top of page

גורדייף
פגישות זמן מלחמה
1938

רח' הקולונל רנרד מס' 6
הדירה של גורדייף בפריז
שנת 1938
בסיועה של גב' דה-זלצמן

פגישה מס' 1
 

שאלה : משהו אשר בלתי ניתן לשאתו קרה לי בעבודתי.
למרות מאמציי אני לא יכול לזכור את עצמי ; ולקבל איכות טובה יותר.
זה חסר תועלת לסדר לעצמי שעות של עבודה מכוונות על-פי השעון.
אני לא משיג בכלל תוצאות. 
ל מ ה ?

גורדייף : זה מגיע מן האגואיזם שלך, במיוחד מתוך האגואיזם הגדול במיוחד ואשר בו אתה חיית עד עכשיו.
אתה סגור ומוקף בתוכו ; אתה חייב לצאת ממנו החוצה.
כדי לצאת החוצה אתה חייב ללמוד לעבוד.
לא רק בשבילך לבדך, לא רק בשביל עצמך, אלא גם בשביל אחרים.
אתה התחלת עם עבודה לגביי ההורים שלך. אתה חייב לשנות את המשימה שלך.
לקחת אחת חדשה, את אותה האחת (אבל) עם השכן, וזה לא משנה מי זה, כל הבריות,
או תבחר מתוך האנשים בין אלו כאן, אלו אשר מסביבך.
אתה חייב לעבוד בעצמך דרך המטרה של להיות מסוגל לעזור להם. זה לבד ייאבק נגד האגואיזם.
אני רואה כי לשניכם יש עבר רע מאוד, אגואיזם מסוים ומיוחד.
כל החומר הישן מגיע קדימה אל החזית וזה למה ומדוע אתה לא יכול לעשות שום דבר, כלום.
זה נורמאלי ; בהתאם ולפי סדר. לפי חוק.
לפני שמשיגים את המטרה, יש הרבה עליות וירידות.
זה אמור וצריך להרגיע אותך. אני יכולתי להרגיע אותך לגמרי, אבל אתה חייב לעבוד בעצמך.

שאלה : לצאת החוצה מן המצב הזה של סבל, אשר הנו כל כך חד וחי וברור ובהיר, וכל כך שלילי.
(שני-2 סוגים של סבל, האחד אובייקטיבי והשני סובייקטיבי) האם אני יכול להשתמש באמצעים חיצוניים,
למשל, לדוגמא, לקחת אופיום ?

גורדייף : לא. אתה חייב לעבוד על ועם עצמך.  להרוס את האגואיזם אשר בו תמיד חיית.
תנסה את מה שאני אומר. תשנה את המשימה שלך. זה הכרחי ונחוץ עכשיו להגיע ולהשיג שלב חדש.
שניכם בדרך אל 'גארד אל-ליון' (תחנת רכבת בפריז), אבל אתם הולכים בנתיבים שונים,
האחד עובר בלונדון והשני עובר דרך בית האופרה. שניכם בערך באותו המרחק.

שאלה : אני רואה את חוסר האונים שלי ואת הפחדנות שלי. אני לא יכול להגיד כלום ולא לעשות כלום ושום דבר
בשביל האחר. בגלל שהראש שלי לא נקי וברור. יש לי סנסציה- תחושה לגביי האם דברים הם נכונים או לא,
אבל אני לא יכול להסביר בבירור ובבהירות למה.

גורדייף : אתה לא יכול להגיד איזשהו דבר או לעשות איזשהו דבר בשביל האחר.
אתה לא יודע מה אתה צריך בשביל עצמך, אתה לא יכול לדעת מה הוא צריך.
תעבוד עם תכלית למען מטרה.
אבל, תשחק את התפקיד ואת ה 'רול' שלך.
תהיה נפרד ומופרד מבפנים בתוכך : אתה רואה.
מבחוץ תדבר כמו שהוא עושה, כדי לא לפגוע בו. אתה חייב לרכוש את הכוח לעשות את זה.
לשחק את התפקיד. להפוך להיות כפול. כי כעת בהווה אתה עובד כמשגיח ומפקח.
אז תעשה את מה שאני אומר לך, אתה לא יכול לעשות יותר.
תאהב את שכנך – אהוב את רעך ושכנך, זאת היא הדרך.
תביא אל כולם את מה שהרגשת אל ההורים שלך.

עמוד 2

שאלה : מן ההתחלה של העבודה, יש לאחד את התשוקה הזאת.

גורדייף : בטח כמובן, זה אותו דבר ; זה תמיד אותו דבר אשר חוזר בדרגות שונות.
ועכשיו זה בדרגה אחרת. אתה חייב להתגבר על המשבר הזה.
הכול מגיע מתוך האהבה השקרית של עצמך ולעצמך, ומן הדעה אשר יש לאחד על עצמו, ואשר היא שקרים.

שאלה : הכול התהפך בתוכי על-ידי התרגיל – בתוך כל עבודתי. זה לקח וסילק את ההנאה וחדוות העבודה
ועשה אותה מלאת כאב ובלי תקווה. אני מרגיש כמו חמור אשר מושך עגלה כבדה מאוד במעלה הגבעה.

גורדייף : זה בגלל שיש בתוכך חלקים אחרים אשר בהם נגעו. זה כמו צייר אשר תמיד מערבב את אותם הצבעים
ואף פעם אין בכלל אדום. וכאשר הוא מכניס אדום פנימה אז זה משנה את הכול.
אתה חייב להמשיך.

שאלה : התרגיל הזה גרם לי להרגיש משהו אשר הנו חדש בשבילי ; וכאשר אני מנסה לעשות אותו
ולתת את תשומת ליבי על נקודה קטנה ולא נייחת-בלתי זזה זאת, ולראות כי אני לא יכול להחזיק את עצמי לפניה
אז יש לי סנסציה או תחושה של אפסיותי וכלומיותי וזה נראה כי אני מבין ענווה טוב יותר.
נקודה קטנה זאת היא יותר גדולה ממני.

 

גורדייף : בגלל שיש לך כלב בתוך עצמך, אשר מונע ומעכב אותך בכול דבר. אז זה נקרא חוצפה ועזות מצח כלפיי עצמך. אתה חייב להרוס את הכלב הזה. אחר כך אתה תרגיש האדון-המסטר של הנקודה הזאת, וכי אתה חזק יותר והיא כלום.
אין לי בכלל אמון בסוג הארטיסטי-האמנותי אשר חי וגר בתוך הדמיון ויש לו רעיונות מאחורי ראשו, לא בתוכו בפנים, והוא חושב כי הוא מרגיש ומתנסה, אבל במציאות הוא עסוק רק בדברים חיצוניים.
הוא חי רק על פני השטח, בחוץ ולא בפנים, ולא בתוך עצמו.
אמנים לא יודעים ולא מכירים בכלל את המציאות אבל הם מדמיינים כי הם יודעים.
אל תבטח בעצמך. תיכנס לתוך עצמך, ולתוך כל החלקים שלך,
וזה לחלוטין נחוץ והכרחי ללמוד להרגיש ולחשוב באותו הזמן בתוך כל דבר אשר אתה עושה, בחיי היומיום.
אתה איש ריק, אתה אדם ריק.

שאלה : איך האחד אמור וצריך להתפלל ?

גורדייף : אני אסביר אבל זה בשביל מאוחר יותר.
במערכת השמש שלנו נובעים ומואצלים חומרים מסוימים מן השמש והפלנטות,
ובאותה הדרך כמו אלו אשר מוקרנים על ידי כדור הארץ ויוצרים מגע בנקודות מסוימות במערכת השמש.
והנקודות האלו יכולות לשקף את עצמן בדמויות מגשמות אשר הם הדמויות ההפוכות של כל הגבוה ביותר – המוחלט.

עמוד 3

שאלה : אני רוצה לדעת האם בעזרת ההגשמה של דמות של קדוש זה יעזור לי לקבל את זה
אשר אליו אני משתוקק במיוחד ?

גורדייף : אתה חושב כמו אדם רגיל. אין לך את האמצעים להגשים עכשיו איזשהו דבר.
בהווה קח משימה של אוטוסוגסטיה (השאה עצמית)
- ככה ש, חלק אחד משכנע את השני וחוזר ושוב חוזר בפניו על מה שהחלטת.
יש סדרה של שבעה-7 תרגילים בשביל ההתפתחות העוקבת והחזרתית של שבעת-7 המרכזים.
נצטט את הראשון : המוח, האחד אשר נחשב בחיים הרגילים (הראש הנו מותרות).
והשני, הרגשי גם כן ; אבל, האחד היחידי אשר הוא נחוץ והכרחי זה עמוד השדרה.
וזה האחד אשר אתה חייב קודם כל לפתח ולחזק אותו.

שאלה : כאשר אני רוצה לעשות מאמצים כאלו בשביל עבודה, נוצר בתוך החזה שלי מחסום קשה אשר בלתי אפשרי להתגבר אליו, אז מה אני אמור לעשות, מה אני צריך לעשות ?

גורדייף : זה כלום. אתה לא מורגל להשתמש במרכז הזה – זה הנו שריר אשר התכווץ – רק שרירי, אז תמשיך, תמשיך.

שאלה : עשיתי את התרגיל הזה עד אשר היו לי כתפיים כואבות. בזמן שעשיתי את זה,
הייתה לי תחושה-סנסציה של 'אני'. הרגשתי את עצמי בנפרד, באמת 'אני'.

גורדייף : אתה לא יכול כי יהיה לך 'אני'.  'אני' הנו דבר יקר מאוד.
אבל אתה זול. אל תתפלסף. זה לא מעניין אותי. ואל תדבר על 'אני'.
תעשה את התרגיל בתור שירות. בתור מחויבות. לא בשביל תוצאות (כמו 'אני').
התוצאות יגיעו מאוחר יותר. היום זה רק שירות. רק זה הנו אמתי.

שאלה : אני מרגיש יותר בתוך עצמי, אבל כאילו הייתי לפני דלת סגורה.

גורדייף : זאת היא לא דלת אחת אלא דלתות רבות. אתה חייב לפתוח כל דלת. תלמד לעשות זאת.

שאלה : עבדתי במיוחד על אהבה-עצמית.

גורדייף : בלי אהבה-עצמית האדם לא יכול לעשות כלום. יש שתי-2 איכויות של אהבה-עצמית.
האחת היא דבר מלוכלך, והשנייה, דחף, אהבה של 'אני-אמתי'.
בלי זה, זה בלתי אפשרי לזוז ולנוע.
אמרה הודית עתיקה – " שמח הוא זה אשר אוהב את עצמו, כי הוא יכול לאהוב אותי ".

עמוד 4

גורדייף : אני רואה מתוך הדו"ח של הגב' דה-זלצמן כי אף אחד לא הבין אותי.
האחד צריך אש. בלי אש אף פעם לא יהיה כלום, לא יהיה שום דבר.
האש הזאת היא סבל, סבל מתוך רצון, ואשר בלעדיו זה בלתי אפשרי ליצור ולברוא כלום.
האחד חייב להתכונן, וחייב לדעת מה יגרום לאחד לסבול וכאשר זה שם, להשתמש בזה.
רק אתה יכול להתכונן, רק אתה יכול לדעת מה גורם לך לסבול, ליצור את האש אשר מבשלת,
מחברת, מדביקה ומחזקת, מגבשת, ועושה כך.
תסבלו על-ידי הדפקטים שלכם, הפגמים שלכם, בגאווה שלך, באגואיזם שלך.
תזכיר לעצמך את המטרה. בלי ה-סבל אשר הכנת אז אין כלום.
כי זה על-ידי כמה שהאחד מודע כך אין יותר סבל.
אין תהליך אשר ממשיך הלאה. אין כלום ושום דבר.
זה למה ומדוע עם המצפון שלך אתה חייב להכין את מה שהנו נחוץ והכרחי.
אתה חייב לטבע. המזון שאתה אוכל ואשר מזין את חייך.
אתה חייב לשלם עבור החומרים הקוסמיים האלו.
יש לך חוב, מחויבות, לשלם בחזרה ולהשיב גמול על-ידי עבודה מודעת.
אל תאכלו כמו חיות. אלא אבל תעניקו ותתנו לטבע בשביל מה שהיא העניקה ונתנה לך.
טבע, האמא שלך.
תעבוד – טיפה אחר טיפה אחר טיפה – אשר מצטברות במשך ימים וחודשים ושנים, במשך המאות,
ואולי תיתן תוצאות.

שאלה : הגעתי אל נקודה היכן שאני מאוד לא שמח, הכול בשבילי חסר טעם וחסר עניין.

גורדייף : והמטפחת הזאת אשר מאורגנת ומסודרת ככה בכיסך, זה מעניין אותך.
ובכן, הטבע מאחלת לך טוב, אני שמח. היא מביאה אותך אל עבודה אמתית על-ידי כך שהיא עושה את כל השאר
חסר טעם – זה חציית צומת מסוימת אשר אתה חייב לעשות.
ככול שאתה עובד יותר, ככה אתה תצא החוצה יותר מתוך חוסר הנוחיות הזאת, מן הריקנות הזאת והחוסר הזה.


שאלה : אפילו העבודה חסרת טעם בשבילי.

הגב' דה-זלצמן : זה בגלל שאתה לא עובד. אף פעם אין אתך עבודה בכלל.
אין ביננו כלום אף פעם כאשר אנחנו ביחד – זה ריק. אדם אחד לא יכול לשאת את הכול לבד.
אתה חייב לעשות את המאמץ בעצמך. הערב זה אותו דבר. אין שם אף אחד – אף אחד לא עושה את המאמץ.

 

גורדייף : אז האחד חייב לשנות את דרך העבודה. במקום לצבור במשך שעה אחת, האחד חייב לנסות לשמור בקביעות
את התחושה-הסנסציה האורגנית של הגוף. לחוש שוב את הגוף של האחד, בהמשכיות ובלי להתערב בעיסוקים הרגילים של האחד – לשמור קצת אנרגיה, לקחת את ההרגל.
אני חשבתי כי התרגילים יאפשרו לך לשמור במשך זמן ארוך על האנרגיה, אבל אני רואה כי זה לא כך.
תרטיב ממחטה ותסחט אותה, ותשים על העור שלך. המגע יזכיר לך.
כאשר היא תתייבש אז תתחיל שוב. המפתח לכול דבר – תישאר בנפרד או מופרדים.
המטרה שלנו היא כי תהיה לנו כל הזמן הרגשה של עצמנו, של האינדיבידואליות של האחד.

