דיברנו בטלפון שעה ארוכה...ובסוף השיחה הגיעה הבקשה כי אעלה על הכתב את העניין הזה שנדברנו בו...
ובכן, הנה זה :
 

הגענו בשיחה לעניין הזה של :
'האם אנחנו מצליחות לשמור או לא מצליחות לשמור על סוג הדיאטה או צורת האכילה החדשה אשר הצבנו לעצמנו'...
בתחילת השיחה בחנו את זה בדרכים הרגילות
כאילו אפשר לפתור את זה רק דרך מה אנחנו אוכלים וכמה אנחנו זזים וכד'.

באיזשהו שלב לקחנו את המשקפת שלנו וכיוונו אותה פנימה לתוכנו
בנסותנו להתבונן ולבחון את ה 'כרוניקה' או 'שרשרת האירועים, העניינים והנסיבות'..
איך זה קורה בתוכנו ומה קורה כאשר אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב צריכים וצורכים
כל מיני סוגים של 'פיצויים'...
וזה יכול להיות פחמימות וסוכרים או חומרים ממסטלים או בילויים ומסעות ב 'אקסטרים'...וספורט אתגרי ומלא סקס מזדמן או רכישות מוגזמות של שטויות שאנחנו לא באמת צריכים...
קיצר, מה שזה לא יהיה שאנחנו בעזרתו צורכים ומפצים... !

וזה מה שניבט אלינו כאשר התבוננו דרך המשקפת הרואה לתוכנו פנימה :

היכן שהוא באזור הראש ... נראה נוטה להיות בצד השמאלי למעלה...
יש 'דוכן' או 'מגדל כזה מזכיר את סוכת המציל בים' על זה נמצא מישהו מחזיק 'מגפון' גדול
(יש למגפון הזה גוון די אדום) מדי כמה זמן הוא מפמפם לנו למוח כל מיני משפטים, אמרות, דעות, שפיטות וביקורות וסטיקרים מכל מיני סוגים...בכלל...יש לו מלא מה להגיד !
וגם אם אנחנו ממש נורא עסוקים ובקושי שמים לב להערותיו ואמרותיו ודעותיו וכל זה...
בכול זאת, הוא נמצא שם בפנים מפמפם ומפזם בעקביות טורדנית משו'...
כל מיני דברים לתוך המוח אצלנו...

זה יכול להיות דברים בסגנון של :
"הוא לא שם עליי"..." או " היא לא שמה עליי".... "היא לא עונה לי לטלפון"...
"הוא מתעלם ממני".... "היא מצאה מישהו אחר"...
"זה בגללי...כי אם הייתי מחנה את המכונית בצורה יותר נורמאלית אז הם לא היו שורטים לי את המכונית"...
"הוא כל הזמן מבקש בקשות ואני לא עובדת אצלו"...
"מה היא חושבת לעצמה בכלל"... "מי היא חושבת את עצמה"... "מי הוא בכלל...ילד טמבל"...
"אם הייתי טובה יותר הם לא היו מתנהגים אליי ככה"... "אם הייתי יפה יותר הם לא היו מתעלמים ומתנהגים אליי ככה"... "אם הייתי 'יותר'...יותר חכמה...יותר עשירה...יותר רזה....יותר 'כלבה'...אז זה היה אחרת"...
ויש מלא אפשרויות ל 'יותר' משהו... וגם "זה לא פייר וגם בכלל לא צודק"...
"איזה באסה כמעט לא עשיתי היום כסף..." "איזה באסה של מקום עבודה מדכדך...הכסף כלום והבוס מבאס..." 
"שוב השאירו לי את הכיור מלא כלים...זאת כבר הפעם הרביעית בזמן האחרון"..
"איזה סתומה אני ...לא התאפקתי והעפתי מלא כסף על שטויות מוחלטות...."
"איזה אידיוט אני עוד פעם פלטתי קללות או דיברתי מלא שטויות"
"אין לי מושג מה בא לי ועם מי....הם כולם נורא נחמדים אבל לא באמת בא לי על אף אחד מהם...או על אף אחת מהן...
וזה מבאס אותי".... "איזה מטומטמת גמורה תיכף הבאתי לה כאפה"...
"שיט...כמה רחמים עצמיים...כמה אגואיסטית אפשר להיות"...ועוד ועוד ועוד.........!!!!

וכך בכול מיני כאלו ועוד הרבה אחרים...מתמלא אצלנו 'שק המרורים' או 'התיקייה מתפוצצת'
ותסכול ברוטב סמיך של רחמים עצמיים נכנס פנימה ומתחיל לנזול לתוכנו...
ואם נראה לנו או לא - יש לזה עלינו השפעה רבה.
כי ככה זה ההוא עם המגפון מפמפם לנו את שטויותיו המייגעות לתוך המוח ואומר לנו
רוב הזמן ש..."אנחנו לא מספיק וגם לא בסדר"...."לא מספיק שווים"..."לא מספיק מרוויחים"
"לא מספיק יפים ו/או חכמים או מבוגרים או אחראיים או מצליחים"....ולא פה ולא שם...ובכלל בלי ממש לשים לב...
אנחנו מעבירים על עצמנו ביקורת ומחפשים ומוצאים אשמים ומאשימים את עצמנו ו/או את האחרים.

