עמוד 64
תן לנו לקחת שיחה זאת כבסיס של ניסיון לדבר על   מ ש מ ע ו ת .
למרות כי האנשים אינם תופשים זאת או בהכרח מבינים, הם חיים על-ידי משמעות וכאשר הדברים הופכים להיות חסרי משמעות הם חשים מחוסרי תקווה ומחוסרי ערך. החיים נותנים משמעות מסוימת,
אחרת כולם היו בלתי יכולים לחיות או מרגישים כי התאבדות היא עדיפה,
המשמעות אשר החיים נותנים היא לא פרמננטית – תמידית. אולי כולכם הבחנתם בזה, דמיון מחזק ומעלה משמעות,
אבל,
המציאות נוטה להתיש את זה. אין כל התאמה וכול הסכמה בין דמיון למציאות כמובן.
האחד אף פעם לא יכול לעבור לתוך השני, כי הם דברים שונים לחלוטין.
זה לוקח לאנשים זמן ארוך לראות זאת – כלומר שהדמיון אף פעם אי אפשר למלא אותו במציאות.
הדמיון הוא במישור אחד והמציאות באחר. בכול מקרה, רוב האנשים מקבלים כמות גדולה של משמעות מדמיון בלבד. הדמיון מזין משמעות, זהו הינו מקור אחד למשמעות. אבל המשמעות אשר נוצרת על-ידי הפעולה של דמיון איננה מתאימה למציאות, מהצד השני למציאות עצמה ישנה המשמעות שלה עצמה, למעשה לגמרי נפרדת מהדמיון, לדוגמא,
ארוחת ערב טובה הינה "מציאות" ולא דמיון. יש לזה משמעות בפני עצמו,
באם אתה מנסה להפריד משמעות הנגזרת מהדמיון ומשמעות הנגזרת מן החיים – זהו הינו מהמציאות אשר מדברים על האופן הרגיל של המילה – אתה מתחיל לראות את ההבדל הגדול בין שני 2 מקורות אלו של משמעות.

תן לנו לשקול אמרה זאת : " אתה הרסת את כל האשליות שלי "
אמרה זאת נאמרת כמושג של סבל ושל זה כי פגעו בך ונהגו בך שלא כראוי ועל רקע של מישהו אשר פגע בך כהוגן וכי אתה הרוס מזה.
אשליה מונחת בדמיון.
אם כל המשמעויות אשר משכת וגזרת מהדמיון שלך נהרסות, האם זהו אובדן ?
התשובה הינה : כן, ולא.
זה אפשרי למדיי להרוס את המשמעות של האדם באלימות רבה מדיי ולעשות נזק.
ועדיין, משמעות הנגזרת מדמיון בסופו של דבר רק מסבכת את החיים, ולעיתים קרובות מאוחר יותר,
למעשה מונעת ממש מאיזושהי סיטואציה אמתית ומערכות יחסים מלהתפתח.
כאשר אני עשיתי לראשונה את ההתחלה החדשה הפרטית שלי לתוך החיים – זהו כאשר אני לראשונה התקדמתי פחות
או יותר באופן עצמאי (כפי שהנחתי ) לתוך העולם – ולא היה לי כל מושג כי הדמיון שלי לגביי החיים
והאנשים הינו שונה באיזושהי דרך מהמציאות ומהניתן להשגה מכך.
וזהו כמובן שום דבר בלתי רגיל, אני לא מתייחס לעצמי כיוצא דופן או בלתי רגיל בזה שהייתה לי כזאת גישה,
בגיל ההוא הייתי בעיקר בדמיון,
וזהו הינו כדי להגיד כי המשמעות שלי נגזרה בעיקר מהמקור ההוא, כתוצאה ההתנסות שלי הייתה כמו "חלום" .
על-ידי מושג זה אני מתכוון שהמציאות לא תאמה לדמיון, ומאז כי הייתי בעיקר בדמיון הכול היה כמו "חלום",
למעשה בעובדה הייתי "חולמני", אני לא הייתי שם, אני לא הייתי בבית, אני תמיד הייתי בחוץ,
אבל באם המשמעות שלך מקבלת צורה ונוצרת בדמיון אז אתה חי כל הזמן בדמיון.
אז זה הינו כך שהחיים הינם דבר לא נעים ואשר הינו רחוק והרחק.
המציאות הינה לא אמתית, ובעובדה אתה לא יכול לבוא במגע עם המשמעות אשר המציאות מציעה לך.
ואם שמעתם אותי אומר לעיתים קרובות כי לכול אחד יש את אשת חלומותיו או את גבר חלומותיה, חלומות כאלו הינם מוגברים ומועצמים בימים אלו בדרכים רבות.

