פרשנויות פסיכולוגיות
על הלימוד של
. ג ו ר ד י י ף ואוספנסקי
מאת :
מוריס ניקול
עמודים - 598 - 538
"בירדליפ" 28 לחודש אוקטובר 1944
האדם כניסוי
אני רוצה לדבר אתכם הלילה על אחד או שניים מן ההסברים הכלליים אשר העבודה נותנת בנוגע לקיומנו על כדור הארץ. כפי שרבים ממכם כבר שמעו קודם, עבודה זאת מלמדת כי האדם הינו ניסוי על כדור הארץ הזה, ניסוי באבולוציה עצמית.
העבודה אומרת גם כי הרבה ניסויים קודמים הוכחו ככישלונות, וכי זה אפשרי למדיי כי גם האדם יכול להימצא ככישלון. ואשר במקרה כזה הוא ייעשה קטן מאוד וחסר חשיבות כמו הנמלים.
כפי שאתם יודעים הנמלים התחילו בבירור להתערב ולהתעסק להשפיע ולפגוע בעצמם בהיותן עוקבות אחר איזה שהוא סוג מסוים של היגיון מדעי כאשר הקריבו את כל אשר יכול היה לעשותן אינדיבידואליות, אפילו את הכנפיים שלהן ואת המין שלהן. וכך הן נעשו מוכנעות למצב של ארגון טהור או למצב מאורגן טהור, וכפי שזה נראה, ארגנו את עצמן בהיותן בתפקוד של סוג של שירות צבאי המשכי, כי זה ברור ומובן מאליו כי הן תוקפות אחת את השנייה ללא רחמים והם אכזריות לחלוטין.
במקרה אחד נשאל אדון אוספנסקי : " מה הם התנאים הכי טובים של החיים ?"
אדון אוספנסקי אמר כי : "התנאים הכי טובים של החיים קרו ורווחו כאשר לימודים אזוטריים יכלו להגיע לאנשים,
והוא אמר במילים מדויקות : " לכול הלימודים האזוטריים יש בבסיסם את הרעיון כי האדם יכול לעבור שינוי ואשר כבר אפשרי בשבילו, וזה הוא כפי שזה אורגן בשבילו.
האדם הוא אורגניזם הרבה יותר מורכב ומסובך, מאשר נחוץ והכרחי בשביל מה שצריך כדי לחיות בעולם הזה,
יש לו בתוכו הרבה יותר מאשר נחוץ והכרחי לחיים רגילים. האדם יכול להפוך להיות אינדיבידואל, ואשר זאת היא המשמעות האמתית של קיומו. אבל בהתייחסות זאת הוא ניסוי של המעבדה הסולרית – שמשית.
ויכול גם להיות מוכח ככישלון. אתם צריכים כולכם לנסות להבין מה זה אומר כי האדם נעשה בתור אורגניזם של התפתחות עצמית. זה לא אומר ומתכוון, לדוגמא, כי האדם מוכן מראש, אלא אבל, זה אומר כי הוא חייב למצוא את עצמו, למצוא דרך מעבר בתוך עצמו, לעקוב אחריה, ומהסיבה הזאת, לימודים אזוטריים תמיד נזרעו לתוך העולם וניתנו במגוון דרכים וצורות חיצוניות כדי להראות לאדם מה הוא צריך לעשות כדי ליצור את עצמו מחדש,
ולהתפתח למעלה מעצמו. "
בהתייחס למילים האלו של אדון אוספנסקי , אני חושב כי כולכם תסכימו שהנטייה הכללית היום היא להתעלם מהאינדיבידואל או לא להתייחס לאינדיבידואל ולהביא את כל החיים האנושיים תחת סכמות קולקטיביות עצומות של ביטחון סוציאלי וכך הלאה.
וזה הופך את האדם עוד יותר ועוד ועוד יותר למצב של תלות מדינית או של אדם אשר נשלט על-ידי המדינה או על-ידי המצב המדיני, וזה אמנם עושה אותו פחות ופחות חופשי, בשם החופש והחירות. וככזה הוא הופך להיות הוויה אשר אומרים לה מה לעשות ומה לחשוב.
עמוד 539
והוא רואה את המטרה של האנושות רק בעתיד הזמן מונחת באיזה שהיא מאסה של התמזגות אשר גדלה ושל
אחדות כללית אשר משתרעת על-פני כל השטח של כדור הארץ.
הכול יהיה אז אותו הדבר וללא ספק הטבע " ייכבשו אותו " כפי שהם אומרים.
אבל, הלימודים האלה אומרים כי זאת היא תהיה ההתחלה של הסוף, וכי ניסוי נוסף ייעשה,
ואנחנו ואתה חייב לזכור כי "טבע" משמעותו אומרת הרבה דברים בלימודים האלה.
הרבה השפעות פועלות על-פני כדור הארץ ואשר באות ומגיעות משש – 6 רמות שונות של קרן הבריאה – בנפרד
משלושת – 3 הכוחות השייכים לכדור הארץ עצמו, ואשר שומרים על האיזון שלהם עצמם.
אז, לכבוש את הטבע זה לא כל כך קל, אבל לרוע המזל קיימים היום הרבה משוגעים במדע ובפוליטיקה – אשר הם
משוגעים באופן של הגדרות העבודה, ביחס ובנוגע למחזיקי בית, משוגעים, קבצנים, פושטי-יד, והזנמוס (מטורפים).
אנחנו כבר ראינו קודם הרבה גברים הזנמוסים אשר מגיעים לכדי עמדות כוח במאה הזאת,
גברים אשר הווייתם הטובה תלויה בהווייתם החולה של אחרים.
קומבינציה זאת של הזנמוס ומשוגע היא לא מבשרת ומנבאת טובות.
* * *
חלק 2 – סוקרטס אמר כי " האדם הינו מודבק ודבוק לחושים שלו ". ומהסיבה הזאת הוא מאבד מגע עם עצמו,
האדם איבד את דרכו. הנשמה שלו הפכה להיות טבולה ושטופה ושקועה בדברים חיצוניים,
בקניין ורכושנות וכוח ועוצמה. הנשמה חייבת להסתובב אחורנית כדי למצוא את הכיוון הנכון שלה,
וכך להחזיר ולהשיב ולשקם ולהבריא ולשחזר לאדם את המציאות ואת המשמעות אשר הוא איבד.
הנשמה היא הינה איבר אשר מייחס ומקשר את האדם להשפעות ברמה גבוהה יותר של עוצמה ואינטנסיביות,
מאשר ההשפעות של העולם. וסוקרטס אמר : " כאשר הנשמה חוזרת לעצמה אז היא משקפת והולכת ישר למה שהינו טהור, ושנשאר לעד ושורד לעד ובעל חיי נצח וכדומה אל עצמה, ובהיותה משויכת ומיוחסת לזה היא נצמדת לזה כאשר הנשמה הינה לבד והיא לא מעוכבת. ואז הנשמה נחה מהטעויות שלה וכדומה אל עצמה,
אפילו כפי ש,הנצחי הוא עם אשר הנשמה עכשיו במגע איתו. ומצב זה של הנשמה נקרא חכמה ".
עכשיו כל זה מזכיר לנו את הלימודים של העבודה. אנחנו מדברים מעט על הנשמה, אבל העבודה אומרת כי מהות מגיעה ובאה למטה ממסדר או סדר גבוה הרבה יותר בתוך קרן הבריאה ועוברת למטה לרמת כדור הארץ,
היכן שהיא חייבת להפוך להיות מוקפת על-ידי אישיות.
ואז, בשביל אלו אשר זוכרים משהו – זה הוא הינו בשביל אלו אשר יש להם מרכז מגנטי – מתחילה הדרך בחזרה,
על-ידי זה שעובדים כנגד האישיות והופכים אותה בהדרגה לפסיבית, ככה שהמהות יכולה לגדול.
דרך הגדילה של המהות האדם משיג ומגיע לאינדיבידואליות, אני אמתי,
ובאותו הזמן הופך להיות מודע ברמה נוספת אחרת של השפעות.
הבה נהגה ונהרהר ברעיון כי אנחנו ניסיונות,
בפעם אשר אוחזים בזה מעט, זה משנה מעט את היחס שלנו לעצמנו ולחיינו.
תגיד לעצמך : " אני הנני ניסוי " ואם אתה אומר את זה נכון, מהמקום הנכון בתוך עצמך, אתה תבחין במשמעות של המשפט מכה כנגד משהו אשר מתנגד. משהו אשר לא מאמין בזה, ואולי אפילו רוצה לבעוט ולצעוק ולצרוח במקום לקבל את נקודת המבט הזאת. אולי אתה כבר הבחנת קודם בדבר הזה ביחס לרעיונות האחרים של העבודה – איך זה לגמרי לא מעניין לחלוטין ולא אכפתי ושונא להקשיב להם, ורוצה ומתאווה להמשיך הלאה כפי שזה כולו לבוש בתחפושת ומיופה ומקושט כמו שאומרים.
ובכול אופן, אנחנו ניסיונות.
עמוד 540
ובמקרה אחד אדון אוספנסקי הוסיף : " אנחנו ניסיונות בעלי חשיבות מאוד קטנה. כי כדור הארץ הזה הינו קטן מאוד ואנחנו אפילו קטנים יותר. "
הערה : האם אתה דרך אגב הבחנת כבר בדבר הזה בתוכך ?
כזה רעיון הינו בקושי ניתן לקבלה בגלל זה. הדבר המעניין הוא הינו כי ככול שהאחד תופש מבטים חטופים על האמת של הרעיונות, אז ככה האחד הופך להיות חזק יותר. למה ?
בגלל שהדבר הזה אשר רוצה לסגור את האוזניים ולצרוח הוא ממש זה שעושה אותנו חלשים.
עכשיו, נאמר לנו לזכור את עצמנו. ולמעשה אנחנו נבראנו ונוצרנו עם הכוח הזה, אבל נפלנו לשינה.
אז עכשיו אנחנו צריכים קודם כל להשיג בחזרה את המודעות הזאת.
הבה נשוב ונחזור לאמרה אשר למעלה : "האדם הינו מודבק לחושים שלו".
נגיד שאתה מסתכל מסביב וחושב על היכן אתה, ואתה אומר : "אני כאן במקום הזה".
אבל, זה לא היכן שאתה מנקודת המבט של העבודה, כי היכן שאתה מזווית העבודה זה הינו המצב אשר אתה בתוכו ברגע הזה. אתם כולכם בתוך החדר הזה, אבל לא כולכם באותו המצב.
עכשיו, כדי לראות מצב בתוך עצמך, אין בכך כל טוב וזה לא מועיל להיות נדבק לחושים.
רוב האנשים מאמינים רק במציאות של החושים. אבל, המצב של האחד הינו דבר הרבה יותר אמתי.
בטקסט הודי עתיק מדווח על שיחה בין התלמיד והמוות. המוות מסביר איך האדם מגיע אל המוות, והמוות אומר : " אלוהים עשה את החוש מופנה החוצה, והאדם לכן מסתכל החוצה ולא לתוך עצמו.
לפעמים אדם מעז להסתכל סביב ומוצא את עצמו ואז הוא הוא בעל חיי נצח."
עכשיו, ההבנה והתפישה כי האחד הוא לא בחלל אלא בתוך המצב,
מגיעה ובאה רק באמצעות עבודה על עצמך. אם אתה אף פעם לא מסתכל אחורה או מסביבך ומבחין במצב של עצמך, וזה הוא הינו להבחין היכן אתה באמת נמצא בפנים ? הנה כאן ההתחלה של הניסוי להיפרד ממצבים לא מועילים ולזכור את עצמך. זה מה שאדם כניסוי צריך לעשות, אחרת הוא נכשל.
" בירדליפ " 4 לחודש נובמבר 1944
פרשנות על הכוח השני בתוך עצמך
לאחרונה נשאלו כמה שאלות לגביי מהי הינה המשמעות של הכוח השני בתוך עצמך.
ואני אתמצת את מה שמישהו כתב : " כאשר דיברת לראשונה על הכוח השני בתוך עצמך, לא יכולתי לחבר את זה לאיזה שהוא דבר מוגדר וברור, אבל לפתע הרעיון הזה הציג את עצמו בפניי, כי צורה אחת של זה, היא הינה משהו אשר אני הכרתי היטב אבל אל קראתי לזה בשם הזה (וכאן ניתנת דוגמא אישית..) ואני תוהה האם הדוגמאות האלו יכולות לתאר שלשות, והאם היינו יכולים להיות מודעים יותר בתוך שלושה – 3 כוחות. אנחנו מצפים כי דברים ייקרו נכון בשבילנו.
עמוד 540
ובמקרה אחד אדון אוספנסקי הוסיף :
" אנחנו ניסיונות בעלי חשיבות מאוד קטנה. כי כדור הארץ הזה הינו קטן מאוד ואנחנו אפילו קטנים יותר. "
הערה : האם אתה דרך אגב הבחנת כבר בדבר הזה בתוכך ?
כזה רעיון הינו בקושי ניתן לקבלה בגלל זה. הדבר המעניין הוא הינו כי ככול שהאחד תופש מבטים חטופים
על האמת של הרעיונות, אז ככה האחד הופך להיות חזק יותר. למה ?
בגלל שהדבר הזה אשר רוצה לסגור את האוזניים ולצרוח הוא ממש זה שעושה אותנו חלשים.
עכשיו, נאמר לנו לזכור את עצמנו. ולמעשה אנחנו נבראנו ונוצרנו עם הכוח הזה, אבל נפלנו לשינה.
אז עכשיו אנחנו צריכים קודם כל להשיג בחזרה את המודעות הזאת.
הבה נשוב ונחזור לאמרה אשר למעלה : "האדם הינו מודבק לחושים שלו".
נגיד שאתה מסתכל מסביב וחושב על היכן אתה, ואתה אומר : "אני כאן במקום הזה".
אבל, זה לא היכן שאתה מנקודת המבט של העבודה, כי היכן שאתה מזווית העבודה זה הינו המצב
אשר אתה בתוכו ברגע הזה. אתם כולכם בתוך החדר הזה, אבל לא כולכם באותו המצב.
עכשיו, כדי לראות מצב בתוך עצמך, אין בכך כל טוב וזה לא מועיל להיות נדבק לחושים.
רוב האנשים מאמינים רק במציאות של החושים. אבל, המצב של האחד הינו דבר הרבה יותר אמתי.
בטקסט הודי עתיק מדווח על שיחה בין התלמיד והמוות. המוות מסביר איך האדם מגיע אל המוות, והמוות אומר :
" אלוהים עשה את החוש מופנה החוצה, והאדם לכן מסתכל החוצה ולא לתוך עצמו.
לפעמים אדם מעז להסתכל סביב ומוצא את עצמו ואז הוא הוא בעל חיי נצח."
עכשיו, ההבנה והתפישה כי האחד הוא לא בחלל אלא בתוך המצב,
מגיעה ובאה רק באמצעות עבודה על עצמך. אם אתה אף פעם לא מסתכל אחורה או מסביבך ומבחין במצב של עצמך,
וזה הוא הינו להבחין היכן אתה באמת נמצא בפנים ? הנה כאן ההתחלה של הניסוי להיפרד ממצבים לא מועילים
ולזכור את עצמך. זה מה שאדם כניסוי צריך לעשות, אחרת הוא נכשל.
" בירדליפ " 4 לחודש נובמבר 1944
פרשנות על הכוח השני בתוך עצמך
לאחרונה נשאלו כמה שאלות לגביי מהי הינה המשמעות של הכוח השני בתוך עצמך.
ואני אתמצת את מה שמישהו כתב : " כאשר דיברת לראשונה על הכוח השני בתוך עצמך, לא יכולתי לחבר את זה לאיזה שהוא דבר מוגדר וברור, אבל לפתע הרעיון הזה הציג את עצמו בפניי, כי צורה אחת של זה, היא משהו אשר אני הכרתי היטב אבל אל קראתי לזה בשם הזה (וכאן ניתנת דוגמא אישית..) ואני תוהה האם הדוגמאות האלו יכולות לתאר שלשות, והאם היינו יכולים להיות מודעים יותר בתוך שלושה – 3 כוחות. אנחנו מצפים כי דברים ייקרו נכון בשבילנו.
עמוד 541
אנחנו מצפים כי הדברים יקרו נכון בשבילנו – הכוח הראשון. אבל הם לא קורים ככה ואנחנו מתנגדים לזה = הכוח שני. יכולנו (A) לראות איך החיים הם הינם באמת (B) להשתמש במאורעות כשדה בשביל העבודה
ו "לעשות מהחיים את המורה שלנו" = הכוח השלישי.
או שוב, הרעיון של האדם כמו שהאחד רוצה שהם יהיו = הכוח הראשון.
הפעולות שלהם וחוסר החיבה או הסלידה שלנו כלפיהם = הכוח השני. יכולנו לאפשר להם ולהרשות להם להיות עצמם ולראות את היחסים מנקודת המבט של העבודה = הכוח השלישי.
אני חושב כי סוג כזה של כוח שני לוקח הרבה צורות, כמו רחמים עצמיים, סלידה או חוסר חיבה, התרגזות וכולי,
והכול עולה מתוך אותה גישה. אני מעיר על ההתבוננויות אשר מובאות מעל,
היית אומר כי הדוגמאות הן דוגמאות של כוח שני משתנה, על-ידי הכוח של הרעיונות של העבודה,
על-ידי מודעות מוגדלת. הכוח השלישי של העבודה הינו שונה מהחיים ומשנה ומחליף שלשלות-חיים.
בהביאו את הסיטואציה למודע זה משנה את שניהם – את הכוח הראשון ואת הכוח השני, כלומר,
אתה תופש ומבין על-ידי התבוננויות ואתה מצפה מהחיים להיות נכונים וצודקים בשבילך ורואה את זה כהרגל מכאני
וגם כן רואה את זה כמו מה הם החיים ואיך החיים הם הינם, וכאן העבודה פועלת עליך. אחרת אתה קרוב לוודאי רק לא שמח ומאושר כי הדברים הולכים כפי שהם, ואין לך שום דבר מוסף מהעבודה בדרך שלך של לקחת דברים.
וזה הוא, אתה מגיב ועונה ופועל מחדש בצורה מכאנית ואין לך כל תפישה כי אתה יכול לענות ולהגיב
ולפעול מחדש בצורה שונה. אתה לא תופש בנוגע ל, מה העבודה היא הינה, כלומר לשנות את עצמך.
הבה נעשה כמה פרשנויות בנוגע לכוח השני בתוך עצמך,
זה כמובן שונה מהכוח השני בתוך החיים החיצוניים.
כי האדם בתוך כלא, ואשר רק רוצה לברוח, הבריחים, המחיצות והסורגים והסוהרים הם הכוח השני ,
מה שמתנגד לרצון הזה.
אבל, אם האדם יכול לברוח אבל מפחד לקחת את הסיכון, הכוח השני הינו קשור גם כן לפחד שלו,
וכך הוא הינו בתוכו, לא מחוצה לו. והכוח השני תלוי בכוח הראשון.
אנשים רוצים להיות שמחים. יש לנו בתוכנו הרבה אשר עושה אותנו אומללים, הכוח השני אז בתוכנו.
בכול אופן, אנחנו יכולים להישאר בורים לכך כל זמן חיינו ולשייך הכול למקרה ולנסיבות.
האחד אז לא רואה שום דבר לעבוד עליו. זה הינו מצב מאוד נאיבי – מצב מאוד רגיל.
אני אומר כי הטבע של הכוח השני תלוי בכוח הראשון. (אנחנו הולכים לדבר בעיקר על שני הכוחות האלה).
למה זה ככה שהכוח השני תלוי בכוח הראשון ?
אנשים חושבים כי הכוח השני הינו דבר בלתי משתנה וכי זה ברור ומוגדר, כמו חתיכת סלע.
להיפך, הכוח השני הינו משתנה כול הזמן ועובר לתוך דברים שונים, ועדיין הוא הינו תמיד הכוח השני.
מה הינה המשמעות של זה ?
על-ידי הגדרה, הכול יכול להוליך את הכוח הראשון, השני או השלישי.
כאשר איזה דבר או משהו מוליך את הכוח השני אז זה נקרא חמצן – O - Oxygen ,
וכאשר זה מוליך את הכוח הראשון אז זה נקרא – פחמן - C - Carbon ,
כאשר אתה לוטש עיניים או שם עין חמדנית על משהו אז זה מוליך את הכוח הראשון בשבילך.
בשביל אדם אחר אשר רואה את זה כמגבלה או פגם וליקוי זה הינו המוליך של הכוח השני.
שלושת – 3 הכוחות האלה הינם תמיד פועלים ומשחקים דרך הכול ובכול דבר, משנים ומחליפים מקומות,
משנים ומחליפים את הערכים של דברים. עכשיו, ובתוך חיי היומיום בסקאלה גדולה יותר
ובשלבים שונים של החיים של האחד. דמיין את שלושת – 3 הכוחות בתור קרניים של אור,
בצבעים אדום, צהוב וכחול, ואז נגיד כי מה שהקרן האדומה מאירה עליו זה הינו הכוח הראשון,
ומה שהקרן הצהובה מאירה עליו, זה הינו הכוח השני וכך הלאה.
אבל, הקרן יכולה לזוז ולנוע ולעשות את זה בהמשכיות, אז מה שזה הינו מושך והופך
להיות ההיפך ושוב בהיפוך.
עמוד 542
זה לא אותו דבר או מאורע אלא הכוח אשר זה מוליך בשבילך באותו הרגע, זה מה שמשנה ונחשב.
האהבה גורמת לנו לראות את הדבר בדרך אחרת, שנאה גורמת לנו לראות את זה בדרך נוספת אחרת.
זה הינו אותו הדבר אבל זה מוליך כוחות שונים בזמנים שונים.
יכול להיות כי בזה אתה הבחנת וזה יכול להיות מבלבל ומטרד גדול, כל עוד אנחנו חיים רק תחת חוק המטוטלת.
אחרי איזה זמן, האחד יכול להזיז ולשנות כיוון ולהחליף את עצמו במודעות יותר כלפיי המרכז
ולא להזדהות עם קיצוניות יותר מדיי.
זה אומר להפוך להיות מודע בתוך כוח אחד.
אנחנו באמת לא יודעים מה שאנחנו רוצים – וזה הוא הינו כי אנחנו לא מודעים לכוח הראשון בתוכנו.
ועדיין, זה פועל בתוכנו ויוצר את הכוח השני שלו עצמו כל הזמן, למרות כי אנחנו לא רואים מה עושה את זה.
כפי שנאמר הטבע של הכוח השני תלוי בכוח הראשון.
אם אנחנו לוקחים את מה שאנחנו רוצים ומתאווים אליו ושואפים אליו ומצפים ומקווים לו בתור הכוח הראשון,
אז מה שזה לא היה הטבע של הרצון שלנו, זה ייעלה את הכוח השני מוגדר וברור וספציפי אשר מתנגד לרצון ולבקשה או ל, מה שמתאווים אליו ורוצים אותו.
לפעמים הכוח השני מופיע מיד, ולפעמים זה מופיע אחרי מרווח – אינטרבל, אך זה בהכרח מופיע.
אבל לא בהכרח בצורה שאנחנו יכולים לחזות – וזה הוא הינו כי אנחנו לא יכולים לראות כל קשר וחיבור.
בעובדה, הכוח השני יכול להופיע מבלי שאנחנו נבין למה הוא עולה.
ידע-עצמי גורם לנו לראות טוב יותר, מאחר וכול כוח ראשון מעלה את הכוח השני המיוחס לו,
אנחנו לא יכולים ללמוד את הכוח השני בתוך עצמנו אלא אם כן אנחנו יותר מודעים לכוח הראשון, ואשר,
כפי שנאמר, יכול לפעול כל הזמן מבלי שאנחנו נראה את זה.
תמיד לצפות להיות שונים או לבקש להיות שונים זה סוג של כוח ראשון מעורפל והמשכי,
וזה יזמן כוח שני מעורפל והמשכי ואשר יופיע כמשהו אשר מונח בנסיבות החיצוניות יותר.
אבל, הכוח השני הוא לא בתוך נסיבות חיצוניות אלא בתוך עצמנו. ואתה יכול למצוא את זה קשה להאמין בזה,
אבל כאשר אין לנו כל ידע עצמי, הכול וכל דבר, הכול נראה לנו כאילו הוא אשמה של משהו חיצוני.
החושים שלנו מופנים כלפיי חוץ. אנחנו לא מתבוננים בעצמנו.
אלה הם הינם רעיונות יסודיים ובסיסיים והם הינם בקביעות כאלו אשר חוזרים עליהם לאנשים.
לאחרונה, בשיחה לגביי הכוח השני בתוך עצמנו, מישהו שאל למה דברים חיצוניים נראים תמיד כי הם מונעים אותנו מלהשיג את מה שאנחנו רוצים. והאדם התכוון כי זה קשה לראות כי הכוח השני הוא הינו בתוך עצמנו והוא מונע את האחד מלקבל את מה שהאחד רוצה ומבקש.
מישהי אחרת אמרה כי היא הבחינה כי כאשר דברים חיצוניים הלכו טוב, עדיין הייתה לה את ההרגשה
והתחושה של חוסר סיפוק ואשר הראתה כי הכוח השני הוא הינו באמת בתוך עצמך.
זוהי הינה התבוננות טובה.
היכן הוא הכוח השני בתוך עצמי ?
אני לא רואה כי אני טיפש, בור, עצלן, אנוכי, צר, מרושע, קטנוני. אני לא רואה את השטחיות שלי – ואשר זה אומר כי אני משמיץ, מכפיש, לועג ומלגלג, מוציא דיבה או 'מלכלך', משקר, חסר יכולת וקשה. כל זה הינו הכוח השני בתוכי.
פעם כאשר אדון אוספנסקי דיבר על הכוח השני בתוך עצמנו, הוא אמר כי בורות הייתה צורה מאוד נפוצה של זה.
אנשים אוהבים תמיד להעמיד פנים כי הם יודעים דברים. והם עונים כאילו הם יודעים כאשר באמת הם לא יודעים.
וזה מגדיל את הבורות בתוכם. כי באמת לחשוב שהאחד הינו בור ביחס למשהו זה ממש שונה מלהעמיד פנים כי אתה יודע את זה, ולהפוך להיות מבולבל אם האחד נשאל לגביי זה, כי אם האחד הופך להיות מודע לבורותו של האחד בנוגע למשהו, זה יכול ועשוי ליצור רצון לדעת לגביי זה, והסיטואציה היא הינה אז ממש שונה.
עמוד 543
והיכן שהיו קודם העמדת פנים ובורות אשר לא התעוררה ישנם עכשיו הודאה ואישור עצמי ותשוקה לשנות את זה.
עכשיו, כל הצורות של העמדת פנים מרכיבות כוח ראשון ואשר בצורה בלתי נמנעת נותן עלייה לצורות מסוימות של כוח שני.
העבודה אומרת כי אחת מהרעות הגדולות ביותר או הכי גדולות זה להעמיד פנים.
שינוי במודעות עולה דרך התבוננות-עצמית, והתחושה של עצמך משתנה, ועם זה ישנה פחות ופחות העמדת פנים ויותר ויותר הבנה ותפישה של מה שקיים בתוך עצמך ומה הינו מצב הווייתו של האחד,
כל זה משנה את הכוח הראשון ואת הכוח השני בתוכנו.
אבל שינוי זה מושפע דרך האוריינטציה או ההתמצאות של העבודה.
מה הוא הינו הכוח השני בתוכנו בהתייחס לרצון לזכירה עצמית ולהתעורר ?
אתה רואה מיד כי העבודה אומרת לנו מה הם הינם הכוחות אשר מתנגדים בתוכנו להתעוררות.
כל העבודה כולה אפשר להבין אותה לאורו של זה.
אם אני מאוד מזדהה ומזוהה עם משהו, עם איזה שהיא אמביציית-חיים,
אז זה יהיה הכוח השני בתוכי בהתייחס לעבודה. זה ישים אותי לישון.
עכשיו, נניח כי יכולנו לעשות הכול מתוך העבודה. אז שום דבר לא היה משתנה ב, מה שאנחנו עושים אולי,
אבל היחסים הפנימיים היו משתנים. וביחס לכך זה מאוד מעניין, ללמוד את הטבע של הכוח השני בתוך עצמנו,
ביחס לשלושת הקווים של העבודה.
לעתים קרובות אני יכול לראות על-ידי התבוננות עצמית כי אני אחד בתוך עצמך מתנגד לאני אחר.
או כי קבוצה אחת של 'אניים' מתנגדת לקבוצה אחרת של 'אניים'.
כאשר הכוח ההפוך או המתנגד מקבל את היד על העליונה, הוא הופך להיות הכוח הראשון.
'אניים' מסוימים יכולים לדוגמא לדבר בצורה לא נכונה או שגויה,
ו 'אניים' אחרים יכולים לראות כי הדיבור השגוי הזה יעצור אם אתה תוכל לזכור את עצמך.
איזה קבוצה של 'אניים' הולכת להפוך להיות הכוח הראשון ?
אמרתי לכולכם לפני איזה זמן כי אתם צריכים להיות זהירים מאוד כאשר אתם קמים בבוקר ולעבוד על ועם עצמכם בזהירות ובעובדה אף לפני שאתם קמים. כל מיני סוגים של 'אניים' לא נעימים יכולים להתחיל לדבר על הבעיות שלהם, ולקחת על היום איזה מבט מסוים, ואם אתה תקשיב להם, אז אתה תספוג רשמים שליליים-נגטיביים,
וככה תתחיל את היום מורעל היטב.
זכרו כי אתם לא צריכים לקחת את הדברים כפי שאתם עושים, וכי זה כמו כן מתאים להיות מיושם גם על החיים הפנימיים. כמו גם על התנהגותך בחיים החיצוניים. אם אתה נותן לעצמך לקחת פנימה מספר גדול של רשמים נגטיביים מהמחשבות ומהזיכרונות שלך עצמך אז אתה תגדיל את הכוח השני בתוך עצמך בחיבור ובקשר וביחס לכוח הראשון של לנסות להתעורר ולחיות בתוך החיים של העבודה במידה מסוימת במשך היום.
ישנם שני – 2 חיים אשר אתה יכול להוליך, אחרי איזה זמן אתה מתחיל לדעת מה היא הינה המשמעות של החיים אשר אתה יכול להוליך בתוך עצמך ואשר העבודה יכולה ליצור בתוכך,
ואתה יכול להבדיל ולהבחין את זה מהחיים ומהעניינים הרגילים של היום.
בסופו של דבר אתה צריך לבסוף להיות חי בשניהם.
והם בהדרגה צריכים להפסיק להיות באופוזיציה אחד לשני.
אני חוזר, כדי לראות את הכוח השני בתוך עצמו,
אנחנו חייבים להפוך להיות מודעים בתוך הכוח הראשון.
אני זוכר לפני הרבה שנים כי מישהו סיפר לי על חלום אשר חזר על עצמו, והאיש הזה אמר :
"אני חולם כי אני יושב על כס גבוה, זה נראה כאילו יש התקבצות עצומה של אנשים אשר מקיפים אותי עם ראשים מורכנים, ולפתע הכס מפנה דרך ואני חש כי אני נופל ומתעורר בפחד".
עמוד 544
כאן אפשר לראות כפי שזה, את שניהם בפעולה בתוך האדם.
לאדם הייתה גאווה שוררת (אשר קשה לפתור אותה), אבל הוא לא היה מודע לה.
וזה נראה לי סידור גרוע מאוד של כוחות בתוך עצמך, ואחד אשר זה הינו קרוב לוודאי זה אפשרי כי זה יעשה את החיים קשים ואיומים ככול הניתן.
מאחר ושלושת – 3 הכוחות קיימים בתוכנו כפי שבכול היקום, אז זה לא מפתיע למצוא כי המעצורים ונקודות הבדיקה קיימים בתוכנו, ואשר לדוגמא, מונעים מאיתנו להבין ולתפוש את הרעיון המוכל בחלום כגון זה.
כפי שהיה זה אשר צוטט קודם. וביחס לזה אולי יזכירו לך לגביי חלום מסוג דומה אשר נמצא בתנ"ך והיכן שאיש של אמביציה וגאוותנות מופרזת ויהירות מתואר. זה הוא הינו החלום של נבוכדנצר אשר הוא מפנה לנביא דניאל.
והוא אמר : " ראיתי ואראה עץ במרכז הארץ וגובהו מגיע עד לשמי הרקיע ומראהו עד קצות כל הארץ,
והעלים שלו היו יפים ופירותיו רבים מאוד, ובתוכו שפע בשר לכולם, וחיות השדה חסו בצלו, ועופות הרקיע דרו בין ענפיו, וכול הבשר הוזנו ממנו." והמלך ממשיך לתאר איך בחלומו : "הגיע האחד הקדוש והמשגיח וירד מהרקיע להורות כי יגדעו את העץ, בהשאירו את הגדם הכרות והשורשים עקורים בעשב, ובאומרו 'תנו לזה להירטב מטל השמים, ולהיות עם החיות כעשב הארץ' כי זה צריך להיעשות כך ש, החיים יכולים וצריכים לדעת כי הגבוה ביותר מושל בממלכת האדם ".
דניאל פירש את החלום כסימן שבגלל האמביציה הגאוותנית המופרזת והרברבנית היהירה אשר הגיעה עד לשמים ולקצוות הארץ, הוא הולך להיות מורד ומושפל ומדוכא ונזרק למטה, עד כי הוא יבין ויתפוש כי כל הכוח והעוצמה על הארץ הייתה של אלוהים לתת למי אשר הוא ירצה.
מה שאני מתכוון ורוצה להצביע עליו הוא הינו בפשטות,
כי אם הכוח הראשון שגוי או לא נכון, אז כל המצב הפנימי יכול להיות לא אפקטיבי או מועבר ונמסר והופך להיות לא אפקטיבי ואפילו מסוכן – וזה הוא הינו כי לאחד יש יחסים רעים מאוד לעצמו.
אז זה הוא הינו הכוח הראשון אשר האחד צריך להסתכל עליו ולהתבונן בו, ובהדרגה להפוך להיות מודע אליו.
מה אתה רוצה ?
התייחס ושקול בקשר לזה את הרעיונות המוכלים בדרשה על ההר ואת הרעיונות בתפילת האדון.
"בירדליפ" 18 לחודש נובמבר 1944
הערה מקדימה לפרשנות על התודעה – Mind
דברים רבים נאמרו לגביי שינוי של התודעה – Mind, ולגביי מתנויה בכתבי הקודש הנוצריים
(ואשר תורגמה בצורה כל כך שגויה בתור 'חרטה') ואשר משמעותה באמת הינו:שינוי של התודעה- Mind,
וכל כך הרבה נאמר לגביי העבודה אשר גורמת לנו לחשוב בדרך חדשה.
לאלו אשר לא מבינים איך העבודה יכולה לגרום לנו לחשוב בדרך חדשה, אני אגיד כי אני מייעץ להם לחשוב מה העבודה אומרת. האם אתם רואים ל, מה אני מתכוון ?
עמוד 545
האם אתם רואים ל, מה אני מתכוון ? ל, מה זה אומר ? אני מייעץ להם לחשוב על עצמם ועל מה העבודה אומרת לגביי עצמנו, ואיזה לימודים העבודה נותנת לגביי דברים אשר איתם אנחנו צריכים להיאבק ועם איזה מטרה ואובייקט.
במשך זמן ארוך העבודה נשארת חיצונית, כמו משהו על הלוח של הזיכרון.
אבל, אחרי איזה זמן האדם יכול להבין ולתפוש כי זה ממש אמת, וכי הוא או היא הינם ישנים וכי
יש להם רגשות נגטיביים – שליליים וכולי.
או שהם יכולים להבין ולתפוש איזה שהוא דבר אחר, איזה שהוא רעיון אחר שהעבודה מלמדת.
העבודה מבקשת מאיתנו לחשוב מתוכה עצמה. שתהיה לנו תודעת – עבודה.
תודעה אשר נוצרת על-ידי הרעיונות של העבודה. לראות את הדברים מתוך מה שהעבודה
מלמדת לגביי עצמנו, לגביי אחרים ולגביי החיים.
כאשר העבודה הופכת להיות רגשית ומפסיקה להיות על הלוח אתה מוצא את עצמך מתעמת איתה.
אתה מוצא שאלות כאלו כגון : " האם דיברתי בדרך שגויה או לא נכונה ? " – " האם הוצאת את היום שלך על שקילה פנימית ועשיית חשבונות ושמירת טינה וכולי ? " – " האם זכרת את עצמך ? "
" האם אתה מזדהה ? " – " האם עשית איזה שהוא סוג של מאמץ-עבודה היום ? "
" האם התבוננת בעצמך ? " – " האם ביטלת חובות ? " – " האם זכרת את מטרתך ? "
כל השאלות האלה ורבות אחרות מתחילות לעמוד בפניך ומולך – בינך ובין החיים החיצוניים.
ואתה אז תתחיל להבין מה זה אומר לחשוב בדרך חדשה, שתהיה לך תודעה נוספת.
שתהיה לך תודעה נוספת זה אומר כי,
הרעיונות של העבודה מתחילים לעמוד בינך לבין החיים.
ראה וזכור כי אנחנו חושבים מתוך הרעיונות שלנו. זה אומר כי מתחילה להיות לך תחושה של דיסציפלינה נוספת של רעיונות. זה אומר כי אתה מתחיל לחוש השפעות אשר פועלות עליך ואשר באות ומגיעות מהעבודה ולא מהחיים.
כל זה מתחיל להראות לך איך אתה יכול שיהיו לך תודעת-חיים ותודעת-עבודה כשני דברים נבדלים ומובחנים,
ואשר שניהם הינם נחוצים והכרחיים אבל הם סוגים שונים של תודעות.
במשך זמן ארוך אנחנו צריכים לעשות דברים בדרך אחת ודברים בדרך אחרת.
אבל, אם אתה חושב מתוך העבודה לגביי איזה שהיא סיטואציה, אתה תמצא כי אתה חושב בצורה די שונה ממה שאתה תהיה באם תחשוב על אותה הסיטואציה מתוך החיים. וכאן בנקודה זאת העבודה מתחילה.
