פרשנויות פסיכולוגיות
על הלימוד של
. ג ו ר ד י י ף ואוספנסקי
מאת :
מוריס ניקול
מובאת בזאת עבודתו החשובה של מוריס ניקול, מי שהיה תלמידם של גורדייף ואוספנסקי.
פרשנות מרתקת וארוכה זאת נותנת הסתכלות רחבה ומקיפה על העבודה בדרך לאבולוציה אינדיבידואלית
ומאפשרת לראות את האדם עצמו בדרך חדשה של היותו אורגניזם של התפתחות עצמית.
מהי הכוונה בעבודה של האדם עם עצמו, מאמצים, מאבקים, תפילות, חלומות, קוסמולוגיה,
זיכרון, הבנה, יחסים, רשמים והרגלים.
כמעט 1800 עמודים דחוסים הגוללים בפני הקוראים ופותחים חלון נרחב להבנתם ודרכי הלימוד של גורדייף ואוספנסקי שיישמו את העבודה עם עצמם והעבירו הלאה לחברי קבוצתם בקבוצות לימוד שבועיות.
דר' מוריס ניקול היה אחד מהפסיכולוגים המובילים בתקופתו ותלמידו של יונג,
הוא העביר את 20 השנים האחרונות של חייו בכתיבת גיליונות לימודיים אלו לקבוצות באנגליה
מתוך תפישתו את העבודה וזיכרונותיו מהלימודים עם גורדייף ואוספנסקי,
והם מובאים כאן כפרשנותו הפסיכולוגית להתפתחותו של האדם.
זה לא ספר קריאה אלא חומר לעבודה עצמית המשכית של התבוננות בניסיון להתפתחות,
כי ניסיון הוא ההצלחה היחידה.
בברכת דרך צלחה
אפרת Remind לביא
ובתודה לאישי היקר Will בעז לביא שמתרגם איתי ועובד איתי בהתבוננות משותפת.
עמוד 1
הקדמה
פרשנויות אלו נכתבו על הלימודים אשר דר' מוריס ניקול קיבל באופן אישי מאת אוספנסקי ואשר אותו פגש בשנת 1921 ומאת ג. גורדייף ואשר אותו פגש בשנת 1922, הוא למד אצל אוספנסקי ואז בשנת 1922 הוא הגיע למכון של ג. גורדייף בפונטבלו (צרפת) למשך שנה, אחריה הוא חזר ללונדון ולמד אצל אוספנסקי עד שנת 1931, וכאשר אוספנסקי נתן לו את הרשות ללמד את המערכת .
הלימודים של דר' ניקול המשיכו משנת 1931 ועד לתקופה הנוכחית (בעת כתיבת הספר)
הפרשנויות אשר יצרו ספר זה החלו בעת המלחמה והמשיכו לאחר מכן.
ה "שאייר" – ה "פלך , גלוססטר"
27 לחודש מרץ 1941
בוש היקר,
התעניינתי מאוד לקבל את הדו"ח שלך על הפגישה של העשרים 20 במרץ,
ואני חושב שזה יהיה הכי טוב, אם אני אכתוב לך על בסיס השאלות אשר דיווחת לי ועל סמך ההערות האישיות
אשר עשית בעצמך.
במקום הראשון, מה אשר הינו חייב להיות מובן, זהו הינו כי האדם על כדור הארץ הזה, הינו במצב מוזר מאוד.
כאשר שמעתי ופגשתי אני לראשונה את הרעיון הזה של האדם זה השפיע עליי מאד .
בדרך כלל אנחנו מדמיינים לעצמנו כי האדם יכול לגדול ולהתפתח בדרך הנורמאלית הטבעית,
בפשטות על-ידי חינוך, דוגמא וכן הלאה.
ועדיין, אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, אנו מוצאים כי האדם לא באמת התפתח, ובעיקר אם אנו מסתכלים על
הזמן הנוכחי (מלחמת העולם השנייה) אנו לא יכולים להתרברב על כי האדם הגיע לאיזה שלב מתקדם נוסף של התפתחותו.
הסתכלו לדוגמא על הזוועות אשר בני האדם כופים על עצמם בימים אלו, ועדיין אנשים נוטים לדמיין כי זמן משמעותו התקדמות . וכי הכול ילך ויהיה הרבה יותר טוב ועוד יותר טוב ככול שהזמן עובר.
וככלל וכחוק, האנשים לוקחים את הניגודים הברורים כמיוחדים, וזה מתכוון לומר כי אנשים נוטים תמיד לחשוב על הנסיבות הרגילות והנוכחות תמיד של החיים במובן שלילי כיוצאות דופן או בלתי רגילות, ואתם תסכימו איתי כי אנשים מייחסים מלחמה להיות משהו בלתי רגיל, ועדיין הנך חייב להודות כי באם תרים באיזשהו ספר היסטוריה אז אתה תמצא כי הוא בעיקר מתעסק עם מלחמה, עם אינטריגות ותחבולות, עם אנשים המחפשים כוח וכך הלאה.
זה ממש כך, אלא אם כן יש לנו את העוצמה אשר בתודעה, לראות מה אשר החיים הרגילים על הפלנטה הזאת
הם הינם ואיך וכיצד הם, כי אחרת אנחנו נישאר בדמיון ובאשליה.
אם אתה מעדיף את המילה, כפי שאתה יודע, במערכת זאת של עבודה, בין הרבה אמרות,
ואשר יש להן דחיסות גדולה של משמעות – בשמם זה לוקח זמן ארוך כדי להבין,
וישנה אמרה אחת אשר היא " רמת ההוויה של אדם מושכת את חייו " ואת זה קשה להבין,
אמרה זאת מתאימה ומיושמת על-ידי האנושות באופן כללי, וזוהי הרמה הכללית של האנושות ביחס לכך כי זה הינו מושך את צורת החיים אשר זה מתנסה בה, וזה חסר ערך לחשוב כי מלחמות ואיימות ומהפכות וכד' הינן מיוחדות,
מהו זה אשר הינו באשמה, זוהי רמת ההוויה של בני האדם.
אבל, אף אחד איננו בעל רצון כדי להבין זאת, ובכול פעם אשר קורית מלחמה, אז כפי שאמרתי, אנשים לוקחים את זה כבלתי רגיל או יוצא דופן, ואפילו מדברים על עתיד חופשי ממלחמה,
כמה שהמלחמה תעבור ותיגמר מהר יותר. ואנחנו רואים את אותו התהליך קורה עכשיו, ההיסטוריה חוזרת על עצמה,
כי האדם נותר ונשאר באותה הרמה של ההוויה והוא מושך שוב ושוב את אותן הנסיבות, חש את אותן התחושות,
ומרגיש את אותן הרגשות, אומר את אותם הדברים, ומקווה לאותם הדברים, מאמין באותם הדברים,
ועדיין שום דבר לא ממש משתנה, וכול המאמרים אשר נכתבו במלחמה האחרונה הינם בדיוק אותו הדבר כמו המאמרים הנכתבים במלחמה הזאת ויהיו ככה לעד, ומה אשר מדאיג ומטריד אותנו עוד יותר הינו כי אותו הרעיון מיושם על עצמנו,
לכול אדם אינדיבידואלי. כל עוד אין שינוי ברמת ההוויה.
עמוד 2
כל עוד אין שינוי ברמת ההוויה,
ההיסטוריה האישית של האדם נשארת ונותרת אותו הדבר, הכול חוזר על עצמו בחייו שלו עצמו ;
הוא אומר את אותם הדברים, הוא עושה את אותם הדברים, וכול זה שייך לרעיון העמוק והאדיר הזה,
כי רמת ההוויה היא זאת אשר מושכת את חייו.
תן לנו לנגוע בחלק מהרעיונות העיקריים ואשר מתעסקים בשאלה של
איך האדם יכול לשנות את הווייתו.
כל העבודה הזאת הינה לגביי השינויים של ההוויה – וזהו הינו, השינוי של רמת ההוויה אשר יש לאדם באופן טבעי בחיים הרגילים, מה אשר קודם כל חייב להיות כאן מובן ונתפש, זה הוא כי כל אחד מאיתנו הינו ברמת הוויה מסוימת.
ובחיבור זה אנו חייבים לעשות זאת בצורה ויזואלית, ולתאר זאת בתור כיוון ורטיקאלי או סולם,
המשתרע כפי שהינו מלמטה למעלה ויש עליו הרבה שלבים – שנתות.
האנשים – כולנו – על שלב זה או אחר בשלבי הסולם, ואשר עומד ניצב באופן ורטיקאלי מתחתינו ומעלינו,
סולם זה הינו משתנה בהחלט בזמן, בשמו בעבר בהווה ולעתיד, ואנחנו יכולים לדמיין אותו כקו אופקי.
ובמטרה לעשות את כוונתי ברורה יותר אני רוצה לשאול אותך כיצד אתה מדמיין זמן – וזהו הינו המעבר של זמן מן העבר להווה ולתוך העתיד. בדרך כלל הסוג של התקווה המכאנית אשר אנשים מחזיקים בה,
היא המחוברת עם הרעיון של זמן – וזהו כי בעתיד הדברים יהיו טובים יותר, או כי הם עצמם יהיו במצב טוב יותר וכך הלאה. אבל, סולם זה אשר עליו אנו מדברים ואשר מתייחס לרמות שונות של הוויה, אין לו שום דבר הקשור לזמן באופן הזה. רמה גבוהה יותר של הוויה מונחת באופן מיידי מעל כולנו ברגע זה ממש.
היא לא מונחת בעתיד של זמן, אלא בתוך עצמנו ברגע זה ממש ועכשיו. וכול העבודה על עצמך או על העצמי,
כל עבודה אישית עצמית ואשר עוסקת עם לעצור רגשות שליליים ועם זכירה עצמית,
ועם לא להיות מזוהה עם הצער והיגון וביש המזל והבעיות של האחד, ועם לא לעשות חשבונות וכן הלאה וכו'...
וזהו הינו עוסק ובנוגע לפעולה מסוימת ואשר יכולה לקחת מקום בתוך עצמך ברגע זה – עכשיו – אם האדם מנסה להיות מודע יותר ולזכור מהו הינו זה אשר אנו מנסים לעשות בעבודה הזאת.
וזה אומר כי העבודה הינה לגביי טרנספורמציה או המרה ברורה של הרגע,
של הדקה, של ההווה, דרך הפעולה של העבודה הזאת, לדוגמא, האדם מוצא את עצמו בעומקו של ייאוש,
אם הוא מתבונן בסיטואציה ומנסה לזכור את עצמו, או מנסה לתת לעצמו איזשהו סוג אחר של שוק מודע,
ברגע המסוים הזה, כגון לזכור את מטרתו – וזהו הינו במילים אחרות,
אם הוא מנסה " להמיר את עצמו " ולהמיר את התגובה המכאנית שלו למצב הנסיבות המקיפות אותו ברגע זה,
והוא עשוי למצוא לתדהמתו, כי לפתע פתאום הכול משתנה, מצב הרוח הדיכאוני שלו נעלם,
והוא מוצא את עצמו באטמוספירה חדשה, ואשר ממנה הוא תוהה כיצד הוא היה יכול להיות ולחיות במצבו הקודם,
וזה מייצג שינוי רגעי, ברמת ההוויה .
כי הכול היה לו, לא רמה מדויקת של הוויה, אלא רמת הוויה כללית ממוצעת, ואשר בה ישנם רמות גבוהות ונמוכות יותר.
אבל כאן אנחנו מדברים על היישום או האפליקציה של העבודה לשינוי ביחס לרמה של ההוויה.
אנחנו מדברים על מה אשר אני עשוי לקרוא לו השלב השלישי של האדם, וכעת אני אסביר מה אני מתכוון בכך,
עמוד 3
כפי שנאמר, האדם נולד כמהות, וזה מרכיב את החלק האמתי שלו, החלק אשר ממנו הוא באמת יכול לגדול ולהתפתח,
אבל החלק הזה בתוכו יכול באמת לגדול ולהתפתח בדרך מאד קטנה.
כי אין לזה את העוצמה ואת הכוח לגדול בזכות עצמו בכול מידה הלאה ומעבר לאחר גיל 3-שלוש ו-4-ארבע ו-5-חמש,
אז הבה נקרא לזה , השלב הראשון של האדם.
וזהו, השלב הראשון של האדם הינו מהות טהורה,
ואשר בזכות עצמה הינה בעלת יכולות לכמות מסוימת של גדילה,
אבל מגיעה מהר מאוד לנקודה אשר ממנה היא איננה יכולה לגדול הלאה.
הבחנתי בחלק מהשאלות שלך אשר נשאלו במכתבך אליי, כי נקודה זאת לגביי האדם לא הובנה,
ובכן , אז אני הולך לחזור על כך שוב.
כפי שאמרתי, מערכת זאת מלמדת כי המהות באדם, יכולה לגדול רק בדרך מאד קצרה או קטנה בעצמה.
ואתה צריך לנסות לראות למה אני מתכוון .
אנשים בטבעיות אומרים כי גדילה והתפתחות הינם משהו המשכי, או כי זה אמור להיות,
אבל, כאן הנה הוא הרעיון הבלתי רגיל והמעניין הזה ולמרות כי מלמדים במערכת זאת כי זהו איננו המקרה.
המהות של האדם יכולה לגדול בזכות עצמה מבלי עזרה רק עד כמות מאוד קטנה.
ובתור כזה, האדם הינו שום דבר אלא ילד קטן. עכשיו, במטרה כי זה יגדל הלאה, משהו חייב לקרות,
משהו חייב ליצור את עצמו סביב המהות, וזה נקרא אישיות .
המהות חייבת להפוך להיות מוקפת על-ידי משהו אשר הינו באמת זר לעצמו, הנרכש מן החיים, ואשר נכנס דרך החושים.
הילד הקטן חייב להפסיק להיות עצמו ולהפוך להיות משהו אשר הינו שונה מעצמו .
כפי הנאמר לך, מרכז הכובד עצמו מתחיל לעבור מן המהות לתוך האישיות, וזה לומד וזה מחקה
כל מיני סוגים של דברים וכך הלאה.
צורה זאת של אישיות סביב מהות היא הינה הכרחית ונחוצה בשביל ההתפתחות של מהות,
וניתן לקרוא לה השלב השני של האדם .
אבל, תן לנו להבהיר כאן בבהירות למה הכוונה בזה, ההתפתחות העתידית של מהות, תלויה בתצורת האישיות אשר סביבה, אם האישיות דלה מאוד או אישיות חלשה מאד נוצרת סביב זה,
יש מעט מאוד כדי לעזור הלאה לגדילה של המהות.
ואשר על זה נדבר כאשר נגיע לשלב השלישי, בשלב השני, התצורה של האישיות לוקחת מקום,
וכפי הנאמר, כפי שהאישיות יותר עשירה, כך זה טוב יותר, אבל אני מבחין כי חלק ממכם אינם מבינים מהי הכוונה כאן. והסיבה אשר בגללה אתה לא מבין מהי הכוונה בזאת, זה כי אתה לא רואה את הסיטואציה הבלתי רגילה הזאת אשר האדם בתוכה – כלומר, כי האדם לא יכול לגדול בהמשכיות ממהות, כי המהות הינה חלשה מדיי כדי לגדול על-ידי עצמה,
הגדילה ההמשכית של מהות תלויה קודם כל בתצורת האישיות,
וככול שהאישיות עשירה יותר זה בסופו של דבר טוב יותר בשביל הגדילה של המהות, אבל בדיבור רגיל,
התצורה של האישיות היא הינה די מספקת למען התכליות והמטרות של החיים .
האדם מוצא את עצמו במקום טוב- בפוזיציה טובה ויכול להתמודד עם החיים דרך התצורה של אישיות עשירה בתוך עצמו, ואם הוא מסופק, הוא מספיק הולם בשביל כל תכליות החיים,
אבל, העבודה הזאת והלימוד הזה, והידע הזה, הם הינם לגביי שלב נוסף של האדם,
ולשלב הזה אני אקרא השלב השלישי של האדם .
אתה חייב להבין כי העבודה הזאת איננה באמת לגביי החיים ;
היא הינה לגביי משהו אחר, וזה בשביל האדם להתחיל לנסות, די בנפרד מהיכן שהוא,
ובין אם הוא מדען מפורסם או פוליטיקאי מצליח, או קצב מכובד או אופה או מכין נרות .
עבודה זאת מתחילה מ, האדם כבעל בית טוב.
עמוד 4
האדם כבעל בית טוב
דהיינו כלומר, האדם אשר פיתח אישיות,
ויכול להתעסק ולהתמודד עם החיים בדרכו היחידנית המסוימת ובאופן הגיוני מספיק.
וזה אומר כי זה מתחיל מהרמה של בעל בית טוב, ואשר רמה זאת שייכת
לשלב ההתפתחות השני של האדם.
שלב שלישי זה, הינו עוסק כולו עם התפתחות נוספת אפשרית המשכית של מהות,
וזה למה כה הרבה כאלו אשר נראים על פניהם לפחות כפרדוקס או דברים מוזרים הנאמרים
בכתבי הקודש – כמו למשל אלו המוכלים בדרשה על ההר לגביי האדם .
והם קשורים כולם בלאפשר למהות לגדול על חשבון האישיות, וזוהי הדרך היחידה אשר בה מהות,
ואשר זוהי הינה חלשה מדיי בעצמה כדי לגדול, יכולה להמשיך ולהתפתח.
ובאופן זה, האישיות אשר נוצרת סביב מהות, וחייבת להיווצר סביב מהות,
הופכת בסופו של דבר אם נכנסים לשלב שלישי זה, למקור עצמו אשר ממנו המהות יכולה לגדול הלאה.
הבה נניח, כי האישיות של אדם מסוים הינה מפותחת מאוד בעושר ואז הוא הינו אדם עשיר באופן המונח בכתבי הקודש, והוא יודע לגביי הכול, והוא אדם חשוב וכך הלאה.
מה עני בו ?
מה שעני בו זוהי הינה המהות שלו.
הוא עדיין לא אדם אמתי. מה אשר הוא עושה, הוא עושה על-מנת לרכוש ערך או זכות,
או מתוך פחד של איבוד פנים או איבוד כבוד ואיבוד המוניטין שלו וכן הלאה.
אבל, הוא לא עושה שום דבר מתוך עצמו, ושום דבר מתוך האהבה של לעשות את זה, ממש בנפרד
מההערכה ומהשבחים אשר יקבל, סמכות, מיקום, פופולאריות או כל רווח אחר אשר בעיניי העולם.
ונניח כי האדם הזה, חש באיזו שהיא דרך כמו הבן האובד (מושג מהברית החדשה המתאר את הבן האובד אשר שב מחיי ההוללות וחזר למוטב) – כלומר כי הוא איננו אוכל שום דבר מלבד קליפות.
ואני מתכוון בפשטות כי הוא עשוי לחוש בתוך עצמו מאוד ריק למרות כל ה "עושר" שלו .
ויש לו את הבית ואת התכשיטים המובחרים ביותר, ויש לו שם ידוע היטב,
ובאיזו שהיא דרך הוא קיבל את הכי טוב מכולם, ועדיין הוא חש ריק.
אז אדם כגון זה, ניגש לשלב השלישי של התפתחות.
הוא עכשיו הגיע לפוזיציה ומיקום אשר בהם המהות שלו – כלומר החלק האמתי שלו יכול לגדול,
וכך להחליף את תחושת הריקנות שלו על-ידי תחושה של משמעות.
אבל, במטרה להביא למקום באדם את ההתפתחות הנוספת הזאת, הוא חייב להתחיל כפי שזה היה,
להקריב את האישיות שלו, וללכת באיזשהו אופן בדרך ההפוכה לזאת אשר בה הוא הלך עד עכשיו.
ובמילים אחרות, סוג מסוים של היפוך חייב לקחת מקום בתוכו, ואשר זהו הינו מובע היטב במשל הבן האובד.
ואלא אם כן אנחנו מבינים כי שלב שלישי זה הינו אפשרי ומוביל להתפתחות אמתית של האדם,
אנחנו לעולם לא נבין על מה מדברים כתבי הקודש או על מה המערכת הזאת מדברת .
* * *
ביום אחר בפגישה כאן הוקראו השורות הבאות : "תן לנו לקחת את הדרשה על ההר ולנסות להבין את משמעותה"
וכפי שדובר בדיבור האחרון, "דת" כפי שהיא נקראת – זהו הינו, כפי שהרעיונות הפסיכולוגיים אשר לומדו על-ידי ישוע לגביי האבולוציה האינדיבידואלית של האדם והטרנספורמציה שלו לתוך אדם חדש,
נקראים בדרך כלל – והם הינם בנוגע להתפתחותה של המהות אחרי שנוצרת האישיות.
אדם אשר בו נוצרה אישיות עשירה על-ידי ניסיון, חינוך, ועניין, הינו איש "עשיר" באישיותו.
אבל, המהות נותרת ונשארת ענייה. ובשביל להתפתח, האישיות חייבת להפוך להיות פסיבית.
עמוד 5
האישיות חייבת להפוך להיות פסיבית. זה לא היה מובן, אבל זה חשוב מאוד כי כל אחד,
כולם בעבודה יבינו מהי המשמעות של מקטע זה.
ומשמעותו כי דת באפיונה האמתי – ואנחנו רק יודעים בעצמנו את הנצרות ובהתייחסותה
לשלב השלישי של האדם – את העשייה של אישיות פסיבית כדי שהמהות תוכל לגדול .
ואני חייב לחזור על כך שוב, כי למשמעות הפנימית של כתבי הקודש, אין שום קשר והם לא עוסקים עם החיים,
והלימודים שלהם מתחילים בנקודה היכן שהאישיות כבר נוצרה וקיבלה צורה באדם,
והם מתייחסים לשלב השלישי הזה של ההתפתחות האפשרית.
האדם חייב קודם כל להיות מפותח בנוגע לאישיות על-ידי פעילויות החיים.
ועבודה זאת נקראת לעיתים חינוך שני.
החינוך הראשון הינו החינוך אשר החיים נותנים לנו וזה הכרחי ונחוץ לחלוטין,
ככול שהאדם מחונך יותר על-ידי האמצעים של החיים ככה האדם לומד יותר, הוא יותר אינטליגנטי וככה הוא יותר מנוסה ויודע יותר לגביי אנשים ולגביי עניינים ולגביי נימוסים והליכות, וככה הוא יכול טוב יותר להביע את עצמו,
והוא יכול להשתמש בצדדים השונים של החיים וככה זה יותר טוב בשבילו. וזה יוצר אישיות .
ואנחנו אמרנו קודם כי האדם מורכב ומכיל מרכזים וחלקים אלו אשר צריך לספק להם את כל הנחוץ ולצייד אותם כהלכה. וככול שהם מצוידים טוב יותר, והרשומות שלהם טובות יותר, אז ככה זה יותר טוב בשבילם.
אבל, הנקודה מגיעה בהתפתחות של האדם, להיכן שכפי הנאמר בכתבי הקודש, האדם חש ריק.
וזה בשלב הזה, אשר הלימודים של כתבי הקודש וכול העבודה הזאת, באים ומגיעים פנימה.
ואני לא יודע באם מישהו ממכם, אי פעם חשב על זה מאוד לעומק, אבל זה די אפשרי כי חלק ממכם,
אשר עשו את חובתם ותפקידם בחיים, תוהים לעיתים קרובות, מהו זה בדיוק אשר אתם עושים,
ומהי המשמעות של כל זה.
ובדיבור באופן אישי זה לרגע, אני רוצה לשאול אותך את השאלה הזאת :
האם אתה חשת כי החיים, והמשמעויות אשר זה מאפשר לנו הם הינם מספיקים ומספקים,
והאם אתה חשת כי באיזו שהיא דרך החיים לא נותנים לך את מה שציפית ?
ואני לא אומר כי החיים חסרי משמעות ; יש להם בבירור הרבה משמעות, אבל האם מישהו
ממכם הגיע לנקודה של לחוש איזשהו סוג של חוסר משמעות,
אפילו באינטרסים האלו אשר אתם עוקבים אחריהם ומנסים להחזיק בהם ?
ולמה אני אומר את זה, זה בגלל ש, אם החיים העניקו ואפשרו וסיפקו לנו את המשמעות המלאה שלנו,
אז לא תהיה שום נקודה, שום עניין ושום משמעות לגביי מה שכתבי הקודש מדברים עליהם או לגביי מה שהמערכת הזאת מדברת עליו. אם אתם די מסופקים, עם המשמעות אשר החיים מספקים, ודי בסיפוק עצמי, אז אין כל עניין או נקודה בלנסות להבין את מה אשר המערכת הזאת מלמדת .
ותן לי להוסיף, גם אין שום עניין בניסיונך להבין מהי משמעותו האמתית של הלימוד של ישוע,
עכשיו, אם לאדם אין שום דבר אחר מלבד אישיות אשר קיבלה צורה הטיב וזה היה הסוף שלו,
אז אנחנו עשויים להאמין היטב, בכול הדוקטרינות האלו של הומניטאריות וכול מיני רעיונות מדעיים אחרים ואשר אומרים כי האדם הינו שום דבר מלבד יצור אשר הפך וסובב כלפיי חיים חיצוניים וצריך לאמץ לעצמו כמה שיותר באופן אינטליגנטי כלפיי זה. אבל אם עקבת אחר הנאמר במכתב זה לגביי הרעיון של האדם במערכת הזאת,
אז אתה תראה כי ההתפתחות של האישיות הינה אך ורק שלב ולחלוטין שלב הכרחי ונחוץ כלפיי שלב נוסף .
ושלב זה הינו בהשוואה ישירה עם נתינת תצורה
עמוד 6
וזה בהשוואה לנתינת הצורה של מאסה של אוכל סביב זרע, כמו במקרה של אגוז, לאגוז יש חלק חיוני נחוץ ומהותי בתוכו – כלומר הזרע עצמו יכול עכשיו לגדול – אבל זה לא יכול לגדול עד אשר זה לא מוקף על-ידי מאסה של חומר מזין,
בדיוק כמו בביצה אשר יש בתוכה זרע המוקף על-ידי מאסה של חלמון וכן הלאה.
קח את הדוגמא הבאה: כיצד יכולה התרנגולת לגדול, וזכור כי זה גדל בתוך קליפת הביצה, ולבסוף מתגלה ומופיעה תרנגולת שלמה, ותרנגולת שלמה זאת נעשתה מתוך החומר אשר הנבט החי תקף ואכל.
עכשיו, הגורל של בלוטים זהו הינו דבר אחד. אבל הגורל של עצי אלון הינו דבר שונה, וכפי שנאמר,
האדם מוקף על-ידי האישיות אשר בדומה לבלוט וסובל כפי שזהו הינו את אותו הגורל כמו הבלוט.
אלא אם כן הוא מתחיל לגדול, וגדילה באדם תואמת את מה שאנחנו קוראים השלב השלישי באדם
אחרי שהאישיות נוצרה סביב המהות .
אם אנחנו לוקחים את האדם בשלב השני שלו והיכן שהמהות מוקפת על-ידי האישיות, אז הוא סובל בדיוק כמו בלוט,
אולי בלוט גדול או בלוט אחד קטן, אבל שום דבר אלא בלוט.
הוא אולי נחשב חשוב מאוד ואולי הוא למד הרבה דברים, והוא חש כי הוא יודע, אך הוא בקצרה מלא אישיות,
וזוהי הרמה שלו, וברמה הזאת הוא סובל לא באמת גורל אנושי ראוי, אלא את הגורל של אורגניזם לא מפותח,
הגורל של אדם אשר עדיין איננו גדל במלואו, בדיוק כמו של בלוט אשר הינו עץ אשר לא גדל במלואו.
ואלא אם כן אנחנו מבינים זאת מאוד בבהירות לגביי השלב השלישי הזה – כלומר ההתפתחות של הבלוט לעץ על-ידי המהות החיה שלו או הזרע המוזן על-ידי החומר הנוצר סביב זה – אנחנו אף פעם לא נבין כפי שאמרתי קודם,
לגביי מהי העבודה הזאת, ואנחנו גם כן לא נבין לגביי מהם כתבי הקודש.
אתה כבר שמעת כי האדם הינו אורגניזם של התפתחות עצמית, ונברא ככזה.
אבל, עכשיו אתה יכול לראות כי ההתפתחות שלו איננה המשכית,
זה חייב התערבות או את ההפרעה של ההיווצרות של האישיות.
ואני אהיה שמח מאוד באם אתם כולכם תוכלו להבין את השאלה הזאת לגביי מהות ואישיות,
עד למעלה לנקודה זאת.
מאוחר יותר אנחנו נדבר לגביי מהי משמעותו של לפתח את המהות על חשבון האישיות בצורה יותר מפורטת.
אבל, כבר אתה יודע כמה נקודות לגביי ההתפתחות הזאת. ותן לי לשאול אותך פעם נוספת לפני סיום מכתב זה,
האם אי פעם מישהו ממכם חשב מהי המשמעות של הדרשה על ההר ?
האם אתם ברצינות מערבבים את זה עם השלב השני בהתפתחותו של האדם,
או האם כבר קיבלתם איזשהו היגיון או קנה מידה ?
האם אינכם מבינים כי הדרשה על ההר, לגביי להיות צנוע וענו וכן הלאה, איננה עוסקת ואין לה שום דבר בנוגע לחיים הרגילים, אלא מתאימה ומיושמת לשלב השלישי הזה של האדם, כאשר הוא מגיע לנקודה היכן שהוא חש ריק או ריקנות, כי האישיות כבר אינה מספקת אותו, והוא רוצה ומתאווה למצוא משמעות חדשה בשביל הקיום שלו עצמו ?
ואני אנסה לכתוב לך מאוחר יותר במפורט.
אני מקווה עכשיו כי אתה הבנת את מה שאני קראתי בתחילת מכתב זה,
נסיבות המצב הבלתי רגיל של האדם על כדור הארץ הזה בהתייחס להתפתחות שלו.
הוא נולד עם מהות אשר הינה אמתית והיא הינה הנבט החי בתוכו, אבל היא יכולה להתפתח על-ידי עצמה רק בטווח קטן מאוד. האישיות חייבת ליצור אז את עצמה מסביב המהות, ולמהות אין כל סיכוי של צ'אנס לגדול הלאה, אלא אם כן האישיות הזאת יוצרת את עצמה סביב המהות.
עמוד 7
אבל, אם האדם נשאר ונותר במצב הזה אשר לו קראנו
השלב השני – כלומר באשר האישיות היא הינה עכשיו פעילה בתוכו – הוא עדיין לא אדם והוא מושווה לבלוט או זרע אשר יצר סביב עצמו הזנה בשביל ההתפתחות של זה ואשר תבוא ותגיע בסופו של דבר.
השלב השלישי של האדם, זה כאשר הוא מגיע לעשות את האישיות שלו פסיבית כך שהמהות אשר בתוכו תוכל לגדול.
וישנם כפי שזה, שלוש-3 צורות של לימוד אשר האדם נפגש איתן כתוצאה של הדבר.
כמהות, בתור תינוק קטן הוא שומע רעיונות פשוטים מאימא שלו, וכפי שנראה מאוחר יותר, רעיונות פשוטים אלו הם הינם החשובים, ואז הוא עובר לתוך החיים ולומד את הדעות של התקופה של העולם אשר קרה שהוא נולד בה, וזהו הינו השלב השני שלו ; בשלב זה הוא לוקח על עצמו מערכות זיכרון, קורסים, התכתבויות ועובר מבחנים וכך הלאה.
והאישיות נוצרת ומקבלת צורה.
אבל, קיימות בעולם הזה קלאסות מאד משונות ומוזרות של לימודים, ואחת מהן מודגמת בלימודי הקודש.
מה הינו המיקום שלהם ? לגביי מה הם ועל מה הם מדברים ? הם שייכים לשלב השלישי של ההתפתחות של האדם, ולגדילה החדשה של מהות אשר כעת יכולה כעשיו לקחת מקום על חשבון האישיות .
ואלא אם כן אנחנו תופשים את זה, אנחנו לא יכולים להבין באם את המערכת הזאת או את כתבי הקודש.
