עמוד 449
אתה תראה כי זאת היא ההתלוננות הזאת עצמה אשר אתה צריך להבחין בתוך עצמך,
ולא את מה שאתה מדמיין כי גורם את זה. בפעם הבאה ש, ה 'אניים' המתלוננים האלה, מתחילים להמשיך את הפעילות הנהוגה עליהם, אז השוק אשר היה לך עשוי אולי להיות יכול לתת לך את הכוח הרגשי להתבונן בהם לפני שהם יתחילו להשתמש בפה שלך בשמך.
ויהיה לך את השוק של לזכור את עצמך.
יהיה לך את הרגע של להיות נפרד ומופרד מ, ה 'אניים' האלו – וזה הוא הינו כי אתה כבר לא עוד מזדהה איתם.
אתה תראה אותם כמשהו בתוך עצמך, ואשר לו אתה נתת אישור ועידוד מלא
ואמונה מלאה כל הזמן הזה. ואשר אתה הצדקת אותו ואתה הזנת אותו.

העבודה מלמדת כי אנחנו צריכים להיאבק כנגד הצדקה עצמית.
הצדקה עצמית אומרת כי תמיד שמת את עצמך בצודק ובנכון. ואם האדם שם את עצמו תמיד צודק ונכון בכול הנסיבות אז הוא כמובן אף פעם לא יידע מהי המשמעות של סבל אמתי, והוא יהפוך להיות נגטיבי וירחם על עצמו,
הוא יחפש נחמה ורחמים מהאחרים והוא ישתמש בכמות גדולה של כוח כדי להצדיק את כל מה שהוא עושה.
לאדם הגון זה כמובן אין כל מצפון אמתי.
כאשר מצפון אמתי מתעורר בתוך האדם הוא יודע מה זה הינו סבל אמתי.
זה מתחיל לקרות לאדם רק כאשר הוא יכול לשאת זאת. העבודה מלמדת כי מצפון אמתי קיים בתוך כולם והוא בדיוק אותו הדבר בתוך כולם, אבל זה הוא קבור מאוד עמוק, אז אנחנו צריכים למצוא את זה בחוץ בצורה של הלימודים האזוטריים, אשר כאשר הם מתקבלים על-ידי הבנה וחיים את זה על-ידי הרצון, יתחילו לחבר אותנו עם המצפון הפנימי יותר והאמתי הזה, ואשר באמצעות של זה אנחנו יכולים לראות ולדעת מה הכול הינו ומה השימוש של זה והאיכות של זה.
עכשיו, אם אנחנו בהמשכיות ממשיכים להצדיק את עצמנו – ומי יכול לעצור את זה – אז אנחנו תמיד נהיה בנכון ובצודק וככול שההאשמה שלנו נדחסת הביתה עלינו אז ככה יותר, כמו שאומרים כביכול הגאווה והיהירות שלנו ככה יעשו איתנו כפי שזה, בועטים וצורחים וסוגרים את האוזניים שלנו ולסרב להקשיב, ואני מתכוון ש, כאשר 'אניים' מודעים יותר וטובים יותר בתוכנו, מנסים לדבר אלינו באמצע של הצדקה עצמית, אנחנו בפשטות לא נקשיב להם,
והם יכולים להיות מאוד אלימים,
הם יקבלו את הצ'אנס שלהם בשלב מאוחר יותר כאשר מתקפת השינה שלנו מתחילה לעבור,
ואז נראה כי אנחנו ממש באטמוספירה אחרת, ובאור אחר נוסף ואשר מאיר את התודעה – Mind בדרך ממש שונה.
המצב אשר בו היינו, ה 'אניים' אשר היינו תחת הכוח שלהם,
עכשיו הם במרתף !?!? וכבר לא יכולים להפנט אותנו יותר. 
זה הינו דבר טוב מאוד בתוך התבוננות עצמית, לנסות ולזכור מה קרה בתוך המצב הזה,
איך הדברים נראו, איזה 'אניים' אמרו מה, איזה קולות דיברו, איזה טיעונים הם השתמשו בהם וכך הלאה.
אתה רק צריך להיזהר שלא תזדהה ותיכנס מחדש למצב, כי זה יכול לקרות בקלות ובמיוחד בהתחלה.
עם מצבים נגטיביים די כרוניים, וזה אמנם לפעמים ניסיון מעניין מאוד לעשות עם עצמך בשביל להחיות בכוונה
איזה שהוא  מקום כאוב ורגיש ופגוע בזיכרון ולהתבונן ולראות איזה כוח עדיין יש לו.
כל עוד אתה בתוך תשומת לב מודעת אז אתה לא בסכנה, אבל אם לרגע תשומת לבך מוסחת,
כמו על-ידי מישהו אשר נכנס לתוך החדר, אז קצת מאוחר יותר אתה תמצא את כל ה 'אניים' האלו אשר הקמת לתחייה וחידשת ועוררת והפחת בהם רוח חיים והם  לפתע ממש בשליטה בך פעם אחת נוספת וזה הוא כי אתה הזדהית איתם,
עם ה 'אניים' . אבל כאשר אתה מתבונן בתוך עצמך,

עמוד 450
אבל כאשר אתה מתבונן בתוך עצמך, בתוך מצב של תשומת לב – כול התבוננות עצמית מודעת אמתית דורשת תשומת לב פנימית – אתה לא תהיה בכול סכנה על-ידי זה שתהפוך להיות מזדהה על-ידי רק שתקרא מעלה לסצנות ישנות יותר,
זה כמו להיות מוקף על-ידי מעגל קסם,
כאשר הקוסם קורא לרוחות.
