top of page

פרשנויות פסיכולוגיות 
על הלימוד של

 . ג ו ר ד י י ף  ואוספנסקי

מאת :
מוריס ניקול

   246-305 : עמודים 

עמוד 246
תרבויות נוסדו על-ידי אנשים אינדיבידואליים ואף פעם לא דרך המאסות ההמוניות.
המין האנושי והמאסות של ההמון אף פעם לא עושים שום דבר מלבד זה שהם לעיתים מספיק קרובות
הורסים את מה שהאנשים האינדיבידואליים בנו.
כל קידמה במדע הינה העובדה של אנשים אינדיבידואליים ולא של המאסות,
כל האמונות, הארכיטקטורה, המוסיקה, הינה בגלל העובדה של האנשים האינדיבידואליים,
ההסבר הינו שמאסה של אנשים, הינה ברמה נמוכה יותר מאשר אינדיבידואל יחיד וכך עם נקודת מבט זאת,
אבולוציה הינה אפשרית רק בשביל אינדיבידואליים ולא בשביל המאסות.
                                                                       *                 *                 *
עכשיו אם אתם הולכים לחשוב מהעבודה, אתם חייבים לתפוש את המשמעות של חיים אזוטריים,
נאמר לכם כי אלא אם כן השמש תקבל כמות מספקת של הוויות מפותחות העולות וזורחות ומגיעות מכדור הארץ,
המטרה העיקרית הבסיסית הראשונית של הבריאה של האדם לא תתמלא, התנאים העיקריים הראשוניים אשר תחתם אדם אינדיבידואלי יכול להתפתח תלויים בקיום של לימודים אזוטריים על כדור הארץ והקבלה של זה על-ידי אלו אשר
בעלי יכולת להבין את זה, לימודים אזוטריים הינם לגביי אבולוציה פנימית, זה מגיע ובא מהרמה של השמש,
וזה הינו כי זה מגיע ובא מהמעגל של האנושות המודעת.
האדם המפותח במלואו, אדם באבולוציה מלאה, הינו ברמת האינטליגנציה של השמש,
מהרמה הזאת הלימודים נזרעים על כדור הארץ.
אם התנאים של החיים הם הינם כאלו שלימודים אזוטריים באים ומגיעים בתורה דתית או אחרת,
אינם יכולים להיות קיימים על כדור הארץ אז האדם נדון לכישלון, וניסוי נוסף יצטרך להיעשות.
עכשיו מאחר והאבולוציה של האדם תלויה במגע עם המעגל המודע של האנושות,
הבה ננסה להבין מה קורה כאשר לימוד נזרע על כדור הארץ.
כל לימוד אמתי מתחיל עם היצירה של בית-ספר , בית ספר איננו פתוח לחיים כפי שהינו בית-ספר רגיל, אבל יש לזה כמה דברים דומים. לדוגמא למשל אף אחד לא יכול להיכנס לתוך בית-ספר אמתי ללא אימון מקדים ארוך, כולם צריכים להגיע לרמה מסוימת של הבנה, ממש כמו למשל להיכנס נאמר לאוניברסיטה, האדם חייב לעבור מבחנים מסוימים.
בלדבר על זה מאוד בקצרה, בית-ספר יכול לשרוד רק במשך זמן מסוים, ממש כפי שזה בגת או כמו שזה קורה בדתות, וזה הוא הינו כי זה מת במידה וזה לא מוליך יותר איזה שהוא כוח.
לכול  דבר בחיים האלו יש את תקופת החיים שלו.
דת יכולה להפוך להיות מכאנית, וכבר לא יכולה יותר להעיר את הצד הפנימי של האדם.
המשמעות הפנימית שלה אבדה, וטקסים וצורה חיצונית זה כל מה שנשאר ונותר.
המשמעות של זה הלכה לאיבוד – זה הינו הכוח.
אבל, לימודים אזוטריים אינם מתים – לימודים אזוטריים לא מתים,
כאשר בית-ספר מסוים על כדור הארץ מת או דת מתה אז ישנו תמיד בית-ספר נוסף, צורה נוספת של לימוד עולה,
והלימודים האזוטריים ממשיכים. זה משמר את עצמו.
התיבה הצפה ורוכבת על המבול של הרוע מתייחסת לרעיון הזה.
המשלים של ישוע לגביי הכרם אשר עשויה להיהרס, מתייחסים לבית-ספר אזוטרי של לימוד,
לא לאזוטריות עצמה.
אבל, על כל העניינים האלו חייבים לדבר מאוחר יותר.
הנקודה הינה כי באם האדם מאבד מגע עם לימודים אזוטריים, הוא נחתך מזה וחייב להידרדר ולהתנוון או לעבור דגנרציה. אנחנו לא יכולים במאמר הזה לדבר על בתי-ספר בצורה מלאה,
הדבר העיקרי לתפוש, זה הינו כי איזה שהוא לימוד אמתי אשר מגיע ובא מהמעגל המודע של האנושות,
יכול להיות קיים רק בבית-ספר ולהיות מועבר בעל-פה.
כאשר זה עובר לתוך החיים וכאשר מורידים את זה לכתוב, זה משתנה.

עמוד 247
סיבה אחת לשינוי הינה כי ה-Mind – תודעת השכל של האדם המודע חושבת בדרך אשר בה בדרך כלל ה- Mind's
או תודעות השכל לא יכולות לחשוב.
האדם המודע חושב בצורה פסיכולוגית... אדם מכאני חושב בצורה לוגית,
שינוי זה מובע בעבודה על-ידי הדיאגרמה של שלושת - 3 ההשפעות הנקראות A,B,C – השפעות - C
הן היישר מהאנושות המודעת כאשר הם נכנסות למעגל של החיים המכאניים הם משתנות להשפעות - B  ,
השפעות - A הן השפעות הנוצרות בתוך החיים על-ידי מלחמות, כסף, פוליטיקה ומדע ועסקים וכך הלאה.

 

במעגל המכאני של החיים קיימות השפעות - A  והשפעות - B  אדם אשר ברשותו מרכז מגנטי ער לזאת.
אבל האדם אשר לא ער לזה הוא לא יכול לתפוש את זה.
השפעות - A  מניעות את החיים ומייצרות את ההיסטוריה הרגילה של העולם.
עכשיו, המעגל המודע של האנושות לא יכול לתקשר ישירות עם המעגל המכאני של האנושות,
כי הם לא יכולים להיות מובנים, המעגל המודע של האנושות מבין רק אחד את השני.
אבל, אדם מכאני יבין בדרכים ממש שונות, והם יתחילו לריב ולשבור את הראש אחד לשני, וזה ממש קורה.
אם כל האנושות הייתה מתפתחת, ובאם כולם היו מתגברים על האלימות שלהם ועל מצב השינה שלהם,
ועל רגשותיהם השליליים ועל השקילה הפנימית שלהם – ובעובדה עושים את העבודה הזאת, אז זה יהיה אפשרי,
אבל בשביל שההבנה הזאת תתחיל להיות אפשרית, האדם יהיה חייב לדבר באותה השפה, אבל אין שפה אחת,
אז ככה שהאנשים לא – והם לא יכולים – אין להם בכלל אפשרות להבין אחד את השני.
רק המעגל המודע של האנושות – וזה הוא הינו אנשים מספר 5 - חמש ומספר 6 - שש ומספר 7 - שבע
- יכולים להבין אחד את השני, אנשים מספר 4 - ארבע יכולים להתחיל להבין אחד את השני.
וזה הוא הינו כי האנשים המפותחים בכול שלושת המרכזים, וכך אדם מאוזן.
אבל, המעגל של האנושות המכאנית – אנשים מספר 1 - אחד ומספר - 2 שתיים ומספר 3 - שלוש
- אינם יכולים להבין אחד את השני, הם הינם בהתאמה, אדם בעל מרכז אחד, צד אחד (גם חד צדדיים) הם לא מאוזנים.
בלימוד של העבודה הזאת, אנחנו לומדים שפה משותפת, ואשר באמצעותה אנחנו יכולים להתחיל להבין אחד את השני.
אתה צריך רק להבין ולתפוש את ההבדל בין לדבר אל אדם אשר יודע את העבודה הזאת,
לבין אדם אשר לא יודע שום דבר, בשביל לתפוש ולהבין מהי המשמעות של זה.
זה לא משנה אם אתה לומד את העבודה הזאת ברוסית, בצרפתית, או באנגלית.
אתה בדיוק אותו דבר.  אתה   ל ו מ ד   ש פ ה   מ ש ו ת פ ת.
ובאופן מסוים ניתן ואפשר להגיד כי אנחנו לומדים את השפה של האנושות המודעת.

 

עמוד 248
וזה למה זה חשוב ללמוד את זה, ולהבין את זה ולחשוב במושגים של זה – וזה הינו : 
ל ח ש ו ב   ב מ ו ש ג י ם   ש ל   ה ע ב ו ד ה.  וזה הינו לחשוב מהעבודה.
אם כולם בכדור הארץ יתחילו ללמוד לדבר בשפה דומה בהתייחס לזה, אז זה עשוי אולי להיות אפשרי למין האנושי לקחת צעד קדימה. זה יהיה אפשרי בשביל משהו אשר יש עליו הסכמה אוניברסאלית להתפתח. זה יהיה אפשרי בשביל כולם לעשות את המאמצים ואת הקורבנות ההכרחיים והנחוצים בזמן הנכון, כאשר שוקים הינם הכרחיים ונחוצים,
כמו גם למלא את הדרישה של החוק של האוקטאבות.
העבודה מלמדת כי צעד קדימה הינו אפשרי עכשיו וכי האדם "לא צריך" לשרת את הירח כמו קודם.
אבל, הסתכלו מה קורה, האם יש פחות עבדות או שעבוד על כדור הארץ ?
אפילו למרות כי יש פחות שעבוד אשר יש בו צורך על-ידי הירח ?
עכשיו, אם תעזוב את העולם של "אם" ואת העולם של הפלנטה והדמיון, ותחשוב פרקטית,
אתה תבין תתפוש ותכיר בקושי של כל צעד קדימה. אתה צריך רק להבחין עד כמה זה קשה בשבילך עצמך ללמוד
את השפה המשותפת של העבודה ועד כמה זה קשה לשמור על עצמך ער, ולעשות את המאמצים ההכרחיים אשר העבודה הזאת מלמדת. הרגל הינו כל כך חזק. ואל תאשים את המעגל המודע של האנושות. לאדם ניתנו הרבה דברים בשביל וכדי להגן על חייו, אבל הוא השתמש בהם לרעה, או שהשתמש בהם בצורה בלתי הולמת.
תסתכלו על ימינו היום – כל העולם מסתובב ועוסק בלייצר נשק כפי שמעולם לא קרה קודם.
ועדיין, כל דבר אשר יכול להיעשות כדי לגרום לאדם להתפתח בצורה  א י נ ד י ב י ד ו א ל י ת  נעשה ועדיין נעשה,
אבל, לא יכולה להיות כל מאסה של אבולוציה – שום אבולוציה כפויה, שום אבולוציה על ידי פקודה או כפייה.
מכיוון שכול אבולוציה היא הינה עניין של הבנה אינדיבידואלית – של אדם אשר רואה בעצמו.
ההתפתחות הפנימית הנכונה של האדם  וההתגבשות הנכונה שלו, תלויות ב,  ה ב נ ה .
ואתם יודעים כי מנקודת המבט האזוטרית, האדם הינו ההבנה שלו : ההבנה של האדם הינה מה שהוא הינו.
אבל, אתה לא יכול לגרום לאדם להבין, אתה לא יכול להכריח אותו ולכפות עליו ולחייב ולאלץ אותו להבין
למה הוא לא אמור להתנהג כפי שהוא עושה.
לא יכולה להיות כל אלימות, שום תיקון קולקטיבי ומעל הכול שום שימוש בפחד פיזי – כי פחד לא מפתח את ההבנה.
אתה לא יכול לגרום לכלב להבין את מה שאתה רוצה שהוא ייעשה על ידי פחד,
אתה יכול רק ללמד אותו מה הוא חייב לא לעשות על-ידי השיטה הזאת והוא אף פעם לא יבין למה.
המקרה שלנו הוא הינו אותו הדבר.
המעגל האזוטרי של האנושות לא יכול לדחוק ולהכריח את האדם להבין.
זה לא יכול להופיע בצורה נראית באיזושהי דרך לא טבעית או נוראה לאדם – כי אז האדם יהיה נכפה או נאלץ
על-ידי העדות של החושים שלו וגם כן נכפה ונאלץ על-ידי פחד. הוא יהיה נכפה ויכריחו אותו מבחוץ,
אבל זאת היא לא הבנה, ואשר תלויה בלראות את המשמעות של משהו בתוך עצמך ובעצמך.
ולראות את המשמעות של משהו זה פנימי, ומפתח את הצד הפנימי של האדם,
ככה שזה יהפוך להיות יותר חזק מהחיצוני, ומהצד המונע של החיים.
זה הכרחי ונחוץ לראות את ההבדל בין לראות משהו על-ידי החושים לבין להבין משהו דרך המיינד.
האבולוציה של האדם היא הינה פנימית. האפשרויות שלו כדבר אשר נברא מונחות על-ידי ההתפתחות של ה- Mind
- תודעה, ושל הרגשות – של הידע ושל ההוויה שלו. ואלו יוצרים ונותנים צורה להבנה שלו.
רק דרך הבנה התפתחות הינה אפשרית.  
 זה הינו הבסיס של הדרך הרביעית – ה ב נ ה .

עמוד 249
                                                   
  " בירדליפ " 15 לחודש פברואר 1943
                                                      לחשוב מהחיים ולחשוב מהעבודה
                                                        על מאמצים בתוך העבודה
                                                                        מאמר  - 3

עבודה זאת משווים אותה לפעמים או עושים לה השוואה למפה עם מצפן.
לאדם ניתנים מפה ומצפן ואשר בהתחלה את שניהם הוא לא מבין.
אחרי איזה זמן הוא מתחיל לתפוש ולהבין דבר אחד או שניים,
כמו לדוגמא שהאישיות חייבת להגיע להיות פחות פעילה ואקטיבית.
אתה יודע כי מה שלא יהיה וכול דבר אשר נעשה דרך האישיות נעשה דרך הכוח של הנסיבות החיצוניות. 
אתה חושב כי אתה פעיל אבל זוהי האישיות. באם החיים גורמים לך לבדם גורמים לך לפעול אז אתה לא חופשי.
נסיבות חיצוניות עושות אנשים גדולים וקטנים, נסיבות חיצוניות  מניעות את האדם כסוגים שונים של מכונות,
לכיוון זה או לכיוון אחר.
אבל, הכיוונים הניתנים על-ידי המפה והמצפן של העבודה הם כבר לא נגזרים מנסיבות חיצוניות,
כי העבודה הינה כוח ועוצמה נוסף אשר מגיע ובא, לא מהחיים, אלא מחוץ לחיים;
הרעיונות של העבודה הם לא הכוונות חדשות בשביל החיים אלא הכוונות חדשות כדי לחיות בתוך החיים.

הבה ניקח את הרעיון של העבודה כי האדם חייב להתכוון להפוך להיות אדם מספר – 4 זה הוא אדם מאוזן. 
אדם מספר אחד - 1 הוא אדם של תנועה או של אינסטינקט, אדם מספר שתיים - 2 הינו אדם רגשי
ואדם מספר שלוש - 3 הינו אדם שכלי – אינטלקטואלי. כל אלו הם הינם חד צדדיים.
מרכז אחד גובר ומגלה עליונות על המרכזים האחרים.
אבל, באדם המאוזן, לכול המרכזים יש התפתחות חיונית הכרחית.
זה הוא כי אדם מספר - 4 הינו של כל הצדדים – רב צדדי, ומשמעותו של זה הינה כי כל הצדדים של החיים הינם מובנים וידועים על-ידו בצורה מסוימת ובמידה מסוימת. הוא לא אדם אשר אומר, לדוגמא : "הו, פוליטיקה הינה כולה רקובה או הפוליטיקאים הם כולם רקובים" או " יוונית ולטינית זה טיפשי" או " רגש הינו היסטריה" או " את הספורט צריך לבטל"
או "דת הינה זבל" או "מדע הינו שטות" או "בשביל מה דבר זה או אחר טוב בכלל ?" וכן הלאה.
אדם מאוזן או אדם אשר מתכוון על איזון, יודע כי כל אספקט של החיים הוא הינו הכרחי ונחוץ בשביל התפתחות.
והוא לא מבזבז את זמנו בלהתלונן על החיים ובלמצוא בהם פגמים, כי הוא מבין ותופש כי החיים הם הינם בית-ספר,
וזאת היא הינה המשמעות האמתית של זה, כי החיים הם הינם אמצעי ולא מטרה בעצמם.
עכשיו, בנקודה זאת אנשים אומרים לעיתים קרובות : " כן, אבל העבודה מלמדת כי לאדם אין כל רצון,  אז איך הוא יכול לשנות איזה שהוא דבר ?"
העבודה אומרת כי לאדם אין כל רצון פרמננטי אמתי, כי אין לו כל 'אני' פרמננטי ואמתי.
אבל, העבודה אומרת כי לאדם יש דרגה קטנה של רצון הניתנת להשוואה לדרגה של חופש התנועה  אשר יש לכינור
בתוך נרתיק המזוודה שלו. אבל, זה הכול תלוי באיזה כיוון הוא משתמש ברצון הקטן אשר יש לו באופן טבעי.
אם הוא אף פעם לא משתמש בזה בקשר ובחיבור עם ההכוונות אשר ניתנות על-ידי העבודה,
אז הוא לא יפתח איזה שהוא רצון נוסף.  אבל, זה בלתי אפשרי להשיג את נקודת המבט הזאת נכונה,
אלא אם כן יש לאחד את האפשרות של להתבונן בחיים שלו עצמו, מהשפיטה של לימודים אזוטריים – וזה הינו,
אלא אם כן האחד רואה את ההכרח של התפתחות פנימית,
האדם אשר רואה את עצמו כתוצאה של ההתבוננות העצמית האישית שלו.

עמוד 250
לאור ההכוונות אשר ניתנו על-ידי העבודה, הוא יזהה במוקדם או במאוחר יותר היכן הוא לוקה בחסר או נטול ומשולל,
והוא בכוונה יחפש את מה שבחיים יעזור לו בקשר לזה וילך לזה מרצון.
הוא לא יעקוב אחר הכוונות חיים אלא הכוונה בתוך החיים, ואשר ניתנה לו על-ידי העבודה,
זה לא ייעשה דרך אישיות – זה הוא הינו דרך הכורח של נסיבות חיצוניות, מהרעיונות של החיים מתוך רעיונות-חיים,
אלא אבל מהתובנה שלו עצמו לתוך עצמו – זה הוא הינו דרך נסיבות פנימיות, אשר נוצרו בתוכו על-ידי זה שהוא חושב מתוך הרעיונות של העבודה. כולם ללא יוצא מן הכלל הינם נחצים ומצטלבים בצמתות החיים.
אבל, באם האדם בתוך העבודה, מתחיל להשיג את הנקודה של ההבנה שהוא חייב לשאת את העול ואת הנטל
של חייו שלו עצמו ולהתחיל לעבוד על עצמו ולשנות את עצמו, אז כל הסיטואציה משתנה.
הבחירה שלו של רצון אז כבר לא תהיה יותר מונחת בתוך החיים – אם הוא מעשן סיגריות אלו או אחרות וכד'.
הכמות הקטנה של רצון אשר יש לנו חייבת להתחיל להופיע בכיוון אשר ניתן במפה והמצפן אשר העבודה מציעה לנו.
אם אנשים עדיין חושבים מהחיים, הם אומרים "למה אנחנו צריכים לעשות זאת ?"
ועדיין, בדיוק כאן מונחת ההתחלה של העבודה ביחס למאמץ.
אתה יכול להיות אותו האדם בכול יום, אם הנך רוצה : או שאתה יכול לרצות להיות שונה.
אתה יכול להמשיך הלאה להכניע את עצמך ולהיכנע לרגשות שליליים, הזדהות, להיות כועס, להצדיק את עצמך
מתוך רעיונות החיים שלך וכך הלאה – או מצד שני, אתה יכול לחשוב מתוך רעיונות העבודה
ולהשתמש במעט בחירה. אם אתה בכנות מעריך את העבודה, ויש בך תשוקה ורצון לעשות בחירה מתוך זה.
בשביל המשמעות ובשביל הלימוד של זה, אז הכמות הקטנה של האנרגיה אשר הושגה תעבור לתוך סגן מנהל משק הבית, או אפילו כלפיי אתה החיוני ההכרחי הנחוץ המהותי האדם או האנוש האמתי בתוכך,
הוא יחזק אותך ואולי יפתח לרגע שמחה מסוימת אשר היא אולי פנימית ושקטה.
עכשיו, הבה אתן לכם דוגמא של אדם העוקב אחר ההכוונות של העבודה בתוך החיים ולא אחר ההכוונות של החיים בלבד – זה הינו אדם החי וגורם ומתאווה וחפץ בכוח הרצון ומצווה את העבודה לתוך החיים.
הבה ניקח את הדוגמא של האדם אשר הינו כל כך ממוקד עד אשר הוא לא יכול לשנות את הנסיבות החיצוניות שלו,
את הדרך שלו לקחת את החיים, ואני מצטט את מה שאוספנסקי כתב לגביי קארמה יוגה בספרו
"המודל החדש של היקום" וזה קטע אשר כולם צריכים לקרוא פעם בשנה :

 

קארמה משמעותה בצורה גסה או גולמית " גורל" והיוגה מתייחסת לאלו אשר על-ידי גורל אינם יכולים לשנות
את התנאים החיצוניים שלהם. כולם בעבודה הזאת חייבים במידה מסוימת לתרגל את היוגה הזאת ואשר היא הינה
זאת של אי- הזדהות או של לא להזדהות.
עבודה זאת היא לא קארמה יוגה, כי קארמה יוגה היא הינה רק חלק מהעבודה הזאת, חלק של הדרך הרביעית.
זכרו כי הקטעים אשר אני מצטט כאן נכתבו על כדי לעשות תרשים-אילוסטרציה לגביי מהי המשמעות של לעקוב אחר הכוונות חדשות בתוך החיים, ולא הכוונות-חיים. לא ההפנוט של החיים :

       " קארמה יוגה מלמדת חיים נכונים או לחיות נכון, קארמה יוגה היא הינה היוגה של פעילות.
קארמה יוגה מלמדת את היחס הנכון כלפיי אנשים ואת הפעולה הנכונה בנסיבות הרגילות של החיים...
קארמה יוגה הינה תמיד מחוברת עם המטרה של התפתחות פנימית, של שיפור פנימי.
היא עוזרת לאדם לא ליפול לשינה בתוכו באמצע ההשפעות המסובכות והמסתבכות של החיים,
במיוחד באמצע של השפעות מהפנטות של פעילות. זה עוזר לו לזכור כי לשום דבר חיצוני אין כל חשיבות.

עמוד 251
כי הכול חייב להיעשות מבלי שיהיה אכפת לך לגביי התוצאות, מבלי קארמה יוגה האדם הופך להיות ספוג
במטרות הנראות קרובות ביותר ושוכח את המטרה העיקרית. קארמה יוגה מלמדת את האדם לשנות את גורלו,
לכוון את זה ברצונו.
לפי ובהתאם לרעיון היסודי של קארמה יוגה זה מושג רק על-ידי זה שמשנים את הגישה הפנימית
של האדם כלפיי דברים וכלפיי הפעולות שלו עצמו.
אותה פעולה אפשר או ניתן לבצע אותה בצורה שונה, אותו המקרה עצמו אפשר לחיות דרכו בצורה שונה.
אם האדם משנה את גישתו כלפיי מה שקורה לו, וזה יהיה משתנה במהלך הזמן מה שישנה בצורה בלתי נמנעת את האופי של המאורעות אשר הוא פוגש בדרכו. קארמה יוגה מלמדת את האדם להבין כי כאשר זה נראה לו כי הוא עצמו הינו פועל, במציאות זה הוא לא הוא אשר פועל, אלא אבל רק כוח העובר דרכו.
קארמה יוגה טוענת ומכריזה כי האדם הוא בכלל לא מה שהוא חושב את עצמו להיות,
ומלמדת את האדם להבין כי רק במקרים נדירים מאוד הוא אמנם פועל מעצמו ובאופן עצמאי,
וכי ברוב המקרים הוא פועל רק כחלק של שלם גדול כזה או אחר.
זהו הינו צד ה"אוקאלט" של קארמה יוגה. הלימודים אשר הם הינם בנוגע לכוחות ולחוקים אשר מושלים באדם.
האדם אשר מבין את הרעיונות של קארמה יוגה חש כל הזמן כי הוא רק בורג קטן או גלגל קטן במכונה הגדולה,
וכי ההצלחה או אי ההצלחה של מה שהוא חושב שהוא עושה תלויה מעט מאוד בפעולות שלו עצמו.
מתוך לפעול ולחוש בדרך זאת,  האדם אף פעם לא יכול להיפגש עם כישלון באיזה שהוא דבר, כי הכישלון הגדול ביותר, החוסר הגדול ביותר של ההצלחה או חוסר ההצלחה הגדול ביותר עשוי להמשיך ולקדם הצלחה בתוך עבודתו הפנימית.
במאבק שלו עם עצמו, אם הוא רק מוצא את הגישה הנכונה כלפיי חוסר ההצלחה שלו.
חיים אשר נמשלים על-ידי עקרונות של קארמה יוגה שונים בצורה גדולה ורבה מחיים רגילים, בחיים הרגילים,
לא משנה מה התנאים עשויים להיות, המטרה העיקרית של האדם מורכבת מלהימנע מכול החוסר נעימויות
– מכול מה שלא נעים, להימנע מקשיים ומחוסר נוחות. עד כמה הרחק שזה אפשרי.
החיים נמשלים על-ידי העקרונות של קארמה יוגה, האדם לא מחפש להימנע מחוסר נוחות או חוסר נעימויות,
נהפוך הוא ולהיפך, הוא מקבלם בברכה, כי הם מאפשרים לו צ'אנס של להתגבר עליהם.
מנקודת המבט של קארמה יוגה, אם החיים לא מציעים כל קשיים אז זה יהיה הכרחי ונחוץ ליצור אותם בצורה מלאכותית. ולפיכך החיים אשר נפגשים איתם בתוך החיים, הינם כאלו אשר מתייחסים אליהם לא כמשהו לא נעים אשר האחד חייב לנסות להימנע ממנו, אלא אבל כתנאים מועילים מאוד בשביל המטרות של עבודה פנימית ושל התפתחות פנימית.
כאשר האדם מבין ותופש זאת ומכיר בכך וחש זאת בקביעות אז החיים עצמם הופכים להיות ה"מורה" שלו.
העיקרון הראשון של "קארמה יוגה" הינו   א י  –  ה י צ מ ד ו ת .
האדם אשר עוקב אחר השיטות של קארמה יוגה חייב לתרגל אי-היצמדות תמיד ובכול דבר.
אם לטוב או לרע, לתענוג והנאה או לסבל וכאב. אי-היצמדות משמעותה לא אומר אדישות או שוויון נפש.
אלא זה הינו סוג מסוים של הפרדה של העצמי ממה שקורה או ממה שהאדם עושה, זאת לא קרירות,
וכמו כן זאת היא לא התשוקה לסגור את עצמך החוצה מהחיים.
אלא זוהי ההכרה וההבנה והתפישה הקבועות כי כול דבר – הכול נעשה לפי חוקים מסוימים,
וכי לכול דבר בעולם יש את הגורל שלו עצמו. מנקודת מבט רגילה המעקב אחר העקרונות של קארמה יוגה מופיע כפטליות.

עמוד 252
זאת היא לא פטליות באופן של לקבל משהו אשר גזור ונגזר מראש ואשר הינו מדויק ובלתי ניתן לשנות אותו.
של הכול ללא האפשרות של איזה שהוא שינוי בכלל.
נהפוך הוא ולהיפך – קארמה יוגה מלמדת כיצד לשנות את הקארמה – כיצד להשפיע על הקארמה.
אבל, מנקודת המבט של קארמה יוגה ההשפעה הזאת היא הינה לחלוטין תהליך פנימי.
קארמה יוגה מלמדת כי האדם יכול או עשוי לשנות את האנשים ואת המאורעות סביבו על-ידי כך שהוא ישנה את הגישה שלו כלפיהם.   הרעיון של זה הינו מאוד ברור.
כל אדם מלידתו הינו מוקף על-ידי קארמה מסוימת ועל-ידי אנשים מסוימים ועל-ידי מאורעות מסוימים.
ובהתאמה עם הטבע שלו החינוך הטעמים וההרגלים הוא מאמץ גישה מוגדרת מסוימת כלפיי דברים, אנשים ומאורעות.
כל עוד הגישה שלו נותרת בלתי משתנה, אנשים, דברים ומאורעות נשארים גם כן בלתי משתנים - וזה הוא הינו בהתאמה לקארמה שלו. אם הוא לא מסופק עם הקארמה שלו, אם הוא רוצה משהו חדש ובלתי ידוע,
הוא חייב לשנות את הגישה שלו כלפיי מה שיש לו, ואז המאורעות החדשים יבואו.
קארמה יוגה היא הינה הדרך היחידה האפשרית בשביל אנשים אשר קשורים ומעורבים בחיים,
בשביל אנשים אשר או דרך לידתם או דרך כוחותיהם שלהם עצמם והקיבולת שלהם, הינם ממוקמים בראש
של קבוצות או קהילות של בני-אדם, בשביל אנשים אשר מחוברים עם ההתקדמות והקידמה של החיים ושל האנושות, בשביל אישיויות היסטוריות, בשביל אנשים אשר חייהם האישיים נראים כי הם ההבעה של החיים של עידן או אומה ותקופה.  אנשים אלו לא יכולים לשנות את עצמם בצורה נראית, הם יכולים לשנות את עצמם רק בפנימיות,
בזמן שבחיצוני הם נשארים אותו הדבר כמו קודם, אומרים את אותם הדברים ועושים את אותם הדברים.
אבל,  ל ל א  - ה י צ מ ד ו ת .
כמו שחקנים על הבמה. אחרי שהם הפכו להיות שחקנים כאלו בהתייחס לחיים שלהם, הם הופכים להיות יוגים
באמצע של הפעילות הכי מגוונת ואינטנסיבית. יכולים להיות שלווה ושקט בנשמה שלהם, מה שלא יהיו הצרות שלהם. המחשבות שלהם יכולות לעבוד ללא עיכוב מעצור ומניעה, ובצורה עצמאית מכול דבר אשר עשוי להקיף את זה.
קארמה יוגה נותנת חופש לאסיר בבית הסוהר – בכלא ולמלך בכיסאו עם כתרו.
אם הם יכולים לחוש רק כי הם שחקנים המשחקים את תפקידם ".

 

דוגמא זאת ניתנה על-מנת להראות כיצד האדם יכול לעקוב אחר הכוונות חדשות בתוך החיים וכך לחיות את חייו תחת חוקים אחרים בזמן שהוא הינו בתוך החיים. העבודה היא סדרה של הכוונות חדשות בשביל לחיות את החיים.
הכוונות אלו מגיעות ובאות ממקור רחוק, הם מגיעות ובאות מהאנושות המודעת,
מאילו אשר הינם ברמה הרחק מעל הרמה שלנו.
במושגים של האוקטאבה הצדדית של השמש,
הם מגיעות מאלו אשר השיגו את רמת הוויה ואת ההבנה והמודעות המיוצגות בצורה פיזית על-ידי השמש.
כל אלו אשר התפתחו השאירו והותירו מצבת זיכרון או תזכיר מאחוריהם בלימודים, במשלים ובהכוונות אחרות,
בשביל אלו אשר עדיין בתוך הכלא על כדור הארץ, ואלו מרכיבים את המפה ואת המצפן והתרשים
ואת ההוראות הסודיות ובמקרה שלנו את העבודה עצמה.
אם אתה עוקב אחר ההכוונות האלו – זה הוא הינו, אם אתה חושב מהרעיונות של העבודה,
אז אתה כבר לא מונע יותר על-ידי החיים, אפילו למרות כי אתה עשוי עדיין לחיות בתוך החיים.

