אמא אדמה אבא שמים
מנשא-תינוק 'לוח-עריסה'
Cradle-Board – 'פפוז' – Papooz
'פפוז' - מנשא תינוקות נייד מעץ ורצועות בד ועור
מנשא התינוק של הבריאה
הגן על ילד זה מכול פגע.
ילד המחר – ילדם של כל ה 'מחריים'
תישן בבטחה בזרועותיי
עד לזמן אשר בו תתעורר
אז תהיה מסוגל להגיב
בהומניות ונעימות ונדיבות
ובאופן מועיל ואדיב
אל האנושות.
קלף – 27
עריסת מנשא התינוקות 'לוח-העריסה'.
היכולת להגיב – The Ability to Response
לוח-העריסה הוא מנשא לתינוקות אשר השתמשו בו כמעט בכול מסורת שבטית באמריקה הילידית.
מסגרת לוח-העריסה מיוצרת מעץ כך שאפשר יהיה לתמוך את גוף הילד.
ומרופד מבתוכו בפנים בעליי מרווה אשר מכוסים בפרוות ארנב. חיתולים לתינוקות נעשו במקור מפרוות ארנב,
והיו ממולאים במלמלת סריגי בדים או עלי מרווה כדי לספוג את הלחות.
הכיסוי החיצוני של לוח העריסה היה מכוסה בעור צבי רך. ונסגר בשרוך שזור מקדימה
כך שהילד מאובטח ועדיין ניתן לגישה כדי להחליף לו את החיתול ו/או להאכילו.
המצנפת או הכיסוי מצל על עיניי התינוק מן האור החזק ומגן על הילד מן הגשם
בזמן שנמצאים במסע או עוברים מחנה.
בכול רגע, לוח-העריסה מחזיק את האחריות להגן על גוף הילד מכול רע.
אם לוח-העריסה ייפול מן המתקן הנגרר אחרי הסוס, או מזה אשר נושא אותו מאחורי הפוני
אז הילד לא ייפגע מאחר ומסגרת העץ החזקה והכיסוי של הראש יוצרים סוג של שריון.
ההבנה המסורתית של אחריות בדרך החשיבה הילידית היא 'היכולת-להגיב'
The Ability to Response – Responsibility
אנחנו מוצאים כי בלוח-העריסה יש את כל המאפיינים אשר יש בהם צורך.
הילידים האמריקניים במיוחד באזורי המישורים היו אנשים נודדים אשר הסתגלו והגיבו
והתאימו את עצמם לחיות את החיים בדרך טבעית.
זה היה להם טבעי לנוע ולזוז עם העדרים והעונות.
היה צורך לשאת את הילדים אשר היו קטנים מדיי כדי ללכת, אז זה היה כך שהלוח-עריסה היה עוזר נחוץ והכרחי
בשביל האימהות הצעירות אשר תפקידם היה לטפל בחובותיהן השונות במחנה.
אפשר היה למקם את הילד בלוח-העריסה וממש לתלות אותו בצד החיצוני של אוהל ה 'טיפי' לישון,
בזמן בו אימו הכינה 'פמיקן' *
[פֶּמיקאן היא תערובת מרוכזת של שומן וחלבון, המשמשת כמאכל מזין. הפמיקאן הוא חלק מן המטבח הקנדי.
מקור השם במילה pimîhkân בשפת הקרי (Cree), הלקוחה מן המילה pimî, "שומן, גריז".
ה 'פמיקאן' הוא פרי המצאתם של אמריקאים ילידים].
על ידי זה שהיא הייתה שוברת וכותשת 'צ'וק-שרי' Chokechrries הנקראים גם 'Bitter-Berry' לתוך גלילות-בשר, מטפלת באש הבישול, מייבשת חתיכות של עורות, ושוזרת חרוזים על נעלי המוקסין.
כאשר הם זזו ממחנה אחד למחנה אחר,
אפשר היה לקשור ברצועות את לוח-העריסה בין כיסויי הבופאלו
וחפצים אחרים על הקצה העליון של הנגררות אחר הסוסים.
לעתים קרובות מאוד, לוח-העריסה היה נקשר ברצועות אל גב האימהות בסגנון 'פפוז' – Papoose
בזמן שהיא מסתובבת בסביבת המחנה.
ללוח-העריסה היו החובה והאחריות להגן על הילדים הצעירים, הסמל של לוח-העריסה
הוא בעל משמעות רחבה מאוד.
בתור ילידים אמריקניים לימדו אותנו, כי תכלית המטרה שלנו בחיים היא גדילה, הבנה, וחיים בהרמוניה.
אנחנו יודעים כי כל הדברים ממוקמים על גלגל-החיים,
וימשיכו כפי שאנחנו לוקחים את האחריות על שלושת-3 הגורלות, עבר, הווה ועתיד.
היכולת להגיב לעבר היא לכבד את המסורות של אבותינו הקדמונים, את החכמה שלהם,
ואת החפצים של הרפואה הקדושה, אשר שמרו והדריכו את נתיבנו.