אבל, בפעם בה נשברת תשומת הלב, אתה עכשיו יכול ועשוי ליפול למצב הישן פעם אחת נוספת.
למצבים שונים יש עלינו כוח עצום כאשר אנחנו בתוכם. כולם צריכים להבחין בזה, בהתייחסות לכול צד של החיים.
כאשר אנחנו מחוץ להם אז הם מאבדים את הכוח שלהם. בדרך כלל אנחנו הולכים מסביב למעגל עם מצבים חוזרים ונשנים ואשר מפעילים עלינו כוח אחד ואת אחר השני בתוכם.
מצבים נגטיביים שליליים מושכים מצבים נגטיביים שליליים אחרים לעצמם ואל עצמם ואתם כולכם הבחנתם עד עכשיו כי כאשר אתה בתוך מצב נגטיבי אז הזיכרון שלך שונה – והדברים הלא נעימים נעים מעלה לתוך הקדמה או החזית והדברים הנעימים הופכים להיות חיוורים ולא ברורים ולא מוגדרים.
או שוב, נגיד ונאמר כי הוויכוח והטיעון לטובת הדבר הופך להיות מודגש והטיעונים נגד זה הופכים להיות חלושים.
אתה לא יכול להיות מזוהה עם דברים לא נעימים ודברים נעימים באותו הזמן.
במקרה של 'אניים', אתה מזדהה עם 'אני' אחד למרות כי אתה יכול לראות ולשמוע 'אני' נוסף.
לפעמים רק על-ידי כך שתירגע לחלוטין בידיעתך כי האחד הוא בתוך מצב שגוי ובלנסות לעצור את כל המחשבות ואת התנועה ואת המתח בשניהם – בתוך השרירים ובתוך המוח, אז מצב הסיטואציה מתהפך ממש פתאום והמצב הטוב יותר לוקח את מקומו, אתה לפתע פתאום רואה אות של שינוי וסימן או תמרור בתוכך, בתוך עצמך. 
והכול הופך להיות קל יותר.
או שזה כאילו לבשת הרבה לבושים לוחצים ופתאום הם נופלים ממך ואתה שוב חש חופשי מחדש.
עצירת המחשבות וההרגעה של זה, ואשר היא כל כך חשובה לתרגל כל יום, היא תצורה של זכירה עצמית.
התבוננות עצמית בלי זכירה עצמית היא בפשטות תרגול לא טוב, שני-2 הדברים הם נבדלים ממש על-ידי טעם פנימי,
ואני אהיה שמח באם אף אחד ממכם לא ישאל עכשיו שאלות לגביי מה הוא ההבדל. אתה יכול לחשוב על זכירה עצמית מנקודת עמדה אחת בתור סוג של להרים את עצמך למעלה מהמהומה  של הדברים בתוך עצמך.
או של לפתוח דלת וללכת לתוך חדר נוסף אחר ולסגור את הדלת ולשבת שמה ממש בשקט.
תזכור כי כאשר אנחנו מזדהים עם כל המחשבות שלנו והתחושות והרגשות שלנו והחישות שלנו וההתלוננויות וההתמרמרויות שלנו, והמונולוגים הפנימיים שלנו, ההצדקה העצמית שלנו ועשיית החשבונות שלנו וכולי.
אנחנו לא יכולים או שאין לנו כל אפשרות לזכור את עצמנו, ואנחנו ישר בתוך עובי הדברים או בתוך מרכז העניינים,
ישר בתוך הרעש של התנועה והתעבורה או התחבורה וישר בתוך הקהל ואשר הוא לא אתה עצמך.
זה דבר מאוד מופלא ונפלא להתנסות בו ברגע של לא להיות מזוהה ומזדהה עם עצמך ועם כל המהומה הזאת.
ועם כל המהפכה והמהומה אשר תמיד חוזרת על עצמה וחסרת התועלת הזאת.
זה הנו אז אפשרי להבין ולתפוש ולהכיר עד כמה אנחנו תמיד מזדהים בצורה רגילה ואיך שום דבר לא יכול אף פעם להיות אמתי, שום דבר לא יכול אף פעם להיות אמתי וצודק ונכון כאשר אנחנו בתוך המצב הזה.
ואנחנו מבינים ותופשים עד כמה זוהי האמת כי העזרה לא יכולה להגיע אלינו בזמן שאנחנו בתוך המצב הרגיל הזה
ואשר נקרא המצב השני של המודעות בתוך הלימוד הזה.
