עמוד 306

                                                            "בירדליפ" 9 לחודש יולי 1943
                                            פרשנות על התבוננות עצמית ו 'אניים' – 2
הבה נבין כולנו כי בכדי לחוש את הכוח ואת התחושה של העבודה הזאת, אנחנו חייבים תמיד לחזור ליסודות ולביסוסים ולעקרונות כפי שהינו – המקור.
בפעם האחרונה התחלנו לדבר שוב על אחד מהלימודים היסודיים בעבודה הזאת – כלומר כי בעבודה הזאת ביישום הפרקטי שלה היא מתחילה עם התבוננות עצמית, אתה לא חייב להניח כי אתה כבר יודע למה התכוונו במושג הזה  - 'התבוננות עצמית', ואשר יש לו כאלו עומקים של משמעויות.
אנשים אומרים לפעמים :
"הו, כן, בכול זמן זה אין שום דבר חדש לי, אני תמיד התבוננתי על עצמי" ועדיין הם נשארים כפי שהם.
למה ?
בגלל שהם מדמיינים כי הם כבר יודעים הכול לגביי עצמם, וככה אין להם כול צורך בידע-עצמי.
כול זה הינו אשליה, ולגמרי דמיון מוחלט וגמור.
לדמיין כי האחד יודע את עצמו זה להיות עבד לאחת מן האשליות העוצמתיות אשר שומרות את האנושות ישנה.
הבה נדבר רגע על דמיון,
כולם מדמיינים כי הם מכירים ויודעים את עצמם, עכשיו הדבר המוזר לגביי דמיון מונח בעובדה
הזאת : כי אם אתה מדמיין שאתה משהו או כי יש לך משהו אז אתה לא יותר רוצה את זה או מבקש את זה.
לדוגמא, אם אתה מדמיין כי את יודע את עצמך, אז אתה לא תחפש למצוא ולברר כיצד אתה יכול לברר ולהשיג ידע-עצמי. ואז אתה לא תעשה כול ניסיון אמתי לתרגל התבוננות עצמית.
אתה תיקח את עצמך כמובן מאליו ותדמיין כי אתה כבר יודע את עצמך – שניהם.
אתה תלך מסביב ותתנהל כפי שתמיד התנהלת, בדמיינך כי אתה עושה את הכול במודע.
במקרה כזה אתה אף פעם לא תוכל להניח את המאבק הפנימי ולסדר בין כן ו-לא
ואשר הינו הבסיס לעבודה פרקטית על עצמך והמקור של שינוי והוויה.
עכשיו, זה מאוד קשה להבחין ולהבדיל אפילו בדבר אחד לגביי עצמך, וזה הינו בגלל יותר סיבות מאשר אחת.
לדוגמא, כול התנועה הטבעית השלמה של עצמנו חייבת להיות מסובבת לחלוטין ופונה אחורנית מסביב במטרה וכדי להתבונן בעצמנו. כאשר אנחנו מדברים בצורה טבעית אז אנחנו מסתכלים החוצה דרך החושים החיצוניים שלנו על האספקט הזה של העולם ואשר הם רושמים על-פי הכוחות המאוד מוגבלים שלהם.
הסצנה החיצונית הזאת ואשר נרשמת על-ידי חישה ותחושה המלאה אנשים ודברים בצבעוניות בוהקת ובצבעים מבריקים ואשר אנחנו מניחים כי זה הסיכום האמתי של מה שאנחנו קוראים לו אמתי או קיים ובקצרה  מ צ י א ו ת .
אבל, המציאות לא מוגבלת לטווח הקטן של החושים שלנו, ולא מונחת רק מחוצה לנו בתצוגה של החיים.
ישנה המציאות של מחשבותינו הפנימיות והחישות והתחושות, והתשוקות והסבל – וזה הינו כי ישנה מציאות
אשר היא אפילו יותר אמתית מזאת אשר מועברת על-ידי החושים ואשר אפשר לחדור לתוכה רק על-ידי כל אחד בעצמו.
המציאות החיצונית היא הינה משותפת ובכלליות לכולנו,
אבל המציאות הפנימית היא זאת אשר ניגשים אליה בצורה אינדיבידואלית.
המציאות הפנימית האחרת הזאת, ואשר אליה לכול אדם יש את הגישה והכניסה שלו עצמו,
ואשר מונחת בצורה בלתי נראית בתוכנו.
וזה הינו כי למציאות הפנימית הבלתי נראית הזאת ואשר בה אנחנו גרים בצורה פסיכולוגית או נפשית
(הבלבול הפנימי הזה) אשר העבודה פונה אליו ומשתמשת בו.