פרשנות על התודעה – MIND
1. שאלה נשאלה לאחרונה לגביי – Minding - לתת את דעתך, לשים לב, לזכור , שיהיה לך אכפת, להשגיח.
והשאלה נשאלה לגביי מה הוא הינו ההבדל בין – לא לתת את דעתך ולא לשים לב ולא להשגיח לבין שוויון נפש ואדישות.
אז אני אחזור על השאלה : " אם לא אכפת לך ואתה לא שם לב אז דברים לא פוגעים בך ",
ובכן, אחרי איזה זמן אולי אנחנו לומדים נכון את השיעור הגדול הזה.
אבל, רוב האנשים חושבים כי זה שזה לא אכפת לך או שאתה לא שם לב משמעותו להיות אדיש ושווה נפש.
זה נאמר לפני זמן רב בפגישה על-ידי אדון אוספנסקי כי להיות אדיש ושווה נפש זה הוא הינו אחד מהמצבים הגרועים ביותר של שינה אשר האחד יכול להיות בתוכם.
באיזה הבדל אתה יכול להבחין : "בין זה שלא יהיה אכפת לך ולא תשים לב לבין להיות שווה נפש?"
עמוד 546
נאמר לנו כי אחד מהדברים הכי גרועים זה להיות אדיש ושווה נפש, והנקודה של השאלה הייתה לעשות הבחנה והבדלה בין Minding – אכפתיות, השגחה, שימת לב ולתת את דעתך ותודעתך למשהו, לבין "להיות אדיש ושווה נפש".
עכשיו אנחנו נותנים את תודעתנו ודעתנו למשהו – Minding לפי התודעה שלנו – According to our Mind's – ומטרת העבודה הזאת היא לשנות את התודעה שלנו. (המנטליטי שלנו) . – מה היא הינה התודעה – Mind's שלנו ?
אנחנו מדמיינים אולי כי התודעה שלנו היא הינה גמישה ללא סוף, ובכול זאת, תודעה כזאת כמו שכבר יש לנו זה כבר הינו עניין בנוי ומובנה, דבר נרכש.
לדוגמא, נאמר לנו על-ידי חינוך כי אנחנו חייבים לחשוב את זה או את ההוא, לחקות את זה ואת ההוא וכך הלאה,
וכול זה יוצר ונותן צורה לתודעתנו – התודעה אשר איתה אנחנו מסתובבים, לרובנו יש תודעה מאוד קשיחה באופן הזה. תודעה נרכשת זאת שלנו היא הינה חלק מהאישיות שלנו – כלומר הצד הנרכש של הפסיכולוגיה שלנו.
עכשיו, אתם צריכים וחייבים כולכם להבין כי העבודה הזאת מתחילה עם שינוי ועם לשנות את התודעה - Mind,
וזה אומר לשנות את הדרך אשר בה אנחנו חושבים לגביי כל דבר.
יכול להיות כי לימדו אותך שאתה חייב לדאוג ושיהיה לך אכפת לגביי דבר זה או אחר, וזה נותן צורה ויותר חלק מהתודעה של התודעה הנרכשת שלך. ולפיכך, כאשר דבר זה או אחר קורה, אתה תיתן את דעתך ותודעתך ותשים לב ותדאג ותשגיח בזה ויהיה לך אכפת מזה, כי זאת צורת התודעה שלך. אתה תחוש כי אתה חייב לשים לב ולתת לכך את תודעתך ודעתך ולהשגיח ושיהיה לך אכפת, כי התודעה – Mind שלך נוצרה על-ידי מה שלימדו אותך בנוגע לדבר זה או אחר.
אז כאשר איזה שהם רשמים נכנסים אליך מהחיים החיצוניים ואשר יפלו ויכו על התודעה שלך אז אתה תיתן לכך את דעתך ותשים לב ותדאג והיה לך אכפת ותשגיח בזה. אתה תחשוב על זה על-פי התודעה הזאת אשר הונחה למטה בתודעתך.
וככה אתה לא תראה איזה שהיא דרך אחרת של לקחת את המקרה או האירוע אשר קרה לך – וזאת היא הינה דרך נוספת של לתת את דעתך ואת תודעתך ולשים לב ושיהיה לך אכפת ותשגיח בזה.
ובעובדה, אף פעם לא יעלה בדעתך כי אתה לא צריך להשגיח ולשים לב או לזכור ושיהיה לך אכפת מהדברים בדרך בה אומנם אתה שם לב ואכפת לך ואתה משגיח ונותן את דעתך עליהם.
הבה נגיד לדוגמא, כי לימדו אותך או נאמר לך כי אנשים כגון אלו הם הינם רעים מאוד.
אז תמיד אתה תשים לב ותיתן את דעתך ואת תודעתך ותשגיח ויהיה לך אכפת ככה כפי שהתודעה הנרכשת שלך הניחה למטה בתוכה את הדרך הזאת בה אתה תשים לב ויהיה לך אכפת ותיתן את דעתך בדיוק בדרך הזאת של לקחת אנשים ולחשוב עליהם. עכשיו, אחת מהמטרות הגדולות הראשונות של העבודה, הינה לעשות או לגרום כי נחשוב בדרך חדשה לגביי כל דבר כולל עצמנו. אדון אוספנסקי נהג באיזה פעם להגיד לנו בהמשכיות :
"כי המטרה של העבודה זה לגרום לנו לחשוב בדרך חדשה".
ומשמעותו כי זה אומר שתהיה לנו תודעה שונה – Mind's שונים. עכשיו, לחשוב בדרך חדשה זה שתהיה לך תודעה חדשה, כלומר Mind's חדש. ומשמעותו כי זה אומר שאם אנחנו חושבים בדרך חדשה אז אנחנו לא ניתן את דעתנו ואת תשומת ליבנו ויהיה לנו אכפת ונשגיח לגביי אותם הדברים או דברים דומים לאלו אשר עשינו קודם.
שינוי-תודעה – Mind, הוא הינו הבסיס של כל הלימודים האזוטריים ואשר שייכים לתקופה אשר מאז ישוע מנצרת. ובדברנו יותר לעומק,
הסיבה היא הינה כי האדם הינו עכשיו, כל כך סגור, וכל כך כמעט מת, וכול כך ישן, עד כי הדבר היחידי אשר נותר פתוח לאזוטריות כדי לגעת בו, זה הוא הינו הנתיב של דרך התודעה – Mind. ומהסיבה הזאת ישוע לימד מתנויה,
או שינוי של התודעה – Mind כנקודת ההתחלה של הלימוד האזוטרי שלו. ואנחנו יכולים להגיד באופן כללי כי לאף אחד בימים אלו אין שום סיכוי להתעוררות וטרנספורמציה פנימית, או לחוש השפעות חדשות, מלבד דרך המעבר של נתיב דרך התודעה – Mind, התודעה חייבת להשתנות – כלומר ה-Minding – נתינת דעתך ושימת הלב והאכפתיות והזכירה,
זה חייב להשתנות.
ולפיכך, זה דבר טוב מאוד להתבונן בו, איך וכיצד אתה- Mind נותן תודעתך על הדברים, כי כול ה – Minding כלומר כל תודעתך על הדברים תלויה באיזה צורה התודעה שלך נעשתה להיות. לדוגמא, על-ידי מה שלימדו אותך,
על-ידי דעות קדומות וכאלו אשר נרכשו, וגישות וכולי. ולמרות זאת, אנחנו לוקחים את כל מה שהונח למטה בתודעתנו, בתור ממש אמתי ובדרך של ממש נכון וממשי, ובעובדה בתור התודעה היחידה אשר אפשרית.
עמוד 547
אבל, כל עוד אנחנו עושים את זה, ה- Mind's התודעות שלנו לא יכולות להשתנות.
לכולם יש נקודות עמדה מנטאליות מסוימות, דעות קדומות מנטאליות מסוימות, רעיונות מושרשים ומוטבעים מסוימים בנוגע ל – מה נכון ומה לא נכון, כל עוד אלו נותרים ונשארים לא מאותגרים, על-ידי האדם עצמו,
דרך התבוננות עצמית קשובה – כל עוד הם לא בהתבוננות או לא מתבוננים בהם – אדם זה ימשיך בדרך תודעתו – לשים לב ולהשגיח ושיהיה לו אכפת תמיד באותה הדרך והוא ייתן על כך את דעתו באותה הדרך, והוא לא יבין ויתפוש כי הרעיונות של העבודה מחפשים לשנות את התודעה – Mind המקובעת הזאת, וכי זה גורם לאדם לחשוב בדרכים ממש חדשות.
אם ה- Mind התודעה מקובעת, אז אף אחד לא יכול לחשוב בדרך חדשה. אנחנו חושבים מתוך סוג וצורת התודעה- Mind שלנו. עכשיו, נגיד כי התודעה שלך הינה מאוד מקובעת ומוגבלת, ואז אתה תמיד – Mind – תיתן את דעתך ותשים לב ותשגיח בדרך מקובעת ומוגבלת. לדוגמא אתה תחוש כי זה נכון להיות מבואס ומודאג ונרגן לגביי זה או ההוא, או להיות מדוכא לגביי משהו וכך הלאה.
אתה תהיה Mind כלומר אתה תיתן את דעתך ותשים לב לכול הדברים האלו.
למה אתה שם ליבך ונותן את דעתך ותודעתך להם ? אתה – Mind – כלומר אתה שם לב ונותן את דעתך ותודעתך אליהם כי זה איך שתודעתך עובדת. אתה – Mind – אותם ולגביהם כי לימדו אותך את כל הדברים האלה,
ואת כל הדרך הזאת של לפעול מהתודעה שלך – מ, ה- Mind שלך.
עכשיו התודעה שלך היא דבר אינסופי. ודבר זה אשר לו אנחנו קוראים התודעה שלנו ואשר אנחנו רכשנו, זאת לא Mind – זאת לא תודעה טוטאלית בכלל. זה כמו איזה ערימה קטנה של אבנים על מישור רחב ופתוח. זה משהו מאוד קטן ומקרי, והאחד רכש את זה מבלי שהוא חשב על כך בשביל עצמו.
אחת מהאבנים האלה יכולה להיות שלך עצמך אבל השאר הינם נרכשות.
האחד לימדו אותו לעשות את ערימת האבנים הקטנה הזאת,
ולקחת את זה כאילו זאת התודעה – Mind השלמה של האחד עם כל האפשרויות האינסופיות של זה וההבנה והתובנה.
כאשר משהו מכה בתודעה ואשר אותו אנחנו לא יכולים לארח במחשבותינו ולהשתעשע איתו במחשבתנו,
אז אנחנו אומרים : "א...או....ב..אה" (איזה שהוא צקצוק להבעת ספקנות) או שאנחנו מגיעים להיות כועסים כי אנחנו יכולים כל כך בקלות לקחת פנימה כמו דרך חריץ או סדק קטן כמה דברים מסוימים אשר הינם בהתאמה לערימת אבנים קטנות אלה ואשר להן אנחנו קוראים התודעה שלנו – כלומר mind's שלנו.
אז, כפי שזה, אנחנו הולכים סביב, עם מכשיר קטן מאוד, ואשר נברא ונוצר פחות או יותר באופן אקראי או במקריות בתוכנו, ואנחנו מקבלים את כל החיים על המכשיר הקטן הזה ואשר הינו ממש לא מדויק – ואשר הינו בלתי מתאים ופגום או הלקוי הזה, כלומר הערמת אבנים הזאת. עכשיו, איך אתה Mind ? ובתרגום זה יכול להיות : איך אתה נותן את תודעתך ואת דעתך ? האם אתה מסופק מהדרך אשר בה אתה נותן את תודעתך ואת דעתך כלומר נותן את ה – Mind שלך
לדברים ? או האם אתה יכול לתת את דעתך ואת תודעתך לדברים בצורה שונה ?
אם הבחנת בזה אז אתה מתחיל להגיע לנקודה של לשנות את הדרך אשר בה אתה נותן את דעתך ואת תודעתך לדברים.
וזה אומר כי משמעותו לשנות את התודעה – Mind של החיים האקטואליים ממש ושיהיו לכם תודעות חדשות – Mind's חדשים. כדי לשנות את התודעה מחשבות חדשות הכרחיות ונחוצות. עד כמה זה קשה לשנות את התודעה שלנו.
סיבה אחת היא הינה כי אנחנו אף פעם לא מתבוננים בתודעה שלנו. או איך אנחנו בתודעתנו, איך אנחנו Mind,
או למה אנחנו נותנים את דעתנו ואת תודעתנו – כפי שאנחנו עושים. אנחנו לוקחים את התודעה שלנו וככה את הפעלת התודעות או התודעה שלנו בתור דבר מובן מאליו. אנחנו מאמינים כי לבעיות ולצרות שלנו אין שום דבר ושום קשר עם מה שעוסקת בו התודעה שלנו ולדרך אשר בה זה נוצר. אנחנו יכולים להבחין כי אנחנו נותנים את דעתנו ותודעתנו לדברים אבל לא מחברים את זה עם איזה סוג של תודעה או תודעות יש לנו. איזה סוג של Mind's יש לנו.
ובעובדה אנחנו לא יודעים כי יש לנו תודעה שיש לה צורה מסוימת.
אנחנו לא תוקפים את התודעה שלנו ואנחנו לא חושדים בתודעה שלנו.
כל ההרגלים המנטאליים שלנו הם הינם לא הרגל בשבילנו אלא אמיתות. והם ממש נכונים וצודקים בשבילנו.
לא יכולה להיות כל נקודת מבט אחרת. אנחנו לא יכולים לראות אותם כהרגלים. זאת היא הינה טרגדיה.
אז אנחנו לא יכולים לראות כי כל כך הרבה דברים אשר אנחנו ממשיכים להפעיל איתם את התודעה שלנו כל כך הרבה זה בגלל הרגלים מנטאליים בלתי נראים, כמובן כי אנחנו צריכים לדאוג,
עמוד 548
וכמובן כי אנחנו צריכים לחשוב שזה הוא הינו בלתי אפשרי וכמובן שאנחנו צריכים להגיד כי אף פעם לא שמענו על דבר כגון זה, וכמובן שאנחנו צריכים להגיד "אה...ב...הא" (קול צקצוק) ובכן,
"אני אף פעם". ולמה ? מכיוון שאנחנו לוקחים את ההרגלים המנטאליים שלנו כאמיתות אולטימטיביות וכסטנדרטים אולטימטיביים – ואפילו לא תופשים ולא מבינים כי הם הינם הרגלים מנטאליים אשר רכשנו ללא רגש ובלי לשים לב ולהתחשב או באדישות במשך תקופה ארוכה, ומעבר לעובדה, התקופה החשוכה הארוכה הזאת אשר מתערבת בצורה בלתי נמנעת – העידן החשוך- לפני שנתחיל לחשוב בעצמנו ולגביי עצמנו, לגביי החיים,
ולגביי מה ולמה אנחנו עושים ואומרים דברים אשר אנחנו עושים ואומרים, ולגביי מי אנחנו.
זה לבטח מאוד קשה לתפוש ולהבין, את המכאניות של האחד בתוך שלושת המרכזים.
אנחנו יכולים להבחין במכאניות שלנו בתוך מרכז התנועה, אבל לרובנו זה לוקח זמן ארוך כדי להבין ולתפוש
את המכאניות שלנו במרכזים הרגשי והשכלי – וזה הוא הינו, הרגלים של רגש ושל חשיבה.
עכשיו, העבודה מתחילה עם התודעה – Mind או עם המרכז השכלי.
ומהסיבה הזאת הגישה שלה נקראת פסיכולוגית.
היא לא מתחילה מנקודת המבט של הפקיר עם לענות את הגוף, או עם נקודת המבט של הנזיר עם לשבור את הרגשות.
היא מתחילה עם התודעה – Mind, כפי שעושים גם כתבי הקודש הנוצריים.
זה מתחיל עם לשנות את התודעה ועם לראות את הדברים בצורה שונה, עם לימוד חדש ורעיונות חדשים.
אלא אם כן זה מתחיל לקרות, אלא אם כן אנחנו מתחילים לראות, בצורה מנטאלית, את עצמנו ואת החיים בדרך חדשה, אנחנו לא יכולים לצפות לעבוד על המרכזים האחרים מלבד בדרך לא אינטליגנטית לחלוטין.
אני יכול לשבת כל היום על הישבן שלי ואני יכול לסרב למזון או אני יכול להכניע את עצמי לעינוי הפיזי הגדול ביותר
כמו פקיר – אבל, התוצאה תהיה ממש חסרת תועלת כי זה לא מחובר עם ההבנה שלי
וכך זה לא יוביל לשום התפתחות פנימית.
אבל, אם אני מתחיל עם התודעה שלי ומתבונן, הבה נגיד – איך אני נותן את תודעתי לדברים,
כלומר באיזה דרך אני – Mind לדברים, ושואל את עצמי למה אני נותן את תודעתי לדברים בדרך זאת,
ובלחשוב על העבודה, אני אתחיל שתהיה לי קצת תובנה לתוך הדבר הזה אשר תמיד לקחתי אותו כמובן מאליו וכדבר אשר אין עליו עוררין ואשר הוא זה הינו עצמי, וזה תמיד צודק, ואשר לו אני קורא התודעה שלי או ה - Mind שלי.
ואני אתחיל לראות כי התודעה שלי – Minding כפי זה הינו, עם ערימת האבנים הקטנה הזאת בתוכה, זה הינו דבר מוגבל ומצחיק, משהו אשר אין באפשרותי להיות יכול להגיד כי זה תמיד צודק. ובעובדה אני אתחיל לראות כי התודעה – Mind שלי הינה קרוב לוודאי שוגה וטועה, וכול הרעיונות שלי יכולים להיות לא נכונים ושגויים. וזה באופן מסוים,
כי אני צריך להיפטר מצורת התודעה – Mind הזאת שלי, של הדרך הקטנה הזאת של לחשוב על כל דבר,
ורק מהדרך הזאת של הפעלת התודעה – Minding , האם אתה יכול לדמיין כי מישהו בא אלייך ברגע אשר בו אתה מאוד מפעיל את התודעה – Minding, ואומר : "האם אינך רואה כי הסיבה למה אתה נותן לכך את תודעתך ושם לב – Mind את זה כל כך הרבה זה בגלל שיש משהו שגוי בתודעתך – Mind שלך, וכי אתה נותן את תודעתך ועושה – Mind בצורה שגויה, ואתה צריך לנסות לשנות את התודעה – Mind שלך ולחשוב בדרך חדשה ממש לגביי הדבר הזה אשר אתה נותן לו בטיפשות את תודעתך ושם אליו לב ואכפת לך ואתה – Mind כל כך הרבה ? "
אז אתה ללא ספק תהיה מאוד נרגז ומעוצבן.
עכשיו, תנסה להסתכל יותר לעומק של השאלה הזאת ולגביי למה אתה נותן את תודעתך ושם לב לדברים
או למה אתה – Mind לדברים, ולתפוש לגביי זה מבט חטוף כי זה בגלל שיש משהו בתוך תודעתך אשר גורם לך לשים את תודעתך בדרך זאת. משהו בתוך המחשבות שלך ואשר בא ומגיע מתוך תודעתך או ה – Mind's שלך כפי שהם.
כל עוד ולמשך הזמן אשר התודעות שלך – Mind's שלך נוצרו בדרך זאת, הם תמיד ייצרו את אותן הסוגים של מחשבות. אני מתכוון, נסה לראות כי אתה חייב לתת את תודעתך ולשים לב ולתת את ה – Mind שלך לדברים, בגלל ערימת האבנים אשר אותה אתה לוקח איתך בתוך התודעה – Mind היחידה אשר אתה יכול שתהיה לך.
עמוד 549
אני זוכר כי גורדייף גרם פעם לכולנו לצעוק עם כל הכוח של קולנו : "אני יכול לעבוד".
עכשיו, אתה מחולל מתוך תודעתך הרבה מאוד משהו, אז תצעק לך "אני יכול לעבוד",
וראה מהי הינה המשמעות של עבודה ברגע שכזה. וזה הוא כי תזמן ותכנס ותאסוף את תודעת-העבודה שלך.
כל זה אומר כי אנחנו צריכים להתבונן עמוק יותר על אילו רעיונות ודעות קדומות לימדו אותנו בעבר
ואשר גורמים לנו לתת את דעתנו ואת תודעתנו למה שאנחנו עושים. נגיד כי אתה אומר לעצמך כך :
"אני לא צריך לתת לכך את תודעתי בדרך הזאת", ותחזור על זה, האם זה יהיה עבודה ?
האם זה יהיה התבוננות עצמית ? האם זה יהיה לנסות לרדת לעומק של מה הינה תודעתו של האחד?
האם זה יהיה לראות מכאניות מנטאלית ? כמובן שלא. אנחנו צריכים וחייבים להיאבק עם עצמנו, ויותר מכך,
לראות כמו מה הן ערימות האבנים שלנו ו, ל, מה הן דומות, ויותר מזה, ואשר נוצרו מכול הדברים הנרכשים האלה,
בלמי זעזועים, דעות קדומות, כל הדברים האלה הקטנים אשר בסביבה המקומית,
אשר יצרו את התודעות הקטנות שלנו.
רק להגיד " אני חייב שלא לתת את ה- Mind שלי לכך כלומר לא לתת את תודעתי לכך ו/או לא לתת לכך את תשומת ליבי", וללכת מסביב עם איזה שהיא הבעה איומה וקדושה של " אני חייב לא לתת לכך את תודעתי ותשומת ליבי",
שוב ושוב מחדש זה לא העבודה, ואין לכך שום דבר בנוגע לעבודה.
אבל, אם אתה אומר עכשיו "למה אני נותן לכך את תודעתי ותשומת ליבי ?"
אז אולי דרך התבוננות כנה, אתה יכול להבחין במשהו בתוכך אשר מושל או משל בתוכך ללא הפרעה,
איזה שהוא רעיון נרכש על החיים או של אחרים או של עצמך ואשר הינו הגורם של זה
שאתה נותן את תודעתך ושם ליבך – Minding כל כך הרבה.
אתה יודע עד כמה לעתים קרובות האדם מתחיל לזעוף ולהגיד :
"האם אתה מתכוון להגיד לי כי אני לא יודע להבחין מה נכון ומה לא נכון ?" או הערות מהסוג הזה. למה ?
אתם כולכם חייבים הייתם להבחין בתגובה הזאת בתוך עצמכם, ואיך במהירות אתם מתמודדים
רק נגד רמת ההוויה שלכם. עבודה זאת היא הינה כדי ללמד אותנו נכון ולא נכון חדשים.
בגלל שמטרת העבודה הינה להרים אותנו לרמה יותר מודעת היכן שאנשים לא זועפים בדרך הזאת.
היכן שאנשים לא נותנים את תודעתם ותשומת ליבם – או – Mind כפי שאנחנו בדרך כלל נותנים את תודעתנו.
העבודה היא הינה כדי להרים אותנו לרמה היכן ש-התודעות – Mind's של אנשים הינם שונות מ-התודעות – Mind's שלנו, לרמה היכן שלאנשים יש תודעות – Mind's לדברים בצורה שונה – והיכן שהאנשים נותנים את תודעתם – Mind's להיותם נגטיביים דרך האור של התודעות ה- Mind's החדשים שלהם.
אני זוכר מקרה אחד כאשר אדון אוספנסקי דיבר על גישה - Attitude ועל עד כמה זה היה נפלא אם יכולת למצוא את הגישה הנכונה לדברים, זמן קצר אחר כך הייתי צריך לקחת בשבילו את הקבוצה ועשיתי את הטעות של לאפשר ולהרשות לאנשים לדבר על גישה כדבר רגשי וקיבלתי גערה או נזיפה ראויה.
גישה מתחילה כדבר מנטאלי, והוא אמר בצורה מדויקת : "אתה חייב להבין כי גישה מתחילה במרכז השכלי והיא שייכת לתודעה – Mind, שינוי בגישה הוא הינו שינוי במרכז השכלי בתור התחלה, הגישות המנטאליות שלנו משפיעות על המרכז הרגשי שלנו אבל המקור שלהן מונח בתוך המרכז השכלי – בתודעות – Mind's שלנו.
לאנשים ישנם כל מיני סוגים של גישות מנטאליות מבלי שהם יודעים כי יש להם אותם. גישות נגטיביות הם הינם כמו מקומות מתים בתוך התודעה – Mind בהם שום דבר לא גדל. במקום לחשוב לאנשים יש גישה אשר נרכשה בחינוכם וגידולם והיא הינה חיקוי מהוריהם, וזה רק על-ידי חשיבה בדרכים ממש שונות כי גישות חרוטות אלו ניתן לשנות או להחליף אותן והתודעה – Mind הינה משוחררת לחשוב בעצמה".
זה צריך להיות ברור ממש לרובנו כי שימת הלב והתודעה שלנו- ה – Minding שלנו מגיעה מהגישות ומהרעיונות המנטאליים שלנו ואשר אותם אנחנו לוקחים בתור מובן מאליו, ולפיכך אנחנו לא ערים ומודעים כי יש לנו אותם.
לגישות מנטאליות נגטיביות אפשר לקרוא להם דעות קדומות,
עמוד 550
ואם הם גדלים הם הופכים להיות בלמי זעזועים. במקרה אחר, אמר לנו
אדון אוספנסקי : " מה שאנשים קוראים לו חינוך הוא הינו בדרך כלל כמו ש-ביחס לתודעה – Mind,
זה שום דבר לא יותר מאשר הרכישה של מספר גישות נגטיביות סטריאוטיפיות אופייניות.
התודעה – Mind הופכת אז להיות כמעט מתה. אתם חייבים להבין, הוא המשיך ואמר,
הדבר האחרון אשר האנשים יעשו זה לחשוב. אף אחד לא רוצה לחשוב.
חשיבה היא הינה יותר מדיי קשה בשביל רוב האנשים. הם מעדיפים לשתף פעולה
עם התודעות – Mind's אשר הם רכשו, ואם לאדם אין כל מרכז מגנטי אז התחזית לא טובה ".
* * *
הערה : אני מניח כי אף אחד מאיתנו לא מבין איך אנחנו מתנגדים לחשיבה בדרך חדשה.
קראתי לאחרונה את ההיסטוריה של האוניברסיטאות באנגליה בתקופת ימי הביניים והרנסנס.
מספר גדול של סטודנטים צעירים התיישבו באוקספורד בתחילת המאה ה- 13, ואשר היו מושפעים במעורפל על-ידי התנועה החדשה אשר נקראה "רנסנס" ואשר נפוצה בכול אירופה.
הדיירים של אוקספורד התנגדו לנוכחות של הלבלרים והפקידים המוזרים האלו כפי שהם נקראו.
הם שנאו אותם בגלל שהם למדו משהו חדש. בימים ההם לא הייתה כל אוניברסיטה, כפי שאנחנו מבינים את זה וקוראים לזה, ושום בנייני מכללות. הייתה מהומה בגלל כמה נשים וכול הסטודנטים האלה צעדו החוצה מאוקספורד וחלק הלכו לקיימברידג' וחלק לנורסט המפסטון ולמקומות אחרים.
וכאן שוב, של התושבים התרעמו והתמרמרו בגלל הנוכחות שלהם וכי הם למדו איזה שהוא סוג של ידע.
מריבות הדיירים הקבועים של העיירה והאוניברסיטאות קרו במשך זמן ארוך לפני שבשתיהן, באוקספורד ובקיימברידג' ניתן היה ליצור גוף מאורגן וברור כדי לבנות את המכללות שלהן.
אנחנו רואים לעתים קרובות בהיסטוריה שיקוף ל, מה שקורה בתוך התודעה שלנו עצמנו.
כולנו מתנגדים לחשיבה חדשה, אנחנו מתנגדים לשינוי.
כל ההיסטוריה מנקודת מבט מנטאלית מראה לנו איך מתנגדים לכול דבר חדש.
אם אנחנו מיישמים ומכילים עלינו את ההיסטוריה, אז אנחנו מוצאים בדיוק את אותם הדברים,
ואנחנו מוצאים את זה מאוד קשה לשנות את התודעה – Mind שלנו.
אנחנו מבחינים בכוח מאוד עוצמתי של התנגדות. ואם אנחנו לוקחים את התודעות הרגילות שלנו בתור העיירה ואת התודעות החדשות שלנו בתור התושבים אז תמיד יש מריבה בין העיירה והתושבים החדשים (אנשי האוניברסיטאות).
האם אי פעם חשבת איזה כוחות השפיעו על האנשים הצעירים האלו כדי להתקבץ יחד וליצור מרכזים בשביל לימודים
ולא בשביל מלחמה או מהפיכה אלא אבל בשביל לימוד ?
השפעות מודעות יכולות לפעול על האנושות במרווחים נדירים.
"כאשר קורה שהדברים פתוחים" כפי שלימדו אותי. האם זה לא דוגמא ? זה רק בשמנים אשר ההשפעות מהאוקטאבה הצדדית של השמש – כלומר השפעות אזוטריות – מחדירות את עצמן בין הכוחות החזקים הגדולים והנוראים אשר באים ומגיעים במורד קרן הבריאה. הדברים הם הינם פתוחים לרגע ואז אחרי זה הם יכולים להיות סגורים במשך זמן ארוך מאוד.
* * *
2 – עכשיו, אולי אתם יכולתם להבחין כי על-ידי שינוי של גישה הכול הופך להיות ממש שונה.
מה המשמעות של שינוי של גישה ? זה אומר כי לא תיתן את דעתך ותודעתך ושימת ליבך באותה הדרך – כלומר אתה לא תהיה - Minding באותה הדרך.
עמוד 551
בגלל שגישות הם הינם מנטאליות – לא לקחת את הדברים בתודעתנו בדרך אשר בה אנחנו נוהגים ובה אנחנו מורגלים.
להבין ולתפוש כי אנחנו יכולים לתת לכך את תודעתנו ולשים לכך לב בצורה שונה וכי אנחנו יכולים להתעלות מעל התודעה הנוכחית שלנו, זה הינו ביקור נפלא של מודעות – ובעובדה זה ניסיון מלבב נפלא.
שינוי של גישה עשוי לעשות איזה שהיא סיטואציה אשר נראית כי אי אפשר להתגבר עליה והופכת לא להיות שום דבר קשה כלל. אבל, אנחנו לא רואים את התודעה שלנו עם הגישות החרוטות המושרשות החקוקות שלה, והרעיונות שלהם, ואשר מהם באות ומגיעות צורות החשיבה שלנו.
אנחנו לא רואים את השורשים של חלק כל כך גדול מהבעיה שלנו כפי שהם מונחים בסוג התודעה אשר אנחנו רכשנו באופן מכאני וללא כל אתגר, ואשר נלקח כמובן מאליו.
זה כמו שיתנו לך גרמופון עם מעט תקליטים, וללא שתדע כי ישנם גם סוגי מוזיקה אחרים.
עכשיו, בצורה הזאת של התודעה, אלו הם הינם תקליטי הגרמופון היחידים, ואשר ניתן לנגן אותם איתה,
אז התודעה הינה הגרמופון עם מעט התקליטים. וכול דבר אחר אשר אנחנו סובלים בסובלנות, כפי שזה,
או שאנחנו אומרים כמו שאמרתי למעלה : " ובכן אני חייב לתת לא לכך את תודעתי ולא לשים לכך לב או לא לתת את ה – Mind שלי לזה ". אבל לשוב ולחזור על זה, זה לא נקרא לעבוד על ועם עצמך. זה הוא הינו קיצור ממשי לסבל ולעינויים עם כל הארומה הלא נעימה של זה.
אתם כולכם מכירים אנשים אשר הולכים מסביב סביב ואומרים : "אני חייב לא לתת לכך את תודעתי ולא לשים לזה לב או לא לתת את ה- Mind שלי לכך". או "מי אני שאשים לב לכך ואתן לכך את תודעתי או אשים את ה – Mind שלי לזה", וכול אותן שטויות הצדקניות והחסודות והקנאיות האלה אשר הם הינם כל כך מטרידות ומרגיזות. ובצדק שכזה. אני מתאר ומדמה לעצמי כי עם כל הצורות של מניפסטציות לא נעימות של אנשים אחרים, אשר אנחנו חייבים להבין ולאפשר ולשאת, בין הגרועות ביותר יש כאלו מניפסטציות פטטיות של הסבל הפגוע האמיץ הזה.
העבודה היא הינה דבר נקי וחזק מאוד, וככה זה דורש הרבה מאוד ניקיון פנימי וכוח ועוצמה וכנות לעצמך. מי הם הינם אלו אשר הם לא נקיים בכתבי הקודש הנוצריים ? כל צורה וכל סוג של העמדת פנים, וכול צורה של להרים את האף ולהתנשא, וכול צורה של אנחה וגניחה קלושה ושל כאילו -פסיאודו סובלנות – כן, כל זה הינו חוסר ניקיון או חוסר של נקיות ואנחנו מגיעים לדעת ולהכיר את זה כאשר האחד מכיר ויודע את זה.
אז הבה נתבונן בעצמנו גם כן מהזווית של – Minding, הבה ננסה לרשום רגעים כאשר אנחנו מודעים בתודעתנו כלומר ב- Mind שלנו אנחנו Mind למשהו ומתבוננים יותר לעומק במרכז השכלי שלנו, מחשבותינו, רעיונותינו, הגישות שלנו – אם אנחנו יכולים – כדי לראות ל- מה זה הינו אשר לו אנחנו נותנים את תודעתנו או ל – מה אנחנו Mind .
והנה כאן נכנסים פנימה גם הרבה צורות של דמיון, הרבה צורות של ציפייה, הרבה רעיונות שגויים לגביי עצמנו – ובעובדה כל הדמיונות אשר באים ומגיעים מאישיות מזויפת, וכול זה היא הינה משימה ארוכה מאוד, זאת היא דרך אורכה מאוד, מסע ארוך, ואשר בו עושים טעות אחר טעות, אבל אתה יכול להיות בטוח ממש, אם יש לך הערכה אמתית ומקורית של העבודה, ואתה אמנם תמצא את הדרכים ואת הכבישים הנכונים, או תהיה מובל אליהם בחזרה בדרכים בלתי ניתנות לתיאור.
ואתה יכול להיות בטוח למדיי, כי אם אתה במסע הזה, אשר הינו כה מוזר וכל כך לא כמו משהו אשר ראית או איזה שהוא דבר אשר חשבת עם התודעה הרגילה שלך, אתה תתחיל אחרי איזה זמן לראות מה קודם נהגת לשאת בתודעתך – Mind כל כך הרבה, ועכשיו אתה כבר לא נושא בתודעתך – כלומר אתה כבר לא – Mind ואין כבר בתודעתך באותה הדרך.
וזה אומר מיד כי התודעה שלך משתנה. וכי כל דרך החשיבה השלמה שלך משתנה, ואז בצורה בלתי נמנעת ייראו לך הרבה מקומות בחייך היכן שאתה היית בתודעתך כל כך בטיפשות – כלומר היית ב – Mind שלך כל כך בטיפשות ובצורה שגויה ולא נכונה, וזה קורה לך בגלל ההגדלה של מודעות,
ועכשיו האור הזה של המודעות נשפך לתוך העבר גם כן לתוך גוף הזמן.
עמוד 552
וממה שאנחנו מודעים לו עכשיו, אנחנו יכולים לראות את זה אשר בא עלינו בעבר והוליך אותנו שולל, בפשטות בגלל שקיבלנו את עצמנו ואת התודעות שלנו – ה – Mind's שלנו, כפי שגודלנו, ומבלי אפילו לחשוב מי היינו ולהיכן הלכנו. זכור כי כל שלב של מודעות מוגדלת במקצת, מתחיל לשנות אותנו ואת העבר. העבר חי בתוכנו. זה כולנו סביב לנו וסביבנו, לא במרחק רחוק.
כל דבר אשר אתה עושה עכשיו משנה את העבר וכמו כן גם את העתיד.
כל דבר אשר אתה מפסיק באופן צודק ונכון לתת את תודעתך ותשומת ליבך אליו – To Mind אותו, אתה תשנה בעבר – כל התודעות Mind's הדומות לכך שהיו בעבר. מה שזה לא יהיה התובנות החדשות אשר אתה עכשיו משיג הם יתנו לך תובנה לתוך העבר שלך ותשנה אותו. המודעות היא הינה הכוח אשר משנה אותנו. זה הוא הינו דבר טוב לחשוב עליו, כי זה אומר כי בהישנות או בחזרתיות אתה תפגוש את העצמי היותר מודע שלך כפי שהוא הינו עכשיו – אבל הרבה יותר מוקדם, אפילו אולי בבית הספר, ותחוש כי ישנו מישהו אשר מראה לך משהו, מישהו אשר מדבר אליך. ואשר זה הוא הינו עצמך. איך זה יוכל לקרות באם אתה תמיד נותן את תודעתך באותה הדרך – כלומר אתה תמיד Mind באותה הדרך כפי שתמיד עשית, ואתה אף פעם בכלל לא שינית את תודעתך, או ראית איזה שהיא סיבה לעשות ככה ?
"בירדליפ" 25 לחודש נובמבר 1944
לראות את החיים בדרך חדשה – כאמצעי ולא כמטרה
התבוננות עצמית לא יכולה לגדול ללא העזרה של הרעיונות של העבודה. למרבית המזל, לימודי העבודה נותנים זוויות רבות אשר מהן ניתן לך להתבונן על בעצמך. אתה לא יכול להתבונן בעצמך אם אין לך כל נקודת עמדה אשר ממנה תוכל להתבונן. אתה חייב כפי שאומרים, לצאת מעצמך בכדי ובמטרה להתבונן בעצמך – אחרת אתה עצמך כפי שאתה. האם זה ברור ?
הגדלת המודעות של עצמך הינה המטרה הראשונה של העבודה, ואשר היא אומרת כי האחד מגיע הלאה ואחורנית לתוך עצמו, אז זה ככה שהאחד רואה מה מונח לפני עצמו – וזה הוא הינו מה שהאחד לקח בתור עצמו. כי זה כפי שהנך יודע, מוביל פנימה כלפיי מרכזים גבוהים יותר, דרך חלקים יותר גבוהים של מרכזים רגילים. מכיוון שזה אשר השיגו בשביל הגדלה של התבוננות עצמית, מוביל באטיות להגדלתה של מודעות, ובשניהם – ב- מה שהאחד עכשיו ו, ב-מה שהאחד היה.