עמוד 65
על-ידי הקולנוע, נובלות (נובלות הן יצירות ספרות רומנטיות) וכך הלאה.
אבל, יצורי חלומות כגון אלו, ואשר נוצרו בדמיון, רק מזינים את עצמם על האנרגיות שלך עצמך,
מכיוון שהאנרגיות שלך עצמך נדרשות על-מנת לשמר אותם בחיים,
כל צורות הדמיון כגון אלו מושכות וגוזרות את הכוח והעוצמה שלהם ממך.
אבל, זה יהיה נכון למדיי להגיד כי ברוב האנשים זה קורה לעיתים קרובות ומקצה לקצה של החיים שלהם
ומתיש אותם בדרכים רבות ושונות, ועושה אותם לא מתאימים לאיזה שהם יחסים אמתיים או למגע נכון עם אנשים אמתיים, כפי שאתה יודע,
ד מ י ו ן  הינו אחד מהדברים אשר העבודה מדברת עליהם שצריך להיאבק בהם ולהילחם איתם בהמשכיות.
וישנם כמה משלים דרסטיים של העבודה לגביי דמיון ואשר חלק ממכם עשוי לזכור.
(אני אתן אותם במקום אחר) עכשיו, תן לנו לשוב לרעיון הזה ואשר הגיע על-ידי אדון אוספנסקי :
"האדם הינו בדרך כלל בחוץ ורק לעיתים נדירות הוא הינו בבית".
באם האדם הוא הינו בתוך הדמיון והמשמעויות של זה הוא אז הינו תמיד בחוץ, הוא לא בבית.
אדם כזה אינו רואה אותך, הוא רואה את החלום שלו עליך.
וזה לא בסיס מאוד מספק לאיזה שהם יחסים אמתיים.
צריך לעבור שוק אדיר כדי שהאדם יעבור מהמשמעות הנגזרת מהדמיון למשמעות אשר המציאות מציעה.
המציאות ביחס לכך, הינה במבט ראשון,
דבר קטן ועלוב בהשוואה לכול העושר של המשמעות אשר הדמיון מספק לאדם יום ולילה.
אתה יודע כי בעבודה מלמדים כי אתם צריכים לנסות לראות את עצמכם בנפרד מהדמיון שלכם על עצמכם
או בנפרד מהדמיון שלכם של עצמכם.
וזוהי הינה משימה מאוד ארוכה ומכאיבה ומתישה,
אתם עשויים לחשוב כי אתם מקסימים אבל לא להבחין כי אתם די גסי רוח ועצלנים תמיד.
ובדיוק באותה הדרך אתה חייב וצריך לראות את האחרים ללא דמיון, וזהו הינו גם כן מאוד קשה.
זה הדמיון אשר מעוור את כולם בכול כיוון, זה מעוור את כל המין האנושי.
אתם שמעתם את אחת מהאמרות של העבודה לגביי הדמיון בהתייחס למין האנושי באופן כללי.
זה משווה את האנושות לאנשים באולם של מראות מסתובבות,
מראות אלו הן כל כך מאורגנות עד כי כולם חושבים כי הם הולכים קדימה כלפיי איזו שהיא מטרה,
אבל למעשה ממש באופן אקטואלי
המראות מסתובבות והאנשים הולכים מסביב סביב במעגלים החוזרים על עצמם לעד.
וזהו הינו הדמיון אשר גורם לאנשים להאמין בהתקדמות.
הביטו והסתכלו רק על המאה הזאת !
ודמיון זה יש לו את שורשיו בדמיון של האנשים האינדיבידואליים את עצמם במשמעויות שקריות לחלוטין אשר הם לוקחים וגוזרים מהדמיון שלהם.
אנשים דמיוניים פוגשים אנשים דמיוניים, ואנשים דמיוניים לבושים פוגשים אנשים דמיוניים אחרים אשר הינם לבושים, ואנשים דמיוניים משוחחים באדיבות עם אנשים דמיוניים ואנשים דמיוניים מתחתנים עם אנשים דמיוניים ואנשים דמיוניים הורגים אנשים דמיוניים וכך הלאה.
ומאחר והאנשים מבוססים באישיות מזויפת או שקרית ולפיכך מבוססים בדמיונות,
אבל זה קשה למצוא את זה ללא העזרה של משהו ומישהו אשר איננו מבוסס על דמיון.
הפעולה של העבודה הזאת הינה להרוס בהדרגתיות משמעות דמיונית

עמוד 66
ולהחליף למשמעות אמתית. עבודה על עצמך מסמלת בין דברים אחרים את ההרס של דמיון.
כי העבודה זה להפוך את הצד האמתי של האדם להיות אקטיבי ולגדול, ואת הצד השקרי של האדם למוחלש ולהפכו לפסיבי. וזה נקרא להתעורר מהשינה.
אנו דיברנו לגביי המשמעות הנגזרת מן הדמיון ומשמעות הנגזרת מן המציאות.
ועכשיו אנחנו צריכים לדבר על המשמעות הנגזרת מן העבודה.

                                                            *                         *                          * 
                                                                   פרשנות לגביי משמעות
                                                                        חלק - 2
כול העבודה, כל הרעיונות בקשר לעבודה וכול מה שזה אומר לגביי האדם הישן ולגביי אפשרות ההתעוררות של האדם, לגביי החיים, ולגביי המכאניות, ולגביי מצבו הפנימי של האדם, ולגביי מאמצים על עצמך, ולגביי מודעות, ולגביי הוויה, ולגביי דרכי חשיבה חדשות ודרכי הבנה חדשות כדי לקחת דברים – כל אלו יכולים להפוך להיות המקור הגדול ביותר של משמעות אשר האדם יכול שיהיה לו ברשותו, המשמעות של העבודה זוהי הינה המשמעות שהאזוטריות והקונספטים הבלתי משתנים של זה לגביי האדם והאפשרות של הלידה מחדש הפנימית שלו – היכולים לתת לאדם ושייכים למסדר של רעיונות היכולים לעשות טרנספורמציה ולהמיר את כל המשמעויות אשר החיים נותנים לנו.
באם האדם מתחיל לקחת את החיים כעבודה, אז כל היחסים השלמים לקיום מתחילים להשתנות,
כי  מ ש מ ע ו ת  החיים השתנתה בשבילו.
הוא רואה את החיים באור אחר, לא כסיום או סוף או תכלית ומטרה אלא כ - א מ צ ע י ם,
וזה מאפשר לו לא להזדהות עם החיים ועם המקרים או האירועים שלהם כפי שהוא עשה בעבר.
הוא לא בהכרח מצפה כי החיים הולכים לקחת אותו לאיזה שהוא מקום,
אלא הוא יודע כי באם הוא ייקח את החיים ל א ו ר העבודה היא  תהפוך להיות המורה שלו.
וזהו הינו כי העבודה מראה לו בהדרגתיות כיצד לקחת את מה שקורה בחיים כך שהוא ילמד מהחיים ומכול מה שקורה בחיים ובדרך זאת החיים הופכים להיות המורה שלו.
מה שזה יהיה או לא יהיה  וכול אשר קורה, יש לו את העבודה כדי להחזיק ולאחוז בה,
והוא יודע כי ההסבר אשר זה נותן לו, אל המשמעות האמתית של חייו שלו עצמו – שום דבר לא יכול להרוס אותה בתוך החיים עצמם.
אבל, באם הוא לוקח את החיים כסיום עם תכלית ומטרה, אז המקרה יהיה שונה:
אז הוא לעולם לא יבין את העבודה ואף פעם לא תהיה לו משמעות חדשה,
מנקודה המבט של העבודה – החיים הינם אמצעים,
וכול מה שהעבודה מדברת לגביי אבולוציה עצמית הינה התכלית והמטרה האמתית.
ולמרות זה איננו מובן בקלות, וגם אנחנו לא אמורים להניח כי זה קל לקחת את החיים כהעבודה.
כאשר עולה סיטואציה לא נעימה בחיים, האחד איננו לוקח זאת בקלות מנקודת המבט של העבודה,
במיוחד באם זה נוגע במשמעות של עצמנו, ואשר דרכה אנחנו חשים ומרגישים את הסיפוק העצמי שלנו
ואשר אותו אנחנו גוזרים מדמיון ואישיות שקרית ומזויפת,
והם גרים ושוכנים בתוכנו בקלות כאילו הם היו באמת אנו עצמנו.
ואך אחד מהם כמובן לא מבין את העבודה. אנחנו יודעים מעט לגביי זה,
אבל כמה אחדים או מעטים יישמו את זה להוויה שלהם.
וזה הינו כי העבודה איננה הכוח השלישי בשבילנו.
החיים הם הינם רק בדרך מעורפלת ובזמנים ובאמצעים של עזרה של אחר ובאם העבודה הינה כוח שלישי בשביל כולם – וזהו הינו הכוח המנטרל החזק יותר מהכוח המנטרל של החיים והצורות של הדמיון הנגזרות מהחיים.