עמוד 328
בכול נקודה אשר בה זה הינו יכול להיות בכיוון קדימה או אחורה.
וזה היא כי דברים יכולים להיות באותה הנקודה כמו קודם אבל זזים ונעים בכיוון ההפוך.
בלומדנו את ההתנדנדות של המטוטלת בתוך עצמנו, אנחנו מבחינים כי אנחנו מגיעים ובאים לאותן הנקודות,
אבל לעיתים קרובות הנטייה הינה שונה.
דברים הינם אותו הדבר אבל נעים וזזים בכיוון נוסף אחר.
אנחנו הננו נגיד נרגזים או עצבניים והופכים להיות נעימים או נעימים והופכים להיות נרגזים ועצבניים.
העבודה מלמדת כי אנחנו מאוד לא מודעים.
מאוד ישנים.
כאשר איזושהי או כאשר כל מטוטלת בתוכנו עוברת את הנקודה האמצעית, אז כאן זה נע הכי מהר.
אז, אנחנו חיים כפי שזה הוא הינו בתוך קיצוניות רבות (קיצוניות בהטיית רבים) בכול קצה של נדנוד המטוטלת
ולא יודעים מה מונח באמצע.
אנחנו מתנדנדים, כפי ששמעתי את זה נאמר, בין האדום לירוק ובין הכחול לצהוב,
אבל לא יכולים לראות את האור הלבן במרכז ואשר הינו קומבינציה של כול הצבעים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אם אנחנו יכולים להחזיק ולשמור על זיכרון ומודעות מלאה, ישר דרך ההתנדנדות, אז אנחנו לא רק היינו זוכרים את
2 - שני המצבים ההפוכים המנוגדים בכול קצה, אלא אבל אנחנו נתחיל לתפוש מבט של הגורם השלישי אשר מונח באמצע.
אבל, המודעות שלנו עובדת עם אנרגיה יותר מדיי אטית בדרך כלל.
ועל זה אנחנו נדבר בפעם אחרת.
בהווה זה ניתן להגיד כי אנחנו צריכים לנסות לראות מטוטלות בתוך עצמנו ובתוך החיים,
ולנסות לא להזדהות עם 2 - שני הקצוות של ההתנדנדות.  מצבי הרוח שלנו כולם תלויים על ובמטוטלות.
אנחנו צריכים לא לתת בהם אמון ולא לבטוח בהם. ולרוע המזל אנחנו מזדהים איתם.
אנחנו לוקחים אותם כעצמנו. ואנחנו אומרים "אני מרגיש וחש" או "אני חושב" וכך הלאה.
אנחנו שוכחים כי "אני אמתי" הינו במרכז של התנדנדות המטוטלת, ואנחנו מרשים ומאפשרים לעצמנו להתנדנד בין התרגשות לדכדוך ובין התלהבות לדיכאון ודפרסיביות. ובין הערכת יתר לבין תת-הערכה, בין יוהרה לענווה,
וכך הלאה וללא סוף.  בכול אלו ובכול זה אין מרכז כובד.
זכור כי על-ידי הזדהות עם צד אחד של ההתנדנדות , אתה תהיה תחת הכוח של הצד השני
כאשר הוא לוקח שליטה – אתה לא תראה כל קשר.
"למה ?" האחד יגיד,  "הם לא יכולים להיות מחוברים ומקושרים כי הם הפוכים ומנוגדים".
זה הינו בדיוק למה שהם כך, וזה מה שאנחנו מדברים עליו במסמכים האלו.

עמוד 329

                                                             "בירדליפ" 13 לספטמבר 1943
                                                         ההפכים והניגודים – חלק 4.
אנחנו דיברנו מקודם על התפישה או הרעיון המקורי האורגינאלי של האדם ה – Just  - צדיק אמתי וישר והגון,
לא היה רעיון סנטימנטלי.
האדם הצדיק הינו בין ההפכים והניגודים, במצב של שוויון,
על-ידי ידיעה כיצד למשוך כוח מההפכים או הניגודים, מרכז הכובד שלו לא נמשך לצד אחד או לשני.
זה אפשרי רק על-ידי כך שהוא מגיע לתחושה הברורה של הכלומיות – האפסיות של האחד עצמו,
כפי שנאמר. לחוש או להרגיש כי האחד הינו משהו זה מונע מהאחד להגיע למיקום בין ההפכים והניגודים.
כאשר העבודה אומרת כי האדם חייב לתפוש ולהבין ולהכיר באפסיותו והכלומיות שלו עצמו,
לפני שהוא יכול להיוולד מחדש, וזה לא אומר כי הוא חייב להשפיל ולהכניע את עצמו וכך הלאה,
אלא אבל כי הוא חייב על-ידי התבוננות עצמית ארוכה ממש להתחיל להבין ולתפוש כי הוא לא כלום ושום דבר.
וכי אין כל אדם כזה כגון הוא בעצמו.
אובייקט המטרה של זה הינו להגיע לתוך מקום פסיכולוגי כצורת הדיבור, בין ההפכים.
ואני מתכוון שיש לזה מטרה/אובייקט ברורה ומוגדרת.
למה זה כל כך חשוב להגיע להיות היכן שהוא בתוך המרכז של המטוטלת ולא להתנדנד קדימה ואחורה ?
מכיוון שכאן, בין ההפכים או הניגודים, מונחות כל האפשרויות של גדילה.
וכאן ההשפעות מהרמות הגבוהות יותר מגיעות ובאות אלינו ומשיגות אותנו.
בתוך המקום הזה כאן, האחד יכול להרגיש את אפסיותו והכלומיות שלו עצמו,
והיכן שלפיכך האחד הינו לכן חופשי מסתירות, השפעות ומשמעויות המגיעות ממרכזים גבוהים יותר
ואשר אין בהם כל סתירות, אפשר לחוש בהם ולהרגיש אותם. לא לייחס את עצמך ולהתייחס לעצמך בתור טוב או רע,
לא להיות גאה בעצמך על היותך צדיק או אחרת, לא לחשוב כי נוהגים בך יפה, או נוהגים בך בצורה רעה.
לא להיתפש על-ידי אחת משתי - 2 התנועות דרך הזדהות, אתה מגיע לתוך המיקום המרכזי – האמצעי הזה, וזה לא קל !
עם אישיות אקטיבית ופעילה זה הינו בלתי אפשרי.
לפעמים כאשר ההפכים הניגודים הינם סחוטים מכוח, כפי שבחולי או במחלה חמורה, האדם הינו מובא לתוך זה,
ואז כל המרכזים שלו הם הינם במיקוד, והוא מבין ורואה בבירור ובבהירות.
                                                              *                    *                     *
העבודה מלמדת כי ישנם 3 - שלושה כוחות בכול מניפסטציה או התבטאות,
אנחנו רואים רק 2 - שניים, אנחנו רואים הרחק רק עד זה, ואנחנו לא רואים את הכוח השלישי,
מכיוון שהמרכז הפורמטורי עובד ופועל בין ההפכים והניגודים וכול דבר בשבילו זה או "כך- ככה" או לא כך-לא ככה"
זה או 'זה' או 'זה', זה או "כן" או " לא" .
ההרמוניות או מה שעושה הרמוניות ביניהם,
עשיית ההרמוניה בין ההפכים והניגודים הינה בכוח המתווך ביניהם.
זה לא שהכוח השלישי הינו רק האיחוד של הכוחות המנוגדים ההפוכים,
אלא זה הינו כוח נבדל מובהק אשר אליו אנחנו לא רגישים במצב רגיל.
זה נקרא בעבודה "הכוח המנטרל", ו "רוח הקודש" בברית החדשה.
בקצה של היקום ישנה האחדות של המוחלט.
הבריאה מתחילה עם שלושת הכוחות האלו אשר הם הינם שווים.
בתחתית של היקום ישנה האנטי-תזה הכי גדולה של האחדות.
כאן ההפכים המנוגדים הינם מפוזרים על פני השטח הכי רחב.
ואין כוח שלישי כדי לפייס אותם.
אז העבודה מדברת על החומר הנמוך ביותר בטבלת המימנים בהיותו "ללא רוח הקודש" .
האחד חייב לדמיין כי זה יהיה כמו להיות כלוא בעולם מסוג זה.

