top of page

עץ האיכויות של ג'מרוד

זהו אולי המסע המופלא ביותר וזה האחד של החיים כאן
הביקור של להיות חי ונושם ומשתאה נוכח המעבר במסע החיים
קרניים זוהרות של בוקר מנצנצות במערבולת של ערות מוקדמת
דרורים ובולבולים שרים לה הלל , שיר תודה לשמש.
הטיפות המאירות של אגלי הטל בעשב והרטיבות המרעננת
של האוויר מברכת אותי לשלום ביפעת הגן
השקט המעניק מחסה של שדות הבור בשלף של קיץ
ועדר פועה במורד הגבעה , הכוח שבשקט מעניק עוצמה
אופק מתחבר למי אגם כחול ולהקת אנפות במחול מקודש זוהר
ירח עולה ברקיע תכול מלכותי נצחי והכוכבים המנצנצים
מבליחים אליי קריצה שוקקת חיים מעולמות זוהרים אחרים
חתול מיילל לארוחת ערב מגרגר בנעימות בהתחככו ברגליי
והטפטוף של הברז והשמחה של האיש היקר כי היה
משביע וטעים ומעניין ועוד יום הודיה לאל על מחקר
על התהייה והדחיפה קדימה והבנה וסובלנות טבולה בהבלגה
היום נתור את הארץ בהשתאות פליאה ונדע
גם היום כי הייתה עמנו חדוות הגילוי ושמחת הלמידה
השראת היצירה והמחול המקודש של חיינו
רוקד את הדרך בדילוגים ומתהלך מעלינו
מלאך שומר עסוק בלברר כי אנו עסוקים במלאכתנו
תודה לבוראנו , תודה לנו עצמנו על היום האחד הראשון
בחיינו , ששוב , גם היום, צורב בתודעה
התפתחות, התקדמות, השתאות והשראה
מביא עוד צעד בפסיעות המסע  ודבקות המשכית
לנצחיות בריאתית
התמדה וחקר נסתר ותחזוקת החיים ותקוות המחר

REMIND

אדם נועד להיות בית לאיכויות

 

האדם בית הנבנה לאט לאט,
אנחנו בונים את הבית הזה כמקדש לאיכויות שונות מתוקף המודעות שלנו לצורך באיכויות אלו
על מנת להתפתח ולהתעדן להשתפר ולהתקדם.

 

הבית נבנה לאט, אבן אחר אבן, האבנים נחצבות לאט, שלב אחר שלב, ככה נוצרת בנו  סובלנות,
ב
אכפתיות אנחנו מניחים את הדברים בצורה מתאימה ושמים לב.
אנחנו פותחים בתוך עצמנו חלונות לדברים חדשים ויוצרים פתיחות לרעיונות
ונושאים, דרכים ואמצעים.
אנחנו מנקים את עצמנו ברמה מוסרית ואלקטרית אנרגטית – כיצד אנחנו חושבים ומרגישים לגבי דברים

ולאיזה דברים אנחנו לא נותנים להיכנס או שמים לב כי הם מלכלכים אותנו, אם חדרו לתוכנו,
איך לנקות את עצמנו מבחינה רגשית ומחשבתית, לזרוק את הדברים שאנחנו לא רוצים החוצה מעצמנו,
איך להפריד את עצמנו מאתנו מבחינת זהות רגשית ומחשבתית,
ואיך להיפרד מדמות על-ידי הרחקתה ולשים עליה איקס ברור בכול פעם שהיא מופיעה במחשבתנו,
לזכור שיש דברים שאנחנו יודעים אבל לא רוצים לחשוב עליהם כדי שלא יעסיקו לנו את המערכת המנטאלית...
ואם מישהו ממש מרגיז אותנו אנחנו יכולים לקלל את זה  (לא את המישהו אלא את המעשה או התכונה או הדבר שאותו אנחנו רוצים להוקיע, לא את האדם עצמו כי אם את הישות השלילית שהתלבשה על...המצב והאדם
או הסיטואציה..) לקלל כדי לשרוף את זה החוצה מאתנו ולחשוב מה זה רצה ללמד אותנו...
למה זה נקרה בדרכנו...לא לטמון את זה ב'הכול בסדר' אלא לחשוב מה זה בא ללמד.

 

הגג של הבית מתאר את המשילה העליונה אשר מתחתיה אנחנו נמצאים בתודעתנו,
האמונות שלנו והדרך הרוחנית אותה לקחנו על עצמנו .
אם אדם נמצא בסביבת הבית האנושי של מישהו הנושא מהויות גבוהות זה יכול להידבק אליו,
אם הוא פתוח, אבל אם אנחנו פתוחים לאנשים שנושאים דברים שליליים או ישויות אלקטריות דחוסות
בעלות אפיון אפל ושלילי אז יכולים גם להידבק אלינו כאב ראש או עצבנות ותסכול ושאר מיני מרורים.

 

יש השפעה על היכן הבית נמצא או ממה האדם מושפע ,
כפי שבתים שונים יהיו בארצות שונות או שכונות שונות אז ככה האדם ' תבנית נוף מולדתו '.

 

האיכויות שהצלחנו לאסוף זוהרות בתוכנו ומאירות כמו המנורות בבית.  
איכות בהגדרתה שונה מכמות .
כמות באה במאסות והיא מגיעה עם מכנים משותפים נמוכים, עם ההמון וההמונים,
זה שועט כעדר ומעלה גירה ומעלה אבק וזורק הרבה אבק בעיני ההמונים...ההמון הטח מלראות ..
זוהי גרסה בלתי נסבלת עבור החלק העדין אשר בתוכנו והמחפש עידוד וטיפוח.
חלק מאתנו מכירים את ההרגשה הזאת של ההרעלה שיכולה לקרות עם המחשבות השטחיות הממלאות
את חדרי המוח והעצבים המלווים לתחושה הזאת כי זה כל מה שיש.
מן סוג של רדידות מרעילה בחיקה אתה מוכן להימצא לא בהכרח כי הוא חיק חמים,
החמימות הזאת היא לא מהסוג המגדל באדם את הדברים המעודנים והאיכויות
אלא זאת החמימות האוטומטית של השבט שלך המוכרת לך  מאז ומעולם.
וגם אנחנו חונכנו להאמין כי כולם צודקים וכולם יודעים וכולם מצביעים בעד מה שהוא טוב ונכון,
כמות הולכת במסות וגוררת עימה אחריה  שבטיות ועדריות, אך לעיתים קרובות גם שיטפון, פקקי תנועה,
חמת זעם והרס, כי ככה כולם החליטו לבזוז ולהרוס ולרמוס וקשה לנו לעמוד לבד מול האויב האלקטרי האנרגטי המסוכן הזה 'אנטיטי' – ישות אלקטרית שלילית עוצמתית, וזה קשה לא להידבק במגיפה השלילית המחשבתית
או המעשית המדבקת .
(יש לזה אינספור דוגמאות מאנטישמיות ושנאת עמים, מלחמות וביזה ושוד ופרעות ואונס וכול התנהגות אשר בה העדר מצדיק את גסותו העצמית ונדבק במגיפה שלילית...אפילו אופנה שלא הולמת את המשתמשים...
או כל דבר לא מתאים אותו אנחנו בכול זאת ממשיכים ועושים..)
כי הישויות השליליות האלו פועלות על הרגלים...וככה הם לוכדות את האנשים דרך ההרגל...
(מרכז התנועה המוטורי פועל על הדם והדם הינו מגנטי כי יש בו כדוריות דם אדומות המכילות ברזל...
כל ההרגלים שלנו מתמגנטים לתוך פעולות חוזרות על עצמן וככה נוצרות ישויות שליליות).