עמוד 253
                                         
       " בירדליפ " 22 לחודש פברואר 1943
                                                שקילה פנימית ושקילה חיצונית
                                                                   מאמר – 1

בין הרבה הדברים אשר עליהם אנחנו צריכים להתבונן בתוך עצמנו ולעבוד עליהם, לפי הלימוד הזה אשר אותו אנו לומדים, ישנו המצב הפסיכולוגי אשר נקרא  ש ק י ל ה   פ נ י מ י ת.
וזה מתייחס לתהליך אשר לוקח כמות גדולה של כוח מאיתנו ללא צורך ושומר אותנו ישנים.
שקילה פנימית הינה ענף של הזדהות. כפי שאתם יודעים הלימוד של הזדהות בכול ענפיו השונים,
הוא אחת מהצורות הכי חשובות של עבודה פרקטית על עצמך. האדם אשר מזדהה עם כל דבר הינו לא יכול לזכור את עצמו. במטרה או בכדי לזכור את עצמך זה הינו הכרחי לא להזדהות.
אבל, בכדי ללמוד לא להזדהות האדם חייב קודם כל ללמוד לא להזדהות עם עצמו.
צורה אחת של הזדהות הינה שקילה פנימית ואשר יש לה כמה סוגים, וחלק הם צורות של להזדהות עם עצמך.
אחת מהצורות הכי נפוצות ואשר באות לעיתים קרובות של שקילה פנימית היא הינה לחשוב מה אחרים חושבים עלינו. וכיצד הם נוהגים בנו, ואיזו גישה הם מראים כלפינו.
האדם עשוי לחוש כי לא מעריכים אותו מספיק, וזה מענה אותו וגורם לו לחשוד באחרים,
וגורם לו להפסיד כמות עצומה של אנרגיה, ועלול לפתח בתוכו גישה עוינת וחסרת אמון.
בחיבור קרוב עם זה זאת היא צורת ההזדהות אשר נקראת לעשות חשבונות.
האדם מתחיל לחוש כי האנשים חייבים לו, כי מגיע לו טיפול טוב יותר, יותר פרסים, יותר הכרה,
והוא מוריד את כל זה לכתב בספר חשבונות פסיכולוגי – או ספר חשבונות של פסיכולוגיות,
ואשר את הדפים של זה הוא בהמשכיות מעביר מדף לדף בתודעתו ובשכלו – במיינד שלו.
ואדם כזה מתחיל לרחם על עצמו כל כך הרבה, עד כי זה עשוי להיות כמעט בלתי אפשרי לדבר איתו
לגביי איזה שהוא דבר מבלי שזה יגרום לו מייד להתייחס לכול הסבל שלו.
כל החשבונות מהסוג הזה, כל התחושות והרגשות אשר חייבים לך על-ידי אנשים אחרים וכי
"אתה לא חייב שום דבר בעצמך" הינם כך שיש להם תוצאות פסיכולוגיות מאוד גדולות להתפתחות הפנימית של האדם.
האדם בעבודה יכול לגדול רק דרך הסליחה לאחרים.
וזה הינו כי אלא אם אתה מבטל את החובות שלך אז שום דבר בתוכך לא יכול לגדול. וזה נאמר בתפילת האל :
"
סלח לנו על חובותינו כפי שאנחנו סולחים לחייבים לנו". לחוש כי חייבים לך, לחוש חובות, עוצר את הכול.
אתה מעקב ומונע את עצמך ואתה מעקב ומונע את האדם האחר. זאת היא הינה המשמעות הפנימית של ההערה של ישוע כי האדם צריך לעשות שלום עם האויב של האחד, והוא אומר :
"
מהר התרצה לאיש ריבך בעודך בדרך איתו, פן יסגיר אותך איש ריבך לשוטר והושלכת אל בית הכלא ;
אמן אני אומר לך , לא תצא משם עד כי שילמת את הפרוטה האחרונה
" (מתיו 5 פס'25 )

 

עמוד 254
אם אתה הולך לתבוע באופן פסיכולוגי כל פאונד של בשר או כל פרוטה מהאדם אשר חייב לך – זה הוא כי אם אתה הולך לגרום לכולם להתנצל ולעשות פיצויים וכפרות ולאכול את העפר, אז אתה תהיה תחת החוק המחייב והתובע אשר ישוע מזהיר אותך לברוח ממנו. אתה תשים את עצמך בכלא – וזה הינו תחת חוקים לא הכרחיים – ואתה לא תצא החוצה,
עד אשר תשלם מצידך בשביל כל הפגמים והליקויים והטעויות שלך.
אבל, ישנו חוק של רחמים – וזה הוא הינו של השפעה גבוהה יותר מאשר החוק המילולי של עין תחת עין ואשר זה הינו החוק של אנשי האלימות, וזאת היא הדוגמא של "לשים את עצמך תחת השפעות חדשות",
ואשר מגיעות ובאות במורד קרן הבריאה, אתה חייב להתנהג באופן שונה,
לקחת את הכול בצורה שונה – וזה הוא הינו ,  ע ב ו ד ה .
אתה חייב לשים את עצמך קודם כל וראשית תחת ההשפעות של העבודה ולנסות לציית להם.
וזה אומר כי אתה חייב לשמוע ולעשות את העבודה.
בעבודה, רגשות שליליים, שקילה פנימית, לעשות חשבונות, לחוש אלימות, קנאה, וכד'.
לא מעודדים אותם. עכשיו באם אתה עושה חשבונות פנימיים אז אתה חש תמיד כי מישהו חייב לך,
ותנסה לחשוב מהי המשמעות של זה בתוך עצמך, ואז לבסוף תנסה לעשות את מה שהעבודה אומרת – כלומר להפריד.
ואל תדמיין כי זה ממש קל. העבודה משמעותה  ע ב ו ד ה – עבודה קשה על עצמך.
זכור כי העבודה הזאת היא בשביל אלו אשר באמת רוצים לעבוד ולשנות את עצמם.
זה לא בשביל אלו אשר רוצים לשנות את העולם.
אנו מגיעים ובאים עכשיו לתיאור מלא יותר של צורה אחת של שקילה פנימית,
אבל אתה חייב להבין כי אתה חייב להתבונן בצורה הזאת "בתוך עצמך".
אף אחד לא יכול לעבוד על עצמו מבלי שהוא מתבונן על מה שהעבודה אומרת לו להתבונן בתוך עצמו,
ולראות מהו זה אשר צריך לעבוד עליו. אתה חייב לביות יכול לתפוש את המצב הפנימי שלך בכול זמן מסוים,
המופרד ובנפרד ונבדל מהגוף הפיזי החיצוני שלך ומה שזה עושה או מה שהוא (הגוף) עושה.
בפעם בה אנשים יכולים להבדיל בין ההופעה הפיזית שלהם והמצב הפנימי שלהם אז הם יכולים להתחיל לעבוד.
הם רואים כי יש להם גוף אשר מציית לפקודות, ופסיכולוגיה.  העבודה הינה לגביי מה שהאדם הינו פסיכולוגית.
הבה נדבר היום על האספקט הזה של האדם אשר נקרא בעבודה "לשיר את השיר שלך"
זוהי הינה שירה פסיכולוגית ולא פיזית, וזה מבוסס על שקילה פנימית ולעשות חשבונות פנימיים,
וזה הינו לחוש מה שחייבים לך ולשום את זה בזיכרון שלך. כולם יש להם איזה שיר לשיר בהתייחס לזה.
באם אתה באמת רוצה לדעת איזה סוג של חשבונות פנימיים עשית בכול חייך, תתחיל להבחין ב "שירים שאתה שר",
כאשר אדם בעבודה נקרא " זמר טוב" זה מתייחס לשירים אשר הוא או היא שרים.
לפעמים אנשים שרים את השיר שלהם ללא כל עידוד ולפעמים אחרי כמה כוסות של יין הם מתחילים לשיר בפתיחות.
הם שרים לגביי כמה נהגו בהם בצורה רעה, ולגביי איך אף פעם לא היה להם צ'אנס אמתי, ולגביי תהילות העבר שלהם, ולגביי איך אף אחד לא הבין את הקשיים שלהם, לגביי איך הם התחתנו בצורה שגויה, לגביי איך ההורים שלהם לא הבינו אותם, על איך שהם באמת ממש נחמדים, ולגביי איך לא העריכו אותם ולא הבינו אותם וכן הלאה.
וכול המשמעות של זה הינה איך צריך להאשים את כולם מלבד את עצמם.
כל זה  לעשות "חשבונות פנימיים" או במקום זאת זוהי התוצאה של לעשות חשבונות.
זוהי צורה אחת של לעשות חשבונות פנימיים.

עמוד 255
עכשיו, למה אתה חושב כי זה הינו הכרחי ונחוץ בעבודה להיפטר עד כמה שאפשר משירים, למה זה הכרחי להבחין בהם, להרעיב אותם, לדחוף אותם החוצה, החוצה ממיקום מרכזי בחיים של האחד,
עד אשר הם ישירו רק במקרים נדירים ובקול רפה ואולי לבסוף אף פעם ?
הם עושים אותך נכה בפנים. הם לוקחים אנרגיה. אתה מחייך – בגבורה. אתם כולכם יודעים ומכירים את חיוך הגבורה הזה – וזה הכול שקרים. זמר טוב בעבודה לא יכול להגיע מעבר לעצמו. הוא הקורבן של עשיית החשבונות שלו עצמו.
מיד כאשר איזה שהוא דבר נהיה קשה הוא מתחיל לשיר, זה עוצר אותו : הוא לא יכול לגדול.
הוא אולי מתחיל לבכות ולהתייפח, הוא לא יכול לשנות את רמת ההוויה שלו,
הוא לא יכול להגיע להיות מעבר למה שהוא הינו – כלומר נכה על-ידי שירים עצובים. זהו הינו סימן של הוויה.
הוויה הינה מה שאתה הנך, וכדי לשנות הוויה, האחד חייב לא להיות מה שהאחד הוא.
ובמקום לעבוד על עצמו באיזה שהיא סיטואציה קשה. הוא מתחיל מיד לשיר, אולי בצורה מאד נחמדה ושקטה.
אם מעבירים עליו ביקורת או מדברים אליו בחדות אז הוא מתחיל לרחם על עצמו או מתרעם, וחש כי לא מבינים אותו
וכך הלאה. ואז הוא מתחיל לשיר, או ברכות לעצמו או לאחרים ובמיוחד לאנשים אשר יקשיבו לו – או שזה עשוי להיות לה, למישהי. לעיתים קרובות האדם מתחבר עם מישהו נוסף רק כי זה קל לו לשיר את השיר שלו אליה או אליו.
ואם האחרון פתאום אומר לו בכול כך הרבה מילים " ת ש ת ו ק " הוא או היא נפגעים כל כך עמוק,
שהוא הולך לחפש חבר אחר – אדם אשר באמת יבין אותו או אותה כפי שמביעים זאת – כאילו מישהו יכול להבין אדם אחר פשוט ככה "אם רק" בשביל להבין את האחר האחד חייב קודם כל להבין את עצמו, וזה מתחיל רק אחרי עבודה ארוכה
על עצמך, ובתפישת מבטים חטופים לגביי איך האחד באמת הינו, זמר טוב לחלוטין לא מבין את עצמו.
הוא מעדיף לשיר את השיר שהוא לא מובן וככה הוא חולם על עולם נפלא ואשר בו הכול מאורגן ככה שהוא יהיה הדמות המרכזית בו. וגישה זאת וחלומות אלו יוצרים חולשה ובעובדה מחלה פסיכולוגית אמתית, ואשר בעבורה האדם עשוי להצטרך לשלם בכול החיים שלו – בכול חייו השלמים ובכול דרך חייו כולה.
הוא עשה כפי שזה היה ונתן לחיים להתגבר עליו. אבל אתה חייב להבין לתפוש ולהכיר בכך, כי זה לא רק מיושם לאנשים אשר לא עושים כל מאמצים או לאנשים אשר לא התאימו את עצמם, זה מיושם ומתאים גם כן לאנשים אשר כן ואמנם עושים מאמצים רגילים וכי הם עדיין חולים באופן הזה,
כי הם חשים שהחיים חייבים להם דברים אשר הם אף פעם לא השיגו.
הם חשים כי הם אמורים להיות שמחים יותר והם חושבים כי זה נראה כי אנשים לעיתים קרובות שמחים יותר.
ואיזה שהם אחרים חושבים את אותו הדבר עליהם. ולמרות כי הם לא שרים את השירים שלהם בפתיחות אז השירים ממשיכים בשקט ובסודיות. הם חשים עצב פנימי, תחושה של מונוטוניות, סוג של עייפות פנימית ותסכול אשר סביבם המחשבות מתקבצות. זה לגביי וסביב "השירים הפנימיים הסודיים האלו" אשר עליהם אני רוצה לדבר הערב,
כי גם הם עומדים בדרכו של האחד. ורק התבוננות עצמית עמוקה תגלה ותחשוף אותם,
כל התבוננות עצמית היא כדי לאפשר אור פנימה – לעצמך.
שום דבר לא יכול להשתנות בתוכנו אלא אם כן זה מובא לתוך האור של התבוננות עצמית – וזהו הינו לתוך אור המודעות.
וכול התבוננות עצמית זה לגרום לנו להיות יותר מודעים למה שקורה בתוכנו,

עמוד 246
אתה יודע כי הנך צריך להתבונן בעצמך כאשר הנך לבד, ממש באותה המידה כפי שכאשר אתם עם אנשים, התבוננות עצמית הינה תשומת לב פנימית. ואל תחשוב כי כאשר אתה לבד אז אין כל צורך לתשומת לב פנימית.
כאשר אתה לבד אז מגיעים ובאים קדימה ממש 'אניים' שונים וצורות שונות של דמיון, מחשבות שונות ומצבי רוח שונים. אתה חייב לא לחשוב כי אתה בהכרח בחברה טובה כאשר אתה לבד. אתה יכול להיות בקלות החברה הגרועה ביותר
ועדיין אפילו לא לחשוב על להתבונן איפה והיכן אתה נמצא בתוך עצמך. ואיזה חברה אתה שומר בתוך עצמך.
ה 'אניים' הכי מסוכנים והכי נגטיביים שלך עלולים להגיע ולבוא קדימה כאשר אתה לבד.
אתה עלול שיהיו לך שירים ממש כתובים היטב אשר באים ומגיעים רק כאשר אתה ממש לבד – כאשר אתה חש כי אף אחד לא מסתכל. כן, אבל אתה חייב להסתכל.
אתה חייב אף פעם לא לחוש כי אף אחד לא מתסכל, בפשטות בגלל שהדלת סגורה.
אתה חייב אף פעם לא לחוש כי אתה יכול לרצות ולספק את עצמך באניים הכי נגטיביים שלך רק בגלל שאתה לבד,
וכי לפיכך אתה יכול להתנהג איך שאתה רוצה בתוך עצמך. אתה חייב לעבוד ולטפח רעיון ממש חדש של האפשרויות שלך לעצמך בהתייחס לזה. לחשוב כי אתה יכול ללכת לישון בתוך עצמך רק בגלל שאין שמה אף אחד וכי אתה יכול ליהנות מכול הדיבור  הנגטיבי הפנימי שלך, ומהסיבה הזאת, זה שלא תהיה לך כל תפישה ראויה של מהי המשמעות של העבודה הזאת, וזה אומר כי אין לך כל כנות פנימית בתור הדבר הראשון אשר הינו חיוני.
בחיים אנחנו שומרים על ההופעות החיצוניות, אבל בעבודה המקרה הינו ממש שונה.
כי זה לגביי מה שקורה בתוכך – בתוך עצמך – במחשבותייך ובתחושותייך וברגשותייך.
על-יד "עבודה פנימית" על עצמנו כאשר אנחנו לבד, אנו יכולים לעיתים קרובות לשנות סיטואציה חיצונית שלמה,
אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה ללא כנות פנימית.
ולהתבונן באלו 'אניים' בתוכנו משקרים ומעוותים דברים. אנחנו עשויים לעשות מטרה כמו לא להיות נגטיביים עם אנשים מסוימים, אבל אם אנחנו לבד אז אנחנו נותנים ל 'אניים' הנגטיביים מה שבא להם ולא עושים כל מאמץ לא להזדהות איתם.
אז אנחנו לא עובדים בכנות, ואנחנו יכולים לפיכך לבטל שבוע של עבודה בכמה דקות.
אם אנחנו לא הולכים עם 'אניים' נגטיביים בציבור אלא מספקים ומתמכרים אליהם בפרטיות,
אז מה אנחנו חושבים שאנחנו עושים ? אנחנו לבטח לא התחלנו להבין מהי המשמעות של העבודה.
אנחנו חייבים להתעסק ולטפל באדם אשר איתו אנו עובדים, כמה שיותר בזהירות וכמה שיותר במודע בתוך רגשותינו, מחשבותינו ותחושותינו הפנימיות, כפי שאנחנו עושים באופן חיצוני מתוך נימוסים והליכות או מתוך דרכי הנימוס.
אם אנחנו לא יכולים לראות מהי המשמעות של זה, אז אנו לא רואים מהי הינה המשמעות של התבוננות עצמית.
במקרה אחד ישבתי עם אוספנסקי והיינו בשקט, הוא הסתכל עליי בחיוך ושאל אותי למה אני כל כך עצוב, ואני אמרתי :
"כי אני לא יודע מה הייתי" והוא אמר : "זה הרגל , אתה מקשיב לכמה 'אניים' אשר שרים איזה שהוא שיר רחוק ועצוב, אולי שיר ללא מילים או מילים אשר שכחת, נסה להתבונן בזה. זה לוקח ממך כוח וזה ממש חסר ערך".
והוא הוסיף : "זאת היא דוגמא של הירח אוכל אותך". ואני נותן את זה כדוגמא למה שאני קורא בפרשנות זאת  :
"שירים סודיים פנימיים".
אנחנו יודעים כי העבודה מדברת לפעמים על קורבן וקורבנות, וכי אנחנו חייבים להקריב משהו כדי ובמטרה לקבל משהו. אז מה העבודה אומרת כי אנחנו חייבים להקריב קודם כל ? היא אומרת כי אנחנו חייבים
להקריב את הסבל שלנו.
אנחנו מביעים לעיתים קרובות את הסבל שלנו בשירים שוטפים וכול אלו שהם לא רהוטים ושוטפים.

עמוד 257
אני קורא כאן לתשומת לב לשירים הפנימיים האלו אשר אינם רהוטים ושוטפים ואשר אנחנו צריכים לנסות להתבונן בהם ואשר יכולים לגרום לנו בקלות לאבד כוח מבלי שאנחנו יודעים מה קורה.
הם הינם כפי שזה הינו, יחסים פרטיים עצובים קטנים ומוזרים אשר יש לנו עם עצמנו,
ואשר עדיין גונבים כוח מאיתנו ואשר אנחנו עדיין לא מבחינים בהם בגלל שהם הרגלים.

                            

                                                             " בירדליפ " 1 לחודש מרץ 1943
                                                       שקילה פנימית ושקילה חיצונית
                                                                        מאמר – 2

כמה שאתה עושה יותר דרישות, ככה יהיו לך יותר דרישות פנימיות, ואתה תמיד תהיה מאוכזב ותחוש ותרגיש כי מישהו אחר הינו אשם. אנשים עושים הרבה דרישות, ועושים לעצמם את החיים מאוד קשים.
שום דבר לא נכון – הם לא מוקפים על-יד האנשים הנכונים, הם לא נוהגים בהם כראוי וכך הלאה.
בעבודה הזאת אנחנו חייבים לחוש בהדרגתיות את הכלומיות שלנו עצמנו על-ידי התבוננות.
ההיפך משקילה פנימית הינה שקילה חיצונית. שקילה חיצונית הינה לחשוב על אחרים.
זה אחד מהדברים הבודדים בעבודה אשר ממש אומרים לנו לעשות.
אומרים לנו לא לשקול בפנים וכי שלא יהיו לנו רגשות שליליים וכר הלאה.
אבל, אומרים לנו לשקול בצורה חיצונית ממש כפי שאומרים לנו לזכור את עצמנו.
כאשר אנחנו במצב של שקילה פנימית (וזה הינו המצב הרגיל שלו) אנחנו באמת חושבים רק על עצמנו.
אנחנו מתייחסים לעצמנו כמרכז היקום. כמו קופירניקוס,
 אנחנו חייבים להבין ולתפוש כי אנחנו לא מרכז היקום – אנחנו איננו מרכז היקום !!
לשקול בצורה פנימית נותן לנו רק רגשות עצמיים, וכפי שאלו גדלים האופי הופך להיות יותר סגור בפנים
ואנחנו כלואים בתוכו או בתוכנו (כמו כלואים בתוך מוסד סגור בגלל נכות פיזית או מנטאלית)
אתם בטח מכירים אנשים, אשר אליהם אתם לא יכולים לדבר לרגע מבלי שהם יתחילו להגיד לכם איזה בעיות יש להם ואיזה חיים קשים הם חיים וכך הלאה.
אנשים כאלו הם הינם הרוסים (גם מקולקלים ומושחתים בתרגום חופשי) הם מתים.
אתה יודע כי העבודה אומרת כי זה רגשות שליליים אשר מושלים בעולם.
ולא סקס או כוח.
רק תחשבו כמה הרבה אנשים הינם הרוסים לחלוטין על-ידי כך שבקביעות וכול הזמן הם מתמכרים לרגשות שליליים.
שקילה פנימית הינה ענף של הזדהות. זה מחובר קרוב עם מצבים נגטיביים בתוכנו.
אתה חייב לא לחשוב כי ההיפך לשקילה פנימית מורכב מצחוק רועם וחזק
וממנהגים אופטימיסטיים או התנהגות אופטימיסטית ולבבית. זוהי לא שקילה פנימית.

                                                                         *            *             *

עמוד 258
אני אצטט עכשיו את אוספנסקי ואת אשר אמר פעם על שקילה חיצונית :
" ההיפך משקילה פנימית ומה שבחלקו הינו אמצעים של להילחם כנגד זה, הינו "שקילה חיצונית".
שקילה חיצונית מבוססת על יחסים שונים לחלוטין כלפיי אנשים מאשר שקילה פנימית.
זה סיגול או הסתגלות כלפיי אנשים, להבנה שלהם ולדרישות שלהם על-ידי שקילה באופן חיצוני האדם עושה את זה
אשר עושה את החיים קלים בשביל אחרים ולעצמו. שקילה חיצונית דורשת ידע של האדם, הבנה של הטעמים שלהם, הרגליהם ואמונותיהם התפלות. ובאותו הזמן, שקילה חיצונית דורשת כוח גדול על עצמך, שליטה גדולה על עצמך.
לעיתים מאוד קרובות האדם משתוקק לא להביע או להראות לאדם אחר נוסף מה הוא באמת חושב עליו או חושב לגביו. אבל, אם הוא אדם חלש הוא כמובן יפנה דרך ויגיד מה הוא באמת חושב עליו או חש לגביו.
אבל, אם האדם חלש הוא כמובן יפנה את הדרך ויגיד מה הוא באמת חושב ואחר כך הוא יצדיק את עצמו
ויגיד כי הוא לא רצה לשקר ולא רצה להעמיד פנים אלא אבל זה בגלל שהוא רצה להיות כנה.
ואז, הוא משכנע את עצמו כי זאת הייתה אשמתו של האדם האחר.
הוא באמת רצה לשקול אותו בצורה חיצונית, ואפילו לפנות לו את הדרך ולא לריב וכך הלאה.
אבל האדם האחר בכלל לא רצה לשקול אותו, אז ככה שום דבר לא יכול להיעשות איתו. וזה קורה לעיתים מאוד קרובות
בהן האדם מתחיל עם ברכה ומסיים עם קללה. הוא מתחיל על-ידי כך שהוא מתחיל לשקול חיצונית,
ואחר כך מאשים אנשים אחרים בכך שהם לא שוקלים אותו באופן חיצוני,
וזאת היא הינה דוגמא של איך וכיצד שקילה חיצונית עוברת לתוך שקילה פנימית.
אבל, אם האדם באמת זוכר את עצמו, הוא מבין כי האדם האחר הינו  מ כ ו נ ה  ממש בדיוק כמו שהוא בעצמו,
ואז הוא ייכנס לתוך המקום שלו, הוא ישים את עצמו במקום שלו,
והוא יהיה באמת יכול להבין ולחוש את מה שהאדם האחר חושב וחש.
אם הוא יכול לעשות זאת אז העבודה שלו יכולה להיות יותר קלה בשבילו.
אבל, אם האדם ניגש לאדם אחר עם הדרישות שלו עצמו אז שום דבר מלבד שקילה פנימית חדשה
לא יכול אי פעם להיות מושג מכך.
שקילה חיצונית נכונה הינה מאוד חשובה בעבודה, וזה קורה לעיתים קרובות כי אנשים אשר מבינים היטב את ההכרח
של שקילה חיצונית בחיים, לא מבינים את ההכרח של שקילה חיצונית בתוך העבודה.
אבל אם הם אפילו מדמיינים כי רק בגלל שהם בתוך העבודה יש להם זכות לא לשקול אחרים,
היכן שבמציאות בתוך העבודה, בשביל עבודה מוצלחת ומצליחה של האדם נדרשת שקילה חיצונית פי עשר-10
והיא פי עשר-10 יותר הכרחית מאשר בתוך החיים.
כי רק שקילה חיצונית מצידו מראה את ההערכה שלו לעבודה ואת ההבנה שלו של העבודה
- וההצלחה בתוך העבודה היא הינה תמיד באופן פרופורציונאלי להערכה ולהבנה של זה.
זכור כי העבודה לא יכולה להתחיל ולא יכולה להמשיך על רמה נמוכה יותר מזאת של החיים הרגילים וזה הוא כי זה חייב להתחיל ברמה של
בעל בית טוב, וזה עיקרון מאוד חשוב ואשר מתוך סיבות כאלו ואחרות שוכחים אותו בדרך כלל,
אנשים חייבים להתנהג כבעלי בית טובים ".
                                                              *                       *                     *
בעבודה שקילה חיצונית הינה יותר הכרחית מאשר בחיים. זה לא עושה "רגשות עצמיים" אלא "רגשות של אחרים"  
האחד השני * של העבודה, עובד או בעבודה עם צמידות עם אחרים ומביא פנימה את ההכרח של שקילה חיצונית,
של לשים את עצמנו בתוך מקומו של אדם אחר.

האחד השני * - האחד הראשון : עבודה עם עצמך,   האחד השני : עבודה עם אחרים,  האחד השלישי : עבודה למען העבודה.

 

עמוד 259

בלהבין ולתפוש ולהכיר בקשיים של אנשים אחרים, בתרגול של שקילה חיצונית, זה הכרחי לתפוש ולהבין כי אנשים אחרים הינם מראות של עצמנו או ראי של עצמנו. אם לקחת אלבום של תמונות טובות של עצמך דרך התבוננות עצמית ארוכה, אז אתה לא תצטרך להסתכל הרחק בזה כדי למצוא בתוך עצמך את מה שאתה מתנגד לו כל כך הרבה באדם אחר, ואז אתה תהיה יכול לשים את עצמך במקומו של האדם האחר, ולהבין ולתפוש ולהכיר בכך כי יש לו גם כן את הדבר הזה אשר אתה הבחנת בו בתוך עצמך, וכי יש לו את הקשיים הפנימיים שלו בדיוק באותה המידה כפי שיש לך.
שקילה חיצונית אפשר לתרגל אותה כאשר אתה לבד.
אתן לך דוגמא אחת : תעבור בזהירות על מה שאמרת למישהו ותשים את עצמך במקומו על-ידי כך
שתדמה אותו אומר לך את אותם הדברים ומשתמש באותה האינטונציה.
שקילה חיצונית היא הינה רחבה ומגוונת בטווח שלה כפי שהשקילה הפנימית.
לא יכולה להיות התפתחות נכונה של המרכז הרגשי ללא התרגול של שקילה חיצונית : ההערכה של העבודה הזאת, והתרגול של שקילה חיצונית מפתחים מרכז רגשי. כמה שאתה מעריך את העבודה הזאת יותר ככה פחות האישיות המזויפת יכולה למשול בך, ופחות גאווה יכולה להיות לך, וככול שאתה תשקול יותר חיצונית ככה אתה תחשוב את עצמך פחות ופחות חשוב.
                                                                       *             *             *
בעבודה כזאת אין דבר כזה כגון להעמיד פנים שאתה עושה טוב כאשר אתה באמת מאחל רע,
אין לזה ערך להעמיד פנים כי אתה נחמד לאנשים אחרים כאשר אתה שונא אותם בליבך.
כל העבודה הזאת תלויה בכנות פנימית.
שקילה חיצונית היא לא צביעות, זה לא "מעשים טובים" אלא אבל זאת היא הינה שאלה של גישה פנימית.
זכור כי כאשר אתה מוצא בתוך עצמך את אותם הדברים אשר בהם אתה מאשים מישהו אחר,
יש לזה את האפקט הקסום של לבטל לחלוטין את כל הדבר.
זאת היא הינה  ס ל י ח ה  אמתית.
אתה יודע כי המצב הטבעי שלנו זה להיות מופתעים מאוד שיש איזה שהוא דבר שגוי עם עצמנו.
כמובן כי אנחנו מאשימים את עצמנו לעיתים קרובות כפי שזה הינו. אנחנו אומרים לדוגמא :
"כן, אני חושש כי זה היה מאוד באשמתי המקרה הזה". "כן, כמובן שזה היית אתה" אומר האדם האחר.
והאם אתה לא נחרד ? למה אתה תהיה פגוע ונעלב וכואב בבת אחת ? כול זה הינו בגלל שזה מאוד קשה לחשוב
כי איזה שהוא דבר הינו שגוי איתנו וכי זה הכול חלק מהשינה אשר אנו בתוכה.
השינה העמוקה אשר מכסה את כל האנושות.
עכשיו התבוננות עצמית הינה מאוד חמורה והופכת להיות יותר חמורה ואם זה נעשה בכנות זה יכאב.
אבל זה נותן ומאפשר לאור להגיע פנימה וזה עוצר את כל הסוגים של העשבים השוטים והדוחים המפריעים מלגדול בפנים, ובניהם כל הגדילה המוזרה הזאת בגלל שקילה פנימית ורחמים עצמיים ושירת שירים.
ואז לבסוף אנחנו מתחילים לראות מהי המשמעות של זה שהאדם חייב להבין ולתפוש כי הוא שום דבר לפני
שהוא יכול לצפות להיות משהו.
                                                                *                  *                    *
בהתייחס לצורה הזאת של שקילה פנימית ואשר מבוססת בתחושה כי החיים רימו אותך וכי אתה אמור להיות בסיטואציה שונה, אתה חייב לזכור כי העבודה אומרת מאוד באמפטיות

עמוד 260
כי כולם מתחילים מהיכן שהם אמורים להיות,
היא אומרת כי התנאים אשר תחתם אתה פוגש את העבודה הזאת הינם התנאים הנכונים בשבילך.
שום דבר הוא לא יותר אבסורדי מאשר לחשוב כי החיים של האחד בוזבזו בעבודה הזאת.

זה הינו לא בלתי רגיל כי לאנשים יש דעות צרות מאוד באשר לאיך החיים האלו היו אמורים להיות,
יש להם כפי שזה הוא הינו, מרשם אחד או שניים בשביל החיים, ובאם החיים של האדם לא מתאימים למרשמים האלו,
אז מתייחסים אליהם כמבוזבזים ומחוסרי ערך.
ועם נקודת מבט וראות כגון זאת האדם עשוי לשקול פנימה בשקילה פנימית הרבה מאוד ולחוש כי הכול נגדו.
אפילו אלוהים וכול היקום, וזה בפשטות בגלל שהוא לא לוקח את החיים שלו בדרך הנכונה.
הוא עושה דרישות אשר אי אפשר לספק אותן. הוא כמו אדם אשר הולך לחנות המכולת ומבקש מגבעת - כובע צילינדר והוא לא לוקח את מה שיש למכור לו. הכוחות של ההפנוט אשר שומרים את האדם ישן הינם אותו הדבר לכולם.
אם התעוררות הינה מטרתך אז מה שלא יהיו הנסיבות שלך, זה לא אמור לשנות לך או לגרום עבורך כל הבדל.
אלא אם כן אולי בגלל שהעבודה נמנעת ממך בכוח.
אתה שמעת את הקטע על קארמה יוגה אשר הקריאו לפני שבוע – שבועיים, שום ניסוח טוב יותר לא נעשה עד כמה שאני יודע לגביי איך להימנע משקילה פנימית בקשר עם הנסיבות הרגילות של החיים שלך.
מאחר ושקילה פנימית הינה צורה של הזדהות.
אתה תתפוש ותבין ותכיר בכך שהתרגול של אי- הזדהות אשר אוספנסקי התווה ורשם במושגים של המילה
 "היבדלות וניתוק" זה המרפא בשביל שקילה פנימית.
אם אתה תופש ומבין ומכיר בכך ששקילה פנימית יכולה להפוך להיות מחלה אמתית ויכולה להרוס אותך
ואם אתה יכול לראותה בפעולתה ובעבודה בתוך עצמך, אז אתה תעשה את כל אשר בכוחך כדי לברוח מזה.
זה לא טוב להגיד לדוגמא: "הו, הוא וההוא אין להם כל מושג איך החיים הם הינם בשביל אדם כמוני"
זה רק יגדיל ויגביר את השקילה הפנימית בתוך עצמך ואשר צריך לעצור אותה כי אחרת היא תגדל ותגדל ותגדל,
וזה יפיץ אש על כל מה שצעיר וגדל בתוכך.
אל תשאל מהי הרפואה או התרופה לשקילה פנימית בבקשה, אתה חייב ללמוד את זה בתוך עצמך וללמוד איזה נזק זה עושה לך, ומזה להשיג תשוקה אמתית לשחרר את עצמך מזה.
אתה חייב וצריך לראות את זה קודם כל בתוך עצמך ואז אתה צריך לקחת את זה ברצינות,

בצמידות עם כל הדברים האחרים אשר אומרים אותם לך לתרגל בעבודה הזאת.
כי כל העבודה השלמה הינה הכרחית. היישום של כל החלקים של העבודה הינם הכרחיים.
כי העבודה השלמה היא הינה אורגניזם חי.