כי הם שייכים לשלב השלישי הזה ואשר הינו מוגדר על-ידי ישוע כאשר הוא אומר לאיש העשיר :
" לך תמכור את כל מה שיש לך ותן לעניים " .
ואנחנו חייבים לזכור כי ה "עניים" , בתוכנו זה ההתפתחות הענייה הזאת של המהות,
ו, ה "איש העשיר" זהו הינו האישיות .
עכשיו, אתה אולי מבין טוב יותר, מה הינה האמרה בעבודה הזאת אשר משמעותה אומרת כי האדם הינו לא גמור ומושלם או איננו שלם . והוא לא שלם ומושלם בדיוק כפי שבלוט הינו לא שלם ולא גמור.
בשלב השני, היכן שהאישיות יצרה את עצמה סביבו, הוא לא שלם ובלתי מושלם בדיוק באותו האופן כמו הבלוט.
ואם אתה הבנת משהו ממשמעותו של כל זה, אז אתה תהיה במיקום הרבה יותר טוב בשבילי כדי לדבר איתך לגביי מהי המשמעות של אישיות שקרית, ותהיה יכול להבין, מה זה אומר ללכת כנגד אישיות שקרית .
ועכשיו אני רוצה להוסיף מילה אחת נוספת, אפילו בסיכון אשר אתה תרגיש כי אני חוזר על עצמי יותר מדיי,
האם אתה באמת מתחיל להבין חלק מההשלכות ומהמשמעות של רעיון זה לגביי המהות והאישיות ?
האם אתה יכול להתחיל לראות מהי המשמעות של זה ? מהי המשמעות של זה ?
ולא משנה איזו צורה או איזה סוג של חינוך יש לך בחיים או לאיזה צבע פוליטי את הנך שייך,
זה יכול ליצור רק את האישיות באדם, אתה עשוי לארגן ללימודי המדע הטובים ביותר של החיים,
הכלכלה ההיסטוריה או הספרות וכד' אבל זה רק ייצור באדם אישיות ; זה לא יוכל להוביל אותם להתפתחות האמתית
של האדם בסופו של דבר, ואז, אולי עכשיו כעת, אתה מבין בבהירות,
למה קיימים בחיים 2-שני סוגים של השפעות אשר פועלות על האדם,
וכפי שכולכם, האנשים המבוגרים יותר בעבודה הזאת זוכרים .
סוג אחד של השפעות נקרא השפעות - A : ואלו נוצרות על-ידי החיים .
והן צורות של חינוך אשר שייכות לתקופה אשר בה גידלו אותנו וכול נקודות המבט
אשר שייכות לתקופה המסוימת ואשר בה האדם נולד וגדל, אלו הן השפעות - A והן יוצרות בו אישיות .
אבל, ישנם גם כן, כפי שאנחנו יכולים לראות בשביל עצמנו אפילו כיום,
השפעות אחרות ואשר הינם ללא גיל, ובשבילן כתבי קודש והלימוד שלהם זוהי הינה דוגמא עיקרית,
ואלו הן כפי שאתה יודע נקראות במערכת הזאת : השפעות - B .
ואלו מחזיקות טוב בכול תקופה מכיוון שהן תמיד מדברות על אותו הדבר
עמוד 8
כלומר, שלב שלישי זה של התפתחותו של האדם,
ואשר בו מהות מתחילה לגדול על חשבון האישיות, אלא אם כן אנחנו מבינים באמת את הפרדוקס הברור הגלוי והנראה הזה, אנחנו לעולם לא נקבל את הרעיון המאוד ברור ובהיר של המקום של המערכת הזאת,
וזה מתחיל בסופו של השלב השני, היכן אשר האישיות נוצרה והאדם טעם את החיים וראה כיצד הם הדברים,
וחש בלתי מסופק והתחיל לחפש עבור משהו נוסף,
משהו אשר יגרום לו להבין טוב יותר,
משהו אשר יעזור לו וייתן לו כיוון והכוונה ובסופו של דבר ישלים אותו.
שלך ,
מוריס ניקול
* * *
השאייר – הפלך של גלוססטר
27 לאפריל 1941
בוש היקר,
כפי שדיברנו כאן בפגישה ב "ברדליפ" ביום שבת של ה- 25 לאפריל, על נושא אשר הינו חשוב,
אני רוצה לכתוב לך על זה קצת, וזה בנוגע לדרך אשר בה אנשים לוקחים את העבודה הזאת,
וכיצד ובאיזו רוח הם עובדים בעצמם.
ואני אתחיל עם עצמי, אני גדלתי ביחס לרעיונות דתיים, עם התחושה או האופן כי רק השכנוע והאמונה של חטא
הם הינם חשובים, הכול היה חטא אם נדבר בקצרה, ובסופו של דבר וכתוצאה מכך, הדת הייתה עסק מאד עגמומי
קודר ואפל ובאופן אישי אני תיעבתי את זה, מוסר היה רק מוסריות מינית, וסגולה או חסד היו רק ריסון איפוק וכד'.
ובאופן כללי, חטא והתחושה של להיות חוטא היה הרעיון העיקרי של הדת.
בהיותי ילד אני אף פעם לא הבנתי שום דבר אחר ביחס לדת, אז זה היה כך שדאגתי או פחדתי או שנאתי את כל העניין.
אני התחלתי לגמגם קשות, אני הקשבתי לכתובים אשר נלקחו בעיקר מהברית הישנה ואשר נראו תמיד איומים בצורה מדהימה, אלוהים היה איש קנאי רשע אלים ומאשים וכך הלאה, וכאשר שמעתי את הברית החדשה,
לא יכולתי להבין את משמעותם של המשלים, ולא היה נראה כי אף אחד יודע או למישהו אכפת מהי משמעותם,
אבל פעם בשיעור של יום ראשון על הברית החדשה ביוונית אשר המנהל לקח על עצמו ללמד, העזתי לשאול למרות שגמגמתי, מהי המשמעות של איזה שהוא משל, התשובה הייתה כה מבולבלת עד כי אני ממש התנסיתי ברגע הראשון שלי של מודעות – וזה היה כי לפתע הבנתי שאף אחד איננו מבין שום דבר, וזאת היא הייתה ההתנסות מוגדרת וברורה וההתנסות הראשונה שלי בזכירה עצמית, השנייה הייתה ההבנה הפתאומית כי אף אחד לא יודע
את מה שאני חושב ומרגע זה אני התחלתי לחשוב בשביל עצמי או במקום זה ידעתי כי אני יכול.
כפי שאתה יודע, כל הרגעים של זכירה עצמית, בולטים לתמיד בחיים הפנימיים של האחד,
והחיים האמתיים של האחד אינם מקרים חיצוניים אלא מצבים פנימיים.
אני זוכר כה בבהירות את הכיתה הזאת, את החלונות הגבוהים אשר הורכבו כך שלא נוכל לראות מהם החוצה
עמוד 9
את שולחנות הלימוד ואת הפלטפורמה אשר עליה ישב המנהל ואת ה'סקולאריות' שלו - את האקדמאיות שלו,
הפנים הרזות וצרות, את ההרגל העצבני של לעוות את פיו ולטלטל את זרועותיו – ולפתע את
ההתגלות הפנימית הזאת של הידיעה כי הוא לא יודע שום דבר .
וזהו לגביי היה איזה שהוא דבר אשר באמת משנה, וזה היה השחרור הפנימי הראשון שלי
מהכוח של החיים החיצוניים.
ומהזמן ההוא אני ידעתי בבירור – וזה אומר כי תמיד על-ידי תפישה אינדיבידואלית אוטנטית פנימית
ואשר הינה המקור היחידי של ידע אמתי – ואשר כול השנאה שלי והמיאוס שלי את הדת,
כפי שלימדו אותי את הדת, הייתה שנאה או מיאוס מוצדק ונכון,
ולמרות כי האחד תמיד הולך לישון שוב אחרי רגע של זכירה עצמית אמתית ולעיתים קרובות למשך שנים,
עדיין רגעים של מודעות כגון אלו, עומדים תמיד בחלקים הגבוהים יותר של המרכזים ונותרים נשארים מחכים כפי שהם היו, הרגעים הנוספים של להבין מעבר ולתפוש במודעות מה החיים הינם ממש – וזה כדי להגיד כי הם אף פעם לא אבודים, ולמרות כי הם יכולים להיות נשכחים בדרך אחת, הם יעמדו ברקע של העצמי תמיד,
ומגיעים קדימה ברגעים קריטיים כדי לשמור עלייך .
עכשיו, אני רוצה לדבר אלייך ,
לגביי איך וכיצד אתה עובד עם עצמך, ובאיזו רוח אתה לוקח את העבודה .
אתה לא יכול לעבוד בקלות ממצבי הרוח והרעיונות הדתיים הרגילים. אתה זוכר את האמרה לגביי
"יין חדש בבקבוקים ישנים".
עבודה זאת ומערכת לימוד זאת, הרעיונות האלו אשר אנחנו לומדים,
הינם הדבר היפה ביותר אשר יש לך אפשרות לדמיין – והם חדשים לנו .
ל א, הם הינם הרבה יותר נפלאים - Lovely ויפים יותר מאיזשהו דבר אשר הנך יכול לדמיין,
והם מאשימים אותך רק בלהיות ישן. אין בהם כל הרשעה או שכנוע אמונתי של חטא,
והם שואלים אותך די בעדינות כדי שתתבונן ותבחין בעצמך, זהו הינו אתה עצמך אשר חייב להאשים את עצמך.
אז תן לנו לקחת את אחד מהרעיונות של הלימוד הזה – הרעיון לגביי מ ה ו ת .
לימוד זה אומר לנו כי המהות של כל אחד מאיתנו הגיעה למטה מן הכוכבים .
ואתה זוכר את קרן הבריאה, המהות מגיעה למטה מן התו - ל ה, ( גלקסיית הכוכבים)
ועוברת דרך התו - ס ו ל, (שמש) ואז דרך התו - פ ה, (אזור פלנטארי) ונכנסת לכדור הארץ.
אנחנו לא נולדים מההורים שלנו בלבד ;
ההורים שלנו יצרו את הכלי בשביל הקבלה של המהות הזאת אשר הגיעה ובאה מן הכוכבים.
וכול עבודה, באם עבודה אישית, עבודה עם אחרים בעבודה, או לעבוד בשביל העבודה עצמה
- ואלו שלושת-3 הקווים המנחים ההכרחיים הנחוצים בשביל העבודה, בשביל כל אחד אשר רוצה
להישאר בעבודה הזאת – זה להוביל אותנו בחזרה למקור אשר ממנו הגענו.
עכשיו, כל אחד ואחת מאיתנו הינו כאן למטה, על הפלנטה החשוכה הזאת, כל כך נמוך למטה בקרן הבריאה,
מכיוון שהוא או היא, יש להם משהו מיוחד בעצמם, איזשהו גורם מיוחד או מאפיין ראשי - Chief Feature
- מאפיין ראשי לראות להבחין ולהתבונן, ולהיות מודע לו ולהתחיל לא לאהוב אותו, ולעבוד ולפעול כנגד רצונו.
זה עשוי להיות מרושע ועלוב, קטנוניות או אכזריות או גאווה עצמית או שקריות, או פחד או בורות וכן הלאה.
ואם איש או אישה מתים מבלי לראות למה הם כאן, ומהי הסיבה האמתית לחיים שלהם,
האם אפשר לקרוא לזה איזשהו דבר אחר מלבד טרגדיה ?
כל אחד ממכם, הנכם כאן על כדור הארץ, כי מנקודת המבט של העבודה, יש לכם משהו חשוב מאוד ומיוחד בתוך עצמכם, ולהיאבק כנגד עם כל הכישורים ויכולת ההמצאה שלך, עם כל כוח התודעה שלך והרצון והנשמה והלב והגוף.
אבל, כמובן אתה נותן לעצמך גאווה על הסגולות והמעלות והמידות הטובות שלך – ובכן ,
מה אשר יכול לקרות שומר ומציל כצדיקות העצמית
עמוד 10
אז האישיות השקרית תגדל בכול יום אשר אתה חי :
והתוצאה תהיה כי אתם תתגבשו בחוץ בנקודות מבט כה צרות ובגישות ותהפכו להיות אנשים מתים.
אתם שמעתם אותי מדבר על המשמעות של המת בכתבי הקודש – לדוגמא בהערתו של ישוע :
" תן למתים לקבור את מתיהם ", המתים הם אלו המתים לכול האפשרויות של לעבוד עם עצמם
ובכך לשנות את עצמם.
עכשיו, העבודה יכולה להיעשות רק ברוח של היופי והאור של עצמה, ברוח של החשיבות ושל המסר האמתי של זה.
החיים על כדור הארץ הינם שום דבר אלא שדה בשביל לעבוד עם עצמך,
אז כך שהאחד יוכל לחזור להיכן שהאחד בא והגיע ממנו.
לקחת את החיים כמטרה בפני עצמה זה לא להבין את העבודה וזה עשוי לגרום לגישה לא נכונה,
ואשר עשוי ועלול להיות המקור להרבה רגשות שליליים ולמאמצים מחוסרי הערך הנעשים במצבים שליליים,
מכיוון שלעבוד בדרך שלילית זה מחוסר ערך.
זה רק דרך איזשהו סוג של חדווה ושמחה וסיפוק והנאה ומשיכה מקורית אמתית וחיבה אמתית או תשוקה, אשר האדם יכול לעבוד ולהביא לשם איזשהו שינו של הוויה בתוך עצמו.
פחד לדוגמא לא יעבוד בדרך זאת.
האדם עשוי שיהיה לו איזשהו ידע של אמת, אבל אלא אם כן הוא מעריך את זה,
אלא אם כן הוא חש איזושהי הנאה ותענוג בזה, זה לא יכול להשפיע עליו.
זה לא יכול לפעול עליו, כי האדם מתאחד עם האמת רק דרך האהבה שלו, כפי שזה היה והינו.
ובדרך זאת ההוויה שלו משתנה, אבל באם הוא נגטיבי, אז חיי האהבה שלו – זהו הצד הרגשי שלו
- הינו במצב שגוי, וזה יהיה אותו הדבר באם הוא יהיה במצב של פחד ומרגיש כי הינו כפוי לעשות משהו כנגד רצונו.
לעשות דבר מרצון, מהנאה ושמחה ותענוג בלעשות את זה ישפיע בך שינוי.
וכאשר האדם מתחיל לקחת על עצמו את ה "צלב" שלו עצמו – זהו הינו נטל המשא של איזשהו דבר קשה בתוך עצמו ואשר הוא הגיע לבסוף להבחין ולהתבונן בו – והוא עושה את זה בכזאת רוח שאז הוא יקבל תוצאות .
אבל,
אם הוא עושה זאת בכבדות החוצה מתוך השכנוע של חטא, שום דבר אף פעם לא ייצא מזה.
ובמיוחד לא באם הוא מראה לאחרים מה הוא מנסה לעשות, ואוהב להיראות אומלל או עצוב או חמור.
ובהקשר זה, אתה תזכור את מה שישוע אמר לגביי צום - כלומר באם אתה צם
אז אתה צריך למשוח את ראשך בשמן ולשטוף את פנייך, כדי שלא תיראה כמו האנשים אשר צמים.
לעבוד עם עצמך מתוך השכנוע של חטא שם את העבודה לתוך החלקים הנגטיביים של המרכזים,
ולעבוד בדרך נגטיבית, יכול להוביל למצב הגרוע ביותר של עצמך מאשר לא לעבוד עם עצמך בכלל.
אחדים נוטים לקחת את העבודה הזאת בדרך כבדה זאת,
אבל אף אחד לא יכול להעלות בדעתו את ההנאה והשמחה
אשר אנשים לוקחים לעצמם בלעשות את עצמם אומללים וליהנות ממצבם הנגטיבי.
ואתם כולכם יודעים כי שמעתם אותי אומר זאת לעיתים קרובות,
כי החלקים הנגטיביים של המרכזים לא יוצרים שום דבר.
כאשר פגשתי לראשונה את אדון או (אוספנסקי) אומר כי החלקים השליליים של המרכזים אינם יכולים ליצור שום דבר, וכי אנשים המנסים לעבוד בדרך קודרת כבדה עצובה ושלילית, יכולים רק לעשות את מצבם הפנימי גרוע יותר מאשר הוא היה – אז אני חושב כי התנסיתי בכך בעוד רגע נוסף של מודעות,
ואני הבנתי כי מה שחשתי לגביי הדת היה נכון, זה לפתע קיבל הגדרה והוסבר,
עבודה זאת באם אתה מקשיב לה, ושומע אותך בליבך, היא הינה הדבר היפה ביוצר אשר יש לך אפשרות לשמוע.
זה לא מדבר על חטא, אלא על זה כי הנך ישן, כפי שכתבי הקודש אינם באמת מדברים על חטא,
אלא אבל רק על לפספס את האות או הסימן והסמל – והמשמעות של המילה היוונית הזאת היא לפספס את האות.
האם אנחנו יכולים לשמוע את העבודה
עמוד 11
יש לי ספר עתיק, המחובר על-ידי אדם של העבודה בזמן שלו, ומתואר שם אדם השרוע ומונח על האדמה שהינו שוכב לחלוטין ולידו הסולם המשתרע עד לרקיעים, ועליו מלאכים התוקעים בחצוצרות כמעט לתוך אוזניו של האדם,
ועדיין הוא איננו שומע שום דבר,
הוא ישן בחיים – אולי הוא מיליונר או איש חשוב מאד, או בפשטות פקיד טרוד, או אם מודאגת וכן הלאה.
עבודה זאת היא הינה יפה כאשר אתה רואה למה היא קיימת ומהי משמעותה.
היא הינה לגביי שחרור.
זה כאילו יפה כאשר מסתכלים על זה מתוך שנים בכלא, אתה רואה זר הנכנס ומציע לך מפתח.
אבל, אתה עשוי לסרב לזה בגלל שיש לך את הרגלי הכלא אשר רכשת ושכחת את המקור שלך ואשר הוא הינו מהכוכבים.
אז איך אי פעם תהיה יכול לזכור את עצמך עם רק מחשבות ואינטרסים של כלא,
ולהחזיר את חייך השלמים והלא מעוותים ומלוכלכים על-ידי רגשות שליליים וכול צורה של הזדהות ?
זה יהיה אז רק טבעי בשבילך לסרב למפתח אשר יפתח את כל הדלתות של הכלא אחת אחרי השנייה
מכיוון שאתה מעדיף להישאר בכלא – וזהו הינו כפי שאתה בתוך עצמך,
ל א , אפילו יותר,
אתה עשוי להיות מתרעם ולחפש להרוג את הזר ולהילחם עבור חיי הכלא שלך
ואפילו להקריב את חייך במטרה להישאר בכלא .
שלך,
מוריס ניקול .
" ברדליפ " 14 לחודש מאי 1941
הדרך הרביעית
זה מאד הכרחי ונחוץ ברגע זה להבין משהו לגביי מהי המשמעות של הדרך הרביעית,
ישנם 4 ארבעה דרכים של עבודה עם עצמך. אנחנו שייכים לדרך הרביעית,
ואשר היא הינה הדרך הקשה מכולן כי חייבים לתרגל אותה באמצע החיים.
דרכו של הפקיר - זוהי הינה הדרך הראשונה, הדרך של הנזיר – זוהי הינה הדרך השנייה,
הדרך של היוגי - הינה הדרך השלישית, ואילו הן אינם דרכנו.
אנחנו צריכים וחייבים לדבר בקנה המידה הקטן של עצמנו, אבל הנקודה היא כי אנחנו,
אפילו בקנה המידה הקטן הזה, מנסים לעקוב אחר הדרך הרביעית,
אשר באה ומגיעה למטה לתוך החיים החיצוניים תמיד כאשר יש כאוס וחוסר סדר.
עכשיו אני הייתי רוצה להגיד לכולכם, כי חלק ממכם לא מבינים את הרעיון של הדרך הרביעית,
לדוגמא,
אתם מופיעים ומצפים כי התנאים אשר היו קיימים בזמן אחד חייבים להיות או יהיו קיימים תמיד.
וזה די שגוי.
הדרך הרביעית הייתה וחייבת תמיד להתייחס לנסיבות המשתנות של החיים,
ולא יכולה אף פעם להפוך להיות הרגלית ומקובעת,
לפתע פתאום זה עשוי להיות הכרחי ונחוץ לשנות את כל הסכמה החיצונית של הדברים.
אני רוצה במיוחד ברגע זה שיהיו סביבי אנשים אשר מבינים את זה ויכולים להתאים את עצמם לתנאים שונים ועדיין לתחזק בתוך עצמם את כל העקרונות והרעיונות של העבודה.
אין לנו כל מושג או רעיון לגביי כיצד ואיך הדברים יקרו בעתיד.
אבל אנחנו מבינים כי העבודה חייבת להימשך בעתיד.
עמוד 12
וזה אומר כי האנשים צריכים וחייבים להיות יכולים להתאים את עצמם לתנאים חיצוניים שונים לחלוטין
ועדיין לתחזק את ההרגשה האפיון והתחושה של העבודה.
בדרך הרביעית ההשגה הראשונה והעיקרית זה להפוך להיות אדם מס' 4 – וזה הוא הינו אדם מאוזן או אדם אשר יש לו צדדים רבים – הוא הינו רב צדדי.
ובאם חלק ממכם ייקחו צורה מהרעיון של מה שהייתה הצורה החיצונית של העבודה במפגשים ובהתארגנויות בעבר אז אתם תמצאו את עצמכם מתעמתים עם מצב חיצוני חדש לחלוטין של עניינים ונעשים נגטיביים – שליליים לגביי זה,
אז לפיכך אתם או אתה באמת חסרי ערך בשבילי, במידה וזה נוגע בדרך הרביעית.
אתה חייב ללמוד כי כל שינוי בעבודה באופן חיצוני, הוא תמיד מועיל לך,
מה שזה לא תהיה הצורה אשר זה ייקח,
וכולכם חייבים להיות מוכנים לעקוב אחר העבודה בהתבטאויות החיצוניות המשתנות של זה,
ולתחזק בכול הרגעים את הגישה הפנימית הבהירה כלפיי זה.
ברגע נוכחי זה די בלתי אפשרי לייצר מחדש את מצב הסיטואציה אשר היה לנו ב- 'אסקס'ס',
המפקדה הראשית של הענף שלנו של העבודה מוצב עכשיו בזוהר המלא של הפרסום – וזה אומר כי 2 שני הבתים אשר לקחנו הינם ממש על הדרך הראשית או הכביש הראשי, במיוחד הבית אשר נמצא ב- 'ברדליפ' עצמה
ואשר הינו ישר בוויליג'.
מהסיבה הזאת זה די בלתי אפשרי לחיות את חיינו כפי שעשינו בחווה באסקס'ס.
וכולם צריכים להבין ולתפוש כי אנו נמצאים בצורת הדיבור בתוך
"מדינה זרה" ובמיוחד במדינה קונסרבטיבית – שמרנית,
וחייבים לתרום כדי לעשות רושם נורמאלי והגיוני על האנשים.
תחת נסיבות כגון אלו, אנחנו לא יכולים שיהיו לנו את אותם החיים החיצוניים כמו קודם,
אבל, אני לא רואה כל סיבה מדוע ולמה האנשים אשר מבקרים אצלנו אמורים לא להבין כי הקושי הקטן למדיי הזה,
ניתן להתגבר עליו ומחוץ לזה הכול ממש אותו הדבר כמו קודם.
ואמרתי כבר קודם לפני זמן רב וחזרתי על זה כבר כמה פעמים,
כי העבודה איננה בהכרח כוללת לבוא לחווה וכי החווה הייתה באיזשהו אופן נבדלת מהלימודים של העבודה.
העבודה קיימת דרך הרגשות של כולם כלפיה וזה לא משנה מה עשויות להיות הנסיבות החיצוניות.
וזה לא אמור לעשות כל הבדל לעבוד באופן זה, ואני מצטער כי אני צריך ואמור להגיד את זה,
אבל, זה הכרחי ונחוץ לעשות כך, מכול מה אשר אני יודע,
אנחנו עשויים למצוא את עצמנו שוב בנסיבות די שונות ואשר יידרשו שוב הבנה מתאימה וראויה, ואז שוב ושוב.
אנשים צריכים וחייבים להבין כי הם הינם בדרך הרביעית, וכי הם צריכים תמיד להיות יכולים להיות
"כל הדברים לכול האנשים" ולפתח כל צד של עצמם,
ביחס לחברה ולכול הצורות של החיים החיצוניים עד לנקודה הגיונית, אחרת הם לא מבינים את הרעיון של הדרך הרביעית,
ואשר מתחזקת את עצמה ישר באמצע החיים בין כל הדברים אשר קורים.
האדם אמור להיות מסגל את עצמו ועדיין תמיד מתחזק את עצמו מבחינה פנימית.
הדרך הרביעית הינה תמיד וצריכה להיות הכי "גמישה" מכולן, אבל זה דורש הבנה פנימית הכי גמישה,
ואלא אם כן האדם יכול להיות גמיש ועדיין לתחזק את התחושה של העבודה,
הוא הינו נתין וסובייקט או מתאזרח די קשה בחיבורו לקו זה של העבודה.
כל שינוי בנסיבות מספק צ'אנס מועיל מאד בשביל כולם כדי ללמוד משהו.
כאשר יהיו לי מספיק אנשים מספקים אשר אני אוכל לסמוך עליהם באופן של
עמוד 13
שהם יהיו מסוגלים ויכולים להתמודד ולעסוק בצורה נורמאלית
עם כל סוג של אדם אשר הם פוגשים בו ועם כל מקרה של מצב סיטואציה בחיים.
אני אחוש כי יש לי יכולת להרחיב את העבודה בדרך בה אני רוצה להרחיב אותה בסופו של דבר.
וכאן אזכיר לכם משמעות אחת של " מכאניות " בעבודה .
באם אתה לא יכול להתייחס לצד אחד או אחר בחיים אז אתה חייב לעשות את זה אחת מן המטרות שלך.
אין כל דבר אחד ויחיד בחיים אשר לגביו אדם בדרך הרביעית לא אמור להיות בעל ידע לגביו,
או מסוגל ובעל יכולת לתחזק את עצמו ביחס לזה.
הדרך הרביעית היא איננה דרך רומנטית,
ואין כל ערך לגביי זה שיהיו לכם רגשות רומנטיים לגביי החווה באסקס'ס,
הדרך הרביעית הזאת היא די אכזרית, וכפי שמסיימים עם משהו מוקדם יותר,
זונחים את זה אשר כבר לא נותן יותר ערך אמתי.
ועל-ידי כך אני לא מתכוון כי אנחנו לא יכולים ללכת בחזרה לחווה,
אבל זהו הינו צ'אנס גדול בשביל כולם להתאים את עצמם לצורה החיצונית ולמצב הסיטואציה הפיזי של העבודה ברגע זה.
וזה מיושם בצורה שווה כלפיי אלו אשר יכולים להגיע לכאן וכלפיי אלו אשר אינם יכולים.
אני אהיה שמח מאד באם אתם תנסו כולכם להבין למה אני מתכוון, כי זה חשוב להיסב את תשומת הלב לנקודה זאת , ולגביי חובתנו לעבודה, כי כה לעיתים קרובות כולם מתחילים להיות
"מיושבים מטה" אחרי איזה זמן,
עם צורת עבודה כלשהי של הדרך הרביעית, ואשר הם חושבים כי זה הולך להמשיך להיות בדיוק כך.
לרוע המזל הרגלים רגשיים ומנטאליים כאלו יכולים אמנם להיווצר.
פעם אמרתי לגורדייף, " למה אתה לא בונה בצורה יותר סולידית ויציבה ? " (אנחנו בנינו תיאטרון) והוא אמר :
" זהו הינו רק זמני, בעוד זמן קצר מאד הכול יהיה שונה וכולם יהיו במקום אחר,
אי אפשר לבנות שום דבר פרמננטי ברגע זה ".
אז זהו הינו נחוץ והכרחי לכולם להבין באיזושהי דרך מהי משמעותו של זה.
פעמים רבות לגורדייף לא הייתה עבודה "חיצונית" וזהו, שום מקום, שום מגורים,
והכול היה נראה כהולך ומתפזר ונמס הרחק מנקודת המבט החיצונית של החושים זה יכול להיראות כהולך להיעלם.
ועדיין, כפי שהנכם יודעים, העבודה המשיכה הלאה והועברה לבסוף למדינה הזאת,
ועדיין לא היה בזה שום דבר אשר עסק בצורה החיצונית של העבודה, עם הבית האקטואלי הממשי או הנסיבות וכד'
ובמבט לגביי מה אשר גורדייף אמר לי באופן פרטי, אני מעדיף כי לא יהיה לנו בית קבוע לעבודה,
וכי אנחנו נצטרך להתאים את עצמנו לכול סוג של סיטואציה בעתיד.
אבל כול אלו ממכם אשר שמעו על הלימוד במשך זמן מספק,
אמורים עכשיו להיות די שלווים לגביי שינויים בצורה החיצונית או לגביי הדרישות החיצוניות של העבודה ולהתייחס אליהם באופן מיידי מנקודת המבט של העבודה.
הבעיה הינה כי הדברים הופכים להיות מכאניים,
וזה נחוץ והכרחי לתת שוק, כדי שהדברים לא יהיו יותר די מכאניים.
אבל, העבודה ממשיכה באותה הדרך, ומדברת עם אותו הקול, ונותנת את אותה העוצמה והכוח לאלו אשר מכירים ומתרגלים את זה.
אני חייב להוסיף כי מרכז הכובד של הדיבור הזה אליכם מונח במשמעות של מה שקוראים לו הדרך הרביעית, אנחנו לא פקירים אשר פושטים החוצה את זרועותינו שנה אחר שנה, ואנו לא נזירים החיים במנזרים ואנחנו לא יוגים ההולכים לבתי ספר מרוחקים או יושבים למדיטציה במערות אשר בהימליה.
אנחנו שייכים לדרך הנקראת הדרך הרביעית.
עמוד 14
אנחנו שייכים לדרך הנקראת הדרך הרביעית ואשר הינה ישר למטה בחיים, אז אנחנו חייבים לעבוד באמצע של החיים, מוקפים על-ידי כל חוסרי המזל של החיים ובסופו של דבר החיים הופכים להיות המורה שלנו – וזה אומר כי אנחנו חייבים
לתרגל את אי ההזדהות באמצעותם של המקרים של החיים, אנחנו צריכים לתרגל זכירה עצמית
באמצע העניינים, ואנחנו צריכים להבחין ולהפריד את עצמנו עם רגשותינו השליליים באמצע של כל הפגיעויות הכאבים החדים והמכות של חיי היום יום.
ומהסיבה הזאת זה נאמר כי האדם אשר עוקב אחר הדרך הרביעית חייב להפוך להיות אדם מס' 4,
וזהו הינו אדם אשר פיתח את המרכזים שלו.
ואשר פיתח את כל הצדדים של עצמו כך שהוא יוכל להיפגש עם כל סיטואציה בהיגיון ועם כל רמה ודרגה ומעמד,
ועם כל סוג של אדם, ועם כל נקודת מבט ועם כל תיאוריה ועם כל דבר פרקטי או דבר תיאורטי או דבר פילוסופי למעלה
עד לנקודה מסוימת.
מנקודת מבט אחת הוא הינו איש העולם, וזה יהיה לא נכון או שגוי להגיד את זה,
אבל זה קרוב לוודאי נותן את הרעיון הראשון לגביי מהו הינו אדם מס' 4.
אדם מס' 4, משמעותו לא באמת אומרת כך לגביי היותו איש העולם, אלא משמעותו היא משהו עמוק מזה,
אבל זה לחלוטין כולל את זה – וזה אומר כי האדם הזה יכול להיפגש ולפגוש ולעמוד בכול מיני מקרי הסיטואציות של החיים בדרך סבירה והגיונית והוא לא טיפש לגביי בני האדם והחיים.