את זה מאוד קשה לשנות ושום שינוי איננו אפשרי כל עוד החיים והדמיון הינם המקור של המשמעות בשבילך,

עמוד 67
לחשוב בדרך חדשה הינה נקודת ההתחלה של התפתחות פנימית,
וזה, כפי שכולם יודעים, הינו בדיוק מה שכתבי הקודש אומרים, כתבי הקודש הם הינם  גם כן "לימודים אזוטריים",
וזהו הינו, לגביי האבולוציה הפנימית האפשרית של האדם, כתבי הקודש אומרים :
"אלא אם כן האדם חושב בדרך חדשה, הוא איננו יכול להשיג מלכות שמים"
וזה, לרוע המזל מתורגם "אלא אם כן האדם מתחרט או מכה על חטא".
לחשוב בדרך חדשה זה למצוא משמעויות חדשות,
וכדי שיינתנו לך רעיונות חדשים וזה שיהיו לך מחשבות חדשות, אבל האנשים לא ממש רואים למה זה התכוון.
הם שומעים את העבודה הזאת ועדיין חושבים כמו קודם, הם רק מאמינים כי הרבה מהרעיונות של העבודה הזאת
הם הינם מוזרים או פנטסטיים, אבל זה אלו הם שהינם כך.
אף אחד מן הרעיונות של המערכת הזאת של העבודה איננו מוזר או פנטסטי.
עד כמה לאורך זמן זה ייקח לנו,
וכמה הרבה התנסויות איומות וקשות אנחנו צריכים לפני שאנחנו תופשים הצצות על העבודה כי העבודה
וכתבי הקודש וכול האזוטריות אינם אומרים שום דבר מוזר או פנטסטי.
אלא למעשה הם ממש אומרים בצורה אקטואלית משהו אמתי והכרחי ונחוץ לנו ובשבילנו.
בפעם שאנחנו מתחילים להיות ערים לכך בניסיון אישי, משמעות חדשה נכנסת לתוכנו.
ובבת אחת היחסים שלנו עם החיים משתנים מעט, ומשמעויות ישנו מאבדות מעט מכוחן.
מבחינה פסיכולוגית אנחנו חיים בעולם של משמעויות שונות, ומשמעויות חדשות נכנסות בנו
רק כאשר משמעויות ישנות מתות.
האם אתה רואה כי האחד איננו יכול לשרת את כל המשמעויות הישנות של האחד ולצפות כי יהיו לו משמעויות חדשות ?
אבל כל זה – כל זה מאוד קשה להבנה. מאוד מאד קשה להבין זאת.
לכולכם יש את המשמעויות שלכם – המשמעויות אשר אתם עוקבים אחריהן,
אולי אתם אפילו מאמינים כי המשמעויות שלכם הינם היחידות והן הינן לחלוטין נכונות,
ואולי אתם מאמינים כי ישנם משמעויות מקובעות להכול – בעובדה משמעויות סטנדרטיות ?
כמובן שזה איננו המקרה. המשמעות של כל דבר בודד יכולה להשתנות,
חשוב על כמה שינויים ראשיים במשמעות מאז שהמלחמה הזאת התחילה.
דבר יכול לאבד כל משמעות בשבילך, אז זהו הינו חסר משמעות, ואז לא יהיו לך עם זה כל יחסים.
אתה מיוחס או משויך לאדם דרך המשמעות שלה או שלו אליך, איתך או לגבייך.
אך באם משמעות זאת משתנה, היחסים שלכם משתנים.
משמעות מייחסת ומקשרת ומשייכת אותנו לדבר או לאדם, ובאם כל המשמעות נמוגה ודועכת אז אין כל יחסים.
אבל, זה יהיה תלוי במקור של הכוונה והמשמעות. החיים מפרידים ומחלקים אנשים, העבודה מאחדת אנשים.
אם האדם לוקח את החיים בתור העבודה אז הכול יכול שתהיה לו משמעות וכוונה חדשה,
כתוצאה של משמעות חדשה נוגעים בחלקים חדשים של מרכזים וחיבורים חדשים נעשים בפנימיות או באופן פנימי, ופרשנויות חדשות הינם אפשריות וזהו כי האדם הופך להיות מעט יותר חופשי ולא כל כך מכאני.
אך מאחר ומגיעים דרך העבודה למקור של המשמעויות החדשות האלו,
שינוי זה הינו תלוי בעד כמה הוא מעריך את העבודה, ולפיכך אתה חייב לחשוב על מהי המשמעות של העבודה ומהי משמעותה של ההערכה של העבודה, כדי ובמטרה להבין טוב יותר את המקור השלישי הבלתי ניתן להתשה של משמעות ואשר המקור שלו מוכן מעבר לחיים המכאניים במעגל המודע של האנושות.

