top of page

פרשנויות פסיכולוגיות 
על הלימוד של

 . ג ו ר ד י י ף  ואוספנסקי

מאת :
מוריס ניקול

עמודים : 115-178

עמוד 115
                                               " בירדליפ " 7 לחודש פברואר 1942 
                                                         חוק ה – 3 שלוש
                                                               חלק - 5  
בדברנו על קרן הבריאה, אני רוצה להתחבר למחשבות שלכם באיזו שהיא דרך .
כולם יכולים להודות כי היקום נברא ורבים מאמינים כי זה כך.
הם אומרים באם הם למשל דתיים, כי אלוהים ברא את היקום וגם כן כי הם שמעו על השילוש הקדוש באם הם נוצריים, ועשויים או שלא עשויי לחשוב על זה. בכול מקרה הרעיון של בריאת העולם על-ידי אלוהים
ואיזה שהם סימונים רעיוניים מעורפלים לגביי השילוש אשר עשוי להיות קיים בתודעה שלהם.
אבל, שום התחברות לא נעשית.
לדוגמא, אפילו באם הם היו חושבים כי הבריאה הינה באיזושהי דרך הינה מחוברת עם שילוש,
הם לא רואים את התוצאות הבלתי נמנעות של שלושה 3 רצונות בפעולה בתוך הבריאה.
והם רק חושבים כי אלוהים ברא את הכול וכפי שזה הינו מסביב סביב לו,
כמו הרבה צעצועים לו וכי שום חוקים לא היו בפעולה ובעבודה,
ולמרות כי בשקילה או בחשבון האלגורי של השקילה בבראשית, נאמר להם כי היקום נברא בימים עוקבים,
הם לא חושבים כי התכוונו כאן לאיזו שהיא סקאלה או סולם, וכי הבריאה איננה כולה באותה רמה,
אלא אבל יורדת בסדר של דרגות נמוך יותר ונמוך יותר. ובסופו של דבר הם נוטים לחשוב כי הרצון של אלוהים
הינו ישירות ובמגע ובשליטה עם כל אשר נברא. הם זונחים את החשיבה ונמנעים מלחשוב
על המשמעות של השילוש – וזהו הינו כי שלושת הכוחות המקוריים הקדמוניים או שלושת הרצונות
אשר הביאה לשמה או לסביבה את הבריאה, וכך חושבים כי רצונו של אלוהים מגיע ישירות לכול דבר אשר נברא.
דתות מסוימות מלמדות רק את האחדות של אלוהים כגון הדת של מוחמד. הדת הנוצרית מלמדת על השילוש.
התוצאות הפסיכולוגיות הינם גדולות מאוד, כי באם אנשים מאמינים רק באלוהים אז הם חושבים כי רצונו של אלוהים נעשה בכול מקום ובתוך כל דבר. וכך הם נוטים לפנטזיות ולרדיפות וכן הלאה.
לא שהנצרות יכולה להראות משהו שונה בהרבה.
אבל, באותו הזמן הדת הזאת מכילה את הרעיון של השילוש ואשר מגיע ובא בין אלוהים והעולם.
החיבור וההתקשרות של "אלוהים" – או המוחלט – והתהליך של הבריאה,
אפשר להבינם רק דרך השילוש או השלשה המקורית של שלושת הכוחות, וההיגזרות של השלשות העוקבות.
כפי שאומרת אמרה עתיקה זאת : " אלוהים הינו קשה להבנה כי הוא הנולד קודם כל אחד-1 ואז שלוש-3 ואז 7-שבע"
בחזרה לקרן הבריאה, השלשה הראשונה של שלושת הכוחות ממשיכה מהמוחלט ויוצרת את המסדר והסדר הראשון
של עולמות ואשר הינו תחת 3 שלושה כוחות – וזהו הינו שלושת הרצונות של השלשה המקורית הקדומה.                                                
                                                                                       מוחלט      1
                                     
                                  המסדר הראשון של עולמות נבראים או עולם   3      

עמוד 116
זוהי הינה הפעולה הראשונה של הבריאה המיוצגת בדיאגרמה.
ובצורה ממש אקטואלית זה תהליך חי בלתי ניתן לתפישה ונצחי.
על-ידי המושג עולם – 3  מתכוונים לרמה הראשונה של הבריאה, ואשר הינה מוכנעת ל-3 לשלוש – ואשר הינה מוכנעת או תחת 3 שלושה חוקים או רצונות.
עולם זה יוצר בתורו סדר נוסף של עולמות מתחתיו ואשר לו יש שלושה 3 כוחות משל עצמו וזה נקרא עולם – 6-שש.
כי זה תחת שלושה רצונות או חוקים אשר פועלים עליו מעולם – 3 שלוש.תהליך זה של הבריאה ממשיך,
והמסדר הבא של עולמות לפיכך הינו עולם -12 ואשר לו שלושה-3 כוחות מ, של עצמו, שישה-6 אשר נגזרים מעולם 6-שש, ושלושה אשר נגזרים ישירות מעולם-3. בדרך דומה שלושה 3 עולמות נוספים נבראים הלאה, ואשר עושים כשלם שישה-6 מסדרים של עולמות או שש-6 רמות יורדות של הבריאה מתחת למוחלט .
וכולם מאורגנים וסרוגים יחד על-ידי חוקים.

 

המוחלט - 1                                 1

 

עולם – 3  תחת 3 חוקים               3

עולם – 6  תחת 6 חוקים               6

עולם – 12  תחת 12 חוקים           12

עולם – 24  תחת 24 חוקים          24
 

עולם  48 תחת 48 חוקים             48  המקום של כדור הארץ בקרן הבריאה

עולם - 96  תחת 96 חוקים           96

 

התהליך של הבריאה עוצר בעולם 96 , מפאת סיבה אשר תוסבר כאשר חוק ה-7 או החוק של הסדר בבריאה יינתן.
עולם 96 בסיום קרן הבריאה הינו תחת 96 חוקים, עולם זה הינו הרחוק ביותר מן המוחלט ותחת הדחיסות הכי גדולה
של חוקים. ככול שתהליך הבריאה הולך רחוק וממשיך הלאה הרחק מהמוחלט ככה גדל מספר החוקים.
מה שהינו הכרחי לתפוש ולהבין זה כי הבריאה רומזת בהכרח על חוקים,
וזה עולה מעצם העובדה כי שלושה 3 כוחות הינם הכרחיים לכול מניפסטציה, לא יכולה להיות כל בריאה ללא חוקים,
וזה אומר כי כל דבר אשר נברא הינו תחת חוקים בצורה בלתי נמנעת – וזהו הינו כי "שום דבר אשר נברא הוא לא חופשי".           

עמוד 117
עכשיו, באם נתייחס ונשקול את הקו האנכי הזה של הבריאה, אנחנו יכולים לראות כי באם היינו יכולים לעלות בקו הזה, אנחנו נעבור תחת פחות ופחות חוקים – וזהו הינו כי אנחנו נשיג יותר ויותר  ח ו פ ש.
בזמן שבאם היינו יורדים אז אנחנו נעבור תחת יותר ויותר מגבלות ובכך נהיה פחות ופחות חופשיים.
באם יצור, הוויה אשר נבראה ברמה של עולם- 12 וזה מוצא את עצמו תחת 12 חוקים,
באם זה נופל לרמה של עולם - 48 זה הינו תחת 48 חוקים.
האדם כפי שהוא הינו, הוא ברמה מסוימת בקרן.
אבל, הוא נברא ונוצר בדרך שהוא יכול לשנות את הרמה שלו כלפיי מעלה או כלפיי מטה וכך לעבור תחת פחות חוקים
או יותר חוקים .
הנקודה הבאה לשקילה והתייחסות הינה כי החוקים,
הכוחות העוצמות או הרצונות או ההשפעות אשר באות ומגיעות במורד הקרן יש להן מקורות שונים.
באם ניקח את עולם - 48 אנחנו יכולים לראות כי חוקים מסוימים מגיעים לעולם – 48 היישר
מעולם – 3 חלק מעולם – 6 וכך הלאה..
וזה אומר כי הוויה הנולדת בעולם – 48 הינה תחת 48 חוקים .
אבל, חוקים אלו אינם בעלי אותה איכות – חלק מגיעים מרמות גבוהות יותר וחלקם מגיעים מרמות נמוכות יותר.
האדם, באם הינו יודע כיצד, יכול לשים את עצמו תחת סוג אחד של השפעה או תחת סוג אחר.

הנקודה הבאה הינה כי הבריאה הינה בעלת כוח משכנע או יעילה – וזהו הינו כי היא מובאת לשם על-ידי כוח.
זה מתחיל עם העובדה של השלשה-3 המקורית העתיקה של שלושת הכוחות ואשר נגזרת מן המוחלט וממשיכה
על-ידי הכפלה שוב ושוב לשלשות נוספות של 3 שלושה כוחות.

עמוד 118
האולטימטיבי או קצה הפעולה האחרונה של הבריאה – עולם 96 – הינו תחת הרבה כוחות.
וזה אומר כי כוחות אדירים נעולים בתוך הבריאה. תחת הפעולה של חוק ה – 3 היקום נמתח.
לפעמים בטבע אנחנו יכולים לראות כוחות אלו במצב של הרפיה או מתירים את עצמם.
לדוגמא ביסוד רדיום.

                                                        *                          *                               *

                                                                              חלק - 6  
אנחנו צריכים עכשיו להתבונן ביקום הנראה מנקודת העמדה של העיקרון של קרן הבריאה.
אנו יודעים כי היקום הנראה בגודלו העצום ביותר, הינו מורכב ממספר עצום של מערכות כוכבים אדירות.
אשר שביל החלב הינה אחת מהן. ואנחנו חייבים לתפוש כי הפעולה הראשונה של הבריאה ניתנת להשוואה
בלעשות תצורה כללית של כל המערכות האפשריות אשר ממלאים אותן פנימה על-ידי התעבות מחוזרת הולכת וגוברת. ולזה אנו קוראים עולם – 3 : " כל המערכות האפשריות של עולמות "
ומאחר ואנחנו רוצים למצוא את מיקומו של כדור הארץ שלנו בבריאה, אנו ניקח לאחר מכן את מערכת העולמות שלנו ואשר הופרדה מהמאסה המקורית הקדמונית – כלומר גלקסיית הכוכבים שביל החלב שלנו : עולם – 6 .
והחוצה מכך ניקח את מערכת השמש שלנו או את השמש : עולם-12.
המאסה הפלנטרית הנוצרת מן השמש תהיה אז עולם – 24,
ואשר ממנו ניקח את הפלנטה הנפרדת שלנו או כדור הארץ : עולם – 48 ואשר ממנו נגזר הירח שלנו : עולם – 96.
זאת היא הינה קרן הבריאה שלנו.
הירח שלנו הינו הנקודה הסופית של הענף הזה של העץ השלם הטוטאלי של היקום אשר בו כדור הארץ שלנו מופיע.
אבל, כפי שנבחין עד עתה אין כל הופעה של האדם בקרן .
כל הקרן כולה הינה מתפתחת ועוברת אבולוציה, וכול חלק מזה מחפש לעלות גבוה יותר בסקאלה של הבריאה.
הירח הוא לא פלנטה מתה אלא הוא הנקודה הצעירה ביותר בקרן שלנו
                    

                                                 *                      *        *         *                         *
                                                                             חלק - 7
הבה ננסה למצוא כמה אילוסטרציות פשוטות.
כל אורגניזם או ארגון משקף באיזו שהיא מידה את העיקרון של קרן הבריאה.
הבה ניקח איזה שהוא גוף מאורגן של אנשים – נגיד צבא,
הבה נניח כי הגנרל בראש, הקולונל הוא הבא אחריו, הבא אחרי הוא הקפטן ואחריו הסרג'נט
והחייל הוא האחרון. ובכן, תחת כמה חוקים הוא הינו החייל ?
החייל הינו תחת החוקים של הסרג'נט אשר הינו תחת החוקים של הקפטן ואשר הינו תחת החוקים של הגנראל .
אבל, החוקים של הגנרל יכולים להגיע ישירות לחייל ; וגם כן החוקים של הקולונל יכולים להגיע לחייל וכן הלאה.
מכול זה אנחנו יכולים לראות כי :
(1) החלק הינו תמיד תחת יותר חוקים מאשר השלם.
(2) החוקים אשר חלק הם הינם תחתם מגיעים ממקורות שונים של מוצא.
הבה נמשיך את האנאלוגיה הקצרה הזאת. החייל הינו תחת החוקים של הסרג'נט, אבל הוא עשוי למשוך את תשומת הלב של הקפטן; ואז הוא יעבור מתחת לחוקים של הקפטן, והוא עשוי למשוך אפילו את תשומת ליבו של הגנרל,
ובמקרה זה הוא יכול לחלוף ולדלג על החוקים של הסרג'נט.

עמוד 119
הבה ניקח את האנאלוגיה של הגוף. הגוף הינו שוב מורכב על העקרונות של קרן הבריאה,
זהו ארגון, או אורגניזם, וכול האורגניזמים מצייתים לחוקי הבריאה.
עכשיו, הגוף כשלם הינו דבר אחד, וזה אז הינו מחולק להרבה מערכות : המערכת הווסקולרית
(מערכת ההולכה של כלי הדם) , מערכת העיכול, המערכת הלימפתית, מערכת העצבים וכד'.
וכל אחת מהן הינה שוב בתת חלוקה לקבוצות או חלקים עד אשר מגיעים לחלקים הקטנים ביותר של הגוף.
וזה כדי להגיע לחלק דרך העיקרון של קרן הבריאה – כלומר של חוקים אשר הולכים ומתרבים .
בדוגמא גולמית וגסה, קח את השרירים של האצבע הקטנה שלך : הם תחת החוקים שלהם עצמם,
ואז תחת החוקים של היד, והיד הינה תחת החוקים של הזרוע, והזרוע הינה תחת החוקים של מערכת השרירים
באופן כללי, ומערכת השרירים הינה חלק מהרבה מערכות אחרות ואשר לבסוף יוצרות את הגוף השלם.
דוגמא גולמית וגסה זאת הינה להראות כיצד מלמעלה כלפיי מטה קיימים חוקים אשר הולכים ומתרבים .
ובהתייחסות זאת זה מראה את העיקרון של קרן הבריאה – כלומר את העקרונות של חוקים מתרבים מלמעלה כלפיי מטה, ואת זה חייבים לתפוש, כי זה הינו בטבע של הדברים - כלומר זהו הינו חוק יסודי של הבריאה.

                 

                                                         " בירדליפ " 14 לפברואר 1942
                                                               חוק  ה-7  מבוא
כולכם מוצאים כי יש לכם מעט כוח כדי לחשוב לגביי הרעיונות הקוסמולוגיים של העבודה הזאת.
האדם חי בתוך הקוסמוס הקטן מאוד שלו עצמו, ואשר זה הינו העולם שלו או שלה,
ועולם קטן מאוד זה הינו בעיקר נמשל על-ידי אינטרסים אישיים. אנשים עדיין אפילו לא חיים בעולם הזה – פלנטה קטנה זאת הנקראת כדור הארץ. וזה בגלל חוסר של התפתחות או מודעות, כמו גם כן כל כך הרבה מהבעיות על כדור הארץ הזה.
מודעות אצל רוב האנשים הינה כלואה לעולם המאוד קטן של עצמם ולאינטרסים שלהם עצמם.
יש לנו בקושי איזו שהיא מודעות ראויה אחד של השני. אנחנו יכולים לקחת פנימה ולהכניס רק את מה שיש לנו עניין בו. ובאם האדם הינו מתעניין רק בעצמו ובאלו אשר שייכים לאינטרסים האישיים שלו עצמו, כל דבר אשר נאמר לגביי הקוסמוס יש לו מעט או בכלל אין לו כל משמעות, כי זה דורש
צורה של חשיבה אשר היא  מ ע ב ר   ל ע צ מ ך.
האדם הינו מודבק לחיים שלו – וככה יש לו ככלל מעט מאוד כוח ועוצמה חופשיים בו כדי לחשוב מעבר לאינטרסים המיידים של החיים שלו . ובמקרה זה רק הצדדים הכי חיצוניים של המרכזים שלו עובדים והם סופגים את האנרגיות שלו, וזהו הינו  ה א ד ם  ה ח ו ש נ י (מהברית החדשה) .
האדם החי רק בחלקים האלו בו המסובבים כלפיי החושים החיצוניים כלפיי החיים.
אבל, לכול אחד אשר יש לו  מ ר כ ז  מ ג נ ט י ואשר משאיר משהו מאחורנית, משהו פנימי יותר,
ואשר רוצה להבין יותר, כי לאדם יש בצורה אקטואלית ממש יותר חושים פנימיים מאשר חושים חיצוניים,
אבל חושים פנימיים אלו דורשים כי יפתחו אותם, וזה מתחיל בהתבוננות עצמית,
ואשר היא הינה אחד מהחושים הפנימיים אשר לו משתמשים בהם ברגיל.
החלק החיוני המהותי של האדם (ואשר אליו ממוענת ומתייחסת ופונה העבודה הזאת)
מונח מאחורי הצד של שליטת החושים החיצונית.

עמוד 120
וזה מגיעים אליו רק על-ידי החושים הפנימיים. כאשר האדם מתחיל להעריך את העבודה הזאת,
זה הינו סימן ואות כי מאחורי האישיות המזויפת של האדם, ואשר החיים של החושים יצרו בתוכו,
ישנו דבר מה אמתי, אשר לא התקלקל על-ידי החיים ואשר החיים לא שינו אותו  : וזוהי  ה מ ה ו ת .
מחשבות של האישיות עשויות להיראות הרבה יותר פיקחיות מהמחשבות של המהות,
ואשר הינן מחשבות מהחלק בתוכנו אשר הוא הינו הכי פשוט ומקורי ואמתי.
אבל, האיכות של המחשבה מהמהות היא הינה מסדר ומסדר גבוה הרבה יותר מזה של האישיות.
לפיכך,
בלנסות לחשוב על היקום המסודר אשר נברא,
זאת היא המחשבה הפשוטה ביותר אשר יכולה להתחיל לבוא במגע עם המשמעות של זה.
קח מחשבה מאד פשוטה :
האם זה עלה בדעתך בדרך אמתית חדה ובהירה ופרטית, כי אתה נשאר על כדור הארץ במשך זמן קצר ?
ושוב, האם הייתה לך מחשבה שקטה ופשוטה כי כדור הארץ הינו חלק ממערכת השמש – חלק של השמש ?
זוהי הינה מחשבה פשוטה חדה ובהירה ומוזרה אשר מתחילה לחבר אותנו עם קרן הבריאה.
הרעיונות הקוסמולוגיים של העבודה חייבים ליפול קודם על כל החלקים הכי חיצוניים של המרכז השכלי,
ולהירשם על-ידם. וזהו הינו כי אתה חייב ללמוד את הדיאגראמות דרך לשלם תשומת לב,
וזה חייב להיעשות על-ידי כולם. זוהי הינה משימה אשר העבודה מניחה ומציבה.
אבל, אפשר  ל ה ב י ן  את הדיאגראמות רק כאשר הן מגיעות ומשיגות גבוה יותר
או מגיעות לחלקים הרגשיים של המרכז השכלי בתור התחלה, ואז עוברות למרכז הרגשי עצמו.
כאשר האדם לוקח פנימה משהו אשר הצד הפורמטורי שלו רשם, ותוהה לגביי זה בגלל שהוא ר ו צ ה  בצורה רגשית לעשות כך, אז הדיאגראמות מתחילות לעבוד בתוכו, וגורמות לו לחשוב בעצמו על הצד הקוסמולוגי.
זוהי המטרה או האובייקט הראשון של העבודה ; לחבר את האדם עם החלקים הגבוהים יותר של מרכזים רגילים,
ולבסוף עם המרכזים הגבוהים יותר בעצמם.
והתהליך ההדרגתי הזה נקרא  ה ת ע ו ר ר ו ת  .
באם האדם דוחה כל משמעות ביקום, החלקים הגבוהים יותר של המרכזים הינם חסומים על-ידי הגישה שלו.
היקום הינו אז מה שהוא חושב שזה – וזהו הינו בדיוק כפי שהגישה שלו לזה - ואז האדם עצמו הינו מה שהוא חושב.
אבל,
העבודה הזאת הינה כדי לגרום לאדם לחשוב בדרך חדשה,
כי אלא אם כן האדם מתחיל לחשוב בדרך חדשה, הוא לא יכול להשתנות.
וזה הינו ברור מספיק באם אתה מסתכל על אנשים.
אבל, כדי לחשוב בדרך חדשה האדם חייב שיהיו לו רעיונות חדשים ותפישות חדשות
כדי לקחת אותם פנימה ולהכניס אותם פנימה ולחשוב מהם.

                                                               " חוק ה – 7 " 
                                                                   חלק - 1
התהליך של הבריאה באמצעות שלושת 3 הכוחות הממשיכים מהמוחלט.
אשר עשו עכשיו את העקבות שלהם הרחק עד עולם- 96, זה הוסבר כפי שהבריאה ממשיכה על-ידי הפעולה
של ההכפלה של שלושת הכוחות, בכול מישור ורמה של הבריאה, הדחיסות והחוקים מתרבים ועולים,
וזהו הינו כי ככול שהרחק תהליך הבריאה ממשיך מהמוחלט, ככה מופיעות יותר מגבלות, עד כי בעולם – 96,
ואשר בקרן הבריאה המסוימת שלנו זה הינו הירח שלנו והינו הנקודה הטרמינאלית של הקרן,
ומספר החוקים והמגבלות מגיעים למקסימום של זה.

 

עמוד 121
אנחנו צריכים עכשיו לשקול ולהתייחס לחוק נוסף אשר מגביל את הבריאה, חוק ה – 7 .
הבריאה ממשיכה דרך ריבוי או התרבות של מגבלות,
חוק ה – 3 מייצר בהכרח מגבלות אשר מתרבות ועולות, אבל חוק ה – 7 מוסיף מגבלות נוספות.
זה כבר נראה כי כדור הארץ מגיע ויורד הרחק במורד קרן הבריאה והוא הינו תחת 48 סדרים של חוקים,

וכי רק דרגה אחת או רמה אחת של הבריאה קיימת מתחת לזה ואשר הינה מיוצגת על-ידי הירח.
ומשמעותו של זה הינה כי המיקום של כדור הארץ בתהליך היצירתי הינו רע מאוד.
וישנו בקיים רק מיקום אחד גרוע יותר. והיכן שיש מספר כפול של מגבלות.
אבל, בהתייחס לכך מנקודת העמדה של החוק היסודי השני אשר מאחורי כל הדברים כלומר :
 חוק ה – 7 , המיקום של כדור הארץ הינו עדיין מאוד לא רצוי או לא נעים ומביך.
הבה ננסה להבין מהי משמעותו של כל זה,
חוק ה – 7 הינו מיושם כדי ליישם את המניפסטציה של הבריאה, וזה הינו במילה הזאת " סדר "
אשר אנו הולכים למצוא את המשמעות הנעלה של זה.
וזה הינו הכרחי ונחוץ להבין בבירור ובבהירות, כי ישנו חוק של סדר בנפרד מהחוק של  ה ב ר י א ה.
הבריאה הינה מאורגנת ב - ס ד ר . והיא הינה מוסדרת ומסודרת בדרך מסוימת,
ובנקודות מסוימות בסדר הזה מופיעים קשיים. וכדור הארץ הינו ממוקם ומוצב באחת הנקודות
היכן שהקשיים בארגון של השלבים של הבריאה עולים בצורה בלתי נמנעת.
הראיתי את זה כבר קודם בכך ששלושת הכוחות המקוריים הקדומים של הבריאה ממשיכים מהמוחלט כמקור שלהם, ובתוכם יוצרים ובוראים הלאה כוחות נוספים.
אנו עלולים לדמיין כי כוחות אלו ממשיכים למטה ללא השגחה, אבל זהו איננו המקרה,
הם נבדקים וניתנים להשגחה בשתי 2 נקודות על-ידי הסיבה של חוק ה – 7 .
הבה ננסה להבין נקודות בדיקה אלו, על-ידי אמצעים של בדיקה ויזואלית,
הבה נדמיין צינור המורכב מאיזה שהוא חומר אלסטי עם שתי 2 הגבלות או מגבלות בתוכו.
ותן לנו להניח כי מים נמזגים לתוך הצינור הזה בקצהו העליון.


אתה תראה כי המעבר של המים אשר אנחנו יכולים
לקחת אותו כמייצג של כוח או עוצמה,
הינו נעצר או מוחזק בשני 2 מקומות בירידה של זה בצינור.
עכשיו, הבה ניישם אימז' זה בקרן הבריאה כפי שניתנה
עד עכשיו בדרך הבאה,
ובאותו הזמן נוסיף את התווים : דו, לה, סי וכד'.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אתה תבחין כי התו הראשון של הסולם כלומר- דו הינו ממוקם ברמה של המוחלט,
התו השני - סי ברמה של עולם 3, התו לה-  ברמה של עולם 6, וכך הלאה, עד אשר מגיעים לתו רה - ברמת ירח.
ובאם ייקחו את הסקאלה או הסולם אז נוצרות בתוך זה 2 שתי נקודות היכן שהמרווחים בין התווים אינם טונים שלמים אלא חצי טונים. ונקודות אלו הינם בהתאמה של , דו-סי , פה- מי.
באופן אקטואלי סקאלת הסולם העיקרית הגדולה נבנתה כדי לעשות אילוסטרציה לקרן הבריאה
על-ידי איזה שהם אנשים בלתי ידועים השייכים לאיזה שהוא בית ספר לא ידוע.
זה הורכב כדי לעשות אילוסטרציה לחוק ה-7 או לחוק האוקטאבות, במושגים של סולם מוסיקאלי
אנו יכולים לדבר על המרווח בין התו - דו לתו - סי כמקום של חצי טון חסר,
ובאותה הדרך כפי שהמרווח בין התו - פה לתו - מי.
אפשר לקרוא לכול הקרן השלמה אוקטאבה,
ואשר בה המוחלט משמיע את ה - דו הראשון, אבל אנו לא יודעים על קיומו של ה - דו הנמוך יותר,
הירח תמיד מפנה אלינו את אותו הצד, למרות כי הוא מסתובב ואנו לא יודעים מה מונח מאחוריו.
ה "כיווץ מעצור או חסימה ובלם " הראשון או מקום של חצי טון חסר אשר מופיע אז בין המוחלט
ועולם – 3, וזה הוא הינו בין התו - דו לתו - סי,  ו, ה"כיווץ ,מעצור" השני מופיע בין עולם 24
לעולם 48 וזה הינו בין התו - פה לתו - מי.

עמוד 123
ומשמעותו כי מעבר של כוח נמנע ומעוקב בשני 2 המקומות האלו ואשר מיוחס לטבע של חוק ה-7.
וכאן הינו הכרחי  ש ו ק . בין התו - סי לתו - פה כוח ועוצמה עוברים בחופשיות ושוב פעם בין
התו - מי לתו - רה מתרחש "כיווץ " או מעצור וחסימה או בלימה שנייה,
וזה הינו בתוך הטבע של הדברים – וזה כי זה הינו עולה מתוך אחד 1 משני 2 החוקים היסודיים אשר מאחורי כל הדברים.
זוהי לא שאלה של  - ל מ ה , זהו הינו כך.
מכיוון שחוק בסיסי ויסודי משמעותו חוק אשר בלתי ניתן ואי אפשר להפחיתו ובכך גם אי אפשר להסבירו במושגים
של כל דבר אחר. זה כמו להגיד שישנם מטענים חיוביים ושליליים של חשמל. זאת היא לא שאלה של ל מ ה, זהו הינו כך.
שום דבר נוסף לא יכול להיאמר מלבד זה שחוק ה – 3  וחוק ה- 7  הם הינם כך.
אתה חייב להבין כי באם בצורה אולטימטיבית שום דבר לא היה ככה, אז שום דבר לא היה קיים.
משהו חייב באופן יסודי להיות ככה כדי שהדברים יהיו קיימים בכלל.
אתה יכול להסביר את הכיסא שאתה יושב עליו במושגים של עץ ועץ במושגים של אטומים,
ואטומים לבסוף במושגים של מטענים חיוביים ושליליים של חשמל. אבל אתה לא יכול להמשיך הלאה.
מכיוון שכאן אתה מגיע למטה לשניים 2 מהכוחות השייכים לשלושת 3 הכוחות,
והחוק הזה הינו  י ס ו ד י . וזה הינו ככה ואין שום דבר מעבר, מלבד המוחלט.
ואשר הינו מעבר להבנה האנושית.
להקטין את היקום לחוק אחד ואשר זה הוא הינו החלום של המדע, להבין את התודעה של המוחלט.
העבודה מורידה ומקטינה את היקום לשני 2 חוקים ובאותו הזמן עושה אינדיקציה לקיומו של חוק האחד – חוק ה – 1.
חוק ה – 7 באופן בלתי נמנע מביא לסביבה את הסדר של הדברים הנבראים ומייצר באותו הזמן 2 שתי נקודות של מעצור וכיווץ ובלימה וחסימה ובדיקה בסדר הזה, לכוחות ולעוצמות אשר עוברים במורד הקרן.
כיצד מקומות אלו של מעצור וכיווץ וחסימה ובלימה ובדיקה מתגברים ?
המעצור והכיווץ והחסימה הבלימה והבדיקה בין המוחלט לעולם – 3,
מתגברים עליו על-ידי השוק של הרצון המוחלט. ומן הסיבה הזאת זה נאמר כי הבריאה על-ידי הרצון של המוחלט
דרך שלושת 3 הכוחות המקוריים הראשיים העתיקים. אבל, במקרה של המקום השני של החסימה והמעצור הכיווץ הבלימה והבדיקה בקרן העניין הינו שונה, הרצון של המוחלט לא מגיע לנקודה זאת, ולפיכך שמשהו חייבים לברוא אותו וליצור אותו בנקודה זאת כדי שיפעל כשוק,
וזה הוא הינו כאן אשר בני האדם מופיעים.
זה כבר נאמר קודם כי האדם אינו מופיע, כלומר הוא לא מופיע בקרן הבריאה כפי שהיא ניתנה עד עכשיו בסקאלה האדירה, רק כדור הארץ מופיע.
אבל, במטרה לאפשר לכוחות היורדים ומגיעים במורד הקרן לעבור בקלות לכדור הארץ ולירח,
היה חייב להיווצר מכשיר בין התווים - פה ל – מי,
- וזהו הינו בין הפלנטות אשר נלקחות כאחד שלם וכדור הארץ הנלקח כחלק.
לתכלית ומטרה זאת נבראה אוקטאבה קטנה מרמה זאת של הבריאה ואשר באופן חיצוני מיוצגת על-ידי השמש,
ברמת שמש. אוקטאבה זאת משמיעה את התו - דו, או במקום זה – השמש משמיעה את התו - דו.
ברמה של הפלנטות זה משמיע את התו - סי, ובין הפלנטות וכדור הארץ זה משמיע את שלושת התווים לה, סול, פה.
ואז זה עובר לתוך כדור הארץ לתו - מי, ומגיע לירח בתו - רה.
שלושת 3 התווים לה, סול, פה. אשר הושמעו בין הפלנטות וכדור הארץ יוצרים את החיים האורגאניים,
החיים האורגאניים הינם שיכבה חיה ורגישה אשר מונחת סביב פני כדור הארץ ופועלת כמעבירה של העוצמות והכוחות העוברים בין החלקים הגבוהים יותר והנמוכים יותר של הקרן.

עמוד 124
האדם הינו חלק מהחיים האורגאניים, וזהו הינו בתוך מכשיר נברא מיוחד זה בשביל שידור וממסר
או מסירה ותמסורת כי הוא הינו מופיע בקרן עצמה.
על-ידי החיים האורגאניים, הכוונה- כל צורה של חיים על כדור הארץ – המין האנושי, כל החיות, הציפורים, זוחלים, חרקים, דגים, כל העצים, הצמחים, כל צורה של ירק עד למטה לתוך התא החי הקטן ביותר.
שכבה רגישה זאת אשר אוספת השפעות מהחלק העליון היותר גבוה של הקרן, ומעבירה אותן לכדור הארץ ולירח,
והינה נוצרת ונבראת מרמת שמש והופעתה בקרן הגדולה של הבריאה הינה בגלל נקודת המעצור הבלימה הכיווץ החסימה והבדיקה היכן שצריך שוק בין התווים פה ל – מי ואשר עולה מן הטבע של חוק ה- 7.
                                                                   *            *            *
                                                                           חלק - 2
כאשר מערכת זאת מוצגת  בדרך פורמאלית טהורה, קרן הבריאה ניתנת במושגים של היקום החיצוני.
אבל, הקרן הינה עיקרון שכאשר מיושם ליקום החיצוני נותן את הרמות השונות של המאסות הכוכביות, השמש, הפלנטות והירחים, בסדר היורד שלהם. ואפשר להבין את זה בדרך זאת, כאשר לדוגמא זה נאמר כי השמש יוצרת אוקטאבה קטנה אשר בוראת ויוצרת את החיים האורגאניים על כדור הארץ, אפשר להבין זאת באופן מילולי,
אבל הקרן מייצגת רמות של הוויה, והיא הינה פנימית וכמו כן חיצונית.
וזהו הינו כי השמש מייצגת במשמעות החיצונית של הקרן את השמש עצמה.
ובמשמעות הפנימית היא מייצגת הוויות ברמה הזאת בסקאלה האנכית של ההוויה.
אבל אתה יכול להבין זאת כפי שאתה רוצה כדי להתחיל עם זה – וזהו הינו מילולית או פסיכולוגית – כי השניים  
2 מתאימים ומתואמים – וזהו כי רמות שונות ביקום החיצוני הינם תצוגות של רמות אינטליגנציה שונות
ואשר הן הינם פנימיות או פסיכולוגיות.
באם אנחנו מדברים על האינטליגנציה של השמש אז אנחנו יכולים להבין כי היא הינה גבוהה יותר מהאינטליגנציה של כדור הארץ. בפשטות בגלל ייצוג או תצוגה חיצונית. כי לשמש יש בצורה אינסופית יותר אנרגיות וזוהר קורן
או קרינת זוהר יותר מאשר לכדור הארץ. אבל את הקרן אמורים להבין אקטואלית ממש בשני 2 האופנים של חיצוני ופנימי המתואמים, ולכול דבר פנימי יש משהו אשר מתאים לו בחיצוני, ואנחנו יכולים להבחין בכך בשימוש בשפה,
אנו מדברים על דברים פסיכולוגיים או פנימיים במושגים של דברים נראים או חיצוניים,
אנחנו קוראים לאדם ערמומי – שועל או לאדם אמיץ – אריה וכן הלאה. כי לחיצוני ולפנימי יש מקור דומה,
ולפיכך הם יכולים לייצג אחד את השני, כי כפי שנאמר, החוקים היסודיים, חוק ה-3 וחוק ה-7,
נמצאים בטבע ונמצאים באדם.
מהסיבה הזאת רעיונות פסיכולוגיים מורכבים אפשר לייצגם בדימויים ויזואליים,
ואשר נמשכים מאובייקטים או דברים חיצוניים, כי שזה הינו במקרה של המשל,
ומאותה הסיבה לקחת את האדם ולהפרידו מן היקום אשר בו הוא נולד זאת היא הינה טעות.
היקום הינו מיקרוקוסמוס והאדם הינו מיקרוקוסמוס. האדם הינו ביקום והיקום הינו באדם.
להגיד אז כי היקום הינו הולך וגוסס והאדם מתפתח ובאבולוציה זה הוא הינו אבסורדי מנקודת העמדה של העבודה הזאת.
                                                                           *             *            *

עמוד 125
                                                                                 חלק - 3
קרן הבריאה מייצגת אוקטאבה יורדת, זה יורד לתוך מורכבות וערפול או אי בהירות הולכים וגדלים ולמגבלות
ככול שזה ממשיך הרחק מן המוחלט.
הרעיון של אוקטאבה עולה מהמוחלט הינו בלתי אפשרי כי המוחלט הינו כולו טובות וכולו מושלמות אשר הולכת וגדלה.
הבה נדבר עכשיו בקצרה על חוק ה-7 או החוק של האוקטאבות מהצד הפסיכולוגי.
האחד יכול להתבונן באוקטאבות בתוך עצמו – או בנוסף גם האחד יכול להתבונן בהתחלות של אוקטאבות.
כל דבר אשר אתה יוצא ומנסה לעשות, יכול להיקרא ההתחלה של אוקטאבה,
כאשר הנך מתחיל לעשות משהו אתה משמיע – דו, באם דו זה מושמע חלושות, אז שום דבר לא יקרה.
אבל,
באם זה מושמע יותר בחוזקה, אתה עשוי להגיע לתו - רה ואפילו עד התו - מי, אבל אז אתה מגיע למקום
של " החצי טון החסר " וכאן נחוץ שוק כדי לאפשר לך להגיע לתו פה. וזה קורה לעיתים נדירות.
זה עשוי לקרות במקרה או בתאונה, אבל ככלל זה לא קורה.
וזה למה זה נאמר בעבודה הזאת כי החיים הינם מלאים באוקטאבות שבורות. אנשים מתחילים משהו ומוותרים על זה.

