב מעל השער : " דע את עצמך ".
עכשיו, אף איש או אישה לא יכולים לדעת את עצמם אלא אם כן הם מתחילים עם התבוננות עצמית ישירה, לא אישית ולא ביקורתית.
למה זה אמור וצריך לשנות את התחושה וההרגשה הרגילות של 'אני' ?
כי על-ידי התבוננות עצמית לא ביקורתית ולא אישית הכמעט מרוחקת או כמעט מרחוק הזאת של עצמך, האחד מתחיל לראות כי האחד הנו ממש שונה מ- מה שהאחד לקח עד עכשיו בתור עצמו.
התחושה וההרגשה הרגילה של עצמך בדרך כלל לא מתאימה ל- מה שהאחד הוא הנו.
הבינו כי יכול להיות כי הייתה לכם כל החיים שלכם תחושה והרגשת 'אני' שגויות לחלוטין ותחושה והרגשה שגויות אלו עצרו כל גדילה נוספת בתוך עצמך וקרוב לוודאי קלקלו לך את החיים.
אתם הפכתם להיות צמודים ומודבקים בחוזקה לשגיאה ולטעות ולמשהו לא אמתי בתוך עצמך.
כל עוד החיים הם הכוח המנטרל, אתה לא תהיה מסוגל ויכול לקרוע ולסלק משמה את ההרגשה והתחושה השגויות לחלוטין והלא אמתיות של עצמך, אשר איתם אתם פוגשים באופן יומיומי אנשים אחרים. רק דרך התבוננות עצמית אשר נעשית דרך הכוח והעוצמה של הכוח השלישי של העבודה ההרגשה והתחושה המקובעות שלך עצמך אשר החיים יצרו יתחילו להשתנות.
איזו הקלה זאת למצוא כי ניסית להוביל את חייך עם סדרת 'אניים' שגויה ומוטעית לחלוטין.
עם תחושת והרגשת 'אני' דומיננטית כללית שגויה ומוטעית.
זה דבר נפלא ומופלא למצוא כי אתה יכול לנוע ולזוז בכיוונים חדשים בפנים ולברוח מן המצאות המלאכותיות המזויפות האלו של עצמך.
רק תגיד לעצמך : "למה אני תמיד ככה ?" , "למה אני תמיד מרגיש וחש את זה ?"
ובקצרה, "למה אני תמיד אותו אדם מקובע, עם אותן נקודות מבט, אותה הגישה ואותו חוסר נעימות קטן, אותה הביקורת ואותה השפיטה ואותה קדרות ועצבות ושעמום ושיממון ואותן המחשבות ואותן התגובות ?".
עכשיו, אתם יודעים כי זה נקרא : ההבנה והתפישה וההכרה של המכאניות של האחד.
וזה נקרא שוב : השלב הראשון של זכירה עצמית.
למה ?
כי זה אומר שהאיש ו/או האישה והאדם אשר מתחיל לראות מבפנים את המכאניות שלו, כבר הפרידו משהו מ- מה שהם לקחו את עצמם בתור הנו ובשביעות רצון עצמית שאננה. משהו אשר שונה מהם עצמם הופיע בתוך עולמם הפנימי. זאת היא ההתחלה של התפתחות – ההתפתחות הזאת אשר מתחילה עם אני-מתבונן ומובילה לסגן מנהל משק הבית –ואז למנהל משק הבית ולבסוף לאני-אמתי.
האם זה לא בלתי רגיל ויוצא מן הכלל כי אנחנו לא אני – אמתי אלא אנחנו אני-שקרי ומזויף וכי מה ואיך שאנחנו ומה ואיך שאנחנו לוקחים את עצמנו בתור מי שאנחנו זה כולו המצאה ?
האם זה לא טרגי כי כל ההרגשות והתחושות השגויות האלו של אני, התחושות וההרגשות השגויות האלו של מה אתה עצמך הנו, ההמצאות האלו של עצמנו מנהלות ומובילות את חיינו ?