עמוד 68
                                                 " בירדליפ " 18 לחודש אוקטובר 1941
                        כמה הערות על העבודה הלא נכונה -  העבודה השגויה של המרכזים.
                                                                    חלק - 1
אחד מהרעיונות הכי מעניינים הנמצאים במערכת זאת של לימוד, זהו הינו כי לאדם יש כמה
שכלים או תודעות או מוחות שונים, וכי האינטלקט הינו רק אחד מהשכלים או המוחות או התודעות אשר ברשותו.               הבה ניקח את הדיאגרמה של המרכזים השונים באדם על-פי הלימוד.                           
כל אחד מן המרכזים האלו הינו "שכל – מוח – תודעה".                                            
וכול אחד מהם מייצג סוג שונה של "שכל – מוח – תודעה".                                          
מרכזים יכולים להיות מושווים מאד בגסות למכונות מאד מורכבות                                    
ומאד עדינות, כל מכונה מעוצבת לידי שימוש ותכלית שונים.              
ויותר מכך,
כל מכונה הינה בנויה ממכונות קטנות יותר או נפרדות           
 או למעשה ממכונות בתוך מכונות.
ואלו, יכולים לעבוד על-ידי עצמם.

וזהו הינו כי,
המרכז השלם או כל המכונה יכולה לעבוד כולה או רק חלק קטן ממנה.

לכולם יש ברשותם את המכונות העדינות והמאוד מורכבות הללו,
אבל הם לא יודעים עליהן כלום או קרוב מאוד לזה שהם לא יודעים על כך שום דבר.
ואנשים הינם נתונים להשתמש בהם בצורה לא נכונה או בצורה סבירה ומתקבלת על הדעת כי הם משתמשים בהם לא נכון.
בעובדה הם חושבים כי יש להם שכל או תודעה ומוח אחד.
וכי השכל הזה יכול להתמודד ולהתעסק עם הכול, וכי הרעיון של שכל אחד הינו מחובר ומקושר לאשליה כי האדם הינו אחד וזוהי הינה הצורה של הדמיון אשר כולם סוחבים ונושאים איתם.
כלומר כי האדם הינו בפנימיותו אחד – אחדות אחת.
ושיש לו רצון אחד ואני פרמננטי תמידי אחד וקבוע,
וכי ברשותו וברכושו מודעות מלאה וידע אישי ואת הכוח ואת העוצמה לעשות.
וזה דבר מוזר מאד ואשר אף אחד לא יכול לשקף עליו בצורה מספיק עמוקה- מספיק לעומק שלו
- כי זה מוביל למקור של ה " חולי " הפנימי אשר באדם – ואשר את זה לוקח כל כך הרבה זמן וכה באריכות לפני שאנשים יכולים לשאת או לסבול את ההבנה ואת התפישה כי בפנימיות האנשים הם הינם לא אחד אלא הרבה, וכי הם לא אחדות
או הרמוניה אלא למעשה זה ריבוי וחוסר הרמוניה.
וכי אין להם כל 'אני' אחד פרמננטי וקבוע ואמתי אלא מאות של 'אניים' שונים וממש די מנוגדים ואשר לוקחים עליהם שליטה ופיקוד ברגעים שונים.
וכי אין להם רצון אמתי אלא מארחים של המון רצונות מתנגדים וקונפליקטים מנוגדים, השייכים לכול אחד מ, ה 'אניים' האלו ואשר רק לעיתים נדירות יש להם רגעים של מודעות.
אבל, בדרך כלל הם הינם במצב מוזר של שינה עירה או שינה ערנית, וכתוצאה מכול זה אין להם שום כוח או עוצמה אמתיים של עשייה.
וככה הם חיים בעולם בו הכול קורה ואף אחד לא יכול למנוע את זה מלקרות,
אפילו הרעיון כי לאדם אין כל שכל אחד אלא אבל מרכזים שכליים שונים, אפשר להתרעם או להתמרמר על הרעיון הזה,
או לשייך אותו כאילו הינו משהו פנטסטי כמו האמרה כי בני האדם אינם מודעים.
אף אחד בעובדה לא יעמוד בפני עצמו והסיטואציה האמתית שלו.
אז,
האדם נצמד ונדבק למה שהוא מדמיין את עצמו שהוא הינו, ועל-ידי שהוא נצמד ונדבק בדרך זאת ל,
מה אשר הוא לא אמתי – עושה את זה בלתי אפשרי.