וכול זה מוביל לאפשרות היחידה של שינוי. עכשיו, התהליך הזה, הזה של להפוך להיות יותר מודע לעצמך, ולראות את עצמך בהמשכיות באור ממש חדש, ולאורה של העבודה, נקרא התעוררות.
זה כמו התקדמות כלפיי פנים, כנגד אויב, ואשר יש פה ושם נקודות מאוד קשוחות וקשות ומוגנות,
ואשר חייבים להקיפן ואפשר להקטין אותן רק לאט לאט.
כניסה זאת לתוך עצמך נקראת בתוך העבודה התעוררות, וכאן מה שהעבודה מלמדת הוא הינו מאוד ברור ומאוד בהיר, וצריך ואמור להיתפש על-ידנו.
זה מובע גם בכתבי הקודש הנוצריים, אם כי בצורה מעורפלת.
העבודה אומרת כי האדם חייב ראשית קודם כל להתעורר וזה לוקח זמן ארוך. ואז כאשר הוא התעורר מספיק, אז הוא חייב למות, וכאשר הוא מת, אז הוא יכול להיוולד מחדש.
עמוד 553
העבודה אומרת כי האדם חייב ראשית קודם כל להתעורר וזה לוקח זמן ארוך. ואז כאשר הוא התעורר מספיק, אז הוא חייב למות. וכאשר הוא מת, אז הוא יכול להיוולד מחדש.
אלו הם הינם שלושת – 3 הצעדים של לידה מחדש – זאת היא טרנספורמציה, ואין כל דרך אחרת.
לנסות למות לעצמך לפני שהאחד התעורר לעצמו זה לעשות משהו בסדר הלא נכון והשגוי וזה מטופש ולא מוביל לשום תוצאה.
לנסות למות למשהו לפני שהאחד ראה את זה והתעורר לזה הינו שגוי ולא נכון. כי האחד עדיין לא מוכן. האחד עדיין לא יודע מה לעשות ו, ל-מה למות. אם אתה מנסה למות לפני שאתה ער אז אין לך את הכוח המודע למות לדברים אשר נשאלים ובשאלה. ואז האחד יכול לנסות ולהיכשל ואז עולה הסכנה של להפוך להיות שלילי, או של לחוש ייאוש וחוסר תקווה וכאשר זה קורה אז כל חוסר ההיגיון והתחושה של העבודה יכולה להפוך להיות מעוותת בגלל תחושת הכישלון.
זה הינו סוג מאוד רציני של פיתוי אשר אפשר להיחשף בפניו, ואנחנו יכולים לטעות ולחשוב כי זה פסיבי, אנחנו יכולים לטעות בהרבה דברים אחרים אבל האחד הזה הינו מצב מסוכן מאוד, כי אנחנו מכניסים פנימה 'אניים' נגטיביים אשר שונאים את העבודה והם נכנסים בדלת האחורית, כפי שזה הינו, ומהר מאוד כל תחושה של העבודה הופכת להיות עמומה ואפילו נעלמת. וכאשר זה קורה אנחנו יכולים לדעת מיד כי אנחנו בחברה רעה בתוך עצמנו – וזה הוא הינו כי אנחנו הולכים עם 'אניים' לא נכונים. לפעמים אנחנו צריכים להיות בחברה רעה, וזה באיזה שהוא מאבק בצורה אחת ואשר רק על-ידי לא להזדהות זה הינו אפשרי לברוח ולהימלט עם איזה שהיא הצלחה – אני אומר, על-ידי זה שלא מזדהים – מכיוון שהנמקה ונתינת סיבות והצדקה היא הינה חסרת תועלת, כי כאשר האחד מנמק ונותן סיבות והצדקה אז האחד יכול להגיע לכול מסקנה אשר האחד רוצה, אבל עם תפישה רגשית המקרה ממש שונה, כי טוב ורע בתוכנו יכול להיראות רק על-ידי תפישה רגשית לאור העבודה. אנחנו משתמשים בהצדקה והנמקה בעיקר כדי להצדיק את עצמנו.
עכשיו הערב אני רוצה לדבר אתכם לגביי איך בשלבים הארוכים של התעוררות, הרעיונות של העבודה הם הינם הכרחיים ונחוצים ואיך אם אין לנו רעיונות אשר מהם נוכל להתבונן בעצמנו, אז אנחנו לא יכולים להתעורר מהשינה אשר החיים השפיעו וגרמו בתוכנו, לפני זמן רב, ומגיל ינקות.
השינה אשר החיים גרמו והשפיעו בתוכנו נוצרה מהרעיונות של החיים אשר נולדנו לתוכם.
ובשביל להתעורר אנחנו חייבים כי יהיו לנו רעיונות ממקור אחר. אתה לא יכול להתעורר מאופיום על-ידי כך שתיקח יותר אופיום. אתה חייב למצוא איזה שהוא חיסון לאופיום. כדי להתעורר מהכוח של זה עליך. אז איך אתה יכול להתעורר מהכוח של זה עליך. אז איך אתה יכול להתעורר מהחיים באמצעים של החיים ?
איך אתה אז יכול להתעורר ממה שהחיים בנו בתוכך על-ידי דוגמא, על-ידי סוגסטיה- השאה, על-ידי חיקוי, על-ידי דמיון, אלא אם כן יש לך מערכת נוספת ל רעיונות אשר לא שייכים לחיים. כפי שאתה יודע, ישנה סיבה קוסמית בשביל השינה של האנושות, וכול אופנה, כול תקופת חיים פועלת על האדם. והאדם אפילו מאמין, כי בגלל שהוא יכול לצחוק על המנהגים של הדור הקודם, על הלבוש שלהם, הנימוסים שלהם וכך הלאה, לכן הוא לפיכך יותר ער. הוא לא רואה עד כמה נבונה ההיפנוזה הינה. וככה הוא חושב כי הוא ער על-ידי השוואה.
אבל, למעשה ממש הוא ישן כל כך בעצמו. אז מה יכול להעיר אותנו במובן אמתי ?
רק לימוד יכול להעיר אותנו, רק רעיונות אשר מגיעים ויכולים לבוא מאלו אשר בתוך כל תקופה ועידן ואשר מתגברים על ההיפנוזה המהפנטת של החיים ואשר הפכו להיות מודעים ומצאו את הדרך החוצה מהכלא. ואשר בו כולנו חיים ולא מבחינים בו – "הכלא של ההפנוט הקוסמי" – הכלא הזה של עצמך אשר מונח למטה בצורה מכאנית.
עמוד 554
עכשיו, כדי להתחיל להשתחרר את עצמך מהכלא אשר החיים בנו לתוכנו על-ידי הרעיונות של כל דבר אשר אנחנו חיקינו אותו וספגנו אותו, כפי שנאמר, רעיונות חדשים הינם נחוצים והכרחיים,
וככה גם – out Look חדש – כלומר ככה גם תחזית ונקודות מבט וראות חדשות.
הרעיון כי אנחנו לא אחד, אלא אבל הרבה 'אניים' סותרים, הוא הינו אחד מרעיונות-העבודה ואשר מתחיל ביציאה מן הכלא הזה אשר בו אנחנו כלואים, ומבלי שאנחנו מבינים ותופשים את זה – וצריכים להיות בשביל להתחיל עם זה. הרעיון כי אנחנו לא אחד, זהו הינו רעיון אשר עומד מחוץ לרעיונות אשר החיים שתלו בתוכנו.
ולמרות זאת, מעט אנשים יכילו ויישמו את הרעיון הזה, אפילו באם הם שומעים עליו הרבה פעמים, כי זה ייראה להם שהם הינם אחד. מעבר לכלא של עצמנו ואשר בו אנחנו כלואים ומבלי שאנחנו יודעים את זה, מונחים שמה סדרה של רעיונות אשר יכולים להוביל לחופש שלנו עצמנו בפעם בה הם הובנו נכונה. אדון אוספנסקי אמר בספרו האחרון כי רעיון הינו מכשיר מאוד שברירי ועדין ועוצמתי וגם מורכב ומסובך, ואשר בקלות אפשר לנהוג בו בצורה שגויה או לא נכונה.
כפי שאנחנו מקיפים אותנו מספר רעיונות ואשר הם שונים מהרעיונות אשר עליהם אנחנו בנויים.
הרעיון של חופש ושחרור היה קיים תמיד והוביל לכול מיני סוגים של מהפיכות.
אנשים חשים באופן מעורפל ועמום כי ישנו משהו אחר, איזה שהוא סוג של חופש מסוים אשר אין ברשותם.
אבל, ככלל הם לוקחים זאת במושגים של תנאים קיימים של סידורים מחדש אשר הם חיצוניים ובחוץ. כמו של לרצוח איזה שהוא מעמד אחר, וכך הלאה. רעיונות אלו של שחרור וחופש אשר מקיפים אותנו מחוץ לכלא, מתייחסים לעצמנו ולא לתנאים חומריים.
אנחנו מוקפים על-ידי רעיונות משחררים לחופשי, באם אנחנו מרגישים וחשים אותם או לא.
אם יש לנו מרכז מגנטי, אנחנו מרגישים וחשים כי רעיונות משחררים לחופשי הינם קיימים.
אבל, אנחנו יכולים להרגיש ולחוש כי הם מונחים היכן שהוא באיזה שהוא בית ספר רחוק ומרוחק למשל בטיבט. לבטח, הלימודים של הריונות המשחררים לחופשי יכולים להיות באיזה שהוא בית ספר מרוחק, אבל באם היית הולך לבית ספר כגון זה אז היית מוצא שהרעיונות המשחררים לחופשי האלו הם לא בתוך בית הספר אלא אבל כי הפעולה שלהם מונחת בתוך ההשפעה והאפקט אשר יש להם על עצמך. ובתגובה אשר אתה עושה להם.
בתי ספר אזוטריים מעבירים רעיונות אשר יכולים לשחרר אותנו לחופשי. רעיונות אלו מגיעים אולי מאלו אשר שחררו את עצמם לחופשי – וידע זה תמיד הועבר. אבל רעיונות אלו אשר לימדו אותם הינם דומים לרעיונות אשר העבודה מלמדת. העבודה מלמדת רעיונות אשר משחררים אותך לחופשי.
אבל הפעולה של הרעיונות לא תהיה אפקטיבית אלא אם כן האדם מתחיל לחשוב עליהם, להרגיש ולחוש כי הוא חייב ליישם ולהכיל אותם לעצמו. באשליה כי ישנו דבר כזה כמו חינוך גבוה יותר ואשר צריך ללמד אותך במטרה ובכדי להשיג ולהגיע למצב חדש וזה הינו ממש שגוי ולא נכון.
אין כל גאולה אשר אפשרית בשביל מי מאיתנו על-ידי איזה שהוא בית ספר של לימוד אלא אם כן אנחנו לומדים ומבינים ועושים את הלימוד אשר לימדו אותנו.
בכתבי הקודש הנוצריים זה נאמר : "ממלכת האלוהים באה לא עם התבוננות וכמו כן הם גם לא יגידו, הביטו וראו כאן ! או הסתכלו לשמה ! כי הסתכלו וראו ממלכת האלוהים היא הינה בתוככם".
זה לא משהו מבחוץ או חיצוני, ואשר אם אתה רק תצטרף אליו אתה תהיה משוחרר לחופשי.
היכן שזה נאמר בכתבי הקודש הנוצריים כי מלכות האלוהים או מלכות השמים היא הינה בתוככם,
התכוונו על-ידי מלכות השמים, מצב אשר בו ההפנוט של החיים לא עוד פועל עלינו יותר.
ואשר בו אנחנו שקועים בהשפעות החיים של הרעיונות אשר מגיעים ובאים ממקור ממש שונה.
עכשיו, הבה ניקח את אחד מן הרעיונות של העבודה,
ואשר ממנו מלמדים אותנו להתבונן בעצמנו. ואשר ממנו אנחנו חייבים לחשוב ולבנות בתוך עצמנו נקודת מבט חדשה. ישנו הרעיון כי האדם לא יכול לעשות.
עמוד 555
ישנו הרעיון כי האדם לא יכול לעשות. האם אי פעם חשבת על הרעיון הזה ?
זכור כי רעיון הינו ניתן להשוואה עם מכונה מאוד מורכבת ועדינה אשר אם נוהגים בה בצורה לא נכונה, היא יכולה לעשות לך נזק גדול מאוד. אם אתה היית משתמש בדינמו גדול בצורה שגויה מבלי להבין את החיבורים שלו אז אתה היית יכול בקלות להיהרג.
עכשיו, רעיון זה כי האדם לא יכול לעשות, הוא הינו כמו דינמו גדול.
זה יכול לצייד אותך באור או שזה יכול להרוג אותך. אתה יכול לקחת את זה בצורה לא נכונה, כפי שראיתי הרבה אנשים אשר לוקחים את זה, כאשר הם אומרים דברים כגון : "ובכן, אם אנחנו לא יכולים לעשות אז מה הטוב שבלנסות לעשות איזה שהוא דבר ?" זאת היא הינה הבנה ממש לא נכונה של הרעיון כי האדם לא יכול לעשות. במקרה אחד גורדייף אמר : " כל אחד או כולם, עושים את הדבר היחידי האפשרי להם לעשות או שהם יכולים לעשות, כל דבר אשר קורה ברגע זה, הולך בדרך היחידה בה יש אפשרות כי זה ילך". והוא דיבר על מכאניות. כל עוד האדם הינו ישן, אז הדברים ילכו בדרך היחידה אשר בה יש להם אפשרות ללכת, על-ידי מספר אינסופי של קווים של סיבה ומסובב.
אבל, העבודה מלמדת כי האדם יכול לבוא ולהיות תחת חוקים חדשים, ובסופו של דבר בצורה אולטימטיבית הוא יכול להגיע למצב גבוה יותר של עצמו ואשר בו הוא יכול לעשות. ואשר בו יש לו רצון אמתי. בוודאות מצב כזה הוא הינו מאוד רחוק מאיתנו בהווה. אבל, ביישום הרעיון הזה לעצמנו כי האדם לא יכול לעשות, אנחנו צריכים קודם כל להבחין ולהתבונן במשך תקופה ארוכה, מה המשמעות של זה בתוך היישום האישי. אנחנו צריכים להתבונן בעצמנו באמצעים כל הרעיון הזה של העבודה.
אולי מאוד בהדרגתיות, אנחנו נתפוש ונבין את אחת מהמשמעויות של הרעיון העצום והיוצא מן הכלל הזה. ואנחנו נתחיל לראות כי מה שאנחנו קוראים לו העשייה שלנו הוא למעשה לא באמת עשייה אלא מכאניות. אנחנו מבינים ותופשים כי 'זה' עושה. עכשיו זה הוא הינו שלב מקדים אשר יכול להוביל להתנסויות חדשות של עצמך. זה הוא הינו דבר טוב מאוד שיהיו לך התנסויות חדשות של עצמך ואם זה קורה, על-ידי האמצעים של האור של העבודה או באמצעות האור של העבודה, ההתנסויות האלו לא יעשו אותנו נואשים, אלא להיפך, הם יפתחו לנו אספקטים חדשים ממש של הבנה.
מההבנה והתפישה הנכונה הזאת, של מה היא הינה המשמעות של זה כי אנחנו לא יכולים לעשות,
אנחנו נתחיל לראות מה זה אומר כי האנושות באופן כללי לא יכולה לעשות.
וההבנה שלנו כבר לא תהיה יותר תיאורטית אלא תתחיל להיות פרקטית.
אנחנו אז נבין את הרעיון הנחוץ וההכרחי כי בשבילנו החיים לא יכולים להיות מטרה בפני עצמם.
אנשים אשר הם הינם הרבה מאוד בחושים הפיזיים, מאמינים כי החיים יכולים להיות כל כך משופרים עד כי זה יהפוך להיות מטרה בפני עצמה – כלומר זה יוביל לאן שהוא.
אבל, העבודה לא לוקחת את החיים כמטרה בפני עצמה, כי היא אומרת שהחיים הם הינם תחת מספר גדול של חוקים מכאניים אשר תמיד שומרים אותם בפחות או יותר אותם התנאים ואותו המצב.
העבודה מלמדת כי אנחנו חייבים לקחת את החיים כאמצעי למצב שונה ממש. מטרת העבודה היא כי אנחנו נתעורר. זה לחלוטין לגביי אך ורק משהו אשר האדם יכול לעשות בשביל עצמו. ומהסיבה הזאת העבודה אומרת כי האדם נברא כהוויה של התפתחות עצמית. כל עוד האדם לוקח את החיים כמטרה בפני עצמה, ומקווה במוקדם או במאוחר להשיג ולהגיע לאיזה שהוא סוג של הצלחה וניצחון בחיים, הוא לא מבין את מטרת העבודה הזאת. הוא מבלבל את הנושאים או את העניינים.
אם כזה אדם לוקח על עצמו את העבודה ומוצא כי היא לא מובילה אותו להצלחה בחיים, לדוגמא,
הוא יהפוך להיות מאוכזב. אבל העבודה היא לא לגביי מטרה כגון זה. העבודה הינה לגביי עצמך ולגביי התפתחות מסוימת וברורה ביחס לחיים.
עמוד 556
וביחס לתאונות ולמקרים שלהם אשר יכולים להמיר את הווייתנו השלמה. אם אתה יכול לשמור את עצמך נכון כלפיי העבודה, אם אתה מבין את הכיוון של העבודה, אז מה שלא יקרה – כל דבר שקורה בחיים, לא יהרוס אותך. אתה לא תהיה מופתע ממה שקורה בחיים, כי אתה תדע שהחיים הם הינם ככה – כלומר כי האדם לא יכול לעשות. אז להצלחה ולכישלון בחיים תהיה פחות ופחות משמעות בשבילך. אתה לא תצפה מהחיים לתת לך את מה שרק העבודה יכולה לתת לך.
"בירדליפ" 2 לחודש דצמבר 1944
הערות נוספות על התבוננות עצמית עמוקה יותר
דיברנו לאחרונה על לקחת את החיים כמטרה בפני עצמה, ולגביי הרעיון השונה ממש של העבודה של לקחת את החיים כאמצעי לסוג שונה של מטרה. דיברנו על כיצד העבודה בהדרגתיות צריכה לבוא בינינו וביניהם בדרך כזאת שנוכל להתחיל להיות יכולים ברגעים מסוימים לראות את הקשיים שיש לנו בחיים דרך הריונות של העבודה. זה מיד משנה את היחסים שלנו עם המקרים והמאורעות החיצוניים, והבעיות החיצוניות ולאנשים חיצוניים.
וכפי שנאמר, זה לוקח זמן ארוך, בגלל איך שאנחנו, אנחנו לגמרי מזוהים ומזדהים עם העולם החיצוני
עם אנשים, עם דברים, עם מאורעות ועם סיטואציות. ובאופן זה אנחנו מכונות אשר מונעות על-ידי החיים. במשך זמן ארוך אנחנו לא יכולים לראות איך העבודה מתאימה ומיושמת ומוכלת בתוך הסיטואציה שלנו בחיים.
אין לנו שום דבר אשר מתערב, אין לנו כל סוג של ראי קסם או עדשת קסם אשר דרכה אנחנו מסתכלים. אנחנו, כמו שאומרים עירומים בחיים. ואין לנו שום נעליים לנעול, ולא בגדים מתאימים.
זה לעתים קרובות נאמר כי זה הוא הינו ממש בלתי רגיל ויוצא דופן איזה שינוי קורה בכמה סיטואציות חיים אופייניות אם אנחנו יכולים להביא את העבודה למעלה לנקודת כניסת הרשמים.
זה אומר כי הרשמים, במקום שהם ייפלו היישר עליינו, הם יעברו דרך המדיום של העבודה.
כאשר אנחנו ערים - כלומר כאשר אנחנו מוקפים על-ידי הכוח והעוצמה של העבודה ומודעים ל, מה שהיא מלמדת – אז הרשמים של החיים הינם מומרים או עוברים טרנספורמציה. ויש להם משמעות נוספת וזה לא הסיטואציה החיצונית אשר אנחנו חושבים עליה ומגיבים אליה, אלא הרעיונות של העבודה אשר אליהם אנחנו מגיבים.
החיים לא נופלים ישר עליינו, אלא עוברים דרך המדיום הזה של העבודה, ואז החיים הופכים להיות לנו מורה דרך המדיום הזה של העבודה.
כאשר אנחנו הרבה מאוד בין אנשים של החיים, אנחנו יכולים ממש לראות בבירור כי הם לא ממירים שום דבר וגם כן כי הם לוקחים את החיים כמטרה בפני עצמה. ואשר הולכים להוביל לאן שהוא בעתיד של הזמן העובר. הם באמת חושבים כי זה הולך להוביל לאן שהוא.
אנשים כגון אלו לא מתבוננים במצבים הפנימיים שלהם, וכמו כן הם לא רואים, כי הדבר הכי חשוב הוא הינו השינוי של המצב הפנימי.
המטרה של העבודה זה לשנות את המצב הפנימי שלנו, ככה שלא נגיב למאורעות או למקרים בצורה מכאנית וזה דורש הזזה של נקודת המודעות.
עמוד 557
וזה דורש הזזה של נקודת המודעות. וזה מתחיל דרך התבוננות עצמית.
כאשר זה מתחיל לקרות אנחנו מבינים ותופשים בעמימות כי זה לא החיים אשר הם הינם הבעיה אלא אתה עצמך.
אז האחד לא מצפה עוד כי באיזה שהוא עתיד רחוק הכול יהיה הרבה יותר טוב ; האחד כבר לא נשען יותר על צפי של זמן או נשען על הזמן בציפייה.
האחד הופך להיות ער כי כל עוד התגובות המכאניות השונות האלו, המניפסטציות השונות האלו של המאפיין הראשי, אי הסובלנות הזאת, הגישות הקשיחות והבלתי ניתנות לעוררין האלו, הצורות של ההתמרמרות וההתלוננות, המערכות האלה של לעשות חשבונות פנימיים, מצבים נגטיביים, הרגלים אלה, צורות דמיון בלתי מאותגרות אלה אשר מושלות בנו. אנחנו לא יכולים להסתכל כלפיי העתיד
כדי להביא או שיביא אותנו למצב טוב יותר.
בהביננו ובתפשנו את זה, האחד מתחיל לראות מהי המשמעות של זה שאחד חייב לא לקחת את החיים כמטרה בפני עצמה אלא אבל כאמצעי לסוג ממש שונה של מטרה אשר עוסקת בנוגע לרמת ההוויה של האחד עצמו וכול המצבים אשר עולים מזה.
האם אי פעם חשבת כי אתה יכול בעבודה הזאת של הדרך הרביעית שישימו אותך בכוונה לתוך איזה שהיא סיטואציה חיצונית אשר הינה קשה בצורה בלתי רגילה במטרה ובכדי לראות האם אתה יכול לעבור דרך זה מבלי להפוך להיות מזדהה בצורה חסרת תקווה ?
לבטח זה לא יהיה אפשרי אם לא הבאת את העבודה למעלה לנקודת כניסת הרשמים וההתמודדות וההתעסקות במודע עם הסיטואציה באמצעים של מה שאתה מבין מהרעיונות של העבודה.
עכשיו, הערב אני רוצה לדבר אתכם שוב על התבוננות עצמית.
כי מבלי קצת ידע פרקטי ואשר נבחן ונבדק בניסיון של מה היא הינה המשמעות של התבוננות עצמית, אף אחד לא יכול לעשות את העבודה הזאת. אנחנו לא יכולים לעשות בתוך החיים.
אבל במידה מסוימת אנחנו יכולים לעשות את העבודה הזאת, אם אנחנו חשים אותה ויודעים לגביה.
ודרך לעשות את העבודה הזאת אנחנו יכולים באופן לא ישיר להיות יכולים לעשות בתוך החיים אבל רק לא ישירות.
זכור כי אם אנחנו משנים את עצמנו אפילו מעט, אנחנו עושים מקום ומפנים מקום בשביל אחרים להשתנות אפילו אם אנחנו משנים את עצמנו רק באופן זמני.
אם באיזה שהוא רגע אופייני אתה במידה מסוימת זוכר את עצמך, וככה מביא למעלה את העבודה בינך לבין החיים, אתה תוכל, לפי רמת ההוויה שלך, לעשות את העבודה.
ולזה יהיו תוצאות בשביל אנשים אחרים.
זאת רק העשייה הלא ישירה הזאת אשר היא הינה אפשרית, אבל אתה חייב לעשות את העבודה כי אתה עצמך רואה את הנחיצות ואת ההכרח אשר בזה, וכי אתה חש בצורך של זה – אתה חייב אף פעם לא לעשות את העבודה כדי לעזור לאנשים אחרים.
עכשיו, אנחנו מגיעים לנושא הגדול והאינסופי הבלתי נדלה שלא ניתן למיצוי והתשה של
התבוננות עצמית. המטרה של התבוננות עצמית זה להגיע להיות מאחורי עצמך, להפוך להיות יותר פנימי לעצמך. עכשיו החלק החיצוני שלך, החלק המכאני או האוטומטי שלך, הינו הצד הנמוך ביתר שלך בסקאלה. כאשר האדם מזדהה מאוד עם דברים חיצוניים, אז הוא הינו החלק הנמוך ביותר של עצמו – כפי שזה במרתף של הבית של עצמו. הנמוך ביותר הינו בהתאמה להכי חיצוני.
החלקים התנועתיים של המרכזים הם הינם החלקים הנמוכים ביותר והחלקים הכי חיצוניים של עצמנו. וכאן חיים הרבה מאוד 'אניים' קטנים, אשר מבינים רק בדרך קטנה ומוגבלת.
כאשר אנחנו חיים בתוך ה 'אניים' האלה, אז אנחנו ישנים עמוקות, כפי שזה מתייחס לעבודה, אנחנו הופכים להיות מלאים בדאגות ובטרדות החיים.
אבל מאחורי ה 'אניים' האלה – זה הוא הינו יותר פנימי להם, ישנם 'אניים' גדולים יותר וכך הלאה, עד שהשפעה של אני אמתי יכולה להתחיל להיות מורגשת.
עמוד 558
עד שההשפעה של אני אמתי יכולה להתחיל להיות מורגשת.
חלק מהאנשים תמיד חיים הרחק מדיי לפני עצמם באמת החוצה מעצמם ומחוץ לעצמם, ולא יכולים להיכנס לתוך עצמם בגלל ההיפנוזה אשר מופעלת עליהם על-ידי 'אניים' קטנים אשר מופנים כלפיי חוץ. אם זה הולך מספיק רחוק אז משהו כמו היסטריה יכול להתחיל.
עכשיו, כל אקט-פעולה של תשומת לב, של ריכוז של התודעה – Mind, נוטה לשים אותנו במיקום פנימי יותר בהתייחס לעצמנו. זה הוא הינו אספקט אחד במשמעות של התבוננות עצמית.
התבוננות עצמית שמה אותנו מאחוריי עצמנו.
למרות זאת ובכול אופן האני המתבונן יכול להיות ממוקם במקום מאוד חיצוני, וכמו שאומרים, יכול ככה גם להיות אחד מן ה 'אניים' החיצוניים האלה ולא שום דבר עמוק יותר.
ואז, להתבוננות עצמית אין כל כוח ועוצמה והיא לא יכולה לחדור כלפיי פנימה.
כאשר מתחילה באמת התבוננות עצמית, אז האני המתבונן עובר בהדרגה פנימה – וזה הוא הינו בכיוון של אני אמתי – וכתוצאה מן החדירה ההדרגתית כלפיי פנימה של האני המתבונן, זה רואה עוד ועוד יותר ויותר כי זה מגיע להיות יותר ויותר מאחורנית בתוך עצמנו.
עכשיו, רק הגבוה ביותר יכול להתבונן בנמוך יותר, הנמוך יותר לא יכול להתבונן בגבוה יותר.
או באם נשים את זה בצורה שונה, אז רק הפנימי יותר יכול להתבונן בחיצוני יותר, אבל החיצוני יותר אף פעם לא יכול להתבונן ביותר פנימי.
בזמן שאנחנו מעמיקים את מודעותנו דרך אני מתבונן, אנחנו יכולים יותר ויותר לראות מה מונח בחיצוני או מחוץ לאני המתבונן. אני מתבונן לא יכול לחדור בדרך הזאת יותר פנימה אלא אם כן הוא נעזר על-ידי תחושה רגשית – זוהי הינה, אם אנחנו לא חושבים כי זה כדאי ומשתלם אז אנחנו לא באמת יכולים להתבונן בעצמנו מלבד בדרך שטחית מאוד.
לתפוס מבט חטוף של עצמך זה יכול להעמיק את ההערכה הרגשית של העבודה עם ועל עצמך דרך התבוננות עצמית. לדוגמא, אדם יכול לראות כי הוא משקר בדרך מסוימת כאשר לפי התמונות שלו על עצמו הוא ממש בטוח כי הוא תמיד מדבר את האמת.
מבט חטוף פתאומי שכזה, משמעותו באופן זמני כי האחד התבונן בעצמו ברמה עמוקה יותר – האחד הגיע להיות מאחורי עצמו בדרך מועטה. מה שקורה אחרי זה – תלוי באיכות של הכנות של האחד עצמו ועם עצמו ודרך ההערכה אשר האחד נותן לעבודה.
למעשה תמיד הנטייה היא להצדיק את עצמך. ובמקרה זה, אחרי שתפשת מבט חטוף עמוק יותר על עצמך, אז האחד יאבד את זה במהומה של ההצדקה העצמית.
נאמר לנו להתבונן בהצדקה עצמית ולא ללכת עם זה. לבטח אתה לא תהיה מסוגל לעצור הצדקה עצמית מכאנית, כאשר אתה תופש מבט חטוף של עצמך. אבל זה לא אומר כי אתה מסכים עם ההצדקה העצמית שלך. כל הצדקה עצמית לא מובילה לשום תוצאה באופן של העבודה.
להצדיק את עצמך זה אומר כי משמעותו שאתה עושה את הדברים ככה שהם ייראו נכונים וצודקים לעצמך. אם אתה לא הולך עם ההצדקה העצמית, או הבה נגיד, אם אתה הולך עם זה רק עד האמצע או רק בחצי ומאמין בזה רק חצי – אז אתה משאיר את זה כפי שזה, נקודה בתוכך אשר יכולה לגדול ולהוביל למבט חטוף נוסף שלך על עצמך. זה כמו לשבור דרך איזה שהיא קליפה אשר האחד לוקח איתו בתוך עצמו. אבל, אם אתה מצדיק את עצמך, אז נקודה אפשרית זאת של גדילה, הינה מיד נעצרת, והופכת ומופנית לכיוון הלא נכון או השגוי השני. זכור כי כמה שאתה מוצא את עצמך יותר מצדיק את עצמך אז ככה אתה יכול להיות יותר בטוח כי אתה משקר לעצמך.
האישיות המזויפת היא בכול אופן מאוד עוצמתית והיא תתחזק את עצמה בכול מחיר ובכול שיטה. ואשר אחת מהן היא הצדקה עצמית. אז הפעולה של הצדקה עצמית תהיה אז כדי למנוע מהאני המתבונן מלהיכנס פנימה. זה יימנע ממך לראות יותר ויותר לעומק לגביי עצמך.
עמוד 559
וזה ישמור אני מתבונן על-פני השטח כמו סוג של צעצוע אשר איתו אתה מדיי פעם משחק.
אתה חייב להבין כי הכול – כול דבר בתוכנו נלחם נגד התבוננות עצמית.
אלא אם כן האני המתבונן אוסף סביבו 'אניים' אחרים אשר רוצים לעבוד, ואשר יכולים לשמוע משהו מהמשמעות של העבודה, אז זה ללא כול כוח ועוצמה. ומהסיבה הזאת, אם החשיבות של העבודה מתקררת בתוכך בהמשכיות, אז האני המתבונן יישאר על-פני השטח. זה יישאר חסר השפעה.
היחסים בין הכוח של האני המתבונן וההערכה של העבודה הינם נעשים ככה ברורים ובהירים,
זה מנוסח בתוך הדיאגרמה של האני המתבונן, 'אניים' של העבודה, סגן מנהל משק הבית, מנהל משק הבית והאני האמתי בסקאלה אנכית. לנסות ולהתבונן בעצמך לא מהצד של העבודה זה הינו חסר תועלת. האני המתבונן כמו שאומרים חייב להיות מוקף על-ידי התחושה של העבודה, בשביל שהוא יחדור דרך הקליפה החיצונית של האישיות.
נאמר לנו כי אנחנו חייבים להתבונן בעצמנו מתוך מה שהעבודה מלמדת וזוהי הינה הדרך היחידה, עד כמה שזה מתייחס אלינו, אשר בה האני המתבונן יכול לעקוב אחר דרך הנתיב אשר הוא מעוצב לעקוב אחריו- כלומר, דרך הנתיב כלפיי פנים – פנימה.
כפי שנאמר, האפקט וההשפעה של המעבר כלפיי פנימה של האני המתבונן זה שאנחנו הופכים בהדרגה להיות ערים ומודעים לדברים שלא ידענו לגביהם שום דבר, כי ההינו, כמו שאומרים, לפני הדברים האלו, אז כך שהם פעלו כאילו זה מאחורינו. אם האני המתבונן מעמיק, אז הדברים האלה אשר להם לא היינו מודעים כי הם היו מונחים מאחורינו, מונחים עכשיו מלפנינו ככה שנוכל לראות אותם יותר ברור. אתה יכול לראות דבר רק אם הוא מונח לפניך, ואתה לא יכול לראות אותו אם הוא מונח מאחוריך. איך אחרת אתה חושב כי זה יהיה אפשרי להפוך להיות יותר מודע לעצמך מלבד דרך תנועה כלפיי פנים לתוך עצמך ? כדי להפוך להיות יותר מודע לעצמך זה הינו הכרחי ונחוץ שהמודעות של האני המתבונן חייבת לגדול. האני המתבונן הוא הינו חלק של מודעות בתוכנו ואשר לא מסובב כלפיי חוץ דרך החושים אלא כלפיי פנימה לכיוון ההוויה שלנו. אתה יכול לקרוא לזה אם אתה רוצה 'איבר של חישה' בתנאי כי אתה אומר שזה 'איבר של חישה פנימית', נקודה זאת של מודעות קיימת בתוך כולם. אבל ככלל נשארת לחלוטין לא מפותחת. היא נשארת לא מפותחת כי היא לא נתמכת על-ידי הידע הנחוץ וההכרחי והרעיונות הנחוצים וההכרחיים והרגשות הנחוצים וההכרחיים. החיים לא מגדילים את זה.
העבודה יכולה להגדיל את זה והיא הינה מעוצבת לעשות ככה, ומהסיבה הזאת האני המתבונן חייב להיות נתמך על-ידי 'אניים' של העבודה, על-ידי 'אניים' אשר חשים את העבודה וכמהים אליה.
בפשטות להתבונן בעצמך ללא איזה שהם תחושות ורגשות עמוקים בשביל העבודה, זה יכול להוביל רק למשחק קצר מאוד. מצד שני, לחוש ולהרגיש או לחשוב כי האחד חש ומרגיש עמוקות את העבודה, ולא להתבונן בעצמך דרך זה, שוב לא סביר כי זה יוביל לאיזה שהן תוצאות. לבטח יכולה לעזור אמונה גדולה בעבודה, אבל התבוננות עצמית היא הינה השיטה הראשית והיסודית של העבודה הזאת, וכך זה צריך כי יחשבו על זה לעתים קרובות וישקלו את זה ויתייחסו לזה וינסו את זה. וזה יכול לקחת הרבה זמן להתחיל להתבונן בעצמך ממה שהעבודה מלמדת. וזה רוצה להגיד כי זה יכול לקחת זמן ארוך לעשות את החיבור הזה בין התבוננות עצמית והעבודה.
אבל, אם ישנו איזה שהוא דבר אמתי, אז חיבור זה בצורה בלתי נמנעת יתחיל להיעשות אחרי איזה זמן, ואז התבוננות עצמית היא כבר איננה יותר איזה שהוא דבר תאורטי יותר אשר האחד חייב לנסות לעשות בגלל שנאמר לאחד לעשות את זה.
עמוד 560
אלא אבל זה הופך להיות ליווי קבוע לחיים של האחד. זה הופך להיות משהו אשר לא מתערב ומפריע אלא מלווה. וכאשר הליווי הזה מפסיק אז האחד יודע מיד כי האחד הינו ישן.
זכור כי זה נאמר שהתבוננות עצמית חייבת להיות לא ביקורתית. אתה לא מתבונן בעצמך בכדי ובמטרה להעביר על עצמך ביקורת. אם אתה תעשה ככה אז זה מיד יעצור התבוננות עצמית ויוביל לחשבונאות ושקילה פנימית.
כאשר התבוננות עצמית מתחילה ללוות אותך אתה תבחין כי היא לא ביקורתית, אלא היא בפשטות דרגה מועטה או קטנה של מודעות. זאת היא לא מודעות ביקורתית או מודעות שופטת אלא מודעות של ערנות. דרך מודעות-ערנות זאת אתה בפשטות רואה יותר. אתה מזהה ומכיר הבה נגיד משהו אשר אמרת קודם, או כי אתה קורה שעשית משהו אשר עשית קודם, או כי אתה מתנהג ככה או אחרת, או שיש לך את המחשבות האלה שהיו לך קודם, או את התחושות ואת הרגשות שהיו לך קודם, המודעות-ערנות הזאת לא מאשימה אותך, היא לא אומרת כלום, אלא רק מראה לך מה קורה בתוך עצמך. אין כל ספק כי זה יכול לעשות ולגרום כי אתה תחוש לא בנוח, אבל חוסר הנוחיות הזאת לא באה מהאני המתבונן. 'אניים' של העבודה שמאחורי האני המתבונן יכולים לגרום לך לחוש ולהרגיש לא בנוח. יכולים להיאמר כאן עוד הרבה דברים נוספים אבל הנקודה העיקרית היא הינה להבין כי התבוננות עצמית חייבת להיות לא ביקורתית יותר מאשר איזה אור שאתה מבזיק מעבר לחדר חשוך יהיה ביקורתי על ולגביי כל מה שהוא נופל ומאיר עליו. המטרה של התבוננות עצמית כפי שנאמר בעבודה זה לתת להכניס קרן אור לתוך עצמך.
