שורשים עץ דיו ארץ קסם כתובים
קנבס אותיות ארץ קסם כתובים
חיוך על הלחיים אותיות ארץ קסם כתובים

חיוך על הלחיים עוזר לעידוד
מצב הרוח
לחייך ולזכור עד כמה גדול מזלנו בכול מצב

Remind

שורשים עץ דיו ארץ קסם כתובים

ח ל ו מ ו ת

ח מ ל ה
אצלנו בדרך כלל תפישת הרעיון של חמלה או של אהבה, מתייחסת לתחושה של קירבה 
אשר יש לנו עם הקרובים אלינו והאהובים עלינו. 
לפעמים חמלה נושאת איתה גם תחושה של רחמים, וזה שגוי ולא נכון.
כל אהבה או חמלה אשר מביאה אותנו להסתכל על מישהו אחר מלמעלה כאילו הוא נחות מאיתנו
היא לא חמלה אמתית וכנה.
חמלה חייבת להיות מבוססת על כבוד לכול האחרים ועל ההבנה והתפישה
כי יש לאחרים את הזכות להיות שמחים ולהתגבר על הסבל בדיוק כמו שיש לך.
על הבסיס הזה, ומאחר ואת/ה יכול/ה לראות כי אחרים אלו סובלים את סבלם, 
את/ה מפתח/ת חוש של התחשבות אמתית וכנה לגביהם.
מאת : הדלאי למה ה-14, טנזין גיאטסו.

תת-המודע אצלנו צובר מספר רב של רשמים, רוב הרשמים המצטברים הינם רשמים בלתי מעוכלים,
רוב החלומות משתייכים לקבוצה הראשונית הזאת, את רובם אנחנו בכלל לא זוכרים או זוכרים בצורה מאוד מעורפלת,
זוהי הדרך של תת המודע לנסות לחבר אינפורמציות שונות לכלל תסריט מאורגן,
לנסות לסדר את מלאי המחסן של תת המודע.

מדי פעם יש לנו חלומות אותם אנחנו זוכרים, חלק מהם ממש "בלתי נשכחים",
ויש כאלו חלומות אשר יש לנו איתם תחושה של מסר עמוק יותר, משהו מנסה ליצור תמונה ברורה ובלתי נשכחת,
משהו מנסה להעיר אותנו מתוך השינה הזאת אשר היא לא מודעת ובה אנחנו חיים וקיימים.

חלומות מהסוג הבלתי נשכח הם חלומות אשר בחלק גדול מן המקרים יש בהם משמעות עבורנו.

יצא לי לחלום חלומות בלתי נשכחים, כאלו אשר ממש הולכים איתי לאורך השנים, ועודני נזכרת בהם לעתים והמסר אשר לכאורה היה נראה די מובן כבר בתחילה, בכול זאת הופך במציאות את חיי למשהו אותו אפשר לחלום במודע. 

זכרו כי מעטים הם החלומות שיש בהם "נבואה", וגם במקרים של חלומות נבואיים, בדרך כלל מדובר בנבואה אישית,
כלומר, ניסיון להתנבאות לגביי חייו של היחיד.
אם האדם במאבק בלתי מודע לגביי נושא מאורע או דמות בחייו,
מאבק בלתי מודע זה הינו משהו בלתי פתור, במוקדם או במאוחר יגיע חלום אשר מנסה לאותת דרך תסריט כלשהו...
הדרך הפשוטה ביותר "להבין ולפתור חלומות" היא לחבר ולקשר בין המצב הבלתי פתור לבין המסר.

אם אינכם מצליחים להבין את הקשר בין חייכם לחלום
תוכלו להיוועץ במישהו חיצוני, אך חשוב לזכור כי אדם חיצוני אשר איננו מודע ללבטים אלו
אשר לגביהם אתם מתקשים להיות מודעים בעצמכם, לא תמיד יכול לחבר נכון את התסריט של החלום
ולהגיע לפתרון החלום, ולפיכך אם קיבלתם אות וסימן בחלום, זכרו את החלום, כתבו עליו,
תנצרו את המסר, רוב הסיכויים כי במוקדם או במאוחר המסר יתבהר ויובן.