עכשיו, כאן לא יכול להיות שום שינוי של הוויה בלי שינוי בהרגשה ובתחושה הרגילות של 'אני'.
שלושת הקווים של העבודה מדברים על זה – עבודה על עצמך, עבודה עם אחרים ועם לעשות איתם יחסים חדשים ועבודה למען העבודה עצמה.

עמוד 984
להישאר אותו הדבר ושיהיו לך את און מניפיסטציות חיצוניות דומות, להרגיש ולחוש את אותה ההרגשה של 'אני'. זה אומר בפשטות כי האחד לא נוהג על-פי איזשהם קווים מתוך שלושת הקווים של העבודה. לפעמים תחושה מהממת מדיי של העבודה יכולה לשנות את האדם.
לפעמים התבוננות עצמית אשר הובנה ונתפשה והוגשמה יכולה לשנות את האדם. אבל אם עדיין יש לך את אותה ההרגשה ותחושת 'אני', אז עדיין לא שינית את ההוויה.

                            "בית אמוול הגדול"  4 לחודש ינואר 1947
                              רעיונות פוזיטיביים-חיוביים בעבודה.
I. זה נאמר לאחרונה כי האחד לא צריך לעשות שום דבר ואיזשהו דבר בצורה נגטיבית.
בתקופה הזאת אפשר להגיד כי אנשים בעולם נוטים באופן כללי לעשות דברים בצורה נגטיבית.
לדוגמא, עובדי מפעל לא, ואכן הם לא יכולים, ליהנות מעבודתם – זה הוא, כי החלק הרגשי של מרכז התנועה לא בשימוש, אז הם צריכים כי תהיה להם מוזיקת רקע וכד' בתור תחליף.
מרכז התנועה עובד עד אינסוף יותר טוב כאשר החלק הרגשי משתף פעולה, ואז, האדם נהנה ומפיק הנאה מן התנועות שלו, מן הכישורים והיכולות שלו וכד', והוא הופך להיות אמן ובעל מלאכה דרך ההדרכה של החלק הרגשי – זה הוא, של הכרה רגשית.
אנחנו מוציאים ומבזבזים הרבה מאוד מן הזמן שלנו עם להיות נגטיביים ועושים דברים בצורה נגטיבית בלי שאנחנו מבחינים בזה.
ההבדל הנו בין ללכת לתוך או לקראת זה או שיסחבו ויגררו אותך לתוך זה.
אם אתה הולך לתוך דבר מתוך עצמך אז אתה עובד על זה בצורה חיובית-פוזיטיבית, כי אחרת זה עובד עליך. זאת היא צורה אחת של לעשות דברים בצורה נגטיבית.
מקור אחד של זה הנו כאשר אנחנו מטילים ספק. העבודה תמיד מפתה אותנו וכך עושה אותנו נגטיבים. פיתוי זה כאשר אנחנו מטילים ספק במטרה או בסוף.
זה קל לוותר, ולחשוב כי הדברים הם חסרי תועלת, זה הוא לחשוב בצורה נגטיבית.
האחד צריך להגיד לעצמו : "אני יכול לעבוד" – ולהגיד את זה שוב ושוב הלאה בתוך עצמך.
אנשים לא מזהים את זה בתור פיתוי. וכאן במכתב יש דוגמא על הנושא :
"הבחנתי כי אפשר לפגוש פיתוי ולהתמודד איתו אם מזהים את זה בתור פיתוי. בלילה שעבר הייתה לי דוגמא, הייתי בדרך ליפול לתוך שפל המדרגה הידוע היטב ולהטיל ספק במטרה בתכלית ובסוף.
ואז, לפתע זה היכה בי כי יכול להיות כי זה פיתוי, וכי אולי זה לא בלתי נמנע, ואולי האחד לא היה צריך ללכת לתוך זה, אם לאחד הייתה קצת עזרה. לבסוף הלכתי לישון ממש בשקט ובשלווה".
אנחנו צריכים וחייבים לחיות עם תכנית,
ולהבחין בעצמנו ביחס לכך, כי אם אין כל מטרה ותכנית, ואין שום כיוון אינדיבידואלי, אז אין שום דבר להבחין בו ושום דבר לעבוד איתו. ואז אנחנו נשארים היכן שהיינו, כי אז אנחנו לא פועלים במודע, ביחס לעולם הפנימי שלנו ו, ל- מה שאנחנו מרשים כי יהיה בתוכו, ובתוכנו, וביחס לעולם של אחרים אשר הם הינם מראות – ראי בשבילנו.
זכירה-עצמית מגדילה ומחזקת את כוח המודעות.
הפעולה של זכירה עצמית כמו לדוגמא, לזכור בנבדל ובמובחן ומופרד את התכנית של האחד ואת המטרה של האחד ושלך עצמך באמצע של איזושהי סיטואציה קשה, זה ממש יוצר אנרגיה חדשה.

