עמוד 179
לא רק ש, כול מרכז הינו נבדל ונפרד בתוכנו והינו לתכלית ולמטרה נבדלת ונפרדת, אלא אבל גם כל חלק וכול תת-חלוקה.
אין לנו תודעת שכל אחת אלא שלוש - 3 : ובכול אחת מהן ישנם הרבה שכלים ותודעות,
באם אנחנו יכולים להשתמש בשכל ובתודעה הנכונים המסוימים לדבר מסוים מיוחד – זהו הינו המרכז הנכון או החלק שלו – חלק ממנו, אז אנחנו יכולים היינו להיות מאוזנים במרכזים שלנו,
אבל אנחנו בקירוב תמיד מחוץ לשכל ולתודעה הנכונים שלנו ומשתמשים בחלקים הלא נכונים של המרכזים
או במרכז הלא נכון.
ולקחת את העבודה הזאת עם חלקים מכאניים של מרכזים,
ולתת לזה ליפול שם זה בדיוק דוגמא של להיות מחוץ לתודעה והשכל הנכונים של האחד.
לפטפט לגביי העבודה ואז לגביי השמועה האחרונה והסקנדל וכו', זה לתת לעבודה ליפול על
ובכך להגיע להיות מעורבבת ומבולגנת עם חלקים מכאניים קטנים של מרכזים ועם ה "אניים" הקטנים
אשר גרים ומתגוררים בווילות הלא מעניינות הקטנות האלו.
להקשיב לעבודה מבלי הערכה או תשומת לב זה לקחת את זה עם ה "אניים" הקטנים המכאניים של החיים.
וזה למה העבודה אומרת כי הכול מתחיל עם הערכה.
כמובן כי בהתחלה אנחנו מקשיבים לעבודה הכי טוב שאנחנו יכולים, אבל אם יש לנו מרכז מגנטי
- זהו אוזניים לשמוע – זה מתחיל ליפול על חלקים רגשיים של מרכזים.
                                                                      *                *                *

                                                                               חלק - 2
בפעם בה אתה מבין כי " תודעה ושכל " בלימוד הזה מתייחסים אליו כהינו ברמות שונות, בדיוק ממש כפי שהינו היקום. והרמה הנמוכה ביותר הנקראת החלק המכאני או התנועתי של מרכז, אתה תבין אמנם את הסיבה הפסיכולוגית
של הרבה דברים. אתם לדוגמא תבין אמנם למה אתה אינך או אתה חייב לא לדבר יותר מדיי על העבודה הזאת,
כי זה נוטה לשים את זה לתוך חלקים תנועתיים של מרכזים...
זה מועדף לאנשים בעבודה לדבר על דברים אחרים במקום לעשות את זה - או אם הם דיברו ברצינות על העבודה,
להיכנס לתוך סוג אחר של דיבור כמה שיותר מוקדם שאפשר ולהבחין בהבדל.
אתה תבין גם כן ממש בדרך פרקטית למה זה נאמר כי אתה חייב לא לשאת את שם ה' – את שם האלוהים לשווא.
דברים השייכים לגבוה יותר וכך גם לחלקים המודעים יותר של מרכזים חייבים שלא לאפשר להם לערבב את עצמם
עם מה ששייך לחלקים מכאניים נמוכים יותר.
זאת היא המשמעות האמתית של חילול הקודש או טומאה וגסות או בוטות וניבול פה.
חילול הקדוש הינו המערבב של הגבוה יותר עם הנמוך יותר. וזה הורס את הסדר הראוי של חלקים של מרכזים.
זה מערבב ומבלגן והורס את הקומפלקס עצמו ואת המכונה העדינה והמאוד מורכבת אשר בתוך האדם.
ואשר בכול אחד מהחלקים שלה יש הבדלה ברורה ומוגדרת של תפקיד.
אתה גם כן תבין למה כל כך הרבה חשיבות הינה מוצמדת לכך שיהיה ברשותך מרכז מגנטי.
בחיים ישנם 2 - שני סוגים של השפעות ואשר נקראות השפעות - A  והשפעות - B , במערכת הזאת.
השפעות - A שייכות לחיים והן נוצרות על-ידי החיים, על-ידי פוליטיקה, מלחמה, ספורט, כסף וכד'.
השפעות - B  הינם מסדר שונה והן באות ומגיעות מחוץ לחיים, כתבי הקודש הם הינם דוגמא לכך.