אנחנו צריכים וחייבים להעביר בשמחה את מערכות הידע אלו אל הילדים שלנו.
היכולת להגיב להווה היא לחפש יופי בתוך כל רגע ביום, בכך שאנחנו משתמשים במתנות שלנו,
בכישרונות, וביכולות למען הטוב הגדול של כולם.
כפי שאנחנו פוסעים והולכים בעדינות על אמא ארץ, ומכבדים את המרחב המקודש של כל צורות החיים,
שומרים ניצוץ בעינינו ועל חדווה ושמחה בלבבותינו.
אנחנו למדים הוקרת תודה עבור כל הברכות של החיים.
היכולת להגיב אל ה 'עתיד' נמצאת בלהבין את ה 'הווה' .
אנחנו מבינים כי ההישרדות, המצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית וההוויה הטובה של
שבעת-7 הדורות הבאים תלויה בכול מחשבה אשר אנחנו חושבים ובכול פעולה אשר אנחנו לוקחים כעת, עכשיו, בהווה.
מן הסיבה הזאת, מזכירים לנו כל הזמן ובקביעות את התפקידים של שומרי לוח-העריסה
למען דורות העתיד.
כל אדם אשר הולך בדרך האדומה הטובה של החיים הפיזיים בימים אלו,
הוא השומר של לוח-העריסה של המחר.
הילדים אשר יחיו בעולם שלנו הרבה אחרי שניעלם ונמות, מסתכלים עלינו
בתור השומרים של אמא ארץ ועל מערכות הידיעה אשר יאפשרו להם להפוך להיות שומרים מוצלחים
של כל המשאבים שלנו.
אם ייעלמו יערות הגשם, אם לא יהיו יותר מים נקיים, אם האוויר מצחין, מסריח ומבאיש ו/או כבר אי אפשר יותר לנשום אותו, ואם אמא ארץ כבר לא תוכל יותר לגדל מזון, אז נכשלנו וניכשל באחריות שלנו לשאת את לוח-העריסה בלבבותינו.
אם הידע של איך לזהות ולהכיר את צמחי הרפואה,
איך לגדל תירס, איך לחיות בהרמוניה בכול היחסים והקשרים שלנו עם קרובינו,
לא יעבור עד לאלו אשר יגיעו אחרינו, אז אנחנו נהרוס את המורשת העשירה של זקני השבט
אשר הלכו עוד לפנינו בדרך האדומה הטובה.
כאשר הייתי במקסיקו עם שתי-2 הסבתות של קיוואה – Kiowa הועבר אליי הרבה מתוך הנבואה של לוח-העריסה של הבריאה, ואני רוצה לחלוק את הנבואות האלו, כי הם יעזרו לנו להתבונן אל תוך העתיד
עם תקווה במקום לראות שחורות בעלטה ובקדרות האבדון והאפלה.
אמא ארץ שלנו אף פעם לא הרסה והרגה את כל ילדי האדמה אשר על הארץ באיזשהו אחד מארבעת העולמות הקודמים, והיא גם לא תעשה כך בפעם הזאת.
זה נאמר לי כי היקף הגודל של הארץ התרחב בסופו של כל עולם
בהיווצרותן של מאסות קרקע חדשות ואחרות נעלמו וחוסלו.
בכול פעם, ילדיה אלו האמתיים אשר היו מסוגלים לקרוא את האותות
הוראו להם מקומות בטוחים בהם יוכלו לחיות.
חלק הלכו אל התעלות ה-תת-קרקעיות מתחת לפני השטח.
הגזע אשר ירד מתחת לפני השטח נקרא 'תת-הקרקעיים' – ' Subterrainiums ' – על-ידי שבט הזאב
של ה 'סנקה' – Seneca .
נבואת לוח-העריסה מדברת על ההגעה לחיים של אלפי לוחמי 'הקשת בענן' משני המינים
אשר לפתע פתאום ייראו את ההתגלמות וההתגשמות של החלום
של העולם החמישי של השלום והשלווה.
עכשיו, אנחנו בתוך התהליך הזה, במשך התקופה הזאת אשר הסבתות קראו לו
'הזמן של הבופאלו הלבן'.
זה במשך הזמן הזה כי הלימוד צריך להיות משוחרר לאלו אשר יש להם את האוזניים לשמוע
ואת העיניים לראות.
הנבואה אומרת כי הלוחמים האלו, לוחמי הקשת בענן, ייזכרו את המורשת שלהם
וישתמשו בה לטובת כל ילדי הארץ.
הצ'יפ 2-עצים משבט הצ'ירוקי – Cherokee
אמר כי אנשים אלו יכולים להיות לבנים מבחוץ אבל אדומים בתוכם מבפנים.
אני מרגישה כי זה בגלל העובדה שלוחמי הקשת-בענן הם השומרים של אמא ארץ שלנו,
והם הינם האבות הקדמונים האדומים שלנו אשר חוזרים ושבים על-מנת לעזור ולתמוך
בכול הקשרים והיחסים שלנו.
