הבריאה הייתה במצב שקט וגולמי, מצב עצור ומוחלט ולא הייתה אפשרות להתרחשויות להיברא בתוכה
וליקומים להיווצר ולהתרחב ולגדול ולהשתרע ולהתפשט עד אין קץ ...
וכאן מובאת המובאה מתוך 'ספר ההקדמות'
(מאת רבי יהודה הלוי אשלג) המובא כהקדמה לתלמוד עשר הספירות (תלמוד לספר הזוהר הקדוש) 
וכך נכתב : 

תלמוד עשר הספירות
ספר ההקדמות
עץ חיים
פרק א'
"לפני הצמצום היה אין-סוף ממלא כל המציאות
א.
א) דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור
ב) עניין פשוט  ג) ממלא כל המציאות. ולא היה שום   ד) מקום פנוי בבחינת   ה) אוויר ריקני
ו) וחלל, אלא היה הכול   ז) ממלא מן אור-אינסוף פשוט  י) שווה בהשוואה א' (אור)
והוא הנקרא  כ) א"ס. (אור-אינסוף).
 

סיבת הבריאה הייתה כדי לגלות שמותיו וכינויו
ב.
וכאשר  ל) עלה ברצונו הפשוט, לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים. 
להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות.
צמצום האור מסביבת נקודה האמצעית

ג.
והנה אז  מ) צמצם את עצמו א"ס (אור-אינסוף)  נ) בנקודה האמצעית, אשר בו באמצע ממש,
וצמצם האור ההוא,  ס)  ונתרחק אל   ע) צדדי סביבות הנקודה האמצעית.
החלל שנשאר אחרי הצמצום היה עגול

פרק ב'
מן אין-סוף המשיך קו אור לתוך החלל
א-1.
והנה אחר הצמצום הנ"ל,
א) אשר אז נשאר מקום החלל ואוויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס (אינסוף) ממש כנ"ל,
הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים. ואז
ב) המשיך מן האור א"ס (אינסוף), קו א' (אור) ישר  ג) מן האור העגול שלו  ד) מלמעלה למטה 
ומשתלשל, ויורד תוך החלל ההוא. 
ראש הקו נוגע באינסוף ולא סיומו
2-ב.  ה) וראש העליון של הקו, נשמך מן הא"ס (האינסוף) עצמו  ו) ונוגע בו, 
אמנם סיום הקו הזה  ז) למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס (אור אינסוף). 
דרך הקו מתפשט אור אינסוף לעולמות
3-ג.  ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס (אינסוף) למטה.
כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם
4-ד.   ובמקום החלל ההוא   ח) האציל וברא, ויצר ועשה כל העולמות כולם.
קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו
5-ה.  ט) קודם הד' עולמות אלו, היה הא"ס (האינסוף),  י) הוא אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם  ית',   כ) שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה בא"ס (באינסוף) ית', 
כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו, להיות, כי  ל) אין לו מקום ולא גבול ולא שם.  "
 

ויש כאן גם את את הבריאה הזהובה וזיק הכסוף שנכתבו בקבצי הזהב והכסוף :
                                                                                                          קישור :

אז יש לנו את המוחלט שהנו הכול ואת מרכז הבריאה ואת הקרן, קרן הבריאה
והיא מיוצגת על-ידי החוקים הקוסמיים או 'מימנים' ...בטבלאות שונות המייצגות את קרן-הבריאה.
1 – מוחלט
3 – שלושת קרנות הבריאה

חוק ה-3 נוכח בכול ולפיכך נוכח גם בתוך האדם
בלימוד האזוטרי מסווג האדם לכדי 3 אפיונים עיקריים
מוטורי, שכלי ורגשי
כל אחת ואחת מאיתנו הוא אחד או שניים מאפיונים אלו
ועל-מנת לייצר איזון אנחנו צריכים לאזן ולחזק את המרכז אשר באופן מכאני הוא מוחלש אצלנו.
 

במערך האנושי הפנימי לכל אחד מן המרכזים יש אזור כבד ודחוס-סמיך אשר נקרא :
'הצד הנגטיבי-שלילי'
וכמו כן גם אזור דליל-קל הנקרא 'הצד החיובי-פוזיטיבי'
המרכז המוטורי בפעילותו המכאנית פועל כמתג-מגופה 
אשר מעביר בין המרכז השכלי למרכז הרגשי
אם אנחנו חושבים על משהו מחשבה שלילית היא הופכת לרגש שלילי

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

חמישה בנשמה קישור (האדם הוא בית 3 קומות ולמסמכי 5 בנשמה בכללי)

בחוק השלוש פגשנו את דוגמת המצנח המכני 
לעומת הכדור הפורח המותיר לנו אפשרויות ניווט יותר נרחבות. 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

א. הכוח הבורא :
הכוח של האוויר הממלא את המצנח או את הכדור ומאפשר עלייה למעלה וריחוף או טיסה.
ב. הכוח ההורס :
כוח הכבידה המוריד את המצנח או את הכדור למטה
ג. הכוח המפייס :
ובמרכז יש את האדם בתור הכוח המאזן המפייס המנטרל. 
ולמען ההישרדות אנחנו חייבים לשים לב לדרישות (הישרדות - הידרשות)
הדרישות תואמות את חוק ה-4 שהנו גם חוק התהליכים והמימד הרביעי של הזמן.
במקרה זה של תיאור האדם בכדור הפורח הדרישות של ההישרדות הם התנאים בהם אנחנו כרגע טסים ותהליך הטיסה. 