ישנם דברים רבים ללמוד מהחיים הרגילים וכולם אמורים וצריכים ללמוד אותם, ובמבט על הרעיון של אדם מס' 4,
כל הדברים האלו הופכים להיות מעניינים,
אדם אחד באופן מכאני שונא את הצד הזה של החיים או האדם ההוא באופן מכאני שונא את הצד ההוא של החיים.
באופן אקטואלי האדם חייב לקבל את ההתפתחות המלאה שלו בחיים בצמידות עם העבודה ובמטרה להגיע לרמה של אדם מס' 4 - כי אף אדם לא יכול להגיע לרמה של אדם מס' 4 אלא אם כן העבודה מאירה אותו או עושה לו הארה.
ובאותו הזמן, אף אדם לא יכול להפוך להיות אדם מס' 4 אלא אם כן הוא מתייחס לכול צדדי החיים.
כולכם תשאלו את עצמכם באילו צדדים של החיים אתם מאוד לא מפותחים,
וכאן, אני בפשטות מתכוון לחיים החיצוניים הרגילים.
האם תוכלו להיות כאלו הלוקחים פיקוד על צבא לפתע ? האם תוכל לנהל מלון ?
האם תוכל לדבר באופן אקטיבי עם ראש הממשלה ?
האם תוכל להפיק מחזה או להשיט ספינה או לתת ריקוד חשוב ולשמור את עצמך שקט ולדעת מה לעשות ?
האם תוכל לתת ביקורת טובה לספר ? האם תוכל לתחזק את עצמך בשיחה בין אנשים מלומדים רגילים ?
למרות כי כל זה איננו חשוב, ואף אחד לא צריך לקחת את זה בצורה מילולית ממשית,
כולם צריכים וחייבים כי יהיו להם רעיונות לגביי מהי משמעותו של אדם מס' 4,
וזה לא אומר בדיוק את הדברים אשר אמרתי אלא זה אומר להשיג את רב הצדדיות אשר היא די נפלאה,
אז זה ככה שלמרות כי מעולם לא דיברת לראש הממשלה,
כאשר הרגע יגיע אתה תוכל לעשות את זה מההתפתחות והעוצמה והכוח הפנימיים שלך.
הדרך הרביעית מונחת בחיים ואנשים צריכים להיות מספיק חזקים כדי לתחזק את זה ברצונות שלהם בהבנות שלהם,
כי אין לזה כל מקדשים או כנסיות או ריטואלים, רק כללים.
לפיכך לכן בבקשה הבינו כי באם התנאים של הדרך הרביעית משתנים בשבילכם,
ואפילו באם הם משתנים שוב ושוב, אתם צריכים תמיד לנסות לשמור על האיזון שלכם ולקבל את התנאים החדשים בעבודה, ולהאמין כי כמה שאני אוהב או מחבב איש או אישה באופן אישי, באם שינויים של
עמוד 15
נסיבות חיצוניות עושים אותו או אותה שליליים בעבודה.
אני אוסיף את המשפט הפשוט למדיי הזה.
בבקשה אל תחשבו חלק ממכם, כי העבודה משמעותה החווה, העבודה היא לא דבר חיצוני המונח בחווה.
לעיתים קרובות אנשים מחברים את עצמם עם העבודה דרך החושים החיצוניים והדמויות החיצוניות
עד כך כי הם בכלל אפילו שוכחים לגביי מהי העבודה.
העבודה היא לא מקום, העבודה היא לא דבר אשר אתה יכול לגעת או להחזיק או להתעסק עם,
העבודה היא לא בצרפת או באנגליה או באמריקה או באיזשהו מקום בעולם.
העבודה הינה בלבבות שלכם ובהבנה שלכם עצמכם.
ולכול מקום אשר האדם צריך ללכת אז העבודה תמיד יכולה ללכת איתו, באם הוא מתחזק את הגישה הנכונה כלפיי זה.
העבודה אפשר לשמור אותה בחיים רק על-ידי המאמצים של האדם עצמו.
רק באם הוא בעל רצון לקבל את זה, ככה העבודה יכולה לגעת באדם ; ואז זה באיטיות מתחיל להמיר אותו.
ולכן לפיכך העבודה איננה בחלל או במרחב ואפילו לא בזמן,
היא הינה בתוך משהו אשר אנחנו לא מבינים ואשר הוא לא חלל מרחב ולא זמן ולא מקום ולא רגע.
ואשר בעבור זה המילה הומצאה מזמן,
מילה אשר הינה תמיד ולחלוטין בלתי מובנת והיא נקראת - הנצח - Eternity .
"בירדליפ" 29 לחודש מאי 1941
הערות פתיחה מקדימות לפרשנות על רעיונות של העבודה
בלימודים של הרעיונות על מערכת זאת של עבודה, זהו הינו הכרחי ונחוץ לתת את רעיונות העבודה בצורה טהורה – וזה הינו הרעיונות על העבודה כפי שלומדו באופן אורגינאלי במקור וצריך להעבירם הלאה בדיוק כפי שלימדו אותם.
וזוהי המשימה של כל אחד אשר ניתנה לו הרשות ללמד את העבודה לאחרים.
אחרת, אנשים מתחילים לשנות ולהחליף את הרעיונות במעט על פי הרמה העצמית של הבנה אשר יש להם,
עם התוצאה אשר בתהליך הזמן הם הופכים להיות די שונים, לפי ובהתאם לכול מיני דעות קדומות ואמונות תפלות
ובולם הזעזועים של האדם וכך הלאה.
בשיחות של העבודה עצמה, הרעיונות ניתנים בצורה המקורית שלהם, אבל אובייקט המטרה של רעיונות העבודה,
זה לגרום לאנשים לחשוב באמצעותם בשביל עצמם, כי אף אחד מרעיונות העבודה
לא יכולים באמת לקחת חזקה באדם אלא אם כן הוא או היא מתחילים לחשוב עליהם ומנסים לראות
מהי משמעותם באופן אינדיבידואלי,
ומתחילים להעריך אותם ולחשוב איתם לגביי החיים והמשמעות שלהם והם עצמם מנקודת העמדה של הרעיונות האלו.
וזה חייב להיות מוסף כאן,
כי אף אחד לא יכול להיות שונה ממה אשר הוא הינו אלא אם כן הוא מתחיל לחשוב בדרך חדשה.
העבודה הינה כדי לגרום לנו להתחיל לחשוב ולהעיר בנו את התודעות האינדיבידואליות שלנו,
או מה אשר נקרא במערכת הזאת - הנהג אשר בתוכנו,
ואשר ברובם הרחב של בני האדם הוא הינו לגמרי בשינה והם נשארים לגמרי ישנים לאורך כל החיים
למרות כל הבעיות והאסונות, סיבה אחת הינה כי האדם מעדיף לחיות במרתף של עצמו,
בחלק הנמוך ביותר של עצמו – במרכז התנועה ובמרכז האינסטינקט – וזהו הינו בסנסציות – חישות,
תיאבון ופעילויות של השרירים. אבל מאחר והאובייקט הראשון של העבודה זה לגרום לאנשים לחשוב לגביי עצמם
עמוד 16
על ולגביי הרעיונות של העבודה, מה שאקרא להם " פרשנויות " יש להם מקום בעבודה.
פרשנויות הינם שיקופים לגביי העבודה, מחשבות אינדיבידואליות אשר עולות החוצה מזה על-ידי התבוננות אישית ואפליקציות-יישומים פרקטיים של רעיונות העבודה, אילוסטרציות נוספות וכך הלאה.
פרשנויות אלו יוצרות לפיכך צד נוסף של העבודה אך בלשון הדיבור, הן הינן תרומות אישיות למערכת הכללית של הרעיונות של העבודה ולכן לא אמורות לפיכך להילקח אף פעם כמו את הלימודים האקטואליים של העבודה עצמה או לבלבל את זה עם כך.
ואפשר לקבל אותם או לא לקבל אותם על-פי בחירה אינדיבידואלית.
הלימוד של רעיונות העבודה הינם דבר אחד והפרשנויות הינם דבר נוסף אחר.
הלימודים של רעיונות העבודה הם הינם פרמננטיים , והפרשנויות הן מסדר שונה או נוסף.
והם יותר מהטבע של הצעות, חיזוקים אפשריים, הסברים, וכן הלאה.
אבל, כגוף הפרשנויות הן רק תוספת ועשויות להשתנות על-פי הנסיבות, והדבר החשוב זה הינו להיות יכול ומסוגל לזכור מהי העבודה עצמה ומה אשר הינו שייך בלבד לפרשנויות כפי שהן נקראות.
וביחס לכך זה חייב להיות מובן, כי ישנם בעבודה כמה דברים, כפי שהיא ניתנה עד עכשיו,
ואשר הינם לא ברורים או מעורפלים וחבויים, וצריכים כמה מחשבות נוספות,
במטרה לנסות ולעשות את המשמעות שלהם יותר ברורה, אבל מחשבות מוספות אלו הינם אינם דבר מלבד פרשנויות.
הן הינם החומר המוסף ולא יותר.
וכפי אשר אמרתי, ניתן לקבל אותן או לא על-פי בחירה אינדיבידואלית,
באם הן עוזרות להבין את העבודה טוב יותר אז הן מועילות, אבל באם לא אז לא צריך לקחת אותן כמו את העבודה עצמה.
הפרשנויות על העבודה הן בעלות 2 כותרות, הכותרת הראשונה הינה :
* " פרשנויות המכילות רעיונות אשר לא נמצאות בבירור בעבודה עצמה " ,
והכותרת השנייה :
* " פרשנויות אשר הן רק שיקופים מוספים ואילוסטרציות המתייחסות באופן ישיר לאספקט אחד או אחר של העבודה " כגון, פרשנויות לגביי התבוננות עצמית וזכירה עצמית וכן הלאה.
פרשנות 1
" בירדליפ " 29 לחודש מאי 1941
על אמצעים נוספים של התבוננות עצמית
1 . האם אתה יכול להבחין ולהתבונן בהבדל בין החיים שלך עצמך לבין החיים באופן כללי ?
מה אתה מתכוון על-ידי המושג " החיים שלי " – כפי שאתה אומר :
" החיים שלי היו חיים שמחים " או " החיים שלי היו חיים לא שמחים " ?
האם אתה מתכוון כי הדברים החיצוניים היו נעימים או אחרת או הדברים הפנימיים – אשר מצבי הרוח שלך והתחושות והרגשות שלך וכך הלאה היו נעימים או אחרת ? אתה תסכים איתי, כי לעיתים האדם אשר הוא הינו בנסיבות חיצוניות טובות בחיים,
עם מספיק כסף ועם סביבה נעימה, וללא כל איזו שהיא בעיה רצינית וכד' , הוא הינו לא שמח ואומלל
ומצד שני, האדם אשר הינו
עמוד 17
אשר הוא בנסיבות שונות ומאד מנוגדות הוא הינו לעיתים קרובות די ההיפך.
אז, תנו לנו להסתכל על נסיבות הסיטואציה הזאת יותר מקרוב, מה הם הינם החיים של האחד – הדבר הזה אשר עליו אנחנו מדברים כל כך בצורה זורמת, לא כנה ורדודה, ומבלי לראות
מהו זה הינו ? כאשר אנשים רוצים לספר בחינם וללא תמורה את ההיסטוריה של חייהם, אז
על מה הם מדברים ?
הם מדברים על מקרים ואירועים ועל אנשים אחרים ועל מקרים חיצוניים ודברים חיצוניים .
אבל, החיים של האחד מורכבים משני 2 דברים נבדלים , ואשר למען התכלית של התבוננות עצמית, חייבים להבין ולתפוש. החיים של האחד לא מורכבים רק ממקרים אלא אבל ממצבים.
מצבים הם הינם פנימיים ומקרים הם הינם חיצוניים.
מצבים הם הינם המצבים שלך עצמך וזהו הינו מצבים פנימיים. כמו מצבי רוח רעים, הרגלים של דאגנות, הרגלים של פחד, אמונות תפלות, תחושות מבשרות רעות, דיכאון, מצד אחד.
או מהצד השני, מצבים יותר טובים, כמו מצבים של לחוש שמחה, הנאה, מצבים של לחוש רחמים.
הם כולם בתוכך עצמך וזהו הינו כי כל המצבים הם המצבים שלך עצמך.
מקרים הם הינם חיצוניים, ובאים ומגיעים פנימה לתוכנו מבחוץ.
עכשיו, המצב הפנימי של האחד עשוי ויכול להיות מתאים ובהתאמה למקרה חיצוני
או שיכול היה להיגרם על-ידו או שלא היה ואין לזה כל קשר או קירבה לכך.
אבל, זה נחוץ והכרחי לנסות ולראות כי מצבים ומקרים הם הינם 2 שני דברים שונים, קודם כל,
ולפני שחושבים לגביי איך וכיצד הם אמורים להיות מחוברים יחד.
קח לדוגמא מקרה נעים, האם המצב הפנימי שלך הינו מתאים ובהתאמה לזה ?
האם אתה יכול להגיד בבטחה, כאשר המקרים החיצוניים קורים, כי המצב הפנימי שלך הינו בהתאמה לזה ?
ונגיד כי אתה יודע שאיזשהו מקרה אומלל הולך לקרות ואתה מצפה לקראתו,
האם הנך יכול להגיד כי כאשר זה אמנם מגיע לסביבה, המצב הפנימי שלך יכול להיפגש עם זה בדרך מענגת או מלהיבה
או מהנה ?
או האם אתה תודה כי למרות שהאירוע קרה אולי אפילו כפי שאתה קיווית, משהו לעיתים קרובות הינו חסר,
מהו אשר הינו חסר ?
מה שחסר הינו המצב הפנימי המתאים כדי לערבב ולחבר אותם,
כפי שזה היה ביחד עם המקרה החיצוני אשר ציפו לו כה בהשתוקקות.
וכפי שקרוב לוודאי כולכם יודעים,
זה בדרך כלל המקרה אשר הינו לגמרי זה אשר ממש לא ציפו לו ואשר מאפשר ומספק לנו את הרגעים הטובים ביותר שלנו.
עכשיו, תן לנו לקחת את הרעיון הזה – כלומר, את ההתאמה של מצבים פיניים למצבים חיצוניים,
אלא אם כן יש לנו בתוך עצמנו את המצב הנכון,
אנחנו לא יכולים להתערבב בצורה הנכונה עם המקרה המשמח,
וזהו הינו אומר כי משהו בתוכנו חייב להיות קיים כדי להשתלב עם ובכך ליהנות מהמקרה החיצוני.
ועדיין,
אנשים הינם נוטים מאד לחשוב על חייהם, וכפי שאמרתי להאמין בכך כי חייהם הינם רק מקרים חיצוניים,
ובאם מספר מסוים של מקרים חיצוניים מסוג כזה או אחר קרה או לא קרה להם אז חייהם היו מחוסרי מזל.
אבל, הקיבולת של האדם לחיים תלויה בהתפתחות הפנימית – וזהו הינו באיכות של המצבים הפנימיים שלו,
מכיוון שבפנימיות ביחס למצבים שלנו מונח המכשיר כדי לחיות,
ואם המכשיר הזה לדוגמא, מוצף ברחמים עצמיים ודאגות ורגשות שליליים אחרים,
אז לא משנה עד כמה מענגים יהיו המקרים החיצוניים, שום דבר לא יכול לקרות בצורה הנכונה,
פשוט כי המכשיר כדי לחיות וזהו הינו האדם בתוך עצמו – הינו די לא יכול להתערבב ולהתחבר בדרך ברת מזל עם מאורע כזה או מקרים כגון אלו אשר באים ומגיעים מהחיים החיצוניים, ואשר עשויים לתת לו איזשהו תענוג או הנאה.
האדם עשוי ויכול להסתכל ולצפות קדימה לטיול לחו"ל וכאשר זה הינו מגיע זהו הינו
מקרה או אירוע , אבל הוא עשוי להיות כה דל ועלוב וקטנוני, וכה זהיר ואכפתי לגביי דברים קטנים ולא חשובים וכד',
עד כי כל הטיול הוא לא שום דבר מלבד אסון.
ובמקרה כזה זה יהיה המצב הפנימי של האדם ואשר הוא נושא באשמה.
אז באם אנחנו שואלים את עצמנו ממה מורכבים חיינו, אנחנו לא יכולים להגיד כי הם עשויים ממקרים בלבד,
אלא כי זה מורכב מהרבה יותר מצבים.
עמוד 18
ונגיד או נניח כי אדם אשר האהבה העיקרית שלו הינה להיות פסימי ומלנכולי וקודר ועגמומי
והוא מתלונן לך כי החיים הם הינם עסק רע ולא שווים כי יחיו אותם,
האם אתה מניח כי זה נגרם על-ידי חוסר של אירוע או מקרה מתאים או על-ידי המצבים הפנימיים של האדם,
והאם אתה תהיה כה טיפשי לחשוב כי על-ידי כך שתארגן מסיבה נחמדה בשבילו אז הוא ישתנה,
המחלה היא הינה באדם עצמו - וכמה הרבה אנשים אתה צופה בהם בכול יום ואשר עושים את חייהם עצמם ואת החיים של אחרים אומללים או עלובים ומסכנים, ואשר מתייחסים לכך בגלל המצבים הפנימיים הזדוניים הרעים והמזיקים – ואשר ראויים בעובדה להיכלא כי הם לא התחילו לראות מה הם הינם באמת החיים הפנימיים שלהם והם מדמיינים את החיים כפי שהם נקראים,
בתור היותם משהו אשר כולו יחד נמצא מחוץ להם .
עכשיו בהתבוננות עצמית,
נסה להבחין או להבדיל בין מקרים חיצוניים ומצבים פנימיים
ולהבחין היכן אתה עומד בשניהם ביחס למצב הפנימי שלך וטבעו של המקרה החיצוני.
מקרים חיצוניים הם הינם מכול סוג, חיים חיצוניים הם לא דף חלק ונעים אשר עליו אנחנו זוחלים כנמלים,
זה מלא בגבעות ובגאיות של מזג אוויר טוב ושל מזג אוויר רע וזה טבעם של החיים,
- אבל ככלל, את כל המקרים אנחנו לוקחים כמיוחדים, או לפחות את האלו הבלתי נעימים כמו חולי או מלחמה וכד'.
החיים הינם סדרה של מקרים שונים הבאים יחד, בקנה מידה גדול או קטן, כדי לפגוש אותך,
ולכול מקרה יש את הטבע המיוחד שלו, ומצבים פנימיים הם הינם שוב מכול סוג.
כל העבודה האישית היא הינה לגביי מצבים פנימיים
ואתם כולכם שמעתם על אלו מצבים לא נכונים האחד חייב לעבוד עליהם כדי לא להזדהות איתם.
באם אתה עובד על המצבים השגויים האלו ומנסה להפריד את עצמך מהם, אז המקרים הלא נעימים של החיים,
לא יתפסו אותך כפי שזה הינו כל כך בקלות, ויימשכו ממך עוצמה וכוח.
אירועים ומקרים הינם השפעות המשתנות בכול רגע במגוון הקומבינציות שלהם וחלקם הינם יותר טובים מאחרים,
אבל את הכול צריך לקחת במודע, אפילו את הטובים – ברמה נמוכה זאת,
היכן אשר אנחנו ביקום – כלומר בכדור הארץ – וחלק מהם הינם מסוכנים מאד וחייבים לא להזדהות איתם בכול מחיר.
ממה שנאמר, זה יהפוך להיות ברור יותר,
כאשר החיים של האחד בשביל לחשוב עליהם בתור המצבים הפנימיים של האחד וההיסטוריה האמתית של החיים של האחד תהיה ההיסטוריה של המצבים הפנימיים של האחד והרגשות השליליים במיוחד.
להיות איך שהוא בכול מקרה בחיים - בעולם הפנימי הנרחב הזה אשר ניתן לכניסה לכול אדם רק דרך התבוננות עצמית אישית ותמיד בלתי נראה לאחרים – הינו הפשע הכי גרוע אשר אנו יכולים לבצע.
אז,
עבודה זאת מתחילה עם התבוננות עצמית ובלהבחין במצבים שגויים בתוך עצמך ולעבוד כנגדם.
ובדרך זאת החיים הפנימיים הופכים להיות מטוהרים,
ומאחר כי החיים הפנימיים שלנו מושכים את החיים החיצוניים שלנו,
על-ידי כך שאנחנו משנים את המצבים הפנימיים שלנו,
מרעיבים חלק אחד ומזינים אחרים,
אנחנו גם כן משנים לא רק את היחס שלנו למקרים אשר באים ומגיעים מן החוץ
אלא אנחנו גם כן אפילו משנים את הטבע של המקרים אשר מגיעים אלינו יום אחרי יום.
רק בדרך זאת, אנחנו יכולים לשנות את הטבע של המקרים אשר קורים לנו.
אנחנו לא יכולים לשנות אותם ישירות,
אלא אבל רק דרך לשנות מצבים וזהו הינו דרך להתחיל ולשים את הבית המבולגן הזה
אשר בו אנחנו מתגוררים לתוך איזשהו סדר.
זה לא המקרה של היום To-Day אשר קרה לך ואשר משנה – כפי שאיבדת למשל משהו או משהו קרה לא בסדר או מישהו שכח אותך או דיבר אליך בחומרה וכד' , אלא כיצד אתה הגבת לכול זה –
עמוד 19
- וזהו הינו, באיזה מצבים של עצמך היית בתוכם – מכיוון שזהו הינו כאן היכן שהחיים הפנימיים שלך מונחים,
ובאם המצבים הפנימיים שלך היו נכונים, שום דבר מהטבע של המצבים החיצוניים לא יוכל להתגבר עלינו,
נסה לכן לפיכך להבדיל, כתרגיל של לחיות יותר במודע, בין מצבים פנימיים ומקרים חיצוניים,
ונסה לפגוש כל מקרה חיצוני לאחר שהבחנת בטבע שלו עם הגישה הפנימית הנכונה וזהו הינו עם המצב הפנימי הנכון.
ובאם אתה הנך לא יכול, אז תחשוב על זה לאחר מכן, בראשונה נסה להגדיר את הטבע של המקרה,
ולהבחין האם זהו הינו סוג של מקרה המגיע וקורה לך לעיתים קרובות, ונסה לראות את זה יותר בבהירות ובמושגים כגון :
" זה נקרא להיות מאחר " או " זה נקרא לאבד דברים " או " זה נקרא לקבל חדשות רעות " או " זה נקרא הפתעה לא נעימה " או " זה נקרא עבודה קשה " או " זה נקרא להיות חולה " .
תתחיל בדרך פשוטה מאד זאת.
ואתה תראה במהרה איך וכיצד מקרים אישיים שונים ואיך ביחס לזה ככה החיים החיצוניים של האדם משתנים כל הזמן, ומה שאתה לא יכול לעשות ברגע אחד אתה יכול לעשות ברגע אחר.
כי המקרים כפי שזהו הינו הם כמו לפתוח ולסגור דלתות, ואז אתה תוכל לראות, ביחס למקרים הקטנים של חיי היומיום, אלו מקרים הינם בחלקם נובעים מהגורם שלך עצמך, ואלו הם הינם מקריים וכך הלאה.
ואז, תחשוב על המצב שלך,
ועם איזה מצב אתה בדרך כלל פוגש איזה שהם מקרים די אופייניים ובאם המצב הינו כפי שזה היה הכלי הנכון להשתמש בו, או הכרטיס הנכון להציע והשיטה הנכונה כדי להפעיל במקרה זה. ודרך הרבה מאוד מקרים האחד צריך ללמוד להיות פסיבי – כלומר,
לא להגיב בכלל, לא לעשות שום דבר.
אבל כדי להיות פסיבי זה דורש פעילות פנימית גדולה של מודעות,
כדי למנוע איזו שהיא תגובה מכאנית אשר תיקח מקום כאשר המקרה אשר מגיע פנימה כרושם מכאני נוגע במכונה האסוציאטיבית הטהורה של התודעה – Mind וברגשות אשר אנחנו בטעות לוקחים כעצמנו.
פרשנות 2 – " בירדליפ " 6 לחודש יוני 1941
על אמצעים נוספים של התבוננות עצמית
1. המגיע ובא להלן זוהי הינה פרשנות, ואשר הינה מתייחסת לרעיונות של " אניים " שונים בתוכנו.
וכפי שאתם יודעים במערכת הזאת של לימוד, לא מתייחסים לאדם כאחדות אחת,
חוסר האחדות באדם הינו המקור של כל הקשיים והבעיות שלו.
הגוף של האדם הינו אחדות ואשר עובדת ופועלת באופן מאורגן, אלא אם כן היא חולה.
אבל, החיים הפנימיים של האדם הם לא אחדות וללא כל ארגון, ולא עובדים ופועלים בצורה הרמונית כשלם.
האדם ביחס למצב הפנימי שלו הינו ריבוי מגוון, ומזווית אחת של הלימוד הזה, מדברים על ריבוי מגוון זה במושגים של
"אניים" או "אגואים" בתוך האדם.
לאדם אין כל "אני" אחד פרמננטי, אלא אבל אירוח של "אניים" שונים בתוכו
ואשר בכול רגע לוקחים עליו פיקוד ומדברים החוצה מתוכו כאילו בקולו של האדם עצמו.
ומנקודת מבט זאת, האדם הינו מושווה לבית עם חוסר סדר ובלגן ואשר אין בו כל אדון אלא קהל של משרתים ואשר מדברים בשמו של האדון אשר איננו נמצא – כי האדון נעדר.
עמוד 20
וכפי שכולכם כבר שמעתם קרוב לוודאי, זוהי הינה הטעות הכי גדולה אשר ניתן לעשותה,
גם להניח כי לעצמך או לאחרים ישנו 'אני' אחד בלתי משתנה או אגו אחד בהם – אדם אחד הינו אף פעם לא אותו הדבר לאורך זמן. הוא משתנה בהמשכיות.
אבל הוא מדמיין כי באם שמו של האדם הינו ג'יימס אז הוא תמיד ג'יימס.
וזהו די לא נכון .
כי אדם זה אשר לו אנחנו קוראים ג'יימס, יש לו בתוכו אניים אחרים ואגואים אחרים,
ואשר לוקחים עליו את השליטה ברגעים שונים, ולמרות כי אולי ג'יימס לא אוהב להגיד שקרים,
אני נוסף בתוכו ואשר הבה נקרא לו פיטר, אוהב לשקר וכן הלאה.
אז, לקחת אדם אחד כאחד ואותו האדם בכול הזמנים זה להניח כי הוא אני אחד ויחידי וזה לפעול כלפיו באלימות,
ובאותה הדרך זה לעשות אלימות על עצמך.
ריבוי של אנשים שונים חי בכול אחד ממכם, ואלו הינם כולם אניים שונים השייכים לאישיות,
ואשר זה נחוץ והכרחי להתבונן ולהבחין בהם, ולנסות להגיע לדעת, אחרת אין כל ידע עצמי אפשרי
- וזהו הינו כי אם האחד הוא הינו באמת מחפש ידע עצמי ולא המצאה ודמיון לגביי עצמך,
לאף אחד ממכם כאן אין אני בלתי משתנה ופרמננטי אמתי.
לאף אחד ממכם אין אחדות אמתית של הוויה, וכולכם שום דבר מלבד קהל של אנשים שונים,
חלק טובים יותר וחלק גרועים יותר, וכול אחד מהאנשים האלו – כל אחד מהאניים האלו בך - ברגעים מסוימים
לוקח עליך שליטה, וגורם לך לעשות את מה שהוא רוצה ואומר את מה שהוא רוצה – או אתה אומר את מה שהוא רוצה ולחוש ולהרגיש ולחשוב כפי שזה חש וחושב.
אבל אתה כבר יודע את כל זאת ואני רוצה לדבר יותר במפורט לגביי הדוקטרינה הזאת של הרבה "אניים" באדם,
ולהציע לך משהו לגביי המשמעות העמוקה והחשיבות של זה.
באם חלק ממכם אינכם יכולים להבין את הבא ומגיע להלן זה או כי עדיין לא היה לכם תרגול מספק בהתבוננות עצמית ואשר במקרה זה אתה חייב להיות סובלני ולחכות קצת,
או כי באם היית זמן ארוך יותר בעבודה ואתה אפילו לא התחלת ברצינות להתבונן בך עצמך עדיין,
וזה כי עדיין לא התחלת לעבוד עם עצמך, ואולי אף פעם לא חשבת ברצינות מהי משמעותו של זה,
במקרה האחרון אני יכול רק להגיד כי אתם חייבים באמת לנסות לעשות כל מאמץ כדי להבין מהי משמעותו של זה דרך התבוננות עצמית אקטואלית ממשית ובהקדם האפשרי, כי הזמן נחשב בעבודה,
והזדמנויות מתחילות מעצמן להיות ספורות יותר ויותר ומתמעטות, ובאם האחד איננו לוקח אותן בזמן שזה הינו אפשרי,
זה עשוי או עלול בטבע הממשי של הדברים, להפוך להיות מאוחר מדיי
לעשות איזשהו דבר עם עצמך בדרך של שינוי פנימי, ואשר זהו הינו אפשרי רק דרך ההתבוננות העצמית והידע העצמי הבאים ומגיעים עם זה.
הנקודה הראשונה אשר אליה אני אמשוך את תשומת הלב שלכם בחיבור ובהקשר עם הדוקטרינה של ריבוי האניים באדם הינה זאת, כי כל עוד האדם לוקח את עצמו כאחד הוא איננו יכול להשתנות, אבל האם חשבתם לעצמכם – וזוהי הינה מחשבה פרטית שלך עצמך, למה זהו הינו ככה ?
אתם כולכם יודעים כי העבודה הזאת היא הינה כדי לגרום לאנשים לחשוב בשביל עצמם,
ולשמוע את הרעיונות של המערכת הזאת מבלי לחשוב עליהם בעצמך וככה לגרום להם להפוך להיות חלק מעצמך,
זה הינו כה הרבה בזבוז זמן.
העבודה איננה משהו חיצוני, אלא פנימי, ואנשים אשר מדמיינים כי העבודה כארגון חיצוני,
וזה יישא אותם איתו, הם הינם בעצב טועים לגביי המשמעות של זה, העובדה הינה בעצמה כי העבודה מתחילה עם התבוננות עצמית וזהו הינו בבירור ומספיק כדי להראות כי זה דורש מאמץ אישי לגביי החלק של כל אינדיבידואל,
וכך כל אחד ממכם יכול להתבונן בעצמו או בעצמה ואף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילכם.
עמוד 21
מאמץ אישי לגביי החלק של כל אינדיבידואל,
וכך כל אחד ממכם יכול להתבונן בעצמו או בעצמה ואף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילכם.
עכשיו זה רק דרך המאמץ של התבוננות עצמית אשר האדם יכול בסופו של דבר לראות בזכות עצמו כי הוא איננו אחד
ובכך לשבור ולנפץ את האשליה כי הוא אינדיבידואל פרמננטי בלתי משתנה אחד.
כי כל עוד לאדם יש את האשליה הזאת שהוא הינו תמיד אדם אחד ויחיד ואותו הדבר
אז הוא איננו יכול לשנות ולהשתנות – וכפי שאתם יודעים האובייקט והמטרה של העבודה הזאת
היא להביא לסביבה שינוי הדרגתי בחיים הפנימיים של האחד, בעובדה, כל העבודה הזאת הינה מבוססת על הרעיון כי שינוי עצמי או טרנספורמציה של עצמך הינה אפשרות ברורה בכולם.
וזוהי הינה המטרה האמתית של הקיום.
אבל,
נקודת ההתחלה של שינוי עצמי זה,
נשארת חבויה ונחבאת או נסתרת כל עוד האדם הינו תחת האשליה כי הוא הינו אחד.
האדם צריך וחייב לתפוש ולהבין בזכות עצמו כי הוא איננו אחד אלא הרבה,
והוא יכול לעשות זאת רק על-ידי אמצעים של התבוננות לא ביקורתית על עצמו.
אלא אבל לאורך זמן האשליה כי הוא הינו תמיד אחד ואותו הדבר תהיה במאבק או היאבקות עם הניסיונות שלו להתבונן בעצמו ללא ביקורת, וזה ייעשה את זה קשה בשבילו להבין ולתפוש את החשיבות של ההתבוננות שלו.