הנבואה על לוח-העריסה של הבריאה אומרת גם כי אש תגיע ותבוא מן השמים
ותכה באמא ארץ בחדר ילדי המים או במשתלת המים של הבריאה – Water Nursery
או באוקיינוסים.
האובייקט הזה אשר דומה לכוכב שביט יפרה את ביצית הארץ וייצור מחדש טוהרה
בארבעת השבטים של הארץ.
הצ'יפים של האוויר, האדמה, המים והאש יהיו שלמים שוב, פעם נוספת.
הדחיסות, ההתעבות, הצמצום והתמצית מפעולת הגומלין-האינטראקציה הזאת,
של האש והמים תשיב ותיתן לנו בחזרה את האוזון שלנו.
נבואות אלו אמורות להתמלא בין עכשיו ועד השנים 2015 ואילך..
(1990 עד 2015 ואילך...)
אנשים רבים אשר התנתקו מאמא ארץ, ולא יודעים איך וכיצד לגדל מזון יצטרכו ללמוד.
אנשים רבים אשר בכלל אין להם את הידע של צמחי הרפואה
יצטרכו לסמוך ולהסתמך על אלו האחרים אשר יודעים.
היכולת להגיב לשינויים אשר נגרמים ונובעים כתוצאה מכך
נישאת בהבנה של לוח-העריסה
והחובה של כל אדם היא לחלוק ולהיות בשירות.
עכשיו זה הזמן להתחיל את התהליך של הלימוד
אשר יאפשר וירשה לנו ללמוד מחדש את שפע השיעורים של אמא ארץ
כך שלדורות של העתיד יהיו מערכות של ידע אשר בהן יש צורך והכרח בשביל חיים הרמוניים.
הרבה חיות וצמחים עתיקים יופיע מחדש בעולם החדש שלנו,
כי יש להם צורך להיות איתנו שוב ביחסי גומלין ופעולה הדדית.
בצמחים מסוימים ישתמשו לריפוי ובאחרים למזון, אנחנו שוב נבין את השפה של היצורים החיים
ונרשה ונאפשר לחכמתם ולאינסטינקטים שלהם ללמד אותנו איך לדאוג ולטפל בצרכים שלנו.
לוח-העריסה יהפוך להיות סמל ואות למערכת תמיכת החיים הראשונה שלנו
ואנחנו נהפוך להיות קהילה עולמית.
Community = קהילה, Communication in Unity = תקשורת באחדות.
תקשורת באחדות קהילתית תרווח ותשרור במשך ומעבר לאלף 1000 שנים של שלום.
כאשר אמא ארץ תהפוך להיות שמש שנייה, או כוכב חדש במערכת השמש שלנו.
אנחנו לא נישרף, כאשר נחייה על פני השטח שלה, כי יהיו לנו גופי-אש אשר חיים לנצח.
הגזעים אשר מן הכוכבים, יגיעו לעזור ולסייע ולתמוך בילידי הארץ ולעזור לעבד, לטפח ולפתח מחדש
את האיזון האקולוגי וחלק ילכו איתם ללמוד את מערכות-הידע החדשות האלו,
ואשר הן עדיין, גם עתיקות מאוד.
אלו אשר לא יהיו יכולים לקבל את לוח-העריסה החדש של הבריאה יסולקו אל הגוף-הכפיל
של אמא ארץ, ואשר יאחסן וייתן בית לזיכרון החורבן וההרס של הגוף הפגוע המצולק והמנוצל לרעה של אמא ארץ.
הרבה פלאים ונפלאות יופיעו בזמן הבופאלו-הלבן.
כפי שהממשלות כבר לא ישלטו בפעולות של ילדי הארץ,
והקשרים והחיבורים של אנשים-לאנשים ייעשו שוב חזקים.
כפי שאנחנו נושאים את לוח-העריסה על הגב שלנו,
זה יישא את הילד של חלומות העתיד אשר יתגלם ויוגשם דרך האהבה שלנו.
כולנו אחראיים לכול ימות המחר אשר יגיעו ויבואו.
לוח-העריסה הנו התזכורת שלנו.
אנחנו יכולים להגן על ה 'עתיד' על-ידי כך שנגיב כעת, עכשיו בהווה.
אז מה נאמר לך על-ידי לוח-העריסה . . :
- - - - - - - - - - - - - - - - - - -
לוח-העריסה אומר כי ה 'פפוז' – Papoose – אשר אתה נושא הנו העתיד שלך.
אם אתה רוצה להשפיע עליו אתה חייב להגיב עכשיו.
מה שלא תהיה הסיטואציה של המצב שלך,
ליכולת להגיב קוראים עכשיו בזמן הזה.
בצד הלוחם של הטבע שלך יש את האומץ אשר לו את/ה זקוק/ה.
אל תשב ותמתין כי מישהו אחר ייעשה משהו.