חלומות יכולים להוות אות ומסר של "ציון דרך" אבל, הדרך ממשיכה בכול מקרה
גם אם אנחנו לא תמיד מבינים את החלום במלואו.
המשיכו בדרך בכול מקרה,
הדרך והבנותיה מתגלות בפנינו כל הזמן,
הסימנים והאותות נמצאים במקומות רבים ומוזרים.
בברכת דרך צלחה
  Remind אפרת לביא

חצ'טוריאן מרפא החמורים

חצ'טוריאן מרפא החמורים

פעם אחת היה לזוג זקנים חמור עקשן, ולא סתם עקשן, 
אלא ממש פרד היה החמור הזה,
יומאחד העמיסו על החמור שפע של תבן וקש כדי לקחת את כל היבול המבורך למתבן...
אבל, החמור נעמד על מקומו בעקשנותו ולא רצה לזוז !!!
הורידו זוג הזקנים את התבן ואת הקש מגבו של החמור כדי להקל עליו את ההליכה..
אבל החמור לא רצה לנוע או לזוז במשך יומיים תמימים !
 הלך הזקן אצל העיירה וביקש עצה מחבריו, סיפרו לו על כפר מרוחק בו מתגורר חצ'טוריאן אשר ידוע בכול האזור בתור מרפא החמורים הכי עיקשים ונחושים...בקיצר מרפא מיחושים ובעיות פסיכולוגיות של פרדות !!!
הלך הזקן מרחק כברת דרך ארוכה ומתישה 
וביקש בעצתו של חצ'טוריאן מרפא החמורים...
חצ'טוריאן אמר שהוא מוכן לבוא עם הזקן לברר מה הבעיה של החמור 
וכאשר הגיעו לשדה עוד היה ניצב החמור גרם ולא מש ממקומו !
הסביר חצ'טוריאן לאיכר הזקן ואשתו כי למרות המחיר הכבד 
עבור הריפוי של חמורם העקשן
אין הוא מוכן שיעוצו לו עצות ויתלוננו על שיטותיו...
היכה ח'צוריאן מרפא החמורים על גבו של החמור והחמור לא זז...
הלך חצ'טוריאן לשדה ואסף ערימה גדולה של תבן ואדמה וזרק על החמור..
אך החמור לא זז ולא נע...
לבסוף ביקש את עזרתו של האיכר הזקן ויחדיו אספו ערימה גדולה עוד יותר...
הטיחו בכול כוחם בחמור העיקש...והחמור החל לרוץ !!!
או...הו...חייכו הזקנים ושאלו : איך עשית לו את זה ?
תפשתי את תשומת ליבו, השיב חצ'טוריאן !
לפעמים זה כל מה שצריך...
                              לתפוש את תשומת ליבו של החמור.
* הביאה לכתב : Remind אפרת לביא
(מעשייה מזרחית זאת הייתה נפוצה בבתי הספר האזוטריים של העבר)

 

חלליות או לא להיות

היא הובאה אליי בת 16 עם היופי הזה של הנעורים ומבט כואב שצבט לי בלב.  
נמוכה וחייכנית  עם המון  צמידים על הזרועות  ושני חתכים מדממים  בפרקי הזרועות - חברתה שהייתה אז
בת 15 הביאה  אותה, "הנה  הבאתי לך, שתטפלי בה", חבשתי את הזרועות עד שפסק הדימום,
התברר שבכול פעם שהיא רבה עם הוריה (רוב הזמן זה עם האם, האב עובד במקום מרוחק ומגיע בסופי שבוע)
היא נכנסת למצוקה וחותכת לעצמה את הזרועות.

ליד הבית שלנו יש סוכה, אז התיישבנו בסוכה ושתינו מים קרים והתחלנו לדבר על כל זה וגם על הוריה,
ועל כל המקומות שהם עברו דירה ועל האחים הקטנים שלה ..ואז, אמרתי לה שהורים ביולוגיים הם אמנם
חלק חשוב בילדותנו והשפעה עצומה על הפסיכולוגיה האנושית, אבל, חשוב לנו תמיד לזכור ולדעת
גם כהורים וגם כילדים, כי לאלוהים אין שום דרך אחרת לשלוח הנה את רוחות החיים שלנו.
ולכן הוא שולח אותנו בגופנו הפיסי אל זוג אנשים שחוברים יחד ולפעמים אפילו מגדלים אותנו ביחד,
ושהם כמו  חלליות שמביאות אותנו הנה לעוד גלגול נוסף על כדור הארץ בגוף פיסי. 

