היה היה פעם בממלכה רחוקה מלך  עצום ורב אשר שלט על ממלכה גדולה ויפה ועימדו המלכה ולהם בן יחיד,
המלך והמלכה היו מאוד עסוקים בניהול הממלכה הגדולה ולפיכך גידלו את בנם בעזרתם של מטפלות ואומנות נהדרות ומורים חכמים ויועצים ועוזרים . 

הנסיך גדל וצמח והפך לעלם ומתוקף היותו נער סקרן , הוא הרבה לשאול את כול סובביו שאלות שונות ומשונות . . .
כמו למשל  : האם החולצה הירוקה מתאימה לטקס ? 
כן , אדוני הנסיך , ענה לו עוזרו האישי . ואז ,  כאשר הנסיך עדיין נמלך בדעתו , הוא פנה ליועץ ושאל אותו ,
ומה עם החולצה האדומה ?  האם היא מתאימה לטקס ? כן , מתאימה אדוני הנסיך . 
הנסיך , אשר באמת לא היה בטוח באיזו חולצה כדאי ללכת . . . 
פנה ליועץ נוסף ושאל אותו : 'האם החולצה השחורה מתאימה לטקס ?'  כן , כמובן . אדוני הנסיך . 

הנסיך הבין כי אף אחד מיועציו , לא ממש מסוגל לענות לו שום דבר מלבד :  'כן , אדוני הנסיך'.
הוא הלך לחפש את אימא שלו ושאל אותה איזה חולצה מתאימה לטקס . 
אימו  אשר הייתה עסוקה כולה במתן הוראות לגבי הטקס . . . ענתה לו כבדרך אגב : 
'הו , נסיך יקר , איזו חולצה שתבחר' ואז הוסיפה : ' בוואדי תוכל להתייעץ עם אחד מיועציך לגבי שאלת הלבוש'
והמשיכה לעסוק במתן הוראות וארגונים . 
 

הנסיך הבין כי למעשה, אף אחד לא ממש משוחח עימו וכולם מנסים רק לענות לו תשובה הנראית להם מתאימה.

הוא ירד למרתף הארמון להתייעץ עם סבתו הזקנה אשר שהתה רוב הזמן בספרייה העתיקה , 
כאשר היא עסוקה בקריאה וסריגת צעיפים . 

סבתו באמת טרחה לפחות להקשיב  מבלי לתת לו תשובה מוכנה מראש . . . 
הצביעה לכיוון שידה עתיקה מאוד והודיעה לו כי מהתקופה בה סבו הלך לעולמו ,
איש לא ניסה לפתוח את השידה העתיקה, והיא בטוחה כי סבו אשר אהב אותו מאוד היה רוצה לבקש ממנה לתת לו את המפתח לשידה העתיקה , ואשר שמור אצלה כבר ימים רבים . 
היא הושיטה לו את המפתח ובאותו הרגע נעלמה כאילו בלע אותה החושך ומנורת השמן המאירה  כבתה,
כמו נבהלה לפתע מהיעלמותה הפתאומית. 
הנסיך ניסה לפתוח את השידה, אבל השידה לא נפתחה בפניו. ואז , מיואש לחלוטין מהיעלמותה המוזרה של סבתו, מהבדידות שחש זה זמן רב בארמון  ומכך שרצה לדעת כל כך הרבה דברים וחש כה בודד בחשיכה . . .
הוא החל להתייפח ותוך כדי בכי חרישי , 
החל לומר שהוא בודד וגלמוד ולמרות כל היועצים האמורים להיות חכמים , 
והורים אשר הם מלך ומלכה, אבל, עסוקים עד מאוד בניהול הממלכה וזה כבר זמן רב, 
הוא מחפש מישהו אשר איתו יוכל לשוחח ולשאול  שאלות ולמצוא תשובות, ומרוב ייאוש ירד למרתף הספרייה
בה יושבת סבתו הזקנה, והנה גם היא נעלמה לפתע בעלטה והוא מבוהל ולא יודע עוד לאן לפנות ומה לעשות,
ואז,

לפתע נשמעה חריקה ודלת השידה החלה להיפתח, הנסיך הכניס את ידו לתוך השידה החשוכה וחש לפתע בחפץ קטן ומלבני וכאשר נגע בחפץ החפץ רישרש ועשה קול ברור ומוכר, 
הנסיך לקח את החפץ והדליק גפרור וכאשר ראה את מנורת השמן אשר עדיין עמדה על השולחן, והדליק בה אור,
בשידה היו חמישה ספרים מאוד עתיקים וישנים ובהם הוא קרא בשקיקה על דברים מופלאים,
והם נטעו בו תקווה והפיחו בו אומץ . 