כאן אנחנו יכולים לראות שהאדם הנמצא בכדור הפורח שונה מן האדם הנמצא במצנח
כי האדם במנצח לא יכול לשנות ו/או לשלוט במצבו כמו האדם בכדור הפורח.
לפיכך, 
האדם במצנח הנו בהשוואה לאדם במצב מכאני,
בעוד האדם בכדור הפורח הנו בהשוואה לאדם אשר התפתח אצלו האני-התודעתי.

וכאן נמצא החוק החמישי
כי חוק ה-5 לא מדבר רק על מורה חיצוני אלא על היכולת למצוא בתוך עצמנו 'מורה-פנימי'
שהוא כמו סוג של 'מצפן-פנימי'.
בעזרתו אנחנו יכולים להגיע למצבים של זכירה-עצמית ולאפשר לאני-התודעתי לפעול ולסייע לנו.
וכך,
האדם הנמצא בכדור הפורח יכול להחליט שבמצב הזה כדאי לו להתיר את שקי החול
על-מנת לעלות לגבוה רב יותר או לשחרר מן האוויר או הגז של הכדור הפורח על-מנת לרדת וכד'. 
כלומר, 
פיתוח אני-תודעתי יותר אפשרויות שונות מרגעים רבים יותר של זכירה-עצמית
ועד האפשרות של פיתוח גוף תודעה חופשית, וזה כבר תלוי בהתפתחות מאוזנת
של שלושת המרכזים ואצל האדם המודרני מדובר בעיקר בהתפתחות רגשית.
[למה ? כי בשביל מאמצים ורצון צריך דבקות רגשית עצומה, בשביל להימנע ולא לעשות צריך משמעת עצמית וגם בשביל זה צריך רגש מאוזן, אם אנחנו לא מאוזנים אנחנו מחפשים אחר פיצויים והולכים לעשות כל מיני דברים 'מסממים' (מסוכרים ועד לספורט אקסטרים ..) כדי לפצות את הרגשות המדוכאים האומללים]. 
ואז,
אנחנו מגיעים אל החוק השישי
חוק ה-6
אתה אדם 
              ולידך יש אדם נוסף....            
                           

 

​

​

​

​

​

​

​

קלף – 6 
נקרא 'קלף החיים' או 'קלף האוהבים' 
החיים הם מקובעים – Six it's Fix 
באופן מכאני החיים הם מקובעים, אתה האדם נולד, גדל, חי ומתבגר , מזדקן ולבסוף מת.
אפשר לראות את 6 מעגלי החיים גם בקלף 13 ובבית – 6.





גורדייף מתאר 3 רמות של 'אהבה' או יחסים בין גברים ונשים :

1. משיכה בין המינים בדרך כלל על-פי משיכה קוטבית משלימה.
2. אהבה – מתאהבים ואוהבים בצורה מכאנית וזה יכול בקלות להפוך להיות לא סובלים אחד את השני ואפילו שונאים.. !
3. היכולת של 2 אנשים לאהוב אחד את השני ולחיות חיים של 'אהבת האל' - חיים למען התפתחות ומודעות. 
 

(אז יש את הצלע השלישית המפייסת המחברת והמאזנת).

האפשרות של חיים שמאפשרים התפתחות ולימודים הקשורים במודעות יוצרים תוך כדי התבוננות את האני התודעתי ומאפשרים לנו חיים שונים מן החיים המכניים.
וכאן יש אותנו ואת האנשים האחרים, יהיו אלו ילדים או בני זוג או מכרים אחרים.
יש את עצמנו וזה אומר שאנחנו יכולים לראות לשני הכיוונים
לראות את עצמנו בשני הכיוונים..מבחוץ כלפיי פנים ומבפנים כלפיי חוץ
וגם להתחשב באחרים
אבל כאן יש בעיה של קיבוע, כי Six it's fix :  
ובקלות יכולות להתקבע לנו דעות של אחרים שאנחנו מנכסים אותנו לעצמנו
ואז זה נהיה הדעות שיש לנו על עצמנו, כלומר :
אם אנחנו לא מקבלים עידוד והכרה ביכולות שלנו אז האישיות שלנו ממשיכה לסבול מזה
גם בבגרות, לא רק כי היא לא קיבלה הכרה ועידוד בילדות, גם בגיל מבוגר
אחת הבעיות הפסיכולוגיות הכי קשות שאנשים נושאים איתם כל החיים
זה שההורים שלהם אף פעם לא מעודדים אותם או מכירים ביכולות שלהם
ואז, כל פעם שהאדם פוגש בהורים הוא מצפה לעידוד והכרה חיוביים
אבל במקום זאת הוא מקבל התעלמות או זלזול וביקורת.