ולא רק ש..."התיקייה מתפוצצת" אלא בתוך סמטאות נפשנו החשוכות מתחילים לזרום כל מיני סוגים של תסכולים ויותר ויותר רחמים עצמיים ותחושה כי אנחנו לא שווים כלום והאשמות על עצמנו ועל אחרים ואז עוד חשבונות ותסכולים ועוד רחמים עצמיים וכל מיני ביטויים של 'באסות' מכול הצורות והסוגים האפשריים...
התסכולים והבאסות האלו מעוררים בתוכנו את החלק המסכן, החסר, המפחד, האשם האומלל והמתוסכל הזה אשר שולח אותנו למצוא לעצמו איזו נחמה...פיצוי....
כי מה ... ???  לא מגיע לנו ? אחרי כל מה שעברנו וסבלנו ובכלל...
וכך אנחנו מוצאים את עצמנו הולכים לחפש פיצויים...
כל אחד על פי המבנה הנפשי שלו או שלה ועל פי מה שמשפיע על כל אחת ואחד...

זה יכול להיות אוכל עתיר קלוריות... שכטה גדושה ב – T.H.C ובעקבותיה מנצ'יז בהול ומפטם...
וכול מיני סוגים של הימלטות ובריחות גדולות כקטנות...מסכים ממכרים... קשרים ממכרים...
בילויים מפוצצים ואף מסיבות מוטרפות ...וכול מה שיגרום לנו ולו לכמה דקות או ימים ושעות
לחוש ולהרגיש טוב יותר וקצת 'לעוף על עצמנו' וליהנות... וזה סבבה לגמרי...
אבל, יש הרבה מאוד פעמים שאנחנו מתבאסים אחר כך על התוצאות
על הנחיתה הקשה אחרי שעפנו לגבהים...
על הפיטום שגורם לנו לחוש 'ממולאים', על העליות והירידות של ה..."רכבת הרים".
ובכן. כן, אז מה עושים ???
טוב, לא ברור אם ממש מתאים לקרוא לזה 'עשיה' , כי זה לא פשוט משהו שאפשר 'לעשות'
ובכול זאת, אנחנו כן יכולים ללמוד להתבונן בזה, לראות את זה, לזהות את זה
וזה כשלעצמו יכול להביא אותנו לבסוף למקום מאוד משחרר ומרגיע.

כי אם היינו רואים גנב בא לגנוב לנו באופן קבוע, אז באיזשהו שלב היינו מאוד משתדלים
"לתפוס אותו על חם".
וככה זה,
יש לנו בתוכנו סוג של 'גנב' פנימי, כזה אשר בעזרת מחשבות מתסכלות, ביקורתיות, אומללות
ושאר דעות הוא גונב לנו אנרגיה ומוסיף לנו תסכולים ואומללות.
הוא נוצר בתוכנו באיזה שהוא שלב בחיים והיו רגעים בהם הוא היה משרת מצוין.

אבל, עכשיו הוא פשוט גנב והוא גונב מאיתנו את החשיבה הבהירה שלנו
וממלא לנו רוב הזמן את התודעה בערפל סמיך של שטויות והערות מתסכלות ומייאשות
אשר שולחות אותנו לחפש פיצויים והרגעות.
הערפל הסמיך הזה לא באמת מאפשר לנו לראות,
זה מוכר לכול מי שנהג אי פעם או היה במכונית בנסיעת לילה בערפל סמיך,
ממש קשה להתקדם בדרך וקשה מאוד לראות להיכן בכלל נוסעים.
אז אם אנחנו 'תופסים אותו על חם' ולומדים להתבונן בזה עם המגפון, מעיר הערות אינסופיות המהדהדות לנו בתוך הראש ומרעילות כל חלקה טובה, וזה מתסכל, מנג'ס לנו ומג'נן אותנו...
וזה שולח אותנו לחפש פיצויים והרגעות והנאות.

התרגיל הראשון זה ללמוד לראות אותו,
לשים לב שהוא עושה את זה, לשמוע את הקול הזה...ושוב ושוב ושוב 'לתפוס אותו'
אחרי ששמים לב לזה ממש הרבה הרבה פעמים, אחרי שמכירים אותו כבר ואת כל מה שיש לו להגיד,
אפשר באיזשהו שלב לנסות 'לקחת אותו לשיחה' כלומר, לנסות להגיד לו גם משהו,
אולי משהו בסגנון של : 'יאללה שוב אתה והערות שלך...'   'לך תקשקש את זה למישהו אחר'
או 'את זה כבר שמעתי' ...'שוב טוחן את המוח'....או כל מה שיכול לעזור להתמודד איתו.

לנסות לא למתוח ביקורת על החלק הזה בתוכנו, לא להאשים אותו או את עצמנו
וגם אם עשינו את זה ...זה ממש לא נורא... ממשיכים לתרגל לראות את זה בתוכנו
כי זאת המטרה, לראות את זה, כי החלק הזה בתוכנו לא אוהב שרואים אותו
אפשר להגיד עליו שהוא מן הגנבים שמסוגלים לגנוב רק כאשר אף אחד לא רואה אותם !
 

אז המטרה היא לראות את זה, לשמוע את ההוא עם המגפון מדבר, מלחשש וצועק בתוך הראש וללמוד להתבונן בו,
לראות אותו ולתפוס אותו על חם...ולעתים אפשר גם לסתום לו את הפה
ואז, ללכת לשמוע או לקרוא משהו טוב שמכניס לתוך המוח 'חומרים טובים' ואיכותיים.
חשוב לזכור כי זה לא תהליך של 5 דקות וגם לא כדאי לצפות לניסים ונפלאות ב-5 ימים
זה דורש אימון ארוך ומתמיד
אבל זאת הדרך והיא עושה קסמים.
אפרת Remind לביא Fabeni  20.2.2018

נ.ב : הופיע בשיחה גם 'ג'ונתן ליווינגסטון השחף' – ספר מאת ריצ'רד באך) כיצד הוא עף ומגביה עוף ונוסק וצולל למטה ולומד להתבונן בדברים מהרבה צדדים וכיוונים.