 

לפיכך , אנחנו דומים להם מבחינה גנטית – ומתאים לציין כי "גנטית" קרוב ל "מגנטית " או "מ-גנטית"
וכי הדם הזורם בעורקנו המעיד על "קשר דם" מורכב מפלזמה ומכדוריות דם  אדומות ובהן יש ברזל,
אשר אחראי על המגנטיות של מערכת הדם, וכמו כן על מה שנקרא בפינו "קרבת דם".

 

אבל, בהתבגרנו אנחנו מתחילים להסתובב בתוך החיים של עצמנו,  ואנחנו יכולים להגיע להיות בעלי חיים
אלקטריים-אנרגטיים משמעותיים ואשר יכולים להוביל אותנו לחיות את החיים שבאנו לחיות על כדור הארץ,
וללמוד להתעצם לגדול ולהשתחרר מכבלי הגוף הפיסי ולהתרחב לעולמות המודעות ולהרחיב את התודעה
ואת היכולות האלקטריות-אנרגטיות של המערכת האנושית כמו גם ליישם את מה שבאנו להגשים  בעולם הזה הגשמי.

 

העברנו יחד ימים של שיחות נפש ולימודים משותפים של מפות אסטרולוגיות,
למדנו את עולמות הרוח ואת הצורך האנושי שלנו בגילוי כל מה שניתן לחקור.    
אחד השיעורים המרתקים היה - השיעור של המזוודה :
אם האדם נזכר באיזשהו שלב בחייו שלפני שהוא הגיע הנה לעולם, נתנו בידיו מזוודה,
ולאנשים שונים נתנו מזוודות שונות, חלק קיבלו "תיק" או "סל" או "ארגז" אבל, באיזשהו שלב,

ישנה האפשרות להיזכר מה יש לך שמה בתוך המזוודה הזאת, אשר אתה סוחב עם עצמך תמיד ולכול מקום, 
למרות שרוב הזמן איננו מודעים לתכולת המזוודה או לנוכחותה, באיזשהו שלב יש לנו אפשרות להיזכר,
להיזכר מה יש לנו במזוודה הזאת . . בפני מה התחייבנו, למלאכים או אולי אפילו לזה שקרוי הבורא או אלוהים,
כי נביא איתנו לעולם, יש כאלו שהתחייבו להביא שלום,  ויש כאלו שבאו על מנת ללמד את בני האדם
ויש כאלו שבאו על מנת להעניק חירות ויש שהם מנהיגים מעולים, כל אחד התחייב למשהו,
רק שרובנו... מפאת הציפיות החברתיות ובגלל החינוך השמרני בצד המדיניות הכללית... רובנו, לא זוכרים
את הקטע של המזוודה שלנו . 
בדרך כלל עד שאנחנו מסיימים ללמוד בבית ספר וללכת לצבא ואחר כך הנסיעה לטעום את העולם הגדול
ואז האוניברסיטה ועד שאנחנו מוצאים בן זוג  ויולדים ילדים ומגדלים אותם... החיים עוברים לידנו
והמזוודה שלנו נשכחת ולעולם לא נפתחת !
וכל החיים זה מציק לנו שם כי אנחנו חשים שאנו למעשה לא ממש 'נמצאים' לא ממש מגשימים
את הייעוד שבשבילו הגענו הנה שוב לגלגול נוסף על פלנטה דחוסה זאת,
לא בשביל להיות רק עוד אחד מתוך...7 או 8 מיליארד, אלא בשביל להיות מי שבאנו להיות,
נוחתים בחלליות כדי להיות,
להיות – נוכחים – מגשימים – מיישמים – אוהבים – יוצרים – לומדים - משרתים בעולמו של אלוהים
וכך מתקדמים ואחר כך עפים... הביתה...שבים...בחזרה להיכן שהנצחיות אפילו היא זמנית,
חוזרים לזרועות האלוהיות ולחומם של הדומים . 
חלליות או לא להיות

Remind אפרת לביא