top of page

 ס ב ל נ ו ת

סובלנות הינה אחת מאותן סגולות ואיכויות אותה אנחנו יכולים למצוא מאוד חסרים בעולם הזה.
זה מתבטא בצורות שונות, פנימיות וחיצוניות אשר בכולן הסבלנות או החוסר של מצרך הכרחי ועוצמתי זה
הנו מורגש ומלווה אותנו.

 

יש את המקומות בהם הצורך שלנו בסבלנות מאד ברור ונגלה, למשל כי זה כבר שעות רבות בהן אנחנו מחכים לאוטובוס , ואחרי כמה זמן של ישיבה, אנחנו הולכים לברר משהו אצל הכרטיסן וחוזרים לשבת ואז אחרי עוד כמה זמן של ישיבה
על הספסל אנחנו הולכים לחפש את השירותים ואז שבים ויושבים ואחרי כמה זמן הולכים לחפש משהו לשתות
ושוב יושבים ואז מבררים מה השעה ואוכלים משהו ושוב יושבים ושוב לשירותים ואז יושבים עוד קצת
ולבסוף לאחר המתנה מאוד ארוכה מגיע האוטובוס ואשר גם בו אנחנו צריכים לשבת עוד כמה שעות
עד הגעתנו ליעד המיוחל.
וזה קורה לנו בהמתנה בתורים ארוכים וזה מתרחש בכול מיני הזדמנויות בחיים
בהן אנחנו נבחנים באופן די ברור ואשר בהם הסבלנות נחוצה לנו.

 

יש סבלנות אשר יכולה להיות חסרה לנו באופן יומיומי, כי אנחנו חיים עם בני אדם נוספים ועובדים עם בני אדם אחרים והם יכולים להיות טורדניים או נודניקים שוב ושוב ואנחנו מנסים שוב ושוב להבליג ולא להתעצבן על הדפוסים האלו שלהם אשר למעשה מרגיזים אותנו בכול פעם מחדש ואחרי כמה פעמים בהם סבלנו את זה שוב ושוב..
הסבל הזה נהיה כבד לנו כי בסובלנות יש סבל ואחרי כמה פעמים בהן אנחנו מנסים להבליג על סבל
אז אנחנו בדיוק כמו הסבל אשר לוקח על עצמו וסוחב יותר מדיי, וגם לאחר שאנחנו סובלים מאיזה משהו או מישהו  
שוב ושוב, באיזה שהוא שלב, במוקדם או במאוחר אנחנו כבר לא יכולים לסבול את זה יותר כי זה כבר כבד לנו מדיי
וכבר נמאס לנו מהסבל הזה, ואז אנחנו מודיעים לאדם כי נמאס לנו ממנו, ואת זה אנחנו עושים כבר ברגע של מצוקה
כי כבר כרענו תחת העומס של הסבל והקושי לסבול את זה, ואנחנו משתלחים בו או פשוט מסתלקים בכעס
או נוהגים כלפיי האדם או המצב בחוסר סבלנות המופגן כלפיי חוץ, פשוט כי אנחנו כבר לא יכולים לסבול את זה יותר.


יש את הסובלנות הנחוצה לנו כדי לטפח דברים ולגדל אותם לאורך שנים, סובלנות לדרישותיו של חתול תובעני והסובלנות לילד קופצני וסובלנות לגינה הצומחת ואשר זקוקה לטיפול וטיפוח וגיזום ועישוב, וכיצד אנחנו בהרבה צעדים קטנים הולכים יחד דרך ארוכה בה גדלים ביננו קשרים כמו הסובלנות הדרושה לזוגיות וזאת אשר אותה אנחנו צריכים לכול דבר העומד במבחן הארוך של הזמן.

 

יש את המקום בו אנחנו יכולים להיעזר בסבלנות אשר יש לנו בפנים, ואת זאת אנחנו אוספים לאט,
אט אט בכול משעולי החיים, כי הסובלנות נלמדת אצל כולנו ברמות שונות ובאזורים שונים,
יש מי מאיתנו אשר יש להם המון סובלנות לסריגה או לבישול או לתוכנות מחשב ויש כאלו הסובלניים כלפיי ילדים
ויש אנשים שיש להם הרבה סובלנות לחיות המחמד שהם מגדלים, יש כאלו הסובלניים לקריאת ספרים
ויש כאלו היכולים לדבר בטלפון במשך זמנים ארוכים.
וכול אלו הן תופעות חיצוניות אשר נדרשת בעבורן סבלנות.