 

לאחר ימים אחדים הנסיך אירגן לעצמו בסתר תרמיל ובו מעט צידה לדרך ובגדים של איכר פשוט וברדת הלילה,
כאשר השומרים נמנמו , הוא יצא לדרכו לעולם הגדול והרחב ובו קיווה למצוא מישהו עימו יוכל לשוחח.
אחרי ימים רבים בדרך ארוכה, הצידה בתרמיל שלו תמה ונגמרה, 
והרעב והעייפות התישו את כוחותיו.
הוא הגיע לבית חווה גדול ונקש בדלת, האיכר פתח לו את הדלת ובחיוך לבבי הכניס אותו וכבר ביקש מגברת הבית
לעזור לו לארגן לאורח משהו לאכול. הנסיך סיפר כי הוא מגיע מדרך ארוכה והוא בחור חרוץ ומוכן לעבוד בחווה
תמורת מעט אוכל ומוכן לישון באסם . 
למחרת בבוקר הראה לו האיכר כיצד מאכילים את החיות 
והיכן תולים את האוכפים ואיך מנקים פרסות וכאשר הנסיך אשר הציג את עצמו כאיש פשוט, החל להסתקרן ולשאול אותו שאלות שונות ומשונות... האיכר רק אמר : "טוב נו , על הכול נוכל לדבר בפעם אחרת, כאשר יהיה לנו זמן".
אבל , זה היה ברור כי החווה גדולה ומרוחקת וידיו של האיכר תמיד מלאות עבודה
והזמן קצר והמלאכה מרובה והנסיך הבין כי אין כאן הרבה סיכויים להצליח לשוחח עם האיכר.
ואמנם כול יחסיהם הסתכמו במתן הוראות ותשובות קצרות וברורות .
 

יום אחד הנסיך היה עסוק באיסוף חלק מהעדר המטייל על ההר, הגדר נפרצה, |

והוא הגיע לנקות את הרפת רק בשעה מאוחרת...
החולבת אשר הייתה מגיעה מדי יום לחלוב את הפרות ישבה ליד אחת הפרות ושרה שיר  מקסים תוך כדי חליבה . 
הנסיך  הקשיב לשיר וכאשר השתרר שקט, הוא פנה אליה והציג את עצמו כפועל בחווה, 
החולבת הצעירה והנאה הציגה את עצמה ומיד שאלה אותו :
"אם הוא שם לב לכך כי בימים מסוימים בשבוע תנובת החלב גבוהה יותר מאשר בימים אחרים" והנסיך החל לדבר על השינוי במצאי המזון ובטבעם של הימים השונים ועל כל קשת הגוונים וכיצד הם תואמים סוגים שונים של אנשים..
ולפתע. . .שם לב כי הם משוחחים כבר שעה ארוכה והוא מצא את עצמו בפעם הראשונה ממש משוחח עם אדם כלשהו . 
הוא פנה לחולבת ואמר לה :
"אין עמדי דבר, ואני פועל פשוט כרגע בחווה מרוחקת , אבל, הבטחתי לעצמי כי באם אי פעם אפגוש מישהו אשר איתו אצליח ליצור שיחה ,  אשאר עימו בקשר קרוב , והנה את צעירה ואני צעיר , ואולי את מסכימה  להתחתן איתי ? !"
החולבת הייתה מאוד מופתעת ואמרה כי ההצעה מאוד נדיבה ומכיוון שאביה,
אף הוא איכר פשוט ואין לו יכולת לתת לה נדוניה גדולה, היא חושבת כי האב יסכים לחתן אותה עם פועל חווה פשוט... והוא מאוד מוצא חן בעיניה וגם לה זה מוזר, כי מעולם בכול ימי חייה היא לא חשה בהרגשה כול כך מיוחדת
כמו במשך זמן השיחה בניהם וזה נראה כאילו הם לפתע לגמרי לא לבד..
לא רק כי נוצר הקשר  המיוחד בניהם , אלא כאילו משהו נוסף קרה  !
 

הנסיך סיפר לה איך הוא קרא פעם בספר עתיק , בו כתוב היה : "כי כאשר בני אדם מצליחים ליצור בניהם דו-שיח ,
המלאכים ושאר יצורים מהעולמות הקרויים ' העולמות האנרגטיים הבלתי נראים ' באים לשמוע את השיחה ולספר לאלוהים שעוד פעם הנס התרחש, וזה הצליח לקרות, נוצרה שיחה". 

