עמוד 366
וזה הוא הינו היחס בהתייחס ובהקשר ליחסים השלישיים – 3,
ויכול להיות כי אני אחשוב היכן שאני צריך להרגיש ולחוש וכי אני ארגיש ואחוש היכן שאני צריך לחשוב וכך הלאה.
או שוב יכול להיות שאני אהיה ישן לעצמי. זה מיושם ומוכל על כולם.
אם אנחנו חשים כי משהו שגוי או לא נכון, אנחנו נוטים להסתכל החוצה.
אנחנו יכולים להחליט כי אנחנו חולים – כלומר אנחנו מסתכלים החוצה על הגופים שלנו או שאנחנו יכולים להחליט כי אנשים אחרים טועים, ועכשיו במקרה הזה אנחנו מסתכלים החוצה פעם אחת נוספת.
ולמרות זאת, האחד יכול להחליט כי הוא שגוי וטועה בתוך עצמו וכי האחד הוא לא בתוך 'אניים' נכונים,
וכי האחד לא הזין בצורה מספקת את היחסים השלישיים – 3 שלו לעצמו.
אולי האחד באמת עבד עם ועל עצמו לאיזה זמן מה.
אולי האחד לא חיבר את המחשבות של האחד אשר באו והגיעו מחלקים גבוהים יותר של מרכזים - וזה כדי להגיד שהאחד לא הקשיב לעצמו ופספס את מה שנאמר.
לאחדים יש הרבה פתגמים ואמרות בספרות האזוטרית הקדומה העתיקה אשר תומכים ומניבים ומולידים ונישאים על היחסים של האדם לעצמו ולגביי כל החלקים השונים בתוכו שניהם, גבוה ונמוך יותר, ואשר נסמכים ונתמכים על ההכרח של לשמור חום מסוים בתוך עצמו.
אתה יודע כי ביצה אשר דוגרים עליה, חייבים לא לאפשר לה להתקרר לזמן ממושך.
אתה שמעת  גם כן בתוך הלימודים האלו כי חייבים להדליק את האש כדי לחמם את כלי הקיבול
- כלי הקיבול האלכימי ואשר בו מונחות האבקות המטאליות אשר בסופו של דבר חייבות להיות מותכות ביחד.
וכול טפיחה על הקירות של כלי הקיבול מזיזה את האבקות, וזה אומר כי כל שינוי מזדמן ואקראי ומקרי בחיים מזיז אותנו מבפנים.   ואין לנו כל כוח ועוצמה של התנגדות פנימית לעולם החיצוני ולמאורעות המשתנים שלו.
או כי אם אתה יכול להשוות את האדם כפי שהוא לקלידוסקופ ואשר בו כל טפיחה משנה את הדפוס.
המטרה של היחסים השלישיים – 3, לעצמך, זה ליצור משהו קבוע.
קודם כל בהיררכיה של ההתפתחות מגיע ובא המיסוד והביסוס של ה 'אני המתבונן' ואז מעל זה מגיעה ובאה ההיווצרות של "סגן מנהל משק הבית", ואשר הינו אוסף של 'אניים' אשר רוצים לעבוד.
חלק מ, ה 'אניים' האלו יכולים באמת לרצות לעבוד וחלק מהם יכולים רק להעמיד פנים שהם רוצים כך.
אבל, כאשר "סגן מנהל משק הבית" הינו מספיק חזק, אז ישנה האפשרות ש, "מנהל משק הבית " עצמו,

יכול לבוא ומעליו מונחת האפשרות של הביאה של ה'אני האמתי' – כלומר משהו קבוע ובלתי ניתן לטלטול ולזעזוע.
וכאשר זה קורה אז ישנו אדם אמתי – אדם כגון זה אשר אנחנו לא מכירים בחיים הרגילים.
עכשיו, בפרשנות זאת אני רוצה לדבר אליכם לגביי היחסים השלישיים – 3 .
אנחנו מחמיצים ומפספסים ומחטיאים הרבה הזדמנויות בשביל עבודה כי אנחנו שוכחים את היחסים השלישיים – 3.
אנחנו יכולים להיות מדוכאים על-ידי מחלה או על-ידי הסיטואציה החיצונית בתוך החיים,
ואשר אליהם קורה שאנחנו קשורים ומתייחסים באותו הזמן ולא מוצאים שום נוחיות ונחמה מסוימות בכול אחד מהם או בשניהם. ואנחנו יכולים לחוש באובדן ובהפסד.
אבל, מעל ומעבר לשני - 2 היחסים האלו, מונחת האפשרות של היחסים השלישיים – 3.
אנחנו שוכחים לזמן מה את העבודה ממש באותו הזמן כאשר אנחנו צריכים לזמן אותה.
המחשבות הרגילות שלנו מחוברות ומקושרות עם העניינים היומיומיים שלנו ואשר לא מובלים לתוך הרעיונות של העבודה.
אנחנו צריכים לקפוץ: אנחנו צריכים לעשות בכוונה חיבור וקישור לעבודה ואנחנו חייבים כולנו למצוא דרכים שונות של לעשות זאת.
אתם כולכם מבינים ותופשים ומכירים כיצד החיים שמים אותנו בשינה.
וכיצד המודאגות והמוטרדות שלנו וזה שאנחנו שקועים במחשבות עם בעיות החיים שלנו וזה חותך ומפריד אותנו מההשפעות של העבודה הזאת.

