ק ב ל ה
כן. עד כמה קשה זאת היא ה ' ק ב ל ה '.
לקבל את זה, את העובדה הכל כך פשוטה,
ועם זאת המעצבנת והסבוכה :
' אני פשוט עכבר במעבדה '
איזהו בורא לפני הרבה מאוד זמן... החליט 'לחמוד לו לצון' ולשחרר כאן סוג מוזר של 'צאן'
וכך, שודרגו יצורים דמויי קופים לבני אדם והרי לנו עולם מלא אנשים.
ק ב ל ה
משאירה אותי לקבל את המצב הזה במעבדה כמצב נתון, נתון בו זה מה שיש כאן
ובדיוק עם זה אנחנו אמורים להיות מסוגלים להתמודד.
בדיוק זה המקום, הזמן, הנסיבות והמשתתפים בהן,
אשר מאפשרים לנו לשים לב ולהתבונן ולעתים אפילו לראות ( Seer )...
ושוב ולהתבונן עמוקות, לא רק החוצה אלא גם פנימה,
ולנסות להתמודד עם ההתבוננות הזאת
ובאופן ' שערורייתי' לעתים
מתגלים בתוכנו, בתוכי
אותם חלקים, אותם 'אניים' אשר מתוכנתים לחלוטין
להעביר המון ביקורת על מצב העניינים . . .
הכול פשוט קורה מסביבנו, אוסף אינסופי של התרחשויות שונות, מגוונות ומשונות,
חלקן ממש אמנם קשורות אלינו, ואת האחרות אנחנו מקשרים ומנכסים לעצמנו
מפאת הזדהות ותחושת 'דומה בדומה' (Same same – וזה עוד צורת הזדהות כי אנחנו מזדהים עם הדומים לנו כי הם 'זהים' לנו או שאנחנו מרגישים 'זהים' להם ומזדהים איתם – הזדהות מובנית בזהות)
ובתוך השדה העצום והרב ממדי של התרחשויות החיים אנחנו מטיילים,
יש דברים מסוימים שנדבקים אלינו, ובדרך כלל זה כמעט תמיד על-פי עיקרון ה 'דומה בדומה',
כלומר,
ניתן למצוא דמיון בין משהו בתוכנו למשהו בהם.
בשלב הזה,
חל שלב נוסף
השלב הנוסף הזה הנו השלב בו אנחנו למעשה ממש צריכים
" למיין ולסווג ".
למיין ולסווג מתוך השדה העצום והרב ממדי הזה
של כל שפע האפשרויות ההתרחשויות והתקריות והמאורעות המתרחשים של החיים,
מה מתוך השדה העצום הזה אנחנו לוקחים ואוספים,
ל- מה אנחנו נצמדים ונדבקים,
איפה אנחנו באמת חשים שזה משהו שמצאנו בשדה
וזה אכן מספיק חשוב ומופלא ומרגש כדי ש...'ניקח' את זה איתנו
ונשקיע בו, וניצמד אליו, נאהב ונטפח את זה – מה שזה לא יהיה . . .
כי,
אנחנו בשדה האינסופי, ועוסקים במשימה של 'מיון וסיווג.'
מה אנחנו 'ממיינים ומסווגים' ?
את הכול !!!
החל ב, 'אני אוהב/ת סוכריות מנטה' ויכול להמשיך ל :
' אני מעדיף סרטי אקשן (סרטי פעולה)..
'אני לא אוהב צבע צהוב' , 'אני נורא אוהב/ת את דוד חיים אבל לא כל כך מחבב/ת את דודה רבקה'
'אני אוהב/ת לטייל בשדה ולחפש חיפושיות סגולות עם נקודות ירוקות',
'אני אוהבת ללבוש חצאיות אבל אני לא סובלת שמלות', 'אני אוהב/ת מוזיקת רוק ובמיוחד רוק כבד מאוד', 'אני אוהב/ת את שעות הבוקר', 'אני אוהב/ת מכוניות עתיקות'... 'אני אוהב/ת אנשים מבוגרים או צעירים',
'אני אוהב/ת סגנון מודרני או וינטאז' ', 'אני אוהב/ת את העיר הגדולה או אני אוהב/ת את חיי הכפר',
אני אוהב ואוהבת את המכונית או את הרכבת את הצב ואת הארנבת ...