עמוד 5

סנסציה-תחושה זאת בלתי ניתנת לביטוי והבעה בצורה אינטלקטואלית-שכלית, כי היא אורגנית.
זה משהו אשר עושה אותך עצמאי, כאשר אתה עם אנשים אחרים.

עמוד 6

פגישה 2

שאלה : אני לא מסוגל לעצור אסוציאציות בזמן שאני עובד.

גורדייף : זה נחוץ והכרחי להתכונן לפני התרגיל לנסות לראות עם שלושה-3 חלקים.

 

שאלה : בהתחלה כאשר עבדתי, הרגשתי רגש בתוך עצמי.
עכשיו, אני כבר לא יכול למצוא אותו יותר. יש לי סנסציה-תחושה קבועה של יובש.
התחושה החמה הזאת חזרה אתמול אבל הרבה יותר חלשה.

גורדייף : זה הנו סימן של משבר. זה בגלל שהגעת לתו – מ י.
אתה חייב לעבור את המרווח הזה בעצמך, ולמצוא בתוך עצמך את הכוח, הנחוץ וההכרחי.
הראש שלך, אשר הוא כאילו נפרד ממך חייב לעזור לך.

השואל הראשון : איך ?

גורדייף : הוא חייב לשכנע אותך, הוא חייב לאפשר לך לראות את אתמול ואת מחר.

השואל : אבל, הראש שלי חלש.

גורדייף : כן, אבל בלי הראש שלך אתה גם תהיה חלש. זה נחוץ והכרחי להשתמש בו בדרך זאת.

שאלה : לפני זמן קצר התחלתי שוב לקרוא, אבל אני מצאתי בתוך עצמי את זה אשר תמיד מנע אותי מלעבוד,
סוג של שאפתנות, תשוקה ולהיטות אשר משאירים אותי עייף אחרי זמן קצר ולא מכיל כלום.
הזמן שלי מתבזבז.

גורדייף : זה בגלל שאתה קורא רק עם הראש שלך. תעשה תרגיל. תקרא רק קצת – עמוד אחד בכול פעם.
בהתחלה אתה חייב לנסות להבין עם הראש שלך, ואז להרגיש, ואז להתנסות.
ואז להגיע אל זה שוב בחזרה ולחשוב.
תתרגל את עצמך לקרוא עם שלושת המרכזים שלך. בכול ספר יש חומר להעשיר את עצמך.
זה לא משנה מה אתה קורא וגם זה לא משנה מהי הכמות, אלא אבל האיכות של דרך הקריאה.

שאלה : אחרי שעברתי שוק אני ראיתי באמת מה היו החיים שלי – ריקים, סטריליים וחסרי תועלת.
ואני לא רוצה לאבד את החזון הזה, את ההרגשה הזאת. כי אחרת אני מרגיש שאני אפול שוב ושוב אאבד את חיי.

 

עמוד 7
 

גורדייף : תופעה קוסמית אשר היא לא באחריותך הולכת נגד העבודה שלך.
אתה יכול רק לתת לעצמך את המילה שלך, כי כאשר החיים יהפכו להיות שקטים, אתה תשלח את עצמך לעבודה.

שאלה : אני מרגיש כי המרכז השכלי שלי הוא שונה ואני לא מוצא בתוך עצמי איזשהו כוח מאשר, כוח נותן אישור (Affirming  - מאשר ונותן אישור) אז מה אני יכול לעשות ?

גורדייף : יש בזה סוד קטן. זה ככה שאתה אגואיסט גדול, ואתה מכיר רק את עצמך. אין לך בכלל אחריות.
וזה בגלל שאתה חסר את הכוח המאשר הזה.
כי כל דבר אשר יש לך, כל דבר אשר מרכיב אותך, אתה מתחת המחויבות, ואתה חייב לשלם בחזרה ולגמול על כל זה,
כך ש, אז יכול להיות כי דברים אחרים יינתנו לך.
אך במקום זה, אתה נדהם כי לא קיבלת אפילו עוד הרבה יותר.

עמ' 8

שאלה : אני לא מסוגל לחוש את עצמי. מה אני יכול לעשות כדי לקבל תחושה של עצמי ?

גורדייף : רק הראש שלך רוצה לזכור. המאמץ שלך הוא תיאורטי. אתה חייב לבסס מגע וקשר בין הראש שלך לגוף שלך. תשים רגל אחת במים עם קרח ותשאיר אותה שם בנסותך לבסס את המגע הזה, ואז תעשה את אותו דבר עם הרגל השנייה.

שאלה : מאז הזמן אשר ייעצת לי להיות אגואיסטי, עשיתי את זה. אבל אני מיסדתי בתוך עצמי תשוקה לחיות רק בתוך החלק הטוב יותר הזה – אני הייתי רוצה ואוהב להישאר שם תמיד ולהתעלם מכול השאר. אני מרגיש עצלנות עצומה אשר פולשת לתוכי ביחס לחיים החיצוניים, והדבר הכי קטן הוא בשבילי מאמץ גדול מאוד.

גורדייף : זה טוב מאוד כי המצב הזה הופיע בתוכך. זה מוכיח כי מאוחר יותר אתה תהפוך באמת להיות מישהו אחראי, כמו גבר, ואני אוהב אותך מראש בשביל זה.
אבל, עכשיו זה נחוץ והכרחי להיאבק בלי מנוחה. אתה חייב להחזיק קונפליקט קבוע בין המצב הזה לבין ההבנה שלך. כמה שאתה יותר רוצה לא לעשות כלום, אז ככה אתה חייב לגרום לעצמך לעשות יותר. אתה חייב להיאבק בלי רחמים.  וזה מאבק אשר מייצר וייצר בתוכך את החומר הנחוץ וההכרחי אשר יכול להיות כי אתה, עם העזרה שלי,
תיצור בתוך עצמך 'אני-אמתי'.

שאלה : אני רואה איך תמיד אני מנוצח על-ידי התפקודים שלי. ההרגלים שלי יוצרים אוטומטיות,
אשר היא בתוכי כמו מחסום-בלוק, אשר אני לא מצליח לאחוז אותו ולתפוס בו.
מצד אחד יש לי את העבודה שלי, ומן הצד השני את החיים שלי, ואשר בהם כלום לא משתנה.

 

גורדייף : כבר אמרנו לעתים קרובות, כי אם האחד מפתח צד אחד אז הצד השני גם יתפתח.
האחד חייב להיאבק.

שאלה : אבל, בצדק, אני לא מסוגל כי יהיה קונפליקט בתוכי.

 

גורדייף : זה כי אתה לא עושה. במטרה לקחת בשביל עצמך, כל דבר מן השולחן הזה, אתה חייב ללכת אל מעבר לשולחן, כי אחרת אף פעם לא תהיה מסוגל ללכת הלאה.
אתה יכול להמשיך לחיות ככה עשר-10 שנים, אלף-1000 שנים.
אתה אף פעם לא תשתנה. אפילו אלוהים, אם הוא היה רוצה את זה, לא היה מסוגל לעזור לך.
לא תהיה לו הזכות . . . .  רק אתה בעצמך יכול ומסוגל להיאבק נגד העצלנות שלך.
יש בתוכך שתי-2 נטיות. אבל, אתה, אתה ישן.  זה הכרחי ונחוץ בשבילך לקום ולהילחם.

עמוד 9
 

שאלה : האם העצלנות הזאת מולדת בתוכי או האם היא נרכשה ?
 

גורדייף : אני חושב כי זאת היא נטייה טבעית. כמה שהנפש שלך יותר רוצה דבר מסוים,
אז ככה הגוף יותר מסרב. אולי זה הונח שם על-ידי הטבע, כך שיהיה מאבק.
ויותר מכך, זה הנו דבר טוב. אלו הם תנאים לעבודה. אם הם לא היו קיימים,
אז זה היה הכרחי ונחוץ למקם ולשים בתוכך משהו בכדי ובמטרה להחליף את זה. זה גם גורם לזכירה.
בכול פעם בה אתה מרגיש את זה, אתה חייב לחשוב על העבודה שלך.
זה גם דבר טוב שאתה רואה את העצלנות שלך, כי הרבה אנשים הם עצלנים,
אבל הם לא רואים את זה.

 

שאלה : ידעתי את זה במשך 15-חמש עשרה שנים, אבל לא עשיתי איזושהי התקדמות נגד זה.
 

גורדייף : ומה עשית אז ? אתה הצטערת על זה. אבל בדרך הזאת גם במשך מאה-100 שנים כלום לא ישתנה.
אין כל סיבה בשביל זה כדי להשתנות – רק אם אתה שולח את עצמך להיאבק באופן מצפוני.

 

שאלה : אני צריך עזרה, כי אני עובר משבר מאוד עמוק. ואני אפילו איבדתי את טעם העבודה.
כאשר אני רוצה לעבוד, אני נופל אל שינה כבדה ועגומה.

 

גורדייף : משהו בתוכך מכין את עצמו, אבל אתה לא רואה את זה, והעבודה חייבת להיות יותר ויותר כואבת בשבילך, מאחר ואתה פחות ופחות במגע עם עצמך.
למרות זאת, אתה חייב להמשיך לדחוף את עצמך. אתה חייב לקחת את הצעד הזה בעצמך.
תחשוב כי זה לא רק בשבילך כי אתה עובד, וכי אולי (וזאת אמת לאמיתה בפרופורציה של אחוזים לעתים קרובות)
הגורל העתידי של אחרים תלוי בזה והוא קשור לזה שלך.

 

שאלה : אני מבקש עזרה כי אני לא מסוגל יותר לעבוד. כל הדברים הפנימיים הרעים האלו הם שוב שם.
יש לי תשוקה אינטנסיבית לעבוד, לזכור את עצמי, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה.
הגוף שלי כבר לא מציית לי יותר. זה הגוף אשר הנו המסטר-האדון.

 

גורדייף : אני שמח מאוד בשבילך, כי המצב הזה הנו טוב מן הבחינה האובייקטיבית. תמשיך הלאה.
בעוד כמה ימים אני אתן לך קצת עזרה.

 

 עמוד 10
 

פגישה 4
 

שאלה : האם האחד יכול לעבוד בתוך בית מרחץ טורקי ומה הכי טוב לעשות ?
 

גורדייף : החמאם הוא מקום מעולה בשביל עבודה אם האחד יכול לעבוד שם.
(במיוחד כאשר האחד הנו בחדר הכי חם או בין הידיים של עושה המסז') זכירה-עצמית בלי הפסקה.
אפילו אפשר לעשות שם תרגילים.
(סטודנט אחר אמר כי בבית המרחץ הטורקי הוא הכי מפחד זה הדמיון בעבודה.
ואדון גורדייף ענה לו כי אפילו במקרה הזה זה לא יהיה מאוד מסוכן כי הזמן אשר הוא מעביר שם הוא קצר).
במטרה ובכדי להיות מסוגל לעבוד שם, תיתן לעצמך את המילה שלך לפני שאתה הולך לשם.
תחשוב בזמן בו אתה שם. ותסדר ותארגן לעצמך משימה כי בהתחלה זה יהיה קשה ;
אף על פי כן ולמרות זאת, אם האחד מצליח אז האחד יכול לעשות שם איזושהי עבודה מצוינת.
חייתיות ובהמיות מתרחבת ומתפשטת, כאשר האחד הנו לגמרי בתוך הסנסציות-החישות הנעימות המהנות וגשמיות הפיזיות הגופניות ולכן לעבוד כאן זה מציג קשיים.

 

שאלה : איך אכן אמנם האחד מבין את המילים : "הקרבת או תקריב את הסבל שלך ? ".
 

גורדייף : קודם כל, מהיכן מגיעות המילים האלו ?  [מתוך שיחה עם אדון גורדייף].
תקריב את הסבל שלך למען השכן ו/או החבר שלך, את הסבל שלך אשר מתוך רצון,
ולא בשביל עצמך אלא אבל בשביל אחרים.
(חוק או כלל זה היה פעם נהוג בתור חלק מן הצורה של השבועה אשר נאמרה על-ידי הרופאים כאשר הם היו אסטרולוגים ולפני זמן רב, כאשר הם היו צריכים להבטיח להקריב את השינה שלהם, את התשישות ואת העייפות שלהם ואת הסבל שלהם למען אחרים).

 

שאלה : למה החלק העיקרי של הסבל האנושי מסתובב סביב אהבה ודברים של סקס-מין ?
 

גורדייף : למה השאלה הזאת ? היא לא נוגעת אליך באופן אישי. אז תשאל אותה בדרך אחרת.
 

שאלה : למה החלק העיקרי של האסוציאציות, אשר נדחפות ומתערבות בעבודה הן אסוציאציות מיניות ?
 

גורדייף : השאלה הזאת היא סובייקטיבית, זה לא ככה בשביל כל האנשים.
זאת היא אבנורמליות (חריגה, סטייה וחוסר תקינות) ואשר זאת היא תוצאה של אוננות אינפנטילית.
אבל, מה הקשר בין זה לבין סבל ? אין כאן בכלל עקבות של סבל.
לכול אדם יש בתוכו שלושה-3 צואות או שלוש הפרשות אשר משכללות ומרחיבות את עצמן ואשר חייבים לדחות אותן.
הצואה או ההפרשה הראשונה היא התוצאה של הזנה ותזונה רגילה והיא מעלימה את עצמה בצורה טבעית,
וזה חייב לקרות בכול יום, אחרת יגיעו כל מיני סוגים של תחלואים.
(הרופאים מכירים את זה היטב).