עמוד 69
בלתי אפשרי בשביל עצמו להפוך להיות קיים ולהפוך להיות אמתי – וזהו הינו,
מה אשר הוא ממש עשוי להפוך ולהיות וממש באופן אקטואלי ולמעשה נוצר או נברא להפוך ולהיות,
ואתה אולי שמעת אמרה בעבודה הזאת, כי כולם יכולים להפוך להיות מיליונרים, אבל במטרה או בכדי להפוך למיליונר הוא חייב קודם כל להבין ולתפוש כי הוא איננו מיליונר.
ובבחינה של אספקט זה, כולם כמו האיש הצעיר במשל : " האדם הינו עשיר בלהרגיש את הזכות ואת החשיבות שלו עצמו והוא הינו משייך ומייחס ומתאר לעצמו טובות כרכושו שלו עצמו והינו מזוהה לעומק עם הסגולות והמידות הטובות שלו , ואתה זוכר כי נאמר לו ללכת ולמכור את כל זה ולתת את זה לעניים, וזהו לחלק האמתי של החיוני והנחוץ הפנימי שלו ואשר איננו גדל והמורעב על-ידי האישיות העשירה" .   
עכשיו, האדם איננו קורב לוודאי שייקח פנימה כל דבר אשר נאמר לגביי העבודה הלא נכונה של המרכזים אלא אם כן הוא הגיע לנקודה של לזהות בעצמו כי מרכזים שונים באמת קיימים בו.
ואתם חייבים כולכם להבין כי זהו איננו רעיון פנטסטי או רק רעיון תיאורטי, זוהי הינה עובדה,
וזאת היא עובדה בעלת חשיבות עליונה לכול אחד אשר רוצה להשתמש בחיים שלו היטב
ולא להפוך את זה למשהו מעורפל, ואשר לא קיבל צורה ובגדול הינו חסר ערך ומשמעות.
מהסיבה הזאת הדבר הראשון אשר נאמר לך לעשות ביחס לעבודה פרקטית על עצמך זה להתבונן באיזה מרכז או באילו מרכזים הינם עובדים ובפעולה ברגע מסוים.
וזהו הינו כי נאמר לך לתרגל התבוננות עצמית ,
ואשר זוהי הדרך היחידה המובילה לשינוי – עצמי.   
קודם כל בקשר וביחס להבחנה של להבחין במרכזים השונים בתוכך, אבל אפילו זה הינו מאד קשה,
ואנשים לא, אפילו אחרי תקופה ארוכה, באמת רואים בעצמם כי מרכזים אלו קיימים בהם.
או שהם מנסים להתבונן בהם למשך רגע וחושבים כי זה כל מה שצריך. ישנם שלושה 3 אנשים שונים בכולם על-מנת להתחיל עם זה : האדם השכלי – האדם הרגשי והאדם של מרכז התנועה והאינסטינקט
ובהתאמה לשלושת המרכזים או השכלים האלו.
וזהו הינו כי האדם חושב דבר אחד ומרגיש וחש דבר שלישי,
וזאת היא הינה הסנסציה שלו – התחושה שלו. ואשר שייכת למרכז האינסטינקט שלו, וסנסציות אלו הינם שונות מהסנסציות והרגשות אשר שייכות למרכז הרגשי שלו והמחשבות השייכות למרכז השכלי.
תן לנו להניח כי אתה מנסה לשמור על מטרה,
ולקחת על עצמך את הבעיה או הטרדה לעשות את המטרה הזאת ברורה לעצמך.
עכשיו, נניח כי אתה מגיע להיות מתוסכל או מבולבל ומודאג או הפוך ממשהו, מה יקרה באם לוקחים את העניין רק מנקודת העמדה של מרכזים שונים ?
באם אתה מבולבל או מודאג והפוך ממשהו זה אומר כי המרכז הרגשי הופך להיות נגטיבי.
אתה חש כועס וצלוב או אכזבה או אולי אתה חש ומרגיש כי שום דבר אין לו ערך וזה לא שווה יותר ולא רצוי ולא משתלם.
עכשיו, נגיד כי אתה עוקב אחר השכל של המרכז הרגשי כפי שזהו הינו ברגע זה,
האם אתה קרוב לוודאי תצליח לשמור את מטרתך, מה שזה לא יהיה ?  לא. כמובן שלא.
אבל, באם אתה תגיע לתוך המרכז השכלי – האינטלקטואלי – המחשבתי שלך, באם הנך יכול – ותחשוב על המטרה שלך, ומה גרם לך לעשות אותה וכן הלאה, אז אתה עשוי עדיין לשמור את מטרתך.
למה ?
כי אתה משתמש במרכז הנכון בשביל העניין או המאורע, אתה לא משתמש במרכז לא נכון.
כי להשתמש ולעקוב עם המרכז הרגשי כאשר הוא נגטיבי, זה תמיד להשתמש במרכז הלא נכון. 
אבל על כל זה כבר דובר קודם ובאופן מספק.
היום אנחנו צריכים לדבר על העבודה השגויה או הלא נכונה של המרכזים.
לא כל כך הרבה באופן של המרכזים השגויים אשר משתמשים בהם לאיזה מטרה מסוימת,
כמו לדוגמא, לנסות לחשוב כיצד לרוץ למטה במורד המדרגות, אלא יותר באופן או בתחושה של להשתמש באופן שגוי ולא נכון במרכז. כפי שהנך יודע,כל מרכז הינו מחולק לשלושה 3 חלקים וכול אחד

עמוד 70
3. תשומת לב חייבת להיות על-ידי מאמץ ורצון.

כפי שנאמר :
1. הסוג הראשון של תשומת לב, אפס תשומת לב, מלווה את העבודה של מחלקות מכאניות של מרכזים.
2. הסוג השני שם אותנו לתוך המחלקות הרגשיות של מרכזים.
3. והסוג  ה ש ל י ש י  לתוך המחלקות  ה א י נ ט ל ק ט ו א ל י ו ת .
ניקח כדוגמא את המרכז השכלי, כפי שנצטרך לשוב בפעם הבאה לנושא הזה,
החלק הרגשי של המרכז השכלי השלם, מורכב ברובו ובעיקרו בייחוד מהתשוקה לדעת,
התשוקה לדעת, לחפש ידע ולגלות, להגדיל את ההבנה של האחד, לתפוש ולהבין ולברר
ושיהיה לך את הסיפוק של הידיעה, התשוקה לאמת וההנאה ללימוד ולשחר למשהו (כמו לשחר לטרף) ;
וביחס הפוך,
הכאב של אי הידיעה, חוסר הסיפוק של להיות בור, כזה שלא קיבל ידע ומידע וכן הלאה.
העבודה של החלק הרגשי דורשת תשומת לב מלאה, אבל בחלק זה של המרכז תשומת לב לא דורשת כל מאמץ,
כי זוהי הינה נשמרת ונמשכת על-ידי האינטרס של הסובייקט – של הנושא עצמו.
החלק השכלי של המרכז השכלי השלם כולל קיבולת של הבריאה והיצירה הבנייה וההרכבה,
המצאה, למצוא מתודות ושיטות, לראות חיבורים, ולהביא לכאורה יחד כביכול דברים מבודדים לתוך סדר או אחדות
או ניסוח ונוסחה ומתכון.
כך שאנחנו נוכל לראות את האמת של משהו אשר הייתה עד עתה מוסתרת וחבויה או מעורפלת ולא ברורה.
חלק זה איננו יכול לעבוד ללא תשומת לב מכוונת או קשב מכוון.
תשומת הלב בחלק זה איננה נמשכת או של משיכה אלא חייבת שיהיו עליה בשליטה ובשמירה על-ידי מאמץ ורצון.
ואנחנו בדרך כלל נמנעים מלעשות את העבודה אשר שייכת לחלק זה של המרכז,
ואשר לעיתים קרובות לפיכך הוא הינו לא בשימוש.
עכשיו, מזה אנחנו יכולים להבחין באלו חלקים של מרכזים אנחנו נמצאים,
ובפגישה הבאה נדבר עוד הלאה בנוסף על נושא זה.