הדבר הבא אשר נאמר זה כי כאשר אור נכנס פנימה, בדרך זאת הרבה דברים מתחילים להשתנות בעצמם. זה האור של המודעות אשר מתחיל לשנות את הדברים. ומהסיבה הזאת זה נאמר בתוך העבודה כי האור ירפא אותנו. האם אי פעם חשבת מהי המשמעות של זה ? ההערה היוצאת מן הכלל הזאת " האור ירפא אותנו ?" כאשר שמעתי את זה נאמר לראשונה על-ידי גורדייף הייתה לזה כזאת השפעה רגשית עליי עד שלא יכולתי לדבר למשך איזשהו זמן אחרי זה. ידעתי כי המשמעות של זה הינה משהו אשר עדיין לא הבנתי ועדיין זה נראה היה לי כי אני מבין את זה באותו הרגע.
אנחנו כולנו חושבים כי אנחנו יכולים לרפא את עצמנו, אבל ישנו משהו אשר יכול לרפא אותנו אם אנחנו בהדרגתיות נוכל להשיג את זה ולהגיע לזה. את הדבר הבא או השני הבנתי הרבה יותר מאוחר, זה כי אין שום אור אשר יכול להיות בתוכי אלא אם כן בעבור כל מחיר, אני אשמור את העבודה הזאת חיה בתוך עצמי, כל הרעיונות וכול המחשבות וכול הזיכרון של זה, וכי זאת הייתה המשימה שלי, כי בעשותי כך אני יכול להיות מסוגל להגדיל את האור, ובמקום רק לקחת מחשבה לעצמי, הייתי צריך לקחת מחשבה בשביל העבודה. וכי כל דבר אחר יעקוב אחרי זה בזמן הנכון.
אז הבנתי טוב יותר מה זה אומר כי אנחנו לא צריכים לעבוד בשביל תוצאות. אז המשימה שלנו היא תמיד להגדיל את האור של העבודה בתוך עצמנו ולשמור את זה בחיים ביננו.
עמוד 561
" בירדליפ " 2 לחודש דצמבר 1944
הערה מקדימה על אזוטריות
אני רוצה לדבר בקצרה על בתי-ספר אזוטריים והרעיון של אזוטריות באופן כללי. יש כמות עצומה של ספרות אשר קשורה עם בתי ספר אזוטריים אשר היו קיימים בתקופות שונות של ההיסטוריה.
היסטוריה רגילה כפי שאתה יודע, היא הינה לא שום דבר יותר מאשר היסטוריה של פשע ואלימות.
אם אתה פותח כל ספר היסטוריה אתה לא תמצא שום דבר מההיסטוריה האזוטרית. במקרים רבים אמר לי אדון אוספנסקי כי ההתגברות על האלימות היא הינה המטרה הסופית שלנו, וכי כל הרגשות הנגטיביים אשר גורמים ומולידים כל כך הרבה תוצאות רעות ונוראות, לא רק בין אנשים אינדיבידואלים, אלא באופן של אומות שלמות ואשר זה נובע מהאנשים בתור אלימות.
עכשיו, אלימות זה לא דבר אשר ניתן להתגבר עליו ככה מיד.
אני אתן לכם דוגמא של מה שאני קורא לו התחלה של אלימות. בבית הספר האזוטרי הסופי אשר הופיע לאחר מוחמד ועבד על הקוראן ובעובדה, נתן הסבר שונה לחלוטין של הקוראן, היה מה שנקרא משורר מיסטי בשם סאדי. כאיש צעיר סאדי היה דתי מאוד באופן הרגיל ובמקרה אחד כאשר הקריאו לכיתה את הקוראן הוא אמר לאבא שלו כי הוא שם לב שהרבה מהילדים הלכו לישון והוא חשב כי זה מאוד רע. האב אמר לו : " אז כל מה שתפסת מהקראת הקוראן זה לא שום דבר אחר מלבד למצוא את האחרים אשמים, אני מבטיח לך בני, כי זה היה יותר טוב באם היית ישן כמו הילדים האלו אשר עליהם העברת ביקורת".
עכשיו, אולי אתה לא רואה כי זאת היא התחלה של אלימות, אולי אתה לא רואה למה אני מתכוון.
האם חוסר סובלנות היא הינה ההתחלה של אלימות ? האם התחושה כי אתה יותר טוב מהאחרים הינה ההתחלה של אלימות ? אם אתה חושב כי אתה יותר טוב מהאחר, או נעלה על אחרים בדרך לא נכונה, האם אתה חושב כי זה יכול להביא לאלימות ?
כאן מונח מחקר מעמיק מאוד, מעבר ודרך נתיב מאוד ארוך של הבנה.
אתה זוכר את הסמן המאוד ישן של האזוטריות של אריה עם כפותיו החתוכות ואשר ממנו עשינו יציקות גבס ב"טיאפונדס" והשארנו את זה שמה באחד החדרים("טיאפונדס"-"Tyeponds" היה מקום בו ניקול תכנן להקים מכון ללימודי העבודה) אני לעתים קרובות תוהה מה הצבא שהשתלט על המקום הזה חשב על זה.
אלימות באה תמיד מהמחשבה כי האחד יכול לעשות.
עכשיו, אלימות תמיד יולדת אלימות. וזה אומר כי כל דבר אשר אתה עושה מאלימות, עובר לתוך העולם כאוקטאבה ושלשה – שתיהן יחד. ואשר יכול לייצר רק את תגובת הריאקציה של אלימות. אנחנו רואים היום אלימות כנגד אלימות בכול מקום. אנחנו רואים את החוק "שן תחת שן" מודגם בכול כיוון של החיים. אנחנו רואים אלימות שיוצרת אלימות. מכונות אלימות יוצרות מכונות אלימות חדשות.
ישוע אמר : " שמעת כי זה נאמר על הזמן הקדום 'שן תחת שן' אבל אני אומר לכם, אל תתנגדו לו שהוא הינו רשע". זה בלתי אפשרי להבין את האמרה הזאת מלבד בסקאלה של עצמנו. בסקאלה של החיים זה הוא עניין שונה ככול שזה נוגע לנו. אבל בסקאלה של עצמנו זה הוא הינו משהו אשר אנחנו יכולים להתחיל להבין.
עמוד 562
למעשה באופן פרקטי בפעם בה אנחנו מתחילים להבין כי האלימות עולה תמיד מתחושה של עליונות כי אנחנו יותר טובים מאחרים. סאדי חשב כי הוא יותר טוב מאחרים, הוא ברך את עצמו על המעלות הטובות שלו. אתה תמיד תהיה אלים אם אתה חש חוסר סובלנות לאחרים בדרך הלא נכונה, אם אתה לוקח את זה מובן מאליו שאתה טוב יותר, אתה תראה בצורה יותר מודעת היכן אתה יותר טוב מבלי להרגיש ולחוש את האלימות של חוסר הסובלנות.
מאוחר יותר אני אדבר על בתי ספר שונים, ואשר השאריות שלהם מאגדות ומשולבות בספרות ששרדה. אבל אני אוסיף רק כי כל חשיבה אשר האחד יכול לעשות הופכת מאוד בקלות לאלימות.
האם אתה זוכר את פרק י"א בספר בראשית היכן שנאמר בפתיחה : " ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים " וזה אומר כי היה זמן אשר אני זוכר כי גורדייף נהג לדבר עליו, כאשר האנשים שהיו תחת השפעה של אזוטריות, היו כולם כאחד וכך הייתה להם שפה משותפת. ובקשר לזה גורדייף אמר פעם בצרפת כי כאשר לאזוטריות הייתה שליטה מרכזית במשך זמן קצר, כולם למדו לכתוב למרכז הממשלה כביטוי גיאוגרפי, וזה נראה כי ציינו זאת כי זוהי הסיבה אשר בגללה אנחנו כותבים משמאל לימין ואומות אחרות מימין לשמאל או מלמעלה כלפיי מטה וכן הלאה. אני רק הבנתי ככה את הרעיון הזה כי הייתה איזה ממשלה מרכזית ממש שונה מכול מה שאנחנו מכירים ואשר בה כל האומות היו תחת סמכות תחום שיפוט אחד, אבל האם זה באמת היה ככה והאם הוא התכוון לכך ברצינות או לא, אני לא יודע. אז עכשיו, באם נשוב למצב האידיאלי הזה של האנושות, אתה תראה מה קרה. הם התחילו לחשוב כי הם יכולים לעשות. והם הזדהו עם הידע ועם ההבנה שלהם כפי שבני האדם עושים בצורה בלתי נמנעת כאשר הם מתחילים לישון. וכך אז התיאור ממשיך ואומר :
" ויהי בנסעם מ-קדם, וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם". וזה אומר כי הם הלכו הרחק מהלימודים של האזוטריות – זה הוא המזרח מ -'קדם' והם ירדו לרמה נמוכה יותר לעמק, ואשר זה אומר רמה נמוכה יותר של הבנה, ואז הם החלו לבנות. והבחן איך הם בנו : "הבה נלבנה ללבנים ונשרפה לשרפה, ותהי להם הלבנה לאבן והחימר היה להם לחומר", אז אתה כבר יודע כי אבנים משמעותם אמת ברמה מסוימת, אבל הם עשו לבנים במקום אבן, וזה אומר כי הם המציאו את האמת. הם החליפו אמת אשר נעשתה על-ידי בני אדם עבור אמת אזוטרית וכך הם בנו עיר ומגדל ובאו תחת זעמו של האל, ואשר משמעותו תחת החוקים האזוטריים. כי הם אמרו שהם ייבנו מגדל אשר יגיע לשמים, וזה אומר כי הם חשבו שהם יכולים להתגבר על האמת האזוטרית או על "המילה של אלוהים" כפי שקורא לזה יוחנן. הם עברו לתוך סגידה עצמית, הסגידה של ההבנה – ההבנה שלהם עצמם, וככה הם חשבו כי הם יכולים לעשות. בכול אופן, ההסבר של המשל הזה יינתן מאוחר יותר בפרק על כתבי הקודש.
עכשיו, בימנו המדע נתן לאדם את הרעיון כי הוא יכול לעשות. אבל, באופן פסיכולוגי אנחנו כולנו מחוברים וקשורים לאיזה שהוא מדיום אחר אשר העבודה הזאת מתייחסת אליו והיא בנוגע לזה.
ואשר אליו אנחנו יכולים בהדרגה להפוך להיות יותר רגישים. המטרה של המקום הזה כאן בגלוססט'שאייר (מקום באנגליה) זה לשמור בחיים את הלימודים של העבודה – זה הוא את האזוטריות – למרות כל מה שקורה בעולם האלימות. זה הוא הינו מקום אשר הוא הינו כמו נווה מדבר – אואזיס.
עמוד 563
האם אתה מעריך את נווה המדבר הזה, את האואזיס הזה או לא זה תלוי בהבנתך את העבודה.
כאן אנחנו חושבים בצורה שונה וכאן אנחנו מדברים על דברים שונים, כאן אנחנו שומרים בחיים משהו אשר לא תלוי במטוטלת של אלימות.
"בירדליפ" 2 לחודש דצמבר 1944
חוק הגורל או חוק המקרה וחוק הקרמה
הערה מקדימה על לימודי העבודה לגביי חוקים :
העבודה מלמדת כי המוחלט הוא הינו תחת חוק אחד – החוק שלו עצמו.
מזה ממשיכה הבריאה על-ידי השלשה הראשונה של כוחות אשר יוצרת ובוראת את המסדר הראשון של עולמות תחת שלושה – 3 חוקים וזה נקרא לפעמים גם עולם – 3.
במעקב אחר קרן הבריאה מכדור הארץ שלנו, יש אחרי זה את הדבר הבא – את הגלקסיה שלנו תחת שישה – 6 מסדרי חוקים ואת מערכת השמש שלנו כחלק קטנטן מהגלקסיה שלנו תחת 12 שנים עשר מסדרי חוקים ואת המערכת הפלנטארית שלנו השלנה תחת 24 מסדרי חוקים ואת כדור הארץ שלנו כחלק מהפלנטה תחת 48 מסדרי חוקים ואת הירח שלנו כחלק מכדור הארץ שלנו תחת 96 מסדרי חוקים.
אתם חייבים להבין כי החלק הוא תמיד תחת יותר חוקים מאשר השלם. זה נחוץ והכרחי לראות את זה בבירור על-ידי כך שתמצא את הדוגמאות שלך עצמך. לדוגמא, החייל הינו תחת החוקים של הקפטן והקפטן הינו תחת החוקים של הקולונל וכול הצבא הינו תחת החוקים של הגנרל.
האם האדם במלחמה שם את עצמו תחת יותר חוקים ? האם התנועה הכללית של הדברים היום נוטה לשים את האדם תחת יותר חוקים ? האם זה יעשה את זה אפשרי בשביל האדם להשיג את המהות שלו יותר בקלות או האם בני האדם יינטו להיות יותר מכונות ויותר מכאניים ? האם דבורים ונמלים הם תחת יותר חוקים מאשר אנחנו ? האם יש להם איזה שהוא צ'אנס אינדיבידואלי של התפתחות ?
ככול שהאדם שם את עצמו תחת יותר חוקים ככה אפשר להגיד כי הוא תחת חוק המקרה וחוק התאונה. בכול המגיע ובוא להלן אתה חייב לתפוש בבהירות כי אישיות היא הינה תחת יותר חוקים מאשר מהות. מהות היא הינה תחת חוקים פלנטאריים בתו-פה בקרן הבריאה, או במקום זה בתו-סי באוקטאבה הצדדית, ושני התווים מתחילים באותה רמה בסקאלה. מאחורי מהות מונח האני האמתי ואשר הוא הינו תחת 12 חוקים והינו בהתאמה בצורה גרפית לרמה אשר מיוצגת על-ידי השמש.
וזה הוא הינו כי המהות היא הינה מעל האישיות בסקאלה של ההוויה והאני האמתי הוא מעל המהות.
באופן פסיכולוגי המהות הא הינה יותר פנימית לאישיות והאני האמתי הינו יותר פנימי מאשר המהות. מה שיותר פנימי הינו גבוה יותר בסקאלה. אז אתה יכול להגיד את שניהם – פנימי או גבוה יותר, כי לשני המושגים יש את אותה המשמעות.
עמוד 564
"בירדליפ" 12 לחודש דצמבר 1944
חוק המקרה או התאונה וחוק הגורל
לאחרונה נשאלה בלונדון השאלה לגביי זה שההוויה של האחד מושכת את החיים של האחד.
דוגמא מוצקה ניתנה בסימוכין לרצח של אחד מהשרים שלנו בקהיר. השאלה עד כמה שהבנתי נשאלה בצורה הזאת : " למה ירו בנהג ? האם זה היה כתוצאה מההוויה שלו ? איך העבודה מסבירה מקרה כגון זה ?" אני מוצא את השאלה הזאת כמאוד מעניינת לדון בה פעם נוספת בפרשנויות אשר מגיעות להלן ומתייחסות לזה.
קודם כל העבודה מלמדת כי ההוויה של האחד מושכת את חייו, לפיכך מנקודת המבט הזאת, זאת הייתה ההוויה של הנהג אשר משכה את מותו ברגע ההוא. ולכן אנחנו צריכים קודם כל לדבר על מהי הינה המשמעות של הוויה. ובמטרה לעשות את זה, אנחנו חייבים לעבור מיד ללימוד נוסף אחר של ההוויה – ואשר הוא הינו שהאדם יכול להיות אות תחת חוק המקרה-תאונה או תחת חוק הגורל שלו.
השאלה אז תישאל בצורה הזאת: " האם המוות של הנהג היה בגלל הגורל שלו או האם זה היה בגלל תאונה ? "ואם הנהג היה תחת חוק הגורל שלו אז מותו היה בגלל גורלו, אבל אם הנהג היה תחת חוק המקרה-תאונה אז המוות שלו היה מקרי.
עכשיו, אנשים יגידו כי מצב ההוויה שלנו מושך את החיים שלנו וזה אומר כי כל מה שקורה לנו הוא הינו גורלי ולפיכך בלתי נמנע, וכפי שזה הינו זה נקבע מראש.
אבל, אנחנו חייבים להבין מה היא הינה המשמעות של ההוויה שלנו כפי שאנחנו.
הווייתנו היא הינה תערובת, זה מורכב מהאישיות ומהמהות. וזה הוא הינו כי רמת ההוויה שלנו כפי שאנחנו בתוך החיים היא לא דבר אחד אלא דברים שונים, והחלקים השונים של ההוויה שלנו הם הינם תחת חוקים שונים. חלק זה של הווייתנו אשר הוא הינו חיוני ומהותי, הינו תחת חוק הגורל.
החלק של ההוויה שלנו אשר הוא הינו האישיות, ובמיוחד האישיות המזויפת, הוא הינו תחת חוק המקרה-תאונה והתערבות הזאת של מהות, אישיות ואישיות מזויפת מרכיבה את הרמה הכללית של הווייתנו ברגע הזה.
אישיות מזויפת היא הינה תחת 96 מסדרי חוקים, אישיות היא הינה תחת 48 מסדרי חוקים ומהות היא הינה תחת 24 מסדרי חוקים. לפיכך רמת ההוויה שלנו היא הינה דבר מאוד מורכב ומסובך.
כאשר האישיות נעשית בהדרגה יותר פסיבית – וזה אומר כי היא לא לוקחת עלינו כל כך הרבה שליטה, אז המהות שלנו מתחילה לגדול.
וזה אומר כי אנחנו מתחילים לגדול לתוך הגורל שלנו. אתה חייב לא לחשוב כי משמעותו של גורל הינה משהו פטאלי מהבחינה של משהו ממית.
למעשה זה אומר משהו ממש הפוך, זה אומר כי כאשר אנחנו חשים יותר חיוניים ומהותיים אנחנו יודעים הרבה יותר לגביי מה הם הינם החיים האמתיים שלנו, ומה אנחנו צריכים לחשוב ולעשות, ובמילים אחרות אנחנו מתחילים לדעת מי אנחנו.
ממש בנפרד ממי שלימדו אותנו להיות או ממה שאנחנו דמיינו כי אנחנו הננו או שנהיה.
כפי שכולכם יודעים ההיפנוזה של החיים, זה הוא הינו כוח מאוד עוצמתי, והמאורעות הגדולים והמשתנים של החיים תמיד מפעילים את הכוח המהפנט העצום הזה עלינו.
אנחנו יכולים להישבע אף פעם לא לעשות את זה או את ההוא – או הבה נגיד לעולם שוב אף פעם לא לצאת עוד למלחמה – אבל כאשר המאורעות מגיעים והתופים מתחילים לרעום, אנחנו שוכחים את ההחלטות שלנו ומתחילים להיות מזוהים עם המאורעות.
עמוד 565
אני זוכר מקרה אחד בו אדון אוספנסקי אמר כי מאות אלפי אנשים אשר זכרו את המלחמה האחרונה (המלחמה הקודמת-כלומר מלחמת העולם הראשונה) הינם בטוחים היו בהחלט כי הם אף פעם לא ירשו לעצמם לצאת שוב ולהיות חלק ממלחמה נוספת, והוא אמר כי זה היה ממש נכון, אבל כאשר המאורע של מלחמה נוספת מתחיל לפעול עליהם, אז הם שוכחים ורואים את הכול מנקודת מבט אחרת. כאשר הוא נשאל למה זה קורה הוא אמר כי זה בגלל שני – 2 דברים : האחד זה כי האדם לא יכול לזכור והשני הוא כי האדם הוא הינו מכונה מכאנית אשר החיים החיצוניים פועלים עליה.
אני זוכר כי במקרה אחד התווכחתי איתו באומרי כי הרבה מאוד אנשים זוכרים את האימה ואת הזוועות של המלחמה האחרונה ואם אמנם תקרה מלחמה נוספת אז למעשה בצורה פרקטית אף אחד לא יילחם. והוא אמר מאוד ברצינות : " ניקול, אתה עדיין לא מבין מה היא הינה המשמעות של מכאניות. אתה לא רואה מספיק לעומק את מה שהעבודה מלמדת. אתה חושב כי לאדם יש רצון אמתי וזיכרון אמתי. אתה מתווכח מנקודת המבט שהאדם הינו כבר מודע מראש. אבל הטרגדיה הינה כי האדם לוקח את עצמו כמודע ולא רואה כי הוא הינו מכאני.
מה המשמעות של מכאני ? זה אומר כי משמעותו שאת זה מניעים על-ידי משהו אחר. את האדם מניעים המאורעות והנסיבות החיצוניים והחיים. החיים הם הינם כמו חגורה גדולה אשר מסובבת את המנגנון של האדם. אנשים אף פעם לא מבינים את זה, אנשים תמיד חושבים כי הם יכולים לעשות,
וכאשר הם עושים משהו אשר סותר את הדעות שהם הביעו קודם אז הם לא רואים כל סתירות בגלל הפעולה של בלמי הזעזועים. בלמי הזעזועים הם הינם הדברים הכי איומים ונוראיים בתוכנו, הפעולה שלהם זה להקל על השוק של הסתירות, ואני מבטיח לך כי כאשר המלחמה הבאה תפרוץ אז כולם ישכחו את כל מה שהם חשבו והרגישו קודם ". אמרתי לו : "נגיד כי מלחמה נוספת אמנם תפרוץ?"
הוא נותר שקט והסתכל עליי, ואז אמר : "מה אתה חושב ?".
עכשיו, כאשר אנחנו תחת החוק הכללי של ההוויה שלנו, אז אנחנו תחת חוקים מעורבבים מאוד.
כי ההוויה שלנו לא מאוחדת לאחדות. יש לנו כפי שזה הינו, כמה 'אניים' תחת השפעה של 96 מסדרי חוקים, ואלו שייכים במיוחד לצד שלגמרי מומצא – בהמצאה שלנו, התמונות המגוחכות שלנו של עצמנו של סגידה עצמית. ואז יש לנו 'אניים' אחרים תחת 48 מסדרי חוקים ואשר הם שייכים לאישיות שלנו. ולבסוף יש לנו מעט 'אניים' אשר הינם מאוד קרובים למהות ואשר הינם תחת 24 מסדרי חוקים. מהות היא הינה הצד היותר אמתי שלנו. מאחורי המהות מונח האני האמתי אשר הינו תחת 12 מסדרי חוקים, ובסקאלה הקוסמית הוא הינו ברמת שמש.
הבה נלמד שוב את האוקטבה הצדדית של השמש אשר יוצרת ובוראת את החיים האורגאניים על כדור הארץ. אנחנו חלק מהחיים האורגאניים, מכונה גדולה זאת אשר נבראה מסיבות קוסמיות כדי להעביר את ההשפעות הבאות למטה מהחלק הגבוה יותר של קרן הבריאה ככה שהם יוכלו לעבור דרך המקום הצר אשר נקרא מרווח האינטרוול בין התו – פה לתו – מי. המקום של חצי הטון החסר, אז זה ככה שהם יוכלו להגיע לסיום של הקרן המסוימת שלנו אשר נקרא כדור הארץ והירח שלו.
אף אחד לא יכול להבין כראוי מה קורה על כדור הארץ הזה וכול הטרגדיות שלו אלא אם כן יש לו רעיונות ברורים כי אנחנו חלק ממנגנון חי אשר לא מורכב לתכליות ולמטרות אשר הם הינם בעלות תועלת אישית. מכונה זאת אשר נקראת החיים האורגאניים נבראה על-ידי השמש – כלומר זה על-ידי השפעות אשר הם הינם מודעות – לא רק כדי לספק את החלק החסר בקרן הגדולה אלא גם כן כדי לעשות זאת אפשרי בשביל האדם על כדור הארץ להתפתח למעלה בסקאלת ההוויה דרך לימוד אזוטרי.
עמוד 566
האדם יכול לעלות באוקטאבה הצדדית מהשמש. האינטליגנציה האלוהית של הרמה הזאת של השמש עשתה שני – 2 דברים אשר נראים במבט ראשון סותרים לחלוטין. היא באה ויצרה את החיים האורגאניים בנקודה היכן שהיא הייתה צריכה, ובאותו זמן היא עשתה את זה אפשרי לאדם כחלק מהחיים האורגאניים לעלות בסולם הצדדי הזה.
עלייה זאת תלויה בהתפתחותו הפנימית של אדם מסוים אשר רמת ההוויה שלו מאופיינת על-ידי זה, כלומר על-ידי כך שברשותו מרכז מגנטי.
לכן האדם יכול להישאר ישן במנגנון הגדול והעצום של קרן הבריאה ובפשטות להיות על ידה בשימוש. או שהוא יכול להתחיל להתעורר ולהבין ולתפוש כי ישנה אפשרות נוספת אשר הוא יכול לעקוב אחריה (וככול שהוא יותר עוקב אחר האפשרות הזאת ככה הוא גם יעזור לאנושות באופן כללי) ומהסיבה הזאת העבודה מלמדת כי האדם הינו אורגניזם של התפתחות עצמית, ואתה תראה עכשיו בבירור למה הוא יכול או לשרת את החיים כמטרה בפני עצמה או לקחת את החיים כאמצעי למטרה נוספת אחרת.
עכשיו, בהתפתחות עצמית זאת והשיטה אשר העבודה מלמדת בהתייחס אליה, אתה קודם כל צריך להבין ולתפוש כי האישיות המזויפת חייבים להתבונן בה ולהיפרד ממנה. דרך ה 'אניים' אשר נותנים צורה לדבר העוצמתי הזה אשר נקרא אישיות מזויפת או אני דמיוני, ואשר עם זה אנחנו במיוחד תחת חוק המקרה או חוק התאונה. בטרמינולוגיה של העבודה אנחנו תחת ההשפעה של הירח ואשר הינו תחת 96 מסדרי חוקים. אם האדם מתחיל לגמול את עצמו מהתגובה ההמשכית של האישיות המזויפת בתוכו אז הוא מתחיל לנוע ולזוז כלפיי פנימה והרחק מהצד המגיב החיצוני שלו ואשר פועל בחזרתיות מחדש. הרבה מאוד תגובות מכאניות אשר קודם הוא התמכר אליהן קודם ולקח אותן בתור עצמו, כבר לא יהיה להן את אותו הכוח עליו.
זה אפשרי רק דרך התבוננות עצמית ארוכה וכנה, דרך הידע המיושם והמוכל של העבודה.
אבל תזוזה פנימית זאת – תנועה זאת כלפיי פנים או פנימה – תהיה מלווה גם על-ידי התחלה של שחרור לחופשי ממה שלא שייך – כלומר שחרור לחופשי מתוך התאונה והמקרה.
כאשר הוא מתחיל לעבוד עם האישיות שלו ועם לחשוב כי הוא יודע, הוא אז מתחיל לנוע ולזוז עדיין יותר רחוק מחוק המקרה והתאונה ולפיכך זז בכיוון חוק הגורל שלו. למה זה ככה ?
כי הוא זז ונע כלפיי החלק האמתי יותר של עצמו. הוא זורק משמה או נפטר ונפרד ומפריד את עצמו מהעור החיצוני יותר ואשר כבר לא שייך לא עוד. הוא כפי שזה הינו, זורק משמה את מגוון המלבושים שלו. אדון אוספנסקי אמר פעם כי : "האדם כפי שהוא הינו מבחינה פסיכולוגית אפשר להשוות אותו עם אדם אשר לובש מספר גדול מאוד של מעילים 'מעילים עליונים' והפעולה של העבודה הינה להיפטר ממעיל אחר מעיל. ככול שהאחד יותר לבוש אז ככה האחד הינו יותר תחת חוק המקרה והתאונה. וזה אומר כי הכול יכול לקרות לך – כל דבר ממש בנפרד מהגורל שלך, ואתה רק במגע עם הרעיונות הדמיוניים המומצאים של עצמך.
כאן אנחנו מגיעים לשאלה של האנשים אשר יש להם מה שנקרא אישיות חזקה. מנקודת המבט של העבודה אישיות כזאת היא הינה חולשה גדולה.
אנשים כאלו מתעקשים על זכויותיהם והם בטוחים כי הם יודעים מה זה הינו מה. הם בטוחים כי הם יודעים מה הינו נכון ומה לא נכון והם יכולים לייצר רושם מאוד חזק כל עוד הדברים הולכים בדרך לה הם ציפו. אבל כאשר הדברים הולכים בצורה שונה אז הם קורסים כי אין שום דבר מאחוריהם.
אין להם כל גמישות, ושום אינטליגנציה אמתית, ושום כוח של הסתגלות והתאמה לתנאים שונים.
עמוד 567
לעתים קרובות מה שנראה כביכול אדם חלש הוא למעשה הינו חזק הרבה יותר מאשר האנשים האלה אשר יש להם אישיות חזקה ואשר הם חשים כי הם יכולים להמשיך ולהתקדם, והם לא רואים את החולשות הפנימיות שלהם וכמה הרבה "מבני על" הם נושאים ואשר הם בכלל לא הם עצמם.
עכשיו הבה נשוב לשאלה על הנהג :
כאן יש לנו קרוב לוודאי פשוט אדם תחת חוק המקרה-התאונה, והוא צריך להתגייס לזה והוא מבצע ומיישם את הפקודות שלו והוא נורה – יורים בו. הוא רק אדם רגיל ומכאני. אולי יכלו להיות לו מחשבות עמוקות יותר לגביי המשמעות של דברים פעם או פעמיים ויותר קרוב לוואדי כי הוא משך בכתפו ועשה מה שאמרו לו. נגיד עכשיו כי האדם הזה חשב הרבה מאוד ונגיד כי האדם הזה הבין ותפש את הסיטואציה שלו ונגיד כי הוא יכול לזכור את עצמו. ונגיד כי אמנם הוא עשה את עבודתו במודע ולא בצורה מכאנית. אז זה יגיד מיד כי מרכז הכובד של המודעות שלו כבר לא היה יותר בתוך הצד החיצוני אלא אבל פנימי יותר – זה הוא הינו קרוב יותר למהות.
ההוויה שלו תהיה אז יותר תחת חוק הגורל שלו. ואם זה היה הגורל שלו שיירו בו באותו הרגע אז הוא קרוב לוודאי ידע את זה מראש. אם זה היה הגורל שלו כי לא יירו בו באותו הרגע אז לא היו יורים בו. הוא אולי היה חולה באופן מאוד חמור במשך יומיים או יום לפני שהסיטואציה הזאת עלתה הוא יכול היה לשבור את הרגל או שהוא יכול היה לקום מאוחר מדיי.
זה לאורך הקווים האלה אשר בהם אתם כולכם צריכים לחשוב לגביי הבעיה הקשה הזאת של גורל ומקרה". ואדון אוספנסקי אמר : "הרבה אנשים, במקרה אחד הינם כבר מתים על-ידי הגורל שלהם אבל חיים על-ידי המקרה-התאונה. אנחנו יכולים לפגוש בהם ברחוב, במועדון או במסעדה. אבל הרבה אנשים מתים על-ידי תאונה ומקרה ואשר אם הם היו תחת הכוח של חוק הגורל שלהם אז הם עדיין היו בחיים. אתם יודעים כמה הרבה אנשים הם הינם מתים, והם בדרך כלל מחזיקים משרות רשמיות רמות, ויש להם מה שנקרא אישיות חזקה – וזה הוא הינו כי הם שברשותם כמות עצומה של בלמי זעזועים חזקים מאוד, והם מקבלים כבוד ומעמד והוקרה והכרה אבל הם עדיין מתים, וככול הנראה הם אמנם כבר מתים מזמן. אך חוק המקרה-תאונה שומר אותם בחיים. והם הינם כפי שאומרים 'חיים במקרה', והם תמיד נאחזים ונצמדים לחיים למרות כי הם כבר מתים".
במקרה נוסף אחר אמר לי אדון אוספנסקי : "חלק מהמחלות הם הינן מקריות וחלק הם פטאליות – כלומר תחת חוק הגורל".
לעתים קרובות חשבתי לגביי המושג המוזר הזה חוק הגורל וחוק המקרה-תאונה, ותהיתי כיצד תאונה ומקרה יכול להיות חוק ואיך חוק יכול להיות תאונה ? בהדרגה הבנתי מה זה אומר על-ידי זה שהבנתי מה זה אומר להיות תחת חוק הגורל.
הבנתי כי כאשר אנחנו תחת חוק הגורל שלנו אז הדברים הולכים איתנו יותר כפי שהם אמורים וצריכים. הבנתי כי כורה הפחם לא יהיה אומן, וההיפך. והתחלתי לראות כי מה שנקרא חוק התאונה והמקרה הינו באמת עשוי מחוקים אשר לא היו אמורים להפעיל עלינו אף פעם.
חוקים אשר אנחנו לא נבראנו ונוצרנו להיות ולחיות תחתם ואשר בשבילנו הם הופכים לצורה של תאונה ומקרה.
כפי שזה, אנחנו מגיעים להילכד ולהיתפש לתוך סדרים של חוקים אשר לא אמורים וצריכים היו להשפיע עלינו. וזה כאילו האש בוערת. תחת החוקים שלה עצמה, אבל אם אנחנו מתעקשים לזרוק את עצמנו לאש אז אנחנו שמים את עצמנו תחת חוק המקרה-התאונה כי אנחנו לא צריכים לזרוק את עצמנו לתוך האש.
עמוד 568
זה מאוד משתלם לחשוב עליו לעומק ומאוד בעל ערך.
עכשיו, באם נחזור לשאלה המקורית – האם זה הוא הינו תאונה ומקרה או גורל ? אנחנו יכולים להגיד כי קרוב לוודאי שזה היה מקרה או תאונה, אבל מאחר ואנחנו לא מכירים את האדם הזה אז באמת זה לא אפשרי להגיד. אנחנו חייבים להבין כי על כדור הארץ הזה הדברים קורים על-ידי שניהם גם על-ידי גורל וגם על-ידי תאונה ומקרה. דברים קורים בטעות ובצורה נכונה. ואנחנו לא יכולים לשפוט על-ידי מה שקורה.
אנחנו לא חיים על פלנטה מודעת אלא אבל על פלנטה רחוקה מאוד למטה בסקאלת קרן הבריאה,
ורצונו של אלוהים לא נעשה כאן על כדור הארץ הזה. כפי שמלמדת אותנו הפתיחה של תפילת האדון או תפילת האל.
וכמו כן זה לא נעשה על כדור הארץ של עצמנו, אנחנו לא מתקדמים. דברים לא נהיים בהכרח טובים יותר. אנשים לא נעשים יותר מודעים. וכאן אנחנו צריכים לחשוב על מה העבודה מלמדת וללמוד כיצד לקחת על עצמנו גישות חדשות למשמעות שלנו על כדור הארץ הזה.
התייחס לדוגמא על חוק המקרה אשר מתגשם בהפצצה, והתייחס לדברים רבים אחרים ואז נסה לחשוב מה העבודה מלמדת. אתה לא יכול כי יהיו לך גישות חיים רגילות ועדיין לעשות את העבודה הזאת. אתה חייב לחשוב בדרך חדשה ואתה חייב להכות על חטא או שתהיה לך חרטה – וזה אומר מילולית ממש לשנות את כל דרכי החשיבה שלך לגביי הקיום על הפלנטה הזאת.
* * *
אחרי שהקריאו את זה נשאלו שאלות והעירו הערות, ואני אקח את ההערה הראשונה : "מה אתה אומר לגביי הנהג, אולי אם הוא נורא על-ידי הגורל נראה שזה נותן מבט מאוד עגמומי של הגורל".
הרעיון כי גורל הוא הינו משהו פטאלי, והמילה פטאלי מציעה בטבעיות משהו לא נעים ונורא.
אני חושב כי הדבר הראשון אשר ממנו אנחנו צריכים לשחרר את התודעה – Mind שלנו זה הינו כי חוק הגורל הוא פטאלי באופן הזה.
זה אולי יכול להיות כי גורלו של אדם יהיה להיות הצלחה גדולה בלהציל את המדינה שלו ממהפכה או להחזיק אותה בזמן של אסון. אנחנו לא צריכים לחשוב כי גורל הוא הינו הרה אסון והרסני ונורא.
ועדיין, המילה על-ידי האסוציאציות הרגילות שלנו תמיד מציעה משהו רע.
ואנחנו חייבים להתאמץ ולהשתדל לראות את הגורל באור ממש שונה.
לדוגמא האדם יכול להיות כי הוא נשמר למרות שהוא עובר הרבה תאונות מסוכנות על-ידי גורלו.
על-ידי הגורל שלו לא מאפשרים לו למות לפני זמנו. ובאופן זה הגורל לא אומר שום דבר פטאלי או ממית אלא להיפך הוא הינו כוח משמר.
בדוגמא הזאת של הנהג, כאשר זה נאמר כי הוא יכול היה למות או אולי מת על-ידי הגורל ברגע ההוא, אז אתם חייבים להבין כי אין לי מושג קלוש ביותר האם זה אמת או לא. איך יהיה באפשרותו של האחד לדעת, אלא אם כן האחד למד את האדם הזה במשך תקופה ארוכה והוא יודע את כל מה שאפשרי לדעת לגביו. אנחנו בקושי יודעים איזה שהוא דבר אחד על השני או לגביי עצמנו, וככה אנחנו לא יכולים כי תהיה לנו אפשרות להחליט באם גורל או מקרה פועלים על האדם ברגע מסוים.
לבטח אנחנו יכולים להבין ולתפוש ביחס לעצמנו כי כאשר אנחנו מאוד מזדהים או שאנחנו במצב נגטיבי גרוע, אנחנו חשופים יותר לחוק המקרה- תאונה.