הוא יימצא תירוצים ויצדיק את עצמו וכך ידבק ברעיון כי הוא הינו באמת אחד וכי יש לו אינדיבידואליות פרמננטית קבועה.
וכי הוא תמיד יודע מה הוא עושה ומה הוא חושב ואומר וכי הוא תמיד מודע לעצמו.
ובשליטה בעצמו בכול הזמנים, וזה יהיה מאד קשה בשבילו להודות בפני עצמו כי זהו איננו המקרה.
ומצד שני,
זה יהיה חסר ערך למדיי באם הוא מעמיד פנים להאמין כי הוא איננו אחד ולא רואה את האמת הזאת בפני עצמה לגביו.
זהו הינו חלק מהידע של מערכת זאת לגביי הלימוד אשר האדם איננו אחד אלא הרבה.
אבל בתור אך ורק ידע זה מונח רק בזיכרון של האדם. אלא אם כן האדם רואה את האמת של הידע הזה על-ידי כך שהוא מיישם את זה לעצמו, על-ידי כך שהוא עובד על ההוויה שלו, זה אז לא יוכל להפוך להיות הבנה.
האדם עשוי להגיד " אני יודע כי אני לא אחד אלא הרבה, העבודה אומרת כך " אבל,
זהו הינו שום דבר.
הידע נותר ונשאר חיצוני לאדם עצמו, אבל באם הוא מיישם את הידע הזה בצורה פרקטית,
ודרך התבוננות עצמית ארוכה ומתחיל לראות את האמת של זה, אז הוא יגיד :
"אני מבין כי אני לא אחד אלא הרבה" – וזה הינו דבר שונה למדיי,
כי הידע יוליד וייתן הרבה פירות בתוכו בצורת הדיבור, וכבר לא יהיה יותר רק ידע אלא הבנה.
כי האדם יישם את הידע לעצמו, ובאמצעים אלו עבד על ההוויה שלו עצמו.
ואתה תזכור את ההדגשה הגדולה המונחת במערכת הזאת לגביי ההבדל בין ידע להבנה.
וכיצד זה נאמר כי לעיתים קרובות, בזמנים אלו היום הידע הגיע להיות הרבה מעבר להבנה
כי האדם התפתח רק על הצד של הידע ולא בהתאמה לצד של ההוויה.
כאשר האדם מתחיל להתבונן בעצמו מהזווית שהוא איננו אחד אלא הרבה, הוא מתחיל לעבוד על ההוויה שלו.
הוא לא יכול לעשות זאת באם הוא נשאר תחת השכנוע כי הוא הינו אחד, כי אז הוא לא יוכל להפריד את עצמו מעצמו, כי הוא ייקח את הכול בתוכו, כל מחשבה, מצב רוח, תחושה, דחפים, תשוקות, רגשות וכך הלאה, כעצמו – וזהו הינו כ – אני.
אלא אבל,
באם הוא מתחיל להתבונן ולהבחין בעצמו,
אז הוא ברגע זה הופך להיות 2 שניים – צד מתבונן ומבחין וצד אשר מתבוננים ומבחינים בו.
עמוד 22
ואלא אם כן הוא מחלק את עצמו בדרך זאת,
ונאבק על מנת לעשות את החלוקה הזאת יותר ויותר מובדלת ומובחנת, הוא אף פעם לא יוכל לנוע ולזוז מהיכן שהוא, ומכיוון כי הינו לוקח תמיד את כל אשר קורה בתוכו כעצמו, והוא יגיד 'אני' לכול זה, וככה אז הכול יהיה 'אני' בתוכו.
ועל-ידי זה שהוא מזדהה ומזהה את עצמו עם כל מה שקורה בתוכו, ולוקח את כל זה כ'אני',
הוא יעשה את זה בלתי אפשרי לשנות את הכול כי הכול מסתיר את עצמו מאחורי ה'אני' האשלייתי הזה,
וזה ימשיך לחיות בו.
בעובדה, כל הקהל של האנשים בתוך האדם – הקהל של ה'אניים' הנפרדים בתוכו – שניהם,
המועיל וחסר הערך – יהיו להם כפי שזה היה, זכויות שוות והם יהיו מוגנים על-ידי בצורה שווה
כי הוא לא יהיה מסוגל להבדיל ולהבחין ביניהם ולהבדילם אחד מהשני כי הוא לוקח אותם כולם כעצמו.
וזהו הינו אך ורק או לא יותר מאשר דרך אחת של לשים את מצב הנסיבות לגביי אדם הנשאר משוכנע אשר הוא הינו אחד.
עכשיו, אדם איננו יכול להתחיל להשתנות עד כי הוא יכול כתוצאה מהתבוננות עצמית
להגיד "זה לא אני" .
וכמה שיותר מוקדם שהוא יכול להתחיל להגיד זאת בצורה פנימית למשהו אשר הוא מתבונן בו,
הוא מתחיל להפריד את זה מעצמו.
וזהו הינו כאשר הוא מתחיל לקחת את תחושת ה'אני' החוצה מזה, והתוצאה בסופו של דבר הינה ולעיתים קרובות רק לאחר מאבק, כי מה שהוא צפה בו מתחיל להתרחק וככה גם לעבור כפי שזה עובר ומתרחק בעולמו הפנימי.
אבל, זהו הינו בלתי אפשרי באם הוא חושב כי מה שהוא צפה בו בתוך עצמו עדיין יהיה 'אני' בתוכו,
ו'אני' לא יכול לשנות 'אני'.
כי אז לא תהיה אפשרית כל הפרדה או הבדלה, והוא יישאר מאוחד עם מה שהוא צפה בו
והבחין בו על-ידי כך שהוא לוקח את זה כ'אני' - וזהו, בתור עצמו – ובמקום לקחת את זה כ'אני' בתוכו.
כאשר האדם חושב אז הוא מאמין כי זה הוא עצמו אשר חושב,
אבל,
המחשבות שלנו מגיעות ובאות בצורה רנדומאלית – מקרית,
אלא אם כן אנחנו חושבים לעומק ובתשומת לב ואשר זה הינו מאד נדיר.
המחשבות אשר עוברות דרך התודעות שלנו, מגיעות ובאות מ'אניים' שונים בתוכנו.
ותן לנו להניח כי האדם מבחין ושם לב כי יש לו מחשבות נגטיביות לגביי העבודה או לגביי אדם או לגביי משהו אשר קרה, ותן לנו להניח כי הוא לוקח את המחשבות האלו בתור עצמו – כ 'אני'- ותן לנו להניח גם כן
כי הוא חש איזו שהיא אי נוחות לגביהן.
והוא אומר לעצמו : " אני באמת חייב לא לחשוב בדרך זאת ".
ועשויות להיות לכך קצת איזה שהן תוצאות או שזה עשוי להיות שלא.
אבל, הנקודה היא כי הוא עושה טעות – כלומר הטעות של לקחת את כל מה אשר קורה בתוכו בתור הוא עצמו, כ'אני'.
באם הוא מתבונן בעצמו בצורה נכונה,
הוא מבחין במחשבות האלו לא כעצמו אלא כאלו הבאות ומגיעות מ'אני' נגטיבי- שלילי אשר נמצא בתוכו.
ואשר הוא, אולי הוא כבר יודע משהו לגביי זה,
הבה נניח כי הוא מכיר את ה'אני' הזה בתוכו היטב למדיי,
והוא מזהה אותו מיידית כאשר ה'אני' הזה מדבר בתוכו ומקשר את המחשבות של זה אליו דרך המרכז המנטאלי – שכלי,
ומערבב ובוחש ומניע וגם (בתרגום) מניע רגשית ומעורר ומדרבן ומהנה ומערבב בתוכו
באותו הזמן סוג מסוים של רגש שלילי, והוא אף לא לרגע לוקח את ה'אני' השלילי הזה כעצמו,
אלא אבל, רואה את זה כמשהו בתוכו הנפרד ממנו עצמו, והתוצאה אומרת כי זה לא מקבל עליו כוח,
בגלל שהוא נפרד מזה.
אבל באם הוא הולך לישון בתוך עצמו – וזהו באמת אם הוא מפסיק להיות מודע לגביי מה שממשיך וקורה בתוכו
ואיזה 'אניים' הם הינם הקרובים אליו – הוא נופל תחת הכוח של זה והופך להיות מזוהה עם זה, ומדמיין כי הוא עצמו
אשר חושב בדרך הזאת,
עמוד 23
ועל-ידי שהוא הינו עושה כך,
הוא מחזק את הכוח של ה'אני' הנגטיבי – שלילי עליו, כי שהנכם יודעים, כל מה אשר אנחנו מזדהים איתו,
יש לו מיידית כוח עלינו, וכמה שיותר אנחנו לעיתים קרובות יותר אנחנו מזדהים עם משהו,
ככה אנחנו יותר עבדים לזה, ובהתייחס לעבודה עצמה, הפיתויים שלנו מונחים בדיוק ב'אניים' הנגטיביים – השליליים.
- וזהו הינו, 'אניים' אשר הם שונאים את העבודה כי החיים שלהם בתוכנו מאוימים על-ידי זה.
'אניים' נגטיביים-שליליים אלו מתחילים סוג מסוים של מחשבות דרך פעולתם על המרכז השכלי,
ומשתמשים בחומרים המאוחסנים שם בצורה של גלילים – Roll's ובאם אנחנו הולכים
עם המחשבות האלו- וזהו ביחד עם ה'אניים' הנגטיביים- השליליים האלו ואשר הינם ברגע זה עובדים
ופועלים בתוכנו – אנחנו לא מסוגלים ולא יכולים לנער מאיתנו את ההשפעה הראשונה שלהם
וזה לגרום לנו לחוש אובדן של כוח.
ובכול פעם אשר בה אנחנו חשים אובדן פתאומי של כוח,
זה בצורה פרקטית תמיד בגלל הפעולה של ה'אניים' הנגטיביים – השליליים ואשר החלו רכבת
של מחשבות מהזיכרונות שלנו,
ועל-ידי זה שבוררים בזהירות את החומרים של זה, זה מייצג משהו באור לא נכון – וחייבים לזכור כי כל ה'אניים' השליליים יכולים רק לעוות את הכול.
וכפי הדוגמא של רגש של חשדנות או חשד. אלא אם כן אנחנו יכולים להתבונן בפעולה של ה'אני'
הנגטיבי- השלילי המרכז החשיבה השכלי, זה ישיג עלינו כוח וזה ישיג כוח בצורה מיידית באם ניקח את זה כעצמנו.
אבל, באם אנחנו רואים את זה בתור ה'אני' העובד והפועל בתוכנו, אז זה לא יוכל לעשות כך.
אבל, במטרה להכיר ולפוש ולזהות כי זהו הינו 'אני' הפועל בתוכנו,
אנחנו היינו חייבים כבר להפוך להיות בטוחים על-ידי עבודה פרקטית על עצמנו,
כי הרבה 'אניים' שונים קיימים בתוכנו. וכי אנחנו לא אחד אלא הרבה.
* * *
2. תן לנו לשוב לאשליה אשר יש לכולם כי הם אחד.
אשליה זאת קיימת בכול אחד ממכם, וניתן לגלות זאת באופן הדרגתי רק על-ידי התבוננות אישית.
כל אחד ממכם משייך ומייחס לעצמו את זה האינדיבידואליות שלכם כמשהו אשר הוא הינו משהו אשר ברשותכם או כרכוש שלכם, ולא רק אינדיבידואליות, אלא אבל מודעות מלאה ורצון.
אבל, כפי שאתם יודעים הרעיונות האלו אשר אנחנו לומדים ומלמדים, מתארים את האדם לא כאחד
אלא כהרבה – וזהו הינו,
כי הוא לא אינדיבידואל אחד אלא אבל הרבה אנשים שונים – וגם כי הוא לא מודע בצורה הראויה,
אלא אבל קרוב לוודאי ישן בחלומותיו וישן בדמיונותיו בשקילה ובהתייחסות,
ברגשות נגטיביים – שליליים וכן הלאה, וכתוצאה מכך איננו זוכר את עצמו, וכך,
הינו מבזבז והורס את החיים הפנימיים שלו, וחי בסוג של חשיכה ואפילה ולבסוף אין ברשותו רצון
אלא אבל הרבה רצונות שונים ואשר הינם בקונפליקט אחד עם השני,
ופועלים בכיוונים שונים, אך באם האדם היה אחדות, במקום להיות ריבוי מגוון, תהיה לו אינדיבידואליות אמתית.
הוא יהיה אחד, וכך יהיה לו רצון אחד.
האשליה לכן לפיכך כי לאדם יש לגביי עצמו את אשר הוא הינו אחד מתייחסת לאפשרות.
האדם יכול להשיג אחדות של הוויה.
הוא יכול להגיע ולהשיג את האינדיבידואליות האמתית שלו.
אבל זוהי בדיוק האשליה הזאת אשר בראש ובראשונה קודם כל עומדת בדרך להשיג את האפשרות הזאת.
כי כל עוד האדם מדמיין כי יש לו משהו, הוא לא יחפש אחר זה,
מדוע ולמה כי האדם ישתוקק למשהו אשר הוא אף פעם לא הטיל ספק אפילו לרגע אחד כי זה כבר ברשותו ?
זהו הינו אחד מהאפקטים של הדמיון ואשר ממלא כפי שזה הינו,
את מה שחסר או אשר גורם לזה להיראות כי אנחנו כמו זה או כמו משהו אחר,
כאשר למעשה באופן אקטואלי אנחנו ההיפך.
עמוד 24
בעבודה הזאת זה נאמר בקביעות כי אנחנו חייבים להיאבק עם הדמיון,
ואתה חייב להבין כי זה מתייחס גם כן לדמיון לגביי עצמנו.
זה נחוץ והכרחי להיאבק עם הדמיון שלנו לגביי עצמנו, לא רק בגלל שזה שם אותנו לתוך התנסויות שקריות, רגשות מלאכותיים, ולעיתים קרובות סיטואציות מגוחכות, אלא אבל כי זה עוצר את כל האפשרויות של גדילה פנימית.
וזהו הינו קל עכשיו לראות למה ומדוע זה ככה מכול אשר כבר נאמר.
כי באם אנחנו מדמיינים כי כבר יש לנו איכויות של הוויה אשר אנחנו רחוקים מכך שהם יהיו ברשותנו,
אז אנחנו לעולם לא יכולים לצפות כי יהיו לנו אותם.
הדמיון שלנו מספק לנו את החוסר, ובעובדה אנחנו לעולם לא נדע כי אנחנו חסרים איזשהו דבר ביחס לעצמנו – וזהו הינו, ביחס לאיכות של ההוויה שלנו – ואנחנו נחשוב כי הדבר היחידי אשר אנחנו חסרים זוהי הערכה, תהילה, כסף,
אפשרות או הזדמנות או איזשהו דבר חיצוני אחר, אבל ביחס לעצמנו שום דבר איננו חסר באופן רצוני.
וזה הכוח אשר יש לאשליה,
ומהסיבה הזאת זה נאמר במשל של העבודה על הכבשים והקוסמים
כי האדם הינו מהופנט דרך הדמיון שלו והוא תחת האשליה כי הוא הינו אריה או נשר כאשר למעשה, באמת הוא כבשה.
ובאותו הזמן בתור כבשה יש לו את הכוח לברוח מהקוסמים, אשר הינם עצלים מדיי וקטנוניים מדיי
כדי לבנות גדר ולסגור אותו בתוכה פנים.
מה שאנחנו יכולים להבין מכול זה, זה כי האשליה הינה משהו מאד אמתי ומוגדר באפקטים שלו,
הדמיון הינו לא רק שום דבר – " שום דבר אלא כי אם דמיון " כפי שאנחנו נוהגים להגיד.
זהו הינו משהו מאד עוצמתי, אמתי וממשי,
זהו הינו כוח אקטואלי ממשי הפועל בצורה אוניברסאלית על המין האנושי ושומר על האדם במצב של שינה.
באם יהיה זה אדם פרימיטיבי או תרבותי.
ועד אשר האדם מתחיל לדעת מהו זה לזכור את עצמו,
וזהו להשיג את המצב השלישי של מודעות - הכוח אשר מבטא את עצמו כדמיון בשני 2 המצבים
היותר נמוכים של מודעות לא מוצא את הכיוון הנכון שלו וככה פועל כנגדו.
וכפי אשר ראינו האדם מדמיין כי הוא הינו אחד, ובגלל האשליה הזאת הוא לא יכול לזוז מהיכן שהוא בתוך עצמו.
כולם הינם בתוך עצמו ובשלב מסוים של עצמו, ואף אחד לא יכול לזוז מהשלב הזה היכן שהוא נמצא בתוך עצמו, אלא אם כן הוא רואה מאוד בבירור ובהבדלה ובזכות עצמו, כי הוא לא כולו אחד ואותו הדבר, אלא אבל אנשים שונים רבים, ולהמשיך לחשוב שהוא הינו אחד זוהי הינה אשליה.
ההבנה וההכרה הזאת והתפישה הפנימית הזאת משנה את תחושת האדם את עצמו,
זה משתנה או מתחיל להשתנות, תחושתו וההרגשה שלו של 'אני', כל עוד הוא חי באשליה אשר הוא הינו אחד,
יש לו תחושה שגויה של 'אני'.
אבל, הוא לא יודע זאת : והוא גם כן לא יודע כי בגלל זה, זה לא רק כי החיים שלו לגמרי שגויים והוא ביחסים עם אחרים אשר הם הינם שגויים לחלוטין, אלא אבל האבולוציה שלו הופכת להיות בלתי אפשרית.
כי האדם לא יכול להשתנות כל עוד הוא מייחס לעצמו אחדות של הוויה,
מכיוון שאז הכול בתוכו הינו עצמו. והוא מייחס ומשייך לעצמו כל דבר טוב או רע בתוך עצמו.
הוא יהיה אחראי לכול מחשבה ולכול מצב רוח, דרך כך שהוא לוקח את הכול בתוך עצמו כעצמו.
מכיוון שבאם הוא מאין כי כל דבר אשר הוא הינו חושב ועושה ואומר הוא חושב ועושה ואומר מתוך עצמו,
אז הוא יהיה משלו עצמו מכיוון שהוא עושה את זה משלו עצמו כי הוא מייחס ומשייך את כל זה לעצמו.
עמוד 25
האשליה כי הוא תמיד אחד ואותו הדבר אותו האדם, ואשר הוא הינו מודע במלואו ל-הכול,
וכי יש לו רצון- Will וככה הוא בשליטה בעצמו,
וזה לחלוטין מעוור אותו לעובדה כי הוא לא המקור המודע לכול אשר הוא אומר וחושב ועושה.
התבוננות עצמית תראה לו כי באופן פרקטי אין לו כל שליטה על מחשבותיו,
והוא אפילו לא יכול להפסיק את מחשבתו – להפסיק לחשוב באם הוא מנסה לעשות כך,
ומחשבות מכול סוג באות והולכות בתודעתו באם הוא רוצה אותן או לא רוצה אותן,
וזה אותו הדבר עם רגשותיו, ועם מצבי הרוח ועם המילים שלו ופעולותיו.
אבל, באם הוא לא יכול להודות כי הוא אחרת מאשר מודע במלואו לכול אשר הוא אומר ועושה,
והוא בשליטה מלאה על כל מחשבותיו, מצבי רוחו, תחושותיו ורגשותיו, וכי הוא תמיד אותו האדם האחד עצמו,
כל זה יישאר מוחבא ונסתר ממנו על-ידי הכוח של דמיונו שלו עצמו, וכול התחושה השלמה של עצמו,
התחושה המלאה שלו של אני, והיחסים שלו עם מצבו הפנימי, יהיו שקריים.
אבל, באם האדם, דרך התבוננות עצמית כנה ופרקטית,
לא עוד יאמין כי הוא הינו אחד וכבר לא מאמין יותר ומשויך ומיוחס לאדם המדומיין הזה ולכול אשר קיים,
ואת כול מה שנכנס בעולמות בתוך העולמות הפנימיים שלו, הוא מתחיל לעשות את זה אפשרי בשביל עצמו להשתנות.
כי האדם יכול לקבל עזרה רק דרך מה שהוא מאמין, ובאם הוא מאמין כי הוא הינו אחד, עזרה לא יכולה להשיג אותו,
כי הוא מייחס ומשייך את הכול לעצמו, ולכן לפיכך רק הוא לא אשם בהכול,
אלא אבל כפי שזה הינו, ממולא בעצמו לחלוטין, ואין כל מקום בשביל שום דבר אחר.
אבל, כאשר האדם רואה כי אין לו זכות לחשוב את עצמו כאחד,
וכי הרבה מאוד אנשים שונים וחלקם או אחדים מהם מאוד לא נעימים וקיימים בתוכו,
וכי הוא הינו בשום פנים ואופן איננו מודע במלואו, ובוודאות אין בו כל רצון אינדיבידואלי,
ולמרות כי זה חלק הנוגד את גאוותו ויוהרתו וזה הינו כאב לגאוותו, זאת היא נקודת ההתחלה של שינוי ההוויה.
פרשנות 3
" בירדליפ " 12 לחודש יוני 1941
על עבודה עם עצמך
זה נחוץ והכרחי לעבוד עם עצמך ה – יום = To-DAY .
כל יום הינו תמצית ההתגלמות של החיים של האחד, החיים של האחד זה מה שנשאר במוות – וזהו הינו כי האדם הינו החיים שלו, וזה מה שהתכוונו אליו כאשר זה נאמר בכתבי הקודש או במקורות כי ספר החיים של האחד פותחים אותו במוות, האדם הינו החיים שלו, ויום בחיים של האחד הינו העתק קטן של החיים של האחד.
ובאם האדם איננו עובד על יום בחיים שלו, אז הוא לא יכול לשנות את החיים שלו,
ובאם הוא אומר כי הוא רוצה לעבוד על החיים שלו ולשנות אותם, ולא עובד על יום בחיים שלו,
העבודה של עצמו ועם עצמו נשארת ונותרת כדמיון טהור.
האדם מנחם ומעודד את עצמו עם הדמיון כי הוא אף פעם לא מתחיל לעבוד על יום בודד בחיים שלו,
החיים של האחד הינם שבורים לימים ושנים.
באם האדם לא עובד על יום בחייו על ידי התבוננות עצמית, על-ידי האמצעים של ליישם את העבודה הזאת
בצורה פרקטית לגביי ההתבוננות שלו בעצמו, אז אין כל נקודת התחלה.
הוא אולי אומר כי הוא יעבוד מחר To – Morrow (למחרת) ,
עמוד 26
ואתה זוכר את האמרה 'תהיה לנו מחר ריבה ' אבל זה תמיד מחר – To – Morrow ובאם האדם אומר
" אני אתחיל לעבוד עם עצמי מחר " אז הוא אף פעם לא יעבוד עם עצמו,
כי זה תמיד יהיה מחר מתיי שהוא יעבוד ואף פעם לא היום,
וזה נקרא לעיתים בעבודה המחלה של " מניאנה " – " מחר "
כל עוד האדם אומר תמיד " מניאנה " וזה הוא 'מחר' אז הוא אף פעם לא ישתנה.
במטרה לעבוד עם עצמך,
זה הכרחי ונחוץ להקיף את השדה של העבודה – וזהו הינו לא לחלום בעצלתיים על לעבוד בעתיד באיזה שהוא מאורע
או אירוע גדול, אלא אבל לעבוד היום – להקיף עבודה פרקטית ל – ה – יום - To – Day ליום זה עצמו עם המקרים והמאורעות שלו ולא לחשוב במושגים של מחר,
האם התחלת להתבונן ולהבין את עצמך ביחס להיום ?
- כל יום רגיל אשר חוזר על עצמו ומתרחש שנית בהינו רגיל זוהי הינה – המיניאטורה הקוסמית הברורה והמוגדרת של השנה ושול כל החיים של האחד ? ובאם כולכם יודעים את האמרה
" די לצרה בשעתה " "Sufficient Unto The Day Is The Evil there Of (מתוך הברית החדשה)
והפרשנות לפילוסופיה אומרת כי האדם אמור לחיות בהווה וללא דאגה למחר,
והתרגום לכך יכול להיות " הסבל של ההווה הינו מספיק בשבילו ",
אבל האם חשבת מהי משמעותה של אמרה זאת והאם שקלת את הקונטקסט אשר בו ישוע העיר את ההערה הזאת ?
ומה לדוגמא זה מתכוון באם זה אומר Sufficient - מספק או מספיק, מספיק למה ?
זה מספיק לעבוד על הרעות של היום, באם האדם מתחיל לעבוד אפילו מעט על הרעות של ה – יום,
ועל הבעיות ועל הכעסים ועל ההרגזות, אז הוא מתחיל לעבוד בצורה פרקטית על עצמו,
אבל הוא חייב להגיע ולדעת את עצמו ביחס ליום שלו.
ישנו יום ממוצע רגיל ומסוים אשר כל אדם עובר דרכו, ובנפרד ממקרים מאוד לא רגילים,
למקרים של היום הרגיל, יש להם, כפי שאתה תודה, דומי- דומות אשר חוזרת על עצמה בכול אדם.
עכשיו נניח כי האדם אף פעם לא מכיר או תופש ומבין את זה,
והוא מעולם לא מתבונן בעצמו בחיבור או בהקשר למקרים האופייניים של היום הממוצע שלו,
כיצד ואיך הוא אפילו יכול לחשוב כי הוא עובד עם עצמו או על עצמו ואיך הוא אפילו יכול להניח כי
הוא יכול לשנות את עצמו ?
שינוי של הוויה מתחיל עם שינוי התגובות שלך למקרים האקטואליים של היום.
זוהי היא הינה ההתחלה של לקחת את חייך באופן אמתי ופרקטי ובדרך חדשה.
באם אתה מתנהג באותה הדרך בכול יום ולאותם המקרים אשר חוזרים על עצמם של היום,
כיצד ואיך אתה יכול להאמין כי אתה יכול להשתנות ?
להגיע לדעת את עצמך, להתחיל להתבונן בהתנהגותך כלפיי המקרים ביום בודד בחיים שלך,
להבחין כיצד אתה מגיב – וזהו הינו, הבחן בתגובות המכאניות שלך,
לכול אותם המקרים הקטנים אשר קורים ולאנשים אחרים והבחן מה אתה אומר, חש ומרגיש וחושב וכך הלאה.
ואז, נסה לראות כיצד אתה יכול לשנות את התגובות האלו,
כמובן כי באם אתה בטוח כי תמיד אתה מתנהג בצורה מודעת והגיונית וכי אתה אף פעם לא טועה וכך הלאה,
אז ככה שום דבר אף פעם לא ישתנה בך. כי אתה לעולם לא תוכל להבחין ולתפוש כי אתה מכונה, אדם מכאני,
התמיד אומר וחש וחושב ומרגיש ועושה דברים אופייניים, לפי ובהתאם לנסיבות המשתנות שוב ושוב פעם אחר פעם,
אבל אולי, בזכותו של גרגר של צניעות וענווה ותחושה של השפלה ובזריחתה של המודעות ההולכת וגדלה של עצמך אתה עשוי להבחין ולתפוש ולהכיר בכך כי אתה אינך אחד – לא אינדיבידואל מודע במלואו,
המכוון ברצינות את חייו במודע בכול רגע,
אלא אבל ברגע אחד אדם קטנוני ובאחר עושה סקנדל או משמיץ ומכפיש וברגע הבא קדוש, וברגע הבא שקרן.
עמוד 27
נסה לעשות את התרגול של העבודה לגביי להתנהג בצורה מודעת במשך חלק קטן ביום אחד של חייך,
מכיוון שכול דבר אשר אנו עושים משפיע עלינו לתמיד, ברגע בודד ויחיד אשר בו האדם הינו מספיק מודע לא להתנהג בצורה מכאנית, ובאם זה נעשה מרצון, זה יכול לשנות הרבה תוצאות עתידיות.
באם נגיד כי אתה תלמד מעט צרפתית היום, אז אתה תדע יותר מחר,
אבל באם היום אתה לא עושה שום דבר אז אתה לא תדע כלום מחר.
וזהו הינו אותו הדבר עם העבודה ועם עצמך,
אבל האחד חייב לעבוד עם העצמי מתוך רצונו ולא בגלל שאמרו ככה לאחד.
לעבוד בצורה עגמומית וקודרת או לעבוד למען הכרה וערך, זהו הינו דבר אחד.
לעבוד עם עצמך בגלל שהאחד לא אוהב משהו בעצמו וכמהה ומשתוקק לשנות את זה, זהו הינו דבר נוסף אחר.
כל הגינונים או ההתנהלות של לקחת יום בחיינו הם הינם מוטעים, כי על-ידי הרגל זה, זה מגיע להיות מקובע וכך מכאני, ואז אנחנו אמנם מכאניים, וככה אין לנו תחושה אמתית של מה אשר אנחנו עושים,
והימים שלנו חולפים ועוברים בדרך בלתי מורגשת מוזרה – כלומר אנחנו עוקבים אחר ההרגלים המכאניים של היום
וככה אין לנו כל חיים אמתיים, ואנחנו לא מכניסים פנימה כל רשמים חדשים - זוהי המכונה.
אבל, באם האדם מתחיל את יומו במודע, כל היום כולו עשוי להיות שונה למדיי בשבילו,
אבל הוא חייב להגיע לדעת מהי משמעותו של זה ' לעבוד עם עצמו או לעבוד על עצמו '
לקחת את חייו כיום – לראות, להתבונן ולהבחין ולהבין ולהכיר בכך ולתפוש מהו הינו היום בשבילו,
ולא לחשוב כי יום בשבילו הינו לא חשוב,
מכיוון שזה כל כך רגיל והעבודה משמעותה משהו בעתיד – או כי העבודה הינה משהו
אשר " אין לו כל צ'אנס עדיין ליישם לגביי עצמו כי הוא כל כך עסוק עם עבודת יומו "
כפי שכבר מישהו אמר לי פעם בצורה רצינית.
כיצד אתה מתעורר וקם בבוקר, ובאיזה מצב רוח אתה בארוחת הבוקר, ומה עושה לך תמיד מצב רוח רע ? וכד'.
בבקשה אל תחשוב כי לשנות את עצמך הינו רק לעשן פחות או לאכול פחות,
זכור כי עבודה זאת היא הינה פסיכולוגית, החיים היומיומיים שלנו,
המקצועות ומשלחי היד שלנו והעיסוקים שלנו הם אינם שום דבר מלבד אלא החלום אשר איתו אנחנו מזדהים.
אבל,
הבנה זאת מגיעה לאט – כאשר אנחנו מבינים טוב יותר מהי הינה משמעותה של השינה או המכאניות,
ולמה המין האנושי או האנושות נקראת ישנה והחיים נקראים מכאניים,
התחל לעבוד על עצמך בחיי היומיום, ואז אתה תבין מה נאמר באמרה המוזרה :
" תן לנו ביום הזה את לחם יומנו " בתפילת האל.
כי המילה " יומי " כאן, משמעותה במונח היווני של לחם הקודש או ה " לחם מלמעלה"
הרעיונות של העבודה הזאת הינם לתת לנו לחם לחיים,
באופן הכפול של רעיונות עם עוצמה וכוח כדי להיפגש עם הבעיות של החיים המכאניים היומיומיים.
ולפיכך כך לחם הקודש, ולהאכיל ולהזין את החיים החדשים המתחילים בתוך עצמך,
כי בעבודה כולם מחפשים להפוך להיות אנשים חדשים.
עכשיו, אף אחד לא יכול להחליף את חייו או לשנות איזה שהוא דבר בנוגע לתגובות המכאניות שלו בחיי היומיום שלו, אלא אם כן יש לו את העזרה של רעיונות חדשים ואת העזרה אשר הוא מקבל על-ידי עוצמת הכוח המגיעה ובאה
מרעיונות חדשים אלו ומהמחשבות החדשות הנולדות בתודעתו באם הוא מתחיל להבין אותם.