תשתמש/י ביצירתיות שלך, תדבר/י את האמת שלך, ותגיב/י.
מזכירים לך כי זאת היא אחריותך והיכולת להגיב שלך, למצוא את התשובות שלך עצמך
ולפעול על-פיהן.
באם זה האתגרים של העבר או ההווה או העתיד זה בכלל לא משנה.
את/ה יכול/ה להגיב בדרך אשר תקדם את הגדילה שלך.
תסתכל/י על איך וכיצד את/ה יכול/ה להשתמש ברפואה האישית שלך
כדי להגיב למצב הסיטואציה ואיך הפעולה הזאת תגרום לך לגדול.
יש לך את היכולת אז עכשיו את/ה חייב/ת לזהות ולהכיר אותה בתוך העצמי
ולהשתמש בה.
בדף : לוח-עריסה, צעיף רדיד-השאל, שעת עוצמה
צעיף רדיד השאל – Shawl
אמא אדמה מברכת את ילדיה בבואם הביתה
כאשר הם מאבדים את דרכם.
הנתיב היה מבודד וארוך כל כך,
היא לחשה להם להישאר,
מתחת להגנת הצעיף, רדיד השאל
במקום בו שוכנת ודרה האהבה.
אולי לבבותיהם יפתחו להיזכר,
בכול היחסים והקשרים
כאילו אלו הם החברים שלהם.
קלף - 35
הצעיף
לחזור הביתה
אנשים רבים ברחבי העולם מכירים את האמרה : "הבית נמצא היכן שהלב נמצא".
חבורות נודדות של ילידי אמריקה ידעו כי בכול פעם שהם מפרקים את המחנה וזזים אל מיקום אחר הבית זז איתם.
הבית לא היה בהכרח מגורים אשר נתנים להעברה או החפצים של אנשי השבט, אלא במקום זאת, היה זה הקשר והחיבור שלהם אל אמא אדמה ואחד אל השני.
הבית של איזשהו צועני, נווד, או הלך, חי ושוכן בלבבות של האהובים היחדים האלו ומייצג ביטחון והזנה בכול מקום אליו הנווד מטייל.
תחושת האבדן הייתה כל כך נוראה ואיומה כאשר הילידים האמריקנים נכפו ללכת בנתיב הדמעות
(צעדת 'נתיב הדמעות' הייתה כדי להעתיק את השבטים ממקום מושבם אל שמורות בדרך מלאה סבל ומוות)
ולעזוב את האזורים היכן שהם היו השומרים של הקרקעות במשך מאות בשנים.
הלימודים החיים אשר איחדו אותם יחד – היו הרוח של האנשים.
כל שבט ידע כי בית חדש אפשר ליצור במקום אחר בגלל ש, כול עוד הלימודים חיים
הרוח של האנשים תחיה.
אחרי נתיב הדמעות, התחילו לבקוע מסורות חדשות רבות מן האפר של הרוח השבורה של האנשים.
טקס ה-פיוטה, לקיחתו ו/או לבישתו של צעיף רדיד השאל ולימודים רבים אחרים ציינו וסימנו
את הדרך הקשה בחזרה על-מנת למצוא את הלב, את הרוח ואת הבית של אמריקה הילידית.
טקס רוח-הרפאים הפך להיות מסורת ממש רק לפני נתיב הדמעות
ובמקור כוונתו הייתה לקרוא בחזרה לעדרי הבופאלו, לנקות את המים,
להשיב את שדות העשב של הערבה הירוקה, ולהיפטר מהאנשים לבני העיניים שהגיעו אל האדמות המקודשות.
לבישת צעיף רדיד השאל היא לימוד של אנשי שבט הפיוט – Paiute
וזה לימוד אשר בקושי ידוע, והופיע והגיע כאשר כמה מחברי הגזע האדום
כבר לא יכלו לחיות יותר בעולם הלבן.
ילידים אמריקנים אלו אשר בחרו לחזור הביתה, ולאמץ אל לבבם את הלימוד של זקני שבטם
עטו על עצמם את צעיף רדיד השאל.
צעיף רדיד השאל היה הסמל לחזרה הביתה אל זרועותיה של אמא ארץ
ולהיות עטוף באהבתה המזינה.
בשביל להגשים את לבישת צעיף רדיד השאל,
האחד היה חייב לחזור אל הלימודים המסורתיים של השבט שלו,
ולבקש רשות לחיות בין האנשים
אשר כיבדו את דרכי האבות הקדמונים.
אלו אשר עטו על עצמם את הצעיף
עזבו את הבקתות אשר סופקו על-ידי הוועדה לעניינים אינדיאנים
ולקחו על עצמם לדור בבתי הפיוט המסורתיים אשר נקראים Karneez - קרניז .
למרות שבבקתות היה הרבה יותר חם.
אלו אשר עטו את הצעיף היו מאוד שמחים לדור ולחיות בקרניז – Karneez.
לבבם שוב מצא בית בלימוד המסורתי
של הדרך האדומה הטובה.