הן מגיעות ובאות מהמין האנושי המודע ולא מתוך האנושות המכאנית, עכשיו הבחן בכך בזהירות:
החלקים התנועתיים המכאניים של המרכזים יכולים לקחת פנימה רק השפעות - A והם הינם אמורים לעשות רק את זה. השפעות - B נופלות על חלקים רגשיים של מרכזים; והשפעות - C, באם אתה פוגש בהן,
ואשר מגיעות ובאות היישר מאדם מודע, נופלות על החלקים השכליים.

עמוד 206
עכשיו, אם אנחנו חיים ביקום אשר הוא הינו רק כמותי. שום טרנספורמציה לא תהיה אפשרית,
כי טרנספורמציה – המרה היא שאלה של איכויות – וזה הוא הינו של שינויים של איכויות,
של משהו אחד אשר מסובב לתוך משהו אחר.
עבודה זאת מלמדת כי אנחנו חיים בעולם של שינויי איכות אמתיים, וזוהי המשמעות של זה.
טרנספורמציה הינה אפשרית בטבע עצמו של כל הדברים.
אנו רואים זרע העושה טרנספורמציה וממיר את עצמו לעץ, אבל לעיתים קרובות אנחנו ושבים על העץ.
אנחנו אוכלים בשר ומזה את החומרים ההכרחיים הנחוצים של מחשבות ורגשות ותחושות ואהבה
הנוצרים על-ידי הטרנספורמציה של מימן נמוך יותר למימן גבוה יותר.
זה הוא הינו הטבע המורשתי והתורשתי של היקום.
מה שאנחנו קוראים לו חיים הינו מבוסס על הכוח של טרנספורמציה – המרה.
ביקום אשר הוא הינו עצמו מבוסס על טרנספורמציה – וזה הוא הינו של נמוך יותר וגבוה יותר
וככה של אינסוף הבדלים ושינוי באיכותיות.
החיים הינם טרנספורמציה – המרה ביקום אשר יש לו את החשיבות והטבע של זה.
המרה וטרנספורמציה משמעותה הסיבוב והשינוי של משהו נמוך יותר למשהו גבוה יותר.
האוקטאבה של המזון בגוף מראה את זה. כל זה מחבר ומקשר את עצמו לרעיונות הבסיסיים של העבודה,
כי אנו חיים בתוך יקום אשר הינו בטרנספורמציה וכך הוא מתפתח וגדל וזה הינו יקום חי או יקום של טרנספורמציה.
ולמעשה אלא אם כן זה ממש מובן בצורה אקטואלית יותר לעומק, המרכז הרגשי באדם לא יכול להתעורר ולהתפתח ובמהרה הוא מדרדר.
כפי שאתם יודעים המדע תופש כי אנו חיים ביקום דועך או גווע (בשנת 1942),
מערכת עבודה זאת מלמדת ממש את ההיפך, אתה חייב לחשוב בשביל עצמך על ההבדל הפסיכולוגי והערך הרגשי
של שני - 2 המבטים האלו ולשפוט בין הכוח שלהם לטוב ולרע.
למרות כי 'דת' באופן הכי רחב לימדה משהו חיובי פוזיטיבי – אולי במושגים של "זה אשר כאן אחרי" וכן הלאה.
האם אנו שוקלים לרגע את ההבדל הפסיכולוגי, אנחנו יכולים להחליט איזה יותר בעל ערך ויקר.
ואנו יכולים לראות כי בשביל עצמנו טרנספורמציה קיימת בכול הצדדים, כול החיים קיימים פיזית
על-ידי זה שהם ממירים ועושים טרנספורמציה ממימן נמוך יותר למימן גבוה יותר – זה אומר כי אנחנו אוכלים
בשר (768H)  וכך אנחנו יכולים לחשוב ( 48 H ) כל הרעיונות האלו בדרך מסוימת הינם מובנים וברורים מאליהם
בפעם בה אנחנו באמת חושבים בעצמנו – וזה הוא הינו בפעם בה "הנהג" בתוכנו מתעורר ומטפס על הקופסא או על הדוכן.
אבל, אלא אם כן אנחנו מתחילים לחשוב בעצמנו דרך העזרה של העבודה הזאת אז אנו נשארים ישנים.
והחיים אז מפעילים עלינו כוח אשר לא הכרחי ואשר הינו ההיפך מן הגורל האמתי שלנו.
הרעיון כי כל החיים הינם מבוססים על טרנספורמציה הינו כל כך מובן מאליו וברור באופן פיזי, עד כי באמת לא לראות זאת זה הינו בגלל עיוורון מנטאלי או חוסר אהבה מהכוון של לראות איזושהי משמעות באיזה שהוא דבר וזאת היא הינה מחלה מודרנית רווחת ואשר מובילה לרגשות נגטיביים בעצמה ".