עמוד 367
אני אתאר ואגדיר שני - 2 מצבים שונים אשר בהם מישהו בתוך העבודה הזאת יכול למצוא את עצמו :
האדם מוצא את עצמו בתוך התנאים והמצבים אשר בהם הוא חש טבול ושקוע בתוך הדברים.
הוא חש די מדוכא ומודאג, חרד ולהוט וכך הלאה. וכפי שהוא הינו, הוא לא יכול או בלתי מסוגל להרים את ראשו מעלה והוא מתבונן בחיים לאורך המראות התמונות והנופים, של התחושות או הרגשות הנגטיביים שלו עצמו.
המצב השני קורה כאשר האדם יודע שהוא במצב רע מבחינת נקודת המבט של העבודה והוא לא יכול למצוא כיצד להיפטר מזה. ואני חושב כי זה המצב השני הזה אשר הוא הינו הכי מעניין ללמוד בתוך עצמך. האחד יודע כי האחד הינו ישן,

והאחד מזהה שישנו משהו אשר הינו כולו שגוי, אבל האחד לא עושה שום דבר על-מנת לעזור לעצמו.
וזה ממש כאן שחלק מהמחשבות הנגטיביות הגרועות ביותר לגביי העבודה יכולות לעלות,
והאחד הינו בצורת הדיבור – כביכול מחוץ לעבודה בתוך עצמו ומחוץ ל 'אניים' אשר יכולים להוליך ולהעביר את העבודה. ועדיין למרות כי האחד יודע זאת, האחד לא עושה כלום לגביי זה.
עכשיו, המצב הזה יכול שוב להתחלק לשניים – 2, כי אתה יכול להיות באיזה שהוא סוג של מצב כבד ושווה נפש ואדיש, ולא לרצות לעשות שום דבר בכלל, למרות שאתה מבין ותופש את הסיטואציה שלך. או שאתה יכול להיות בתנאים ומצבים מעניינים כאלו ואשר נקראים "לפתות את אלוהים" ואתה עשוי ויכול לחוש כי צריכים לעזור לך.
אבל, בשני – 2 המקרים, אין לך כול טכניקה מפותחת בתוכך אשר יכולה לבסס מחדש איזה שהוא סוג של הרמוניה בתוך עצמך.
כאן אחד מהרבה האספקטים של האדם הערמומי מגיעים ונכנסים פנימה.
אתה יכול ללכת סביב ולהתעסק ולעבור ממקום למקום במצב רוח אומלל ולהתלונן שאתה לא יכול לחוש את העבודה, ולצפות בציפייה שיעזרו לך מגבוה.
אבל, אם אתה חש כי איבדת מגע עם עצמך, ואם אתה חש כי החיים השלישיים – 3 האלו,
ואשר העבודה הינה לגביהם ומדוברת בהם, ואשר השתבשו ורצים לחבר את עצמם מחדש, ואתה
יכול למצוא איזה שהיא דרך לעשות זאת ובכוונה ליישם את זה או לא להוציא זמן בלהיות אומלל.

מהי המשימה של האחד תחת נסיבות כאלו ?
המשימה של האחד הינה להגיע לתוך חלקים שונים של מרכזים ולתוך 'אניים' שונים ואשר יכולים לחוש את ההשפעות של העבודה. ולאחרונה בהתבוננות בעצמי תחת תנאים כאלו, התחלתי לחשוב ממש בכוונה על עשרת – 10 הדברות,
וניסיתי לחזור אחר חמשת – 5 הדברות הראשונות מן הזיכרון ואני מצאתי כי אני לא ממש יודע בבירור ובמפורש.
כפי שאתם יודעים, חמשת – 5 הדברות הראשונות הינם פסיכולוגיות, ולמרות כי חמשת – 5 הדברות השניות גם הן פסיכולוגיה במשמעותן האולטימטיבית, הם מתייחסות במקום הראשון רק ליחסים שלנו לעצמנו.

קח את הדברה הפותחת : "לא יהיה לך כל אלוהים אחרים על-פני" האם והאין הלימוד וההוראה הזאת אשר מגיעה ובאה מהשפעות מודעות, הייתה כל כך חזקה ועוצמתית שהאחד לא סגד לשום דבר אחר, כלומר כל דבר אחר היה במקום השני – האחד צריך להיות במקום של להתנגד לכול הרעות של הגוף ושל החיים.
אולי אתה רואה למה אני מתכוון, אתה תהיה מוחזק מעלה ונתמך כל הזמן על-ידי כוח ששום דבר לא יכול לשבור. ואז חשבתי על מה שישוע אמר : "ויען ישוע וידבר אליו הראשונה לכול המצוות היא שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד ; ואהבת את ה' אלוהייך בכול לבבך ובכול נפשך ובכול מדעך ובכול מאודך  זאת היא המצווה הראשונה" (ברית חדשה/מרקוס פר' י"ב, פס'30) ולפיכך ממש על-ידי לחשוב על הסימוכין האלו של לעקוב אחר הרצון של ההוויות הגבוהות יותר או ההוויה הגבוהה יותר ואשר ממנה הלימודים האלו מגיעים ובאים.

עמוד 369
או בשביל לשנות את המטפורה, זה נאמר בעבודה הזאת שהיא מוכרת עור, עור אשר ממנו אתה יכול לעשות נעליים טובות. אתה לא יכול לקחת משמה הלאה את כל הבוץ והאבנים וחלוקי הנחל, אבל אתה יכול להכין נעליים טובות כדי ללכת מעליהם.