זה רק כאשר מתחיל השקט הזה כאשר עזרה יכולה להגיע אלינו מהחלקים הגבוהים יותר של המרכזים שלנו עצמנו, מהמרכזים הגבוהים יותר בעצמם ואשר הם מפותחים במלואם ותמיד עובדים בתוכנו אבל אשר יכולים להגיע אלינו רק כאשר אנחנו בתוך המצב השלישי של מודעות – כלומר באיזה שהיא דרגה של זכירה עצמית.

עמוד 451
                                                        "בירדליפ" 3 לחודש יוני  1944
                                                                     א י  -  ה ז ד ה ו ת
בתגובה ובתשובה לשאלות מסוימות אשר נשאלו על המסמך האחרון, זכור כי זה נאמר שזה הינו דבר מופלא מאוד להתנסות ברגע של לא להיות מזוהה ומזדהה, וכאשר אתה במצב כגון זה, זה נראה כי אתה חי במקום די מרכזי בתוך עצמך,
ולמרות כי אתה מודע וער כי מכול הצדדים דברים מנסים להאיץ אותך ולהתקדם עליך וללכוד אותך או לתפוס בך אחיזה.
זה כמו קהל אשר שומרים אותו במפרץ על-ידי איזה שהוא שוטר בלתי נראה.
ובמצב כגון זה אתה יכול לראות מה היא אחת מן המטרות העיקריות של התבוננות עצמית,
וזה להפריד את האדם ולהפריד את עצמך מכל כך הרבה אשר קורה בהמשכיות בלב ובתודעה ב- Mind
וזה מניח אחיזה ומטיל עליך חזקה – עליך עצמך בהמשכיות.
ובעובדה לעתים קרובות מושך את עצמך למטה. וכל זה הוא, מזווית נוספת אחרת ה "בית" אשר הוא הנו בחוסר סדר בתוכנו. עכשיו אנחנו יכולים למסד ולבסס בתוך הבית הזה כמות מסוימת של סדר.
ומהסיבה הזאת אני רוצה לדבר פעם נוספת על מהי היא המשמעות של אי-הזדהות.
אני חושב כי רבים ממכם, הגיעו עד כאן ואז נדבקו ונאחזו לחלוטין ונתקעו לגמרי ב-להבין מה זה הנו אשר הכרחי לעשות.
אז אני אומר לכם פעם נוספת, כאשר אתה מנסה להתבונן בעצמך, אתה חייב לא לשים את התחושה של  א נ י  בכול מה שאתה מתבונן בו.  אתה מתבונן ב – זה, מנגנון של רגשות ומחשבות ואשר הנו בריצה – עצמית ואף פעם לא שקט ויציב. ואתם או אתה מסתכל אז אתה אמנם תתבונן ותראה את  ה -  א נ י  בתוכך, את האדם אשר בתוכך.
אבל האיש הזה או האדם הזה הוא לא אתה, למרות כי הוא חי איתך ומזין את עצמו ממש עליך, ולוקח את שמך – כלומר את הכוח שלך. אז אתה רק תגיע לתוך מצב של בלבול שלם באם אתה תחשוב שאתה הנך  א נ י אחד. ותחשוב באיזה שהיא דרך כי ה- א נ י הזה יכול להתבונן  ב- א נ י  האחד הזה. ולאנשים יש את האשליה כי רק דבר אחד פועל בתוכם, וחש וחושב. שתהיה לך את האשליה הזאת, הם לא יכולים ליצור כל רעיון מה שליטה-עצמית יכולה שתהיה משמעותה.
אם אנחנו נניח כי ישנו רק דבר אחד אשר פועל בתוך האדם, אז זה יהיה בלתי אפשרי בשביל דבר אחד לפקד ובשביל האחר לציית. כאשר העבודה אומרת כי האדם הנו  "בית בחוסר סדר"
בית אשר הוא מלא משרתים אשר הם לא תחת כל שליטה ראויה. משמעותו כי זה אומר שישנם הרבה מאוד אנשים בתוכך – בתוך האדם, הרבה מאוד אישים, וכולם ממש שונים ואשר האדון שלהם לא נוכח ולא נמצא שם, ואשר הם מדברים דרך הטלפון של האדון כאילו בשמו ומתנהגים ופועלים איך שהם רוצים ומרוצים או איך שמשביע את רצונם, בתוך הבית,
ואשר לא באמת שייך להם אלא לאדון.
עכשיו, אם האחד מתבונן באיזה שהוא חלק של הבית הזה אשר הוא הנו בחוסר סדר וממשיך לקחת את זה בתור עצמו,
אז האחד עושה טעות יסודית בהתבוננות עצמית.
האחד חייב וצריך להתבונן כי האחד הוא הרבה ולא אחד. ולעתים מאוד קרובות אני אמרתי לכם כי זה הוא דבר מאוד קשה לעשותו, ואני מתכוון כי קשה להבין ולתפוש את זה, ולהתאמן ולתרגל את מה שמגיע ובא כתוצאה מן ההבנה והתפישה, וברגע זה, זהו אחד מהגילויים הכי נפלאים אשר האחד יכול לעשות בתוך העבודה הזאת.