יש גם את הסבלנות הפנימית, וזאת היא אותה האחת אשר לה אנחנו ממש זקוקים עבור העניינים הפנימיים של עצמנו. להיות סובלניים עם סבלנות כלפיי עצמנו, וכך שבמקום לכעוס על עצמנו
ועל כל אותן הפעמים בהן נהגנו ופעלנו בחוסר סבלנות. הסבלנות הפנימית אומרת כי אנחנו יכולים לראות את עצמנו בבהירות מבלי להעביר על עצמנו ביקורת על כל אותן הפעמים ועל כל אותם המצבים בהם היינו לא סובלניים
ואשר בגללם אנחנו ממהרים לבקר את עצמנו ולכעוס על עצמנו ולנהוג כלפיי עצמנו בחוסר סבלנות.
כי כאשר אנחנו מטיחים בעצמנו ביקורת וגם כועסים על עצמנו ומאשימים את עצמנו
אז אנחנו אפילו עוד יותר סובלים
ובמקום להביא את עצמנו למצב של סבלנות, אנחנו סובלים שוב ושוב ויותר,
וישנם רק יותר סיכויים כי נאבד מהר יותר את הסובלנות במצבים הקשים הבאים.

 

סבלנות היא אחד הדברים הכי נעלים והכי קשים להשגה,
והיכולת להשיגה תלויה בעיקר ביכולת שלנו להיות ממש מודעים לעצמנו.
זה דבר גדול ונדיר וזה מתחיל ביכולת שלנו לראות את עצמנו במצבים של חוסר סבלנות
מבלי לשפוט ולבקר את עצמנו או לכעוס על עצמנו ו/או לחוש אשמה,
אלא פשוט לראות את זה .

פשוט לראות את זה – כאילו זאת הופעה תיאטרלית ואשר בה אנחנו חלק מצוות השחקנים,
כי אז יש לנו את היכולת לראות את זה מבחוץ ולהיות פחות מזוהים,
כי חוסר הסובלנות נמצא שם בכול פעם אשר בה אנחנו מזוהים עם הנפשות הפועלות
ולפיכך יותר קל לנו פעמים רבות להיות סובלניים כלפיי אנשים זרים בהם רק פגשנו או כלפיי מצבים מקריים,
כי עם הדברים האלו אנחנו לא מזוהים ועדיין לא נקשרנו אליהם ואנחנו לא מרגישים אליהם שייכות וקשר
ואין לנו איתם זהות ואת ההזדהות ולפיכך אנחנו לא מזוהים איתם והם עדיין לא מפעילים בנו את הרגשות של הזהות וההזדהות אשר מפעילים בנו תגובות של חוסר סבלנות.

 

הסבלנות מגיעה הנה כל הזמן מהבריאה ובעוד זרם הדם האנרגטי האלקטרי של הבריאה
הינו חמלה ורדרדה בהירה, אלו הם שבלולי הזהב של הסובלנות...
אשר הם הינם התאים (כמו תאי הדם הלבנים בגוף האדם)
המשמשים לחיסון ואשר מחסנים אותנו נגד כל כך הרבה דברים והמאפשרים לנו
בעזרתה של הסובלנות  להצליח בכול דבר אשר נהיה סבלניים בו.
לעשות ולפעול בהמשכיות כלפיי אחרים ולהיות סובלניים כלפיי עצמנו אשר נמצאים כאן לתקופת זמן מוגבלת היכולה להיראות לרגעים ארוכה ומתישה ואשר מצריכה מאיתנו הרבה סובלנות כדי להצליח לשרוד במערכה ובמיוחד כדי שנהיה סובלניים כלפיי כל המעידות והטעויות ונוכל ללמוד מהם בפעם הבאה לשקול בסובלנות את הדרך ואת הגישה.