עמוד 330
האחד חייב לדמיין כי זה כמו להיות כלוא בעולם מסוג זה,
ברמה הכי נמוכה של הבריאה והיכן שאין כל תקווה לעשות הרמוניה באיזה שהוא דבר,
או להגיע לאיזה שהוא מצב חדש.
                                                                           *             *              *
הכוח השלישי מונח בין ההפכים והניגודים וככה אנחנו יכולים לצייר את זה בתור הנקודה האמצעית של התנדנדות המטוטלת.
אם אתה לוקח את התחושה של 'אני' החוצה משני הצדדים של המטוטלת,
אז אתה לא חש את עצמך דרך ההפכים או הניגודים והתחושה של 'אני' נעה למרכז, לתוך האפסיות והכלומיות, 
בלי-מה – (בלימה). או אם הנך מעדיף את זה, אז לתוך לא-משהו או ללא-משהו, בלי- משהויות .
כאן בתווך באמצע הינו המקום או המצב היכן שהאני האמתי הינו.
האני האמתי או המסטר מגיע מ "מעל" – וזה הוא הינו מהרמה הגבוהה יותר.
אנחנו לא יכולים להשיג את זה או להגיע לזה מהניגוד האחד או מהיפוכו.
וזה הינו למה לעיתים קרובות אנחנו מוצאים בסימבוליקה העתיקה את 2 - שני ההפכים הניגודיים
בין שני הצדדים ואת הכוח השלישי באמצע, בתצוגה של המסתורין של הלידה מחדש.
בשביל להשיג אני אמתי זה הינו להיוולד מחדש.
לדוגמא יש את ישוע על הצלב בין 2 - שני הגנבים.
או ביריב המתחרה לנצרות המוקדמת הדת של מיטרה (זרתוסטרא ע"פ המיתולוגיה הפרסית)
הקרובה לנצרות המוקדמת, אתה מוצא את השור אשר נשחט בין 2 - שני הניגודים ההופכיים.
אלו ממכם אשר הסתכלו על LIBER MUTUS – (ספר אלכימיה) יזכרו את הצדדים ואת קרני האור המרצדות ויורדות ביניהם.
סמל עתיק ומאוד פשוט הנמצא על חותמות, הייתה השמש הזורחת בין 2 - שתי גבעות.
ההפכים והניגודים הינם גנבים, בגלל ש, מה שאתה בונה על אחד הינו חותר על-ידי הכוח השני.
או אם נשים את זה בצורה אחרת, ניתן להגיד כי שמחה מובילה לצער ויגון.
אבל, כל דבר אשר נבנה במרכז, לא יכול להילקח ממך. תן לנו לקחת הבנה כדוגמא, אם אתה באמת מבין משהו,
אם אתה ראית את האמת של זה בעצמך, אז זה הינו באמצע וי=עומד בתווך בתוך הכוח השלישי.

           

                                                   "בירדליפ" 15 לחודש ספטמבר 1943
                                          ההפכים והניגודים – חלק 5 – הכוח השלישי
הערב נדבר על הכוח השלישי. כפי שנאמר העבודה מלמדת כי ישנם 3 - שלושה כוחות בכול המניפסטציות – בכול ההתבטאויות ובכול המאורעות, ובכול הדברים אשר נבראו,
והם נקראים "אקטיבי" – "פסיבי" – "מנטרל" . או "כוח ראשון- כוח שני – כוח שלישי ".
הקונצפט של כוח שלישי עדיין לא ידוע למדע בכול דרך נבדלת או ברורה.
מלבד כי לחלקיקים של האטום הטעונים בצורה פוזיטיבית או נגטיבית, הוסף ה "ניטרון".
המדע נבנה בראשונה על הקונצפט הרעיוני של שני - 2 כוחות, וזה הינו על פעולה ותגובה.