עכשיו, אם אתה מזדהה עם כל דבר אשר אתה מתבונן בו אז אתה לא תהיה יכול לעצור את זה ואתה בהמשכיות תעמוד בדרכך שלך בעצמך, ואתה בהמשכיות תחזיק ותיצמד ל, מה שאתה צריך להיפרד ממנו.
עכשיו, הקשיבו פעם נוספת : אתם לוקחים את עצמכם כאחד,

עמוד 453
זה אשר האדם מכניס פנימה דרך התבוננות עצמית מאפשר לו להבדיל ולאפיין ולסווג את הסביבה הפנימית שלו,
מכיוון שכפי שכבר אמרתי לעתים קרובות אנחנו חיים בתוך שתי-2 סביבות, האחת נגלית ומתגלה אלינו דרך החושים החיצוניים שלנו ואשר מכילה הרבה מאוד אנשים, חלק טובים וחלק רעים. והשנייה היא סביבה פנימית,
ואשר שוב מכילה הרבה מאוד אנשים שניהם, טובים ורעים.
הסביבה השנייה הזאת אשר בה אנחנו חיים, וכפי שאנחנו חיים בתוך החשיכה, ואנחנו באמת לא יודעים דבר לגביי זה.
אז אנחנו לוקחים את זה בתור עצמנו, אבל דרך התבוננות עצמית נכנס אור, וזה האור הזה אשר מתחיל להפריד אותנו.
הלימודים האזוטריים הם אור אבל רק כאשר הם מובנים ומעריכים אותם ומיישמים אותם.
אתה לא תקבל שום אור ללא ההערכה הזאת. אתה לא יכול להשתמש בלימודים אזוטריים בפשטות בשביל סיבות אישיות
או בשביל לשפר את הזיכרון שלך או בשביל משהו כגון זה.
אור זה גם כן מתחיל לעשות הרבה מהרעיונות של העבודה הרבה יותר ברורים.
אנחנו לא יכולים להבין את הרעיונות של העבודה אלא אם כן אנחנו עובדים על עצמנו.
וזה הינו בגלל שהבנה היא תוצאה של ההתפתחות ושל ידע, והתפתחות של הוויה.
עכשיו, ההוויה שלך לא תשתנה אם אתה לחלוטין מזדהה עם עצמך. אז אין שום אור. אתה במצב של חשיכה.
אתה לא יכול לראות כי יש לך בתוכך  א נ י  יחידי ואחד ואתה חושב כי הכול הינו 'אני עצמי' ואין כל אור
בגלל שאתה מזדהה עם עצמך. ואז לא יכול להיות שום שינוי של הוויה.
ואם אין כל שינוי של הוויה אז לא יכול להיות כל שינוי בהבנה של העבודה הזאת.
אתה יכול לקבל את העבודה הזאת כידע אבל אתה לא תבין אותה. כי אתה לא תהיה יכול לראות שום דבר בתוכך בכלל.
וזה בגלל שאין לך כל אור. כאשר אתה מתחיל להתבונן בעצמך, ולתפוש מבטים חטופים של עצמך,
ולהבחין מה קורה בתוכך. אז אתה מתחיל להפריד את עצמך מעצמך.
וזה מכניס פנימה אור. ואור זה נקרא בעבודה 'מודעות'.
המטרה והאובייקט של העבודה הזאת זה להגדיל מודעות. אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים
כי אנחנו לא מודעים כראוי. אנחנו האנשים אשר מוזכרים בכתבי הקודש הנוצריים ואשר חיים בחשיכה.
אחד מן הרעיונות היסודיים והבסיסיים של הלימוד הזה, זה ש, כול המין האנושי הינו ישן,
וזה למה כל הדברים האיומים קורים על כדור הארץ. מה היא הסיבה האמתית ?
הסיבה האמתית היא היעדר וחוסר של מודעות.
אם  האדם יתעורר, ואם הוא יהפוך להיות מודע יותר אז הכול ישתנה.
ובכול מקרה ולמרות זאת הוא חייב קודם כל להתעורר לעצמו, המודעות העצמית שלו
והערנות שלו צריכות לגדול בצורה אדירה.
עכשיו אם הוא לוקח את עצמו בתור אחד, אז הוא יישאר עיוור או כמו עיוור להרבה דברים שונים בתוכו כמו תמיד.
בדיבור על גביי ההזדהות, אדון גורדייף אמר כי זאת היא אחת מהרעות החולות הגדולות ביותר ואחת מהמחלות האיומות ביותר, וכי קודם כל האדם חייב להיאבק עם להזדהות עם עצמו.
גורדייף אמר כי לאדם יש ברשותו כל מיני סוגים של אשליה, וכול מיני סוגים של תמונות לגביי עצמו, ועם האשליות והתמונות האלו הוא מזדהה. הוא חושב את עצמו בתור אדם אחד אשר יש לו רצון ומודעות מלאה וזה הוא להזדהות עם עצמך וזאת היא  צורה אחת של זה.