עכשיו, על-ידי "מקרה-תאונה" לא התכוונו רק למקרה או תאונה פיזית כמו כזה שיורים בך או שתימעך בתאונת דרכים. מרכז הכובד של המשמעות של תאונה או מקרה זה הינו כי משהו קורה לך אשר לא שייך לך.
עמוד 569
אתה יכול לדוגמא, להפוך להיות עסוק עם העניינים של מישהו אשר אין לו כל קשר וחיבור אמתי איתך וכתוצאה מכך להיות מעורב בדרך שאין לה כל קשר אמתי אליך.
נגיד כי מישהו מציע לי לקנות כרטיס לוטו, ואני עושה ככה, ומוצא את עצמי כאשר ברשותי מאה אלף 100.000 פאונד. האם אתם חושבים כי זה יהיה שייך למקרה ותאונה או לגורל בחיים שלי ?
בעצמי אני משוכנע כי זה יהיה שייך למקרה ותאונה וכי זה לא יעשה לי כל טוב ובעובדה זה יתערב עם החיים הנכונים שלי. מקרה ותאונה בעובדה יהפכו להיות פטאליים במובן הרגיל. במקרה אחד אמר אדון אוספנסקי : " כאשר האנשים מתחילים להרגיש ולחוש את העבודה הזאת אשר הם באותו הזמן מתחילים לנוע ולזוז בכיוון המהות שלהם ואשר היא תחת החוק של הגורל הנכון שלהם.
אתם לא יכולים לצפות לזכות בלוטו ולהמר בהצלחה וכן הלאה. ואתה לא יכול לצפות להיות יותר בר מזל באופן הרגיל". הוא באותו הזמן דיבר אל מישהו אשר ביצע הימור מוצלח ובר מזל ושאל האם זה ייתכן כי זה בגלל העבודה, ואדון אוספנסקי אמר בפשטות כי זה בגלל מקרה. אבל, אחר כך הוא אמר לי באופן פרטי : "אתה יודע ניקול, נניח כי היית מאוד בר מזל – האם אתה חושב כי העבודה הזאת תעשה אותך אפילו יותר בר מזל למרות זאת ? להיפך, אתה צריך להיות מוכן למצוא כי קרוב לוודאי אתה תאבד את המזל המקרי הזה".
עכשיו, רגע הלידה הוא הינו פטאלי, אבל רגע המוות הוא לא פטאלי. מהות גורמת את לידתנו ומהות היא הינה תחת חוק הגורל. כאשר אנחנו נולדים אנחנו מהות טהורה. עדיין לא רכשנו כל אישיות.
זה יכול להיות כי גורלנו הוא למות מוקדם. אבל בפעם בה האישיות מתחילה להקיף את המהות ובפעם בה האישיות המזויפת מתחילה להמציא את עצמה אז פועל עלינו חוק המקרה.
אנחנו נולדים לתוך עולם של אנשים ישנים ומוקדם מאוד אנחנו למדים ליפול לשינה ולהירדם בעצמנו. אם יכולנו לשמור את עצמנו ערים אז יכולנו להישאר במגע עם המהות וככה גם עם הגורל שלנו.
מהות חיונית זה הוא הינו על-ידי הגורל, האדם עשוי להיות אומן או מוזיקאי וכך הלאה, אם המהות התפתחה בחזרתיות והישנות קודמת (של חיים קודמים) האדם יכול לחוש את גורלו יותר בחוזקה מאשר הוא חש את השפעת החיים אשר יוצרת את האישיות שלו.
אבל בדרך כלל אנחנו הופכים להיות מוקפים על-ידי אישיות דרך חיקוי והשאה ככה שאנחנו מאבדים קשר ומגע עם עצמנו וככה מתים לחוק הגורל שלנו. ואז יכול כל דבר לקרות לנו.
כי אז אנחנו פחות או יותר תחת חוק המקרה. אנחנו מתחילים לעשות ולהגיד דברים ואנחנו מתחילים לחקות אנשים אחרים, ולכול זה יש מעט מאוד או כלום אשר נוגע לנו ויכול לשים אותנו במצבים אשר לא באמת שייכים לנו. אנחנו הופכים להיות מוקפים במספר עצום של מעילים מאוד גדולים. ואת אלו אנחנו צריכים בהדרגה להסיר ולהפשיט. אנחנו חייבים וצריכים ללמוד מהי הינה המשמעות של זה ולהגיד : "אני לא באמת ככה או אני לא באמת כזה וזה לא אני ". זאת היא העבודה של הפרדה פנימית. זה מוביל בכיוון של מהות וככה כלפיי ההתפתחות של חיינו המהותיים החיוניים ואשר הם הינם תחת חוק הגורל – זה הוא הינו הגורל האמתי שלנו והמשמעות האמתית שלנו – ומזה האינדיבידואליות האמתית מתחילה להיווצר.
נתיב דרך המעבר הזה אפשרי רק דרך התבוננות עצמית והפרדה פנימית.
כל אחד ממכם חייב להבחין כי בתוככם יש לכם אניים אשר אתם רוצים להיפרד מהם, בגלל שהם מובילים אתכם לכול מיני סוגים של סיטואציות אשר הם הינם מקריות ואמנם חסרות ערך.
ואשר 'אניים' אשר ממוקמים עמוק יותר בתוככם יודעים כי זה הינו ממש חסר תועלת ואשר הם תמיד מובילים אותך בכיוון הלא נכון.
עמוד 570
אתה מתחיל להכיר ולדעת כי 'אניים' אלו מוליכים אותך שולל ומטעים אותך.
כאשר אתה מבין ותופש את זה אז אתה מתחיל להבין מהי המשמעות של מקרה ותאונה, ומהסלידה והאיבה הגדלה שלך את ה 'אניים' האלו אתה יודע ומכיר מודעות עמוקה יותר ואשר באמצעותה אתה מזהה ומכיר את ה 'אניים' השגויים האלו, ואתה מעדיף אז להישאר במגע וקשר מודע עם ה 'אניים' אשר שייכים ל 'אניים' אשר יוצרים את המודעות העמוקה הזאת.
כאשר אתה אומר לעצמך באמת ובתמים : "אניים אלו אשר מדברים דרכי ברגע זה הם לא באמת אני". אז אתה יודע כי אתה ער ומודע למשהו עמוק יותר ומתחיל להבין מהו הינו החלק היותר אמתי וחיוני ומהותי יותר שלך ואשר הוא הינו שייך לגורל שלך, ל – מה שאתה הנך באמת.
ואז אתה מתחיל להבין למעשה בצורה פרקטית מה המשמעות של תאונה וגורל בתוך עצמך.
"בירדליפ" 6 לחודש דצמבר 1944
פרשנות על שקילה פנימית
כל שקילה פנימית היא הינה בגלל הנוכחות בתוך עצמנו ואשר שוקלים בצורה פנימית.
צד אחד של התבוננות עצמית זה הינו להתבונן ב 'אניים' האלו. אם אתה מנסה בפשטות להתבונן בשקילה פנימית מבלי שאתה מנסה להתבונן ב 'אניים' האלו בתוכך אשר אוהבים יותר מכול דבר אחר לעשות חשבונות, אז אתה לא תהיה יכול להיפרד מהם.
כפי שהנך יודע יש בתוכנו מספר גדול של 'אניים' אשר מחפשים לעשות לנו את הנזק הגדול ביותר ובעובדה להרוס להם את החיים. הם מחפשים להרוס את השמחה ואת האושר שלנו בכול דרך.
זה לוקח איזה זמן לראות כי זה ככה, כי במשך זמן ארוך אנחנו לא ערים לעובדה כי 'אניים' שונים הינם שולטים בנו ברגעים שונים, בגלל הפעולה של בלמי הזעזועים במיוחד, זה נראה כי אנחנו 'אני' אחד מודע. וזה רק עם ההתפתחות של טעם פנימי שאנחנו מתחילים לחוש את הטעם של 'אניים' שונים וככה הופכים להיות ערים לנוכחותם של 'אניים' מסוכנים ולא נעימים אשר פועלים בתוכנו.
הערב אני רוצה לדבר אליכם בקצרה,
לגביי 'אניים' מעניינים ומסקרנים אשר שייכים לשקילה פנימית.
סדרה אחת של 'אניים' יכולה כי יגדירו אותם בתור ה 'אניים' אשר עושים ייסורי מצפון ורגשות אשמה מצפוניים לגביי דברים לא חשובים.
'אניים' אלו אפשר לחשוב עליהם בתור 'אניים' קטנים מאוד וצרים בחלק המכאני של המרכז השכלי ואשר כל המטרה שלו זה לגרום קשיים ולבלבל אותנו. הם לא אותו הדבר כמו 'אניים' של אמונות תפלות אשר גורמות לנו ללכת בצד ימין או בצד שמאל וכולי.
הם שייכים לקבוצת ה 'אניים' שהם תוכיים – כלומר כמו ציפור תוכי, ואשר מהם יש לנו מספרים גדולים, כמו לדוגמא, הם אלו אשר נותנים לנו רעיונות נוקשים וקשים (וגם לא מודים בטעות) ואשר ממשיכים להגיד לנו כי זה חסר כל ערך ותועלת ואין כל טעם וכולי. והם 'אניים' אשר יכולים באמת לעשות לנו הרבה נזק ופגיעות. לא גורמים לנו לשקול פנימה איזה שהוא דבר. 'אניים' אלה אשר עושים ייסורי מצפון לגביי דברים לא חשובים הם לעתים קרובות מאוד שולטים באנשים עם התוצאות כי הם מתישים אותם ולוקחים כמות גדולה מאוד של כוח ואמנם משעבדים אותם לעבדים.
עמוד 570
אתה מתחיל להכיר ולדעת כי 'אניים' אלו מוליכים אותך שולל ומטעים אותך.
כאשר אתה מבין ותופש את זה אז אתה מתחיל להבין מהי המשמעות של מקרה ותאונה, ומהסלידה והאיבה הגדלה שלך את ה 'אניים' האלו אתה יודע ומכיר מודעות עמוקה יותר ואשר באמצעותה אתה מזהה ומכיר את ה 'אניים' השגויים האלו, ואתה מעדיף אז להישאר במגע וקשר מודע עם ה 'אניים' אשר שייכים ל 'אניים' אשר יוצרים את המודעות העמוקה הזאת.
כאשר אתה אומר לעצמך באמת ובתמים : "אניים אלו אשר מדברים דרכי ברגע זה הם לא באמת אני". אז אתה יודע כי אתה ער ומודע למשהו עמוק יותר ומתחיל להבין מהו הינו החלק היותר אמתי וחיוני ומהותי יותר שלך ואשר הוא הינו שייך לגורל שלך, ל – מה שאתה הנך באמת.
ואז אתה מתחיל להבין למעשה בצורה פרקטית מה המשמעות של תאונה וגורל בתוך עצמך.
"בירדליפ" 6 לחודש דצמבר 1944
פרשנות על שקילה פנימית
כל שקילה פנימית היא הינה בגלל הנוכחות בתוך עצמנו ואשר שוקלים בצורה פנימית.
צד אחד של התבוננות עצמית זה הינו להתבונן ב 'אניים' האלו. אם אתה מנסה בפשטות להתבונן בשקילה פנימית מבלי שאתה מנסה להתבונן ב 'אניים' האלו בתוכך אשר אוהבים יותר מכול דבר אחר לעשות חשבונות, אז אתה לא תהיה יכול להיפרד מהם.
כפי שהנך יודע יש בתוכנו מספר גדול של 'אניים' אשר מחפשים לעשות לנו את הנזק הגדול ביותר ובעובדה להרוס להם את החיים. הם מחפשים להרוס את השמחה ואת האושר שלנו בכול דרך.
זה לוקח איזה זמן לראות כי זה ככה, כי במשך זמן ארוך אנחנו לא ערים לעובדה כי 'אניים' שונים הינם שולטים בנו ברגעים שונים, בגלל הפעולה של בלמי הזעזועים במיוחד, זה נראה כי אנחנו 'אני' אחד מודע. וזה רק עם ההתפתחות של טעם פנימי שאנחנו מתחילים לחוש את הטעם של 'אניים' שונים וככה הופכים להיות ערים לנוכחותם של 'אניים' מסוכנים ולא נעימים אשר פועלים בתוכנו.
הערב אני רוצה לדבר אליכם בקצרה,
לגביי 'אניים' מעניינים ומסקרנים אשר שייכים לשקילה פנימית.
סדרה אחת של 'אניים' יכולה כי יגדירו אותם בתור ה 'אניים' אשר עושים ייסורי מצפון ורגשות אשמה מצפוניים לגביי דברים לא חשובים.
'אניים' אלו אפשר לחשוב עליהם בתור 'אניים' קטנים מאוד וצרים בחלק המכאני של המרכז השכלי ואשר כל המטרה שלו זה לגרום קשיים ולבלבל אותנו. הם לא אותו הדבר כמו 'אניים' של אמונות תפלות אשר גורמות לנו ללכת בצד ימין או בצד שמאל וכולי.
הם שייכים לקבוצת ה 'אניים' שהם תוכיים – כלומר כמו ציפור תוכי, ואשר מהם יש לנו מספרים גדולים, כמו לדוגמא, הם אלו אשר נותנים לנו רעיונות נוקשים וקשים (וגם לא מודים בטעות) ואשר ממשיכים להגיד לנו כי זה חסר כל ערך ותועלת ואין כל טעם וכולי. והם 'אניים' אשר יכולים באמת לעשות לנו הרבה נזק ופגיעות. לא גורמים לנו לשקול פנימה איזה שהוא דבר. 'אניים' אלה אשר עושים ייסורי מצפון לגביי דברים לא חשובים הם לעתים קרובות מאוד שולטים באנשים עם התוצאות כי הם מתישים אותם ולוקחים כמות גדולה מאוד של כוח ואמנם משעבדים אותם לעבדים.
עמוד 571
הם גורמים הרבה מאוד שקילה פנימית עם הסימוכין לעצמך במקום לאנשים אחרים.
אתה יכול להגיד ולהבחין כי ל 'אניים' האלו שייכים לשקילה פנימית יש את אותו הטעם הרגשי.
להיות כלוא על-ידי ה 'אניים' האלו זה מאוד מזיק. עכשיו, זה חסר תועלת להתווכח איתם – והדבר הראשון שצריך לעשות זה להתבונן בהם. הדבר השני – הדבר הבא זה לנסות להיפרד מהם.
אתה יכול לעשות כך רק אם אתה מגיע לעמוד מאחוריהם עם 'אניים' טובים יותר.
אם אתה תומך בהם דרך לא להזדהות איתם, אתה לא תוכל להתבונן בהם וגם לא להיפרד מהם.
ישנה אמרה בעבודה : "כי אנחנו צריכים לעשות את הדברים החשובים – לחשובים ואת הדברים הלא חשובים ל – לא חשובים."
כל דבר אשר שומר אותנו ערים הוא הינו חשוב וכול דבר אשר מרדים אותנו לישון הוא הינו לא חשוב ביחס לעבודה. זאת היא תכנית טובה לחשוב מה זה אומר בגלל שהאחד אז מתחיל לראות על מה האחד צריך לעבוד.
ישנם אלף ואחד 1001 גורמים אחרים בתוכנו אשר הם הינם לא חשובים ואשר שומרים אותנו ישנים, אבל, 'אניים' אלו אשר גורמים לייסורי מצפון ולרגשות אשמה מצפוניים לגביי דברים לא חשובים הם אחד מהגורמים האלו. הם יכולים להיות מחוברים עם רעיונות טקסיים או ריטואליים או שיהיה להם מקור ממקום אחר, אבל בהתבוננות עצמית אנחנו לא עושים אנליזה – כלומר למצוא את הגורמים ואת המקורות של 'אניים' שונים בתוכנו – אלא אבל אתה רק מחפש להיות מודע להם.
הבה נזכיר לעצמנו שוב,
את הרעיון הכללי של שקילה פנימית.
במקרה אחד אמר גורדייף לאוספנסקי כסימוכין למישהו אשר עליו אוספנסקי חשב טובות :
"כן. הוא מאוד נחמד אבל הוא חלש כי הוא תמיד שוקל פנימה".
מה זה אומר ? מה זה הוא הינו בשקילה פנימית אשר תמיד עושה אותנו חלשים בהתייחסותו של גורדייף ? שקילה פנימית בתוך העבודה מחולקת קודם כל לשני – 2 אספקטים עיקריים אשר הם הינם באמת שני – 2 הצדדים של אותו הדבר.
האספקט הראשון הוא הינו התחושה שלא נהגו באחד כראוי וכי האחד לא קיבל הכרה ראויה או לא הבינו אותו, וזה יכול לעבור לתוך סוג של רחמים עצמיים כרוניים, ולתוך היכנעות וותרנות פאטטית, וכך הלאה. האספקט האחר השני זה לעשות חשבונות פנימיים נגד אנשים אחרים, ואתה חייב להבחין כי זה לא אותו הדבר כמו לעשות דרישות. לעשות חשבונות נגד אנשים אחרים עולה מהתחושה כי האחד לא קיבל את זכויותיו.
התוצאות הפסיכולוגיות של לעשות חשבונות נגד אחרים זאת היא התחושה כי אנשים אחרים חייבים לנו. כי אנשים אחרים הם בחוב כלפינו. וזה מייצר טעם פנימי רע מאוד ואשר ממנו ההתפתחות של איזה שהיא אינדיבידואליות הינה בלתי אפשרית. וזה למה זה מוזכר בתפילת האדון – האל בדרך כל כך דחוסה. כי כל עוד אנחנו חשים כי חייבים לנו – כלומר כל עוד אנחנו עושים בעקשנות חשבונות פנימיים – אנחנו לא יכולים להתחיל איזה שהוא שינוי של הוויה או להגיע ולהשיג איזה שהיא הבנה חדשה. הלימודים של העבודה יפלו על אוזנינו שנה אחר שנה ושום דבר לא יקרה.
במקום הראשון, אם אתה ללא שינוי ובעקביות עושה ומעריך חשבונות פנימיים ואם אתה חש תמיד כי יש לך יתרת זכות ולאחרים יש יתרת חוב בהתייחס לעצמך, אז אתה סוחר מאוד גרוע ורע בדיבור של התייחסות אזוטרית כמו שאומרים.
בתפילת האל או האדון זה נאמר מילולית : "בטל את חובותינו באותו היחס כפי שאנחנו מבטלים את חובם של אחרים".
עמוד 572
עכשיו, אם אתה לא יכול לבטל את מה שאתה מאמין כי הם החובות של אנשים אחרים,
אז לא יבוטלו החובות כלפיך דרך הפעולה של העבודה עליך. וזה אומר כי כל היחס שלך לעבודה יהיה לא נכון ושגוי – כלומר יהיו אלו יחסים גרועים ורעים.
הבה אשאל אתכם את השאלה הזאת :
" איך אנחנו אי פעם יכולים להתחיל להבין ולתפוש את הכלומיות והאפסיות שלנו עצמנו אם אנחנו מלאים חשבונות פנימיים, ומלאים במושגים ורעיונות כי הכול וכול דבר וכולם חייבים לנו ?
איך תתגבר על הפעולה של החיים עליך ? איך תשבור את ההזדהות הקבועה עם המאורעות והתקריות של החיים אם אתה חושב כי החיים חייבים לך ? איך תימלט ותברח מן הכלא, אם אתה לא חש חופשי לעזוב אותו ומתאווה ורוצה לקבל קודם כל מן ה-כלאי או הסוהר את מה שאתה חש ומרגיש כי הוא חייב לך ורואה כי כולם אשר באיזושהי דרך פגעו ברגשותיך מענישים אותם כראוי?"
לפיכך, נסה לראות דרך התבוננות עצמית במשך זמן ארוך, היכן אתה נלכדת ואתה מוחזק למטה על-ידי העשייה של חשבונות פנימיים.
כאשר התבוננות עצמית הופכת להיות דבר אמתי, כאשר אתה מתחיל לראות איך אתה ומה עשית, אז אם אתה יכול לעמוד בהתפתחות זאת של מודעות ללא הצדקה עצמית אז אתה תתחיל לראות את ההורדה ואת ההפחתה של החשבונות הפנימיים שלך.
אתה תחוש שחרור מעצמך ועם השחרור הזה אתה תחוש הרחבה של עצמך ושינוי בתחושה שלך של עצמך. אתה יכול בעובדה באמת להיות יכול לצחוק על עצמך.
שקילה פנימית מכול סוג היא הינה קשה מאוד להתבונן בה. זה רק התחושה של העבודה אשר יכולה לגרום לזה להיות בעל ערך ומשתלם בשבילך להתבונן בזה. בחיים זה לא משנה. הרבה מאוד מהשיחות הרגילות של החיים מורכבות מחשבונות פנימיים נגד אחרים. זה ממש בלתי אפרי להתבונן בעצמך אם אתה רק בתוך החיים ובתוך ערכי-החיים.
ערכי-החיים לא מפתחים את הטעם הפנימי אשר העבודה מדברת עליו כל כך הרבה,
ההתפתחות של זה מובילה בסופו של דבר למצפון אמתי,
ואשר בו אין כל שקילה פנימית.
אני מייעץ מכול אחד ממכם לנסות להתבונן בבירור בצורה בודדת אחת של שקילה פנימית ככה שתזהו אותה כאשר זה יגיע לסביבה שוב. טעם, משמעותו טעם רגשי.
עכשיו הכול בתוכנו, כול דבר הינו מחובר יחד עם אסוציאציות. סדרה אחת של אסוציאציות היא רגשית. אם אתה מזהה את הטעם הרגשי של 'אני' בתוכך, אתה תהיה יכול לזהות ולהכיר
'אניים' אחרים אשר יש להם את אותו הטעם הרגשי – לא ביום אחד ולא בשבוע אחד, אלא אבל מאוד בהדרגה. אם אתה מתחיל לשנוא את הטעם הרגשי הזה, אתה מתחיל להיות חופשי מהכוח של 'אניים' אלו אשר ישבו בתוך הבית שלך ולקחו עליך שליטה, ואכלו מהאוכל שלך ובזבזו את כספך והם מקלקלים את החיים שלך כל הזמן.
אתם אמנם תתהו מה לכול הרוחות עשיתם כל הזמן הזה ולמה אף אחד אף פעם לא אמר לך קודם.
אתה תראה מ-מה שאמרתי כי הדבר הראשון אשר הינו נחוץ והכרחי זה להתחיל לראות כי מה שאתה מתבונן בו הוא לא עצמך.
עמוד 573
ואצטט לכם פעם נוספת לסיכום את המילים של גורדייף :
" כדי להתחיל התבוננות עצמית ולימוד עצמי זה הכרחי ונחוץ לחלק את עצמך. האדם חייב להבין ולתפוש כי הוא אמנם מורכב קודם כל משני – 2 אנשים. כל עוד האדם לוקח את עצמו כאיש אחד הוא אף פעם לא יזוז מהיכן שהוא נמצא בו. העבודה שלו על עצמו מתחילה מהרגע בו הוא מתחיל לחוש בהדרגה שני – 2 אנשים בתוך עצמו.
האחד הינו פסיבי והכי הרבה אשר הוא יכול לעשות זה לרשום ולהתבונן מה קורה לו.
והאחר אשר קורא לעצמו 'אני' הינו אקטיבי ומדבר כל הזמן בגוף ראשון, והוא הינו במציאות רק אדם מומצא ולא אמתי. הבה נקרא לאיש מומצא זה בתור אדם – A.
כאשר האדם מבין את חוסר האונים ואת חוסר הישע שלו בפניו של A. אז הגישה שלו כלפיי עצמו וכלפיי – A בתוכו מפסיקה להיות שוות נפש ואדישה או חסרת התייחסות וחסרת דאגה או מפסיקה להיות חסרת אכפתיות. ההתבוננות העצמית הופכת להיות ההתבוננות ב – A .
האדם מבין כי הוא לא – A , וכי – A הוא לא שום דבר אלא מסיכה אשר הוא לובש והחלק אשר הוא משחק בצורה לא מודעת ואשר לרוע המזל הוא לא יכול להפסיק לשחק. חלק זה אשר מושל ושולט בו גורם לו לעשות ולהגיד אלף 1000 דברים טיפשיים. אלף 1000 דברים אשר הוא אף פעם לא יגיד או ייעשה בעצמו, אם הוא כנה עם עצמו, הוא חש כי הוא תחת שליטתו של – A . ובאותו הזמן הוא גם חש כי הוא לא – A . והוא מתחיל לפחד מ – A , והוא מתחיל לחוש כי הוא האויב שלו.
לא משנה מה הוא רוצה או ירצה לעשות, הכול הינו משתנה ומוחלף ומיורט על-ידי A.
A הינו האויב שלו. הדעות והמחשבות והתשוקות והסימפטיות של – A, הם הינם או מנוגדות והפוכות למצבים ולמצבי הרוח שלו עצמו ולתחושות ולרגשות שלו עצמו או שאין לו איתם שום דבר במשותף.
ובאותו הזמן – A הוא הינו האדון שלו. והוא הינו העבד של A. ואין לו כל רצון מ- של עצמו.
אין לו כל אמצעים להביע את התשוקה שלו, כי מה שהוא ירצה – כל דבר אשר הוא ירצה לעשות ולהגיד זה ייעשה בשביל – A .
ברמה הזאת של התבוננות עצמית האדם חייב להבין כי כל המטרה שלו זה לשחרר את עצמו לחופשי מ- A , ומאחר הוא כעובדה לא יכול לשחרר את עצמו מ- A , כי הוא הינו עצמו, הוא לפיכך חייב להיות האדון של – A , ולהיות השליט של – A, ולגרום לו לעשות לא מה ש- A של הרגע הנתון רוצה אלא אבל מה שהוא עצמו רוצה לעשות. מזה שהוא A היה האדון והמסטר, A – חייב להפוך להיות המשרת.
השלב הראשון של עבודה על עצמך חייב להיות להפריד את עצמך מ – A באופן מנטאלי.
להיות מופרד ממנו כעובדה ממשית אקטואלית ולשמור את עצמך בנפרד ממנו. אבל העבודה חייבת להיוולד בתוך התודעה – Mind וכל תשומת הלב, חייבת להיות מרוכזת על – A, כי האדם לא מסוגל להסביר את מה שהוא עצמו באמת הינו. אבל, הוא יכול להסביר את- A לעצמו,
ובזה הוא חייב להתחיל. בזכרו באותו הזמן כי הוא לא - A ".
"בירדליפ" 23 לחודש דצמבר 1944
על לקחת פנימה רשמים בדרך חדשה
משלושת המזונות אשר נכנסים למכונה האנושית – כלומר רשמים בקומה העליונה, אוויר בקומה השנייה, ומזון רגיל בקומה הנמוכה ביותר – העבודה בהתמדה ובקביעות מדגישה כי המזון של רשמים הוא הינו המזון הכי חשוב.
אתה חייב להבין כי מנקודת המבט של העבודה, המזון של הרשמים הוא המזון שיותר חשוב מהכול. אנשים רגילים יכולים לחיות עם מזון רגיל ועם אוויר ומעט מאוד רשמים, אבל האדם אשר מתחיל לעבוד על עצמו חייב לחשוב הרבה מאוד לגביי מה זה אומר לקחת פנימה יותר רשמים.
עמוד 574
דרך אחת לקחת פנימה יותר רשמים זה לנסות להסתכל על דברים ללא אסוציאציות.
זאת היא הינה שיטה מעניינת מאוד.
דרך אחרת נוספת זה לראות כל דבר אשר קורה בחיים לאורה של העבודה – זה הינו להביא את העבודה למעלה למקום של כניסת הרשמים.
דרך נוספת היא לראות את האנושות פועלת בתוך עצמך.
אתה תמצא בתוך עצמך כפי שהנך מתקדם בעבודה הרבה דרכים של לקחת פנימה רשמים במידה גדולה יותר ובהיקף יותר גדול.
אתם חייבים לזכור כי כל דבר נוטה להפוך להיות מכאני בסופו של דבר, וכתוצאה מכך אם אתה יכול למצוא דרך לקחת פנימה רשמים יותר במלאות, אתה לא צריך לצפות כי זה ימשיך לתת תוצאות.
האחד צריך להיות נבון וחכם. וכמו שנאמר על-ידי אדון אוספנסקי כי " האחד צריך שיהיו לו מספר מגהצים באש " – וזה אומר שיטות שונות בזמנים שונים.
עכשיו, אם אנחנו יכולים לעשות את האישיות פסיבית,
ואני אומר 'אם' , אז הרשמים יפלו על מהות אשר מונחת מאחורי אישיות. וזה ייתן לנו הרבה מאוד כוח. הכול ייראה הרבה יותר טרי ורענן ומבריק וזוהר, והרבה יותר מעניין.
מכיוון שאנחנו מכאניים אז אנחנו מפסיקים לקחת פנימה רשמים "חדשים" לעתים קרובות בגיל מאוד מוקדם בחיים שלנו. ואנחנו לוקחים פנימה בפשטות את אותם הרשמים שוב ושוב.
אנחנו רואים את הכול בדיוק באותה הדרך, ואנחנו לוקחים אחד את השני בדיוק באותה הדרך.
כמובן אם אתה לא יכול להצליח לראות אדם אשר אתה מכיר מבלי איזה שהם אסוציאציות אז אתה תקבל שוק. אתה רואה אדם ממש שונה. ובאותה הדרך, אם אנחנו מתחילים לראות את עצמנו
ואם אנחנו יכולים להגיע להיות מאחורי עצמנו דרך התבוננות עצמית אז אנחנו נקבל שוב שוק,
ואנחנו נבין ונתפוש כי אנחנו לא מכירים את עצמנו ואנחנו ממש שונים ממה שחשבנו.
אתם זוכרים את הקטע האזוטרי המוזר בכתבי הקודש, היכן שישוע מדבר על מה הכרחי ונחוץ
בשביל עבודה על עצמך. והוא באמת מדבר על האישיות ואומר : " אמן אומר אני לכם, כל אשר לא יקבל את מלכות האלוהים כילד הוא לא יבוא בה ". כאן אנחנו חייבים לחשוב לגביי המושג והרעיון בעבודה הזאת של – כלומר להפוך להיות מודעים.
אני רוצה לדבר על האישיות – זה הוא הינו החלק הנרכש אשר בנו – ולהזכיר לכם כמה דברים,
כולם יש להם את האישיות הבנויה והמובנית הזאת עם נקודות המבט שלה עצמה,
אהבות וסלידות, מנהגים וגישות וכך הלאה.
האם מישהו ממכם יכול לראות כי יש לכם מכונה מסוג זה, ומה שהינו אתם זה לא זה.
בכול ארץ ומדינה נחרטים סוגים שונים ממש של אישיות. סיני הינו שונה ממש מאנגלי. ועדיין, כל אחד ייקח את האישיות שלו בתור אמת מוחלטת ותמיד צודקת. אם אתה יכול לתפוס מבט חטוף לגביי מה אני מתכוון זה עשוי לעזור לך לראות מה היא הינה האישיות שלך בתוך עצמך.
עכשיו, כפי שנאמר, אם האישיות הופכת להיות יותר פסיבית, רשמים מתחילים ליפול על מהות.
זה עושה את זה אפשרי למהות לגדול – ניסיון והתנסות בלתי רגילים ויוצאי דופן.
כל עוד רשמים נופלים על אישיות הם תמיד מייצרים את אותו האפקט וההשפעה בצורה מכאנית.
אבל, כאשר הם מתחילים ליפול על מהות אז הכול הינו חדש והרבה יותר עשיר ומגוון,
ובעובדה הכול נפלא. במקום כי תהיה לך את התחושה כי הכול חוזר על עצמו וכי הכול הינו אותו הדבר, אז האחד מתחיל לחוש כי שום דבר זה לא אותו הדבר אף פעם.
עמוד 575
אבל תנאי אחד אשר הוא הינו הכרחי זה שהאחד חי יותר ברגע ומבחין בכוחות האלו אשר מגיעים ברגע ורק לוקח פנימה רשמים מן הרגע האקטואלי הממשי.
אם האחד חי תמיד בתוך דמיון או בעבר זה אז הינו בלתי אפשרי. כאשר אנחנו באישיות ומגיבים ומתנהגים רק בדרכים של סדרות מוסדרות או סטריאוטיפיות ומכאניות לכול רגע אז אנחנו במהרה נרגיש עבשות מעופשת מוזרה או קיפאון ועקרות בתוך עצמנו.
כי אנחנו לא עושים כל ניסיון לקחת פנימה רשמים חדשים. אנחנו באמת בתוך האיש אשר נוצר בתוכנו ואנחנו חושבים כי הוא הינו עצמנו. הדבר הכי מעניין שאנשים אומרים : "איך אני יכול לחשוב בצורה שונה" או "איך אני יכול לחוש בצורה שונה" כאשר זאת היא כל הנקודה של העבודה.
אם אתה לא יכול להתבונן איך אתה מגיב, אז כמובן כי שום דבר לא יכול להשתנות. אם אתה חושב כי אתה יכול לשמור ולהחזיק את דרכי החשיבה הקודמות שלך ואת החישה והרגשות וההערכה של דברים ובפשטות להוסיף משהו נוסף חדש לעצמך כפי שאתה, אז שוב אתה לא יכול להשתנות.
זה אתה אשר צריך להשתנות ואתה הנך רק בדיוק כפי שאתה חושב מכאנית וחש ומרגיש לגביי כל דבר. זה הוא הינו אתה. האם אז אתה מתחיל להתבונן ב-אתה הזה, אדם זה אשר חושב וחש ומרגיש ופועל כמו תמיד ? האם הנך מרוצה ומסופק מ, ה-אתה הנרכש הזה ?
"בירדליפ" 30 לחודש דצמבר 1944
הכוח ההכרתי – הקוגניטיבי של הרגשות
1. העבודה אומרת כי רגשות הם הינם הכרתיים – קוגניטיביים. תן אילוסטרציות או המחשות לכך.
2. העבודה אומרת כי אם המרכז הרגשי יהיה מטוהר מרגשות שליליים הוא יהיה קליירוויאנטי,
Clairvoyance (בעל תפישה על חושית) האם אתה יכול להסביר מה זה אומר ?
3. האם רגשות שליליים הם הינם הכרתיים – קוגניטיביים ?
אחת מן ההדגמות והאילוסטרציות הפשוטות ביותר של אספקטים קוגניטיביים של הרגשות זה הכוח של ציפורים לבנות קן בעונת הרבייה. כאן המצב הרגשי מביא איתו ידע אשר אחרת לא נמצא ברשותם של הציפורים. וכאשר המצב הרגשי נעלם, עובר ונעלם כל המעגל האימהי השלם ומסתיים.
וזה הינו כמובן החלק הרגשי של המרכז האינסטינקטיבי אשר מעורב כאן ולא המרכז הרגשי עצמו, ואשר קרוב לוודאי בקושי קיים בציפורים.
זה הינו ממש גם כן כמו שהחלק הרגשי של המרכז האינסטינקטיבי יכול לשאת דברים ולשכוח דברים טוב יותר – ובעובדה, לחלוטין. הוא לא יכול להפוך להיות נגטיבי. אחרת חיי החיות ימותו.
חיות וציפורים לא חוזרות לאמא ואבא, ובפעם בה המצב הרגשי – תנועתי נגמר עם ההכרה הנפלאה שלו אז כל העסק כולו נגמר.
במקרה של אדם מחונך זה שונה ; אבל, בשבטים פראיים פרימיטיביים זה אותו דבר.
עמוד 576
החלק הרגשי של המרכז האינסטינקטיבי, כאשר הוא הינו ער בצורה זמנית, יש לו ידע מופלא להעביר למרכז התנועה – במשך זמן קצר.
כאשר העבודה אומרת כי לרגשות יש ערך הכרתי – קוגניטיבי זה אומר כי ישנו מצב מוגדר וברור של ידיעה אשר מחוברת ומקושרת עם רגשות, הבה נזכור כי ידיעה זה לא חשיבה.
אנחנו יכולים להכיר ולדעת דברים בדרכים שונות, ללא חשיבה. אנחנו לדוגמא יכולים להכיר ולדעת, דרך החושים שלנו, כי זה הוא הינו יום נאה. ולא צריכים לחשוב כי זה ככה.
או שאנחנו יכולים להכיר ולדעת כי אדם אחר הוא לא שמח. או שאנחנו יכולים לדעת כי משהו הוא לא אמת. זה במיוחד עם ידיעת האמת כי מצבים רגשיים מחוברים. כאשר האחד הינו בתוך מצב רגשי מסוים אז האחד יכול לדעת משהו שהאחד לא יכול לדעת באיזה שהוא מצב אחר. האחד רואה את האמת של משהו ואז משתנה המצב הרגשי. ואז האחד כבר לא רואה יותר את האמת הזאת אשר האחד ראה קודם. וזה במיוחד המקרה כאשר האחד עובר מרגש יחסית פשוט לרגשות ברורים ומוגדרים. רגשות שליליים אף פעם לא יכולים לראות את האמת אשר רגש לא שלילי יכול לראות.
זה מסביר הרבה מאוד בחיים. זה מסביר למה כאשר אנחנו הופכים להיות נגטיביים אחד כלפיי השני, אנחנו לא יכולים לראות מה שראינו קודם – אנחנו אכן לא יכולים לראות את האמת אחד לגביי השני. אני אצטט אחד או שני קטעים מתוך התשובות שלכם לגביי לראות את האמת בצורה רגשית :
1. "על-ידי האמרה של העבודה כי רגשות הינם קוגניטיביים כי הידיעה של האחד היא מאיכות שונה
לחלוטין כאשר המרכז השכלי מחזק על-ידי המרכז הרגשי, לדוגמא, המרכז השכלי יודע כי ההוויה
שלנו מורכבת מהרבה 'אניים', אבל נגיד שהאדם פתאום רואה 'אני' אשר עינה אותו כל חייו,
והמרכז הרגשי שלו מוצף בחדווה ושמחה על ההבנה והתפישה כי זה הינו 'אני' ולא חלק של עצמו.
הידע שלו מונף ומורם מיד מעבר לכול נתינת תיאוריות אינטלקטואליות."