Remind

כדי לתרגל ולהתאמן בסובלנות אנחנו זקוקים למצרכים הבאים :

ה מ ת נ ה
האם אתם יכולים לדמיין פגישה עם מלאך ?
תארו לעצמכם שאתם מאחרים לפגישה הזאת, והמלאך צריך לחכות לכם !
הוא לא יושב על הספסל מעוצבן כי לא הגעתם בזמן,
ואף לא מציץ בשעון פעם בכמה דקות, הוא לא מתייאש ורוצה להסתלק
כי אתם מאחרים. לא. הוא פשוט מופיע שם כאשר אתם מגיעים.
אז כן, מדובר כאן ביכולת המתנה מלאכית אשר כדאי ללמוד לסגל לעצמנו
כי היא כלי רב ערך כבר בחיים האנושיים ועוד הרבה לפני שנהפוך למלאכים.

המתנה
לחכות ולהמתין 
להמתין כמה שצריך לעצמנו ו/או לאחרים, למצבים ולכול מה שהיינו רוצים להכיל
כי כדי להצליח בהמתנה צריך להתאמן בהמתנה.
האם אי פעם המתנתם מרצונכם ? עד כמה זה קשה ועם זאת זה מאוד פשוט,
ניתן לתרגל את זה בקלות !
לתת למישהו אחר את התור כאשר ממתינים בתור. לתת זכות קדימה.
לחכות ברצון ליד מעבר החציה ולתת במשך זמן רב למכוניות רבות לעבור.
להמתין למישהו אחר מתוך רצוני החופשי.
לזכור כי כאשר  מישהו אחר נותן לי להמתין בכך הוא עוזר לי להתאמן בהמתנה.
כאשר האדם האחר מאלץ אותי לחכות לו
אני יכולה לברך ולהודות על ההזדמנות שניתנה לי להתאמן בהמתנה.
אפשר להשתמש בזמני המתנה כדי להיות בהם עסוקים במשהו שחשוב לנו ולשים לב לאזורי העלבון, עד כמה אנחנו נעלבים מהזלזול בזמן שלנו, לראות עד כמה אנחנו מחונכים לא להמתין וחושבים שהמתנה היא בזבוז זמן וגורם בעייתי. השינוי בדפוס הזה משנה את זמני ההמתנה,
אם מצליחים לזכור להמתין מתוך רצון אמתי ואימון 'מלאכי אנושי' שכזה.

* באיור ניתן לראות את המודטת עטויה בגלימה עליה מופיעות התצורות האנרגטיות 
של הסובלנות 'שבלולי הזהב של הסובלנות'... :

        ד ב ק ו ת    ו ה מ ש כ י ו ת
ה ת מ ד ה

כמו השבילים הכסופים אותם משאיר החילזון על השבילים
כך הם החוטים הכסופים של הדבקות וההמשכיות
של כל דבר בחיינו אשר לו אנחנו מקדישים הרבה זמן ואכפתיות,
מחשבה וחיבה, כי כל מה שאנחנו תומכים ורוצים בו בהתמדה
הופך להיות חבל עבה של יחסים הדדיים עליו נוכל ללכת
בעקבות המאמצים שלנו בהמשכיות ודבקות מתמידות
וזוהרות המסומנות בעולמות האנרגטיים לעד.

ככול שאנחנו נדבקים למשהו לאורך זמן ככה אנחנו יותר סובלניים
עם הדבר אותו אנחנו רוצים להזין בתוכנו או מבחוץ לאורך זמן רב.
סובלנות אומרת לנו ומכוונת אותנו לא לחכות לתוצאות מידיות.
אפשר להתאמן על-ידי כך שעושים כל יום משהו קטן, כמו לקרוא כל יום קצת מספר,
אחרי תקופה מסוימת ניתן לראות שבהמשכיות ודבקות קראתי את כל הספר,
להשקיע קצת בגידול הצמחים בגינה ובמשך תקופות רבות, כי העצים כמוהם כמונו, נוטים לגדול לאט ולהעניק את מתיקות הפירות לאלו אשר ממשיכים בדבקות והמשכיות לגדול ולגדל בסובלנות.

יש לנו את הנטייה לשפוט את עצמנו כי התחלנו והפסקנו, או כי אין לנו סובלנות לזה ולמשהו אחר,
לכול אחד ואחת מאיתנו יש את הסובלנות לדברים שהוא רוצה ואוהב,
סבלנות היא אמו של הרצון.
אם הנך מוצא/ת את מה שאת/ה רוצה ואוהב ומטפח את זה בדבקות ובהמשכיות לאורך תקופה ארוכה
תוכלו להגיע לכול יעד ומטרה כי בדבקות ובהמשכיות נפתחת הדרך ואיתה ההצלחה.