זכור כי הדברים הקטנים המועטים והקלים ביותר נחשבים
ביחס לתגובה מכאנית בחיים הרגילים - התגובה הנגטיבית הקטנה ביותר משנה,
והמחשבה הלא נכונה הקטנה ביותר לגביי עצמך או לגביי אחר, או שיקול דעת או דאגה או דמיון שלילי וכך הלאה.
להכין את המרכזים הנמוכים יותר ולקבל את רעיונות הכוח ועוצמה אשר תמיד באים ומגיעים ממרכזים גבוהים יותר
( אבל לא נשמעים כפי שזה הוא הינו, בגלל המצב הפנימי הכבד שלו של שינה) וזה הינו עבודה ארוכה.
עמוד 28
- אבל כל ניסיון הנעשה מהרצון לתקן או להפריד מתגובה שלילית, וכול ניסיון לזכור את עצמך בנוכחות של קושי,
כל אקט או פעולה של התבוננות כנה של עצמנו בעצמנו כפי ש,
האחד משקר או משוויץ או עושה את עצמו חשוב מדיי מאישיותו השקרית,
או מעוות את האמת כדי לפגוע ולפצוע מישהו אחר,
עוזר לעשות חיבורים נכונים במרכזים הנמוכים יותר
וכך להכין אותם להיות בצמידות עם מרכזים גבוהים יותר ולהיות נגיש לעזרה הבאה ומגיעה מהם.
הערה מוספת :
עכשיו תן לנו לדבר לרגע על עבודה אישית ברגע הנוכחי ואשר בה העובדה המוספת של מלחמה קיימת,
אדם בעבודה זאת חייב לבודד את עצמו מההשפעות והאפקטים של החיים,
אחרת הוא נאכל, כפי שזה הוא הינו, על-ידי החיים.
כל עבודה עם עצמך או על עצמך הינה מחוברת עם לבודד את עצמך,
כך שמשהו יוכל לגדול ולהתפתח ואשר הינו לא יכול לעשות את זה או לעשות ככה תחת ההשפעות של החיים,
כי החיים אינם מפתחים שום דבר מעבר לאישיות בחיינו, וזה למרות כי הינו הכרחי ונחוץ,
עדיין איננו התפתחות של החלק האמתי שלנו, אלא אבל הינו משהו מלכותי, באם האדם לא מבודד את עצמו,
אלא אבל מזדהה עם הכול ומבזבז את העוצמה והכוח שלו על רגשות שליליים ושקילות ולקיחות בחשבון
(Considering – הבאה בחשבון, להחשיב ולשקול והמתייחס בשימוש זה כדי לשקול דברים חסרי טעם או חסרי תועלת) לדמיון ולדיבור מכאני וכך הלאה, שום דבר לא יכול להתפתח בו מעבר למה שהוא הינו בצורה מכאנית,
למעשה בעונה האזורית בצורה אקטואלית, האדם חייב להפוך להיות אטום בצורה הרמטית,
כפי שזה מושם באמרה עתיקה, וזה מתייחס למשהו פנימי, ואשר עליו אנחנו נדבר מתישהו,
וזה מחובר לעוצמה אשר בשקט.
האמרה משתייכת לשפה של הזמנית העתיקים,
כאשר היה קיים לימוד על האבולוציה הפנימית של האדם המתחברת עם השם של הרמס.
בנפרד מזה אתה יכול להבין כי באם אתה דולף, אז אתה דולף כל הזמן ואין לך כל בידוד מהחיים,
אז אף פעם לא יהיה בך מספיק עוצמה או כוח כדי להוביל לגדילה של איזשהו דבר בך
ואתה אפילו לא תהיה מסוגל לפתח איזשהן השגות או איזשהם הישגים או השלמות ומעלות או סגולות רגילות,
אז זה יהיה הכרחי ונחוץ ללמוד כיצד להרחיק ולהדוף דברים ולהיאבק כנגד החיים בכול יום.
וזה למה זה נאמר כי, לפעמים העבודה הזאת היא הינה כנגד החיים – וזוהי לפחות משמעות אחת.
אבל, באם יש לך באופן יסודי גישה שגויה לחיים ואמונה כי הכול אמור להתקדם בחיים נכון ובסדר,
אתה תיקח אפילו את הבעיות הכי רגילות כמיוחדות ותהיה מאוכזב באופן המשכי שוב ושוב
ומתוסכל והפוך ומודאג ומרגיש נכשל, ותיאבד כוח ועוצמה ובפשטות אתה תהיה אדם חלש - וזהו הינו, חלש בחיים.
כמות גדולה של שטויות סנטימנטאליות הינן מדוברות וכאלו אשר כתבו עליהן לגביי החיים.
אבל,
אתה לא פוגש את זה בעבודה, העבודה אומרת כי החיים הינם מכאניים והאנושות הינה ישנה.
והאדם איננו יכול לעשות והדברים קורים – הכול קורה .
ועדיין אנשים אינם יכולים להאמין בזה,
אפילו כאשר קורים דברים איומים ומדמיינים כי מכיוון שזה בעקבות כך שזה קורה לאדם כזה או אחר
ואשר זהו הינו מיוחד וכך הלאה.
וכול זה הינו בגלל גישה שגויה ולא נכונה,
ואתה זוכר מהי הינה ההגדרה של בעל בית טוב במערכת הזאת – אדם העושה את חובתו ואשר הינו אדם אחראי וכד'.
אלא אבל,
כאשר הוא לא – כאשר הוא איננו מאמין בחיים (בחיי התרבות) עכשיו אתה תראה כי מונח שם דבר מאד קשה להבנה,
כה קשה עד כי אני לא הולך להגיד עוד שום דבר נוסף לגביי זה,
מלבד כך שבזמנים אלו זה חשוב מאוד לא לתת למה שקורה בחיים האלו להחליש
עמוד 29
להחליש את המחשבות והתחושות והרגשות וההתנסויות או הניסיון של העבודה עצמה,
בדרך אשר בה זה עושה כך לכל כך הרבה אנשים רגילים, ואשר רואים את אימת זוועות המלחמה
(מלחמת העולם השנייה) ומרגישים ומשוכנעים כי אין כל משמעות בדברים וכי אין אלוהים.
זכור כי העבודה אומרת כי החיים הינם מכאניים והאדם הינו ישן,
זה במילים אחרות, לא מתחיל מאיזה שהם רעיונות שקריים של הטבע או של החיים או טבעו של האדם.
באם אתה לוקח את המראה של הנוף החיצוני – זה אלו החיים בתוך הקריטריונים והסטנדרטים שלך,
האם אינך רואה כיצד המלחמה הזאת יכולה למשוך אותך למטה ולאבד כוח או עוצמה ?
עכשיו, האם אתה יכול לראות איך,
באם יש לך את הגישה של העבודה לחיים, מלחמה זאת יכולה להגדיל את המציאות של העבודה ?
נסה לברר מה הייתה הכוונה במה שאמרתי בקצרה ונסה לפעול על פי זה – וזהו,
נסו לחשוב מהם הרעיונות של העבודה, וכך להשיג את הגישה הנכונה לחיים האלו על כדור הארץ,
והיכן שכפי שהנך יודע, אנחנו תחת כה הרבה חוקים – היכן שאנחנו כמעט בחלק הגרוע ביותר בכול הבריאה.
אתם לעיתים קרובות, שמעתם את זה נאמר כי בעבודה זאת זה הינו הכרחי "להמיר" רשמים,
וכי זוהי הינה המהות של השוק המודע הראשון, כפי שזה הינו נקרא.
אני יודע כי רבים ממכם אינם מבינים את הטבע בדרך הפרקטית של השוק המודע הראשון,
ואומרים בפשטות כי משמעותו זה לזכור את עצמך.
אבל המילה לא מסבירה מה זה, הטרנספורמציה והמרת הצורה של חיי היום יום זהו הינו,
ושל האימפקט – ההשפעה של זה ( חיי היומיום ) עלינו.
ההשפעות של חיי היומיום עלינו תלויות בהבנה של כל מה שלימדו אותך לגביי עבודה פרקטית
ולגביי התבוננות עצמית ועבודה על מצבים נגטיביים, עבודה על הזדהות וכך הלאה, זהו הינו זה אשר מבודד אותך.
כאשר אתה מכיר בכך או מבין ותופש כי אתה לא צריך לקחת דברים או אנשים בדרך בה אתה לוקח אותם,
אתה ממיר ומשנה צורה – ועושה טרנספורמציה למשהו או למישהו, ובאותו הזמן אתה מבודד את עצמך.
זכירה עצמית, או הזדהות ואי התייחסות – אי שקילה, כולן עוזרות לבודד אותנו מההשפעות של החיים,
התנהגות מודעת – לפעול במודע ברגע קשה,
יש לזה את אותו האפקט והדומי באם אתה מתנסה ברגע של מודעות אמתית ברגע של זכירה עצמית,
אתה תרגיש ותחוש את זה כאילו היית מבודד מהחיים ושום דבר לא יכול היה לגעת בך.
וכך היה המקרה באם אנחנו היינו תמיד במצב של זכירה עצמית.
המטרה והמשימה שלנו היא לנסות לחקות – חיקוי של מצבים גבוהים יותר של מודעות ובכך למשוך אותם.
פרשנות 4 – " בירדליפ " 17 ליוני 1941
על השפעות א' , ב' ו- ג'
חלק 1
זה נחוץ והכרחי לכולם לחשוב לעיתים קרובות לגביי מה הוא מבין בעצמו מהמשמעות של מערכת זאת של לימוד,
מה הלימודים האלו רומזים, ומה זה מציע ולגביי מהו זה ?
למה לדוגמא זה הינו הכרחי להיאבק עם הזדהות ועם מצבים נגטיביים ועם דמיון ועם שקילה פנימית
ועם הצדקה עצמית וצורות אחרות של שקרנות מכאנית, עם דיבור מכאני וכך הלאה.
מדוע ולמה האחד אמור לנסות להתבונן ולשבור בולמי זעזועים או להבחין בגישות מכאניות,
עמוד 30
או לבלוש ולבדוק תמונות של עצמך ? ולמה ומדוע חייבים להילחם באישיות השקרית
ובכול המניפסטציות הלא נעימות של זה ? למה זה הכרחי ונחוץ לזכור את עצמך ?
במקום הראשון אתה חייב להבין כי מערכת זאת יוצרת שלם אורגאני.
לקחת חלק קטן ללא חיבור עם השאר זה לא מספיק.
זה לא מספיק מכיוון שהמשמעות של הלימוד השלם משקף את עצמו לתוך כל חלק של זה,
ובמטרה לחוש ולהרגיש את המשמעות של כל חלק אחד ויחיד של זה – למשל כגון מה שזה אומר לגביי הצדקה עצמית, לדוגמא, זה הכרחי ונחוץ שיהיו לך איזשהם רעיונות לגביי השלם.
רק כדי להגיד לעצמך : " אני חייב להתבונן בהצדקה עצמית בתוך עצמי ולנסות לעצור את זה "
בזמן שזה עשוי לא להיות חסר ערך באם זה נעשה בכנות ועשוי להראות משהו לעצמך ואשר האחד לא הבין או לא תפש, ויכול בקלות להפוך את זה לפעולה מכאנית – וזוהי הינה אחת הנעשית ללא משמעות מודעת.
התייחס ושקול לרגע מה זה אומר כי המערכת הזאת היא הינה שלם אורגאני, המשמעות של העבודה הזאת כשלם והמשמעויות המשויכות לזה גזורות מהמשמעות הכללית, ישר למטה עד למשמעויות הקטנות ביותר, והכול עומד ביחס מחובר לתוך ואחד אל השני.
הארגון של זה הינו כמו של כל הדברים החיים, לדוגמא כמו זה של הגוף,
בגוף החלקים הקטנים ביותר מתאחדים כדי לתת צורה לחלקים גדולים יותר,
וזה מורכב יחד על-מנת לתת צורה לגוף השלם. הכול הינו מחובר, והוא ביחס ובהתייחסות לכול דבר אחר.
ידע של המערכת הזאת דורש ידע של הפרטים והחלקים והשלם,
ובאם מערכת זאת איננה אורגאנית או שלא הייתה אורגאנית באופן המוסבר מעלה, אז זה יהיה בלתי אפשרי.
אנשים אשר לעיתים קרובות אומרים על פריט או חלק ואיבר זה או אחר של המערכת הזאת
" הו, זהו הינו כמו משהו אשר קראתי בספר " או שהם אומרים " הו, זה דומה למשהו שהוא או ההוא מלמד "
או " זה דומה למשהו שהדת הזאת או פילוסופיה אחרת אומרות ", וכד',
וזה נכון למדיי שבאם אתה קורא סוגים מסוימים של ספרות, אתה תמצא משפט כאן ומשפט שמה,
ואשר יזכירו לך משהו מהעבודה הזאת,
אבל,
כל אלו הם הינם שברים, הן רק חתיכות נפרדות, ולא באיזה שהם יחסים מאורגנים עם השלם,
ומבודדים על-ידי עצמם, והם הינם חסרי ערך.
תן לנו להניח כי מישהו ייפגש באמרה בספר נושן האומרת " האדם הינו ישן ",
הוא עשוי אולי לדמיין במשך רגע כי הוא מצא את המערכת בספר,
אבל באם הוא מסתכל יותר מקרוב, אז הוא ייראה זאת כאמרה בודדת ומבודדת, כי זהו הינו ללא חיבור,
וכך מבלי איזשהם יחסים אורגאניים עם איזה שהם רעיונות אחרים.
ובאם הוא משווה את הפרט הזה עם כל מה שהעבודה אומרת לגביי שינה והתעוררות,
ולגביי מצבים שונים של מודעות ועל האנושות המכאנית או האנושות המודעת ולגביי כל מה שנחוץ והכרחי לעשות
בכדי להתעורר החוצה משינה, הוא יבין ויכיר בכך ויתפוש כי האדם אשר כתב את הספר רק שמע משהו
ואין לו כל ידע אמתי,
ומהו הינו אז ידע אמתי ?
ידע אמתי רומז על ידע של החלק ביחס לשלם – זהו הינו ידע אמתי והוא הינו יחסי באופן הזה,
זוהי הינה המשמעות האמתית של העיקרון של היחסיות בידע הזה, מנקודת העמדה של הידע הזה,
אילוסטרציה – תצוגה גסה של מה שהתכוונו כאן, הינה כדלקמן : האדם עשוי לדעת הכול על הכפרים הקטנים בהם הוא גר, אבל הוא לא יודע כלום על העיירה או העיר או הארץ בה הוא גר או ארצות אחרות, או לגביי העולם באופן כללי.
עמוד 31
אין ברשותו כל ידע יחסי, וכך הוא לא יכול לראות שום דבר בפרופורציות הנכונות שלו
וגם כן הוא לא יכול שיהיה לו ידע גדול יותר, ואת זה חשוב מאד להבין.
כי על-ידי כך שיש לך ידע אמתי זהו הינו ידע יחסי, הידע של האדם יכול לגדול בדרך נכונה,
אחרת התוצאה הינה רק חד-צדדיות,
עם כל הרעות אשר מגיעות ועוקבות ואשר יותר ברורות היום מאשר בכל זמן אחר בעולם.
עכשיו,
תן לנו ליישם את מה שנאמר לגביי חלק יחידני בעבודה, תן לנו לקחת את הדוגמא של הצדקה עצמית,
וכפי שאתה יודע זה נאמר בחיבור עם עבודה פרקטית על עצמך, שזה הינו הכרחי ונחוץ להתבונן על הצדקה עצמית.
אבל,
באם האדם לא רואה ומדוע הוא אמור וצריך להתבונן בהצדקה עצמית בתוך עצמו ולעבוד ולפעול כנגד זה,
הוא מנסה לעשות את מה שאין לו שום משמעות בשבילו,
וזה בלבד כי נאמר לו לעשות כך, אז באם זה הוא הינו המקרה, הוא יעבוד ויפעל בדרך החיצונית ביותר האפשרית,
ומה שהוא עושה יהיה שטחי,
ולא באמת מחובר וקשור אליו דרך איזושהי משמעות פנימית.
לעבוד בדרך זאת זה הינו מעט שונה מלתת מס שפתיים לעבודה, ו
עדיין עוד יותר גרוע כי הוא עשוי לעשות את זה כדי שהוא יהיה ראוי לתשבחות ורק כדי להרגיש כי הוא עושה עבודה.
ובמיוחד באם הוא מדבר על זה,
והוא לא ייראה כי זה בדיוק הצדקה עצמית ואשר היא הינה השורש של לחוש הנאה מלהיות ראוי לתשבחות,
ואשר מחזקת רק את האישיות השקרית, כי אין בו שום דבר אמתי ומקורי בתוכו.
ואתה תבין עכשיו למה זה נאמר בתחילתה של פרשנות זאת,
כי זה נחוץ והכרחי בשביל כולם לחשוב בשביל עצמם לגביי המשמעות של הלימוד הזה.
אלא אם כן הוא עושה כך,
אז הוא ייעשה הכול בדרך חיצונית ומטושטשת ומעורפלת, ומבלי לראות ולהבין לגביי מהו כל זה,
ומבלי שיש לו איזה שהם כוח ועוצמה לעבוד.
כוונה ומשמעות נותנות כוח ועוצמה, וכמה שיש לעבודה זאת יותר משמעות וכוונה בשבילך,
כך זה יהיה יותר אפקטיבי ומשפיע מבחינה רגשית וכך אתה תשיג ותקבל מזה יותר כוח ועוצמה.
כי זהו הינו מההתעוררות ומלעורר את המרכז הרגשי, ואשר ממנו נגזרים העוצמה והכוח הגדולים ביותר.
עכשיו,
תן לנו להתחיל מהמשמעות של העבודה הזאת במדידה של הסקאלה הגבוהה ביותר,
ותן לנו להתחיל כפי שזה הינו מהקצה הגבוה.
מהי המשמעות של העבודה הזאת ?
כולכם שמעתם את זה נאמר כי ישנם סוגים די שונים ונבדלים של השפעות קיימות בחיים,
והן מכותרות ביחס המתאים כהשפעות A ו - B במערכת הזאת.
השפעות - A , נוצרות ונבראות על-ידי החיים והן עולות וזורחות בתוך חיי האנושות המכאנית,
מהאינטרסים של עסקים, עשיית כסף, מדע, ספורט, פוליטיקה, ומהאינטרסים של כיבוש, אינטריגות פשע, כוח
ומהאינטרס של עושר ומעמד, הבעה ורכושנות, ומכול האינטרסים הנחוצים ההכרחיים של אוכל ולבוש, בית, חוק וסדר
וכך הלאה.
ואתה רק צריך לפתוח את העיתון כדי לראות את ההשפעות של A , ולהבין כיצד הן נוצרות על-ידי החיים
ועולות בתוך חיי האנושות.
כל האינטרסים האלו מפתחים אישיות, ובמשך הזמן במיוחד אישיות שקרית ומזויפת.
ואינטרסים אחרים זורחים ועולים ואשר הופכים להיות חלק מחיי האדם ואשר הינם שוב השפעות A,
אבל, קיימות בחיים גם כן השפעות אשר הם הינן מסוג די שונה,
והנקראות במערכת הזאת – השפעות - B , אלו אינן עולות מהחיים, ומוצא המקור שלהן הינו שונה,
אין להן שום דבר בקשר לעסקים, עשיית כסף, פוליטיקה וספורט וכך הלאה,
והן מגיעות מחוץ למעגל של החיים המכאניים.
עמוד 32
בכול הזמנים העידנים והתקופות אנחנו יכולים למצוא עדויות של הקיום שלהם,
בקלאסה מסוימת של ספרות, ברעיונות דתיים מסוימים, בכתובים עתיקים רבים, בלימודים אשר נשמרו למעננו,
ולעיתים קרובות בכול מיני סוגים של צורות מוסוות באלגוריות, בסיפורי פיות ואגדות, וכך הלאה.
וזוהי התנסות מאוד מקפיצה או מבהילה לכול אחד אשר הפך להיות בהכרות עם הרעיונות של העבודה הזאת
ואשר החל להבין משהו לגביי החשיבות האמתית של זה,
למשל נגיד לפתוח ספר אשר נכתב לפני 1000 או 2000 שנים או אפילו יותר,
ולמצוא איזה אמרה או משפט אשר הינו "עבודה טהורה", ובכן, מהו הינו ההסבר ?
ולמה ישנו שם כזה רקע גדול לרעיונות של העבודה הזאת ? מהי המשמעות של זה ?
המשמעות היא כי המערכת של העבודה הזאת אשר אותה אנו לומדים היא לא שום דבר חדש.
זה לא שום דבר חדש במובן שזה לא משהו אשר איזשהו איש כזה או אחר המציא לאחרונה,
והמציא או 'בישל' ממוחו ומתודעתו שלו, כמו כמה תיאוריות פסיכולוגיות כל שהן אשר עוברות וחולפות.
המערכת אותה אנחנו לומדים, הינה הפרזנטציה בצורה המותאמת לזמנים של משהו אשר היה מובן כבר מזמן מאד,
וחשבו עליו כבר מזמן, לגביי האדם והאפשרויות הפנימיות שלו.
זה היה מובן וחשבו על זה לא רק מתחילת ההיסטוריה הידועה, ואשר הינה רק חלק קצר מכול ההיסטוריה האנושית,
אלא אבל זמן רב לפני כן, ואשר אלינו זה הגיע דרך אגדות ומיתוסים ואלגוריות
אותם הלימודים תמיד ניתנו.
אבל זה ניתן בצורות חיצוניות שונות, במלבושים שונים, לפי ובהתאם לנסיבות, לפי ובהתאם לזמנים,
לפי ובהתאם לטבע של האנשים והגזע אשר להם זה ניתן.
זה השתנה רק ביחס למצב הכללי של האנשים – וזהו הינו, לגביי רמת הווייתם והעומק של שנתם - עומק השינה שלהם, בדברים של החושים החיצוניים, וכך בהזדמנויות שלהם בהתאמה לאבולוציה פנימית.
עכשיו,
כל העקבות בהיסטוריה אשר הינם בנוגע לרעיון כי לאדם יש יכולת להשיג משהו בעל ערך מדהים,
אוצר אשר בלתי ניתן להעריכו וזה דרך עבודה פנימית על עצמו,
המחוקקת ומרכיבה את אלו אשר נקראות במערכת הזאת השפעות - B ,
מכיוון שהן אינן משויכות לחיים, הקיום שלהם בחיים הוא שבלתי נין להסביר אותו,
אלא אם כן אנחנו מבינים כי הם הכרחיים בשביל האנושות – אלא אם כן האנושות רוצה לפרוש באופן טוטאלי
לשנאה והרס, ואשר אפשרות זאת הינה קרובה אלינו יותר מאי פעם,
בפרשנות הבאה אני אדבר על המוצא או המקור ונקודת ההתחלה של השפעות - B.
לאור הרעיונות אשר לומדו על-ידי המערכת הזאת, אבל באם מישהו רוצה לשאול או לבקש הסבר לדוגמא ברורה של השפעות - B, הקיימות בחיים עכשיו, תן לו לקחת לדוגמא את הברית החדשה או במקומה את 4 - ארבעת הבשורות,
ואשר לבדן מכילות את הלימוד של ישוע, ותן לו לקחת רק את המילים הרשומות של ישוע,
אז זה יהיה מובן וברור לו כי הרעיונות המוכלים במילים האלו הינם לא דומים לרעיונות השייכים להשפעות - A ,
לעיתונים – וכי הם באופן ברור לגביי משהו שונה מהמטרות הרגילות והאינטרסים של החיים,
ולמרות כי בדרך מעודנת הם נושאים הלאה את המגיע לאחר מזה,
את האחרון ( השפעת - B ) ותן לו רק לשקף כי לימדו אותו להיאבק עם שנאה ולהסתכל על עצמו ולתוך עצמו
ולראות איך הוא.
עד עכשיו ראינו כי המערכת הזאת של העבודה הינה שלם אורגאני, וכול חלק ופרט של זה, כמו הפרט של הצדקה עצמית, הינו מחובר ומתוקשר עם הרעיונות שתמיד היו קיימים, ולימדו אותם בכול תקופה ועידן.
עמוד 33
רעיונות ולימודים אלו הינם תמיד אותם הדברים. הם הינם תמיד לגביי הטרנספורמציה – ההמרה של החיים,
והם לא לגביי החיים והאינטרסים של החיים אלא לגביי ההמרה והטרנספורמציה של עצמך
ביחס לכול אשר קרה לך כל יום בחיים,
לאורן של סדרה חדשה לחלוטין של רעיונות ומטרות חדשות לחלוטין ומאמצים חדשים לחלוטין.
וכאשר אתה מתחיל להגיע לנסות לעשות את כל זה, זכור כי אתה מתחיל לעשות משהו,
אשר תמיד לימדו אותו לאלו אשר הינם בעלי היכולת להבין,
ואשר המשמעות של מה שאתה עושה הינה כה גדולה ועמוקה וכה נצחית,
שאפילו באם אתה יכול לתפוש רק מבט חטוף של זה,
הרגשות שלך התעוררו ואתה תראה בהבזק מה הייתה הכוונה בהערכה של העבודה,
ומה הייתה הכוונה בתודעה גדולה יותר, ומה הייתה הכוונה על-ידי השינה של האנושות.
פרשנות 4 – " בירדליפ " 24 לחודש יוני 1941
על השפעות A , B , C .
חלק - 2
בפעם האחרונה, הקיום של 2 שני סוגים נפרדים ונבדלים של השפעות בחיים הנקראות - A ו – B בהתאמה
ואשר דובר בהן בפרשנות זאת ואשר זה החלק השני שלה,
אנחנו מדברים על הצורך בחיבור וקישור של כל פרט וחלק מהמערכת הזאת עם המשמעות השלמה.
בכדי להשיג כוח או עוצמה לעבוד,
ומה שאתה עושה בעבודה עם עצמך חייב שתהיה לו משמעות .
וכמה שיותר משמעות שהמערכת מנהלת ומתזמרת ומעבירה ומוליכה אנרגיה בשבילך – זהו הינו,
כמה שזה יותר בעל משמעות בשבילך וכמה שההערכה של זה גדלה יותר – ככה אתה תקבל מזה יותר עוצמה וכוח מזה.
באם אתה לא מעריך את זה ובאם אתה אוהב לפקפק בזה ולהטיל בכך ספק, ובאם אתה אף פעם לא באמת חושב על זה, ואתה לא מנסה לראות את החשיבות של זה יותר ויותר ככול שהזמן עובר,
על-ידי זה שאתה עובר דרך שניהם – קו הידע וקו ההוויה וכך הלאה.
ואז כל דבר שאתה עושה בחיבור לעבודה,
לא תהיה לו כל משמעות בשבילך וככה לא תהיה לו כל משמעות וככה שום כוח ועוצמה.
ואתה יודע כי שיש לאיזה שהוא דבר משמעות אינטנסיבית בשבילך, אז זה מחולל בתוכך כוח ועוצמה,
ובאם יש לזה מעט או ללא משמעות כלל, אז אין לכך כל כוח ועוצמה.
בהווה אנחנו מדברים על המשמעות הכללית של העבודה הזאת – וזוהי הינה ברמה הגבוהה ביותר.
בהקשר זה הכרחי עכשיו לדבר על המקרה של השפעות - B, כפי שנאמר בחלק - 1,
השפעות - B, אינם מופיעות ועולות בחיים כפי שאמנם עולות ההשפעות של - A,
כי המקור של השפעות - B, הינו ממוצא אשר הינו מחוץ לחיים המכאניים,
ולמעשה המוצא שלהם הינו - בהשפעות של - C.
ומהו משמעותו של זה ?
כפי שאתה הנך יודע, בלימוד של העבודה הזאת,
המין האנושי כולו נלקח כאילו הוא הינו ברמה אחת ויחידה. האדם הינו מחולק לקטגוריות שונות,
סוגים שונים למדיי של אדם קיימים,
ישנו קודם כל המעגל של האנושות המכאנית, כפי שזה נקרא, ואשר בו קיימים אדם מספר- 1, 2 , 3.
והם הינם בהתאמה – בני אדם אשר משתמשים במרכז אחד – מרכז התנועה והאינסטינקט במקרה של אדם מספר- 1,
עמוד 34
המרכז הרגשי במקרה של אדם מספר - 2 , והמרכז השכלי במקרה של אדם מספר - 3.
האנשים האלו, זה של מרכז התנועה והאינסטינקט וזה של המרכז הרגשי וזה של המרכז השכלי,
מכיוון שהם בעיקר " חד מרכזיים " רואים את הכול בצורה שונה, כל אחד מצד אחד וממרכז אחד.
והם יוצרים ומרכיבים יחד את המעגל של האנושות המכאנית ואשר הינו מאופיין על-ידי העובדה
כי האנשים אשר משתייכים למעגל זה הינם מבוססים באלימות ולא מבינים את עצמם או אחד את השני.
זה נקרא לעיתים המעגל של " בלבול הלשונות " או " בבל " ואשר בו, חוסר הבנה, ויכוחים וריבים, מאבקים וסכסוכים,
רדיפה ומלחמה מכול סוג, חייבים תמיד להתקיים מבלי להוביל למשהו אחר ושונה.
לאחר מכן מגיע מעגל האמצע המתווך בביניים והנוצר מאנשים מספר - 4.
מעגל זה אינו עולה בחיים, אלא כתוצאה של עבודה,
אדם מספר - 4 הינו מפותח בכול המרכזים הרגילים ,
אז ככה שהוא איננו חד צדדי והוא נקרא " אדם מאוזן " אנשים מספר - 4 מתחילים להיות מבינים אחד את השני,
ומתחילים להתגבר על אלימות בתוך עצמם.
ואז,
אז מגיע המעגל המודע של האנושות ואשר נוצר על-ידי אנשים מספר 5 – 6 – 7,
ואשר מבינים אחד את השני, ואשר אינם מבוססים באלימות ואשר לא רק מפותחים במרכזים הרגילים
אלא יש להם את העוצמה ואת הכוח להיות מודעים בהיקף של שיעור מידה פחות עד גדול יותר.
ב " מרכזים הגבוהים יותר הרגשי והשכלי " מרכזים אלו מוסרים ומעבירים השפעות אשר אליהן
האנושות המכאנית – זוהי הינה האנושות הישנה, הינם חסרי רגישות לגביהן ואשר הם אינם יכולים "לשמוע"
את זה מהמעגל של האנושות המודעת שהוא הינו המקור של השפעות - B.
אבל הם הינם נובעים ומתהווים לא כהשפעות - B אלא כהשפעות - C.
וזהו הינו כך כאשר הם נזרעים ומתפזרים כאשר זורים אותם לתוך החיים המכאניים שהם הופכים להיות השפעות - B.
וזה קורה כי בגלל שהשפעות - C לא יכולות להיות קיימות בחיים המכאניים,
אלא הופכות להיות משתנות ומוחלפות בדרך כזאת אשר הן רק בערך מהצורה המקורית שלהן.
בדיוק כפי שהרעיונות והתפישות הרגשיות השייכות למרכזים הגבוהים יותר,
לא יכולים להיתפש או להיות מובנים על-ידי ה "מרכז הפורמטורי" אז, לימוד מודע,
לא יכול להיות קיים בספירות של החיים המכאניים על-ידי עצמו,
אלא אבל זה יכול להישמר בחיים ולהיות מועבר באמצעותם של בתי- ספר אשר יש להם חיבור ישיר עם אנשים
אשר הגיעו לרמה זאת של אבולוציה פנימית ומודעת השייכים למעגל האנושות המודעת.
בבתי-ספר כאלו השפעות - C,
יכולות להיות קיימות ולהיות מועברות בקול או בדיבור,
וזהו זה על-ידי הלימוד אשר בדיבור בקול ושיחה – מאדם אחד אשר מבין לאדם אחר, אשר מתחיל להבין,
וכך אז לאדם אחר אשר עדיין לא מבין, שרשרת זאת חייבת להיות קיימת.
ובמקרה כזה,
השפעות אלו יכולות להיות מועברות כהשפעות - C, ואשר מועברות הלאה מאדם אחד לאחר.