אבל, אתה חייב לזכור כי האדם נברא כאורגניזם של התפתחות עצמית. וזה אומר כי הוא מתפתח רק על-ידי מאמצים,
כי כל האבולוציה של האדם הינה מודעת – וזהו על-ידי מאמץ מודע, אין כל אבולוציה מכאנית,
ואנחנו צריכים לא להיות מופתעים למצוא הרבה קשיים, חוק ה-7 עושה את הדברים קשים על-ידי הטבע שלו עצמו,
אבל על זה נדבר יותר בפעם הבאה.

                              

                                                 " בירדליפ " 21 לחודש פברואר 1942
                                              חוק ה – 7  " האוקטאבה של השמש "  
                                                                            חלק - 4  
היום נדבר על האוקטאבה הקטנה בין השמש לירח.
אוקטאבה זאת נבראה על-ידי האינטליגנציה של השמש ומשמיעה שלושה 3 תווים על כדור הארץ - לה, סול, פה,
ואשר מייצגים את המכונה החיה הנקראת החיים האורגאניים על כדור הארץ, ואשר ממנה האדם הינו חלק.
בהווה אנחנו לא נדבר על משמעותם של תווים שונים באוקטאבה קטנה זאת.
מה שצריך להיות מובן קודם כל, זה כי האדם לא מופיע באוקטאבה הגדולה של הבריאה,
אלא אבל באוקטאבה הצדדית הקטנה אשר נמשכת מן השמש. האדם הינו " הבריאה המיוחדת בתוך הקרן ".
הבה ננסה עכשיו לתפוש למה האדם מופיע ולמה נחוצה והכרחית האוקטאבה הקטנה.
הסיבה למה האינטליגנציה של השמש יצרה ובראה את האוקטאבה הקטנה הזאת היא בשביל למלא את הרווח או את המקום של " חצי הטון החסר " בין התו פה לתו מי בקרן הגדולה,
בגלל הטבע של חוק ה-7. באם לא היה נברא משהו בנקודה הזאת, אז הכוח העובר ויורד במורד הקרן מהמוחלט
לא יכול היה לעבור בחופשיות לכדור הארץ ולירח.
שוק הינו הכרחי ונחוץ בנקודה זאת בגלל ה " הטבע של חוק ה – 7 " .
חוק זה מושל בסדר של הבריאה ומביא לסביבה תנאים בנקודות מסוימות היכן שמשהו חייב להיות מוסף בטבע של שוק.

עמוד 126
החוק, חוק ה-7 הינו לפיכך שמתייחסים אליו כחוק של ה - שוקים או כחוק של השוק.
הבן זאת בבהירות, שוקים מסוימים נדרשים בנקודות מסוימות, בפריסה בגילוי ובהתקדמות או האבולוציה של כל דבר.
האינטליגנציה של כדור הארץ או פלנטות איננה גדולה מספיק כדי ליצור איזה שהוא דבר אשר יפעל בתור שוק בנקודה זאת, יש צורך באינטליגנציה של השמש, אבל השמש בבוראה את האוקטאבה הקטנה יש לה 2 שני אובייקטים ואשר זה הוא הינו הכרחי וחיוני לתפוש ולהבדיל ביניהם מאד בבהירות.
אובייקט אחד הינו כדי לבורא וליצור מכונה מעבירה משדרת ורגישה בין התו - פה לתו - מי בקרן הגדולה,
כדי לאפשר לכוח ולעוצמה לעבור לכדור הארץ ולירח בסיום הקרן. מנקודת מבט זאת, החיים האורגאניים, כולל האדם, קיימים רק למען התכליות והמטרות של הקרן והבריאה שלהם הינה בגלל הטבע של חוק ה-7, ואשר גורם קשיים מסוימים או למקומות צרים אשר מופיעים בסדר של הבריאה, באם זה היה האובייקט היחידי, מצב הסיטואציה של האדם היה אחד אשר בו כחלק ממכונה מעבירה זאת הוא היה חייב תמיד לשרת את הקרן ואת האבולוציה שלה,
ואשר קורות במשך תקופות זמן אדירות.
האובייקט והמטרה השני הינו מתחבר עם השמש עצמה ובלברוא את האוקטאבה הקטנה, השמש איננה רק יוצרת ובוראת בשביל הקרן עצמה כדי למלא מקום חסר, אלא גם כן פועלת בשביל עצמה. השמש רוצה משהו בנפרד מהדרכים של
קרן הבריאה. וזהו הינו כאן שהאפשרויות של האדם נמצאות. הבה נחשוב כעת על הרעיון הזה, ואשר הינו בעל כזאת חשיבות יסודית להבנה בעבודה הזאת.
האינטליגנציה של השמש רוצה משהו בשביל עצמה בבריאתו של האדם על כדור הארץ.
ודי ממש בנפרד מהנחיצות של הקרן הגדולה.   מה היא הינה רוצה ?
היא רוצה כי האדם יתעלה מהרמה של כדור הארץ לרמה של השמש.
מהסיבה הזאת היא יוצרת ובוראת את האדם כמשהו לא שלם, כהוויה שלא גמרו וסיימו אותה.
באיזה אופן לא שלמה ?
ביחס של היות חלק מן החיים האורגאניים ולשרת את התכליות והמטרות של קרן הבריאה הוא הינו שלם וגמור.
ולא נדרש ממנו יותר שום דבר ומהחיים אשר הוא הינו מוביל באופן רגיל.
הוא מסוגל לחיות על כדור הארץ כפי שהוא הינו, ואז נאמר (בעבודה) לשרת את הטבע.
אבל, בהתייחס למקור האמתי שלו מהאוקטאבה אשר מן השמש, יש לו גורל נוסף אשר נעול בתוכו.
ובהתייחס לגורל הזה האדם הינו לא גמור ולא שלם, כי האינטליגנציה של השמש בראה אותו בשביל סיבה אחרת,
ושמה בתוכו, בנפרד ממה שהכרחי ונחוץ כדי לשרת את הטבע, כוחות ואפשרויות ועוצמות אחרות.
וזהו הינו כי לאדם יש בתוכו הרבה יותר מאשר הכרחי ונחוץ מאשר לתכליות ולמטרות של לשרת את הטבע.
בדברנו כאן על טבע, מה שהכוונה זה כי כול החיים על כדור הארץ – כל מה שאנחנו רואים מסביבנו על כדור הארץ,
החיים של הצמחים והחיות, עצים, דגים וגם כן החיים של המין האנושי,
עם כל המאבקים שלו וההרג, הכאב, הלידה והמוות, ואשר כולם יחד בונים את מכונת התנועה – התמידית הנקראת החיים האורגאניים ואשר נוצרה ונבראה על-ידי השמש כדי למסור ולהעביר השפעות מהחלק הגבוה יותר לחלק הנמוך יותר
של קרן הבריאה.
בנוגע לאובייקט ולמטרה השנייה של השמש, האדם נוצר ונברא על כדור הארץ כבלתי גמור במטרה ובכדי שהוא עשוי להתפתח למעלה עד לרמת ההוויה המיוצגת על-ידי השמש. וזה הוא הינו במובן זה כי נאמר על האדם בעבודה שהוא הינו אורגניזם של התפתחות – עצמית .

עמוד 127
האדם הינו רק ניסיון של השמש אשר שמו ומיקמו אותו על כדור הארץ,
הוא יכול להישאר ישן ולשרת את החיים האורגאניים, או שהוא יכול להתעורר ולשרת את השמש.
באם הוא היה נברא עם אותה הוויה ואינטליגנציה כמו השמש אז הוא לא היה על כדור הארץ.
לפיכך לאדם יש שני 2 הסברים. הוא נברא לשרת את הטבע – וזהו להיות חלק מן החיים האורגאניים – ובמובן זה,
זה לא באינטרסים של הטבע שהאדם יתפתח ובכך יפסיק לשרת את הטבע.
אבל, האדם נברא גם כן כדי לפתח את עצמו, עד אשר הוא יגיע לרמה של השמש, אם תעשה את המאמץ לחשוב,
אם אתה באמת תנסה להבין את המשמעות של קרן הבריאה ואת האוקטאבה מהשמש, הרבה דברים אשר אין להסבירם ואשר נראים בלתי ניתנים לפיוס יהפכו להיות ברורים לתודעתך ולשכלך. וזהו הינו כי אתה תהיה יכול להתחיל לחשוב נכונה לגביי החיים על כדור הארץ וזהו לגביי מצב הסיטואציה שלך עצמך.

                                                        *                                  *                                      *

                                                                                      חלק - 5
לדבר בדרך חיצונית לגביי קרן הבריאה, זה די ברור ומובן מאליו כי החיים הפיסיים על כדור הארץ תלויים בשמש הפיסית, אלא אם כן האור הפיזי של השמש שום חיים על כדור הארץ לא היו יכולים להתקיים, כל עלה ירוק, כל להב של עשב,
כל צורה של אצות אשר צפות בים, הינם מכונה סולארית קטנטנה, אשר מקבלת אנרגיה מהשמש,
ועל-ידי האמצעים האלו מייצר מהאוויר מהמים ומהמינראליים – חומרי מזון, וכול החיות הנבראות ניזונות מזה.
אבל, כאשר אנו מדברים על האינטליגנציה של השמש אנחנו מדברים על אור נוסף אחר,
הנראה רק בצורה פנימית על-ידי התודעה והשכל – האור של האינטליגנציה – אז כך שאנחנו מדברים על קרן הבריאה באופן הפנימי כסקאלה אנכית של אינטליגנציה והוויה של מצוינות הולכת וגדלה ומתרבה כפי שאנו הולכים ועולים בזה. וביחס לזה האינטליגנציה של השמש הינה אלוהית ביחס לאינטליגנציה של כדור הארץ.
באבולוציה האדירה הנרחבת והעצומה של הקרן עצמה בסקאלות זמן בלתי נתפשות
האינטליגנציה של כדור הארץ עשויה להגיע לרמה של השמש, וזה איננו מובטח בהכרח,
כדור הארץ עלול למות אחרי שהוא לא השיג דבר – שום דבר.
באותה הדרך הירח עשוי או לא עשוי לא להגיע עד לאינטליגנציה של כדור הארץ.
אנחנו לא יכולים לראות את השמש או את כדור הארץ ואת הירח כהוויות וכאינטליגנציות.
סיבה אחת הינה כי אנחנו רואים אותם כצמתים של עצמנו, רק כעיגול בשמים, רק כהוויות דו-מימדיות
אשר עולמם מוגבל לדף נייר גדול או יריעת נייר גדולה ואשר האדם יראה רק כאשר הוא חותך את המישור שלהם – כלומר כעיגול – כפלח או כפיסה או חתיכה של האדם, כמו או כגון זה אשר אנחנו רואים בספר אנטומיה,
אבל מנקודת העמדה של המערכת הזאת, הירח הינו הוויה גדולה ומתפתחת ובבוא הזמן עשוי להשיג את אותה הרמה של הוויה כמו של כדור הארץ ואז ליד זה יופיע ירח חדש וכדור הארץ יהפוך להיות השמש של זה.
פעם בזמן שהשמש הייתה כמו כדור הארץ וכדור הארץ היה כמו הירח, ומוקדם יותר השמש הייתה כמו הירח,
העבודה מלמדת כי כל היקום השלם הינו מתפתח, ומשמעותו של זה הינה כי הקרן שלנו,
עם הירח שלנו, כדור הארץ הפלנטות והשמש שלנו, הינם מתפתחים, וכמו כן גם כל המספר האינסופי של קרניים אחרות. אבל, חלקים מהקרן שלנו עלולים להיכשל בתקופת הזמן המוקצבת להגיע לשלב ההכרחי של ההתפתחות וככה הם ייהרסו. כפי שנאמר, באם האבולוציה של האדם הייתה תלויה באבולוציה הטוטאלית של קרן הבריאה עצמה אשר מגיעה אלינו הצ'אנס שלה יהיה מרוחק,

עמוד 128
כל עוד האדם הינו חלק מהחיים האורגאניים והחיים האורגאניים משרתים את המטרות והתכליות של הקרן שלנו, האבולוציה שלו תהיה עצורה מעוכבת בלתי נמנעת ונבלמת עד אשר כל התהליכים של האבולוציה הקוסמית
של הירח וכדור הארץ , ושל הפלנטות והשמש אשר מעלינו יתמלאו.
אבל לאדם ישנם צ'אנסים אחרים – צ'אנסים מיוחדים, ואשר הינם בגלל האוקטאבה הקטנה מהשמש ואשר בה הוא נברא, מכיוון שהאדם נברא במיוחד, באוקטאבה קטנה זאת הוא יכול לעלות או ליפול,
הוא יכול להגיע לרמה של השמש או ליפול לרמה של הירח.
אדם מפותח במלואו – זהו הינו אדם מספר 7 – אשר הגיע לאינטליגנציה של השמש, הוא השיג את התפתחותו המלאה והינו תחת 12 - חוקים, אז בשבילו ישנו חופש.
כי כול חופש הינו מושג ואפשר להשיג אותו על-ידי עלייה בסקאלה האנכית של הבריאה,
וכך הוא עובר תחת פחות חוקים, ובאותו הזמן אדם מספר- 7 השיג חיי נצח בסקאלה של החיים של השמש.
אתה שמעת כבר פעמים רבות כי ישנם רמות שונות של האדם, לדבר על אדם זה לא מספיק.
לאיזה בן-אדם אתה מתכוון ?  אנשים החיים על כדור הארץ יכולים להיות שייכים לרמות מאוד שונות.
ממש כמו שישנם רמות של האדם ככה ישנם גם רמות שונות ביקום ואשר מתייחסים אליהם כסקאלה אנכית של הוויה
או סקאלה של אינטליגנציה. האינטליגנציה של השמש הינה אלוהית בשבילנו על כדור הארץ.
ההשפעות של השמש המגיעות אלינו דרך האוקטאבה הקטנה הינם ממסדר גבוה יותר מאשר אלו של העולמות הפלנטאריים ואשר שוב הינם גבוהות יותר מאשר אלו ברמה של כדור הארץ או אלו אשר מגיעות מהירח אשר מתחתינו.
האדם יכול להיות תחת ההשפעה של השמש או תחת ההשפעה של הפלנטות או תחת של כדור הארץ או תחת של הירח. ובשביל האדם ישנה אפשרות ברורה של לעשות בחירה של השפעות – ובמילים אחרות של לעבור מהשפעה אחת לאחרת. לדוגמא, באם האדם מתחיל להיאבק עם רגשות שליליים הוא מתחיל לעבור החוצה מאחת מההשפעות של הירח.
באם האדם זוכר את עצמו, הוא מתחיל קודם כל לעבור תחת ההשפעות הפלנטאריות ולבסוף בסופו של דבר תחת ההשפעות של השמש.
אבל, הוא חייב ללמוד לעשות בחירה פנימית, וכדי לעשות כך הוא חייב לדעת הרבה לגביי עצמו
ולגביי ה"אניים" השונים בתוכו, ולגביי חלקים של מרכזים.
ההשפעה של השמש מגיעה למרכזים גבוהים יותר, אבל כאשר האדם חי בחלקים המכאניים של המרכזים,
הוא אז תחת השפעות הרבה יותר נמוכות. אתה חייב להבין דבר אחד,
זה בלתי אפשרי להפוך להיות חופשי מהשפעה אחת מבלי שאתה הופך להיות כנוע או תחת השפעה אחרת.
כל העבודה על עצמך מורכבת מלבחור את ההשפעות אשר להן אתה רוצה להיכנע או להכניע את עצמך תחתן ובצורה אקטואלית או ממש לפעול תחת ההשפעה הזאת,
וכאן על-ידי התבוננות ארוכה אתה חייב לדעת מה אתה רוצה ביחס לזה ומנקודת מבט זאת.
                                                                        *             *              *
                                                                               חלק - 6
המכונה הנקראת החיים האורגאניים על כדור הארץ לא רק מעבירה ומשדרת כוחות במורד קרן הבריאה,
אלא אבל יוצרת בתוך עצמה כוחות מסוימים אשר עוברים לירח הגדל ועוזרים בהתפתחות שלו.
הירח ניזון מהחיים האורגאניים בנפרד מלקבל כוחות העוברים במורד הקרן.
לדוגמא, כל הסבל והייסורים מחוסרי הערך על כדור הארץ זה מזון בשביל הירח, כגון רגשות שליליים.
כאב זה הוא הינו מזון לירח ומהסיבה הזאת זה נאמר לפעמים כי החיים  האורגאניים הם הינם מפעל לכאב.

עמוד 129
כאב ומוות מזינים את הירח, ויש דרישה לכמות מסוימת, מהסיבה הזאת יזמו הקרבת קורבנות בעידנים עברו
על-ידי אלו אשר הבינו. אפשר להגיד כאן הרבה דברים, לקחת את החיים האורגאניים רק מנקודת המבט
של מכונה אשר מוחדרת ומוכנסת בנקודה מסוימת בקרן הבריאה למטרה ולתכלית מסוימת – כלומר לשרת את הקרן.
כי אתה חייב להבין כי לאדם אין כל חשיבות בקרן עצמה מלבד כחלק מן החיים האורגאניים.
אבל, בהתייחסות ובנוגע לשמש אשר יצרה ובראה אותו לאדם ישנה את החשיבות הגדולה ביותר באם הוא בוחר
למצוא את זה, כאן יש דלת פתוחה בשבילו – לא להוביל כלפיי מעלה בקרן העצומה עצמה,
אלא אבל במעלה סולם נפרד ליד.
זוהי הינה משמעות אחת של המשל על הבן האובד אשר חזר מנדודיו : האדם יכול לשוב אל האב.
הרבה אחרים בעלי חשיבות נאמרו בברית החדשה ואשר הינם מחוברים עם האוקטאבה של השמש.
אתה כבר ראית כי השמש רוצה משהו בשביל עצמה בבוראה את האדם על כדור הארץ.
האדם לא נברא רק לתכליות ולמטרות של הקרן, אלא אבל נוצר ונברא
לתכליות ולמטרות של השמש – בתור ניסיון באבולוציה עצמית. אלא אם כן אבולוציה עצמית זאת
של האדם הינה מתמלאת במספרים מספקים, השמש לא תקבל את מה שהיא רוצה ולא תהיה מסופקת.
הבה ניקח משל אחד לחיבור זה מהמשלים הרבים בכתבי הקודש :
" ויישא משלו ויאמר, איש אחד הייתה לו תאנה נטועה בכרמו ויבוא לבקש בה פרי ולא מצא,
  ויאמר אל הכורם, הינה זה שלוש שנים אנוכי בא לבקש פרי בתאנה הזאת ואינני מוצא, גדע אותה.
  למה זה תשחית את האדמה. ויען ויאמר אליו, אדוני הניחה אותה עוד השנה הזאת עד כי אעדור   
  ושמתי דומן סביבותיה, אולי תעשה פרי ואם לא בשנה הבאה תגדענה ".
אל תנסו להבין את המשל הזה בצורה מילולית, הבינו זאת בצורה פסיכולוגית ותראו כי המשמעות של זה
הינה כי לאדם יש אפשרויות מסוימות אשר יכולות לשאת פרי ואלא אם כן איזה שהוא פרי הינו מיוצר
אז האדם ייגדע וייחתך.

                                                                          *              *             *
                                                                                    חלק - 7
כל מה שנאמר עד עכשיו, וכמה שלא בקצרה, לגביי הבריאה של היקום ודרך הפעולה של חוק ה-3 וחוק ה- 7 ,
ולגביי האוקטאבות מן השמש, צריך לעשות את זה בלתי אפשרי עכשיו למישהו ממכם להגיד :
" אם יש אלוהים , למה הוא מאפשר לדברים לקרות על כדור הארץ כפי שהם הינם קורים ? "
אבל אתה תצטרך לעשות את מאמץ המחשבה שלך עצמך מחובר ובהתחברות לכול זה אשר נאמר לגביי הבריאה.
והרעיונות האדירים והעצומים והיוצאים מן הכלל האלו והדיאגרמות המסיביות אשר ניתנו לענות על השאלה הזאת בבהירות ובחוזקה מההבנה החדשה שלך.
כי אלא אם כן אתה יכול לארגן ולסדר את מחשבותיך לגביי השאלה הזאת ואשר היא הינה כל כך מביכה ומבלבלת ומטעה וכזאת אבן נגף לרוב העיקרי האדיר של בני האדם, החיבורים והקשרים הנכונים בתודעתך ובשכלך לא ייעשו.
לפי האמרה העתיקה " את אלוהים חייבים להצדיק " .
בלהסתכל סביב ומסביב על החיים אתה תמצא את זה קשה באם אתה לא מבין את הבריאה ואתה לא תראה את המגבלות והמעצורים המעורבים בתוך הבריאה בצורה בלתי נמנעת.

עמוד 130
וכמו כן גם לא את הדלתות אשר נותרו פתוחות, ואתה בחשאי תכיל ותיתן מחסה או תשמור תחושה בלב
אשר קשה להגדרה אבל אך נגטיבית שלילית באופייה ואשר מסוגלת לחסום אותך מכול התפתחות גבוהה יותר של הבנה. אתה חייב להרים את הדברים למעלה בתודעה שלך,
ואתה לא יכול לעשות ככה, אלא אם כן אתה מבין ותופש את התנאים והמגבלות של הבריאה.
הקושי הינו שאפילו כאשר אנשים מגיעים להיות במגע עם לימודים אזוטריים הם לא יקשיבו לזה,
או באם הם כן אז הם לא מבינים את זה באמת ורואים מהי המשמעות של זה ולקחת על זה חזקה בעצמם,
כפי שהאדם לוקח חזקה ומחזיק ותופש בחבל.
אנחנו צריכים רק להסתכל על עצמנו בכנות כדי להבין ולתפוש עד כמה זה קשה לעבוד וכמה קשה אנחנו ישנים.
ועדיין המשמעות הכי אינטנסיבית ואמתית של האדם על כדור הארץ מונחת באוקטאבה הזאת מהשמש
אשר לתוכה הוא יכול לגדול בפנימיותו ולבוא להיות תחת השפעות אחרות.
במקרה שלנו אנחנו חייבים להכניע את עצמנו להשפעות של העבודה ולציית להן.
בפעם שהמין האנושי ייאבד את כל החיבור של האינטליגנציה עם השמש, הוא ייהרס בצורה בלתי נמנעת,
וזאת היא במיוחד הסכנה כיום. וזהו הינו אותו הדבר בסקאלה של אדם אינדיבידואלי.
בפעם כאשר הוא מאבד מגע עם ה 'אניים' הטובים ביותר בתוך עצמו, ובפעם כאשר הוא מאבד את כל האמונה – Faith ,
את כל המשמעות, כל אישור, כל הבנה מעמיקה יותר, הוא הורס את עצמו.
וכאשר החיים לוקחים צורה של רוע, האדם נחלש בקלות.
אבל אם בעבודה הינה נבנית ובנויה בתודעה ובשכלו כך שהוא חושב מזה לגביי כל הדברים בחיים,
שום דבר לא יכול להחליש אותו.

                           

                                                              " בירדליפ " 2 לחודש מרס 1942
                                                             חוק ה – 7 והרעיון של שוק
                                                                                    חלק - 8
בחיים הרבה דברים מתחילים ואשר מסתובבים בסופו של דבר בצורה שונה ממה שמצופה מהם.
ההתחלה של כל דבר ניתן לייצג אתה על-ידי התו - דו,
והשלב הבא של ההתפתחות של זה ניתן לייצוג על-ידי התו - רה, והשלב הבא על-ידי התו - מי.
עכשיו, באם ההתפתחות של הדברים הייתה קלה,
לא הייתה כל סיבה למה איזושהי התפתחות מסוימת לא תמשיך בהצלחה לשלב המלא שלה.
וזהו הינו כי האוקטאבה תושלם.
אבל שני 2 גורמים מונעים זאת. ראשית המעבר בין התווים - דו ל- רה, ובין התווים - רה ל- מי,
וזה דורש את המאמץ כדי לשמור את כיוון ההתפתחות בהיישרה נכונה עם נקודת ההתחלה.
הבה ניקח דוגמא, כאשר מתחילים עם משהו, הבה נגיד חברה בינלאומית של שמירת השלום או משהו מהסוג הזה,
נקודת התחלה זאת משמיעה את התו - דו. אבל כפי שההתפתחות של החברה הזאת ממשיכה,
בגלל חוסר ההבנה וחוסר ההסכמה והרבה גורמים אחרים, הקו המקורי כבר לא ממש דבקים בו. זה מתחיל לסטות הצידה, לצד זה או אחר מהכיוון המקורי של זה, במקום להתפתח בקו ישר זה מתחיל לסובב את הכיוון שלו.

עמוד 132                  תהליך החלוקה הינו בגלל חוק ה- 3 .
הסדר והארגון והאינטגרציה של האדם המתפתח השלם של תאים חיים עם השוקים הניתנים בנקודות מסוימות,
הינו נמשל ונשלט על-ידי חוק ה-7.
השוק הראשון באוקטאבה הראשונה בתהליך השלם ניתן כמובן על-ידי הפרייה.
ישנם הרבה דרכים של לראות כיצד דברים משיגים ומגיעים לשלבים מסוימים,
ולא יכולים להגיע הלאה ללא עזרה מבחוץ- וזהו הינו שוק ללא שוק.
האם אי פעם חשבת כי הטבע מביא את הדברים לנקודה ועוצר ?
אבל, האדם יכול לתת שוק ולקחת אותם הלאה בהתפתחות שלהם.
תחשוב לדוגמא על חיטה, כיכרות לחם לא גדלים בשדה חיטה, חשוב על השימושים אשר האדם עודה בחומרים גולמיים.

                                                                                ס ק א ל ו ת

                                                                          חלק - 9
הבה נדבר לרגע על דיאגראמות. דיאגראמה הינה רק אמצעים של הבנה, זה כמו מפה.
מפה הינה דיאגראמה של ארץ אשר נותנת לך את המיקום ואת היחסים של דברים.
כל קרן הבריאה השלמה והכוללת את האוקטאבה מן השמש הינה מפה, אבל זאת היא הינה מפה מאוד מוזרה,
מפות רגילות הינם בסקאלה אחת או אחרת, אתה יכול שתהיה לך מפה של העיירה אשר אתה גר בה והמראה את מיקום הבית שלך, או שתהיה לך המפה של הארץ אשר אתה חי בה המראה רק את העיירה שלך אבל לא את הבית שלך.
או שאתה יכול כי תהיה לך את מפת העולם ואשר לא מראה את העיירה שלך ולא את הבית שלך.
או שאתה יכול שתהיה לך מפה של מערכת השמש ואשר בה העולם מופיע רק כנקודה
וזאת היא הכוונה על-ידי סקאלות שונות.
אבל, קרן הבריאה היא הינה מפה בלתי רגילה כי היא לא בסקאלה אחת אלא של הרבה סקאלות שונות.
קח את התו - סי [אשר מייצג סידרה – Sidera  (קבוצות כוכבים או קבוצות ירחים) או המילה כוכבים]
בקרן הגדולה. תו זה נקרא "כל המערכות האפשריות של העולמות הכוכביים"
אם ניקח את הקרן במשמעותה הפיזית החיצונית, תו זה – סי מציג מפה המראה את כל המערכות הכוכביות.
ההיקף של היקום הפיזי כפי שמראים אותו על-ידי המספר "100 ופנימה"
(המשך האפסים במספר עם 15 אפסים ביחס לגוף האדם או לכוכבים ביקום – מספר עצום), טלסקופ הוא הינו :
600.000.000 שש מאות מיליון שנות אור בחלל הנרחב המדהים והענק הזה,
מאה מיליוני מערכות כוכבים אדירות קיימות ואשר כל אחת מכילה מאה אלפים של מיליוני שמשות.
התו הבא - לה, בקרן שלנו הינו רק אחת ממערכות הכוכבים הללו או שביל החלב שלנו.
(לה = דרך שביל החלב או גלקסיה , לה = Lacteal  = חלבי, כלומר דרך חלבית או גלקסיה) .
תו זה (לה) הינו בסקאלה הרבה יותר קטנה.
התו הבא סול מציג ומייצג רק את אחת מאלפי מיליונים של שמשות בגלקסיה שלנו – כלומר השמש שלנו – וכך הלאה.
עד אשר מגיעים לירח הקטנטן שלנו.
כל תו מציג מפה בסקאלה שונה, והסידור הזה של הסקאלות, ברמות השונות הינו בגלל חוק ה-7,
ואשר מאפשר לנו למצוא את המיקום של כדור הארץ שלנו ביקום.
ומהסיבה הזאת חוק ה- 7 או החוק של האוקטאבות, ניתן להגיד עליו שהוא הינו החוק אשר נותן
את היחס של החלק לשלם.
אבל, מלבד החוק הזה הפעילות היצירתית הבוראת של שלושת הכוחות לא תהיה כבולה ואגודה לתוך איזה שהם יחסים קשיחים או מקובעים ולסדר – וזהו הינו כי הם לא יהיו מאורגנים אלא אבל רק בערימה.
וזה חייב להיות מובן כי היקום הוא הינו אורגניזם ענק אשר חי בקורדינציה. ו
כול דבר אשר נברא הינו נברא בנקודה מסוימת ובסקאלה מסוימת באורגניזם הענק הזה,
ואשר בו הכול הינו מחובר ושום דבר הוא לא עצמאי ומבודד.

עמוד 131
(צורה 1 )    זה  מתחיל  לסובב  את  הכיוון  שלו  כפי ש,        (צורה 2 )


מי                                                                                             

                                                                                                 רה

 

רה

 

דו                                                                          מי                                דו


התוצאה הינה שדברים בחיים מתחילים עם מטרה אחת או אובייקט אחד עשויים בסופו של דבר להסתובב ולתת תוצאות נוגדות והפוכות לחלוטין – כלומר לדוגמא : חברה לשלום עשויה להפוך להיות המקור למלחמה,
הפקטור או הגורם השני בלמנוע את ההצלחה ואת ההתפתחות המוצלחת והמלאה של הדברים הינה נקודת המניעה והחסימה או הכיווץ והלחץ וההאטה – נקודת ההאטה בין התווים - מי ל- פה.
כאשר איזשהו דבר – כל דבר מתפתח למעלה לשלם התו מי המקום של המכשול או החסימה וההפרעה פוגשים בו בצורה בלתי נמנעת.
ואלא אם כן מגיע לכאן שוק מבחוץ אז האוקטאבה לא תמשיך.
וזהו הינו כי השלבים ההתפתחותיים הנוספים של הדבר לא יגיעו אליהם – זה יהיה לא אפשרי להגיע אליהם.
אז בנפרד מהנטייה לסטות, ישנה גם כן הנקודה היכן שהעיכוב או הבדיקה והעצירה החסימה מגיעות,
ואשר נקרא המקום של השוק.
הכול מתפתח בשלבים, אבל זה רק יכול להתפתח נכונה על-ידי זה שממלאים את חוק ה-7 .
סטייה איננה ממשיכה על-ידי החוק.
ולעצור במקום של השוק זה הינו כישלון. כל תו חייב להישמע במלואו בכול שלב.
לדוגמא, לדבר ולקרוא ולכתוב הילד חייב כדי ללמוד את האותיות שלו לפני שהוא לומד את המילים שלו.
הוא חייב ללמוד את המילים שלו לפני שהוא לומד את המשפטים שלו, ואז הוא יקבל שוק מהחיים מכיוון שהוא הינו מוקף – כי הוא מוקף באנשים אשר מדברים וכותבים וקוראים, אז הוא יעבור לתו - פה, אבל באם הוא לא השמיע-  דו כראוי – וזה הוא הינו כי הוא אף פעם לא למד את האותיות שלו, או באם הוא לא השמיע  את התו - רה בחוזקה,
וזה הוא הינו כי באם הוא לא למד את המילים שלו מהאותיות שלו כראוי וכך הלאה,
הכוח והעוצמה שלו בלדבר ולקרוא ולכתוב יהיה מוגבל בהתאם.
אתם כולכם מכירים את החובבן אשר אף פעם לא למד את הנושא כראוי ומצד שני, אנחנו כולנו יכולים להבין מה הכוונה על-ידי אדם אשר הינו מקורקע היטב. כאשר האדם מפתח את אומנותו ומלאכתו על-ידי שלבים נכונים וראויים,
ועובר על-ידי השוק הניתן על-ידי המאסטר המורה שלו, להיותו בעל מלאכה מלא ושלם לרב אומן, אז יש לך התפתחות הממשיכה בהרמוניה עם חוק ה-7 ותפירה נכונה ביחד. במקרה של ההתפתחות המדהימה של האדם מתא בודד,
שוקים ניתנים בנקודות מסוימות באבולוציה המתקדמת ההמשכית של מגוון החלקים השונים של הגוף כשלם,
תא אחד 1 על-ידי זה שהוא מתחלק לשניים 2 והשניים 2 על-ידי זה שהם מתחלקים לארבע 4, והארבע 4 לשש עשרה 16
עד אשר מגיעים לחמישים 50 שלבים של חלוקה ואשר מייצרים בתשעה חודשים :
1.000.000.000.000.000 תאים חיים.