* באיור ניתן לראות את השבילים הזוהרים של השבלולים הם התצורות האנרגטיות של דבקות והתמדה... : 

ה ב ל ג ה
אם רק היינו יכולים לזכור להשתמש במטה הזוהר הכחלחל
של ההבלגה ולשים אותו בתודעתנו כהגנה מודעת
מפני כל אותן פעמים בהן אנחנו נוטים להסתבך
בחיפזון של חוסר הסובלנות
המגיב מתוכנו ומתפרץ מבלי שליטה.
ההבלגה נמצאת זמינה עבורנו כל הזמן
ומאירה בזוהר כחלחל ומאפשרת לנו להשתמש בה בתבונה
כדי לאפשר זכות מעבר וזמן ביטוי לכול ההתבטאויות הקיימות.

זה עניין של 3 מוחות,
האדום (מוטורי) נוטה לקפוץ קודם כל ולמהר בשולפו מן הלבן (שכלי) משהו ... מה שיוצא.
הכחול (אינסטינקט) יכול להמתין זמן רב ובמודעות הוא יכול לגרום לאדום להמתין מתוך החלטה
כי זה ראוי להמתין ולהבליג ולתת להתבטאות של משהו או מישהו זכות קדימה בדרכי החיים.

זה נראה כמו הציור של סליל חוטים כחלחל של מהות ההבלגה
ואפשר לשים לנו את איכות ההבלגה מעל הראש.
כמו כן ניתן לנו להניח קופסה דמיונית בה שמים את מה שמישהו אחר אומר אם קשה לנו לשמוע אותו,
כמו כן אפשר גם לשיר לעצמנו משהו בפנים כדי להסיח את דעתנו מן הנאמר ולעזור לעצמנו לא להפריע.

אנחנו צריכים לזכור במודע כי אנחנו רוצים לתרגל הבלגה וסובלנות כי הבלגה משרתת את מטרותינו ועוזרת לנו על-ידי כך שאנחנו משאירים מקום למישהו או למשהו אחר בחיינו ומתוך כך שאנחנו לא רוצים לשתף פעולה עם תגובה אלימה (מילולית או פיזית) כי אלימות מובילה רק ליותר אלימות,
אלא רוצים ללמוד להבליג ובכך לאלף את המוח האדום הקופצני להירגע ולהישמע להוראות שאנחנו נותנים לו במקום לתת לו להיות השליט האלים והקופצני של חיינו.

* באיור ניתן לראות את התצורה האנרגטית של הבלגה :  

ח מ ל ה
אכפתיות וטיפול

זה נראה כמו ברור לנו ומובן מאליו כי יש לנו קשרים לאנשים
או דברים שיש לנו אכפתיות לגביהם ובמיוחד בקשר לאלו
אנחנו צריכים למצוא בתוכנו המון סובלנות
כדי שהטיפול שלנו בהם יהיה משדר לאכפתיות וחמלה ותהיה בו סובלנות
וזה דורש מאיתנו הרבה טיפול וחמלה ואכפתיות גם על עצמנו
כדי שיהיה בנו את הדבר שאנחנו נכספים גם ביחס לאחרים
ונוכל לחלוק טיפול מהמקום הכי טהור בליבנו
מתוך אכפתיות עם סובלנות וחמלה,
אלו הם המצרכים המופלאים הניתנים לנו מן הבריאה.

אנחנו מטפלים ואכפתיים כלפיי דברים שהיינו רוצים לגדל,
חמלה היא צורך כלפיי כל מה שקטן וחסר אונים וצריך לגדול ולהיות מוזן,
אכפתיות היא לגדל דברים עד להבשלתם ולתת להם את מה שהם צריכים מבלי להתחשב
אלא במטרה של הגידול, לתת גבולות ברורים שצריך, לתת בצורה מאוזנת
לתת מבלי לחשב את המחיר, לתת כאשר אכפת לך גם מן הנותן וגם מן המקבל
ואתה אכפתי לפי מטרת העניין, לשם מה ולאיזה צורך אנחנו עונים כאשר אנחנו מטפלים באכפתיות.