הוא הוסיף וסיפר כי בידע השמור בספרים העתיקים, היה מוזכר גם : 
"כאשר מישהו משוחח  עם מישהו אחר, אם  המישהו האחר עסוק רק באותו דבר חשוב שיש לו לומר..
ולא מקשיב לדיבור של המישהו ולדבר אשר הוא רוצה להגיד לו , אז המילים של המישהו המדבר לא יכולות להגיע לצד השני ובמקום שייוצר בניהם חוט מקשר המילים נופלות באמצע הדרך כמו מן ציפור הניצודה רק רגע קט אחרי המראתה . אבל , אם הצד המדבר מצליח לשוחח וליצור קשב אצל הצד השני והצד השני מקשיב ומתהלך את הנאמר אצל הצד הראשון ואחרי שהוא מתהלך הוא מחזיר תגובה, וחוט אחד נטווה לתוך החוט השני וכך נוצר דו-שיח אשר יוצר בניהם קשר וקירבה ידידות ולעיתים אפילו אהבה". 
הנסיך התחתן עם הנערה בטקס פשוט בחצר  בית הוריה והאיכר הרשה לו לבנות להם בית בקצה החצר של החווה המרוחקת .
 

הם גידלו  בן ושתי בנות ולימדו אותם כי ניתן לפתור כמעט כל דבר בעזרת יצירת דו-שיח . 
הילדים כבר היו לנערים די בוגרים,  
יום אחד הגיע כרוז אשר הודיע כי המלך עומד למות ובכול הממלכה ניתנה הוראה לעשות מאמצים כדי למצוא את בנו האובד ופרס גדול הובטח למי שישיב את הנסיך לארמון .
החולבת אשר כבר הייתה אישה די מבוגרת וכול חייה עבדה קשה וגידלה את ילדיה באהבה ובמסירות ,
אך בחוסר כול וידעה כי למרות שהייתה מוכנה להקריב את חייה למען האיש האהוב,
ילדיה הם יורשי העצר העתידיים ויוכלו בעזרת החינוך המיוחד אשר קיבלו לעזור לממלכה הגדולה השרויה תמיד בבעיות ובמלחמות בלתי פוסקות .  
בשעת ארוחת הערב, לפני כול המשפחה היא אמרה :
"אני יודעת כי תמיד הראנו לכם דוגמא לשיחה ולימדנו אתכם כי דו-שיח פנימי מוביל ליכולת לשוחח דו-שיח חיצוני ויצרנו עבורכם בית מלא באהבה, אבל, על דבר אחד מעולם לא שוחחנו,  זה היה הסוד שלנו, עכשיו דומני כי הגיע הזמן לספר לכם על מוצאכם הרם ועל כיצד אביכם אשר עובד כול חייו כפועל פשוט בחווה נולד להיותו הנסיך של הממלכה.
היא פנתה לנסיך ואמרה לו כי הם הצליחו ללמד את ילדיהם ליצור דו-שיח ויכול להיות כי יוכלו לעזור בכך לכול תושבי הממלכה. 
 

הנסיך נאלץ להסכים איתה והם החליטו לשוב אל הארמון ובאמת במשך שלושה דורות, פסקו המלחמות ושפע ושגשוג היו נחלת הממלכה, וכול מחלוקת ובעיה היו נחשבות כאקולוגיה אשר בה יש ליצור שיחה  והשיחה הייתה יוצרת השראה ובעזרתה היו נוצרים דברים מופלאים. 
אבל,  אחרי כמה דורות . . .  
האנשים שכחו עד כמה המצב היה קשה לפני שידעו ליצור שיחה והם החלו להתעצל 
ושוב שכחו להתאמן באומנות השיחה ודו-שיח פנימי או חיצוני - שוב כבר לא היה נחלת הכלל.
הנסיך הצעיר לא מצא אישה לשוחח עימה ולכן, החליט למען הדורות הבאים וכדי לשמר את הידע של אחת מהאומנויות הגדולות ביותר , אומנות יצירת הדו-שיח הפנימי והחיצוני, 
הנסיך החל לספר סיפורים, אשר בעזרתם  האנשים בממלכה, ייזכרו גם בדורות הבאים ביכולת המופלאה
השמורה  לאלו  אשר יותר מכול רוצים, מעוניינים ואוהבים  לדבר ואף לשוחח עם אנשים.
Remind אפרת לביא