עמוד 261
                                                   
           "בירדליפ" 8 לחודש מרץ 1943
                                                       שקילה פנימית ושקילה חיצונית
                                                                          מאמר – 3

בפעם האחרונה אנחנו דיברנו על ההכרח של שקילה חיצונית בתוך העבודה.
שקילה חיצונית חייבת להתחיל מההתחלה של העבודה, עד כמה שלאדם יש יכולת לזה.
אדם אשר הינו מרוכז בעצמו – וזה הינו אשר חושב רק על עצמו או עצמה ועל אחרים רק בסימוכין לעצמו או לעצמה
– לא יכול ללכת רחוק או להמשיך הרחק. אדם כגון זה עובד רק לאורך הקו הראשון של העבודה,
וזה הינו הקו של העבודה עם עצמך.
וזה רק במידה מאוד מוגבלת. הקו השני של העבודה צריך לעסוק עם אנשים אחרים ועם הגישה של האחד אליהם,
וזה דורש גם כן עבודה עם עצמך, וזה רק במידה מאוד מוגבלת.
הקו השני של העבודה צריך לעסוק עם אנשים אחרים ועם הגישה של האחד אליהם, וזה דורש גם כן עבודה על עצמך.
ואין זה אומר כי אתה חייב לשאת את המניפסטציות הלא נעימות של אחרים.
- וזכור כי הם חייבים לשאת את שלך – אלא במקום זה, זה אומר – התרגול של שקילה חיצונית באופן כללי.
לכולם יש פחות או יותר דרך מקובעת בה הם לוקחים אנשים אחרים וזה בגלל גישות ובלמי זעזועים,
אנחנו רואים אחרים דרך הגישות שלנו ובלמי הזעזועים שלנו. באופן בו אנחנו לא מחבבים או אוהבים אנשים אחרים, באופן אינסטינקטיבי אנחנו עוינים. 
אני זוכר כי
גורדייף אמר פעם : "כי כאשר אנחנו עוברים את מישהו בשביל אז אנחנו נוטים למתוח את שרירנו" .
אתם יודעים כי זה נאמר שאנחנו לא אמורים להעמיד פנים כי אנחנו אוהבים אנשים אחרים,
אבל זה לנסות לעבוד על חוסר חיבה וחוסר אהבה.
חוסר חיבה וחוסר אהבה גדל מאוד מוקדם, אתה לא יכול לשקול חיצונית אדם אחר נוסף, אם אתה מזין רק חוסר חיבה.
כולם מתפצלים בקלות לחיבה ואי-חיבה או ללאהוב ולא לאהוב, וביחסים חוסר החיבובים חייבים שלא יאפשרו להם לגדול בצורה מכאנית. על-ידי התבוננות עצמית אנחנו מבחינים כי יש לנו שני-2 זיכרונות בשביל האדם,
כאשר אנחנו נגטיבים אנחנו זוכרים רק דברים לא נעימים וכאשר אנחנו לא נגטיבים אז אנחנו שוכחים אותם.
יש לנו איזה שהוא רעיון של מה זה אומר נוהג או טיפול פייר או צודק ביחס להתנהגות חיצונית,
אבל אנחנו צריכים וחייבים להיות בצדק ופייר בתוך עצמנו כלפיי אחרים וזה באמת הינו עבודה על עצמנו,
ואשר לוקחת את הצורה של שקילה חיצונית.
התקבצות, אשכול או צביר של מחשבות ותחושות ורגשות לא נעימים לגביי אדם אחר, ואשר אתה אפשרת להם להיכנס למודע ומרצון ואשר יכולים להתחיל לגדול, זה בשביל שניהם, לטובתך ולמען עצמך ולאדם האחר כי משהו חייב להיעשות – וזה הינו כי אתה חייב לעבוד על עצמך כדי לנטרל כפי שזה הוא הינו, את החומר העוצמתי והלא נעים הזה בתוכך.
כל האינטליגנציה שלך והכנות וזיכרון העבודה יידרשו כדי לנטרל את הרעל הזה, כך שאתה תוכל פעם אחת נוספת לנהוג באדם האחר בצורה של פייר בתוך עצמך. אתה תצטרך לשים את עצמך במקומו של האדם האחר,
אתה תצטרך לזרוק או לנטוש ולעזוב את כל ההצדקה העצמית. ומעל לכול אתה תצטרך לזכור את מה שהתבוננת בו
בתוך עצמך, וכמו מה אתה, לפני שאתה תבקר ותשפוט כל כך בקלות את האדם האחר הזה.
מצד שני אתה לא צריך לעשות זאת. אתה יכול בפשטות לשקול בפנים, אתה יכול לעשות חשבונות – ולהגיד לעצמך כי האדם האחר הינו טועה וכי לא נהגו בך כראוי, שחייבים לך, וכי האדם האחר הינו בחוב או חייב לך – הוא בחוב אלייך.

עמוד 262
כל זה הינו בסיס לכול כך הרבה יחסים בחיים. הבסיס הינו שקילה פנימית, האם הבחנת גם כן כי ביחסים בין שני-2 אנשים, אחד מהם שוקל מעט יותר בצורה חיצונית, והאחד לעיתים קרובות שוקל רק בצורה חיצונית ומתלונן על הכול.
בעבודה שקילה חיצונית חייבת ללכת יותר עמוק מאשר בחיים. זה באמת שייך לטיהור של המרכז הרגשי.
אחת מהמטרות הגדולות של העבודה הזאת זה לעורר את המרכז הרגשי ואשר הינו מסומם עם רגשות שליליים
וכול הרגשות הקטנים של העצמי, של יוהרה ויהירות עצמית וכד'.
שקילה חיצונית (באופן של העבודה) דורשת מאמצים מודעים בזמן ששקילה פנימית הינה מכאנית – וזה הינו כי זה לא דורש כל מאמץ וממשיך הלאה בעצמו. וזה גדל בעצמו ממש כפי שעושים רגשות שליליים.
בעבודה שקילה חיצונית לא נובעת מהמוטיבים של החיים, וזה למה זה דורש מאמץ מודע.
אתה חייב לשקול אנשים אשר בחיים, אתה קרוב לוודאי לא תחשוב אפילו לא לרגע לשקול אותם.
זה הינו הסוג הזה של שקילה חיצונית אשר יכול לשנות את רמת ההוויה.
הבה ניקח אדם אשר מתרגל שקילה חיצונית בחיים – לדוגמא למשל, ראש המלצרים, הוא אולי הינו מאוד פיקח והוא מבחין במה שאנשים אוהבים, מה הינם המוזרויות שלהם, למה הם מצפים ממנו, איזה סוג של דברים מרגיזים אותם,
איזה אוכל הם מעדיפים וכך הלאה. הוא מספק את היצרים של אחרים ותאוותיהם לכול זה.
וכמו 'סנט פול' הוא הינו "כל הדברים לכול האנשים" אבל לא מאותם מוטיבים, הוא אינטליגנטי מספיק כדי להתאים את עצמו לדרישות של אנשים, הוא שם את עצמו החוצה לטובתם של אחרים והוא מלא טקט ומתבונן וערני, דרוך ושם לב,
הוא מצניע את עצמו וכן הלאה. אבל, הוא עושה את כל זה כי הוא משחק משחק, וממש צודק, הוא אינטליגנטי.
אבל, בעבודה המקרה הינו שונה.
שקילה חיצונית מנקודת המבט של החיים היא לא אותו הדבר כמו שקילה חיצונית מנקודת המבט של העבודה.
באותו הזמן, האדם אשר יודע מה משמעותה בחיים של שקילה חיצונית, והוא הינו מלומד בללמוד את דרישותיהם של אנשים אחרים, הוא אולי עשוי ללמוד טוב יותר מהי משמעותה של שקילה חיצונית בעבודה.
מה שאני רוצה שתראו הלילה, זה שהסוג של שקילה חיצונית אשר נעשה על-ידי המלצר
הוא לא אותו הדבר כמו זאת אשר הופכת בסופו של דבר להיות הכרחית בשביל כולם בעבודה.
אתה בא ומגיע להכרח ולמשמעות של שקילה חיצונית בתוך העבודה מצד שונה,
ואשר לחלוטין מחובר עם עצמך ועם האינטרסים העצמיים שלך אבל לא באותה הדרך.
המטרה והאובייקט שלנו זה לנסות להתעורר ולא להיות כל כך מזוהים ומזדהים עם הכול.
לא להיות עבדים למצבים נגטיביים מחוסרי תועלת וריקים לתודעה – למיינד וכך הלאה.
באם אנחנו בהמשכיות עושים חשבונות אחד כנגד השני, על-ידי זה שאנחנו בפרטיות מתעבים או בזים על-ידי דיבור שגוי, על-ידי זה שאנחנו רוצחים אחרים בצורה פסיכולוגית וכך הלאה, אז כל העבודה שלך על עצמך הינה מושחתת.
בתהליך של להתעורר מהשינה, דבר אחד תלוי על דבר אחד נוסף.
רגל אחת לא יכולה לצאת מהמיטה, כולך צריך לצאת החוצה מהמיטה באם הנך רוצה לעמוד זקוף.
אחרי איזה זמן בעבודה אתה מגיע לנקודה הזאת של כנות בעצמך, ואשר בה אתה מבין ותופש ומכיר בכך שאתה בפשטות לא יכול – אינך יכול לאפשר לעצמך להיות באיזה שהוא מצב מסוים שאתה מתבונן בו כי אתה בתוכו.
זה הינו אז שאתה תתחיל לראות למה אתה חייב לשקול חיצונית – וזהו כי אתה חייב להשיג את הדברים נכונה בתוך עצמך בהתייחסות לאנשים אחרים.

עמוד 263
אז אתה תראה מההערה הקצרה הזאת כי שקילה חיצונית בעבודה זה לא משהו שטחי, אלא משהו מאוד עמוק.
בהתחלה אתה חייב לתרגל שקילה חיצונית למדיי בלשון הדיבור, אבל להבחין באיכות של זה, כמה שזה יותר כנה ככה האיכות טובה יותר. כמה שזה יותר שטחי ומהעמדת פנים ככה האיכות גרועה יותר.
כל המאמצים בעבודה כפי שנאמר לעיתים קרובות תלויים בשביל התוצאות שלהם באיכות שלהם.
אני מציע כי בשביל עבודה פרקטית כל אחד כל אחד ממכם יחליט לשקול חיצונית אדם מסוים במשך השבוע הבא.
תתבונן בתגובות המכאניות שלך לאדם הזה, תתבונן בביקורת המכאנית שלך לאדם הזה,
ותתבונן היכן אתה חש נעלה (יותר ממנו). נסה למצוא בתוך עצמך את אותם הדברים עליהם אתה מתלונן באדם האחר.
תחשוב כיצד אתה היית רוצה שהאדם האחר יחשוב עליך כפי שאתה חושב עליו או עליה.
תשים את עצמך במקומו של האדם האחר.
נסה לראות היכן הבעיות מונחות בתוך עצמך גם כן כפי שהם הינם באדם האחר.
נסה לא להזדהות.
הבחן בדיבור הפנימי שלך ומה הוא הינו עושה או מה הוא מתכנן. תשמור את עצמך ער למה שאתה עושה
ואשר זאת תהיה המטרה שלך למשך שבוע. זכור את זה בכול יום באשר אתה קם.
תחשוב על זה בלילה – היכן שנכשלת ולמה נכשלת, והיכן אתה מתחיל לשקול פנימית במקום לשקול חיצונית.
ואז אתה תראה טוב יותר את המשמעות של שקילה חיצונית, ואיך זה יכול לשנות את ההוויה.

                                  

                                                                " בירדליפ " 15 למרץ 1943
                                                    שקילה פנימית ושקילה חיצונית
                                                                       מאמר – 4

כאשר אתה חש כי מישהו לא התנהג איתך נכון או נהג איתך בצורה לא נכונה, אז אתה חש ומרגיש כי לא העריכו אותך
לפי הערך הראוי לך. לדוגמא כאשר אתה חש ומרגיש נעלב אז אתה חש כי לא העריכו אותך לפי הערך הראוי שלך.
אז אנשים לעיתים קרובות אומרים כאשר העליבו אותם, "האם אתה יודע מי אני" או משהו כמו זה, והם מתכוונים שיש להם הערכה עצמית מסוימת של עצמם ואז הם אומרים "האם אתה יודע מי אני ?" וכאשר הם מתכוונים בעצם שאם האדם האחר היה אמנם יודע אז הוא לא היה מעז להתנהג כפי שהוא מתנהג.
כמובן, אם יש לך מעט או בכלל אין לך תמונה של עצמך כבעל ערך, אתה לא תהיה כל כך בקלות ממורמר או מודאג
או מתוסכל.
הערכה גבוהה של עצמך בטבעיות תעשה את זה קל יותר בשבילך לחוש כי אחרים לא מעריכים אותך בערך הראוי.
אז אתה תשקול פנימה שקילה פנימית יותר בקלות.
האדם עשוי אפילו להיות כל כך עסוק ומוטרד ומודאג (תפוס בכול תשומת הלב והמחשבה) עם השאלה כי האחרים ינהגו בו נכונה ובחשדנות לגביי אם האחרים צוחקים עליו, עד כי כל חייו השלמים אפשר להגיד עליהם כי הם מעורבים בשקילה פנימית.
או שוב, חלק מהאנשים עשויים להעריך את עצמם מעבר לאחרים בגלל סבל. אנשים נצמדים ונדבקים לסבל שלהם עצמם ומגיעים להתייחס לעצמם

עמוד 264
כראויים להערכה מיוחדת כי יש או כי היו להם את כל הסוגים של מסכנות ואומללות וסבל, והם נפגעים באם אדם אחר מתחיל לדבר על הסבל שלו עצמו, הם חשים כי האדם האחר לא שוקל אותם מספיק וכי הוא אנוכי.
זה קשה להם להבין ולתפוש ולהכיר בכך כי לאנשים אחרים יש גם כן כאב וסבל.
וכמו כן הם לא מבינים ותופשים כי לראות את האנוכיות של אחרים זה לראות את ההשתקפות של האנוכיות שלך עצמך,
כי כמה שיותר דרישות אתה עושה לגביי אחרים ככה יותר אנוכיים האחרים ייראו בעינייך.
מה הוא זה אשר גורם לנו להתחיל לשקול פנימה שקילה פנימית ?
הבה נשאל את השאלה : " באיזה נקודה או היכן אתה מתחיל לעשות חשבונות ? "
אתה מתחיל כאשר אתה חש כי אינך מוערך נכונה, כאשר אתה חש בחוסר הערכה או תת-הערכה כלומר שממעיטים בערכך.
המלצר לא מגיע כאשר קוראים לו, העוזר בחנות משרת קודם כל אדם אחר, אולי אנשים לא מספיק מסתכלים עליך ברחוב, או הבה נגיד לא משלמים לך מספיק תשומת לב באופן כללי.
או איזה שהוא אדם אחר נראה כי הוא מתעלם מימך בהתמדה. או אולי אתה שומע מה מישהו אמר עליך,
וזה בקירוב של תמיד לא נעים.  ישנם 1001 - אלף ואחת דוגמאות אפשריות יותר או פחות רציניות.
מקרים קטנים מטרידים אותנו בקלות – המלצר, העוזר בחנות. אלו יוצרים חשבונות קצרים ואשר עשויים בסופו של דבר להפוך להרגל.
אבל, יש לנו כל מיני סוגים ואת כל הסוגים של חשבונות אשר עומדים לאורך זמן כנגד אחרים וחלק מהם מאוחסנים בעבר לרוע המזל בשביל עצמנו. הם כולם מתחילים עם השאלה המסתורית הזאת של ההערכה העצמית של האחד את עצמו.
אדם עם איזה שהוא התבוננות עצמית עלול בהחלט לטעון :
"מה זה הינו הדבר הזה בתוכי אשר נפגע ברגע כזה ואשר כבר התחיל לעשות חשבונות ?"
ראה, אני יכול להתבונן בזה עובד ופועל בתוכי ואוסף חומרים ומתחיל לזכור דברים לא נעימים ולמצוא מילים ומשפטים כדי להשתמש בהם כנגד האדם האחר וכך לגרום לו לחוש כי הוא מוערך בפחיתות מצידי או שאני ממעיט בערכו – ובעובדה לגרום לו להבין ולתפוש כי הוא כזה זבל מלוכלך.
האם זאת היא הינה תמונה של עצמי ? האם זה אני דמיוני ? האם זאת היא אישיות מזויפת ?
או מהו הינו זה אשר הינו בתחתית של כל זה ? "
התשובה הינה, כי מה שהינו בתחתית של זה, זה היכן שאתה מזדהה עם עצמך.
כל הצורות של שקילה פנימית, של לעשות חשבון כנגד אדם אחר זאת היא הינה צורה אחת השייכת להזדהות,
העבודה אומרת כי אנחנו חייבים ללמוד הזדהות עד למטה עד לשורשים של זה,
האדם הינו נפגע רק כאשר הוא מזדהה עם עצמו.
והעבודה אומרת כי גם הלימוד של ההזדהות חייב להתחיל עם הלימוד של היכן אתה מזדהה עם עצמך.
זה כאן היכן שאתה יכול להיות מבואס ומתוסכל, פגוע ונעלב ונפגע.
להיות מזדהה עם עצמך מגיע ובא ראשון ולהיות מבואס ופגוע ונעלב מגיע ובא שנית.
ולעשות חשבונות פנימיים מגיע ובא שלישי.

עמוד 265
                                                                
 " בירדליפ " 22 למרץ 1943
                                                     שקילה פנימית ושקילה חיצונית
                                                                       מאמר – 5

חלק מהאנשים מוצאים את זה קשה להבנה מהי הינה שקילה חיצונית ואחרים מתקשים לבין מהי הינה המשמעות של שקילה פנימית .
בעבודה הזאת חייבת להיעשות שקילה חיצונית ושקילה פנימית חייבת להיעצר.
בשביל לשקול חיצונית אדם אחר זה הכרחי קודם לשים את עצמך במקומו – לשים את עצמך במקום אדם אחר.
כדי לעשות זאת אתה חייב לחשוב את עצמך שהנך האדם האחר הזה שצריך לעשות את אותם דברים,
לעבור את אותם קשיים, את אותם איכויות ואת אותם חיים.
עכשיו באם אתה תתחיל לחשוב על הצעד המקדים הזה, אתה בקושי תוכל להגיד שלשקילה חיצונית
יש איזה שהוא דבר העוסק עם להיות אדיש או שווה נפש.
לשים את עצמך בסיטואציה של אדם אחר זה קורא להבנתך השלמה.
זה דורש מאמץ שונה של המיינד - התודעה והתחושות והרגשות ולא רק פעם אחת אלא שוב ושוב פעם.
ואתה לחלוטין תהיה חסר יכולת לעשות זאת באם אתה תמיד תהיה עסוק בבעיות האישיות שלך עצמך ובביש המזל שלך ובדרך בה נוהגים בך.  וזה הינו באם אתה תמיד לוקח את החיים שלך מנקודת העמדה של שקילה פנימית.
אני זוכר את המקרה של האדם אשר היה תמיד בשקילה פנימית ותמיד סובל ואשר כתב על המצבה של אשתו :
"מבעלך שבור הלב", אתם רואים אפילו אז הוא יכול היה רק לחשוב על עצמו ועל הסבל שלו עצמו.
ואם אתה מתחיל לחשוב על אדם נוסף או אחר במשך תקופה אשר ניתנת לשקילה,
אתה חייב שוב ושוב לשים את עצמך במקומו של האדם האחר ובדרך זאת אתה הופך להיות יותר מודע.
התבוננות עצמית עושה אותך יותר מודע לעצמך ושקילה חיצונית עושה אותך גם כן יותר מודע לאחרים.
דרך שקילה חיצונית, דברים שלא היית מודע להם קודם מתגלים לך.
הבה ניקח דוגמא פשוטה של גילויים מסוג זה : אתה שם את עצמך במקומו של אדם אחר,
ואחרי זמן מה, אתה תופש ומבין ומכיר בכך שאתה מצפה מהאדם הזה לעשות דברים אשר אתה לא תחשוב לעשות בעצמך – לדוגמא, אתה מצפה מהאדם הזה אולי לסבול ולשאת את המצב עם תנאים אשר אתה לא תסבול ותישא אותם או תעמוד בהם לרגע.
האם אתה רואה כי אתה השגת מודעות ?
עכשיו, אם יש לך התגלות מהסוג הזה, זה אומר כי באמת התחלת לשקול חיצונית,
להבין מה זה אומר ומהי המשמעות של לשים את עצמך במקומו של אדם אחר.
אנשים אשר עושים כמות גדולה של דרישות מצפים מאחרים להרבה מאוד ובאם הם לא מקבלים את מה שהם ציפו לו,
הם מאוכזבים והם חשים שחייבים להם, וזה הוא הינו כי הם מתחילים ליצור רקע ענק של שקילה פנימית לחיים שלהם. וזה עושה אותם מרירים.
הם חשים כי הם צריכים לסגור חשבונות.
בשביל אדם מהסוג הזה זה הופך להיות מאוד קשה לשקול חיצונית. אבל, זה לא צריך להיות כל כך קשה בשבילך.

עמוד 266
אלא אם כן אתה מגובש או התגבשת, להבין ולתפוש ולהכיר בכך כי אתה מצפה מהאדם האחר לעשות דברים אשר אף פעם לא תחשוב לעשות בעצמך וזה עושה נקודת התחלה טובה מאוד ואשר ממנה תתחיל לשקול חיצונית אדם אחר נוסף.
זוהי נקודת התחלה פרקטית ונקודת התחלה של העבודה.
אתה מבין ותופש ומכיר בכך כי אתה מצפה מהאדם האחר להיות שונה ממך ולעשות דברים אשר אתה אף פעם לא תחשוב לעשות, להתנהג בצורה שונה, לשאת ולהיות סובלני עם דברים בצורה שונה וכך הלאה.
הבה נניח כי אתה תמיד השוות את עצמך באופן מאוד אוהד עם אנשים אחרים ואולי אתה אפילו בטוח כי אף אחד מהדברים הלא נעימים אשר אתה מבחין בהם באחרים גם קיים בעצמך.
זה יהיה אז מאוד מפתיע שתהיה לך ההתגלות כי אתה בלתי הוגן וכי אתה מצפה מאחרים בתוך העבודה לעשות דברים אשר אתה לא תחלום לעשות בעצמך.  זה תמיד מכאיב להבין ולתפוש ולהכיר בכך כי באמת כול דבר הינו שגוי עם עצמך.
כפי שאמרת במסמך או מאמר קודם, אתה לעיתים קרובות אומר כי אותך צריך להאשים במשהו,
אבל אם מישהו מסכים איתך או מבהיל ומקפיץ אותך אז אתה חש פגוע.
כן, אנחנו בקלות מעמידים פנים כי אנחנו שוגים.
אבל, כדי לראות את זה ישר וללא אפשרות של טעות בתוך עצמך זה הינו כאב.
כי זה הינו אמתי וככה סבל מועיל וכול סבל אמתי מטהר את הרגשות.
זה רק נותר ומחזיק מעמד לזמן קצר בתור סבל אמתי, ואז הוא מגיע להיות נגוע על-ידי האישיות המזויפת ומשתנה
לאיזה שהוא מצב נגטיבי מורכב, איזה שהוא סוג של רחמים עצמיים לא נעימים או הצדקה עצמית ללא סוף,
ואשר היא הינה סבל חסר תועלת.
עכשיו נגיד כי אתה צריך לחיות עם האדם אשר נקרא אתה עצמך.
קראתי פעם סיפור על אדם אשר מת והלך לעולם הבא והיכן שהוא פגש מספר אנשים ואשר חלק מהם הוא הכיר ואהב וחלק מהם הוא הכיר ולא אהב, אבל היה שם אדם אחד אשר אותו הוא לא הכיר ולא אהב, הוא לא יכול היה לשאת אותו וכול דבר שהוא אמר הרגיז והרתיח והגעיל אותו - המנהגים וההרגלים שלו והעצלנות שלו ודרך הדיבור הלא כנה שלו וההבעות של הפנים שלו, וזה היה נראה לו גם כן שהוא יכול לראות את המחשבות של האדם הזה ולתוך רגשותיו
ולדעת את כל סודותיו ובעובדה את כל חייו.  הוא שאל את האחרים מי היה האדם הבלתי אפשרי הזה,
והם ענו : " כאן למעלה יש לנו מראות מיוחדות מאוד ואשר הינן די שונות מאלו אשר בעולמך,  אדם זה הינו אתה עצמך ".
אז, הבה נניח כי אתה חייב לחיות עם האדם אשר הינו אתה. אולי זה מה שהאדם האחר צריך לעשות.
וכמובן אם אין בך כל התבוננות עצמית, אתה ממש עשוי לדמיין כי זה יהיה קסום ובאם כולם היו ממש כמוך,
העולם יהיה אמנם מקום שמח.     אין כל מגבלות ליהירות וליוהרה עצמית.
עכשיו, בלשים את עצמך במקומו של אדם אחר, אתה שם את עצמך גם כן בתוך נקודת המבט שלו,
לתוך איך הוא רואה אותך ושומע אותך, ומתנסה בך ובהתנהגותך היומיומית. אתה רואה את עצמך דרך העיניים שלו.
ואם אין לך כל התבוננות עצמית, אז אתה לא יכול לעשות זאת, אתה אינך יכול לעשות זאת כי אתה בפשטות לוקח
את עצמך כמובן מאליו בהיותך "ממש בסדר גמור" בהכול.
אבל, אם הפכת להיות מאומן באופן מספק בהתבוננות עצמית והתחלת לאבד ולהיפטר מהרעיונות הקודמים שלך על עצמך, ואם יש לך כבר אוסף, לא רק של תצלומי בזק או הבזקי תמונות ותמונות בכלל אלא של תמונות שלך בגודל של ארון מלא בתפקידים ו, ב 'רולים' הכי אופייניים שלך, אז המקרה יהיה ממש שונה.
ואז אתה תהיה יכול לראות את עצמך במידה מסוימת כפי שהאדם האחר רואה אותך,

עמוד 267
וכך אתה תתחיל להבין ולתפוש ולהכיר בצורה פרקטית מה היא הינה הסיטואציה של האדם האחר
ומה חלק מהקשיים שלו או שלה הם הינם ומה עשויה להיות המשמעות ומה זה אומר, אם אתה היית צריך לחיות עם עצמך.
כמובן שהאדם האחר צריך וחייב לעשות את אותו הדבר. וחלק ממכם עשויים לחשוב, כאשר הנכם שומעים זאת,
כי זה הוא הינו ממש נכון להגיד שהאדם האחר צריך לראות כמה הוא או היא הינם קשים,
אבל הבחן כי אנחנו מתחילים בדרך ההפוכה, זה אתה אשר צריך לראות עד כמה אתה קשה בשביל האדם האחר.
הבה תנו לי להגיד לכם כי כל זה הוא בכלל לא קל לתפיסה ולתפישה.
ואתה עשוי לחשוב כי אתה כבר יודע את זה אולי וכי אתה כבר שמעת את זה,
אבל לפחות תקופת חיים שלמה הינה הכרחית ונחוצה כדי לראות את כל מה שזה רומז.
בעבודה יחסים הינם חשובים, יחסי עבודה הינם בלתי אפשריים ללא שקילה חיצונית.
באופן כללי אנחנו חייבים לגשת אחד אל השני דרך המדיום של העבודה. העבודה והלימודים שלה חייבים להיות מונחים בינך לבין האדם האחר. אתם חייבים להסתכל אחד על השני דרך החלון המשותף של העבודה,
אתם חייבים להתייחס דרך ההערכה המשותפת של העבודה – אבל ממש בצורה פרקטית – על-ידי לעבוד.
כאשר שני-2 אנשים בעבודה רבים, אז יש להם כמות גדולה של עבודה לעשות והם עשויים לא להיות מוכנים בשביל זה, ואשר במקרה כזה יעשו מקומות כאובים ופגיעים ורגישים ממש כמו בחיים.
הם עשויים לסרב לעבוד עם עצמם או בקשר אחד לשני, ואז הם שניהם ישקלו פנימה – שקילה פנימית,
ושניהם יחשבו כי חייבים להם ושניהם יחשבו כי האחד צריך להתנצל.
כמובן כי אם אתה לא עובד עם עצמך ואתה רק חי ולא עושה שום דבר נוסף או אקסטרה,
אז העבודה לא יכולה להפוך להיות כוח שלישי בשבילך, וכוח שלישי הוא הינו כוח מייחס או כוח מקשר.
ובמקרה כזה החיים יהיו כוח שלישי, והחיים מפרידים, והיכן שהעבודה אמורה לאחד.
החיים מפרידים ומחלקים כי בחיים אנשים לא מבינים אחד את השני, ואין להם כל בסיס משותף ושום שפה משותפת.
אבל, בעבודה ישנו בסיס משותף ואנשים יכולים להתחיל לדבר שפה משותפת ובכך להבין אחד את השני.
אבל, 10-עשר פעמים יותר שקילה חיצונית הינה הכרחית בעבודה מאשר בחיים – ומאיכות ממש שונה.
כי העבודה הינה הכוח המייחס והמקשר.
ואם שני-2 אנשים בעבודה רבים והם מוכנים ורוצים לעבוד. אז שניהם יעשו רק מתוך עצמם – ולא על-ידי זה
שהם ייפגשו ויידברו על זה וידונו בכך – אלא בפשטות כחלק מהעבודה עצמה.
כל אחד ישים את עצמו במקומו של האחר, וכול אחד מהם ייראה את עצמו מתוך נקודת המבט של האדם האחר.
שקילה חיצונית הינה נקודה מאוד טובה. וזה לא לגביי באם אתה היית צודק או האם האדם האחר היה.
אלא זה מגדיל מודעות, וזה כולל את קווי העבודה,  זה כולל את הקו הראשון ואת הקו השני של העבודה.
אם אתה מבסס את קיומך על שקילה פנימית, אתה תסיים את חייך כפי שעושים רוב האנשים.
החיים שלך אז הינם כולם חד צדדיים וכאלו שלא התעסקו איתם והם לא מעוכלים.
וכל כך הרבה דברים לא שמחים רק השאירו אותם מונחים מסביב ונרקבים בצורת הדיבור,
בעבר, כל כך הרבה רגשות מרירים או אלימים וכל כך הרבה מקומות אשר אליהם האחד הפך להיות דבוק כלפי למטה על-ידי הזדהות עם העבר והזדהויות מהעבר וכול זה הינו לחלוטין בבירור בגלל שלא נתנו לעצמם את השוק המודע הראשון, לא לתת לחיים ליפול על העבודה בתוך האחד.
אני חושב כי האדם יכול לראות לעיתים כל כך קרובות כיצד שקילה פנימית הרסה את החיים ואיזה צורה איומה של  הזדהות היא זאת. זה באמת כמו להסתכל על החיים מהצד הלא נכון ובדרך הלא נכונה.
ואנשים אשר רק יכולים לשקול רק שקילה פנימית ולחוש כי אחרים אמורים להיות שונים

עמוד 268
לוקחים חזקה ואחיזה אחד על השני בצורה כל כך שגויה כאשר הם צוברים בין אחד לשני כפי שזה הוא הינו,
מאסה של חומר נגטיבי דחוס וכבד, ואשר אליו הם נדבקים ואשר עליו הם לא יוותרו.
אבל, שקילה חיצונית היא הינה שונה לחלוטין, היא מנקה אותך והיא משחררת אותך.
היא מחברת ביחד את מה שחסר על-ידי לגרום לך לראות את הצד השני ולהבין ולתפוש ולהכיר באפקט של מה שאתה עושה.  היא מבטלת את כל התחושה כי חייבים לך על-ידי זה שהיא מביאה ביחד את מה שחסר על-ידי לגרום לך לראות
את הצד השני ולהבין ולתפוש ולהכיר באפקט של מה שאתה עושה.
היא מבטלת את התחושה כי חייבים לך על-ידי זה שהיא מביאה ביחד את הצדדים של ההתחשבנות והחשבונות.
שעה של שקילה חיצונית תשחרר אותך מהאפקט של שבועות של שקילה פנימית.
וכמה שאתה יכול לראות את עצמך יותר על-ידי התבוננות ברגע, וכמה שאתה יכול יותר לראות את הסוג של האדם אשר אתה היית כל חייך, ככה תהיה יותר יכול לשקול חיצונית בצורה הנכונה.
אבל, זכור כי שקילה חיצונית יכולה להתחיל רק ביישומה הפרקטי, בלשים את עצמך במקומו של האדם האחר,
ולהסתכל החוצה כפי שזה הוא הינו מתוך המיינד - התודעה של האדם האחר ומודעות על עצמך כפי שהוא רואה אותך.
אז אל תחשוב כי שקילה חיצונית הינה רק לעשות משהו בשביל האדם האחר.

                           

                                                    " בירדליפ " 27 לחודש מרץ 1943
                                                שקילה פנימית ושקילה חיצונית
                                                                מאמר – 6

כל עוד אתה שוקל חיצונית אדם אחר נוסף מהמבט של לנסות לשקול אותו או אותה – וזה הינו כל עוד אתה חושב כי האדם האחר אמור וצריך להיות שונה – אתה לא שוקל חיצונית אלא שוקל פנימית.
הבסיס של שקילה פנימית זה לחשוב כי האחרים אמורים להיות שונים, ומזה מגיע ובא "לעשות חשבונות" נגד אחרים.
זה הכרחי ונחוץ להבין את הנקודה הזאת בבירור.
אתה חש כי אדם אחר לא אמור לנהוג בך כפי שהוא עושה, או שהוא לא אמור להטריד אותך,
או שהוא לא אמור להיות כפי שהוא הינו. אז האם אתה עושה דרישות או שאתה לא ?
כמובן, אתה כן.
עכשיו, בשקילה חיצונית אמתית אתה לא יכול להתחיל בנקודה זאת.
אתה מתחיל מן הרעיון כי אתה צודק והם טועים, ובגלל שאתה חושב כי אתה צודק והם טועים,
אז אתה חש כי הם חייבים לך משהו. באיזה אופן הם חייבים לך משהו ?
אתה חש כי הם אמורים להתאים את עצמם לרעיונות שלך ובגלל שהם לא אז אתה חש כי משהו הינו חסר ואשר הם אמורים לעשות. אז אתה חש כי הם חייבים לך התנהגות נכונה.
לפי ובהתאם לסטנדרטים הפרטיים שלך, לגביי מה הינו נכון או לא נכון ושגוי.
אתה רואה כי משמעותו של כל זה וכי כל זה אומר כי אתה שם את עצמך במקום של שופט.
אתה שופט את האדם האחר מתוך הרעיונות הנרכשים שלך עצמך.
לגביי איך ומה האדם הזה אמור להיות כמוהו. וזה הינו המקור של שקילה פנימית בהתייחס לצד הזה
ואשר נקרא "עשיית חשבונות". ובקצרה אתה חש כי האדם האחר חייב לך משהו.