וזה ממשיך וממשיך לכול אזור בחיים ולכול דבר ועניין...
ל מ ה ?
כי אם אנחנו כל הזמן (עם משים או בלי משים) מחייבים ומחבבים דברים מסוימים
ונצמדים אליהם כי ואוהבים אותם אז יש לנו גם את כל השאר,
ואת כל השאר אנחנו פחות אוהבים או ש... אולי אותו אנחנו בכלל לא סובלים... ?!?!?
וכך,
יותר ויותר ברבות השנים יש לנו הרבה מאוד
" תנאים מוקדמים ורישומים של מועדפים "
ברשימת הקניות
ואיתה, עם רשימת הקניות, אנחנו יוצאים אל השדה של החיים.
עם הרשימה הזאת אנחנו מנסים להתמודד איתם – עם החיים.
אך המצב הנו כזה ש,
הרשימה הזאת שנרשמה לנו ואותה לכול מקום אנחנו סוחבים...
לא מתאימה למצב העניינים !
וכך, אנחנו, עכבר קטן במעבדה של הבוראים
אבל הרשימה הארוכה והסבוכה הזאת,
במקום שהיא תהיה רשימה הגיונית אשר עוזרת לנו,
במקום שזאת תהיה רשימה ניתנת להשגה – ברת השגה,
רשימה שבאמת תומכת בנו ועלינו מגינה,
במקום זאת,
יום אחד במוקדם או במאוחר אנחנו מגלים שהרשימה הזאת מובנית בהרבה מאוד ביקורת
והיא נרשמה תחת לחץ כבד והרבה כעסים וכל מיני נסיבות חיים אשר רשמו בה דברים,
דברים רבים וסבוכים, וככול שאנחנו יותר מנסים ומנסים
אנחנו מגלים...
אנחנו מגלים שאנחנו ממש מסרבים לקבל את מצב העניינים.
אנחנו רבים ומתווכחים ללא הפסק עם הבוראים
וגם עם ההורים ועם חברים וחברים לעבודה או ללימודים ושאר מכרים ועם מורים
ובעיקר עם עצמנו כי אנחנו כל כך מתקשים
לקבל את המצב בבית הספר הנפלא הזה שנקרא 'חיים'.
בבית הספר של החיים בעצם מנסים ללמד אותנו את כל השיעורים שאנחנו צריכים ללמוד
כדי להיות מסוגלים להצליח להתפתח ולפתח גופים אנרגטיים נוספים.
אבל, (וכאן יש אבל גדול מאוד !)
מתוקף חינוך וגידול בסביבה ובחברה ובתרבות
אנחנו אוספים את ה - 'תוכנה' המלאה רשימות,
ובמקום שתהיה לנו תוכנה אשר מסוגלת באמת להתמודד עם המצבים המגוונים והשונים של החיים
וליישם דרכם התפתחות ומודעות,
אנחנו מתוכנתים לכול מיני רעיונות שונים ומשונים
אשר למעשה גורמים לנו לפרש בצורה מוטעית את החיים,
וככה אנחנו כל הזמן מפרשים לא נכון את המקרים והמאורעות
וההתרחשויות המגוונים והשונים של החיים.
יש לכך הרבה מאוד דוגמאות שונות,
כי אם למשל יש לנו כישרון מסוים, ובגלל שאנחנו כבר בגיל צעיר מקבלים עליו תשואות והכרה
בבגרותנו אנחנו כבר גם מנסים למצוא דרך ולהרוויח ממנו מזומנים.
הילד הקטן הזה או הילדה, הילד/ה הטבעי הזה אשר בתוכנו
בסך הכול מאוד אהב לנגן.
אך בכול פעם שהוא או היא התיישבו ליד הפסנתר
הם זכו לתשומת לב ולשבח ועידוד
פתאום אמא ואבא נתנו להם יותר תשומת לב והיו ממש מרוצים, והחברים באו ואמרו :
' איזה יופי של ביצועים ' ובבית הספר ביקשו ממך ללוות את הטקס בנגינה
ובהתבגרות זה עזר להתקבל לחבורה.