תן לנו לקחת את הדוגמא של כתבי הקודש,
כפי שזה נאמר בחלק הראשון של הפרשנות הזאת על השפעות A,B,C (ואשר הוקראו בפעם הקודמת) כתבי הקודש
מרכיבים דוגמא של השפעות - B, אנשים לפעמים שואלים שאלה מהטבע הבא : " למה ? "
הם אומרים : " האם כתבי הקודש הינם דוגמאות של השפעות - B ?
" הרי זה ברור שישוע היה אדם מודע . אז למה כתבי הקודש אינם דוגמא של השפעות - C " ?
אנחנו צריכים לזכור כי כתבי הקודש הופיעו זמן רב לאחר שישוע מת,
כחמישים או מאה שנים לאחר מכן, וזה בכלל לא ברור מי היו הכותבים והמוציאים לאור שלהם,
וזה לא נכון להניח כי הם רק רישום אשר נכתב באותו הרגע על-ידי עדיי ראייה .
עמוד 35
לוקס לדוגמא, לא שמע אף פעם את ישוע והיה תלמידו של פול – פאולוס ואשר כמובן לא שמע אף פעם את ישוע
ורב עם בית הספר בירושלים וכפי הנראה קיבל את הלימודים שלו באיזה בית-ספר ליד דמשק.
אבל,
זה נחוץ להיכנס לתוך שאלות היסטוריות, אתה רק צריך לקרוא את כתבי הקודש כדי לראות כי זה נאמר שישוע
לימד את התלמידים שלו בפרטיות ורק אמר כמות מסוימת של אמרות לציבור
וכמעט תמיד בצורת משלים.
בבשורה על פי מתי, אחרי שהמשל על הזורע, מתייחסים אליו, זה נאמר כי התלמידים שאלו את ישוע
מדוע הוא דיבר אל האנשים במשלים, והוא עונה ואומר להם :
" לכם זה ניתן לדעת על ממלכת השמים אבל להם זה לא ניתן, כי זה אשר יש לו, לו יינתן ולו יהיה השפע, אבל זה אשר אין לו,
ממנו יילקח גם זה אשר יש לו. לפיכך אני מדבר אליהם במשלים ; מכיוון שהם אינם רואים ואינם שומעים ואינם מבינים": הבשורה על פי מתי
ממלכת האלוהים הינה המעגל של האנושות המודעת.
וזה אומר כי המעגל של האנשים אשר עשו אבולוציה מעבר לאלימות,
של אלו שהידע שלהם הוא הינו פרקטי – וזה הינו :
" כי מה שהם רוצים וחפצים ומתאווים הן גורמים לכך עקב כוח הרצון – כי מה שהם יודעים הם רוצים ומצווים הם מצווים לקרות וכך עושים " – לאלו המבינים אחד את השני
בגלל שהם מדברים את אותה השפה ( ותן לנו לזכור כי אנחנו בעבודה הזאת לומדים שפה משותפת) כולם יודעים וחשים כי חייב להיות מקום, איזושהי חברה, איזשהן הוויות אשר חיות בלי אלימות הדדית, ביקורת, אי חיבה או שנאה.
ואני מצטט בקשר לכך מהספרות האזוטרית של המוחמדים,
תלמיד הגיע למוחמד להדרכה, מוחמד אמר :
" מהו הינו החומר של אמונתך והמציאות של הבנתך את זה ? " אמר התלמיד : " אני ראיתי את גן העדן ואת הגיהינום שלוש 3 פעמים בחיזיון, בגיהינום כולם תקפו את השכנים שלהם, בגן העדן הם ביקרו אחד את השני " .
מוחמד אמר : " אתה ראית נכון " .
בפרשנות זאת אמרתי מספיק עכשיו כדי להראות לכם מהי המשמעות הנעלה של העבודה,
כל אלו אשר רוצים יכולים לקרוא ולחשוב לעצמם לגביי המשלים בכתבי הקודש בנוגע לממלכת השמיים
או ממלכת גן העדן, וזהו המעגל של האנושות המודעת.
משלים אלו הינם מאוד בלתי רגילים כאשר אתה חושב עליהם לאורה של העבודה.
מכיוון שהעבודה נחוצה והכרחית על מנת להבין את השבבים ואת השברים של הלימודים הניתנים בכתבי הקודש.
זהו הינו אז אפשרי להבין מדוע ולמה זה נאמר, במערכת הזאת ש,
מה שאנחנו מחפשים מעל כול הדברים זהו הינו א ו ר - ואור כוונתו מודעות.
אנחנו מחפשים להיות יותר במודע ולהפוך להיות מודעים יותר.
אנחנו חיים בחשיכה בגלל חוסר של אור – האור של המודעות – ואנחנו מחפשים בעבודה הזאת אור על עצמנו.
כל מה שהמערכת הזאת אומרת לגביי עבודה על עצמך, לגביי זכירה עצמית,
לגביי מאבק עם רגשות שליליים, ולגביי שקילה פנימית והצדקה עצמית וכן הלאה,
יש לו כמטרתו העליונה לעשות את האדם יותר מודע – לתת ל א ו ר לזרוח בו.
וזהו הינו דבר מאד מוזר, ה א ו ר הזה,
זה קודם כל להפוך להיות יותר מודע לעצמך, ואז להיות יותר מודע לאחרים,
וזהו הינו ניסיון או התנסות משונה,
עמוד 36
ואני מתכוון, על-ידי כך שהכיוונים בהם העבודה מובילה ומוליכה אותך דרך מודעות הולכת וגדלה
ו א ו ר הולך וגדל, זה לגמרי לא הכיוון אשר היית עשוי לדמיין כאדם ישן,
אדם אשר יודע רק מודעות רגילה – זהו הינו, שני 2 המצבים הראשונים של מודעות ואשר בהם האנושות חיה,
להפוך להיות מודע יותר לעצמך זוהי הינה התנסות מוזרה,
להפוך להיות מודע לגביי אחרים זהו הינו מוזר באותה המידה ואפילו מוזר יותר.
החיים אשר אתה עצמך מוביל עם תשוקות וקנאות, וקטנוניות, חוסר אהבות ושנאות,
הופכים להיות מגוחכים לחלוטין.
בעובדה הנך תוהה, מה בכלל עשית בעולם בכול ימי חייך ? האם היית לא שפוי ?
אתה שואל את עצמך, כן בדיוק.
בשינה העמוקה אשר בה אנחנו חיים,
ל א ו ר ה של ממלכת השמיים, אנחנו כולנו מחוסרי שפיות לגמרי, ואנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים,
העבודה מתחילה ללמד אותך מה לעשות,
להתעורר – זהו הינו האובייקט של העבודה הזאת.
ובשביל אדם אשר התעורר אפילו לדבר אחד ויחיד, אשר העבודה מלמדת, זה אומר כי הוא לא אותו הדבר,
הוא לא אותו האדם.
בדרך זאת העבודה משנה אותנו.
אבל,
העבודה לא יכולה לשנות אף אחד אלא אם כן חשים במשמעות שלה,
אתה יכול לחוש את המשמעות של העבודה דרך מישהו אחר בתחילה,
אבל מגיע הזמן כאשר הנך חייב לחוש זאת דרך עצמך.
ואז, כל פרט של העבודה,
הופך להיות חי בשבילך מכיוון שאתה רואה את זה כספר הוראות או ספר הדרכה, כתוכנית וכמפה וכמצפן,
ואשר חייבים לעקוב אחריו באם הנך רוצה להתעורר לחיים נוספים ולדרך חיים נוספת על כדור הארץ הזה.
קח בפשטות למדיי את ההכוונה וההדרכה האחת והיחידה הזאת " אל תזדהה " .
עקוב אחרי הדרכה אחת ויחידה זאת עד הסוף.
ותראה מה קורה ואילו שינויים לוקחים מקום וקורים בך, ואיזה א ו ר מתחיל להגיע אליך,
אבל באם לעבודה זאת אין כל משמעות אמתית בשבילך,
ובאם המשמעות של החיים הינה תמיד הרבה יותר גדולה והרבה יותר אמתית בשבילך מאשר המשמעות של העבודה,
אז שום דבר או שום שינוי בתוך עצמך אי פעם יכול לקרות ואתה רק תדע את רגשות החיים – ותישאר במעגל של החיים המכאניים, במעגל של בלבול ועימות וריב ומאבקים ואכזבה, ותלונות ומלחמה.
" בירדליפ " 29 ליוני 1941
פרשנות : האדם איננו אחדות אלא ריבוי
1. אם האדם לוקח את עצמו כאחד, שום מאבק לא יכול להתפתח בתוכו,
ובאם שום מאבק לא יכול להתפתח בתוכו, הוא לא יכול להשתנות.
למה זה כך ?
2. אם האדם מניח כי ישנו רק דבר אחד אשר פועל, חושב, מרגיש וחש בתוכו – זהו הינו 'אני' אחד
- אז הוא לא יכול להבין כי צריך להיות דבר אחד הפוקד ומפקד ואחר אשר מציית.
וזה ואמר כי באם האדם מחשיב את עצמו כאחדות, שום דבר לא יכול להשתנות בו.
העבודה אומרת :
" אלא אם כן האדם מחלק את עצמו לשניים, הוא לא יכול לזוז ולנוע מהיכן שהוא בתוך עצמו " .
– וזהו כי הוא איננו יכול להיות שונה בתוך עצמו
עמוד 37
3. אם האדם הינו כל כך מהופנט ולפיכך - לכן הוא הינו כל כך ישן כדי לחשוב שהוא אחד,
הוא לא יכול לקבל את הרעיונות של העבודה.
מהו הינו זה האובייקט של החלק הפרקטי של העבודה – אלו הם הרעיונות
וההדרכה וההוראות אשר מתייחסים ל ע ב ו ד ה ע ל ע צ מ ך ?
אובייקט זה הינו כדי לעשות את האדם ככה שיעבוד עם עצמו על-ידי כך שהוא יחלק את עצמו
לצד של העבודה – ולצד המכאני.
- וזהו הינו, להתבונן ולהבחין בעצמו מהזווית של הרעיונות של העבודה.
במקרה זה, הצד המתבונן מסתכל על הצד אשר בו מתבוננים.
אז האדם הופך להיות כך שניים - 2 – צד מתבונן וצד אשר מתבוננים בו.
4. באם האדם חושב שהוא הינו אחד ואחדות, וכי זה תמיד אותו העצמי אשר פועל וחושב ועושה,
כיצד ואיך הוא יכול להתבונן בעצמו ?
הוא לא יכול.
כי הוא מדמיין את עצמו כאחד וכך אין בו שום דבר להתבונן בו לגביי עצמו.
במקרה כזה האדם מאמין לעיתים קרובות כי התבוננות משמעותה להתבונן במשהו מחוץ לעצמו – באוטובוסים, רחובות, אנשים נופים וכד'.
אבל,
התבוננות עצמית איננה נעשית דרך החושים החיצוניים ואשר מראים רק את זה אשר הינו מה שאיננו עצמך.
וזהו הינו כלומר העולם החיצוני.
5. אלא אם כן העבודה הינה מבוססת באדם באמצעים של 'אני',
ה 'אני המתבונן' אז שום דבר לא יכול להשתנות בו,
'אני מתבונן' הינו יותר פנימי מאשר החיים כפי שחשים אותם.
אבל, באם 'אני מתבונן' אינו נתמך על-ידי איזשהם עומקים של הבנה מתחדשת והמשכית של העבודה,
אז זה נחלש מנסיבות החיים החיצוניים ודוהה הרחק, אז האדם מוצא את עצמו בפשטות בחזרה בחיים.
ובאם החיים הינם מועדפים עליך ברגע זה – בהעדפה לאינטרס העצמי שלו, הוא לא סובל.
5. המיסוד והביסוס של ה'אני המתבונן' הינו לעשות משהו פנימי יותר באדם,
כך שזה יוכל להתבונן בתוך מה שהוא הינו יותר חיצוני בתוכו.
(חיצוני לא באופן של החיים החיצוניים אשר בחוץ אלא בתוכו, בתוך האישיות שלו, בג'ונסון באם השם שלך הינו ג'ונסון) אלא אם כן 'אני מתבונן' זה הינו מבוסס - זהו הינו, אלא אם כן האדם הינו בעל רצון להתבונן בעצמו
(ועדיין איננו שום דבר בחיים אשר ניתנה להם תחושה וחיים אותם בחוץ, הבית שלו, הרהיטים שלו, הכסף שלו, הארוחות שלו, הגינה שלו, העסק שלו, העמדה הסוציאלית שלו, המדליות שלו, הרמה שלו וייחוס האבות שלו,
והבגדים שלו וכד' ). – אלא אם כן הוא יכול להתחיל את הפעולה הפנימית הזאת,
שום דבר לא יכול להשתנות אצלו,
הוא נשאר אותו האדם.
7. אחרי הרבה זמן בעבודה המערכת הפנימית ואשר מתחילה מהתבוננות עצמית מרצון – וזהו הינו
מ 'האני המתבונן' הרוצה ונכון ומוכן ומזומן – ומתחיל לפעול ולשלוט באדם המכאני.
וזה עושה כך באמצעים של לאסוף סביבו את כל ה'אניים' אשר באישיות והרוצים ויכולים לעבוד,
שלב זה הינו סגן מנהל משק הבית או הסוכן של הבית – סטיוארט.
ובאם זה מתעקש ומתמיד אף-על פי ולמרות הפיתויים, משהו מוזר מאד מתחיל לקרות,
פיתויים בשלב ראשון זה של העבודה הינם בשלמותם להיאבק כנגד ספיקות, פרשנויות מרושעות,
השמצות והכפשות, פקפוקים והיסוסים וייסורי מצפון ורגשות אשם, ולמצוא אשמה ולדרוש דרישות וכן הלאה.
כי אין פיתויים אחרים הקיימים בשבילנו בשלב הזה,
וזה היכן אשר האדם חייב קודם כל - בראשונה להיות מפותה בדרך הזאת,
כדי להיות בעל איזשהו ערך להתעוררות נוספת.
ההתבוננות ב 'אני המתבונן' אוסף סביבו 'אניים' רבים ואשר יכולים לעבוד ולהבין את העבודה
והם יוצרים קבוצה קטנה הנקראת " סגן מנהל משק הבית " ואשר צריכים להיאבק ולהילחם לא רק עם אישיות מזויפת ושקרית, אלא אבל גם עם מהות לא מפותחת.
באם, סגן מנהל משק הבית, למרות אינסוף כישלונות, הופך להיות מספיק חזק,
אז " סטיוארט - מנהל משק הבית " – נמשך למקום.
(סטיוארט – מנהל משק הבית ) שייך למשהו מעל האדם,
וזה מגיע ובא קודם ולראשונה בהבזקים, ולעיתים קרובות כאשר זה נמשך ומתקרב ליד.
עמוד 38
לאנשים יש קשיים גדולים, באם באופן חיצוני או במאבקם עם מצבים נגטיביים בצורת מחלות וכד'.
(ה- סטיוארט – מנהל משק הבית) בא ומגיע מרמה שונה.
וכדי לקבל את זה כפי שהינו (את סטיוארט מנהל משק הבית)
האדם חייב להתנסות ולחוות ולעבור ארגון וסידור מחדש של עצמו, בסדר חדש של התודעה שלו או אפילו תאי המוח.
אבל, זה תמיד לוקח מקום בדרך הטובה ביותר בשביל האינדיבידואל ואפשר לעמוד בזה ולשאת זאת ולהחזיק בזה מעמד.
העבודה היא להגיע להיות במגע עם מרכזים גבוהים יותר,
אבל הם עובדים בדרכם שלהם עצמם, רק כאשר שינויים צריכים לקחת מקום ולקרות באדם.
האדם לא יכול לייצר את השינויים האלו בעצמו,
כי הוא לא יודע כלום לגביי ההתחברויות וההתקשרויות ההכרחיות החדשות.
וזה דרך העבודה האישית שלו – של סגן מנהל משק הבית בתוכו,
כי הם מובאים לסביבה להיות סמוכים וקרובים – זהו הינו, מה שמנסה להיכנס מעל האדם המביא את זה לקרבה,
היכן וכאשר התנאים הינם נכונים.
בפעם שזה מגיע לקרבה אז האדם הינו אדם שונה, התחושה שלו של אני הינה שונה, הרעיונות והמחשבות, ההנמקות שלו והפעולות שלו הינם שונות, הוא עבר את האבולוציה העצמית ואשר הייתה נסתרת ונחבאת בתוכו.
הוא " נולד מחדש " כפי שהאמרה בכתבי הקודש אומרת.
אבל,
כל זה הינו בלתי אפשרי אלא אם כן האדם מבסס בעצמו את ה 'אני המתבונן' רק כדי להתחיל עם זה ויש לו את העזרה של העבודה, דרך ההבנה של זה בתוך עצמו, ואשר כוונתה האיסוף והקיבוץ של ה 'אניים' האחרים בתוכו וסביב ה 'אני המתבונן' .
אז ככה שלהקה קטנה של 'אניים' נוצרת בתוך הכאוס של החיים הפנימיים ונקראת " סטיוארט – סגן מנהל משק הבית ".
אבל,
כמובן באם האדם נשאר ביהירותו או ברעיון הדמיוני, שהוא הינו אחד, ויכול להיות רק אחד,
וישנו תמיד רק דבר אחד אשר פועל וחש ומרגיש וחושב ומדבר וכד', בתוכו.
כל מה שנאמר מעל נשאר בהבנה ובתפישה כי בלתי אפשרי להבין ולתפוש אותו.
" בירדליפ " 7 לחודש יולי 1941
הערה על זכירה עצמית
זה מועיל לעשות תזכורת בתודעה של האחד לגביי מהי משמעותה של עבודה פרקטית.
הדבר החשוב ביותר הינו זכירה עצמית – לזכור את עצמך.
אתה חייב לנסות לזכור את עצמך לפחות פעם ביום, ואתה חייב לנסות לעשות כך מרצונך הטוב ומתוך עצמך.
כל שאר העבודה – וכול העבודה האחרת על עצמך בצורה אולטימטיבית תלויה בזכירה עצמית.
רק חצי דקה הינה הכרחית,
ואפילו באם זה לא מורכב משום דבר מלבד לעצור את המחשבות שלכם ולנסות להרגיע את הכול, זה יותר טוב מכלום.
אל תחשוב על זכירה עצמית. אלא עשה זאת.
בהתחלה זה הכי טוב לעשות את זה באיזשהו זמן מוגדר וברור אשר אתה החלטת עליו.
הסימן הראשון כי אתה עושה זאת נכונה הינו שיש לך תחושה ברורה ומובדלת של כוח ועוצמה אשר נכנסים אליך,
כאילו משהו נפתח בתוכך.
כאשר אתה חש בזאת אז עצור במידיות. אתה חייב לעצור מיד- על המקום.
ולשכוח מכול העניין.
צורה נוספת של זכירה עצמית נקראת לעשות " עצירה פנימית " בתוך עצמך,
וזה נעשה בחיבור עם התבוננות עצמית,
עמוד 39
לדוגמא : אתה מתבונן ורואה כי אתה מתחיל לדבר באיזושהי דרך מכאנית מסוימת או ברורה,
או שאתה מגיע להיות מוטרד ממשהו וכד', אז אתה עושה " עצירה פנימית ",
כפי שזה נקרא, אבל זה חייב להיעשות לחלוטין, כאילו משהו נחתך משמה,
וזה לא משנה באם מאוחר יותר הדברים אשר ניסית לעצור שבים וחוזרים.
תן לי להגיד לפני שנמשיך הלאה,
כי כל התבוננות עצמית אמורה וצריכה להיות מלווה ברמה מסוימת של זכירה עצמית.
בלזכור למה ומדוע אתה מתבונן בעצמך.
ולחוש את הנוכחות של העבודה בתודעה שלך בזמן שאתה מתבונן בעצמך זוהי רמה של זכירה עצמית,
ולמעשה זה ממש מביא פחמן - 12 , למעלה למקום במכונה האנושית לנקודה היכן שיכול להינתן ה- שוק המודע הראשון.
שנית,
הדבר הבא ומגיע הינו עבודה פרקטית על המרכזים, ותן לי להזכיר לכם כי כל עבודה משמעותה מאמץ.
עבודה על המרכז השכלי
כולם אמורים שתהיה להם עבודה אינטלקטואלית מסוג כלשהו, כל צורה של חשיבה אשר דורשת תשומת לב, שמה אותך לתוך הצד המודע של המרכז האינטלקטואלי – שכלי.
כגון, לחשוב על משהו אשר שמעת ולנסות לזכור את זה, לקרוא ספר אשר דורש תשומת לב,
אפילו לכתוב מכתב או לעשות חשבונות וכד', ישנה אמרה בעבודה אשר אומרת כי
" כולם חייבים להניע ולהזיז את המוחות שלהם בכול יום " .
עבודה על המרכז הרגשי
התבוננות והפרדה פנימית מכול הסוגים של דיכאון מתוחכם עד דק – סובטילי,
בנפרד ובנבדל מהרגשות הנגטיביים הברורים יותר,
להפסיק את הדמיון, לעבוד על מצבים נגטיביים,
ולהשתמש במרכז האינטלקטואלי – השכלי שלך כדי לזכור במדויק את מה שנאמר,
בנפרד ובנבדל ממה שאתה דמיינת, כל זה הינו עבודה על המרכז הרגשי.
עבודה על מרכז התנועה
כולם בחיי היום יום נדרשים כי תהיה להם איזה שהיא צורה של עבודה אשר דורשת שימוש במרכז התנועה,
איזה שהוא מאמץ של הגוף הינו הכרחי וחייב להיעשות מרצון.
באם אתה עושה איזה שהוא דבר מרצון, אתה עושה זאת מעצמך – זהו, אתה עושה זאת במודע ;
וכול דבר הנעשה במודע הינו נשמר בעבורך – זה שייך לך.
מה שהנך עושה שלא מרצון, בפשטות בגלל שנאמר לך לעשות את זה, זהו הינו יותר גרוע מחסר ערך.
אתה חייב להגיד לעצמך לעשות דברים.
ושוב, באם אתה עושה דברים בצורה מכאנית אז אתה לא מקבל כל תועלת בשביל עצמך.
עבודה על מרכז האינסטינקט
זה איננו הכרחי במצב או בשלב שלנו, כי מרכז האינסטינקט הרבה יותר נבון מאיתנו ויודע הרבה יותר מאיתנו,
אבל באם משהו הינו שגוי עם הגוף, אנחנו חייבים לנסות לעזור למרכז האינסטינקט עד כמה שאנחנו יכולים.
מרכז האינסטינקט עושה רגולציה חזרתית לעבודתו הפנימית של הגוף הפיזי ומזהיר אותנו באם משהו הינו שגוי,
או על-ידי כאב או על-ידי חוסר נוחיות.
עמוד 40
אחד מהדברים הגרועים ביותר זה להתערב בעבודתו של מרכז האינסטינקט כאשר אין כל סיבה לעשות כך.
כמובן, דברים רבים הושמטו או נותרו מחות להערה קצרה זאת,
אבל,
אתם חייבים כולכם לנסות לעשות איזו שהיא תזכורת מסוג זה וליישם אותה במשך השמן של היום.
זכור כי כאשר אינך יכול לעבוד על מרכז אחד אז אתה יכול לעבוד על מרכז אחר,
בנפרד מהמטרה העיקרית שלך, אתה צריך שיהיו לך פחות או יותר שלוש
3 מטרות משניות המחוברות ומקושרות עם המרכזים השכלי והרגשי והתנועתי בהתאמה.
" בירדליפ " 16 לחודש יולי 1941
קונצפט של מצפון בעבודה
מודעות ומצפון הינם דומים בספירות המיוחדות להן, האחת הינה במרכז השכלי והאחרת במרכז הרגשי.
מודעות הינה לדעת את הכול יחד, מצפון הינו להגיש ולחוש ולדעת את כול השלם יחד.
מצפון
כפי שאתה יודע, בניסיון של דת כאמצעי של העברה ושל לימוד מאנושות המודעת לישנה,
אחד מן המקורות של כישלון זה הינו כי כל אדם מסדר ומאגן את הדוגמה שלו עצמו כאמת אבסולוטית,
אז כך שאנשים רודפים ומתעבים, והורגים אחד את השני בשמו של אלוהים,
והם ייעשו כך מאוד ברצינות ויגידו כי הם פועלים מתוך מצפון.
אבל,
זהו הינו מצפון שקרי ומכאני ואשר נוצר באישיות, מצפון שקרי מכאני נרכש זה, איננו מבוסס על הבנה פנימית,
והוא הינו מתייחס לאישיות השקרית וככה ל, לחוש ולהרגיש כי האחד היה צודק וטוב יותר מאחרים,
וכי האחרים יש להם אמונות דתיות שונות והם הינם פחותים או מזיקים וזדוניים או נתעבים וראויים כי ייהרגו אותם.
ההבדל בין מצפון אמתי ומצפון מכאני ושקרי הינו שמצפון אמתי הינו אותו הדבר בכול האנשים
ומדבר כפי שזהו הינו באותה השפה.
מצפון מכאני שקרי הינו שונה באנשים שונים בהתאם ולפי הלאום שלהם
וכיצד גידלו אותם ומנהגים וצורות של אמונה וכד'.
עם כל בני האדם יכלו להתעורר,
מצפון אמתי היה מדבר בכולם והם היו מסכימים אחד עם השני, כי זה היה מדבר באותה הדרך לכולם.
מצפון אמתי קיים בכולם, אבל הוא הינו קבור וככה זה מחוץ להשגה. האישיות גדלה מעבר לזה,
וכתוצאה התחושות והרגשות והתחושה של עצמנו הוזזה לאישיות, לכן לפיכך " לחוש את השלם – את הכול יחד "
זהו הינו בלתי אפשרי ואמנם יהיה בלתי ניתן לשאת זאת או לסבול את זה כפי שאנחנו הננו.
"לחוש את השלם – את הכול יחד " משמעותו תהיה כי אנחנו אחד.
אבל, האישיות מחולקת לפיסות קטנות כפי שזוהי הינה.
עמוד 41
הדבר היסודי לתפוש לגביי האישיות זהו הינו כי היא הינה ריבוי.
מהסיבה הזאת אתה מרגיש עכשיו בדרך אחת ובזמן אחר ועכשיו בדרך אחרת וגם בדרך שונה. אבל בנפרד ולא ביחד.
ומבלי אפילו לזכור – רק בדיוק ממש כפי שאתה חושב עכשיו בדרך אחת ואז באחרת,
או מתנהג עכשיו בדרך נוספת ואז באחת ואז באחרת.
ולכול הקלידוסקופ המוזז ואשר זז ומתחלף בתוכך אתה אומר וקורא 'אני'. וזהו הינו כי אתה מדמיין כי אתה אדם אחד.
כל עוד האדם לוקח את עצמו כאיש אחד הוא אף פעם לא יזוז וינוע מהיכן שהוא נמצא.
כדי להתעורר למצפון אתה חייב להתחיל לראות את הניגודים בתוך עצמך.
אבל,
אם אתה מנסה לראות ניגודים בתוך עצמך ולוקח את עצמך כל הזמן כאדם אחד אז אתה לא תגיע לשום מקום.
אמנם אתה תעמוד בדרכך שלך ובמקום לצעוד הצידה, אתה תיצור סיטואציה בלתי אפשרית.
זה יהיה רק באם אתה כאילו מאמין, כי כל מה שאתה רואה מולך הינו חלק מגופך.
מה שמונע במיוחד מהאדם מלראות ניגודים בתוך עצמו הינם ב ל מ י - ז ע ז ו ע י ם .
במקום שיהיה לאדם מצפון אמתי, יש לאדם מצפון מלכותי ובלמי זעזועים,
מאחורי כולם עומדות שנים על גביי שנים של חיים טיפשיים ושגויים, של התמכרות וסיפוק וריצוי בכול סוג של חולשה ושינה, של בורות, של העמדת פנים, של חוסר מאמץ, של היסחפות, של סגירת העיניים של האחד,
של להשתוקק להימנע מעובדות בלתי נעימות, של שקר עצמי קבוע לעצמך, ושל ניצול והאשמת אחרים, של מציאת אשמה, של הצדקה עצמית, של ריקנות, של דיבור שגוי וכך הלאה.
כתוצאה מכך המכונה האנושית מלוכלכת ועובדת ופועלת באופן שגוי.
ולא רק זה אלא כי כלים ומתקנים מלכותיים נוצרו בתוך זה, עקב דרך הפעולה השגויה של זה.
ואיך שיהיה זה שהאדם ירצה להתעורר,
ולהפוך להיות אדם אחר ולהוביל ולהנהיג חיים אחרים – לנהל חיים אחרים שיהיו לו,
כלים ומתקנים מלאכותיים אלו מתערבים ומפריעים הרבה מאוד בכוונות הטובות שלו,
והם נקראים ב ל מ י ז ע ז ו ע י ם .
כגון המתקנים והאביזרים המחוברים לקרונות הרכבת, הפעולה שלהם זה להפחית את השוק של ההתנגשות,
אבל במקרה של בלמי הזעזועים אשר באדם,
הפעולה שלהם הינה למנוע לשני 2 הצדדים המתנגדים של עצמו מלפגוע יחד לתוך מודעות.
בלמי הזעזועים נוצרים בהדרגתיות ולא בכוונה על-ידי החיים סביבנו, ואשר בהם אנחנו גודלנו,
והפעולה שלהם הינה למנוע מהאדם מלחוש ולהרגיש מצפון.
- וזהו הינו, מלהרגיש את " ההכול השלם יחד " .
לדוגמא,
בלמי זעזועים גדולים וחזקים מאוד קיימים בין מה שאנחנו אוהבים לבין מה שאנחנו לא אוהבים,
בין התחושות הנעימות שלנו כלפיי משהו לבין התחושות הלא נעימות שלנו כלפיו, וכדי לשבור בולם זעזועים זה יהיה הכרחי להתבונן בעצמך במשך תקופה ארוכה ולזכור כיצד האחד הרגיש וחש וכיצד האחד חש ומרגיש עכשיו.
וזהו הינו כי זה נחוץ והכרחי לראות את שני 2 הצדדים של בולם הזעזועים ביחד,
לראות את הצדדים המתנגדים של עצמך ואשר הינם מופרדים על ידי בולם זעזועים,
בפעם בה בולם זעזועים נשבר הוא לא יכול להיווצר מחדש.
בלמי זעזועים עושים את החיים של האדם קלים יותר והם מונעים אותו מלחוש ולהרגיש מצפון אמתי.
אבל הם כן מונעים אותו מלהתפתח, התפתחות פנימית תלויה בשוק.
- שוקים יכולים להוביל את האדם החוצה מהמצב אשר בו הוא נמצא,
כאשר האדם תופש ומבין משהו לגביי עצמו הוא אז סובל משוק.
אבל הנוכחות של בלמי הזעזועים בתוכו תמנע אותו מלהבין או לתפוש איזה שהוא דבר.
כי בלמי הזעזועים נעשו כדי להחליש את השוקים, אז כמה שהאדם יותר מתבונן בעצמו,
ככה זה יהיה קרוב לוודאי יותר אפשרי בשבילו להתחיל לראות בלמי זעזועים בתוך עצמו,
והסיבה הינה כי כמה שאתם יותר מתבוננים בעצמכם, ככה אתם תתפשו יותר הצצות לתוך עצמכם כשלם.
עמוד 42
אם אתם מתבוננים ברגעים שונים של חייכם, אחרי זמן מה אתה תופש הצצה על עצמך במשך תקופה,
הכול ביחד – וזהו הינו, כי המודעות שלך לעצמך גדלה.
אבל, קודם כל אתה חייב לנסות להתבונן בכול דבר בעצמך ב – רגע נתון – המצב הרגשי – מחשבות, חישות – סנסציות, כוונות, תנוחה, תנועות, טון הקול, הבעות הפנים וכך הלאה. את כל אלו חייבים לצלם יחד. זוהי התבוננות מלאה.