                                          " בירדליפ " 23 לחודש אוקטובר 1941
                                 עבודה שגויה או עבודה לא נכונה על מרכזים
                                                              חלק - 2
בפעם האחרונה דיברנו על עבודה שגויה או לא נכונה של מרכזים מנקודת המבט של :
להשתמש במחלקות השונות של המרכזים מהעיקרון ותשומת הלב או קשב.
כפי שנאמר, לאנשים יש חיים והם מאכלסים מחלקות קטנות של מרכזים, וזהו הינו במחלקות מכאניות.
אתה חייב להבין כי כל ה 'אניים' השונים בתוכנו, חיים במחלקות קטנות או גדולות יותר של מרכזים.
וזה אומר כי יש לנו 'אניים' מכאניים יותר או פחות מכאניים, במחלקות הקטנות,
בחלקים של המרכזים המכאני והאוטומטי גרים ושוכנים רוב ה 'אניים' השולטים בחיינו הרגילים,
באופן זה אנשים יושבים או חיים במחלקות קטנות של מרכזים, וזהו הינו כי חיינו הרגילים הינם בגדול
נשלטים על-ידי 'אניים' מכאניים קטנים מאוד ואשר מיישבים  את תת המחלקות הקטנות האלו של המרכזים.
ואלו אמורים היו להיות המשרתים ולא האדונים שלנו, כי יש לנו 'אניים' בעלי כוח או עוצמה שונים או איכות שונה
או קיבולת ותכולה או תפישה.
לדוגמא, ה 'אניים' אשר חיים בתת מחלקות קטנות של מרכזים הינם מחוסרי יכולת להבין את העבודה הזאת,
הם הינם מוגבלים מאוד ואינם יכולים להשתנות, הם כמו בורים ועמי ארצות אשר חושדים בכול דבר חדש,
ה 'אניים' הקטנים אשר הנך משתמש בהם בחיים הרגילים.
ה 'אניים' אשר מתווכחים ורבים וחשים בחוסר סיפוק או חוסר שביעות רצון
 

עמוד 72
ואשר הינם עסוקים בתוכניות קטנות, חשדות קטנים ודברים קטנים ואינטרסים קטנים וכך הלאה.
והינם בחלקים המכאניים של המרכזים, והם הינם ממש די מועילים לדברים קטנים אבל הם לא יכולים להבין את העבודה והם שייכים לחלקים הקטנים של המרכזים.
ואתה מוצא לפעמים אנשים אשר הם הינם כל כך הרבה  ב 'אניים' יומיומיים קטנים אלו,
עד כי הינם חסרי יכולת להבין איזה שהוא דבר מלבד האינטרסים הקטנים המיידים שלהם.
ולמראה החיצוני או לצפייה החוצה של ה 'אניים' הקטנים האלו אשר מעסיקים את עצמם רק עם הדברים הקטנים
של חיי היומיום ואשר הינם מאד חשובים בסקאלה הזאת – כלומר בסקאלה של הדברים הקטנים,
וזה אומר כי 'אניים' קטנים פצפונים אלו, יש להם את מקומם הנכון,
ואם הם מתמודדים עם מה ששייך להם אז הם עושים את עבודתם כפי שהם הינם אמורים.
וכול אחד חייב שיהיו ברשותו 'אניים' מאומנים מסוג זה.
וכפי שהנך יודע, האדם הינו חייב להיות מפותח באיזו שהיא מידה בכול החלקים של המרכזים במטרה להפוך להיות
אדם מספר - 4  או אדם מאוזן.
אך כפי שנאמר, 'אניים' קטנים אלו אינם – הם לא יכולים לתפוש את העבודה הזאת,
והם לא יכולים להתאים ולסגל את עצמם ולהסתגל לרעיונות של עבודה זאת,
ובאם רעיונות העבודה נופלים רק על ה 'אניים' היומיומיים הקטנטנים האלו,
אז העבודה היא הינה בלתי ניתנת לקבלה ולא יכולה להיות ממוקמת נכונה בהווייתו של האדם.
ובקצרה,
באם לוקחים פנימה את העבודה הזאת רק על-ידי 'אניים' יומיומיים אלו בעלי האינטרסים המתעניינים בעצמם,
וזה יהיה מובן רק ברמה הקטנה שלהם של הבנה – לפי רמת ה "הוויה" של 'אניים' קטנטנים אלו.
עבודה זאת חייבת ליפול על 'אניים' גדולים יותר ואף פעם אסור לתת לה לשקוע ל 'אניים' קטנים.
וזהו הינו צד אמתי מאוד וחשוב של עבודה על עצמך – וזה הינו כי זה מאוד חשוב לא לתת ל 'אניים' הקטנים הגרים בחלקים האלו של המרכזים לחשוב ולהחליט לגביי הרעיונות של העבודה הזאת.
מאחר וזהו הינו כה חשוב ויוצר נקודת מבט פרקטית ומרכיב ומכונן דוגמא כל כך ישירה של העבודה
הלא נכונה או השגויה של המרכזים, ואשר זהו הינו הנושא אשר אנחנו עכשיו לומדים.
אנחנו חייבים לנסות ולהבין טוב יותר מה הייתה הכוונה כי כפי שנאמר - הלימוד של העבודה השגויה של המרכזים
איננו רק לגביי התייחסות לשימוש הלא נכון והשגוי של מרכז,
כמו להשתמש במרכז השכלי כדי לרוץ במהירות במורד המדרגות ואשר במקרה זה האחד ייפול .
אלא אבל גם כן, השאלה של להשתמש בחלק הנכון של המרכז ביחס למשהו אשר צריך להיעשות בכול זמן מסוים.
כי אלו הם הינם סוג ממש שונה של דברים ואשר אנחנו נקראים אליהם להתעסק ולהתמודד עימם בזמנים שונים.
וישנם ברשותנו לא רק שכלים או מוחות שונים – המרכז השכלי בשביל המחשבות והמורכבות של הקומפלקס
והשוואות מסובכות. מרכז התנועה לתנועות והרבה יותר מהיר מהמחשבה.
המרכז הרגשי כדי לראות את האיכות של הדברים והיחסים ומשמעויות הנסתרות ונחבאות מהשכלי האינטלקטואלי.
וכך הלאה.
אבל, כל מרכז – הינו מרכז ובתת החלוקות לתוך חלקים,
ולכול אחד מהם יש את מקומו הנכון בהסכמה של הדברים ובתפקוד הראוי של זה.
בחזרה למרכז השכלי – החלק המכאני כולל בתוך עצמו את כל עבודת הרישום של זיכרונות ואסוציאציות ורשמים,
וזוהי כל העבודה אשר זה אמור לעשות בצורה נורמאלית.
- וזה הינו כאשר המרכזים האחרים וחלקי המרכזים עושים את עבודתם שלהם הראויה והנכונה,
והם אמורים לעשות רק את עבודת הרישום וההרשמה, כמו מזכירה אשר רושמת ומורידה לנייר ומארגנת את מה שנאמר.
וכפי שנאמר, זה אף פעם לא אמור לענות לשאלות אשר מופנות כלפיי המרכז השלם.
והם לא אמורים אף פעם להחליט לגביי שום דבר חשוב.
אבל, לרוע המזל זה תמיד מחליט וזה תמיד עונה בדרך המוגבלת והצרה של זה עם משפטים מוכנים מראש וזה ממשיך