א י כ ו ת  הולכת עם  ע י ד ו ן  
ומגיעה בכמויות קטנות אשר לאט , אט אט נאספות לעוצמה אנרגטית
אין לה את העוצמה והכוח ההרסני של העוצמה החומרית והיא לא באה במסות הגוררות אחריהן עדרים.
היא עדינה,
וכדי להתחבר אליה צריך להיות מכוונים ומכווננים לאיזון וכוונון עדין.
האיכות הינה 'טיונינג פורק 'קולן' או 'מזלג כיוונון' -
Tuning Fork- לעולמות נאצלים ומלאכיים
והיא מחברת אותנו לשקט שבפנים ולאיכויות מעולמות של האצלות ונוכחויות ולמלאכים ולאלוהים.
א י כ ו ת,  היא דבר לשמור עליו,
להגן בעבורו ..והיא נמצאת במקומות בלתי צפויים.
היא שייכת לעולמות האנרגטיים ויכולה להתחבר לאנשים ולדברים מסוימים
כמו השלמות של הדברים בעצמם או הדברים אשר קורים ברגע מסוים או משהו השורה על משהו או חי במישהו.
גם לאיכות וגם לגסות יש מקום בתוכנו,
אבל הגסות מותירה כל כך מעט מקום עד כי אנחנו מתקשים ליהנות מהדבר הנפלא הזה שמגיע עם איכות.
כי איכות היא מעודנת ורק כאשר אנו מחוברים לחלק העדין ואשר הינו חלק מאלוהים למודעות של העצמי שבתוכנו, אז אנחנו יכולים לשים אליה לב ולהבחין שהיא באה לחיות איתנו.

 

יש איכויות שונות...

איפה נולדת תקווה ?
היכן מרגישים שמחה ? לאן מוביל אומץ ? איפה מוצאים אהבה ?
מתי הזמן לסליחה ? כיצד צומח רצון ? היכן גדלה אהבה ? למה צריכים חמלה ?
על מה כדאי להילחם ובשביל מה ?

 

כי האדם נועד להיות בית לאיכויות,

בית לאיכויות הינו בית אשר בו בהתמדה כל הזמן משפרים את התנאים...
אז, לשפר את התנאים בבית זה לסדר ולנקות !
לנקות מחשבות מרעילות ולשחרר דפוסי חשיבה מקובעים ולרפא את המערכת ולאזן את הנשמה
ולתת אפשרות טובה יותר להחלמה שהיא הלחמה בין העולם הפיסי החומרי החיצוני לעולם האלקטרי אנרגטי ואשר לו יש רוח פנימית והאצלות חיצוניות.
טכנולוגיות כגון מדיטציות הגות וצבעים ומגנים כחלחלים וניקוי פיזי ואלקטרי אנרגטי של האדם וסביבתו,
ניקוי בכול הרמות (קטורת לעשן את ההשפעה של העבר החוצה...צלצול פעמונים כדי לשבור ישויות אלקטריות שליליות והדלקת נרות כדי לשרוף רגש שלילי ) – ובכן , כן. ניקוי בכול הרמות
והשקט שבפנים השומרים את העידון של הסביבה האישית והאנושית
כדי שתוכל להכיל ביקור וחיבור של העולמות האנרגטיים מהאצלות השכינה הקדושות המעודנות
של העולמות האנרגטיים החשמליים המלאכיים של אלוהים.

 

אז כאן אנחנו מתעסקים בשאלה :
איזה איכויות ואיך וכיצד לדוג אותן בעולם האשליות ?


לתקווה יש הרבה סימוכין בתרבות של העם היהודי ובגלות היא שמרה על העם כרצון לחזור לארץ.
תקווה יש לכול אם הרוצה לראות את ילדיה גדלים ומצליחים ומהדרך הביתה שבים,
כמו אמא אדמה הרוצה ילדים שינבטו ויצמחו ויתנו פירות למען העתיד של האנושות,
תקווה ליום חדש שיגיע, תקווה להצלחה לשגשוג ולעידון .
אז,
איך נולדת
תקווה ?
היא נולדת במקום בו ההווה רוצה לייצר המשכיות ונוטע בנו תקווה לעתיד טוב יותר עבור עצמנו ועבור אחרים, עבור העתיד - כי אנחנו מקווים לעתיד טוב יותר...

 

שמחה . . שמחה היא מצרך לא פשוט להשגה ולהצגה, ועם זאת...
בכול פעם בה עולה בנו חיוך ובכול פעם בה אנחנו למדים לצחוק מעצמנו, ובכול פעם בה אנחנו נהנים ושמחים ,
אז אנחנו פוגשים שמחה בתוכנו ויכולים להפיץ שמחה מסביב...וכן ירבו המקרים האלו המעודדים.

היכן מרגישים   ש מ ח ה ?
שמחה מרגישים היכן שזוכרים להפריד את עצמנו מהכול כי אנחנו לא שייכים לזה
אלא זוכרים שאנו חלק מדבר הרבה יותר גדול , שמחה הינה בלזכור כי אנחנו חלק מאלוהים והבריאה .


לאן מוביל אומץ ?
אומץ מוביל לעשיית הדברים הכי קשים ואלו שנחשבים בלתי אפשריים,
אומץ ניתן לנו כדי לעבור רגעים אשר הם כל כך איומים ונוראים עד כי ניתן לנו האומץ
כדי שנוכל לעבור את הנורא מכול ולהישאר בכול זאת בחיים –   א ו מ ץ  מוביל להמשכיות החיים.

מתי הזמן ל
סליחה ?
הזמן לסליחה הינו כאשר אנחנו יודעים שיש לנו חלק קטן ואינפנטילי ואשר הוא...
כבר מזמן הוא לא אמור היה להיות כל כך מלא פחד וסבל וכאב והוא כל הזמן מגן על עצמו מפני כל העולם
והוא מנהל לנו את החיים, ואז אנחנו יודעים כי על החלק הזה צריך להתבגר וללמוד לקבל את העולם כפי שהוא ולסלוח לעולם שככה הם פני הדברים, כי אנחנו כבר יודעים כי אם אלוהים היה משיג את מבוקשו
בתנאים פשוטים יותר, אז ... לא היה כאן כזה עולם, אלא עולם יותר פשוט או טוב או מושלם.

 

כיצד צומח רצון ?
רצון צומח מהמקומות הכי קשים ואפלים היכן שחשכת הבורות שולחת אותנו ללמוד ולחקור...
רצון צומח מתוך השקרים המעיבים לך על החיים ושולחים אותך למצוא אמת טהורה
בגווילים עתיקים ומסעות למקומות מוזרים..
רצון צומח היכן שסבל וכאב לא השאירו ולא הותירו רצון לחיים – אבל, משהו מבפנים
גרם בכול זאת לאדם לרצות את הדרך לאלוהים, העצמי הזה, החלק האלוהי הרדום בכול אחת ואחד מאתנו
אשר רוצים לשוב הביתה אל ההורים האמתיים שלנו – אלוהים והבריאה.

 

היכן גדלה אהבה ?
אהבה גדלה היכן שמטפחים אותה, לפעמים היא צומחת בשדות בור ובמקומות אשר אין בהם
אלא עשבים שוטים...אבל, יום אחד משהו אחד מבחין באהובו האחר ומתחיל לטפח את הקשר ביניהם – הקשר המטופח בין שני אלו הוא הכבל המחבר למהות של אהבה,
אהבה בין איש לאישה, אהבת אדם למנגינה, אהבת אדם לאלוהים, אהבת אם לילדיה – כולן נוצרות
מקשר זה אשר זכה להרבה אכפתיות וסובלנות וטיפוח מתמשכים
אשר גידלו ויצרו את אותו החיבור הנישא כל הדרך של כל הדברים שבשם 'אהבה' אנו מכנים...
כי דרך האהבה זאת הדרך לאלוהים .