עמוד 332
ואשר מקורו מהשילוש הראשון של שלושת הכוחות, ואשר יצר וברא את הסדר הראשון של העולמות בתו – סי  של קרן הבריאה, ואשר נותן אפשרות עלייה של כול רמות הבריאה אשר מגיעות ובאות אחרי זה על-ידי הכפלה מחדש בתוך הסדר הראשון של עולמות אשר נבראו בשלושה - 3 כוחות
ועדיין מבלי פעולה והמשקפים את הרצון של המוחלט, אבל בשלוש - 3 צורות :
בסדר השני של העולמות ישנם שישה - 6 כוחות – וזה הוא הינו בשתי - 2 שלשות - 3 פועלות :
וכך הלאה, עד לרמה של הארץ שלנו אשר היא הינה הרחק מטה ב – 48 ארבעים ושמונה כוחות
וזה הוא הינו – 16 שש עשרה 3 -שלשות פועלות – המועברות מן הרצון של המוחלט.
וככה הם מועברים מועתקים ומסולקים מהרצון של המוחלט.
וכך הם הינם מכאניים בהשוואה, מכיוון שזאת היא הינה האינטראקציה – הפעולה ההדדית
והם עושים שתי וערב של כול הכוחות האלו אשר מייצרים את שניהם, את המגבלות המכאניות
ואת הסיבוכים והקשיים של הקיום שלנו בקצה הזה של היקום.
בקצה הזה של היקום שום חופש איננו אפשרי כאן למטה, מה שלא יהיו החוקים הסוציאליים
אשר נעשו, בגלל הכוחות והחוקים (הקוסמיים) האלו.     לדבר על חופש זה בלתי אפשרי,
אבל, האדם בתוך עצמו על-ידי עבודה על עצמו יכול לעבור להיות תחת מעט פחות חוקים.
(תחת חוקים מועטים יותר).   בכדי ובמטרה שזה יוכל לקרות,
הדבר הראשון שהאדם חייב לעשות זה לזכור את עצמו.
בחיים האדם לא זוכר את עצמו.
וזה מנקודת מבט זאת אשר אני רוצה לדבר עליה הערב על הכוח השלישי,
הנקודה היכן שבה האדם יכול להתחיל להפוך להיות יותר חופשי הינה מונחת בין ההפכים והניגודים באזור של האמצע של המטוטלת, על-ידי הפעולה והאקט של לזכור את עצמו.
הוא מתחיל לגשת לאזור הזה (בצורת דיבור פסיכולוגית).
זה יהיה בלתי אפשרי לתאר את כול הדרכים השונות של לזכור את עצמך,
אפילו אם האחד ידע אותן.
ההבנה והתפישה הרגשית של המקום שלנו על הפלנטה הקטנטנה וחסרת החשיבות הזאת אשר נמצאת הרחק מטה,
ושל חוסר החשיבות של הקיום שלנו, יכול להביא לסביבה דרגה מסוימת של זכירה עצמית.
לפעמים רק בלהסתכל החוצה על הרקיעים של שמי הלילה, על רבבות הכוכבים, מייצר מצב רגעי החוצה לזכירה עצמית.  על-ידי כך שזה שולף אותנו החוצה וגורם לנו לסגת מרגשות ותחושות אישיות. 
כול דבר אשר לוקח את הכוח מהאישיות יכול להביא לסביבה עקבות של זכירה עצמית.
אבל זה הינו הזיהוי של הטעם של המצב אשר הינו חשוב.
מכיוון שזה הינו במצב זה, ורק במצב הזה, ש, ה"עזרה" יכולה להגיע אלינו.
התחושה או הרגש של העבודה וכול הרקע של הלימודים האזוטריים יכולים לחולל ולהביא לידי מצב של זכירה עצמית.
וזה הוא הינו להתפתחות של ההערכה המנטאלית והרגשית של העבודה שהכוח של זכירה עצמית שייך בסופו של דבר. בנפרד מצורות ארעיות אשר הושרו ונגרמו יותר או פחות על-ידי מקרה או תאונה.
התחושה והרגש הגדל והמחוזק של העבודה כיותר חזק מהחיים וכול העליות והמורדות שלהם והנדנוד קדימה ואחורה בין הפכים ניגודים מביא לידי מצב של זכירה עצמית ואשר הוא לא בגלל צ'אנס או מקרה וכמו כן גם לא רק ניסיון חמקמק חולף. אבל, במשך זמן ארוך מאוד, אנחנו מערבבים את העבודה עם האסוציאציות שלנו ועם המכונה של האישות ואשר הינה בהכנעה – מונעת על-ידי החיים ומגיבה אליהם בצורה מכאנית. וזה הינו בלתי נמנע כי רק הפרדה הדרגתית
היא הינה אפשרית. האדם לא יכול להיקרע פתאום הרחק מהאישיות, זה יהרוס אותו.
אז אפילו באם אנחנו מנסים לעבוד, אנחנו מזדהים עם התגובות של האישיות אשר נראות יותר מובדלות וברורות ואמתיות, או יותר "טבעיות" כפי שאנחנו אומרים. ובאותו זמן אנחנו עשויים כבר לדעת מספיק היטב,
כי אנחנו אמורים וצריכים לזכור את עצמנו – ואפילו, לרצות לעשות כך.
ולא יכולים ומסוגלים לעשות כך. אנחנו לא מסוגלים ויכולים לעשות רק כי אנחנו מזדהים עם תגובות הריאקציות של האישיות. אנחנו מתבוננים במקרה, ובכול מה שהוא יכול או לא יכול להיות, דרך האישיות, וזה הוא הינו דרך כל הגישות, בולמי הזעזועים, האסוציאציות, עמדות הפנים, תמונות, רגשות שליליים, וכד',                   

      

עמוד 334
להגיע ולהשיג איזשהו דבר כמו "פתרונות" אנחנו צריכים וחייבים ואמורים ללמוד איך לנוע וכיצד לזוז בכיוון אחד בדרך קצרה, אבל אז לנוע ולזוז בדרך ההפוכה בדרך קצרה, עד אשר אתה הנך מגיע לתוך האמצע. וזה מאוד קשה.
אבל, על-ידי השיטה הזאת אתה יכול להגיע ולהשיג כוח שלישי,
ואשר בו מונחים שניהם – האמת והטוב.
וזאת הינה המשמעות האמתית וכך הפתרון .
עכשיו, אני רוצה להוסיף הערב רק עוד דבר אחד.
וזה הינו לגביי שקט פנימי.
בלעבוד בתוך עצמך או בעבודתך העצמית, ובלהבחין כיצד ואיך הנדנוד של המטוטלת קורה והולך ומתקדם בתוך עצמך, וכיצד עכשיו אתה חש ומרגיש את ההיפך או את ההופכי והמנוגד.
ובלא להזדהות עם אף אחד משני - 2 הצדדים עד כמה שאפשר בשלב הנוכחי של האחד,
ישנו משהו אשר נקרא בעבודה "שקט פנימי" .
'אניים' שונים משתרעים ונעים בין לבין ולאורך המסלול של ההתנדנדות ורוצים להגיד עכשיו את זה ועכשיו את ההוא או אחרי זה את ההוא או משהו אחר, כפי שהאור של המודעות נוגע בהם ומעורר אותם לחיים רגעיים.
במידה מוגבלת האחד יכול להרשות להם לדבר, בתנאי שלאחר יש רעיון ברור ונבדל כי אף אחד משני הצדדים הוא לא נכון וצודק.
שקט פנימי משמעותו להיות שקט בתוך עצמך.
וזה אומר לא לקחת צדדים בתוך עצמך וככה להיות שקט.
זה לא אפשרי באם אתה מזדהה עם כל 'אני'. אתה יכול לתת לדיבור לקרות בצד אחד או בצד אחר אבל אתה מתבונן בזה ואתה הנך בתוך עצמך שקט.
שקט בתוך עצמך.
מסמך זה הינו לגביי להשיג ולהגיע לאמצע של המטוטלת והיכן שהכוח השלישי יכול לגעת בנו.
אובייקט המטרה של זכירה עצמית הינו להגיע למקום הזה, ואשר הוא לא אחד  וכמו כן גם לא האחר מניגודים ההופכיים, אלא אבל ניסיון והתנסות חדשים.
כול ההזדהויות שייכות להפכים ולניגודים.

