ספירת הצלחות ונצחונות
- - - - - - - - - - - - - - - -
לדעת כי כיבדתי את מילותיי במעשיי
הניצחון המתוק נחלק עם כולם
במילוי הצרכים של אחרים
המין האנושי שמח ועולז
המחיר של ספירת וניצחונות והצלחה
הרמוניה ואיזון בעולם חדש של שלום ושלווה.

קלף – 20
ספירת הצלחות וניצחונות
ניצחון

הפעולה של ספירת הצלחות וניצחונות מציינת את הניצחון על האויב או אתגר שהושג.
שבטי הלוחמים של אמריקה הילידית היו משתמשים בהרבה שיטות של התגנבות, פקחות ועורמה,
הפתעה, תכנון וכוח פיזי כדי לתבוע ולדרוש פרסים ושלל מהיריבים שלהם. 
הפרסים והשלל המסורתיים שנלקחו בפשיטות היו סוסים, נוצות של נשרים, צרורות רפואה,
מגני רפואה, גרזנים, קשתות וכלי נשק אחרים. 
קרקפות לא היו פרסים ושלל אשר נחשבו מכובדים כדי לספור הצלחות וניצחונות
לפני שאנשי הסירות (האנשים הלבנים) הגיעו אל איי-הצב (יבשת אמריקה).
ציידים וסוחרים מכרו קרקפות למחפשים סקרנים אירופאים כאשר הם היו אומרים ש,
'הפראיים' בעולם החדש מורידים אחד לשני את הקרקפת, אך העובדה היא כי התרגולים של הורדת הקרקפות
התחילו על-ידי אלו שביקשו כסף מהעשירים של אירופה.
כפי שאימת הקרקפות החלה הילדים והנשים של הילידים נהרגו וקירקפו אותם בעודם חיים
רק אז שבטי הלוחמים החלו בפעולות תגמול. 

הגברים בכול גזע ושבט היו בעיניי הילידים האמריקניים שייכים לשבט הלוחמים 
והם היו מופקדים על כבוד ההגנה על הנשים והילדים.
הייתה זאת הבושה הגדולה ביותר בשביל הלוחם שהנשים והילדים אשר נמצאים מתחת להגנתו יפגעו באיזושהי דרך. 
כעס ושנאה החלו לגדול בכול הצדדים, שבט נגד שבט והאינדיאנים נגד הלבנים.
הפעולה של ספירת הצלחות וניצחונות התלכלכה והכבוד הנורמלי בין הלוחמים והחיילים נעזב ונזנח הצידה.

במשמעות המקורית לספור ניצחונות הייתה פעולה של הצלחה וניצחון.
הלוחם היה גונב משהו מהאמיץ שעליו הוא גבר וניצח אותו כדי להראות עד כמה רפואתו הייתה חזקה
נגד היריבים שלו. 
תרגול זה השתנה בין השבטים השונים. 
החברים של שבט הלוחמים של האינדיאנים מן המישורים היה להם לעתים קרובות מקל או מטה של ניצחון
ממש כמו המטה המעוקל של הרועה אשר היה ממוקם במשכן שלו ונשא את התזכורות של הניצחונות האישיים שלו. 
אל מטה הניצחון היו קושרים מגוון של פרסים ושלל. 
פריטים אלו יכלו לכלול שיער סוס (אם הוא גנב את הסוס של לוחם אחר), נוצות של נשרים, פיסה של אריג,
חרוזים או ארנק רפואה אשר היה קשור אל הרעמה של סוסו של היריב.
מאוחר יותר כאשר כבר תרגלו את הקירקוף יכולה הייתה גם להיות תלויה קרקפת משתלשת מ, מטה הניצחון.