 

למה צריכים חמלה ?
כי פעם הכול היה קטן וחסר אונים וזקוק לחמלתנו...
כי חמלה בעולמנו חסרה בגלל שאנחנו שוכחים כי אנחנו בני האדם כלואים בסבל,
בכאב, בדיכאון , בבורות ובחשיכה.
ולפיכך מתוך רצוננו להגן על עצמנו ונגד הביקורתיות המופנית כלפינו....
אנחנו מורגלים להגן על עצמנו ולתקוף, אנחנו שוכחים כי כולנו זקוקים לחמלה,
ולו  רק בגלל שלרוב האנשים ברוב המצבים אין כל חמלה עליהם עצמם...
חמלה על האחר כמו זאת שכולנו היינו רוצים לקבל לפעמים
כדי שלא נרגיש כל כך חסרי אונים ומבולבלים מול מסריו המתעתעים של אלוהים.      


על מה כדאי להילחם ובשביל מה ?
להילחם על היותנו.
היותנו בית לאיכותי ולמעודן.
כדי להיות כמו מישהו הראוי לתואר בן-אדם.
להילחם על הדרך שלנו בחזרה הביתה מעבר לזמניות וארעיות האשליה
כדי להתערסל שוב בחיקה הנעים של הבריאה .
להילחם על האיכויות הנצחיות
אשר ילוו אותנו בדרכנו – אותה הדרך עד מעבר לעולם הזמני ורצוף האשליות.

 

                                                              ס ו ב ל נ ו ת
סובלנות הינה אחת מאותן סגולות ואיכויות אותה אנחנו יכולים למצוא מאוד חסרים בעולם הזה.
וזה מתבטא בצורות שונות, פנימיות וחיצוניות אשר בכולן הסבלנות
או החוסר של מצרך הכרחי ועוצמתי זה הינו מורגש ומלווה אותנו.

יש את המקומות בהם הצורך שלנו בסבלנות מאד ברור ונגלה,
למשל כי זה כבר שעות רבות בהן אנחנו מחכים לאוטובוס, ואחרי כמה זמן של ישיבה,
אנחנו הולכים לברר משהו אצל הכרטיסן. . . וחוזרים לשבת ואז אחרי עוד כמה זמן של ישיבה על הספסל
אנחנו הולכים לחפש את השירותים . . . ואז שבים ויושבים ואחרי כמה זמן הולכים לחפש משהו לשתות
ושוב יושבים ואז מבררים מה השעה ואוכלים משהו . . . ושוב יושבים ושוב לשירותים ואז יושבים עוד קצת ולבסוף לאחר המתנה מאוד ארוכה מגיע האוטובוס ואשר גם בו אנחנו צריכים לשבת עוד כמה שעות עד הגעתנו ליעד המיוחל.
וזה קורה לנו בהמתנה בתורים ארוכים וזה מתרחש בכול מיני הזדמנויות בחיים בהן אנחנו נבחנים
באופן די ברור ואשר בהם הסבלנות נחוצה לנו.

 

ויש סבלנות אשר יכולה להיות חסרה לנו באופן יומיומי, כי אנחנו חיים עם בני אדם נוספים ועובדים
עם בני אדם אחרים נוספים והם יכולים להיות טורדניים או נודניקים שוב ושוב ואנחנו מנסים שוב ושוב להבליג ולא להתעצבן על הדפוסים האלו שלהם אשר למעשה מרגיזים אותנו בכול פעם מחדש
ואחרי כמה פעמים בהם סבלנו את זה שוב ושוב..
הסבל הזה נהיה כבד לנו כי בסובלנות יש סבל ואחרי כמה פעמים בהן אנחנו מנסים להבליג על סבל
אז אנחנו בדיוק כמו הסבל אשר לוקח על עצמו וסוחב יותר מדיי,
וגם לאחר שאנחנו סובלים מאיזה משהו ו/או מישהו  שוב ושוב, באיזה שהוא שלב, במוקדם או במאוחר אנחנו כבר לא יכולים לסבול את זה יותר כי זה כבר כבד לנו מדיי וכבר נמאס לנו מהסבל הזה,
ואז אנחנו מודיעים לאדם כי נמאס לנו ממנו, ואת זה אנחנו עושים כבר ברגע של מצוקה
כי כבר כרענו תחת העומס של הסבל והקושי לסבול את זה,
ואנחנו משתלחים בו או פשוט מסתלקים בכעס או נוהגים כלפיי האדם או המצב בחוסר סבלנות
המופגן כלפיי חוץ, פשוט כי אנחנו כבר לא יכולים לסבול את זה יותר.

 

ויש את הסובלנות הנחוצה לנו כדי לטפח דברים ולגדל אותם לאורך שנים, סובלנות לדרישותיו של חתול תובעני והסובלנות לילד קופצני וסובלנות לגינה הצומחת ואשר זקוקה לטיפול וטיפוח וגיזום ועישוב,
וכיצד אנחנו בהרבה צעדים קטנים הולכים יחד דרך ארוכה בה גדלים ביננו קשרים
כמו הסובלנות הדרושה לזוגיות וזאת אשר אותה אנחנו צריכים לכול דבר העומד במבחן הארוך של הזמן.

 

ויש את המקום בו אנחנו יכולים להיעזר בסבלנות אשר יש לנו בפנים, ואת זאת אנחנו אוספים לאט,
אט אט בכול משעולי החיים, כי הסובלנות נלמדת אצל כולנו ברמות שונות ובאזורים שונים,
יש מי מאיתנו אשר יש להם המון סובלנות לסריגה או לבישול או לתוכנות מחשב
ויש כאלו הסובלניים כלפיי ילדים ויש אנשים שיש להם הרבה סובלנות לחיות המחמד שהם מגדלים,
יש כאלו הסובלניים לקריאת ספרים ויש כאלו היכולים לדבר בטלפון במשך זמנים ארוכים.
וכול אלו הן תופעות חיצוניות אשר נדרשת בעבורן סבלנות.

 

ויש גם את הסבלנות הפנימית,
וזאת היא אותה האחת אשר לה אנחנו ממש זקוקים עבור העניינים הפנימיים של עצמנו.
להיות סובלניים עם סבלנות כלפיי עצמנו, וכך שבמקום לכעוס על עצמנו
ועל כל אותן הפעמים בהן נהגנו ופעלנו בחוסר סבלנות.
הסבלנות הפנימית אומרת כי אנחנו יכולים לראות את עצמנו בבהירות
מבלי להעביר על עצמנו ביקורת על כל אותן הפעמים ועל כל אותם המצבים בהם היינו לא סובלניים
ואשר בגללם אנחנו ממהרים לבקר את עצמנו ולכעוס על עצמנו ולנהוג כלפיי עצמנו בחוסר סבלנות.
כי כאשר אנחנו מטיחים בעצמנו ביקורת וגם כועסים על עצמנו ומאשימים את עצמנו
אז אנחנו אפילו עוד יותר סובלים ובמקום להביא את עצמנו למצב של סבלנות,
אנחנו סובלים שוב ושוב ויותר,
וישנם רק יותר סיכויים כי נאבד מהר יותר את הסובלנות במצבים הקשים הבאים.

סבלנות הינה אחד הדברים הכי נעלים והכי קשים להשגה,
והיכולת להשיגה תלויה בעיקר ביכולת שלנו להיות ממש מודעים לעצמנו.
זה דבר גדול ונדיר וזה מתחיל ביכולת שלנו לראות את עצמנו במצבים של חוסר סבלנות
מבלי לשפוט ולבקר את עצמנו או לכעוס על עצמנו ו/או לחוש אשמה,
אלא פשוט לראות את זה.
פשוט לראות את זה – כאילו זאת הופעה תיאטרלית ואשר בה אנחנו חלק מצוות השחקנים,
כי אז יש לנו את היכולת לראות את זה מבחוץ ולהיות פחות מזוהים,
כי חוסר הסובלנות נמצא שם בכול פעם אשר בה אנחנו מזוהים עם הנפשות הפועלות ולפיכך יותר קל לנו פעמים רבות להיות סובלניים כלפיי אנשים זרים בהם רק פגשנו או כלפיי מצבים מקריים,
כי עם הדברים האלו אנחנו לא מזוהים ועדיין לא נקשרנו אליהם ואנחנו לא מרגישים אליהם שייכות וקשר ואין לנו איתם זהות ואת ההזדהות ולפיכך אנחנו לא מזוהים איתם
והם עדיין לא מפעילים בנו את הרגשות של הזהות וההזדהות אשר מפעילים בנו תגובות של חוסר סבלנות.