                                                               "בירדליפ" 14 לדצמבר 1943
                                                     הערה מקדימה על עבודה פרקטית
בדברנו על מצב פנימי, זה חסר ערך להתחיל עם איזושהי הכללה מעורפלת.
ולדוגמא, לדבר על "מצבים כאוטיים", כפי שאחת מהקבוצות בלונדון עשתה בפעם האחרונה, זה הינו חסר ערך.
לדבר בדרך זאת זה לדבר בצורה כאוטית. ואחת מן המטרות של התבוננות עצמית זאת הינה ממש להתבונן במשהו.
עכשיו, אני חייב להגיד כאן כי לקחת את אמרת העבודה "האדם לא יכול לעשות" בדרך כזאת שהאדם לא עושה כל מאמץ, זאת היא הינה דוגמא טובה מאוד של חשיבה בתוך העבודה, בהתייחס וביחס לעצמך. וזה הוא הינו שאתה יכול להתחיל להתבונן בעצמך, ושאתה יכול להתבונן בעבודתם של מרכזים שונים. ואתה יכול להתבונן ב 'אניים' שונים בתוך עצמך,

ואתה יכול להתבונן כאשר אתה שוקל מבחינה פנימית. ואתה יכול להתבונן כאשר אתה נגטיבי, ואתה יכול להתבונן כאשר אתה מזדהה, ואתה יכול להתבונן כאשר אתה מצדיק את עצמך וכך הלאה.
עבודה זאת הינה כדי – Pull a Person Together  לאסוף למשוך ולאושש את האדם ביחד ולחזק ולעורר ולאושש אותו. ולגרום שיהיו לו יחסים יותר ברורים מופרדים ומובחנים ומובדלים לכול מה שקורה בתוכו.
מהסיבה הזאת מלמדים אותך קודם כל להתבונן בעצמך, ואז להתבונן בעצמך מזוויות מסוימות מוגדרות – היטב.
האדם חייב לתפוש חזקה על עצמו ולמצוא את עצמו, והוא חייב לייצב את עצמו, הוא חייב לנסות להכניס לתוך עצמו אור. במטרה לראות מה קורה בתוכו, וכך להיכן הוא הולך בתוך עצמו.
הוא חייב גם כן להתבונן היכן הוא מדבר בצורה שגויה או לא נכונה.
היכן הוא מתלונן ולא עובד.
היכן הוא אומר דברים בצורה מכאנית ואשר אמורים וצריכים להיות שייכים להתבוננות עצמית.
העבודה חייבת להיות מתורגלת.
ובכול מצב שגוי או לא נכון, זה הכרחי ונחוץ לחלוטין לסקור ולבחון ולהתבונן מחדש בעצמך, מתוך מה שהעבודה מלמדת ולנסות לראות היכן האדם נמצא.
אם אתה אף פעם לא קורא לעבודה לעזור לך אז היא לא תוכל לעזור לך.
היחסים שלך לעבודה הינם עניין פנימי אשר מונח בינך לבין העבודה היישר למטה עמוק בתוכך.
האדם יכול לדבר עד כמה שהוא רוצה וכמה שבא לו על הקשיים שלו עם העבודה.
הוא יכול לתת לכול העבודה לשחרר ולפרוק את עצמה לתוך 'אניים' קטנים והוא יכול לחבר ולקשר את העבודה לאיזה שהוא אפיון בתוך עצמו ולסובב את זה לתוך איזה שהוא מקור של דאגה ומבוכה ובלבול ותסבוכת.
אדם יכול לנהוג בעבודה באלף  - 1000 דרכים שונות, אבל זה חושב כיצד האדם נוהג בעבודה.
העבודה יכולה לייצר מתחים גדולים מאוד בתוך האחד.
המטרה שלה זה לעשות כך, אבל זה הכרחי לשמור את העבודה כפי שהיא בלתי מופרת ופגועה כמו משהו לגמרי טהור, ואשר אי אפשר לסתור אותו ואשר באותו הזמן אומרת לאדם משהו באם האחד רק יקשיב למה שהיא אומרת,

עמוד 370
באם האחד רק ישייך וייחס את עצמו למה שהעבודה מלמדת, וזה ממש קל להגיד כי האחד לא מבין את העבודה, אבל ישנה דרך נכונה להגיד את זה ודרך לא נכונה.
זה מחוסר ערך וממש חסר תועלת למשוך את הכתפיים בביטוי מנטאלי, ושוב זה ממש חסר תועלת לחשוב שהאחד צריך להבין את העבודה לאחר כמה שנים של תרגול מזדמן של העבודה.
כמות גדולה של סובלנות היא הינה הכרחית.
וסובלנות היא אימו של הרצון - Patience Is The Mother of Will
אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך קהל של אנשים בתוכנו, וחלקם אומרים דבר אחד וחלק אומרים דבר אחר.
אם ישנה הערכה ובאם למרות כל הקשיים אנחנו יכולים לחוש כי בסופו של דבר יש כאן משהו אשר יכול להוביל אותנו הרחק ממצבנו הנוכחי, ובאם למרות כל הכישלונות ההערכה הזאת מתמידה וממשיכה ומתעקשת, אז ייווצר מרכז כובד, ונקודה בתוך העבודה תתמסד ותתבסס, ואם זה ורק זה אז זהו מצב מבורך מאוד.
אז אל תתלונן כל כך בקלות מכיוון שכפי שאנחנו יודעים זה לוקח זמן ארוך ורב מאוד ללמוד איזה שהוא דבר בדרך אמתית אפילו בחיים.
ואתם זוכרים עד כמה זה נאמר לעיתים קרובות כי אם אתה רוצה ללמוד סינית באופן יסודי אז זה ייקח לך את כל החיים.
אז שלא יהיה לך מבט קצר מדיי.
אל תחשוב כי כאשר אתה מתחיל להתבונן בעצמך ואתה מוצא כאוס בתוכך אז אתה צריך להיות פסימי.
וזה הינו ממש בצורה אקטואלית הצעד הראשון בתוך העבודה, והצעד הראשון להבנה ולתפישה ולהגשמה ולהכרה.
והאדם יכול לשאול : מה אז אני חייב לעשות ? והתשובה הינה כי אתה חייב להתחיל לעקוב כמה שיותר בכנות על כל הדברים הפרקטיים שהעבודה אומרת  לך להתבונן בהם ולהיפרד מהם.
הבחינה החקירה והבדיקה הקפדנית האינטליגנטית של עצמך,
התרגול של הכוונה מכוונת של עצמך, ויישום האפליקציה של אי-הזדהות עם מצבים מסוימים של עצמך,
לזכור כי 'אניים' מסוימים מחלישים אותך ומערערים וחותרים ומחלישים את כל מה שהאחד עושה. 
וכול זה הינו מובל ומונהג על-ידי העבודה. כל זה הינו לעקוב על-ידי העבודה.
אנשים לא שורדים ולא נכנעים לעבודה למשך זמן ארוך. והם ממשיכים לנסות לעשות דברים
על-ידי עצמם ולפי האורות שלהם עצמם, במקום לעשות דברים לפי העבודה.
הם ממשיכים לעשות את אותם המאמצים מאמצי-חיים כמו קודם.
אבל, הם לא עושים מאמצי- עבודה. אבל כל זה הינו הכרחי לעבור דרכו, והאחד חייב לעבור דרך הג'ונגל הזה, דרך היער הסבוך הזה, סוג זה של חשיכה. עד שהאחד מבדיל ומבחין ותופש  את העבודה ואת מה שהיא אומרת.
למשך זמן ארוך וזמן רב הדבר האחרון שאנחנו אי-פעם חושבים לעשותו,