עמוד 133
" הכול הינו נברא ותפור יחד מהגבהים לעומקים של היקום על-ידי הפעולה הכפולה של חוק ה-3 וחוק ה-7 ",
וזה מביא אותנו למה שהתכוונו בו בעבודה הזאת בתור הבנה יחסית.
במטרה להבין איזה שהוא דבר בצורה נכונה אתה חייב לדעת משהו לגביי השלם לפני שאתה יכול להבין את החלק,
לדוגמא אתה לא יכול להבין את כדור הארץ על-ידי זה שתיקח את כדור הארץ בעצמו,
אתה חייב להבין משהו לגביי מערכת השמש ואז שוב לגביי הגלקסיה וכך הלאה,
במטרה ובכדי שתהיה לך איזו שהיא הבנה נכונה של כדור הארץ,
ובאותה הדרך כפי שאתה לא יכול להבין את העיירה אשר בה אתה חי אלא אם כן אתה יודע משהו לגביי המדינה
אשר אתה חי בה, ושוב לגביי היבשת ולבסוף על העולם אשר בו אתה חי. לנסות להבין את הדבר על-ידי עצמו,
כמשהו מבודד זהו הינו בלתי אפשרי מכיוון שהכול הינו מחובר עם, ותלוי במשהו אחר, כי כל היקום הינו מחובר,
וזהו הינו הבסיס של מה שנקרה הבנה יחסית בעבודה.  אתה תצטרך לדעת רק מעט מאוד לגביי השלם בכדי או במטרה להבין את החלק ואשר לגביו הנך יכול לדעת הרבה יותר, אבל אלא אם כן אתה חושב בצורה יחסית אז הבנתך תהיה שגויה. זה יהיה למשל חסר ערך לנסות להבין פלג – מתנע עושה ניצוץ אלא אם כן הבנת משהו לגביי המכונית כשלם,
ושוב לגביי חשמל ולגביי האדם והצרכים שלו וכך הלאה.
וזה הינו מה שהמדע מוצא היום – כלומר כי כל תחום של המדע הינו מחובר ושום דבר אי אפשר להבין אותו בנפרד,
וזהו הינו במיוחד המקרה ברפואה, כי כל חלק של הגוף הינו תלוי בחלק נוסף אחר והכול הינו מחובר כדי לתת צורה
לגוף האדם השלם. וכאשר הגענו לנקודה זאת,
אנחנו צריכים להבין לגביי האדם עצמו והחשיבות והמשמעות שלו על כדור הארץ.
קרן הבריאה עם אוקטאבת השמש נותנת לנו הבנה יחסית של האדם.
זוהי הינה דיאגראמה יחסית וחייבת להיות מובנת באור הזה.
אני הבחנתי כי נראה כי חלק ממכם חושבים כי ישנה רק קרן בריאה אחת, וזה כמובן ממש לא נכון.
ישנם מספר אינסופי. אנחנו מדברים על קרן הבריאה שלנו- הקרן בה אנחנו מוצאים את עצמנו בתוכה.
ועל ידה אנחנו מוצאים את המיקום שלו ביחס ליקום השלם כולו, תדמיין עץ ענק – הגזע הבלתי מחולק הינו המוחלט, הענפים הגדולים הראשונים הינם התו - סי – " כל מערכות הכוכבים והגלקסיות האפשריות"
ואתה תצטרך לתפוש לפחות מאה מיליון ענפים ענקיים.
ואז אנחנו לוקחים את הענף הגדול שלנו, הגלקסיה שלנו,
וכול ענף מחולק לתוך עשרת אלפים מיליון ענפים פחותים ואלו הם הינם שמשות.
ואז אנחנו לוקחים את השמש שלנו ומגיעים לבסוף לזרד או לזמורה של הענפונים הקטנים היכן שאנחנו מתגוררים
בתוך העץ האדיר והעצום הזה של העולם, ובקצה הזמורה הינו הניצן אשר נקרא הירח שלנו.
אבל אתה בבירור לא יכול לדמיין כי זהו הינו ענף הזמורה והניצן היחיד, וכי המוחלט מסיים את הבריאה בירח הבודד שלנו.                                     אוקטאבת השמש ( - המשך )     חלק - 10  
זה הכרחי ונחוץ כי כולם יצרו איזו שהיא תפישה ברורה ביחס לאוקטאבה מן השמש.
אוקטאבה זאת מציגה בצורה של דיאגרמה את אפשרות האדם להתפתח. אנו יכולים להבין את
האוקטאבה הזאת בצורה מילולית, במושגים פיזיים או באופן פסיכולוגי.

עמוד 134
באופן פיזי אנחנו יכולים לראות בעצמנו כי החיים על כדור הארץ תלויים באור ובחום של השמש,
ואני מניח כי אנחנו יכולים להאמין כי באיזה שהוא אופן השמש הפיזית הנראית בראה ויצרה את החיים האורגאניים
על כדור הארץ, אנחנו יכולים לקחת את שלושת 3 התווים - לה , סול , פה.
ואשר הושמעו על-ידי השמש על כדור הארץ ויצרו את הצורה מהחומר הרגיש על-פני השטח שלו,
כמייצגים אולי את המין האנושי, חיי החיות וחיי הצמחים.
אנחנו יכולים לקחת את התו - מי אשר עובר לכדור הארץ כשברים המינראליים אשר היו פעם דברים חיים או צורות חיים. הגופים המתים אשר קבורים בארץ, מרבצי הפחם, צוקי הקיר, מחסומי האלמוגים וכן הלאה.
ואשר כולם פעם היו דברים חיים.
ואנחנו יכולים לקחת את התו - רה אשר הושמע על הירח כאיזה שהיא החלפה או חלפנות
של חומר – אנרגיה Energy – Matter   - דברים אנרגטיים עדינים מאוד – אלקטרונים, אטומים
ומולקולות – אשר עוברים בין כדור הארץ לירח. מכיוון שאנחנו יודעים כי במקרה של כדור הארץ,
מאות טונות של חומר-אנרגיה עדין מאוד נופלים על-פני השטח שלו מכול חלקי היקום בכול יום.
אבל יש בנפרד מן ההבנה המילולית הזאת, צורה נוספת של הבנה אשר נקראת במערכת הזאת
ה ב נ ה   פ ס י כ ו ל ו ג י ת .
כאשר זה נאמר כי האדם הינו ביקום והיקום הינו באדם,
המשפט הראשון אומר כי האדם ממש עומד ביקום הנראה החיצוני. ובאם אנחנו לוקחים את הקרן באופן זה אז אנחנו לוקחים אותה בצורה חיצונית במושגים של החושים ואשר זה הינו במושגים של אובייקטים נראים על-ידי טלסקופ,
אבל המשפט השני – היקום הינו באדם  - יכול להיות מובן רק בצורה פסיכולוגית .
ממש כמו שהיקום החיצוני הינו ברמות שונות – כי זהו הינו ברור ומובן מאליו שהגלקסיה אשר לוקחים אותה
כאורגניזם פיזי שלם אחד של שמשות עומדת ברמה גבוהה יותר מכול שמש בודדה ואשר הינה רק חלק קטן אינפיניטסימאלי (חלקיק קטנטן בצורה אינסופית) של זה – וכך גם היקום אשר נלקח בצורה פנימית כפי שבתוך האדם, ברמות שונות.
וזהו הינו כי לאדם יש את היקום בתוכו (בהערכה או בערך) ויש בתוכו רמות שונות.
והרמות האלו בתוכו הם הינם רמות של הוויה, רמות של ידע, רמות של הבנה – וזה הוא של דברים פסיכולוגיים 
אשר הושגו רק בתוכו.
אדם אשר מגיע לרמה של השמש באופן זה, מגיע לרמה המיוצגת בחיצוני על-ידי השמש הפיזית,
ובצורה פנימית על-ידי האינטליגנציה של השמש היא הינה האלוהית בשבילנו, זהו בשבילנו הינו המוחלט
כאשר מדברים ביחסיות. ברמה זאת אנחנו חייבים לשים את האדם המודע – אדם מס' 7
ברמה זאת אנחנו חייבים לשים את הנושא המרכזי של כתבי הקודש
– ממלכת השמים – הרקיע - וזהו הינו אדם מפותח במלואו.
ומהרמה הזאת אנחנו חייבים להבין כי כל הלימודים האזוטריים יורדים אל האדם על הארץ הזאת.
כי המטרה או האובייקט של כל הלימודים האזוטריים זה להעלות את האדם לרמה גבוהה יותר של עצמו
והאדם נברא למטרה ולתכלית זאת.
באם אנו חושבים על אוקטאבת השמש בדרך זאת – וזהו הינו בצורה פסיכולוגית – אנו אז יכולים להבין כיצד כל תו באוקטאבה הזאת מייצג מצב אפשרי של האדם. האדם יכול ליפול או לעלות בסולם הזה המגיע מהשמש לירח.
הוא יכול להיות תחת יותר חוקים או פחות חוקים. הוא יכול לשקוע בצורה פסיכולוגית לרמה של הירח ולמצוא את עצמו בכלא הרבה יותר גרוע מכדור הארץ – כלא תחת 96 מסדרים של חוקים, הוא יכול לעלות עד אשר הוא עובר להיות
תחת 24 מסדרים של חוקים ולבסוף תחת 12 מסדרים של חוקים.
באם הוא הינו בעל בית טוב על כדור הארץ הוא יהיה אז תחת 48 מסדרים של חוקים, באם הוא יתגבר על האישיות,
אז הוא יהיה תחת החוקים הפלנטאריים, וזהו הינו תחת 24 מסדרים של חוקים כי מהות היא הינה תחת 24 חוקים,
ובאם המהות מתפתחת אז הוא יעבור להיות תחת 12 מסדרים של חוקים ויהיה ברמה הזאת של עוצמה,
אינטליגנציה והוויה המיוצגים כשמש                             

 עמוד 135                                                 "בירדליפ " 18 לחודש מאי 1942
                                                                 דיבור פסיכולוגי
אנחנו נדבר עכשיו לגביי ההתבוננות של החיבורים במרכזים בצורה של 'אניים' .
כפי שהנכם יודעים עבודה זאת מתחילה עם התבוננות עצמית, כי הנושא של זה הוא הינו הדבר הבלתי נראה הזה אשר נקרא " עצמך " ואשר בדרך כלל אנחנו לוקחים כמובן מאליו, ואשר יכול רק שהתבוננו בו על ידי כל אדם
בצורה אינדיבידואלית .
הדבר הראשון הינו להבין ולתפוש כי אתה אינך אותו האדם האחד באותו האדם, באם ברגעים שונים או באותו הרגע.
בתרגול הראשון של התבוננות עצמית נאמר לך להתבונן כי יש לך מרכזים או תודעות ושכלים די שונים בתוכך ואשר עובדים בצורה סימולטנית.
יש לך מחשבות, רגשות ותנועות, בלקחנו רק את שלושת המרכזים האלו, כלומר את המרכז השכלי והמרכז הרגשי
ואת מרכז התנועה המוטורי. הם הינם 3 שלושה דברים שונים לחלוטין.
עכשיו, כל אדם הוא הינו בית מפגש של אניים. האניים השונים בך יש את הייצוג שלהם בכול שלושת 3 המרכזים האלו ברמה גבוהה יותר או נמוכה יותר. וזה הינו כי לכול 'אני' בך יש את הייצוג שלו בשלושת 3 המרכזים או התודעות והמוחות או השכלים השונים האלו. וכך זה מופיע בצורה די שונה בכול מרכז – בעובדה בצורה כה שונה עד כי זה לוקח זמן ארוך לפני שאנחנו יכולים לעקוב אחר המניפסטציות של 'אני' בכול שלושת 3 הצורות האלו של זה.
למרות כי מרכזים אחרים קיימים, הבה נדבר על המרכזים השכלי הרגשי והמוטורי – תנועה.
כל 'אני' באדם יש לו ייצוג בשלושת 3 המרכזים האלו.

המכונה האנושית כשלושה 3 מרכזים :

תצוגת 'אני ' כזה שיש לו  :
'ראש ולב ושרירים מסויימים'.

עמוד 136
הניסיון לשלוט באני אשר התבוננו בו,
אתה חייב לזכור כי זהו הינו משהו אשר חושב וחש ומרגיש ונע וזז – וזהו הינו כי כל תצוגה של זה בכול מרכז הינה שונה. השליטה במכונה האנושית הינה לפיכך קשה, כי כל דבר אשר נוצר בצורה פסיכולוגית – כלומר בתור 'אני' הינו מיוצג בשלוש 3 דרכים שונות לגמרי, ואשר נראות במבט ראשון לא מחוברות.
לדוגמא, אתה מזעיף את פניך או זועף. זה הוא הינו במרכז התנועה,
אבל זעפנות זאת מיוצגת במרכז הרגשי כרגש ותחושה וזה מיוצג במרכז השכלי כמחשבה או תקליט של גרמופון – וזאת היא הינה סדרה של מחשבות ההולכות מסביב סביב בצורה מכאנית, התבוננות מלאה של 'אני' זוהי התבוננות עליו בכול שלושת 3 המרכזים של המקור שלו באותו הזמן בצורה סימולטנית.
הבה נמצא עכשיו דוגמא לדיון כללי, הבה ניקח "דאגנות" .
שאלה : מהי הינה "דאגנות" – Worry  ?
האם העבודה אומרת איזה שהוא דבר לגביי "דאגנות" איך אפשר לעצור זאת ?
תשובה : דאגנות הינה צורה של הזדהות, באופן מילולי למילה יש את המשמעות של להשתולל באלימות ולעקם או לעוות ולחנות לחנק והיחנקות : וזה היה מחובר במקור למילה " Wring " = מלק כרת, סחט, פיתל ועיקם.
ואשר עדיין משתמשים בביטוי " Wringing One's Hand's  " = לפכור את ידייך "
אחד מהסימנים החיצוניים של דאגנות וחשש.
אתה תזכור כי כל מצב פנימי או פסיכולוגי מוצא איזה שהיא רפרזנטציה חיצונית דרך מרכז התנועה.
וזהו הינו כי זה מוצג באיזה שהיא תנועת שרירים מסוימת או מניעה ועציה וכד'.
אתה הבחנת אולי כי מצב של דאגנות וחשש הינו משוקף לעיתים קרובות על-ידי קימוט וכיווץ של המצח או עיוות ועיקום של הידיים. למצב של שמחה והנאה או חדווה - Joy אין אף פעם את מצב הרפרזנטציה הזאת.
מצבים נגטיביים ומצבים של דאגנות או חשש או פחד וחרדה או דיכאון מייצגים את עצמם בתוך השרירים על-ידי התכווצות, כיפוף וזה מקושת כלפיי מטה (צורת קשת) .
(ולעיתים קרובות על-ידי חולשה בשרירים) היכן שמצבים רגשיים משוקפים לתוך מרכז התנועה
בלעמוד זקוף ובהתרחבות של האיברים והגפיים, הרגעה של מתח ובדרך כלל על-ידי התחושה של כוח או עוצמה.
להפסיק לדאוג ולחשוש – אנשים דואגים וחוששים ולפיכך מזעיפים את פניהם יותר מדי או מקמטים ומכווצים את המצח שלהם ומהדקים את אגרופיהם וכמעט מפסיקים לנשום וכד'.
צריכים להתחיל כאן על-ידי זה שהם ירגיעו את השרירים המביעים את המצב הרגשי וישחררו לחופשי את נשימתם. להירגע באופן כללי יש מאחוריו בדיבור אזוטרי, את הרעיון של למנוע מצבים נגטיביים. מצבים נגטיביים הינם פחות מסוגלים לבוא כאשר האדם הינו במצב של רגיעה.
וזה למה זה נאמר כי זה הכרחי ונחוץ לתרגל הירגעות כל יום,
על-ידי זה שמעבירים את תשומת הלב על-פני הגוף ובכוונה מרגיעים את כל השרירים.
שליטה ישירה במרכז הרגשי הינה קשה,
בחלקו בגלל שזה עובד כל כך מהר – פי 30.000 פעם מהר יותר מהחלק הפורמטורי של המרכז השכלי.
אז זה כך כי האדם מגיע להיות מודאג או חושש וחרד או נגטיבי לפני שהוא יודע את זה.
אבל, המרכז הרגשי הינו מושווה לעיתים בעבודה עם פיל משתולל ללא שליטה עם שני 2 פילים בשליטה מכול צד
של זה – כלומר המרכז השכלי ומרכז התנועה המוטורי. מצבים רגשיים ומצבים של חשש ודאגנות או כל הרגל רע של מצב של דאגה וחשש או חרדה ולהיות זועף וכעוס או בהצטלבות וכד'. חייבים בראש ובראשונה כי יבחינו כי הם קיימים באחד. ככלל וכחוק אנשים אינם רואים את המצבים שלהם אבל הם הינם הם, ושנית אחד מהפילים הנשלטים חייב להיות בשימוש.


עמוד 137      הבה נשקול מהי המשמעות של להשתמש במרכז השכלי בהתייחסות זאת,
זה אומר כי משמעותו שאתה חייב להבחין במחשבות אשר קורות כאשר אתה חושש או במודאגות וחרדה,
יש לנו כמות מסוימת של רצון על המרכז השכלי – ואשר אנו יכולים לשלוט בחשיבה ובמחשבה במידה קטנה,
על-ידי עצירה, לא ללכת עם זה, לא להאמין בזה, לא להסכים לכך, החלק המחשבתי של החשש והדאגה והחרדות,
או פיל אחד בצורת הדיבור הינו מובא להיות לצידו של המרכז הרגשי הבלתי נשלט.
הפיל האחר הניתן לשליטה הינו מרכז התנועה ואשר עליו יש לנו רצון ויכולת לפקוד באם אנחנו מכוונים את תשומת הלב שלנו לזה וככה אנחנו יכולים להרגיע את השרירים וכך הלאה.
כפי שהנכם יודעים בהוראות ובהכוונות אשר ניתנו בעבודה לגביי הרגעה זה נאמר קודן כל שהשרירים הקטנים חייבים להירגע – השרירים הקטנים של הפנים, השרירים של ההבעה במיוחד. וזה כולל את שרירי העיניים, ואת השרירים מסביב לפה ולסנטר, השרירים של הגולגולת הצוואר הלשון וכן הלאה.
ובחזרה לדאגנות וחששות, דאגנות וחשש וחרדה זוהי הינה העבודה הלא נכונה של מרכזים.
זה תמיד חסר ערך וזאת היא צורת שקילה פנימית – כלומר של הזדהות.
זה ערבוב המשכי של דמיון נגטיבי עם מעט עובדות וככה זה עושה רק חיבורים לא נכונים או שגויים במרכזים.
זהו הינו כמו לשקר, בין הרבה הסוגים האחרים של שקר אשר קורים בנו ומערבבים ומבלגנים את המרכזים.
זה תמיד קל לדאוג ולחשוש ולהיות חרד כי זה נותן הקלה והינו כפי שהינו – - צורה של  להצדיק את עצמך.
זה קרוב לרחמים עצמיים ולאלימות.
דאגנות וחשש וחרדה הם אינם חשיבה, כי השכל והתודעה - MIND מונעים על-ידי החרדות והחשש והדאגה
ועל-ידי המצב הרגשי ולפיכך הינם במעורפל ומטושטש.
תשומת לב לכול דבר תמיד עוזרת כי תשומת לב מכוונת שמה אותנו בתוך חלקים מודעים יותר של המרכזים.
חששות ודאגות וחרדות אינם לחשוב על אחרים וזאת היא איננה שקילה חיצונית.
זהו הינו מעורבב עם עצמך וזה לוקח זמן ארוך להתבונן בכך בבירור ובצורה מפורשת וברורה.
בלימוד כיצד לחיות מנקודת המבט של העבודה כך שנחיה יותר במודעות – יותר מודעים בחיים,
או לחיות בתוך העבודה בתוך החיים ללא שום דבר ביננו לבין החיים, דאגנות הינה אחד מהדברים
אשר מראה לנו משהו לגביי עצמנו באם אנחנו מבחינים בזה בלי ביקורת ולאורך תקופה מספיק ארוכה.
אבל, אתה חייב לא לחשוב כי ההפוך מדאגנות וחשש וחרדה זוהי הינה אדישות או אי אכפתיות.
אתה יכול ואמור לחוש "חרדה" לגביי אדם אחר שהינו בסכנה – ערבוב של תקווה ופחד – אבל דאגנות הינה ממש שונה
כי אז הדמיון מגיע ובא פנימה. וזה הופך להיות הרגל בדיוק כפי שעושים הרבה מצבים נגטיביים אחרים,
אנשים אפילו מדמיינים כי הם יותר טובים מאחרים על-ידי זה שיש להם אותם והם מרגישים זכות בדאגנות וחששות וחרדות. אנשים אפילו חושבים כי זה נכון שיהיו לך דאגות וחששות וחרדות לגביי הכול,
לגביי העבר ולגביי העתיד ולגביי עצמם ולגביי אחרים וכך הלאה.
וזה בפשטות שום דבר מלבד מחלה נגטיבית רצינית אשר קשה לריפוי, כי בפעם שהאדם הפך להיות שום דבר מלבד
מכונה הפוכה לדאגנות וחרדות וחשש, כל מיני סוגים של חיבורים שגויים מבוססים בו והכול עובד בדרך לא נכונה.
ומאחר והדבר היחיד אשר הוא נהנה ממנו זה לדאוג ולחשוש,
אז למנוע את זה ממנו באם זה היה אפשרי זה להרוס את האינטרס הראשי שלו. ובהקשר ובחיבור לכך,
אתה תזכור את אחת מהאמרות בעבודה כי מבקשים ממך מעל הכול לעשות דבר אחד,
לוותר על הצורה המסוימת שלך של סבל – צורת הסבל המיוחדת שלך. זה נשמע קל, נסה זאת.
הסיבה למה שזה כל כך קשה ההיא הינה כי בשביל לעשות כך זה אומר להרוס מערכות שלמות של 'אניים' בתוך עצמך ואשר נהנים לעשות אותך סובל ולגרום לך סבל.
ואשר אתה חושב כי הם הינם אתה.

עמוד 138                                                בחזרה לשאלה : מהי דאגנות או חשש וחרדה ?
מאחר וזוהי צורה של הזדהות משמעותו כי זה מביא לשם לסביבה איבוד המשכי של כוח ועוצמה,
אנשים אשר הם חרדים ומודאגים בכמות גדולה מאד מתישים את עצמם ומייבשים את עצמם וסוחטים את עצמם מכוח ועוצמה ומנקזים ומרוקנים את עצמם וסוחטים את עצמם מכוח ומעוצמה.
באם אתה תבחין בעצמך כאשר הנך מודאג או חרד, אתה תראה שזה הינו באמת כמו שאתה מעוות ואלים וזועם ומפתל וחונק את עצמך מבפנים, בהתאמה ובהבחנה לתנועות השרירים החיצוניות אשר כבר תוארו קודם,
אין כל מרכז כובד ואין כל כיוון, שום מטרה ברורה, והכול הינו בחוסר סדר ;
הכול הינו כפי שהוא או כל דבר הינו כפי שהוא הינו רץ סביב ובתוך עצמך בכול כיוון.
זה הינו כאילו כמו כל ה'אניים' השונים בתוך עצמך - קמו ורצו מסביב והם פוכרים את ידיהם
ואומרים כל דבר אשר הדמיון השלילי אשר מושל בסצנה מציע להם.
אני לא אומר כי זה אפשרי אף פעם לא לדאוג ולהיות מודאג וחרד או חושש. ישנם מקרים וסיטואציות במיוחד היום,
היכן שזה כמעט בלתי אפשרי לעצור את זה לפעמים.
אני מדבר יותר על נטיות הרגליות להיות מודאג וחרד לגביי הכול ולקחת כל מקרה כמקור לדאגנות וחששות וחרדות.
לנסח בבירור מה שהאחד הולך לעשות – זה שיהיה לך איזה שהוא כיוון – עוזר למנוע מצב זה של חוסר סדר,
ואשר הינו כפי שנאמר, מצב של שקילה פנימית והוא לא מצב של שקילה או התחשבות חיצונית.
שקילה והתחשבות פנימיות הם הינם תמיד מכאניות.
שקילה והתחשבות חיצוניות הם הינם תמיד מודעות – וזה הינו במודע לשים את עצמך במיקום של אדם אחר,
ומאחר שזה דורש תשומת לב מכוונת זה לוקח אותך החוצה מתוך דאגנות וחרדות וחששנות,
באם אתה מבחין אתה רואה צורות קטנות של דאגנות וחרדות מתחילות מוקדם מאד בבוקר וזה דבר טוב מאוד ואשר הינו ראוי לעשותו, לעבוד על עצמך בשעות המוקדמות לפני שזה יורד לתוך החיים וחובותיך ועבודותיך.
מעט עבודה מודעת בזמן הזה, מבחינים בו בהתחלות הקטנות של דאגנות וחרדות או מחשבות נגטיביות או רחמים עצמיים וכד', ולהגיד להם לא – להרים את עצמך החוצה מהם – ולא לקחת אותם כאתה – כל העבודה הזאת על אי- הזדהות עם מכונות מסוימות – אניים מסוימים בשעות הבוקר המוקדמות יכולה לשנות את כל היום,
ולזה כמובן שייך הרעיון של לבטל חובות, לשחרר את כל החשבונות הפנימיים – אם אפשרי.
ואז משהו חדש וטרי מתחיל את היום, והחלק המעופש של החיים נמנע – החלק המעופש והעבש של החיים נמנע,
ואשר זוהי הינה באמת ההתעפשות והעובש של עצמך. ואשר מגיעים תמיד ובאותה הדרך להכול ותמיד יש להם את אותם מבטים ואת אותן השקפות ואת אותן דעות, והם תמיד לוקחים את האחרים באותה הדרך וכן הלאה.
עבודה על עצמך יכולה שיהיו לה תוצאות מופלאות – באם אתה זוכר כי אתה בתוך החיים ובתוך העבודה
ולא בחיים ללא איזה שהוא דבר בינך לבין זה. העבודה הינה להמיר ולעשות טרנספורמציה בהתייחסויות שלך לחיים.
כל הדברים הפרקטיים אשר נאמרים בתוכה יש להם את המטרה והאובייקט הזה. וזהו הינו לעבוד עם עצמך .
וזה הוא כי זה להיות בתוך העבודה בתוך החיים ולא בתוך החיים.
מה היא הינה המשימה שלך ?
למה אתה כאן למטה ? מהו זה אשר הנך חייב לשנות ? מהו זה אשר הנך חייב ללמוד לגביי עצמך ?
הדבר הזה אשר הנך לוקח כמובן מאליו, הדבר הזה אשר הינו המכשיר שלך כדי לחיות ?
האם המכשיר של חיים נותן לך את התוצאות אשר הנך רוצה ואשר רצית ?
עצמך, האישיות שלך הם הינם המכשיר אשר אתה משתמש בו כדי לחיות את החיים.
זה טוב להתחיל לראות  כי הדרך שלך לקחת את החיים היא הינה החיים שלך – ואתה יכול להתחיל לעבוד על הדרך שלך, לקחת את זה או אותם (את החיים) – וזה אומר לעבוד על עצמך ועל התגובות ועל הריאקציות המכאניות שלך
לכול אשר קורה.
כי הריאקציות והתגובות המכאניות שלך לחיים הם הינם עצמך וזה עושה את חוסר השמחה שלך ואת השמחה שלך

עמוד 139
ודבר זה הנקרא עצמך הינו המכשיר בשביל לחיות חיים אשר אתה עשית ואשר נעשו בתוכך על-ידי אלפים של גורמים אשר נשכחו. וזה הינו הדבר אשר אנו מגלגלים החוצה בכול בוקר לעמוד איתו בפני היום.
וזהו הינו הדבר אשר העבודה מדברת עליו בכול השלבים שלה – הדבר אשר אתה יכול לעבוד עליו ולשנותו.
נסה לחשוב כי זה לא החיים אשר אתה יכול לשנות אלא אבל את עצמך בתגובה ובריאקציה שלך לחיים,
וזה היכן שמונח הרעיון הראשון אשר משמעותו לעבוד על עצמך ועם עצמך.
בפעם אשר הנך רואה את הרעיון כי מה שיהיו התנאים של החיים, יש לך עוצמה וכוח באחזקתך ובתפישתך
ואשר הערך שלו הינו מעבר למחיר.
אתה התחלת לתפוס את הפנינה ולראות מה משמעותם האמתית של החיים על כדור הארץ.
במשך הרבה זמן ארוך אנחנו סופגים כל סוג של רגשות נגטיביים ומזדהים עם זה ולוקחים את זה כעצמנו,
כהכרחי וכאמתי, ומנסים לעבוד על זה בפעם אשר זה יצר את עצמו ונתן לעצמו צורה.
עכשיו האפקט של לא ללכת עם איזו שהיא תגובה או ריאקציה מכאנית בתוך עצמך ולחוש ולהרגיש כי אתה חופשי ביחס לזה הינו די קסום. אתה תבחין מה קורה, זה מאוד מעניין, אבל זהו עניין של הניסיון שלך עצמך.
אתה אולי תתפוש כי העבודה איננה רק עבודה עלובה  או עמל ויגע ומלאכה עלובה. כי זוהי הינה שולחת לחופש את עצמך.
שליחה – לחופשי דרך מאמץ פנימי מוזר ויוצא דופן מיוחד וייחודי ואשר נקרא "העבודה על עצמך" .

במשך החודשים מרץ אפריל 1942 ניקול כתב סדרה של כתובים על כתבי הקודש.

                                                           "בירדליפ " 21 לחודש מאי 1942
                                                             פרשנות פסיכולוגית -  1
עבודה זאת הינה פסיכולוגית, וזה מורכב מלעשות מספר של מאמצים פסיכולוגיים מוגדרים במיוחד בצורה ספציפית המעוצבים למטרה מסוימת. לכולם יש פסיכולוגיה וכמו כן גם גוף,
המטרה של העבודה הזאת הינה להרים את האדם מעל לבסיס הפסיכולוגי אשר עליו הוא נח.
הבה ננסה לדבר על זה.