עמוד 11

מאותה הסיבה אשר בגללה אתם הולכים לחדר האמבטיה בשביל התחזוקה הזאת, אתם חייבים ללכת גם אל חדר האמבטיה של הצואה או ההפרשה  השנייה. ואשר היא נדחית ממך על-ידי תפקוד מיני.
זה הכרחי ונחוץ בשביל הבריאות והאיזון של הגוף ;
ולבטח זה נחוץ והכרחי בחלקם לעשות את זה בכול יום ובאחרים בכול שבוע ואצל אחרים כל חודש או כל שישה-6 חודשים.
זה סובייקטיבי.
בשביל זה אתם חייבים לבחור חדר אמבטיה ראוי. אחד אשר הנו טוב בשבילך.
הצואה או ההפרשה השלישית נוצרת בתוך הראש, זה הזבל או האשפה של המזון של רשמים
והשאריות מצטברות בתוך המוח.
(הרופא מתעלם מזה, ממש כפי שהוא מתעלם מן התפקיד החשוב של התוספתן בעיכול ודוחה אותו בתור שארית).
זה לא הכרחי ונחוץ לערבב את הפעולות של המין-סקס עם סנטימנט, ולפעמים זה אבנורמלי (חריגה, סטייה וחוסר תקינות) לגרום להיות חופפים ומקבילים ולעלות בקנה אחד.
הפעולה המינית היא תפקוד. האחד יכול להתייחס לזה בתור חיצוני ממנו,
למרות כי אהבה היא פנימית. אהבה היא אהבה. אין לה בכלל צורך במין-סקס.
אפשר להרגיש אותה כלפיי אדם מאותו המין ואפילו אל חיה. והתפקוד המיני לא מתערבב עם זה.
לפעמים זה נורמלי לאחד אותם, זה הנו בהתאמה לאחד מן האספקטים של אהבה.
זה יותר קל לאהוב בדרך הזאת.
אבל, באותו הזמן זה אז יותר קשה להישאר ללא רבב, חסר פניות ובלתי משוחד כפי שהאהבה דורשת.
באופן דומה, אם האחד שוקל את התפקוד המיני בתור הכרחי ונחוץ מבחינה רפואית,
אז למה שהאחד יאהב רפואה ותרופה ? הפעולה המינית באופן אורגינאלי ובמקורה הייתה חייבת להתבצע רק למען המטרה והתכלית של רבייה של המין, אבל אט לאט, האדם עשה מזה אמצעי להנאה.
זה חייב היה להיות פעולה קדושה.
האחד חייב לדעת כי הזרע האלוהי הזה, תא הזרע של הזכר יש לו פונקציה נוספת, תפקוד נוסף, זה של  הרכבה והבנייה של גוף שני בתוכנו, מהיכן שהאמרה, 'שמח הוא אשר מבין את התפקוד של האקסיוהרי – Exioehary  בשביל הטרנספורמציה של ההוויה שלו. ולא שמח הוא אשר משתמש בהם באופן חד-צדדי.

 

שאלה : למה הדתות אוסרות על הפעילות המינית ?
 

גורדייף : כי באופן מקורי אנחנו ידענו את השימוש של החומר הזה,
מהיכן שמגיעה ובאה הצנעה והטהרה והבתוליות של הנזירים.
אך עכשיו שכחנו את הידע הזה ונשארו רק האיסורים, אשר מושך אל הנזירים כמויות של בעיות והפרעות ותחלואים ספציפיים. תסתכלו על הכמרים היכן שהם גדלים להיות 'שמנים כמו חזירים'
(הדאגה לגביי אכילה שולטת בהם). או שהם 'רזים כמו בשטן'. 
(ויש להם בתוכם מעט מאוד אהבה אל השכן והחבר שלהם),
השמנים הם מוכנים פחות ולבטח עדינים יותר.

עמוד 12
 

פגישה 5
 

שאלה : אתה ייעצת לי לקרוא, לאסוף אינפורמציה, אבל עם מה להתחיל ?
האם אני אמור לעבוד על דברים מסוימים לפני אחרים ?

 

גורדייף : מה שחשוב זה לאסוף ולכנס את הנשמה של הדברים – את נשמת הדברים, את הרוח
ולא את הצורה. תשכח את המילים, את הפרטים ; זה כלום ; אלא אבל תשמור בתוך עצמך את החומר, את מה ש, מאחורה. כי זה הנו זה אשר אותו אתה חייב לצבור בתוך עצמך.
זה הנו זה, וכאשר הוא מפקיד את עצמו בתוכך, אז לאט לאט הוא ייצור הבנה סובייקטיבית אשר באמת תהיה שלך.
[ואז גורדייף אומר אל תלמיד אחר] :
לדוגמא, בתוך מה שאתה כותב, בין כל המילים הללו, כל החסר תועלת, כל זה אשר באופן סובייקטיבי אין לו כל ערך,
אולי יש הבזק אחד קטנטן של יהלום – זה הנו זה אשר אחריו אתה חייב לחפש, לאסוף ולצבור בתוך עצמך.

 

שאלה : אני לא יודע מה הנו הדבר החשוב ביותר לעשות בתוך עצמי, על מה אני צריך וחייב לשים את המאמצים שלי.
 

גורדייף : מאז שאתה מגיע לכאן, אתה תמיד שומע כי חוזרים על זה שאתה חייב לרכוש 'אני',
ולמעשה הכול וכל דבר בתוכך הנו במצב של שינוי, לא יציב, לא עקבי.
אתה המרכבה אשר עליה יש הרבה נוסעים מקריים.
אתה חייב לרכוש 'אני' בלתי משתנה.
זה הדבר החשוב ביותר, ואשר עליו אתה צריך וחייב לשים את כל המאמצים שלך.

 

שאלה : מאז שאני מכיר אותך, אני התנסיתי בהרבה רגשות. עכשיו אני שונא את כל הרגשות האלו.
הייתי רוצה להיות מסוגל להתנסות בהרגשה אחת נכונה.
אם אני אומר את זה, זה בגלל שאני מרגיש בעצמי כי אני מגיע להיות יותר קרוב לזה.

 

גורדייף : עכשיו אני צריך וחייב להשתעשע ברעיון שאתה חייב להיות חבר – Comrade  - קומרד בשבילי. 
עד עכשיו, מבפנים ומן הבחינה הפנימית הייתי שווה נפש כלפייך, ומבחוץ ומן הבחינה החיצונית
החשבתי אותך – ככה ככה, אבל בכלל לא כלום מבפנים, מן הבחינה הפנימית.
אז קודם כל אתה חייב להיות החבר – Comrade  - קומרד שלי, אז ככה שיותר מאוחר,
הרבה אחר כך זה יכול להיות כי תהפוך ל 'אח' – 'Brther '.
עכשיו אני אומר 'חבר' – Comrade – קומרד, לא אח.

 

שאלה : לפני כמה ימים כאשר זכרתי את עצמי, כך שהייתי יכול לעשות להחליט החלטה אשר היא חשובה בשבילי, ולפתע הייתה לי התחושה וההרגשה של חוסר המציאותיות או אי-המציאותיות של החיים שלי, ובאותו הזמן,
חוסר המציאותיות או אי-המציאותיות של כל הרגעים הטובים שלי ;
אבל, אף-על-פי-כן, הרגשתי כי זה היה הכי טוב אשר היה לי וכי באותו זמן היה לכולם משהו במשותף. ו
באותה הדרך הבחנתי כי הזמן כבר לא היה קיים יותר בתוך הזיכרון שלי,
וכי הדברים מן הילדות היו אותו דבר כמו דברים אשר קרו יותר לאחרונה.
(אני התנסיתי באותה הרגשה).

 

עמוד 13
 

גורדייף : אתה גדלת מבפנים, אבל מה שהתפתח הנו חלש.
זה נחוץ והכרחי להזין אותו, עם חומר פנימי או עם חומר חיצוני.
אבל, יש לך חומר פנימי, חומר של אינפורמציה.
לפי ובהתאם ל, האם הדבר הזה אשר נוצר בתוכך הנו כבד יותר או יותר קל, כך הוא יוצא החוצה או נכנס לתוכך.
הוא עולה ונופל על-פי המשקל שלו. אולי רק הוא הנו התלמיד האמתי שלי,
אשר בכול רגע כאשר הוא אומר 'אני הנני' הוא מרגיש את זה ונשמע ומצטלצל באותו מקום בתוכו – זה הוא אשר מרגיש את עצמו כי הוא הנו אותו דבר בכול הרגעים האלו.

 

שאלה : הייתי רוצה לדעת אם הדבר הזה אשר אני מרגיש בתוך עצמי, לצד העבודה שלי,
האהבה הזאת אשר הייתי רוצה לראות כי היא תהפוך להיות המהות של המהות שלי,
אשר נראה לי כי היא מגיעה ממשהו אחר מאשר העבודה שלי והמאמצים שלי, האם אני חייב לדחות את זה
והאם אני חייב לא להאמין בזה, ולהחזיק ולהידבק בבירור ובהחלט אל העבודה אשר אדון גורדייף ציין ?

 

גורדייף : כן. אתה חייב לעשות בדיוק את מה שאמרו לך לעשות. ולא שום דבר אחר.
אתה עדיין לא הגעת אל המקום בדרך כאשר אתה יכול להקשיב לדברים האלו.
כל אלו הם פיתויים בדרכך. תדחה אותם ממך ותעשה את העבודה שלך בבירור ובקפידה ובהחלט.

 

שאלה : אני מרגיש כי אני חייב להציג בתוך המשימה שלי, בתוך העבודה שלי, אדם אשר קרוב אליי,
אבל מה שמוסיף לקושי זה כי אני מרגיש באדם הזה חולשות אשר דומות לאלו שיש לי עצמי,
והחולשות שלי מתגברות ומחזקות את שלה והחולשות שלה מתגברות ומחזקות את שלי.
אני לא יודע איך להגן על עצמי כנגד זה, ואיזה גישה לקחת.

 

גורדייף : אתה חייב בכלל לא לשים לב לחיצוני. זה הנו חיצוני. אתה חייב לדעת רק את המשימה שלך ולעשות אותה בפנים. האדם האחר, במודע או שלא במודע, משחקת את התפקיד שלה, משחקת את הדמות שלה. אתה לא מכיר אותה, אתה לא יודע מי היא, באם זה משה רבנו או מישהו אחר. וזה לא חשוב. מה שחשוב בשבילך הוא משימתך הפנימית.

עמוד 14

פגישה 6


שאלה : אני לעתים קרובות מרומה בדעתי מן האחרים. וזה רע בשבילי.
אני נותן לאנשים קרדיט בעבור איכויות אשר אין ברשותם. ובנוגע לאנשים אשר אין את זה להם,
אני רואה את זה רק מאוחר יותר כאשר אני מכיר אותם יותר טוב.
אני לא יודע איך להבחין בצביעות, ואני תמיד רואה את זה מאוחר מדיי.
אני הייתי רוצה כי יהיו לי אמצעים כדי לשפוט אנשים ולהכיר ולזהות מי יכול להיות מועיל בשבילי ומי הנו חסר תועלת.


גורדייף : אתה לא יכול, קודם כל אתה חייב להכין את עצמך לראות את המציאות.
בזמן שאתה מחכה תשחק תפקיד מבחוץ. ומבפנים בתוכך תזהה את חוסר החשיבות שלך ו/או תזהה את אי-קיומך,
כי אתה לא יודע כלום. אם יש לך את ההרגל לעשות את הדברים בדרך מסוימת, אז תעשה אותם בדרך הזאת.
תגיד 'בוקר טוב' כמו שאתה אומר תמיד בוקר טוב.
אבל, באותו הזמן תעבוד כדי להתמיד ולהחזיק מעמד עם העבודה אשר אנחנו עושים כאן,
ואז אתה תהיה מסוגל לזהות אנשים.
בהווה, כולם כמוך : כלום ושום דבר, אפס.
באם הוא יהיה איש עבודה – פועל או סנטור הוא אותו 'זבל' או 'אפס' כמוך.
תגיע לארגן את עצמך לעבוד על לא להיות אדם חסר חשיבות או אדם לא קיים.
תעשה הכול וכל דבר בדיוק כמו שאתה מורגל ונוהג לעשות.
אבל, אתה חייב לשחק תפקיד, בלי להשתתף, בלי להזדהות עם עצמך מבפנים ;
ותזכור מה הערך שלך – כלום ושום דבר.
תעבוד ותעבוד ושוב תעבוד. בכדי ובמטרה שלנות את הכלומיות והאפסיות הזאת למשהו ברור ומוגדר. חינוך יוצר מסיכה. כאשר אתה רואה אנשים אז אתה מאמין במסכה הזאת. אחרי איזה זמן המסכה יורדת ונופלת,

ואתה רואה כי הם בדיוק אותם 'אפסים או זבלים' כמותך.
זה לא משנה את מי אתה רואה, הוא מייצג מסכה.
אם אתה מסתכל עליו במשך זמן ארוך יותר ועם תשומת לב ובלי רבב, בלתי משוחד וחסר פניות,
ואז אתה רואה כי הוא תמיד מסוגל לשמור על המסכה שלו ; ובאותו רגע, אפשר יהיה לראות דרכו את הזבל,
וזה אותו דבר כמו זה אשר בתוכך. הוא כלום ושומדבר, כמו שאתה כלום ושומדבר,
אפילו אם הוא קולונל וסנטור או מיליונר.
זאת היא רק הקומבינציות של החיים אשר הם כאן. הסבא שלו כבר היה ככה והאבא שלו כבר היה ככה והוא מרוויח מזה. אבל, הוא עצמו מייצג רק כלומיות ואפסיות.
רק זה אשר הוא לא כלום וזה הוא אשר הבין את כלומיותו ואפסיותו ועבד על עצמו כדי לשנותה.
אדם זה הנו סוג אחר של זבל : עם וורדים.
זה עדיין זבל אבל כבר אין לו את אותו הריח.
עבודה, ושים בה את הכול וכל דבר ותהיה בטוח כי כל אלו אשר לא עובדים הם כלום ושום דבר כמוך.
אתה כלום ושום דבר, אבל גם הוא שום דבר וכלום.
הוא גנרל, קולונל, אלו הם דברים חיצוניים : הם לא עולים כלום ושום דבר.
בחיים, הכול הנו מקרי – עיסוקים ועמדות וכל המחויבויות : באם האחד הנו ראש העיר או השוטר בפינה.
אלו הם החיים אשר יוצרים את האבנורמליות האלו (אבנורמליות-חריגות, אי-תקינות ולא נורמליות).
מבפנים הכול הנו תמיד אותו דבר

 

עמוד 15

דברים חיצוניים לא משנים את הדברים הפנימיים.
רק עבודה-מודעת יכולה ומסוגלת לשנות את הפנימי –
עבודה-מודעת או עמל-מודע ויגיעה-מודעת וסבל מתוך רצון.

 

שאלה : במשך זמן ארוך הבחנתי כי לעתים קרובות מאוד, ובנוגע לעניינים שונים מאוד,
אמר לי קול פנימי מה אני צריך לעשות. תפסתי אותו ושמעתי מה הוא אמר, אבל בלי לפעול על-פי מה שהוא אמר לי. פעלתי אחרת, ואחרי איזה זמן ראיתי כי הקול היה תמיד צודק.
אני הייתי רוצה לדעת האם אני לא צריך לשים לזה לב או להיפך, האם לשמוע לו יותר ולנהוג על פיו.

 

גורדייף : אל תעשה לגביי כל זה כלום ושום דבר.
תקנה מחברת קטנה ותעשה רישום. תרשום את זה, תוריד את זה אל הכתב אבל אל תעשה כלום.
הקול הזה הנו האינסטינקט שלך ; לפעמים האינסטינקט יכול להופיע דרך המודעות, אבל זה נדיר.
אולי זה יוכיח כי יש לך אינסטינקט אמתי.
תראה אם הרישומים שלך יראו את זה.
עכשיו, אולי אנחנו נמצא תרגיל.
אבל אל תעשה שום דבר קודם.