בציון של ניצחון היו דברים מסוימים שהורשה אז האמיץ לעשות ואשר היו מספרים לאחרים על ספירת הצלחתו וניצחונו.
הוא היה יכול להשתמש בעיצוב של צבעי הפנים שלו בצורה שהייתה מוסיפה כבוד למעמד שלו
ומספרת לאלו אשר יודעים כיצד לקרוא את המשמעות של זה שנספרו לו פעולה אחת או יותר פעולות של גבורה אשר הוספו לשמו. 
סמלים אלו היו גם יכולים להתווסף אל צבעי המלחמה של הסוס שלו כאשר הוא היה שוב רוכב אל הקרב. 
ככול שנספרו יותר ניצחונות כך הייתה הרפואה של הלוחם הזה חזקה יותר.
ארבעה עד שישה סוגים עיקריים של הצלחות וניצחונות ניספרו אצל שבט הסיאוקס – Siuox אצל שבט העורב – Crow אצל שבט שחורי הרגל – Black foot אצל שבט האפאצ'י – Apache  אצל שבט הצ'ירוקי – Cherokee  
אצל שבט השאיין – Cheyenne אצל שבט הקיוואה – Kiowa אצל שבט שטוחי הראש – Flat Head  שבט האיוטה – Ute ושבט הארפהו – Arapahoe  שבט הפווני – Pawnee ושבט השושני – Shoshone ושבטים אחרים.
הראשון בחשיבותו היה להכות את האויב בחץ וקשת, בגרזן אינדיאני 'טומהוק' ומאוחר יותר בכדור של רובה.
סמל ניצחון מוצלח חשוב אחר היה 'לרכב על האויב עד למטה' – וזה היה להוריד את הלוחם
מגב הסוס שלו ולגמור אותו ולהרוג אותו בקרב פנים אל פנים.
לגנוב את הסוס של האויב היה סמל ניצחון מוצלח וחשוב נוסף.
גניבה של סוסים הייתה לגנוב את האמצעים המאפשרים פעולת תגמול
ולכן זה היה לגנוב את עוצמת-הלוחם או את הכוח שלהם.
סמל הניצחון המוצלח הרביעי היה לגנוב את הנשק של היריב.
החמישי היה לגנוב חלק מהרפואה של האויב, אשר יכולה להיות המגן שלו, נוצת הנשר שלו, 
ארנק הרפואה שלו או מדליון של חרוזים, עצם החזה של בופאלו או קרקפת. 
קרקפת זוהי פיסת שיער קטנה שזורה באיזשהו סוג של רפואה מייצגת של בעלי-הברית של האדם הזה,
קשרים או כוחות. לקרקפת יכולה להיות רצועת עור, נוצה, שיניים, חרוזים או איזשהם חפצים אחרים קטנים קשורים אליה. לחתוך את הקרקפת השזורה משערותיו של הלוחם היה נחשב להפשיט אותו מרפואת המלחמה שלו. 
הצורה הסופית המוכרת האחרונה של ספירת סמלי הניצחון הייתה להרוס את אוהל המשכן, את ה 'טיפי' של הלוחם,
לקחת את האישה שלו ואת חפציו האישיים. 
צורה זאת של ספירת סמלי ניצחון לא הייתה נחשבת מכובדת והשתמשו בה רק בתור מוצא אחרון,
כדי לבייש ולהשפיל במקום לכבוש את הרפואה של לוחם אחר. 

בין האינדיאנים של המישורים החבורה של הפושטים היו מורחים צבע שחור על פניהם
כאשר הם היו שבים אל המחנה אם מקרה מוות היה מתרחש.
הנשים היו מתחילות את הבכי והאבל שלהן במראה הראשון של הפנים המושחרות.
המשפחה המתאבלת הייתה משוחררת מן החובות של חיי היומיום והעבודות במשך 4 ימים.
היו מכבדים את הרוחות של ארבעת הכיוונים בארבעת ימי האבל
אשר לקחו את האהוב אל משכנות השמים אחרי שהוא 'השיל את הגלימה שלו' (מת). 
אם הפשיטה לא הייתה פשיטה מוצלחת אז כל השבט כולו היה מתבונן על המוות באבל.
אם הלוחמים ספרו את סמלי הניצחון אז דאגו וטיפלו במשפחה המתאבלת,
אבל חגיגת הניצחון הייתה נמשכת עבור חברי השבט האחרים. 

המנהיג של קבוצת הלוחמים או החבורה של הפושטים היה נותן במשתה הניצחון את הכבוד
לספר על המאורעות לאלו אשר היו עדים לניצחונות האינדיבידואליים של חבריהם.
הלוחם היה מקבל את הכבוד הזה מהחברים שלא ולא היו מרשים לו לספר את הסיפור בעצמו.
תרגול זה היה מוסיף מימד אחר לחגיגה מאחר וגאוות החבר הייתה בסיפור הצלחתו והגשמתו של אח אחר. 
זה היה מבטיח את ההשתתפות של אלו אשר לא היו מצליחים לקחת באופן אישי שלל או סמלי ניצחון
וזה עשה אותם גם לחלק מן החגיגה.  זה גם פסל איזשהו ייפוי או קישוט מצד המעורבים.  
לדבר ולספר באופן מופרז ומוגזם זה היה נחשב גאוות יתר ולשקר היה לאבד פנים.
עדות אמתית מצד עד אמתי אשר היה מתחייב לדבר בכנות על האומץ של אחיו או על החוסר של זה.