ודוקטור ניקול הוסיף יותר מאוחר :  "בדברנו על מאמצים בעבודה – האם אין זה ברור ומובן מאליו כי רק הכמות של המאמצים היא הינה חסרת ערך בהשוואה לאיכות של המאמצים ?
רק מס שפתיים, רק חיקוי של העבודה, רק להעמיד פנים כי אתה עובד, או לנסות למשוך זכות – כל מיני מאמצים כגון אלו, כמה שלא תהיה כמותם גדולה, מובילים לשום דבר, כי מאמצים כגון אלו הינם לא כנים. הם בעלי איכות גרועה.
כמה שלא תהיה הכמות שלהם גדולה. העבודה הינה מבוססת על כנות פנימית. מאמץ אחד העולה החוצה מתוך כנות פנימית והערכה אשר בלתי ניתן לטלטל אותה של העבודה , ייצר שינוי של הוויה ויזיז את המקום של האדם ביקום.

עמוד 208
ובאנשים שונים המרכז המגנטי הינו שונה, אבל זה מונח בחלקים הרגשיים של המרכזים -
- וזה הוא הינו כי זה מונח במקומות היכן שאתה חש ערך, היכן שאתה חש הערכה כי הערכה היא הינה רגשית.
אבל, אהבה ראשונה זאת בצורת הדיבור, לא תשרוד.
זה עשוי להיות תחושה והרגשה מאוד יפה ועדיין היא תחלוף ותמות אחרי שהיא מילאה את משימתה
ותישאר המשימה של הערכה מחדש. כי מרכז מגנטי עשוי להביא את האדם לתוך העבודה,
אבל המרכז המגנטי לא ישמור אותו בזה.
ללא ספק כולם ידעו את התחושה וההרגשה הראשונה של אהבה, תחושות בלתי רגילות ולא ארציות
אלו אשר מגיעות בחיים המוקדמים, ואשר הם לא פיזיות אלא במקום זאת דבקותיות.
ואשר נראות כמו נגעה בהם השפעה המגיעה מהמרכז הרגשי הגבוה יותר ואז מאוחר יותר מגיעה משימה שונה לגמרי – וזוהי של חיים פרקטיים.
וזה בדיוק ממש אותו הדבר בהתייחס לעבודה.
ולעיתים קרובות אני חשבתי כי אנחנו חוזרים על ההיסטוריה של חיי האהבה שלנו בעבודה עצמה.
במקרה שלי עצמי אני יודע כי כאשר פגשתי את העבודה לראשונה אני חשתי שוב את אותה התהייה ואת אותה התחושה של המסתורין המופלא אשר חשתי בנעוריי המוקדמים – תחושות ורגשות אשר אמנם נראה כי הם מזינות את עצמן ורק מחוברות במעט לאיזה שהוא אובייקט חיצוני או אדם.
אבל איזה שהם מה שיהיו הרגשות המוקדמים אשר אנחנו חשנו עם הרעיונות של העבודה והגילוי והתגלית
כי דבר זה הינו באמת קיים, מה שזה יהיו שהתחושות והרגשות הבלתי רגילים אשר היינו עשויים להתנסות בהם,
הם לא מספיקים.
אפילו באם יש לנו מרכז מגנטי נכון, התחושות והרגשות אשר נובעות מתוך זה לא יישרדו.
אנחנו חייבים להגיע ולדעת את אובייקט אהבתנו ולייחס את עצמנו לזה בצורה פרקטית.
תו זה נקרא  - ר ה באוקטאבה של העבודה.
התו - ר ה נשמע ומושמע כאשר האדם מתחיל ללמוד א הרעיונות של העבודה והלימוד של זה,
ומתחיל ליישם את העבודה לעצמו, תו - ר ה זה נקרא " היישום של העבודה לעצמך " .
ובאם התו - ד ו  הושמע ראשון על-ידי המרכז המגנטי,
לא משנה האיכות שלו אלא אבל נותר בפשטות כתחושה ורגש של המופלא.
התו - ר ה  לא יושמע לא נכון או בטעות, ועדיין אף אחד לא יעבור לתוך העבודה אלא אם כן יש תחושה
ורגש ראשוניים של המופלא.
וזה הוא הינו כי האדם חייב לחוש ולהרגיש את ההבדל בין החיים לעבודה.
אחרת אתה תיפול על מקומות אשר החיים נופלים בתוכם – וזה הוא הינו על החלקים האלו של המרכזים
אשר לא יכולים לקבל ולא אמורים לקבל את העבודה.