 

שאלה : אבל בשביל לכתוב את זה אני אהיה חייב למעשה לעשות את זה.
 

גורדייף : תרשום הערה ואני אדבר על זה אחר כך.
אולי זאת השאה להיות מושא בקלות ונתון לסוגסטיה, פנטזיה, טיפשות ואידיוטיות.
על-פי התוצאה, אני אגיד מה זה באופן מתמטי.
לפעמים אינסטינקט הנו דבר מאוד עצמאי.
אבל, בנוגע אליך, אני לא יודע.
אני אדבר אחר כך. אבל, לפני זה, תמשיך כפי שאתה עשית, לפני שהבחנת באיזשהו דבר.

 

שאלה : לאחרונה זה היה יותר טוב אם הייתי עושה את מה שהוא אמר לי.
 

גורדייף : אנחנו נראה, אתה חושב ככה אבל אולי זה להיפך. אולי זה פסיכופתי.
אני לא רוצה להאמין לאיזשהו דבר מלבד לעובדות אשר יינתנו על-ידי הרישומים.
אתה מדבר בסובייקטיביות. את האובייקטיבי אני לא יודע.

 

שאלה : אני מנסה לשמור ולתחזק את ההרגשה של היותי בלתי קיים או חסר קיום ואת ה-סבל מתוך רצון
עד כמה שזה אפשרי לעתים קרובות, אבל אני מבחין כי זה נותן שיתוק עד כמה שזה נוגע לפעולה.
זה מראה את חוסר המשמעות של כל הפעולות והעיסוקים.
אם קודם הייתי צריך לעשות מאמץ כדי לעשות דבר מסוים אשר ניתן,
אז היום אני חייב גם לשאת ולסחוב את קולר הברזל של חוסר הקיום הזה והמאמץ הוכפל.
מה אני אמור וצריך לעשות כדי שהרגשת אפסות זאת ו-איינות* זאת לא תשתק אותי, ולא תתערב בחיים החיצוניים ?
* איינות - המילה איינות היא נגזרת של המילה 'אין' כלומר, אין-כלום...אפסיות וכלומיות הן המילים הנרדפות שלה.

 

גורדייף : תעשה כפי שכבר אמרתי לך קודם. האחד חייב לעבוד רק בשליש מזמן ה-ערות של האחד.
תעשה זמן מיוחד בשביל העבודה.

עמוד 16

אל תערבב את הדברים ; תקבע זמן : מחר בין השעות 10.00-11.00, חיים רגילים.
הרעיונות האחרים, העבודה תשלח אותם אל השטן.

 

שאלה : האחד כבר לא חופשי יותר כדי לסלק את ההרגשות של אפסיותו וכלומיותו של האחד.
 

גורדייף : תניח בצד את המצב החדש שלך ותעשה כפי שעשית קודם, כאשר עוד לא התחלת לעבוד.
האחד חייב לא לערבב אף פעם את העניינים. אל תשמש עדיין בתוצאות של העבודה הפנימית בשביל עבודה חיצונית. עדיין לא. אתה בבית-ספר, כמו ילד.
זה לא בשביל החיים, זה לא בשביל להרוויח כסף.
אתה תדע סוד גדול מאוד אשר בו אתה אמור לא להשתמש.
זה דבר אחד, והחיים הם דבר אחר.
יום רביעי, יום שישי ויום ראשון, אתה עושה מה שאתה רוצה ואוהב.
אז תשלח אל השטן את כל המחשבות האחרות ;
אם אתה מערבב אותם, אז האחד יימנע ויסכל את השני.

 

שאלה : ההרגשה של האיינות והאפסיות והכלומיות, אשר לא קראו לה והיא באה בעצמה,
היא אמנם אוטומטית ולפיכך היא הרסנית.

 

גורדייף : בזמן אשר הושאר בצד בשביל העבודה, תעשה או תרשום הערות ותגובות ופרשנויות אשר הם יותר מלאות חיות.
ובשאר הזמן, תשלח את זה אל השטן. זה פסיכופתיות.
[גורדייף אומר אל תלמיד אחר] :
אף פעם לא שמעו כאן את צליל קולך, אני מכיר את הקול שלך בחיים, אבל לא כאן במעגל שלנו.
האם אתה יכול להגיד לי משהו ?

 

שאלה : אני עדיין לא עבדתי מספיק כדי לשאול שאלה.
 

גורדייף : איך אתה יודע את זה ?
 

השואל עונה : כי אני לא מעז.
 

גורדייף : אז אכן יש לך אמנם שאלה.
 

השואל עונה : לא היום.
 

גורדייף : ובכן, אז אתמול.
 

[הגב' דה-זלצמן אומרת לגורדייף מה הייתה השאלה אשר האיש הזה שאל אותה]
 

גורדייף : הוא אשר עובד הופך להיות שחקן (שחקן תאטרון), שחקן אמתי בחיים.
להיות שחקן זה לשחק תפקיד – רול.
החיים הם תאטרון אשר בו כל אדם משחק תפקיד.
כל יום הם משנים אותו. היום תפקיד-רול אחד ומחר תפקיד-רול אחר.
שחקן טוב הוא רק זה אשר מסוגל ויכול לזכור את עצמו, ולשחק את תפקידו במודע,
לא משנה מה זה יהיה.

 עמוד 17
 

שאלה : אבל איך האחד יודע את התפקיד אשר האחד צריך לשחק ?
 

גורדייף : אתה מדבר עם האישה הזאת ואתה יודע מי היא – ואיך האחד צריך וחייב להיות איתה ומהי אוהבת.
ובכן, תעשה את זה. מבפנים היא בשבילי כלום, היא בשבילי 'זבל' או 'אפס'.
היא אוהבת כאשר אנשים מנשקים לה את היד. ואני עושה את זה כי היא אוהבת את זה.
אני אדיב ונחמד אליה. מבפנים אני רוצה להעליב אותה אבל אני לא עושה את זה.
אני משחק את התפקיד-את הרול שלי.
ואז, היא הופכת להיות העבד שלי.
מבפנים אני לא מגיב.

 

שאלה : אני לא מצליח בלהיות טוב אל אחרים.
 

גורדייף : אולי אתה עדיין לא חופשי.
 

שאלה : אני רוצה להרוויח מכול דבר בצורה אגואיסטית בשביל עצמי.
 

גורדייף : אתה חייב לעבוד. תהרוג את הכלבים אשר בתוכך.
אתה משחק את התפקיד שלך – את הרול שלך, רק מן הבחינה התיאורטית,
אבל מאוד מהר אתה חוזר אל האפסיות והכלומיות שלך.
המשימה שלך תהיה לזכור לזמן ארוך יותר.

 

שאלה : מה טוב בזה שיהיו לך עבדים ?
 

גורדייף : בשביל החיים, אם אין לך איזשהם עבדים אז אתה העבד של מישהו.
 

שאלה : האם בפשטות כולם לא יכולים להיות שווים ?
 

גורדייף : אף פעם.  איך וכיצד זה אפשרי ? לך יש ארבע-4 עיניים ולי יש שתיים-2.
אז כבר יש הבדל. האבא שלך אהב את האמא שלך אם הוא שכב בצד שמאל.
האבא שלי אהב את האמא שלי אם הוא היה שוכב בצד ימין. והתוצאה היא כי אני אחד ואתה אחר.
בשבילי יש חוק אחד ובשבילך יש אחר. ההוויה הטובה של האדם וההרגשה הטובה של האדם
היא כי כולם יהיו העבדים שלו.
אתה אומר כי העבודה שינתה אותך. תודות לעבודה כי אתה כבר לא עוד 'זבל' או 'אפס' ;
תודות למאמצים מודעים וסבל מתוך רצון. מן הבחינה האובייקטיבית אתה ראוי לזה.

 

שאלה : בהווה הכלבים שלנו מחייבים אותנו להשתמש באחרים בשביל המטרות שלנו.
 

גורדייף : אז שם יש לך קרקע טובה לעבודת-הוויה. היום אתה איש רגיל ;
בעבודתך תנסה להיות אדם נעלה או אדם עליון. אחרי זה אולי תהיה אדם אמתי ואדם שלם.
ברגע בו אתה מרגיש את הכלבים שלך, תיאבק נגדם ;
הקונפליקט הזה הנו נחוץ והכרחי בשבילך במטרה להפוך להיות אדם אמתי.
זוהי קרקע טובה בשביל העבודה,

עמוד 18

ועדיין יש בתוכך עוד כלבים אשר הם בלתי נראים.

 

שאלה : אבל האם האדם לא אמור לוותר על השימוש בכוח של האחד בצורה אגואיסטית על אחרים ?
 

גורדייף : היום אתה עושה את זה לא במודע ; תנסה לעשות את זה במודע.
ואז זה יהיה טוב, לשניכם – בשבילם ובשבילך.

 


 

פגישה 7
 

[הקראה מן הפרק של הסדרה הראשונה על אשיאטה שיאמש בזמני הארוחות]
 

שאלה : אדון גורדייף, האם אני יכול לשאול שאלה ?
 

גורדייף : כן, אמנם, הייתי במשך זמן ארוך אדון גורדייף, ובכן מה אתה רוצה לשאול אותי ?
 

שאלה :  מאז שהגעתי אל העבודה למדתי דברים רבים.
אבל לא הייתי מסוגל לשים כלום ושום דבר אל תוך תרגול פרקטי.
ניסיתי כמה פעמים אבל אני לא מקבל בכלל תוצאות.
תוצאות אמתיות אשר יספקו אותי. ועכשיו, בזמן החגים, הייתי רוצה לנסות משהו,
את הדבר העיקרי אשר עליו אוכל לתלות את העבודה שלי.

 

גורדייף : אתה מצפה לתוצאות אבל אתה לא עושה שום צעד וגם אין לך שום אומדן.
מה אתה רוצה ? ל- מה אתה מאחל ? האם יש לך אומדן ומידה ?
[ואומר אל האחרים] : היא אומרת כי היא עובדת אבל היא לא עושה כלום.

 

שאלה : הייתי רוצה לדעת משהו. זה יהיה בשבילי נחוץ והכרחי לעבוד כדי שתהיה לי תוצאה מספקת.
לדוגמא, בהיזכרות, תנאים שליליים, הזדהות ; ואני לא מקבל בכלל תוצאות מכל זה.
אני מנסה לעשות את הכול ביחד. אני הייתי רוצה לעבוד רק על דבר אחד.

 

גורדייף : בשבילך, אם אתה יוצא לחופשה, אז זאת שאלה טובה כמו שאני מבין אותה.
אני מתחרט על דבר אחד. יש אספקט עליך אשר אני לא מכיר ויודע.
אני מכיר חמישה-5 אספקטים-היבטים אבל שניים-2 אני לא מכיר
[הגב' דה-זלצמן מדברת אל גורדייף ברוסית].

 

גורדייף : אתה נוסע לזמן ארוך ?
 

השואל : ארבעה-4 עד חמישה-5 שבועות.
 

גורדייף : אז יש לך זמן רב. אני הולך לתת לך תרגיל מאוד מקורי.
יכול להיות כי הרבה אנשים כאן ממש יהיו נדהמים אפילו.
אני הולך לתת לך משימה.  אחרי שתעשה אותה נדבר.
זה הנו משהו גדול מאוד ובלתי אפשרי לעשותו בארבעה-4 עד חמישה-5 שבועות
וצריך בשביל זה ארבעה-4 עד חמישה-5 חודשים ואולי אפילו זמן ארוך יותר.
רק אני יכול להסביר את זה עכשיו.
זוהי משימה מאוד מקורית.
אני בטוח כי אם תעשה את זה אז תקבל את מה שאתה מחכה לו. מגיע לך ואתה ראוי.
יש לך את כל הזכויות לתוצאות של התרגיל הזה.
אבל הדבר המסובך הזה לא יכול להגיע במהירות.

 

  עמוד 20
 

במשך תקופת החגים, תעשה לזה את הביסוס ומיסוד ועבודת השטח – Ground Work של זה.
"אני הנני", את זה אתה מבין.
עכשיו, תעשה מדיטציה על הנושא של התרגיל הזה. [וכאן ניתן התרגיל].

שאלה : כמה פעמים צריך לעשות את זה, אני מתכוון כמה פעמים ביום.

 

גורדייף :  כל הזמן, אם אתה יכול.
אבל, אתה שוכח, אתה לא יכול.
תעשה את זה פעמיים עד שלוש בכול עשרים וארבע-24 שעות.
כאשר אתה מתעורר וכאשר אתה הולך לישון ובאמצע היום לפני ארוחת צהריים או ערב.
אתה קובע שלושה זמנים לתרגיל הזה. אם ביניהם אתה זוכר את זה, אפילו באוטומטיות – אז תעשה אותו.
אין בזה סכנה. זה אמור וצריך להיות כולו – יותר מאשר האלוהים שלך. או יותר מאשר האלוהים בשבילך.
יותר מהכול וכולם. ואל תעשה שום דבר אחר. אל תעשה מניפולציות. ובלי התחכמויות. ובלי התפלספויות.
תעשה את התרגיל הזה בתור שירות, כמחויבות, כאילו היית הולך להרוויח כסף על-ידי כך שאתה עושה אותו.
כאשר תשוב, אז אני אדבר איתך, לגביי איך להמשיך.
אף אחד לא נדהם ?
[נשמעת דממה ארוכה].

 

שאלה : האם אני יכול לשאול שאלה אדוני ?
יש דבר אחד אשר מעסיק אותי במשך זמן רב.
איך גבר אמור להתנהג ולפעול כלפיי אישה, בשביל להיות המסטר (אדון) שלה ולעשות אותה שמחה ומאושרת ?
להיות באמת המסטר-האדון של המצב ?

 

גורדייף : השאלה שלך היא מה זה נחוץ והכרחי לעשות. אז קודם כל אתה חייב להיות גבר בתוך עצמך.
הגבר חייב להיות גבר. השאלה שלך היא מאוד מקורית, ומאפיינת בשביל כולם.
גבר יכול לדרוש מאישתו כל דבר, אבל הוא יכול לדרוש רק אם הוא, באמת, גבר.
אם הוא גבר מן המין האמצעי אז זה בלתי אפשרי.
זה, דרך אגב, קיים בכול השפות : יש שני סוגים של זונות : זונות בחצאיות וזונות במכנסיים.
במכנסיים זה לא גבר ולא אישה – זה מין אמצעי.
באם זאת תהיה האמא שלו או אחותו או אישתו, היא תפעל כפי שאומרים לה.
אישה לא תלויה בעצמה ו/או על עצמה.
אם אתה לא גבר אז אתה זונה.
ואתה מציע לה את מה שהיא.
אז אתה חצי גבר.
[כולם נפלו לתוך שתיקה].