והעניין החומרי כבר לא שינה יותר.
הרבה ילידים אמריקאים אשר עזבו את השמורות
אחרי השנים של ההליכה בנתיב הדמעות
איבדו את הקשר עם הלימוד המסורתי
כאשר הם עברו לחיות בערים כדי למצוא עבודה.
הרבה דורות הם התחתנו עם גזעים אחרים,
וחלק מהם איבדו את הקשר עם אמא ארץ.
בשנים שהגיעו אחר כך, כאשר הלימוד המסורתי הגיע לתשומת לב הציבור,
השיבה של הילידים האמריקנים לדרכי האבות הקדמונים שלהם הלכה וגדלה.
הרבה מהילדים מעורבי הדם של הגזע האדום, אשר נקראים לפעמים 'Matee'
בחרו גם הם בדרך האדומה הטובה.
עכשיו הגיע הזמן של הבאפלו הלבן
ואנשים מגזעים רבים עוטים על עצמם את צעיף רדיד השאל.
סבתות 'אחוות זמן החלום של הבאפלו '
לימדוני כי לזמן של הבאפלו הלבן יהיו משמעויות רבות.
הנבואה שלהן אומרת כי שיבתו של הבאפלו אל איי הצב (יבשת אמריקה)
תסמן את חזרתם של אבות אדומים קדמונים רבים אשר לא בהכרח יחזרו אל הדרך האדומה הטובה בגופים אדומים.
אנשים רבים ירגישו מבולבלים ונבוכים על כך שאין להם בכלל דם אינדיאני.
ועדיין, הם אדומים מבפנים ולבנים מבחוץ.
סבתא סיסי אמרה לי שהמסתורין הגדול הולך לשחק ' היאויוקה ' עם כול אלו
אשר מסרבים לכבד את דרכם ונתיבם של אחרים.
סבתא ברטה אמרה לי שחלק מן האנשים הילידים יתכחשו למורים ילידים אחרים
אשר יחלקו את המסורת שלהם עם כל הגזעים.
ואז, סבתא סיסי צחקה וציחקקה על קרבות האגו המתלהמים הגסים המשולהבים והמחוספסים
אותם היא ראתה בהביטה בקערת הרפואה שלה, ואשר נגרמו בגלל המלחמה בין כל אותם
'האנשים האלו' אשר טוענים כי הם ו 'רק הם' הם המורים הילידים האמתיים.
הסבתות הבטיחו לי, כי קנאה וקנאות אלו ישרתו לבסוף בתור כלי של גדילה
לכול הנוגעים בדבר, ויגהצו את עצמם החוצה כאשר העולם החמישי של השלום והשלווה ימשיך.
ההבדל בין 'האנשים' ל 'האנשים האלו', זה כי 'האנשים' נשארו על הנתיב הקדוש
בגלל שההתנהגות של 'האנשים האלו' הזכירה להם למה הם צריכים ללכת ולפסוע ביופי.
הלימוד הזה מוכל ומיושם לכול גזע.
האנשים הם אלו אשר עטו אל עצמם את הצעיף, וחיים בהרמוניה,
מכבדים את המרחב המקודש של כל צורות החיים.
בלבשנו את הצעיף מלמדים אותנו כי אמא אדמה אוהבת את כל ילדיה
ומקבלת בברכה הביתה את כולם, לא משנה עד כמה היו הם רעים.
אנחנו לא נמצאים כאן כדי לרפא את אמא אדמה, היא ממש מסוגלת לעשות זאת בעצמה.
אנחנו כאן כדי לרפא את עצמנו, כדי ש, אולי נגלה את התפקידים שלנו בבריאה.
במשך ארבעת העולמות הקודמים,
אמא אדמה טיהרה מעצמה הרבה ציוויליזציות אשר לא כיבדו את הזכות שלה לחיות, זכותה לחיים.
לאמא אדמה יש את הפוטנציאל ואת היכולת לטהר ולנקות את עצמה שוב כאשר הצורך עולה.
זה לא אומר כי בעלי 2 הרגליים לא צריכים ואמורים להיות זהירים ולעזור בניקוי של נזקים אשר נעשו.
להפך, זה הנו חלק מן התפקיד האנושי שלנו בתור ילדים של אמא ארץ.
כל אדם אשר עוטה את הצעיף מגיע אל יישור.
מלמדים אותנו להוקיר ולהודות ולהכיר ביופי הנמצא בכול הבעה יחידנית של הבריאה
באשר זה יהיה באדם, כל היצורים החיים, אנשי-צמח, אנשי-אבן או האויב הגרוע ביותר שלנו.
יכול להיות כי הצעיף יהיה כבד מדי כדי שאנשים מסוימים יישאו אותו על כתפיהם,
אם המשמעות של זה היא כי חייבים לחיות בהרמוניה יומיום בלי יוצא מן הכלל.
במשך מאות בשנים,
בכול פעם בה היה צורך, רעיונות חדשים ומסורות חדשות הופיעו אצל הילידים האמריקנים.