 

הסבלנות מגיעה הנה כל הזמן מהבריאה
ובעוד זרם הדם האנרגטי האלקטרי של הבריאה הינו חמלה ורדרדה בהירה,
אלו הם שבלולי הזהב של הסובלנות...
ואשר הם הינם התאים (כמו תאי הדם הלבנים בגוף האדם)
המשמשים לחיסון ואשר מחסנים אותנו נגד כל כך הרבה דברים והמאפשרים לנו
בעזרתה של הסובלנות  להצליח בכול דבר אשר נהיה סבלניים בו.
לעשות ולפעול בהמשכיות כלפיי אחרים
ולהיות סובלניים כלפיי עצמנו אשר נמצאים כאן לתקופת זמן מוגבלת היכולה להיראות לרגעים ארוכה ומתישה ואשר מצריכה מאיתנו הרבה סובלנות כדי להצליח לשרוד במערכה
ובמיוחד כדי שנהיה סובלניים כלפיי כל המעידות והטעויות ונוכל ללמוד מהם
בפעם הבאה לשקול בסובלנות את הדרך ואת הגישה.

rEMiNd
24.2.2015

                                                                  ס ל י ח ה
הסליחה הראשונית ביותר נמצאת בצורך הבסיסי לסלוח לזה שאנחנו נמצאים כאן או כי בכלל הגענו הנה, מקום צפוף באנשים די תוקפניים וקולניים, הצורך לשרוד בעולם ולגדול אצל הורים ועם אחים,
הפסיכולוגיה המתהווה בנו ונגררת איתנו לכול מקום...
ושלא לדבר על מצב הדרכים ומזג האוויר והעוני והמלחמות ובכלל...
שמו אותנו כאן כדי לחיות בעולם ורק לזה אנחנו צריכים ללמוד לסלוח ולקבל
את המצב בדיוק כפי שהוא הינו.
כי כל עוד זה נראה לנו נגדנו באופן אישי או משהו אשר יש לחוש לגביו קושי כמו שאנחנו חשים לעיתים באופן אוטומטי, אז אנו צריכים ללמוד לסלוח על עצם הקיום שלנו כאן ולקבל את המצב לאשורו.

 

ישנם דברים פשוטים אשר עליהם קל לנו לסלוח או לקבל אותם
למרות כי הם ללא ספק יכולים להרגיז אותנו שוב ושוב,
כמו מישהו אשר תמיד עושה את אותה השטות- טיפשית ככול שתהיה, לא כי הוא רוצה להרגיז אותנו,
אלא כי ככה הוא רגיל ! ואנחנו משתדלים לא להתרגז עליו שוב ושוב...
עד אותו הרגע בו נמאס לנו כבר ואנחנו מוצאים את עצמנו כועסים ואז צריכים גם לסלוח לו
על אותה השטות בפעם האלף וגם לעצמנו כי שוב לא יכולנו להתאפק.
וזה חוזר על עצמו גם בכול פעם שמישהו מתייחס אליך בצורה לא נעימה,
או "חותך" אותך בזמן נהיגה על הכביש בצורה ממש גסה, וזה יכול להיות ילד או אפילו החתול
או הכלב במשובתם הטיפשית...
אבל, להם יותר קל לנו לסלוח כי אנחנו לא מצפים מהם להתנהגות אנושית נאותה,

 

וכאן אנחנו יכולים לראות כי קודם יש לנו ציפייה ואז אכזבה ותסכול וכעס וצורך בסליחה.

הסליחה הכי מסובכת עבורנו היא זאת בה אנחנו צריכים לסלוח לעצמנו,
וזה אומר כי יש לנו כעס או תסכול מעצמנו ואשר מקורם הינו כי אנחנו מצפים מעצמנו להיות יותר טובים, יותר מושלמים, יותר נחמדים, יותר מאופקים, יותר שקולים, יותר חרוצים, יותר יצירתיים, יותר מרוכזים,
יותר ברורים, יותר ממוקדים, יותר עשירים, יותר נדיבים ואפילו יותר יפים
ועוד הרבה " יותרים " כאלו ואחרים !
וכאן כדאי לנו לשאול את עצמנו, האם הציפיות האלו שלנו מעצמנו באמת תואמות את החיים ?
מהו הינו החלק או הדבר הזה בתוכנו אשר דורש מאיתנו להיות יותר ?
ועד כמה זה באמת מקדם אותנו להיות יותר משהו...
או האם זהו הינו המקום בו אנחנו מצפים מעצמנו הרבה יותר מדיי פשוט כי יש לנו תסביך נחיתות אנושי רגיל אשר אותו אנחנו עדיין לא מוכנים לבחון ולעומת זאת אנחנו באופן אוטומטי מנסים לכסות עליו
בשיגעון גדלות, כלומר להפוך את תחושתנו כי אנחנו לא מספיקים לתחושה בה אנחנו הכי טובים ומוצלחים ובין תסביך הנחיתות לשיגעון הגדלות אנחנו רוב הזמן כועסים על עצמנו מחוסר שביעות רצון וציפיות מאכזבות ועל זה אנחנו מתקשים לסלוח.

 

וישנה הסליחה הזאת אשר אתה מוצא את עצמך צריך לסלוח לאחרים אשר באמת עשו לך דברים ממש איומים ונוראיים, אבל מקרים אלו כבר היו וקרו ואין משהו שניתן כרגע לעשות כדי לשנות את העובדות.
ויש כאן למעשה 2 - שתי אפשרויות עיקריות,
האפשרות הראשונה היא ללכת עם העלבון הסבל הכעס הכאב ועם תחושת הטראומה והצריבה הנוראה מהפגיעה ולהישאר כך כאשר צלקת מדממת של רגשות שליליים מכאיבה לך בתחושה הנוראה של אומללות, חוסר צדק ורחמים עצמיים ושאר כעסים ותסכולים והאשמה עצמית וחיצונית.
וישנה גם האפשרות השנייה, והיא נראית לרגעים כמו בלתי ניתנת לתפישה,
האפשרות השנייה אומרת כי זה נכון שמישהו אחר פגע בך בפגיעה שהיא לכאורה באמת בלתי ניתנת לסליחה, ועדיין, הצורך לסלוח איננו סליחה לאחר על הפגיעה והמעשה הנורא,
אלא נובע מן ההבנה והתפישה כי המעשה כבר נעשה והוא רשום כאות קלון על האדם אשר ביצע אותו,
אבל מה איתך ?
לך יש את האפשרות השנייה והיא אומרת שאתה יכול להשתחרר מכך,
כי למעשה בך אי אפשר באמת לפגוע, אולי אפשר לפגוע באחד או אחדים מאותם 'אניים' המגנים שלנו,
אולי באגו שלנו אפשר לפגוע, ואולי כל עוד הוא שולט בנו הוא יהיה נוטה להיות כועס נרגן ומתוסכל ואומלל, אבל אנחנו והוא זה לא אותו אחד, כי האגו שלנו נועד כדי להגן עלינו ובאותו זמן בו נפגענו
הוא לא הצליח להגן עלינו ולפיכך הוא מאוד כועס ואומלל מהפגיעה הזאת.

ואנחנו ? אנחנו יכולים לסלוח בנפרד ממנו ולדעת כי שום דבר לא באמת יכול לפגוע בנו ובעצמנו ועצמיותנו.