עמוד 269
עכשיו, באם אתה בנסותך לשקול חיצונית מתחיל לשקול אדם נוסף אחר, מהבסיס של שקילה פנימית,
ומהבסיס של לחשוב כי האדם האחר אמור להיות שונה, השקילה החיצונית שלך לא תהיה שום דבר אלא מלבד שקילה פנימית. אתה לא עושה כל מאמץ להתחיל מהבסיס הנכון של שקילה חיצונית ואשר הוא הינו לשים את עצמך במקומו של האדם האחר.
ובהשוואה הינה השקילה החיצונית האמתית וזה הינו שום דבר מלבד צורה של צביעות,
ואתה קרוב לוואדי תסיים רק עם למשוך בכתפייך ולהגיד :
"ובכן, אני עשיתי את הטוב ביותר שלי בשביל האדם הזה ואני לא יכול לעשות יותר".
אז אתה תרחץ את ידייך ממנו עם התחושות של זכות וסגולה, אבל אני מבטיח לכם כי שקילה חיצונית באופן של העבודה היא הינה לא שום דבר כמו זה.
קחו למשל אדם רגיל ונורמאלי,
הוא מלא בבלמי זעזועים, דעות קדומות, גישות שליליות, תמונות של עצמו, גאווה, תקליטי גרמופון אופייניים, וכך הלאה.
ונניח שנגיד כי הוא מנסה כפי שהוא הינו לשקול חיצונית ובאמת לשים את עצמו בחייו של אדם נוסף אחר,
ולתוך הסיטואציה שלו ולתוך המיינד שלו - תודעתו.
האם אתה חושב כי הוא יהיה יכול לעשות כך ?
כמובן שלא.
הוא לא רואה את עצמו, אז איך הוא יכול לראות את האדם האחר ?
איך הוא יכול לשים את עצמו במקומו של האדם האחר ?
וזה למה זה נאמר כי עד שאתה לא יכול להתחיל לשקול חיצונית בדרך אמתית, אתה תהיה חייב להגיע לרמה מסוימת של התבוננות עצמית, וזה רק על-פי הדרגה שלך של התבוננות עצמית וידע עצמי, שאתה יכול לשקול חיצונית אדם אחר נוסף.
במידה שאתה יודע את עצמך, אתה תדע נכונה את האדם האחר, כי במידה אשר בה אתה יכול לראות את עצמך כך אתה יכול לראות את האחרים נכונה.
האם אתה יודע כמו שיודע כאן כל אחד ממכם, עד כמה זה קשה וכמה זה לא נעים וכמה יש לו נטייה להיות משוחד ובעל דעה קדומה, וכמה מחמיר וקפדן אתה יכול להיות ?
האם הבחנת בזה ? ואם רק אז אתה במקום טוב יותר כדי לשקול חיצונית אנשים אחרים,
כי כאשר אתה רואה את הפגמים והליקויים שלהם אז אתה רואה גם כן את הליקויים והפגמים שלך.
אבל, כפי שאנחנו (כפי שאנחנו עשויים) מסתכלים החוצה מתוך החושים שלנו ולא מסתכלים פנימה על עצמנו,
אנחנו רואים רק את הפגמים ואת הליקויים של אנשים אחרים.
וכדי לאזן את החשבון זה לוקח זמן חיים של עבודה ושל תובנה.
לכולנו יש תמונות של עצמנו, אנחנו כולנו בדרך זאת או אחרת שבעי רצון וזחוחים.
הבה אתן להם את ההגדרה המילולית של "שבע רצון וזחוח – Smug" המילה גזורה מהמילה הגרמנית האומרת :
"להתלבש – Smock " – (סרבל) Smuggle  (מבריח) ולפיכך :
"להיות קפדן ולשמור על הופעה מכובדת ולהיות מסופק עצמית בצורה אבסורדית עם טבע שאנן".
ודבר אחד הינו ברור ממש וזה הינו כי כמה שאנחנו יותר בכנות מתבוננים בעצמנו ובתוך מה שבתוכנו
אז ככה פחות זחוחים ושבעי רצון אנחנו נהיה.
ומכך זה עוקב כי אנחנו נהיה פחות מסופקים לחשוב כי אנחנו יודעים כמו מה האדם האחר אמור להיות.
אז אנחנו נשפוט פחות וכתוצאה מכך, נהיה יכולים לשים את עצמנו יותר בקלות במקומו של אדם אחר.
אנו נזכור את 2-שתי הדוגמאות של התפילה בכתבי הקודש, האם זה אשר התפלל והודה לאלוהים כי הוא לא כמו האנשים האחרים והאדם אשר היכה את חזהו ואמר כי הוא חוטא. איזה משני-2 האנשים האלו, אתם חושבים כי יהיה הכי טוב בלהיות יכול לשקף חיצונית ?   ועל-ידי איזה משני 2 האנשים האלו היית מעדיף להישפט ?

עמוד 270
ישנה אמרה בעבודה אשר אתם חייבים לשמוע יותר מפעם אחת,  והיא : 
"אלא אם כן האדם מתחיל לתפוש את כלומיותו – את הכלומיות של עצמו, אז הוא לא יכול לעשות את העבודה הזאת".
כי הוא לא יקפוץ לתפוס את החבל המשתלשל כלפיי מטה מלמעלה כדי להציל אותו,
אבל כל זה לוקח זמן : ואנחנו חייבים לקחת את העבודה שלב אחר שלב בהבנתנו ההדרגתית של זה.
אף אחד לא יכול לעקוף או להותיר מאחור, וזה הינו את רמת ההוויה שלו.
כפי שההוויה משתנה, ככה גם ההבנה משתנה.
עכשיו, שקילה חיצונית הינה העבודה על ההוויה כפי שנאמר.
ההוויה שלך בגסות או באופן גולמי הינה כיצד אתה לוקח את הדברים.
בחיים, אנשים אינם באמת שוקלים חיצונית אחד את השני בגלל רמת ההוויה שלהם.
אם אנשים היו באמת שוקלים חיצונית אחד את השני אז מלחמה תהיה בלתי אפשרית.
אבל, מלחמה הינה אפשרית בגלל רמת ההוויה של האדם, ואשר היא הינה כזאת אשר רק שקילה פנימית ועשיית חשבונות, ולהיות צמאים לנקמה וכך הלאה, הם הינם מובנות.
אז אתה אמנם תבין כי כדי לשקול חיצונית באופן של העבודה זה לקחת צעד מעבר לרמת ההוויה הרגילה שלך.
או אם נשים זאת בדרך אחרת, אם באמת היית יכול לשקול חיצונית, רמת ההוויה שלך תהיה שונה.
עכשיו, כל השקילה החיצונית בדרך של העבודה דורשת מאמץ, וכול שקילה פנימית היא הינה קלה ומכאנית,
וממכרת לסיפוק התאוות האישיות.
הטעם של השתיים האלה הינו ממש שונה. למאמץ מודע יש טעם ממש שונה מאשר לתגובה מכאנית אוטומטית.
להיות פגיע ונעלב זה קל מאוד. זאת היא הינה תגובה מכאנית.
ולא להיות פגוע או נעלב או להמיר את העלבון והפגיעות זה קשה. זה דורש מאמץ מודע.
זה דורש הרבה מחשבה, הרבה התאמה פנימית, הרבה זכירה של כמו מה האחד הינו בעצמו וכך הלאה.
להמיר את האימפקט הראשון של להיות פגוע או נעלב. וזאת היא הינה העבודה האמתית על עצמך. האם הנך רוצה להיות שייך לשרשרת המצוינת של סיבה ומסובב ואשר מרכיבה את האנושות המכאנית, או האם אתה רוצה לצאת החוצה מזה ?
אז אם הנך עושה ככה אז אתה חייב לעבוד על התגובות המכאניות שלך.
אם הנך עוקב אחר החוק של "עין תחת עין ושן תחת שן" אז אתה תמיד תישאר במעגל של האנושות המכאנית
אשר לא מוביל לשום מקום.
האזוטריות מביאה חוק חדש – החוק של אי-הזדהות, החוק של התבוננות עצמית – ובעובדה היישום של העבודה עצמה בחיי היומיום.   עבודה זאת היא הינה הנצרות האזוטרית.
ישוע אמר : " אני מביא לכם חוק חדש " והעבודה אומרת את אותו הדבר.
האין אתה רואה כיצד העבודה מביאה לך חוקים חדשים של התנהגות, פנימית וחיצונית ?
איך אז אתה יכול להגיד כי אתה לא יודע מהי המשמעות של לחשוב מתוך הרעיונות של העבודה ?
                                                       *                              *                            *
עכשיו, אתה יכול לעשות את זה במטרה לשקול חיצונית אדם בעבודה או בחיים, כפי שאתה רוצה.
ואני אוסיף, כי אתה אמור לתרגל שקילה חיצונית בתוך העבודה, מכיוון שזה קל יותר אם האדם האחר עובד גם כן.
אבל, אם זה לא אפשרי – או הבה נגיד שזה לא אפשרי ברגע זה – אז אתה חייב לעשות את אותו הדבר בתוך החיים והחיים יכולים להפוך להיות המורה שלך. הם הופכים להיות המורה שלך כמה שמוקדם שאתה מתחיל לעבוד מתוך עצמך.
מתוך תשוקה מקורית לעבוד, ואשר משמעותה ההערכה של העבודה.  וזכור כי העבודה יכולה להפוך להיות מאוד קרה ומרוחקת אם אתה לא שומר אותה חיה, ואתה לא תשמור אותה בחיים אם אתה לא אוהב אותה.

271
לשקול חיצונית אדם בחיים זה בדיוק אותו דבר כמו בעבודה, רק שאתה לא תקבל בהכרח עזרה על-ידי האדם האחר,
וככה זה יהיה מאוד קל בשביל הניסיונות שלך בשקילה חיצונית להפוך להיות צורה מחוזקת של שקילה פנימית.
אתה חייב לחשב ולחשבן כוח שני – וזה הוא הינו את הקשיים וזה יהיה כמובן חסר תועלת אם אתה תתחיל ממיקום נעלה ותנסה לשים את האדם האחר בצורה נכונה או למעשה לתקן אותו.
זכור כי כאשר אתה חש פגוע ונעלב אתה מתחיל לשקול פנימית, אתה חייב להיות ממש פסיבי
לאדם האחר ולעבוד עם עצמך או על עצמך כל הזמן. אם אתה יכול. ולא להגיע להיות פגוע ונעלב.
אם הנך כנה במטרתך, אתה עשוי להיות יכול ליישם ולבצע את זה, ואתה חייב אף פעם לא למצוא אשמה או ליקוי ופגם
או להראות כי אתה מוצא פגם או ליקוי ואשמה.
אתה חייב להיות מוכן לשאת האשמות שקריות, וכמובן אתה חייב להיות מוכן לשאת את המניפסטציות הלא נעימות
של האדם האחר ולא לאבד את הטמפרמנט או את המזג שלך.
ולהתחיל לזמר : "אני עושה כאן כמיטב יכולתי כדי להיות נחמד" וכן הלאה, כי בפעם שזה מתחיל כך אז זה אומר כי אתה שוקל פנימית, ואם אתה עושה זאת אז אתה מתחיל מבסיס מאוד רדוד – וזה הוא הינו לא מתוך מטרה בוגרת אמתית.
ובלשקול חיצונית אדם בחיים אשר משמעותו כי אתה חייב לשנות את עצמך, אתה חייב שכבר יהיה לך איזה שהוא רעיון של מהי המשמעות של "
להיות כל הדברים לכול האנשים" – "הכול לכולם נהייתי" (מתוך הברית החדשה- האיגרת הראשונה אל הקורינתיים, פרק 9 פס' 19-23) אתה חייב להיות יכול לאכול ולשתות ולהתבדח ולהקשיב ולדבר מבלי כל עקבות שהעבודה הינה מאחוריך. אתה עשוי כי תהיה לך הזדמנות להגיד משהו ואתה עשוי שלא. זה לא משנה.
האדם בעבודה של הדרך הרביעית חייב להיות יכול לחיות ממש רגיל בחיים.
חייב שלא יהיה לו כל סוג של עליונות ולא רמזים ולא שכנועים ובלי הערות אפילות.
אבל אם אתה עובד על ועם עצמך, כאשר האדם האחר הינו קשה,
זה יעשה ויגרום לאדם אחר לראות כי אתה שונה.
אבל, אתה חייב לא להראות את זה באופן גלוי ובמישרין, כאשר החיים הופכים להיות המורה של האחד,
ואז הגענו לעבודה הגבוהה ביותר. ואז אתה ישר בנתיב של הדרך הרביעית.
אבל זה הינו קשה, הו כמה שזה הינו קשה ! ודורש הרבה עבודה ארוכה על עצמך. והבנה סובלנית.
אתה חייב כפי שזהו הינו להיות יכול לסבול את כל הדברים מידיהם של בני האדם ועדיין להמשיך לעבוד.
אבל אם אתה שוקל שקילה חיצונית של אדם בחיים וחש כי אתה נעלה וככה אתה חש שפיטה קבועה ומראה את זה בפתיחות וגלויות ובמישרין אז אתה לא עובד. זאת היא לא הדרך של הדרך הרביעית.
כדי להפוך להיות פסיבי באופן של העבודה לאדם אחר, זה דורש עבודה פנימית מאוד גדולה.
ובמיוחד ככה לאדם בתוך החיים. בכמה דרכים מסוימות זה יותר קל מאשר להיות פסיבי לאדם אשר בתוך העבודה.
אבל, אתם חייבים להבין ולתפוש בעצמכם למה אני מתכוון על-ידי התנסות וניסיון.
אתם יודעים איך אנשים בחיים מנסים לשפר אחד את השני על-ידי זה שהם גוערים ונוזפים ומוכיחים ומייסרים אחד את השני ותמיד מוצאים ליקויים ופגמים אחד על השני.
וזה הינו ממש חסר תועלת ומוביל לכול הסכסוכים האינסופיים בחיים.
אבל, לעשות את עצמך פסיבי לאדם ולעבוד עם עצמך משם – מכיוון שלהיות פסיבי זה דורש עבודה פנימית קבועה עם עצמך – וזה אני מבטיח לכם יכול להשפיע ולעשות אפקט של שינוי באדם האחר – בגלל שהעבודה שלכם עושה לו מקום בשבילו להשתנות.
אבל, אם אתה מגיב בצורה מכאנית כל הזמן, זה לא נותן מקום בכלל לאדם האחר להסתובב ולעשות תפנית או מפנה ולהשתנות. ועל-ידי זה שאתה לא מגיב אתה משאיר מקום.
בהתייחס לשקילה חיצונית של אדם בחיים, זכור כי אתה חייב באמת להתכוון על לעשות את זה.
האם אתה באמת רוצה או לא ?

עמוד 272
אתה חייב שתהיה לך מטרה מודעת בוגרת ואמתית ומקורית ואשר מתחילה לאורה של העבודה ואשר אליה אתה נצמד ובה אתה נאחז בכול פעם שאתה זוכר את עצמך ובכול פעם שאתה חושב על מה שאתה עושה פרקטית בתוך העבודה הזאת.
ורק אז העבודה תעזור לך.
אם הבסיס של המטרה שלך הוא הינו אחד של החיים, זה לא יוליך את הכוח של העבודה.
זה יהיה עשוי או יכול להיות קל יותר לעבוד מתוך מטרה של החיים.
נאמר לנו להתחבר (לעשות חברות) עם הממון או תאוות החטאים, אבל ביחסים אמתיים בעבודה זה לא מספיק.
זה רחוק ממספיק. אבל, בשקילה החיצונית של האדם בתוך החיים, מה ששייך למטרת חיים יכול להיכנס בשקילה החיצונית של האדם בתוך החיים, ואתן לכם דוגמא :
באם הנך פוחד לאבד איזה ג'וב או עבודה ומשרה או תפקיד וכן הלאה, מטרת החיים שלך עשויה לעזור למטרת העבודה שלך להיות פסיבית למניפולציות לא נעימות, ויש לזה רשות.
אבל, אתה חייב לדעת מי זה מי, וכאשר עבודה אמתית מקורית מגיעה ובאה פנימה, ואתה מבין ותופש מה אתה עושה,
ומה ההתייחסויות ושקילות החיים גורמות לך לעשות.
דוגמא אחרת היא כאשר האדם עשוי להיות כל כך ממוקם עד אשר המגע שלו עם העבודה תלוי בזה ובשקילתו החיצונית את האנשים בחיים.
וזה יכול להיעשות, רק כאשר זה דורש אינטליגנציה ולהיות פסיבי לביקורת, וזה במיוחד דורש את הקיבולת של
"שקט פנימי", כמובן דיבור שגוי יוצר קשיים.
וזה הוא הינו כי האדם בעבודה מוקף על-ידי אנשים בחיים אשר אין להם כל מרכז מגנטי וחייב להתנהג בדרך רגילה – הוא חייב להיות שקט, לא בדרך ברורה ומובנת מאליה או בדרך מסקרנת וזוממת או מתחבלת תחבולות,
אלא אבל באמת שקט בפנימיותו, כך שהאחרים לא יבחינו בשום דבר בלתי רגיל. וזה יהיה חלק מהעבודה שלו.
העבודה האחרת שלו תהיה מורכבת בלא להגיב בצורה מכאנית, כפי שהוא תמיד עשה.
אנחנו מדברים כאן על אלו בעבודה אשר מחוברים בכבלים עם אנשים אשר הם לא בעבודה.
עכשיו אנחנו נדבר על אלו בעבודה אשר רוצים מאיזו סיבה מיוחדת לעשות יחסים עם אלו אשר אינם בעבודה.
וכול השאלה השלמה אז היא הינה לגביי מרכז מגנטי.
אם אתה חש את העבודה בצורה רגשית, אתה תמצא את זה קשה לעשות מגע עם אלו אשר לא יכולים לחוש את זה. 
ואחרי כמה שיחות אתה קרוב לוודאי תבחין כי מופיע קו של התפצלות.
אל תאשים את העבודה בעובדה הזאת. העבודה מנחה ומדריכה אותך לאנשים מסוימים או לא.
האחד צריך להקשיב לעבודה  כפי שזאת היא הינה בהכי טוב אשר האחד יכול.
אתה חייב לזכור גם כן כי ההבדל בין האדם אשר יודע משהו על העבודה הזאת והאדם אשר הוא לא יודע הינו מאוד בולט וניכר.  בעובדה מונחת ביניהם תהום.
באופן סוציאלי אתה עשוי לחבב מישהו ולהימשך אליו ורוצה להביא אותו לתוך העבודה,
אבל, אם אין כל מרכז מגנטי וכול האיכות של השיחה הינה מוגבלת לחיים,
אז אתה חש ומרגיש כי כפי שהמקרה הינו ישנה ממש תהום.
ישנם בחיים אנשים ממש נחמדים ואשר אינם יכולים להיכנס לעבודה וזה הוא הינו כפי שזה חייב להיות.
אנחנו יכולים להיפגש רק דרך הבנה הדדית משותפת. ולא דרך הופעות חיצוניות או גופים פיזיים.
הבה ננסה לתפוש את זה.
אדם אשר מתחיל להבין את העבודה יימצא את זה לא קל להתאחד עם אחד אשר אין לו כל מרכז מגנטי.
וזכור כי הרכוש וזה שברשותו מרכז מגנטי זה הינו סימן של רמת הוויה.
לחלק יש את זה מבלי  שהם יודעים כי יש להם, אבל באופן כללי אנשים עם רמת הוויה שונה לא מתאחדים.
איך הם יכולים ?  הבן כי מרכז מגנטי הינו דבר מאוד גדול, בהתייחס לאות ולסימן של האדם.

עמוד 273
אדם עשוי להיות שנון ומדען טוב וכך הלאה,
אבל, שלא תהיה לו תחושה של איזה שהוא דבר גבוה יותר – ושום תחושה של מיינד - תודעה גדולה וגבוהה יותר.
אדם בתפקיד הגבוה ביותר בחיים, איננו בהכרח כי ברשותו מרכז מגנטי ובדרך כלל אין לו.
החיים אינם סטנדרט כדי להעריך אדם בהערכת העבודה, מלבד בנוגע לבעל-בית טוב.
וגם לא הורדוס וגם לא פילטוס לא התאימו ללימודים האזוטריים של ישוע.
כל זה הינו בבירור ומובן מאליו ומספיק ברור. הערכים של החיים והערכים של העבודה הינם ממש שונים :
אדם גדול בחיים הוא לא אדם גדול בעבודה.
אנחנו לא יכולים לדבר לאדם מאוד מצליח בחיים על העבודה הזאת בחשבנו כי הוא יבין אותנו.
אני מתכוון, כי אתה אף פעם לא צריך לחשוב כי עמדה גבוהה בתוך החיים משמעותה הבנה גבוהה של העבודה הזאת.
בעובדה לעיתים קרובות זה לא כך והמקרה הינו ממש להיפך.
לוקח זמן ארוך עד שהרעיון הזה שוקע לתוך האנשים.
הבה אוסיף דבר אחד אשר הינו בעל החשיבות הגבוהה ביותר כאשר מדובר על שקילה חיצונית.
אתה לא יכול לשקול חיצונית אדם אחר אלא אם כן אתה יכול לחלק ולשבור אותו או אותה לתוך 'אניים' שונים.
ואתה לא יכול לעשות את זה אלא אם כן אתה יכול לראות 'אניים' שונים בתוך עצמך.
אם אתה תמיד חושב על עצמך בתור 'אני' אז תמיד אתה חושב על אחרים גם כן בתור כאלו אשר יש להם 'אני' אחד פרמננטי ובודד.
האם אתה כבר יכול לחשוב על 'אניים' שונים בתוך עצמך ?
ולא להגיד 'אני' לכול דבר בתוכך ?
אז אתה תעשה באותה דרגה ותהיה מסוגל לראות 'אניים' שונים באדם אחר.
אתה תראה את ה'אניים' הטובים והרעים שלו, וזה יעזור לך לשקול חיצונית את האדם האחר.

                                                       

                                                     " בירדליפ " 3 לחודש אפריל 1943
                                                       שקילה פנימית ושקילה חיצונית
                                                        מאמר 7
  :  על להיות פסיבי (1)
זה נאמר בפעם האחרונה, בקשר לשקילה חיצונית כי זה הכרחי ונחוץ להיות פסיבי לאדם אחר.
היום אנחנו נתחיל לדבר על המשמעות בעבודה של להיות פסיבי. מה הינו הנושא המרכזי של העבודה ביחס לצד הפרקטי של זה – וזה הינו בהתייחס לעבודה על עצמך ובהקשר זה מהי אמנם המשמעות של שינוי פנימי ?
עבודה פרקטית על עצמך הינה מכוונת כלפיי לעשות משהו פסיבי בתוך עצמך ואשר הינו אקטיבי בהווה ומשהו אקטיבי אשר הינו בהווה פסיבי.
האישיות אשר היא הינה אקטיבית חייבת להפוך להיות פסיבית,
ככה שהמהות אשר היא הינה פסיבית תוכל להפוך להיות אקטיבית. וזהו הינו הרעיון המרכזי של עבודה פרקטית על עצמך.
העבודה היא הינה חינוך שני.
קודם כול החיים חייבים לפתח את האישיות ככה שהיא תקיף את המהות, וזהו הינו החינוך הראשון.
ואז באם האדם רוצה ללכת הלאה בהתפתחות שלו, האישיות חייבת להפוך להיות פסיבית,
ככה שהמהות תוכל לגדול ולהפוך להיות אקטיבית.
אז אתם רואים כי היפוך חייב לקרות בהדרגה ולקחת מקום.

עמוד 274
קודם כל האדם כילד נולד עם המהות ואשר היא הינה אקטיבית ואז החיים יוצרים אישיות מסביב למהות.
ואישיות היא הינה פעילה.

סיטואציה זאת תישאר בלתי משתנה אלא אם כן האדם יתחיל לעבוד על עצמו,
באם הוא עושה כך, אז האישיות תהפוך להיות בהדרגה פסיבית והמהות אקטיבית.
וישנם בכך 3 - שלוש אוריינטציות אפשריות : הראשונה היא המהות האקטיבית בילד.
השנייה האישיות האקטיבית בבוגר.
והשלישית במקרה של האדם אשר עובד על ועם עצמו, והאישיות פסיבית והמהות אקטיבית.
באופן של העבודה להפוך להיות פסיבי משמעותו עבודה פנימית על האישיות,
וזה אומר ממש בסופו של דבר הפרדה מהאישיות על-ידי הפעולה של החיים אשר נוצרה בכול אחד ממכם כדבר מאוד מורכב ובנוי הנקרא אישיות. וזאת נוצרת על-ידי חיקוי, על-ידי מנהג, על-ידי  ההשפעה של התקופה אשר בה גדלת,
על-ידי דוגמא, על-ידי פנטזיות הנגזרות מנובלות ורומנים, דרמה, סרטים, על-ידי משיכה, הערצת גיבורים, ועל-ידי
1001 אלף ואחת השפעות אחרות אשר פועלות עליך מבחוץ ונכנסות דרך החושים החיצוניים ומהחיים החיצוניים,
וכול זה מרכיב את המצב הנרכש שלך ונקרא באופן כללי אישיות.
מהות הינה מה שאתה נולד איתו : אישיות זה מה שאתה רוכש.
מה שאתה נולד איתו וכפי שאתה נולד,
משתנה על-ידי כל הדברים האלו אשר אתה רוכש ומקבל ומסכים להם ומאמין בהם ומזדהה עם זה.
אדם חדש לפיכך גדל סביב המהות האורגינאלית המקורית. וזאת היא האישיות.
וכול זה  ח י י ב  לקרות מכיוון שהמהות בעצמה לא יכולה לגדול מעבר לנקודה מוגבלת.
האדם לא יכול לגדול ישר למעלה מהמהות – מהאסנס.
וזה אחד מהדברים המוזרים אשר העבודה מלמדת.
בתוצאה של ההיווצרות של האישיות, מרכז הכובד של המודעות שלך מוזז מהמהות ( בילדות )
כלפיי חוץ לתוך האישיות, ונרכש מהנסיבות המסוימות אשר בהם גודלת,
ובדברים מסוימים אשר עניינו אותך מצד אחד, או משכו את הגאווה שלך מהצד השני.
ובדרך זאת אתה כפי שזה הוא הינו, מאבד את הבסיס המקורי שלך והופך להיות משהו  נ ר כ ש משהו  מ ו מ צ א ,
תחושת ה'אני' שלך עוברת החוצה לתוך כול מיני סוגים של תחושות הנגזרות מן החיים.
האדם לא חש כל יציבות פנימית כאשר הוא גוזר את התחושות של עצמו מן החיים.
וזה נראה כי הוא תמיד פוחד שמשהו עלול לקרות לו.
או לאוצר שלו. או לעמדה ולתפקיד שלו או לשמו הטוב.  
וזה הינו בגלל שההזדהות שלו עם כל דבר אשר החיים יצרו בתוכו, וזה אומר כי הוא חש את עצמו רק דרך האישיות.
אבל גם תחושות אחרות של עצמך הינם אפשרויות אשר לא נגזרות מהחיים ומן האישיות ותחושות אלו נותנות לאדם תחושת יציבות, ואשר שום דבר מחוצה לו לא יכול לקחת.
וזה הינו מתוך תחושות אלו אשר האדם מתחיל לחוש את עצמו חופשי, כי הם לא תלויות בשום דבר מחוצה לו,
ולפיכך אינם יכולות להילקח ממנו. אדם כגון זה מתחיל כבר לא להיות יותר כזה עבד לדברים חיצוניים.
עכשיו, הבה נגיד כי כילד אתה נכנס לכיתה הראשונה בבית הספר ואז אתה מתחיל לחוש את עצמך חיצונית דרך זה,
ואז אתה מתחיל ללבוש את הכובע אשר נותן לך את התחושה הזאת אשר נותן לך את התחושה הזאת.
אתה הופך להיות האדם בקבוצה או הכיתה הראשונה וזאת עכשיו התחושה הגדולה ביותר שלך של 'אני'.
ואז זורקים אותך החוצה מתוך הקבוצה, איזו טרגדיה !
וכול זה הינו הכרחי ונחוץ בהתייחס לחינוך הראשון, אז אתה הופך להיות הדבר הזה או דבר אחר בחיים. ואתה צריך וחייב     

עמוד 275
יש לך את ההצלחה ואת הניסיון הזה ואת ההוא וכך הלאה ואתה אמור, זה הינו סוג של אימון.
זה הכול הכרחי ונחוץ בהתחלה וכול זה יותר תחושות של עצמך בתוך האישיות ואשר בדיבור גס,
חי על-ידי השוואה עם האחרים. וזה הוא הינו, כי אתה חש אובדן של עצמך בנוכחות של אדם אשר לובש כובע יותר מכובד וכך הלאה. ואני חוזר, כל זה הינו הכרחי, אבל זה נותן מרכז כובד שגוי.
הבה נניח כי אתה שחקן גדול או מתאגרף גדול, אז אתה לא בקלות תקשיב לשבח של שחקן או מתאגרף אחר, למה ?
כי התחושה שלך של 'אני' הינה נגזרת מן האישיות ואתה תחוש אובדן של 'אני'
כלומר אובדן של התחושה עצמה של עצמך באם מישהו אחר מתעלה ועולה עליך.
אבל כל זה הינו כדי לאמן אותך באשליות לגביי 'אני' .
כי אם יש לך איזשהן עקבות של תחושה אמתית של 'אני' זה הינו בלתי אפשרי.
'אני' אמתי לא קיים דרך השוואה,
ולפיכך אתה תבין כי כאשר זה נאמר שהאישיות חיה בגסות על-ידי השוואה,
אתה רק צריך ללמוד את עצמך או את האחרים לאורו של זה, למשך זמן קצר כדי לראות איך בקלות כולם הינם מודאגים/הפוכים/מוכשלים או מתוסכלים או מאוכזבים ומרי נפש ועד כמה שברירית תחושה זאת של 'אני' היא הינה,
ואשר בה האנשים ממשיכים לנסות לחיות, וזאת היא התחושה של ה'אני' הנגזרת מאיזה שהוא אספקט של האישיות.
עכשיו, הבה נשמור בינתיים על הניסוח המעולה של העבודה בנוגע לאישיות ומהות.
הכוח השלישי ומנטרל של החיים עושה וחייב לעשות את האישיות אקטיבית ואת המהות פסיבית.
אז העבודה אומרת כי אם אתה מגיע לכוח השלישי של העבודה ואשר מתנגד לחיים,
אז האישיות חייבת בהדרגה להפוך להיות פסיבית ולתת למהות להתפתח.
כול אבולוציה אינדיבידואלית וכול התפתחות אמתית פנימית של עצמך, תלויה בגדילה של המהות.
אם אתה מלא בתחושות שקריות של 'אני', של רעיונות מומצאים של עצמך, אז לא יכולה להיות כל גדילה של מהות.
שינוי פנימי אמתי הינו התפתחות של מהות – וזה הוא הינו מה שהחלק העמוק ביותר והאמתי ביותר שלך.
ובשביל שזה יקרה, האישיות חייבת בהדרגה להפוך להיות פסיבית.
וזאת היא הינה המשמעות האמתית של להיות פסיבי בעבודה.
זה להפוך להיות פסיבי לאישיות בתוך עצמך.
אז כאשר זה נאמר שבשקילה חיצונית אמתית אתה חייב להיות פסיבי,
המשמעות הינה שאתה חייב להפוך להיות פסיבי לתגובות של האישיות שלך.
וזה דורש את העובדה הכי מודעת והכי מרוכזת על עצמך. וזה הוא הינו כי זה דורש מצב פנימי מאוד אקטיבי ומודע.
ואנחנו לא יכולים להניח כי יש לנו את היכולת להגיע למצב זה ברגע.
בגלל ההיווצרות של האישיות, יהיו לך דרכים הרגליות אופייניות של להגיב לנסיבות ולמאורעות ולאנשים אחרים.
אם אתה לא יכול להתבונן בתגובות האופייניות שלך, הדרכים המכאניות וההמשכיות של לקחת דברים ואנשים,
ההתנהגות הסטריאוטיפית הרגילה שלך, המניפסטציות הלא נעימות שלך אשר תמיד חוזרות על עצמן,
הכעסים וההתרגזויות והביקורת והתוכחה וכד'.
ואז כמובן אין לך כל מושג אפילו כי יש לך אישיות נרכשת.
אתה לוקח את עצמך כמובן מאליו – כמו איזה סוג של גוש קשיח וצדיק טהור.
אבל למרות כי אנחנו לוקחים את עצמנו כמובן מאליו כל כך בקלות,
אנחנו לא אותו האדם עצמו ברגעים שונים כפי שאנחנו מניחים. אנחנו לא קשיחים ומוצקים וצדיקים טהורים.
ובאם היינו רואים בבהירות כי אנחנו לא האדם הקשיח אשר הינו אותו הדבר תמיד, אנחנו לא היינו לוקחים את עצמנו כמובן מאליו כפי שאנחנו עושים. משהו מהיוהרה והגאווה העצמית שלנו אשר כורכת ומאגדת ועוטפת את האישיות ביחד,
מתחיל לעזוב אותנו.