עמוד 985
זה כמו אור אשר הופך להיות הרבה יותר בהיר,
ואם התחנה המרכזית הגדילה את הזרם, וזה ממש מה שזה, אנחנו הופכים להיות מחוברים בפנים שוב ופעם נוספת ואז העבודה יכולה לתת לנו כוח.
ליפול לתוך שינה ולתת למצבים נגטיביים מחניקים לגדול ללא הפסק וללא מעצור זה שובר ומנתק קישורים וחיבורים נכונים.
כל המערכת והתכנית השלמה של העבודה היא בפשטות לתת חיבורים פנימיים נכונים כך שהכוח מן המרכזים הגבוהים יותר יוכל להתקבל.
הפעולה של זכירה עצמית באופן מלא כוללת את העבודה כולה, את כל העבודה ואת כל הלימוד שלה ואת דרכי החשיבה החדשות שלה, ואת כל מה שהאחד למד ממנה ורכש והשיג וקיבל ממנה, ואת כל המשמעות שלה, כל התובנות שלה, כל ההתנסויות החדשות – כל זה יחד.
אז חיבורים וקישורים חדשים נפתחים שוב וכוח חדש עובר דרך האחד.
מה הכוח הזה עושה ?
זה מתגבר על הבלגן הנגטיבי של החיים, אשר אנשים תמיד צוברים, ואשר יוצר קשרים וחיבורים שגויים ולא נכונים. זה מגדיל ומכפיל מודעות – אשר היא אור.
דרך האור הזה האחד רואה הכול וכל דבר יותר בבהירות, ממש כאילו אתה מדליק את האור בחדר
בחדר אשר בו מעדת ונכשלת מסביב כאשר נתקלת והפלת את הכול בחשיכה.
כן. זכירה עצמית נותנת אור חדש.        האור הזה הוא מודעות.
הגדלה של מודעות. העבודה היא כדי להשיג מודעות.