2. "בעבודה האחד מקבל לאט את הידע לרעיון, לדוגמא כי "האדם לא יכול לעשות", ואז יום אחד
במצמוץ עין, האחד רואה את המכאניות שלו ואת חוסר האונים שלו עצמו ורואה כי זה הינו 'עצמו'
אשר לא יכול לעשות, וזוהי הינה ההכרה של המרכז הרגשי".
3. "עם לעשות את התגובות האלו לשאלות, חשתי מדיי פעם כי האחד הינו דופק וטופח ונוקש מסביב
עם המקל של התודעה – Mind של האחד, כפי שאיש עיוור נוקש כדי למצוא את דרכו עם המקל
שלו, נוקש מול איזה קיר של ידע, ומקבל איזשהו סוג של תגובה מדריכה – ואז, פתאום האחד
נוקש ולא מקבל שום תגובה כי הקיר נעלם והאחד עומד ולפניו ריק. וזה לא טוב יותר לחשוב
הלאה כי לאחד אין יותר שום דבר לחשוב איתו הלאה, התודעה – Mind של האחד מתחילה
להסתובב מסביב במעגל והאחד עוזב את זה. ואז, לעתים קרובות, זמן מה לאחר מכן, ומבלי
שניתנה לשאלה כל מחשבה נוספת, עד כמה שהאחד היה ער לכך, פתאום האחד מוצא כי הוא
יודע משהו לגביי זה, מבלי שהוא יודע מהיכן הידע הגיע ובא. האם המרכז השכלי ממשיך לעבוד
באיזה שהוא חלק שלו מבלי שהאחד ער לכך, וכאשר התודעה – Mind של האחד תפסיק את
הנקישות אז האם המרכז הרגשי יוכל לעבוד ?".
עמוד 577
כפי שביחס לדוגמא האחרונה הזאת ודוגמאות אחרות לאותה ההשפעה או לאותו האפקט, אני אומר כי כאשר אתה שם את מחשבותיך ביחד במסודר וחושב מתוך צדדים שונים על העבודה, לעתים קרובות, ברגע, כאשר כל המאמצים האלו של חשיבה מתחברים ומתקבצים יחד לתוך משמעות חדשה.
זאת היא הינה העבודה של הצד הרגשי שלנו – אם זה החלק השכלי של המרכז הרגשי או המרכז הרגשי עצמו זה לא משנה כאן.
כאשר לאנשים יש רעיונות מפוזרים ומבולבלים של העבודה – כלומר כאשר הם לא עובדים על קו הידע של העבודה – העבודה לא יכולה לפעול עליהם כראוי בגלל שהם לא מחפשים על-ידי המאמצים שלהם עצמם להביא יחד את הרעיונות של העבודה דרך איזה שהוא ריכוז של מחשבה.
אתם כולכם שמעתם כי אתם חייבים לבנות לצבור ולעורר ולפתח את העבודה בתוך התודעה – Mind's שלכם ואז זה פועל כמכונת העברה חדשה.
זכור כי העבודה הזאת הינה לגרום לנו לחשוב בדרך חדשה. אם אתה אף פעם לא באמת עושה את המאמץ הזה, העבודה נשארת במרחק ממך. וזה אומר כי דרך תחושות ורגשות מסוימים אתה יודע דברים מסוימים. אנשים רגילים חושבים כי הרגשות הינם עיוורים ביחס לידע.
המטרה של העבודה הזאת זה לעורר את המרכז הרגשי דרך לשנות את המרכז השכלי.
כפי שזה, נדבק ומודבק לחושים של העולם, המרכז השכלי מוליך שולל את המרכז הרגשי וככה לא יכול לעורר אותו.
כאשר העץ של העבודה נשתל במרכז השכלי אז המרכז הרגשי מתחיל לאושש ולהבריא ולזכות בעצמו מחדש ולהתעורר.
העבודה היא לא לגביי החיים והעולם, אלא אבל לגביי דרכים מסוימות של לחשוב לגביי החיים והעולם. ומהסיבה הזאת מתנויה – Metanoya או שינוי של חשיבה מנטאלית הינה הצעד ההכרחי והנחוץ הראשון כדי לשחזר ולהשיב לאיתנו ולשקם את המרכז הרגשי לעבודתו הנכונה והראויה
ולצורות השונות של הקלרוויאנטיות Clairvoyance (ראייה על חושית וכוחות נסתרים). כל עוד אתה חושב באותה הדרך כפי שאתה תמיד חושב, וכול עוד אתה לא חושב מהרעיונות של העבודה ומהידע של העבודה, המרכז הרגשי שלך יפעל ככלל מהדרך אשר בה אתה חושב בצורה הרגלית ומכאנית.
זה הוא הינו אחד מהסודות הראשונים לאחוז ולתפוס.
הרעיונות של העבודה מעוצבים ומתוכננים לעורר את המרכז הרגשי. אבל אם אתה חושב במושגים של לעשות חשבונות פנימיים, אם אתה חושב בצורה הרגילה – זה הוא הינו מהחושים – אם אתה גומע ושותה וסופג ומפנים רק את הרעיונות של אחרים, אז המרכז הרגשי חייב באופן פרקטי להישאר מת.
המפתח המנטאלי הוא בצורה הלא נכונה ולא יכול לפתוח את הרגשות הנכונים.
(אני מייעץ לכולם לחשוב על קרן הבריאה והאוקטאבה הצדדית מהשמש) .
בהתייחס לקלרוויאנטיות – Clairvoyance ,
זה הוא הינו נושא גדול מאוד לדיון ואני אעשה רק הערה אחת או שתיים.
קלרוויאנטיות הינה סוג של מצוין של הכרה בלתי רגילה וזה באמת משני סוגים : הסוג הראשון זה לדעת משהו לגביי מישהו או משהו שאתה מחובר וקשור אליו באופן אישי. משמעותה של קלרוויאנטיות הינה ראייה ברורה ובהירה. האחד יחשוב על זה כראייה קוגניטיבית הכרתית של האמת לגביי משהו או מישהו. בכול אופן ולמרות זאת המרכז הרגשי בתוכנו הינו רק לעתים נדירות קלרוויאנטי.
עמוד 578
ובדרך כלל המרכז הרגשי הוא הינו קלרוויאנטי בדרך מעורבבת ומבולבלת ולעתים קרובות שגויה ולא נכונה והתוצאה היא הינה חסרת תועלת.
בשביל לטהר את זה, החלק הנגטיבי הנרכש של המרכז הרגשי חייבים להמעיט ולהחליש או להפחית אותו ואת הכוח שלו. ולא לתת לו לקחת את המקום העיקרי בחיים שלנו, ובדיבור גם כפי שאנחנו זה הוא הינו מרכזי בתוכנו, ובמיוחד ביחס לחיים פנימיים כאלו כפי שיש לנו ולאיזה תחושה של עצמנו שיש לנו.
הטיהור של הרגשות מתחיל עם עבודה על הרגשות העצמיים אשר עולים מהאנושות המזויפת.
הזיהום או הטומאה של המצבים הרגשיים שלנו הינם ברובם בגלל העמדת פנים, חיפוש להיות ראוי לשבח, שקריות וכול מיני סוגים וצורות של שחצנות ושוויץ, הונאה עצמית וחוסר כנות.
יש לנו תחושה ממש שגויה של עצמנו, אנחנו מאמינים בשבח ובזכויות שלנו, מאמינים כי אנחנו יכולים לעשות טוב מתוך עצמנו וכי אנחנו מודעים וכי יש לנו רצון וכן הלאה, וכול זה עושה את חיי הרגש קצת פחות מאשר ממש אסון. ובעובדה אפשר בקלות להגיד כי זה יהיה טוב יותר באם נוכל לחתוך ולזרוק את כל החיים הרגשיים שלנו ולזרוק אותם.
אני אצטט כמה קטעים מתוך התשובות שלכם לגביי הטיהור והקלרוויאנטיות של המרכז הרגשי :
1) "שמעתי כי זה נאמר בעבודה כי רק המהות יכולה להיות קלרוויאנטית ואף פעם לא האישיות, וילדים צעירים הם לפעמים קלרוויאנטיים והם מאבדים את היכולת הזאת כאשר נוצרת האישיות..".
2) "האם זה אפשרי כי המרכז הרגשי עם המימנים היותר עדינים שלו הינו בעל יכולת ומסוגל כאשר הוא מטוהר מרגש שלילי להתעלות מעל החוקים של חלל וזמן ואשר מה שזה נראה כי הינה המשמעות של קלרוויאנטיות ? ורק בזמנים שונים המרכז הרגשי יכול כי תהיה לו ויזואליזציה של דימויים לגביי מה שקורה במרחק, ובמיוחד בנוגע לגביי מישהו אשר איתו יש לו חיבור רגשי חזק".
3) "אם מטהרים את המרכז הרגשי, האם האחד ייראה את החיים של האחד יותר כשלם ועם יותר הבנה, עם התחושה של הדפוס אשר בהם ועם כל מה שהם ככול הנראה החלקים שלא שייכים ואשר אז הם נהיים חלק ? ומאחר ואז זה יהיה להסתכל מרמה גבוהה יותר, האם האחד ייראה את עצמו כפי שהאחד נראה כנגד רמות גבוהות יותר של הוויה ומודעות ? האם העובדה כי המרכז הרגשי יהיה מטוהר עד עתה זה ייתן לאחד את הכוח לשאת זאת ?"
4) "אם המרכז הרגשי יהיה מטוהר מרגשות שליליים, אז אני חושב שהאחד יהיה מעבר לקו של הזמן החולף ומהרמה הזאת יהיו לו תובנות לתוך דברים רבים אשר הינם מעורפלים ובלתי ניתנים להסביר ברמה הנוכחית שלנו. הזמן יהיה ממש שונה, המאורעות יהיו קיימים ביחד במקום סדרה לא מחוברת והרבה דברים אשר נראים לא מחוברים יהיו מחוברים, כמובן כי האפקט והמשמעות יהפכו להיות שלם עקבי וקוהרנטי. במצב זה האחד יהיה ניתן לקליטה ולקבלה (גם פתוח לרעיונות חדשים) מהשפעות ממרכזים גבוהים יותר, ואני מדמיין כי האחד ייראה ויבין את הדברים בצורה אובייקטיבית ובערך האמתי שלהם".
5) "אם המרכז הרגשי מטוהר מרגשות שליליים אז האחד יפסיק להיות מזדהה עם עצמו והאחד יהיה יכול לראות יותר לעומק לתוך החיים של האחד ולתוך החיים של אחרים – ואז המרכז יעבוד עם מימנים הרבה יותר גבוהים, והאחד יתחיל להיות מודע במרכזים גבוהים יותר".
עמוד 579
הבה נדבר עכשיו על ידיעה והכרה – קוגניציה של רגשות שליליים, אתם חייבים כולכם להבין כי קוגניציה – הכרה משמעותה ידע, וכי אתה יכול שיהיה לך ידע רע או ידע טוב.
רגשות שליליים יש להם את סוג הידע שלהם, ובמיוחד ביחס לאיך לפגוע ולהכאיב באנשים וממש לפצוע אותם. כאשר אתה בתוך מצב נגטיבי כלפיי מישהו אז אתה יודע ככלל איך לפגוע באדם הזה הכי הרבה ולהגיד דברים פוגעים. רגשות שליליים אשר נרכשים דרך חיקוי, מתוך בלגן בלתי רגיל במרכז הרגשי ואשר נולד טהור.
מאחר ולכול הרגשות ישנו ערך קוגניטיבי – הכרתי, אפילו לרגשות שליליים יש את הערך
הקוגניטיבי-הכרתי שלהם עצמם, ואשר מאפשר להם לראות את הצד הגרוע ביותר של כל דבר,
לדוגמא, חשדנות הינה רגש שלילי והינה יכולה להיות לעתים קרובות רגש מאוד פיקח ונבון, אבל זה תמיד שגוי ולא נכון ובאותו הזמן זה הינו נכון ברמה שלו עצמו. אבל זכור כי זה תמיד שגוי ולא נכון.
בעובדה, כל הרגשות השליליים בצד ההכרתי הקוגניטיבי שלהם הינם תמיד שגויים ולא נכונים כי הם רואים רק צד אחד, וכאשר עוקבים אחריהם יותר מדיי אז הם מובילים לגיהינום – כלומר לירח.
ולדרך נמוכה ונחותה יותר של איך לקחת כל דבר, ואיך לראות את הרע ואף פעם לא את הטוב.
לתרגם ולפרש כל דבר ברמה הנמוכה של זה ואשר כפי שהנכם יודעים זה נקרא בכתבי הקודש הנוצריים : "החטא נגד רוח הקודש" בקטע היכן שהפרושים אומרים על ישוע כי הוא מרפא אנשים על-ידי אמצעי שטן.
כמה אנשים מדמיינים כי הם לא רואים את הצד הגרוע של הדברים ומעמידים פנים לסוג של טוב או טובות ושל העמדת פנים בלהיות שמחים ואופטימיים לגביי אחרים, היכן שבכול הזמן הזה הם באמת מאמינים ב – מה שהרגשות השליליים בצורה הכרתית – קוגניטיבית אומרים להם ונותנים להם.
זה דבר ממש שונה להתבונן בהכרה אשר באה מרגשות שליליים לגביי אדם אחר, או ממש בצורה אקטואלית למעשה לא להאמין לזה כמתאר את האדם השלם.
אתה חייב לראות את ההכרה אשר מגיעה אליך דרך הרגש השלילי שלך ולתת להכרה ולהכיר בנוכחות של זה, ואז לעבוד כנגד זה – וזה דורש הרבה עבודה והרבה זכירה עצמית.
כאילו-פסיאודו אופטימיות, וכאילו-פסיאודו עידוד ועליזות ושמחה ואשר היא הינה ממש חסרת תועלת ובעובדה היא מחזקת ועושה יותר אינטנסיביות לכוח של רגשות שליליים בעולם.
כל אדם ניתנים לו כפי שזה הרגות השליליים הנגטיביים שלו עצמו עם ההכרות והקוגניציות והידע השקרי שלהם, ולכול אדם אם הוא או היא רוצים לעבוד אז הם חייבים באיזה שהיא דרך להקל את הנטל של הערפל הטוטאלי של הרגשות הנגטיביים הקיימים בעולם ואשר נמשל על-ידי רגשות שליליים. אבל, הם חייבים לעשות את זה בצורה מקורית ואמתית ובמיוחד על-ידי לראות את הרגשות הנגטיביים שלהם עצמם וככה "לסלוח לאחרים" במובן של לחלוטין לבטל את החובות שלהם.
בכול מקרה, רגשות נגטיביים יכולים לראות רק חצאי אמיתות – לדוגמא, אדם אשר הוא הינו נגטיבי ואשר אז הוא מדווח מה אמר מישהו אחר, הינו למעשה ממש יכול לדווח מה האדם אמר, אבל להשמיט את הדרך אשר בה זה נאמר ואת האינטונציה וכד'. אז הוא או היא מתארים תמונה אפילה ושקר. אתה תזכור דיבורים לגביי שקר ואיך הצורה הראשונה של שקר תמיד שמה את הדברים כיתרון לך, ומעוות קצת את מה שקרה, כמו שכאשר האדם אומר : "אני אמרתי לה...והיא אמרה לי.." וכולי. עכשיו, אם האדם הוא הינו נגטיבי ולפיכך הוא לא נדיב, אז הוא או היא יכולים לתאר את מה שקרה ביחס לאדם אחר אשר הם לא אוהבים ולא מחבבים, והתוצאה תהיה אמת אבל רק חצי אמתית או חצאי אמיתות.
עמוד 579
הבה נדבר עכשיו על ידיעה והכרה – קוגניציה של רגשות שליליים, אתם חייבים כולכם להבין כי קוגניציה – הכרה משמעותה ידע, וכי אתה יכול שיהיה לך ידע רע או ידע טוב.
רגשות שליליים יש להם את סוג הידע שלהם, ובמיוחד ביחס לאיך לפגוע ולהכאיב באנשים וממש לפצוע אותם. כאשר אתה בתוך מצב נגטיבי כלפיי מישהו אז אתה יודע ככלל איך לפגוע באדם הזה הכי הרבה ולהגיד דברים פוגעים. רגשות שליליים אשר נרכשים דרך חיקוי, מתוך בלגן בלתי רגיל במרכז הרגשי ואשר נולד טהור.
מאחר ולכול הרגשות ישנו ערך קוגניטיבי – הכרתי, אפילו לרגשות שליליים יש את הערך
הקוגניטיבי-הכרתי שלהם עצמם, ואשר מאפשר להם לראות את הצד הגרוע ביותר של כל דבר,
לדוגמא, חשדנות הינה רגש שלילי והינה יכולה להיות לעתים קרובות רגש מאוד פיקח ונבון, אבל זה תמיד שגוי ולא נכון ובאותו הזמן זה הינו נכון ברמה שלו עצמו. אבל זכור כי זה תמיד שגוי ולא נכון.
בעובדה, כל הרגשות השליליים בצד ההכרתי הקוגניטיבי שלהם הינם תמיד שגויים ולא נכונים כי הם רואים רק צד אחד, וכאשר עוקבים אחריהם יותר מדיי אז הם מובילים לגיהינום – כלומר לירח.
ולדרך נמוכה ונחותה יותר של איך לקחת כל דבר, ואיך לראות את הרע ואף פעם לא את הטוב.
לתרגם ולפרש כל דבר ברמה הנמוכה של זה ואשר כפי שהנכם יודעים זה נקרא בכתבי הקודש הנוצריים : "החטא נגד רוח הקודש" בקטע היכן שהפרושים אומרים על ישוע כי הוא מרפא אנשים על-ידי אמצעי שטן.
כמה אנשים מדמיינים כי הם לא רואים את הצד הגרוע של הדברים ומעמידים פנים לסוג של טוב או טובות ושל העמדת פנים בלהיות שמחים ואופטימיים לגביי אחרים, היכן שבכול הזמן הזה הם באמת מאמינים ב – מה שהרגשות השליליים בצורה הכרתית – קוגניטיבית אומרים להם ונותנים להם.
זה דבר ממש שונה להתבונן בהכרה אשר באה מרגשות שליליים לגביי אדם אחר, או ממש בצורה אקטואלית למעשה לא להאמין לזה כמתאר את האדם השלם.
אתה חייב לראות את ההכרה אשר מגיעה אליך דרך הרגש השלילי שלך ולתת להכרה ולהכיר בנוכחות של זה, ואז לעבוד כנגד זה – וזה דורש הרבה עבודה והרבה זכירה עצמית.
כאילו-פסיאודו אופטימיות, וכאילו-פסיאודו עידוד ועליזות ושמחה ואשר היא הינה ממש חסרת תועלת ובעובדה היא מחזקת ועושה יותר אינטנסיביות לכוח של רגשות שליליים בעולם.
כל אדם ניתנים לו כפי שזה הרגות השליליים הנגטיביים שלו עצמו עם ההכרות והקוגניציות והידע השקרי שלהם, ולכול אדם אם הוא או היא רוצים לעבוד אז הם חייבים באיזה שהיא דרך להקל את הנטל של הערפל הטוטאלי של הרגשות הנגטיביים הקיימים בעולם ואשר נמשל על-ידי רגשות שליליים. אבל, הם חייבים לעשות את זה בצורה מקורית ואמתית ובמיוחד על-ידי לראות את הרגשות הנגטיביים שלהם עצמם וככה "לסלוח לאחרים" במובן של לחלוטין לבטל את החובות שלהם.
בכול מקרה, רגשות נגטיביים יכולים לראות רק חצאי אמיתות – לדוגמא, אדם אשר הוא הינו נגטיבי ואשר אז הוא מדווח מה אמר מישהו אחר, הינו למעשה ממש יכול לדווח מה האדם אמר, אבל להשמיט את הדרך אשר בה זה נאמר ואת האינטונציה וכד'. אז הוא או היא מתארים תמונה אפילה ושקר. אתה תזכור דיבורים לגביי שקר ואיך הצורה הראשונה של שקר תמיד שמה את הדברים כיתרון לך, ומעוות קצת את מה שקרה, כמו שכאשר האדם אומר : "אני אמרתי לה...והיא אמרה לי.." וכולי. עכשיו, אם האדם הוא הינו נגטיבי ולפיכך הוא לא נדיב, אז הוא או היא יכולים לתאר את מה שקרה ביחס לאדם אחר אשר הם לא אוהבים ולא מחבבים, והתוצאה תהיה אמת אבל רק חצי אמתית או חצאי אמיתות.
עמוד 580
אתה יודע כי זה נאמר בספרות העתיקה כי השטנים הם הינם מאוד נבונים וגאוניים, אבל הם יודעים רק חצאי אמיתות. טוב או טובות תמיד נראית טיפשית בהשוואה לנבונות של 'אניים' נגטיביים אשר משקרים. אני תוהה אם אתם אי פעם הבחנתם ברגשות שליליים בפרצופים אשר מסביבכם, האם הבחנתם בהבעה אשר בעיניים שלהם, והבחנתם איך הם צופים ומתבוננים ושומרים ובוחנים.
חשוב לרגע על האוסף ש 'אניים' כאלו יעשו בתוך אלבום החיים של המקרים והמאורעות שלכם.
אולי כולכם יודעים כי כאשר אתם חשדניים ונגטיביים אז כל מה שנאמר רק שופך שמן למדורה.
אני זוכר שפעם שהייתי צריך להתמודד עם כמה אנשים לא שפויים ואשר היו לגמרי תחת כוחם של רגשות שליליים וחשיבה נגטיבית, ואיך אפילו תנועה קטנה אשר עשיתי הם פרשו לטובת הרעיונות הנגטיביים שלהם, ואשר מהם הם הסיקו מיד כל מיני סוגים של דברים, אשר בחלקם היו אמתיים.
'אניים' נגטיביים הם באמת הינם 'אניים' לא שפויים בתוכנו.
אדם בתוך רגשות נגטיביים תמיד מבחין מהר מאוד מה הזנחת, אבל, לא מכיר ולא יודע מה כבר עשית. ובהתייחס לכך, הרגשות השליליים שלו נותנים לו הכרה וידיעה – קוגניציה מסוימת, ולעתים קרובות אפילו עמוקה ומתוחכמת ושנונה, ועדיין תמיד היא שגויה ולא נכונה.
הדבר המסקרן הינו שרגשות שליליים תמיד יכולים למצוא הוכחה, ואם אתה מצרף את כל ההוכחות האלו ביחד אז אתה תהיה תמיד נכנע לכך שהחיים ישתלטו עלייך.
אתה באמת תופר ומדפיס יחד דפוס של חיים ואשר בו אתה מעלים את כל אשר באמת הולך נגיד ההוכחות האלו כפי שאתה ממש היטב מתעלם מהצד הטוב ובפשטות מחזיק ואוחז את ההכרה והידיעה של הצד הלא נעים ואשר לזה יש את האמת שלו עצמו, והתוצאה הינה כי אתה מגיע ובא תחת האמת של הרגשות השליליים, וכפי שאמרתי, אמיתות כאלו הם הינם שקריות בגלל שהם לא לוקחות וכוללות את כל הצדדים. אולי אתה יכול לפעמים לתפוס מבט חטוף על הצד הזה של הווייתך ואשר הוא הינו נגטיבי, ומה זה עושה בתוכך כל יום.
זה לא אלוהים, או איזה אל, אלא תולעת מאוד קטנה, מגעילה ודוחה, מסוכנת, זדונית, מרושעת ומגונה. זה ילד קטן ומאוד מעייף, ודבר מאוד לא נעים להפוך להיות לו מודע וער.
אנשים מהללים מצבים נגטיביים. הם מרגישים כי זה נכון לדאוג ולהיות מזדהה, בכול אופן למרות זאת, זה ממש לא נכון ולא אמת.
האחד חייב לעשות את הטוב ביותר שלו כדי לטפס החוצה מהבור הזה אם הוא יכול. וזה אפשרי, הוא יכול. אבל, זה לא אפשרי, אלא אם כן, יש לעבודה חזקה אמתית חיונית ומהותית עלייך.
כי אחרת אתה תרגיש ותחוש מוצדק ברגשות-החיים הנגטיביים והכואבים שלך.
ולא רק זה – אלא כי הרגשות הנגטיביים האלו יזינו ויאכילו אותך בצד ההכרתי ובידיעות – הקוגניציות שלהם עצמם. אז זה ככה שתמיד תוכל להוכיח כי אתה צודק.
אני אסיים ואסכם את זה על-ידי זה שאני אצטט חלק מההתבוננויות שלכם על המילה 'קוגניציה'- של רגשות שליליים או 'הכרה וידיעה' של רגשות שליליים :
1) "בתוכי עצמי התבוננתי וראיתי כי רגש נגטיבי עושה סימולציה לתוך :
פעילות לא רגילה של 'אניים' מסוג של טבע לא נעים וחשדנות, תחושה כי לא מעריכים אותך מספיק, תרעומת, כעס וטינה וכולי. וזה עושה את האחד רגיש בצורה לא נורמלית למשמעות האפשרית של אדם אחר נוסף, אינטואיציה, הדגשות ומבטים חטופים, הצצות, היסוסים וכד'. במידה מסוימת הרגשות הנגטיביים האלו הם הינם הכרתיים-קוגניטיביים בצורה לא ישירה אבל קרוב לוודאי לא מדויקים".
עמוד 581
2) " לדוגמא, 'אניים' נקמניים וזדוניים, יכולים להיות נבונים בצורה יוצאת מן הכלל בלמצוא ממש רק את הדבר הנכון להגיד ואשר יכאיב. אם יכולנו להיות חצי – 1/2 חכמים ונבונים מאשר אנחנו הננו, בלמצוא בתוך מגעי החיים הרגילים שלנו רק את הדברים הנכונים להגיד, היינו צריכים לעשות דבר שונה מאוד בקשרים ובמגעים האלו. אבל, רגשות נגטיביים הם לא קוגניטיביים-הכרתיים ביחס לחיים של האחד בתור שלם והם לחלוטין עיוורים שמה ".
3) "רגשות נגטיביים כמו קנאה ושנאה, יכולים לפתח סוג מסוים של ידע וערמומיות של אנשים, אבל, רק כדי לקדם את המטרות שלהם עצמם. אדם אשר הינו שונא את מישהו או מקנא בו, יכול לדעת הרבה מאוד לגביי הקורבן שלהם או שלו, אולי אפילו יותר ממישהו אשר אוהב בצורה מכאנית,
ואשר זה הינו לעתים קרובות רק הקרנה של אהבה עצמית".
4) "כל עוד אנחנו מצטרפים או מחוברים לאדם על-ידי רגשות שליליים, אז אין באפשרותנו להכיר את האדם הזה ואנחנו רואים אותו דרך מדיום מעוות. אני הבחנתי לעתים קרובות בהיעדר הרצון או
אי-רצון אשר אני חש לתת לאנשים אשר אני לא מחבב ואוהב אותם להיכנס פנימה, אפילו כזה טוב שאני יודע כי הינו ברשותם".
5) "אני רק מתחיל לראות עד כמה עיוור וטיפש מאוד, אבל, באותו הזמן גם עד כמה נבון בצורה שלא תיאמן ובדרך נוכלת ועקומה, הבסיס של הרגשות השליליים – הנגטיביים יכול להוביל את הפעולות של האחד להיות. ואני מתחיל לראות כי כאשר אני מתחיל מנקודת התחלה נגטיבית, אז עורכי הדין הנוכלים אשר בתוכי יכולים בקלות לייצר את מה שנראה מקרה מנומק היטב, ואשר הוא הינו שקרי מהתחלה ועד הסוף".
" בירדליפ " 7 ינואר 1945
פרשנות על זיכרון
גורדייף אמר בצורה מדויקת במקרה אחד בדברו על השוק המודע הראשון : " האדם צריך לזכור את עצמו והוא נולד לעשות כך. אם אתם תשאלו אותי לגביי מה היא הינה העבודה בשלב הזה, אז היא לגביי זכירה עצמית. במקום הזה בתוך שלושת האוקטאבות, משהו חסר במצב הנוכחי של האנושות.
ולפיכך זה הוא הינו נחוץ והכרחי עכשיו לתת את השוק המודע של זכירה עצמית – ואשר צריך להינתן כמובן בוודאי או באופן טבעי. הבעיה היא הינה כי אפילו כאשר אנשים מתחילים להבין מה היא הינה המשמעות של זכירה עצמית, הם שוכחים לזכור את עצמם. זה הכרחי ליצור זיכרון בשביל זכירה עצמית, ומהסיבה הזאת האחד חייב לעשות הרבה שעונים מעוררים כדי להעיר את עצמך.
אנשים אפילו יכולים לרצות לזכור את עצמם, אבל, הם שוכחים לזכור כי הם צריכים לזכור את עצמם".
במקרה נוסף אחר גורדייף דיבר על הסוגים השונים של זיכרון אשר יש לנו, ובלימודים המוקדמים שלנו, אדון אוספנסקי הסביר לנו, כי אנחנו חייבים וצריכים לנסות להתבונן בסוגים שונים של זיכרון בתוך עצמנו. והוא אמר כי כול מרכז וכול חלק של מרכז וכול תת-חלוקה של מרכז, יש לו את סוג הזיכרון שלו עצמו.
עמוד 582
מכיוון ש 'אניים' מסודרים ומאורגנים בסדר מסוים, וחיים בתוך החלקים השונים האלו של מרכזים.
לדוגמא, יש לנו זיכרונות מאוד טריוויאליים (רגילים או יומיומיים) אשר באמת שייכים ל 'אניים' קטנים בתוך חלקים קטנים של מרכזים. אנחנו זוכרים איך פספסנו ואיחרנו את האוטובוס או את הרכבת לפני הרבה שנים, וכד'.
עכשיו, אדון אוספנסקי אמר כי כל הזיכרונות הם הינם הכרחיים, אבל, הוא דיבר על החינוך של הזיכרון, באומרו כי אם אנחנו יכולים לזכור רק דברים קטנים אז אנחנו לא יכולים לזכור דברים גדולים, וכי אם אנחנו תמיד חיינו בתוך " 'אניים' קטנים " אז לא יכולנו לזכור לדוגמא את העבודה.
הוא אמר כי כל חלק של כל מרכז הינו מועיל, מלבד החלק השלילי- הנגטיבי של המרכז הרגשי.
הוא הוסיף ואמר כי החלק השלילי – הנגטיבי של המרכז הרגשי הינו לרוע המזל מחולק לחלקים גדולים יותר ולחלקים קטנים יותר, ממש כפי ש, כל חלק אחר במרכזייה הינו.
החלק הגדול יותר או הפנימי יותר של החלק הנגטיבי של המרכז הרגשי הינו כשיר ומסוגל לזכור עלבונות כל החיים של האחד, כלומר כל חייך. וזה הוא לא זיכרון טריוויאלי - יומיומי או רגיל, אלא להיפך, רגש שלילי עמוק כזה גורם לאדם לחכות שתהיה לו את הנקמה שלו. והסיבה אשר בגללה זה יותר עקשן ועיקש ומתמיד זה בגלל שהוא נמצא בתוך " 'אניים' גדולים " יותר ואשר זוכרים יותר בהתמדה ובצורה עיקשת.
לחלק מהאנשים יש זיכרון נגטיבי ואשר מיושב עמוק מאוד ואשר הורס את חייהם.
אתה אולי מכיר אנשים אשר אומרים כי הם אף פעם לא ישכחו או ייסלחו, וזה מסקרן איך הם לוקחים איזה סוג של גאווה מסוימת בלהגיד את זה, אבל, זה כמו כיב עמוק בתוכם, וזה תמיד יכבול אותם לחיים ויחזיק אותם למטה, ויימנע איזה שהיא דרך חדשה של לחשוב ולהרגיש.
עכשיו, הבה נעצור ונפסיק לדבר על צורות לא נעימות של זיכרון ואשר איתם רוב החיים שלנו ממולאים. הבה ננסה לחשוב על סוגים שונים בבירור של זיכרון. אנחנו צריכים ואמורים לצפות ולהתבונן בסוגים שונים של זיכרון בתוך החיים.
לדוגמא, לאנשים מסוימים יש זיכרון טוב מאוד למנגינות אבל הם לא יכולים לזכור את המילים של השיר, ואנשים אחרים יכולים לזכור את המילים אבל לא את המנגינה. כאן יש בבירור 2 שני סוגים שונים של זיכרון.
ושוב, חלק מהאנשים יכולים לזכור מנגינות רגילות וחלק יכולים לזכור אופרות שלמות, אלו שוב הינם שני 2 סוגים שונים של זיכרון ואשר עליהם אנחנו יכולים להגיד כי אלו אשר זוכרים מנגינות רגילות, זוכרים בתוך חלק קטן של מרכז, ואילו אלו אשר זוכרים אופרות שלמות, זוכרים בתוך חלק גדול יותר. ושוב, חלק מהאנשים זוכרים Figure's - מספרים (המילה מתארת כאן מספרים אבל היא מתייחסת בשפה גם לדמויות, פיגורה, צורה וסמל :הערת תרגום) טוב מאוד, באופן אישי או לא אישי, הם זוכרים דברים לא אישיים כמו החוב הלאומי, או באופן יותר אישי, את שיעור הריבית של איזושהי השקעה, או עוד יותר אישי, את דמי הנסיעה להיכן שהוא, והם מבינים ומחשבנים, וזה הוא הינו זיכרון ממש שונה מלחשב חישובים מתמטיים או מתימטיקה גבוהה. כי זה מחובר, המתימטיקה היא הינה חלק יותר גבוה של מרכז. את הקיבולת ויכולת התפישה של חישוב, ואת היכולת לאמוד אפשר לשים המרכז הפורמטורי-תנועתי, אבל את היכולת בשביל מתימטיקה אנחנו חייבים לשים לפחות בחלק הרגשי של המרכז השכלי, ואת היכולת לחישוב, לקיבולת ויכולת תפישה למתימטיקה הגבוהה יותר, קרוב לוואדי תהיה בחלק השכלי של המרכז השכלי.
מאוחר יותר אנחנו נזכיר לעצמנו בנוגע ל, מה שנאמר על חלקים שונים של מרכזים ותת-מחלקות שלהם.
עמוד 583
עכשיו, לאנשים מסוימים יש זיכרון טוב מאוד לפרצופים, וקורב לוודאי לא לשמות אשר מצטרפים אליהם, ומצד שני, יש אנשים אשר יכולים לזכור היטב שמות. יכול להיות שיש לכם זיכרון טוב ל – מה שקרה בחיים שלכם, באשר ובנוגע למאורעות חיצוניים לחלוטין, והיכן שלאנשים אחרים אין את הזיכרון הזה בצורה ברורה ובהירה, אבל הם זוכרים את המצבים הפסיכולוגיים שלהם, איך הם הרגישו וחשו ומה הם חשבו.
חלק מהאנשים לא יכולים לזכור ספר, אבל יכולים לזכור את הרעיונות אשר מוכלים בתוכו.
לפעמים יש צורות מפותחות גבוהות מאוד של זיכרון. כמו אצל כאלו שהם "עילוי" של צעירים אשר יכולים לזכור עמודה שלמה של העיתון אשר הקריאו לפניהם פעם אחת, או שיש להם זיכרון בלתי רגיל ויוצא מהכלל לתאריכים היסטוריים.
באופן כללי, זיכרון אשר הוא עילוי או זיכרון כביר מסוג מוגבל כזה הוא סימן רע, כי זה הופך להיות התפתחות אשר מקדימה להבשיל של חלק אחד קטן של מרכז – על חשבון ההתפתחות של כל החלקים האחרים. יש הרבה דוגמאות מסוגים שונים של זיכרון, אבל, זה בלתי אפשרי לתת אותן כאן. אבל, אני מייעץ לכם לראות היכן הזיכרון שלכם הינו טוב והיכן הוא רע.
לכול הזיכרונות יש את השימוש להם. הנקודה העיקרית הינה להבין ולתפוש כי ישנם סוגים רבים ושונים של זיכרון, וכי לסוגים השונים האלו של זיכרון יש איכויות שונות.
אדון אוספנסקי אמר פעם היכן שהוא, כי כמה אנשים נהנים להגדיר את עצמם כי הם פזורי דעת ומבולבלים, כמו הפרופסור אשר תמיד שכח את המטרייה שלו.
והוא דיבר על הרעיון של אדם מאוזן אשר אצלו כל המרכזים עובדים בצורה שווה – וזה הוא לא אדם חד-צדדי או אדם של חלק קטן. אדון אוספנסקי אמר שזה יהיה הכרחי ונחוץ כי אם כזה פרופסור יגיע להיות חלק מהעבודה, אז בשבילו זה יהיה נחוץ מאוד ללמוד אף פעם לא לשכוח את המטרייה שלו, כי זה אומר שמשהו בו חסר – חסר בתוכו.
עכשיו, לגביי להשתמש בסוגים השונים האלו של זיכרון, אנחנו קודם כל צריכים לתפוש ולהבין, כי ישנם סוגים שונים של זיכרון, וכי אנחנו צריכים להיות יכולים לקרוא להם כאשר זה נחוץ והכרחי.
לדוגמא, יכול להיות כי יש הרבה מאוד דברים אשר אני לא אזכור ברגע זה, אבל אני צריך להיות מסוגל לזכור אותם כאשר יש מגיע צורך.
אני רוצה להגיד כאן משהו לגביי זיכרון, ואשר יכול להיות כי לא תבינו אותו, זיכרון זה לא אומר כי המשמעות שלו זה תמיד לזכור את הכול, כמו איזה אוטובוס לתפוס, או איך לבשל אווז, איך לחשבן ולסכם מספרים, איך לנהוג מכונית, מה קרה בשנה שעברה או מה למדת בבית הספר.
זיכרון הוא הינו משהו אשר אנחנו קוראים לו להגיע ברגע המתאים.
אדם עם זיכרון טוב הוא הינו אדם אשר יש לו זיכרון זמין טוב והוא יכול לקרוא לו לבוא ולהגיע בזמן הנכון. זה לא אומר כי אדם זה יכול לזכור הכול בבת אחת, ברגע הזה. לדוגמא, אני לא זוכר את הזיכרון שלי. זה יכול להיות כי אני חושב על שום דבר ולא זוכר כלום. ועם איזה שהוא 'אני-תוכי קטן' אשר אומר "אתה לא זוכר כלום" – ואיך זה יוצא מן הכלל ובלתי רגיל שכל כך הרבה 'אניים' מכאניים קטנים מפתים אותך בדרך הזאת – האחד צריך ללמוד לא לתת לזה תשומת לב.