זה לעבוד על עצמנו בהתאמה עם מה שהעבודה מלמדת.
אנחנו מתפתלים ומתעקלים מסביב ובסביבה, כפי שזה, כמו דג בקצה החוט, ואנחנו לא כפופים ונכנעים ומקבלים מרות ונמסרים למשיכה העדינה של החוט אשר יכולה להרים אותנו לתוך אטמוספירה נוספת.
אנחנו נכנסים לתוך מצב גרוע ורע ואנחנו מייד מזדהים איתו. ואנחנו רואים את הכול רק תחת המדיום של המצב הזה. 

אבל, אנחנו לא חושבים לתרגל אי-הזדהות עם המצב הרע הזה. ואשר הינו ממש חסר יכולת להביא אותנו לאיזה שהוא מקום מלבד לתוך מצב גרוע יותר.
אנחנו כמו אנשים אשר עומדים בגשם שוטף ומתלוננים שהם תפשו התקררות ואומרים עד כמה הם חשים אומללים,

כאשר הבית שלהם עומד ליד בקרבת מקום ואליו אפשר ללכת.
לעיתים קרובות כאשר אנחנו עומדים בגשם השוטף הזה, במצב הפנימי הרע הזה,

 

עמוד 371
אנחנו חושבים במעורפל ובמטושטש לנסות לעבוד על מצבנו ולהפריד את עצמנו מזה בתוכנו.
על-ידי אקט פעולה של מודעות ורצון.
אבל, כמה 'אניים' קטנים, מנגנים ומחללים ומזרימים לנו ואומרים :
                                                                                                         "הו, העבודה הינה קשה מדיי בשבילי".
 

בקשר לרעיון של להעניק דברים שיהיו ברורים יותר בתוך עצמנו כתבתי פרשנות קצרה
על שלושה - 3 סוגים שונים של יחסים אשר יכולים להעסיק את תשומת ליבנו.
זה מאוד הכרחי ונחוץ לנסות לבסס ולמסד מודעות ברורה של היכן שהאחד הינו.
אני לא מתכוון על-ידי זה לגביי היכן האחד נמצא בחלל הפיזי, אלא אבל לגביי היכן האחד נמצא בתוך העולם של יחסים ואשר הינו העולם האמתי אשר בו אנחנו חיים.
הכול מונח בתוך יחסים, וכיצד אתה משייך ומייחס את עצמך לדברים.
אתה לא יכול לשנות את הדבר עצמו, אבל אתה יכול לשנות את היחסים שלך לזה.
כל העבודה הזאת הינה לגביי לשנות את היחסים שלנו, לשניהם – לעצמנו ולחיים.
ולהגיד כי אתה לא יכול לעשות כלום זה לקחת את הרעיונות של העבודה בצורה ממש לא נכונה.
אתה לא יכול לשנות את החיים, אתה לא יכול לעשות באופן הזה, אבל אתה יכול לשנות את עצמך
ואת היחסים שלך להכול ולכול דבר. זה מה שהעבודה מדגישה  שוב ושוב.
אנחנו יכולים לשנות את עצמנו דרך המדיום של השפעות - C.
בתנאי שאנחנו מזהים אותן – זה הוא בתנאי שאנחנו מזהים ומכירים בקיום של תודעה – Mind גדולה יותר.
אבל אנחנו לא יכולים לשנות את החיים באופן כללי.
וכמו כן אנחנו לא יכולים לשנות אנשים אחרים.
אתם לא יכולים לעשות עולם חדש.
ואם אנחנו חושבים כי אנחנו יכולים אז אנחנו מה שנקרא "משוגעים וחולי ירח" בעבודה.
זכור כי כל השאלה מונחת בלשנות את היחסים שלנו לדברים ולקחת את הדברים בדרך חדשה
וככה בלחשוב לגביי כל דבר בדרך חדשה.
הערה : בקשר לזה, זכור כי קרשים ומטות וקביים אשר מונחים מעל הבוץ והרפש, הינם הדברים אשר מייחסים את היחסים שלנו לבוץ הזה, ואשר הינו שניהם, החיים עצמם בחוץ, ומצב השינה הרגיל שלנו בפנים.
ובלשנות את המטאפורה העבודה מלמדת כי אנחנו בכלא ובכלל לא בכלא נעים ונחמד,
חלק גרים בתנאים טובים יותר וחלק אפילו נהנים מהכלא.
אבל, ישנה דרך החוצה מהכלא הזה.
והסוד הועבר הלאה מדור לדור. וזהו הינו סוד מעניין, ממש כפי שהכלא הינו אחד מעניין,
כי הכלא לא מורכב מקירות אבן ממשיים וביצורים ושומרים או שרשראות וצינוק ממשיים.
ועובדת קיומו של זה הינה בגלל ההסתכלות שלנו בדרך הפוכה ושגויה, והסתכלותנו בכיוון שגוי ולא נכון.
אני מייעץ לכולכם לקרוא את "משל המערה ברפובליקה של אפלטון" ולחשוב מהי משמעותו של זה.
זה יעזור לכם לתפוש ולהבין עד כמה עתיקה וסמכותית הלמידה הזאת הינה.