עמוד 276
זכור כי האישיות הינה הרבה וזה מורכב מהרבה 'אניים'  שונים וסותרים אשר נרכשו.
וזה גם כן מכיל כל מיני סוגים של דברים אחרים ואשר עליהם העבודה מדברת לעיתים קרובות :
גישות שליליות, בלמי זעזועים, תמונות של עצמך, אסוציאציות מכאניות, שירים, תקליטי גרמופון,
סוגים אופייניים של דמיון, מצבים נגטיביים, צורות אופייניות של שקרים, ובקצרה כל מה שהצד הפרקטי של העבודה הזאת מלמד אותנו להבחין ולהתבונן בתוך עצמנו דרך כל החיים.
בפעם אשר העבודה מתחילה לפעול על האדם בצורה אמתית ומקורית, כל הצורות האלו של התחושה של עצמך,
כל התחושות האלו של 'אני' אשר נגזר מהאישיות, מתחילות להתמסמס משם הרחק הלאה.
אבל, הפעולה של העבודה בהתייחס לזה הינה מאוד הדרגתית, מכיוון שהעבודה פועלת על אנשים מאוד בעדינות,
ורק בסימוכין של מה ש-כול אחד מאיתנו יכול לעמוד בו.
כאשר אתה באמת מתחיל לראות משהו בתוך עצמך אז משמעותו הינה כי אתה יכול לעמוד בזה.
אם אתה אינך יכול לראות איזה שהם 'אניים' אז זה אומר כי אתה לא מוכן לראות את עצמך כפי שהאחד הינו באמת
וזה יהיה בלתי נסבל לשאת ולסבול זאת – כלומר בלתי נסבל.
אז זה ככה שהפעולה של העבודה הינה הדרגתית.
אתה עשוי ויכול להתחיל לראות משהו, איזשהו 'אני' – אשר הבה נגיד כי אתה לא ממש אוהב,
אבל, אתה לא תשוחרר מזה לחופשי עד אשר תתחיל לראות ולדעת איזה שהוא 'אני' טוב יותר ותעדיף אותו
או עד אשר תוכל ותהיה משוחרר לחופשי מ, ה, 'אני' הזה ללא סכנה לעצמך.
אבל על זה נדבר במאמר הבא.
עכשיו הבה נחזור למשמעות של להיות פסיבי.
במובן המלא זה אומר להיות פסיבי לאישיות, וזה בתורו אומר להיות פסיבי לעצמך. ה
האם אתה יכול להיות פסיבי להתנגדויות המכאניות העולות שלך אפילו לחמש - 5 דקות ?
ובכן, אני מייעץ לך להתבונן כיצד האישיות שלך מגיבה בכול רגע לכולם להכול ולכול דבר.
זאת היא התגובה המכאנית הקבועה הזאת אשר חייבים לעבוד עליה במטרה להיות פסיבי לעצמך.
וזה דורש מצב מודע קבוע של התבוננות עצמית.
אף אחד עדיין לא יכול לעשות את זה באריכות.
אבל אתה יכול לתרגל להיות פסיבי לזמן קצר, נגיד לחמש - 5 דקות. והבחן מתיי אתה מתנגד בפנים – הבחן אלו תגובות עולות בך – ונסי להיות פסיבי אליהן, לא לאנשים אשר גרמו אותן לעלות,
האם זה ברור ?
אתה חייב לעשות את עצמך פסיבי לתגובות של עצמך, לא לאנשים אשר אליהם אתה מגיב.
בשביל לעשות את זה אתה חייב להיות ער בתוך עצמך, ומסוגל לראות 'אניים' שונים בתוכך,
ומה הם רוצים להגיד או איך הם רוצים לפעול ברגע זה.
הבה ננסה להגיע ולתפוש את כל זה ממש בבירור.
באם אתם כולכם מבינים כי אתם רכשתם הרבה דברים בתוך עצמכם ואשר אותם אתם לקחים בתור אתם ? האם אתם יכולים להסכים כי על-ידי חינוך, חיקוי, דוגמא, מה שלימדו אתכם וכך הלאה, יש לכם כל מיני סוגים של רעיונות, אמביציות, הערכות, ערכים, שפיטות, ציפיות, דרכי דיבור אופייניות,
ובקצרה, הרבה תגובות אופייניות לחיים ? והאם זה יותר מדיי להגיד כי כל זה – כל התגובות הנרכשות
הבנויות האלו בכם הינם בדרך כלל נלקחות על-ידכם כעצמכם ?
אתה חושב אותם כהכרחיים, האין אתה ? כטבעיים, כי אתם חושבים כי הם אתם.
אבל, ה, אתה האמתי, או במקום זאת ה, 'אני האמתי' בתוכך, הוא לא כל הדברים האלו אשר אתה ממשיך להחזיק ולדבוק בהם ולאחוז בהם ולקחת כעצמך. ובאם אתה תתחיל מהבסיס הפשוט הזה, אתה תתחיל להבין מהי המשמעות של להיות פסיבי – וזה הוא הינו פסיבי לעצמך – או במקום זאת,
פסיבי ל, מה שאתה תמיד לקחת כעצמך.

להיות פסיבי לעצמך,
האחד חייב לא לקחת את עצמו כמובן מאליו. אין כל דבר כגון 'אני' בתוכך.
כאשר האדם מזוהה לחלוטין עם האישיות הנרכשת שלו, ואומר לדוגמא 'אני חושב זאת' או "אני חושב את ההוא"
התשובה של העבודה הינה : " איזה 'אני' מדבר ? "
האם אתה רואה עד כמה עוצמתי הרעיון הזה הינו ?
והאם אתה יכול להתחיל ליישם את הכוח של רעיון- העבודה הזה לעצמך ?
לחלוטין לא, אם אתה לא מתחיל לשבור את עצמך ל 'אניים' שונים. 
אם אתה לוקח את עצמך כמובן מאליו וכמוצק (כמקשה אחת), אז אין כל שבירה של עצמך וככה כל שינוי לא אפשרי.
המילה 'אני' תגיע החוצה מהפה שלך בכול רגע, אבל אתה לא תראה כי זהו 'אני' שונה המדבר בכול רגע. 'אני' אחד יצעק, 'אני' נוסף ידבר בעדינות וכן הלאה. אבל, אתה עדיין לא תראה כי כל 'אני' הינו שונה לחלוטין.
זה הוא הינו הלם ושוק גדול ליוהרה העצמית, להבין לתפוש ולהכיר בכך כי אין כל אדם כזה אשר הוא הינו 'אני'.
אבל, אלא אם כן זה מתחיל לבצבץ ולהתחוור ולזרוח ולעלות בך,
אתה אף פעם לא תהיה מסוגל להתחיל להיות פסיבי לעצמך.
אתה לא תוכל להתחיל להיות פסיבי לעצמך אלא אם כן אתה רואה את עצמך כהרבה אנשים שונים על-ידי התבוננות פנימית ולומד על ה 'אניים' השונים שלך,
ולדעת במיוחד לאיזה 'אניים' אתה חייב לא לאפשר אף פעם לקחת עליך שליטה מלאה.
בפעם הבאה אנחנו נדבר יותר במלאות על להזדהות עם עצמך. ועל הצורות השונות של לתרגל הפרדה פנימית.
הבה אגיד כאן כי ה 'אניים' אשר מעריכים את העבודה הזאת,
חייבים שלא יאפשרו וירשו להם אף פעם לאבד את הסמכות שלהם בתוכך.
הבחן ב 'אניים' אשר מתרועעים ומתחברים ומסכימים איתם. אל תארח חברה עם האנשים הלא נכונים בתוכך.
וזכור כי אתה עיר, עיר עם סלמס – משכנות עוני ורחובות מסוכנים, וגם רחובות טובים יותר ואזרחים טובים.
וזכור כי אתה בית מלא משרתים אשר הם לא תחת שליטה.
האם אין החינוך הראשון שלנו עוסק בחלקו עם לא ללכת להתחבר עם האנשים הלא נכונים מחוצה לנו ?
החינוך הראשון שלנו הינו חיצוני . והחינוך השני שלנו הינו פנימי.
החיים לא נותנים לנו את החינוך השני. רק הלימוד האזוטרי נותן לנו את החינוך השני – וזה לאלו אשר מחפשים משהו אשר הוא הינו שונה מהחיים.

                                                       " בירדליפ " 20 לחודש אפריל 1943 
                                             שקילה פנימית ושקילה חיצונית – מאמר 8
                                                              על להיות פסיבי (2)

עבודה זאת היא כדי להחליש את האישיות. וזה הינו חסר יתרון בהתחלה, כי באופן אקטואלי ממשי האחד חש חלש
כאשר האחד כבר לא יכול יותר להגיב בדרך הרגילה.
הבה נניח כי אתה תמיד היית נוהג לעוף או להיכנס לתוך מצב רוח רע או מזג רע על משהו,
ועכשיו אתה לא יכול ואתה חש חלש.
אתה חש אובדן. אובדן של מה ?
אובדן של חלק מהאישיות, ובאותו הזמן אתה משיג או רוכש  ומרוויח משהו באמת חזק יותר.

עמוד 278
הבה ננסה בפרשנויות אלו על שקילה פנימית וחיצונית להבין טוב יותר לגביי מהי המשמעות של לעשות את
האישיות פסיבית. המטרה הינה לאפשר למהות לגדול. בכול פעם בה אתה הולך במודע נגד האישיות אז אתה זוכה ומשיג משהו. כמובן כי אתה חייב לא לקחת את זה בצורה חשבונאית.
אתה לא יכול לצפות כי תהיה לך מיד איזו שהיא השגה או איזה רווח מדויק.
זה הרבה יותר מורכב ומעודן מזה. האישיות שומרת אותך היכן שאתה. זה נרכש.
זה הפך להיות אתה. או אתה הפכת להיות זה.
זה עושה, זה פועל, זה אומר, זה מוצא אשמה ופגם, זה מקלקל זמן שמח, וזה לוקח עליך שליטה בכול רגע.
אז זה שומר אותך היכן שאתה ואת החיים שלך כפי שהם ומה שהם.
עכשיו, היכן אתה ? אתה היכן שאתה באופן של מה שיש לך בתוכך ואשר הינו פעיל ואקטיבי,
וככה מה שאתה מתנסה בו, מה שאתה חושב כי אתה נהנה ממנו. אתה רואה את החיים ממש שמה מחוצה לך ואולי אתה רוצה כל מיני סוגים של דברים, אבל אתה לא יכול להגיע לתוך החיים ולהשיג מזה דברים,
מלבד כל עוד האישיות שלך מרשה ומאפשרת לך.
אתה הולך לתוך החיים לפי הצורה של האישיות שלך. אתה פוגש את החיים, את האנשים וכן הלאה, דרך האישיות שלך, דרך האישיות שלך ולא היישר. האם זה ברור ?
עכשיו, אתה לא רואה את האישיות שלך. זה לא מודע לך. אז אולי אתה מאשים את החיים או את האנשים,
או חש מאוכזב וכך הלאה.
והבעיה היא כי אתה רכשת מכשיר מכאני מסוים כדי לעשות מגע עם החיים ואשר נקרא אישיות.
ואשר מגיש ומוסר לך את החיים לפי הצורה של זה וכפי שזה הוא הינו. אז הנה אתה כאן,
תמיד נושא סביב איתך את האישיות שלך, את המכשיר שלך כדי להתנסות בחיים, ותמיד מקווה אולי,
אם יש לך או תהיה לך סביבה חדשה, אנשים חדשים, בית חדש, בגדים חדשים וכד' ושהכול יהיה שונה לחלוטין.
איך זה יכול להיות ?
אתה נושא מסביב את המכשיר שלך כדי ליצור מגע עם החיים ולהיפגש עם החיים וזוהי הינה האישיות שלך.
אתה עשוי לארוז את התיקים שלך ולמלא אותם בבגדים חדשים וללכת לצד השני של העולם – אבל אתה נושא את האישיות שלך איתך, עם כל ההרגלים הנרכשים של התודעה – מיינד,
ההרגלים של הרגשות, ההרגלים של התנהגות, ההרגלים של הדיבור, ההרגלים של למצוא אשמה ופגם,
ההרגלים של תנועה ושל בריאות וכן הלאה.
עכשיו, עבודה זאת הינה לגביי כיצד לברוח מעצמך ולא מהחיים.
אתה לא בורח מעצמך על-ידי כך שתשנה את הנוף החיצוני שלך.
לכולנו יש כל מיני סוגים של חלומות לגביי חיים חדשים ולגביי נסיבות אידיאליות בתנאים אידיאליים,
אנשים נפלאים וכד'. אבל חלומות אלו הינם עקרים ובטלים ואלו הינם חלומות סרק.
כי אפילו באם היינו ממוקמים בתנאים יפיפיים ויוצאי דופן ומיוחדים, כפי שנאמר כי ניתן להשיג בגן-עדן,
אנחנו נגיב להם דרך האישיות שלנו, ומהר מאוד יסתבר כי הם ממש לא מתאימים אני מתאר לעצמי.
הבעיה היא באמת ממש כי אף אחד מאיתנו לא יודע איך לחיות,
כי אף אחד לא רואה כי הבעיה מונחת באישיות – וזה הינו בתוך המכונה המקבלת – המגיבה,
ואשר בה אנחנו משתמשים כדי ליצור מגע ולהתחבר ולהתקשר לחיים.
ואנחנו אף פעם לא נלמד כיצד להיות אפילו מעט נכון באם לא נעבוד על האישיות בתוכנו.
ונראה מהו הינו זה בתוכנו בכול מקרה, ואיזה בעיות עולות מעצמנו ולא רק מאחרים או מהחיים.
כל העבודה הזאת היא הינה לגביי חיקוי – לחקות אדם מודע.
אבל, אם אנחנו לא עובדים על אישיות אז אנחנו נשארים אנשים מכאניים ואז היא – האישיות תפעל, המכונה תדבר,
היא תתרגז והיא תיקח שליטה על הכול.

עמוד 279
ואפילו אם תתחיל להיות ער לכך שיש משהו אחר בתוכך, משהו עמוק יותר, אשר לא רוצה לפעול, לדבר, לחוש, לחשוב, בדרך בה אתה עושה, אתה לא תהיה יכול לשנות שום דבר – לפחות במשך זמן ארוך.
אבל, אפילו כך, אם אתה רואה זאת, אתה בעמדה ובמקום הרבה יותר טוב מאשר זה של האדם אשר לא תופש
כי משהו הינו תמיד לוקח עליו שליטה והורס את הכול.
בעבודה אנחנו חייבים וצריכים להבין ולתפוש ולהכיר בכך כי אנחנו תחת הרחמים של משהו אשר נקרא אישיות בתוכנו
וכי זאת היא הינה מכונה אשר שולטת בנו.
אתה עשוי לשכב בבוקר במיטה במצב של חצי 1/2 שינה ולראות ממש בבירור מה שאתה צריך להגיד ולחשוב ולחוש
או לעשות – אבל מייד כאשר אתה קם, משהו לוקח עליך שליטה.
וזה לוקח עליך שליטה וזה מתחיל לדבר ולפעול בדרך ממש די הפוכה ממה שאתה תפשת ותכננת.
אז מה לוקח עליך שליטה ? זוהי האישיות.
ובתוך זמן קצר – ברגע – אתה לגמרי במלואו תחת השליטה שלה, וכול דבר אשר חשבת ותכננת כאשר היית יותר ער,
יותר חופשי וזה הוא מהאישיות, נראה עכשיו רחוק ממש או אפילו שטויות.
אז אתה מתנהג בדיוק באותה הדרך כמו אתמול. משהו אוחז ותופס אותך ואתה נרדם באחיזתו.
זאת היא הטרגדיה שלנו ואשר אותה אנחנו לא יכולים לשנות, ואנחנו אפילו שוכחים כי אנחנו צריכים לשנות.
למשך יום או אפילו שבוע או אפילו יותר.
בפעם אשר בה אנחנו בתוך האישיות אז הכול ממשיך על-ידי מכונות.
רק כי בפעם הבאה אנחנו באחיזת האישיות אז אנחנו לא רואים זאת כמכונות.
דבר אחד מוביל לשני על-ידי המעבר הקל של האסוציאציות וההרגלים. וככה היום היינו כמו אתמול ומחר כמו היום.
וזה נראה לנו כי זה הינו הגיוני וניתן לסיבה, והכול ניתן להצדקה והכול טבעי.
אבל, כאשר האדם מתחיל להתעורר מעט – וזה הוא הינו להיות יותר חופשי מהאישיות – אז יש לו רגעים אשר בהם הוא רואה את המכונה הזאת ואשר אליה הוא הינו מוצמד ומחובר, ואשר מתחת לכוח שלה הוא נמצא, והוא רואה כי הוא בכלא.
והוא אפילו יכול להתחיל לפחד מהמכונה הזאת הפועלת בעצמה והעוצמתית, ואשר פועלת חלק,
מפלצת פרנקנשטיין זאת ואשר מתעקשת לשלוט בו, ואשר החיים בהדרגה יצרו בתוכו ומבלי ידיעתו.
ואז הוא מתחיל להבין מה העבודה על עצמו אומרת ומהי משמעותה, ומה היא הינה משימתו,
ומה הוא זה אשר איתו הוא חייב להיאבק עימו בשארית חייו.
ודבר זה אשר נוצר-חיצונית בתוכו, האישיות הזאת אשר אופיינה על-ידי החיים החיצוניים, המכונה הזאת,
איזה שהיא צורה אשר היא תיקח, היא הינה הדרקון אשר צריך להתגבר עליו, בשפה של המיתולוגיה.
בדרך הרביעית ואשר מונחת בתוך החיים, אתה לא יכול ללכת למנזר או לשבת בתוך מערה במדבר,
ולשחרר את עצמך מהאישיות.
לעשות את האישיות פסיבית הינו, בדרך הזאת אשר אותה אנחנו לומדים זה עבודה המשכית על עצמך בתוך החיים. ובאמצעים של התבוננות, על-ידי לא להזדהות עם עצמך, על-ידי הפרדה פנימית וכך הלאה. כל העובדה הינה לגביי זה.
הבה אצטט משהו אשר נרשם לפני שנים רבות על-ידי אוספנסקי לגביי המאבק באישיות :

" זה הוסבר כי האדם חייב בהדרגה ללמוד כיצד לצלם תמונות של עצמו כשלם ולא רק להתבונן בפרטים בודדים,
והוא חייב להתחיל לראות את עצמו כולו יחד – הכול ביחד. בכול המרכזים, ובכול רגע מסוים " למטרה זאת ",

עמוד 280
וזה נאמר כי : " האדם חייב ללמוד לקחת בצורת הדיבור, תמונות מנטאליות של עצמו, ברגעים שונים של חייו ובמצבים רגשיים שונים ולא רק תמונות של פרטים, אלא אבל תמונות של השלם כפי שהוא רואה את זה, ובמילים אחרות התמונות האלו חייבות להכיל באופן סימולטני את הכול אשר האדם יכול לראות בעצמו ברגע נתון : הרגשות שלו, מצבי הרוח, מחשבות וסנסציות ותנוחות, ההתנהגויות שלו, התנועות שלו, טון הקול שלו, הבעות הפנים וכך הלאה.
באם האדם מצליח ללכוד רגעים מעניינים בשביל לקחת או לתפוס את התמונות האלו, אז הוא יאסוף אלבום שלם של פורטרטים של עצמו, ואשר בהילקחם יחד יראו לו ממש בבירור איך הוא הינו באמת.
אבל, זה לא כל כך קל לקחת את התמונות האלו של עצמך, ברגעים הכי מעניינים ואופייניים ומאפיינים.
זה לוקח זמן ללמוד איך לעשות את זה.
אבל, אם התמונות האלו נלקחות ונאספות בהצלחה ובאם ישנו מספר מספק שלהן, האדם ייראה כי התפישה שלו את עצמו, ואשר איתה הוא חי משנה לשנה, היא מאוד רחוקה מהמציאות.
במקום האדם אשר הוא הניח כי הוא עצמו היה, הוא ייראה אדם ממש אחר ושונה.
אדם אחר זה הינו עצמו ובאותו הזמן זה לא הוא עצמו.
בעבודה זאת אתה חייב ללמוד את האמתי מתוך ההמצאה או את האמתי בנפרד מאשר המומצא ומאוחר יותר להפריד אותם.
וכדי להתחיל התבוננות עצמית ולימוד עצמי זה הינו הכרחי ונחוץ לחלק את עצמך לצדדים – הצד האמתי והצד המומצא. וזה הוא הינו כי האדם חייב להבין ולתפוש ולהכיר בכך כי הוא אמנם עשוי משני - 2 אנשים, וכול זה לוקח זמן.
אבל, כל עוד האדם לוקח את עצמו בתור אדם אחד אז הוא לא ינוע ולא יזוז מהיכן שהוא נמצא,
והעבודה שלו על עצמו מתחילה מהרגע אשר הוא מתחיל לחוש שני - 2 אנשים בתוך עצמו.
האחד הינו פסיבי והכי הרבה אשר הוא יכול לעשות זה לרשום ולהתבונן מה קורה לו.
והאחר ואשר קורה לעצמו 'אני' הינו אקטיבי ומדבר על עצמו בגוף ראשון,
והוא הינו במציאות רק אדם לא אמתי ומומצא. ( הבה אקרא לאדם מומצא זה ואשר בתוך האדם : - A  ) .
כאשר אדם מבין את חוסר הישע ואת חוסר האונים שלו בפני - A, הגישה שלו כלפיי עצמו וכלפיי - A  בתוכו,
מפסיקה להיות אדישה ושוות נפש או אפתית ולא אכפתית.
והתבוננות עצמית הופכת להיות ההתבוננות של - A. כי האדם מבין כי הוא לא - A.
וכי - A  הוא לא שום דבר מלבד מסיכה אשר הוא לובש והתפקיד אשר הוא משחק באופן לא מודע.
ואשר לרוע המזל הוא לא יכול להפסיק לשחק, החלק אשר מושל בו וגורם לו לעשות ולהגיד אלף - 1000 דברים טיפשיים, אלף - 1000 דברים אשר הוא אף פעם לא יעשה או יגיד בעצמו.
ואם הוא כנה עם עצמו הוא חש כי הוא הינו בתוך הכוח של - A  ובאותו זמן הוא חש כי הוא לא - A.
הוא מתחיל לפחד מ - A , והוא מתחיל לחוש כי - A  הינו האויב שלו. ולא משנה מה הוא ירצה ויאהב לעשות,
הכול הינו משתנה ומוחלף ומיורט על-ידי - A  , וזה ככה כי - A  הינו האויב שלו.
התשוקות והדברים והטעמים אשר הוא מסמפט והדעות והמחשבות של - A  הינם או מתנגדות למבט שלו עצמו,
לתחושות ולמצבי הרוח או כי אין להם שום דבר במשותף איתם. ובאותו הזמן - A  הינו האדון שלו, והוא הינו העבד,
ואין לו כל רצון משל עצמו. ואין לו כל אמצעים להביע את התשוקות שלו, כי מה לא יהיה, כל דבר אשר הוא ירצה ויאהב לעשות ולהגיד נעשה בעבורו על-ידי - A.
כאשר האדם מגיע לרמה הזאת של התבוננות עצמית,
הוא חייב להבין כי כל מטרתו השלמה – כל המטרה שלו הינה לשחרר את עצמו מ – A ,

עמוד 281
ומאז שהוא לא יכול בעובדה לשחרר את עצמו מ – A  , בגלל שהוא הינו עצמו, הוא לפיכך חייב לשלוט ב – A ולגרום לו לעשות, לא את מה ש – A של הרגע הנתון רוצה, אלא את מה שהוא בעצמו רוצה לעשות.
השלב הראשון של העבודה על עצמך מורכב מלהפריד את עצמך מ – A  בצורה מנטאלית,
ואז מאוחר יותר בלהיות מופרד ממנו בעובדה אקטואלית ממשית, ובלשמור להיות נפרד ממנו.
אבל העובדה חייבת להיוולד בתודעה – במיינד, כי כל תשומת הלב חייבת להיות ממוקדת על – A,
כי האדם בלתי יכול להסביר מה הוא עצמו באמת הינו.
אבל הוא יכול להסביר לעצמו את – A ועם זה הוא חייב להתחיל, בהיזכרו כל הזמן כי הוא לא – A".
הבה נבחין כי בציטוט מעל, זה מודגש כי האדם לא יכול להשתנות כל עוד הוא לוקח את עצמו כאחד,
אבל כאשר הוא מחלק את עצמו ל – צד מתבונן ו, ל- צד אשר מתבוננים בו,
הצעד הראשון לקראת שינוי אפשרי נלקח, וזה הוא כי האדם חייב להפוך להיות אני מתבונן ואישיות.
כל דבר אשר אז האדם יכול להתבונן בו בתוך עצמו, הוא חייב לקחת כ – A כדי להתחיל עם זה – וזהו כאישיות.
עכשיו, אנשים מניחים כי רק דבר אחד פועל בתוך האדם וכול עוד אנשים לוקחים את עצמם כאחד,
הם לא יכולים לחשוב אחרת, אז הם מוצאים את הרעיון של התבוננות עצמית מאוד קשה.
" במה אנחנו אמורים וצריכים להתבונן ? " והתשובה הינה "ב, הכול "כדי להתחיל עם זה, "אבל" הם יגידו " כל דבר אשר בו אני יכול להתבונן הינו לבטח עצמי" ובתשובה הינה : "כן ולא" באופן של העבודה. את כל אשר אתה מתבונן בו אתה חייב לקחת קודם כל כאישיות בתוכך. אישיות זאת בתוכך מושלת בך, והחלק אשר יכול להתבונן בזה הינו חסר אונים בפני זה בהתחלה.
הסדר של הדברים הינו מוטעה ושגוי.
הפקודה והפיקוד הינם במקום הלא נכון.
הפנימי לא יכול לשלוט בחיצוני. ומה שאמור לתפקד הינו הנתין ומה שאמור להיות נתין הינו המפקד.
החלק הפנימי שמתבונן רואה את החלק החיצוני אשר קורא לעצמו 'אני'
וככה פועל בשמו ולא יכול לעשות בהתחלה שום דבר.
הבחן כי החלק אשר מתבונן הינו תמיד עמוק יותר מאשר החלק אשר בו מתבוננים – כלומר הפנימי יכול להתבונן בחיצוני אבל לא ההיפך.
עכשיו, למרות כי הפנימי או הצד המתבונן הינו חסר אונים בהתחלה, זה הופך להיות מחוזק על-ידי הרעיונות של העבודה אשר מזינים אותו.  הפנימי יותר יכול להיות רק חזק יותר על-ידי העבודה.
החיים לא יכולים להזין אותו.
האדם אז מתחיל לרצות להשתחרר ולצאת לחופשי מהאישיות, מ – A , מהמכונה אשר הוא תחת הכוח שלה.
הכוח המנטרל של החיים אשר שומר את האישיות אקטיבית. הכוח המנטרל של העבודה מזין את הצד המתבונן הפנימי. האדם בקצרה מתחיל להבין כי כול מטרתו זה לשחרר את עצמו מ-A  כלומר מהאישיות.
ולצטט שוב : " מאחר והוא בעובדה לא יכול לשחרר את עצמו מ-A מכיוון שזה בתוך עצמו, הוא חייב לפיכך לשלוט ב-A ולגרום ל-A לעשות לא את מה ש- A רוצה ברגע הנתון, אלא את מה שהוא עצמו רוצה לעשות.
כדי להיות אדון - A חייב להפוך להיות משרתו " .

עמוד 282
                                   
               "בירדליפ"  1  לחודש מאי 1943
                                       שקילה פנימית ושקילה חיצונית – מאמר 9
                                                       על להיות פסיבי (3)

במאמר האחרון זה נאמר כי עבודת האדם על עצמו מתחילה ברגע בו הוא מתחיל לחוש שני 2 אנשים בתוך עצמו.
האחד הינו פסיבי והכי הרבה שהוא יכול לעשות זה מה שקורה לו בידיו של האחר.
האחר אשר קורא לעצמו 'אני' הינו אקטיבי. והוא מדבר על עצמו בגוף ראשון.
הוא מתייחס לעצמו כהיותו האדם האמתי, האדם עצמו. הבה נבחין כי זה נאמר שעבודת האדם מתחילה מהרגע בו הוא מתחיל לחוש 2 שני אנשים בתוך עצמו, האחד פסיבי והשני אקטיבי.
עכשיו, כמה הרבה אתה מניח שמגיעים לשלב הזה ?
הבה אשאל כול אחד ממכם את השאלה הזאת :
"האם הגעתם לשלב הזה מפורשות וברורות, כך שאתה מבין ותופש בקביעות שיש לך צד פעיל בתוכך ואשר ימשיך לקחת עליך שליטה בכול רגע, וצד פסיבי אשר רק יכול להסתכל על ולהיות מודע כי זה הינו כך,
והינו למדיי ממש חסר אונים בפניו של הצד האקטיבי הזה ? "
באם אתם יכולים לענות בוודאות ובביטחון כי הגעתם לשלב הזה אז זהו הינו עניין לאיחולים ולברכות כי משמעותו שזה אומר כי חלוקה פנימית מאוד חשובה ואמתית קרתה בתוככם, ואשר הכרחית ונחוצה לכול השלבים הנוספים של העבודה.
כי זה בדיוק הצד הפסיבי הזה, אשר הפך להיות מופרד ונפרד מן הצד האקטיבי, ואשר יכול לגדול.
האבולוציה של האדם באופן של העבודה – הינה האבולוציה מהצד הפסיבי שלו ולא מהצד האקטיבי שלו, אבל זה הינו רק בגלל שהחלוקה הפנימית הזאת לצדדים אקטיבי ופסיבי הינה כל כך קשה להשגה ולוקחת זמן כל כך ארוך והינה מטופלת על-ידי כל כך הרבה כישלונות ראשוניים, עד כי העבודה האישית נעצרת או מלווה ונעה במעגלים.
כפי שזה כזה עניין חשוב וכל כך קשה לאחוז ולתפוס בו, הבה אשים את השאלה בדרך נוספת אחרת: "
האם אתה מבין ותופש את המכאניות שלך ? והאם אתה מבין ותופש זאת בהמשכיות ?"
"מהי המשמעות של זה ? להבין ולתפוש את המכאניות של האחד ? "
זה אומר כי אתה מתחיל להבין ולתפוש ולהכיר בכך כי אתה מכונה אשר מגיבה להשפעות חיצוניות.
זה לא פועל אלא מגיב, וכול אשר לקחת כאינדיבידואל וכפעולות אינדיבידואליות ומודעות הינם מכאניות.
ובמילים אחרות,
להבין לתפוש ולהכיר במה המכאניות הינה זה להבין ולתפוש כי אתה לא יכול להתנהג בצורה שונה מהדרך בה אתה אמנם מתנהג.
עכשיו כולם, כול אחד חושב כי הוא חופשי – כולם חושבים כי הוא או היא יכולים להגיד את זה או את ההוא שלהם על-ידי בחירה או לעשות את זה או את ההוא שלהם על-ידי בחירה,
העבודה מלמדת כי זאת היא הינה אשליה.
העבודה אומרת כי זאת היא הינה האשליה הגדולה הראשונה אשר חייבים להפיג ולסלק ולפזר אותה בעבודה הפרקטית
על עצמך. האדם לא יכול לעשות . במטרה לעשות האדם חייב להיות חופשי לעשות.
במטרה לעשות האדם חייב קודם כל להיות.
וכדי להיות האדם חייב להפסיק להיות אחדות, ואז הוא הינו חופשי.
אבל, האדם כפי שהוא הינו – לא חופשי. למרות כי הוא כל חייו מדמיין בחיבה כי הוא כן.
כל דבר אשר הוא עושה הינו מוכתב לו על-ידי המכונה שלו – וזה הינו סוג המכונה שלו ואשר נבנתה בתוכו על-ידי
הנסיבות, החינוך, חיקוי, פנטזיה, מצבים נגטיביים, גישות ודעות וכן הלאה.
זהו אחד מהעקרונות היסודיים בלימודים הפסיכולוגיים של העבודה הזאת.

עמוד 283
האדם לא יכול לעשות, זה עושה בתוכו – זה המכונה "עושה".
וזה מה שהתכוונו אליו על-ידי האמרה כי האדם חייב להגיע לשלב דרך התבוננות פנימית ארוכה ולעיתים כואבת,
של להבין ולתפוש ולהכיר כי ישנם 2 - שני אנשים בתוכו, אחד אקטיבי והאחר פסיבי.
האדם האקטיבי "עושה" הכול על-ידי הגבה לרשמים.
האדם הפסיבי – בפעם בה הוא מגיע לתוך קיום מודע – לא יכול להתחיל בהתחלה לעשות שום דבר,
הוא יכול רק להבחין מה האדם האקטיבי "עושה" . ולמשך זמן ארוך הוא חייב להיכנע לזה.
כמה הרבה שהוא האדם הפסיבי ירצה או יאהב כי הדברים יהיו שונים,
להפוך להיות פסיבי לעצמך הינו השלב הראשון של העבודה. וזה דורש פעילות פנימית גדולה של תשומת לב.
השאלה של שליטה – שליטה באישיות עולה מאוחר יותר (לא כאן) .
לפני שתעלה כל שאלה של שליטה, האדם חייב ללמוד מה היא הינה המשמעות של להיות פסיבי לעצמו,
ומה זה אומר "לא להזדהות עם "עצמו " בכול רגע כי אחרת הוא כל הזמן יהיה מזדהה ומזוהה עם עצמו. וזה כולל את הכול, את כל הכוליות של עצמו. או את עצמו השלם – הכול.
כל שהוא יכול להתבונן בו בתהליך הזמן ולא רק מה שהוא באופן אישי חושב כי זה הוא הינו רע,
אלא הכול.
וזה למה זה הינו נאמר לעיתים קרובות כי התבוננות עצמית חייבת להיות ללא ביקורת.
באם זה ביקורתי אז אתה רק תתבונן בחלק אחד, ואף פעם לא תחשוב על להתבונן בחלק נוסף אחר
- ואשר עשוי להיות ממש מחובר וקשור. האדם הפסיבי עדיין אין לו את הכוח לשנות איזה שהוא דבר בתוך האדם האקטיבי – וזה הוא לשלוט בו.
לרוע המזל, אנשים מתחילים ישר מההתחלה, מנסים לשלוט ומנסים לעשות.
זה הינו בלתי אפשרי, אלא אם כן הנקודה הנכונה של שליטה מוסדה ובוססה,
הנקודה הנכונה של שליטה מגיעה ובאה מן החיזוק ההדרגתי של האדם הפסיבי.