 

ס ל י ח ה  -  היא צורה אלקטרית או אנרגטית שקופה לבנבנה ונראית כמו גביע הפרוש מעלה
והיא משקפת את כל האפשרויות ואת כל הפנים ונותנת מקום לכול הדברים לקרות ולהיות.
סליחה לא מבחינה בין הטוב לרע ובין סבל וכאב לשמחה והקלה,
כי סליחה מאפשרת לנו לבחור בעצמנו בכול רגע מהיכן אנחנו מגיבים
ופועלים וחושבים ומה אנחנו מרגישים,
כי סליחה היא המפרש הלבנבן המשיט את ספינת החיים
והמאפשר לדברים להמשיך לקרות למרות כל הקשיים בדרך
ואשר עליהם אנחנו יכולים ללמוד לסלוח, לשחרר ולאפשר
ולתת מקום לכול הדברים לקרות ולהיות
כדי ללמוד להיות אנחנו עצמנו
ולבחור את דרכנו במודעות.

rEMiNd

אנחנו נמצאים ביקום
 בעולם ובתהליך המשכי חי זז, זע ונע ומתקדם וקיים,
תהליך אינסופי של בריאה ויצירה,
כי בריאה יצרה אלוהים מתמיד ובורא בתוכה,
מגדיל יקומים ומעצים עולמות ומרחיב
את תחומי הממלכות ויוצר בהמשכיות
את כל מה שישנו ועשוי להיות,
היקומים מתרחבים ומתפשטים,
הירחים הופכים לפלנטות
 והפלנטות מתהוות לשמשות,
מערכות שמש עם שמש אחת
הופכות להיות מערכות עם שמשות כפולות
והגדילה וההמשכיות יוצרות את העולם, מרחיבות את היקום.
אנחנו היוצרים והבוראים של עולמנו פנימי כחיצוני,
אנחנו הנבראים הקטנים אשר נבראנו בצלמו וכדמותו
כדי לאפשר יישוב של המושבים הקסומים  של  א ל ו ה י ם
לחיות בגוף פלנטארי על הפלנטה הפיסית
אמא אדמה ובהגדילנו ראש, ללכת וליישב גם את השמש החמה,
משם להמשיך לשמשות וליקומים ולחגורת הכוכבים . . .
ב, ערות עם מודעות ותודעה אנחנו המאירים את החשיכה,
מסירים את האפלה ממוחו של אלוהים אשר בו אנחנו תאים קטנים וחשוכים  
בכול תא אופציה ולכול תא הזדמנות נדירה להאיר בידע את האפילה,
להוסיף בכול הבנה עוד תו למנגינה, וללמוד את עצמנו ואת העולם
כי בכך ניתן לנו להגדיל בתובנה היקומית
את האזורים של הבריאה האלוהית . . .
להמשיך לדבוק באמת הנצחית , מבלי להפסיק להתבונן בתובנה פנימית
ללמוד לשלוט במחשבה כי היא שרביט הקסם של גוף התבונה
ואז, כאשר יש לנו מנורה שכלית ערה,
ללמוד את רזי הרגש אשר הינם
המתג המפעיל את המנורה,
להאיר בסובלנות, באכפתיות ובחמלה,
להאיר בגמישות ובחיבה, להאיר בעידון והתמדה,
להאיר בנחישות, ולהאיר צמיחה , השראה, גדילה ויצירה,
להאיר את עולמם של אלוהים והבריאה
זה להאיר את עולמנו ואת התודעה

REMIND

                                                                                                             

                                                             " For  HOPE  Sake "     

                                                                         תקווה
                                      מהות צהבהבה בהירה זוהרת בצורה המזכירה מעוין .

                    " התקווה כי אצליח להתפתח שומרת אותי מצליחה וממשיכה לנסות " .

"הטיפוס במעלה הר האפשרויות של החיים בידיעה כי למעלה הנוף מרהיב ומעצים ומגדיל ומחזק ומרומם
וכי זאת ההתפתחות, זה נותן  לי תקווה גדולה הדוחפת אותי במעלה ההר התלול בהמשכיות תמידית
ומאמץ או מאבק מתמשך".

" תקווה הינה הדבק המושך מבני עמי והמשפחה האנושית של העבר וכל המאמצים והחוויות
אשר היו מנת חלקי והביאו אותי עד הלום, זה הדבק המרפא לבבות מנופצים המחבר יחד את הממשיכים בדרך החיים והדבק אשר לוקח אותי תמיד הלאה להמשך בתקווה ליום חדש ולאור בהיר יותר לחיי שלי עצמי ולחיי המין האנושי ביחד עם התקווה לשוב הביתה לחומם של הדומים לי ",
היכולת שלי לתת אור מתוך חיי ולהאיר את חיי האחרים.
כי גם בהם יש מראה המסוגלת להחזיר אור ויכולת להיות מקדש מאיר וככה נוצר יותר אור בעולם.

 

פרידוט - אוליבין  
כל התקווה כולה עם הבנק שיש לה באורורה האסטרלית 
ואשר מכיל גם את התקוות של המדוכאים והנדכאים מתוקף דיכוי חיצוני
וכל התקוות של אלו אשר אי פעם קיוו ומקווים לעתיד טוב יותר . . .

* כל התקוות שיש עכשיו לעתיד טוב יותר.
   והתקוות שלי עצמי בכול פעם בה אני פוגשת אדם אחד ובמקום לזכור את כל
   ההיסטוריה של הפגיעות מאנשים אני נותנת לזה צ'אנס ומקווה להווה ועתיד טוב יותר.

* כל פעם בה אני מתחילה משהו חדש ואני מקווה להצלחתו ומקווה לטוב שיצמח מזה.

 

אמטיסט  - (אחלמה)
תקווה למשהו מסוים, לנושא ספציפי או למשהו אשר יקרה בי
מהדברים הטובים והקשורים להתפתחות ולפחות אוטומטיות במערכת.

 

ענבר - אמבר
כל החיבורים של כל התקוות אשר אי פעם היו לי או היו בכלל
והיושבות שם כאלמנט אלקטרי - אנרגטי אליו אני מתחברת בכול פעם בה זורחת תקווה.

 

אודם - רובי
התקווה לזיכוך והשתפרות ולהמשך המחקר אשר בשבילו הלב פועם
* התקווה למצוא דרך להגיע ללב של כל הדברים וגם לליבם של אחרים.
* התקווה של האם הרוצה לראות את ילדיה שבים הביתה בריאים.
* התקווה לפגוש שוב את הקרובים אליך כדי לחלוק יחד רגעי חמימות משותפים.
* ההמשכיות של התקווה לא מסתיימת ביני לבין העצמי אלא נמשכת משחר הבריאה ועד לעתיד
  של כל הדברים ושורה כאור המנצנץ דרך חיי ויוצר את ההמשכיות והתקווה שלהם לנצח ולחיי נצח.

 

טופז
זאת התקווה הנדלקת לעיתים קרובות כמשואה
ואשר מובילה אותנו לאזורים חדשים והצלחות חדשות ונוטעת בנו
שוב ושוב את התקווה הדוחפת אותנו קדימה לשיפור והתפתחות
התקווה הגורמת לי לא להפסיק לזכך ולעדן את עצמי כחניכת האמת של הדת האישית
זאת דת ההתפתחות של העצמי .

אופל
התקווה להתחבר לחדש ולהתקשר ככול הניתן לחיבורים חדשים
ולהיות במקום השקט של המודעות המחברת לעולמות האנרגטיים האלקטריים .


אגט
תקווה כמהות בלתי מחיקה ובלתי ניתנת לערעור ואיננה כמו הדברים ההולכים ובאים והסוחפים.
תקווה כעיקרון אשר על פי מהותו החיים קיימים וממשיכים כפי שהתקווה של הבריאה קיימת בכול הדברים, חיבור מתוחזק למהות התקווה והעיקרון של ההמשכיות המצוי בכול.
משהו ברור ובהיר של זהב הולך עם תקווה בכלל ועם מהות של תקווה באגט בפרט.


ספיר
תקווה היא מהות צהבהבה בהירה זוהרת בצורה המזכירה מעוין.

אזמרגד ירוק
תקווה היא מרפא ללב המקווה לטוב ואם אין לו תקווה החלחול ההמשכי של הדיכאון וחוסר התקווה
יכול להרוג את הגוף כי התקווה היא הסגולה החשובה המאפשרת לנשמה
רצון לחיים של המשכיות ובריאות .