 

סוף הכרך הראשון מתוך חמישה כרכים .

 

עמוד 374
וזה הוא כי האדם לא יבחין במובחן ובנבדל כי הוא ישן, למרות כי הוא יוכל להבחין שהעבודה נראית רחוקה ומרוחקת.
וזה מעניין מאוד להתחיל להבחין במקורות של אובדן של כוח ועוצמה ובתנאים המקושרים והמחוברים אליהם.
ישנם תכונות ומאפיינים של מחשבות אשר גורמות לדוגמא אובדן של כוח ועוצמה, וזה יכול לקחת כמה שנים לפני שתראה למה.
וזה לעיתים תכופות קורה כי דברים שממש חשבת אותם בתור לא מזיקים ואפילו נערצים ונפלאים הם הגורמים לאובדן של כוח ועוצמה.
עכשיו, בשביל להיזכר בקצרה בזווית האחרת הזאת – מה יוצר כוח ועוצמה – זאת היא הינה הפעולה של זכירה עצמית אשר יוצרת כוח ועוצמה.
הפתיחה של התודעה – Mind לאקט הפעולה ולחשיבות ולמשמעות של זכירה עצמית,
ולהפרדה המתלווה לזה מכול הרעיונות הרגילים של האחד על עצמו. ומהתחושות והרגשות הקטנים הרגילים של האחד ומן השקילה הפנימית – זה הוא הינו ממש למעשה בצורה אקטואלית  יוצר כוח ועוצמה.
אז האחד מקבל ורוכש כוח ועוצמה על-ידי כל פעולה של אי-הזדהות כי האחד מונע את האובדן של זה.
והאחד יוצר כוח ועוצמה וזכירה עצמית.
עכשיו, אתה תראה כי זה נחוץ והכרחי לבודד את עצמך מהפעולה של החיים, אבל כדי להבין מהי המשמעות של זה באופן כללי, ומה זה אומר לגביי כל אחד ממכם ומהי המשמעות של זה לגביי כל אחד ממכם באופן יחידני ומסוים,
זה לא דבר אשר ניתן לנו מוכן מראש.
זה רק לאט לאט ובצורה הדרגתית שהאחד מתחיל לראות עד כמה מחוסרי סובלנות חלק מהאנשים הינם לגביי העבודה, ואני מתפלא על אנשים המצפים להגיע בזמן קצר למצבים אשר דורשים את תקופת כל החיים.
את משך כל החיים של עבודה לפני שאפשר וניתן להשיגם ולהגיע ל, תמיד ישנו משהו חיצוני ומשהו פנימי אשר האדם צריך ואמור לנסות לבודד את עצמו ממנו.
מה זה אומר לבודד את עצמך ?
אתה יכול להגיד "לעשות בידוד" או "להפריד ולבודד" אם אתה רוצה.
כי אם החיים לוקחים את כול הכוח והעוצמה ושומרים אותנו ישנים, זה הכרחי ונחוץ לבודד את עצמך,
לפחות מחלק ממגוון הכוחות של זה עלינו. חלק מן האנשים הינם תמיד מודאגים ומבואסים לגביי דבר זה או אחר,
ולגביי איזה משהו אשר אותו הם חושבים כמאוד לא טוב וכשגוי. הבה נגיד כי הם מודאגים ומבואסים פוליטית או בצורה מוראלית מוסרית או מודאגים ומבואסים מבחינה דתית או בגלל סיבה הגיינית או בפשטות תמיד רק מודאגים ומבואסים על-ידי משהו, אז הם מאבדים כוח ועוצמה.
וזה הוא הינו כי בדרכים האלו החיים שודדים וגונבים מהם את כל הכוחות והעוצמות בשביל התעוררות.
הם חושבים למרות זאת, כי הם עושים נכון וצודק ובצדק. וזה לא דבר טוב כדי לחשוב בצורה מכאנית.
כי כאשר אתה חש כי אתה צודק אתה יכול להיות בטוח כי אתה ישן.
אבל, כמובן שהחיים שודדים וגונבים לנו את העוצמה ואת הכוח בדרכים רבות אחרות.
אנחנו לא חשובים בתוך קרן הבריאה, אנחנו רק חיים על נקודה בתוך שביל החלב ואשר הינו מיליארד שמשות וישנם מיליארדים של שבילי חלב, כן, אנחנו ממש מאוד קטנים, אבל ישנו סיכוי וצ'אנס, שתהיה לך את התחושה הכפולה הזאת וזאת היא הינה צורה של זכירה עצמית.
עכשיו, בהתייחס ובנוגע לזכירה עצמית, ואשר הינה בצורה אקטואלית ממש האמצעי של לייצר כוח ועוצמה – אתם זוכרים את השוק המודע הראשון ואת האנרגיות אשר באות ומגיעות כתוצאה מכך ? 
- ישנם דרכים רבות של זכירה עצמית. אבל הן כולן תלויות בתחושה כי יש משהו אחר, מהחיים האלו על הפלנטה הגרועה במיוחד ובאופן קיצוני, זה לא ניתן להסבר במושגים של עצמו. אך ישנו משהו נוסף אחר. ואז אנחנו עושים מדיטציה על האוקטאבה מן השמש, עד אשר זה הופך להיות דבר חי בתוך התודעה – Mind שלנו, ומדבר אלינו.
ואז אולי אנחנו מתחילים לראות מהי המשמעות של "בידוד".
ולמרות זאת יש לנו רגעים אשר בהם אנחנו מרגישים וחשים כי העתיד לבטח יהיה טוב יותר. אבל, ישנם 2 - שני עתידים, האחד הינו בזמן והאחד הינו בסקאלה.