 

שאלה : אדוני, אני מתנסה בקושי גדול מאוד, באם כאן או עם אלו אשר קרובים אליי, בלהסביר רעיונות ורגשות.
זה הנו שיתוק אמתי. זה מאוד חשוב בשבילי. מה אני יכול לעשות כדי לשחרר את עצמי מזה ?

 

גורדייף : זה נחוץ והכרחי להיות ללא רבב, חסר פניות ובלתי משוחד.
זה רק בשבילך.

 

עמוד 21
 

(אנשים חייבים לא לעשות אף פעם את מה שאני מציין ואומר רק לאיש אחד).
כי אתה זה אתה.
אתה רוצה לעבוד, אתה רוצה כי יהיה לך 'אני', 'אני-אמתי'.
המטרה שלך היא 'אני הנני' עצמאי. אני הנני.
עכשיו, אם עדיין אין לך את זה, אז אתה מדמיין כי כבר יש לך את זה.
לזה אשר יש לו 'אני-אמתי' הוא ללא רבב ובלתי משוחד ובלי פניות כלפיי כל הדברים החיצוניים.
בשביל כל האחרים הוא בלתי משוחד וללא רבב וחסר פניות.
לדוגמא, האיש הזה [גורדייף מסתכל על סטודנט אחר] הוא משוגע : הוא משוגע.
הטבע עשה אותו כזה – האבא והסבא – הוא משוגע.
אבל, זה לא מציק לי וזה לא מטריד אותי שהוא משוגע. אני מסתכל עליו בתור איש משוגע,
יש לי רחמים. זה מה שנקרא מאוד בלי רבב ומאוד חסר פניות וממש בלתי משוחד.
אתה [אל הסטודנט האחר] מסתכל על כל המניפסטציות וההתגלמויות שלו בדרך הזאת :
מה יכולה להיות ההתבטאות וההתגשמות והמניפסטציה של איש משוגע ?
יש איכויות שונות.  לדוגמא,
האחד יכול להחזיק את הסיגריה שלו ככה [גורדייף שם את הצד הדלוק בתוך הפה שלו]
אדם נורמאלי אף פעם לא יכול לעשות את זה.
אבל אני לא מתכעס וזועף (גם לא שופט) כי יש לי רחמים.

 

שאלה של מישהו אחר : יש שתי-2 איכויות של רחמים. האחד יכול כי יהיו לו רחמים אשר חשים בוז.
 

גורדייף : אתה – לך יש את הרחמים האלו, אבל לי אין אותם.
או שיש לי רחמים או שאין לי.
או שהוא משוגע או שהוא חצוף ומעליב. אם הוא משוגע אז יש לי רחמים.
אם הוא מעליב ו/או חצוף אז אני עושה את זה [אגרוף] ואני מועך ושובר את החזות שלו.
אם הוא נמצא במקום אשר אני יכול לעשות את זה, כלומר אם הוא מעליב וחצוף.
אם הוא משוגע אז אני מיד נותן לו כל דבר שהוא רוצה.
אם אני רואה כי הוא מעליב וחצוף ואין בכלל משטרה ושוטרים בסביבה אז הוא לעולם לא ישכח אותי,
כי הוא ייאבד שלוש-3 או ארבע-4 שיניים. אבל, רחמים הם נחוצים והכרחיים.
לכולם יש רחמים. אם אתם מסתכלים בפרטים, אז אתם תראו כי חלק אחד מגיע מן התורשה,
וחלק אחר מגיע מן החינוך אשר פינק וקלקל אותך, והשלישי מגיע מחטאי הנעורים אשר ביצעת.
האיכויות האלו – לזה אשר מגיע מן התורשה – לזה יש לי רחמים, בשביל השני יש לי רק חצי רחמים,
אבל לשלישי אני אף פעם לא סולח.
אני מסביר לכם דברים סובייקטיביים.
אבל, אם תשתמש בהם בתוך החיים שלך, אז אף פעם לא תרמה את עצמך.
חלק אחד מגיע התורשה, השני מן החינוך, והשלישי מהתנהגותך בנעוריך.

 

שאלה : העבודה מגלה לנו שני-2 עולמות, גילתה לי שני-2 סוגים שונים של זמן.
הראשון הנו זה של הגוף אשר בו אנחנו חיים, הזמן של חוסר שקט ושל פחד.
והזמן לזכור אשר או אין חוסר שקט וגם לא עינויים וייסורים ומכאובים.
ואשר כל אחד מכיל בתוך עצמו כוח עוצמה מתפוצצים, אשר בתוך אריזה קטנה מאוד
יכול להכיל כוח שני אשר הנו עשיר יותר מעשר-10 שנים של החיים של הגוף – של שינה.
בזמן הזה של עבודה לאחד אין בכלל פחד לאבד זמן.
במצב הרגיל שלי אני מפחד לאבד זמן.
אני הייתי רוצה לדעת מה הוא זמן.
[הגב' דה-זלצמן מתרגמת לאדון גורדייף מה רצה השואל להגיד].

 

  עמוד 22
 

גורדייף : מספיק – היא לא תרגמה את הכול – אבל זה מספיק בשביל ההסבר שלי.
אתה מבחין כי יש שני-2 זמנים שונים בשבילך,
כמו שיש גם שני-2 מצבים – המצב הרגיל, המצב הרגיל וההרגלי בחיים והמצב הזה אשר בו אתה זוכר את עצמך.
זה יוצר ועושה שני-2 זמנים שונים – זמן אחד אשר אליו אתה רגיל,
והזמן האחר אשר בו אתה מגיע הנה אל רח' קולונל רנארד.
זמן זה אשר בו אתה נהגת להבין ולקבל כל דבר זה הזמן בו היית כאן ברח' קולונל רנארד.
עכשיו, אם עולה בך הפחד בפעם השנייה, כלומר, אם אתה מפחד לאבד את הזמן שלך,
אז במוקדם או במאוחר, תמדוד את הזמן על-פי ה 'אני-הנני' שלך ;
כי לזמן הזה יש הוויה, אני-הנני.
עם הראש אתה אומר 'אני-הנני' – זה חייב להיות מורגש עם כל הנוכחות השלמה, בכול המחוות,
ובבת אחת, מיד זה ישתנה. הזמן הקוסמי יהיה חייב לעבור ו/או לרוץ כמו שזה יהיה הכרחי בשבילך.
אפילו החוקים הקוסמיים נכנעים בפני אחדות,
עד כמה ש, לא תהיה האחדות הזאת קטנה.

 

שאלה : האם זה לא דבר רע להרגיש כזה הבדל בין שני-2 הזמנים ?
 

גורדייף : הם אכן שונים אמנם. זה יעזור להמשיך להתקדם הלאה בנחישות,
ולעשות את מה שלא עשית בעברך. אם יש לך את 'מחלה של מחר' ? אז זה לא יעזור לך.
אבל אתה הבנת לגביי המחלה הזאת.
אני מייעץ לך לקחת כל אמצעי וכל פעולה
כדי שיהיה לך את הזמן של 'אני-הנני' עם המצב של 'אני-הנני', ולא רק באופן תיאורטי כאשר אתה זוכר את עצמך,
אלא אבל בצורה הכי מרוכזת עם כל הנוכחות שלך.
זאת היא באמת שאלה טובה.
האדם אשר לא יודע את ההבדל הוא לא יודע איזה זמן יש לו וכמה זמן יש לו.
כי הוא אשר יודע את זה משרת בתור גורם מזכיר – זמן רגיל,
או זמן כפי שהוא עובר כאן בפגישה בדירה ברח' קולונל רנארד 6 בפריז.
האם אתה מבין ? מה הוא זה אשר אתה צריך לעשות ? אז תעשה את זה.
מאוחר יותר תגיע שאלה אשר אני אסביר במפורט.
תחשוב כי יש שני-2 זמנים, זמן-עבודה והזמן של האדם הרגיל.

 

שאלה : האם לאחד יכולה להיות ראיית הנולד של העבודה בהיזכרות בילדותו של האחד ?
 

גורדייף : תאמת ותוודה את המצב אשר יש לך עם 'אני-הנני' ואת המצב אשר יש לך בלי 'אני-הנני'.
זאת היא המידה וזה האומדן. כאשר אתה זוכר את עצמך – זאת איכות אחת.
וכאשר אתה לא זוכר את עצמך – זאת היא איכות אחרת.
זה לא הכרחי ונחוץ שיהיה מכשיר מיוחד.
יכול להיות כי אולי יש לך את הטעם של 'אני-הנני' – או את איכות ההרגשה שיש לך.

 

עמוד 23
 

שאלה : זה אולי תיאורטי, אבל אני צריך משהו תיאורטי, קצת חומר על זמן. הראש שלי צריך את זה.

גורדייף : תשאל את גב' דה-זלצמן לארגן בשבילך במיוחד לקרוא את הפרק על הזמן
(כפי הנראה מדובר על הספר 'סיפורי בעל זבוב לנכדו בפרק על 'הרופאס') זה בלתי אפשרי להסביר את זה בקצרה.
הזמן חולף בדרך אשר היא בהתאמה עם האסוציאציות שלך.
הזמן חולף באופן אשר הנו בפרופורציה למצב שלך, לכמות האסוציאציות אשר זורמת.
אם אתה זוכר את עצמך אז הזמן חולף לאט.
בזמן ש 'אני-הנני' כבר עברו שלוש-3 שעות והן נראות כמו חמש-5 דקות.
בזמנים אחרים זה ממש להיפך.
אני חיכיתי ארבע-4 דקות לבלונדינית וחשבתי שזה היה שלוש-3 שעות.
אני הייתי בפגישה בבית הקפה – בלי להסתכל על איזשהו דבר אני מאמין כי עברו שלוש-3 שעות בחמש-5 דקות.  
כאשר אני עם 'אני-הנני', הזמן-החדש, אז הזמן האובייקטיבי חולף מהר.
אתמול הייתה לך כמות של זמן סובייקטיבי. גם היום זה סובייקטיבי אבל מאיכות אחרת.
משהו אשר אתה חייב להיות ראוי לו ולזכות בו. אם אתה לא תעשה את זה אז תהיה אותו דבר כמו אתמול.

 

שאלה : זה מה שרציתי לדעת.
[שקט].

 

שאלה : האם אני יכול לשאול אותך שאלה ?
אני חושב כי בשביל להגיע אל ידע האחד חייב להיות מסוגל לרמות את עצמו
ולעתים קרובות אני חסר את האומץ לרמות את עצמי ואני סוגר ונועל את עצמי בתוך החדר.
אני הייתי רוצה לדעת איך יהיה לי את האומץ לטעות וללכת קדימה כלפיי ידע.


גורדייף : בשביל זה לא נחוץ דבר גדול.
לדוגמא, אם אתה יודע כי אתה אפס, אם אתה הבנת כי אתה 'זבל' – אפסות,
ואם אתה לא רוצה להיות  'זבל' ואפס, ואם זאת נקודת ההתחלה שלך בשביל ידע,
אז אתה חייב להסתכן ולסכן – את זה או כלום. 
"אם אתה כבר הרגשת את זה קודם, ש- אתה יכול להיות משהו אחר, אז אתה לא מסכן כלום".
אז למה אתה מפחד ? אין לך שום דבר להפסיד. אז אל תרחם על עצמך. בשבילי 'זבל' זה זול.
האחד אפילו משלם כי יסלקו וייקחו את זה מכאן.
אבל עכשיו, אורח יקר שלי, ברצינות, האם הבנת את תשובתי ?
האם אתה מסופק מן התשובה שלי לשאלתך הראשונה ?
אז תיקח את ספר הצ'קים שלך ותכתוב על העטיפה 'לא בפנים – בפנים זה בלי כיסוי'.
אבל מבחוץ, כדי להזכיר לך – האחד מסתכל ואז האחד זוכר תמיד.
בפנים בתוכו הוא חסר אמצעים.
אבל, כאשר המלחמה תיגמר,
אני אגיד לכם – תסתכלו ותראו עד כמה ובכמה זה מסתכם על הסיכוי ותרשמו את הסכום בפנים.
יש חוק קוסמי – חוקי אובייקטיבי אשר אומר כי עבור כל סיפוק חייבים לשלם על-ידי חוסר סיפוק.
וכל חוסר סיפוק במוקדם או במאוחר האדם חייב לשלם על-ידי סיפק.
מה שהאחד זורע זה מה שהאחד קוצר.
כדי להזכיר לעצמו האדם כותב על פנקס הצ'קים שלו
יש קשר וחיבור חזק בין

עמוד 24

בין פנקס הצ'קים והשאלות האלו.
ספרים ומחברות, האחד מאבד ומשנה אותם, אבל זה לא משתנה.

כאשר יהיה משהו אז אתם תהיו מסוגלים לחשב לי : 2,3,4 אפסים.
זה תלוי בכם. זה מעשי ופרקטי, זה החיים.

[גורדייף אומר אל סטודנט אחר] : אני מתחרט כי אתה דוחה את הסיפוק לתקופה בלתי מוגבלת.
אני אייצר מיד חוסר סיפוק.

[גורדייף אל סטודנט נוסף אחר ] : האם אתה הבנת למה אני לעתים קרובות חוזר ומדבר על פנקס צ'קים ?
למה, כי במודע או לא במודע, ובאופן אוטומטי אני יודע איך להזכיר ולהיזכר בפנקס צ'קים ?

 

שאלה : לפני שהכרתי את העבודה הייתי הרבה יותר חסר שקט, כי הרגשתי דברים רעים אשר עליהם חשבתי,
כי אף פעם  לא אהיה מסוגל לפטור את עצמי מהם. זה שמר ופרנס בתוכי חוסר שקט, אולי לא קבוע
אבל לעתים קרובות מאוד.
אני תפסתי כי עם העבודה, זה עובר ועבר ואני הרגשתי יותר רגוע בתוכי מבפנים.
אני הייתי רוצה למצוא שוב את המצב חוסר השקט שהיה בי כי זה חסר בתוכי.
מה אני יכול לחשוב או לעשות בכדי ובמטרה למצוא את זה שוב ?