כולם יודעים כי יש להם גוף ואשר הוא עשוי להיות במצב טוב יותר או גרוע יותר.
הגוף הוא הינו האובייקט של החושים וכפי שהנך יודע,
אנחנו כולנו נוטים לקחת רק את מה שהחושים שלנו מראים לנו בתור אמתי.
אבל לכולם ישנה גם פסיכולוגיה, ובזה אנשים לא מודים בקלות כי הם לא יכולים לראות או לגעת בפסיכולוגיה של עצמם או אדם אחר דרך החושים החיצוניים.
ובנוסף לכך האדם בדרך כלל במיוחד חסר רצון להודות כי הוא עצמו יש לו סוג ברור של פסיכולוגיה.
סוג ברור של גוף – כן .
סוג של פסיכולוגיה – לא.
הוא יסכים כי הגוף שלו עלול להיות במצב לא נכון, אבל לא הפסיכולוגיה שלו. ותוצאה אחת של זה הינה שזה לא מופיע וקורה לעיתים רחוקות שהאדם בעבודה לא יודע לאיזה כיוון לעשות איזה שהוא מאמץ. באם העבודה הייתה מורכבת ממספר של תרגילים פיסיים, כולם היו יודעים להיכן ובאיזה כיוון

עמוד 140
באיזה כיוון המאמצים צריכים להיעשות ובאם מישהו עשה תרגיל בצורה לא נכונה, הוא ייראה עושה זאת לא נכון ויתוקן. האדם יידע אז כיצד הוא מתקדם על-ידי מספר התרגילים הפיזיים אשר הוא מבצע נכונה, ואז הוא יוכל גם לחוש את הסיפוק של להיות יכול לעשות יותר מאשר האחרים יכולים לעשות.
כפי שהנך יודע ישנם בתי ספר של לימוד אשר הינם עוסקים רק עם הגוף.
הם הינם בתי הספר השייכים לדרך הראשונה – הדרך של אדם מספר 1. השליטה בגוף על-ידי הפיתוח של רצון על הגוף הינה המטרה. הפקיר אשר יושב עם זרועות מתוחות החוצה במשך שנים על גבי שנים הוא הינו הדוגמא. הוא מפתח רצון על הגוף. אבל, על-ידי עצמו זהו הינו חסר ערך. במקרים מסוימים הוא עשוי להילקח לבית ספר מסוג נוסף אחר,
והזרועות יישברו אותן כלפיי מטה באם אפשרי ויינתנו לו לימודים ותינתן ההוראה לפתח אותו מבחינה פסיכולוגית.
יש לו רצון על הגוף אבל לא הבנה, ורצון ללא הבנה הינו חסר ערך או אפילו גרוע יותר מאשר חסר ערך,
וכזה אדם די בור ודי טיפש עלול "להתגבש החוצה" על-ידי המאמצים המדהימים שלו – וזהו הינו כי שום דבר לא ניתן לשנות בתוכו והוא יישאר לתמיד באופן פרמננטי טיפש ובור, באם הוא יילקח לבית ספר נוסף אחר או לא.
אבל, דוגמאות כגון אלו מראות לנו דבר אחד, הן מראות לנו את ההשתרעות של המאמץ על עצמך אשר הינה אפשרית
בין אנשי המזרח וזה עוזר לנו להבין למה הלימודים האזוטריים תמיד הגיעו מן המזרח.
עכשיו, הלימודים האלו אשר אנחנו מתחילים לנסות להבין כאן, אינם שייכים לדרך הראשונה – דרכו של הפקיר,
וכמו כן גם לא לדרך השנייה – דרכו של הנזיר, וכמו כן גם לא לדרך השלישית היא דרכו של היוגי.
זאת נקראת הדרך הרביעית,
ואני אזכיר את אחד מהאפיונים הגדולים של הדרך הרביעית בקרוב,
אבל אני אומר כאן כי אחד מן האובייקטים והמטרות הכלליות של זה
זה לאחד את החוכמה של המזרח עם המדע של המערב.
אבל נקודת ההתחלה האינדיבידואלית של זה היא הינה פסיכולוגית ולא פיזית.
וכפי שנאמר המטרה של זה הינה להרים את האדם מעל לבסיס הפסיכולוגי אשר הונח עליו,
וזהו כי המטרה של זה הינה לשנות את האדם לא בצורה פיזית אלא בצורה פסיכולוגית.
המאמצים אשר זה דורש בצורה אישית הם לא מאמצים פיזיים במקורם, למרות כי אלו מגיעים במקומם.
אלא אבל מאמצים פסיכולוגיים אשר הראשון בהם הינו התבוננות עצמית, להתבונן בעצמך זהו הינו מאמץ פסיכולוגי,
וזה רק על-ידי התבוננות עצמית שאתה הופך להיות ער כי יש לך פסיכולוגיה. כולכם יודעים כי זה לא מאמץ קל לעשייה. זה הרבה יותר קשה מאשר לעשות מאמץ פיזי, לגרום לנו לעשות כמה תרגילים, או לנקות סירים ומחבתות, או לערבב בטון, או לעבוד עם מכונת כתיבה, או אמנם לעשות כל דבר אשר הינו מחובר עם העולם הנגלה הנראה החיצוני.
ואשר הוא הינו מונח בחלל ואשר אליו אנחנו חייבים קודם כל להתייחס ולעשות עם זה יחסים.
אבל זכור כי כל אחד מאיתנו חי בשני 2 עולמות,
האחד הינו חיצוני ונראה ומונח בחלל והשני הינו פנימי ובלתי נראה ולא מונח בחלל.
הגופים שלנו הם הינם בחלל אבל לא הפסיכולוגיה שלנו.
אבל במובדל ונפרד מהחיות אנחנו נעשינו ככה שאנחנו יכולים להסתכל החוצה לתוך העולם הבלתי נראה היכן שהפסיכולוגיה שלנו עומדת.
וממש רק כפי שתמיד היכן שהוא בעולם החיצוני ככה אנחנו גם תמיד היכן שהוא בעולם הפנימי.
עכשיו, הרעיון אשר בתוך העבודה הינו שכפי שאנחנו ממש יכולים לשנות את המיקום שלנו בעולם החיצוני
על-ידי מאמץ פיזי,

עמוד 141
ככה אנחנו יכולים לשנות את המיקום שלנו בעולם הפנימי על-ידי מאמצים פסיכולוגיים.
ורק כפי שהאדם יכול להיות במקום טוב יותר או גרוע יותר בעולם החיצוני,
ככה הוא גם יכול להיות במקום טוב יותר או גרוע יותר בעולם הפנימי.
אבל, בגלל שזה קשה להסתכל לתוך העולמות הפנימיים ולראות היכן האדם עומד בתוך זה,
אנשים מאפשרים ונותנים לעצמם להיות בכול מקום בתוכם בפנים.
למרות כי הם לא יחשבו לרגע לתת לעצמם להיות בכול מקום בחוץ.
הבה ננסה לתפוש מהי המשמעות לכך שלכול אחד מאיתנו יש פסיכולוגיה ואת זה כי זהו הינו הכרחי ונחוץ להתבונן בה. הפסיכולוגיה שלנו מנקודת מבט אחת, היכן אנחנו נמצאים ומה אנחנו באופן תדיר בעולם הפנימי הזה.
כפי שאנחנו ממש רק חיים היכן שהוא ונוטים באופן תדיר במקומות מסוימים בעולם החיצוני,
ככה אנחנו חיים בתוכנו ונוטים באופן תדיר למקומות מסוימים בתוך העולם הפנימי.
ההבדל הינו זה שבעולם הפנימי הזה אנחנו לא מתעסקים עם מקומות בחלל אלא אבל עם מצבים פסיכולוגיים.
עכשיו ממש כפי שזה הינו הגוף הפיזי שלך אשר מוביל אותך להיות במגע עם מיקום פיזי,
ככה זאת הפסיכולוגיה שלך אשר מובילה אותך להיות במגע עם מצב פסיכולוגי.
בכול רגע אתה הנך היכן שהוא מבחינה פיזית והיכן שהוא מבחינה פסיכולוגית,
התבוננות חיצונית מראה לך היכן אתה באופן פיזי ;
התבוננות פנימית זוהי הינה – התבוננות עצמית והיא מראה לך היכן אתה נמצא מבחינה פסיכולוגית.
להיות במצב רע מבחינה פסיכולוגית זה כאילו אתה עשוי להיות בפינה של חשוכה חדר
יושב שם במבט עגמומי קודר סר זעף ואפל, כאשר אתה עשוי בקלות להזיז את המיקום שלך ולעמוד באור.
עכשיו התרגול של התבוננות עצמית בעבודה, זה לגרום לנו לערנות של היכן אנחנו מבחינה פסיכולוגית
בכול רגע ובסופו של דבר להזיז את המיקום שלנו.
זה מוביל לערות עצמית ואשר שייכת למצב השלישי של מודעות ואשר הינו המצב בו עזרה יכולה להגיע אלינו.
היכן שאנחנו נמצאים מבחינה פסיכולוגית בכול רגע הינו מה שאנחנו הננו ברגע זה.
אלא אם כן אנחנו ערים לכך ומופרדים מזה מבחינה פנימית. באם הנך מזדהה עם כל המצבים הפנימיים שלך ועם הרגשות השליליים שלך והמחשבות העצובות הקודרות והמשעממות המעייפות והצחיחות וכן הלאה, כפי שאנשים עושים בחיים והם הינם ממש ישנים, אז היכן שאתה מבחינה פסיכולוגית יהיה מה שאתה ברגע הזה, אתה תהיה המצב שלך ברגע הזה.
עכשיו, התבוננות עצמית היא לא תרגיל מונוטוני אשר האחד אמור לבצע בגלל שאמרו לו לעשות כך.
זוהי הינה פעולה של אינטליגנציה פרקטית כמו להבחין איך אתה נוהג את המכונית.
באם אתה אף פעם לא מתבונן בשום דבר בתוך עצמך,
לא רק שאף פעם לא תימנע משום דבר בתוך עצמך וככה תחזור על חייך יום אחר יום ותמיד תגיע לתוך אותם המצבים.
אבל, אתה תחשוב כי מצבך הפנימי הינו טבעי ונורמאלי, וכי זה האחד היחידי אשר אפשרי ותיקח זאת כמובן מאליו.
אתה תצפה רק מהחיים להשתנות ולא מעצמך. בדרך זאת אתה לא תהיה בעל רצון לחשוב כי יש לך בכלל פסיכולוגיה.
בכול אופן של המילה, למרות שאתה תודה כי יש לך גוף ואשר יש לו את המשונות ואת המוזרות שלו עצמו.
אתה יודע כי העבודה הזאת מלמדת לגביי החיים – כיצד זה קורה ובאיזה נקודה אפילה ביקום אנו חיים וכן הלאה.
ועדיין אני מניח כי מה שקורה עכשיו הוא הינו מיוחד.
שום דבר איננו יותר מועיל ומעניין ובעל ערך מאשר למשוך את עצמך מלמעלה ופתאום להבחין היכן אתה נמצא בפנים ולהיכן אתה הולך.
אם תעשה זאת אתה תתחיל לראות איזה סוג של פסיכולוגיה יש לך ואיזה נטיות שייכות לזה ולמה זה ממשיך לחבר אותך 

עמוד 142
אתה תתחיל להבחין מה אתה תמיד עושה בפנים ואתה יכול לראות את זה לא כעצמך - לא כ 'אני' – אלא בתור
הפסיכולוגיה שלך. אתה יכול להתחיל להיפרד מזה ובכך לשנות את זה.
אבל, באם אתה לא יכול להודות שיש לך בכלל פסיכולוגיה ולהגיד 'אני' לכול מצב אשר זה מוביל אותך לתוכו
אז אתה לא יכול להגיע לשום מקום.
עכשיו, הבה נשנה מעט את נקודת המבט. הבה נדמיין שיחה במושגים הבאים, הבה נניח כי מישהו בעבודה אומר לך :
" אני מוצא את זה קשה להתבונן בעצמי ואני לא ממש יכול לראות באיזה אופן יש לי פסיכולוגיה " .
ואתה אומר לו : " ובכן, אתה לא אוהב את X  , האינך ? "
והוא עונה : " כן, כמובן שאני כך, הוא תמיד מאוד לא פייר "
ואתה אומר : " אנשים מסוימים אוהבים אותו ".
והוא עונה : " אני לא יכול לשלוט בזה ואני לא אוהב אותו "
ואתה אומר : ובכן זהו הינו חלק מהפסיכולוגיה שלך, אתה יודע משהו בחוסר של האהבות והחיבובים המכאניים שלך " והוא עונה : " אני לא יכול להסכים איתך, אני לא אוהב את X  וזהו סוף העניין.  ואין לכך שום דבר וזה לא עוסק או נוגע בפסיכולוגיה שלי וזוהי עובדה".
ואתה אומר " " ובכן, באם נדבר בכנות אז אנשים מסוימים חושבים כי אתה לא פייר".
והוא עונה : " אבל זהו הינו אבסורד, כי באם יש דבר אשר בו אני יכול להיות בטוח בצורה מוחלטת זה כי אני תמיד פייר ותמיד הייתי ".
ואתה אומר : " אולי זה כך, הכול אותו הדבר זה משהו כאן כדי להתבונן בו ".
והוא עונה : " אני לא רואה מה יש להתבונן בו, זה הכול ברור לי כאור היום, ואני חושב כי אתה מאוד לא פייר בזה שאתה מציע כי אני לא פייר, ובעובדה להגיד לך את האמת, אני חושב כי לעיתים קרובות אתה מאוד לא פייר ".
ואתה אומר : " אני לא, לא פייר, וזהו הינו הדבר האחרון שאני רק אי פעם רוצה להיות, ובעובדה אנשים אומרים לי לעיתים קרובות כמה אני פייר, אני יכול לראות כי אתה לא מבין אותי" .
והוא אומר : " ואני יכול לראות כי אתה לא מבין אותי ".
בנקודה זאת יותר טוב שאנחנו נסיים את השיחה הדמיונית הזאת.
האם אתם מאמינים כי " אין כאן כל פסיכולוגיה ? " שני 2 האנשים הדמיוניים הופכים להיות ממורמרים וזועמים כתוצאה מאי צדק או יחס בלתי הוגן ואף אחד מהם לא רואה בבירור כי איזו שהיא פסיכולוגיה אישית נכנסת לתוך הסיטואציה אשר עלתה ביניהם וגרמה לכך.
אף אחד מהם לא מתבונן כי יש לו תמונה של עצמו ואשר הוא מעריך את עצמו כי הוא הינו פייר.
ואף אחד מהם לא רואה כי הוא מדבר מאישיות מזויפת, ואף אחד מהם לא רואה כיצד הוא משקר.
הבה נבחין בדבר אחד בנקודה זאת : כאשר אנחנו יודעים כי דבר הינו אמת לגביי עצמנו ומכירים בכך בתוכנו בפנים אז ההאשמות אף פעם לא יכולות לגרום לנו להיות ממורמרים וזועמים.
זה עשוי לגרום לנו להיות עצובים, התרעמות הינה בעיקר נגזרת מאישיות מזויפת ושקרית,
אני דמיוני ותמונות של עצמך – אני מתייחס להיותך מתרעם וזועם וממורמר לגביי עצמך וכיצד אנשים נוהגים באחד ומה הם אומרים לאחד. זה מגיע מלשייך ולהעניק לעצמנו את מה שאין לנו, של לדמיין את עצמנו להיות מה שאנחנו ממש לא, ובחיבור לזה האין העובדה היא כי אנחנו כל כך רגישים לביקורת ולצנזורה מאיזה שהוא סוג כראיות ברורות לכך שיש לנו פסיכולוגיה ? בנפרד מכך שיהיו לנו רק גופים פיזיים ? והאם לא הפסיכולוגיה הבלתי נראית הזאת היא יותר אמתית לנו ובמקום יותר גדול של סבל מאשר הגופים הנראים שלנו, מלבד כאשר האחרון סובל מכאב אשר ניתן להתייחסות ?
הבה נעקוב עכשיו על כמה תוצאות של השיחה האופיינית הזאת אשר דמיינו.
שני 2 האנשים המעורבים הינם מתרעמים ממורמרים וזועמים על כך שקראו להם לא פיירים, והם בעובדה הגיעו ממש בדיוק כפי שאנחנו נעשה בעצמנו ואנחנו מניחים כי הם יהיו בעבודה וכי הם עכשיו שניהם שליליים.

עמוד 143  ומה יקרה עכשיו מבחינה פסיכולוגית ? הם שניהם יתחילו להצדיק את עצמם.
אתה יודע כי אחד מהמאמצים הספציפיים אשר מלמדים אותנו לעשות בעבודה האישית שלנו הינו המאמץ כנגד  הצדקה עצמית – הצדקה עצמית הינה תהליך מורכב ומסובך מאוד ומורכב מעניין של שקר פנימי וחיצוני,
והיכן שעל ידו אנחנו שמים את עצמנו בנכון ובצודק ובזכות.
זה שייך לרמה הפסיכולוגית שלנו – לרמת ההוויה שלנו – וזה הינו אחד מהדברים אשר שומרים אותנו ברמה הזאת.
רגשות שליליים והצדקה עצמית, הזדהות, וכול הדברים המרכזיים הגדולים אשר לימדו אותנו בעבודה על מאמצים פרקטיים על עצמך, הינם הדברים אשר שומרים אותנו היכן שאנחנו.
הם שומרים אותנו על הבסיס הפסיכולוגי אשר עליו אנחנו נחים ומונחים והם מונעים כל שינוי, וכול אבולוציה של עצמנו.
וזה למה הם הינם מוזכרים במיוחד ומוגדרים כדברים להילחם בהם ולהיאבק איתם.
אתה חייב לא לחשוב כי זה שגוי ולא נכון להצדיק את עצמך רק בגלל שהעבודה אומרת כך.
זה שגוי ולא נכון באופן מוראלי ומוסרי, אלא אבל ללא שימוש וחוסר ערך וצורך בעבודה על עצמך.
בדיוק כפי שזה ממש חסר ערך ושימוש או צורך ואין בכך תכלית בלערבב לחם עם בטון.
זה כמובן לוקח כמה זמן לפני שאנחנו מתחילים לראות בשביל עצמנו למה העבודה מזכירה דברים מיוחדים מסוימים אשר נגדם חייב להיעשות מאמץ.
אבל, באם אתה אומר : " אני לא חייב להצדיק את עצמי כי העבודה אומרת שאני חייב לא לעשות כך"
אתה שוב תגיע לשום מקום. כי אתה לא תעשה שום דבר מעצמך.
מההבנה שלך – ולעבוד מן ההבנה של האחד הינו אחד מהמאפיינים הגדולים של הדרך הרביעית.
כאשר הנך רואה בבירור מההתבוננות העצמית שלך עצמך, כי ההצדקה העצמית שומרת אותך היכן שאתה,
וזהו הינו תהליך שיש לו את המטרה והאובייקט שלו, כי אתה עשוי תמיד להיות בצודק ובנכון ובזכות, על חשבון כל שינוי או אבולוציה של עצמך, ובאם באותו הזמן מטרתך הינה להשתנות, אז יהיו לך הרבה יותר כוח ועוצמה כדי לעצור את זה,
כי אז אתה תבין ותרצה לעשות כך מההבנה שלך עצמך. ואתה תראה את הטוב של לעשות ככה בעצמך.
זה אז אפשרי להתחיל לעשות מאמצים נכונים, כי באם אתה הנך הולך תמיד להיות צודק ונכון ובזכות,
אתה אף פעם לא תהיה בשגוי ובלא נכון. ובאם אתה אף פעם לא תהיה בשגוי או בלא נכון אז אתה אף פעם לא תשתנה.
לחוש ולהרגיש כי האחד הינו תמיד צודק זה לחסום את הדרך לאיזה שהוא שינוי עצמי.
הבה נניח עכשיו כי שני 2 האנשים הדמיוניים מאפשרים לתהליך המכאני של הצדקה עצמית להמשיך הלאה ללא בדיקה וכי אף אחד מהם לא מתבונן בזה בעבודתו בזמן שזה קורה בתוכם, אבל שניהם הינם מעורבבים בזה לחלוטין ללא עקבות של תובנה או בוננות לתוך עצמם. והם יתחילו לבנות את מה שנקרא מערכות נגטיביות בתוך עצמם אחד כנגד השני,
ובזמן או בפעם שזה מתחיל ברצינות בין שני 2 אנשים זה מאוד קשה להביא את העניינים להיות נכונים שוב,
הם יזכרו רק דברים לא נעימים אחד לגביי השני כי כאשר האדם חש נגטיבי לגביי האחר,
הזיכרון שלו אשר עובד על-פי אסוציאציות קורא לשם רק דברים לא נעימים ואשר הפעילות של הצדקה עצמית עושה בכך פעילויות של השתוקקות ונלהבות. וככה זה ממשיך הלאה, ממש כפי שזה עושה בחיים, ממש ללא בדיקה בפנימי
אבל נבדק על-ידי דברים חיצוניים, כמו הפחד מהחוק, הפחד מהכפשה והוצאת דיבה א לשון הרע ולעז, הפחד מלאבד את שמך הטוב או שיצחקו עליך וכד' – בקצרה על-ידי המעצורים המניעות והכבלים החיצוניים אשר מושלים באנשים ואשר באם מסירים אותם יהפוך אותם ממש לסוג אחר של אנשים.

עמוד 144
אתה יודע מה קורה במלחמה, אתה יודע למה אנשים יכולים להפוך באם הכבלים והמעצורים החיצוניים מוסרים.
עכשיו נניח כי לשני 2 האנשים הדמיוניים האלו ישנו כבר איזה שהוא בדק פנימי באיזו שהיא מידה ומעצורים או כבלים פנימיים אשר התפתחו בהם על-ידי העבודה, וכי כל אחד מהם ברגע מסוים,
מגיע כפי שזה הוא הינו לתוך ההיגיון שלו – אני מתכוון מתעורר מעט והופך להיות יותר מודע,
ועובר לתוך "אניים" של העבודה ומתחיל להתבונן בעצמו מהתחושה של העבודה והשפעתה,
ואשר זהו הינו ממש שונה מההשפעות של החיים, והוא מבחין כי הוא מצדיק את עצמו,
והוא מבחין כי הוא נזכר בדברים לא נעימים מהאדם האחר ובשום דבר נעים ואשר להגיד לכול הפחות כי זהו הינו לא פייר. הוא חושב על מה שנאמר לו ומה שהוא אמר והוא מחפש וחוקר בזיכרון המיוחד הזה אשר נוצר באדם על-ידי התבוננות עצמית מודעת, לדוגמא של עצמו כי הוא היה לא פייר בעבר, ומצא כמה שהוא מבחין בהם,
ופתאום כל ההתרעמות שלו נופלת הרחק ממנו, והוא כבר לא עוד מגן על הרעיון השקרי שלו עצמו,
והוא רואה את האמת כי הוא לעיתים קרובות לא פייר, עכשיו הצדקה עצמית לא יכולה לעבוד בנוכחותה של אמת אשר מכירים אותה, וזהו הינו התהליך של לשקר או שקרנות ואשר שומר את השקר המרכזי הענק בתוכנו חי ובריא – וזהו את האישיות המזויפת והשקרית. עכשיו הבה נניח כי 2 שני אנשים אלו נפגשים שוב ביום הבא, הם ידעו מיד כי כל אחד מהם עבד על עצמו, מבלי שהם יגידו מילה אחד לשני, וכול הדבר עבר. זה לא בעבר יותר, זה מבוטל, הם שניהם חופשיים.
כל מה שדיברנו עליו זה פסיכולוגיה ועבודה פסיכולוגית על עצמך מנקודת המבט של הלימוד הזה ושיטותיו הפסיכולוגיות בהתייחס ליישום של זה על עצמך.

                        

                                                           " בירדליפ " 28 לחודש מאי 1942
                                                    פרשנות  פסיכולוגית  2 – על הוויה
                                                                                חלק - 1
הערב אנו נדבר שוב על ידע ועל הוויה.
האם אתה יכול לזכור איזה שהוא דבר אשר נאמר קודם לגביי ידע והוויה ?
תן לי להזכיר לך כי לימוד זה אותו אנו למדים אומר כי ישנם באדם שני 2 צדדים ואשר חייבים להתפתח בדרך הדרגתית
של הטרנספורמציה שלו : הצד של הידע שלו והצד של ההוויה שלו,
ואתם שמעתם פעמים רבות כי קודם כל אתם חייבים לדעת את המערכת הזאת וזה לוקח זמן ומאמץ.
אבל, זה מוביל להתפתחות ברורה של ידע ובאותו הזמן זה אמור להוביל להתפתחות של ידע עצמי באם האדם עובד.
עכשיו, זה לא קשה להבין כי ישנם רמות שונות של ידע, אבל זה לא אומר כי ישנם רמות שונות של הוויה,
הבה ננסה להבין פעם נוספת מהי הינה הוויה.
לעיתים קרובות אנשים מחליפים ומבלבלים קיום עם הוויה.

עמוד 145
אבן קיימת, צמח קיים, אדם קיים, אבל הם קיימים בצורה די שונה, וזה הינו כאן שהרעיון של הוויה מגיע ובא פנימה, לדוגמא ההוויה של אבן וההוויה של אדם וההוויה של חיה, ההוויה של בן האדם ההוויה האלוהית הם הינם כולם ברמות שונות, ההוויה של הדבר הינה מן המקור והמוצא שלו אבל הקיום שלו הינו מן הלידה שלו,
והפרייה לוקחת מקום וקורית לפני הלידה, הבה ניקח את ההוויה של חיות, לכול החיות יש קיום מלידתם.
סוס קיים, כלב קיים, פרה קיימת, יש להם קיום כללי מצוי משותף ושכיח או פשוט ורגיל.
אבל ההוויה של סוס וההוויה של כלב וההוויה של פרה הינם ממש די שונות ואינם מן הלידה אלא מן ההפריה.
עכשיו הבה נסתובב לכיוון האדם,
האדם הינו שונה מן החיות, ההוויה שלו הינה בעלת יכולת של התפתחות ברורה ומוגדרת,
והוא נולד כאורגניזם של התפתחות עצמית וככה הוא הינו לא שלם ולא גמור,
ברמה הנמוכה יותר של ההוויה אשר בשבילה הוא עוצב על-ידי הבריאה שלו, חיות הינם שלמות וגמורות.
גם כן בנפרד ובנבדל מן החיות הגידול של האדם משתרע מעבר לתקופה מאוד ארוכה ואשר במשך זמן זה הוא רוכש הרבה דברים בהוויה שלו – על-ידי חינוך ועל-ידי חיקוי ועל-ידי מנהגים.
וזאת היא אחת הסיבות מדוע ולמה ההוויה של אדם אחד איננה דומה להוויה של אדם אחר,
אנחנו יכולים להבין כי הידע של אדם אחד עשוי שלא להיות באותה הרמה כמו הידע של אדם אחר.
אבל, אנחנו לא רואים כל כך בבהירות כי הרמה של ההוויה יכולה להיות שונה, עכשיו מנקודת העמדה של לימוד זה האנושות לא נלקחת כולה כאותו הדבר, בני אדם הם לא אותו הדבר בהתייחס להוויה שלהם.
הקונצפט של האדם בלימוד הזה הינו מחולק לשבע 7 קטגוריות בתור התחלה :
אדם מספר 1 - אשר מרכז הכובד שלו הינו באינסטינקט ובתנועה ובחיים הפיזיים שלו.
אדם מספר 2 - אשר מרכז הכובד שלו הינו בחיים הרגשיים שלו.
אדם מספר 3 - אשר מרכז הכובד שלו הינו בחיים האינטלקטואליים – השכליים שלו.
שלוש 3 קטגוריות אלו יוצרות את האנושות המכאנית,
את המעגל החיצוני של המין האנושי ואשר הם אינם מבינים אחד את השני.
וכפי שהנך יודע זה נקרא המעגל של בלבול הלשונות, המעגל של בבל.
ואז ישנו אדם מספר 4 - אשר מרכז הכובד שלו הוא לא באינסטינקט ומרכז התנועה ולא במרכז הרגשי ולא במרכז השכלי , אלא כפי שזה הוא הינו מחולק ומופץ ביניהם, זהו הינו האדם המאוזן ואשר בו התפתחות היא כבר לא יותר חד צדדית ואשר בו התעוררות החלה .
ואז ישנו המעגל של האנושות המודעת : אדם מספר 5, 6 , 7 ואלו הינם אנשים אשר עברו רמות שונות ודרגות שונות של טרנספורמציה או היוולדות ולידה מחדש או התפתחות – בקצרה אלו אשר היו להם תפישות חדשות והפריות חדשות, עכשיו 7 - שבע מחלקות אלו של האדם משמעותן 7 רמות או קטגוריות של הוויה.
הבה ניקח את אדם מספר 1, 2 , 3 הם שייכים למעגל של האנושות המכאנית " האנושות הישנה "
אבל, הם מראים הרבה שינויים בהתייחס להוויה שלהם, כל השלושה 3 עשויים להיות רק תחת השפעות של החיים ואלו הם השפעות - A  כלומר השפעות אשר נוצרו בחיים מן ההיסטוריה מהעבר מן המנהגים ומהטרנדים של דברים,
אבל חלקם עשויים להיות מושפעים על-ידי שתיהן – השפעות - A   והשפעות - B, ואני אזכיר לכם כי השפעות - B  
לא נוצרות על-ידי החיים אלא מגיעות מחוץ לחיים המכאניים מהמעגל של האנושות המודעת
ואני אזכיר לכם שוב כי כתבי הקודש הם דוגמא להשפעות - B, ושוב אנשים מסוימים עשויים להיות
יותר תחת השפעות - A מאשר - B או יותר תחת השפעות - B  מאשר - A,

עמוד 146
וחלקם עשויים אולי אפילו לבוא במגע עם השפעות - C  - כלומר עם מישהו אשר שייך למעגל המודע של האנושות,
עם אחד אשר כבר נולד מחדש והופרה ( הפרייה ) מחדש, כפי שהתלמידים באו במגע עם ישוע,
חלקם עשויים אפילו בדרכם להפוך לאדם מספר - 4 , וכול המצבים השונים האלו משמעותם רמות שונות של הוויה.
אולי אתה הבחנת כי הרעיון של רמת ההוויה של האדם,
תמיד נכנסת לתוך מחשבות דתיות וכי התייחסו לכך כיותר חשוב מכול דבר אחר.
רמת ההוויה של קדוש הייתה שונה מזאת של חוטא, אנשים טובים ואנשים רעים ולא טובים ואנשי אמת ושקרנים ואנשים כנים ואנשים סובלניים, צבועים וצדקניים – של צדיקות עצמית, אנשים בעלי תאווה לתהילה וכן הלאה,
כל המושגים מתייחסים לצד של ההוויה ולא לצד של הידע באדם.
בימנו זה נראה כי אנשים מגיעים לחשוב ש "מה שהאדם עושה לא משנה למראה של מה שהוא יודע"
הם אפילו חושבים כי אנשים עם הוויה קרימינאלית יכולים להיות חשובים יותר או מדענים גדולים ואומנים או סופרים גדולים.​
                                                                             חלק - 2  
הבה נגיע עכשיו לידע של העבודה הזאת וההתייחסות והיחס שלו להוויה שלנו.

עבודה זאת ניתנת כידע וככה חייבת להילמד, בדיוק ממש כמו כל סוג אחר של ידע ואשר חייב להילמד,
אבל עבודה זאת מגיעה ובאה מתודעה ושכל גדולים יותר. זהו איננו ידע רגיל, זהו הינו ידע לגביי טרנספורמציה,
בדיוק ממש כפי שכתבי הקודש הינם ידע לגביי היוולדות מחדש ולידה מחדש,
ואם אנחנו קוראים לכך טרנספורמציה או היוולדות מחדש אז אין בכך כל הבדל.
זהו הינו ידע אשר הגיעו מאילו אשר השיגו התפתחות פנימית מלאה והשיגו זאת על-ידי גדילה וטרנספורמציה
של ההוויה שלהם, את המצב של מודעות אשר נקרא מודעות אובייקטיבית, עכשיו הידע אשר מלמדים אותו בעבודה הזאת חייב בהדרגתיות להפוך להיות הידע שלך – כלומר אתה חייב לדעת את הידע אשר העבודה מלמדת קודם כל,
וזה דורש זמן ומאמץ.
אבל, מאחר וידע זה בא ומגיע מהרמה של האנושות אשר הינה הרבה מעל רמת ההוויה שלנו,
ההבנה המלאה של הידע הזה לא תהיה אפשרית עד אשר הרמה – רמת ההוויה שלנו
תתאים ותהיה מתואמת עם הרמה של הידע אשר העבודה מלמדת.
כפי שהנך יודע האיחוד בין ידע להוויה הינו הכרחי ונחוץ לפני שהתוצאה תהיה הבנה.
מהסיבה הזאת הידע הזה אשר אתה לומד חייב להיות מיושם להוויה שלך – ואתה לבטח כמובן לא תיישם את זה
אם הנך לא מעריך את הרעיונות של העבודה.
התפתחות מקבילה של ידע והוויה הינה הכרחית, וזהו הינו כי אתה חייב לעבוד על ההוויה שלך
בהתאמה עם הידע אשר מלמדים אותך כדי להעלות את רמת ההוויה שלך.
עם רמת ההוויה אשר יש ברשותך עכשיו אתה תהיה יכול להבין את הידע של העבודה למעלה עד לנקודה מסוימת.
באם יש לך משהו טוב בהוויה שלך, אתה תהיה יכול ומסוגל להבין משהו מהעבודה הזאת ולא רק לדעת את זה.
ישנה אמרה בעבודה כי אתה חייב שיהיה לך זהב כדי להשיג זהב, זה מתייחס לאיכות של ההוויה אשר יש לאדם.
באם יש בו טוב, יש לו כבר מעט זהב, אף אחד לא יכול להבין מעבר לרמה של ההוויה הזאת.

עמוד 147
אתה עכשיו תראה למה אדם עם הוויה רעה, אדם מסוכן, שקרן מוצהר, אימבציל מוראלי, פושע וכך הלאה,
לא יכולים להבין את העבודה הזאת, וגם כן תראה למה זה נאמר בהתייחס לאנשים חדשים אשר נכנסים לתוך העבודה הזאת כי הם חייבים להיות ברמה של בעל בית טוב, אבל אפילו כך הם חייבים להיות אנשים אשר מחפשים משהו,
ואנשים אשר ממש לא מאמינים בחיים, ואשר חשים שחייב להיות משהו אחר,
איזושהי משמעות אחרת בקיום שלהם על הפלנטה הזאת.
                                                                     חלק - 3  
אז דברים רבים נאמרים בעבודה ובלימוד הזה לגביי הוויה וזה הינו בלתי אפשרי לדבר עליהם בפעם אחת,
תן לי להזכיר דבר אחד אשר נאמר לגביי הוויה ואשר עניין אותי הרבה מאוד כאשר שמעתי את זה לראשונה,
האמרה הייתה : " ההוויה שלך מושכת את החיים שלך "
ואמרה זאת גרמה לי לראות מיד כי ישנו קשר וחיבור בין מה שהינו בחוץ למה שהינו פנימי, לדוגמא בסקאלה הכללית, הרמה של ההוויה של המין האנושי מושכת מלחמה, באם ההוויה של המן האנושי הייתה אפילו על רמה קצת גבוהה יותר, מלחמה כפי שהיא הינה עכשיו תהיה בלתי אפשרית.
בסקאלה אינדיבידואלית, ההוויה של האדם מושכת את חייו, זה תמיד ימשוך את אותו סוג של דברים,
את אותן הסיטואציות, את אותו הסוג של חברים, את אותו הסוג של בני אדם, את אותם הקשיים וכך הלאה.
לא משנה היכן האדם נמצא או להיכן הוא הולך, לשנות הוויה זה לשנות את החיים של האחד,
על-ידי זה שתשנה את החיים החיצוניים שלך בחוץ, אתה לא תשנה את חייך,
בגלל שההוויה שלך תמשיך למשוך את אותו סוג של חיים.
סוס מושך לעצמו סוג מסוים של חיים, בשונה מאלו של פרה או כלב, ואתה יכול להבין כי זהו הינו בגלל ההבדל בהוויה ביניהם, על-ידי שינוי צורת חייה הפרה לא תשתנה, ואתה לא תאהב כי הפרה תשב לצדך ליד האח או תהיה ליד המיטה שלך, לא רק בגלל שזה יהיה לא נוח, אלא בגלל שההוויה של זה הינה כה שונה מזאת של כלב.
ובאופן כללי אתה יכול לראות כי ההוויה של חיות מחברת אותם עם סוג מסוים של חיים. ס
מור נמשך לחיים של סמור, נחש לחיים של נחש וכן הלאה.
אבל אנחנו לא רואים בדרך דומה כי החוק של " ההוויה מושכת את החיים" מחזיק את ההבדל הקטן של ההוויה באנשים, כמובן שאתה צריך וחייב ללמוד את ההוויה שלך, לראות כי יש לך סוג מסוים של חיים, אנשים לא בקלות רואים כי יש להם קווים חיצוניים מוגבלים ומאוד ברורים, הם חושבים כי הם מחוסרי כבלים וחופשיים,
הם חושבים כי הם יכולים לעשות ולהיות כל דבר אשר מרצה אותם ומתחשק להם ולעשות כל מה שהם רוצים
ולהיות איך שהם בוחרים.
אבל, באם האחד מתחיל ללמוד את ההוויה של האחד – ובאותו הזמן את החיים של האחד – האחד מגלה
כי לאחד יש סוג מסוים של הוויה, וזוהי משימה מאוד ארוכה.
עבודה זאת אומרת כי " הלימוד של ההוויה שלנו הינו הכרחי לחלוטין "

               אתה יודע כי העבודה הזאת אומרת כי אנחנו מכונות המונעות על-ידי רשמים חיצוניים,
                     עכשיו כל עוד לאדם אין כל ידע של ההוויה שלו הוא כמובן מכונה.