ביותר משלוש מאות שמונים – 380 שבטים בצפון יבשת אמריקה, יש מאות רבות של מסורות
אשר אין כל אפשרות לכתוב עליהם כאן, בעבודת איסוף זאת.
זה יהיה טיפשי אם מישהו יגיד כי רק שבט אחד הנו אבן הפינה של המסורת.
אם מישהו יגיד כי אימנו אותו במסורת היחידה של השיטות המסורתיות היחידות של הילידים זה יהיה מאוד מוגבל ומגביל.
לעטות ולשאת על עצמך את הצעיף אומר
כי האחד מוכן ונכון להחליף מידע-אינפורמציה ולאפשר ולהרשות לכול הלימודים המסורתיים לחיות
כדי שאפשר יהיה לחלוק ברבים את הטוב של כל אחד ואחד מהם.
זה הזמן להיפטר מן ה 'אני', ולעטות וללבוש את הצעיף אשר מכסה את ה 'אנחנו' הנצחי.
אז מה הצעיף בא להגיד לך . . :
- - - - - - - - - - - - - - - -
אם צעיף רדיד השאל הגיע לכסות את כתפיך, הנך מוזמן לשוב הביתה.
אם לאחרונה שכחת את עצמך, כעת זה הזמן לזכור עכשיו את המהות והפוטנציאל והעוצמה שלך.
אם הלכת בנתיב מפותל, מעוקם ומעוות בכך שבשקריות שפטת את האחרים,
כעת הזמן לחזור הביתה עכשיו אל הלב האוהב
ולראות את הערך בכול הנתיבים והשיעורים שנבחרו.
אולי תשוב הביתה אל הקסם אשר פעם האמנת בו או אל תחושה חדשה של הוויה טובה,
אבל בכול מקרה אתה חוזר אל מצב הוויה זמני ונשכח.
בכול חיים יש צורך לשוב ולחזור אל פשטות השמחה והאושר.
אם שכחת איך למצוא את האמיתות הפשוטות אשר פעם תמכו בשמחתך הפנימית,
זה הזמן לשוב ולחזור הביתה.
ללבוש ולעטות את הצעיף זה לשוב ולחזור הביתה אל זרועותיה של אמא אדמה ולהיות אהוב.
האחריות והיכולת להגיב בלקחת ולעטות על עצמך את הצעיף
היא להיות אוהב לאחרים אשר שכחו את נתיב המעבר הקדוש
ואת הדרך הביתה.
שעת עוצמה
- - - - - - - - -
הו שעה קדושה
המחברת מחדש
את רוחי עם השלם,
אמא ארץ תמלא אותי
על גדותיי דרך לבבי ונשמתי.
אני אשיר את שיר הרוח שלי,
אני אהיה כאחדות אחת
אני אחלוק את האנרגיה שלי
כמו השמש, הארץ והירח.
קלף – 42
שעת עוצמה
ריטואל של שמחה
לכול בני האדם יש את התזמון הפנימי שלהם עצמם.
חלק מן האנשים מהירים מאוד להשלים ולסיים את המשימות היומיות בו בזמן שאחרים יכולים להיות יותר שיטתיים.
לחלק מן האנשים יש קצב חילוף חומרים אישי ולאחרים נראה כי ככול הנראה המזון עובר מהר דרך גופם.
לחלק יש תהליכי חשיבה מהירים כברק ואחרים בורכו בסובלנות של מבחנים.
דוגמאות אלו לתזמון אישי הם דוגמאות לדברים שעושים אותנו שונים אחד מן השני ומיוחדים.
לכול אדם יש גם שעה של עוצמה במשך המעגל היומי שלו.
כל אדם מרגיש יותר חיבור עם זמן מסוים של היום או הערב.
יכול להיות כי בשביל חלק זה יהיה ממש לפני הזריחה כאשר העולם שקט ודומם והעלטה נסוגה לאיטה בדרך לברכת השלום של סבא שמש.
לאחרים זה יכול להיות בשעה שלוש או ארבע אחר חצות. כאשר ההמולה של החיים שקטה לגמרי
ואפשר בקלות להיכנס לתוך השקט. לאחרים זה יכול להיות באמצע הצהריים כאשר סבא שמש ברום הפסגה והוא מציף את אהבתו וחומו על כל הבריאה. לאחרים זאת יכולה להיות שעת השקיעה, המעבר והשינוי של היום אל זמנים
של פלא אורות כוכביים.
בשביל כל האנשים הזמן המיוחד של היום שלהם זוהי שעת העוצמה שלהם.
אנחנו צריכים להסתכל שוב על החשיבות של עוצמה.
כאשר אתה חש ומרגיש עוצמתי אתה יכול להרגיש שמח, אמיץ ונועז, מוכן לפגוש את החיים, מלא חיוניות,
מסוגל להשתמש בכישרונותיך, מחובר לכול צורות החיים, ו/או מאוזן במי ומה שאתה.