עכשיו, אתם יכולים לדעת את כל זה, אבל הנקודה היא כי אתם עדיין ממשיכים הלאה ופועלים ומתנהגים ומשחקים כאילו יש לכם רצון ומודעות מלאים, וזה הוא כי זה עדיין לא חדר אלא מונח בפשטות בתוך התודעה – Mind בתור ידע,

עמוד 454
אתם יודעים כי זה נאמר שהצורה הראשונה של זכירה עצמית, זאת היא ההבנה והתפישה וההכרה במכניות של האחד.
זאת היא ההבנה והתפישה הישירה כי לאחד אין כל רצון אלא הרבה רצונות,
ושום מודעות אמתית אלא אבל הרבה מודעויות קטנות ומקוטעות לסירוגין.
עכשיו, אנשים אומרים כי הם מתבוננים בעצמם ומגיעים לנקודה מסוימת ואז הם לא יכולים לשאת את זה הלאה ולהמשיך והם מסתובבים הרחק ממה שהם רואים או ראו.
אם זה הנו מקורי ואמתי, הם ימצאו כי הם יובאו שוב לאותה הנקודה על-ידי איזה שהוא נתיב אחר. ומצד שני, אם זה לא אמתי ומקורי, אם זה הנו רק מעט דרמטיזציה אישית, אז הם ילכו לישון בנקודה זאת.
זה נראה לי כי הלימודים הכלליים של ההשפעות של העבודה אשר פועלות עליך בפעם בה התחלת באמת בכנות לעבוד,
תמיד ינחו אותך וידריכו אותך אם לא תתערב יותר מדיי ותחשוב כי אתה יודע הכי טוב.
עכשיו אני אגיד משהו אשר הנו בעל חשיבות ניכרת ובולטת, ואני אדבר שוב אל אלו אשר רוצים בכנות לעבוד.
כל בוקר, או לפחות בכול יום, אתם חייבים לשים את עצמכם בכוונה תחת ההשפעה של העבודה,
כי יש בתוכנו מצבי חיים ומצבי עבודה.
ואם אתה בתוך מצב של עבודה, אתה כפי שזה הוא הנו, מוגן ממספר של מצבים לא נעימים.
ואשר אחרת אתה יכול מאוד בקלות ליפול לתוכם. לפעמים כאשר אתה בתוך מצב של עבודה,
אתה מגיע לרגע למקום המרכזי הזה אשר דיברתי עליו, היכן שיש לך את הניסיון הנפלא, של רגע אשר בו אתה לא מזדהה.
אתה חייב לשים את עצמך, כפי שאמרתי, לתוך מצב של עבודה בכול יום.
וכדי לעשות כך אתה חייב למצוא את הדרך הטובה ביותר והכי טובה בתוך המקרה שלך עצמך.
ישנה לדוגמא את הזכירה של המטרה שלך, ואת הניסיון לזכור את עצמך באותו הזמן,
יש שוב לעבוד בתוך התודעה – Mind שלך על משהו אשר שמעת וקראת, בהקשר ובחיבור לעבודה.
יש ללכת בתוך התודעה – Mind שלך מעל ומעבר ליום הקודם או לזכור משהו אשר אתה צריך להיות יותר מודע לגביו בקשר עם אדם אחר נוסף. ומעל הכול, יש את התחושה של לעמוד בנוכחות של העבודה ולראות את הדברים לאורה של העבודה. וזה עוזר הרבה מאוד – בעובדה, לדרגה בלתי ניתנת לחישוב. אבל זה יהיה תלוי באיכות של המאמץ,
אם אתה לא נותן שום דבר אז אתה לא יכול לצפות לקבל שום דבר.
 

                                                      "בירדליפ" 10 לחודש יוני 1944
                                            שלבים של התעוררות בתוך העבודה
אנחנו רגילים לריחות שלנו עצמנו. עכשיו כל עוד אנחנו חיים בנוחות בתוך האטמוספירה המעובה והסמיכה והמבחילה של עצמנו ולוקחים את הכול כמובן מאליו, וזה כולל את עצמנו, אז אנחנו לא יכולים להתעורר. למה זה ככה ?  זה בגלל שאנחנו אף פעם לא התחלנו לשאול את עצמנו איזה שהן שאלות לגביי מה אנחנו או מהי המשמעות של איזה שהוא דבר.
אנחנו בפשטות אוכלים, ישנים, נלחמים ורבים, מדברים ושומעים, רואים ונוגעים, וזזים ונעים וחשים.
אנחנו לוקחים את כל זה כמובן מאליו, ואין לנו את הרעיון הקטנטן והדקיק ביותר כי זה הוא הינו בלתי רגיל,

עמוד 456
אף אחד מאיתנו לא באמת חושב כי הוא או היא יש להם תמונות דומיננטיות שולטות ומושלות אשר מוגשות כל היום.
הם קרובות מדיי, יותר מדיי אנחנו בעצמנו.
הצד של מה שאנחנו ממש, והצד של מה שאנחנו מעמידים פנים ומדמיינים שאנחנו,
הם  2 - שני צדדים סותרים ומנוגדים.
שני - 2 צדדים סותרים ומנוגדים אלו, למרות זאת, קיימים בתוכנו כולנו – קיימים בתוך כולם ללא יוצא מן הכלל.