לאדם ישנם חלקים של מרכזים וחלקים של מרכזים בשביל העבודה.
והוא מורכב בשביל החיים ובשביל העבודה ושאין ברשותו מרכז מגנטי הוא ייקח את הרעיונות של העבודה
על חלקי המרכזים של החיים שלו. הוא ינסה להוסיף את העבודה היישר לחיים, כאילו זה היה והינו אותו הדבר.
הוא ימזוג יין חדש לתוך בקבוקים ישנים, ויתקן את המעיל הישן שלו עם יריעת בד חדשה.
זה התפקיד וזאת היא הפונקציה של המרכז המגנטי למנוע זאת,
המרכז המגנטי הינו לפעמים מוגדר כיכולת להבחין ולהבדיל בין השפעות - A  להשפעות - B .
בין השפעות החיים, ההשפעות אשר נוצרו בתוך החיים המכאניים וההשפעות אשר מגיעות ובאות מחוץ לחיים והינם נתפרות לתוך החיים המכאניים, אלא אם כן קיים מרכז מגנטי, אז שום דבר לא יהיה אפשרי בנוגע לאבולוציה פנימית.
לא תהיה אפשרית שום טרנספורמציה של התחושה והרגש של החיים או של התחושה והרגש של עצמך.
ועדיין, כי שנאמר, מרכז מגנטי, בפעם בה הוא שיחק את חלקו הוא כבר לא בעל ערך או בשימוש,
כי זה מציג אותך לעולם חדש ואתה חייב אז למצוא את דרכך.

עמוד 209
וזה כי זה מביא או עשוי להביא את האדם לעבודה ולעשות את זה אפשרי בשבילו.
להעריך את העבודה אבל זה הכול, האדם חייב אז להעריך מחדש את העבודה בעצמו,
על-ידי היישום של רעיונות העבודה לעצמו מכול נקודת מבטו השלמה ועמדתו השלמה.
וזה יחזק את ה – ד ו  בתוכו.
וזה הינו כי התו  - ר ה  יחזק בתוכו את התו  - ד ו וישנה את האיכות של להערכה מודעת.
בראותו את האמת אשר בעבודה האדם יעריך את זה בדרך יותר ויותר מודעת,
וההערכה מחדש זאת תחזק את ה -  ד ו ותעשה אותו - ד ו  אמתי.
כי אנו חייבים לשקול האם  - ד ו  אשר הושמע על-ידי מרכז מגנטי הינו - ד ו אשר הושמע במודע.
התו השלישי באוקטאבת העבודה התו -  מ י  נקרא "הבנה ותפישה של קשרים אישיים"
המחוברים עם  ה י ד ע  של האחד – וזה הוא הינו בלקבל צדדים מסוימים של העבודה כידע.
כי ישנם הרבה רעיונות מוזרים אשר מתייחסים לצד הידע של העבודה – רעיונות אשר שמענו הרבה פעמים
אבל עדיין לא התחלנו להכיר בהם ולתת להם הכרה.
בעבודה זאת אנחנו חייבים  ל ח ש ו ב   ב ד ר ך   ח ד ש ה.
וזה הינו אפשרי רק דרך ידע חדש, כי אתה תמיד תחשוב באותה הדרך אלא אם כן יש לך ידע חדש.
חשיבה חדשה דורשת ידע חדש אבל ידע חדש לא יגרום לך לחשוב בדרך חדשה אלא אם כן אתה נותן לזה הכרה ואישור ועדיין אתה חייב להיות יכול לחשוב בדרך חדשה.
כי אחרת אתה אף פעם לא תראה את חייך ואף פעם לא תראה את המשמעות של העבודה.
עבודה על ידע היא קשה כמו עבודה על הוויה וזה אפילו יותר קשה,
וכול זה שייך לתפישה ולהבנה של קשיים אישיים – התו - מ י.
ישנם הרבה דברים קשים אשר נאמרו בעבודה. וזה אומר כי הרבה דברים שנאמרו מכיר נגד צורות הידע הרגילות שלנו. אתה תיפגש עם זה בכול צורה של לימודים אזוטריים. 
לדוגמא ישוע הרבה פעמים אמר לתלמידיו : " אם אתם יכולים לשאת זאת ". וזה אומר כי הידע – ידע גדול – ידע לגביי האדם והמצב שלו על כדור הארץ והאפשרויות שלו – הוא לא משהו אשר אתה יכול לקחת בדרך יומיומית רגילה,
או לצרף עם ידע רגיל או לחשוב עליו כטיפשי בגלל שהוא לא בהתאמה עם הדעה שלך.