אזמרגד כחול
תקוותה של הרוח המתלקחת לשוב הביתה לחומם של הדומים .

rEMiNd

ירוק
הצוף
מתוק
הדבש
דבורה קטנה אני
ואלוהים גר בתוכה
בתוך הנשמה שלי
שמחה תקווה ואהבה
גרות הן מסביבי
הן נמצאות כאן כל הזמן
בתוך אורתי
אורה   א ו ר ה  זו הילה
וזוהי הילתי
היא מחזיקה
את התקווה
ולא רק בשבילי
היא מחזיקה את התקווה
ולא רק בשבילי

rEMiNd

                                                     
                                                   
             א כ פ ת י ו ת

 

פרידוט  -  אוליבין
אכפתיות הינה מהות האצלתית והאצלה מהותית הקיימת ונמצאת מתוך הקיום הבריאתי
הרוצה ומשתוקק לגדילה ולהתרחבות להתקדמות וטיפוח .
כי – כיצד אנחנו יכולים לטפח ולגדל משהו או מישהו מבלי שתהיה אתנו האכפתיות הזו כלפיו ?

אכפתיות מובנית בנו מפאת הקשר שיש לנו לכול הדברים,
כי אנחנו בני – אדם ונולדנו, כלומר באנו מהיכן שהוא ולאן שהוא אנחנו ממשיכים,
ולכול אחד מאתנו יש בתוכו כמוסה אנושית של אנושיות מובנית ובה טמונה האכפתיות
והרצון כי זה יגדל יטופל ויתמשך לעד ..
בתוך הכמוסה האנושית המובנית של החמימות הבסיסית נמצאת האכפתיות הבריאתית
הקיימת חבויה בכול החיים הסובבים אותנו .
וזה לא רק קיים בבני האדם, זה קיים בכול היצורים החיים ברמות ובצורות שונות,
ואם גידלתם בעלי חיים או אפילו צפיתם בהם אז שמתם לב כי הם באמת מסוגלים ממש להיות
בעלי אכפתיות מופגנת שהם יביעו אחד כלפיי השני וגם כלפי בני – אדם.

אכפתיות הינה מצרך הסגולה החשוב של הבריאה והינה הכבל המחבר של חיבורים רבים,
הטווייה המשתלבת בין הכול לכול הדברים הקיימים ואשר מתוך אכפתיות היא נמצאת שם כדי לתחזק
את החיבורים הנוצרים והקיימים בתחזוקה המאפשרת המשכיות נצחית.

 

אמטיסט – אחלמה
אכפתיות באמטיסט היא האכפתיות שיש לי כלפיי דבר מה מסוים, כלפיי זה או אחר,
והיא קשורה לאכפתיות על פי סדר העדיפות של דרגת קרבה וקשר קרוב יותר – ככול שיש יותר ממנו
יש שמה יותר אכפתיות .
אז ישנה עדיפות בין אכפתיות אחת לאחרת.
למשל יכול להיות שאני מאד אוהבת מוזיקה ונמצאת בקונצרט ואז באמצע הקונצרט מתקבלת ההודעה הקשה כי מישהו מת, האנשים הקרובים לאדם הזה מייד יקומו וייצאו מאולם הקונצרטים אבל אחרים יכולים להישאר לשמוע את הקונצרט . . . זוהי רמה של אכפתיות, כי כולם שמעו והגיבו ברמה מסיימת של אכפתיות על מקרה המוות וכולם הצטערו על הפרידה מהאדם הזה,
אבל לא כולם היו קרובים אליו באותה דרגה של אכפתיות , כי יש אכפתיות בדרגה של קרבה ואחריות אישית ויש אכפתיות כללית אנושית או כללית לכול קבוצה קיימת של קרבה
ואשר יכולה להיווצר בה אכפתיות הדדית .
ויש מישהו אשר החוט המחבר של האכפתיות הטווי בינך אליו הוא כבל עבה וחזק
ולמישהו אחר זה יהיה חוט דקיק וארוך,
הצורה בה האכפתיות טווייה בינינו היא לא באותה דרגה ורמה של צפיפות.
וזה קשור גם להעדפות אישיות ולרמת המודעות,
למשל אנשים באים לבית בו אנחנו גרים הנמצא בקצה של גן גדול וחלק מהם פשוט חולפים על פני הצמחייה ואפילו לא מבחינים בשבילים, באופן ברור לאנשים אלו אין קשר לצמחים ולכן הם דורכים על צמחים
כאילו הם לא נמצאים שם, הם נוהגים כלפיהם בחוסר הבחנה ואכפתיות,
לא כי הם מתכוונים להזיק לצמחים אלא אבל כי אין להם שום יחס וקשר אליהם.
אין חוט המחבר בין האנשים האלו לבין הצמחים.
האדם יכול גם לאהוב משהו או מישהו ולטפח ולטפל בו ולפתח כלפיו אכפתיות
אבל באותו הזמן גם רכושנות ואז כאשר הקשר או האדם או הדבר אשר היה לך וטיפחת יום אחד ייעלם,
אז כאשר החיבור החזק מאוד ייחתך, אתה תחוש כאב של אובדן על ההתנתקות הזאת.
האדום מתרגל ובהתרגלותו הוא מדפיס את הקשר בברזל שיש לנו בדם 
וכאשר אנחנו צריכים להתנתק אנחנו חשים כאב .

אכפתיות בענבר
אכפתיות בענבר מתארת את כל הדברים מהם אכפת לנו מהם באופן יותר אישי,
לא רק כי הם קרובים אלינו לאורך זמן או מסיבה ידועה... אלא פשוט כי יש לנו אליהם חיבה יתרה
שמחברת אותנו אליהם כמו צמח מסוים אותו אנחנו מחבבים במיוחד ולכן יותר אכפת לנו ממנו
או העדפה שיש לנו כלפיי מישהו מסוים ולכן אנחנו מפתחים כלפיו אכפתיות.
כי החוטים של האכפתיות נטווים יותר מהר לכיוונים מסוימים אשר יש בהם עיקרון הדדיות
של "דומה בדומה" כלשהו.

 

אכפתיות ברובי – אודם
האכפתיות מתאימה מאד לתחושת רובי ראשונית בסיסית פועמת של לב
בעוצמה הפעילה של הפעימה של רובי (הנקראת אבן אודם וגם גביש קורונדום אדום)
הפעימה המווסתת המתעלת בעקביות נצחית ומוחלטת הינה רמה מבוססת של אכפתיות
ואשר מתארת יותר מהכול את היכולת של הלב לפעום ואת האופי האכפתי האנושי.
את האכפתיות של האם אשר שמחה תמיד לראות את ילדיה ותמיד דואגת לגבי מצבם,
האכפתיות במפגש עם המוכר והאכפתיות הנמצאת בהדהוד הנוצר בין יצורים חיים,
החוטים הזוהרים הנטווים בלבבות הרווים נחת ממפגש של חמימות
זוהי האכפתיות הנחוצה ביקום האלוהי ולקיום החיים בכול צורותיהם והופעותיהם המגוונות.

 

אכפתיות בטופז
אכפתיות טופזית היא מהדברים האלו מהם אכפת לנו ברמה כזאת של התלהבות
עד כי בעבורם אנחנו נצא למסעות מחקר ונכבוש בשבילם כל יעד מבוצר,
הם הדברים האלו שכל כך אכפת לנו מהם עד כי הם מבעירים את חיינו באש התמיד של הסנטימנט העמוק של האכפתיות הבריאתית ואשר בבעירה היוקדת הזאת ומתוקף מלאי האנרגיה המשוחררת בהתלהבות
נוכל לקחת את עצמנו למסעות חקר פנימי וחיצוני ורק נראה את המטרה אליה אנחנו מכוונים,
כי החיים שלנו תלויים ביכולת שלנו להתקדם לעבר יעדים והאכפתיות שלנו תהיה שם מחכה עבורנו
כדי שכאשר נפגוש יעד אשר נרצה להשיג רק כי כל כך אכפת לנו מזה,  וזה יכול להיות כי כל כך יהיה אכפת לך ממישהו או ממשהו עד כדי כך שתמצא את עצמך נוסע בלי בעיה לצד השני של העולם
כדי לחפש אותו או לפגוש בו או בה, כי אתה מרגיש בחסרונו וחסרונו הוא חסרונך
אז האכפתיות בטופז תיקח אותך ליעדך עם האנרגיה האדירה של ההתקדמות הנלהבת למטרה
כי פשוט כל כך אכפת לך .