 

גורדייף : קודם אתה האמנת כי אתה יכול להצליח ככה. עם התוצאות האלו אתה אף פעם לא תוכל לעשות איזשהו דבר. אתה תצליח רק אם תעשה מאמץ אשר הנו יותר חזק מן הרגיל.
אבל, אולי אין לך אפילו את הטעם של זה.
אתה כבר היית כאן הרבה זמן. אתה מחויב להבין מהו מאמץ. מאמץ עצמי.
אני הולך לספר לך סוד.
מאמץ עצמי אף פעם לא אפשרי כולו בבת אחת ;
נחוצה והכרחית ההכנה. מאבק הנו נחוץ והכרחי.
עד אשר האחד מצליח, האחד שוכח, האחד נזכר, האחד שוכח, והאחד נזכר.
אבל, כאשר אתה יושב, שקט ורגוע, אז אתה יכול לחשוב ולהתחיל לעשות,
עד עכשיו עדיין לא עשית בכלל מאמץ.

 

השואל אומר : בגלל זה שאלתי את השאלה, אני כאן ואני מרגיש יותר מדיי שקט ורגוע.
 

גורדייף : אתה מדמיין ואתה מאמין כי אתה תלך ישר לגן-עדן.
לא. כאן חייבים להיות מאמצים מעל הרגיל.
לדוגמא, בשביל האדם הזה [הוא מייצג את זה אשר הגיע רק בזמן האחרון]
זה מספיק טוב בשבילה, אבל אתה, אתה לא תגיע עם זה רחוק.
אתה חייב להתחיל לעשות 'סופר מאמץ', ועכשיו.
אם אתה לא תעשה את זה, זה בגלל שאין לך מטרה.  


אז איך אתה יכול להישאר שקט ורגוע ?
אם המאמץ אשר אתה עושה היום, אתה אף פעם לא תצליח.
אדם נורמלי לא יכול להיות רגוע ושקט ושלו.

שאלה : זה ממש בגלל הסיבה הזאת כי זה עושה אותי חסר שקט.

עמוד 25
 

גורדייף : זה נחוץ והכרחי כאן לעשות מאמצים. אתה מורגל ונוהג לבצע כמו קודם בחיים.
לפני, היה הדבר הזה אשר רצית, עכשיו זה כבר לא מספיק.
המאמץ חייב למתוח ולאמץ את כל השרירים שלך, את כל (מערכת) העצבים שלך, ואפילו את כל המוח שלך.
התרכזות וריכוז דומה חייב/ת להיות שלך. אתה היית אמור וצריך לעשות את זה במשך זמן רב.
בהתחלה, בשביל אדם חדש זה ניתן לסליחה, ניתן לסלוח על זה.
אבל אצלך, לך יש את הטעם של עבודה אמתית.
אתה חייב להבין ולתפוש ולהגשים את זה בתוך החיים הרגילים שלך.
'אני-הנני' ; תמיד. 'אני-הנני'. 
אף פעם אל תשכח.
לאט לאט ה 'אני' שלך יצור קשר ומגע עם המהות שלך.
זה הכרחי ונחוץ לחזור על זה פעמים רבות.

 

שאלה : אני הגעתי להעדיף רגשות אלימים
במקום כוח ההתמדה ו/או הרפיון והאדישות הפסיבית ההרגלית.

 

גורדייף : זה לא קיים בשביל ה 'אני-האמתי' שלך, אקטיבי או פסיבי – פעיל או סביל, כי זה תלוי במצב שלך.
הדברים החיצוניים הם אדישים. תזכור לפעמים כי אתה חושב שזה שלילי,
ואולי זה בכלל ההיפך.
בכדי ובמטרה כי תהיה לך אמת חומרית, אל תחשוב על המצב שלך.
אל תתפלסף – רק תתבונן.
תכוון ב 'הנני' ב 'עצמי' האמתי שלך.

 

שאלה : הגעתי קרוב לאותן התבוננויות כמו מה שהוזכר קודם.
אבל, זה מזמין רגשות שליליים לחזור ולשוב חזק יותר.
השבוע הזה היה הכי טוב, אבל היו לי קצת רגשות שליליים.
זה מסוכן. זה אמתי, הרס וחורבן הנו אפשרי, אבל היה לי את הטעם של מה יכולים להיות חיים.

 

גורדייף : תמשיך.
אבל, עם ההבנה של מה שאתה צובר זה דבר חשוב וניכר לא רק בשביל ההווה אלא בשביל העתיד.
זה חשוב מאוד. זה כבר הזמן לחשוב על לזכור ולהיזכר ובאותו הזמן לצייר ולצלם בצורות ולא במילים, מה קורה לך.

 

שאלה : אני הייתי מותש מן הרגשות השליליים שלי אפילו בצורה אורגנית.
אני אף פעם לא הרגשתי כל כך טוב וכל כך חי כמו היום.

 

גורדייף : אף פעם קודם לא היה לך קודם 'כסף נוזלי' ('כסף נוזלי' זה צורה להגיד 'כספית').
 

שאלה : האחד מרגיש כי הגוף הנו מתחת לחץ, וכי זה הזירה של מעבר כזה עד כי זה הולך להישבר לחתיכות.
 

גורדייף : תזכור כי אמרתי : האדם הוא לא חזיר, הוא לא יכול להתפוצץ כאשר הוא אוכל.
לחזיר יש קיבה רגילה – הוא לא יכול לאכול יותר מאשר הקיבה שלו מרשה – כי היא תתפוצץ ;
האדם הנו בן-בלי-יעל ו/או נבל – יש לו קיבה, עשויה מגומי הודי והוא יותר גרוע מן החזיר.
הוא בולע וגומע למטה, בלי שהוא אי-פעם יתפוצץ, ולא רק הקיבה אלא כל האיברים הם גומי,
אבל, לאט לאט הוא התדרדר.

 

עמוד 26
 

אפילו הגומי, אם האחד לא משתמש בו, הוא מתכווץ.
אז זה רק אם האחד ממשמר ומשחזר אותו אלף-1000 פעמים יותר גדול מאשר הוא כפי שהוא חייב להיות.
'יתפוצץ' זאת היא מילה פנטסטית.
רק החזיר יכול להתפוצץ, האדם לא יכול. לחזיר יש קיבה רגילה אז הוא יכול להתפוצץ.
הקיבה של האדם היא מגומי וכך גם כל האיברים שלו.
אז תמשיכו בלי פחד, אם זה פי עשר – 10 חזק יותר אז זה הרבה יותר טוב ;
אתם תתקדמו פי עשר-10 מהר יותר כאן בקבוצה שלי. אז שלא יהיה לכם פחד, אתם לא תתפוצצו.
זה דמיון. איך האחד יכול להתפוצץ אם האחד אוכל היטב ?
אתם נוהגים לבלוע ולגמוע כמו חזירים ואתם אף פעם לא אוכלים היטב.
רק עכשיו אתם מתחילים ללמוד מה זה אכילה אמתית. אז אל תפחדו.
המשיכו ותמשיכו.
תעזבו את התחושה הזאת – את הסנסציה הזאת – אשר בכול פעם שזה מתרחב היא נוצרת ;
ואתם בדיוק כמו ילד אשר משהק כאשר הוא אכל יותר מדיי.
הטבע מגדיל את הקיבה שלו. ילד יכול לגהק אלף-1000 פעמים.
אתם רק בפעם הראשונה, אז אל תפחדו ; עוד יהיו לכם עוד 999 פעמים נוספות.

 

שאלה : אני מבין היטב את המאבק נגד רגשות שליליים,
אבל מה שהכי מטריד אותי זה צד מאוד קל של האופי שלי אשר צוחק אפילו על הסבל והמסכנות ואומללות שלי עצמה.
זה מונע בתוכי חרטה ורחמים. אז איך אני יכול להיפטר מזה ?

 

גורדייף : זה מוכיח כי אתה לא יודע מה אתה מחפש. אתה מעניין את עצמך בשאלות האלו,
בלי השתתפות האינסטינקט שלך. אתה אמרת את זה טוב מאוד.
אני מבין למה אתה לא מתקדם.
אני יודע ומכיר את הסוד למה אתה תקוע במקום, אחד, שתיים, אחד שתיים ;
עד עכשיו האינסטינקט שלך היה מבודד. הוא אף פעם לא השתתף בעבודה שלך.
אני אתן לך סדרת תרגילים.
אבל הבנת את מה שהסברתי.  אתה הרגשת כי הפנימיות שלך מעולם לא התעניינה בדברים האלו
אשר עליהם אנחנו עובדים. זה נראה כי משהו בתוכך נשאר מופרד ונפרד.
וחלק אחר נוסף בתוכך עושה משהו אחר – אתה עובד בלי אינסטינקט.
הכול עובד, הראש, הרגש, מלבד זה אשר חייב.
אף פעם הוא לא עשה איזשהו דבר כדי להשתנות.

 

שאלה : ניסיתי להשתמש ברגשות השליליים.
והתגברתי עליהם טוב מאוד, אבל יש לי את ההרגשה כי העלמתי אותם במקום להמיר אותם – לעשות להם המרה.
אני לא מצליח להשתמש בהם בתור כוח ועוצמה. אני מדחיק אותם.

 

גורדייף : אתה לא מדחיק אותם. מה ש, קורה בתוכך זה הנו דחף אחר,
אשר לזמן קצר לוקח את המקום של הדחף השלילי

 

עמוד 27

זה בצד לרגע, אבל זה לא נהרס.
האחד חייב לעשות הרבה פעמים " צ'יק - צ'יק " Tchik – Tchik " בכדי ובמטרה לעשות אותם.
אתה לא יכול להבטיח כי זה לא נוכח ונעלם.
אבל, אם אתה משנה מצבים, אז אתה תראה כי זה מתפקד יותר חלוש וקלוש.
אז ככה יש לך בעיה של עבודה.
אז תמשיך להשמיד ולהכחיד ולחסל ולעקור, לרדוף ולגרש את הדחפים. אבל אל תהיה רגוע ושקט ושלו.
אתה עושה את זה באופן רגוע ובשלווה.
זה הנו דחף אחר נוסף אשר מחליף ואשר הוא יותר מדיי חלוש וקלוש בשבילך לתפוס אותו
ואז אתה מדמיין כי כבר אין לך יותר רגשות שליליים.
רק וויברציות-הדהודים חזקים מגיעים אל המודעות שלך.

 

שאלה : בתרגילים אני מוטרד מאוד על-ידי אסוציאציות.
אני לא יכול לעשות נגדם כלום. אז מה אני אמור לעשות ?

 

גורדייף : אסוציאציות הן חלק מן הנוכחות שלנו בהווה. אם לנוכחותנו בהווה הייתה מטרה,
אז היא הייתה רוצה כי משהו יקרה. זה מוכיח כי לנוכחות שלנו בהווה אין בכלל מטרה.
יש לך מטרה רק עם מרכז אחד (הוא רוצה להגיע אל גן-עדן עם מגפיים מלוכלכים).
האחד חייב עם כל הנוכחות שלו כי תהיה לו מטרה ולעבוד למען התכלית והמטרה הזאת.
לא עם חלק אחד, לא רק עם מרכז אחד.
יש לי אסוציאציות, אבל הן לא מגיעות אל המודעות שלי.
הסירקולציה של הדם גם היא נעשית כולה לבדה, היא תפקוד אוטומטי.
אבל היא לא מטרידה אותי. היא ממשיכה הלאה והלאה לילה ויום.
יש גם אסוציאציות, כאלו כמו לבי אשר עובד ופועל, ויש גם תפקודים אחרים ;
לדוגמא, אני רואה, אם אני שם לב, כמו זה אשר אכלתי ואשר הוא נוסע [בקיבה שלי].
אני יכול לחשוב על זה כל הערב, כל סנטימטר נותן חישה-סנסציה שונה.
באוטומטיות אתה עסוק בזה. אתה חייב כי תהיה לך מטרה,
ותשאיר בצד את התפקודים האורגאניים ולא לשמוע אותם עם המודעות, עם המחשבה.
האחד חייב ללמוד לחשוב ללא רבב, בלי להיות משוחד, בלי פניות.
רק כמות כזאת של מאמץ תביא אותך אל מחשבה נורמאלית.
את התרגיל אשר הוא חייב לעשות יכולה לנסח הגב' דה-זלצמן.

[גורדייף אומר אל סטודנט אחר] : האם אתה הבנת ?

הסטודנט עונה : לא.

[גורדייף אומר אל תלמיד אחר נוסף שני] האם אתה מבין ?

התלמיד השני : כן.

גורדייף : אז אתה תסביר לו את זה. וזאת תהיה המשימה שלך.

 

שאלה : אני הבחנתי כי לפני שהרגשות השליליים שלי הגיעו הם היו ברובם ביחסים שלי עם אנשים,
ואני הייתי אלים, בלתי נעים ופוגעני ונרגן כאשר אמרתי דברים לאנשים.
ניסיתי במשך איזה זמן להיאבק נגד זה, אבל נפלתי אל שוויון נפש ואני לא יודע איך וכיצד לשנות את מצבי.

 

גורדייף : זה לא נחוץ בהכרח לשנות, זה טוב מאוד. גדלה בתוכך הערכה מחדש של ערכים.
לפני ו/או קודם אתה התעניינת בדברים זולים. וזה אשר היה לא מעניין לא היה לו עבורך בכלל ערך.
עכשיו, זה אשר יש לו ערך עבורך זה מה שקודם לכן לא היה לך בו כל עניין.
זאת הסיבה.

עמוד 28
 

שאלה : אבל אני רוצה להשתנות.
 

גורדייף : למה ? המצב שלך כבר השתנה. 
לפני כן אתה לא ראית כי אתה מתעניין בדברים חסרי ערך. ויתר על כן, עכשיו המצב שלך השתנה.

 

שאלה : אבל אם משהו פוגע בי ו/או פוצע אותי, אז במקום להיות כועס ונפגע ונעלב אני נהיה שווה נפש.

גורדייף : זה נורמאלי, זה קטן אבל נורמאלי. לפני כן, הייתה לך את האהבה שלך עצמך.
זה זול. היא זולה. היא דבר רגיל ; עכשיו, אתה הבנת את זה. אתה רואה כי זה אידיוטי. אפסות.
חרא או צואה. לפני זה אתה לא ידעת את זה. היום אתה רואה את זה. אתה לא כועס.
אתה רואה את ההתגלמות וההתגשמות של החרא או הצואה. ואם זה ככה או כמו זה, אז אני מסופק.
בלי לרצות את זה, בלי לדעת את זה, אתה כבר התקדמת אובייקטיבית, התקדמות מכאנית.
בקרוב אתה יכול להיות הקומרד-  Comrade (חבר טוב) אשר ניתן להעריך אותו.

 

שאלה : האם זה אפשרי בתנאים ממשיים להימנע מהתפתחות יותר מדיי לא הרמונית וחסרת הרמוניה
של הגוף בהתייחס להתפתחות הכללית ?