כל אלו הם כולם אספקטים של שלמות.
העוצמה אשר חיה בתור אמת היא לא יותר מאשר ההכרה וההודאה שלנו והשימוש הראוי בכול האספקטים של עצמנו.
אם אתה רוצה למצוא את שעת העוצמה שלך, תבחין מתיי אתה מרגיש במיטבך
ומתיי אתה מרגיש גרוע. הזמנים הם בדרך כלל בהיפוך או ניגוד של 12 שעות.
אלו הם המחזורים הפנימיים שלך.
לדוגמא, אלו אשר מרגישים במיטבם בשלוש אחר חצות ברוב המקרים תהיה להם צניחת אנרגיה בסביבות שעה 3 בצהריים.
אם לא היית ער אף פעם בשעה 3 אחר חצות, אז יכול להיות כי מעולם לא שמת לב איך אתה מרגיש בשעה הזאת.
לכולנו יש את 'פיסת-הזמן' הפנימית אשר מעניקה לנו אנרגיה ועוצמה וחיוניות ומרץ
כאשר אנחנו מתחברים לארץ בשעת השיא של המחזוריות האישית שלנו.
אם אנחנו לא בקשר ובמגע עם הגוף שלנו או עם אמא ארץ אשר ממנה הוא נוצר,
אז אנחנו מאבדים את תחושת הזמן והתזמון שלנו.
ובלי התזמון הפנימי הזה אנחנו נוטים לאבד את האיזון שלנו.
לימדו אותי את הערך של המחזור הפנימי הזה כאשר חייתי במקסיקו.
יהויכין היה מסטר-מומחה ביכולתו ללמדני איך וכיצד לגעת במקום הזה אשר גרם לי להרגיש כאילו הייתי מחוברת ומחושמלת.
יום אחד הוא גרם לי לשבת לצלו של עץ סיגלון – Jacaranda ולשבת בשקט ודממה במשך 12 – שתים עשרה שעות.
יהויכין היה ער לכך שהשעה של העוצמה שלי אמורה להיות בשעות הערב
מאחר וכאשר נפתח בפניי חיפוש החיזיון שלי זה היה בחצות הליל.
אז התחלתי את הישיבה הזאת בשתיים אחר הצהריים.
הייתי צריכה לשים לב ולהבחין בפעימות של הגוף שלי ואיך הן משתלבות בהרמוניה עם דפיקות הלב של אמא ארץ.
באותו זמן לא הייתי ערה לכך שיש לאמא ארץ פעימות.
בערך אחרי שעה יכולתי להרגיש את הפעימות ונחשולים של אנרגיה המגיעים ובאים מן הארץ
ואיך הם נכנסים לתוך הגוף שלי או נהדפים ונסוגים אחורנית.
ממש לפני השקיעה הגבעות של סאן-לואיס – San-Luis עברו טרנספורמציה וזרמו לתוך חושניות גלית של צלליות עגולות מוארות באור לילך מודגש בגוונים של זהב ואפרסק.
הצורה הנשית הנושמת של אמא ארץ נראתה בפניי על הגבעות וההרים אשר מולי.
זה היה כמעט כאילו היא התמתחה והתירה את עצמה בעדינות מפעילויות היום.
אז חשתי והרגשתי את נקודת הכניסה של שעת העוצמה שלי
בזמן בו הערב המוקדם עטה אדרת שלווה של צבעי פסטל והעולם עמד מלכת.
זה היה כאילו היום מעביר את השרביט אל הערב ואנרגיית פעימות הארץ לגמרי השתנתה.
האנרגיה שלי החלה להתעורר ולהזדקף ויכולתי להרגיש בתוכי את החיים מגיע להתיישר עם פעימותיה של אמא ארץ.
פרחי עץ הסיגלון – Jacaranda התעופפו ברוח העדינה של דממה מוחלטת,
ובדממת הרגע היום נתן לערב רשות כניסה.
צבעי הפריחה הסגולה כחלחלה התאימו לרקיע השמים אשר עיניי צפו באופק,
וקרניו האחרונות של סבא שמש זהרו באורן האחרון.
יכולתי להגיש במרכז שלי את האור הדועך כפי שזה יילד סוג חדש של פעימה ארצית.
הפעימה החדשה לא הייתה ישירה כמו פעימת היום אבל היא הייתה חזקה ובאותו זמן גם יותר נשית וחושנית.
הגוף שלי התמגנט אל צבעי השקיעה והתמלא בדלק והתחשמל מהתחוללות הכוח והעוצמה החדשים.
החיזוק והעצמה של התזמון הפנימי שלי והטעינה של הגוף היו מספיק על-מנת לתת לי לדעת
כי זאת היא שעת העוצמה שלי.
הרגשתי את היבנות האנרגיה כאילו הגוף שלי מכין את עצמו לאיזושהי הרפתקה גדולה.
תמיד שמתי לב כי בשעות הערב והלילה הייתי עושה את העבודות הכי יצירתיות שלי,
ועכשיו לגמרי הבנתי למה ומדוע.