                                                                *                     *                        *

זה נאמר לעיתים קרובות בעבודה הזאת כי האדם הינו בכלא, והדיבור המקורי היה לעיתים קרובות  לגביי  "כלא" ולגביי  "בריחה מהכלא" אבל כדי לברוח האדם חייב קודם כל לתפוש ולהבין כי הוא הינו בכלא ולראות היכן מונח הכלא שלו.
אני אצטט משהו אשר נאמר פעם על הנקודה הזאת :
"באם האדם בכלא באיזה שהוא זמן אשר יהיה לו צ'אנס לברוח, אז הוא חייב קודם כל להכיר בכך ולהבין ולתפוש כי הוא הינו בכלא, באם הוא מדמיין כי הוא הינו חופשי, אז איך הוא אפילו יכול להתחיל לחשוב על לברוח מהכלא ?
הוא יתייחס לרעיון כשטויות.
כל עוד הוא נחשל בלהבין ולתפוש כי התא הינו תא בכלא וכול עוד הוא יחשוב כי הוא הינו חופשי,
אז אין לו צ'אנס בכלל. ואף אחד לא יכול לעזור לו.
אף אחד לא יכול לשחררו לחופשי בכוח.
נגד רצונו, באופוזיציה לרצונות שלו.
באם שחרור לחופשי הינו אפשרי, זה הינו ההכרח והצורך הראשוני אשר האדם חש כי הוא הינו בכלא ומתחיל ללמוד את הכלא אשר הוא הינו בתוכו, ואת האמצעים לבריחה.
והוא יכול להשיג חופש ורק חופש כתוצאתם של הרבה עבודה ומאמצים ארוכים – והכוונה למאמץ מודע, והמכוון כלפיי מטרה מוגדרת.
אבל, במטרה היא לברוח מן הכלא, האדם חייב כי תהיה לו עזרה.
הוא חייב כי יגידו לו מה לעשות, וכי יגידו לו שוב ושוב, על-ידי אלו אשר נמלטו וברחו
ואשר בתורם העבירו את הידע שלהם לאחרים, ואשר הבינו ותפשו כי הם הינם בתוך הכלא
ואשר בעצמם התחילו לברוח " .

בנאמר בציטוט אשר מעל, אתה חייב להבין כי לא התכוונו לכלא פיסי וגם לא כי רק הגוף זה כלא.

עמוד 284
מה שהתכוונו לו הינו   כ ל א  פסיכולוגי אשר חייבים לברוח ממנו.
כל אחד הינו בכלא של עצמו, באם האדם היה באמת יכול לעמוד מאחורי עצמו – וזה הינו לעמוד מאחורי כל צעד וכול מניפסטציה של עצמו ובאם הוא חושב כי זה טוב או רע – אז הוא הינו מסוגל ויכול לראות את הכלא אשר הוא חי בו.
אבל, במטרה לעשות כך, הוא חייב להפוך את זה להיות פסיבי לעצמו.
והוא חייב לראות את כל התגובות שלו, באם הוא מתייחס אליהן כטובות או בתור רעות בפסיביות,
הוא חייב לראות את כל הדעות אשר הוא מביע, ובאם הוא מתייחס אליהן כטובות או בתור
רעות בפסיביות, והוא חייב לראות את הגישות שלו.
וכאשר הוא הגיע לשלב הזה, על-ידי התבוננות עצמית ארוכה,
 אז הוא באמת מחולק לשני 2 אנשים - אחד אקטיבי והשני פסיבי.
האדם הפסיבי עומד בתוך או מאחורי האדם האקטיבי.
האדם הפסיבי בשלב הזה הינו חסר כוח, אבל למרות כי הוא חסר כוח בפני האדם האקטיבי,
הוא עכשיו מודע אליו.
הוא רואה את הכלא שלו וזאת היא נקודת ההתחלה של שינוי אמיתי.
אז אשאל אתכם שוב את השאלה אשר נשאלה קודם :
" האם הגעת לשלב של להבין ולתפוש כי ישנו צד אקטיבי בתוכך ואשר אתה לוקח עליו שליטה ופיקוד בכול רגע,
וצד פסיבי אשר יכול רק להסתכל על והוא הינו ממש חסר ישע וחסר אונים בפני – או בפניו של
הצד האקטיבי הזה ? "
כמה שאתה פחות מזדהה עם עצמך, ככה אתה תהפוך להיות פסיבי לעצמך.

                                                

                                                     "בירדליפ " 9 לחודש מאי 1943
                                        שקילה פנימית ושקילה חיצונית – מאמר 10
                                       על להיות פסיבי  (4)  "על להזדהות עם עצמך"

                                                                            חלק - 1
אם אתה צריך לעבור מחדר אחד לחדר אחר, זה יהיה בלתי אפשרי לעשות כך,
אם אתה מחוזק או מהודק למשהו בחדר הראשון. נגיד כי אתה תקוע בכיסא שלך, אז זה יהיה בלתי אפשרי לנוע,
מלבד באם הכורסא מוצמדת אליך, ואם הדלת הינה צרה אתה לא תהיה יכול לעבור דרכה,
אז אתה חייב לדמיין כי אנחנו מחוברים ומוצמדים לדברים רבים אשר מונעים מאיתנו לעבור לרמה חדשה של הוויה.
אני זוכר מקרה אחד כי אוספנסקי דיבר ותיאר אותנו כמו לובשים כמות עצומה של מעילים.
הוא אמר כי זה הינו הכרחי להתפשט ולהתערטל ולהסיר את המעילים האלו אחד אחרי השני,
כי אחרת אנחנו נהיה מגושמים  יותר מדיי ונפוחים כדי לעבור דרך הדלת.
אדם אשר מאמין בעצמו, בסגולה ובזכות שלו, הינו גמלוני ומגושם ונפוח באופן פסיכולוגי,
אז הוא לא יכול לעבור דרך "השער הצר" – או דרך העין של המחט "לעבור בקוף המחט",
הוא גמל,
גמל הינו יצור גדול ועיקש .
כמובן מתכוונים לאדם אשר הינו גמל באופן פסיכולוגי,

עמוד 285
בכתבי הקודש אדם אשר הינו מזדהה עם עצמו הרבה מאוד נקרא אדם עשיר.
יש לו רעיון נחוש ותקיף ונוקשה של הערך של עצמו. הוא חושב כי הוא יודע והוא בטוח כי הוא יכול לעשות והוא בטוח שנכון וטעות או לא נכון הם הינם ברורים לו, אדם כזה הינו הרבה מאד
 "מזדהה עם עצמו" . זה הינו האיש העשיר מכתבי הקודש ואשר עליו אמר ישוע כי זה יהיה קל יותר לגמל לעבור דרך קוף המחט מאשר בשביל האדם העשיר להיכנס למלכות שמים.
במקרה אשר ניתן בכתבי הקודש, האיש העשיר חש כי ברשותו טובות וכי הוא השיג הרבה זכות בכול דבר אשר הוא עשה, הוא היה מזוהה ומזדהה עם עצמו, אז כל מה שהוא עשה הלך לתוך החלק הלא נכון של עצמו.
ובגלל זה ישוע אמר לו : " לך תמכור את כל מה שיש לך " , האיש העשיר הצטער כי היה לו 'רכוש גדול' וזה כי הוא היה מזוהה ומזדהה עם עצמו ועם הערך שלו. ועדיין הוא לא היה מזוהה עם עצמו כל כך הרבה כמו הפרושים אשר התפללו באומרם : " אלוהים אני מודה לך כי אני לא כמו שאר האדם , סחטניים ולא צודקים, ונואפים או אפילו כמו הפונדקאי הזה. אני צם פעמיים בשנה, ואני נותן מעשרות מכול מה שאני מקבל "
ובזמן שהפונדקאי התפלל : " אלוהים תהיה רחמן עליי החוטא " הפרושים הינם דוגמא קיצונית של הזדהות עם עצמך.
הבה נבין בבירור כי האדם עשוי להיות מאוד טוב בתוך החיים ולעשות את חובותיו ולעקוב אחר כל מה שלימדו אותו בנאמנות ולפגוש את הסכנות בגבורה, ועדיין להיות האדם העשיר של כתבי הקודש. וזה אומר כי הוא מזדהה עם עצמו בכול אשר הוא עושה והינו מסופק עם עצמו.
עכשיו אתם יודעים כי ישנה אמרה בעבודה אשר אומרת כי עד אשר האדם לא מגיע לתפוס ולתפוש את הכלומיות ואפסיותו שלו עצמו אז הוא לא יכול להשתנות.
וכדי להבין ולתפוש את אפסיותו שלו עצמו כהתנסות פרקטית זה להתחיל להפסיק להיות אדם עשיר.
ובמילים אחרות זה להתחיל להפסיק להזדהות עם עצמך.
                                                                      *                 *                 *
                                                                              
  חלק – 2
הבה נדבר עכשיו על להזדהות מצדדים שונים, הבה נתחיל על-ידי כך כי היכן שאתה מזדהה עם עצמך,
שם אתה לא יכול להיות פסיבי לעצמך.
להיות מזדהה עם עצמך, אומר כי אתה Fasten – מחובר ומקובע ונעול למשהו בעצמך ואשר אותו אתה לוקח בתור עצמך, ומניח כי אתה מחובר ומקובע ונעול לרעיון כי אתה אדם אמתי וישר והגון.
ומשמעותו שזה אומר כי אתה מחובר ומקובע ונעול על התמונה הזאת של עצמך.
אתה מצייר את עצמך לעצמך כזה שתמיד אמתי וישר והגון, אז בכול מקום שאתה כפי שזה הוא הינו,
אתה לוקח איתך את כל התמונה הזאת. אתה הנך התמונה הזאת .
וזה מלווה אותך לכול מקום וזה בכלל לא משנה אפילו באם אתה לא אומר את האמת.
זה לא משנה לתמונה אשר יש לך של עצמך ועל עצמך ואשר אליה אתה דבוק ומודבק בצורה איתנה ובחוזקה.
אם לרגע הנסיבות גורמות לך להרגיש ולחוש כי אתה לא – כי אתה אינך ממש כנה ואמתי  באיזה שהוא מקרה,
אז מייד אתה תתחיל להצדיק את עצמך ותסביר ותתווכח וכך הלאה, עד אשר תרגיש ותחוש שוב די בנוח או די בנוחות ונוחיות בפנים, ובשלום עם התמונה הזאת אשר שולטת בך,
וזה להיות מזדהה עם עצמך. זאת היא הינה דוגמא השייכת למחלקה של להזדהות עם תמונות של עצמך.
כמובן שתמונות הם הינם לגיון רב, אבל לכולם יש תמונות מיוחדות של עצמם,
או של עצמה ושל עצמו ואשר איתם הוא או היא מזדהים.

עמוד 286
ואחד מהמקורות של חוסר ההרמוניה הפנימית שלנו ושל המצבים הנגטיביים שלנו מונח בתמונות,
כאשר תמונה הינה, כפי שזה הוא הינו שנוגעים בה, אנחנו מראים את הפגיעות (פגיע) או על-ידי כך שנהיה מדוכאים או על-ידי כך שנהיה כועסים או בקצרה נגטיביים.
כאשר אנחנו נושאים כמות גדולה מאוד של תמונות איתנו, אנחנו מאוד מזדהים ומזוהים עם עצמנו,
וככול שאנחנו יותר מזוהים ומזדהים עם עצמנו, וככול שאנחנו יותר מזוהים עם עצמנו, ככה זה יותר אפשרי ויותר מתקבל על הדעת שנהיה מתוסכלים ומבואסים והפוכים, ומיואשים ורפי ידיים או חסרי אונים ומאוכזבים וכן הלאה.
כמובן כי זה לא רק התמונות אשר גורמות לאדם להיות מחויב או בסבירות כי הוא יהיה הפוך או מבואס ומתוסכל, אלא אבל תמונות ממקור מאוד מוגדר של חוסר יציבות בתוך עצמנו.
תמונות נוצרות מתוך בורות וגאווה ודמיון – וזה הוא הינו כי הן שייכות לאישיות המזויפת ואשר היא "אני דמיוני" .
ועם כל דבר אשר שייך לאישיות המזויפת אנחנו מזדהים במיוחד.
אם היינו יכולים לראות באמת על-ידי תובנה ישירה כי אנחנו בכלל לא כמו שדמיינו, אז הכוח של האישיות המזויפת ייחלש.
מצד אחד אנחנו נפסיד או נאבד, אבל למעשה ממש בצורה אקטואלית אנחנו נשיג הרבה יותר ממה שאנחנו נפסיד.
אבל אנחנו תמיד מגנים על עצמנו, אפילו כאשר אנחנו יודעים טוב יותר.
וזה הינו בגלל ששני - 2 הענקים האלו הנקראים גאווה ויהירות לא ירשו לנו לוותר או להיכנע ולהיסוג לפחות לאחרים, ומהסיבה הזאת רק התבוננות עצמית יכולה לעזור.
אתה עצמך על-ידי זה שתראה את עצמך יכול להיכנע ולוותר לעצמך.
אז החלוקה והפיצול חייבת להיעשות בתוך עצמך, בין הצד המתבונן לצד אשר מתבוננים בו.
וקודם כל בהתחלה חייבים להתבונן בהכול בפסיביות, ולמקם את זה בתוך האור של המודעות ללא ביקורת.
באם יש לך תמונה של עצמך בהיותך תמיד כנה ואמתי וישר והגון, אז אתה חייב להתבונן לאורך תקופה ארוכה איך וכיצד ובאיזה תדירות או כמה לעיתים קרובות אתה משקר.
רק " ההבנה והתפישה הפנימית " הזאת תהרוס את הכוח של התמונה אשר איתה הזדהית ואשר לה אתה הנך עבד.
                                                                      *                *                *
                                                                                 חלק - 3
" כל עוד האדם לוקח את עצמו כאדם אחד אז הוא אף פעם לא יזוז מהיכן שהוא נמצא "
כן, אבל למה ?
בגלל שהוא אז לחלוטין מזדהה עם עצמו.
עבודה זאת מתחילה רק כאשר הוא חש שני - 2 אנשים בתוך עצמו,
האחד הינו פסיבי, וזהו הינו האדם אשר מתבונן, והשני הינו האקטיבי, וזה הינו האדם אשר בו מתבוננים.
אדם אקטיבי זה קורא לעצמו 'אני' . האדם הפסיבי הינו הדרך להתחלה של "אני אמתי".
אבל, במשך זמן ארוך ה'אני האמתי' הינו חלש ולא יכול לעשות דבר.
אבל כפי שהתחושה של אני הינה נמשכת החוצה מתוך האדם האקטיבי, כך גם האדם הפסיבי הופך להיות מחוזק עד אשר מגיע הזמן בו האדם הפסיבי הופך להיות אקטיבי והאדם האקטיבי הופך לפסיבי.
הבה נבין זאת יותר בבהירות,
כל עוד האדם לוקח את עצמו כאחד הוא לא יכול להפוך להיות שונה.
האם אתם רואים למה ?
הוא לא יכול להשתנות כי הוא מזוהה ומזדהה עם עצמו, ולוקח כל דבר בתור עצמו וכעצמו.
המחשבות שלו, הדעות שלו, מצבי הרוח שלו והתחושות והרגשות שלו, הסנסציות ובעובדה כל דבר, הכול הוא לוקח כ 'אני' ולכולם הוא אומר 'אני' .
ואתה תזכור מה העבודה אומרת לגביי  ה ז ד ה ו ת , ואני אצטט כמה דברים :

עמוד 287
" הזדהות הינה איכות כל כך נפוצה שבשביל התכליות והמטרות של התבוננות זה קשה להפריד את זה מכול דבר אחר.
האדם הינו תמיד במצב של הזדהות, ומהסיבה הזאת הוא לא יכול לזכור את עצמו... "הזדהות הינה אחת מהאויבים הכי נוראיים שלנו. וזה נחוץ והכרחי לראות וללמוד הזדהות עד לשורשים עצמם של זה בתוכנו, הזדהות הינה המכשול העיקרי בזכירה עצמית.
אדם אשר מזדהה ומזוהה עם הכול – לא יכול לזכור את עצמו.
המטרה לזכור את עצמך זה הכרחי לא להזדהות,
אבל, במטרה לא להזדהות, האדם חייב קודם כל לא להזדהות עם עצמו.
והוא חייב לזכור כי יש שניים - 2 בתוך עצמו, האחד אשר יכול רק להתבונן בהתחלה,
והאחר אשר לוקח שליטה בו בכול רגע, ומדבר בשמו וקורא לעצמו 'אני' והוא חייב לנסות
לא להזדהות עם האדם האחר הזה ואשר שולט בו, ולחוש כי הוא שונה ממנו, וכי ישנו אחר בתוכו.
אבל אלא אם כן ההפרדה הזאת נעשתה, ונעשית בהמשכיות, הוא יישאר אדם אחד
ושום דבר לא יוכל להשתנות בתוכו " .
אתה תראה כי העבודה מלמדת כי המצב של האדם הינו כזה שהוא מזדהה עם הכול.
לדוגמא האדם מזדהה עם הידע שלו. לאדם אחד ישנו סוג אחד של ידע, כגון ידע של העולם, ולאחר יש ידע של המדע, ולשלישי ידע של בישול ולרביעי ידע של עסקים, ולחמישי ידע של ספרים וכך הלאה.
אבל, בכול מקרה האדם מזדהה עם הידע שלו או שלה.
אתה יודע איך אנשים אשר יש להם ידע דומה רבים, ואיך ב, מה שנקרא "העולם המלומד" כל מיני סוגים של קנאות בלתי רגילה קיימים והמבוססים על הזדהות.
דוקטורים לדוגמא, תמיד לא מסכימים, והם תמיד מזדהים עם הידע שלהם. טבחים גם כן תמיד לא מסכימים וכמו כן גם לא אנשים הספרות, וכמו כן גם לא חיילים, וכמו כן גם לא כמרים וגם לא אימהות וכן הלאה וכן הלאה.
אולי אתה זוכר בילדות כאשר התחלת לראשונה להזדהות עם ידע ועד כמה מסופק אתה חשת כאשר נאמר לך משהו אשר אחרים לא ידעו, וחשת סוג של כוח. הזדהות נותנת תחושה של כוח.
וזה לא היה כמובן הידע אשר התעניינת בו, אלא העובדה כי אתה יכול להשוויץ בזה. *
עכשיו הבה ניקח את הנושא של הזדהות עם המרכז האינטלקטואלי, כאן קיימות בין דברים אחרים,
גישות, דעות ומחשבות, האם הנך יודע, או האם התבוננת כיצד אתה מזדהה עם הדעות שלך ?
זוהי צורה נוספת של הזדהות – זוהי צורה נוספת של להזדהות עם עצמך.
כמובן כי דעה היא לא אתה, אלא אבל ממש נבדלת.
אבל, באם אתה מזוהה ומזדהה, התחושה של 'אני' הופכת להיות מודבקת לזה בכוח.
אולי אתה חש כי אין לך דעות, בכול מקרה לכולנו יש מחשבות.
האם אתה יכול להגיד 'אני' על המחשבות שלך ? או אחרת, האם הנך אומר עליהם 'אני' בקביעות ?
בבירור לחלוטין באם אתה מאמין כי כל דבר בתוך העולם הפנימי שלך הינו 'אני' אז אתה לא יכול להימנע מלעשות כך.
אבל, אתה עשוי גם כן להגיד כי הכול בעולם, כי כל דבר בעולם החיצוני הינו עצמך.
לעיתים קרובות מגיעות ובאות מחשבות מאוד מדכאות ומורכבות.
באם האחד מזדהה איתם הם מפעילות את כוחן המלא. ואז האחד מזדהה עם המחשבות של האחד,
ובעובדה זה מאוד הכרחי ונחוץ ללמוד את זה, וככול המוקדם אשר אפשרי וניתן.
זה עוזר לאחד הרבה מאוד בעבודה על עצמו, ובכול דרך. זה בלתי אפשרי לעצור את המחשבות.
אתה יכול לנסות את זה, אבל רק בעיקר כתרגיל בהתבוננות עצמית. אבל האחד יכול ללמוד לא להזדהות עם מחשבות, והאחד חייב להתחיל על-ידי להתבונן בהם.

*הערת תרגום : אפשר לקרוא לזה : "האני האומרני" .

עמוד 288
כמה מחשבות הינם באמת מאוד מעניינות להתבונן בהן. ומסתבכות ומורכבות, מחשבות כבדות
ואשר זה הינו מאוד מסוכן להזדהות איתם, ובאם אתה לא מזדהה עם משהו בתוך עצמך, אז אתה מתחיל להיות חופשי מהכוח של זה.
ובפעם הבאה נדבר יותר לגביי להזדהות עם עצמך ביחס ובהתייחס למרכז השכלי ומאוחר יותר בהתייחס למרכזים אחרים.

                                                     

                                                          " בירדליפ " 15 לחודש מאי  1943
                                                  שקילה פנימית ושקילה חיצונית – מאמר 11
                                                                 על להיות פסיבי -  ( 5 )
אנחנו ממשיכים לדבר היום על הנושא של אי- הזדהות עם עצמך.
ואזכיר לכם שוב כי אנשים לוקחים את הדבר הזה אשר נקרא עצמך כמובן מאליו, וגם כן לוקחים את זה לא רק כדבר אחד אלא קוראים לזה 'אני', ולכול דבר אשר זה עושה וחושב וחש.
                                                               *                *                *
דיברנו בפעם האחרונה לגביי ההזדהות עם עצמך מנקודת העמדה של מרכזים והתחלנו עם המרכז השכלי.
כאשר מלמדים אותך בראשונה על התבוננות עצמית, נאמר לך לנסות להתבונן בעבודה של המרכזים השונים,
וכך לראות את שלושת האנשים בתוכך ואשר מתאימים להם.
הפעילויות של המרכז השכלי הם הינם רבות מאוד, בפעם הקודמת משהו נאמר לגביי
ד ע ו ת  ו מ ח ש ב ו ת  ואשר שייכות למרכז השכלי.
האדם בדרך כלל מזהה את עצמו לחלוטין ולגמרי עם הדעות שלו ואשר הינם בהשאלה ושאולות מאחרים, ומהעיתונים וכד'.
ואז, דיברנו על הזדהות עם המחשבות שלנו.
המחשבות שלנו לא נראות לאנשים אחרים וכמו כן גם לא לעצמנו. אבל הם ממש דברים מוגדרים.
ומורכבות מחומרים מוגדרים.
אנחנו יכולים להיות פחות או יותר – יותר או פחות מודעים למחשבות שלנו.
עכשיו כאשר הנך מתבונן במחשבה, ואתה לא מזדהה עם זה, אז מהי המשמעות של זה ?
משמעותו וזה אומר כי אלא אם כן אתה מתבונן במרכז השכלי ומה קורה בתוכו,
אתה נוטה לקחת את הפעילויות שלו כמובן מאליו ואתה תאמין למחשבות שלך או תיקח אותן כמובן מאליו.
אתה מזדהה איתם.
אתה נותן להם את האיכות של אמת ו, או שאתה אומר 'אני חושב' או שבצורה פנימית יותר,
אתה לוקח את המחשבות שלך בתור 'אתה'.
ואז יש להן את הכוח שלהן עליך. והן מפעילות את ההשפעה שלהן עליך.
מחשבה לא נעימה, מחשבה כבדה, מחשבה קודרת ועצובה או משעממת וצחיחה ומחשבה חשדנית, מחשבה פסימית, מחשבה רעה וכן הלאה – כול המחשבות האלו הופכות להיות אתה :
ואז, ככה אתה הם. דרך ההזדהות איתם.
אבל, אתה זה לא המחשבות שלך. כל מחשבה יכולה להיכנס לתודעה – למיינד .
כל מיני סוגים של מחשבות חסרות תקווה, רעות וחסרות תועלת ומיותרות, מטופשות וחסרות צורה
ואימבציליות יכולות להיכנס לתודעה.
ובאם אתה קורא לכולן 'אני' , אז היכן אתה תהיה ?
אתה תגיד לכולן כן, אתה תסכים להם.

עמוד 289
אתה, בקצרה תהיה מזוהה איתם. וזה כי כול הזמן את תגיד להם 'אני' ותאמין כי 'אני' חושב אותם וכי הם המחשבות שלך.
אבל כפי שאמרתי, כל מחשבה יכולה להיכנס לתודעה – למיינד, בדיוק ממש כפי ש, כול אדם או איזה שהם אנשים יכולים להיכנס לבית שלך.
רק מעט מאוד מהמחשבות שלנו שוות כי יעקבו אחריהן, ובמטרה להתחיל לחשוב נכון,
בקירוב כל המחשבות אשר כרגיל מגיעות לתוך התודעה – מיינד,
צריך לדחות אותן כמחוסרות וחסרות ערך או יותר גרוע מזה.
האדם עשוי אמנם כי יהיו לו מחשבות מאוד מסוכנות.
ובמיוחד כאשר הוא מקבל אותן כאילו הם שלו עצמו.
הוא כל כך נאיבי להאמין כי כל המחשבות המגיעות ובאות לתוך התודעה – למיינד שלו הם הינם שלו עצמו,
וכי הוא בעצמו חשב אותן, וככה הוא אומר עליהן "אני" מבלי לדעת טוב יותר.
אבל, אם הוא מתחיל להבין כי הוא חייב להתבונן במחשבות שלו אז בקרוב יהיו לו נקודות השקפה ממש שונות.
אני זוכר כי לפני שנים רבות כאשר גב' ניקול ואני עשבנו את המכון של גורדייף בצרפת, ונסענו לסקוטלנד אל הבית של הסבא שלי, ביליתי והעברתי זמן ארוך של חודשים רבים בקריאת הספרים התיאולוגיים בספרייה של סבי ואשר נכתבו על-ידי מגוון אנשי דת ונביאים סקוטים, והם היו כולם כמובן פורמטוריים טהורים. הם היו כולם לגביי ענייני דוקטרינה ולגביי הכתבים של החוק והם כולם התמכרו לכול מיני סוגים של וויכוחים מפצלי שיער.
אבל, אחד מהם היכה בי, הכותב אמר כי האנשים חייבים לזכור כי השטן שלח הרבה מחשבות לתוך
התודעות – למיינד'ס שלנו וכי אנחנו חייבים לא לחשוב אף פעם כי אלו הן המחשבות שלנו עצמנו.
והוא הסביר את הרעיון הזה באריכות, ואפילו הדגיש לעיתים קרובות את האמרה :
"המחשבות שלנו הם לא שלנו עצמנו "
הוא היה אדם אשר התחיל להבין משהו פסיכולוגי ולקרוא אותו זה היה כמו נשימה של אוויר חי,
בין כל הכרכים האיומים והמתים האלו ואשר בהם לא היו כל עקבות של הבנה.
ושום דבר לא נאמר על הצד ועל הרמה הפסיכולוגית, והכול נלקח ברמה המילולית – וברמה של אבן.
כותב זה אמר כי אנחנו לא אחראיים על מחשבותינו, אבל אחראיים על חשיבתנו.
אתה יכול לחשוב מחשבה או לא.
אבל המחשבה נכנסת לתודעה ומחפשת למשוך אותך, ובאם היא עושה ככה אז אתה מתחיל לחשוב אותה – וזה הוא לחשוב ממנה, אתה מתחיל להגדיל את המחשבה הזאת על-ידי כך שאתה נותן לה תשומת לב וכי אתה חושב ממנה,
עד אשר זה גדל והמחשבה גדלה בכול הכיוונים והיא יוצרת כפי שזה הוא הינו עץ קטן של מחשבה בתוכך ואשר נושא פרי ומזריע מחשבות אחרות.
וזה ברור מספיק המקרה של מחשבות חשדניות.
אתה מבין כי מחשבה וחשיבה הם לא אותו דבר.
הבה נניח כי המחשבה נכנסת לתודעתך וזה כי אדון - X  הינו משקר, זאת היא רק מחשבה,
ואתה קרוב לוודאי אומר לעצמך "אני צריך לחשוב על זה" אבל,
באם אתה מאמין במחשבה זאת אז מייד אתה מזוהה ומזדהה איתה.
המחשבה שלך עכשיו עשתה טרנספורמציה והיא המירה את אדון - X  והפכה אותו לשקרן.
אילו מחשבות אשר איתם אנחנו מזדהים משנות הרבה מאוד את הדברים.
לדוגמא, חלק מהאנשים כהרגל מזדהים עם קלאסה של מחשבות אשר הינה קדורניות ועגמומית
ואפלה ומענה וחשדנית וחסרת אמון. הם אוהבים מחשבות בצורה ובצבע הזה,
אז הם מקבלים מחשבות כגון אלו ודוחים את האחרות, מחשבות אלו משנות בשבילם את הדברים כמו משקפיים כהים. עכשיו הם מזדהים עם המחשבות האלו ככה שהם לא יכולים לראות אותן,
הם הינם המחשבות האלו, אז הם לא יכולים להתבונן בהם ולראות כי הם סוג מסוים של מחשבות וכי כל מיני סוגים שונים של מחשבות אחרות קיימות.

עמוד 290
עם צורות וצבעים שונים לגמרי. האדם יכול כי יהיו לו כל מיני סוגים של מחשבות.
כל המחשבות יכולות להגיע לתוך האדם.
בכתבי הקודש מצביעים על זה, כי זה לא מה שמגיע ובא לתוך האדם אשר מזהם ומטמא ומשחית ומחלל ומסאב אותו אלא מה שמגיע החוצה מהאדם.
כל סוג של מחשבה יכול להיכנס למיינד – לתודעה.
אבל, אם אתה תזדהה איתה ותפעל ממנה – או במקום זאת תגיב – זוהי שאלה אחרת.
אם אתה מזוהה ומזדהה עם מחשבה ואשר לה אתה קורא 'אני' ואתה מאמין לה.
אז תחשוב מזה – תחשוב ממנה ותפעל ממנה.
איך אתה חושב ואיך אתה פועל זה הינו מה שמגיע ובא החוצה ממך.
המחשבות אשר נכנסות למיינד – לתודעה זה מה שנכנס לתוך האדם.
מה שהוא חושב ועושה מתוך המחשבות זה מה שמגיע ובא החוצה ויוצא ממנו.
מחשבה אשר הינה שקר או מחשבה שגויה ולא נכונה ואשר מחוברת בצורה לא נכונה יחד היא מחשבה שקרית.
מחשבה מדכאת ומחשבה אשר לוקחת חזקה על דבר אחד ומתעלמת מכול דבר אחר,
או סוג זה של מחשבה אשר יכול רק לדחות ולסתור.
אם האדם מזדהה רק עם מחשבות כגון אלו, הוא יחשוב ויפעל מהן.
והמיינד – התודעה שלו תהיה בבלגן.
הרעיון של העבודה הזאת הינו לבנות את התודעה – מיינד בסדר הנכון כך שהכול אפשר יהיה להתייחס אליו נכון.
במרכז המיינד – במרכז התודעה עומדת קרן הבריאה – וזאת היא הינה הסקאלה של ההוויה , מהגבוה ביותר לנמוך ביותר כול הדברים נופלים לתוך מקומם.
אבל, אלא אם כן המיינד – התודעה משתנה על-ידי העבודה, היא ממשיכה (התודעה- המיינד) לחשוב כי כל המחשבות שלה הם אמתיות ואמת.
המיינד – התודעה היא הינה אז כמו אוהל אשר מונח בערימה על האדמה מבלי עמוד מרכזי זקוף,
כל החלקים של זה נוגעים אחד בשני בצורה לא נכונה, הם לא מתוחים.
באמצעות ובאמצעים של האימון של העבודה ובללמוד לחשוב לגביי זה ואיך שהיא מלמדת,
האדם מתחיל להיות יכול להבדיל בין חשיבה נכונה לשגויה.
הוא מתחיל ללמוד כיצד לחשוב בסקאלה הנכונה ואיך לא לערבב סקאלות וכן הלאה.
וכול זה עוזר לו כדי לא להזדהות. לא להזדהות עם כל המחשבות שלו. זה נותן מרכז כובד למחשבות שלו.
עבודה זאת הינה כדי לגרום לאדם לחשוב נכון. וזה למה זה כל כך חשוב לנסות ולקחת פנימה את מה שהעבודה הזאת מלמדת.
אתם יודעים כי בלימוד נגיד למשל בכימיה, או באם תרצו של שפה זרה, זה מאוד חשוב להקשיב למה שמלמדים אותך, ולארגן ולסדר את זה במיינד – בתודעה שלך, ולחשוב על מה שלימדו אותך,
הרבה אנשים אף פעם לא חושבים על מה שלימדו אותם, אבל בתוך העבודה זה הכרחי ונחוץ.
למה זה הכרחי ונחוץ ?
כי זה בונה מערכת חדשה של חשבה ושל חשיבה בתוך התודעה – במיינד שלך.
וזה למעשה ממש בצורה אקטואלית זה גורם לתודעה – מיינד שלכם להתחיל לעבוד בדרך הנכונה – ככה שהם באמת יוכלו להתחיל לחשוב.
עכשיו, הבה אגיד כי מחשבה ולחשוב מחשבה הם לא אותו הדבר,
מחשבה עשויה להיכנס למיינד – לתודעה שלכם אבל אתם יכולים ויכולים שלא או עשויים ולא עשויים לחשוב אותה. ואפילו באם הנכם חושבים אותה, אתם לא בהכרח צריכים להזדהות איתה.
אבל ישנם הרבה סוגים שונים של מחשבות, גבוהות יותר ונמוכות יותר, גדולות וקטנות ואשר נכנסות למיינד – לתודעה וזה שייך ללימודים מאוחרים יותר, מה שהכרחי ונחוץ להבין ולתפוש בזמן הווה זה שהמחשבות הינם מכול סוג אפשרי וכי הם לא שלכם, אבל אתם עושים אותם שלכם על-ידי ההזדהות איתם. ובאם אתם עושים ככה אז הם יכולות למשוך אתכם בכול כיוון.  ישנו מדע של מחשבה.
עבודה זאת עם כל הלימודים והרעיונות וההוראות שלה, צריכה לעסוק עם המדע הנכון של מחשבה וחשיבה – מדע נכון של חשיבה ומחשבה, ומהסיבה הזאת כל אלו ממכם אשר שמעו

עמוד 291
את העבודה במשך כמה שנים, אמורים לדעת מהי המשמעות של זה,
למצוא אשמה ופגם במחשבות ועם החשיבה שלך,
והיו יכולים לראות מחשבות לא נכונות וחשיבה לא מדויקת ולא מיוחסת או בלתי קשורה,
מחשבות עניות ועלובות, מחשבות נגטיביות, מחשבות חסרות ערך וחסרות תועלת, מחשבות שקריות ומשקרות וכך הלאה.
השינוי הראשון אשר נדרש בתוך העבודה הזאת כפי שבכתבי הקודש, הינו שינוי של מיינד- תודעה,
אבל, בשביל שיקרה " שינוי בתודעה – מיינד " , אתה חייב להתחיל לחשוב מתוך העבודה הזאת ומה שהיא מלמדת,
אז מאוחר יותר אתה אולי יכול להתחיל לפעול מתוך העבודה.
אבל קודם כל דרך חשיבה חדשה הינה הכרחית ונחוצה.
עכשיו, במסמך המאמר הזה אנחנו מדברים על מה שהעבודה מלמדת.
וזה אומר כי כל מיני מחשבות יכולות להיכנס לתודעתך – למיינד שלך. והם לא המחשבות שלכם.
זה אומר כי אתה יכול לחשוב אותן או לא, וזה אומר כי אתה יכול להזדהות איתן או לא.
וכאשר אתם שומעים זאת כחלק מהלימוד של העבודה, ומיישמים זאת על-ידי התבוננות בעצמכם בתוך המרכז השכלי,
אתם תראו כי זה ממש אמת.
כאשר אתה תבין זאת ותתפוש את זה אז אתה תחשוב בדרך חדשה לגביי עצמך.
האם אתם יכולים להבין ולתפוש בצורה פרקטית – וזה הוא הינו על-ידי התנסות – כי אתם יכולים להיות פסיביים למחשבותיכם על-ידי אי-הזדהות איתם, אתם כבר הגעתם לשלב מוגדר של עבודה על המרכז האינטלקטואלי – שכלי.
אבל, באם אתה לוקח את עצמך כאחד אז אתם אף פעם לא תגיעו לנקודה הזאת.
אתם תישארו תקועים בתוך האשליה כי כל המחשבות שלכם וכמו כן כל התחושות והרגשות שלכם ומצבי הרוח שלכם
הינם אתם או במקום זאת " אני עצמי " .
לא תהיה לכם כל תובנה – ומבט פנימה לתוך העולם הפנימי העצום של גובה ועומק המכילים אלפי תושבים טובים ורעים אשר הנכם לוקחים כמובן מאליו וכאדם אחד, ואשר אתם מתייחסים אליהם כעצמכם.
ובמצב הנהוג של שינה, תגידו ותקראו לזה 'אני' בכול רגע, והכול – כול דבר אשר קורה בתוך עצמכם תקראו לו 'אני'.
אז ככה שאתם אף פעם לא תזוזו או תנועו מהמקום אשר אתם בתוכו כי אתם לוקחים את עצמכם כאחד,
וככה אתם אף פעם לא תבינו מהי המשמעות של להפוך להיות פסיבי לעצמך.
במסמך אשר מעל, אנחנו דיברנו על עבודה פרקטית אשר מובילה ל- להפוך להיות פסיבי למחשבות,
וזה שייך לעבודה אינטימית על המרכז השכלי, וזה הוא הינו נושא המסמך.
מסמך המאמר הינו לגביי עבודה פרקטית ארוכה על אי-הזדהות עם מחשבות.