בדרך כלל דווקא האנשים מהם הכי אכפת לנו והכי קרובים אלינו שם נמצאים גם הקשרים הקשורים אלינו מתוך הזדהות ואנחנו מתקשים להיות סובלניים ולזכור לחמול על עצמנו וגם על אחרים.
חמלה מגיעה כל הזמן והיא הדם הוורדרד של הבריאה אך אנחנו מתקשים ליישם אותה בחיינו
ולהעניק ממנה גם לאחרים כי אנחנו מזוהים עם הסבל של אחרים ועם חוסר החמלה שיש לאחר על עצמו ועלינו. על-מנת לסגל חמלה ואכפתיות ולתת לעצמנו ולאחרים טיפול נאות
אנחנו צריכים להיות יכולים לזכור כי אפילו למרות ש, זה נראה כאילו יש לנו כאן עניין עם אדם מבוגר,
למעשה זה החלק של הילד הקטן והאדם הצעיר אשר עדיין נמצא בו וכמו כן גם בתוכנו וזקוק לסיוע ועזרה
מתוך חמלה ואפתיות, ולמרות ההתנהגות הלא נעימה של האדם המבוגר המתוסכל והממורמר,
זה לא כלפיו אלא כלפיי הילד הצעיר הקטן וחסר האונים שבתוכו כמו גם בתוכנו – כלפי החלק הקטן
והצעיר הזה אנחנו מעניקים מתוך חמלה ואכפתיות וטיפול סובלני והולם.
אם אפשר לא לשכוח סיבות ומטרות אשר בגללן הדבר נעשה במודע אז זאת היא אכפתיות אלוהית.

* באיור ניתן לראות את התצורה האנרגטית של חמלה ... :

ש ק ט

המקום השקט בתוכנו הנו מצב תודעה נכסף
אליו ניתן להגיע על-ידי תרגול מדיטטיבי המשכי
לעוף על כנפיו של נשר לפסגות ההרים השלוגות הדוממות בשקט נצחי
להתכנס בחשכת המערות הדוממות בבטן האדמה
ולצלול לעומקים שלווים בהם דבר לא נשמע
קולך הפנימי יוצא למסע ובקול הדממה הדקה
הנך עוקב אחרי נשימה, שקטה ושלווה.

כדי להיות בסובלנות צריך למצוא הרבה שקט פנימי.
אין שום מקום לרעשי רקע חיצוניים הגורמים לנו להיות עצבניים וחסרי סובלנות ושקט
כי הרעשים הפנימיים הם הצרימה הרועשת ביותר בתודעתנו המטרטרת כמגפון קולני המחווה דעות
ומותחת ביקורות ומשסה בך את דעת האחרים ומטיחה האשמות ומציקה ללא הפוגה.

למצוא מקום שקט בתוכנו הנובע מן הנקודה בה אנחנו פוסקים להעביר ביקורת
ולטחון את מאורעות היום והשעה ומתווכחים עם עצמנו ואחרים
ויוצאים שוב צודקים או טועים ואשמים או מאשימים.

מקום שקט של מדיטציה רגועה מלווה בנשימות הנו מקום לתרגל מרחב תודעתי שקט ורגוע.
שקט הוא מקום נכסף בתודעה, ניתן להיכנס לתוך מערה חשוכה, או ללכת בתודעתנו לפסגות הרים מושלגים ולמצוא את השקט והשלווה, ניתן להיכנס לאמבטיה ולהכניס את הראש לתוך המים ואז לא שומעים כלום. לנשום לאט ובמתינות נשימות מלאות ולעשות מדיטציות.

 

מוכנות וקבלה
להבשיל את הדבר עד שהוא מייצר מוכנות, כמו פרי בשל,
זרע שיש מסביבו מספיק פרי או אדם שהגיע לשלב בגרות
למשל שהוא מוכן ומסוגל להתהלך בחיים.
יש צורך במוכנות להרבה דברים.
רמת הבשלות והמוכנות תלויה במידה רבה במידת הסובלנות.
האם אני מוכן לזה באמת ? האם דרושה לכך הכנה ? איזו הכנה ?