אם מישהו בייש את שבט הלוחמים היו מדברים על זה במועצת השבט הזה ואף פעם לא מול כל השבט כולו.
אבדן אומץ היה פגם והטלת דופי בכול האחים של שבט הלוחמים, ומאחר והם פעלו בתור יחידת עילית וקבוצה מגובשת 'פנים של אשמה' לא הורשו להמשיך להיות חברים בשבט הלוחמים.
 

" להוסיף נוצת ניצחון לעטרת המלחמה שלך ",
זה ביטוי אשר מגיע מן הרעיון של הישג אישי או הגשמה אשר עוזר ותומך בכולם.
בתפישה הרעיונית של לספור סמלי ניצחון אין מקום לקנאה וקנאות.
אין ניצחון כאשר מקטינים מישהו דרך ההתרברבות של מישהו אחר.
אין כל כבוד בחשיבות עצמית.

מעשים מדברים בקול יותר רם מאשר מילים כאשר את הניצחון אנחנו מבקשים.
נוצת ניצחון לא מוענקת אף פעם כפרס למישהו אשר התכוון לעשות משהו אך לא עשה את זה.
ללכת את הדיבור שלך – Walk your talk – זוהי המהות של ניצחון אמתי.
כפי שזה היה אצל אבותינו הקדמונים, הניצחון של נוצת הניצחון מבוסס באידיאלים הגבוהים של הנשר. הרעיונות האלו מביאים פעולות ומעשים. ממש כמו הנשר אשר מאותת ומסמל והורג את טרפו, כך אנחנו צריכים לאותת ולסמן ולתקוף את החולשות שלנו שמונעות מאיתנו למלא את מילותינו.
כמו שספירת סמלי הניצחון היא ניצחון אישי אשר משפיע על כולם, כך המלחמה שאנחנו עורכים על הדפוסים הישנים אשר מונעים מאיתנו מלהיות בשלום עולמי.
אויבים אלו יכולים להיות בורות, קונפליקט פנימי, קנאה וקנאות, גאווה עיקשת, עצלנות, פחד, מרירות, שנאה, חמדנות, רכילות, טינה והבטחות שלא קיימו אותן.

המגנים המודרניים של הרפואה שלנו עשויים מ – אמת, כלי הנשק שלנו הם לחיות את האמת הזאת, והפרס שלנו הנו העתיד שלנו על-מנת להביא את הריפוי לילדי אמא ארץ.
כל דו-רגליים מתבקש להשיג ולהגשים את סמלי הניצחון האלו דרך הגילוי והריפוי של העצמי.

היישום
זעקת המלחמה ושאגותיה נשמעו אם קיבלת את קלף ספירת סמלי הניצחון.
מציינים בפניך כי ניצחון אישי הנו בפעולה ומעשים. יכול להיות כי התגברת על אתגר ארוך טווח או ניצחת את היריב וכבשת את יעדך. עכשיו זה הזמן לחלוק את ניצחונך עם אחרים.
באם הניצחון הנו אחד בעל אפיון של טבע רוחני או שזה זכייה בלוטו, זה בכלל לא משנה.
אתה צריך לכבד את עצמך בזמן הזה ולהוקיר תודה עבור הברכה הזאת.

ספירת סמלי הניצחון מייצגת את ההצלחה של התקדמות והיא הודאה והכרה על פעולה נכונה.
אתה היית אמתי עם עצמך וגומלים לך על כך שנשארת על הנתיב הקדוש.
איחולים וברכות ! הניצחון הנו מתוק, אך עוד יותר מתוק כאשר חולקים את השלל עם אלו אשר אתה אוהב. תחלוק את שמחת הניצחונות שלך עם אלו אשר רוצים לראות אותך מנצח.
תזכור : לוחמים אשר ספרו את סמלי הניצחון דאגו תמיד לאלמנות, לזקנים ולנכים.
החומרים שחולקים בניצחונות מביאים כבוד נוסף, ומייצרים ומספקים נוצות סמל ניצחון לאלו אשר מוכנים להעניק ולתת.