 

אכפתיות - אופל
אכפתיות באופל היא מוזרה כי היא קורית בצורה שנראית כלפי חוץ בלתי מוסברת,
וזה מזכיר לי פעם אחת בה מישהי עלתה לי בראש שוב ושוב באותו חודש,
ואז אחרי שלא ראיתי אותה שנים אחדות החלטתי כי אולי משהו בי מגיב למשהו בה
ומכיוון שיש לי אכפתיות כלפיה הצלחתי לברר דרך ולהתקשר איתה,
ואחרי שבועיים היא לפתע סיפרה שהיא הולכת לבדוק רק איזו בדיקה שטותית קטנה,
אבל זה התגלה כמחלת הסרטן, האישה הזאת ואני היינו בעבר מאד קרובות ולמעשה מבחינת התמיכה הרגשית הייתי היחידה שיכולתי לעזור לה ולתמוך בה... והאכפתיות שלי כלפיה הרגישה את המצוקה שלה, אפילו עוד לפני שהיא בעצמה הייתה מודעת למצוקה הזאת.
וזוהי דוגמא מעולה לאכפתיות באופל .

 

אכפתיות באגט
אכפתיות באגט היא בכך שאנחנו עושים או פועלים למשהו או כלפיי משהו
פשוט כי זה מה שאנחנו צריכים לעשות, כי הדבר הזה צריך את האכפתיות שלנו ואנחנו מוכנים לתת לזה
את האכפתיות שלנו ככול הנדרש ולעשות כלפיו את הטוב ביותר האפשרי אשר עולה בחכתנו.
כמו חיה פצועה שלקחתי על עצמי לטפל בה, והמרפא אשר  שריפא אותה יותר מכול הייתה האכפתיות המוחלטת אותה נתתי לאותו יצור, כי זה לא רק הריפוי והתרופות החיצוניות אלא האכפתיות בעצמה
שהיא תרופתה האלוהית של הבריאה .

אכפתיות בספיר
האכפתיות היא הינה האצלה ורודה ואם אכפת לי ממישהו או ממשהו או מהדבר שזה מנסה להגיד
אז אני יכולה למלא את הגוף המנטאלי בגוון הוורוד האלוהי ובכך אני חובשת את כובע הקסמים...
כובע הקוסמים הוורוד נותן לי אכפתיות וקשב כלפיי כל הקיים.
קשב הינו רמה בסיסית של אכפתיות, כמו ההורים המגיבים לתינוקם הבוכה כי אכפת להם ממנו
או השקיה של צמח אשר אכפת לך ממנו ובהקשבה ותשומת הלב שמת לב אליו וראית כי הוא צמא.
אז זוהי הינה האכפתיות לכול מה שישנו וקיים וצריך המשכיות ואכפתיות כדי לגדול ולשגשג.

 

אזמרגד ירוק
אכפתיות נשזרת מתוקף הצורך של ההתקדמות הטמון בחוקתיות האלוהית כי אלוהים יוצר ובורא
בתוך הבריאה דברים חדשים ומטווה חיבורים חדשים ומחבר בין ה - ישנו להמשכיותו
בדבקות ובאכפתיות מזינה מבריאה ומתחזקת המאפשרת המשכיות ותחזוקה מזינה ומגדילה.

 

אזמרגד כחול
הסיבה כי האכפתיות נוצרה היא הצורך אשר יש לבריאה ביצירה ובריאה המשכית
כי אכפתיות לא נמצאת בפני עצמה אלא הינה האצלה אשר מאצילה מעצמה על ולגביי האחר,
הדבר האחר אשר עליו היא מאצילה .
אכפתיות הינה הדם האלקטרי - האנרגטי הזורם וזוהר בבריאה.
יש האצלות אשר הן בעלות טבע בריאתי ראשוני ואכפתיות היא הינה כזאת
מעצם היותם של הדברים הקיימים . . . כי איך בלי אכפתיות היו יכולים להתקיים ?
בלי אכפתיות לא היו יכולים לגדול כאן דברים חדשים ולשגשג ,
בלי אכפתיות אין המשכיות וטיפול וטיפוח ולפיכך אין גדילה והזנה ואין צמיחה ונביטה
בלי אכפתיות אין חיים ברמה האורגנית והאנרגטית כי כול הקיים בבריאה מבקש המשכיות
וזאת מגיעה מתוקף האצלת האכפתיות המותחת קווים ממשיכים מכול הדברים ולכול הדברים
וקיימת בין הכול לכל ומאפשרת זרימה של אנרגיה וחמימות מעניקה של תשומת לב ואכפתיות .

rEMiNd

חובשת על ראשי את המצנפת האנרגטית הוורודה הבהירה של האכפתיות
המכוסה בשבלולי הזהב האינסופיים של הסובלנות
בידי מטה הכוכב הכחלחל של החופש
והבחירה ללכת בדרך של הנצחיות
להעניק מעוינים צהבהבים בהירים של תקווה
והאצלות אמונה זוהרות בכנפיים לבנות מעופפות
צינורות ירוקים של רצון ודבקות צהובה מעניקת חזון ,
וסיבות אדומות ועקרונות בכחול
באומץ כתום לשריין את האורה ואז ,
עם מהויות דמויות קעריות לובן תכולות של סליחה
וכדורים מאירי פסים בטורקיז בהיר ההבלגה
והזוהר הוורדרד של החמימות והחמלה
ירוק מתזמר אהבה ירקרקה נצחית מנצנצת בריפוי עילאי ,
זוהי ההבנה הניצבת על לבנת הספיר
השיר בצהוב רגשי ישיר לאלוהי ולבריאה והאדם
האוסף איכויות כמקדש נדיר
ושלם וברגע הזה המושלם

REMIND

 

                                                        ה ב נ ה

אוליבין – פרידוט
הבנה של פרידוט היא אבן האוליבין המבינה את השפע הרב גוני והעושר הטמון בכול הדברים הקיימים.  ההבנה של החיבורים החדשים הנוצרים בדרכי החיים וההבנה כי בכול ישנם עת וחפץ וייעוד ופוטנציאל
והיא ההבנה יש בה בנייה ובינה ותבונה וכמו התבונה המביאה את התבן ל-ה'  ואף לאות-ו'
שתיהן האותיות של אלוהים ככה התבונה הינה האסופה בחיבור חכם אשר מטרתו הבנה.

 

אמטיסט – אחלמה
ההבנה באחלמה היא ההבנה אשר יש לך לדבר אותו אתה חוקר ועוסק בו משתדל ונאבק עבור קיומו
והוא הניסיון להבין מה קורה כאן מסביב, וזה אומר שישנו בנו רצון להבנה וזו הסיבה מדוע אנחנו סקרנים ומנסים להבין ופועלים מתוך הצורך העמוק והקיומי להבין, צורך המובנה בנו ומגדיר את סוגנו האנושי,
כי האם ראית אי פעם בעלי חיים אשר באמת מנסים להבין ?
המנסים להבין מה קורה כאן ולחקור ולהפוך ולגלות את ייעודם ומה הם עושים כאן ומהי מטרת קיומם ?
ההבנה הזאת היא הסגולה האנושית ואחת הכי נעלות אשר הינה אפשרית.