האם יש בי מקום אשר מוכן לקבל בסובלנות את השונה ממני ?
להסכים ולהבין את האפשרויות של צורות חיים אחרות ?
האם אנחנו מוכנים לקבל את עצמנו ?

הקושי שלנו לקבל את הדברים כפי שהם, את האנשים כמו שהם ואת עצמנו כפי שאנחנו כמצב בסיסי,
מקשה עלינו להיות סובלניים כלפיי המצבים השונים של החיים והמצבים השונים שלנו בתוך החיים
ושל אנשים נוספים בתוך חייהם ובחיינו.
זה נראה כי גודלנו להאמין שהעולם הוא מקום הרבה יותר נחמד ונפלא מאותו העולם שאנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים איתו בבגרותנו ותוך כדי כך גידלו אותנו להאמין שזאת זכותנו המולדת למחות על מצב העניינים, מצב הדרכים, איכות השלטון ולבקר ללא הרף את הסביבה, המאורעות, האנשים ובכלל...
במקום להתמודד עם הדברים כפי שהם ולקוות לשינוי הדרגתי בתוכנו,
אנחנו מצפים מן העולם להתאים לדמיון ילדותי על עולם חיובי ונחמד המעורב בתלונות הנובעות מביקורת על-פיה אנחנו מנסים לכאורה לתקן את העולם ולשפר אותו.
האמת היא כי כל זה הנו מעצבן מאוד, ואילו רק יכולנו בפשטות לקבל את המצב כפי שהוא הנו,
כבר היינו יכולים לוותר על כמויות אדירות של מצבים חסרי סובלנות.

במחלקה להתבוננות סובלנית נאמר לנו לא לשנות את הסביבה ואת העולם אלא לקבל את העולם כפי שהוא ובאטיות וסובלנות להתבונן בעצמנו ולשנות את עצמנו לאט ובהחלטיות.
זה תהליך ארוך והוא תלוי במידת המוכנות שלנו להתבונן בעצמנו ויכולת הקבלה העצמית הפנימית
והחיצונית שאנחנו מצליחים להתבונן איתה.
דרך משקפיים עמוסים בקבלה נוכל להתקדם.
מוכנות וקבלה מאפשרות לנו לקבל את המצב כפי שהוא ואת עצמנו כפי שאנחנו ומראות לנו היכן אפשר וכדאי לעשות שינויים.

" הפרי גדל ומתרחב, מבשיל ומבכיר
וברגע הקטנטן העצום הזה
העבודה הגדולה נעשית. "

(תרגום מאנגלית של שיר של ליאו)

ה א ט ה
רוב המצבים של חוסר הסובלנות קורים לנו תוך כדי שאנחנו ממהרים,
נמהרים, יהירים, מובנים בתחרותיות, מנסים להשיג, להגיע ראשונים,
להשיג מקום, להשיג הישגים להגיע בזמן, להספיק עוד קצת ויותר מדיי,
למהר להסיק מסקנות, לנצל את הזמן החסר לנו, למהר להגיב,
למהר להגיד, לנסוע מהר, ללכת מהר, ועוד הרבה יותר
כי למעשה התחרות הקשה בתרבות בה אנחנו חיים מלמדת אותנו
ומאלצת אותנו להיות הישגיים ותחרותיים וממהרים ונמהרים.

כל הידע האזוטרי מכוון דרך התבוננות עצמית לא ביקורתית והדרגתית ליצירתו של חלק נוסף באדם
אשר נקרא 'אני תודעתי' או ה -'אני המתבונן'.
על-ידי התבוננות עצמית ארוכת טווח ולימוד עצמי מעמיק אנחנו למדים להשיל
את הקליפות של ה- 'אני הראשי' המפעיל אותנו בחיים כאשר אנחנו מחונכים ומותנים בתחרותיות,
הישגיות ונמהרים להשגת תוצאות בכול תחום, מקום ובכול אזורי החיים,
ותוך כדי השלת הקליפות של ה – 'אני הראשי' ובעזרת התבוננות עצמית ארוכת טווח והמשכית
נוצר בתוכנו ה – 'אני התודעתי'.
למעשה, רק ל – 'אני התודעתי' יכולה להיות באמת סובלנות.