הפעולה של העבודה, בפעם בה מתחילים לרצות אותה, עושה וגורמת לנו להפוך להיות מודעים וערים בהדרגה לסתירות האלו – במשך שנים רבות.
ואז אנחנו מתחילים שיהיו לנו עקבות של סבל אמתי – אשר בפיזור מופצים בין הדברים עם כל מיני סוגים של ניסיונות והצדקה עצמית ותירוצים ותגובות – עד אשר אנחנו הופכים, על-ידי טעם פנימי,
נגעלים וחולים מההצדקה העצמית והתירוצים וכך הלאה.
וזה מסמן ומסמל שלב בתוך העבודה, נקודה ברורה בתוך התפתחות עצמית.
כאן התמונות נחלשות. מכיוון שבמשך זמן ארוך העבודה היא  משהו בחוץ – משהו חיצוני.
האחד עושה הערות ורושם פתקים לגביי זה, ומצייר דיאגרמות, ושואל שאלות לגביי מילים.
ואז, או שזה מתחיל לחדור לתוך ההבנה שלו, או שזה לא.
אם זה עושה ככה, ואתה רוצה את זה ומצווה את זה, אז העבודה נכנסת לתוך עצמך, נכנסת לתוך האחד עצמו.
ואז זה מתחיל, כפי שזה, לשפוט אותך.
להצביע על זה או על ההוא, בהתחלה מאוד מתון, ואחר כך יותר במובחן ובמדויק.
האחד כמובן מנסה להימנע מזה.
אבל, בפעם בה זה חדר לתוך עצמך, על-ידי זה שניסית להימנע מזה, האחד רק מגדיל את הקשיים הפנימיים של האחד,
והוא מבין ותופש כי האחד לא יכול להסתדר ולעשות בלי זה וללא זה.
וכי אם ימנעו אותך וישללו אותך מזה, מהזרם המתון של המשמעות החדשה זה  יותר גרוע ממוות.
האחד אז מבין ותופש מה היא המשמעות של להיות מת באופן של העבודה.
שלב זה ניתן לחיקוי בקלות ולעתים קרובות זה הוא הנו. ואז האחד מדבר הרבה על הקשיים של האחד וכולי.
מאוחר יותר האחד הופך להיות שקט יותר. עם לדבר על הקשיים של האחד זה  הסימן כי האחד לא הבין הרבה,
אבל זה הנו שלב הכרחי בשביל כולם לעבור.
העבודה היא סדרה של שלבים בהבנה של זה.
אם זה לא חודר אז זה נשאר מילים על פני השטח. ואז אתה מתווכח על הכול.
אבל, הרעיונות של זה הם כמו תאי זרע או נבגים – וזה הוא, כי הם בעלי יכולת ומסוגלים לחדור ולדשן ולהפרות
את התודעה – Mind ואת התחושות והחישות והרגשות – אחרת זה לא יהיה עבודה – לימוד אמתי.
זה הוא בהתאמה למשהו אשר שכחנו, משהו אשר מחכה בתוכנו,
משהו אשר אליו וכלפיו הלכנו לישון לפני הרבה זמן, משהו אשר החיים ההמשכיים מכסים עליו.
וזה הנו למה הלימוד העתיק הזה יכול לעורר אותנו. כל התעוררות היא בלתי נעימה.
האחד תמיד יכול להימנע מאי-נעימות על ידי האמצעים של כל המכשירים של האישיות המזויפת -
- על-ידי וויכוח מתוחכם מבריק או משוכלל ויצירתי או אפילו טיפשי, על-ידי חוסר כנות,
על-ידי בלמי זעזועים, על-ידי הצדקה עצמית, על-ידי גישות נגטיביות, על-ידי לשקר ועל-ידי זה שלא מנסים לחשוב,
על-ידי זה שנזקקים ופונים לתמונות, על-ידי זה שנזקקים ופונים לכול מיני סוגים של דברים כדי לשמור את השינה שלך תקינה ולא פגועה.
אבל, אם העבודה חודרת, זה הופך להיות יותר ויותר קשה. כי האחד מתחיל להפוך להיות ער לכך שהעבודה באמת אומרת משהו אשר קשה לתפוש אותו או לאחוז בו, וכי אולי זה הנו ממש אמתי.
זה כואב ומלא כאב. ולפעמים בקושי ניתן לשאת את זה. אבל באותו הזמן זוהי התנסות מאוד מופלאה.
זה הנו מלא כאב וכואב לצד אחד שלנו, ומופלא ונפלא לצד אחר נוסף.
כמובן כי כל זה יישמע מוזר מאוד לאלו אשר מגיעים ובאים לפגישות ומצפים כי העבודה תרפא את הרומטיזם שלהם או תשפר את העסקים שלהם או תעזור להם כדי שיהיה להם זמן מהנה ועליז ושמח או שתגיד להם בדיוק מה לאכול ולשתות.
אני לא רואה כיצד רמה כזאת של התייחסות לעבודה יכולה להוביל לאיזה שהוא מקום.
כל התפישה והרעיון הם קטנים מדיי, ויותר מדיי אנוכיים. יותר מדיי מרוכז בעצמו.