תשומת לב תמיד אומרת ומשמעותה זה שימוש של כוח. ומהסיבה הזאת הזיכרון ניתן להשוואה עם ספרייה גדולה, או אם נשתמש בביטוי של העבודה – עם מספר גדול של סרטי צילום ואשר כולם מסודרים בדרך מסוימת. המרכזים שלנו מאוחסנים עם גלילי סרטי הצילום האלה מכול הסוגים.
וכאשר אנחנו זוכרים, אז אחד מהגלילים האלה מסתובב ומדבר אלינו.
עמוד 584
בספרייה הזאת של גלילי הסרטים המצולמים או הספרים, האדם שיש לו זיכרון טוב יודע באיזה מחלקה הוא יכול למצוא את מה שהוא רוצה. ואתה מכיר היטב את המצב אשר בו אם אתם חשים כי יכולתם לזכור משהו אבל שאתם לא יכולים להיזכר בו ברגע זה, זה אומר כי אתם חייבים למצוא את הדרך להיכנס לספרייה וללכת לקומה הנכונה ולמחלקה הנכונה, כי זיכרון הוא בקומות שונות – כלומר יש זיכרון יותר גבוה ויש זיכרון נמוך. אך באופן כללי, זיכרון הוא כמו ספרייה.
הספרייה הזאת הינה מחולקת להרבה קומות ומחלקות.
אדם עם זיכרון טוב יודע באיזה מחלקה ובאיזה קומה הוא יכול למצוא את הספר אשר הוא רוצה.
וזה יכול לקחת לו איזה שהוא זמן, אבל אם הוא מכניס רשמים במודע במידה מסוימת, אז הוא יהיה בסופו של דבר מסוגל למצוא את הספר אשר הוא צריך. וגם זה יכול לקחת לו איזה זמן.
אבל, אם הוא הכניס פנימה את הרשמים במודע במידה מסוימת, אז הוא יהיה מסוגל למצוא את הספר אשר הוא צריך בסופו של דבר.
אם בכול אופן, הוא הכניס פנימה רשמים בצורה מכאנית – וזה הוא הינו מבלי כל עניין או אינטרס או חיבה – הוא לא יהיה יכול ומסוגל למצוא את דרכו בתוך הספרייה. למרות כי באופן מסקרן למדיי,
הספרייה שלו הינה מאורגנת בצורה ממש נכונה.
מה מארגן ומסדר את הספרייה שלו ?
זה יהיה הכי טוב לענות על השאלה הזאת על-ידי כך שנגיד כי הספרייה שלו מאורגנת אבל הוא מבולבל ומופרע ולא מאורגן ומפריע בהתייחס לכך. בדיוק כמו כול המרכזים שלו וחלקי המרכזים הינם כבר שמה מסודרים מראש בתוכו בסדר הנכון, אבל הוא לא במגע עם זה.
ברגע של המוות לפעמים אנחנו זוכרים הכול, ורואים הכול, ויודעים את הכול.
אנחנו רואים מה הסיכום של כל זה, וזה הינו הכול שמה בתוך גוף הזמן, שניהם – גם מסודר בצורה נכונה וגם מסודר לא נכון.
כאשר יש לנו רגעים של התעוררות, אנחנו רואים איך הדברים מסודרים נכון, ואיך אנחנו מזדהים בצורה לא נכונה עם דברים אשר הם הינם לא חשובים. כי אלא אם כן הדברים היו מסודרים בצורה נכונה, אז לא יכולנו לראות את זה. כי אנחנו לא נדע שאנחנו סידרנו אותם לא נכון. אבל, אנחנו לא מדברים כאן על זיכרון ענק או זיכרון גדול ונפלא, או על זיכרון מודע במלואו של ספר החיים הזה אשר נפתח במוות. כי כאשר זה נפתח אז הכול נמצא שמה בסדר הנכון שלו, ומזה אנחנו נשפטים
על-ידי עצמנו.
עכשיו, הבה ניקח זיכרון רגשי. כפי שאתה יודע, זיכרון רגשי אפשר לחלק לזיכרון אשר שייך לחלק הנגטיבי ולזיכרון אשר שייך לחלק הלא נגטיבי של המרכז הרגשי. ולעתים קרובות חשבתי כי זאת הינה אחת מהדוגמאות הכי בולטות ומהממות ומרשימות של סוגים שונים של זיכרון.
כאשר אנחנו נגטיביים עם אדם, זה בלתי רגיל ויוצא מהכלל עד כמה זה לא נעים, ומה שנראה דברים אשר נשכחו ממזמן, מציגים את עצמם בספירה של המודעות שלנו וממש רוצים להיפלט ולהימלט לנו מהפה, ואפילו דברים אשר חשבנו כי הם עברו והסתיימו וכי סיימנו עם זה כבר מזמן.
ומהצד השני, כאשר שוב אנחנו הופכים להיות שפויים מחדש, אנחנו לא יכולים להבין כיצד התנהגנו איך שעשינו והתנהגנו. אנחנו חשים ומרגישים דברים די הפוכים ותחושות ממש הפוכות ואשר לעתים קרובות לוקחות צורה מוגזמת ומטופשת ומביעות את עצמן כסנטימנט ממש חסר תועלת,
ואשר עושה את זה כמובן, הרבה יותר קל בשבילנו להיות שוב נגטיביים כי אנחנו מרגישים וחשים שהצדקנו את עצמנו. אבל, זה רק האישיות המזויפת אשר הצדיקה את עצמה.
הרפואה היחידה לזה, זה לראות את אותם הדברים בתוך עצמך – זה הוא הינו ידע עצמי וידע אישי עצמי – ולהביא ביחד למודע את כל מה שאתה יודע לגביי הצד הטוב של האדם ולהתעמת ולהתמודד מול זה עם הרגשות השליליים שלך.
עמוד 585
זה נראה תמיד כי אנחנו רואים ומסתכלים על אנשים בדרך אחת או אחרת וזה אפילו המקרה עם אנשים אשר יש להם תמונה של עצמם בתור מאוד טולרנטיים וסובלניים.
שניהם – 2 הסוגים האלו של זיכרון בתוך המרכז הרגשי צריכים להפוך להיות עניין של התנסות מודעת והמשכית בשביל כולכם.
אף פעם אל תאמינו במצבים הנגטיביים שלכם ובזיכרונות שלהם כי הם תמיד טועים, מכיוון שהם הינם חד-צדדיים.
וזכרו גם כן, כי עם זיכרונות כגון אלו, אם הם הופכים להיות אקטיביים ופעילים ושולטים בכם,
אז אתם הורסים את ההתפתחות שלכם עצמכם בגלל שאף אחד לא יכול להתפתח דרך רגשות נגטיביים והזיכרונות שלהם. צריך לשחרר אותם ללא וויכוח, בדיוק כפי שאתה נפטר מדבר שיש לו ריח רע. הטיהור הזה של המרכז הרגשי והזיכרונות שלו, הוא מאוד קשה ועבודה מאוד ארוכה,
אבל, אם אתה תשמור את הרעיונות של העבודה בהירים וברורים לפניך, ותזכור כי רגש נגטיבי יכול להוליד רק רגש נגטיבי, ואם אתה תזכור כי אלימות יכולה ליצור רק אלימות נוספת, אם תזכור כי שום דבר אמתי לא יכול לגדול בתוך החלקים הנגטיביים השליליים של המרכז הרגשי, שום דבר מלבד שקרים ושקריות, אם תזכור כי אף אחד אפילו לא יכול להגיע ולמצוא עקבות של אני אמתי אם הוא ארסי ומורעל, ומלא שנאה ורחמים עצמיים ודיכאון, אז אולי מאוד בהדרגה, כאשר אתה גם כן שומר בתודעתך את כל הדברים האלה וגם כן את כל הרעיון של העבודה, אז אתה תהיה יכול כי יהיו לך מצבים נגטיביים קצרים יותר.
זה את הלכלוך והטינופת אשר צריך לנקות מאיתנו לפני שאיזה שהוא דבר אחר יכול לקרות.
זאת הינה התודעה המטונפת והמלוכלכת אשר צריכה להשתנות. אבל, קודם כל האחד צריך להתבונן במצבים הנגטיביים של האחד. ואתה לעתים קרובות תמצא אנשים אשר מבטיחים ומאשרים לך כי הם אף פעם לא באמת נגטיביים – אפילו אלו אשר כל הזמן נהנים מהרגשות הנגטיביים שלהם במלואם. אני אזכיר לכם מה אמר אדון אוספנסקי לגביי רגשות נגטיביים כאשר הוא דיבר על
בתי ספר מזויפים היכן שניתנו כללים אשר היו בלתי אפשריים לשמור עליהם, ובצורה מדויקת אדון אוספנסקי אמר : " זה ממש קל להגיד בתוך בית-ספר כי לאנשים אין כל זכות להיות נגטיביים, אבל
להגיד את זה אז זה אומר כי משמעותו שהאדם יכול לעשות. אדם אשר הינו תחת כל נסיבות שהם ולא הופך להיות נגטיבי הוא הינו אדם כבר מודע. ולפיכך מה שאני אומר לכם זה כי :
יש לכם את הזכות לא להיות נגטיביים ".
עכשיו, אם אתה כנה בצורה טיפשית ופשוט מביע את המחשבות הנגטיביות שלך ואת הרגשות והתחושות הנגטיביים בכול סיטואציה אז אתה לא האדם הערמומי – אינך האדם הערמומי.
האחד יכול תמיד ליפול ולצנוח או לצלול לאיזושהי סיטואציה עם כל הדרכים הנגטיביות הרגילות של האחד של איך לקחת את זה, ומה שאנחנו צריכים ללמוד בתוך העבודה, זה לקחת סיטואציות בדרך יותר מודעת, ככה שאנחנו עוברים דרכן מבלי שאנחנו הופכים להיות מזדהים לחלוטין.
כפי שאתה יודע אנחנו מזדהים עם המצבים הנגטיביים שלנו מאוד בקלות, וכאן אנחנו צריכים לזכור את עצמנו, ולזכור מה העבודה מלמדת אותנו.
אנחנו צריכים לזכור כי אנחנו צריכים להתאמץ ולהשתדל לא להגיב בצורה מכאנית, ולנסות לחשוב מה זה אומר כי משמעותו להיות כנים בצורה חכמה או נבונה.
כדי להיות כנה בצורה חכמה ונבונה, האחד חייב להיות כנה להבנתו של האחד את העבודה, וזה יכול לעזור הרבה מאוד, כי זה היכן שמיישמים את הזיכרון במודע.
"אני חייב לזכור את עצמי בתוך הסיטואציה הזאת".
זאת היא דוגמא של עבודה על עצמך. וזה לא אותו הדבר כמו להיות זהיר או נזהר באופן של החיים.
יש לזה ממש מקור נוסף אחר. כי להיות זהיר באופן של החיים, זה ללכת עם המכאניות שלך.
אתה זהיר בצורה מכאנית. אבל, הדוגמא אשר מעל היא הינה לגביי לפעול במודע כנגד המכאניות של האחד – כלומר כנגד עצמך.
עמוד 586
עכשיו, בהתייחס לזיכרון במרכז התנועה – כאן מונחים כל מיני סוגים של זיכרונות יוצאים מן הכלל כמו הזיכרון של הליכה, של להחליק על סקטים, של כתיבה, דיבור, איזון, לרכב על אופניים, אכילה, תפירה וסריגה, ולעשות כל דבר עם הידיים והרגליים שלך.
זיכרונות אלו הם הינם נרכשים, אבל חלק הינם מולדים, כמו הזיכרון כדי לינוק – יניקה.
העבודה מלמדת כי המרכזים נולדים ריקים ונקיים כמו שעווה חלקה והינם נרשמים ומוטבעים על-ידי הרשמים של החיים.
החריג הגדול שהוא יוצא דופן זה כמובן המרכז האינסטינקטיבי אשר הינו מפותח במלואו כבר בלידה – אחרת היה צריך ללמוד לעכל – עיכול וכד'.
המרכז האינסטינקטיבי מטפל ודואג לעבודה הפנימית של האורגניזם, והוא הינו כשלעצמו התצוגה של הקוסמוס של החיים האורגאניים בתוך האדם או מה שנקרא ברגיל – טבע.
הנבונות והחכמה של המרכז הזה היא הינה מעבר לכול חישוב, לדוגמא, זה הינו עשרת אלפים 10.000 פעמים זה כימאי טוב יותר מאשר הכימאי או הפיזיולוג הממשי האקטואלי המעשי.
בלי נקודת התחלה זאת, האדם לא יכול להיות קיים על כדור הארץ. קודם כל זה ניתן לו וגם כן התפתחות קטנה של מרכז התנועה, אבל לא שום דבר נוסף אחר. אבל, זה לא לגמרי ממש נכון,
כי גם המרכזים הגבוהים יותר ניתנו לו כאשר הם מפותחים במלואם, והם תמיד עובדים ובפעולה, אבל, הוא לא במגע איתם, והם המייצגים של קוסמוסים גבוהים יותר בתוך האדם.
עכשיו, במרכז האינסטינקטיבי מונחים הזיכרונות של סנסציות. חלק מהאנשים אומרים כי הם יכולים לזכור את הסנסציות שלהם, וזה יכול להיות נכון ואמתי, אבל לפי ההתבוננות שלי בעצמי אני לא ממש זוכר את הסנסציה הממשית האקטואלית אלא אבל משהו אשר הוא לא גשמי ונפרד מן הגוף.
לדוגמא, אם אני אומר לך "מה ההבדל בין לאכול תות שדה ולצנוח בטבילה לתוך מים קרים כקרח", אז אתה תדע מה ההבדל, אבל הסנסציות הינם לא גשמיות או הם נפרדות מהגוף וכמו רוח רפאים.
כאשר אתה אוכל משהו אשר נותן לך סנסציה מסוימת של טעם, ריח, עקביות, אז אתה נזכר בסנסציות דומות אחרות על-ידי האסוציאציה. זה הוא הינו זיכרון של סנסציות. או כאשר אתה אוכל משהו אשר אמור להיות טלה אבל הוא לא, אז אתה יודע כי זה לא זה, וזה אומר שיש לך זיכרון של סנסציות שונות, אבל, אני לא חושב כי זיכרון זה ניתן לזכירה בקלות מתוך רצון.
כי סנסציות עובדות בהווה הרגע הנוכחי ורק בהווה ממש כמו פעולתם כול החושים.
לדוגמא, מחשבה היא הינה שונה, אתה יכול לזכור זיכרון של מחשבה אשר הייתה לך אתמול, אבל אני אומר כי אתה לא יכול לזכור סנסציה באותה הדרך, מחשבה היא הינה בלתי תלויה ועצמאית מהחושים, והחושים עובדים ופועלים רק ברגע ההווה בנוכחי של הזמן, ובעובדה עושים ומרכיבים את הרגע הנוכחי ההווה של הזמן, אבל כמה חוטי מחשבה הינם מעבר לזמן או בלי זמן וחסרי זמן,
ואתה צריך לחזור לתוך חושיך כדי לברר מה הינו הזמן או מה הינה השעה.
אם אנחנו יכולנו להיזכר בטוטאליות של סנסציות אז אנחנו אף פעם לא היינו מתרחקים וזזים מסנסציות נעימות ומהנות. אבל בהיזכרות הן מאוד קלושות ודקיקות.
אנשים שוכחים את הסנסציות שלהם, כמו אלו אשר הם הינם בגלל מלחמה, שוכחים אותם מאוד בקלות. אם אתה יכולת לזכור באופן מלא את הסנסציה של להיות בחום – בטמפרטורה חמה,
אז אף פעם לא יהיה לך קר, אז לבטח שזה אפשרי ליצור חמימות, ובכמה בתי ספר יוגים מלמדים את זה קודם כל אבל זה נעשה דרך התודעה – Mind, ולא דרך היזכרות.
עמוד 587
הבה נדבר כעת על הקשר והחיבור בין זיכרון ואסוציאציה. בקשר לנושא העצום הזה, אנחנו חייבים לזכור כי כל האסוציאציות מחוברות וקשורות לזיכרון והרמה הכי נמוכה היא אוטומטית,
הרמה הגבוהה ביותר הינה דרך רעיונות אשר מתאימים ומתואמים.
נגיד כי אתה מנדנד ומטלטל את היד שלך מסביב ולפתע פתאום אתה מתחיל לחשוב על קריקט,
איך היית חובט בכדור ומגלגל אותו כאשר היית –"XI"(=11 מושג ממשחק קריקט כפי הנראה), ואתה לא יודע למה אתה מדבר על קריקט, אבל התנועה כפי שהיא, מעלה זיכרונות אשר מצלצלים 'קריקט', זה אוטומטי. הצד הזה של חיינו הינו בקביעות בעבודה ובפעולה רק שאנחנו לא מבחינים בזה. לדוגמא, אם אתה יושב בתנוחה – פוזיציה מסוימת, אז אתה יכול להפוך להיות נגטיבי וזה בגלל שנהיית נגטיבי כאשר ישבת בפוזיציה או בתנוחה הזאת.
בזמן אחר נדבר יותר בהרחבה לגביי אסוציאציות ואשר הם הינם אספקט אחד של זיכרון.
אבל, אני חייב להגיד כאן כי כל מה שנכתב למעלה וכול מה שמגיע להלן שייך ללימודים של המכונה האנושית. העבודה מלמדת אותנו כי אנחנו חייבים להכיר ולדעת את המכונה האנושית שלנו ולתפוש מבטים חטופים על איך היא עובדת.
כאשר אנחנו לוקחים את עצמנו כמובן מאליו או כאשר אנחנו לוקחים את עצמנו בתור 'אני' אחד גדול "I" אשר הוא הינו תמיד אותו דבר, זה עושה את זה בלתי אפשרי בשבילנו לעבוד על ועם עצמנו.
כי למעשה אנחנו כמו עיר מלאה באנשים שונים, וחלק מהם הינם מאוד מטרידים, אלימים ותוססים, כול עוד אנחנו לוקחים אותם בתור 'אני'.
והעיר הזאת מלאה בדרכים ובכבישים אשר השתמשו בהם ושלא השתמשו בהם.
וההבנה והתפישה וההגשמה של זה לא, היא לא מובילה לאובדן תחושה של עצמך, אלא במקום זאת, זה מוביל לאובדן התחושה הלא נכונה של עצמך – או אם ניקח את אמרת העבודה –
אנחנו חייבים להבין ולתפוש כי אנחנו בית הנמצא בחוסר סדר ובבלגן ואף אחד לא ממונה ואחראי.
אז, תיקח את החלק הפורמטורי של המרכז השכלי – החלק של התנועה. כאן מונח הזיכרון של מילים, אמרות, וכול ההתמצאות והאוריינטציה הרגילה שלנו בחיים, תכניות קטנות ולתפוס את האוטובוס וכולי. כל אלו הינם זיכרונות שונים בתוך תת-מחלקות אשר בהם חיים 'אניים' שונים אשר דואגים ומטפלים בעניינים האלו ואומנו לעשות כך.
והדבר הבא עליו אני רוצה לדבר אתכם זה לגביי הזיכרון בחלקים הגבוהים יותר של המרכזים הרגילים ואיך זה נבדל מהזיכרון בחלקים הקטנים יותר – או זיכרון בתוך 'אניים' גדולים יותר בניגוד לזיכרון בתוך 'אניים' יותר קטנים. במקום הראשון: זה הינו בלתי אפשרי לזכור את עצמך בתוך 'אניים' קטנים, וזה הוא הינו רק בזבוז זמן. ובעובדה זה אפילו יותר גרוע מאשר רק בזבוז זמן.
כי זה גורר וסוחב את כל העבודה למטה לרמה מאוד קטנה ונמוכה, והעבודה לא יכולה ליפול על 'אניים' קטנים, ואשר הם לא יכולים להבין אותה, כי הם מסובבים ופונים כלפיי החיים והם הינם הכרחיים בשביל החיים.
אז, אם אתה הולך לך מסביב בחיי היומיום שלך, ובפשטות פתאום מנסה לזכור את עצמך,
בגלל שאיזה שהוא 'אני' תוכי קטן (ציפור 'תוכי') – אחד מאותם 'אניים' מטרידים ומנג'סים ומנדנדים או מציקים אלו אשר נותנים לך תחושת חובה או תחושת תפקיד שקרית לחלוטין – אז אתה בפשטות תצחק על שטויות אלו. הפעולה של זכירה עצמית חייבת שתהיה לה איכות רגשית מסוימת.
זה בגלל האיכות הרגשית אשר האחד מושם מייד לתוך חלקים גבוהים יותר של מרכזים.
לתוך 'אניים' גדולים יותר. "אניים גדולים אלו יכולים לזכור את העבודה". הם יכולים להבין אותה.
אף אחד לא יכול לעבוד בהמשכיות אלא אבל רק לזמנים ולפעמים או בזמנים מסוימים.
אבל, זה אפשרי לשמור ער במקצת או מעט ערנות כל הזמן ולפחות להתבונן בעצמך.
התבוננות עצמית צריכה ללוות את חיינו הרגילים ויכולה לעשות כך. אבל, זכירה עצמית הינה ברמה ממש שונה. והתבוננות עצמית יכולה להוביל למעלה לזכירה עצמית.
כאשר האחד מבחין כי האחד שוכח את המטרה של האחד. עכשיו, בתוך זכירה עצמית כל הזיכרון של העבודה נכנס, אבל לא בהכרח במודע, אלא על-ידי רמה גבוהה של אסוציאציה.
'אניים' אשר הינם בתוך חלקים גבוהים יותר של מרכזים יש להם זיכרון הרבה יותר כולל ומקיף מזה של 'אניים' קטנים.
עמוד 588
'אניים' אשר הינם בתוך חלקים גבוהים יותר של מרכזים - יש להם זיכרון הרבה יותר כולל ומקיף מאשר הזיכרון של 'אניים' קטנים. מאשר הזיכרון של 'אניים קטנים', ואשר עומדים כפי שזה, כלומר קרוב לאדמה, ולהם יש ראייה מאוד מוגבלת.
ה"אניים" הגדולים יותר (של העבודה) הם אלו אשר יש להם ראייה ר ח ב ה י ו ת ר.
'אניים גדולים' יותר אלו יכולים לקחת פנימה 2-3 דברים ביחד ולייחס אותם מכיוון שיש להם ראייה רחבה יותר. וזה הינו למה, הזיכרון של ה 'אניים' האלו הוא הינו ממש שונה. והם יכולים כפי שזה, לקחת פנימה את הנושא השלם, או את הנושא כולו.
היכן ש, 'אניים קטנים' יכולים לקחת פנימה רק חלק אחד קטן, ומהסיבה הזאת הם מתווכחים בהמשכיות בתוך האחד ותופשים חזקה בסתירות קטנות וכאשר יש סתירה פנימית.
זה הינו חוסר מזל גדול להישפט על-ידי אנשים אחרים, על-ידי 'אניים' קטנים, וזה אחרי כל הסיטואציה האנושית הכללית.
אתה מגיע לתוך "אניים" גדולים יותר או דרך מצב רגשי, או דרך תשומת לב.
תשומת לב מכוונת וישירה אשר צריכה לעסוק עם רעיונות העבודה יכולה לשים אותך לתוך מצב רגשי - או אפילו לתוך ספר אשר מכיל השפעות - B , וזה עושה את זה אפשרי לזכור את עצמך בגלל שזה לתוך שרשרת של אסוציאציות מודעות, ואשר נרכשו מרצון או בהסכמה,
או במקום זאת נרכשו על-ידי בחירה. כאן, הזיכרון של כל דבר הינו ממש די שונה,
בגלל שהכול הינו בסדר הנכון. זה הינו דבר מאוד נפלא ומופלא כאשר זה מתחיל לקרות לך.
זה הוא הינו כאשר אתה מתחיל לגעת בזכירה עצמית אמתית.
כמובן, אם אתה דואג לגביי זכירה עצמית או עושה את זה רק כחובתך או כחובך כלומר כמו חובה או כי זה החוב שלך, אז אתה לא תגיע או תשיג את המצב הזה בגלל שאתה מתחיל מהמקום הלא נכון,
זאת היא הינה התחושה השלמה של העבודה אשר עושה את זה אפשרי לזכור את עצמך.
וזה הינו גם כן הזיכרון השלם של העבודה אשר עושה את זה אפשרי. אבל, הזיכרון הזה הוא לא אותו הדבר כמו הזיכרונות הרגילים, ואשר בהם אנחנו משתמשים בשביל החיים.
כי זה כמו ללכת לחדר אחר נוסף. אם אין שמה שום דבר כי אין שם כלום, אז לא יכולה להיות כל זכירה עצמית באופן אמיתי. כי אם אתה זוכר את המקור שלך וחש את זה מספיק ברגש או ברגשות אז אתה יכול לגעת ברמה של זכירה עצמית, ואז - אתה יכול לזכור הרבה דברים אחרים אשר כבר שכחת לפני זמן רב מאוד ! וזה הוא הינו זיכרון מיוחד.
והיכן שהדברים מצורפים ומחוברים ומאוחדים ביחד עם מצב רגשי דומה, ועל-ידי טעם דומה.
וכאן לעתים קרובות אתה מוצא כי יש הרבה דברים אשר יכול להיות כי חשבת שהם היו לא טובים.
דברים שניסית לעשות, דברים שחשבת כי נכשלת בהם : ואתה מוצא את עצמך שם אותם בתוך הזיכרון המיוחד הזה. אבל, אתה לא יכול למצוא שום דבר שמה אשר חשבת כי עשית טוב או היטב וכי אתה ראוי לקרדיט בשבילו.
תזכרו כי כל מרכז חש ומרגיש, כל מרכז חש ומרגיש, וכי כל חלוקה של מרכז יש לה חישה ותחושה, וכול התחושות האלו הם הינם מאיכויות שונות, וקוראות למעלה- מעלה לזיכרונות שלהם.
וזה הינו למה כל כך הרבה התעקשות מונחת על ההערכה של העבודה.
כי – Evaluation - הערכה ואומדן זה תחושה ורגש וזוהי דרך לחוש ולהרגיש את העבודה.
העבודה היא הינה תחושה ורגש, וזה דרך לחוש ולהרגיש את העבודה. העבודה היא הינה שאנחנו מגיעים להיות במגע עם 'אניים' בתוך עצמנו אשר יכולים לעבוד או לזכור את עצמם ויכולים להוביל למצב של זכירה עצמית. תחושה והרגשה לעבודה מתפתחת דרך לחוש ולהרגיש מתיי וכאשר יש לך תחושות ורגשות לא נכונים או שגויים לגביי העבודה.
אף אחד לא יכול לחוש נכונה, אבל אנשים יכולים להפוך להיות מודעים יותר כאשר הם חשים ומרגישים באיזה צורה לא נכונה. על-ידי הפרדה פנימית או על-ידי אי-הזדהות או על-ידי סלידה או
Dice Like של רגשות ותחושות לא נכונים, או חוסר נוחיות לגביהם, זה יהיה אולי יכול להיות אפשרי לתחושות ורגשות כן נכונים להיכנס. כאשר התנסינו ברגעים מסוימים של תחושה ורגש נכונים, אז אנחנו זוכרים אותם אחר כך בתוך החיים הרגילים בדרך הפוכה ומהופכת או נגדית – Inverse
כלומר דרך לחוש ולהרגיש כי אין בנו או בתוכנו את התחושות ואת הרגשות הנכונים.
פעולה זאת של הזיכרון היא הינה הכי מעניינת מהכול.
פעולה זאת של הזיכרון היא הינה הכי מעניינת מהכול. עמוד 589
אם לא היו ניתנות לנו מדיי או לפעמים התנסויות ותפישות פנימיות מעט מעל הרמה שלנו
אז אנחנו לא היינו יכולים לגדול.
הנקודה היא הינה, כי למעשה אקטואלית אין לנו ממש עקבות של התנסות מעבר לרמה הרגילה שלנו
וזה אחד מן הדברים הכי בלתי רגילים ויוצאי דופן וראויים לציון,
לגביי הקיום האנושי שלנו ומצביע על זה שיש לנו בתוכנו משהו אשר הינו יותר מאשר אנחנו.
אם תחשוב על האוקטאבה הצדדית מן השמש אז אתה תראה את ההסבר.
עכשיו, אתה תראה למה, בתוך העבודה זיכרון נלקח כאחד מן הדברים הכי חשובים או החשוב ביותר מכול הדברים.
ולפיכך, זה למה הטיהור והזיכוך של הזיכרון הוא הינו כל כך חשוב.
כי לשמור את הזיכרון של דברים חסרי תועלת חי וקיים זה הינו שימוש לא נכון בזיכרון.
זיכרון חייב להפוך להיות סלקטיבי.
במקרה אחד אדון אוספנסקי דיבר על מה הוא היה מבקש אם היו נותנים לו 3 שלוש בקשות,
והוא אמר : " דבר אחד יהיה, להיות מסוגל לשכוח את כל מה שאני רוצה לשכוח ולזכור את כל מה שאני רוצה לזכור ".
עכשיו, אנחנו שוכחים דברים על-ידי זה שאנחנו מקטינים את החשיבות שלהם,
ואנחנו זוכרים דברים על-ידי זה שאנחנו מגדילים את החשיבות שלהם.
כמה דברים מסוימים אנחנו חייבים להרעיב בתוך עצמנו ודברים מסוימים אנחנו צריכים להזין.
והעבודה מלמדת אותנו את מה אנחנו צריכים להרעיב ואת מה אנחנו צריכים להזין.
אבל, אחת מן הדרכים הכי חשובות של לשנות או להחליף – Alter זיכרון.
זה על-ידי ביטול חובות דרך לראות את הדברים הלא נעימים אשר אנחנו משייכים לאחרים.
או גם זוקפים ומייחסים ומשייכים לאחרים. כפי שגם כן קיימים בתוך עצמנו,
וזה אחד מהשימושים הגדולים של התבוננות עצמית.
זה בודק-מוודא-מאמת וחוסם- בולם – Check את הגדילה של זיכרונות לא נעימים וגם משנה אותנו.
סוג זה של עבודה על עצמך הינו אפשרי תמיד בכול רגע היכן שלא תהיה או בכול רגע בכול מקום שתהיה.
וזה מתחיל כאשר אתה משיג ומגיע לשלב של להיות יכול ומסוגל להבחין כאשר יש ציניות
כי ציניות היא הינה בולם זעזועים.
להבחין כאשר ומתיי אתה לוקח פנימה רשמים לא נעימים או מבחוץ או מהזיכרון.
* * *
החלק השני, חלק – 2 של הפרשנות על זיכרון : בחלק הראשון של הפרשנות הזאת על זיכרון,
זה נאמר כי הכול מאורגן ומסודר בסדר הנכון בנוגע ובהתייחס לזיכרון, וכי הכול נמצא שם – כל מה שעשית ואמרת וחשבת והרגשת וחשת.
הכול, כולו הינו נמצא שם בסדר הנכון ובסקאלה הנכונה – וזה הינו, כי הדברים החשובים הינם מסודרים ומאורגנים בקומה אחת בתוך הבית של הזיכרון, והדברים הלא חשובים מסודרים ומאורגנים בתוך הקומה הנמוכה יותר.
אבל, זה גם כן נאמר כי יש לנו ארגון וסידור מוטעה או לא נכון ושגוי שלנו עצמנו.
וזה אומר כי יש לנו זיכרון שגוי.
למרות כי יש זיכרון אמתי אשר כבר אמתי ואשר כבר מאוחסן בתוכנו בסדר הנכון.
כדי להבין את זה, אנחנו חייבים להבין ולתפוש ולהכיר בכך שאנחנו בין העולם החיצוני אשר נכנס ומגיע פנימה דרך החושים שלנו והעולם הפנימי אשר נמשל על-ידי מרכזים גבוהים יותר.
אף על-פי כן ולמרות שאנחנו לא במגע עם מרכזים גבוהים יותר, אז, אין באפשרותנו להיות בהווה.
ועדיין, בגלל שמרכזים גבוהים יותר הינם בעבודה אז הם בתוכנו נמצאים בהמשכיות. אז הם מארגנים ומסדרים את חיינו בסדר הנכון. והיכן שהאישיות מארגנת את הכול בסדר לא נכון או שגוי ומטעה. ולמעשה יש לנו לפיכך שני – 2 זיכרונות, כלומר – יש לנו את הזיכרון שלנו עצמנו ואשר הינו עמוק יותר והרבה יותר פנימי ואשר הוא הינו הזיכרון המלא שלנו. וכאשר אנחנו מתבוננים בעצמנו ומתחילים להטיל ספק בדרך בה אנחנו זוכרים את חיינו,
עמוד 590 אז כאשר אנחנו מתחילים לנוע לכיוון יותר פנימי ונכנסים יותר פנימה,
אז אנחנו בצורה בלתי נמנעת מגיעים להיות כנגד צורה שונה לחלוטין של לזכור את חיינו.
ואנחנו מתחילים לתפוש ולהבין כי הדרך של לזכור את חיינו היא הינה שגויה לחלוטין ולגמרי.
אנחנו חושבים על עצמנו בדרך מסוימת.
אבל, מאחורי החשיבה האישית הזאת ישנה חשיבה נוספת בגלל הפעולה של מרכזים גבוהים יותר ואשר מארגנים ומסדרים מחדש כל הזמן את המאורעות של החיים שלנו בסדר אחר, ושנה ונוסף ובסקאלה שונה אחרת נוספת. אז זה ככה שישנם שני – 2 זיכרונות :
זיכרון אחד אשר יש לנו אליו גישה באופן רגיל והזיכרון השני האחר הנוסף אשר אליו אין לנו גישה בהווה . הבה נקרא לשני הזיכרונות האלו : זיכרון פנימי וזיכרון חיצוני.
בזיכרון החיצוני הכול מאורגן ומסודר כפי שאתה חושב שזה צריך להיות באישיות מכאנית : ומבלמי הזעזועים שלך והדעות הקדומות, גישות, דעות, ואהבה עצמית, אינטרסים עצמיים, הזדהויות ודאגות.
וזה הכול הינו כולו בזיכרון החיצוני.
אבל, יש לנו גם זיכרון פנימי, ואשר בו הכול וכול דבר הינו מסודר ומאורגן ממש בצורה ואופן שונה.
כל זיכרון החיים של האישיות שלך הינו רשום בזיכרון הפנימי הזה בצורה ממש שונה ובסדר הנכון.
כאשר מתחיל להתעורר מצפון אמתי – Real Conscience * אז אתה מתחיל לחוש את הזיכרון הפנימי הזה אשר בו הכול וכול דבר הינו מסודר ומאורגן נכון ובצורה נכונה בשבילך.
ואז זה ככה שאתה רואה את הכול באור שונה.
וזה מתחיל כאשר ה "אני הדמיוני" מתחיל למות וזה הוא הינו כאשר האישיות המזויפת מתחילה להיות יותר חלשה ומוחלשת, ואז לאחד כבר אין את התחושה והרגש של עצמו.
בתוך הזיכרון הפנימי : הכול – כל דבר רשום. אבל, בסדר הנכון ובסקאלה הנכונה.
בזיכרון החיצוני – הכול וכול דבר רשום בסדר הלא נכון והמוטעה ובסקאלה הלא נכונה והשגויה.
על-פי ובהתאם לאישיות המזויפת שלך. התמרמרויות ותלונות וכולי.
כולכם זוכרים את משל העבודה על הפרש - הרכב והסוס והמרכבה.
ואתם זוכרים כי הפרש-הרכב הינו ישן בתוך בית המרזח או בפאב, וזה כמובן אומר כי הוא מלא דמיון
לגביי עצמו ומלא ברעיונות של התרברבות ויהירות והתגאות וגאוותנות וכולי. ומחוץ לפאב הזה עומדים המרכבה והסוס במצב מאוד גרוע. הפרש-הרכב חייב וצריך קודם כל להתעורר ולעזוב
לעזוב את הפאב ולהפסיק לבזבז ולהוציא את הכסף שלו שמה. עכשיו, מזווית אחת הפרש-רכב הוא הינו שיכור ושתוי שמה בתוך הפאב והוא אדם עם זיכרון מאוד שגוי לחלוטין של עצמו.
כאשר הוא מתעורר, הוא מפסיק להתעורר ולהתייהר ולהתרברב ולהתגאות בעצמו. הוא כבר לא חש יותר כי הוא בכלל מישהו, מי שהוא. והוא מרגיש וחש כי יש לו איזה שהיא משימה אחרת. ואתם קרוב לוודאי הבחנתם כולכם כי איך אתם מתגאים ומתרברבים ומתייהרים ואיך אתם מצדיקים, ואיך אתם שומרים את התחושות ואת הרגשות הרגילים של עצמכם ואת הערך והשווי של עצמכם ואת המצוינות האינדיבידואלית שלכם ואת הערך שלכם ואת השבח לאל וההלל שלכם (אולי הניסיון להסביר כמה אתה צדיק ונהדר...rEMiNd ). ואיך עם כל התחושות והרגשות של כל השכרות העצמית הזאת, אתם לא באמת יכולים לגעת בעבודה ולהבין את כל אשר היא הינה לגביו.
אתה לעתים קרובות מאוד שומע כי אישיות חייבת להיעשות פסיבית מבלי שאתה רואה איך וכיצד כיצד הדבר המלאכותי הנרכש הזה אשר יש לו את הזיכרון השגוי ומוטעה ממש שלו עצמו, הוא הינו קשור ומתייחסים אליו ואיך שוקלים אותו – Concerned , או איך מתייחסים לזה ומתעניינים בזה.
כאשר האדם הוא הינו הרבה מאוד תחת האישיות שלו והוא חש מאוד בתחושה בחוזקה ובסגולות שלו עצמו, אז הוא ניתן להשוואה עם הפרש-רכב הזה אשר יושב בתוך הפאב, כי הוא משקר את עצמו עם הדמיון שלו עצמו לגביי עצמו. ושכרות זאת תיתן לו סוג מסוים של זיכרון בשביל עצמו.