 

ענבר - אמבר
בענבר יהיה לא רק הניסיון האנושי להבין מתוך סקרנות אלא ממש היכולת לחבר תהליכי מחשבה ארוכים ומפותלים הפותרים בעיות, בענבר אנחנו מתחילים להשקות את הזרעים אשר זרענו בניסיונות שלנו להבין
את עצמנו ומוצאים נביטות טריות של הצלחות והתקדמויות והן תמיד מגיעות לאלו החרוצים
המנסים שוב ושוב להבין ולגלות ומתוך הבנתם כי התבונה וההבנה הן פרס למאמצים
ומתנה גדולה מאלוהים ובעזרתה אפשר להשיב בחזרה התקדמות וגדילה למען המטרה .

 

רובי – אבן אודם
ההבנה של הלב הפועם כדי לחקור ולהבין, ההבנה שמנסים להבין אדם ולעזור לו בהבנה שלנו אותו,
ההבנה שיש לנו עבור כל צורות הקיום והמארג המופלא שהן מוסיפות לעולמנו.
ההבנה כי אנחנו כאן כדי לאהוב את המחקר ולנסות כל הזמן בהתמדה ובחזרתיות
להבין שוב ושוב יותר ויותר מתוך עצמנו על מנת לחיות חופשיים בנצחים .

 

אופל
ההבנות המחברות אותנו ישר לאלוהים ומכוונות את המחושים האלקטריים - האנרגטיים שלנו מעל הערפל הסמיך והדביק של התרבות האנושית, המחושים האלקטריים - האנרגטיים הקסומים הזוהרים של אופל במקום המיחושים הדואבים של הגוף השרויים מתחת למעטה הערפל של התרבות האנושית התחרותית,
מחושים אלו הנובטים בעקבות ההבנות של הימצאות בנשמה זמנית עם רוח נצחית ואשר בפריחתה יכולה להנציח בעולמות הזוהרים של השמש והמאורות, כי הרוח היא חשמלית ואנרגטית אלקטרית ואשית
ואש אשית זאת היא נצחית ותמידית.

 

טופז
הבנה בטופז יכולה לקחת אותנו הלאה ולסחוף אותנו קדימה עם הצורך המובנה הזה של להבין את עצמנו ואת האחרים ומה קורה ומדוע נמצאים ומהי המשמעות שלנו בחיים, זוהי העוצמה החזקה אשר לקחה את המגלים הגדולים לנוע ברחבי העולם בחפשם אחר הבנות עצומות וגדולות אשר עליהן היו מוכנים להקריב את חייהם, כי הבנה של טופז היא הבנה הבוערת בעצמותיך ולוקחת אותך עד אין קץ למחקר החשוב של חייך ואשר הוא המסע אשר עליו אנחנו מוכנים לשים את היהב בכול העוצמה והתשוקה כי מבלי זה אין לנו הבנה וסיבה ותכלית המטרה.                                                                                                       

אגט
הבנה באגט מסמלת עבור המבין את כל התחנות החקוקות של הדברות האישיות
ואת מה שישנו צרוב בתודעתנו מתוך כל ההבנות המושגות בעקרונות היסוד של החיים.

 

ספיר
הבנה בספיר היא ההבנה שיש כאן משהו גדול הרבה יותר ומפעים ובריאתי המושל ומתבטא בכול הקיים והנגלה או החשמלי האנרגטי אשר אינו נגלה בקלות אך מורגש בנוכחות,
והקיום הבריאתי עושה את ההבדל התפישתי התודעתי בין הזמני לנצחי ובאשר אנו בשירות לו
אנחנו משרתים את מטרת העיצוב האנושי בהיותנו סוכנות לנעלות ולא למתכלות.

 

אזמרגד ירוק
הבנה באזמרגד ירוק הינה ההבנה הזאת המשחררת את האדם מכול התפישות המקובעות וממסדת בנו פלטפורמה של בריאות והקלה בהיותנו בידיעה ובמלוא ההסכמה וההכרה המודעת של המקום הפנוי
שיש בתודעתנו כתחנה של בריאות ונקיות שהינה תחנה זמינה של סוכנות המותירה מקום לכול אשר רוצה להגיע ולתת זרימה של אנרגיה האצלות ומהויות ותקשורות התחברות והשראה.

 

אזמרגד כחול
הבנה באזמרגד כחול הינה ההבנה של היותנו כאן רק כרגע כדי לחקוק את ההבנה וההכרה של המוחלט ולהמשיך לנצחי מתוך הבנת החשיבות של תפקוד בהעלאה ושחרור הגבוה כדי להמשיך להיות יכולים להתמלא בחכמת הדרך ולשרת את העולמות של הנעלה.  
rEMiNd  

מה זה חופש ?


חופש : נופש, חופשה, יציאה לחופשה משפחתית, שבירת שיגרה וכד'
 

חופש : אחרי שנים של גדילה, ביה"ס ולעתים צבא, לפני או אחרי לימודים באוניברסיטה... יוצאים לחופש (נוסעים בדרך כלל לטייל בעולם וכו') ובחופש הזה יש כבר סוג של חיפוש..אחרי משהו, אחרי עצמך, תחילתו של חיפוש עצמי, הנך מחפש מה תופש אותך. (זהות)
 

חופש : החופש לבחור כיוון, עיסוק, בני זוג, תחומי עניין.
 

חופש : בחירת כיוון בדרכו החופשית של כל אדם, מימוש זכותו החופשית של כל אדם לבחור את דרכו ואת צורת ההתנהלות שלו בתוך מה שהוא עושה...
 לעשות בדרכך בצורה כזאת או אחרת בתוך התחום שבחרת, בסגנון שלך...

 

חופש : היכולת האינדיבידואלית של כל אדם לחבר חיבורים חדשים, 
החופש לחקור ולגלות את עצמך
ללמוד את עצמך ואת החיבור שלך והמדיטציה האישית שלך.

 

חופש : החופש להגיד לא. 
מה אנחנו לא עושים, מ-מה אנחנו משוחררים, מה הותרנו מאחורינו..
הדברים מהם אנחנו כבר חופשיים.

 

חופש : התצורה האנרגטית של חופש 

אפרת לביא  rEMiNd
 

חופש – חפש – ו'                 חופשי – חפש – ו' – י'
חופשה – חפש – ו' – ה'        חופשיה – חפש – ו' – י' – ה'
חיפוש – חפש – ו' – י'

                                                   
חירות - י - רוח חירות – חי- תור ו/או גם : חי - רות
                                       חירות – י' – רותח ,  י' - חורת

 ח ו פ ש . . .

. 

חופש.jpg

 

ויש רגעים שפשוט יודעים
שהחופשי באמת נמצא אצלנו
כל הזמן בתוכנו בפנים
והוא לא מתלונן על חוסר צדק
ועל שוחד או מרמה וגם לא צועק שאנחנו
שוכחים לתת לו אהבה
הוא נמצא שמה בשבילנו כל הזמן
ולא מחסיר פעימה ובשבילנו הוא עושה
הכול כי הוא המאחד של רוח ונשמה .
ולמרות שהוא תמיד נמצא ואנחנו לכול מקום גם אותו לוקחים..
 אנחנו רגילים פשוט להסיר קצת אחריות ולחפש לעצמנו אשמים חיצוניים...
החבר האמתי הנצחי של החירות גר לנו
כל הזמן בתוכנו בפנים ולא אכפת לו שבינתיים אנחנו עסוקים
בשטויות כי יש לו סבלנות מעבר לדברים הזמניים ...
אז אם חירות אמתית היא לחם יומכם וחופש תבקשו באמת,
עצרו רגע אחד לתת לעצמכם את מה שלבכם מבקש...
חירות אמתית נמצאת שמה בפנים מחברת רוח לנשמה ואם תקשיבו ללבכם באמת
תפרשו כנפיים לנשמה והרוח תמצא השראה .

 

* חופש – צורה אלקטרית זוהרת ככוכב וכאשר המחומש האנושי מתאזן ואתם לומדים להשתלט על הדיקטטורה של המוח האדום ומאלפים אותו ,
שמה אתם אוחזים במטה הקסם המכוכב של החופש
ואז אתם יודעים את הדרך הביתה לכוכבים

REMIND

bottom of page