עמוד 148
כי מכונה איננה יכולה לדעת את עצמה, באם היא הייתה היא לא הייתה מכונה, אבל מכונת-אדם יכולה לדעת את עצמה, כאשר האדם מתחיל לדעת את עצמו הוא כבר לא מכונה יותר, והוא אמנם עשוי אפילו להפוך להיות בן-אדם. אבל זה לוקח זמן ארוך ומאמץ אדיר וגדול, וזה לוקח סוג שונה כמובן של מאמץ מזה אשר נדרש כדי  לדעת את הידע של העבודה, זוהי עבודה על קו הידע,
והעבודה על קו הידע דורשת מאמץ שונה. האדם לא יכול להגיע לדעת את עצמו אלא אם כן הוא מתבונן בעצמו עם תשומת הלב הפנימית שלו. והוא לא יכול להתבונן בעצמו בצורה אינטליגנטית אלא אם כן לימדו אותו ידע ברור ומוגדר לגביי על מה להתבונן והוא רואה סיבה לזה.
ישנם פקטורים מסוימים מיוחדים בהוויה שלנו אשר מונעים את ההתפתחות שלה. ואחד לדוגמא הינו רגשות שליליים,
כגון רחמים עצמיים וכן הלאה.
פקטורים מיוחדים אלו חייבים לדעת אותם קודם כל כעניין של ידע .
אז אתה קודם כל לומד את הידע של העבודה, אבל אז אתה חייב ליישם את זה ככה שזה ישיג ידע אקטואלי ממשי של ההוויה שלך לאורו של הלימוד. ידע של ההוויה שלך הינו ידע- עצמי.
אבל בלימוד הזה זהו הינו סוג מסוים מיוחד של ידע-עצמי כי הלימוד הזה מצביע על דברים מסוימים בהוויה של האחד ואשר חייבים להתבונן בהם ובסופו של דבר לשנותם, דרך רצון טוב אשר הולך וגדל ונכונות לשנות אותם.
רק לדעת כי רגשות שליליים הם הינם רעים, ולשמור אותם בתוך רמת ההוויה שלנו זה לא מספיק.
אבל, זה קורה לעיתים קרובות שאנשים לא מתבוננים בעצמם לצידם של הקווים שלימדו אותם ;
או שהם לא מחברים את מה שהם מתבוננים בו עם מה שלימדו אותם; או שהם לוקחים כל דבר שהם חושבים וחשים ומרגישים ומדמיינים ועושים ואומרים כמובן מאליו, והם אינם יכולים לראות כי יש איזה שהוא דבר להתבונן בו, אבל איך אז האחד יכול לצפות לשנות את עצמו באם האחד לוקח כל דבר בתוך עצמו כמובן מאליו ? האחד הינו אז מכונה ולא בן-אדם. זה מוזר ומשונה לא להיות יכול להתבונן בשום דבר או באיזה שהוא דבר בתוך עצמך,
שוק הינו הכרחי ונחוץ אבל זה לעיתים קרובות גורם לאדם להיות נגטיבי.
ועדיין, אז הוא מבחין במשהו.                              חלק 4
חלק 4 - כולם פועלים מתוך התחושה של טוב ומתוך מה שהם חושבים כי הוא הינו טוב,
אף אחד לא פועל מתוך רשע. אבל האדם פועל מטוב לפי רמת ההוויה שלו – וזה הוא הינו מה שנראה לו כטוב, גנב גונב כי הוא חש שזה טוב לגנוב. מהפכן יורה באנשים כי הוא חושב שזה טוב לירות בהם, אז טוב נאבק עם טוב, בדיוק כפי שידע הינו יחסי אז גם טוב הינו יחסי, עכשיו טוב הינו יחסי לרמת ההוויה, מה שאנשים מתייחסים אליו כטוב הינו שונה במקרים שונים. אולי אתה הבחנת כי מה שחשבת קודם שהוא הינו טוב אתה עכשיו לא חושב כך, וזה אומר כי משמעותו שינוי ברמת ההוויה, באם רמת ההוויה משתנה רק מעט, יש לך מיד תפישה חדשה של טוב.
לדוגמא, אולי אתה לא אוהב להיות כל כך נגטיבי כפי שהיית פעם, זה בגלל שינוי קטנטן ברמת ההוויה.
הידע של העבודה הזאת הינו לגביי להגיע לרמה גבוהה יותר, וכך זה לגביי חיים נוספים כאן, אבל זה חייב להילמד ולקבל אישור ואשרור על-ידי יישום להוויה של האחד, דרך התבוננות עצמית ודרך מחשבה אישית לגביי זה, אז האמת של זה מתחילה להיראות על-ידי עצמך ובעצמך.

עמוד 149
הנהג או התודעה והשכל בך הינה מתחילה להתעורר מחיי השינה שלה, כאשר אתה מתחיל לראות את הטוב אשר בלעשות ולחיות את העבודה, ההוויה שלך מתחילה להשתנות. כאשר אתה רואה כי זה טוב לזכור את עצמך, טוב לעצור לשקילה פנימית, טוב לצעוד הצידה מאשליות מגוחכות ותמונות של עצמך. ומהגאווה והיהירות העצמית של אישיות מזויפת,
זה לא טוב לאהוב את המצבים השליליים שלך, וזה טוב להבין ולתפוש את הכלום או את השום דבר – הכלומיות שלך עצמך
בזמנים מסוימים. זה טוב להיאבק עם להזדהות תמיד, זה טוב לחשוב על כל הלימודים של העבודה
וזה טוב להעריך את זה – את כל אלו ואלף ואחד דברים אחרים – אז אתה מקבל תפישה חדשה של טוב,
וזה אומר ומשמעותו כי רמת ההוויה שלך משתנה, וטוב מהרמה הפנימית הגבוהה יותר מחליף את הרמה הקודמת של טוב.

                                 

                                                              " בירדליפ " 4 ליוני 1942
                                          פרשנות פסיכולוגית 3 – על ההוויה ( המשך )
                                                                    חלק - 1
כל אלו כולם אשר לקחו על עצמם את העבודה הזאת ברצינות ואשר השתקפו במשמעות של זה,
באמצעים של היכולת הזאת אשר נמצאת ברשות כולנו, אבל אשר משתמשים בה לעיתים נדירות – כלומר,
לחשוב בעצמך – צריך ואמור בסופו של דבר להיות יכול להיכנס במודע לתוך ולהבין את המקום של האחרים,
זוהי הינה התפתחות של הוויה אשר הינה הכרחית וחיונית לנו בעבודה, אף אחד לא יכול להתפתח לבד.
עכשיו יחסים הינם אפשריים רק דרך המגע של עולמות פנימיים, אנו נפגשים דרך העולמות הפנימיים שלנו,
וכדי להבין את האחר אתה חייב להיכנס לתוך עולמו הפנימי, אבל זה לא אפשרי באם אתה לא נכנסת לתוך העולם הפנימי שלך עצמך, לפיכך הצעד הראשון עובר דרך להיכנס לתוך ולהבין את המיקום שלך עצמך. 
ואלא אם כן לוקחים צעד זה עד לדרגה הכי מלאה אשר הינה אפשרית – עד כמה שניתן, אז יש מעט או שזה בלתי אפשרי להיכנס לתוך או להבין את המיקום של אדם נוסף, הכניסה לתוך עצמך מתחילה עם התבוננות עצמית וההבנה של עצמך.
וההבנה של עצמך מגיעה ובאה דרך לימוד עצמי ארוך לאורו ובידע של הלימוד הזה ואשר מטרתו האולטימטיבית הינה הטרנספורמציה ההדרגתית והברורה של עצמך.
ומהסיבה הזאת, רק לחשוב כי האחד הינו בעל יכולת להיכנס לתוך ולהבין את המקום של אחד אחר נוסף ואפילו לתת עזרה כפי שהאחד הינו – ואשליה זאת הינה מאוד שכיחה – זה לגמרי לא להבין את הטבע של המגע האנושי והקשיים האוניברסאליים אשר תומכים בדחף הזה, ואשר לעיתים כה קרובות מסתיים עם אסון או עם איזה שהוא סוג של פשרה אשר לעיתים קרובות וגם בכלל לא הם שדות ההתרבות והפריון של מרירות, ביקורת הדדית, עויינות ואפילו מצבים פסיכולוגיים גרועים יותר ונטיות של מחשבות. אף אחד כפי שהוא הינו בצורה מכאנית,
וזהו כפי שהוא הינו נוצר על-ידי החיים וההשפעות שלהם – יכול להיכנס לתוך ולהבין את האחר ומזה לתת עזרה.  
 

עמוד 150
אלא אם כן הוא כבר יודע מההתבוננות העצמית שלו עצמו, מהלימוד העצמי והאבחנה העצמית הדקה והעבודה על עצמו, מה בתוך האדם האחר. רק דרך ידע עצמי הידע לגביי אחרים קיים בצורה פרקטית, רק על-ידי לראות לדעת ולהבין מה שבתוך עצמך אתה יכול לראות לדעת ולהבין מה בתוך אדם אחר.
אחת מהרעות הגדולות ביותר ביחסים בין בני אדם זה שאנשים לא מנסים להיכנס לתוך המקום והמיקום אחד של השני, אלא אבל רק שופטים ומבקרים אחד את השני ללא כל מעצורים או מגבלות ולא נמצאת ברשותם איזו שהיא בדיקה פנימית לביקורת המכאנית הזאת,  בגלל חוסר של כל תובנה ובוננות לתוך עצמם ולגולמיות והגסות הזוהרות והדפקטים והחוסרים שלהם עצמם, וכתוצאה לא רק שהם לא עוזרים אחד לשני, אלא אבל האיזון הנורמאלי של הדברים הינו מופרע.
ועל-ידי זה אני מתכוון להצטברות של חומר נפשי רע ושגוי הנוצרת באופן יומי ביחסים בין בני אדם.
ובעובדה, בחיים של כולם, ואשר אף לא היה אמור להיות קיים באם אנשים היו רואים את עצמם ואת האחרים בצורה סימולטנית, ובדרך הזאת היו יכולים לנטרל את הפעולה ואת האפקט של המעשים ואת ההתנהלות וההתנהגות שלהם
יום אחר יום.
חוסר זה של אחריות פסיכולוגית, לשניהם, לעצמך ולאחרים, הינו אולי במיוחד המאפיין של הזמנים המודרניים והינו המקור של חלק אחד מחוסר השמחה המודרני הכול כך נפוץ ואשר מסמל ומסמן את העידן והתקופה הנוכחיים,
ואשר בהם בין דברים אחרים יש אפילו ירידה באדיבות האנושית הרגילה,
עם קשיים וקושיות אשר מגיעים כתוצאה מכך ואשר אלו הם מהגורמים הכי מסוכנים בהתייחס לעתיד.
ואשר ביעילות עוצרים את כל האפשרות של ההתפתחות הנכונה של החיים הרגשיים.
אנשים בעבודה אשר יש להם צ'אנס להתפתחות רגשית, צריכים במיוחד להתבונן בביקורת של האחרים המובעת
או השקטה, כגורם שגוי המשכי בתוך עצמם ואשר עושה בהמשכיות חומר נפשי שגוי בתוכם,
ומשקף בכנות על מה שהם עושים.
בהרבה מיקרים טיפשות, ראש קשה- קשה עורף ובורות הינם הגורמים המונחים ביסודם.
אבל, הרבה גורמים קיימים, כפי שדרגה לא רגילה של גאוותנות וסיפוק עצמי ושביעות רצון עצמית או תחושה והרגשה כי האחד צודק או בזכות עצמית, תחושות והרגשות של סגולה ועליונות ופקטורים של גורמים אחרים מהסוג הזה,
ואשר כמובן חוסמים את הדרך לכול שינוי עצמי פנימי. אני מזכיר כאן במיוחד בחיבור עם התחושה המכאנית של זכות ומצוינות עצמית, את אלו אשר מצפים מהאחרים להשתנות ולא מתחילים מעצמם.
ואשר אפילו את העבודה הם שופטים על-ידי ההשפעה או האפקט שלה על האחרים מבלי שהם הבינו ותפשו בבירור ככול הנראה שיש להם הרבה עבודה לעשות על עצמם לפני שהם יכולים להעביר שפיטה על אחרים – וגם כי אנשים אחרים שופטים אותם בדיוק באותה הדרך כפי שהם שופטים את האחרים – עובדה אשר תמיד מפתיעה אותם, שפיטה וביקורת מכאנית על אחרים מייצרת הרבה מאד קשיים פסיכולוגיים באדם אשר מעביר ביקורת – ואלו הם 'אניים' שגויים אשר מעכבים ומונעים את ההתפתחות הפנימית שלהם עצמם ואת החופש שלהם.
אולי זה לא ברור, כלומר הכוונה היא כי באם אתה מאפשר ל 'אניים' נגטיביים וביקורתיים להתפתח בחופשיות בתוך עצמך, אז הם יסתובבו עליך בעבודה ויימנעו ויערבבו את ההבנה שלך עצמך ואת ההתפתחות שלך. מה שאתה עושה לאחרים אתה עושה לעצמך. הכול הינו מאורגן ומסודר בדרך זאת. כל דבר שגוי פועל ומגיב בהדרגתיות על עצמך ובעבודה אחרי איזה זמן אתה תלמד כי אתה לא יכול להרשות לעצמך לישון יותר מדיי,

עמוד 151
ולדבר ולפעול בצורה מכאנית ולתת לחיים שלך להיות בידיים של 'אניים' שגויים ולא נכונים.   
אתה תתחיל לראות בשביל עצמך כי אתה חייב באמת להיות יותר מודע ביחס לעולם הפנימי שלך.
ואשר בו כל החשבונות של העבר חייבים בסופו של דבר להתבטל,
ולחיות יותר במודע בעולמך הפנימי זה להתחיל עם לא ללכת עם 'אניים' רעים,
זכור כי באם אתה בעבודה אז אתה שם את עצמך תחת יותר חוקים מאשר אחרים – כלומר תחת החוקים של העבודה.
אתה שם את עצמך בפוזיציה או במקום אשר בו אתה חייב לציית למה שהעבודה מלמדת.
                                                                       חלק - 2 
הטיהור של החיים הרגשיים בעבודה הזאת יכול אולי להיות מחולק לתוך 2 צדדים בשביל תכלית המטרה
של התבוננות עצמית פרקטית.
אנחנו נתמודד ונדון ראשית עם הרגשות אשר עולים מאישיות שקרית או אני מדומיין,
העצמך הדמיוני הזה אשר לו העבודה הזאת קוראת בהתמדה או תשומת ליבך אליו
ואשר אמור וצריך להיות  עניין של לימוד-עצמי יומיומי ועבודה.
במבט על העובדה כי זהו הינו המקור של כל כך הרבה חוסר שמחה, פגיעות ופשע וחוסר הבנה יומיומיים.
דבר זה אשר נוצר על-ידי עצמנו ועל-ידי השפעות סביבתיות בגידולנו ומונח כפי שזה הוא הינו כמו בועה צבעונית
על-פני השטח של החיים הנפשיים שלנו, מבלבל ומעוות את כל החיים הפנימיים שלנו, וזה יוצר חלק מההוויה הנרכשת שלנו, הגורם היסודי של כמעט כל חוסרי ההבנה העולים בעולמו הפנימי של האדם, וכמו כן גם בספירה של החיים הרגילים של האנשים וכול היחסים האנושיים האפשריים ביניהם, הינו הגורם הנפשי הזה הנקרא אישיות מזויפת ואשר נוצרה בתקופת ההכנה של החיים, הסטימולציה של הפקטור הנפשי הזה באדם, לשניהם לפני ובמשך התקופה של החיים האחראיים אשר נותנת עלייה לרגשות של גאווה יהירה או גאוותנות ויהירות עצמית.
רגשות אלו עולים מן הסטימולציה של האישיות המזויפת ועומדים בדרכה של ההתפתחות הנורמאלית של המרכז הרגשי, ואפשר להגיד כי הם עומדים בדרכה של כל התפתחות של מודעות גם כן,
והם מונעים את המצב השלישי של מודעות – המצב של ערנות עצמית.
הדרגה של שמחה ושל מודעות עצמית אשר אמורה וצריכה להיות קיימת בבן אנוש ובבן אדם אמתי,
וכמו כן גם בקיום האנושי הרגיל השלו. וזה תלוי כמעט לחלוטין בחוסר בתוך האחד של גאווה ויהירות עצמית.
אבל רגשות אלו יכולים לקחת צורות מאד מעודנות ודורשים התבוננות עצמית כנה וארוכה
וכמות גדולה של בוננות ותובנות והבנה ותפישה-עצמית הדרגתית.
אבל לעיתים קרובות אנשים אפילו מדמיינים כי אין להם אותם, ולמרות כי הם באופן עקבי פגועים מבולבלים
ומתוסכלים על-ידי מה שהאחרים אומרים או על-ידי הדרך בה מתנהגים אליהם,
וכיצד מטפלים בהם, הם לא רואים כי יש לזה איזה שהוא חיבור עם הגאווה והיהירות העצמית שלהם.
אחרי איזה זמן כאשר המצפון הקבור מתחיל להתעורר רגשות אלו אפשר לחוש בהם על-ידי טעם פנימי.
הם רגשות לא טהורים . וזה אמנם מה שהתכוונו אליו בכתובים הדתיים על-ידי זיהום וטומאה וסיאוב,
ומה שבכתבי הקודש תוקפים אותו כה הרבה כמו במקרה של הפרושים אשר עושים הכול כדי ש "ייראו אותם האנשים"
וזה הוא הינו החוצה מתוך גאווה ויהירות עצמית.
אתה יודע כי כאשר אתה עושה טוב לאחרים וחש זכות זאת היא הינה האהבה העצמית שלך אשר אתה הנך עושה לה טוב.

עמוד 152
זה הוא הינו חוסר טוהר או לכלוך וטומאה ברגשות, אבל באם אתה עושה דבר מתוך האהבה של זה אז זה הוא הינו טהור, ולרוע המזל זה קורה ככלל וכחוק רק בחיבור עם סיפוק התיאבונות שלנו (תיאבון בהטיית רבים) והגורם השני ביחס לטיהור של החיים הרגשיים זה כפי שאתם כולכם יודעים " הגורם של רגשות נגטיביים "
ואני לא אדבר עליהם עכשיו מלבד להזכיר לכם כי הם לוקחים על עצמם הרבה צורות מעודנות מתוחכמות ושנונות
ואחרי איזה זמן אפשר וניתן לזהותן דרך "טעם פנימי" והם כולם מריחים רע. וזכור גם כן כי בלידה אין כל אישיות מזויפת, אבל להיוולד בין האנשים ישנים אשר נהנים מהרגשות הנגטיביים שלהם, הילד רוכש אותם כמו על-ידי הידבקות,
ההנאה אשר האנשים לוקחים על-ידי היותם נגטיביים הינה בחיקוי על-ידי הילד ובאותו הזמן ההיווצרות של אישיות מזויפת בילד עוזרת בתבליך כי דרך הרגשות של יהירות וגאווה עצמית האמצעים של להיות נפגע בקלות
הינם נוצרים בכול המגוון האינסופי שלהם.
עכשיו הרמה של ההוויה שלנו הינה מאופיינת על-ידי המצב הלא טהור של החיים הרגשיים אשר מתוארים מעלה,
עבודה על הוויה בהתייחס למרכז הרגשי דורשת לפיכך דברים אחרים, מאמצים כדי להתבונן ולהכיר ולהבין את הקיום של רגשות אלו בתוך עצמך, לזהות ולהבחין במקור שלהם ובנתיב אשר הם לוקחים ובאפקט וההשפעות אשר הם מעלים.
כאשר אנו מודעים כראוי למשהו בתוך עצמנו אז אנחנו בדרכנו לשנות זאת, המודעות של זה לבד באם היא מספיק מלאה תתחיל לשנות זאת.
בפעם שאתה ראית משהו בתוך עצמך, בהוויה שלך, באופן ברור זה יוביל לכך כי אתה תראה משהו אחר, הבן כי הוויה חייבת להשתנות ולשנות בבירור בכולם ללא יוצאים מן הכלל וזה חייב כי ישנו את זה כעת ועכשיו וכאן. אנשים דתיים מניחים לעיתים קרובות כי שהם ישתנו וישנו במשהו אשר נמצא אחרי זה : או שהם מדמיינים כי ממש כפי שהם עם רמת ההוויה שיש להם וכול הרגשות הנגטיביים שלהם, הגאווה והיהירות העצמית, דיבורים רעים ומרושעים או זדוניים וקנאות, סקרנויות לא נעימות וכן הלאה, הם יכולים להגיע לאלוהים, וישנם הרבה אשליות דומות אחרות ואשר כולן הינם בגלל
ש " לא רואים את רמת ההוויה של האחד " ואשר קובעת ממש באופן אקטואלי היכן אנחנו ממוקמים בסולם של כל סוגי ההוויה, ואשר מגיע עד למעלה להוויה האלוהית, כולם הינם באיזה שהוא מקום בסולם זה, עכשיו בעבודה זאת,
בצד הפסיכולוגי ניתן לך ידע כיצד ואיך לשנות את ההוויה וידע זה חייבים ליישם אותו להוויה שלך עצמך דרך התבוננות בעצמך בהתאמה עם מה שהידע הזה אומר לך להתבונן בו. מזה אתה מקבל ידע של ההוויה שלך,
ויכול להתחיל לעבוד על ההוויה שלך.
באם אתה מתחיל שיהיה ברשותך איזה שהוא ידע אמתי של ההוויה שלך עצמך ועבדת על זה,
אז אתה תהיה יכול להיכנס לתוך ולהבין את המקום של אדם אחר ובכך לעזור לו – אבל רק כל עוד, הידע שלך על עצמך והקשיים שלך עצמך אשר אתה הולך עד אליהם, ובין דברים אחרים אתה תהיה מסוגל ויכול לדעת מתיי אתה מדבר מגאווה ויהירות או מתחושת עליונות ומהרצון לפגוע ולהביע ביקורת וכן הלאה.
ובקצרה אתה תהיה יכול ומסוגל להבחין ולהבדיל בין הטהור  או הלא טהור בתוך עצמך טוב יותר.
ומכך תהיו יכולים לדבר בצורה יותר טהורה אחד אל השני. באם בזמן אשר אתה מדבר אתה רואה בתוך עצמך את מה שאתה רואה באחר אתה תדבר בצורה יותר טהורה.

עמוד 153
ומה שהינו טהור במובן הזה, איננו יכול לפגוע באחר או להכאיב לו אלא אבל יעזור לו.
ובאם אתה לא יודע באותו הזמן כאשר אתה מדבר לאחר  באם דיברת נכונה, ועדיין אתה דיברת עם המודעות הכפולה של עצמך ושל האדם האחר, ואשר הינו לדבר במצב של זכירה עצמית,
כלומר להתבונן פנימה והחוצה בצורה סימולטנית, אז אתה תדע מאוחר יותר על-ידי טעם של אחרי זה, זה הוא כי העבודה תראה לך כי הכול – כול דבר אשר נעשה בכנות מהתחושה של העבודה יהיה שמור לך – יישמר לך ויוראה לך באור הנכון
של זה באם אתה מקשיב לו ולא נופל לשינה.

                                                                            חלק - 3  
במסמך אשר קראו אותה בפעם האחרונה זה נאמר כי בכתובים הדתיים נאמרו הרבה דברים לגביי הוויה.
אנשים מחולקים או מתחלקים על-פי מצב ההוויה שלהם – לקדושים /צדיקים או חוטאים,
לאנשים טובים ורעים וכך הלאה. הרבה דברים נאמרו בכתבי הקודש אשר מתייחסים להוויה
ובמשל על הזורע אשר זורע את הזרע של מילת האלוהים במין האנושי, הקטגוריות השונות של האדם ואשר הוזכרו מחולקות על-פי ההוויה שלהן בהתייחס לזרע של המילה ולקבלה שלהם של זה,
ובמקום נוסף אחר, אנשים עם הוויה שגויה נקראים " קוצים " או " דרדרים ", בקטע שישוע אמר:
" האם האדם מכנס ענבים של קוצים או תאנים של דרדרים " האדם מושווה אז על-ידי ישוע בהתייחס לרמת ההוויה שלהם
עם עצים, וזה נאמר : " כל עץ טוב מביא ונותן פרי טוב, אבל העץ המושחת מביא פרי רשע" ומשמעותו של זה הינה
כי רמת ההוויה של האדם הינה בעלת החשיבות הגדולה ביותר או בעלת חשיבות עליונה.
וכפי שהנכם יודעים זה הכרחי לחשוב על רמת ההוויה של האדם לפני שהנך מביא אותו לתוך העבודה הזאת.
משהו מאוד רציני התכוונו אליו כאן ועד עכשיו אתה תתחיל להבין מהו זה.
הנטייה היום לעשות מפושעים גיבורים היא הינה שגויה לחלוטין.
ישנם 2 שני סימנים של הוויה בהתייחס לאנשים אשר אתה עשוי לרצות להביא לתוך העבודה,
הם חייבים להיות אנשים שיהיה להם איזה שהוא מרכז מגנטי.
דברים אחרים נאמרו בעבר על שאלה זאת, ואני אנסה להיזכר בחלק מהם עכשיו .
בנפרד מהרעיון של בעל בית טוב ומרכז מגנטי, האדם הנכנס לעבודה צריך שתהיה לו תחושה טבעית של אשמה,
ואתה יודע כי הרבה מאלו הנקראים "דפקטים מוראליים או מוסריים" אין בהם כל תחושה של בושה וכלימה וחרפה
וזהו הינו סימן מאד רע. והבחן כאן כי על-ידי להיות קשה ואף פעם לא לחוש בושה וכלימה וחרפה אתה עוצר וכולא את ההתפתחות של ההוויה שלך עצמך, ושוב אנשים הנכפים לעבודה צריכים שתהיה להם איזושהי תחושה של דת,
איזה שהם עקבות בחיים שלהם של דחף דתי. וזה הוא הינו כמובן מחובר עם המרכז המגנטי,
ועם השפעות העבר ועם חינוך.
אז הם צריכים לחוש משהו של עובדת היותם הולכים למות, שתהיה בהם איזה שהיא ערות לגביי עובדת היותם הולכים למות.
וכול הגורמים האלו וכמה אחרים יוצרים נקודות התחלה בהוויה שלהם
ואשר מהם הרעיונות והלימודים של העבודה יכולים להתפתח.

עמוד 154
                                                            " בירדליפ " 19 לחודש יוני 1942
                                                    הערה לגביי תפילה, תגובה ודרישה

במסמך אשר נקרא בפעם האחרונה לגביי הרעיון של תפילה כפי שניתן בכתבי הקודש ( ואשר לא נכלל בכרך זה)
זה נאמר כי היקום אפשר לקחת אותו כתגובה לדרישה או לבקשה.
האדם הינו מבקש ודורש והיקום בכול הריאליות והטוטאליות המלאה שלו החיצונית והפנימית,
מגיב על-פי הבקשה והדרישה. בהתייחס למה שנאמר בפעם האחרונה, אני רוצה למשוך את תשומת לבכם לעובדה זאת : הרבה אנשים מקבלים תגובות לבקשות אשר הם לא מבינים כי הם עושים.
באם היקום הנראה או הבלתי נראה, החומרי והפסיכולוגי, הגס והעדין כפי שנלכד ונתפש והובן בצורה חיצונית
על-ידי החושים ובצורה פנימית על-ידי השכל והתודעה והלב, הינו תגובה לבקשה ודרישה,
ואז אתה תראה עד כמה זה הינו חשוב להבין ולתפוש איזה סוג של דרישות ובקשות אתה עושה במטרה
ובכדי להבין למה הנך מקבל את התגובה, מאיזה שהוא צד של החיים שאתה ממש מקבל בצורה אקטואלית.
העבודה אומרת : "  הווייתך מושכת את חייך "  האם אתה רואה את החיבור ואת הקשר ?
מבלי לדעת זאת האיש או האישה עשויים לעשות בקשה ודרישה וכך לקבל תגובה מהיקום הטוטאלי
אשר הוא או היא לא אוהבים.
הם רואים את התגובה אבל הם לא רואים מה מעורר מדרבן ומניע את התגובה, ומהו זה בתוך עצמם אשר מושך את זה.
אנשים במילים אחרות, עשויים או עלולים להיות כי הם מבקשים צרות מבלי שהם ערים לכך.
הם רואים רק את התוצאה וזה הוא הינו את התגובה. הם רואים רק אפקטים ותוצאות ולא את הגורמים או את הסיבות, לחשוב מתוצאות ומאפקטים או אפקטיביות זה הוא הינו דבר אחד וזה עד כמה שאנשים חושבים במכאניות,
ולחשוב מהגורמים או מהסיבות זהו הינו דבר אחר נוסף.
זה שייך לחשיבה יותר מודעת.
עכשיו הרמה של ההוויה שלך נכנסת לתוך בקשה או דרישה באותה המידה או יותר מאשר הידע שלך.
אתה עשוי לבקש בצורה אינטלקטואלית בשביל שמחה, אבל לא לראות כיצד הגורמים אשר מושלים בהוויה שלך,
כגון אהבה של המצבים הנגטיביים שלך ;  וההתלוננות והמחאות וההתמרמרות שלך,
והקנאות והסודיות שלך, העצלות שלך או הדברים אשר אתה מחבב ולא מחבב או אוהב ולא אוהב וכך הלאה.
הם הינם מבקשים שהו ממש שונה, וכי היקום הינו מגיב לגורמים האלו בהוויה שלך,
ואשר הנך בסודיות רוצה אותם ומאשר אותם מבלי שהנך רואה כי אתה כך.
הבן כי בקשה ודרישה מלאה חייבת להכיל את שניהם, מחשבה ורצון – וניסוח או תשוקה רגשית.
הצד של הידע הינו הצד של המחשבה והאדם יכול לחשוב רק מהידע שלו.
הצד של ההוויה הינו הצד מנחיל החפץ וההווה ובעל הרצון והאדם רק מנחיל חפץ והווה את מה שיש לו תשוקה אליו.
באם אתה אוהב מצבים נגטיביים אז הרצון שלך הוא הינו מהאיכות הזאת, האהבה שלך היא הינה הרצון שלך,
וזה ימשוך את התגובה השייכת לזה.
רק ידע-עצמי יגרום לך להיות ער למצב ההוויה שלך, וזה מתחיל עם התבוננות עצמית.
מספיק נאמר כאן על נושא זה – כלומר כי האדם עלול לקבל תגובה כאשר הוא לא משתוקק או מצפה לה,
מבלי לראות כי הוא מושך אותן וכי הוא עושה להן דרישות ובקשות ואשר הוא לא ער להן.

                                   *אנחנו נדבר עכשיו על כמה דברים אשר נאמרו בעבודה, היישר ולא ישר לגביי תפילה.

עמוד 155

                                            הלימודים על  תפילה בעבודה   " זכירה עצמית "
                                                                             חלק - 1
בלימודים של העבודה הרעיון של תפילה והרעיון של זכירה עצמית הינם מחוברים כל כך בקירוב ובצמידות
עד כי האחד איננו יכול להיות מופרד מהאחר.
ללא זכירה עצמית, תפילה הינה בלתי אפשרית, הבה נסתכל מהי המשמעות של זה,
האם כפי שהוא הינו איננו יכול להתפלל, וזהו כי האדם במצבו היומיומי הרגיל איננו יכול להתפלל
כי במטרה להתפלל האדם חייב להיות במצב של זכירה עצמית,
להתפלל כפי שהאחד הינו במצבו הרגיל של האחד זהו הינו להתפלל במצב של שינה, ו
להתפלל במצב של שינה זהו הינו חסר ערך.
שום דבר לא יכול לקרות. תפילה כגון זה אי אפשר לענות לה, כי זה לא מגיע לשום מקום.
תן לנו להיזכר לגביי מה שנאמר לגביי מצבים של מודעות בעבודה.
ארבעה 4 מצבים של מודעות הינם אפשריים, אבל האדם הרגיל מכיר יודע וחי רק בשניים,
ושניהם נקראים בעבודה מצבים של שינה.
המצב הראשון והכי נמוך של מודעות הינו זה של שינה גופנית, ואשר זהו הינו מצב פסיבי אשר בו האדם שוכב במיטה כמעט ללא תנועה, במצב זה האדם מוציא שליש 1/3 או אפילו יותר מהחיים שלו.
המצב השני של מודעות הינו המצב אשר בו אנשים מוציאים את שאר החלק של שאר חייהם ואשר בו הם מניעים את האיברים שלהם והולכים סביב ומדברים וגם כותבים ספרים ולוקחים חלק בפוליטיקה והורגים אחד את השני,
מצב זה הם מתייחסים אליו כאקטיבי וקוראים לו " מודעות בהירה או מצב עירות של מודעות " ואשר זה נראה כי ניתן כהלצה ולגלוג במיוחד כאשר דרך ההתבוננות העצמית שלך עצמך,
אתה מתחיל להבין להכיר בכך ולתפוש מה מודעות בהירה אמורה להיות במציאות.
ומה המצב אשר בו האדם חי ופועל באמת הינו.
מכיוון שבמצב הערות הזה כפי שהוא נקרא , האדם לא מודע לעצמו ולפיכך הוא לא מודע לאחר אז הוא חי ומת בחשיכה.
וזה יהיה יותר טוב בשבילו בדרך אחת באם הוא לא היה נשאר פסיבי במצב המודעות הראשון
כי אז הוא לא יכול היה לנוע מסביב ולהרוג את השכן שלו.