האישיות הזאת אהבה ועדיין אוהבת לנגן,
אך האישיות-המזויפת למדה מהר מאוד
כי על-מנת להשיג תשומת-לב ומעמד ורווחים נוספים,
כדאי מאוד 'לייצא את הסחורה' המוזיקלית הזאת לעולם האנשים.
האישיות שיש לנו יודעת ומחוברת לדברים שהיא אוהבת
ומטרתה היא להגן על המהות.
אך האישיות-המזויפת ממהרת לתרגם את זה לרווח אישי
ולא סתם רווח אישי אלא אפילו עוד יותר עדיף 'רווח אישי מהיר וקל ומיידי'.
אפשר לראות את זה באינספור דוגמאות וסיפורים וזה מתחיל כבר בגיל צעיר מאוד,
כאשר ילדים למדים את זה בכול מיני צורות בסביבת הגידול ובתרבות,
ולא למדים רק להשתמש בכישוריהם למען רווח ומעמד אלא גם למדים להתחרות.
וכך,
כך אנחנו מתחילים 'למיין ולסווג' בשדה של החיים בצורה מוטעית ומעוותת,
ובמקום שנסתובב בשדה ונימשך ונידבק אל הדברים שמושכים אותנו,
אנחנו מסתובבים בשדה ונמשכים לדברים מסוימים,
אבל, אז מופיעים הרישומים אשר עוצרים אותנו מלהשקיע באותם דברים או כיוונים.
כלומר,
אני אוהב/ת לנגן, אבל שמעתי את בן-דוד של ירדן מנגן מדהים, ובחיים אני לא אהיה מסוגל/ת לנגן כל כך מדהים, אז וויתרתי על הנגינה.. !
או, אני אוהב/ת לנגן, אבל אין סיכוי שאי פעם ההורים שלי יוכלו לתמוך בי ולקנות לי כלי נגינה טוב
או לשלם לי על שיעורים אז אני מנגן קצת בבית הספר ואצל חברים, אבל אצלי זה חובבני,
בשאר הזמן אני משתדל/ת להשקיע בלימודים כדי שאצליח 'להתקדם בחיים'.
והחיים מלאים מהתרחשויות שונות בהן אנחנו ממיינים ומסווגים את המאורעות בצורה מעוותת
על-פי מה שנרשם לנו בתוכנה.
כי התוכנה של האישיות נועדה למיין ולסווג את כל מה שמגיע.
אבל, בינתיים נוצרה בנו גם 'אישיות' מזויפת',
וזאת עוזרת לנו למיין ולסווג את מה שמגיע...
רק שהמיון והסיווג הזה נעשה מתוך מה שנקרא
' רישום כוזב בתיקים ' !
כלומר,
אנחנו לומדנו ונרשם לנו שהעולם הוא 'לא צודק וגם לא פייר'.
וכל החיים שלנו אנחנו רואים את המאורעות וההתרחשויות
כסדרה אינסופית של 'תקריות לא פייריות וגם מאוד לא צודקות'.
ואז, או ש, לגמרי מתוך חוסר יכולת להתמודד אנחנו מכחישים לחלוטין את הראיות
(ויהיו אלו ראיות מוצקות וממשיות וקלות כחמורות ככול שיהיו...)
ותוך כדי 'רישום כוזב'
אנחנו משתדלים לשכוח עד מהרה את כל המאורע
ולחזור כמה שיותר מהר אל ה ' שגרה '.
שגרה זאת אשר נוצרת הרבה פעמים לגמרי בלי משים,
ומטרתה היא פשוט 'להעלים' את כל ההתרחשויות של החיים
ולכאורה למען הפרנסה לעבוד את עצמנו למוות כי ככה אנחנו (מבלי משים או עם..)
מנסים להעלים את עצמנו בהסחות-דעת ולהצליח לשרוד מבלי להתמודד עם האירועים ומצב העניינים,
וזה גם מאוד מקובל ונפוץ 'לעבוד את עצמך למוות' בעולם האנשים.
או ש,
אנחנו מנסים לכאורה כן להתמודד עם כל מיני דברים
אבל, אנחנו כל כך לא מקבלים את מצב העניינים, ולמעשה לא רק שאנחנו לא מקבלים
אלא באמת מאשימים וכועסים על הברואים וכועסים ומאשימים אחרים ואת עצמנו
וכך,
אנחנו רק עכברים קטנים ואומללים בתוך המעבדה הזאת בה יש תנאים ומצבים לא פשוטים
וזה ממש לא צודק בעיננו וגם לא מתאים.