                

                                                  "בירדליפ" 29 לחודש ספטמבר 1943
                                                     3 – שלושת הקווים של העבודה
אנחנו נדבר הערב בקצרה על שלושת הקווים של העבודה ועל שקילה חיצונית.
כל שלושת הקווים הם הינם הכרחיים.
הראשון הינו עבודה על עצמך או עם עצמך ובתוך עצמך.
זה כולל את העבודה על הצד של הידע ועבודה על הצד של ההוויה.
לעבוד על ידע משמעותו כאן לעבוד על הידע של העבודה.
לעבוד על הוויה משמעותו להתבונן בעצמך, מנקודת העמדה של מה שהעבודה מלמדת כך שהאחד ממש בצורה אקטואלית רואה את האישיות של האחד עצמו, את המצבים הנגטיביים של האחד,
שקילה פנימית, הזדהות, דיבור מכאני, סלידה מכאנית, הצדקה עצמת וכן הלאה ונאבק איתם.
מכאניות ושינה מונעות שינוי של הוויה, וזה הכרחי ונחוץ להבין שידע של ההוויה של האחד הינו נדרש לפני שאנחנו יכולים לעבוד על עצמנו, ואת זה משיגים דרך המאמץ של תשומת לב,
הנקראת התבוננות עצמית.
הצעד הראשון הינו ההבנה או התפישה שאנחנו לא אחד אלא הרבה, וכי ההוויה שלנו מאופיינת
על-ידי חוסר של אחדות.
לימוד-עצמי הינו שונה מהלימוד של הידע של העבודה, ושניהם למרות זאת ובכול אופן דורשים מאמץ.

עמוד 355
אתה לעיתים קרובות שמעת כי נאמר שהעבודה הזאת הינה כדי לגרום לנו לחשוב.
וזה בלתי אפשרי להגיע לדעת את המערכת הזאת של הלימוד, אלא אם כן האדם עושה את המאמץ של לחשוב בעצמו ובשביל עצמו.
להוריד את זה על הכתב במחברות זה לא אותו הדבר כמו לחשוב, אבל לזכור מה נאמר זה דורש את המאמץ של חשיבה מכוונת.
הקו – הראשון של העבודה :
זה לגרום לנו לדעת את המצב של ההוויה שלנו ואת המצב של הידע שלנו.
אחרת אנחנו לא יכולים להשתנות.
להתבונן זה הוא הינו הדבר הראשון. אבל זה חייב להיות ללא שפיטה וביקורת וללא אנליזה.
זה נאמר במקרה אחד, כי אתה לא יכול לשנות שום דבר עד אשר אתה יודע הכול על עצמך.
הקו-השני של העבודה :
זה עבודה בצמידות עם אנשים אחרים בתוך העבודה. אלא אם כן אתה מתרגל את הקו- הראשון של העבודה אז אתה לא יכול לתרגל את הקו השני, ושוב, אלא אם כן אתה מתרגל את הקו השני אז אתה לא יכול לתרגל את הראשון נכונה.
יש לכך כמה סיבות, ואשר זה יהיה מועיל לקבוצה לדון בהן.
הקו – השלישי של העבודה  : – בשבילנו בהווה – זה לעזור לעבודה באופן כללי,
ולנסות לראות מה נדרש מאיתנו ולא לדבר בצורה נכונה ולהזיק לעבודה.
הערכה נכונה וגישה נכונה לעבודה שייכות לקו השלישי, אבל הם נכנסות לתוך כל דבר ולתוך הכול,

מכיוון שאלא אם כן לאחד יש הערכה נכונה וגישה נכונה, אז האחד לא יעבוד על עצמו ועם עצמו וכמו כן לא עם האחרים וכמו כן לא בשביל העבודה.
כפי שנאמר כבר קודם, כל שלושת הקווים של העבודה הם הינם הכרחיים ונחוצים.
אדם אשר עובד על-ידי עצמו ורק בשביל עצמו לא יכול להגיע לשום מקום, בשביל להתחיל עם זה,
מלכתחילה אין לו את הכוח לעשות את זה.

עכשיו, נחזור לקו הראשון של העבודה ולעבודה אישית על עצמך.
זה נחוץ והכרחי לדעת את העבודה וליישם את הרעיונות של העבודה על עצמך, ואז זה הינו אפשרי להתחיל להבין את העבודה. אבל, אתה לא יכול ליישם את הרעיונות של העבודה על עצמך אלא אם כן אתה מתבונן בעצמך.