עמוד 375
אחד אופקי – והאחר אנכי ותמיד שם. ממש מעל המצב הנוכחי שלנו – או מצבנו בהווה.
ישנם הרבה צורות של זכירה עצמית, ואתה צריך לצאת החוצה מתוך דרכך שלך עצמך, לצאת החוצה מתוך האור של עצמך. מכיוון ומאז שאנחנו שונים ברגעים שונים, זכירה עצמית הינה שונה בזמנים שונים. "האדם הערמומי" יודע זאת.
ולפיכך הוא לא תמיד מתרגל את אותה השיטה.
לעשות רק את זה ואת זה, זה הינו מכאני. ומה שהינו מכאני הינו מחוסר ערך בשביל העבודה.
הוא זז ונע כפי שזה קדימה ואז אחורה ואז קדימה וכך הלאה. בכול מקרה הוא מתנסה.
הוא מבחין מה היה ואשר כבר לא מועיל יותר וממציא איזה שהיא דרך אחרת – וכך הלאה.
לפעמים אנחנו נדבר על "האדם הערמומי".
אבל מעל לכול הדברים ומעל הכול כולם צריכים לחשוב וללמוד ולנסות לזכור את עצמם בכול יום.
נסה לצאת החוצה מתוך הדרך שלך עצמך, נסה לתת למשהו להיכנס פנימה, ואשר לא יכול כי אתה בדרך.
האם אתה יכול לעצור את הרעש שלך אפילו לרגע ?
האם אתה יכול לצאת החוצה מתוך התחושה הרגילה של עצמך ?
או על-ידי ניגוד, האם אתה יכול לחוש את המציאות האינטנסיבית של עצמך ?
האם אתה יכול לחוש 'אני' בכול מה שאתה צריך לעשות, במשך זמן ?
כל אלו הינם דרכים שונות של לזכור את עצמך. ישנם דרכים רבות אחרות, אבל נסו לגלות אחת בעצמכם כדי להתחיל עם זה, ותגיעו להכיר את הטעם של זה. ואז תדעו בצורה יותר ברורה ומובחנת ונבדלת מתיי אתם ישנים.
אנחנו מנסים להתעורר לרמה נוספת של חיים.
ואנחנו מאמינים כי זאת היא המשמעות האמתית של הקיום שלנו. אבל כדי להתעורר אנחנו חייבים שיהיו לנו כוח ועוצמה. כל דבר שאנחנו עושים במודע – נשאר. וכול דבר אשר אותו אנחנו עושים בצורה מכאנית אבוד לנו. אז אנחנו חייבים ללמוד כיצד לחיות בתוך החיים, ולא להיאכל על-ידי החיים, בלהזדהות ובכך שתזדהה עם החיים ובלתת את כול העוצמה והכוח שלך לחיים, אז אתה לא יכול להתעורר. ממש כפי שאתה לא יכול באם אתה מזדהה עם עצמך.
כמה צעיר האיש העשיר הזה חש את עצמו, ועד כמה הוא היה מזוהה עם כל הסגולות והכישורים
וההצטיינות וההתבלטות שלו, ונאמר לו ללכת ולמכור את כל אשר היה לו לפני שהוא יוכל להתעורר,
והוא היה ממש מלא צער.
חשוב מה תהיה המשמעות של להפסיק לתאר לעצמך את כל מה שאתה חושב שאתה עושה וחושב שאתה.
זה הוא הינו למכור את כל הקניינים שלך. מי יכול לדמיין מה היא הינה המשמעות של זה באמת ? באם אתה תפשת בלרדת עדיין אפילו למבט חטוף אחד של המשמעות של זה ביחס לעצמך? אם כך, אתה תתחיל לתפוש ולהבין להיכן הכוח והעוצמה שלך הולכים בכול רגע, איך זה בשימוש ולמה האנשים הינם ישנים מבלי שהם יודעים את זה.