עמוד 457
תחושה עמוקה יותר של החיים היא הכרחית – האחד אשר יכול לתפוש ולאחוז בשלושת הקווים של העבודה,
עבודה בשביל ועל עצמך. עבודה עם ובשביל אחרים, ועבודה בתוך ובשביל העבודה עצמה.
ישנה אמרה בתוך העבודה הזאת, שזה הוא בשביל להמיר "עופרת לזהב" זה מדבר במושגים של השפה האלכימית העתיקה. הנושא הוא של האלכימיה האמתית, כי זה האדם והטרנספורמציה הפנימית שלו. אבל העבודה מוסיפה,
כי האדם צריך וחייב שיהיה לו כבר זהב כדי לעשות יותר זהב. האדם חייב כי תהיה לו איזה שהיא הבנה מיוחדת כדי להתחיל עם זה, וזה נקרא כי יש ברשותו מרכז מגנטי ואשר זה הוא הינו הסימן הראשון של הוויה שונה,
ואתה תעשה היטב אם תחשוב ותהרהר ותהגה בנקודה הזאת, וגם אם נדון בזה. בדיבור מצד אחר נוסף,
העבודה מכוונת למטרת ההתפתחות של אדם אחד, מ - אדם-1 ואדם-2 ואדם-3 אל אדם מספר 4 – וזה הוא הינו אדם מאוזן. ובהתייחסות לזה, מצפים לסוגים מסוימים של מאמצים, בנפרד מלעבוד על עצמך,
בקו של אי- הזדהות, זכירה עצמית, הפרדה פנימית וכך הלאה.

אני חייב להגדיר כאן פעם אחת נוספת כי זכירה עצמית היא הדבר הכי חשוב מהכול ויש בזה הרבה שלבים ודרגות,
כולם יכולים להגיע לדרגה מוגבלת, ולהתחיל להבין ולתרגל זכירה עצמית,
זכירה עצמית מלאה היא דבר אחד, אבל הרבה דרגות קיימות בגישה לזה. לציית לעבודה ברגע קריטי זאת היא צורה אחת של זכירה עצמית. אבל להמשיך, מאחר והמטרה של אדם מספר-4 מתייחסת לאדם אשר בכול המרכזים שלו יש איזושהי התפתחות או קצת התפתחות,  אז ככה שהאדם הוא לא חד-צדדי,
רק שחקן גולף טוב או רק מדען טוב או רק אמן וכך הלאה, כי זה הכרחי ונחוץ לחנך את עצמך.
"איך" אמר אדון אוספנסקי במקרה אחד, "איך, איך אתה יכול לצפות להגיע שיהיה ברשותך ידע גדול,
כאשר לא עשית כל מאמץ להגיע לדעת איזה שהוא דבר מתוך הידע הרגיל אשר ניתן לכולם ? ".

עכשיו, אם אנחנו מחלקים את העבודה של האדם, לעבודה על קו הידע שלו, ועבודה על הקו של הוויה שלו,
אז זה אפשרי להבין ולתפוש כי עבודה על הקו של הידע, עשויה ויכולה לכלול לא רק את הידע המיוחד של העבודה הזאת, אלא אבל גם כן את הידע הרגיל אשר בו הוא מוצא את עצמו חסר מדיי, וזה הוא הנו ידע מכול מיני סוגים,
וזה דורש מאמץ רגיל ונורמלי, אבל מאמצים מהסוג הזה הכרחיים ונחוצים.
לפעמים אנשים נכנסים לעבודה הזאת באמת עם בקושי איזה שהוא ידע רגיל.
ואז אין להם כל אמצעים של השוואה לידע המיוחד של העבודה הזאת עם ידע רגיל, ואין להם כל כוח של שפיטה ואז הם לוקחים את מה שמלמדים אותם כאילו היה זה רק ידע רגיל.
אין להם בתוכם שום דבר המוכן לקבל. וזה הוא קושי גדול בגלל שאין להם כל כוח של השוואה או התעמתות,
והם לוקחים את העבודה הזאת בתור ידע רגיל. ואשר זה אומר כי זה נופל על חלקים רגילים של מרכזים,
בדיוק ממש כפי שהטבלה החשבונית יכולה, או דיבור על דרכים לבשל ביצה,
או איך לעשות מימן ממים, או למצוא שורש ריבועי. כמה שאתה לומד יותר ידע רגיל,
ככה אתה תראה יותר כי כל מה שהעבודה מלמדת הינו   י ד ע  ב ל ת י   ר ג י ל .
ואיך וכיצד זה עולה ועובר מעבר לרעיונות של ידע רגיל, ואשר הם כולם לא מחוברים ואפילו מנותקים,
אבל על ידי זה שממלאים גלילים או רולים (רולים זה גם גלילים וגם תפקידים) בתוך מרכזים,
ודרך המאמץ של להגיע ולדעת את מה שיכול להיות ידוע, אז כל המכונה נעשית יותר חזקה
והרוחב של התודעה – Mind מורחב ומוגדל ומחוזק.