עמוד 73
וזה ממשיך להגיד את אותם הדברים ולעבוד באותן דרכים מכאניות תחת כול התנאים.
וזהו הינו החלק המקובע של האדם וכאשר האדם מתגורר בצורה שכלית במחלקות המכניות של המרכז השכלי,
הוא לא ישתנה ושום דבר לא יכול להיות בו חדש.
אבל הוא יחיה את החיים תמיד בדרך מסוימת ויגיד את אותם הדברים כמו גרמופון.
אבל באם יש לו חלק נוסף שלו, ואשר מפותח במחלקה גדולה יותר, אז המקרה יהיה שונה ממש.
יהיה לו את הצד המכאני ממש מת וצד שונה ואשר הינו יותר חי ומודע – כלומר מונח או במחלקות השכליות או הרגשיות.
באופן אקטואלי ממשי האדם המאוזן באופן של העבודה הינו מפותח במידת מה בכול החלקים -
- המכאני הרגשי והשכלי – של כל המרכזים.
וזהו הינו כי הוא הינו מיוצג בהם על-ידי כמה 'אניים' והם לא כמו חדרים ריקים.
וזה מפיץ ומפזר את האנרגיה שלו ומביא את חיי הנפש להרמוניה,
אבל זה רק דרך הרעיונות הדומים לאלו של העבודה הזאת – כלומר הרעיונות הבאים 
מהשפעות - C  - כלומר מן המעגל המודע של האנושות.  
מאלו אשר הגיעו למעמד פנימי מלא  - כי ההתפתחות ההרמונית של המרכזים הינה אפשרית.
העניינים והאינטרסים של החיים – בעצמם לבדם, הינם כבולים להוביל להתפתחויות חד-צדדיות ;
ואף אדם לא יכול להתפתח רק דרך אינטרס אישי, כי אז הוא ייפתח רק חלקים מסוימים של המרכז הרגשי.
עכשיו, באם העבודה נופלת על הצד המכאני של המרכז השכלי, זה ייפול בין 'אניים' אשר מתעסקים עם העניינים היומיומיים הרגילים של החיים, 'אניים' אלו הינם מוזנים על-ידי השפעות - A ,
והם הינם בשביל שימושי החיים, והם לא יכולים להבין לגביי מה הינה העבודה או למה ומדוע העבודה הינה הכרחית ונחוצה.
הם מסובבים כלפיי החיים החיצוניים הנראים ואשר זהו הסיכום הכללי של המציאות בשבילם.
בשבילם רק מה שהם יכולים לראות ולגעת בו הוא הינו אמתי.
לפיכך, אין שום קרקע לרעיונות – העבודה אשר ממנה יוכלו לגדול.
כי העבודה היא לא לגביי דברים של חישה אשר ניתן לראותם או לטפל בהם ולהתעסק בהם,
אלא מתחילים עם התבוננות עצמית – וזוהי הינה, עם זה אשר בלתי ניתן לראות אותו או לטפל ולהתעסק.
אז אתה תבין עד כמה זה מסוכן בשביל אלו אשר נתנו להם את ההזדמנות לקבל את העבודה בחלקים גדולים
יותר של המרכזים ו, ב 'אניים' גדולים יותר, כדי להרשות ולאפשר לרעיונות האלו ליפול מטה לתוך עצמם ב 'אניים' מכאניים קטנים והיכן שהם אמנם יחולקו או שייקרעו לחתיכות כפי שהו הינו.
וזה באמת הינו הרעיון הבסיסי בחילול הקודש או חילול של משהו – וזהו הינו כי זה שייך
לעבודה שגויה – לעבודה לא נכונה של המרכזים.
העבודה תמיד חייבים לחשוב עליה עם תשומת לב וקשב.
כי זה שם את האדם בחלקים השכליים האינטלקטואליים של המרכזים.
כמו בנוגע ל-לשמוע את הרעיונות של העבודה עם 'אניים' צרים וקטנים.
ואתם כולכם מכירים את המשל לגביי הזורע והזרע, האדם אשר חי בחלקים מאד קטנים של מרכזים ובדברים אישיים קטנים, ובשומעו על העבודה הזאת הוא יבין אותה רק בדרך מאוד קטנה ופצפונת.
סיטואציית מצב זה מוזכרת במשל. הזרע משמעותו הרעיונות של האזוטריות - כלומר הרעיונות של העבודה הזאת,
ובאם הרעיונות של העבודה הזאת נופלים כזרעים חיים על 'אניים' קטנים מאוד ועל חלקים מאד קטנים של מרכזים,
ואשר שוכנים בהם 'אניים' מאד קטנים ופצפונים,
זה כאילו לזרע – אלו הם רעיונות העבודה הזאת – נופלים (נופלים בצד הדרך) . 