ולפיכך אז,
אנחנו כל הזמן מנסים לשפר את התנאים מתוך חוסר קבלה (אפילו אם לעתים סמוי/ה)
ברוטב הרבה מאוד טענות לאלוהים,
שבדרך כלל מופנות כלפיי הקרובים אלינו או כלפיי הבוס או כלפיי כל מי שמקשיב או כלפיי עצמנו,
ובטענות והתלונות בתוספת שפע של כעסים ורחמים עצמיים
אנחנו שוב ושוב ממשיכים וטוענים
שהעולם הזה,
המעבדה המשוכללת ורבת האפשרויות הזאת
היא מקום לא טוב ולא צודק, לא אכפתי ובכלל,
אם אנחנו היינו הבוראים . . .
ללא ספק היינו את הכול כאן מסדרים ומתקנים ומארגנים !
האמנם ?
וכך,
בדרך כלל ורוב הזמן זה ממש מבלי משים,
אנחנו ממיינים ומסווגים את מאורעות החיים בתור לא צודקים ולא מספיק טובים
וגם קשים ומעצבנים
וזה מתחיל בכך שנולדים וחיים ואז מתים...!
וממשיך בזה שבקלות אפשר להיות חולים או נזקקים
ויש גם את מזג האוויר ומצב הדרכים וקשיים בפרנסה או איך ועד כמה אני משמינה
ובחירת בני זוג שהם אף פעם לא מושלמים..
ובכלל, כל כך הרבה דברים לקבל
במעבדה הזאת,
מה הם לא קצת מגזימים בדרישות ?
אנחנו כולה עכברים מאוד קטנים
תקועים בגוף של קופים אנושיים !!!
אז היכן ואיפה הבעיה ?
הבעיה נמצאת ב – 'נקודת כניסת הרשמים',
כל מיני רשמים נכנסים
ואנחנו אותם ממיינים ומסווגים
אבל,
בגלל שאנחנו לא מודעים
אז המיון והסיווג של הרשמים הוא מה שנקרא :
" רישום כוזב בתיקים ".
ועם הנתונים האלו אנחנו ממשיכים בחיים,
אנחנו מוצאים בני זוג ש, כן. בחרנו אותם,
כי מתוך העיקרון של 'דומה בדומה' או 'שונה ומשלים'
אנחנו נמשכים לטיפוסים כאלו ולא לאחרים
וזה כמעט לגמרי ברור ברובם המכריע של המקרים
שזה בדיוק האדם המתאים, גם ואפילו אם אנחנו עם זה ממש לא מסכימים.
עדיין, זה בדיוק האדם המתאים
כי רק האדם הזה יכול היה להראות לנו את עצמנו
ובכך לתת לנו שיקוף ממשי ואמתי
ולכול אותם דברים שאנחנו מתקשים או מסרבים לראות.
וככה זה בכול דבר בחיים
למרות ש, רוב הזמן אנחנו מסרבים,
מסרבים וממאנים לקבל את המצב של העניינים
במעבדה המופלאה של הבוראים.
אנחנו מתקשים מאוד לזכור את עצמנו
ולזכור בכלל,
לזכור שהמעבדה הזאת לא נוצרה כדי 'לעשות לנו חיים קלים'
היא לא מעבדה אשר נועדה על-מנת ליצור עבורנו
"תנאי חיים שקטים ונפלאים ונחמדים ומקסימים ומפנקים".
לא.
בכלל לא.
המעבדה הזאת היא לא שלנו אלא של הבוראים
ומטרתה היא לייצר וליצור גופים אנרגטיים נוספים
כדי שחלק מן האנשים יוכלו להתגלגל כאן שוב,
ואחרים ילכו לדור ולשכון בשמש ובמקומות מאירים נוספים.
ק ב ל ה
תצורה אנרגטית עצומה מאירה בלובן אינסופי מכאן ועד מרכז הבריאה
ניצבת כמסך זוהר לבן המוביל שביל ברור ואיתן המאיר את הדרך מאי-שם ועד לכאן.
Fabeni