ומה שקורה בתוכך לאורם של הרעיונות של העבודה.
התבוננות עצמית נותנת או מכניסה קרן אור לתוך החשיכה הפנימית שלנו.
אבל רק כאשר העבודה מלווה את זה – וזה הוא הינו כאשר האחד מתבונן בעצמו לאורו של הלימוד,
מה העבודה מלמדת אותך להתבונן בתוך עצמך ?
זה מועיל מאוד לעשות רשימה, ואז להבחין האם אתה שם את זה לתוך תרגול – וזה הוא הינו האם אתה ממש בצורה אקטואלית מיישם את העבודה או האם אתה חולם שאתה עובד.
הקו השני של העבודה לא יכול להיעשות אלא אם כן אתה משיג ורוכש או מרוויח ידע של ההוויה שלך.

אלא אם כן אנחנו מתבוננים בעצמנו ומבחינים כיצד אנחנו חושבים על ומדברים לאחרים אשר הם הינם בעבודה,

אנחנו לא יכולים לשים את עצמנו במקום שלהם.
זה מביא אותנו לשקילה חיצונית, ואשר שייכת לקו השני של העבודה.
שקילה חיצונית זה לשים את עצמך במקום של השכן שלך.
בברית החדשה זה נקרא "אהבת שכנים", במטרה ובכדי לשים את עצמך במקום של אדם אחר בעבודה,

אתה חייב לדעת את ההוויה שלך – ואת סוג האדם אשר אתה, אחרת אתה תשאיר את עצמך בחוץ.

השכן שלך כמובן רואה אותך, אבל אם אתה לא רואה את עצמך, איך אתה יכול לשים את עצמך במקומו של אדם אחר ? האחד צריך לחשוב על זה כי זה מסביר למה כל כך הרבה "שקילה חיצונית" שגויה ושקרית קיימת,

אשר גורמת רק גירוי והרגזה או אולי אף שנאה.
דבר פרקטי נוסף לגביי הקו השני של העבודה למניעת חיכוך חסר תועלת, זה לא לקחת פנימה רשמים שליליים של אנשים אחרים לתוך העבודה. הם מצטברים ומייצרים רעל. לראות רק את הצד הגרוע ביותר של אחרים זה הינו כמובן להיות ישן בטוח לגמרי וישן בחוזקה.

עמוד 337
כאשר אתה מתחיל להיות אקטיבי לחיים שלך וכאשר אתה מתחיל לקחת לעיתים קרובות את הדברים מנקודת המבט של העבודה, ולא מנקודת מבט טבעית או מכאנית, אתה מתחיל לעכל רשמים.
רעיון זה של טרנספורמציה או עיכול של רשמים, אנחנו נפגשים עימו בכתבי הקודש, כפי שכולכם כבר יודעים.
אנחנו צריכים וחייבים לקחת כל דבר בדרך חדשה. אנשים רגילים ייקחו את הדברים בדרך הרגילה.
אבל, בתוך העבודה אנחנו חייבים לקחת דברים רגילים בדרך חדשה ממש.
וזה נקרא בכתבי הקודש " מתנויה" Metanoia  

(התחרטות ושינוי אורח החיים כתוצאה מתשובה והמרת דת, אבל בעבודה זה לשנות את התודעה – Mind).
וכפי שהנך יודע, האנשים הרבים אשר כתבו על המשמעות המוזרה של המילה הזאת ואשר מתורגמת בצורה כל כך שגויה בתור "חרטה", ודה-קווינסי הציע כי "זאת הטרנספורמציה של ה-Mind – תודעה". אני מניח כי אתם כולכם תפשתם והבנתם כי אתם מכניסים פנימה רשמים בדרך הצורה הנוכחית של התודעה –Mind  שלכם.

אתם רואים את הדברים כפי שזה, דרך המכשיר המנטאלי שלכם, אם תיקחו אדם מאוד פשוט ולא מלומד מבחינה מנטאלית ולא מחונך, ואשר רואה פיל, הוא קרוב לוואדי יגיד : " Tatat " טאטאט" (קול צפצוף להבעת ספק וקוצר רוח).

אולי אתם רואים למה אני מתכוון. לכולם יש גישות מנטאליות, מכשירים של תפישה מנטאלית, סדרה של רעיונות אשר אתם לוקחים בתור מהימנים ומדויקים לחלוטין ונכונים לגמרי, כאמת וכך הלאה.
כאשר אתם נהיים יותר מחונכים ומלומדים אז התודעה – Mind שלכם משתנה במידה קטנה.
ואז זה ככה שזה הופך להיות מעט מומר ובטרנספורמציה מועטה.
מה שחשבת קודם שהינו ממש בלתי אפשרי, או טעות ושגוי, עכשיו אתה רואה שזה לא כפי שחשבת.

כל אחד ממכם הינו מוגבל על-ידי החשיבה שלו או שלה. כמובן כי אתם עדיין לא רואים את זה.
מסיבות אלו או אחרות אנחנו כולנו חושבים כי כבר יש לנו את כל נקודות המבט ואת כל המחשבות האפשריות.

וזה שגוי ומטעה לחלוטין. כל אחד ממכם הינו מוגבל לגמרי ולחלוטין ובצורה טוטאלית,
על-ידי הטווח הקטן של החשיבה אשר רכשתם ועל-ידי הגישות והדעות הקדומות המנטאליות וכן הלאה.

החיים מופיעים ונראים כפי שהם לך בגלל הרמה המנטאלית שלך.
אתה לא יכול להכניס פנימה דברים ולקחת את הדברים בדרך חדשה אלא אם כן הדרך בה אתה חושב משתנה,

ואלא אם כן משתנה הרמה המנטאלית שלך.
כפי שאמרתי, זה הינו בלתי רגיל כי כולנו חושבים שאנחנו בעלי יכולת של לקחת פנימה כל סוג של ניסיון או של להבין איזה שהוא דבר ממש רק כפי שאנחנו. האם אתה רואה כי אין לנו את המכשיר, אין לנו את כוח התפישה והקליטה,

להבין מעבר למבט החיצוני המנטאלי המוגבל שלנו,  והתפקודים המנטאליים המוגבלים ?
עכשיו, מתנויה – Metanoia (ואשר מתורגמת בצורה כל כך שגויה בתור חרטה) ואשר משמעותה להגיע מעבר ל- Mind  מעבר לתודעה הנוכחית של האחד – לא לעבור החוצה מן ה- Mind  מהתודעה של האחד, אלא להגיע להיות מעבר ל- Mind לתודעה של האחד, ולהמיר בטרנספורמציה את דרך החשיבה השלמה של האחד לגביי עצמו, לגביי אנשים אחרים וכך הלאה.   Mind – תודעה חדשה בתוך גוף חדש משמעותה התפתחות של הבנה שונה לחלוטין.
ואשר מובילה להיווצרותו של גוף שני בתוך האחד.
העבודה מלמדת אתכם הרבה רעיונות חדשים ממש לגביי משמעות החיים באופן כללי ולגביי חייכם שלכם עצמכם.