 

גורדייף : להתפתחות הפיזית, לא קיימות עונות.
אין עונות פוליטיות. זה תמיד נחוץ והכרחי.
אתה חייב לחנך את הגוף שלך עם הראש שלך, במודע. זה מאוד ופשוט.
אף פעם אל תרשה לו לעשות את מה שהוא רוצה.
תגרום לו לעשות כל דבר הפוך ל- זה אשר הוא אוהב. הוא אוהב סוכר, אז אתה לו נותן לו בכלל.
האחד חייב להרגיל אותו להיאבק, אתה תמיד צודק כאשר אתה מתנגד לגוף שלך. זה פשוט. כל דבר והכל להיפך.
זה ככה ש- אלוהים ברא את הגוף שלך ואת האינטלקט שלך, את השכל שלך.
זה דבר פשוט מאוד. כי בשביל זה לא נחוץ והכרחי לקרוא, התכנית היא פשוטה מאוד.
מתחת לכל התנאים, בכול הסיטואציות והמצבים הפוליטיים, האדם חייב לחנך את הגוף שלו להיכנע אליו.
האישיות שלך יכולה לחנך את הגוף שלך.
הוא אשר הגוף שלו חזק ויש לו את היוזמה, האחד הזה הוא אפסי ולא תקף.
זה אשר יש לו את הגוף שלו בתור עבד הוא אינטליגנטי.
אתה מבין מה הייתה הכוונה ב 'אינטליגנטי' ?
הכוונה באינטליגנט היא כי זה הוא אשר מכוון את הגוף שלו.
אם הגוף הוא המכוון אז אתה בור ועם הארץ.


עמוד 29
אם אתה מכוון את הגוף שלך אז אתה אינטליגנטי.
וכך, תבחר את מה שאתה רוצה. אינטליגנטי או בור ועם הארץ ?
אם אתה רוצה להיות בור ועם הארץ אז תיתן לגוף שלך לכוון אותך.
אם אתה רוצה להיות אינטליגנטי אז תיתן למודעות שלך לכוון את הגוף שלך.
כמה שאתה רוצה יותר לכוון את הגוף שלך, אז ככה הוא יותר מתנגד לך.
ובהתנגדותו לך, כך זה נותן לך יותר כוח.

עמוד 30
 

פגישה 9


שאלה : אני רוצה לשאול על עבודה ותשישות ועייפות.
זה נראה לי כי יש הבדל בין המאמצים של העבדה ומאמצים אוטומטיים.
עבודה חיצונית לוקחת את האנרגיה שלנו ; העבודה האחרת,
להיפך, היא אמורה לצבור אנרגיה. אבל זה להיפך.
האחד הנו עייף מאוד, האחד מאבד אנרגיה.

 

גורדייף : בינתיים, אתה שומר את זה. במודע אתה אוכל את החשמל אשר יש לך בתוך הגוף שלך
ואתה ממיר אותו – עושה לו טרנספורמציה. זה מרכיב ובונה את הכוח שלך.
לא את אותו הסוג של העייפות והתשישות. אלא אבל העייפות והתשישות למען עבודה אמתית יש לה עתיד ;
אתה עייף,
זה ייתן לך תוצאה יסודית, ייטען מחדש את המצברים שלך.
ואם אתה ממשיך, אתה צובר חומר יסודי אשר ממלא את המצברים שלך (בטרייה).
וכמה שאתה מעייף את עצמך יותר, ככה האורגניזם שלך יותר מרחיב ומפתח ומשכלל את החומר הזה.

 

שאלה : האם זה כי העייפות והתשישות היא רצויה או לא בשביל המאמץ של התרכזות ?
 

גורדייף : אם זאת עייפות ותשישות רגילה, אז זה לא שווה ולא כדאי לעשות את המאמץ.
זה תלוי במצבר האחר. אתה לא תהיה מסוגל לעשות אפילו דברים רגילים.
אתה תאבד את כוח החיות החיוני שלך. אבל, לסוג אחר של עייפות ותשישות יש חוק אחר :
כמה שאתה נותן יותר כך אתה תקבל יותר.

 

שאלה : אני הבחנתי כי בבוקר כאשר אני רענן אז אני לא יכול לעבוד. ובערב זה להיפך,
אחרי כל התשישות והעייפות של היום אני יותר מצליח.

 

גורדייף : כי חלק אחד שלך הנו עייף ובגלל שאתה עובד בלי החלק הזה.
אתה עובד עם מרכז אחד או שניים. אתה חייב לעבוד עם כל השלושה-3.
אם מרכז אחד הנו עייף, הוא לא לוקח חלק ולא משתתף בעבודה ואתה לא משיג בלל תוצאות.
אם אתה חושב כי בערב אתה יכול לעבוד טוב יותר, אז זה סובייקטיבי ; וזה לא שווה כלום ; זה זול.

 

שאלה : האם האחד יכול לישון במודע – להישאר מודע במשך השינה.
 

גורדייף : זה אפשרי, אבל לא בשבילך עכשיו. האחד יכול לזכור משהו ככה שזה ייכנס אליך באוטומטיות.
אוטוסוגסטיה. (השאה עצמית) האחד יכול להשיא ולהציע לעצמו במשך השינה.
לפני שהוא יוכל לישון במודע, האחד חייב כי תהיה לו איכות שונה של שינה.

 

עמוד 31
 

יש בזה דרגות ודירוגים. יש ארבעה-4 סוגים של שינה ;
האחד יכול לישון שישית – 1/6, או רבע- 1/4, חצי – 1/2 או לגמרי לישון לחלוטין.
זה תלוי באיך היה מצב העירות שלך.
אם אתה חולם בזמן שאתה ישן, אתה ישן רק חצי – 1/2.
ואז אתה צריך שבע וחצי שעות שינה.
אם אתה לא חולם אז אתה צריך ארבע וחצי שעות והם מספיקות.
זאת היא האיכות אשר היא חשובה. אתה ישן שבע וחצי שעות וזה לוקח לך שעתיים בלילה להירגע,
ושעתיים כדי להתעורר ולחזור לעניינך בבוקר, וזה משאיר לך שלוש וחצי שעות שינה.
אתה לא נרגע במודע אלא באופן אוטומטי, וזה לוקח זמן.
אתה יכול להרגיע את עצמך במודע עד שאתה נרדם וישן.
בזמן שמצד שני אתה מבסס ומייסד את היחס הנחוץ וההכרחי בין הגוף שלך והמודעות שלך.
בבוקר כאשר אתה מתעורר תעשה את אותו דבר.

תעשה מיד תכנית, משקפת, ותציג לעצמך את הדרך אשר בה אתה נחוש להעביר את היום.
תעשה את אותה העבודה אשר עליה חשבת. הפעילות שלך תכפיל את עצמה.
תעשה תכנית אמתית, לא פנטזיות. אתה חייב ליצור את ההרגל.
אתה יכול לעשות את זה רק לאט לאט. שום דבר לא קורה בבת אחת.
תשנה את האיכות של השינה שלך. תיתן לעצמך עיסוי קר טוב לפני שאתה הולך לישון.
תתפלל אל קרוביך המתים. דברים אלו הם הכנה טובה לשינה.
אחרת אתה תמשיך בערב את החלומות והפנטזיות שלך.
[שניים מתוך אלו שהיו נוכחים אמרו כי הם לא יכולים לישון בימי חמישי
שזה היום לפגישות של שאלות ותשובות עם גורדייף, וגורדייף פונה אליהם שוב]
האם זה קרה לך דוקטור ?

 

זה אשר פנו אליו אומר : לא.  מיד כאשר אני עוצם עיניים אני נרדם.
 

גורדייף : ובכן, לא כולם הם 'בני דודים' כמוך.
אתה יודע ל- מה אני קורה 'בן הדוד' של האדם ?
זה ל 'פרה' .

 

שאלה : איך האחד יכול לרכוש אי היצמדות והיבדלות והתנתקות ?
 

גורדייף : האחד צריך וחייב כי יהיה לו אידיאל. תיצור לעצמך אידיאל.
זה יציל אותך מחיבורים והיצמדויות אוטומטיות. תחשוב על זה במודע וזה יגדל באופן אוטומטי וייצור מרכז כובד.

 

שאלה : האם זה לא יותר קל לנתק את עצמך ולהפריד ולהיבדל מדברים חומריים מאשר מהרגשות ?
 

גורדייף : לכולם יש את אותו ערך. אתה מצמיד ומחבר את עצמך עם מרכז אחד או אחר.
אתה חייב להסתכל על כל זה בדרך הזאת. בלי התפלספות.

עמוד 32

אין לך לא אידיאל וגם לא מטרה רצינית. אתה מכניזם.
אתה חייב כי יהיה לך מגע עם משהו, אבל אין לך מגע עם כלום.
אז זה ככה שלכול דבר יש מגע איתך. אתה עבד.
אתה חייב להרגיל את עצמך להכין את עצמך בשביל העבודה.
זמן ברור ומוגדר וודאי אחד של היום חייב להיות מוקדש לעבודה, ובו אתה לא עושה שום דבר אחר, אתה מקריב את זה. ואם אתה עדיין לא יכול לעבוד, אז אל תעשה כלום.
תחשבו על העבודה. תקראו משהו אשר קשור לעבודה. ותרשו לכול האסוציאציות אשר קשורות לעבודה לצוף ולזרום.
זה עדיין לא עבודה. אבל אתה קובע זמן אשר בו העתיד יהיה שמור למען העבודה.
אתה מכין את הקרקע. אתה מקדיש ומקדש את הזמן הזה לעבודה.
אתה מקבל את הרעיון כי זמן מסוים חייב להיות מקודש לעבודה.
ואם ניתנת לך משימה, ואם אתה עושה אחת בשביל עצמך,
אז אתה תעשה את זה במשך הזמן אשר קבעת בשביל זה כבר קודם.
המקום יהיה מוכן. וזה על-ידי העשייה של זה כי האדם מבין.
אתה תראה את התוצאות אשר זה יביא לך.
אתה אומר כי אתה עובד. אתה חושב ככה. אבל אף אחד כאן עדיין לא עובד.
כל זה הנו רק משחק ילדים. זה קצת יותר טוב מאשר דגדוג וריגוש.
בעבודה אמתית, הזיעה רצה וניגרת מן הגבות והיא אפילו ניגרת ונוזלת מן הידיים.

 

שאלה : כאשר אני פוגש אנשים אשר אפילו מתעניינים קצת בשאלות האלו, או מודאגים מן הנושא הזה,
אז כמה שאני מעביר מהר הלאה את מעט הניסיון אשר יש לי,
כל מה שלמדתי כאן דועך ויורד ואחר כך אני מרגיש קטן יותר.

 

גורדייף : כאן יש חוק ו/או כלל. כאן החיים שלנו הם בלתי רגילים, יוצאי דופן ומיוחדים.
מה שאנחנו אומרים כאן, מה שאנחנו עושים כאן, אף אחד לא חייב לדעת מזה.

 

שאלה : אבל אני לא אמרתי ולא אומר שום דבר על מה שאנחנו עושים.
 

גורדייף : אבל החוק והכלל הזה עוסק גם ברעיונות.
מה שמעניין אותך יורד ודועך אם אתה נותן את זה ולאחר ואתה חש ומרגיש ריק.
תשמור את הרעיונות החדשים לעצמך.
בחיים אתה יכול להשתמש ברעיונות בתור מכשירים. אבל בלי הזדהות.
הכול וכל דבר יוצא ממך החוצה עם המילים שלך.

 

שאלה : אני חושב כי יש לי דחף על-ידי הרגשת העליונות שלי וזה למה אני עושה את זה.
 

גורדייף : אני אגיד לך משהו אחר. יש לך חולשה אשר זה אשר עובד איתי חייב להרוס.
אתה מאמין. אתה חייב לא להאמין אף פעם.
אתה חייב להעביר ביקורת על הכול, ולא לקבל שום דבר אשר אתה לא יכול להוכיח.
כמו זה ש... 2+2=4 . להאמין זה לא נחשב, זה לא שווה כלום.
אתה מאמין, ואתה מזדהה ואתה רוצה להעביר הלא את האמונה שלך עם ההאצלות שלך.

עמוד 33

אתה מזדהה ואתה נותן את כל האנרגיה שלך.
אם אתה לא מאמין. אם אתה נשאר ממש בלי רבב וחסר פניות ובלתי משוחד,
בלרצות להעביר משהו אל מישהו, אז אתה עושה את זה כאילו אתה נותן להם שירות.
[והוא אומר אל מישהו אחר : האם התנסית בזה ?]
אני הבחנתי כי האחד מאבד את מה שיש לו אם האחד זורק את זה לאחרים.

 

שאלה : יש לי את הרושם כי אני לא יכול למנוע את עצמי מלהשתמש בכוחות
אשר ניתנו לי על-ידי העבודה במטרה ובכדי להיות עליון ונעלה על האנשים אשר אני פוגש.

 

גורדייף : אתה אדם קטן. אספקט אחד בתוכך גדל. 6 – שישה אחרים חייבים גם הם לגדול.
אחרי זה אתה תהיה יכול לדמיין כי אתה לא כמו אחרים.
אתה חייב לא לשכוח כי הדבר הראשון לזכור זה את הכלומיות והאפסיות שלך.
יש לך הרבה דמיון. אם יש לך את הידע של הכלומיות והאפסיות שלך,
אז הרעיון הזה שלך על עצמך ייראה לך טוב יותר כי האחרים עלו עליך ועברו אותך.

 

שאלה : כאשר אני לבד, או עם אנשים חשובים, אני רואה את האפסיות והכלומיות שלי.
אך אני שוכח את זה כאשר אני נמצא עם אנשים בינוניים.

 

גורדייף : אני אתן לך משימה. תעבוד על זה. תזהה ותכיר את החולשה שלך ותעבוד.
אם אתה פוגש מכשולים בדרך, אני אתמוך בך על-ידי כך שאני אתקן אותך.

עמוד 34
 

פגישה 10

[גורדייף מסתכל על אישה אשר יושבת מולו ומדבר אל אחותה] :
עכשיו אחרי תקופת החגים אחותך נראית יותר כמוך, יותר דומה לך.
במבט ראשון ראיתי כי ההבעה שלה השתנתה.  אני חשבתי כי זאת את אשר יושבת שם.
[גורדייף מדבר אל האחרים] :
אני הייתי בטוח כי זאת בלונדי אשר יושבת שם. אבל זאת אחותה.
[גורדייף אומר לאישה] :
בדרך כלל את תמיד יושבת בצד. עכשיו את יושבת ממול, בצד השני. את במקום טוב כדי להפיק תועלת.
עכשיו, האדון התובע המחוזי, אם אף אחד לא שואל שאלה אז אתה תשאל אחת אשר דורשת תשובה קלה לניסוח, תשובה אשר טובה בשביל כולם.
תכתוב את זה, ותקריא את זה אחר כך.
[בזמן שהאיש כתב את השאלה שלו, אדון גורדייף ביקש ממישהו לשבת במקום של מישהו אחר אשר היה במטבח,
ואז האדם הזה שב מן המטבח והתיישב מאחורי אדון גורדייף, אשר מבקש מאדם שלישי להחליף איתו את המקום].