עמוד 74
וניזכר כאן במשל הזה : "הזורע הלך לזרוע את זרעיו, ובזמן שהוא זרע אותם, חלק נפלו לצד הדרך ודרכו על זה רגליים והציפורים אשר בשמים באו ואכלו מזה, וזרעים אחרים נפלו על הסלע וקצת מזה גדל והרוב נבל וקמל, כי לא הייתה לזה לחות
או רטיבות, ואחרים נפלו בין הקוצים והקוצים גדלו וחנקו את זה, ואחר נפל לתוך האדמה הטובה וגדל והביא עוד פירות פי מאה" (הברית החדשה 'לוקס' פרק 8)
בפרשנותו של משל זה לתלמידיו, אמר ישוע : 
"הזרע הינו המילה של האלוהים, ואלו אשר לצד הדרך הינם אלו אשר שמעו, ואז מגיע השטן ולוקח משם הרחק את המילה מליבם, וככה הם לא יוכלו להינצל"
האם הנך מבין למה זה נקרא " צד הדרך  ? "
המשמעות היא כי הרעיונות של העבודה נופלים באמצע התנועה של התודעה של האחד,
בין המחשבות הרגילות של החיים של האחד וזה נלקח לצד המכאני של השכל ואשר לו ישוע קורא השטן
כי המכאניות הינה השטן.
עכשיו, כולכם יודעים כי באופן של העבודה, האדם יכול להבחין רק ברמת ההוויה שלו.
ומשמעותה של זאת הינה כי אם אתה פוגש אדם אשר רמת הווייתו גבוהה יותר מאשר שלך עצמך אתה לא תבין אותו.
ואם אתה חי בתוך 'אניים' מכאניים קטנים מאד פצפונים ומאד מוגבלים,
אז זה מייצג את רמת ההוויה שלך. ורק אז אתה תבין את מה שהינו מאד קטן ופצפון ומאד אישי,
וכפי שנאמר, באם אתה ממרכז את עצמך ושם את עצמך במרכז של 'אניים' קטנים אלו,
'אניים' קטנים אלו המתייחסים לעסק הקטן של חיי היומיום שלך ולקנאות הקטנות שלך,
ולתשוקות ולשנאות הקטנות ולקטנוניות, אז אתה תהיה בלתי יכול להתאים את עצמך לאיזה שהוא דבר חדש,
אז הרעיון של העבודה "אמנם ייפול לצד הדרך".
ואחד מהשניים,
או שזה יהיה ממש מחוסר משמעות בשבילך או אפילו מגוחך וטיפשי ובלתי נחוץ ולא הכרחי ואפילו פנטסטי.
וזה אומר כי אתה אמנם תבין את העבודה ברמה הזאת של ההוויה שלך.
אבל, לכולם יש סקאלה של הוויה , וזה הוא כי לאדם יש בתנאי שיש לו מרכז מגנטי,
רמה טובה יותר ו 'אניים' טובים יותר בתוכו, ובאם הוא מנסה למצוא אותם ודרכם להבין את העבודה.
וסימן אחד לכך שיש ברשותך מרכז מגנטי ואשר יכול להבדיל ולהבחין בין השפעות-A , לבין השפעות - B  .

                                                  "בירדליפ" 9 לחודש נובמבר  1941
                                           עבודה שגויה – לא נכונה של המרכזים
                                                                חלק - 3
המחלקות המכאניות של מרכזים יש להן את העבודה הנכונה הראויה לעשות והם יכולים לעבוד בצורה ללא תשומת לב
או עם מעט מאוד תשומת לב, וכאשר אתה הולך הפעולה הזאת דורשת מעט מאד תשומת לב, ורק קצת בין זמן לזמן,
וכול התנועות המורכבות המעורבות בפעולת ההליכה נעשות בצורה נכונה על-ידי המחלקות המכאניות של מרכז התנועה.
ואתה יכול להוכיח כי זה הנעשה על-ידי המחלקות של מרכז התנועה בגלל שבזמן שאתה הולך הידיים שלך יכולות להיות משולבות בתנועה אשר דורשת הכוונה מודעת – כלומר – תשומת לב,
כמו למשל בחידוד עפרונות או להתיר את השרוכים וכן הלאה.
אבל,
רק בגלל שהמחלקות המכאניות של המרכזים יכולות לעבוד עם אפס – 0 – תשומת לב,
או עם מעט מאוד תשומת לב קטנה ומקרית, הן לעיתים קרובות פועלות באופן עצמאי – לדוגמא :