המצב השלישי של מודעות הינו זכירה עצמית או מודעות עצמית או המצב של ערנות עצמית.
וזה רגיל להתייחס ולשקול כי יש לנו כבר את המצב הזה ואנחנו תמיד ערים ומודעים לעצמנו
וכי אנחנו פועלים וחושבים ומרגישים וחשים עם מודעות מלאה של מה שאנחנו עושים.
אבל, המדע המערבי פסח והתעלם מן העובדה כי אין ברשותנו מצב זה של מודעות.
ואנחנו לא יכולים ליצור את זה בתוך עצמנו עם תשוקה מיידית לבד או להחליט כי אנחנו מעתה ואילך תמיד נחיה
במצב של מודעות עצמית.
אבל, המצב השלישי הזה מרכיב את הזכות או את הצדק הטבעי של האדם כפי שהוא הינו,
ובאם לאדם אין את זה ברשותו, זה בגלל התנאים השגויים של החיים שלו.
כיום מצב זה של מודעות קורה רק בצורה של הבזקים נדירים, וזה רק על-ידי תרגול ארוך ועל-ידי ניסוי ותעייה
כי האדם יכול להתחיל לבסס מחדש מצב של זכירה עצמית בתוך עצמו.

עמוד 156           מצבים של מודעות

 

עזרה אפשרית                     מצב רביעי – 4      מודעות אובייקטיבית (היכן שהאדם יכול לראות  דברים כפי שהם הינם באמת)
 

אדם ער

 

אור                                  מצב שלישי – 3       מודעות עצמית         ערנות ומודעות של  אני
                                                                                                       זכירה עצמית

 

שום עזרה לא אפשרית        מצב שני – 2         מה שנקרא מודעות בהירה או מצב של ערות
האדם ישן                                                       הגוף פעיל – האדם כמכונה הולכת ומדברת
                                                                      ואשר לא מודע כ'אני', האדם ההולך בשנתו
                                                                      כסהרורי , האדם האקטיבי לחלומותיו.


חשיכה                              מצב ראשון 1       שינה עם חלומות, האדם חולם.
                                                                   הגוף שקט ונינוח ושלו . האדם כמכונה פסיבית
                                                                   פסיבי לחלומותיו.

 

עכשיו, עזרה מגיעה רק למצב השלישי של מודעות, היא לא יכולה להגיע למטה לחשיכה
אשר אנשים חיים את חיי היומיום שלהם בתוכה, ואשר בה הם לעיתים כה קרובות מסופקים להיות קיימים.
ולכן להתפלל מהמצב של שינה, להתפלל ממה שנקרא מצב הערות – זה כמו לחלום כי האחד הינו מתפלל,
מכיוון שבמצב השני הזה של המודעות הזאת אנחנו גם כן חולמים והכול הינו לא אמתי.
כך שאנחנו לא מבחינים כי אנחנו עושים את הכול בחלום.
אלא אם כן אנחנו מתנסים ברגע של מודעות השייך למצב השלישי והרביעי של מודעות ורואים את הניגוד.
אז כאשר האדם מתפלל הוא חייב לזכור את עצמו.
הוא חייב להיות מודע לעצמו ולזה אשר הוא מתפלל בשבילו. הוא חייב להרגיש ולחוש את המשמעות של כל דבר אשר הוא אומר ולחוש את עצמו אומר את זה, הוא חייב לחוש כי זה באמת אני בתוכו  אשר מתפלל ולא סדרה של 'אניים' מכאניים אשר נוצרו על-ידי הרגל.
ולבסוף, האדם לא יכול להתפלל ולא לזכור את עצמו אלא אם כן הוא חש כי יש את שניהם,
מצב גבוה יותר של עצמו ומשהו גבוה יותר מאשר הוא הינו.
אנחנו חייבים עכשיו לשקול את המצב הרביעי – 4 של מודעות בהקשר ובקשר לחיבור עם כל הסיווג של התפילה
ואשר אפשר לקרוא לה " להתפלל בעבור הארה " כאשר האדם מתפלל בעבור הארה,
הוא מתפלל שהוא יוכל לראות את הדברים כפי שהם הינם באמת, בנפרד מהדמיון שלו והרעיונות הסובייקטיביים שלו, בדתות של כל האומות ישנם אינדיקציות של האפשרות של מצב כגון זה של מודעות,
ואשר נקרא " ה א ר ה " ובשמות אחרים.
אבל, אשר לא יכול להיות מתואר – כי אי אפשר לתארו במילים. כי הוא הינו נעלה ומעל כל המילים.
כאשר האדם מתפלל בעבור הארה הוא מתפלל למען מודעות אובייקטיבית. אבל הוא חייב להיות קודם כל במצב השלישי
של מודעות. כי זה המצב השלישי 3 הזה אשר אפשר לגעת בו ויכול לשמור ולהחזיק את המשמעות של כל התנסות
או עזרה המגיעה מאלו אשר הינם ברמה של המצב הרביעי של מודעות .
אבל אתה חייב להבין ולתפוש כי באם האדם מתפלל בשביל הארה, נגיד לגביי עצמו, הוא מתפלל להתעורר,
ואם האדם הינו ער במלואו ולעצמו, 

עמוד 157
ורואה את עצמו באמת כפי שהוא הינו באמת זהו הינו באמת בצורה אובייקטיבית אז הוא ישתגע.
זה יותר טוב לחשוב ולהתפלל ליותר הבנה.
אבל, כמובן זה חסר ערך באם אתה לא עושה כל מאמץ להבין יותר טוב בעצמך.
אם האדם בעבודה לא עובד על הקו של הידע וכמו כן גם לא על הקו של ההוויה ורק מתפלל ליותר הבנה,
אז המבט שלו על היקום הינו מאד נאיבי. הוא חייב להבין ולתפוש את הנוקשות הקשיחות והאכזריות של הדברים
ואת המחיר אשר חייבים לשלם ולהיפטר ולהיפרד ממבטים והשקפות סנטימנטליות וילדותיות.
אני חייב לחזור כי להתפלל בשביל משהו שאתה צריך לעבוד בשבילו ויכול להיות כי אם אתה מנסה,
זהו הינו די ביטול זמן ומצב סרק עקר. אבל אנשים לוקחים מבטים והשקפות עקרות ולא יכולים להתעורר
לסכנה שלהם עצמם. אתה חייב להילחם בשביל העבודה ולהילחם כדי לשמור אותה,
ואתה לא תשמור את זה אלא אם כן אתה תקפוץ ותתפוש חזקה על החבל שלה ותתעקש לדבוק ולהחזיק בזה.
                                                                               *          *           *

                                                                    שלושת האחים בתוך האדם
                                                                              חלק - 2
הדבר הבא אשר העבודה אומרת על תפילה זה כי כל שלושת 3 המרכזים באדם חייבים להתפלל וכדי להחיל עם זה,
אם רק השכל והתודעה מתפללים אבל הלב לא, אז לא יכולה להיות שמה כל תגובה. כל האדם השלם חייב להתפלל כולו, והאדם השלם הוא הינו קודם כל 3 שלושה אנשים – 3 שלושה אחים אשר לא מסכימים.
באם שלושת 3 מרכזים אלו בבית בעל שלושת 3 הקומות אשר האדם הוא הינו היו עובדים בהרמוניה,
האדם היה כבר במצב השלישי של מודעות. הוא היה ער בצורה מספקת על-מנת לקבל עזרה,
ולהשיג או לקבל תגובה לדרישות ולבקשות שלו.
אבל שלושת 3 האחים האלו באדם לא משתפים פעולה, וזה הוא הינו המקרה במיוחד היום.
מהסיבה הזאת הבה ונעיף מבט חטוף בקצרה לגביי חלק מהלימוד אשר ניתן בעבודה על מצב המרכזים שלנו בימים אלו.
אתה יודע כי הלימוד על המוכפלות ורב הגוניות של ההוויה שלנו ואשר מאפיינת את רמת ההוויה שלנו מתחיל בהתבוננות במרכזים, שלושת 3 המרכזים עובדים ופועלים בנפרד בגלל התנאים הלא נורמאליים של החיים המודרניים,
ואשר מייצרים התפתחות חד צדדית.
כל תפישה מודעת וכול מניפסטציה של האדם, הכול נלקח פנימה וניתן החוצה ואמור להיות התוצאה של העבודה
המתואמת של שלושת 3 המרכזים.
ואשר כל אחד מהם אמור לספק ולצייד את חלקו שלו של אסוציאציות ושל ידע ושל ניסיון והתנסות.
במקום זה העבודה של המרכזים השונים האלו הינה כמעט לחלוטין מנותקת בימינו,
וכתוצאה מכך המרכזים התנועתי אינסטינקטיבי הרגשי והשכלי לא משתפים פעולה אחד עם השני,
אבל כפי שזה הינו הם מטיילים ונוסעים לאורך דרכים שונות ואשר נפגשות לעיתים נדירות.
מהסיבה הזאת האדם הינו בתור התחלה, לא אינדיבידואל אחד אלא שלושה 3 אנשים נבדלים ואשר הם לא בהרמוניה. הראשון חושב בבידוד מוחלט מהשאר, השני חש באותה בדרך ; והשלישי פועל בצורה מכאנית, נורמאלית אז שלושת 3 האנשים האלו באדם, האיש השכלי, האיש הרגשי והאיש של התנועה והאינסטינקט הם היו מייצרים אדם אחד ויחיד בהרמוניה עם כל הצדדים השונים של עצמו.
כפי שזה הוא הינו האדם הוא בתוך עצמו בתנאים של חוסר הרמוניה – דיסהרמוניה.
הוא קודם כל 2 שלושה אנשים, 3 שלושה אחים.

עמוד 158
שלושה 3 אחים אשר מסכימים לעיתים נדירות, ואשר אמנם מוציאים את זמנם בלתסכל אחד את השני,
לריב ולהתווכח אחד עם השני, וכול אחד מנסה להיות דומיננטי ולשלוט על האחרים בתורו.
כל תוצאה כללית של פעולתם המשולבת ואשר בה כל אחד מהם הינו בהסכמה וכול אחד חותם את שמו כצורת דיבור להסכם, זה הינו מאוד נדיר, אבל כאשר זה אמנם קורה, האדם הינו ברגע הזה במצב נוסף של מודעות.
הוא הינו בעובדה מודע באופן של לימודי העבודה, כי הוא הינו בחזקה סימולטנית ורכושנות של כל הכישורים והיכולות שלו ומודע לכול אחד מהם. המודעות שלו מחבקת את כל המרכזים באותו הזמן במקום להיות כלואה או סגורה למרכז אחד או אחר, או לחלק קטן של זה בזמן מסוים.
ההתרחבות או ההרחבה הזאת של מודעות לכלול באותו הזמן את כל המרכזים היא לא סופר נורמאלית.
אלא אבל ממש בצורה אקטואלית מה שהאדם הנורמאלי אמור שיהיה ברשותו.
זהו הינו המצב השלישי של מודעות – המצב של זכירה עצמית או מודעות וערנות עצמית ואשר היא הינה זכותו של האדם ואשר לתוכה הוא נולד, אלא אבל אשר הוא מאבד מוקדם מאוד בגלל האפקט של האנשים אשר בהם הוא מוקף.
זה דרך השפעות שגויות, חינוך שגוי והתנאים השגויים של החיים המודרניים שהאדם נפל הרחק מהמצב הזה של מודעות, ואשר הוא הינו זכותו הטבעית.
ואשר באם דבר זה יהיה ברשותו, זה יגרום לזה להיות בלתי אפשרי לפעול כפי שהוא עושה היום.

                                                                        *                 *                 *

                                                                                    חלק - 3
אני אדבר עכשיו על דבר אחד או שניים אשר העבודה אומרת ואשר לא היישר נושאים את הנושא של תפילה.
העבודה אומרת כי בתפילת האדון – תפילת האל - כפי שבמשלים והאמרות בכתבי הקודש ישנה משמעות בתוך משמעות.
וזה למה זה נאמר בעבודה כי כתבי הקודש הם הינם מבחן לרמת ההבנה של האדם,
וגם כפי שהאדם משתנה אז ככה גם כתבי הקודש בשבילו.
בתפילת האדון – תפילת האל, ישנם רעיונות ללא ספור ובכול קטע יש אוקטאבות פנימיות.
ישנם בתוך זה כל כך הרבה דברים לאדם אשר יצר את הרעיונות של העבודה בתודעתו ובשכלו,
עד כי בכלל לדבר בצורה המלאה לגביי תפילת האדון – תפילת האל הינה לדבר על כל צעד בכול דבר בודד אחד בעבודה עצמה, לקרוא בזמנים מסוימים את התפילה ולחשוב על כל החיבורים והקשרים שלה,
להתחיל עם האוקטאבה של האינטליגנציה האלוהית של השמש ואשר בה האדם נברא,
ועל כל אשר העבודה ואמרת על האדם ועל המצב הפנימי שלו ועל מה שהוא חייב לעשות כדי להתעורר,
זה להשתמש בתפילה באופן ובתחושה האמתיים שלה.
לחזור על המילים של זה, זהו הינו חסר ערך.
עכשיו אני אתייחס לאחת מהאמרות של ישוע אשר ציטטו אותה במסמך האחרון לגביי תפילה,
כאשר הוא אומר כי האדם חייב להתפלל בשביל דבר ושתהיה לו האמונה כי יש לו את זה ואז הוא יקבל את זה .
הברית החדשה - מרקוס פרק 11 פסוק 23 : " כל אשר תשאלו בהתפללכם האמינו כי תיקח הוא ויהי לכם " .
עכשיו זה נאמר בעבודה שהאדם חייב לא לחכות עד כי יהיה לו את הכוח או את העוצמה לעשות משהו אלא אבל חייב לפעול כאילו כבר יש לו את זה ואז הוא ימשוך את זה.
לחכות עד כי יהיה לך את הכוח ואת העוצמה ואת ההבנה לעשות משהו – אני מדבר על העבודה – עושה את זה בלתי אפשרי לעשות כך, אבל אתם חייבים לחשוב על זה כל אחד בעצמו – בעצמכם.

 

עמוד 159
עכשיו אני אוסיף כמה דברים, כל התפילות מרחמים עצמיים הינם כמובן חסרות ערך.
תפילה למען אחרים הינה אפשרית רק דרך להבין את הקשיים שלהם וככה להבין את עצמך,
כי אתה מבין את האחרים רק עד כמה שאתה מבין את עצמך.
כל העבודה הינה ההכנה של המרכזים הנמוכים יותר לקבלת ההשפעות הבאות והמגיעות מהמרכזים הגבוהים יותר.
לאדם ישנם שני 2 מרכזים מפותחים במלואם בתוכו ואשר שייכים לרמות הגבוהות יותר של אינטליגנציה,
אבל למרות כי הם עובדים ופועלים בתוכו כל הזמן הוא לא יכול לשמוע אותם.
ההשפעות שלהם נוגעות במצב של זכירה עצמית אבל לא ממשיכות הלאה. ככה ש, כול העבודה הינה תפילה :
כי כל התפילות האמתיות הינם לחבר את האדם עם השמים – הרקיע,
וכול העבודה על עצמך הינה לטהר מרכזים נמוכים יותר ולעשות סדר נכון בשכל ובתודעה דרך זה שלימדו אותך ידע נכון,
אז ככה שההשפעות של מרכזים גבוהים יותר אפשר וניתן יהיה לשמוע אותם.
אנחנו יכולים לדבר על סוגים שונים של תפילה :
1. תפילה להארה או הבנה.
2. תפילה לגביי פיתויים.
תפילה לגביי פיתויים זה מתייחס לגביי פיתויים לגביי העבודה.
וזה לא בהכרח נענה- לא בהכרח יש לזה תשובה, כי העבודה תיענה לזה באם תדבק ללימודים של זה,
ותיישם זאת ותשתמש בזה.
זכור כי פיתויים בעבודה ולגביי זה, זהו הינו הכרחי במטרה ובכדי לשנות את האדם.
וזה עוקב כי באם אתה תתפלל בחיבור ובהקשר לכך, אז התפילה שלך לא תתקבל
אבל באם תעבוד במקום זה אז תקבל תגובה.
כפי שאמרתי, להתפלל כאשר אתה אמור לעבוד, לצפות לעזרה כאשר אתה צריך לעשות מאמץ
זהו הינו בזבוז זמן וביטול זמן לסרק.
בנוגע לתפילה לגביי עצמך, זה חייב להיות לגביי אחרים קודם כל ולגביי עצמך בסוף.
זכור כי יש שלוש 3 רמות של עבודה :  עבודה בשביל העבודה, עבודה עם אחרים ועבודה על עצמך.
להתפלל רק בשביל עצמך,
לעבוד רק בהתייחס לעצמך ולאלו אשר מחוברים על-ידי אינטרס אישי עם האחד לא יכול לתת כל תוצאה.
3 שלושה כוחות חייבים להיכנס לתפילה וזהו הינו קשה מדיי כדי לדבר עליו בזמן הנוכחי.
אבל, תוכלו למצוא את זה בתפילת האדון או תפילת האל באם תחשבו מספיק באריכות לגביי זה.

במשך חודש יולי 1942 ניקול המשיך את כתיבת כתוביו על כתבי הקודש.

עמוד 160
                                                         " בירדליפ " 15 לחודש אוגוסט  1942
                                                            הערות על רגשות נגטיביים
הבה נדבר הערב על העבודה, הבה נדבר על מהי משמעותה של העבודה על עצמך בחיבור ובהקשר לרגשות שליליים.
העבודה אומרת " יש לך את הזכות לא להיות נגטיבי " הבחן כי העבודה לא אומרת: " אין לך כל זכות לא להיות נגטיבי ".
ואחד מהסימנים על-פיהם הנך יכול להבדיל ולהבחין בין לימודים אמתיים לשקריים הינה כי לימודים שקריים מתעקשים
על או עושים כלל וחוק כי אתה תעשה משהו אשר אינך יכול לעשות.
וזהו הינו סימן ללימוד שקרי. לדוגמא לגרום לך להבטיח משהו או להישבע בזה, או לקחת שבועה של דממה וכן הלאה.
אדם רגיל לא יכול לשמור הבטחה תחת כל התנאים והנסיבות, כי הוא לא אדם אחד אלא אבל הרבה אנשים.
אדם אחד – 'אני' אחד בתוכו עשוי להבטיח או אפילו לכבול את עצמו על-ידי שבועה .
אבל, 'אניים' אחרים בתוכו לא ידעו שום דבר לגביי זה, להניח כי האדם יכול להבטיח
זה להניח כי האדם כבר אחד – א ח ד ו ת , וזהו הינו האדם אשר יש לו רק אחד אמתי,
'אני' אמתי קבוע ופרמננטי אשר מושל בו ובכך רק רצון אחד.
אבל לאדם יש הרבה 'אניים' ובאותו המספר רצונות שונים. נניח כי העבודה עשתה חוק וכלל להשפעה כזאת :
"אתה חייב אף פעם לא להיות נגטיבי, אתה חייב להישבע אף פעם לא להיות נגטיבי, ואם אתה שובר את ההבטחה הזאת
אז אתה חייב לעזוב את העבודה". באם העבודה הייתה אומרת זאת אז המשמעות של זה תהיה כי העבודה
לקחה זאת כמובן מאליו כי האדם הוא כפי שהוא אינו יכול לעשות – הוא לא יכול לעשות,
וכי זהו הינו אחד מהדברים אשר הנך צריך להפוך להיות ער להם דרך התבוננות עצמית.
כי באם אתה עדיין מדמיין כי אתה יכול לעשות ובאם אתה עדיין חושב כי אתה יכול לזכור ולשמור את מטרתך,
אז אתה לא תעשה כל מקום בשביל העבודה בתוך עצמך, והעבודה לא תהיה יכולה לעזור לך.
אתה לא תחוש ותרגיש את חוסר האונים הפנימי שלך.
כי באם אתה תחוש ותרגיש את חוסר האונים הפנימי שלך בדרך נכונה
אז אתה אמנם תרגיש ותחוש את הצורך של העבודה שתעזור לך. כיצד אז העבודה יכולה לעזור לך ?
היא יכולה לעזור לך רק באם אתה מתחיל לציית לה. לחוש את הצורך של העבודה זה לחוש כי אתה צריך משהו
אשר ידריך אותך, באם אתה הולך לתת למשהו להדריך אותך אתה חייב לציית לו.
אתה חייב לנסות לציית לעבודה. כמובן באם אתה לא מבין שום דבר, אז אתה לא יכול לציית לעבודה,
אז אתה חייב לחשוב מהו הינו זה אשר העבודה מלמדת, ולהביא את זה בבהירות לתוך שכלך ותודעתך.
אתה צריך לחשוב, אתה עצמך במחשבות הכי פרטיות ואמתיות שלך, מה העבודה הזאת אומרת לך כל הזמן,
ובאם אתה היית חושב בדרך הפרטית האינטימית והעמוקה יותר הזאת,
אתה היית רואה כי העבודה אומרת לך יותר לגביי " מה לא לעשות " מאשר לגביי " מה לעשות " .
עכשיו, אנשים שואלים לעיתים קרובות : " מה אני אעשה, או מה אני צריך לעשות ? "
ובצד הזה העבודה אומרת רק 2 שני דברים ברורים ומוגדרים: "זכור את עצמך" וגם "תתבונן ותבחין בעצמך"
וזה מה שאתה חייב לנסות לעשות.
אבל, מצד שני, העבודה אומרת הרבה דברים לגביי מה שאתה חייב לא לעשות, והיא אומרת לדוגמא
כי אתה חייב לנסות להיאבק נגד להיות מזוהה, לנסות להיאבק עם מכאניות, עם דיבור מכאני ושגוי,
עם כל סוג של שקילה פנימית ועם כל סוג של הצדקה עצמית ועם כל התמונות השונות של עצמך,
עם הצורות המיוחדות שלך של דמיון, עם סלידה מכאנית, עם כל המגוון של

עמוד 161
עם כל המגוון של רחמים עצמיים והערכה עצמית, עם הקנאה שלך, עם השנאות שלך, עם הגאווה שלך,
השקריות הפנימית שלך, עם השקר שלך – הלשקר שלך, עם היהירות העצמית שלך, עם הגישות שלך והדעות הקדומות
וכך הלאה. וזה מדבר במפורש על להיאבק עם הרגשות הנגטיביים שלך, ואשר נלקחים כשלם.
לפעמים אתה פוגש אדם בעבודה אשר הינו מאד להוט ונלהב ומשתוקק לדעת בדיוק " מה לעשות ",
זה במיוחד אנשים אשר יש להם רק תשומת לב חיצונית וללא תשומת לב פנימית אשר שואלים זאת,
כפי שהנכם יודעים העבודה מתחילה עם תשומת לב פנימית.
התבוננות עצמית הינה תשומת לב פנימית.
האדם חייב להתחיל לראות בעצמו איך הוא ומה קורה בתוכו – לדוגמא,
הוא חייב להתחיל לראות דרך תשומת לב פנימית את הרגשות הנגטיביים שלו עצמו במקום לראות רק אנשים אחרים
עם תשומת ליבו החיצונית, הוא חייב לראות מהי המשמעות של להזדהות עם הרגשות השליליים או הנגטיביים שלו,
ומה זה אומר לא להזדהות איתם, בפעם בה הוא רואה זאת יש לו מפתח לעבודה על הצד הפרקטי בידיו.
השלבים הראשונים של העבודה נקראים לפעמים " לנקות את המכונה ",
האדם אשר אומר בקביעות " מה אני צריך לעשות ", אחרי שהוא שומע את הלימודים הפרקטיים
של העבודה שוב ושוב עוד פעם, הוא כמו אדם אחר אשר יש לו גן מלא עשבים והוא אומר בנלהבות
" מה אני אשתול בזה ? ומה אני צריך לגדל בזה ? " הוא חייב קודם כל לנקות את הגן.
אז העבודה מניחה דגש גדול על מה לא לעשות- וזהו מה חייבים לעצור אותו ומה שכבר לא צריך יותר להתמכר לו
ומה שכבר לא צריך יותר לספק אותו, ומה שצריך למנוע, מה לא להזינו יותר,
ואת מה חייבים לנקות הצידה הרחק מן המכונה האנושית.
כי לאף אחד מאיתנו אין מכונות נחמדות וחדשות כאשר אנחנו נכנסים לעבודה אלא מכונות מלוכלכות וחלודות
ואשר צריכות אמנם ניקיון יומיומי ולאורך החיים כדי להתחיל עם זה.
ואחת מן הצורות הגדולות ביותר של לכלוך הינה רגשות נגטיביים והתמכרות הרגלית בתוכם.
הטינופת הגדולה ביותר באדם הינה רגשות נגטיביים.
אדם אשר הוא נגטיבי באופן הרגלי הינו אדם מטונף באופן של העבודה, האדם אשר תמיד חושב דברים לא נעימים לגביי אחרים ואומר דברים לא נעימים ולא אוהב את כולם ונהיה קנאי ומקנא ותמיד יש לו התמרמרויות והתלוננויות או איזה שהיא צורה של רחמים עצמיים, ותמיד הוא חש כאילו הוא או היא לא נוהגים בהם כראוי וכך הלאה.
לאדם כגון זה יש שכל או תודעה מזוהמת באופן הכי פרקטי והכי אמתי, כי כל הדברים האלו הינם צורות של רגשות נגטיביים וכול הרגשות הנגטיביים הם הינם לכלוך. עכשיו, העבודה אומרת כי יש לך את הזכות לא להיות נגטיבי,
כפי שזה הצביעו עליו זה לא  אומר כי אין לך כל זכות לא להיות נגטיבי,
באם אתה תחשוב על ההבדל אתה תראה כמה הוא הינו גדול.
לחוש כי יש לך זכות לא להיות נגטיבי, אומר כי אתה היטב בדרכך לעבודה פנימית אמתית על עצמך,
בהתייחס למצבים נגטיביים, להיות יכול לחוש זאת זה מושך למטה כוח ועוצמה כדי לעזור לך.
אתה עומד זקוף כפי שזה הוא הינו בתוך עצמך בין כל הבלגן של הנגטיביות שלך, ואתה חש ומרגיש ויודע כי זה לא הכרחי לשכב מטה בתוך כל הבלגן הזה של הנגטיביות שלך, להגיד את המשפט הזה בדרך הנכונה לעצמך. לחוש את המשמעות של המילים " יש לי זכות לא להיות נגטיבי " הינו ממש בצורה אקטואלית צורה של זכירה עצמית, של לחוש עקבות של אני אמתי, אשר מרים אותך למעלה מעל לרמה של ה 'אניים' הנגטיביים שלך, ואשר אומרים לך כל הזמן ללא הפסקה כי
" יש לך את הזכות להיות נגטיבי " .
                                                                            *                 *                   *

עמוד 162
                                                                      חלק - 2 
אתם כולכם שמעתם על רמות, אבל חלק עשויים שלא להבין מה משמעותן של רמות גבוהות יותר באופן פרקטי.
מהי הינה רמה נמוכה יותר ומהי רמה גבוהה יותר בתוך עצמך ?
העבודה הינה כדי לגרום לנו שנחיה ברמה גבוהה יותר של עצמנו.
לדוגמא, נניח כי אתה מתחיל בשקילה פנימית. אתה מתחיל לעשות חשבונות ומחשבן ורושם ומצליח להבין מה אחרים חייבים לך, וחושב כי הם מטפלים בך ומתייחסים אליך בצורה רעה, ודואג לגביי מה אחרים חושבים עלייך וכך הלאה,
זוהי הינה פעילות של רמה נמוכה יותר של עצמך, באם אתה הולך להסתפק ולרצות (מלשון 'ריצוי' ) ולהתמכר כל הזמן לשקילות פנימיות. עכשיו נניח כי אתה מתחיל לא לאהוב את הטעם הפנימי של שקילה.
אז כאשר שקילה פנימית מתחילה בך ואתה מבחין בזה אז אתה תחוש לא בנוח. למה ?
בגלל שאתה כבר התחלת לחוש קודם איך זה או איך היא רמה גבוהה יותר. אתה חש שלא בנוח מהסיבה של הניגוד – הקונטרס, אתה כבר ראית משהו טוב יותר, אתה עכשיו במיקום של לעשות בחירה פנימית, או שוב באם אתה במצב נגטיבי, האם אתה ברמה גבוהה יותר או נמוכה יותר של עצמך ? אתה ברמה נמוכה יותר ואתה לא תהיה יכול לטעום איך היא
וכמו מהי רמה גבוהה יותר כל עוד אתה מתמכר ללא הגבלה למצבים הנגטיביים שלך.
זוהי תמיד שאלה של בחירה פנימית והחלטה פנימית.
באם אתה מתחיל להיות מעוניין ומתעניין במצבים הטובים יותר שלך ואתה לומד מה מקלקל אותם,
אתה תתחיל לעבוד על עצמך בצורה פרקטית. מצבים טובים יותר שייכים לרמות גבוהות יותר של עצמך.
הם הינם בתוכך כרמות שונות ואתה יכול להיות במרתף או גבוה יותר למעלה,
אבל אתה צריך לראות את כל זה בעצמך ולהגיע לדעת היכן אתה בתוך עצמך.
שאל את עצמך : " היכן אני ? "
עם אלו מחשבות ורגשות אתה הולך , עם אלו מצבי רוח, עם אלו 'אניים' ?
האחד צריך ללמוד לא רק עם מי לחיות בתוך עצמך אלא איפה והיכן לחיות בתוך עצמך.

                                                                 *                   *                     *
הערה אחת נוספת – בלהתעסק עם מצב נגטיבי הסתכל על האני בתוכך ולא על האדם אשר איתו אתה נגטיבי,
הגורם האמתי של המצב הנגטיבי הוא הינו ש,ה-'אני' אשר מדבר אליך ובתוך ואשר אליו אתה מקשיב,
אם אתה נותן ל'אני' הזה להמשיך לדבר הלאה ותקשיב לו, אתה תהפוך להיות יותר ויותר נגטיבי.
האובייקט והמטרה היחידים שלו זה לעשות אותך נגטיבי ולספוג כמה שיותר מהכוח והעוצמה שלך אשר הוא יכול.
לכול 'אני' נגטיבי ישנה רק תכלית אחת- להחזיק בך ולפוס עליך חזקה ולהיות מוזן ממך ולחזק את עצמו על חשבונך.
הגורם האמתי של מצבים נגטיביים הינו בתוך עצמך – עם 'אניים' נגטיביים אשר חיים רק כדי לשכנע אותך בחצי האמיתות שלהם ושקריהם ולשלוט עליך ולקלקל את חייך.
כל ה 'אניים' הנגטיביים רק רוצים להרוס אותך ולקלקל את חייך. וזה הינו תרגיל מאוד טוב לתרגל אותו.

עמוד 163

                                                       " בירדליפ " 25 לחודש אוגוסט 1942
                                                    הערה מקדימה לפרק על טוב ואמת
כל הלימודים האזוטריים מתייחסים לאדם כהינו בין 2 שתי רמות, לפעמים הן נקראות "שמיים וארץ"
כל הלימודים האזוטריים אומרים גם כן כי באם האדם על כדור הארץ נחתך מכול ההשפעות אשר מגיעות ובאות
מהרמות הגבוהות יותר אז המין האנושי יסתיים ויפרוש. בדיוק כפי שהטבע הפיזי ואשר אנחנו מביטים בו בעולמות הנראים החיצוניים ותלוי בחייו בהשפעה של השמש, אז האדם בתוך עולמו הפנימי, תלוי בהשפעות מרמה גבוהה יותר,
אם השפעות אלו לא מתקבלות על-ידי אף אחד בכדור הארץ, האדם נחתך ופורש.
אחת מהבעיות לפיכך באזוטריות היא כיצד לשמור בחיים את המגע או את החיבור הזה,
בזמנים שונים בהיסטוריה ניסו דרכים שונות, אבל לכולן היה את המבט לכיוון אותה המטרה,
לדוגמא סוגים שונים של בתי ספר או כנסיות היו קיימים, ואשר במשך איזה שהוא זמן תחזקו את החיבור הזה,
אבל במוקדם או במאוחר כל בית ספר או כל כנסייה מסוימים או מיקוד אשר נוצר לקבלה ולהעברה של השפעות גבוהות יותר אלו נפסקו ומתו. אבל, פוקוס של מוקד חדש תמיד מופיע. המוות של כנסייה באם נשתמש במושג הזה,
הינו נקרא לפעמים שיטפון או מבול בשפת המשלים, הכנסייה החדשה היא הינה התיבה אשר שורדת את זה
ומכילה את התצוגות של כל הצורות של הידע והטוב הנחוץ וההכרחי בשביל התחלה חדשה.
היו הרבה שלבים של האדם, בהתייחס לקשר ולמגע שלו עם השפעות מהרמה הגבוהה יותר ומנקודת העמדה האזוטרית האדם קיבל דגנרציה מבחינה פסיכולוגית בהתייחס לזה.
אם לדבר בשפה של העבודה אז האדם כבר לא חי יותר במצב השלישי של מודעות, והוא כבר לא עוד זוכר את עצמו יותר, וככה הוא מחוץ למגע או ללא מגע עם המרכזים הגבוהים יותר אשר בו וההשפעה שלהם עליו.
בברית הישנה – תנ"ך, נעשים הרבה סימוכין לצורות שונות של לימוד ב"כנסיות" בזמנים העתיקים,
לדוגמא הרבה מהטבלאות הארוכות של הסימוכין אשר ההוא וההוא ילדו את ההוא וההוא וחיו במשך ככה הרבה כמה מאות שנה הינם רישומים של " בתי ספר " שונים או ענפים של "כנסיות".
ושוב היה בית ספר או הייתה כנסייה אשר נקראה " נוח ". ואחרת נוספת הייתה קיימת במסופוטמיה
ונקראה כאשר הייתה בדעיכה בבל או בבילון. הכנסייה היהודית החלה הרבה יותר מאוחר,
בעובדה הברית הישנה הינה רישום סודי של ההיסטוריה של האזוטריות.
אחת מהבעיות של האזוטריות הינה איך וכיצד להעלות את רמת ההוויה של האדם בנפרד מרמות הידע שלו – וזהו להעלות אותו בצד של הטוב. מכיוון ש טוב וטובות הינם של ההוויה וידע הינו של השכל והתודעה. האדם כבר לא יכול יותר לראות טוב ישירות או שילמדו אותו ישירות מהטוב,
השכל והתודעה שלו חייבים להשתנות קודם כל, אז חייבים ללמד אותו ידע של האמת לגביי הרמות הגבוהות יותר של ההוויה קודם כל. אבל המטרה של הידע זה להעלות את רמת ההוויה של האדם.

(בספטמבר 1942 ניקול כתב את כתוביו על כתבי הקודש).