והזיכרון הזה יהיה לו זיכרון – Derange - מופרע ומבולבל או מפגר ולא זיכרון מאורגן ומסודר.
ועדיין באותו הזמן ישנו תמיד באופן פנימי יותר הזיכרון של כל דבר, של כל מה שנרשם – של כל מה שנרשם בשבילך ואשר מסודר ומאורגן בסדר הנכון. כולכם יודעים איך אנחנו ממציאים וכיצד הדמיון עובד בספירה של זיכרון, והוא מארגן את הדברים בדרך שלו עצמו. ואולי חלק ממכם כבר יודעים,
איך התבוננות עצמית עמוקה יותר עושה לנו היכרות עם הזיכרון השקרי הזה.
עמוד 591
וגורמת לנו לתפוש בהדרגה כי זה שקרי ונרכש ולחלוטין מומצא ואין לזה כל התייחסות או יחס לגביי העובדות על עצמך.
האחד הוא לא האדם אשר הוא מדמיין את עצמו כי הוא הינו. וכמו כן גם לא החיים בעבר של האחד.
של מה שהאדם דמיין כי הם הינם. רק התבוננות עצמית אשר מבוצעת ומיושמת עם חיבה אמתית
- Affection יכולה להראות לך את זה. אתה יכול להסתגל לעבודה או להתאים את עצמך לעבודה, ואם אתה נבון אז אתה יכול לתת כל מופע או הופעה של העבודה, אבל אתה רק מסתגל או מתאים את עצמך. במקרה אחד אמר אדון אוספנסקי כי זה הינו ממש חסר תועלת להסתגל או להרגיל את עצמך לאיזה שהיא סיטואציה בתוך החיים.
אם מישהו ממכם חושב כי אתם יכולים רק להתאים את עצמכם לעבודה אז אתה תמצא במוקדם או במאוחר כי אתה כבר לא נמצא בתוך העבודה ובעובדה אף פעם לא היית בעבודה.
עכשיו, שינוי של זיכרון הינו הכרחי ונחוץ בתוך העבודה ויכול להגיע ולבוא כפי שנאמר רק על-ידי התבוננות עצמית, אשר נעשית בכנות ונעשית על-פי ההכוונות אשר העבודה נותנת לנו.
אם זה נעשה, אז סוג חדש של זיכרון של חיינו בעבר מתחיל.
אתה הופך להיות עד לאפקט מוזר מאוד – כלומר ש, כול החיים שלך בעבר מתחילים להשתנות בשבילך או בעבורך.
הסיבה היא הינה כי כל חלקיק של זיכרון מתחיל להיות מסודר בדרך הנכונה. ואתה מתחיל לדעת לבטח כי ישנה פרשנות נוספת של העבר שלך וכי זה תמיד היה שמה, רק שלא היית מודע לזה – לא היית מודע לפרשנות הנוספת. וזה אומר כי משמעותו שישנו זיכרון נוסף אשר פעל עליך ללא ידיעתך,
וזה אף פעם לא ניסה לדבר אליך באיזה שהיא דרך אלימה.
אתה תופש ומבין עם איזשהו, או שאני אגיד עם איזשהם "ייסורים" כי זה לא היה ככה.
זה אף פעם לא קרה ככה. זה לא אמת.
והמילה הזאת אשר בה אני משתמש היא לא בשלמותה לגמרי דבר מכאיב. כי כל הגדלה של מודעות היא הינה סוג של סבל וייסורים אבל יש לה את התחושה שלה עצמה של שחרור מן הכלא, ואת
התחושה שלה עצמה של חופש. ואני אגיד כי הזיכרונות הרגילים שלנו ואשר מבוססים על איך תמיד לקחנו דברים, איך חשבנו על דברים מסוימים אשר היו נכונים ודברים מסוימים אשר היו שגויים
זה מה שמרכיב את אחד מן המאסרים או את הכליאה הגדולה ביותר שלנו.
האם אנחנו לא כלואים בתוך הזיכרונות האישיים שלנו ? מה היא משמעותה של טרנספורמציה ?
כל טרנספורמציה פסיכולוגית משמעותה לקחת דברים בדרך חדשה.
ואלא אם כן, אנחנו יכולים לקחת דברים בדרך חדשה, אז איך נוכל לברוח מהכלא שלנו עצמנו או מהמאסר שלנו עצמנו ואשר תלוי בכל כך הרבה דברים מהזיכרונות שלנו מהעבר.
ובדרך אשר בה אנחנו לוקחים כל דבר ברגע הזה – ממש בצורה מכאנית.
בחשבנו כי זוהי הינה הדרך היחידה לקחת כל דבר.
פעם אחת נוספת אני מזכיר לנו כי העבודה הזאת היא הינה לגביי לחשוב בדרך חדשה.
האם ניסיתם לזכור בדרך חדשה ? כל אחד הוא הינו תוצאה של הזיכרון שלו.
אלא אם כן העבודה פועלת עליך עכשיו כמתסיס (או כמו 'שמרים') אתה תמשיך את החיים שלך בתוך העבודה באותה הדרך אשר בה הזיכרון האישי שלך הניח לך או הניח ושם לפניך או ניסח בשבילך. וככה העבר ייברא וייצור את העתיד והעתיד יהיה אותו הדבר כמו העבר.
למה זה צריך להיות כך ? זה יהיה ככה בצורה בלתי נמנעת בגלל שהקבלה שלך את החיים
או הקבלה שלך של החיים והמקרים והמאורעות מייצרים תמיד וייצרו את אותן התוצאות המכאניות.
אז זה ככה שהשטיח קיר או ה-'טפט' של החיים שלך, ימשיך להיטוות בדיוק באותה הדרך כפי שבעבר.
אם אין לך כל התבוננות עצמית ואם אתה לא יכול לפעול יותר מודע אז ברגע מסוים כאשר הדברים הם הינם קשים אז אתה תמשיך להניח ולשים למטה את אותו הדפוס (דפוס ודוגמא, שבלונה ותבנית.). אתה יכול להתעסק ולפלרטט עם העבודה כפי שהרבה אנשים עושים.
עמוד 592
אתה יכול להתעסק ולפלרטט עם העבודה כפי שהרבה אנשים עושים.
ואתה יכול לחשוב כי זה מעניין. אבל, תזכור כי אוקטאבת העבודה מתחילה עם הערכה–Evaluation
הערכה – Evaluation בתו – ד ו, ויישום של הרעיונות לעצמך בתו - ר ה.
לבטח זה הוא הינו צעד גדול. זכור כי אתה עצמך הינו הנושא של העבודה ואתה עצמך זה הנושא והמטרה של העבודה. אתה עצמך. העבודה היא לא משהו מחוץ לעצמך.
זה צריך לבוא ולהיכנס לתוכך, או שאתה צריך לשים את זה בתוך עצמך.
ולהתחיל לחיות מזה או ממנה (מתוך העבודה) ולהתבונן בכול דבר אשר אתה עושה וחושב ומרגיש וחש מהעוצמה והכוח של העבודה.
כאשר זה מתחיל אז הזיכרון השלם שלך של כל דבר, של עצמך, של אנשים אחרים, של המצוקות והסבל ומקור הדאגה והדאגות שלך בעבר – וזכור כי כולם עושים כל כך הרבה חשבונות פנימיים בתוך החיים אשר כל אדם חש ומרגיש בסודיות כי הוא או היא יש להם מצחוקה וסבל ומקור לדאגה
ודאגות – Tribulation אשר יתחיל להשתנות. זאת היא טרנספורמציה פסיכולוגית.
יכול להיות כי שמעת שהעבודה הזאת נקראת לפעמים "החדשות הטובות" . (מילה ביוונית במקור : IOV גEVAYYE כלומר "הבשורה הטובה " Evangel-ion) מה הם הינם "החדשות הטובות" של העבודה הזאת ? ? ? למה העבודה הזאת היא הינה "חדשות טובות" ? חשוב מה היא הינה המשמעות של זה.
חשוב לדוגמא על האמרה : "יש לנו זכות לא להיות נגטיביים". האם אלו "חדשות טובות" ???
האם זה חדשות טובות בשבילך להבין ולתפוש כי אתה לא האיש או האדם אשר אתה סברת ושיערת והנחת כי אתה הנך, וכי אתה לא צריך להיות כבול מחויב וקשור למטה אל ו, ל- 'אני דמיוני' זה,
ולאישיות המזויפת הזאת ?
האם זה חדשות טובות בשבילך לחשוב כי ישנה משמעות נוספת לחיים אשר תסביר כל דבר, וכי יש לך בתוכך על-ידי הבריאה אפשרויות של להגיע ל, 'אני אמתי'.
אני אמתי – משהו כל כך ולחלוטין מלא משמעות, כאשר אתה מתחיל לגעת בו או לגעת בזה,
עד שאף אחד מהמאורעות החיצוניים של החיים לא יכול למשוך אותך למטה.
האם אלו חדשות טובות או לא ?
האם אתה מעדיף להישאר דבוק לחלוטין לכול הטרגדיות שלהם או של זה, ולכול אי-הנוחיות
ואי-הנעימות ההמשכית של זה, וכול התחושות והרגשות של חוסר הסיפוק של זה ?
האם זה נותן לך משהו להחזיק בו או לאחוז אותו ? כאשר אתה תופש ומבין כי העבודה יכולה להביא אותך להרגשה ולתחושה החדשה של למה אתה קיים ?
עכשיו, אלא אם כן אתה משנה את הזיכרון שלך, אז אתה לא תשנה את הרגלי החשיבה והתחושה וההרגשה שלך. התחושות וההרגשות והמחשבות שיש לך הם הינם מכאניות ומבוססות על הזיכרון המכאני שלך. כמו כולם או כמו כול האחרים, אתה לוקח את כל זה כמובן מאליו.
הבעיה היא הינה כי אתה חושב שזה צודק ונכון ככה שהזיכרונות של הרגלי החשיבה שלך, ושל דעה (וחיווי של דעות rEMiNd) ותחושה והרגשה, גורמים לך ללכת קדימה לתוך החיים והמאורעות המשתנים של זה, או שלהם (של החיים) תמיד באותה הדרך.
אתה לא רואה את הרעיון של זכירה עצמית, וכמו כן גם לא את הרעיון של התעשייה המכאנית ההמשכית של החשבונות הפנימיים. אתה לא רואה את הגישות הנגטיביות שלך, או את הרגשות הנגטיביים שלך, או את הצורות הנבדלות והברורות של ההזדהות שלך.
אתה לא רואה את העובדה כי יש לך הרבה 'אניים' שונים וכמו כן גם לא את העובדה שאתה מכונה פסיכולוגית גמורה ומוגדרת אשר תמיד מגיבה באותה הדרך.
איזה דבר יוצא מן הכלל הינו זה להבין ולתפוש כי המכונה הזאת היא הינה עצמך, ואשר בתוכה או בה האחד יושב בפסיביות ואשר מסיעה את האחד דרך החיים בעצמה.
אלו הם הינם חדשות טובות מאוד.
לשמוע כי יש כוחות אשר איתם אנחנו יכולים להגיע ולבוא במגע או להתקשר, ואלו אשר יכולים בסופו של דבר להמיר את המכונה הזאת אשר אנחנו לוקחים בתור עצמנו.
עמוד 593 עכשיו, כל רגע של מודעות, וכול רגע של תובנה ובוננות – Insight דרך התבוננות עצמית לאור העבודה, כל רגע של ראייה על איזה טיפש האחד הוא הינו בדרכים שונות, זה לא רק שהוא מחליף ומשנה את העתיד, אלא הוא גם מחליף ומשנה את העבר.
וזה מתחיל לארגן ולסדר מחדש את הזיכרון של העבר בדרך שונה – והיכן שהדברים מסודרים ונכונים בערכים או לפי ערך Value – ובסקאלה, ובחשיבות.
האם אי פעם חשבת על לגביי איך אתה פועל באמיתות קטנות כאלו, ואשר הם הינם לא שום דבר יותר מאשר דעות ככלל וכחוק, וכמה מעט תשומת לב אתה נותן ומשלם לאמיתות אשר העבודה הזאת מלמדת ואשר הם הינם מסדר ממש שונה ?
תמיד יש לנו בנינו את הבעיה של האדם אשר חש ומרגיש כי הוא או היא עושה את חובתו שלו או שלה. וזה כמובן הינו שביעות רצון עצמית ושאננות. או שתקראו לזה איך שאתם רוצים.
אבל, כאשר אנשים כגון אלו פוגשים את העבודה, אז זה חסר ערך ליפול אחורנית ובחזרה לתוך סוג כזה של זיכרון. כי העבודה היא הינה משהו חדש, וזה לא משנה מה סבלת בעבר או אילו ואיזה כבוד והוקרה וכבודה, הכרה והצטיינות ומצוינות – Distinction (גם הבחנה והבדל או מעמד) אתה רכשת או איזה מאמצים עשית, או איזה פרסי – חיים אתה השגת, או בעובדה מי שאתה ומה שאתה –
- עבודה זאת הינה נקודת התחלה חדשה והיא הינה לגביי משהו ממש שונה, חינוך שני אשר מתייחס למשמעות האמתית שלנו על הפלנטה הזאת.
כמו ששמעתם, אף אחד לא יכול לפרש את החיים במושגים של עצמם, חיים אשר נלקחים במושגים של עצמם הם הינם חסרי משמעות. תחשוב מה היא הינה המשמעות של זה.
האם אתה מאמין בזה ? האם אתה יכול לראות את החיים בדרך שלמה יותר ?
אולי אתה באופן אישי היית בר-מזל, אבל האם אתה יכול לראות את העניין השלם כולו יותר לעומק ?
האם אתה יכול למצוא איזה שהוא היגיון בחיים אשר נלקחים במושגים של עצמם ?
לבטח אנשים לעתים קרובות לא תופשים ולא מבינים את חוסר השמחה שלהם עצמם, אבל,
אני לא מדבר על זה – אני מדבר מרעיון-העבודה – כלומר כי האדם הינו ישן, וכי הכול קורה בצורה בלתי נמנעת כתוצאה מכך.
אם אתה חושב על זה מספיק לעומק, האם אתה באמת יכול להגיד כי אתה יכול לפרש את החיים במושגים של עצמם ?
העבודה אומרת כי לכול אחד אשר יש לו מרכז מגנטי כבר יודע/ת, אולי מבלי לדעת את זה.
כי החיים אי-אפשר להסביר אותם. אי-אפשר לפרש אותם במושגים של עצמם.
חייב להיות משהו אחר מוסף לחיים כדי לתת להם משמעות נכונה. וכאן נכנסת ומגיעה פנימה העבודה, עם הרעיונות שלה עצמה על החיים על כדור הארץ הזה, ומה האדם צריך לעשות עם החיים שלו. רק כאשר יש לו והוא מקבל סוג נוסף של ידע, על ולגביי המשמעות שלו על כדור הארץ הזה,
אז החיים יכולים להפוך להיות אמצעי או אמצעיים בשביל העבודה – זה הוא הינו מורה.
החיים הם לא המורה, אלא אבל העבודה היא הינה המורה ביחס ל, - מה שקורה על כדור הארץ הזה. ואילו הם הינם 'חדשות טובות' - AVANGELIA .
זה מאפשר לנו לקחת את החיים כאמצעי או כאמצעיים ולא כמטרה ותכלית.
אז כל הבעיות שלנו וכול המצוקות והסבל והמקור לדאגות, וכול דיס-ההרמוניה- וכול חוסר ההרמוניה ההמשכית של כל דבר מתחיל שתהיה לו משמעות חדשה.
האם כל מאורע לא נעים הולך לעשות אותנו נגטיביים ? האם כל משבר הולך להפוך או לעשות אותנו מזדהים ? האם כל בעיה הולכת לגרום לנו להגדיל את החשבונות הפנימיים שלנו ? האם כל מאפיין של החיים הולך לגרור אותנו ולמשוך אותנו למטה ? האם כל קושי הולך לגרום לנו לאבד כוח ? האם אנחנו מצפים מהחיים להיות תמיד כפי שאנחנו היינו רוצים ? או האם ישנו טווח שונה לחלוטין של רעיונות ועבודה אשר יכולים לבסוף לפגוש את כל הסיטואציות השונות האלו אשר החיים המכאניים יוצרים בכול רגע.
אנחנו צריכים וחייבים לעשות סירה או רפסודה.
עמוד 594 אנחנו צריכים וחייבים לעשות סירה אשר בה אנחנו יכולים לשבת ולא לטבוע או לא להיות מוצפים ובהצפה. ואנחנו צריכים וחייבים לעשות משוטים וגם כן הגה מכוון – הגה כיוון בסירה.
או אם ניקח אילוסטרציה נוספת או תיאור נוסף, אנחנו צריכים וחייבים לעשות רפסודה כדי לחצות את הזרם או שטף הנחל המאוד עוצמתי וקשה. אבל, אנחנו לא יכולים לעשות את שניהם, אנחנו לא יכולים לעשות את הסירה או את הרפסודה, אלא אנחנו צריכים למצוא אחת (סירה או רפסודה) אשר נעשית בשבילנו, ואנחנו נגיע אליה.
האנושות המודעת תמיד עבדה ופעלה על האנושות המכאנית ונתנה סירות ורפסודות ותיבות שטות (כמו של נוח) אשר בהן ניתן לחצות. ואם אתה מספיק חש ומרגיש את העבודה הזאת, אם אתה באמת רוצה משהו אשר יישא אותך דרך החיים, אז יש לך כבר משהו אשר נעשה בשביל מטרה ותכלית זאת.
כדי להגיע לתוך התיבה השטה או הרפסודה והסירה – זה תלוי ברצון ליצור זיכרון חדש.
אם אתה יכול לזכור את העבודה הזאת, אם אתה יכול לזכור לא להיות נגטיבי כאשר זה מאוד קל להיות, אז אתה נכנס לתוך הכלי (כלי השיט הזה) ואתה תמצא כי זה ייתמוך בך מן הטביעה ההמשכית הזאת אשר קורית כול יום. וזיכרון העבודה הזה הינו מאוד שונה מזיכרון החיים.
באיזה ערב אני זוכר כי גורדייף אמר : " "זכרו , תזכור, תזכרי, תזכרו, למה את/ה בעבודה".
"למה אתה בעבודה ?" "למה אתה כאן ?" " ולעתים קרובות אני חשבתי על זה, וחשבתי הרבה מאוד בזמן אשר בו הוא אמר את זה. ואני הבנתי ותפשתי כי האחד לא יכול לקבל מהעבודה שום דבר או כלום מלבד על-ידי לרצות אותה ממש במקוריות ואמתיות.
לבטח הרבה מוטיבים מעורבבים יכולים להיות קיימים, אבל שום דבר לא מוקלט ורשום בתוך הזיכרון של האחד מלבד דרך-Affection – חיבה והשפעה וגם מצב מנטאלי רגשי (שורש המילה Affect להשפיע)
וככה שום זיכרון עבודה אמתי לא יכול לעלות באדם אלא אם כן יש לו חיבה לזה ובשביל זה.
כי מה שאתה אוהב אתה זוכר ואהבה אף פעם לא ישנה. אבל הרבה מאוד צדדים אחרים שלנו יכולים לישון.
'בירדליפ' 13 לחודש ינואר 1945
הדוקטרינה של ה 'אניים' - חלק – 1
הבה נשוב ונחזור ללימודים היסודיים והבסיסיים של העבודה וניקח לדוגמא את דוקטרינת ה 'אניים',
כמה הרבה 'אניים' יש לנו בתוכנו ?
אדון אוספנסקי נשאל פעם האם יש לנו עשרים 20 או שלושים 30 ? ואדון אוספנסקי ענה :
"יש לנו מאות אלפים של 'אניים' בתוכנו, רק בגלל הפעולה של בלמי הזעזועים אנחנו לא רואים אותם נבדלים וברורים ומובחנים אלא אבל כמו שומרים ומחזיקים את האמונה שלנו כי יש לנו רק אני אחד,
ואשר תמיד חש ופועל באותה הדרך. זה הוא הינו 'אני דמיוני' וזה הוא הינו הדמיון הזה כי לאחד ישנו
אני אחד. אני דמיוני זה אשר מונע מאיתנו מלהשתנות ".
במקרה אחר אדון אוספנסקי נשאל האם 'אניים' הם לא דמיוניים, אדון אוספנסקי ענה בצורה מדויקת
" 'אניים' היו והינם הוויות אמתיות בתוכנו, אנשים אמתיים. אבל, בגלל שלא באמת ראינו אותם אז היה לנו את הדמיון כי יש לנו 'אני' או 'אני אמתי', (ה 'אניים' הם אמתיים) והוא אמר :
אבל, ה 'אני הדמיוני' הוא דמיוני. כל 'אני' הוא הינו איש קטן חי בתוך עצמך ".
בדיוק ממש כמו שהאנשים הינם מחולקים לאדם מספר 1 אחד ולאדם מספר שתיים 2 ולאדם מספר שלוש 3, אז ככה ה 'אניים' האלו בתוך האדם מחולקים באופן דומה, ולכול 'אני' יש חלק של חשיבה וחלק של רגש וחלק תנועתי, אבל, מרכז הכובד שלו יכול להגיע להיות יותר בספירה של המחשבות או של הרגשות או של הפעולות.
כל 'אני' הינו הוויה מובחנת ומובדלת וברורה אשר לוקחת עלינו שליטה ומדברת דרך הטלפון שלנו וקוראת לעצמה 'אני'.
חלק מ, ה- 'אניים' האלו הם הינם מאוד מזיקים לנו וחלק הם הינם שווי נפש או אדישים וחלק הם הינם מועילים.
לאחרונה נשאלה שאלה : " האם של המחשבות שלנו מגיעות ובאות מ 'אניים' שונים, והתשובה הייתה : 'כן'. אבל לא רק זה ; כל מצבי הרוח שלך וכול התחושות והרגשות שלך וכול הפעולות שלך והמילים שלך מגיעות ובאות מתוך 'אניים' שונים בתוך עצמך.
עמוד 595
כפי שאנחנו, אנחנו אין לנו כל אינדיבידואליות.
אין לנו כל 'אני אמתי'. אין לנו כל 'אני גדול' אשר מושל בכול ה 'אניים' האחרים ומארגן ומסדר אותם בסדר הנכון. קודם כל, ראשית זה יותר קל להתבונן ב 'אניים' אשר פועלים על המחשבות שלך ונותנים לך סוגים מסוימים של מחשבות. ואתה מתבונן כך כי אתה חושב בדרך מסוימת לגביי מישהו.
זה הינו 'אני' אשר חושב ואשר אתה לוקח אותו בתור עצמך או בתור אתה. או אומר כי אתה חושב לגביי החיים שלך. . וזה שוב 'אני', ואתה לוקח אותו כעצמך.
כאשר אתה לא רואה את ה 'טריק' הזה.
ואשר מופעל ומשוחק בעקביות עליך, ואתה לוקח את כל המחשבות האלו בתור אתה.
אתה חושב, 'אני חושב את זה', או שאתה אומר : "זה איך שאני חושב", האם אינך רואה כי משהו הינו חושב בשבילך. האם אתה לא רואה כי משהו הינו חושב בשבילך.
אתה לא חושב בכלל. אתה בכלל לא חושב.
אתה שומע את המחשבות של ה 'אניים' האלו כאילו זה היית אתה אשר חושב אותם.
ובעובדה, אתה חושב שאתה חושב.
עכשיו 'אניים' טובים יותר יכולים לראות 'אניים' גרועים יותר. אבל, 'אניים' גרועים יותר לא יכולים לראות 'אניים' טובים יותר. מה שהינו גבוה יותר יכול לראות את מה שהינו נמוך יותר, אבל,
מה שהינו נמוך יותר לא יכול לראות את מה שהינו גבוה יותר.
כאשר אתה מתחיל התבוננות אמתית על המחשבות שלך, אז אתה יכול להתחיל לראות סוגים שונים מסוימים של מחשבות אשר אתה לא רוצה לקבל, אתה לא רוצה לקבל נגיד על אנשים אחרים
או לגביי עצמך. עכשיו, אם אתה חושב כי המחשבות האלו הם הינם אתה, או אם אתה אומר
"אני חושב את זה" אז אתה עושה אחת מן הטעויות הגדולות ביותר אשר אתה יכול לעשות בתוך העבודה הזאת. אתה נותן למחשבות האלו כוח עליך בגלל שאתה מזדהה איתם. אתה מזדהה עם המחשבות האלו. ואז אתה בפשטות הולך איתם – אתה הולך עם המחשבות האלו מבלי שאתה תופש ומבין מה העבודה מלמדת בהמשכיות – כלומר כי אתה חייב לתרגל הפרדה פנימית.
אם אתה לוקח כל דבר אשר קורה בתוך הספירה של המחשבות שלך בתור 'אני' אז אתה לא יכול לתרגל הפרדה פנימית.
למה ? כי אתה לוקח כל דבר אשר קורה בתוך המחשבות שלך בתור עצמך. אז איך אז אתה יכול להפריד ולהיפרד באם אתה לוקח כל דבר בתור עצמך, כל דבר בתור 'אני' ?
איך 'אני גדול – I אחד' יכול להיפרד מ, 'אני גדול אחד – I ' .
עכשיו, בהתייחס לספירה של הרגשות – הנה כאן שוב קיימים בתוכנו הרבה 'אניים' ואשר מביאים לידי שינויים במצבים הרגשיים שלנו. בדיוק ממש כפי ש 'אניים' מעבירים מחשבות לתוך התודעות
MIND'S – 'מיינדים' שלנו, כך אמנם ה 'אניים' גם מעבירים רגשות ותחושות לתוך הספירה של הרגשות והתחושות שלנו. 'אניים' אלו משפיעים מאוד היישר וישר על המצב הרגשי ובקושי נוגעים במחשבות.
חלק מן ה 'אניים' האלו – יכולים להתיש אותנו, לגרום לנו לאבד ביטחון עצמי, לגרום לנו להיות מדוכאים ועגמומיים Low – Spirit's וכך הלאה.
ועדיין הם 'אניים' אשר פועלים עליינו ומזינים את עצמם על חשבוננו.
אם יכולנו תמיד לזכור את עצמנו, אז 'אניים' אלו לא יכלו שיהיה להם איזה שהוא כוח עלינו.
אבל, כחוק וככלל ובכלל אנחנו נתנו להם כל כך הרבה כוח, עד כי אף פעם אפילו לא אתגרנו אותם, והם הולכים פנימה והחוצה ונכנסים ויוצאים מתוך החלק הרגשי כאילו אנחנו שייכים להם.
עכשיו, למרות כי הם קשים להתבוננות ישירה וזה קשה מאוד להתבונן בהם ישירות...
אחרי איזה זמן בתוך העבודה, אתה תמיד תהיה יכול להבחין בנוכחות שלהם על-ידי זה שנהיה
ערניים לנפילה ברמה או אובדן פתאומי של כוח.
אם אתה לא מהיר מספיק, אז 'אניים' מהסוג הזה נכנסים פנימה, ולוקחים עלייך שליטה או ייקחו עליך חזקה, וזה יכול לקחת כמה ימים כדי להיפטר מהם. אנחנו צריכים וחייבים ללמוד ללכת בתוך עצמנו מאוד מאוד בזהירות. כי אין כל תועלת וזה חסר ערך להתווכח עם 'אניים' לא נעימים. וזה למה התרגול של הפרדה פנימית מודגש כל כך הרבה בתוך העבודה.
עמוד 596 רגע אחד של להיות ישן בתוך איזה שהיא סיטואציה קשה יכניס פנימה 'אניים' מן הסוג הזה. ברגע הבא אתה כבר הנך בתוך ותחת הכוח שלהם והם יגרמו לך לראות ולהרגיש ולחוש כל דבר בדרך המוזרה (הייחודית או יוצאת הדופן) שלהם עצמם.
אם מישהו בתוך העבודה ברגע כגון זה נותן לך את השוק הנכון, אתה פתאום חש ורואה כל דבר בצורה שונה ממש ותוהה אם אתה מסוגל ויכול וכשיר לעשות (גם מספיק טוב למשהו ומתכנן וזומם) וזה אומר כי משמעותו ש, ה 'אניים' השתנו ו 'אניים' שונים הם עכשיו בשליטה בך או בשליטה עליך.
כל העבודה שלנו מונחת בתוך הפרדה, בלהיפרד מ 'אניים' שונים שגויים או לא נכונים,
וראשית, זה מתחיל קודם כל עם המחשבות ואז זה מוביל הלאה לרגשות.
וזה אומר כי המאבק מתחיל בתוך עצמך בין 'אניים' שונים, ובין להיות בתוך 'אניים' שגויים או לא נכונים. הכוח של העבודה הזאת יכול לתת לנו את הכוח הזה של ההפרדה או ההיפרדות ולהיפרד מ 'אניים' שגויים או לא נכונים.
החיים לא יכולים לתת לנו את הכוח הזה מכיוון שהחיים מעודדים הרבה מאוד 'אניים' שגויים ולא נכונים. אז זה למה מלמדים אותנו להתבונן בעצמנו לאורה של העבודה – עם אור העבודה.
העבודה היא הינה מערכת של התבוננות והיא באה ומגיעה מן האנושות המודעת – וזה הוא הינו,
מאלו אשר עברו דרך מאבק ומלחמה וקרב זה של 'אניים' והשיגו את מטרתם.
כאשר אנחנו במצב קשה או כאשר אנחנו במצב גרוע של חשיבה ורגש, אז אם אנחנו לא עושים כל מאמץ בלהיזכר במצבים טובים יותר, אנחנו נמשכים למטה.
ועדיין, אנחנו לא צריכים להימשך למטה. מה שמושך אותנו למטה זה הינו בבחירתנו – זאת הבחירה שלנו. יש לנו את הכוח של הבחירה בפנים – בתוכנו, נגיד לחשוב בדרך אחת או בדרך נוספת אחרת. לפעמים כאשר אנחנו לא יכולים לעשות בינתיים שום דבר עם עצמנו,
אנחנו יכולים לפחות להכיל את הכוח של לא להסכים לגמרי ולחלוטין לא להסכים למצבים שלנו.
של לא להאמין בזה לחלוטין, וכפי שזה, לגמרי לא להיות סובלניים וסבלניים עם עצמנו ולהבין ולתפוש ולהכיר כי אנחנו לגמרי שוגים לחלוטין בכול. ועדיין, אנחנו לא רואים כיצד להגיע החוצה ולצאת מהמצב. אז, אתה יכול להיות בטוח כי אמנם אתה אחרי איזה זמן בהחלט תגיע לתוך מצב טוב יותר שוב. אבל, אם אתה מסכים לגמרי לחלוטין ובמלאות למחשבות ולתחושות ולרגשות שלך,
אם אתה אומר להם וקורא להם ומכנה אותם 'אני' באופן טוטאלי או התחושה טוטאלית, אז,
אתה תניח למטה ותשים בתוך עצמך ותנסח (Lay-Down – להניח למטה, לנסח, לשכב, לנטוש)
בתוך עצמך משהו אשר בפעם הבאה זה יהיה הרבה יותר קשה להיפרד ממנו, כי כמו שאומרים
אתה חתמת את שמך במלואו על הצ'ק. וכאשר אתה מבין ותופש מעבר לכול ספק,
כי יש לך 'אניים' שונים בתוכך, וכאשר אתה יכול לשמוע אותם מדברים או להבחין בהם בעבודתם או כאשר הם עובדים בתוך הרגשות שלך, ועדיין לא להישאר נפרד מהם, אתה מתחיל להבין את העבודה בצד הפרקטי שלה.
אתה מתחיל להבין את הקו הראשון של העבודה – כלומר על עצמך.
"בירדליפ" 21 לחודש ינואר 1943
הערות נוספות על אניים
תשובות לשאלות אשר עלו מהמסמך הקודם :
1) מה הינו 'אני' ?
תשובה: 'אני' הינו אישיות ברורה ומוגדרת בתוכנו – בתוכך. הוויה קטנה עם חלק אינטלקטואלי – שכלי, רגשי ותנועתי. אתה חייב להבין כי 'אניים' הם הינם ממש אנשים אמתיים בתוכנו,
במקרה אחד אמר אדון אוספנסקי : " כולכם חושבים כי 'אניים' הם לא אמתיים, אתם חושבים כי הם תיאורטיים. אני מבטיח לכם כי הם הינם אנשים ממש אמתיים וחיים בכם בתוך הבית של ההוויה שלכם עצמכם ובהמשכיות מושלים ושולטים בכם ".
ואז אדון אוספנסקי ציטט את המשל על הבית בבלגן ובחוסר סדר, ואשר בו אין כל אדון ואשר בו כל
'אני' משתמש בטלפון בשמו של האדון.
2) האם זה לא רצוי להזדהות עם 'אניים' אשר מחפשים את העבודה ? עמוד 597
והאם 'אניים' אלו הופכים להיות "סגן מנהל משק הבית" וממשיכים ל "מנהל משק הבית" ולבסוף הופכים להיות 'אני אמתי' ?
תשובה : זה לא רצוי -Desirable (רצוי וגם נחשק) להזדהות עם כל דבר שהוא, אבל אני אתן לזה לעבור. זה רצוי וגם נחשק Desirable ללכת עם ה 'אניים' של העבודה ולהקשיב למה שהם אומרים,
במיוחד כאשר האחד הינו תחת הכוח של 'אניים' נגטיביים.
על-ידי אמצעים של התבוננות עצמית דרך העבודה ומה שהיא מלמדת, מספר 'אניים' הופכים להיות נפרדים מן השאר ואלו יוצרים את ,סגן מנהל משק הבית".
התפתחות זאת של מודעות דרך התבוננות עצמית מובילה בהדרגה לשלבים הגבוהים יותר של מנהל משק הבית והאדון. אם האדם לא מזין את ה 'אניים' של העבודה, אז הם הופכים להיות קלושים וחלושים ועמומים ואפילו יכולים לעזוב אותנו לתמיד.
3) האם ה 'אניים' שלנו יכולים להיות מחולקים לקבוצות של 'אניים' דומים, ואשר איתם רובנו בהיכרות ואנחנו מכירים ויודעים אותם וקרובים אליהם – Familiar ?
האם אפשר להתמודד ולהתעסק איתם כקבוצות, או- ש, כול 'אני' נפרד חייב להיות מסווג וממוין וכי יעבדו עליו באופן אינדיבידואלי יחידני ?
תשובה: כן. 'אניים' הינם מחולקים לקבוצות שונות, כי הם מאכלסים ומתגוררים ומיושבים בתוך
תת-מחלקות שונות של מרכזים. 'אניים' אשר מתגוררים ומיושבים בתוך תת-מחלקות מאוד קטנות של מרכזים הם הינם 'אניים' מאוד קטנים. הם יכולים להיות מועילים בשביל החיים,
אבל הם לא יכולים להבין את העבודה.
ומהסיבה הזאת, העבודה מלמדת כי אנחנו חייבים להעריך את העבודה ולחוש אותה כמשהו מובחן ונבדל מן החיים, ויותר גדול מהחיים, כי דרך ההערכה – Evaluation הרגשית הזאת,
אנחנו בבת-אחת בנוכחות של 'אניים' גדולים יותר.
זה הינו בלתי אפשרי במשך זמן ארוך לראות 'אניים' באופן אינדיבידואלי יחידני,
אבל, זה אפשרי לראות כי לאחד יש מספר של אישיויות (אישיות בהטיית רבים) שונות.
אישיויות אלו מורכבות מהרבה 'אניים', אבל , כל אחת מהן מרכיבה קבוצה ברורה ומוגדרת,
כמו לדוגמא, במקרה שלי עצמי, יש לי מספר גדול של 'אניים' אשר שייכים לאישיות הרפואית שלי.
פעם אמר אדון אוספנסקי : " נסה לראות אישיויות ממש ברורות ומוגדרות בתוכך. יש לך אישיות חברתית – סוציאלית, אישיות מקצועית, אישיות ביתית וכך הלאה.
אבל, כל אחת מן האישיויות האלו הינה בנויה ומורכבת ונעשתה ממספר גדול של 'אניים קטנים ".
4) מאחר ו, 'אניים' הינם מיוצגים בתוך כל מרכז, האם התעצבנות או התנענעות בעצבנות (להתנענע ולזוז בעצבנות) יכולה כי יגידו עליה שהיא נעשית על-ידי 'אני', ואם זה כך, אז האם זה מרמז ורומז כי הרגל הינו מלווה על-ידי התנענעות עצבנית או התעצבנות אינטלקטואלית ורגשית ?
תשובה: התנענעות עצבנית נעשית על-ידי 'אני' אשר הינו בעיקר בתת-המחלקות הקטנות של מרכז התנועה, כן. זה יכול להיות מלווה (התנענעות של נחפזות משתוקקת *) - על-ידי התנענעות עצבנית אינטלקטואלית ורגשית.
זה יכול להיות 'אני' די חזק ועוצמתי ואשר פועל על שלושה - 3 מרכזים בצורה שווה,
וזה דורש התבוננות. התבוננות אשר מתחילה עם עבודתם השונה של שלושת המרכזים.
אם אתה מבחין כי אתה באופן אינטלקטואלי בהתנענעות עצבנית, מצב לא בטוח, אז אתה יכול להבחין כי אתה עושה תנועות מסוימות וכך הלאה, אבל לעתים קרובות רק התנענעות עצבנית היא הינה 'אני' קטן אוטומטי או 'אני אוטומטי קטן' בתוך מרכז התנועה – לדוגמא, האדם יכול לגרד תמיד את הראש שלו ( "מגרד את פדחתו" ) והסוג הזה של התנענעות עצבנית יכול להיות שייך ל 'אני אוטומטי קטן' בתוך מרכז התנועה ולא להפריע בעבודה של המרכז הרגשי והאינטלקטואלי.
לכולנו יש כל מיני סוגים של טריקים ותכסיסים מכאניים אפילו כאשר אנחנו מתרכזים עמוקות.
*Fidget – Desire – Eagerly - התנענעות של נחפזות משתוקקת.