זה חשוב מאוד להיות בשקט ודממה ולהגיש ולחוש את שעת העוצמה בכול יום בזמן שהיא מאכילה ומזינה את הגוף,
את הלב, את התודעה – Mind ואת הרוח – Spirit, היא נקודת האיזון והאיפוס של המנוחה בדומה להפסקה בגוף
בין הנשימה פנימה לנשיפה החוצה.
המקום אשר הנו לגמרי ניטרלי ממש לפני הלידה של פאזה חדשה של הבריאה.
הרוחות – Spirits שלנו מגיעות מן הרוח – Wind אשר היא גם הנשימה שלנו.
הרוח – Spirit משתהה ומפסיקה כאשר התזמון הפנימי שלנו מחליף מהלך.
ואז הרוח – Spirit ממלאה את כל הגוף בשמחה וחיוניות מלאים ושלמים.
שעת העוצמה זה הנו ריטואל של שמחה. זה הזמן ביום אשר בו כל אינדיבידואל מלא במהות החיוניות
וקשר וחיבור טהור אל כל הבריאה.
מאחר והזמן הזה הנו מיוחד לכול אדם, זה זמן יחידני אשר מעורר וגורם לזרימה תומכת ומסייעת של חיוניות אשר מזינה את האדם במאנה הטהורה של המסתורין הגדול או בכוח החיים.
השמחה הממלאת אותך בזמן הזה יכולה להיות רפואה שאתה כיול לקרוא לה גם בכול זמן אחר של היום
כאשר יש בכך צורך.
על-מנת לקרוא לרפואת שעת-העוצמה אתה צריך רק לעצום את עינייך ולנשום פנימה את הפעימות של דפיקות הלב
של אמא ארץ, וליצור מחדש את השמחה והחדווה דרך היזכרות.
תיזכר איך זה הרגיש וחש במשך שעת-העוצמה שלך, תנטע חזק את רגלייך באמא ארץ,
וכפי שאתה נושם ושואף פנימה את השמחה, תרגיש אותה עולה במעלה הסוליות של כפות רגלייך
מתוך מרכז ליבה המותך של אמא ארץ.
קשר וחיבור ארצי זה הנו הזנה טהורה ויאפשר לך לרכב החוצה מתוך כל סערה.
בגלל חוסר של חיבור-ארצי בעולם העירוני המודרני, רבים התנתקו מן המקצבים האישיים שלהם.
לשעת-העוצמה אין קשר אל זמן הלידה שלך ; זה הקצב הפנימי שלך.
השינוי של מבנה הגוף אשר נגרם בעקבות ניתוח, טראומה שוק וכד' יכול לשנות את התזמון הפנימי כתוצאה מכך שמתערבים בקשר בין הגוף אל פעימת הלב של אמא ארץ.
אם האדם היה נשאר מחובר לארץ ומאפשר ומרשה לגוף להירפא דרך חיבור-ארצי,
אז לא היה שינוי בתזמון הפנימי.
כאשר יש תקופת גדילה, שינוי במודעות וריפוי, אז גם שעת העוצמה יכולה להשתנות.
אנחנו מתפתחים כל הזמן והוויסות הפנימי שלנו גם הוא מתווסף אל הגדילה החדשה.
אז שעת-העוצמה המקורית של הגוף יכולה לקחת על עצמך קצב חדש
או תזמון שונה בגלל מצב הבריאות החדש שלה.
מה שעת עוצמה לך מגלה . . :
שעת-העוצמה מדברת על ריטואלים של שמחה.
לא משנה מה היא סיטואציית המצב הנוכחי שלך בהווה,
אתה מתבקש לעשות את מה שמעניק לבבך את השמחה הגדולה ביותר.
תפסיק ותזרוק איזשהן פעילויות שהן מכבידות ותובעניות ותתמקד בהתחברות לארץ
ותתמלא ותהיה מוזן מן האנרגיה שאתה צריך כדי לשמור על שמחה ואושר.
קלף זה מייצג את נקודת האיזון של איפוס ומנוחה אשר תשמור עליך מלצאת ממצב של הרמוניה ואיזון
אם אתה מיישר מחדש את הגוף ואת התודעה – Mind ואת הרוח – Spirit על-ידי כך שאתה עושה משהו
אשר נותן לך שמחה.
הפסקת אושר ושמחה קטנה זאת היא מה שישמור עליך מלהישבר ולהתנפץ לרסיסים
אם אתה לחוץ ומודאג ומוטרד.
כוח החיים זמין לך ברגע זה.
מזכירים לך לא לדלוף את המאנה היקרה הזאת על חרטות וחוסר החלטיות.
תו המפתח כאן זה לחגוג את החיים.
תמצא את הברכות אשר מעניקות לך שמחה ואושר, תגלה את שעת-העוצמה שלך,
ותמלא ותזין את הכישרונות אשר מאפשרים לך לפתח את הפוטנציאל הגדול ביותר שלך.