עמוד 164
                                                           " בירדליפ " 6 לחודש אוקטובר  1942
                                                       הערה נוספת על ידע ועל הוויה  -  1
אנחנו נתחיל את הדיבור שלנו הערב עם מחשבות נוספות לגביי 2 שני הדברים באדם אשר נקראים בעבודה הצד של הידע והצד של ההוויה. מאז שהבחנתי כי שני 2 הצדדים האלו של העבודה לא חשבו עליהם מספיק,
אני אשאל אתכם את השאלה הזאת : נניח או נגיד כי יש לך אדם מאוד פרימיטיבי ומאוד לא מפותח – בתת התפתחות
באופן הרגיל, ומאוד מלא בדעות קדומות והבה נגיד יותר כמו חיה מאשר בן-אדם.
ונניח כי המשימה שלך היא הינה להעלות את האדם הזה למצב יותר טוב. אז כיצד אתה הולך להתחיל לעשות את זה ?
עכשיו, אם אתה תחשוב סביב הנושא או דרך הנושא אתה תפוש ותבין כי יש לך 2 שתי משימות אשר מתעמתות איתך – ובעובדה אתה תתחיל להכיר בכך או לתפוש ולהבין למה העבודה אומרת כי לאדם יש שני 2 צדדים של ידע ושל הוויה.
אתה תתחיל להבין כי מה שהעבודה אומרת לגביי שני 2 הצדדים של האדם אשר חייבים לפתח אותם זהו הינו ממש אמתי.
עכשיו האדם הזה ואשר אתה איתו צריך להתעסק הוא איננו יודע כלום – לא יודע שום דבר.
והאדם הזה גם כן משקר וגונב ומתנהג לא בכנות וכך הלאה, אז עם איזה צד אתה הולך להתחיל ?
אתם חייבים לחשוב בעצמכם היכן או איפה אתם תתחילו, האם תתחילו על-ידי שתלמדו אותו איזה שהוא ידע
או על-ידי זה שתפעל על ההוויה שלו נגיד עם מקל גדול ?
האם עכשיו אתה מבין ותופש יותר בבירור כי 2 שני הצדדים האלו, המצב של הידע שלו והמצב של ההוויה שלו,
מייצגים את האדם באופן פסיכולוגי –  ואם אנחנו בעצמנו רוצים לגדול זה אפשרי רק לאורך שני 2 הקווים האלו ?
                                                                           *             *             *

                                                                                         2
עכשיו הבה נדבר על רמות של הוויה. מה הם הינם הסימנים של רמות של הוויה באדם באופן של העבודה ?
כיצד אנחנו יכולים להבין מהי הינה משמעותו של זה שכול אדם הינו ברמת הוויה גבוהה יותר או נמוכה יותר ?
אנחנו כולנו יכולים להבין לפחות באיזה שהיא מידה, מהו הינו האדם ברמה גבוהה יותר של ידע,
כי את זה אנחנו יכולים להבין ביחסיות של ידע.
אנחנו יכולים לתפוש ולהבין כי האדם יודע יותר או יודע פחות על איזה שהוא נושא מאשר אנחנו.
אני אומר כאן בכוונה כי אנחנו יכולים להבין את זה במידה מסוימת. ועל-ידי זה אני מתכוון
כי אנחנו לא מדברים על האיכות של הידע, אלא אל בפשטות על כל הידע.
היום, בשיטה של מבחנים, האדם נבחן על דרגות ורמות הידע שלו, באם מדעי או מסחרי, מתמטי קלאסי וכן הלאה.
אנחנו כולנו מוכנים להודות כי הידע של אדם זה או אחר, נגיד של אסטרונומיה או פיננסיים או השפה הצרפתית
או מכוניות או ספרות וכן הלאה, עשוי להיות ברמה גבוהה יותר מאשר אנחנו בעצמנו,
וזה " סטנדרט הידע הזה ", ואשר מאושרר על-ידי בחינות, הוא היום הסטנדרט העיקרי בתרגול אשר אנשים נשפטים על-ידו.

עמוד 165
אבל בעבודה המקרה הינו שונה, אנשים בעבודה אינם מוערכים רק מהצד של הידע,
אלא אבל גם מהצד של ההוויה, בעבודה השאלה היא לא רק מה האדם יודע אלא מה האדם הינו,
מה שהאדם יודע שייך לצד של הידע שלו. מה שהאדם הינו שייך לצד של ההוויה שלו.
וממש כפי שידע הוא הינו יחסי אז ככה גם ההוויה, וזהו כי ההוויה של אדם אחד עשויה להיות ביחסיות ברמה גבוהה יותר מאשר האחר, וביחס לכך כפי שאתם יודעים העבודה אומרת כי האדם חייב להיות ברמת הוויה אשר נקראת בעל בית טוב לפני שהוא ממש מתייחסים אליו כזה אשר הינו בעבודה. לכן לפיכך בצד של ההוויה אנחנו מתחילים עם אדם אשר הינו ברמה הנקראת בעל בית טוב. והבחן במילה   ט ו ב  כי ההוויה עוסקת עם  ט ו ב ו ת.
אתה לא יכול להסב את המילה הזאת לידע, ידע הינו או ידע נכון או ידע שגוי, ידע שקרי או ידע אמתי.
אתה יכול ללמוד את האמת לגביי כיצד לעשות מכונית, זהו הינו ידע אשר הינו אמתי.
אבל אתה יכול גם כן שיהיה לך ידע שקרי או שגוי. אז ככה שהמושגים של אמת ושקריות שייכים לצד של הידע.
אבל, במקרה של ההוויה מילים אלו אי אפשר להשתמש בהן ממש באותה הדרך. האדם הינו בעל בית טוב או בעל בית רע, אדם טוב או אדם רע, הינם מושגים ממש מובדלים ומובחנים מנכון או לא נכון כפי שמיושם בידע.
או ידע אשר הינו אמתי וידע אשר הוא שקרי. האדם יכול להיות ממש באופן רגיל אדם טוב, ושיהיה לו ממש ידע שגוי,
נגיד על כיצד לעשות מכונית, מצד שני הוא עשוי להיות באופן רגיל אדם רע ואפילו פושע, ושיהיה לו ידע מאד טוב כיצד לעשות מכוניות, ובמילים אחרות, זה לא הידע לבדו אשר מאפיין  ומגדיר את האדם בעבודה,
הוא מוגדר במושגים של ההוויה שלו גם כן.
ובעובדה כנקודת התחלה בעבודה הוא נלקח קודם כל במושגים של ההוויה שלו.
וזהו הינו כי הוא לא נלקח במושגים של רמת הידע שלו בנקודת ההתחלה אלא אבל במושגים של רמת ההוויה שלו.
ומשמעותו של זה הינה לא כי הידע של האדם הינו חסר ערך בעבודה. בדרך הרביעית ואשר אותה אנחנו למדים, הידע של האדם יכול להיות מוכח בהיותו מאוד מועיל. אבל מה שנלקח קודם בחשבון הינה רמת ההוויה שלו – סוג האדם אשר הוא הינו, הוא חייב להיות, או להיות ליד, הרמה של בעל בית טוב, אבל אם הוא לא, זה לא משנה מה הוא יודע,
הוא הינו חסר תועלת לעבודה, אבל מאחר וכבר דיברנו קודם פעמים רבות לגביי מהי המשמעות של בעל בית טוב,
הערב אנחנו הולכים לדבר על רמות של הוויה והמי המשמעות שלהם.
ואני אתחיל עם אמרת עבודה זאת : " האדם אשר שומע לראשונה על העבודה הזאת ומבין אותה ויכול רק להבין אותה
ברמת ההוויה שלו ". עבודה זאת מגיעה ובאה לתוכך כידע, אבל ידע והבנה הם הינם שני  2 דברים שונים.
אתה עשוי לדעת הרבה ולא להבין שום דבר ממה שאתה יודע.
עכשיו, עבודה זאת מגיעה ובה לתוכך כידע חדש, והיא תהיה מובנת בדיוק על-פי רמת ההוויה שלך.
וזה יהיה תלוי באם יש לך מרכז מגנטי או לא. זהו הינו הסימן הרשום השני של הוויה בעבודה.
הבה עכשיו נלך לאט ונסכם, במטרה כי הלימוד לגביי הוויה אפשרי יהיה לתפוש אותו, קודם כל בהתייחס להוויה,
האדם חייב להיות ברמה הממוצעת של בעל בית טוב, והוא חייב להיות אדם ישר ואחראי,
הוא חייב לא להיות "קבצן ומשוגע" ואשר על המשמעויות של המונחים הטכניים האלו אנו דיברנו מספיק במקום אחר.

עמוד 166
הסימן השני של הוויה בהתחלה הינו כי ברשותך מרכז מגנטי, ובשפה רגילה זה אומר כי משמעותו שהמועמד בשביל הלימוד חייב להיות אדם אשר תהה וחשב לגביי החיים ותהה לגביי המשמעות של עצמו בכדור הארץ והיו לו הרבה מחשבות פרטיות משל עצמו, ואשר הובילו אותו לחוש במעומעם כי חייב להיות משהו אחר, איזה שהיא תחושה של היגיון ומשמעות אחרת מאשר הדברים אשר לימדו אותו, איזה שהיא משמעות אחרת ממה שלימדו אותו כפי שזה בבית הספר,
בלהניח את הנושא והעניין בגולמיות ומבלי להשתמש בשפה טכנית, הוא חייב להיות אדם אשר לא מסופק על-ידי מעמד, כסף ורכושנות והצלחה וכן הלאה.
ואשר תפש מבט או מראה של משהו מאחורי העולם של החושים, מאחורי עולם התופעות וההופעות.
או אם להניח זאת יותר בצורה טכנית, אדם עם מרכז מגנטי בתוך הווייתו הוא אדם אשר היו לו רגעים היכן שהוא חש כי החיים הם בלתי ניתנים לפרשם ובלתי ניתנים להבינם בפשטות במושגים של עצמם.
לפעמים בכפר, ביערות ובשדות אנו רואים משהו אשר גרם לנו לחוש כי אנו הרחק לא רק מעצמנו
אלא אבל גם מכול משמעות אמתית.
או כי זה עשוי היה להיות שאלו הן מילים מסוימות אשר הוקראו בספרי הקודש וגרמו לנו לעצור את נשימתנו, או המראה הפתאומי של מישהו אשר העיר איזו שהיא תחושה מוזרה כי שכחנו משהו אשר היינו אמורים לזכור תמיד.
או כי נגענו במחשבה כלשהי באיזה שהוא ספר ואשר נראתה מלאה ממשמעות אשר לא יכולנו להשיגה
ועדיין זיהינו אותנו בזה.
עכשיו, כאשר האדם הינו משוכנע במחשבות הכי נחבאות והכי פנימיות שלו – המחשבות אשר הוא לא יכול לשים בקלות במילים – כי חייב להיות משהו אחר מאחורי החיים ועדיין באותו הזמן הוא ממלא את משימתו בחיים ועושה את העבודה שלו - הג'וב שלו והופך למה שהוא חייב להפוך – חייל מלח, רופא, כומר עורך דין, וכן הלאה – הוא שניהם – בעל בית טוב ואדם אשר יש לו עקבות של מרכז מגנטי, אבל – בלשים את זה הכי ברוטאלי שאפשר – באם האדם לא מאמין בשום דבר
מלבד בלהסתדר בחיים ורואה את החיים כמילוי וכסיפוק של כל צרכיו ולא אכפת לו משום דבר אחר,
אז אין לו כל מרכז מגנטי, הוא עשוי להיות בעל בית טוב אבל לא ממש באופן של העבודה, כי באופן המלא של העבודה הבעל בית טוב הינו אדם אשר מילא את חובותיו בחיים בדרך אחראית אבל הוא כבר לא יותר מאמין בחיים.
הוא כבר לא מאמין יותר כי החיים מובילים לאיזה שהוא מקום אלא אבל מאמין כי תחת הנסיבות הוא חייב לעשות את חובותיו. עכשיו כאשר כבר לא מאמינים בחיים כבעלי יכולת למלא ולספק את כל מה שאנחנו מחפשים זהו הינו דבר אחד : ולהאמין כי ישנו משהו אחר כי אנחנו חייבים לחפשו הינו דבר אחר, כי הדבר האחרון הזה משמעותו
כי לאדם יש מרכז מגנטי – משהו בתוכו אשר מצביע לכיוון מסוים ואשר לא מציית לחוקים הרגילים של המצפון.
הבה שוב נסכם את הלימוד לגביי ההוויה. ראשית האדם חייב להיות בחיים ולהתעסק עם החיים ולהגיע בחיים לאיזה שהוא מעמד מתאים ולידע של החיים ובכך להיות בעל בית טוב, המסוגל להתמודד עם הקשיים הרגילים והבעיות של הקיום האנושי – וזהו הינו כי העבודה היא לא בשביל האנשים המחפשים לברוח מן העול הנורמאלי של החיים.
זוהי בשביל אנשים נורמאליים בעלי יושרה ומתחיל מהרמה הזאת של הוויה וזה מאוד חשוב כי כולם יבינו את זה.

עמוד 167
שנית ההוויה של האדם חייבת שיהיו בה איזה שהם עקבות של מרכז מגנטי בתוכה,
ומשמעותו של זה כי בלימודי העבודה של מהי המשמעות של הוויה, האדם אשר אין לו כל מרכז מגנטי,
מי שהוא לא יהיה ומה שהוא לא יהיה בחיים הינו ברמת הוויה נמוכה יותר מאדם אשר יש לו מרכז מגנטי.
כאן אתם כולכם תיראו כי הלימוד של העבודה לגביי הוויה שוברים אותו ובורחים ומתנתקים לחלוטין מאיזה שהיא תפישה רגילה של הוויה, האדם אשר הינו ברמה הכללית של הוויה אשר נקרא בעל בית טוב ויש לו מרכז מגנטי הינו ברמת הוויה גבוהה יותר מאשר האדם אשר הינו באופן רחב ובפשטות הינו בעל בית טוב, ובנוסף, אדם אשר יש לו מרכז מגנטי אבל הוא לא ברמה הכללית של בעל בית טוב אבל שייך לקטגוריה הנקראת "יחפן או קבצן או משוגע" הינו ברמת הוויה נמוכה יותר מאשר בעל בית טוב אשר אין לו מרכז מגנטי.
בפעם נוספת אני מדגיש עד כמה זה חשוב להבין את הלימוד הראשון הזה של העבודה לגביי הוויה.
הרבה דברים יכולים להיות מוספים כאן בקשר לזה, אבל אנחנו עכשיו נמשיך להתייחס ולשקול מה העבודה הזאת אומרת לגביי הסימנים של ההוויה בהתפתחות שלנו.
עכשיו, הדבר הטכני הבא אשר נאמר בהתייחס לרמה או לאיכות של ההוויה של האדם, בנפרד מכך שברשותו מרכז מגנטי, זהו הינו כי הוא מאופיין על-ידי העובדה כי זה הינו  מ ו כ פ ל  או  ר י ב ו י
וזה בדיוק באמצעים של הריבוי או המוכפלות של ההוויה של האדם שאפשר להשתמש בהתפתחות של זה.
כי לאדם יש הרבה 'אניים' שונים בתוכו, והאפיון הזה הוא הינו האופי של ההוויה שלו, את ההוויה הגבוהה ביותר אשר האדם יכול להשיג זה כאשר רק 'אני' אחד פרמננטי מושל בתוכו,
וזהו כי כל ההתפתחות של ההוויה מונחת בכיוון של הגדלת האיחוד או האיחוד אשר גדל ומושג לבסוף
על-ידי  א ח ד ו ת  של ההוויה במקום ריבוי של הוויה.
הכוליות של האדם אמורה ליצור אדם אחד, אבל כפי שאנחנו הננו אנחנו לא אחד אלא  ה ר ב ה.
האדם עושה הרכבה דומה ואשר עכשיו אדם אחד ואז אדם אחר קם ומדבר, ואין כל הסכמה בין  האנשים השונים האלו. האדם הינו כמו בית מלא משרתים אשר מתווכחים ורבים ומשתמשים בטלפון הבודד וכולם מדברים בשמו של האדון,
האדם הינו בית בחוסר סדר, האדם הינו לגיון.
ועדיין מעליו, ברמה הגבוהה יותר של עצמו ישנו 'אני' אמתי, אשר לפעמים הוא חש את הקיום שלו,
במיוחד בתנאים של סכנה גדולה או עייפות ותשישות גדולה, ה-'אני' הפרמננטי האחד הזה הינו ההוויה הגבוהה ביותר
של האדם ולכול אדם יש את זה בתוכו.
אז כל ההתפתחות של ההוויה באופן של העבודה הינה מוגדרת על-ידי הגישה לאני האמתי הזה ואשר מאחד את כול אשר בתוכו. אז כל ההתפתחות של ההוויה באופן של העבודה הינה מוגדרת על-ידי הגישה לאני האמתי הזה ואשר מאחד
את כול אשר בתוכו ואשר הינו נחבא בכול אחד ונמצא בכולם. בעומקים של עצמו ומאחורי כל הדברים המעייפים והמעיקים והמשעממים אשר הוא אומר ועושה עם הצד השני שלו ואשר רק מתחיל להפוך להיות נתפש ומובן דרך התבוננות עצמית.
עכשיו, אנשים בעבודה אשר מתחילים לחוש את זה יש להם כבר יותר אחדות של הוויה.
למה זה ככה ?
זה בגלל שהם עוקבים אחרי משהו אשר מאחד אותם, באם מספר אנשים חושבים ומתרגלים את אותו הדבר הם יותר באיחוד ולא רק זה אלא הם גם יותר באיחוד בתוך עצמם.
רק לימוד אשר יש לו את האיכות של העבודה יכול לעשות אפקט או להשפיע איזה שהוא סוג של איחוד,
אם בתוך עצמך או בקשר עם אחרים.
אם אתם רואים את האמת של לימוד כזה או אחר של העבודה, אז אתם תובאו פנימה בצורה פנימית לתוכו
לבפנים  ל ה ת ח ל ה  ש ל  א ח ד ו ת  ב ת ו ך  ע צ מ כ ם.

168
כי עבודה זאת מובילה לאחדות ואיחוד עם האני האמתי והיא הינה מעוצבת לכך ואתה תתחיל לראות בשביל עצמך מהו זה אשר אתה לא יכול להמשיך וללכת איתו – כלומר מצבים נגטיביים – כי אני אמתי אף פעם לא ייגש אליך
אם אתה לא נבחן בהתייחסות ובהתייחסך לכול הרגשות העצמיים.
לפיכך יש לנו הגדרה ברורה של מהי משמעותה של רמת ההוויה הגבוהה יותר.
רמת הוויה גבוהה יותר משמעותה הינה גישה לאחדות או לאיחוד של ההוויה.
אם לא היה שום דבר מעלינו, שום מטרה אשר אפשר וניתן להשיגה אז לא תהיה כל התפתחות של הוויה הניתנת להגדרה, אבל ישנה מטרה.
וכדי להשיג את המטרה הזאת זה הכרחי לעקוב אחר כיוונים והכוונות והוראות כיוון ברורות – וזהו הינו לימוד
ואיך להשיג ולהגיע לזה.
העבודה בכול אספקט ופרט שלה הינה לגביי להשיג ולהגיע למטרה הזאת,
שום רמה גבוהה של עבודה איננה אפשרית מלבד זאת הנרכשת בחיים, מלבד דרך כוח נוסף הפועל על האחד,
איחוד ואחדות של הוויה לא ניתן להשגה דרך ההשפעות של החיים, זה רק ניתן להשגה דרך ההשפעות הבאות ומגיעות מאלו אשר השיגו את ההתפתחות הנעלה הזאת של  ה ו ו י ה .
זהו  י ד ע   מ י ו ח ד   ו ה  כ ר ח י  ואשר  ח י י ב י ם  ל י י ש מ ו   ל ה ו ו י ה .
עכשיו, אם אתה משקף על הלימוד הזה ורואה לגביי המערכת מה זה בעצמך,
אתה תראה כי שניהם בצד הפסיכולוגי ובצד הקוסמולוגי זה הכול לגביי להעלות את רמת ההוויה לאחדות.
כל הדיאגרמות הקוסמולוגיות מובילות לאחדות. וזה בלתי אפשרי בשיחה הזאת להיכנס לתוך כל מה שנאמר לגביי זה,
אתם יודעים כי אחד המעצורים והנכויות הגדולים בהתפתחות של ההוויה מונח בבלמי הזעזועים ואשר מונעים ועוצרים אותנו מלראות את הניגודים וההתנגדויות והסתירות הפנימיות, ורק על-ידי התבוננות ארוכה ותשוקה כנה להיות שונה זה יכול לגרום לך לראות סתירות פנימיות. האם הנך מניח כי האדם אשר מלא בלמי זעזועים, ובכך מלא בסתירות פנימיות יכול להשיג ולהגיע לאיזה מצב באחדות של ההוויה ? האם אתה מניח כי האדם אשר אין לו כל בוננות ותובנה לתוך עצמו יכול להשיג איזה שהוא מצב נוסף של אחדות בהוויה שלו ?
הפעולה ההמשכית של העבודה דרך להבחין בעצמך מתחילה לשבור הרבה סתירות בהוויה של האחד,
ולעשות ולגרום להרבה הבעות שגויות של הוויה שיהיו פחות ופחות שגויות.
לדוגמא, סימן אחד של ההוויה הינו היכולת לשאת את המניפסטציות הלא נעימות של האחרים.
למה זה הינו סימן של הוויה גדולה יותר ?
התשובה הינה כי אתה לא יכול לעשות כך אלא אם כן אתה ראית בתוך עצמך את מה שאתה לא אוהב באחרים.
סימן נוסף של הוויה גדולה יותר הינו להיות יכול לזכור ולשמור את מטרתך.
מה זה הינו סימן של הוויה גדולה יותר ?
זה אומר כי אתה יותר ב 'אניים' המודעים שלך אשר נעים כלפיי האני האמתי אשר הינו בתוכך.
ובאם אתה עדיין לא למדת לא לבטוח בכך או לא להזדהות עם אניים אשר אתה כבר יודע שהם תמיד יוליכו אותך שולל, כיצד אתה יכול לצפות לחוש יותר כוח או עוצמה של הוויה בתוך עצמך ?
אתה מאפשר להוויה שלך שייקחו עליה שליטה אניים הכי גרועים בתוכך.
אתה עוד לא התחלת לעשות סלקציה ולברור ולהפריד ולזרוק הלאה את הרע והגרוע ולשים את הטוב בתוך כלים מכילים.
אם אתה רוצה לשנות את רמת ההוויה שלך אתה צריך לראות מה רמת ההוויה שלך הינה - וזהו הינו איזה סוג של אדם אתה במשך תקופה – או יותר בחומרה, לאיזה סוג של 'אניים' אתה מאפשר לקחת בך שליטה במשך תקופת זמן, ותזכור במה אתה מתבונן, באם איזה שהוא אני בך, כל אני בך יכול לקפוץ ולדבר דרך פיך, אז מצב ההוויה שלך הינו מכאני ולא יכול להשתנות.
אין בך שום דבר מודע בעבודה בתוכך.
ואתה לא עובד על עצמך ועם עצמך והעבודה הזאת לפיכך לא פועלת עליך ואתה לא באמת קיים.

169
                                                        " בירדליפ " 10 לחודש אוקטובר 1942
                                                                          ה ז ד ה ו ת
אנו נדבר על הזדהות. בזמן הזה אנו כולנו צריכים לחשוב הרבה מאוד לגביי המצב של להיות מזדהה ומזוהה,
וכולנו חייבים להיאבק כנגד להיות מזדהה ומזוהה וכולנו צריכים להתנגד לחיים.
הבה אתחיל על-ידי שאשאל כל אחד ממכם שאלה זאת :
" היכן אתה מניח וממקם את תחושת ה 'אני' שלך ? "
זה כמו להניח ולמקם את הקול. עכשיו, היכן שאתה מניח וממקם את תחושת ה 'אני' הכי בצורה מכאנית
זהו הינו היכן שאתה הכי תזדהה, באם אתה היית יכול למקם את תחושת האני במלואה על-ידי זכירה עצמית
או את כל המשתמע מכך, אתה לא היית מזדהה.
אבל, זה הינו מיקום מודע, כי אף אחד לא יכול לזכור את עצמו בצורה מכאנית. לזכור את עצמך זוהי הינה פעולה מודעת, מיקום מודע של 'אני', דורש " תשומת לב " כדי להתחיל עם זה.
אז הבה נשקול תשומת לב, כאשר אתה משלם תשומת לב או שם לב אז האם אתה מזדהה ?
תתחיל עם הזדהות פנימית, האדם עשוי או עלול להיות מזוהה לחלוטין עם מצבו הפנימי,
הוא עשוי להיות מדוכא או מפחד או פגיע או כועס וכד' – ובפשטות להיות במצב שלו,
ואז התחושה שלו של ה 'אני' שלו ומצבו הם הינם אותו הדבר עצמו, זוהי הזדהות פנימית,
האדם הינו מזוהה עם עצמו, תחושת ה 'אני' שלו ממוקמת בתוך מצב רוחו.
ועכשיו נניח כי הוא מתבונן במצבו. זה דורש תשומת לב, כפי שאתה יודע תשומת לב שמה אותנו בחלקים יותר מודעים של מרכזים, הבן בבהירות ובבירור כי אף אחד לא יכול להתבונן בעצמו בצורה מכאנית, הוא עשוי אולי לדמיין כי הוא מתבונן בעצמו אבל הוא לא.
והוא לא לומד שום דבר חדש לגביי עצמו, אלא אבל מסתובב במעגל, בעובדה התבוננות עצמית מכאנית הינה אחד מההרגלים המנטאליים אשר יש להתבונן בו.
ועכשיו נשאל את זה שוב : " כאשר אתה עם תשומת לב, האם אתה מזדהה ? "
לענות על השאלה הזאת בהקשר להזדהות פנימית זה יהיה כי משמעותו :
" כאשר הנך מזדהה עם מצבך הפנימי ומתבונן בזה, האם אתה עדיין מזוהה במלואו ? "
כיצד אתה יכול להיות ?
בעבודה לכולנו יש מכשיר מאוד עוצמתי בתוכנו ואשר נקרא אי-הזדהות.
אבל, כמה זמן זה ייקח לכול אחד מאיתנו לראות מהי המשמעות של זה ולהשתמש בזה אם האדם כל הזמן,
תמיד מזדהה עם המצב הפנימי שלו באותו הרגע, עם מחשבותיו ומצבי רוחו וכד'.
והוא אז לא יכול להשתנות. בשביל האדם לנוע ולזוז מהמיקום אשר הוא בתוכו, הוא חייב קודם כל לחלק את עצמו לשניים ל - 2 – וזהו כי הוא חייב להיות יכול להתבונן במצב שלו.
אם הוא הינו המצב שלו, אז שום דבר לא יכול לקרות.
אם הוא מחלק את עצמו לצד אשר מתבונן וצד אשר מתבוננים בו – זהו כי הוא הופך להיות
שניים - 2 – ואז הוא מתחיל להיות יכול להזיז את המיקום שלו ולהשתנות מבתוכו מבפנים.
האם אתם מבינים את העומק של הרעיון הזה ?
זאת היא הדרך החוצה מהכלא של עצמך.
עכשיו בקשר להזדהות ולהיות מזוהה עם החיים, קח דוגמא ראשונה כגון זאת :
אם אתה נותן תשומת לב זהירה לסוסים במירוץ אחד אשר הנך תומך בו, האם הנך מזדהה ?

עמוד 170
התשובה הינה : כן, ו – לא.  כל עוד אתה נותן תשומת לב אז אתה לא מזדהה,
אבל כול עוד אתה להוט כי הסוס שלך יזכה אז אתה מזדהה ואתה לא יכול לתת תשומת לב.
אז, 2 - שני המצבים – המצב של תשומת לב והמצב של להיות מזוהה ומזדהה – נאבקים אחד עם השני.
בשביל האדם לזוז ולנוע מהמיקום אשר הוא בתוכו, הוא חייב קודם כל לחלק את עצמו לשניים - 2 - וזהו כי הוא חייב להיות יכול להתבונן במצב שלו. אם הוא הינו המצב שלו, אז שום דבר לא יכול לקרות.
אם הוא מחלק את עצמו לתוך צד אשר מתבונן וצד אשר מתבוננים בו – זהו כי הוא הופך להיות שניים - 2 ,
אז הוא מתחיל להיות יכול להזיז את המיקום שלו ולהשתנות בתוכו בפנים.
האם אתם מבינים את העומק של הרעיון הזה ?  זאת היא הדרך החוצה מהכלא של עצמך.
עכשיו, בקשר להזדהות ולהיות מזוהה עם החיים, קח דוגמא ראשונה זאת :
אם אתה נותן תשומת לב זהירה לסוסים במרוץ וישנו אחד אשר הנך תומך בו, האם הנך מזדהה ?
התשובה הינה : כן, ו- לא.  כי כל עוד אתה נותן תשומת לב אז אתה לא מזדהה, כל עוד אתה להוט כי הסוס שלך יזכה
אז אתה מזדהה ולא יכול לתת תשומת לב. אז, שני - 2 המצבים – המצב של תשומת הלב והמצב של להיות מזוהה ומזדהה – נאבקים אחד עם השני.
הבה ניקח דוגמא שנייה כגון זאת : אם אתה מאוד ממהר להשיג או להגיע לכך שמכתבך החשוב יגיע לידי סיום אז אתה מזדהה. אבל, באם אחרי הרבה ניסיונות אשר נכשלו אתה מוצא את זה הכרחי לדאוג בזהירות ל, מה שאתה כותב,
אתה לא מזדהה בזמן שאתה במצב של תשומת לב למרות כי אתה עשוי להישאר מזדהה כפי שזהו הינו ברקע – זהו הינו בחלקים מכאניים של מרכזים אתה עשוי או עלול עדיין להיות מזוהה, אבל כאשר אתה זזת ונעת להיות בחלקים מודעים יותר של מרכזים, בזמן כתיבת המכתב כראוי, אז בזמן שאתה בתוכם אתה לא מזדהה.
בדוגמא הזאת האדם הוא הינו מודע בתוך המכאניות.
תן לנו להעיר כי זה אפשרי גם כן להיות מכאני בתוך מודעות.
עכשיו הבה נדבר באופן כללי על המצב של להיות מזדהה עם החיים. מה הם החיים ?
ואני לא מתכוון לשאול את השאלה הזאת באופן פילוסופי או תיאורטי, אלא באופן פרקטי. החיים הינם :
" סדרה של מאורעות בסקאלות שונות ". זה לא דברים, אנשים, חפצים, אובייקטים, אלא אבל מאורעות ואירועים
אשר מביאים את החפצים האנשים, הדברים והאובייקטים יחד איתך בזמנים שונים.
העט על השולחן שלך הוא לא מאורע בעצמו, אבל הופך להיות חלק ממאורע קטן כאשר אתה מרים אותו כדי לחתום על צ'ק. במקרה ומאורע כזה, העט, פנקס הצ'קים, השולחן והדיו ואתה בעצמך והאדם אשר בשבילו אתה עושה את הצ'ק וכו' הינם פתאום כולם מחוברים יחד. ברגע הבא, העט ופנקס הצ'קים וכן הלאה, נפרדים כפי שזהו הינו ומונחים בשקט וללא תנועה. ברז המים שלך הוא איננו מאורע בשבילך אלא אם כן אתה עושה מקלחת או אלא אם כן הוא דולף. המיטה שלך היא לא מאורע אלא אם כן אתה הולך למיטה. מסמר עשוי להיות מונח על השוליים או שפת הכלי שלך והוא לא מאורע,
אך לפתע פתאום הנך רוצה לתלות תמונה ואז המסמר נתפס או נלכד לתוך מאורע. השכן שלך בדלת ליד יכול להיות אדם אשר אינך מכיר, והוא לא מאורע, אבל אתה שומע כי הוא קרה לך טיפש ולפתע קורה מקרה ומאורע בינך לבין השכן שלך.
העלים מונחים ללא תנועה על הדרך בסתיו, לפתע מגיעה רוח מסתובבת והם הינם במאורע.
מאורע אוסף את הדברים יחד, מניעם אותם ומזיזם מסביב ועובר.
באם נתייחס למאורע העולמי של המלחמה, זהו הינו מאורע בסקאלה של האנושות, המדינות בריטניה הגדולה, צרפת, גרמניה ואיטליה וכו' הם לא מאורעות בפני עצמם, אבל כאשר מלחמה לפתע פתאום מתחילה וכמו רוח מסתובבת היא מסובבת אותן סביב סביב, ומביאה אותן באלימות לתוך יחסים מסוימים אחת עם השנייה אז זה מאורע.
המלחמה אוספת ומכנסת אנשים יחד, מניעה אותם מסביב וכאשר היא עברה,
האנשים והדברים של המלחמה והאובייקטים התפרקו וילכו כולם הביתה.
עכשיו, באם הנך יכול ללמוד את החיים כמאורעות, מה שאתה באמת לומד אותו הינו החוק של שלושת 3 הכוחות,
ואשר אומר כי לכול הופעה – מניפסטציה היא הינה תוצאה של שלושה 3 כוחות. דבר הוא לא מקרה או מאורע אלא אם כן הוא מוליך אחד משלושת 3 הכוחות בשילוש : וכול דבר או אדם יכול להוליך אחד או אחר משלושת הכוחות בזמנים שונים, 

עמוד 171
וכך יכול להיות מיוחס ומתייחס בצורה שונה למקרה או מאורע מסוים.
האם אתה מבין מהי המשמעות של זה ? ישנו מקל ושני - 2 אנשים. אין כל מאורע או מקרה,
יש רק שלושה - 3 דברים, ואז שני - 2 האנשים רבים ואחד מכה את השני עם המקל,
כולם עכשיו מוליכים את הכוחות של השילוש והמניפסטציה – ההופעה קורית – כלומר מאורע או מקרה.
אתה פותח ארון ישן ורואה בובת סמרטוטים ישנה, פעם זה היה מעורב בהרבה מקרים ומאורעות קטנים  ועכשיו זה בפשטות דבר או דבר מה. אתה סוגר את דלת הארון : וזה נשאר דבר או דבר מה, וזה לא מעורב בשום מאורע ומקרה.
עכשיו אדבר בקיצור ובקצרה : החיים יכולים ואמורים וצריכים היו להיראות כסדרה של מאורעות,
לא כדברים ואנשים, רק כחפצים נראים, באם אתה יכול לראות את מה שאתה תפוס ולכוד על-ידו כסוג מסוים של מקרה
או מאורע, זוהי הינה פעולה של תשומת לב לעשות כך, וזה עושה את זה אפשרי לא להזדהות עם זה כל כך הרבה.
כל המאורעות והמקרים קורים שנית וחוזרים ונשנים, וישנם רק מספר מסוים.
כל המאורעות האפשריים על כדור הארץ נבראו כצורת דיבור עם האדם. האדם נברא עם החיים שלו – ועם כל המאורעות האפשריים אשר ייקרו לו. מאורעות הם הינם בסקאלות שונות.
עכשיו שאל את עצמך : " באיזה מאורע אני נמצא בתוכו ? והאם אני מזדהה עם זה לחלוטין ? "
זה שם אותך בתוך תשומת לב. וזה מונע ותך מלהיות כל כך בהזדהות בתוך המאורע.
החיים שומרים את האדם ישן ומושכים את כל הכוח והעוצמה שלו מתוכו, על-ידי מספר של מאורעות שחוקים היטב אשר איתם הוא תמיד מזדהה.
אבל, כולם חייבים להיכנס כאילו בצורה רעננה וחדשה ואמורים לעבור כמה שיותר אשר אפשרי מהמופעים וההצגות השונות האלו והמופעים וההצגות המשניות של הקרקס הגדול על כדור הארץ הנקרא החיים, כך שיהיה לך הרבה יותר חומר על גלילים וסלילים במרכזים, הרבה התנסויות,
כי אחרת הקונטרסט ההכרחי בין החיים לעבודה הזאת הוא לא אפשרי – כלומר האדם אשר לא יודע שום דבר על החיים רואה מעט הבדל בינו לבין העבודה ואין לו כל בסיס של קונטרסט או מתח של הפכים או ניגודים בתוכו,
וזהו כי הוא לוקח את החיים ואת העבודה באותה הסקאלה.
אם אתה יכול לסגת בתוכך בפנים מאיזה מאורע שלא יהיה אשר אתה מזדהה איתו בחיים,
ולנסות לנסח את המאורע כגון : " זה נקרא להיות מואשם במשהו אשר אני לא עשיתי "
או " זה נקרא לאבד שליטה ולהתעצבן " או " לא הבחינו בך " או " זה נקרא לאבד משהו "
או " זה נקרא להיות מאוכזב " או " זה נקרא להיות בחוסר סדר או בבלגן " או " זה נקרא לאחר"
וכן הלאה וכו' – אז אתה לא תזדהה כל כך הרבה.