עמוד 459
הם הבינו ותפשו את הסיטואציה, והוא הזכיר את עבודתו המוקדמת של ווילס- Wells הנקראת
"בימים של השביט" פנטזיה זאת, כפי שהמבקרים קראו לזה, דיברה על ענן אשר חולף ועובר מעל כדור הארץ וגורם לכולם להתעורר, אז ככה שכול האנשים שואלים את עצמם פתאום, "מה לכול הרוחות או מה לעזאזל הם כולם עושים ?" – כי הם היו באותו הזמן במלחמה, והתייחסו לכך כרעיון משעשע.
תמונות של עצמנו נוצרות מדמיון, ושומרות אותנו ישנים.
לכולנו, או לכולם יש מספר מסוים של תמונות, אשר תופשות שליטה עליו או עליה, ומעוורות את האנשים כלפיי עצמם, וגורמות להם להאמין כי הם הינם מה שהם לא.
זאת היא הינה הפעולה של התמונה. וכולנו חיים לרוב ובעיקר בתוך תמונות שלנו על עצמנו.
עכשיו, בלימוד של איזה שהוא דבר אחד בתוך עצמך, מהזווית של העבודה, אנחנו צריכים לחבר את זה עם הלימוד העיקרי של העבודה הזאת. נניח כי אתה חושב שהרעיון של המין האנושי – של האנושות אשר היא הינה ישנה זה הכול שטויות, ואז אתה אף פעם לא תוכל לראות את התמונות של עצמך אשר מושלות בך ושולטות בך. ואתה אף פעם לא תהיה יכול לקבל את הרעיון כי אתה ברובך
דמיון או ברובך דמיוני. וכי השמץ או הקורטוב והקומץ של מה שהינו אמתי בך הינו מאוד קטן.
בכדי ובמטרה להבין טוב יותר ועמוק יותר, אנחנו חייבים להבין ולתפוש בהמשכיות ומחדש ולהבין ולתפוש שוב, את המקום שלנו על כדור הארץ הזה, והכין ש, כל כך הרבה אשר הינו בבירור רוע,
ולחלוטין לא הכרחי ובבירור לא נחוץ, קורה בהמשכיות. וימשיך לקרות בהמשכיות, אלא אם כן נתעורר.
העבודה אומרת כי אנחנו "נשמרים ישנים" מכיוון שאנחנו חלק מחומר אשר נקרא החיים האורגאניים ואשר מכסה את פני כדור הארץ כמו משטח חי או שכבבה רגישה ודקה או ציפוי רגיש ודק,
ואשר הפונקציה או התפקיד שלה זה להעביר כוח המחלק הגבוה יותר של קרן הבריאה לחלק הנמוך יותר – כמו מקלט אל—חוטי.
אנחנו מגיעים למקום היכן ש, שוק הינו נחוץ והכרחי בתוך הבריאה הקוסמית,
ועדיין, אנחנו ממש נבראנו ונוצרנו כדי להגיע להיות חופשיים מהשעבוד והעבדות שלנו על כדור הארץ.
אז יש לנו תפקיד כפול, ומבט כפול על כך שהכול הינו אפשרי. כי האדם נשמר ישן-אבל יכול להתעורר
ובכדי ובמטרה לשמור את המין האנושי ישן, כך שהוא משרת וישרת את הטבע, משהו חייב להיעשות
קיים בעבודה משל אשא נאמר בו כי האדם הופנט בכוונה – וזה הוא הינו כי פעלו עליו דרך הדמיון שלו – כדי לשמור אותו בשעבוד ובעבדות.
אחרת מזמן הוא היה בורח מהשעבוד והעבדות – לפני שהיו ממולאים גורמים אחרים, וזה הוא הינו לפני שהאבולוציה הכללית של החלקים הנמוכים יותר קרתה.
אני לעיתים קרובות חושב כי זה מסביר הרבה מאוד מתוך הרגשות והתחושות הפנימיות שלנו.
אנחנו נמצאים בין שתי 2 אשים כפי שזה. וההסבר של הכול הינו כפול.
ואני אזכיר לכם שוב את משל העבודה הזה, כפי שהוא הינו מועבר על-ידי אדון אוספנסקי על בסיס מה שסיפר גורדייף , וזה מתאר את הסיטואציה שלנו על כדור הארץ , ואנחנו הכבשים במשל להלן:

"ישנו סיפור מזרחי אשר מדבר על קוסם עשיר מאוד אשר היו לו כבשים רבות אבל הקוסם הזה היה גם מאוד קטנוני ואכזרי וקמצן ומרושע. הקוסם לא רצה לשכור רועים לכבשים וגם לא רצה להקים גדר סביב שדה המרעה היכן שהכבשים ליחכו עשב, וכתוצאה מכך הכבשים לעתים קרובות שוטטו ונדדו לתוך היער ונפלו לנקיקים ובקעים וגאיות וכולי. והם ברחו הרבה, כי הן ידעו שהקוסם רוצה את בשרן ואת עורותיהן, ואת זה הם לא אהבו. לבסוף מצא הקוסם פתרון, והוא הפנט את הכבשים,