ומכאן מתחילים 3 שלושה דברים :
1. זיכרון חדש של עצמך
2. שינוי שלם ומלא בתפישה שלאחד הייתה קודם על עצמו
3. ההתפתחות של טעם פנימי ביחס לאיכות של מה שהאחד מתבונן בו בצור פנימית.
לדוגמא,
על-ידי טעם פנימי אתה יכול לזהות כי אתה משקר, או לזהות ללא קושי כי אתה במצב נגטיבי, ולמרות כי אתה מצדיק את עצמך ומוחה כי אתה לא.
הנה כאן כל הדברים – השלם , מסתובב על באם יש ברשותך או " ברכושך " כנות פנימית או לא.
באם לא, אז מוטב לוותר על העבודה,
טעם פנימי ניתן להגיד כי הינו התחלה קלושה ודהויה של מצפון אמתי,
בגלל שזהו הינו משהו אשר מזהה את האיכות, של המצב הפנימי של האחד,
התבוננות עצמית וטעם פנימי אינם אותו הדבר, אבל הם עשויים להיות מקבילים או לחפוף.
כמה שאתה מבין יותר את העבודה, ככה זה מסודר בצורה נכונה יותר בתודעתך והמשמעות של זה נראית,
וזה עובר יותר לתוך מצפון אמתי.
זה נאמר לפעמים כי אם היה לנו מצפון אמתי העבודה הייתה לא נחוצה או הכרחית כי אנחנו כבר היינו יודעים את זה.
עמוד 42 - המשך
פרשנות – " בירדליפ " 19 לחודש יולי 1941
כמה מחשבות על המלחמה מנקודת העמדה של העבודה
חלק - 1
מלחמה הינה המקרה אשר מושך מיליוני אנשים לתוך המערבולות של זה באם הם היו רוצים בכך או לא,
אנשים למרות זאת מדמיינים כי הם חופשיים, כל חיי האדם הינם מבוססים על הרעיון כי הוא חופשי לבחור,
באם האדם לא יכול לראות בבהירות ובבירור כי הוא הינו מכאני - זה הינו, כי הוא איננו חופשי – הוא לא היה יכול לשאת ולסבול את התפישה ואת ההבנה.
זה נחוץ והכרחי להבין כי המין האנושי על כדור הארץ הינו תחת 48 ארבעים ושמונה חוקים,
וכול אדם הינו למעשה ממש מתחת לתשעים ושישה 96 מסדרים של חוקים וזהו הינו במבט ראשון קשה לראייה – קשה להסתכל על זה ולראות זאת.
אלא אם כן, אתה זוכר את קרן הבריאה ותופש מכך כי החלק הינו תחת יותר חוקים מאשר השלם.
למרות זאת העובדה היא כי האדם על כדור הארץ הינו תחת הרבה חוקים וניתנת להבנה בצורה כללית.
חלקם של חוקים או השפעות אלו נרשמים ומודפסים וחלקם דועכים ונעלמים, כפי שזה היה,
או שהם עושים יחסים ונותנים צורה לקומבינציות שונות, המייצרות את המקרים אשר יוצרים את הדרמה לקיום האנושי
על פני השטח של כדור הארץ.
לפני שהמאורע קורה, זה די קל לחשוב כי האחד הינו חופשי מזה, אבל כאשר המאורע מגיע אז המקרה שונה,
זה כמעט כאילו זה מנסה למשוך כמה שיותר אשר אפשרי לתוך הטווח שלו ולהיות מוזן על ידם או לאכול אותם,
אנשים שוכחים מה הם חשבו, המאורע מושך אותם לתוך הספירה של ההשפעות שלו,
באמצעים של בולמי זעזועים והצדקה עצמית, הם נכנסים למאורע ועוברים תחת הכוח והעוצמה של זה
עמוד 43
האדם עשוי להחליט כי הוא אף פעם לא יילחם יותר בשום מלחמה, הוא בטוח כי הוא לא.
אבל, כאשר התופים מתחילים להלום ולהכות, כאשר האימה והשיגעון של המלחמה מתחילים, והוא רואה אותם או קורא עליהם, הוא שוכח את כל החלטותיו, וזה אותו הדבר עם מאורעות, לא רק בסקאלה של מלחמה, אלא אבל גם מאורעות בסקאלה של חיי היום יום הרגילים.
כי מאורעות הינם מהרבה סקאלות שונות.
ישנם לדוגמא מאורעות קולקטיביים – אלו הינם מאורעות המשפיעים ומסבכים אומות או אומה בודדת,
כמו מלחמות או מהפכות.
בקצה השני של הסקאלה ישנם המעגלים הקטנים של מאורעות אשר יוצרים את חייו הפרטיים הרגילים של האדם,
ואשר מסתובבים כמו גלגלים קטנים ואשר חוזרים על עצמם ללא סוף.
וזהו הינו באותה הדרך פחות או יותר, אלא אם כן האדם מתחיל להיאבק עם עצמו ומשנה את עצמו.
ולמרות כי אף אחד איננו באמת מסופק עם החיים שלו,
הוא לא רואה כי רמת הווייתו שלו עצמו מושכת את סוג חייו המסוים – וזהו הינו, מעגל חוזר על עצמו של מאורעות קטנים.
מאורעות קולקטיביים – כשמם הם מאורעות אשר מערבים מיליוני אנשים – הם הינם כמו גלגלים גדולים.
אבל,
חייו של האדם הם הינם כמו גלגל קטן המסתובב היכן שהוא במכונות נרחבות של גלגלים קטנים או גדולים יותר- וכול הגלגלים האלו, גדולים וקטנים יוצרים את ה " חיים ", ואשר מניעים את כולם.
עבודה זאת מדברת לעיתים קרובות על הנחיצות של לבודד את עצמנו ממאורעות קולקטיביים,
אנחנו מחוברים איתם על-ידי גישות, וכמו כן על-ידי חוטים בלתי נראים.
כדי לבודד את עצמך ממאורעות קולקטיביים, זה הכרחי ונחוץ לשנות גישות בתוך עצמך,
וזוהי הדרך להתחיל ואשר בה תהיה לך גישה נכונה לעבודה שבה ניתן לראות גישות אשר נוצרו בצורה מכאנית ולהחליפן ולשנות אותן או אפילו שיחליפו וישנו את עצמם.
האחד יכול רק להתבונן בדבר בתוך עצמו, וכדי להתבונן, האחד חייב לעמוד הרחק ממה שהאחד מתבונן בו.
כל המערכת של העבודה וכול הרעיונות של זה,
ואשר משתייכים ללימודים העתיקים לגביי האדם והתפתחותו האפשרית והחופש הפנימי,
נותנים את האפשרות המלאה של התבוננות עצמית – וזהו הינו, האחד מתבונן בעצמו מהרעיונות ומהידע של העבודה.
האדם בחיים איננו יכול לעשות זאת כי הוא נוצר וקיבל את צורתו בחיים,
וכך הוא יכול להתבונן בעצמו רק מתוך הרעיונות אשר שייכים לחיים.
מלחמה במערכת הזאת, נאמר כי היא נגרמת על-ידי השפעות מהחלל החיצון, ולא על-ידי האנשים.
זה נאמר בפשטות כי השפעות פלנטאריות יוצרות מלחמה על כדור הארץ,
אבל זה מוסיף ואומר כי השפעות אלו יוצרות מלחמה על האנושות הנמצאת בשינה.
כי האדם הינו כה ישן עמוקות,
ההשפעות האלו פועלות עליו בדרך מסוימת, באם הוא היה ער, הן היו פועלות עליו בדרך אחרת.
הטעות הגדולה ביותר וחוסר הצדק הגדול ביותר אשר אנחנו עושים אחד ביחס לשני, זה לדמיין כי כולם מודעים.
עבודה זאת אומרת גם כן כי בחיים הכול קורה.
זה נראה כי האדם עושה ויכול לעשות,
אבל זהו הינו איננו המקרה אלא הופעה או מופע, למעשה ממש בצורה אקטואלית הכול פשוט קורה.
בדיוק כפי שקרתה המלחמה האחרונה והמלחמה הנוכחית קורית.
אבל,
העבודה אומרת גם כן, כי הכול קורה בכדור הארץ כי האדם הוא הינו ישן.
והכול קורה בעולמם של האנשים הישנים, כל דבר אשר קורה ולוקח מקום קורה בדרך היחידה אשר בה הוא יכול לקרות, מיליונים הורגים אחד את השני, והם סובלים מאומללות אדירה וכן הלאה מכיוון שאין להם שום שליטה על כך וזה הכול איננו מוביל לשום מקום ולא יכול להוביל.
עמוד 44
הכיוון אשר יכול להוביל לאן שהוא הינו התעוררות מהשינה.
בכול חלק קטן מהזמן, חלק או כמה מהאנשים הינם מוכנים להתעורר, באם הם לא מנסים לעשות כך,
הם חוסמים את הדרך בשביל אחרים,
זה כמו סולם אשר על כל שלב עומדים אנשים, ובאם אלו שלמעלה אינם נעים וזזים למעלה,
אז אלו אשר מתחתם לא יכולים לנוע ולזוז.
ההתעוררות הינה המשימה האינדיבידואלית של כולם.
אבל,
רק כמה בודדים יכולים להתעורר בזמן מסוים, או למצוא את האפשרויות המוצעות להם.
באם אלו מתחילים להתעורר אז האפקט מופץ ומתפזר,
ואחרים מתחילים להבין מהי משמעותה של העבודה ומהי משמעותה של ההתעוררות.
ההיפנוזה של החיים היא הינה מאוד עוצמתית בכול הזמנים,
האובייקט של הטבע הינו לשמור את האדם ישן ולשמור אותו מבוסס באלימות, כך שהוא משרת את התכליות של הטבע. העבודה הינה הכוח והעוצמה הבאים לתוך החיים ממקורות אשר הינם מחוץ לחיים.
היום ההיפנוזה של המלחמה הינה מאוד חזקה וזה הכרחי להתנגד לזה, ובמטרה להתנגד לזה,
ההשפעות המגיעות אלינו דרך העבודה הזאת חייבים לשמור אותם בחיים.
במטרה ובכדי לשמור את השפעות העבודה הזאת בחיים, זה הכרחי ונחוץ לחשוב על זה בקביעות,
להתרכז ולהתמקד בצדדים השונים של זה, לחדש את זה בצורה יום יומית ולשים את זה לתוך תרגול.
העבודה חייבת להישמר, חייבים לשמור אותה בחיים וכול דבר אשר שומר אותה בחיים הינו מועיל.
וכול דבר אשר יש לו אפקט הפוך הינו רע.
כל אחד ממכם חייב לחשוב מהי משמעותו של כך לשמור על העבודה הזאת בחיים בזמן הזה,
ואיזה מאמץ זה דורש בחלקם של אלו אשר מלמדים את המערכת הזאת.
רק אלו אשר חושבים ברצינות על העבודה,
ורואים את כל הקשיים של זה ואשר הבינו ותפשו בעצמם עד כמה זה קל לשכוח את הכול
וליפול בחזרה לתוך החיים הרגילים, יכולים להבין מהי הכוונה.
וישנו דבר אחד אשר אפשר להוסיף – וזה כי כולכם יודעים כי כולם – כל אחד חייב לשחק את החלק שלו בחיים
בדרך זאת – כי זוהי הינה הדרך הרביעית אשר אותה אנחנו לומדים.
אבל זה דבר אחד להזדהות עם מה שהאחד חייב לעשות בחיים,
וזהו הינו דבר אחר – לקחת את החיים כאמצעי לעבודה על עצמך.
החיים והעבודה חייבים לא לערבב אותם.
באם האדם מערבב את העבודה עם החיים ולא יכול לראות את ההבדל, הוא לא יכול לחוש ולהרגיש את הפעולה של העבודה עליו. ואז זה ייחלש וידהה ויהפוך להיות שום דבר מתודעתו, וכפי שהנך יודע,
נקודה זאת הודגשה בהרבה מההקראות אשר ניתנו מאז שהמלחמה הנוכחית הזאת החלה.
הסיבה לכך הינה ברורה ומובנת מאליה, אבל למרות שזה הינו כך, אנחנו בקלות שוכחים את זה,
וכך חייבים להיאבק מחדש שוב, כדי לזכור את העבודה, ולארגן זאת ולאתחל את זה מחדש בתודעתנו ובשכלנו.
ולראות את המשמעות הפנימית של זה פעם אחת נוספת, ולהבין שוב מהי העבודה הזאת הינה ומה הם הינם החיים,
ולמה העבודה הזאת תמיד, בצורה זאת או אחרת, לומדה לאנושות הסובלת בכול תקופה, ובכן מעל הכול,
אתם חייבים לא להסתגל למלחמה יותר ממה שאתה חייב להסתגל למערכת הזאת.
כי להסתגל למלחמה זה ללכת לישון ביחס למלחמה.
עמוד 45
כמה מחשבות לגביי המלחמה מנקודת העמדה של העבודה
חלק - 2
כל דבר אשר מבוסס על אלימות יכול רק ליצור אלימות.
אין אף בית ספר אחד בודד של לימוד אמתי אשר מלמד אלימות.
אפילו בתי הספר של האטה יוגה כמו בית הספר המפוקפק שלג'יו-ג'יסו אשר אינם מלמדים ממש אלימות בצורה אקטואלית, אלא את השיטה של להתגבר על אלימות, אבל זהו הינו לעיתים קרובות לא מובן,
ויש הרבה מאד בבתי הספר של האטה יוגה אשר הינו שגוי וחסר ערך.
אדם – האדם הטבעי – הינו מבוסס על אלימות וזה למה הוא מוליך השפעות פלנטאריות מסוימות בדרך המסוימת אשר מייצרת מלחמה .
ההשפעה הפלנטארית היא הינה דבר אחד – לא טוב ולא רע,
זהו הינו המצב הפנימי של האדם אשר מתרגם את זה לתוך טוב או רע, האדם חייב להתגבר על האלימות בתוך עצמו,
וזהו הינו נושא מאד גדול, האדם חייב קודם כל ללמוד את ההזדהות בתוך עצמו עד לשורשיה
לפני שהוא יכול להבין מהי משמעותה של ההתגברות על אלימות בתוך עצמו.
המלחמה קיימת כי האדם מבוסס באלימות,
ובאם הוא מקבל השפעות אשר הוא לא יודע כיצד להשתמש בהן והוא לא מבין בגלל הדפקט או הפגם של מכשיר התפישה הלא מפותח שלו, הוא לא יכול להתמודד איתם, וכך הם עוברים לתוך גירוי, כעס או אלימות.
האדם הינו רק כמו משדר או תחנת ממסר גרועה ורעה.
והוא גרוע ורע כי הוא מעביר בצורה גרועה ורעה או באופן גרוע ורע.
באם האדם מתחיל להתמודד ולהתעסק עם המעגל הקטן של המאורעות החוזרים על עצמם בחייו האישיים יותר במודעות, ולא מזדהה עם חלק מהם, הוא מתחיל להיות יכול להמיר או לעשות טרנספורמציה לחיים שלו בסקאלה הקטנה,
ואז הוא מעביר ומוליך קצת יותר טוב ומתחיל להיות קצת יותר חופשי מהמיכון של החיים ושל הגלגלים המסתובבים המקיפים אותו.
אם כולם היו עושים זאת, ההשפעות הפלנטאריות הפועלות על האדם לא כל כך בקלות היו מביאות את האנושות למלחמה.
כאשר מלחמה מגיעה האנשים מוצאים לכך סיבות ומסכימים לזאת ומרגישים כמעט כאילו הם לוקחים מרצונם חלק בזה, היכן שהמלחמה במאורע קולקטיבי רחב כמערבולת, תפסה אותם לתוך השפעתה הקיצונית וגרמה להם לקחת בזה חלק.
אבל באם ההכרח כופה את עצמו על האדם ביחס לזה, אפילו אז הוא איננו צריך לשרת את הטבע.
הוא לא צריך לשרת את הטבע באם הוא מתרגל קארמה יוגה – זהו הינו,
באם הוא איננו מזדהה עם מה שהוא צריך וחייב לעשות.
אבל,
באם הוא חש כי זהו הינו דבר בסדר ומשביע רצון לעשות את מה שהוא הינו עושה,
הוא יזדהה ואפילו יגיע עד כדי לרצות פרסים או פעולות הראויות לשבח.
לתרגל אי הזדהות יכול להוביל להיכן שהוא, לשרת את הטבע מוביל לשום מקום,
אין כל פרסים חיצוניים בשביל אי הזדהות, כל דבר אשר האדם עושה ביחס ללעבוד עם עצמו ועל עצמו,
אין לו כל ייחוס לפרסים של החיים החיצוניים.
מנקודת מבט זאת זה רק אתה אשר יודע מה שאתה עושה.
באם נקראת לעשות משהו כבעל בית טוב, האדם חייב לעשות את מה שמצפים ממנו עד כמה שניתן ואפשרי.
אבל אתה חייב לזכור כי הגדרתו של בעל בית טוב הינה כי הוא אדם אשר חש את אחריותו ופועל בהתאם
אבל לא מאמין בחיים.
זאת במבט ראשון הינה הגדרה בלתי רגילה, תו לנו לשקול את מה שזה מייצג ומסמל מצד אחד,
בעל בית טוב, באופן של העבודה, הינו אדם הפועל באופן מצפוני, כפי שכאשר לדוגמא, הוא מחזיק במשרה – לא מעצמו, אלא אבל מפחד של
עמוד 46
התדמית שלו או בשביל רווח או במקרה שהוא עלול לאבד או להפסיד כוח וכד', אבל הוא לא מאמין בחיים.
אלא, הוא רואה את החיים בדרך מסוימת ופועל היטב, אבל לא מתוך עצמו.
הוא אולי עושה את הדברים הנכונים אבל בדרך שגויה,
וזה למה המעבר או הדרך כפי שזה נקרא " הדרך של בעל הבית הטוב " היא הינה כה ארוכה ודורשת כה הרבה חזרות.
אתם כולכם מכירים את הקלאסה החשובה של האנשים אשר עושים את חובתם לא כי הם מאמינים בחיים אלא כי הם מושפעים מזכויות או פרסים ואמביציות, כוח כסף וכד' ואולי אפילו עד כדי אידיאלים טובים יותר.
הם משייכים את הכול לעצמם. הגישה שלהם לחיים מאפשרת להם לעיתים קרובות לפעול כאילו הם לא מזדהים,
אבל הם הינם מזדהים בדרכם שלהם.
ועדיין הם מאד מועילים בחיים ונותנים לעיתים קרובות את הרושם של פעולה כנה, ולעצמם הם נראים כנים והגונים.
אבל, בכול סיטואציה ומקרה אשר דורש הקרבה אמתית של העבודה שלהם וכד' הם מהססים ומוצאים מגוון סיבות למה הם לא אמורים או צריכים לפעול בדרך זאת או אחרת, הם הינם בחיים אבל הם לא מאמינים בחיים.
הדרך של בעל בית טוב היא הינה ארוכה כי מה שטוב באנשים כגון אלו, חייב להיות מוזז מהבסיס של זה
וחייב להיות אמתי וחיוני ומהותי ונחוץ.
האדם אולי עשוי להיות טוב מאוד בצורה מכאנית מהאישיות, אבל עדיין הטובות שלו איננה אמתית.
באם האדם עושה את חובתו בחיים כבעל בית טוב, הוא נראה כי הוא מגיע לקרבה של לפעול ללא הזדהות,
ועדיין למעשה הוא רחוק מאד מלפעול ללא הזדהות.
בכתבי הקודש ישוע תקף במיוחד את בעלי הבית הטובים, כאשר הוא תוקף את הפרושים,
ואתה חייב לקרוא בעצמך את כל אשר נאמר שם לגביהם ולגביי השבחים שלהם.
ואולי ישוע תוקף אותם כל כך בכוחניות רק בגלל שהם היו יכולים להיות האנשים עצמם אשר יכולים להבין ואשר היו יכולים להיות הכי מועילים.
כפי שכולכם יודעים העבודה הזאת תוקפת את האישיות המזויפת השקרית כי היא לא אמתית
- וזהו הינו, כי זה לא יכול לתת צורה לנקודת ההתחלה של אבולוציה פנימית.
וזה יהיה אפשרי להגיד עוד הרבה יותר על הנושא הזה אבל נאמר מספיק כדי להעלות בתודעתכם לגביי המלחמה ולגביי להבין מה הם הרעיונות של העבודה.
" בירדליפ 24 ליולי 1941 "
ההבדל בין התבוננות והתבוננות עצמית
להתבונן ולהתבונן בעצמך הינם 2 שני דברים שונים, ושניהם צריכים תשומת לב, אבל בהתבוננות תשומת הלב מכוונת החוצה דרך החושים, ובהתבוננות עצמית תשומת הלב מכוונת פנימה,
ואין כל איבר חישה בשביל זה, וזוהי סיבה אחת מדוע ולמה התבוננות עצמית הינה קשה יותר מאשר התבוננות.
במדע המודרני רק זה שלא ניתן לצפות ולהתבונן בו נלקח כאמתי.
מה שלא יהיה זה אשר איננו יכול להיות חומר או עניין להתבוננות על-ידי החושים או על-ידי החושים הנעזרים על-ידי טלסקופ, מיקרוסקופ ומכשירים כימיים ואלקטריים ושל אופטיקה עדינה ואחרים, מתעלמים ממנו.
עמוד 47
זה לפעמים היה נאמר ומוצהר כי אחת מהמטרות הכלליות של העבודה הזאת, זה לאחד את המדע של המערב עם החוכמה של המזרח, עכשיו באם אנחנו מגדירים את נקודת ההתחלה של המדע המערבי בצד הפרקטי שלו בתור זה אשר ניתן לצפייה, כיצד אנחנו יכולים להתחיל להגדיר את ההתחלה של העבודה ?
אנחנו יכולים להתחיל להגדיר את נקודת ההתחלה של העבודה בתור זה אשר ניתן לצפייה עצמית.
וזה מתחיל בצד הפרקטי בהתבוננות עצמית.
שתי 2 נקודות מוצא אלו מוליכות ומובילות בדרכים שונות לחלוטין.
האדם עשוי לבזבז את כל חייו בהתבוננות בעולם התופעות – הכוכבים, האטומים, התאים וכך הלאה.
הוא עשוי להשיג ולזכות בכמות גדולה של סוג זה של ידע – כלומר ידע – של העולם החיצוני – וזהו הינו,
מכול האספקטים של היקום אשר ניתן להבחין בהם ולבלוש אחריהם על-ידי החושים אשר עוזרים להם או לא.
זהו הינו סוג אחד של ידע ובאמצעותו ניתן לעשות שינויים. השינויים הינם בעולם החיצוני.
תנאים של התנסות של חושים חיצוניים ניתנים לשיפור, כל מיני מתקנים ונוחיות ושיטות קלות יותר עשויות להיות מומצאות, כל הידע הזה, באם היו משתמשים בו בדרך הנכונה, יכול היה רק להיות לתועלתו של המין האנושי על-ידי שינויים. על-ידי כך שהוא ישנה את סביבתו החיצונית ליתרונותיו.
אבל הסוג הזה של הידע החיצוני יכול לשנות רק את החיצוני. זה לא יכול לשנות את האדם בתוך עצמו.
הסוג של הידע אשר יכול לשנות את האדם מבחינה פנימית אי אפשר להשיגו רק באמצעות התבוננות, זה לא מונח בכיוון הזה- כי זהו הינו בכיוון של החושים אשר מסובבים כלפיי חוץ.
ישנו סוג נוסף של ידע האפשרי לאדם, וידע זה מתחיל על-ידי התבוננות עצמית.
סוג זה של ידע איננו מושג דרך החושים, כי כפי שאמרנו,
אין ברשותנו כל איבר חישה אשר אפשר לסובבו פנימה ואשר באמצעותו של זה אנו יכולים להתבונן בעצמנו בקלות
כפי שאנחנו מתבוננים בשולחן או בית.
בזמן שהסוג הראשון של ידע יכול לשנות את התנאים החיצוניים של החיים עבור האדם,
הסוג השני של הידע יכול לשנות את האדם עצמו. התבוננות היא אמצעים של שינוי עצמי.
אבל, למרות כי זה כך, במטרה ללמוד איזה שהוא דבר אנחנו חייבים להתחיל מהידע עצמו,
וידע מאיזה שהוא סוג מתחיל מהחושים. הידע של מערכת לימוד זאת מתחיל מלשמוע את זה.
וזהו הינו, כי זה מתחיל דרך החושים. האדם חייב שיגידו לו להתבונן בעצמו,
ומה הן הנסיבות למה הוא צריך להתבונן בעצמו וכך הלאה. ומה שהוא שומע או קורא בהקשר ובחיבור לזה,
חייב קודם כל להיכנס דרך החושים שלו. ומנקודת מבט זאת,
סוג הידע אשר עליו העבודה מדברת מתחיל מהמישור הניתן להתבוננות, כפי שזה הינו כך בלימודים של כל מדע,
האדם חייב להתחיל על-ידי נתינת תשומת לב חיצונית לעבודה.
הוא חייב להתבונן במה שנאמר, מה שהוא יכול לקרוא מזה וכד'. ובמילים אחרות, העבודה נוגעת במישור של כל החושים, ומהסיבה הזאת זה יכול להפוך מאד בקלות להיות מעורבב עם הסוג של הידע אשר יכול להגיע רק מהלימוד של מה שהחושים מראים, וכפי שזהו הינו מונח לצידו של
עמוד 48
זה או נהיה והופך להיות רמוס ו/או חנוק על-ידי זה,
ואלא אם כן לאדם יש את הכוח של להפריד להבחין ולסווג את הטבע או האיכות של הידע אשר מלמדים על-ידי העבודה הזאת, והידע אשר מלמדים על-ידי המדע – וזה, אלא אם כן יש לו בתוכו מרכז מגנטי,
אשר יכול להבדיל ולהבחין באיכויות של ידע – זה מתערבב יחד בשני מישורים ומישורים של ידע ומייצר ערבוב ובלבול בתוכו, וערבוב ובלבול זה יישאר אפילו למרות שהאדם ממשיך בעבודה, אלא אם כן נעשה איזשהו מאמץ כדי לתת לעבודה להמשיך הלאה למקום בו היא שייכת בתוך עצמו.
וזהו כי הוא ישפוט את העבודה רק על-ידי מה שהוא רואה, על-ידי אנשים אחרים מחוצה לו וכך הלאה,
העבודה תישאר בלשון הדיבור, ברמה של החושים.
מהו הינו אז הטבע של המאמץ אשר האדם חייב לעשות ביחס לזה ?
הוא חייב לעשות אפקט של הפרדה בתודעה שלו בין שני 2 מסדרים אלו של עולמות -
- העולם החיצוני הנראה והנגלה, אשר נכנס דרך החושים והינו כזה אשר כולם חולקים בו,
ו- העולם הפנימי אשר אף אחד מהחושים של האדם לא חולק איתו, וזהו הינו כי הגישה לזה הינה אינדיבידואלית ויחידנית, כי למרות ש, כל האנשים בעולם יכולים להתבונן בך, זהו הינו רק אתה אשר יכול להתבונן בעצמך.
עולם פנימי זה הינו מציאות שנייה והינו בלתי נראה.
באם הנך מטיל ספק כי מציאות שנייה זאת קיימת, שאל את עצמך את השאלה האם המחשבות שלי, הרגשות והתחושות שלי, סנסציות, פחדיי שלי, התקוות והאכזבות שלי, השמחות והחדוות שלי, התשוקות שלי, הצער והדאגות שלי,
האם הם אמתיים בשבילי ?
באם אתה אומר כמובן כי הם אינם אמתיים, ורק השולחן והבית אשר הנך יכול לראות עם עינייך החיצוניות
וכי זהו הינו אמתי, אז להתבוננות עצמית לא תהיה כל משמעות בשבילך.
תן לי לשאול אותך : באיזה עולם של מציאות אתה חי ויש לך את ההוויה שלך ?
האם זה בעולם אשר מחוץ לך ואשר מתגלה על-ידי החושים, או בעולם אשר אף אחד מאיתנו אינו רואה,
וכך רק אתה יכול להתבונן – בעולם הפנימי הזה ?
ואני חושב כי אתם תסכימו שזהו הינו בעולם הפנימי הזה ואשר בו אתה באמת חי כל הזמן, וחש מרגיש או סובל.
עכשיו, 2 שני העולמות הינם ניתנים לאימות וניתן לוודא אותם בצורה ניסיונית – העולם החיצוני הניתן לצפייה והתבוננות והעולם הפנימי הניתן לצפייה והתבוננות עצמית.
אתה יכול להוכיח דברים ואתה יכול להוכיח דברים בעולם הפנימי.
במקרה הראשון על-ידי התבוננות ובמקרה השני על-ידי התבוננות עצמית. בהתייחס למקרה השני, כל מה שהעבודה הזאת מלמדת לגביי מה שאתה חייב להבחין בו, ולתפוש בפנימי הינו כזה שניתן לוודא אותו ולאמת אותו על-ידי התבוננות עצמית.
וככול שאתה פותח יותר את העולם הפנימי הזה הנקרא " ע צ מ ך "
ככה אתה תבין יותר כי אתה חי בשני 2 עולמות ובשתי 2 מציאויות.
בשתי סביבות – חיצונית ופנימית.
ובדיוק כפי שהנך חייב ללמוד לגביי העולם החיצוני (ואשר הינו ניתן לצפייה) איך ללכת בזה,
איך לא ליפול מצוקים לתהום או לשוטט ולנדוד לתוך ביצות ושטחים מסוכנים,
כיצד לא להתרועע עם אנשים רעים, לא לאכול רעל וכד'
על-ידי האמצעים של העבודה הזאת והיישומים שלה, אתה מתחיל ללמוד כיצד ללכת בתוך העולם הפנימי הזה.
ואשר זה נפתח באמצעים של התבוננות עצמית.
תן לנו לקחת לדוגמא שתי 2 מציאויות שונות אלו, ואשר להן שייכות צורות די שונות אלו אמתות .
תן לנו להניח כי האדם נמצא במסיבת משתה ערב, וכול מה שהוא הינו שומע, טועם ושותה ומריח
ונוגע בו, שייך למציאות הראשונה. וכול מה שהוא הינו חושב, מרגיש וחש ודברים אשר הוא אוהב ולא אוהב וכד' שייכים למציאות השנייה, הוא נוכח בשתי 2 מסיבות – משתה ערב, הנרשמות בצורה שונה, אחת פנימית ואחת חיצונית.
וכול ההתנסויות שלנו הינם אותו דבר בדרך הזאת,
עמוד 49
ישנה ההתנסות החיצונית ותגובת הריאקציה הפנימית שלנו לזה, ואשר הינה מאוד אמתית ?
איזה רישום, בקצרה יוצר את החיים האישיים שלנו ? המציאות החיצונית או הפנימית ?
האם זה נכון ואמתי להגיד כי זה העולם הפנימי ?
האם זהו הינו העולם הפנימי אשר בו אנחנו עולים ונופלים ואשר בו אנחנו מתנדנדים בהמשכיות קדימה ואחורה ואנחנו נזרקים בסביבתו, ואשר בו אנחנו שורצים ורוחשים על-ידי נחילים רבים של מחשבות שליליות ומצבי רוח,
ואשר בהם אנחנו מפסידים ומקלקלים את הכול ובכך אנחנו מטלטלים ומתנדנדים סביב ונופלים,
ומבלי אפילו להבין כי ישנו עולם פנימי ואר בו אנחנו חיים כל הזמן.
עולם פנימי זה אנחנו יכולים להכיר ולהגיע לדעת רק על-ידי התבוננות עצמית.
ואז, רק אז, אנחנו יכולים להתחיל לתפוש כי כל חיינו אנחנו עשינו טעות בלתי רגילה, כי כל מה שלקחנו כ"עצמי" באמת נפתח לתוך עולם, ובעולם הזה אנחנו צריכים ללמוד כיצד לראות,
ומהסיבה הזאת ולתכלית מטרה זאת האור הינו הכרחי ונחוץ,
וזה באמצעים של התבוננות עצמית אשר אור זה הינו נרכש.