                                                                " בירדליפ " 26 לאוקטובר 1942
                                                                    מ ט ר ה   א י ש י ת
אנחנו כולנו יכולים להבין מהי המשמעות של מטרה בחיים, זה נותן לנו כיוון.
ללא מטרה אנחנו מחוסרי מטרה והולכים לשום מקום. אפילו מבלי שתהיה לנו מטרה בחיים,
אולי אנחנו רוצים בפשטות לחיות כמה שיותר זמן או לשמור על כספינו, על הנוחיות בחיינו וכן הלאה.
וזה הוא הינו סוג של מטרה אך מאוד דלה. אנחנו לא הולכים לשום מקום אלא אבל בפשטות נצמדים ונדבקים ל, מה שיש לנו. אבל אנחנו עשויי לרצות עבודה מוגדרת מסוימת או לעבור בחינה, ואז יש לנו מטרה ברורה ומוגדרת וכיוון בחיים.

עמוד 172
אז אנחנו מוצאים כי אנחנו צריכים לעשות ולהקריב קורבנות כדי להשיג את זה – להיפטר ממה שהינו חסר ערך ולהתרכז במה שהינו מועיל כדי להשיג את המטרה הזאת בחיים.
עכשיו, מטרה בעבודה יש לה כמה דברים דומים והקבלות למטרה בחיים.
אבל, זה הינו שונה בהרבה דרכים. השוואה ניתן לעשות למעלה עד לנקודה מסוימת.
אבל מעשה ממש מטרה בעבודה היא לא באמת אותו הדבר.
כי זאת היא מטרה בכיוון שונה מהחיים ובדרך מסוימת זה נגד החיים.
עכשיו, אנו מדברים הערב על מטרה אישית באופן של העבודה על ההוויה.
ההגדרה הכי כללית של מה משמעותה של מטרה באופן של העבודה זה לשמוע את מה שהעבודה מלמדת ולשמוע את מה שהיא אומרת. מטרה בעבודה הינה תמיד מקושרת ובהקשר לפעולה של זכירה עצמית.
וזהו הינו בגלל שבמצב של זכירה עצמית האדם יכול לקבל עזרה, ואשר לא יכולה להגיע אליו במצב הרגיל של המודעות הרגילה שלו. השפעות מסוימות ביקום יכולות לחדור רק עד מצב המודעות השלישי,
היכן ש, האדם הינו מודע לעצמו או בעל מודעות עצמית.
אם באותו הזמן בו הוא זוכר את עצמו הוא גם זוכר את מטרתו אז הוא עשוי לקבל עזרה.
לדוגמא, הוא עשוי להבין את המטרה שלו טוב יותר.
מטרה עשויה להיות כללית מדיי, או להכיל התנגדויות והניגודים פנימיים, או כי היא תהיה קשה מדיי, או שהיא תהיה מסובכת מדיי וחייבים לשבור אותה לחלקים פשוטים יותר; או עשוי לא להיות בה כל היגיון.
בלעשות מטרה אנשים מנסים בדרך כלל לרוץ לפני שהם יכולים ללכת.
בהתייחס לעבודה על ההוויה, המטרה הראשונה בעבודה הזאת הינה ידע עצמי – ידע של ההוויה של האחד.
וזה מיושם ומתאים לכולם. ידע על העבודה הינו דבר אחד , ידע עצמי הינו דבר נוסף.
מבלי ידע עצמי אתה לא יכול לעשות כל מטרה לגביי עצמך.
ידע עצמי אמתי בנבדל מרעיונות מדומיינים או דמיוניים והזיות לגביי עצמך.
וזה למה ומדוע העבודה הזאת מתחילה עם התבוננות עצמית.
אתה חייב לראות כיצד אתה פועל, כיצד אתה מדבר ואיזה דברים ואילו מצבים הינם בתוכך, בדבר הזה אשר אתה קורא לו
" עצמך " ואשר הנך לוקח כמובן מאליו. עבודה זאת נותנת לך הוכחות זהירות בנוגע למה אתה חייב להתבונן בו ;
ההוראות האלו צריך לעקוב  אחריהן לא בשביל או בפני עצמן אלא בשביל מה שהן מובילות אליו. הם אמצעים ולא מטרה : הם אומרות לך איזה דברים שומרים אותך ישן. וכול הרבה הדברים אשר נאמר לך לא לעשות, וכמה הדברים הספורים אשר נאמר לך לעשות בעבודה, הינם מחוברים וקשורים לרעיון כי האדם יכול להתעורר מהשינה ולבוא תחת השפעות טובות יותר. זוהי הינה המטרה הגדולה של העבודה. ואתה חייב אף פעם לא לשכוח את זה כי המטרה האישית חייבת להסכים עם המטרה השלמה של העבודה ואשר היא הינה התעוררות.
זה חייב להיות מונח באותו הכיוון ולא באיזה שהוא כיוון אחר או הפוך. כי אחרת מופיעים ניגוד וסתירה.
אם אתה לומד את המערכת לגביי להתעורר מהשינה, אתה לא יכול לעשות מטרה אישית אשר גורמת לך לישון יותר עמוק מאשר אי פעם.
מטרה יכולה להתחיל רק אחרי איזה שהוא ידע עצמי אמתי אחרי שהושג ידע עצמי אמתי,
ודרך התבוננות ישירה לאור ההוראות של העבודה.
בכדי לעבוד על ההוויה שלך, אתה חייב לראות משהו לגביי ההוויה שלך ולעבוד עליו,

 


      

עמוד 173
אתה לא יכול לעבוד על שום דבר, קודם כל בהתחלה הכול בחשיכה ואתה לא יכול לראות שום דבר לגביי עצמך.
התבוננות עצמית מודעת אובייקטיבית מתחילה להכניס פנימה קרן של אור ואתה מתחיל לראות בעמימות דברים מסוימים. אור זה אשר נוצר על-ידי החיכוך של  התבוננות עצמית,
אמור בהדרגתיות להגיע להיות חזק יותר על ידי תרגול עד אשר הנך תופש מבט על משהו בתוכך בבירור ובבהירות ומעבר לכול ספק. אתה קרוב לוודאי תהיה נחרד ומבוהל כזה שהקפיצו אותו.
אם רק עכשיו אתה במיקום של לעשות מטרה אישית – כלומר לעבוד נגד הדבר הזה אשר אתה ראית בתוך עצמך.
נגיד שזה יהיה איזה שהוא רגש שלילי רע, איזה שהוא רצון חולה ורע אמתי ממשי
ועד עכשיו אתה הזדהית עם זה וככה אתה היית זה וזה היה אתה.
אתה היית במשך שנים תחת הכוח של זה. אז המשימה שלך תהיה להפריד את עצמך בתוכך מזה.
ולא כפי שזהו הינו לגעת בזה בפנים בתוכך, יותר ממה שאתה יכול לעזור,
זאת תהיה מטרה אישית על הצד של העבודה על ההוויה שלך. אבל, רוב האנשים הם הינם מסופקים עם עצמם,
למרות שלא עם הנסיבות שלהם, אז כאשר נאמר להם כי הם חייבים לעבוד על ההוויה שלהם,
הם גם לא רואים מהי המשמעות של זה וגם אמנם לא רואים למה הם אמורים.
עכשיו, באם האדם בתוך העבודה הינו בעל יכולת להתבונן בעצמו בכנות,
הוא לא יכול להישאר מסופק עם עצמו לאורך זמן לאורה של העבודה.
מנקודת – המבט – של החיים, האדם עשוי ועלול לא לראות כל סיבה לעבוד על עצמו,
אבל, נקודת – המבט – של – העבודה, הינה שונה מנקודת – המבט – של – החיים.
העבודה היא הינה לגביי התעוררות :
היכן שהחיים שמים את האדם בשינה ומנסים למנוע ממנו להתעורר ולגרום לו לעשות דברים אשר שומרים אותו ישן.
אז אנחנו חייבים להפריד בין החיים לעבודה, עשויה לא להיות כל סיבה למה אתה עשוי לעשות משהו בחיים,
אבל כל סיבה למה אתה אמור לא לעשות את זה בעבודה, אלא אם כן אתה עושה את ההבדלה וההבחנה הזאת,
אתה תהיה בבלבול לגביי המשמעות של המטרה בעבודה, לדוגמא :
בחיים אתה יכול לא לאהוב את כולם באם אתה רוצה בכך, ולשנוא אנשים, ולדבר סקנדלים וליהנות מהרגשות הנגטיביים שלך, אבל בתוך העבודה אתה לא יכול לעשות ככה מכיוון שאתה הורס את עצמך מבפנים ואתה בפשטות מרעיל את עצמך. אם אתה בעבודה הזאת אז אתה תחת יותר חוקים מאשר האדם הרגיל.
ומשמעותו של זה הינה כי אתה צריך לעשות דברים נוספים, אתה צריך לעבוד.
אבל החוקים אשר אתה שם את עצמך תחתם מובילים לאבולוציה הפנימית שלך עצמך
ובסופו של דבר לחופש מהחוקים של כדור הארץ.
הרבה אנשים בעבודה מוצאים קושי בלהבין מהי משמעותה של מטרה אישית בהתייחס לעבודה על הצד של ההוויה שלהם – זהו על סוג האנשים אשר הם הינם בצורה מכאנית. והנה שלב ברור ומובחן בעבודה, הם לא יכולים לראות על מה לעבוד בתוך עצמם. וסיבה אחת הינה כי הם אינם – הם לא מיישמים את הרעיונות של העבודה לגביי עצמם ולא מנסים לעשות את מה שהעבודה אומרת להם לעשות, והם לא מתבוננים בעצמם מהזווית הזאת. בלהיות מסופקים עם עצמם בחיים,
הם לא רואים את המקום ואת צורת הדיבור היכן שהעבודה על עצמם מתחילה, והם לא מעריכים את עצמם דרך מה שהעבודה אומרת אלא דרך הסטנדרטים של החיים. אבל הסטנדרטים של העבודה הינם ממש די שונים מהסטנדרטים של החיים. אתה עשוי להיות בסדר גמור בחיים אבל לגמרי טועה בעבודה.
וזה למה זה הכרחי ונחוץ להבין ולתפוש כי העבודה הינה דרך חדשה של חשיבה.

עמוד 174
וזהו הינו סטנדרט חדש, דבר חדש לגמרי, ואשר ממנו אתה יכול להתחיל להעריך את עצמך באור ממש שונה אחר ונוסף – לא לאור החיים החיצוניים אלא אבל לאור העבודה.
העבודה הינה כדי לגרום לך לחשוב בצורה שונה – היא הינה כדי לשנות את התודעה והשכל שלך.
לשנות את דרכי החשיבה שלך, כך שאתה תתחיל להסתכל על עצמך בדרך חדשה (זוהי הינה מתנויה Metanoia ).
תדמיין אוסף של קופים, הם יכולים להיות קופים טובים בצורה מושלמת ומסופקים עם עצמם,
אבל אם הם היו צריכים להפוך להיות בני אדם אחראיים, הם חייבים לעקוב אחר דרך חשיבה חדשה,
תפישה חדשה של ולגביי מה הם חייבים להיות.
ומנקודת העמדה של האנושות המודעת – וזהו הינו אנשים מפותחים במלואם ואשר הגיעו והשיגו את רמת האינטליגנציה האלוהית של השמש והחוקים שלה – אנחנו לא שום דבר מלבד קופים ובאמת בלי חשיבות בכלל.
אנחנו שום דבר אלא ניסיון באבולוציה עצמית.
כל מטרה אישית בסקאלה קטנה היא אמצעי ולא מטרה.
זה כדי לגרום לך לחשוב ולהתעורר וכדי לשמור אותך ער. מטרה היא הינה בסקאלות שונות,
מטרה בסקאלה גדולה זה להתעורר מהשינה, ולהשיג שחרור וחופש פנימי.
אבל להגיד כי זאת היא מטרתו של האחד זה לא מספיק. אתה עשוי לראות משהו הרחק כמטרה שלך,
אבל כדי להגיע לזה אתה מוצא כי הרבה מטרות פחותות הינם הכרחיות.
אתה עשוי להגיד כי אתה רוצה להגיע לסין, אבל כדי להגיע לשמה אתה חייב לעשות בינתיים הרבה דברים ואתה צריך שיהיה לך מספיק כסף כדי לקנות כרטיס, מר אוספנסקי אמר כי מטרה היא הינה כמו זה :
"אתה רואה הרחק מאוד אור אשר הנך רוצה להגיע אליו, אבל בגישתך לזה אתה מוצא הרבה אורות פחותים כמו עמודי תאורה לאורך הדרך ואשר אתה חייב לעבור אחד אחרי השני לפני שהנך משיג את המטרה הסופית".
הבה נניח כי האדם מכוון את מטרתו כדי להפוך להיות אדם מודע, ולברוח מן המעגל של האנושות המכאנית.
הוא כמובן לא מבין מהי המשמעות של זה – וזה הוא הינו כי הוא לא מבין את המטרה שלו.
בשביל להפוך להיות אדם מספר 5,6,7 האדם חייב להפוך להיות אדם מספר ארבע - 4 – וזהו הינו אדם מאוזן.
אדם אשר כל המרכזים שלו עובדים נכון – שכלי, רגשי, תנועה ואינסטינקט.
עכשיו, כדי להפוך להיות " מאוזן " האדם צריך להתחיל להבחין איזה מרכזים בתוכו מושלים מראש
ומתערבים בהתפתחות הנכונה הראויה של המרכזים האחרים שלו.
אדם אינסטינקטיבי לדוגמא, אדם אשר מתייחס קודם כל עם הנוחיות שלו עצמו ואשר אוהב סנסציות גופניות מוסכמות לפני כל דבר אחר, לא יכול להפוך להיות אדם מאוזן, בגלל ש, כול האנרגיה הנפשית שלו הינה בשימוש או משומשת ומבוזבזת על הסנסציות הגופניות המהנות והנעימות שלו.
אז המטרה שלו חייבת להיות העבודה כנגד השליטות המכרעת של מרכז אחד בתוכו,
ואשר גורמת לו להיות מוטח לצד אחד ומונעת מהדברים האחרים מלהתפתח.
אבל, אם אתה הבנת את מה שנאמר עד עכשיו, אתה תראה כי במקרה כזה זה רק על-ידי זה שהוא ייראה את עצמו
ויעריך את הצד הפנימי שלו לאורה של העבודה ויהפוך להיות לא מסופק עם עצמו.
בלהתבונן על עצמו מהחיים אין לו כל סיבה למה הוא צריך לנסות ולהתאמץ להיות שונה ממה שהוא הינו.
אז תן לנו לקחת אדם אשר מרכז הכובד שלו הינו במרכז השכלי, והוא רק מתעניין בתיאוריות ודברים אבסטרקטיים,
בחיים אין כל סיבה למה הוא צריך להיות לא מסופק עם עצמו.
אבל, בלהתבונן בעצמו לאור הלימודים של העבודה, הוא יתחיל להיות לא מסופק עם מצב ההוויה שלו.

עמוד 175
זה רק דרך הבנה של רעיונות של העבודה כי האדם יכול לעשות מטרה בעבודה.
וזה רק על-ידי ההתחלה של חשיבה אשר מתחילים לחשוב בדרך חדשה ובלהתבונן בעצמו לאור זה
כי הוא יוכל לעשות מטרת עבודה.
אתה לא יכול לעשות מטרת עבודה אם אתה חושב כפי שאתה תמיד עשית.
על-ידי זה שהוא ייראה את עצמו לאור של מבט העבודה עליו, האדם יכול לראות מה הינו שגוי ולא נכון במושגים של ההערכה ושל ההבנה שלו את זה – וזהו כי הוא יתחיל לשפוט את עצמו, כי העבודה לא שופטת אף אחד.
האדם יתחיל לשפוט את עצמו, ובפעם בה זה התחיל, לאדם יש נקודה בתוך העבודה בתוכו.
עכשיו, בנוגע לשאלה הנשאלת לעיתים קרובות : " האם אתה יכול לתת לי דוגמאות של מהי המשמעות של מטרה אישית ? " בצד של הידע, המטרה האישית משמעותה להתבונן בקרבה לרעיונות של העבודה.
בצד של ההוויה, מטרה אישית משמעותה להתבונן בעצמך לאור הידע של העבודה וליישם זאת על עצמך.
עבודה אישית על ההוויה שלך עצמך מתחילה כאשר אתה מבחין במשהו אשר העבודה מספרת לך עליו בתוך עצמך.
האם הבחנת בתוך עצמך מתיי אתה נגטיבי ? האם הבחנת בתוך עצמך מתי אתה מזדהה יותר מדי?
האם הבחנת בחלימה בהקיץ ? האם הבחנת בדיבור שגוי ? האם הבחנת מה אישיות מזויפת משמעותה בתוכך עצמך ?
האם הבחנת מהי המשמעות של שינה ? האם הבחנת מה המשמעות של לעשות חשבונות ? – וכך הלאה.
התחל עם דבר אחד בודד אשר הבחנת בו והתחל לעקוב אחריו ולהתבונן בו ונסה לעבוד נגדו.
אבל, התחל עם משהו אשר אין לך לגביו כל ספקות.
התחל עם משהו ברור ובהיר ומובחן ומובדל, ונסה להתבונן במשך הזמן בזה ולא להסכים לזה בצורה פנימית בתוכך ובפעם בה התחלת הדרך נפתחת החוצה, אבל אתה חייב ממש להתחיל ממשהו ברור ומוגדר. ואתה חייב לעשות זאת לאור המשמעות של העבודה והמטרה הגדולה שלה.
באם הנך מוצא כי אתה לא יכול לשמור את מטרתך כפי שהייתה בהתחלה כי זה הינו קשה מדיי.
אז שנה והתאם את המטרה שלך, ואז אתה תמצא כי מטרה טובה יותר הינה מוצעת לך,
במיוחד באם אתה זוכר את מטרתך בכול פעם שאתה מנסה לזכור את עצמך.
כול דבר אשר מלמדים בעבודה הזאת בצד הפרקטי של זה מראה לך יותר ממטרה אחת שלך.
אתה חייב להתחיל עם דבר אחד. אבל, אחרי איזה זמן אתה חייב לכלול גם את כל השאר.
לדוגמא אתה לא יכול להגביל או לכלול את עצמך בפשטות בלעבוד, נגיד על צורה אחת של גירוי או אי-נעימות וחוסר שקט או צורה אחת של רגש נגטיבי ולא לעשות שום דבר אחר, באם אתה באמת מתחיל לעבוד על ההוויה שלך,
מתוך דבר אחד בעבודה, אתה תמצא כי זהו הינו הכרחי לעשות את כל הדברים האחרים במטרה ובכדי לשמור את מטרתך. אתה חייב להבין כי באם הנך מזניח ומתעלם אז כל דבר בעבודה זה הינו חסר ערך.
המטרה שלך, מה שזה לא יהיה שהנך מתחיל איתו, חייבת בסופו של דבר להתייחס לכול הדברים האחרים
אשר מלמדים אותם בעבודה. אחרת אתה בפשטות עושה את המטרה שלך לא אפקטיבית, אם לא גרוע יותר
מכיוון שזה ללא כל תמיכה. אבל אתה חייב להתחיל עם דבר אחד מוגדר וברור אשר אתה התבוננת בו בתוך עצמך
ואז אתה תמצא כי כל דבר אחר אשר לימדו אותך הוא הינו הכרחי גם כן, אם אתה רוצה לשמור על המטרה אשר איתה התחלת.

 

עמוד 176
כל צד של הלימוד הפרקטי של העבודה חייב להפוך להיות המטרה שלך ואז, אם אתה לא יכול לעבוד בדרך אחת,
אתה תמצא כי אתה יכול לעבוד בדרך אחרת. כל הלימוד השלם
הוא הינו נחוץ והכרחי כדי להשפיע ולעשות שינוי ואפקט בהוויה.
הנה כמה הצעות של מטרה :
כל דבר נגד מכאניות – אנטי מכאניות זאת היא הינה מטרה זמנית ועוזרת לנו להתעורר.
כל עשייה של מאמצים נגד מכאניות הינה מטרה, מאמצים אשר נעשים כאשר הנך עייף,
אם אתה עצמך עושה אותם – ולא אחרת.
מטרה חייבת להיעשות על-ידי כולם כנגד דיבור שגוי, דיבור נגטיבי, סקנדל ורכילות.
ואשר הורס את הכוח והעוצמה של העבודה בתוכך.
זאת היא הינה צורה של שקרנות – של שקר וזה יכול להרוס את המהות עצמה.
נסה להבחין במה שאתה אומר. באם אתה לא יכול באותו הזמן אז תעבור דרך זה או על זה אחר כך.
נסה לראות איך אתה בדיבור שלך ותחשוב על זה.
תברר ותמצא מה מונע אותך בעבודה ומה עוצר אותך מלעבוד.
על-ידי זה שאנחנו שומרים למטרת עבודה אנחנו יוצרים ובוראים רצון.
אתה אמור וצריך לשקול את מטרתך ולראות על מה אתה מוכן לוותר בשביל זה.
מטרה דורשת מאמץ.
הבחן מה אתה מתייחס אליו כמטרד ועשה את עצמך פסיבי במשך איזה זמן.
הבחן מהם הלבטים והספקות הפנימיים שלך ונסה מדיי פעם לענות עליהם בבהירות ובבירור מרעיונות העבודה.
זאת היא הינה מטרה טובה ואשר גורמת לך מדיי פעם לחשוב .
הבחן בשעמום שלך ובנטייה שלך לדבר על החיים כקודים עצובים משעממים וכן הלאה.
זה מאוד חשוב כי זה מונע הרבה הרעלה עצמית, וכאשר אתה ממש רק מעביר ביקורת על מישהו,
תעבור על מה שאמרת בזהירות ונסה ליישם את זה בעצמך, זה מנטרל רעל בתוכך.
כאשר אתה לבד, אל תיתן לעצמך לחשוב כי אתה ממש לבד ומחוץ לעבודה.
אנשים מאפשרים ומרשים לעצמם להשתנות יותר מדיי בהתייחס לזה – הם משחררים בצורת הדיבור.
זכור בהתייחס לעשיית מטרה לגביי רגשות נגטיביים כי רגשות הם הינם הרבה יותר מהירים מאשר הזמן,
אתה עשוי לא להיות יכול לעצור לבדוק או להבחין בהם בהתחלה.
אבל, אתה יכול לזכור אותם אחרי זה ולהבין ולתפוש מה קרה, זה עושה את זה בלתי אפשרי לדעת אותם מראש.
מטרה חייבים לעשות אותה מ, ה 'אניים' של העבודה ולא מ, ה 'אניים' המכאניים.
אתה לא יכול לעשות מטרה פתאום, אנשים בחיים נשבעים כי הם לא ייעשו דבר כזה או דבר אחר שוב.
בעבודה אתה חייב " לא להישבע " ככה – כמו שזה, זה מוביל לשום דבר.
מטרה חייבת להיעשות בצורה מודעת עם התבוננות ובוננות ומבט פנימה אחרי התבוננות ארוכה,
במבט של להבין ולתפוש מה שם אותך לישון ומה עוזר לך להמשיך להיות ער.
ולבסוף אתם חייבים כולכם לזכור כי בעבודה הזאת ההתפתחות של כל החלקים של כל המרכזים
היא הינה מטרה. וזה אומר כי הנך חייב להתגבר על הבורות ולהגיע לדעת כמה שיותר מענפי הידע
האפשריים ולימודיים אשר קיימים בחיים, כי כל אחד מהם מפתח איזה שהוא חלק מסוים של מרכז.
אם אתה עושה זאת לאור המשמעות של העבודה, בהבינך למה זה הינו הכרחי אז זה יעזור לך להתעורר.

עמוד 177
אבל באם תעשה את זה מנקודת-מבט של החיים, במטרה להיות מעל או נעלה לגביי אנשים אחרים
וכדי לנצח את האחרים או את היריב באחרים, אז אתה תעשה זאת בדרך חסרת תועלת.
ואל תחשוב כי בגלל שהאחרים יודעים יותר ממך לגביי איזה שהוא נושא מסוים או משך יד או מלאכה
אשר אתה יכול ללמוד כי אין לכך כל ערך.
הנקודה של העבודה הזאת היא הינה התפתחות עצמית, ההתפתחות של עצמך בכול הצדדים,
ואם או באשר אנשים אחרים עושים איזה שהוא דבר יותר טוב ממך לא עושה אפילו הבדל קטן ביותר.
זכור כי לקחת על עצמך כל דבר חדש זה דורש מאמץ. בכול מקום היכן שתמצא את עצמך בחיים,
באם אתה בעבודה הזאת אתה אמור להיות יכול " לעשות טוב" ולקחת את זה כעבודה.
היבט האספקט הזה של העבודה יכול לתת לך הרבה סוגים שונים של מטרות.
זה יכול להיכלל תחת אמרת העבודה " המאבק כנגד הבורות " .

                   

                                                  " בירדליפ " 31 לחודש אוקטובר 1942
                                                        מקום של מטרה – הקדמה
בפעם האחרונה דיברנו  לגביי ההכרח במטרה. והערב ננסה לדבר לגביי המקום אשר המטרה מגיעה ממנו.
בפעם האחרונה זה נאמר כי כדי למצוא איזה שהיא מטרה אמתית באופן של העבודה,
זה הכרחי לחשוב על עצמך לאורו של הידע הנלמד בעבודה.
זה יכול להתחיל רק אחרי תקופה ארוכה של התבוננות עצמית,
כך שהאחד יוכל לראות ממש בצורה אקטואלית איך האחד הינו מהמבט של העבודה.
זה נאמר גם כן כי האדם עשוי להיות בסדר גמור בחיים אבל שגוי לגמרי  או בטעות בעבודה.
לדוגמא, האדם יכול ליהנות מלהיות נגטיבי בחיים באם הוא רוצה כך אבל לא בעבודה.
וזהו הינו כי העבודה משנה את המבט שלנו על עצמנו וגורמת לנו לחשוב בדרך חדשה לגביי עצמנו.
הערב נדבר על מטרה בהתייחס ל- מהיכן זה בא ומגיע בתוך עצמך.
                                       

                                                      *                     *                     *
                                                                      חלק - 1
מטרה יכולה להגיע ולבוא ממקומות שגויים או ממקומות נכונים בתוכנו.
מטרה עשויה להיות נכונה אך לבוא ולהגיע ממקום שגוי. ומטרה עשויה להיות שגויה אבל להגיע ולבוא ממקום נכון,
במטרה ובכדי להבין מהי המשמעות של זה, אנחנו חייבים לחזור אחורנית בחזרה למרכזים ולחלקים של המרכזים
וכמו כן גם לדבר על תשומת לב בפעם נוספת.
מטרה מגיעה ממקום שגוי כאשר היא באה מהמחלקות המכאניות הקטנות של המרכזים.
והיכן שתשומת לב היא הינה במינימום שלה, או עוברת מדבר אחד פעוט ערך לדבר אחר – היכן שבעובדה יש אפס תשומת לב, או רק מספר תשומות לב קטנות ונפרדות, ושם תשומת לב מקיפה וכוללת.
מטרה לא יכולה לבוא מתשומות הלב הקטנות והמפוזרות האלו.

עמוד 178
ואשר שייכות למחלקות המכאניות של המרכזים, וזה חייב להיות וחייבים ליצור את זה וזה חייב לבוא ממחלקות גבוהות יותר והיכן ש, ה  א י כ ו ת  של תשומת הלב היא הינה שונה.
תשומת לב רגילה היא לא מספקת – היא איננה מספקת.
לפני איזה זמן מר אוספנסקי בדברו על תשומת לב אמר כי תשומת לב רגילה, אשר הולכת לשמה ולכאן היא לא באמת תשומת לב, הוא אמר כי רק תשומת לב אשר יכולה לשמור את כיוונה למשך זמן מסוים אפשר לקרוא לה תשומת לב.
ואני זוכר כי הוא התחיל לדבר על איך אנשים נותנים כל כך הרבה תשומת לב לדברים קטנים, ובאופן המשכי ובקביעות מופרעים בהסחות דעת על-ידם והעיר כי באם אנחנו מבזבזים את כל הכוח והעוצמה של תשומת ליבנו על דברים קטנים
אז אין לנו כל תשומת לב לדברים גדולים יותר. ובמקרה זה, זה יהיה זמן ארוך לפני שאנחנו נוכל להגדיל את תשומת ליבנו.
הוא אמר כי זה הכרחי להיאבק כנגד לתת יותר מדיי תשומת לב לדברים קטנים.
דברים קטנים לא צריכים ולא היו צריכים הרבה תשומת לב.
החלקים התנועתיים של המרכזים יכולים לבצע את המשימות היומיומיות הקטנות שלהם עם מעט תשומת לב .
עכשיו אלא אם כן יש לנו קצת או איזה שהוא כוח ועוצמה של תשומת לב חופשית,
אנחנו לא יכולים לצפות לשמור על מטרה או אמנם ללמוד לגביי מהי הינה העבודה בגלל שאנו נהיה עוסקים ומועסקים עם דברים קטנים והעבודה לעולם לא תוכל להיות מובנת אם היא נלקחת כדבר קטן או ברמה של הדברים הקטנים.
והסיבה היא הינה כי השכל והתודעה הם לא דבר אחד ויחיד, אלא אבל יש לזה חלקים גדולים וקטנים יותר,
והעבודה שייכת לחלק הגדול יותר של התודעה, ולא יכול להתאים לתוך זה וככה לא יכול להיתפש על-ידי החלקים הקטנים יותר של זה.
לכול מרכז יש קודם כל 3 מחלקות אשר מתאימות לשלושת המרכזים עצמם, שכלי, רגשי ותנועתי – אינסטינקט .
עכשיו זהו הינו בתוך החלקים התנועתיים של המרכזים שהדברים הקטנים מונחים.
וכאן, הבה נבחין בחלקים האלו שום דבר לא שייך לנו וככה אנחנו לא יכולים לעשות מטרה מהחלקים האלו,
וזהו הינו מעניין לחשוב עליו.
מה שמונח בחלקים המכאניים – תנועתיים במרכז השכלי שלך לדוגמא, לא שייך לך.
החלקים המכאניים הקטנים האלו הינם מלאים משיחות אשר שמעת מן העיתונים אשר קראת וכול מיני סוגים של פטפוטים ולעג ורכילות ואמרות ותמונות ומילים וכד', ודברים אילו אינם שייכים לך – הם לא שייכים לך בכלל. הם באים והולכים.
אבל מטרה חייבת לא לבוא וללכת, היא חייבת להיות שייכת לך.
עכשיו, כאשר אנחנו לוקחים פנימה איזה שהוא דבר בחלקי המרכזים השכלי והרגשי, אז זה מתחיל להיות שייך לנו.
ואפילו יכול ליצור משהו, וזה כאן היכן שהרעיונות של העבודה וכול הרעיונות הדומים כמו אלו הנמצאים בכתבי הקודש חייבים ליפול ולהיות. כי כאן הם יכולים לנשום ולחיות ולהפוך להיות של האחד עצמו.
אבל, אנשים אשר בהם רק החלקים התנועתיים של המרכזים עובדים ומוצאים את זה בלתי אפשרי לעשות מטרה במקום הנכון בתוך עצמם.
יש לנו חלקים של מרכזים בשביל החיים וחלקים של מרכזים בשביל דברים אחרים.
אותו הדבר אשר עובר דרך חלקים שונים של מרכזים ייראה ממש שונה, אותו רעיון,
או אותו המשפט אשר מתקבל על-ידי חלקי המרכזים של התנועה או הרגשי והשכלי הופך להיות ממש שונה.
הרעיונות של העבודה הם הינם גדולים מדיי בשביל חלקים קטנים של מרכזים כדי לקחת אותם פנימה,
הם ייראו רק קצת-  כמות קטנה, והם לא יבינו מהי המשמעות של זה וככה הם יעוותו את זה.
רק מחלקות גדולות יותר של מרכזים אשר מסובבים כלפיי מעלה את החיים החיצוניים, כלפיי החושים, אינם יכולים להחזיק בזה או לאחוז ולתפוס בזה כי זה לא התפקיד שלהם לעשות כך.

 

bottom of page