עמוד 377
ומיד האזור של מודעותך יידעך ויקטן ובמקום לראות הרבה דברים יחד, אתה תראה פעם נוספת רק דבר אחד,

ופעם נוספת אתה תסתכל דרך חלון צר אחד.
ואנחנו יכולים להבחין במצב אשר בו אנחנו חשים הרבה יותר ערים כלפיי אנשים אחרים והרבה פחות מזוהים ומזדהים, ואשר בו אנחנו ממש מתחילים לקחת פנימה רשמים חדשים של אחרים.
וזה אומר כי אנחנו יותר מודעים, וכי יש לנו כוח ועוצמה וכוח של מודעות, ואז לפתע פתאום אנחנו הופכים להיות מזוהים, כפי שזה כאשר מישהו אומר משהו שאנחנו לא מצפים ממנו, וכך הלאה.
ואנחנו נופלים מטה ולמטה, כפי שזה למצבנו הרגיל ואשר יש לו כזה ריח מעופש.
סיבה וגורם אחד לאיבוד של כוח ועוצמה זה לא להיות במרכז הנכון בשביל מה שאתה עושה.
זה יחסית קל ללמוד בתוך עצמך, בתנאי שאתה יודע משהו על העבודה של מרכזים שונים בתוך עצמך.
לדוגמא, אם אתה חולם בהקיץ ומנסה לעשות איזה שהוא ג'וב אשר אתה סולד ממנו או לא מחבב את זה,
אתה תאבד כוח ועוצמה כל הזמן. 
למה ? אתם צריכים לדון בזה עם עצמכם ובין עצמכם.
אך אם להיפך, אתה בתוך המרכז הנכון, ובאמת עסוק במשהו, ואשר לו אתה נותן את תשומת ליבך – ובו אולי אפילו כל המרכזים עוזרים, אז אתה לא תאבד כוח ועוצמה אלא אבל תינטה להשיג כוח ועוצמה או לשמור אותם.
כי אתה פועל בצורה יותר מודעת.
אתה יודע מה זה לעשות את עבודת יומך בצורה מכאנית ואת ההבדל שיש באם אתה עושה זאת בצורה יותר מודעת.
במקרה אחד אתה לא מקבל כל רשמים ; ובמקרה השני, אתה מקבל מספר רשמים או כמה רשמים ;
אתם תבינו ותתפשו עד כמה זה חשוב אמנם לאטום ולסגור את עצמכם נגד מצבים היכן שכוח ועוצמה יכולים לנזול החוצה. ועד כמה העבודה מתעסקת עם אלו ועד כמה בצורה פרקטית היא מדברת על נקודות אלו.
אולי חלק מאיתנו עדיין לא עשינו את החיבור בין הלימודים של העבודה והניסיון הפנימי שלנו עצמנו.
בכול מקרה, אתה תראה כי אלא אם כן האדם הופך להיות אטום וסגור בצורה הרמטית,
הוא יהיה כמו אדם אשר שמו אותו בים בסירה אשר נוזלת בקביעות. והוא יצטרך להמשיך הלאה בחזרה אל החוף. הסיטואציה שלנו היא באמת דומה בדיוק.
אנחנו צריכים לבודד את עצמנו מההשפעות והאפקטים אשר נוצרו בתוכנו באופן אוטומטי,
וזה דורש הרבה מאוד לימוד עצמי וסובלני, כנות עצמית, על מה ולגביי מהי העבודה.
רעיונות מסוימים של העבודה הינם חשובים מאוד בהתייחס לזאת,
ואני אקרא שוב לתשומת לבכם אחד או שניים מהם. אתם צריכים וחייבים להבין את המשמעות העמוקה יותר של האמרה כי "האדם הינו מכאני" ואת האמרה כי " הכול קורה בדרך היחידה שזה יכול לקרות בחיים".
אתם חייבים להבין ולתפוש כי "האדם לא יכול לעשות". והנך חייב להבין ולתפוש את המשמעות של האמרות האלו ואת האמת שלהן, כי אחרת כל נקודת הראות והתצפית המנטאלית תהיה שגוייה וטעות. וכמובן כי אתה תאבד כוח ועוצמה ממש ללא צורך. זה כמו שתהיה לך את הגישה הלא נכונה למכונה אשר אתה מנסה להפעיל בצורה הטובה ביותר שאפשרית.
אתה לא מבין את המכונה, ואתה ממשיך למשוך את הידיות הלא נכונות. ואתה לא רואה מהו הינו זה באמת.
זה משהו כמו מה שאני מתכוון כאשר אני אומר כי אנחנו חייבים להבין את משמעותן של האמרות האלו.
לדוגמא, אם אתה לוקח את כולם בתור מודעים במלואם, אתה בהמשכיות תאבד כוח ועוצמה.