זה יוצר משהו שנקרא 'אחלמה שגויה'.
היא נמצאת בנקודת המיון והסיווג של כניסת הרשמים כמו מגופה או דלת מסתובבת,
אחלמה היא אבן האמטיסט והתפקיד שלה במעגל השישי זה למיין ולסווג דברים על-פי היגיון בריא.
אך בגלל שאנחנו מחונכים בצורה מאוד תחרותית והישגית ולא מעודדים אותנו לנטיות הטבעיות שיש לנו
אז במקום למיין ולסווג עם היגיון בריא אנחנו פשוט מעבירים ביקורת או ממיינים דברים רק על-פי טוב ורע
או רווח והפסד או בא לי ומתחשק לי ולא בא לי וגם לא  מתחשק וכד'...
כלומר...אנחנו לא ממיינים ומסווגים בצורה שקולה ומודעת
אלא מקובעים בדעות וברעיונות שהונחלו לנו בסביבה בה גודלנו ואשר ברובם הם מכניים ולא מודעים.
וככה אנחנו מנכסים לעצמנו דעות ורעיונות 
כמו למשל :
'ההורים שלי' או 'הילדים שלי'
אבל אלו הם האנשים שגידלו אותו והם מכאניים..
או ש, אלו הילדים שגידלנו והם לא 'שלנו'...כי בני-אדם הם לא רכוש...
ולא משנה עד כמה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים איך ההורים האלו היו אמורים להתנהג או לחיות
או איך הילדים האלו אמורים היו להיות או לחיות או ... 
ויש גם את העניין של 'סגירת קארמה'
בעבודה האזוטרית מדובר על זה שהגלגולים נועדו גם בשביל סוג של  'סגירת חובות קרמתיים'
וזה אכן כך, ההיסטוריה של כדור הארץ לא אפשרה להרבה מאוד אנשים להיות הורים בגלל מוות של הורים או ילדים ונסיבות חיים שונות ובמאה השנים האחרונות הרבה מאוד נשמות קיבלו צ'אנס לחזור לכדור הארץ וכך להרבה נשמות מתאפשר לחוות הורות
שזה משפר את הגוף האסטרלי ואת הצ'אנס להיוולד לגלגול טוב יותר.

בעניין הנשמות יש גם נשמות חדשות, לעתים מקבלות הנשמות האלו מחלות כמו סרטן בגלל חוסר היכולת שלהם להתמודד עם כאב וסבל ויגון ואז זה הופך לדיכאון.
בפגישה הקודמת הוכרו חמשת השלבים של התמודדות עם שכול-אבל  ומוות
לא ניכנס לזה הפעם... אלא כאשר נגיע לחוק ה-8
אבל נחזור על חמשת השלבים מאת אליזבת קובלר-רוס - זה נקרא : 'מודל קובלר-רוס'  
ואלו הם :
הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, קבלה.  
 

במגופה השישית של המיון היא מגופת האחלמה...רוב הזמן אנחנו לא באמת חושבים אלא מגיבים מתוך מיון וסיווג מכאניים וככה אנחנו לא מודעים בנקודת כניסת הרשמים.
העבודה היא מדרג עולה
וזה מוביל אותנו לטבלה הבאה : 
אנחנו מגיעים לציור המעגלים המתאר את חוק ה-7 בטבע .


 

​

​

       

​

​

​

​

​

​

​

​

בני האדם על-פי תורות אזוטריות הם 'תא במוחו של הבורא'
יש כל מיני תאים בכול מיני מקומות ביקום 
(בקלף מגן הצפון האינדיאני מתואר תקשור של מקום שיש בו כל מיני יצורים...מכל מיני מקומות ביקום ורעיון האחדות...) 
זה לא משנה איך נראים היצורים על פלנטות אחרות,
בתנאים שונים נוצרים יצורים אחרים מאיתנו בגלל התנאים השונים בפלנטות השונות,
אבל לכול היצורים הפלנטריים יש אופציה להתפתחות ומודעות.
אלוהים או הבורא צריך מודעות, מודעות היא כמו להדליק את האור בתא
ככול שיש יותר תאים מוארים במוחו של אלוהים כך גם האל או הבורא גדל ומתפתח
כי יש בו יותר מודעות.
וזאת גם הדרך היחידה ליישב שמשות (רמות שמשות – 24 ורמות כוכבים – 12 בקרן הבריאה).