אלא אם כן רעיונות אלו נכנסים פנימה ונלקחים וחושבים עליהם בצורה אינדיבידואלית, ה- Mind  התודעה שלכם תישאר בדיוק מאותו סוג של ערימות זבל גללים, כפי שהינה בהווה.  אתה שמעת לעיתים קרובות את הביטוי :
עבודה זאת הינה כדי לגרום לנו לחשוב ולחשוב בדרך חדשה.
עכשיו, קחו אמרה זאת ויישמו אותה לכול מקום בכתבי הקודש היכן שמשתמשים במילה חרטה,
הבה נניח כי זה היה מתורגם כבר כ "לחשוב בדרך חדשה" אז אולי נראה כיצד העבודה מעוצבת ומתוכננת לשנות את הריהוט השלם של ה- Mind – של התודעה ולארגן מחדש את כל ההוויה המנטאלית.

 

עמוד 338
עכשיו, ביחס לעיכול של רשמים – עיכול של רשמים תלוי בבטן ובקיבה, והקיבה והבטן במקרה הזה הינם העבודה.

העבודה היא כדי לתת לך בטן וקיבה מנטלית כדי לעכל רשמים איתה.
אתה יכול לעכל רק את יומך – את היום שלך על-ידי זה שיהיה לך משהו לעכל בעזרתו.
משהו אשר בוסס ומוסד בתוכך על-ידי ההטמעה וההסכמה וההערכה של העבודה.
כאשר אתה מייחס דברים לעבודה אתה תמצא מייד משהו אשר יעזור לך לארגן את הרשמים היומיים שלך נכונה.

אתה תלמד לקחת דברים בדרך קלילה ובהירה ואשר אנשים רגילים ייקחו בצורה מאוד נגטיבית וכבדה,

ואתה לומד גם כן לקחת דברים בדרך רצינית ואשר אנשים רגילים לוקחים מאוד בקלילות.

הבה ניקח לדוגמא : מישהו אשר אתה לא אוהב מדבר אליך – ואתה חש ומרגיש את כל התגובות המכאניות עולות בך

ואתה חש ומרגיש איך אתה סולד מהאיש הזה.

עכשיו, נניח כי אתה מזדהה עם כל התגובות המכאניות האופייניות האלו, ואשר זה אומר כי משמעותו הסכמה לתחושה של 'אני', ואתה הולך לתוך התגובות המכאניות האוטומטיות האלו אשר עולות בתוכך בצורה אוטומטית.

אז ככה שאתה אומר"אני לא יכול לסבול את זה" או "אני לא יכול לשאת זאת" או
"אני כל כך סולד מהסוג הזה של אנשים או מאדם שנראה ומתנהג ככה" וכך הלאה.
ובכן, כמובן שבאם זה לא קורה, אז אתה לא ממיר רשמים, ואתה בכלל לא עובד על ועם עצמך.
הבה ניקח דוגמא נוספת : אדם אשר אתה לא אוהב אותו במכאניות, וקורה שהוא אומר לך משהו, ואשר בו אתה רואה את האמת, אתה עשוי לתעב את האיש הזה מבחינת דיבור מכאני, כלומר מנקודת המבט של החיים – ועדיין האדם הזה אומר משהו אשר הינו די חודר.
עכשיו אתה עשוי לחשוב כי זה מגוחך כי אדם מהסוג הזה יכול להגיד איזה שהוא דבר ולו הקטן ביותר שיש לו איזה שהוא ערך בעבורך. פשוט קרוב לוואדי כי אתה חושב שאתה הרבה יותר טוב, ועדיין באותו הזמן יש כאן משהו אשר אתה חייב לקבל ולעכל.
מה שאתה חייב להיפטר ממנו ולהפריש אותו זה התחושות והרגשות של התיעוב שלך וכך הלאה.
אתה לעיתים קרובות תמצא כי היועצים הטובים ביותר שלך ומקורות הידע הטובים ביותר שלך,
הינם האנשים אשר אתה בצורה נורמאלית לחלוטין תתעלם מהם, ותזלזל בהם. אני תמיד חושב כי זה מעניין מאוד לשקף ולהרהר ולהגות הרבה מאוד מהעובדה שישוע נולד באבוס במתבן, וזה המקום של החשיבות הפחותה ביותר מנקודת המבט של החיים.
בידיעה שאני מדבר על נושא זה, אני רוצה להזכיר משהו אשר נאמר מזמן – אמרה שלא השתמשו בה במשך זמן רב.