עמוד 292
                                                          "בירדליפ" 22 לחודש מאי 1943 
                                             שקילה פנימית ושקילה חיצונית – מאמר 12
                                                          על להיות פסיבי – ( 6 )    

בפעם האחרונה דיברנו על ההכרח בעבודה כי האדם צריך להיות יכול למצוא אשמה ופגם וטעות ודופי וליקוי במחשבות שלו ולא להזדהות איתם.
הערב אנחנו נדבר על ההכרח של למצוא פגם וליקוי ודופי ואשמה ברגשות שלנו.
הפעילויות של המרכז הרגשי הם הרבה יותר קשות להפוך להיות פסיבי אליהן מאשר הפעילויות של המרכז הרגשי.
האדם יכול לחשוב בצורה שונה יותר בקלות מאשר הוא יכול להרגיש ולחוש בצורה שונה.
וזה הינו אפשרי למדיי להפוך להיות פסיבי להרבה מחשבות אשר האחד נהג לעקוב אחריי ולנהוג על-פי ולהזדהות איתם, אבל זה לא אותו דבר בהתייחס לספירה של הרגשות והתחושות.
הסיבה היא הינה כי אנחנו מזדהים עם התחושות והרגשות שלנו הרבה יותר מאשר עם המחשבות שלנו.
התחושות והרגשות ומצבי הרוח שלנו, תופסים אותנו ואוחזים בנו.
שים לב והבחן בעצמך כאשר אתה מעוצבן ומרוגז.
האם זה קל לא להזדהות עם המצב הרגשי היומיומי הרגיל הזה ?
אתה אולי עשוי לחייך ולהגיד דברים שמחים ולהעמיד פנים כי אתה בסדר גמור,
אבל בתוכך בפנים אתה מוחזק כאילו בתוך מלחציים.
למרות כי צד אחד שלך עשוי לא לרצות להיות עצבני ומרוגז. ועדיין איזה שהוא צד אחר מתעקש להיות כך.
או הבה נגיד כי משהו אשר שייך לחשיבות העצמית, גאווה, נוגעים בזה – האם זה קל להפסיק להיות מזוהה עם זה ?
האם זה קל לא להיות נעלב או פגוע ?
סיבה אחת היא הינה כי הרגשות הם מאוד מהירים – הם עובדים ופועלים עם אנרגיה "מאוד מהירה"
הרבה יותר מהירה מזאת אשר משתמשים בה במחשבות רגילות.
וסיבה נוספת הינה כי אנחנו לעיתים נדירות מסתכלים על הרגשות שלנו.
אנחנו לא מתבוננים בהם כי אנחנו לוקחים אותם כמובן מאליו, והחיים הרגשיים שלנו הם הינם מאוד עלובים ודלים,
אבל אנחנו לא מבחינים עד כמה דל ועלוב ולא נעים זה. כי אם היינו עושים ככה אז היינו מתחילים לא לאהוב את זה.
אנחנו היינו מתחילים לא לאהוב את המצב הרגשי הרגיל שלנו – אפילו נתחיל לשנוא את זה.
אבל זה לוקח איזה שהוא זמן ניכר – זמן רב לפני שאנחנו מגיעים לשלב זה של מודעות.
וזה בקושי יותר מדיי להגיד כי אנחנו לא באמת מודעים למחשבות היומיומיות הרגילות שלנו,
ואשר הם באופן פרקטי תמיד נגטיביות, עלובות, קנאיות ומחוסרות ערך או בזויות וזניחות – או בקצרה – לא נעימות.
האהבה שלנו לרגשות לא נעימים הינה בלתי רגילה ואנחנו אוהבים מאוד לא רק לתקשר את רגשותינו הלא נעימים
ולעשות גם אותם נגועים בזה, אלא גם לשמוע על דברים לא נעימים וסקנדלים וכן הלאה.
אנחנו לא יודעים את מה שאנחנו עושים ואת כל זה אנחנו עושים מתוך שינה.
אנחנו לא יכולים לראות את הרגשות שלנו כי אנחנו כל כך מזוהים ומזדהים איתם.   
באם היינו יכולים לראות בבירור את מחשבותינו הרגילות היינו נחרדים ומבועתים באימה.
אבל, למזלנו אנחנו לא יכולים לראות אותם, בפשטות בגלל שלא נוכל לשאת זאת.
זה ישגע אותנו לראות את האיכות של חיינו הרגשיים, ולכולנו יש תמונות אציליות של עצמנו.
והעבודה אף פעם לא מאפשרת לנו לראות את מה שלא נוכל לשאת אותו.
הפעולה של זה הינה מאוד אטית ומאוד הדרגתית ומאוד עדינה.
אנחנו יכולים לראות את התוצאות של הרגשות שלנו וזאת היא נקודת ההתחלה.
אנחנו יכולים לראות כי אנחנו פוגעים באנשים, אבל אפילו אם אנחנו מבינים ותופשים את זה,

עמוד 293
זה עשוי לקחת לנו שנים של התבוננות עצמית לפני שנבין ונתפוש, שיש לנו רגשות לא נעימים, בוגדניים ומגעילים,
ואשר גורמים לאחרים להיות פגיעים וכי זאת היא הינה אשמתנו.
אתה חייב להבין כי התעוררות הינה תהליך מאוד מאד ארוך וכואב.
התעוררות משמעותה להפוך להיות יותר ויותר מודעים לעצמנו – של מה שהאחד באמת הינו.
בספירה הרגשית זהו הינו מאוד קשה.
עד כמה לעיתים קרובות אנשים אמנם מדמיינים כי הם עשו את הטוב ביותר שלהם לאחרים,
כאשר בעובדה ממשית אקטואלית, הם לא עשו כלום מלבד להביע את חוסר הנעימות שלהם או חוסר שביעות הרצון שלהם בצורה הכי דוקרת ומזיקה.
ולעיתים קרובות הרגשות הכי מגעילים ואשר בהם הם אמורים באמת להתבייש.
ובעובדה, להביע רגשות לא נעימים זה הינו מה שנקרא בחיים לעיתים כל כך קרובות " להיות כנה "
או " לנסות לעזור " וכך הלאה.
אנשים באמת ממש חושבים כי זאת היא הינה חביבות ונחמדות להגיד כל מיני סוגים של דברים לא נעימים או נבזים ושפלים אחד לשני והם מדמיינים כי באם הם יחייכו בחביבות אז הם מתרגלים צדקה ורצון טוב.
וזאת היא הבעיה בהתייחס למצבים הרגשיים שלנו.
אנחנו לא רחבי לב ונדיבים וכמו כן אין לנו רצון טוב,
ואחד מן הדברים הראשונים זה להבין ולתפוש את זה עד לתחתית עצמה ולשנוא את זה.
אנחנו אוהבים את עצמנו בהכול, ואנחנו אוהבים כל דבר אשר מרצה (מתוך ריצוי) ואת הגאווה שלנו
(גאווה ויהירות עצמית) ולפיכך אנחנו לא אוהבים את השכנים שלנו אלא אם כן הם מחמיאים לנו
ואנחנו חשים כי אנחנו מעניקים ונותנים להם את החיים שלהם, ואפילו למרות שאנחנו עושים כי יהיו לנו "אניים" טובים יותר בתוכנו ואשר יכולים להבין כי אנשים אחרים יותר ואפילו אנחנו יכולים לדאוג להם אפילו באם הם לא מחמיאים לנו, ועדיין ה "אניים" הקטנים יותר והקטנוניים והעלובים השייכים לאהבה-עצמית ולאינטרס-עצמי ולגאווה-עצמית או ליהירות-עצמית בדרך כלל מוכיחים כי הם הרבה יותר חזקים – מלבד אולי אחרי מרווח זמן ארוך או פער ארוך של זמן של התבוננות עצמית,
או כאשר הם נהיים והופכים להיות שקטים ושלווים על-ידי ההתשה של מחלה חמורה, ואשר הופכת את האישיות לפסיבית.
ובנקודה של המוות אנשים רוצים רק כי האחרים יסלחו להם. וזה בגלל שהם כבר לא יותר ב'אניים' קטנים.
אבל, ההשפלה הזאת יכולה לקרות בהדרגה על-ידי הפעולה של העבודה.
וזה הינו דרך הגדלת המודעות של מה שהאחד באמת הינו – על-ידי אמצעים של התבוננות עצמית ארוכה וסובלנית.
וכול הכאב הפנימי של להבין ולתפוש כי החיים לא יכולים להיות כפי שזה היה בדמיון שלנו.
עכשיו, הבה נרשום תרשים של האדם אשר הוא הינו מלא גאווה, זכות-עצמית, הערצה-עצמית, אהבה-עצמית, הערכה-עצמית, ערך-עצמי, יוהרה-עצמית, חשיבות-עצמית, אומדן-עצמי, התלהבות-עצמית וכך הלאה.
והאדם הזה הינו מאוד מזדהה עם עצמו או עצמה ואדם זה הינו עשיר "האיש העשיר" או "האישה העשירה"
ולאנשים כאלו אין כל רעיון כי הם " לא יכולים לעשות" , ורעיון זה יקפיץ אותם ויחריד או יבהיל אותם.
הם גם כן ככה כי אין להם כל מושג שהם לא יודעים. והם בטוחים כי יודעים הכי טוב.
והם חשים מדוכאים רק כאשר הגאווה שלהם נפגשת עם מחסום או בדיקה, או ללא ספק הם חשים זועמים.
אבל הם לא יכולים לראות את עצמם.
הם עשויים להיות מאוד חביבים וידידותיים ואדיבים וטובי לב כל עוד שהם מתרצים עם תודות והלל ושבח.
והם עוזרים לעניים והם נותנים כסף לאלו אשר במצוקה, בתנאי שהם מקבלים הכרה ראויה וחשים כי נוהגים בהם כראוי. אנשים כגון אלו עשויים להיות מאוד מועילים בחיים המכאניים, אבל בעבודה, ואשר הינה תחת סמל או סימן הפוך מהחיים, הם עשויים למצוא את עצמם בחוסר, או באובדן.
אני זוכר לפני שנים רבות, כאשר כמה אנשים מהסוג הזה אשר היו בעבודה, החליטו להתקבץ יחד ולעשות כדי שהעבודה " באמת תמשיך ותצליח או תמשיך ותלך " (בתרגום גם "כמו החליטו ללכת על זה") והם חשו כי כל זה היה אטי מדיי

עמוד 294
וכי הם יוכלו במהירות לעשות מזה הצלחה גדולה והם ללא ספק ציירו את עצמם יושבים באיזושהי פגישה גדולה באולם "אלברט הול" או באיזשהו מקום כגון זה כאשר הם קדים ומשתחווים לאלפי אנשים.
והם חשו את זה מתוך "העושר שלהם " אני מדבר בצורה פסיכולוגית, כי הם יוכלו להגדיל את העבודה.
אבל זה מתוך ה "עוני" של האדם העבודה גדלה, זה לא מתוך האישיות העשירה אשר ממנה העבודה גדלה בתוך האדם,
אלא מתוך המהות המורעבת והאמתית. וזה למה העבודה 'הופכת' את הכול,
ועושה את האקטיבי לפסיבי ואת הפסיבי לאקטיבי.
האם מישהו ממכם מדמיין באמת כי באם העבודה הזאת הייתה הצלחה גדולה בתוך החיים והייתה משודרת ומפוזרת
יום ולילה, היא יכלה להכיל ולשמור ולהחזיק איזה שהוא רווח סודי פנימי או משמעות ?
אני מייעץ לכם לחשוב את זה ועל זה בעצמכם.
ובחלק שלי עצמי, אני הבנתי ותפשתי מוקדם מאוד כי העבודה הזאת אף פעם לא תוכל להיות עצמך בתוך החיים וכי אף פעם לא יוכלו לכתוב עליה בפתיחות וישירות.
ובאם אתם תחשבו על כך עמוקות אתם תראו למה זה חייב להיות כך – וזה הוא כי באם אתם חושבים מתוך הרעיון של סימנים אקטיבי ופסיבי בהתייחס לאישיות ולמהות.
עכשיו הבה ניקח את השאלה של להפוך להיות פסיבי לאהבות וחוסר אהבות ופסיבי לאוהב ולא אוהב או אוהב וסולד
וזוהי הינה חלק מהעבודה על המרכז הרגשי.
ובהתייחס ללימוד הכללי של להפוך להיות פסיבי לאקטיבי "עצמך" אשר לוקח שליטה על הדברים ושולט בנו.
תנסה להתבונן באוהב ובסולד שלך וכיצד אתה מבזבז את זמנך באוהב וסולד טיפשי.
ישנו תרגיל בעבודה על האפקט הזה, "נסה לאיזה זמן לאהוב את מה שאתה סולד ממנו ולסלוד ממה שאתה אוהב" .
ישנו תרגיל דומה בהתייחס למרכז השכלי ואשר הייתי צריך להזכיר קודם – כלומר "נסו להתבונן באיזה דעות אתם מצודדים בהם לטובת הצד השני" .
להיות מזוהה עם אוהב וסולד מכאני של האחד, מחזיק את האדם למטה בהרגלים רגשיים.
וזה קורה לעיתים כל כך קרובות, עד כי אתה יכול למצוא שמשהו שאתה לא אוהב ואתה סולד ממנו אתה יכול בקלות כן לאהוב וההיפך.
האוהב והלא אוהב או האוהב והסולד המכאני שלנו מבוסס במעט מאוד וזה משתנה בכול רגע.
ועדיין אנחנו מצמידים להם כל כך הרבה חשיבות.
ולעיתים קרובות בעבודה אתה מוצא כי אנשים אשר אתה לא אוהב ואתה סולד מהם אתה מתחיל לאהוב.
וזה הינו הסימן כי אתה משתנה.
אבל, אתה לא יכול להשתנות באם אתה מזדהה עם כל אחד מהאוהב והסולד הרגעיים שלך.
ודבר אחד יכול לעזור לך – כלומר, לא תמיד לדבר על האוהב והסולד שלך ולעשות מהומה רבה לגביהם.
לפעמים הצורה היחידה של שיחת אנשים היא הינה על מה הם אוהבים ולא אוהבים,
והם מדמיינים כאילו זה באמת הינו חשוב !
שום צורת דיבור הינה לא יותר אגואיסטית ומתישה.
לתרגל במשך זמן קצר ועם מרווחים להיות במודע פסיבי לאוהב ולא אוהב המכאני של האחד, זה הינו מאוד מועיל.
אבל, לא תמיד ובמיוחד באלו אשר הם בצורה מכאנית יותר מדיי ביישנים להגיד מה הם רוצים.
ובדיבור כללי העבודה הינה תמיד כנגד מה שהינו מכאני בתוכך.
אם באופן מכאני אין לך מספיק אוהב וסולד אז אתה צריך שיהיו לך יותר וההיפך.
הבה נדבר עכשיו על צד אחד של להיות פסיבי לאוהב וסולד, הבה נדבר על להיות פסיבי לאסוציאציות.
אתה יודע כי העבודה אומרת כי אנחנו רואים הכול מאסוציאציות,
ועדיין יש לנו או אנחנו עשויים שיהיו לנו תחושות ורגשות בלהיות במקום מוכר או להיות במקום לא מוכר באותו הזמן.

עמוד 295
אבל תחושות ורגשות אלו הם לא באותו חלק שלנו.
ל'אניים' הקטנים שלנו החיים במחלקות המכאניות של המרכזים,
הדברים עשויים להיראות מוכרים על-ידי אסוציאציות בלבד,
וכאשר רואים אותם "מכאניים" מודעים יותר הופכים להיות לא מוכרים.
וככה אנחנו לפעמים 'מביטים' ושוקלים ותופסים ומחזיקים את המבט אחד לשני כאילו בפעם הראשונה.
ואנחנו לרגע רואים בלי אסוציאציות, והרשמים אז נופלים מעבר למכונות של האישיות המכאנית.
ואז, הכול הינו מוזר, ובלתי מוכר וחד וברור. והרשמים אז נופלים על מהות.
אנחנו מתרגלים לדברים בגלל אסוציאציות ואז אנחנו כבר לא רואים יותר אחד את השני או איזה שהוא דבר,
אלא רק את האסוציאציות שלנו ואשר איתם אנחנו לחלוטין מזדהים.
ואנחנו לוקחים ותופשים אדם אחר על-ידי האסוציאציות שלנו,
ואנחנו מזדהים על-ידי האסוציאציות האלו וחושבים כי ככה אנחנו מכירים את האדם.
עכשיו, זה הינו ממש אפשרי להתבונן בפעולה באסוציאציות אשר איתם אנחנו מזדהים וככה לא ללכת שולל.
זה ממש די אפשרי להתבונן באסוציאציות לגביי אחרים
במיוחד אם האחד מתחיל לתפוש כי האחד לא מכיר ולא יודע אותם.
לדוגמא, אנשים לוקחים זאת כמובן מאליו כי הם הינם מכירים אחד את השני, זאת היא הינה אשליה.
אנחנו בקירוב כמו בלתי נראים אחד לשני.
אבל, אם אתה חושב כי אתה מכיר ויודע אז אתה לא יכול "לראות" ללא אסוציאציות מכאניות.
זה אומר שמשמעותו כי אתה חייב להתחיל מתוך התפישה וההבנה כי אתה לא מכיר ויודע אנשים אחרים
עד כמה שהם לא יהיו מוכרים לך. וככה גם על כל דבר.
אנחנו לא באמת יודעים אבל אנחנו בטוחים כי אנחנו יודעים.
התחל מן הרעיון כי אתה לא יודע ואף פעם לא ידעת, תתחיל מבורות.
זה הינו הצד ה " עני " וזה נותן חיים חדשים כי אנחנו מתחילים לקבל רשמים חדשים, ונקודות מבט חדשות, הבנה חדשה.
אם רשמים נופלים על מהות, אז אתה רואה בדרך חדשה.
אז, אדם "עשיר" ואשר מאוד מזדהה עם עצמו, לא יכול לצפות לראות דברים ללא אסוציאציות,
ולקבל איזה שהם רשמים חדשים, ואשר נופלים על מהות. ואשר זאת היא נקודת הגדילה של האדם.
הוא יחיה תמיד באסוציאציות בעבר.
וגם כן כאדם מלא דעות, איש או אישה אשר משוכנעים כי הוא או היא יודעים מה נכון ולא נכון.
אדון או גברת אשר בפתיחות וביסודיות מאוהבים בעצמם, ובטוחים בעצמם ובסגולות החסד שלהם
ובנקודת העמדה שלהם. אדון או גברת או איש או אישה כאלו אשר מזדהים עם עצמם לחלוטין,
ולא יכולים לחלק את עצמם לשניים – 2 .
וזה כי הם לא יכולים להזיז את המיקום שלהם אלא חייבים תמיד להישאר היכן שהם נמצאים
ורק מה שהם בסקאלה של ההוויה, והיכן ומה הינם אותו הדבר בסקאלה הזאת.
וזה הוא הינו כי רמת ההוויה היכן שהאדם הוא הינו הינה גם כן מה שהוא הינו.
אם אתה מתחיל לראות את עצמך בצורה פסיבית אז אתה מתחיל לראות את רמת ההוויה אשר אתה כבול אליה למטה, על-ידי הצד שלך ואשר פועל בעצמו, הצד אשר קורא לעצמו 'אני' ואשר במקרה שלי מצפה שיקראו לו "מוריס ניקול" .
הצד הזה בכולם גוזל את הכס (כס המלכות) ויושב עליו.
יש אינספור אגדות, משלים ומיתולוגיות המתייחסים לסיטואציה פסיכולוגית לא נכונה זאת של האדם.
והאחד יש לו איזה שהוא קושי להאמין כי דבר כגון זה ממש קורה לכולם וכי לכולם יש שליט מושל לא נכון על הכס.
וכי זה קרה לעצמך מזמן. האחד לפחות חושב כי האחד הינו אדון בביתו וזה הינו ממש בדיוק לא המקרה.
אין לך כל אדון אמתי על הכס של עולמך הפנימי – וזה הוא הינו בפסיכולוגיה שלך עצמך.
אתה חייב להבין כי באם אנחנו רואים הכול מתוך אסוציאציות העבר אז אנחנו לא נהיה יכולים לראות איזה שהוא דבר בדרך שונה.

עמוד 296
אנחנו עשויים לדמיין כי אנחנו רואים אדם נוסף אבל זה יהיה מתוך האסוציאציות שלנו.
בדרך זאת, אנחנו שומרים אחד את השני בתוך הכלא של האסוציאציות שלנו אחד לגביי השני.
אנחנו כבר יצרנו את הדעות שלנו עצמנו לגביי אחרים.
אז אנחנו לא מאפשרים לאחרים להיות קיימים מעבר למה שאנחנו חושבים עליהם על-ידי אסוציאציות.
זאת היא הינה טרגדיה גדולה. לתת לאנשים ללכת על זה – זה לתת להם להיות שונים וזה תלוי בנתינה שלנו – לתת להם ללכת (תרגום: גם כמו להגיד "לתת להם ללכת הלאה או להמשיך הלאה - Let Them Go ) וזה הוא הינו כי זה תלוי בכך שאנחנו לא ננסה לשמור אותם על-ידי מה שאנחנו מדמיינים שהם על-ידי האסוציאציות שלנו.
לכול האבות והאימהות יש את הקושי הזה עם הילדים, אבל זה מיושם ומוכל או נוגע ומתייחס ופונה לדבר על כול מיני סוגים של יחסים אחרים בחיים, וזכור כי אנחנו רואים אחד את השני דרך האסוציאציות שלנו בפעם בה אנחנו הופכים להיות בפימלייריות – בהכרות עם, כפי שזה נקרא – אחד עם השני.
מה שאנחנו לא מבינים זה שלראות אדם על-ידי האסוציאציות שלנו עצמנו איתו או איתה,
אין לזה שומדבר בנוגע עם מה שהאדם באמת הינו, נסה לראות אדם נוסף ללא אסוציאציות.
זוהי הינה ההתחלה של משהו חדש. וזה קורה לעיתים כל כך קרובות עד כי לאנשים יש אסוציאציות ממש שגויות עם אחרים והם אף פעם לא פוגשים אפילו מבט חטוף או הצצה אמתית אליהם.
אני באופן אישי מצאתי בתוך העבודה הזאת כי אני אחרים פחות ופחות, וכמובן כי אני אף פעם לא אגיד
"אני מכיר/יודע את האדם הזה" או "אני מכיר/יודע את האדם הזה כל חיי" וזה הינו בדיוק כמו להגיד בכול כך הרבה מילים
כי אתה לא יודע כלום מלבד כמה אסוציאציות שלך עם האדם הזה.
                                                                  *            *             *             *
אחד מהדברים הכי קשים בעבודה הזאת זה להמשיך איתה הלאה ביציבות כאשר היכו על הגאווה
של האחד.
זה מראה רק עד כמה אנחנו עושים הרבה דברים מגאווה, ומבלי שאנחנו מבינים ותופשים את זה.
כל ההתפוצצויות וחומרי הנפץ והזעף, המריבות והפגיעויות והוויכוחים של החיים הינם בגלל
2 - שני הענקים הרגשיים של החיים – גאווה ויהירות.
האם אתה יכול לדבוק בדבר כאשר אמרו לך כי אתה לא טוב בזה ?
היהירות העצמית שלך עשויה להיפגע ולהיעלב אבל הגאווה שלך עשויה לעזור.
בכול מקרה ובאם אתה יכול אז אתה עשוי להיות בטוח למדיי כי אתה לא פועל לחלוטין מתוך אישיות אלא אולי אבל ממשהו מקורי ועמוק יותר ויותר אמתי וממשי.
עדיין זה עשוי לא להיות רק מתוך גאווה המופנית כלפיי חוץ ואשר באה להצלתה של יהירות פגועה.
באותו הזמן האחד עשוי ויכול לדבוק בעבודה שלו דרך גאווה המופנית כלפיי פנים,
ולבסוף למצוא סיבות מקוריות ואמתיות ואשר אין להן שום דבר בנוגע עם תחושות שטחיות, אלא אבל נובעות מן ההערכה האמתית של העבודה עצמה.
וזה להגיע לרגש מעבר לרגש – עצמי.
אתה חייב לזכור כי בבית ספר מפותח במלואו של העבודה הזאת, הגאווה והיהירות שלך יכו עליהן כמעט כול יום וכי הרבה או רבים יעזבו בהתרעמות או התמרמרות וזעם (תרגום מילוני :אשר מקורם בתחושת אי-צדק או יחס בלתי הוגן)
במכון בצרפת (של גורדייף) נאמר לנו בכניסה :
" כי לאישיות יש לעיתים נדירות זכות להתקיים במקום הזה " או
 " לאישיות יש בקושי איזו שהיא זכות להתקיים במקום הזה" .
אבל, אנחנו רק שמענו את האמירה ואנחנו לא תפשנו ולא הבנו למה היא ממש התכוונה אלא מאוחר יותר.
כאשר מדברים בסקאלה הרבה יותר גבוהה, הבה ניזכר כמה הרבה אנשים " עזבו את ישוע כי הם נעלבו ונפגעו ממנו"
וזה אומר כי הם הזדהו והיו מזוהים רגשית עם היהירות של הערך שלהם עצמם.
להיות ככה זה באמת ניג'וס או מטרד.
אתם תגלו למה אני אומר לכם באם אתם לא כבר יודעים את זה,

עמוד 297
אבל, ישנו צד עמוק יותר לכול זה – וה הוא כאשר העבודה מביאה אותך באמת למעלה כנגד עצמך.
כאן מונחת הנקודה היכן שהאנשים שוכחים לעבוד ובפשטות חשים אבודים.
כאן זה המקום היכן שזה אפשרי להיות כמהה או לכמוה ( מתוך המילה כמיהה) לא להיות כל כך מזדהה רגשית עם מה שהאחד הוא הינו.
וזה כמו להיות תקוע באשליה אשר אינך יכול לברוח ולהימלט ממנה.
ואשר כבר לא יכולה לדרבן ולעורר אותך לפעולה.
אתה חייב בכול מקרה למרות זאת להתחיל להבין ולתפוש ולהכיר בכך שאתה היית " דבוק אל "
אשליה אשר לה קראת "אני" .
וכי מעבר לאשליה אתה יכול להתחיל שיהיו לך דברים אמתיים – וזה הוא הינו את אותם הדברים אבל בצורה שונה.
עכשיו, הבה ניקח את היבט האספקט הנוסף של להיות מזדהה ומזוהה בצורה רגשית,
ואשר עושה אילוסטרציה לאחד מהקשיים הרבים של להפוך להיות פסיבי לעצמך.
להפוך להיות פסיבי לעצמך – לאדם זה הנקרא A  , למפלצת פרנקנשטיין האקטיבית הפעילה הזאת,
ואשר האחד הובל לעשות, ואשר עכשיו צדה ויוקשת (יוקש=צייד) מסביב בעולמו הקטן של האחד ולוקחת על האחד שליטה, ומדברת כאילו הייתה 'אני' ושומרת וממשיכה לשיר כל מיני סוגים של דברים ומנופחת ורברבנית וגאוותנית וכמו כן קנאית מתחסדת וביישנית.
מפלצת זאת , מכונה זאת אשר אתה דבוק אליה בחוזקה – מה אתה חושב עליה ?
האם אתה אוהב אותה ? כל אחד הינו מצומד למכונה שלו או שלה.
זכור כי העבודה מלמדת כי כולם הינם מכונה, אבל שהמכונות הם הינם מסוגים שונים – חלק הינם רועמות ורעשניות כמו מכונות ירייה, או כי חלק הם מפטפטים כמו מכונות כתיבה, וחלק הינם דוממים ושקטים כמו מודד או מונה החשמל אשר בחוץ, עכשיו אנשים משווים את עצמם עם אחרים, וזה הוא כי מכונות משוות את עצמן עם מכונות ומזדהות דרך השוואה עם עצמן.
באם אתה מכונה מרעישה, אז אולי אתה חש כי אתה נעלה על מכונה שקטה.
ובאם אתה מכונה שקטה אתה מודה לאלוהים כי אתה לא מכונה רועשת וכך הלאה.

זהו הינו מקור אחד של להזדהות בצורה רגשית עם עצמך – וזה הוא הינו כי זהו הינו מקור אחד של לחבב את עצמך.
בכתבי הקודש זה נאמר כי האדם חייב להגיע לשנוא את עצמו.
עבודה זאת משתמשת בשפה שונה אבל יש לה את אותה משמעות עמוקה.
העבודה אומרת כי האדם חייב להגיע להיות פסיבי לעצמו.
אבל, זה הינו מאוד מכאיב ללכת כדרך הדרך הרגילה בה האחד הגיב לחיים.
אתה חש ומרגיש כי אתה מאבד ומפסיד כל כך הרבה, ועדיין אתה לא מאבד ומפסיד שום דבר אמתי.
ואחרי איזה זמן אתה מתחיל לחוש צורות חדשות של לחיות אשר עוברות דרכך.
אתה מגיע וחוזר חזרה לאותן סצנות אבל אתה שונה.
זהו הינו אותו עולם חיצוני אבל אתה לוקח את זה בצורה ממש שונה.
זה אותו סוג – אותו הסוג של הדברים ואותו הסוג של המאורעות, אבל אתה מתייחס אליהם בדרך שונה וממש בצורה שונה.
זה אפילו אותם האנשים, אבל אתה רואה וחש אותם בצורה ממש שונה.
בלעבור מרמה אחת של הוויה וניסיון, או התנסות, לרמה חדשה, ישנו מרווח אשר הינו כאוב.
זה כמו לעזוב משהו מוכר.
אם אתה מחזיק ומחוזק ונצמד ומתמיד בעבודה אחרי איזה זמן אתה מוצא כי אתה יכול שוב פעם להתנסות בהכול במלאות, אבל אתה ברמה שונה – זה הוא הינו בדרך חדשה.