ה- 'אני הראשי' הפועל אצלנו הוא תוצר של חינוך וחיקוי סביבתי והנו מותנה בתחרותיות,
הוא ממהר לכול מקום, רוצה להקדים את האחרים, מעוניין בהישגים המגדירים אותו ואת זהותו,
הוא מאוד לא סובלני לאף אחד ולשום דבר, הוא רוצה להגיד ולהישמע לפני אחרים,
הוא מעוניין להקשיב רק לעצמו ולהביע את דעתו, הוא מוצא רווח בשלטון יחיד שלו על עולמו,
הוא מנהיג עם צורת שלטון מושחתת וברשימת המצרכים שלו אין שום צורך בסובלנות או סליחה
או איכויות אחרות, אלא ממש להיפך, הוא מומחה בדיקטטורה, השגה בכוח, שליטה במרמה,
הונאה וכזבים והרבה מאוד רגשות שליליים.
זה חשוב מאוד לזכור ולדעת :
סובלנותנו מותנית בשנים רבות של התבוננות עצמית ופיתוחו ויצירתו הממושכת של ה – 'אני התודעתי'
ואשר למעשה סובלנות היא דרך פעולתו הטבעית
לפיכך,
כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתבונן בחוסר הסובלנות שיש לדיקטטורה הראשית של ה – 'אני הראשי', ולא להעביר ביקורת על נטייתו השתלטנית המובנית אלא רק לתרגל מדיי פעם נתינת זכות קדימה
או תרגולי האטה.
כאשר מתפתח לנו ה – 'אני התודעתי' אנחנו מוצאים כי יותר ויותר מהאיכויות המופלאות של הסובלנות הופכות להיות חלק מן המצרכים הטעימים בתבשיל של החיים.

אפשרי לנו לתרגל האטה על-ידי להאט כל מיני דברים שאפשר לעשות לאט
ובהאטה עוזרים לנו לתרגל סובלנות.
לקחת שמן או קרם לחות ולמרוח לאט לאט את כל הגוף.
לדבר לאט מאוד. ללעוס את האוכל לאט. לנשום - לשאוף לאט אוויר ולהוציא לאט.
לצעוד לאט מאוד (טיפ-טופ , כלומר עקב בצד אגודל) לזוז לאט.

 

מזור ומרפא
הסובלנות

הסבל והכאב המבקשים ממך את המרפא המופלא של הסובלנות
כמוסת פלא סובלנית זאת אשר כדי למצוא אותה זה עשוי לקחת חיים שלמים.
כל מי שסבל וכאב אי-פעם יכול לדמיין את הפיה הטובה מלאת הסובלנות
המחבקת אותך בחמימות ומערסלת אותך על המצע המרפא,
מפיגה את כאביך ומקלה את סבלך
כי מתנת הסובלנות המרפאה מאפשרת לך להיות בשלמות הווייתך
מעבר למימד הזמן במקום הנעים וחסר הגוף,
נטול האשמה והמלא באכפתיות ובאהבה.

רגשות שליליים יוצרים בתוכנו סבל וכאב, אם זה פחד, צער, תסכול, אשמה, כעס וכד'
זה יכול לקרות לנו כתוצאה מחסך וחוסר, מביקורת עצמית וחיצונית, האשמה ואשמה ועוד ועוד.
לא משנה מה היא הסיבה, יש אינספור סיבות והסברים, ולכולם יש מרפא אחד :
כל הסבל והכאבים מבקשים מאיתנו סובלנות.
אם ננשום לתוך הכאב בסובלנות או אם נקבל סובלנות ואכפתיות מאדם אחר,
אם ניתן לעצמנו את הזמן לעבור בסובלנות את התהליך הכואב ונשיל מאיתנו אשמה, פחד וצער
ונקבל את עצמנו וסביבתנו בסובלנות נוכל לרפא את הכאבים ואת הסבל בחיינו.
התרופה של הסובלנות היא המזור הנצחי הטהור לכול הסבל האנושי
והצידה הטובה ביותר אשר ניתן לאסוף בדרך.
לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ואת העולם כפי שהוא וללמוד להבליג, להמתין, לשקוט ולהמשיך בדבקות ובהתמדה לאסוף את שבלולי הזהב של הסובלנות המאירים את החיים וזוהרים בעוצמה
אלו הם הכדורים של המאורות ברקיע החיים.  
                                                         
 
Remind אפרת לביא
 

bottom of page