נסו לראות על מה אתם נחים – כולכם.
נסו לראות את הבסיס של הסיפוק העצמי שלכם. ואתם אמנם תבינו כי אלא אם כן הבסיס הזה הינו שבור לחלוטין – שברו אותו ושוברים אותו לגמרי ולחלוטין,  לא יכולה להיות כל שינוי של הוויה.
עכשיו, אתה יכול לראות בבירור מהדוגמאות האלו אשר נתתי, כי באם רשמים נכנסים פנימה ונרשמים ומושגים במקומם הרגיל, אז לא יכול להיות עיכול של רשמים בכלל. אז אתה לא מנסה להמיר רשמים. אז אתה אולי מדבר הרבה מאוד על השוק המודע הראשון. אבל, אתה לא מתרגל את זה. כי השוק המודע הראשון הינו להמיר רשמים. עכשיו, נניח כי אתה מתעניין בצורה מספקת, כדי להבחין כיצד הרשמים האלו נופלים עליך מכאנית, ונניח כי יש לך הערכה מספיקה של העבודה כדי לרצות להמיר את הרשמים האלו, ואשר משמעותו לא לתת להם בפשטות ליפול על מקומם הרגיל,

לגרות ולהלהיב את הסלידות והשנאות הרגילות שלך. בכדי ובמטרה לעשות את זה, אתה חייב שיהיו לך כוח ועוצמה מסוימים של לעכל רשמים, וזה היכן שהעבודה נכנסת ומגיעה ובאה פנימה.

עמוד 339
אתה יודע כי העבודה אומרת שהאנשים הם הינם מכאניים.
עכשיו, נניח כי אתה מיישם רעיון של העבודה מהסוג הזה, ברגע בו אתה מבחין כי מישהו עושה רושם נגטיבי – שלילי  נהוג עליך. באם אתה מבין משהו ממה שנאמר או למה התכוונו כאשר זה נאמר בעבודה שהאנשים הם מכאניים,

אז אתה לא תקבל את הרשמים כל כך בקלות.
אתה תבחין ותבין ותתפוש כי זאת לא אשמתו של האדם. אתה תבין ותתפוש כי האדם תמיד עושה ככה ותמיד אומר את זה, מכיוון שהוא מכונה.
אבל, כמובן כי כולכם כבר יודעים שאתם לא באמת תראו בדרך הנכונה את המכאניות של אנשים אחרים אלא אם כן אתה רואה את המכאניות שלך עצמך, וכיצד אתה בקביעות עושה את אותם הדברים. אולי אתה תראה למה אני מתכוון, על-ידי האילוסטרציות האלו של המרת רשמים.
אם יש לך מחשבות-עבודה כאלו בקשר או בחיבור לאדם הזה, אז הרשמים יפלו במקום ממש חדש בתוכך וזה יתעכל.
אבל, קודם כל אתה חייב שיהיה לך סוג חדש של חשיבה, ודרגה מסוימת של מתנויה – Metanoia .
ולפני שאתה תוכל להמיר ולעכל את הרשמים האלו.
אם אתה תעשה את זה, אז תמצא את עצמך נכנס בדרך מאוד מוזרה ואשר אתה לא תוכל להבין אותה במשך זמן מאוד ארוך. אתה עשוי לרצות ולנטות ללכת בחזרה לדרכי חשיבתך הישנות,
כי אתה לא תוכל להבין את זה. אבל, אם אתה תעשה כך זאת תהיה טעות גדולה.
לחשוב בדרך חדשה לגביי אנשים אחרים, משמעותו כי אתה עצמך מתחיל להשתנות,
וכאשר אתה מתחיל להשתנות, אתה חש ומרגיש כי אתה מאבד את המראה ואת התמונה שלך עצמך.

אבל, אם אתה נשאר עם המבט והמראה או הראייה של עצמך – זה הוא הינו באם אתה תמיד נשאר כפי שהיית,

אז אתה לא תוכל להשתנות.
כדי להשתנות, אתה חייב לאבד את התחושות והרגשות הרגילים שלך של זהות.
לדוגמא, אם אני רוצה להשתנות, אז אני לא יכול להישאר דר' ניקול ואפילו לא ניקול.
שינוי של הוויה, שינוי של עצמך, משמעותו כי אתה הופך להיות ממש שונה.
אבל, אם אתה מיישם את העבודה כסוכן או סוכנות המרה לחיים שלך, לעצמך, ולאנשים אשר סביבך,

ולרשמים אשר הם עושים עליך, אז אתה מתחיל להשתנות.
העבודה מתוכננת ומעוצבת לגרום לך להשתנות. לקחת את הדברים בדרך חדשה – כלומר מתוך הלימוד של העבודה – זה הינו מחייב לעשות את היחסים השלמים שלך שונים ושישתנו לגביי אנשים אחרים,

אבל זה לא יקרה אלא אם כן תעכל את הרשמים על-ידי האמצעים או באמצעות האלכימיה של העבודה.
כעת אדבר על העיכול של רשמים בסופו של יום.
אם היינו יכולים לעבוד בצורה יותר מודעת אז אנחנו נעכל רשמים בקע של לקיחתם והכנסתם פנימה.

אבל, מכיוון שאין לנו את הכוח והעוצמה האלו, ומאחר ואנחנו עדיין לא מספיק מודעים,
אנחנו יכולים לעכל רשמים אשר נכנסו פנימה במשך היום בזמן של הערב והלילה ואפילו ביום הבא.
וזה הוא הינו כי אנחנו יכולים לארגן אותם מחדש ב- Mind בתודעתנו, במושגים ובמונחים של מה שהעבודה מלמדת בתור טוב ורע. אתם זוכרים כי זה נאמר בברית החדשה כי אנחנו לא צריכים לתת לשמש לשקוע על חמתנו וזעמנו- על הזעם שלנו. וזה חשוב כיצד אנחנו הולכים לישון וזה חשוב כיצד אנחנו קמים בבוקר באותה המידה.

רגעי שינה שחלפו ועברו – בעבר, רגעים שחלפו ועברו של הזדהות עם 'אניים' שגויים בתוך עצמנו, יכולים להיות מבוטלים במידה מסוימת רק על-ידי כך שנלך בצורה מודעת מעבר לסיטואציה כולה ב- Mind בתודעה שלנו לאחר מכן.
אתה חייב לעולם לא לחשוב כי אתה לא יכול לעבוד על דבר מה בתוך העבר שלך.
אף פעם אל תחשוב כי אינך יכול לשנות את זה. אתה יכול לשנות את ההווה, אתה יכול לשנות את העבר,

ואתה יכול לשנות את העתיד.