ידע גדול דורש הקרבה גדולה וקורבן גדול ומאבק ארוך וממושך עם עצמך.
הערב אני רוצה לתת לכם את לימודי העבודה על  י ד ע , על הידע עצמו – ואשר זה איננו בכלל קל לקבל אותו וחייבים לחשוב עליו לזמן ארוך כדי שזה יהפוך להיות חלק מהתודעה והשכל של האחד.

עמוד 213
הקיום עצמו ממש של תיאוריות כגון אלו מרכיב הסבר נוסף של למה ידע לא יכול לבוא לאנשים,
ובאותו הזמן זה הוא הינו חיוני להבין כי המאמץ הבלתי תלוי והעצמאי בלהשיג איזה שהוא דבר
וכול דבר בכיוון הזה יכול גם כן לא לתת כל תוצאות.
האדם יכול רק להשיג ידע עם העזרה של אלו אשר ברשותם. וזה חייב להיות מובן מההתחלה עצמה,
" האדם חייב ללמוד מזה אשר יודע ".

                                                             "בירדליפ" 9 לינואר 1943      
                                                         ה ת ב ו נ נ ו ת   ע צ מ י ת

ישנם הרבה דברים אשר אפשר להגיד לגביי התבוננות עצמית ומה זה הינו ומה זה לא.
העבודה כולה מתחילה מהאדם המתחיל להתבונן בעצמו.
התבוננות עצמית הינה אמצעי לשינוי עצמי.
התבוננות עצמית המשכית ורצינית, אם נעשתה נכונה מובילה לשינויים פנימיים ברורים בתוך האדם.
הבה נשקול קודם כל ונתייחס להתבוננות עצמית ביחס ובקשר לטעות הנעשית לעיתים קרובות לגביי זה.
והשגיאה הינה הבלבול של התבוננות עצמית עם ידיעה, לדעת ולהתבונן זה לא אותו הדבר.
אם נדבר ברדידות אז אתה עשוי לדעת כי אתה יושב בחדר שלך אבל האם נכון להגיד כי אתה ממש מתבונן בזה ?
אדם בעבודה אמר לי כי הוא מאוד סולד ממישהו, ואני אמרתי : "נסה להתבונן בזה"
והוא ענה : " למה שאני אתבונן בזה ? אני לא צריך לעשות ככה כי אני כבר יודע זאת " .
במקרה כזה האדם מבלבל ידיעה עם התבוננות – וזה כי הוא לא מבין מה זאת התבוננות עצמית.
ויותר מכך, כי הוא לא תפש שהתבוננות עצמי אשר היא אובייקטיבית היא אמצעי לשינוי עצמי.
והיכן ש, רק לדעת, ואשר זה הינו פסיבי, זה לא.
ידיעה היא לא פעולה של תשומת לב מכוונת פנימה לתוך מה אשר קורה בתוכך.
תשומת הלב חייבת להיות אקטיבית ופעילה וזה מכוונת.
במקרה של אדם אשר אינך אוהב או סולד ממנו, אתה מבחין איזה מחשבות מתקהלות לתוך תודעתך ושכלך,
המקהלה של הקולות אשר מדברים בתוכך, מה הם אומרים, ואיזה רגשות לא נעימים באים כנחשול ופורצים כלפיי מעלה.
אתה תבחין גם כן כי אתה מתייחס לאדם אשר הנך לא אוהב והנך סולד ממנו בצורה מאוד רעה בפנים.
שום דבר הוא לא מספיק גרוע או רע מדיי כדי לחשוב ולהרגיש ולחוש אותו.
אבל, כדי לראות את כל זה דרושה תשומת לב מכוונת ולא תשומת לב פסיבית.
תשומת הלב מגיעה ובאה מהצד המתבונן היכן שהמחשבות והרגשות שייכים לחלק אשר מתבוננים בו בתוך עצמך.
וזה הוא הינו לחלק את עצמך לשניים - 2.
ישנה אמרה : " האדם הינו בראש ובראשונה אחד - 1 ואז שניים - 2 ואז - אחד - 1 ".
הצד המתבונן או האני המתבונן עומד פנימי יותר או מעל הצד אשר מתבוננים בו, אבל הכוח של זה,
של מודעות עצמית משתנה.
כי זה עשוי ויכול להיות שקוע – לשקוע בכול רגע.
ואז אתה לגמרי מזדהה לחלוטין עם המצב הנגטיבי. אתה לא מתבונן במצב אלא אתה המצב.
אתה אז יכול להגיד כי אתה יודע כי אתה נגטיבי אבל זה איננו להתבונן בזה – זה לא להתבונן בכך.