עכשיו, כדי שתהיה לך יותר מודעות זה דורש לא ללכת לישון בפנים, בתוכך. כי זה להזמין ולעודד את החשיכה. ללכת לישון משמעותו לא לעשות איזשהו דבר באף אחד משלושת הקווים של העבודה.
אתה גם לא עובד עם ועל עצמך ועל תשוקותייך ועל האמביציות האישיות שלך, וגם לא עם אחרים, ועל הסלידה והוז המכאניים שלך מהם, וכמו כן אתה גם לא מעריך את העבודה עצמה ואת השמירה בחיים על ערכיה העתיקים, בין שתי ידייך בתור דבר מעודן ועדין ושברירי. האם אתה מצפה מן העבודה העתיקה הזאת לתת לך מיד את ההבנה והמודעות הכי גבוהות ? זה יהיה טריוויאלי, וזה יצביע על רמת הוויה נמוכה ומשעממת ומעיקה.
העבודה משמעותה – עבודה פנימית – הרבה הסתגלות מחדש והערכות פנימית וחיצונית מחדש – הרבה תפישות והבנות והכרות אישיות והגשמות אישיות ותקופות קשות ואטיות אשר במהלכן אתה רוצה ומצווה – Will את העבודה, בתור צמח קטן אשר שומרים עליו בין שתי ידייך, וזה אומר ומשמעותו כי אתה שומר את עינייך וזה מספיק וזה אומר לתת את תשומת לבך ואת שתי ידייך ומשמעותו מודעות פנימית וחיצונית, את המודעות של עצמך ומודעות לאחרים.
הצמח הזה מתחיל למות אם אתה לא מסתכל עליו מספיק.
גורדייף השווה את זה לביצה מודגרת במדגרה אשר אתה חייב לא לאפשר לה להתקרר מדיי.
זה נאמר בלימוד עתיק אחד : "לא יותר משמונה שעות". ובכן, זה משהו כזה.
בשביל אנשים אשר חושבים על העבודה העתיקה הזאת רק פעם בשבוע, צריך בפגישות ללמד את הכול עוד פעם ושוב פעם. הם לא עושים שום דבר בעצמם בקווים הראשון, השני ושלישי של העבודה. אין להם כל חום פנימי, ואין להם שום אמונה אזוטרית ורק אמונת חיים.
הם מצפים להתחמם מן האחרים. וזה מצב עלוב של הבנה והוויה.
פעם אמר אדון אוספנסקי : " מה, מה עשית מאז הפגישה האחרונה ? מה ראית ? מה הבנת ?
ב- מה הבחנת ? " התשובה הייתה שקט ודממה.
עכשיו, אנחנו יודעים כי כל עוד האדם מאושר ומרוצה מעצמו, כל עוד הוא לוקח את עצמו בתור עצמו והוא הנו מסופק, כל עוד הוא לא יכול על-ידי התבוננות עצמית להתחיל להפריד את עצמו מ- מה  שהוא היה עד עכשיו ולקח בתור עצמו,

עמוד 986
אז הוא לא יכול לשנות את ההוויה שלו, והוא יהיה כפי שהוא היה.
זה הוא כי ההוויה שלו תישאר אותו הדבר.

עכשיו, כדי לשנות הוויה זה הכרחי ונחוץ כי יהיו לך רעיונות חיוביים – פוזיטיביים.
הבה נדבר על זה.
פעם זה נאמר על-ידי אדון אוספנסקי :
"המצב של האנושות ניתן להשוואה בהתאם לאוקטאבה הבאה :
דו
סי          רעיונות
לה         חיוביים
סול
פה
__
מי
רה     האנושות
דו       המכאנית

אדון אוספנסקי אמר : האדם המכאני ניתן להשוואה עם התווים דו, רה, מי.
הוא לא יכול להגיע לתווים פה,, סול, לה, סי, דו.
מאיזו סיבה ? כי לאנושות המכאנית אין רעיונות פוזיטיביים-חיוביים.
ורק רעיונות חיוביים אשר יכולים לגרום למין האנושי לעבור את מקום הוואקום של הכלומיות והאפסיות, המקום היכן שקולקטיביות, קהל והתקהלות, מדליות, מבחנים הם בכלל לא טובים ואין להם כל שימוש.
מה גורם לאדם לרצות לעלות למעלה ? הוא רוצה להתחרות במישהו אחר ולהיות יריב לאחר.
האדם המכאני לא יכול להגיע מעבר לזה כי החיים בתור כוח שלישי לא יכולים להביא אותו להיות מעבר לכך.
אתה צריך וחייב לעבור את המקום היכן שהדברים של החיים הם לא טובים.
קרוב לוודאי זה בלתי אפשרי בשביל האנושות על הפלנטה הזאת להגיע לשלב הזה.
רק אינדיבידואלים יכולים להגיע לזה. העבודה היא בית גידול וחממה, העבודה היא חממת האצה מיוחדת כדי לייצר בתוך אנשים רעיונות חיוביים אשר בלעדיהם הם לא יוכלו לעבור בין – מי – ל- פה.