עמוד 378
אנחנו לא מודעים. אנחנו לא מדברים ועושים דברים בצורה מודעת. ואין כל אנשים מסוימים אשר מריצים את העניינים של החיים, וכמה אנשים הנקראים "הם". הכול קורה בדרך היחידה אשר בה זה יכול לקרות,
הבה אצטט לכם משהו במילותיו של גורדייף :  אוספנסקי שאל את גורדייף מה הוא אמור לעשות :
" מה לעשות ?" שאל גורדייף, כאילו מופתע. "זה בלתי אפשרי לעשות איזה שהוא דבר,
האדם חייב קודם כל להבין דברים מסוימים, יש לו אלפי רעיונות שגויים ותפישות שגויות,
בעיקר לגביי עצמו, והוא חייב להיפטר מחלק מהם לפני שהוא מתחיל לרכוש איזה שהוא דבר חדש.
אחרת החדש ייבנה ויהיה בנוי על בסיס לא נכון ועל יסודות שגויים. והתוצאות יהיו גרועות יותר מאשר קודם ".    
ואז אני שאלתי : "כיצד האדם יכול להיפטר מרעיונות לא נכונים ושגויים ? ",
"אנחנו תלויים בצורות של התפישה שלנו, ורעיונות שגויים מיוצרים שוב על-ידי התצורות של התפישה שלנו".
גורדייף נענע בראשו : "שוב אתה מדבר על משהו שונה" והוא אמר :
" אתה מדבר על טעויות אשר עולות מתפישות אבל אני לא מדבר על אלו. זה בתוך המגבלות של תפישות אשר ניתנו כי האדם יכול להיות הולך שולל או מתועתע. וכפי שאמרתי קודם הולכת השולל והתעתוע העיקרי של האדם הינו השכנוע שלו כי הוא יכול לעשות.
וכול האנשים חושבים כי הם יכולים לעשות, כול האנשים רוצים לעשות, והשאלה הראשונה אשר כל האנשים שואלים,
זה מה הם צריכים לעשות. אבל, למעשה ממש בצורה אקטואלית, אף אחד לא עושה שום דבר ואף אחד לא יכול לעשות איזה שהוא דבר. וזה הינו הדבר הראשון אשר חייבים להבין אותו.  ה כ ו ל   ק ו ר ה.
כל אשר מתרחש ועולה בגורלו של האדם וכול אשר נעשה על-ידו,
וכול אשר בא ומגיע ממנו – כל זה קורה.  וזה קורה בדיוק באותה הדרך כפי שהגשם נופל ויורד כתוצאה משינוי הטמפרטורה של האטמוספירה ; וכפי שהשלג נמס תחת קרני השמש, וכפי שהאבק עולה עם הרוח.
האדם הינו מכונה. כל המעשים שלו, פעולותיו, מילותיו, מחשבותיו, תחושותיו, אמונותיו, דעות והרגלים, הינם התוצאות של השפעות חיצוניות, ורשמים חיצוניים.   החוצה מתוך עצמו האדם לא יכול לייצר מחשבה בודדת, פעולה בודדת.
וכול דבר אשר הוא הינו אומר ועושה, חושב ומרגיש וחש – כל זה הינו קורה.
האדם לא יכול לגלות איזה שהוא דבר ושום דבר, ולא יכול להמציא איזה שהוא דבר, זה הכול קורה.
כדי לבסס ולייסד עובדה זאת בשביל עצמך, וכדי להבין אותה, וכדי להיות משוכנע באמת שלה,
זה אומר כי משמעותו להיפטר מאלף - 1000 אשליות לגביי האדם, ולגביי זה שהוא הינו יצירתי,
ובמודע מארגן ומסדר את כל החיים שלו עצמו וכך הלאה.
אין שום דבר מהסוג הזה, הכול קורה – תנועות פופולאריות, מלחמות, מהפכות, שינויים בממשלות – הכול – כול זה קורה. וזה קורה בדיוק באותה הדרך כפי שהכול קורה בתוך החיים של אדם אינדיבידואלי. האדם הינו נולד, חי ומת, בונה בתים וכותב ספרים, לא כפי שהוא רוצה, אלא כפי שזה קורה.  ה כ ו ל  ק ו ר ה . האדם לא שונא, אוהב, משתוקק ומתאווה,
כי  כל זה הינו קורה.
אבל, אף פעם אף אחד לעולם לא יאמין לך באם תגיד לו כי הוא לא יכול לעשות אף פעם שום דבר וזה הדבר הכי פוגע ומעליב והדבר הכי לא נעים אשר אתה יכול להגיד לאנשים, וזה הוא הינו במיוחד לא נעים ופוגע ומעליב כי זאת היא הינה האמת. ואף אחד, אף אחד לא רוצה לדעת את האמת."

תבחינו בכמה דברים, ראשית הדיאגרמה סימטרית, שנית השמיטו החוצה שלושה מספרים 3,6,9 ,
וכולם כפולות של המספר שלוש -3. שלישית תבחינו בקווים החוצים, נקודת חצייה אחת הינה בדיוק באמצע הקו או בקו האמצע. השתיים האחרות הינם צדדיות ובמרחק שווה זו מזאת.
לאחר זאת הבה נעשה אינדיקציה על ידי חיצים לכיוונים המיוצגים על-ידי הקווים.
נקודת ההתחלה של האניאגרם הינה הספרה אחת-1, מכיוון שהאניאגרם זוהי דיאגרמה נעה,
ומייצג תנועה של דברים בשתי דרכים. ואני אעשה כאן אינדיקציה רק לשתיים.
מתחילים מהספרה - 1 ויש תנועה לספרה - 4 לאורך הקו 1-4 . ואז מהספרה - 4 לספרה - 2, מעבר לאזור היכן שהספרה - 3 צריכה להיות אבל חסרה. ואז מהספרה - 2 התנועה הולכת מעבר ישר לספרה - 8.
ואז למטה לספרה - 5, ואז מעבר לאזור היכן שהספרה - 6 אמורה להיות וממשיכה לספרה - 7.
ואז התנועה חוזרת היישר לעבר הספרה - 1, אבל בעשותה כך היא חוצה ועוברת את הקו של 2-8.
זוהי הינה תנועה אחת.
התנועה השנייה הינה בחוץ ומהחוץ על ההיקף, מהספרה - 1 לספרה - 2, ומהספרה - 4 לספרה - 5,
ולספרה - 7 ולספרה - 8.
הבה נסדר ונניח לצידה של הספרה - 1 את התו - רה, ולצידה של הספרה - 2 את התו - מי,
ולצידה של הספרה - 4 את התו - פה. זה מספיק כרגע,
במטרה ובכדי לראות את שתי התנועות אשר להן אני עושה אינדיקציה.
אתם תראו כי ישנה תנועה בתוך האניאגרם מהספרה - 1 לספרה - 4, ואז לספרה - 2, וזה הוא  1,4,2
וישנה תנועה אפשרית בדרך של ההיקף, מ-1 ל-2 ול-4, וזה הוא 1,2,4 .
הבה נניח את שארית תווי האוקטאבה סביב ההיקף ואשר מסתיימים עם דו בנקודה העליונה.