עמוד 298
                       
                              " בירדליפ " 5 לחודש יוני 1943
                                         שקילה פנימית ושקילה חיצונית – מאמר 13
                                                על להיות פסיבי  (7) אסוציאציות

התודעה – המיינד אמור להפוך להיות  מורגל לחשוב מתוך הרעיונות של העבודה.
אדם יכול לחשוב רק מתוך הרעיונות שלו. ובאם אתה חושב תמיד עם הרעיונות הרגילים שלך,
המחשבות שלך תמיד יעקבו אחר אותם מעגלים. ואתם תלכו סחור סחור בתוך המיינד – בתודעתכם.
ככלל, זה המצב הרגיל שלנו.
מתיי בפעם האחרונה הייתה לכם מחשבה אשר הובילה לאיזה שהוא מקום ?
הרעיונות של העבודה הינם כדי לשנות את התודעה – מיינד והם מאוד עוצמתיים.
לחשוב מתוך הרעיון של העבודה כמו זה שהאדם ישן על כדור הארץ הזה, וזוהי הינה הסיבה האמתית למה הכול הינו במהפכה ובבלגן אשר זה נמצא בו – לחשוב מתוך רעיון כזה עוצמתי זה לחשוב בדרך חדשה.
זה אומר שמשמעותו כי אסוציאציות וחיבורים חדשים נעשים בתוך המיינד – בתודעה.
והאנרגיה הנפשית המתחילה לחצות ולעבור בדרך חדשה ונתיב חדש.
זה הינו תמיד ניסיון טוב והתנסות טובה.
עשייה זאת של חיבורים חדשים פותחת את המיינד – פותחת את התודעה ונותנת כוח חדש.
לחשוב תמיד באותה הדרך, זה כפי שנאמר לעיתים קרובות ללכת קדימה ואחורה והלוך וחזור
תמיד באותו נתיב צר.
והתוצאה הינה כי הדשא הינו שחוק במקומות אלו.
אבל, בגלל המשיכה המכאנית האדירה אשר אנחנו מוכנעים לה על הפלנטה הזאת אשר הינה הרחק למטה,
הרגלים של חשיבה נוצרים מאוד במהירות ומתמידים בכול החיים ומן הקצה אל הקצה של החיים.
וזה למה זה כל כך קשה להפוך ולהיות פסיבי לדרכי החשיבה ולאסוציאציות אופייניות.
במיוחד כי אנחנו לוקחים אותן כמובן מאליו וכאילו הם אמת.
האמת היא הינה בשבילנו ההרגלים של המיינד – של התודעה שלנו.
שום דבר הוא לא בבירור כל כך ברור מלבד העובדה כי אנשים כל כך מזוהים עם דרכי החשיבה שלהם,
עד כי שום דבר לא יכול לשנות אותם.
אבל, זה הינו לא מיושם רק על אנשים אחרים אלא זה מיושם ומתאים לנו בעצמנו.
אנחנו לא מבינים ותופשים כי יש לנו הרגלים של מיינד – הרגלים של תודעה,
כפי שהעבודה קוראת להם, בדיוק ממש כמו שיש לנו הרגלים של רגש ותחושה, הרגלים של תנועה והרגלים של תיאבון.
הרגלים קיימים בכול המרכזים בגלל שהמרכזים הופכים להיות מכוסים ברשת עבודה של אסוציאציות,
כמו פסיי רכבת אשר חוצים את הארץ.
אם כולנו יכולנו להתחיל עם מכונה חדשה אז דברים היו שונים, אבל אנחנו מתחילים עם מכונה שחוקה ומלוכלכת.
ועדיין, אפילו ולמרות כי זה ככה, על-ידי לא להזדהות ולהיות מזוהים עם הרגלים אופייניים של התודעה – המיינד ושל הרגש והתחושה (כדי להתחיל עם הרבה מאוד אשר הוא הינו בעל ערך וניתן להשיגו) הבה ניקח דוגמא של אילוסטרציה נוספת,
המכשיר הפיסי של המחשבה הינו המוח, המוח מכיל משהו כמו  14 מיליארד תאי עצב נבדלים ולכול אחד יש בערך 100 חיבורים או ענפים לתאי עצב אחרים.
הבה נצייר זאת בסקאלה מאוד מורדת כמו רק דיאגראמה :

שלושה תאים של מוח - תרגום של ניקול גורדייף ארץ קסם

עמוד 299
דיאגראמה קטנה זאת מראה את העצב או את האימפולס או  את  הדחף הנפשי ואת הכניסה לשדה תחת התבוננות ב – A 
ועוברים דרך תא עצב -  1  לתא עצב -  2  ואז ל – 3   רק דרך מעבר אחד
ואשר מוראה בקווים עבים (הנראים קצת כמו פס של מסילת רכבת)
אבל, אתה תבחין כי אימפולס – דחף זה הנכנס ב – A  עשוי לקחת הרבה דרכים אחרות ושבילים נוספים.
ואם אתה זוכר כי ישנם בערך 14 מיליארד תאי מוח, ואשר לכול אחד מהם עוד 100 זרועות וענפים וחיבורים,
אז אתה תכיר ותבין ותתפוש בכמה הרבה דרכים אפשר לקחת דבר – וזה הינו כי,
לאורך כמה הרבה שבילים שונים דחף או אימפולס יכול לנסוע באופן תיאורטי,
אבל, בגלל הרגל, הדחפים ו/או האימפולסים מוצאים שבילים הרגליים וככה מייצרים את אותן התוצאות.
תנסה לעשות לעצמך ויזואליזציה – הדמיה של המספר האינסופי של המעברים האפשריים אשר רושם עשוי לקחת.
אבל למעשה ממש העניין הוא כמו דשא אשר עליו אנחנו הולכים תמיד לאורך אותם מעברים שחוקים היטב.
וזה הוא הינו כי אנחנו חיים על-ידי אסוציאציות ואנחנו חושבים על-ידי אסוציאציות ואנחנו חשים ומרגישים על-ידי אסוציאציות, אנחנו לבטח כמובן נעים וזזים על-ידי אסוציאציות.
וזה ממש גם כן כאשר מדברים באופן כללי, אבל כפי שאנחנו לעיתים כל כך קרובות נעים וזזים בצורה לא נכונה,
חלק או כמה מהאסוציאציות האלו חייבות בסופו של דבר להישבר למטה.
אבל, אנחנו מדברים כאן על מחשבות ותחושות ורגשות אסוציאטיביים – וזה הוא הינו כי חשיבה מכאנית ואהבה וסלידה מכאנית ורגשות מכאניים שליליים וכן הלאה, מדברים מזווית שונה למדיי.
העבודה אומרת כי אנחנו חיים במרתף של עצמנו,
והמרתף משמעותו המחלקות המכאניות של המרכזים.

עמוד 300
המרתף של המרכז השכלי - האינטלקטואלי הינו החלק הפורמטורי – וזה הינו החלק התנועתי
המוטורי של המרכז השכלי - אינטלקטואלי.
המרתף של המרכז הרגשי הינו החלק המכאני או התנועתי המוטורי שלו.
בחלקים אלו אנחנו חיים כמעט לחלוטין על-ידי אסוציאציות מכאניות.
אנחנו קמים, מפהקים ואוכלים ארוחת בוקר, עושים או מעירים את ההערות הרגילות שלנו,
מביעים את הדעות הרגילות שלנו, משתמשים במשפטים הרגילים שלנו, עושים את הבדיחות הרגילות שלנו,
מציגים את האהבות ואת הסלידות הרגילות שלנו וכך הלאה.
באופן זה אנחנו חיים במרתף, וגם כן ברובו ובאותו האופן אנחנו חיים על-ידי אסוציאציות,
ואם משהו חסר או משהו הינו לא רגיל, אנחנו נדהמים וקרוב לוודאי עושים עניין ומהומה ורעש.
אבל בתנאי כי אנחנו מזהים את הכול במבט אחד או רק בהעפת מבט, בתנאי שהכול הינו ברוטינה ומוכר אז אנחנו מסופקים.
אלו הינם החיים המכאניים שלנו.
ואנחנו צריכים כולנו להיות לזה ערים היטב על-ידי התבוננות עצמית.
ואם אנחנו לא חשים כל תשוקה להיות שונים, אז אין כל סיבה למה אנחנו צריכים,
אבל האדם עשוי להגיע לנקודה הזאת של התעוררות, או לנקודה הזאת של מודעות עצמית,
היכן שהוא מכיר ומבין ותופש את המכאניות שלו ומתחיל לראשונה להיות די מופתע, ואז אולי לחוש חוסר נוחיות,
ולבסוף לחוש סלידה מעצמו.
זה כמובן חסר ערך לחוש סלידה מעצמך בדרך מעורפלת. והרבה עושים ככה.
רבים משתנים ומתחלפים בין התחושה של הערך שלהם עצמם לבין התחושה של ייאוש.
אבל זה לא מוביל לשום מקום. זוהי רק הנדנדה של המטוטלת.  
את מה שאנחנו סולדים ממנו חייבים לאתר במדויק ולהתמיד למטה.
לדוגמא בהתייחס לעבודה על המרכז האינטלקטואלי מהצד של חשיבה אסוציאטיבית,
האחד חייב להתבונן באיזה שהיא שרשרת אופיינית של אסוציאציות או מחשבות,
אשר האחד רוצה לשנות או להפוך להיות פסיבי אליה.
ומשמעותו של זה כי האחד חייב לא להגיד לזה 'אני', וכמו כן לא להאמין כי זה 'אני' אשר חושב את זה,
אלא כי זוהי המכונה של האסוציאציות אשר חושבת את זה, זה חושב את זה ולא 'אני' .
כדי לא להזדהות אתה חייב לקחת את כל התחושות של ה 'אני' החוצה מהדבר.
אבל, כפי שהנכם יודעים, במשך הרבה מאוד זמן אנחנו לוקחים כל מקרה נפשי בתוכנו,
וזה הוא כל מחשבה ותחושה ורגש כ'אני' ו, כ 'עצמך' ו, כ 'עצמי'.
והגישה הזאת לעולם הפנימי הנפשי שלנו, הינה טיפשית כמו הגישה המתאימה לעולם החיצוני על-ידי החושים שלנו.
'אני' לא לוקח את השולחן כ'אני' ו, כ 'עצמי'. וכמו כן אני לא צריך לקחת את המחשבות שלי בדרך הזאת.
עכשיו, אנחנו דיברנו על "לחיות במרתף"              
וזה הוא כי אסוציאציות שייכות לחלקים המכאניים של המרכזים.
הלילה אני רוצה לדבר על 3 - שלושת הקטגוריות של אסוציאציות אשר הינם אפשריות לנו,
לפי ובהתאם ללימוד של העבודה – כלומר אסוציאציות אשר מיוצרות שלא מרצונך, אסוציאציות המיוצרות מרצונך, ואסוציאציות מסדר גבוה יותר ואשר מבוססות בנו בחיבור לרעיונות של העבודה.
הבה ניקח את שלושת - 3 הקטגוריות האלו אחת אחת.
החלק העיקרי של האסוציאציות שלנו מיוצרות שלא בהתנדבות – כלומר שלא מרצוננו – באופן לא רצוני.
אלו הינם אסוציאציות אשר קורות בפשטות על-ידי נסיבות – כגון – כמו למשל כי בתור ילד האחד אכל אגס ותולעת מגעילה זחלה מזה החוצה, ה "אגס" הטעם של זה והריח של זה והצורה וכד' נהיה מחובר עם "תולעת מגעילה", בפשטות בגלל ששני הדברים קרו יחד.
אז, אסוציאציה מונחת בין שני הדברים האלו, האחד נעים והשני לא נעים.
באם אותו הניסיון קרה שוב, אז זה סביר – כי האחד אף פעם לא יאהב יותר אגסים – וזה יהיה לחלוטין בגלל המעבר בשביל של האסוציאציות אשר מונח שלא מרצון בתוך ה – מכונה.

עמוד 301
האובייקט "אגס" יצלצל לאובייקט "תולעת" בצורה אוטומטית. או המזכירה בשומעה את המילה "אגס" תוסיף מיד את המילה "תולעת" , או יותר במפורש ובבירור, המראה של 'אגס' יתחיל גלגל אשר יסתובב ואשר באופן אוטומטי יתחיל גלגל נוסף אשר יסובב גלגל נוסף ואשר הזיכרון של 'תולעת' רשום בו.
הנקודה הינה כי זה הינו כולו מכאני וחלק ממנגנון – זה מה שנוצר שלא מרצון, ואני רק מוסיף כאן, כי הרבה מאוד מחלות הם הינם בגלל אסוציאציות שלא מרצון ואשר הופכות להיות הרגליות.
עכשיו, בלהגיע לקלאסה הבאה של אסוציאציות ואשר נקראת אסוציאציות מרצון,
לקלאסה זאת שייכות האסוציאציות הנוצרות בתוך המכונה על-ידי אימון מכול הסוגים.
אסוציאציות אלו הם לא מונחות למטה שלא מרצון אלא מונחות למטה מרצון, אסוציאציות אלו הנמצאות מונחות מרצון, למרות כי הם עשויות להיות מעורבבות עם אסוציאציות שלא מרצון.
אדם אשר לימדו אותו קרוא וכתוב, יש לו סדרה מאוד מורכבת של אסוציאציות ואשר הונחו בתוכו מרצון. באופן חלקי על-ידי רצונם של אחרים וחלקית על-ידי רצונו שלו.
אדם אשר לימדו אותו לרכב או לגלוש על סקטים, יש לו שוב אסוציאציות מרצון ואשר מחוברות למרכז התנועה.
אדם אשר נהיה מתמטיקאי יש לו בדומה אסוציאציות מרצון ואשר הינם מאוד מורכבות ואשר נוצרו בתוך המיינד – התודעה שלו במשך תקופה ארוכה, ואשר הוא רכש בכוונה.
בדברנו בקצרה, כל חינוך הוא הינו להניח אסוציאציות אשר נוצרו מרצון,
אבל, אלו לא בהכרח נוצרות. הם עשויות להיות מונחות בחלקן שלא במודע – וזה הוא הינו שהם נוצרו שלא מרצון.
אבל, אם האדם עובד בללמד משהו, ומשתמש בתשומת ליבו המכוונת, אז אסוציאציות אשר נוצרו מרצון מונחות בתוכו.
בקלאסה השלישית של אסוציאציות הן נוצרות בלדבר בקצרה ברגעים של זכירה עצמית ושל עבודה על עצמך.
כאשר האדם רואה את שניהם, לתוך עצמו ולתוך האובייקט, או רואה את עצמו ואת האדם האחר בצורה סימולטנית,
אז התוצאה של הפעילות הנפשית הגבוהה יותר הזאת, יוצרת אסוציאציות מהקלאסה שלהם.
עכשיו, בניסיון לתת את תקציר המתאר, השתמשתי במושג "אסוציאציות מרצון ושלא מרצון" בדיבור מפורש, הייתי צריך להגיד " אסוציאציות אשר נוצרו על-ידי רשמים שנתפסו שלא מרצון ואסוציאציות שנוצרו מרשמים אשר נתפסו מרצון" .
ועכשיו, אני אצטט מתוך שיחה אשר קרתה לפני הרבה שנים בה אוספנסקי דיבר על מה שלימדו אותו :
" האדם המודרני אף פעם לא פועל על-פי ההסכמה וההתאמה שלו עצמו, אלא רק מבטא פעולות אשר קיבלו גירוי וסטימולציה על-ידי גירוי חיצוני.
האדם המודרני לא חושב, אלא אבל משהו חושב בשבילו ; הוא לא פועל, אבל משהו פועל דרכו ;
הוא לא יוצר, אלא אבל משהו יוצר דרכו ; הוא לא משיג, אלא אבל משהו הינו מושג ומשיג דרכו ;
כאשר ילד חדש נולד, שלושת החלקים השונים או המרכזים של הנפש האנושית הכללית, ניתן להשוות אותם למערכת של גלילי גרמופון ריקים ואשר עליהם מתחיל להירשם, מהיום של הופעתו בתוך העולם, החשיבות החיצונית של אובייקטים וההבנה הסובייקטיבית של החשיבות הפנימית,
או התחושה של התוצאות של כל הפעולות אשר קורות בעולם החיצוני, וכמו כן גם בעולם הפנימי ואשר כבר נוצרים בתוכו ; כל זה נרשם בהתאמה,


      

עמוד 302
כל זה נרשם בהתאמה, עם ההתאמה בין הטבע של הפעולות האלו והטבע של המערכות הנבדלות המובחנות האלו אשר יוצרות את עצמן בתוך האדם.
כל הסוגים של התוצאות הרשומות האלו של הפעולות המקיפות והמכתרות נותרות ללא שינוי על כל אחד מ"גלילי המחסן" האלו לכול משך החיים, באותו הרצף ובאותה ההתאמה – הקורלציה ובאותו המיתאם עם הרשמים אשר נרשמו מקודם – קודם לכן ואשר בו הם נתפסים ונתפשים.
כל הרשמים אשר נרשמו בשלושת - 3 החלקים האלו, ואשר הם הינם עצמאיים באופן יחסי,
ואשר מרכיבים את הנפש הכללית של האדם, ומייצרים מאוחר יותר בתקופה של גיל האחריות,
את כל הסוגים של האסוציאציות והקומבינציות המגוונות.
וזה אשר נקרא Reason – סיבה והיגיון – בתוך האדם, וכמו כן גם בכול צורות החיים החיצוניות האחרות,
הוא לא שום דבר יותר מאשר הריכוז של התוצאות של הרשמים מאיכויות שונות ואשר נתפסו קודם והסטימולציה והחזרתיות על אלו ושל אלו גורמות לסוגים שונים של אסוציאציות בברייה או בייצור שהינו האדם, הרשמים הרשומים (המוקלטים והמודפסים) יש להם שלושה - 3 מקורות של מוצא והם הינם תחת שלוש - 3 קטגוריות השפעה שונות
השומרות חוקים – תואמות חוקים.
קטגוריה אחת של אסוציאציות נוצרת מרשמים אשר נתפשים ונתפסים שלא מרצון ומגיעים היישר מן העולם החיצוני
וכמו כן נובעים גם מתוך עולמו הפנימי של האדם, כתוצאה של אסוציאציות מסוימות קודמות קבועות ואשר חוזרים עליהן בצורה אוטומטית.
הקטגוריה השנייה נוצרת על-ידי רשמים אשר נתפשים ונתפסים מרצון ואשר הינם נובעים או מהעולם החיצוני או שהם מתגבשים בתוך עולמו הפנימי של האדם על-ידי אמצעים של חשיבה אקטיבית מכוונת ואשרור של המציאות.
הקטגוריה השלישית מקורה בתהליך הידוע כטרנספורמציה של רשמים,
והיכן שרשמים מכול הסוגים באם עולים מבחוץ או מבפנים, הינם נתפשים במודע ומיוחסים ומקושרים לרשמים דומים, ואשר כבר נרשמו ומחוברים עם המרכזים הנכונים שלהם " .

                          

                                                            "בירדליפ " 3 לחודש יוני 1943
                                              פרשנות על התבוננות עצמית ו'אניים' - 1

כל עוד האדם לוקח את מה שהוא מתבונן בו כ, עצמו, אז הוא לא יכול להיפרד מזה, זה כמו לעמוד על קרש ולנסות להרים אותו. לקחת את מה שאתה מתבונן בו בתוך עצמך בתור עצמך ו, כ, עצמך זה להזדהות עם זה.
ואז אתה לא יכול לשנות את זה.
במשך זמן ארוך אנחנו ישנים לחשיבות של התבוננות עצמית ולמטרתה האמתית,
ואשר היא הינה הפרדה פנימית, אבל אם הכול אשר בפנים בתוכך, בעולם הפנימי של עצמך,
אשר אליו רק לך יש גישה ישירה, זה הינו תמיד מסתובב ומתערבב ופונה ואתה לוקח את כל זה כעצמך,
אז אתה עוד לא התחלת את המסע למצוא את עצמך אשר איבדת.
הבה אשאל את כולכם שאלה : "מדוע ולמה זה הינו כה קשה למסד את יחסי העבודה עם עצמך ? "
בגלל שהכול בתוכך נלקח כאחד, כ'אני'.
זוהי הינה אשלייתנו החזקה ביותר, ויום אחד היא מביסה ומנצחת את הפעולה – את האקשן של העבודה על עצמנו.

עמוד 303
וכמו רוב האשליות החזקות אשר אנחנו חיים תחתן, המטרה של זה הינה למנוע אותנו מלהתעורר.
ועדיין מה עושה העבודה ואשר מנסה לעורר אותנו – או מה העבודה אשר מנסה לעורר אותנו אומרת בעקשנות על מצב ההוויה שלנו ?
היא אומרת כי זה (מצב ההוויה שלנו) מאופיין על-ידי חוסר אחדות וחוסר של אחדיות (מלשון אחד) ועל-ידי ריבוי ומרובות של הרבה 'אניים' במקום 'אני' אחד גדול וקבוע אשר מבטו מכסה את כל השדה של חיינו.
עד לזמן הזה אנחנו אמורים לדעת בצורה הפרקטית חלק מ, ה'אניים' בתוך עצמנו והאם אנחנו יכולים לבטוח במה שהם אומרים או לא.
זה קל מאוד ליפול בין גנבים ואשר לא רק גונבים מאיתנו אלא פוגעים בנו ומזיקים לנו, ומשאירים אותנו כמעט מתים,
כמו האדם אשר :  "
ירד מירושלים ליריחו ונפל בין גנבים אשר הפשיטו אותו מכול בגדיו ופגעו בו, והלכו להם משאירים אותו חצי מת" (לוקאס 10 פס' 30) הבחן כי ירד למטה. לכולם יש בתוכם 'אניים' אשר רוצים למשוך אותם למטה.  
זאת היא הינה התגלית הראויה לציון ואשר אנחנו יכולים לעשות בעצמנו – כלומר ש, אם יש 'אניים' בתוכנו,
אשר באם נלך ונעקוב אחריהם אז הם ימשכו אותנו למטה, ובהתייחס לרעיונות אזוטריים,
נלחמים אמנם נגד כל הבנה חדשה, ורוצים להרוג אותנו בבחינה זאת או בהיבט זה.
ועדיין, אנחנו לוקחים את עצמנו די ברגיעה  וכאילו אין שום דבר שגוי איתנו ומשמעותו של זה אומרת כי זה אשליה.
זה אומר כי עדיין לא התחלנו להתבונן בעצמנו לאור הלימוד האזוטרי – אם של העבודה או של כתבי הקודש או איזה שהוא מקור אחר עתיק יותר.
זה הוא הינו בתוך האדם שהמאבק של כן ולא חייב להתחיל בהתייחס או ביחס לרעיונות אזוטריים.
וזה אומר כי לכולם יש 'אניים' אשר יתנגדו לעבודה, ויתנגדו לכול צורה של רעיונות אזוטריים,
ואז אנחנו צריכים להתבונן ברכבות של המחשבות שלנו.
ומאיזה 'אניים' הם באות ?
אם אין לך כל יחסי עבודה לעצמך, אז אתה תיקח את כל מחשבותיך,
כל המחשבות הבטלות והעקרות בתור  'א נ י' ותגיד להם  כן .
ובכן, אז איך וכיצד אתה אז יכול לעבוד עם עצמך ועל עצמך ?
האם אתה כל כך טיפש כדי לבטוח בכול רכבת של מחשבות ?
האם אתה לא יכול לראות היכן העבודה על עצמך ועם עצמך מונחת בהתייחס לספירה של החשיבה?
האם אתה מניח כי אתה עצמך חושב את מחשבותיך ?
האם אתה עדיין לוקח כל מקרה נפשי אישית – וזה הוא הינו כל מצב רוח אשר יש לך, וכול מחשבה אשר יש לך,
בתור אתה עצמך, או בתור 'אני' – ונותן לזה את האישור והחתימה של עצמך ?
אם זה כך, אז אתה לא מבין מהי הינה המשמעות של עבודה עם ועל עצמך.
אתה לוקח את עצמך כאדם אחד, ואתה מנסה לעשות את העבודה הזאת מבלי אפילו להתחיל לעשות אותה,
ומבלי אפילו להתחיל לראות היכן היא מתחילה.
אתה כמו איזה שהוא סוג של חיפושית זבל ואשר בהמשכיות מגלגלת כלפיי מעלה מסות של זוהמה נגטיבית ואתה מאחסן את כל זה למעלה בתוך הארון של התודעה – המיינד שלך בתור הרכושנות האישית שלך.
למה אתה צריך ללכת עם כל המחשבות שלך – למה להאמין בהן ואשר כאשר מקורם ב 'אניים' נגטיביים ? 
למה לעקוב כל כך בכוונה בתוך שרשרת אחר שרשרת של חשיבה שלילית.
כאילו זה היה כולו אתה, כול אני עצמי חושב, היכן שאתה כן צריך להתעורר מעט ולהבין ולתפוש ולהכיר בכך,
כי אתה לא צריך לקחת את המחשבות האלו בתור אתה, וכי אתה לא צריך ללכת בכיוונים האלו ?
אנחנו דיברנו לאחרונה על להיות פסיבי למחשבות, ואני מבטיח לכולכם שזה יהיה מועיל
אם אתם תבינו ותתפשו במיוחד מהי הינה המשמעות של זה בכול יום.
אני אמרתי כי בפעם בה אתם מבינים ותופשים את החלק הזה של העבודה בצורה פרקטית אז זה יהיה כמו קסם טהור.
אתה פתאום מתעורר וקם החוצה מרכבת של מחשבות נגטיביות רעות ומבין ותופש כי אתה לא צריך להתפלש ולהתבוסס בתוכם ואתה יכול להיפרד מהם.

עמוד 304
זה כמו צאת החוצה מתוך ביצה מצחינה אשר לתוכה שקעת.
כן, אבל מי באמת יודע את זה כבר ?
אם האחד עדיין אוהב מצבים נגטיביים לפני כל השאר אז האחד אף פעם לא יידע זאת.
עכשיו, אתם כולכם חייבים להבין כי יש לכם הרבה 'אניים' בתוככם ואשר הינם נגד העבודה.
אם לא אז לא יהיה שמה כל בסיס של עבודה אישית. מה שזה יהיה שאתה משיג דרך העבודה הינו לפיכך אינדיבידואל – התוצאה של המאבקים שלכם עצמכם.
אם אתם הייתם מקבלים את העבודה בפשטות אשר שום דבר לא היה יכול לקרות.
אם אתם רושמים את כל הלימודים של העבודה במחברת ובכתב יפיפה וכך הלאה – ובכן אז העבודה בשבילכם עדיין לא התחילה – שום שינוי לא יקרה, זה כמו שינוי כימי.
המלח נעשה משני - 2 יסודות מנוגדים, ואלו הם באופן פסיכולוגי : חיים ועבודה.
אז אתה חייב להבין כי העבודה עורכת ומסדרת מאבק בין הפכים אשר גדלים וגדלים בכוחם,
בין 'אניים' אשר רוצים לעבוד ו'אניים' אשר לא רוצים.
'אניים' טהורים של החיים לא רוצים את העבודה – והם הינם ה'אניים' הכי נבונים בתוכנו.
אתם זוכרים כי זה נאמר בספרות האזוטרית העתיקה כי :
"הילדים של העולם הזה הינם בדורם שלהם חכמים יותר מילדי האור" וזה מתייחס ל 'אניים' אשר בתוכנו.
ה 'אניים' של החיים הינם נבונים יותר מאשר ה'אניים' של העבודה.
אז מחשבותינו ורגשותינו השליליים נראים נבונים יותר מאשר כל דבר אחר בתחילה.
אולי חלק ממכם יודעים עד כמה מאוד סבירים ומתקבלים על הדעת 'אניים' מסוימים יכולים להיות.
איך הם מתחילים לקדם וויכוחים וטיעונים בתוך התודעה – המיינד שלכם, ולכאורה רוצים לעזור לכם.
'אניים' כגון אלו הינם 'אניים' המצדיקים את עצמם ואשר מהם יש לנו מספר גדול.
'אניים 'אלו נראים לעיתים קרובות כמו כוח נתינת הסיבות וההנמקות של האחד,
וכמו עורכי דין רעים הם תמיד מתחילים ממשהו אשר הוא לא ממש אמת.
עכשיו, נניח כי אתם פוגשים אדם אשר אומר שקרים, ובהתחלה אתם לא תופשים ומבינים איך הוא מדבר,
אבל אחרי איזה זמן אתם הופכים להיות יותר זהירים ואתם תופשים ומבינים כי הוא שקרן וכי אתם לא יכולים לבטוח במה שהוא אומר.
אבל, כאשר אנחנו ישנים – וזה הוא הינו כאשר אנחנו לוקחים את עצמנו כמובן מאליו – 'אניים' מסוג זה
אשר הינם שקרנים מושרשים, לוקחים עלינו שליטה בהמשכיות ועל מחשבותינו.
ומעוותים אותם לתוך כל מיני סוגים של דפוסים שקריים ואסוציאציות שקריות.
וזה עושה כפי שזה הוא הינו, סוג של בלגן בתוכנו ובאם זה ממשיך למשך זמן ארוך מספיק אז כל התודעה – המיינד הופכת להיות מורעלת ולא יכולה לחשוב בבהירות לגביי איזה שהוא דבר.
זה מאוד חשוב ונחוץ והכרחי לראות ולהתבונן ב 'אניים' משקרים. כי יש לנו כל כך הרבה מהם.
הם בהמשכיות מעוותים הכול ומסלפים הכול. אבל, בפעם בה אתה מתחיל לראות אותם אז אתה יכול להבחין כיצד ואיך הם טווים את החומר שלהם ואתה צריך לא ללכת איתם ולא צריך להאמין להם, ולא צריך לקחת את הדיבור הפנימי שלהם כאמת – והמציאות הזאת היא הינה קסם.
אתה מנער את עצמך כפי שזה הוא הינו, כמו כלב היוצא מן המים, ונפטר מכול הדבר מייד.
אתה חש בשלווה ובשלום ושקט, אתה חש כי משהו קורה בתוכך ואשר הינו ממש נפלא, וכי אתה נמלטת וברחת מאיזו שהיא סכנה אשר אף פעם לא הבנת ולא תפשת קודם.
נסה לפיכך לראות ' אניים ' שונים ומה הם אומרים בהתייחס לעבודה – וזה הוא הינו בהתייחס לרעיונות אזוטריים בנפרד ובנבדל מהרעיונות אשר בחיים – רעיונות מהחיים.
וזכור כי באם אתה לא יכול לראות את המאבק הזה בתוך עצמך, ובאם אתה מזדהה עם כל רכבת של מחשבות,
עם כל סוג של דיבור פנימי ועם כל מצב רוח, אז אתה עדיין לא יודע מהי הינה המשמעות הפרקטית של העבודה הזאת.
ואז אתה תגיד : " אני חש נגטיבי כלפיי העבודה ".

עמוד 305
וזה אומר שמשמעותו כי אתה לוקח את עצמך כמאסה אחת, ואשר היא לעיתים נגטיבית, ולפעמים היא פוזיטיבית.
ובמקרה כזה אתה לא תגיע לשום מקום.
וזה גם כן אומר שמשמעותו כי אתה לא מבין מהי המשמעות של להתבונן בעצמך וכי אתה לא מבחין ב'אניים' שונים בתוך עצמך.
במקרה כזה אתה תמיד תהיה מזדהה עם המצב שלך, ואתה תמיד תגיד ותאמר 'אני' לכול מצב בעצמך ושל עצמך.
אז איך אז אתה תבין ותתפוש או תכיר ב, מה היא המשמעות של לעשות טרנספורמציה ולהמיר את המצבים שלך ?
אתה תהיה הם.
אתה תהיה חסר יכולת ולא מסוגל להיפרד – להיפרד מהם. ככה שהמצב שלך ואתה הינם מזוהים ומזדהים ואותו הדבר.
אז אתה אחד על-ידי הזדהות. הכול הינו אתה.
                                                           *                   *                   *                    *
רבים ממכם חושבים כי התבוננות עצמית מורכבת רק מכך שאתה חש נוגה ועגמומי וקודר ומצוברח וכך הלאה.
הבה אאשר לכם כי זאת היא לא התבוננות עצמית.
התבוננות עצמית מתחילה עם הביסוס והמיסוד של
'אני' מתבונן בעולם הפנימי שלך עצמך.
'אני מתבונן' לא מזדהה עם מה שהוא מתבונן בו.
כאשר אתה אומר "אני חש נגטיבי" אתה לא מתבונן בעצמך. אתה המצב שלך. אתה מזדהה עם המצב שלך.
אין שום דבר או שום משהו אשר נבדל בתוכך ועומד מחוץ למצב שלך.
משהו אשר לא חש את המצב שלך. משהו אשר הינו עצמאי מזה, ומסתכל על זה,
משהו אשר יש לו תחושה לגמרי שונה מהמצב שלך.
ואם אתה אומר : " הייתי רוצה שאני לא אהיה נגטיבי " אז זה הינו ממש חסר ערך וחסר תועלת.
זה הוא הינו 'אני' המדבר כל הזמן. אתה לוקח את עצמך כמאסה אחת.
אתה לא מחלק את עצמך לשניים - 2 ואשר זאת היא הינה ההתחלה של העבודה על עצמך.
אתה לא אומר : "למה זה נגטיבי ?" אלא : "למה אני נגטיבי ?" אז אתה לוקח את עצמך ואותך כאותו הדבר.
נסה להבין מה זה אומר ומהי המשמעות של לחלק את עצמך לשניים - 2 – צד אחד אשר מתבוננים בו – וצד אחד אשר מתבונן – ותנסה לחוש את התחושה של 'אני' בצד המתבונן ולא בצד אשר מתבוננים בו.
זאת היא הינה כל הנקודה.
זכור כי אלא אם כן האדם מחלק את עצמו לשניים - 2  אז הוא לא יכול לנוע מהיכן שהוא נמצא בו. זה ככה. 
אנחנו כולנו מחוברים בפנים בחוזקה לדברים שגויים ואשר אנחנו לוקחים אותם בתור עצמנו
וזה – מחשבות שגויות ודאגות וכד', אנחנו לוקחים אותם בתור אנחנו.
העבודה היא הינה להפריד את עצמנו מהם וזאת היא הינה ההתחלה של חופש פנימי וזה הוא הינו מה שהעבודה היא לגביו.
אם הנך יכול להתבונן במחשבות ובדאגות שלך, אז אתה מבסס וממסד את נקודת ההתחלה של העבודה בתוך עצמך.
זה הינו הצד הזה המתבונן אשר הינו הנקודה החדשה של גדילה בתוכך.
אז נסה לחוש את התחושה של 'אני' בתוך 'אני' מתבונן ולא בצד אשר מתבוננים בו.
נסה להיות מודע בתוך אני מתבונן.

bottom of page