הערה מוספת :
תנו לי להציג את העניין בדיאגראמה הבאה להלן,
דיאגראמות הן מועילות כי האחד יכול לזכור אותן בקלות, וכך הן יכולות לפעול כאמצעי להיזכרות ברעיונות.
עולם פנימי (מה שהנך קורא לו 'עצמך' ) עולם חיצוני (מה שהנך קורא לו מציאות)
התבוננות עצמית 'אני' 5 החושים
הכנסייה המבצר
בהתייחס לעולם הפנימי, ומה שחוסם לנו את המגע שלנו עם זה, זהו הינו כל מה שהעבודה שלנו מלמדת כי אנחנו חייבים ללמוד להיאבק עימו – אישיות מזויפת ושקרית וכך הלאה, וכול הדברים השגויים הללו בתוך עצמנו יוצרים ונותנים צורה כפי שזהו הינו, לענן עבה ורחב ואשר מונע אותנו מהמגע הנכון עם ההשפעות אשר מגיעות אלינו מן העולם הפנימי.
כאשר העבודה נותנת צורה ויוצרת נקודה ברורה או " אורגניזם " בשימוש וזה מתחיל לעשות יחסים עם ה"עולם הפנימי" , ולזה אני קורא " כנסיה " ברגע זה.
וזה בהשוואה למה שאנחנו צריכים לתת לו צורה כלפיי החיים החיצוניים, כלומר מה שאני קורא לו כאן " מבצר "
וזה הוסף בגלל השיחה אשר נגרמה ונבעה לאחר שקראו את הכתוב מעלה, בפגישה בשבת האחרונה ב "בירדליפ".
והדבר הכי חשוב לתפוש אותו זה כי אנחנו חיים בשני 2 עולמות או בשתי 2 מציאויות שונות,
האחת נראית על-ידי החושים והשנייה מתגלה רק דרך העבודה על עצמך – דרך טיהור הרגשות מהאישיות המזויפת או השקרית, והארגון או הסידור הנכון של התודעה והשכל דרך הרעיונות של העבודה.
אז, מחשבה יחסית זאת, נעשית אפשרית ומערכת ראויה של מחשבה נבנית.
עמוד 50
" בירדליפ " 30 לחודש יולי 1941
הרעיון של טרנספורמציה בעבודה
חלק - 1
כפי שחלק ממכם יודעים, זה הוצע על-ידי אדון אוספנסקי
כי אפשר לקרוא לעבודה הזאת בשם " פסיכו – טרנספורמציה " הרעיון של העבודה הינו :
טרנספורמציה פסיכולוגית – הטרנספורמציה של עצמך.
טרנספורמציה משמעותה שינוי של כל דבר לדבר שונה. לימודי כימייה הינם לטרנספורמציה האפשרית של חומר,
ישנן טרנספורמציות ידועות היטב של חומר. לדוגמא, סוכר יכול להפוך על-ידי טרנספורמציה לאלכוהול,
ואלכוהול לחומץ על-ידי פעולתה של התסיסה, וזוהי הינה טרנספורמציה של חומר מולקולרי אחד לחומר מולקולרי אחר.
בכימיה החדשה של האטום והיסודות, רדיום עושה טרנספורמציה וממיר את עצמו באיטיות לעופרת.
וכפי שהנכם יודעים הטרנספורמציה של מתכת בסיסית לזהב,
תמיד חלמו עליה כאפשרית על-ידי האלכימאים של העבר. אבל לרעיון זה לא תמיד הייתה משמעות מילולית,
כי שפת האלכימיה השתמשו בה על-ידי בתי-ספר סודיים של לימוד כהתייחסות לאפשרות ההמרה
או הטרנספורמציה של האדם לסוג חדש של אדם.
האדם כפי שהוא הינו זה הינו האדם המכאני המשרת את הטבע והמקורקע באלימות – והיה מיוצג על-ידי מתכת בסיסית, וההמרה או הטרנספורמציה של מתכת בסיסית לזהב מיוחסת לטרנספורמציה אפשרית זאת הגלומה וחבויה בתוכו.
בכתבי הקודש הרעיון של האדם המכאני המתואר כזרע אשר יכול לצמוח ולגדול ישנה את אותה החשיבות,
כפי שהינו גם כן הרעיון של לידה מחדש, של האדם אשר נולד מחדש.
וכפי שהנכם יודעים במערכת זאת של לימוד, האדם הינו שמתייחסים אליו כמפעל בעל שלוש 3 קומות ואשר לוקח פנימה שלושה 3 מזונות – מזון רגיל בקומה הנמוכה יותר של המפעל, אוויר בקומה השנייה, ורשמים בקומה השלישית.
האוכל אשר אנחנו אוכלים עובר טרנספורמציה רציפה. התהליך של החיים הינו טרנספורמציה.
כל דבר חי, הינו חי על-ידי טרנספורמציה של דבר אחד לתוך דבר אחר,
הצמח עושה טרנספורמציה לאוויר ולמים ולמלחים מהאדמה ולתוך חומר חדש – לתוך מה שאנחנו קוראים לו תפוחי אדמה ושעועית ואפונה ואגוזים ופירות וכד' - וזה על-ידי הפעולה של אור השמש והתססה.
השכבה החיה הרגישה משתרעת על הארץ ואשר מוליכה כוח ועוצמה מן היקום – ואלו הינם
החיים האורגאניים – וזהו הינו איבר טרנספורמציה רחב וענקי.
כאשר אנחנו אוכלים המזון הזה הינו מומר ברציפות, שלב אחר שלב, לתוך כל החומרים אשר נחוצים והכרחיים לקיומנו,
עמוד 51
וזה נעשה על-ידי המוח-שכל-תודעה הנקרא המרכז האינסטינקטיבי ואשר שולט בעבודה הפנימית של האורגניזם ויודע כמובן הרבה יותר מאיתנו על כך. אנו יכולים להבין כי כאשר נלקח מזון העיכול מתחיל, עיכול הינו טרנספורמציה.
המזון משתנה למשהו שונה בבטן. וזהו הינו רק השלב הראשון של הטרנספורמציה של המזון והמיועד בעבודה לציין את המעבר של התו ד ו – 768 ל, ר ה – 384 .
וזה יהיה מספק להשתמש בשלב ראשון זה בדוגמא ומבלי שנמשיך הלאה.
זהו הינו שלב אשר כולם יכולים להבין ללא קושי.
כולם יכולים לראות כי המזון הנלקח לתוך התא הינו הנמוך ביותר אשר במפעל שלושת 3 הקומות – כלומר הארוחות
אשר אנחנו אוכלים – והעוברות טרנספורמציה.
עכשיו נניח כי המזון עובר לתוך הבטן ושום דבר לא קורה : מה אז ?
הגוף, ואשר הינו כמו עיירה אדירה, לא ייעשה עם זה כל מגע,
וכיצד אז יכולה חתיכת בשר או תפוח אדמה שאינם מעוכלות להיכנס לתוך זרם הדם
ולספק את החומר הטהור העדין הנחוץ וההכרחי נגיד למוח ?
מצב סיטואציה זה הוא הינו פחות או יותר המקרה, בכול מקרה בהתייחסות למזון השלישי,
המזון של הרשמים. הרשמים הם הנכנסים ונותרים בלתי מעוכלים – זהו הינו, כי אין כאן כל המרה – טרנספורמציה. הרשמים נכנסים פנימה בתור – ד ו-48 ועוצרים.
מלבד כמות מאוד קטנה של טרנספורמציה, שום דבר לא קורה איתם,
ואין כל טרנספורמציה של רשמים אשר הינה מספיקה והולמת וזה לא הכרחי ונחוץ למטרתו של הטבע
כי האדם אמור וצריך להמיר – לעשות טרנספורמציה לרשמים.
אבל,
האדם יכול לעשות המרה לרשמים שלו בעצמו, באם יש לו ידע מספק ומספיק והוא מבין למה ומדוע זהו הכרחי ונחוץ.
רוב האנשים חושבים כי החיים החיצוניים יתנו להם את מה שהם מתאווים אליו ומחפשים.
החיים באים ומגיעים פנימה כרשמים ד ו-48 .
ההכרה וההבנה הראשונות של המשמעות של העבודה הזאת זה להבין כי החיים הנכנסים ומגיעים פנימה כרשמים חייבים לעשות להם המרה – טרנספורמציה ואין דבר כזה כמו ' חיים חיצוניים' .
מה שאתה כל הזמן הינו ר ש מ י ם .
אתה רואה אדם אשר לא אוהב , זהו הינו כי אתה מקבל רשמים מהטבע שלו ,
אתה רואה אדם אשר אתה אוהב – וזה כי הנך מקבל שוב פעם רשמים, החיים הינם רשמים,
לא דבר חומרי יציב וקבוע או סולידי וכפי שאתה מניח ומאמין כי זוהי הינה המציאות. המציאות שלך הינה הרשמים שלך.
אני יודע כי רעיון זה הינו מאד קשה לתפישה. זה יוצר מקום חצייה או מעבר קשה מאד.
אתה אולי בטוח כי החיים קיימים רק כך, ולא כרשמים שלך.
האדם אשר אתה רואה היושב בכיסא ולבוש חליפה כחולה ומחייך ומדבר, ואתה חושב כי זהו הינו אמתי,
לא – אלו הם הינם הרשמים שלך ממנו ואשר הם אמתיים בשבילך.
באם אין לך כל ראייה אז לא היית רואה אותו. באם לא היו לך אוזניים אז לא היית שומע אותו.
החיים נכנסים פנימה בתור רשמים. וזהו הינו כאן שזה אפשרי לעבוד על עצמך – אבל רק באם אתה מכיר בכך ותופש
כי מה שהנך עובד עליו אלו לא החיים החיצוניים אלא הרשמים אשר אתה מקבל.
אלא אם כן אתה יכול לתפוש את זה, אתה אף פעם לא תבין את המשמעות, של מה שנקרא בעבודה ' השוק המודע הראשון' . שוק זה מתייחס לרשמים אשר הינם כל מה שאנחנו יודעים מהעולם החיצוני ואשר אנחנו לוקחים פנימה כדברים מעשיים וכאנשים אקטואליים.
אף אחד לא יכול לעשות טרנספורמציה ולהמיר את החיים החיצוניים אבל כולם יכולים לעשות טרנספורמציה ולהמיר את החיים הפנימיים שלהם, כלומר את המזון השלישי והגבוה ביותר הנלקח פנימה במפעל בן שלוש 3 הקומות.
ומהסיבה הזאת המערכת הזאת של הלימוד אומרת כי זה הכרחי ליצור סוכנות של המרה – טרנספורמציה בנקודה של הלקיחה הפנימית של הרשמים.
עמוד 52
זוהי הינה המשמעות של העבודה בהתייחסות של האור של הטרנספורמציה הפסיכולוגית,
וזוהי הינה הנקודה אשר בה מתחילה העבודה, וזה נקרא ' השוק המודע הראשון '
כי זהו הינו משהו אשר לא נעשה בצורה מכאנית. זה לא קורה מכאנית – וזהו הינו, כי זה צריך מאמץ מודע.
אדם אשר מתחיל להבין מהי משמעותו של זה, באותו הזמן מתחיל להיות כבר לא עוד אדם מכאני.
טבע של שירות או טבע משרת, אדם ישן רק בשימוש על-ידי הטבע בשביל התכליות שלו עצמו ואשר אינם בתוך האינטרס או העניין של בני האדם.
באם אתה עכשיו חושב על המשמעות או על הסיבה של כל מה שלימדו אותך לעשות בדרך של מאמץ,
המתחילה בהתבוננות עצמית, אתה תראה מעבר לכול ספק, כי כל דבר בצד הפרקטי של העבודה הזאת,
מתייחס אל טרנספורמציה של רשמים, עבודה על רגשות נגטיביים, עבודה על מצבי רוח כבדים, עבודה על הזדהות,
עבודה על שקילה והתייחסות, עבודה על שקר פנימי, עבודה על דמיון, עבודה על 'אניים' קשים, עבודה על הצדקה עצמית, עבודה על מצבים של שינה וכך הלאה.
והם כולם קשורים בלעשות טרנספורמציה לרשמים ולתוצאות שלהם.
אז אתה אמנם תסכים כי באיזה שהוא אופן העבודה על עצמך הינה מושווית לעיכול, באופן בו העיכול הינו טרנספורמציה. איזה שהיא סוכנות ממירה טרנספורמטיבית חייבת להיווצר, וחייבים ליצור אותה בהכנסה ובקבלה פנימה של רשמים.
וזהו הינו השוק המודע הראשון והוא ניתן עם התיאור הכללי של ' לזכור את עצמך ' .
באם אתה יכול בדרך ההבנה של העבודה, לקחת את החיים כעבודה, ואז הנך במצב של זכירה עצמית, ומצב זה של מודעות מוביל לטרנספורמציה – המרה של רשמים – ורק לחיים וכפי שהנך מתייחס ומחשיב את עצמך.
וזה הינו כי החיים כבר לא פועלים עליך יותר בדרך הישנה ואתה מתחיל להבין ולחשוב בדרך חדשה.
זוהי ההתחלה של טרנספורמציה שלך עצמך, כי כל עוד אנחנו חושבים באותה הדרך,
ואנחנו לוקחים את החיים פנימה באותה הדרך, ושום דבר לא משתנה בתוכנו,
להמיר ולעשות טרנספורמציה לרשמים של החיים זה להמיר ולעשות טרנספורמציה לעצמך.
ורק דרך חדשה לחלוטין של חשיבה יכולה לעשות כזה אפקט ולהשפיע כזאת השפעה.
כל העבודה הזאת הינה כדי לתת לך דרך חדשה לחלוטין של חשיבה. ותנו לי לתת לכך דוגמא,
אתה נאמר בעבודה כי באם אתה שלילי אז זה תמיד באשמתך שלך עצמך.
כל הסיטואציה כפי שהיא נרשמת על-ידי החושים חייבים לעשות לה טרנספורמציה ולהמיר אותה,
אבל כדי להבין זאת, זה נחוץ והכרחי להתחיל לחשוב בדרך חדשה לחלוטין.
ואתם כולכם יכולים להבין כי החיים גורמים לנו בהמשכיות להגיב כלפיהם, וכול התגובות או הריאקציות בחיים שלנו, ובחיים האישיים שלנו עצמנו. כדי לשנות את החיים של האחד זה לא לשנות את הסיבות החיצוניות : זה לשנות את הריאקציות – את התגובות של האחד, אבל אלא אם כן אנחנו יכולים לראות כי החיים החיצוניים באים ומגיעים פנימה בתור רשמים ואשר גורמים לנו להגיב בדרך סטריאוטיפית, אנחנו לא יכולים לראות היכן הנקודה של השינוי האפשרי מגיעה ובאה פנימה היכן שזה אפשרי לעבוד.
באם התגובות או הריאקציות אשר יוצרות את חייך האישיים שלך עצמך הינם בעיקרן נגטיביות אז אלו הם הינם חייך, החיים שלך הינם בעיקר מאסה של תגובות נגטיביות לרשמים אשר מגיעים פנימה כול יום, והטרנספורמציה של רשמים ככה שהם לא תמיד עושים פרובוקציות או מעוררים ומסיטים או מתגרים בגרימת תגובות נגטיביות וזוהי הינה המשימה
של האחד באם האחד רוצה לעבוד על עצמו.
אבל,
בשביל זה התבוננות עצמית בנקודה היכן שהרשמים נכנסים אלינו היא הינה הכרחית, ואז האחד יכול לתת לרשמים ליפול בדרך נגטיבית מכאנית או לא, באם לא אז זהו להתחיל לחיות יותר במודע, באם האחד נכשל בלעשות המרה של רשמים ברגע כניסתם, האחד תמיד יכול רק לעבוד על התוצאות של רשמים אלו.
עמוד 53
ולמנוע אותם מכך שיהיה להם את האפקט המכאני המלא. כל אלו דורשים תחושה ורגש מוגדר או בטוח,
והערכה מוגדרת וברורה של העבודה, כי זה אומר החייבים את העבודה להביא ולקדם קדימה לנקודה הזאת היכן שנכנסים הרשמים והם הינם מופצים מפוזרים ומחולקים בצורה מכאנית למקום הנהוג שלהם באישיות- כדי לגרום לתגובות הריאקציה השונות.
ואנחנו נדבר עוד הרבה יותר לגביי טרנספורמציה בשלב מאוחר יותר,
אבל זה יכול להיות מוסף כי שום רמה גבוהה יותר של השגה איננה אפשרית אלא אם כן ישנה טרנספורמציה – המרה.
והרעיון עצמו של טרנספורמציה מבוסס על העובדה כי רמות שונות קיימות ומתייחס
למעבר בין רמה אחת לרמה אחרת של הוויה.
אף אחד לא יכול להגיע ולהשיג רמה גבוהה יותר של התפתחות ללא טרנספורמציה.
" בירדליפ " 14 לחודש אוגוסט 1941
הרעיון של טרנספורמציה בעבודה
חלק - 2
האישיות אשר כולנו רוכשים מקבלת את הרשמים של החיים,
אבל היא לא עושה טרנספורמציה וממירה אותם בגלל שהיא הינה מתה.
באם הרשמים נופלים על מהות הם יומרו כי הם ייפלו על מרכזים.
אישיות הינה המושג המיושם על כל אשר אנחנו רוכשים (ואנחנו חייבים לרכוש אישיות) והאישיות מתרגמת רשמים
מכול צד של החיים בדרך מוגבלת ובצורה פרקטית וסטריאוטיפית בהתאם ולפי האיכות של זה ולפי ההתארגנות וההתאחדות וההשתייכות של זה.
האישיות מהבחינה הזאת הינה מושווית לעיתים בעבודה למזכירה היושבת בחדר הקדמי ומתמודדת ומתעסקת עם כל הדברים על-פי הרעיונות שלה עצמה.
יש לה מספר מילונים ואנציקלופדיות וספרי סימוכין וכד' הסובבים אותה והיא מחייגת לשלושת המרכזים – ואלו הינם המרכז השכלי, המרכז הרגשי והמרכז הפיזי – לפי ובהתאם לרעיונות המוגבלים שלה,
והתוצאה הינה כי המרכזים השגויים הלא נכונים הם תמיד בקירוב ולפיך לכן להם מחייגים.
וזה אומר כי הרשמים הנכנסים נשלחים למקומות הלא נכונים ומייצרים תוצאות לא נכונות.
חיי האדם תלויים במזכירה הזאת ואשר בצורה מכאנית מחפשת דברים בספרי הסימוכין שלה ומבלי כל הבנה לגביי מהי משמעותם האמתית ומעבירה אותם לפיכך מבלי שאכפת לה מה בכלל קורה, אלא היא חשה רק כי היא עושה את עבודתה ואת חובותיה.
זוהי הינה הסיטואציה הפנימית שלנו, מה שהינו חשוב להבנה באלגוריה הזאת, הינו כי האישיות הזאת אשר כולנו רוכשים וחייבים לרכוש, מתחילה לקחת שליטה על החיים שלנו, ואין כל ערך לדמיין כי זה קורה רק לאנשים מסוימים, זה קורה לכולם.
מי שלא נהיה, אנחנו מוצאים את עצמנו דרך התבוננות עצמית כנכפים על-ידי מספר קטן מסוים של דרכים אופייניות בתגובות לרשמים המגוונים המרובים של החיים הנכנסים, תגובות מכאניות אלו מושלות בנו.
כולם נמשלים על-ידי הסדרה שלהם עצמם של תגובות לרשמים וזה הוא – לחיים .
באם הנך מהפכן או שמרן או טוב או רע.
עמוד 54
באופני החישה הרגילים, והתגובות האלו אשר הם הינם חייך, האנושות היא הינה מכאנית באופן הזה.
האדם יוצר ונותן צורה בתוכו למספר תגובות אשר הוא לוקח ומחשיב אותן כעצמו והתנסויות החיים שלו הינן התוצאה שלהן, באם אתה יכול להירגע מספיק בצורה פיזית ולהשליך או להפיל ולזרוק הרחק בצורה מנטאלית את כל הרעיונות של עצמך (ואשר זוהי התרגעות מנטאלית) אתה תהיה יכול לראות ל, מה אני מתכוון.
אתה תראה כי כפי שזהו הינו ישנם מתחתך מספיק דברים – כלומר דברים חיצוניים ממך – וכי אתה ממשיך לקחת אותם הלאה כעצמך, במצב פסיבי שכזה הנך יכול לראות אותם במעומעם. במבט הראשון זה נראה כי הם הינם מעליך,
ומיד אתה מותח את שרירייך ומתחיל לדבר ואתה הופך להיות הם, והם הופכים להיות אתה ואתה הופך להיות הם.
ומשמה אתה ממשיך והולך הלאה. אבל אתה חייב לנסות לא לעשות את התרגיל הזה יותר מדיי בהתחלה.
למעשה הם הינם ממש כמו מכונות קטנות אשר אוחזות ותופשות ולוכדות ומתעקשות לקחת עליך שליטה
ודורשות כי אתה צריך להיכנס ולהשתמש בהן שוב ושוב, והם מופעלות ונדלקות לתנועה על-ידי המזכירה הזאת.
וזהו הינו על-ידי הדרך ההרגלית- דרך ההרגל אשר דרכה המזכירה הזאת מגיבה לרשמים,
והתגובות אשר עוקבות ואותן אנחנו לוקחים כ, ה "חיים".
אנחנו לוקחים את התגובות שלנו לאדם כ 'הוא' או 'היא', כל החיים – זהו הינו החיים החיצוניים.
ואשר הם הינם מה אשר אנחנו בדרך כלל חושבים כי ה "חיים" הם הינם – כלומר מה שאנחנו רואים ושומעים,
וזה לכול אדם, התגובות שלו או שלה לרשמים המגיעים ובאים פנימה מזה.
וכפי שאמרתי בשיחה האחרונה, זוהי הינה שגיאה גדולה לחשוב כי מה שנקרא ה "חיים",
הינו משהו מקובע וקבוע ויציב וסולידי ואותו הדבר בשביל כולם, כי לאף אחד אין את אותם הרשמים של החיים,
החיים הם הינם הרשמים שלנו של זה, ואת אלו – ניתן להמיר ולעשות לכך טרנספורמציה.
אבל, כפי שנאמר, זהו הינו רעיון מאד קשה להשגה.
מכיוון שההיפנוזה של החושים הינה כה עוצמתית, אנחנו לא יכולים לעזור או למנוע את זה,
כי זה רק החושים שלשנו אשר מחברים אותנו ונותנים לנו מציאות.
אז החיים הפנימיים שלנו, החיים האמתיים שלנו של מחשבה ותחושה ורגש, נותרים ונשארים עמומים לתפישות שלנו. ועדיין, באותו הזמן, אנחנו יודעים היטב כי זה היכן שאנחנו באמת חיים בו – וזה בתוך המחשבות והתחושות והרגשות שלנו.
כדי לבסס נקודה זאת בעבודה ולעשות את זה יותר אמתי מאשר החיים, אנו חייבים להתבונן בעצמנו
ולעשות את החיים הפנימיים שלנו של מחשבות ורגשות ותחושות לעובדה יותר עוצמתית
מאשר איזה שהיא עובדת אשר ניתנת על-ידי החושים שלנו.
וזוהי הינה ההתחלה של המרה – טרנספורמציה.
האחד איננו יכול להמיר איזשהו דבר בתוך עצמו באם האחד הינו דבוק ומודבק על-ידי החושים.
וכפי שאמרתי בשיחה האחרונה, העבודה מלמדת כי באם אתה נגטיבי,
זוהי אשמתך שלך בעצמך – נקודת המבט החושית הינה כי אדם זה או אחר בעולם החיצוני,
ואשר אתה שומע או רואה באמצעות עיניים או אוזנייך, הם הינם האשמים.
אדם זה אתה תמיד תאשים כי היא או הוא עושה ככה או מדבר ככה ואותו צריך להאשים.
אבל למעשה ממש באם אתה נעשה נגטיבי אז מה שאתה צריך לעבוד עליו ולהתבונן בו הינו הרגש הנגטיבי הזה,
ואשר מפריע ומתפרץ לתוך חייך עם עצמו ולתוך חייך הפנימיים – וזה הינו לתוך המקום הפנימי הבלתי נראה
והיכן שאתה באמת קיים, ההוויה האמתית שלך היא הינה בתוך העולם הבלתי נראה הפנימי שלך עצמך.
האם הנך רוצה להתווכח עם נקודה זאת ?
ובכן, האם המחשבות והתחושות והרגשות והתקוות והאכזבות והייאוש אשר יש לך הם הינם פחות אמתיים בשבילך
מאשר השולחן והכיסאות בחדר האוכל שלך ?
אתה עשוי להיות מאוד מזוהה עם הכיסאות והשולחן המסוימים שלך,
אך אפילו כך זה לא הרגשות שלך לגביי השולחן והכיסאות האלו אשר הם אמתיים בשבילך.
כי נניח ואתה חולה וחש כי המוות קרב אלייך, האם הנך עדיין מוטרד לגביי הכיסאות ?
עמוד 55
כמובן שלא. ולמה ? כי אין לך יותר כל רגשות לגביי הכיסאות, התחושות והרגשות אלו הן הדרכים שלך להזדהות,
ואשר גורמים לך לחשוב כי דבר זה או אחר הינו חשוב, וזה איננו הדבר אשר אותו אתה רואה עם העיניים הפיזיות שלך.
נניח למשל כי האדם מבחין שהוא מזדהה נגיד עם הרהיטים שלו, האם אתה חושב כי הוא חייב להיפטר מהרהיטים שלו במטרה להשתנות ?
כמובן שלא. זה יהיה כה טיפשי, מה שהוא יכול לשנות זה את זה שהוא מזוהה כל כך הרבה,
באם הוא עובד על זה ומתחיל לעשות טרנספורמציה לזה בתוך עצמו,
הוא עדיין ייהנה מהרהיטים שלו אבל הוא לא יתאבד באם הם נהרסו באש, האם הנכם רואים את ההבדל ?
אתה לא יכול לעשות טרנספורמציה ולהמיר את החיים, אבל אתה יכול לעשות טרנספורמציה ולהמיר את הדרך אשר בה אתה לוקח את החיים.
השוק המודע הראשון משמעותו עבודה על עצמך באופן כללי.
הנקודה של העבודה הזאת היא לנסות לתת לעצמך את השוק הזה,
וכול דבר אשר מדברים עליו במערכת הזאת בצד הפרקטי
שייך לשוק המודע הראשון – אי הזדהות, ואי שקילה וכן הלאה.
וזה עשוי להוביל לרגע אמתי של זכירה עצמית – כפרס.
ואז לאדם יש תובנות והתבוננות לתוך מה שהאחד חייב לעשות והכרה ותפישה והבנה של האמת של העבודה.
אבל,
העבודה חייבת להיעשות ברוח של העבודה- וזוהי הינה בחישה וברגש ובאופן ובהערכה של העבודה.
וזה חייב להיכנס לתוך כל מאמץ של העבודה, כי אף אחד לא יכול לעבוד בשביל עצמו לבד,
אחרת התוצאות רק הולכות לתוך אישיות שקרית מזויפת וכך לתוך ערך של שווי או מצוינות .
האדם חייב לעבוד מאהבת העבודה.
וזה מביא למעלה את ה – מימן 12 למקום של הרשמים הנכנסים.
רשמים נכנסים הם הינם מימן 48, והם אינם יכולים לעבור למימן 24 ללא מימן 12,
בתור כוח אקטיבי ופעיל. באם מימן זה הינו נוכח במקום של קבלת הרשמים – זהו הינו במקום
היכן שאנחנו מודעים - מימן 48 אשר מגיע פנימה הוא הינו כוח פסיבי,
הוא עובר ל - מימן 24 והשילוש הינו מושלם על-ידי פחמן 12.
מימן 12 איננו נוכח בטבעיות בנקודה הזאת במכונה האנושית, זה צריך להיות מובא למעלה לנקודה זאת,
באם האדם לוקח את החיים כרגילים ובדרך הרגילה – וזהו הינו תמיד לקבל את הרשמים באותה הדרך המכאנית ולדבר ולפעול מהם בדרך מכאנית – אז שום דבר לא יכול להשתנות באדם.
אנשים כגון זה אינם יכולים להתפתח, הם לא רואים היכן מונחת הנקודה של לעבוד על עצמם.
הם חושבים כי העבודה היא הינה משהו מחוץ להם.
האדם חייב להביא מימן עוצמתי מאוד לנקודה היכן שהרשמים מגיעים ובאים פנימה וזהו הינו - מימן 12.
עמוד 55
כמובן שלא. ולמה ? כי אין לך יותר כל רגשות לגביי הכיסאות, התחושות והרגשות אלו הן הדרכים שלך להזדהות,
ואשר גורמים לך לחשוב כי דבר זה או אחר הינו חשוב, וזה איננו הדבר אשר אותו אתה רואה עם העיניים הפיזיות שלך.
נניח למשל כי האדם מבחין שהוא מזדהה נגיד עם הרהיטים שלו, האם אתה חושב כי הוא חייב להיפטר מהרהיטים שלו במטרה להשתנות ?
כמובן שלא. זה יהיה כה טיפשי, מה שהוא יכול לשנות זה את זה שהוא מזוהה כל כך הרבה,
באם הוא עובד על זה ומתחיל לעשות טרנספורמציה לזה בתוך עצמו,
הוא עדיין ייהנה מהרהיטים שלו אבל הוא לא יתאבד באם הם נהרסו באש, האם הנכם רואים את ההבדל ?
אתה לא יכול לעשות טרנספורמציה ולהמיר את החיים, אבל אתה יכול לעשות טרנספורמציה ולהמיר את הדרך אשר בה אתה לוקח את החיים.
השוק המודע הראשון משמעותו עבודה על עצמך באופן כללי.
הנקודה של העבודה הזאת היא לנסות לתת לעצמך את השוק הזה,
וכול דבר אשר מדברים עליו במערכת הזאת בצד הפרקטי
שייך לשוק המודע הראשון – אי הזדהות, ואי שקילה וכן הלאה.
וזה עשוי להוביל לרגע אמתי של זכירה עצמית – כפרס.
ואז לאדם יש תובנות והתבוננות לתוך מה שהאחד חייב לעשות והכרה ותפישה והבנה של האמת של העבודה.
אבל,
העבודה חייבת להיעשות ברוח של העבודה- וזוהי הינה בחישה וברגש ובאופן ובהערכה של העבודה.
וזה חייב להיכנס לתוך כל מאמץ של העבודה, כי אף אחד לא יכול לעבוד בשביל עצמו לבד,
אחרת התוצאות רק הולכות לתוך אישיות שקרית מזויפת וכך לתוך ערך של שווי או מצוינות .
האדם חייב לעבוד מאהבת העבודה.
וזה מביא למעלה את ה – מימן 12 למקום של הרשמים הנכנסים.
רשמים נכנסים הם הינם מימן 48, והם אינם יכולים לעבור למימן 24 ללא מימן 12,
בתור כוח אקטיבי ופעיל. באם מימן זה הינו נוכח במקום של קבלת הרשמים – זהו הינו במקום
היכן שאנחנו מודעים - מימן 48 אשר מגיע פנימה הוא הינו כוח פסיבי,
הוא עובר ל - מימן 24 והשילוש הינו מושלם על-ידי פחמן 12.
מימן 12 איננו נוכח בטבעיות בנקודה הזאת במכונה האנושית, זה צריך להיות מובא למעלה לנקודה זאת,
באם האדם לוקח את החיים כרגילים ובדרך הרגילה – וזהו הינו תמיד לקבל את הרשמים באותה הדרך המכאנית ולדבר ולפעול מהם בדרך מכאנית – אז שום דבר לא יכול להשתנות באדם.
אנשים כגון זה אינם יכולים להתפתח, הם לא רואים היכן מונחת הנקודה של לעבוד על עצמם.
הם חושבים כי העבודה היא הינה משהו מחוץ להם.
האדם חייב להביא מימן עוצמתי מאוד לנקודה היכן שהרשמים מגיעים ובאים פנימה וזהו הינו - מימן 12.
המשך :