כדי לשנות הוויה, לגדול ולהגשים ולמלא את עצמך, נחוצים ונדרשים לחץ חיובי פנימי מסוים של תשומת לב. האחד חייב כי יהיו לו רעיונות פוזיטיביים.
האחד חייב לרצות להשתנות ולשנות. ולזה יש שני- 2 צדדים. האחד מבין מתוך העבודה כי החיים של האחד על כדור הארץ משמעותם כי לאחד יש לו משהו ברור ומוגדר לעשות או שאחרת האחד לא יהיה כאן וזה רעיון חיובי.
הצד השני הוא כי האחד מוצא בתוך עצמו הרבה דברים בלתי רצויים אשר האחד במעורפל ובקושי ער להם ולעתים בחוסר נוחות לגביי זה.
צד זה חייב להפוך להיות רעיון חיובי ולא שלילי. זה קל למצוא אשמה וטעות ופגם בתוך עצמך בדרך מסוימת וזה רעיון שלילי. דרך התבוננות עצמית נכונה האחד רואה מה האחד צריך לשנות.
ואז, הרעיון השלילי הופך להיות רעיון חיובי.
אף אחד לא יכול להשתנות דרך רעיונות שליליים, - דרך האשמות-עצמיות מעורפלות, לדוגמא, או דרך סוג מסוים של אומללות. כל זה הנו שלילי. אל תקשיב ל 'אניים' אומללים שליליים אשר אוהבים למשוך אותך למטה. "יש כאלו הרבה בתוך כולם" אמר גורדייף – G : "וכולם רוצים להרוס אותך".

עמוד 991
מודעות היא אור – לא אור פיזי אלא אור פסיכולוגי, אשר נותן כוח חדש לראות כל דבר.
כפי שהאדם הנו בתוך חשיכה פסיכולוגית, הוא לא מודע.
להתחיל להבין ולתפוש כי האחד הנו מכאני ולא באמת חי זה הוא הנו שוק.
שוק זה שייך לאזור בתוך המפעל בעל שלושת-3 הקומות אשר מוזן על-ידי רשמים, אוויר ומזון אשר נקרא האזור של השוק המודע הראשון.
את השוק הזה האדם יכול לתת לעצמו. כאן הוא יכול לעשות. האדם יכול לעבוד עם העזרה של העבודה. אבל, קודם כל, ראשית הוא צריך ליצור 'אני מתבונן'.
'אני מתבונן' הוא תוצאה של העבודה הזאת, של הרעיונות אשר נלמדים על-ידה. ככול שאתה רואה יותר את הכוח של העבודה ככה אתה יכול יותר להתבונן.
רק דרך ה 'אני המתבונן' אשר נוצר על-ידי עבודה זאת, והרעיונות החיוביים שלה, האדם יכול להתבונן בעצמו מספיק לעומק כדי להבין ולתפוש את המכאניות שלו בתור עובדה פסיכולוגית.
אז הוא רואה כי כל העניין כולו ומשמעות החיים מונחים בתוך עצמו וביחסים שלו עם עצמו.
עד עכשיו הוא הזדהה עם מה שהוא לא הוא – עם האישיות ולא עם הגורל שלו.
עכשיו הוא מתחיל להיפרד. ובקצרה הוא מתחיל להתעורר מן השינה ומאישיות אקטיבית פעילה.
אז התפישה וההבנה כי הוא לא מכונה וכי הוא לא יכול לעשות יש לה תוצאה חיובית, למרות כי זה נראה רעיון נגטיבי. זה מביא אותו כלפיי ההיפוך הזה ההחלפה והשינוי ההדדיים של סימנים בין האישיות למהות. כי אנחנו באופן טנטטיבי (טנטטיבי- ניסיוני ולא מגובש) הגדרנו רעיון חיובי בתור זה אשר מפחית את האישיות ומגדיל את המהות.

אז הבה נשוב לדיאגרמה הגדולה – הניסוח הדחוס – של מה נחוץ והכרחי אם אנחנו רוצים את העבודה הזאת וכבר לא מאמינים עוד בחיים בתור מטרה בפני עצמה.

​

להוסיף שרטוט של שני - 2 עיגולים הנמצא בעמוד 992 :

​