גורדייף : אתה מבין, אני עדיין לא מכיר אותו. אם הוא שואל שאלה והוא לא מולי עם הפנים שלו ואני לא רואה את פניו, אז אני לא יכול ליצור תשובה אשר תהיה טובה בשבילו באופן סובייקטיבי.
זה הנו חוק וכלל אשר עדיין לא מנוסח.
והנה זה : אנשים חדשים אמורים וצריכים לשבת כאן.
לדוגמא, הוא עדיין לא שתה בכלל אלכוהול.
אלכוהול פותח, הוא מראה הרבה אספקטים מן הפנימיות שלך. זה חשוב מאוד כדי לדעת ולהכיר מישהו.
זאת לא אשמתי, כי אלכוהול עולה יותר מדיי, זה כבר 1800 פרנק לבקבוק.
האם כתבת את השאלה שלך, האדון המומחה ?

 

שאלה : אדוני, אתה הארת את עיניי ממש הרבה בדרך אשר בה האחד חייב למלא ולהגשים ולהשלים
את משימתו של האחד. עד לדרגה מסוימת אני הצלחתי ומצליח. אבל במהלך היום,
כאשר הפעילות של האחד הם לפעמים מאוד מושכות ומרתקות.
האחד לא רואה את האדם אשר האחד בחר בשביל המשימה של האחד.
ואחר כך, האחד רואה כי היום היה ריק.
אז איך האחד יכול לשמור, כאשר האדם הזה לא נמצא, את האש הנחוצה וההכרחית למשימתו של האחד ?
איך האחד יכול לשים משהו במקום שלה ?

 

גורדייף : באופן כללי זה דבר חשוב מאוד.
אתה בחרת משימה כלפיי מישהו. אבל אתה לא תמיד עם האדם הזה. חייבות להיות הפסקות.
זה בלתי אפשרי לעבוד כל הזמן, על אובייקט ; אין לך מספיק אנרגיה.
מן הסיבה הזאת, חצי אחד מן הזמן שלך צריך ללכת אל המשימה שלך וחצי אל ההכנות למשימה.
זוהי קומבינציה טובה מאוד. אתה חייב להשתמש בזמן בו אתה לא רואה את האדם,
כדי להכין את עצמך.

 

עמוד 35 

שאלה : המשימה מורכבת משני-2 חלקים, בראשון, אתה משלים ומגשים את המשימה עם האדם אשר בו בחרת,
ובאחר אתה מכין את עצמך כדי שיהיו לך יחסים יותר ישירים ומדויקים איתו.

 

גורדייף : לא. דוקטור. אל תסביר כך. זה לא חלקי, אין כל חלקים. הוא לא נוכח.
כל הזמן שלו חופשי. אם אתה אומר 'חלק' או 'חלקי' אז זה כאילו אמרת,
לדוגמא, יש חלק אחד בו אתה חושב וחלק אחד בו אתה עושה. אז אל תשתמש במילה הזאת.
איך הוא שאל את השאלה שלו ? הוא אמר כי לפעמים הוא נמצא רחוק מאוד,
והוא שאל איך הוא אמור וצריך להעסיק את הזמן שלו. את כל הזמן שלו בשביל זה, ולא חלק.
[דיאלוג ברוסית].
הגב' דה-זלצמן : אדון גורדייף אומר :  למה הוא נלכד או נכנס  לתוך זה ?
שקט.

שאלה : אני הבחנתי כי זה אישור – וכי לצד העובדה כי אני עובד יותר טוב,
במציאות יש אלף-1000 סיבות אשר אותן אף פעם לא ראיתי ואשר מופיעות בפניי עכשיו, סיבות לעניין בספר הזה.
קודם כל, הוא מסייע ומקל על העבודה החיצונית שלי, וזה נותן לי יחסים טובים איתו.
ואז אני לא מזדהה איתו, ואני לא נהיה עצבני ממנו.

 

גורדייף : דרך אגב, האם הבחנת באיזשהו דבר מיוחד מאז הפעם האחרונה אשר נתתי לך משימה?
האם זמן ביניים זה היה מאוד פרודוקטיבי ?

 

השואל עונה : כן. בהחלט כן.
 

גורדייף : אבל לא באופן תיאורטי אלא ברצינות, בצורה מרוכזת ודחוסה ?
 

השואל עונה : כן.
 

גורדייף : אם אני אומר כי אם אתה תמיד תעבוד ככה אז אתה בשנה אחת תעשה את מה שאתה עשית אולי
בחמש עשרה-15 שנים, האם אתה מאמין לי ?

 

השואל עונה : אני אפילו יכול להגיד כי ראיתי את זה כמו דלת חדשה.
 

גורדייף : אחי, תקשיב ל-מה שהוא אומר. אם הוא ימשיך לעבוד היטב, אז זה יכול לעזור לך גם כן להמשיך היטב.
עכשיו, קח בתור משימה, לעזור לו ; ותבין היטב כי אתה עוזר לו מאגואיסטיות,
כי אתה עוזר לו למען עצמך, כך שאחר כך הוא יוכל לעזור לך.
ולמען זאת ובמטרה כי תזכור את זה, אני אתן לך אמצעים טובים מאוד. אני הולך לחזור בשבילך על משהו

 

 עמוד 36
 

משהו אשר בלונדי הזכירה לי על-ידי אסוציאציה.
בכול יום אתה ואחיך רואים אחד את השני.
קח בתור משימה לא לפגוש את האח שלך אף עם מבלי שתעשה את מה שאני הולך להגיד לך.
אתה תגיד לו : 'תזכור את עצמך'.
וכאשר אתה תגיד את זה, אתה תחשוב מבפנים 'אני הנו אתה ואתה הנו אני' עם כל הווייתך.
ואתה תמשיך את התהליך הזה כל עוד אתה יכול.

 

שאלה : כל עוד הוא שם ?
 

גורדייף : כן. ועם המילים האלו. זה הכרחי ונחוץ כי ההאצלות שלך יצאו החוצה כלפיו גם כן.
תיצור מגע עם אחיך. יש לו את אותו דם כמו לך. דרך הדם האח שלך יקבל את המגע הזה.
העזרה שלך יכולה להיות מורכבת מזה. אחר כך, אם הוא יוצא החוצה לעסקים, או למשהו אחר,
אז מן הרגע שהוא חוזר תעשה את זה שוב.
בכול פעם אשר בה אתה רואה אותו שוב אחרי שהוא לא היה נוכח,
אפילו אם זה יהיה רק למשך חמש – 5 דקות אתה תתחיל שוב.
אם מישהו חיצוני נוכח, אתה תגיד את זה ברכות ;
אבל, אם הוא לבד אז תגיד את זה בקול רם.
אם יש שמה מישהו, אתה אפילו יכול לעשות סימן ולסמן לו.
אתה יכול לדרוך לו על כף הרגל או ללחוץ לו את היד.
אתה יכול שתגיע להבנה מוקדמת איתו. אתה אפילו יכול לסטור לו . . . .
ושוב מיד אתה מתחיל את המשימה. ואף אל תשכח את זה : כי אתה עוזר, לא לו אלא לעצמך.
אם הוא יוכל לשים את עצמו שוב ביציבות על הרגלים, אז אחר כך הוא יעזור לך.
הוא האדם המיוחד היחידי אשר יכול לעזור לך.
דוקטור, האם יש לך משהו להגיד ?

 

שאלה : אדוני, ההכנות אשר עליהן דיברת לפני כמה זמן,

האם האחד חייב לעשות אותן כל שאר הזמן, כאשר האחד הוא לא עם האדם האחר ?
 

גורדייף : זה תלוי באינדיבידואל, עד כמה האחד עסוק בחיים, איזה ענייניים עסקיים יש לאחד.
יכול להיות אולי כי יש לך מאה – 100 דברים לעשות ; אז תחלק אותם למאה-100 חלקים,
תחלק את הזמן שלך. וחלק אחד מן הזמן תעשה את זה. ובחלק אחר תעשה דבר אחר.
באופן עקרוני אתה צריך להכין את עצמך. אבל, לו יש משימה ולך יש אחרת.
אתה דוקטור, יש לך משהו לעשות, יש לך הרבה עיסוקים.
הוא רק הפרזיט של האבא שלו. הוא לא עושה כלום.
אתה, אתה לא פרזיט. הוא אולי, יש לו יותר מדברים אחרים.
אבל לך, לך יש עיסוקים.

[גורדייף פונה ומדבר אל האדון המומחה]
אם אתה מנסח היטב את מה שאמרתי רק עכשיו,
אז יש בזה פילוסופיה טובה אשר יכולה לשרת כדי להבין הרבה דברים.
הוא אשר יכול לתפוס בזה ולאחוז בזה יבין דברים רבים ביחס ובנוגע לחינוך.
בפעם אחרת אני צריך להסביר לך למה אתה הנך, אתה פרזיט.
מישהו אחר הוא חצי פרזיט. ומישהו אחר הוא רבע פרזיט.

 

עמוד 37

ויש את הפרזיט המיוחד, האם אתה יודע מי הוא ? זה האלוהים שלנו.
בעולם כולם הם פרזיטים. והאדם היחיד אשר הוא לא – זה 'מולא נסאר א-דין' הנערץ שלנו,
הוא חסר פניות, בלתי משוחד וללא רבב. 'הוד קדושתו מולא נסאר א-דין'.

 

שאלה : מי הוא זה ? 
 

הגב' דה-זלצמן : זה הוא איש חכם מן המזרח אשר אותו אתה עדיין לא מכיר,
ואשר מדברים עליו בספר. תמיד יש לו אמרה ופתגם מתאים לכול דבר.

 

גורדייף : הוא הנו איש חכם. אחד ויחידי בכדור הארץ.
 

הגב' דה-זלצמן : יש לו 'מקסימה' – 'ביטוי קצר של אמת' לכול נסיבות החיים.
לדוגמא, הוא אומר כי אם האבא אוהב לרקוד לצלילי הכינור
אז הבן תמיד יסיים כאשר הוא מכה על התוף הגדול.

 

גורדייף : ובכן, אדם חדש יקר, האם אתה עדיין לא יושב בתוך ערדליים ?
 

שואל : כן, עם הדום לרגליים.
 

גורדייף : אני לא זוכר כי הוא לגמרי נכנס פנימה.
הוא מועמד להיות מושם בערדליים. אולי היה לך משהו לשאול ?

 

שאלה : כאשר האחד מתחיל לעבוד כאן (כאן ובחוץ), אז היחסים אשר האחד יכול כי יהיו לו עם אנשים שונים אחרים, נראים כמו קודם כי הם מותאמים והם עצורים. האם האחד חייב לשמור את אותה ההבעה כמו קודם
(והאחד הנו במבוכה, כי האחד מרגיש כי הוא השתנה או שונה),
או האם האחד חייב לשנות את פניו, ולשלב את עצמו מבולבל ומשופר אשר האחד לא יכול ולא מסוגל
להוציא אל הפועל ?

 

גורדייף : ובכן, אתה לא הבנת את המשימה אשר נתתי לך.
אמרתי לך ללמוד, להכין את עצמך לשחק תפקיד כלפיי חוץ, ומבפנים בתוכך לא להזדהות עם עצמך.
מבפנים את תעשה את העבודה אשר ניתנת כאן. ומבחוץ אתה לא משנה כלום, ואמור להיות כמו קודם.
קודם אתה עשית ככה, עכשיו אתה עושה את אותו הדבר.
תשחק תפקיד מבלי שמישהו יבחין כי מתחולל בתוכך איזשהו דבר. אל תשנה כלום.
תישאר כמו שהיית קודם, אבל תשחק את התפקיד.
ובכן אז, אתה תבין מה זה לשחק תפקיד.
אתה תעשה את אותו דבר אשר עשית לפני 6-שישה חודשים אבל אתה משתנה רק מבפנים.

 

שאלה : נתת לי את העצה הזאת בשביל אדם אחד, אבל זה ככה גם באופן כללי.
 

עמוד 38
 

גורדייף : זה אמור להיות ככה גם בשביל האדם הזה.
עד אשר תשתנה מבפנים, תשתנה לגמרי.
אז, ברגע הזה, אם האחר ישים לב ויבחין כי השתנית, אז הוא רק יכול לכבד אותך.
אחרת, אם הוא זוכר היום כי השתנית, אז הוא יתייחס אליך בתור אידיוט. הוא יאמין שיש לך קיבעון חדש.
אתה תעשה עליו רושם של עליזות ועליצות, עצבות, או אידיוטיות וטיפשות, או שאתה מאוהב,
או כי הפסדת במשחקי הקלפים.
אנשים צריכים וחייבים לא להבחין כי השתנית.
אז תהיה בשבילם אותו דבר כמו קודם.
האם הבנת את זה דוקטור. הוא לא.
צריך לשקול את שני-2 הדברים, הפנימי והחיצוני.

 

שאלה : הקושי הנו כי האחד לא מכיר את האדם אשר האחד היה קודם.
האחד היה לא מודע. האחד לא יודע מה האחד היה. מאחר והאחד לא ראה את עצמו,
אז איך האחד יכול לחקות (לעשות חיקוי) לעצמי הקודם של האחד ?

 

גורדייף : אם יש לך טעם אובייקטיבי אז אתה אמור וצריך לדעת מה אתה.
אתה יכול לזכור על-ידי כך שתסתכל אחורנית.

 

שאלה : אבל לאישיות של האחד היה משהו ספונטני אשר הנו בלתי ניתן לחיקוי.
אולי במשך הזמן אנחנו נצליח לחקות את זה. אבל זה קשה. החיקוי עלוב.

 

גורדייף : יש דבר אחד אשר יכול לעזור לך.
בכול בוקר לפני שאת הולכת לעבודה תשבי למשך חמש עשרה-15 דקות ב- 'בידה' שלך
(בידה- דמוי אסלה המשמש לרחיצת אזור המפשעה).

[גורדייף אומר למישהו אחר אשר צוחק] : ואת, אחותה של הצדקת, אתה מבינה טוב מאוד ענייניים רפואיים.
הרופא שלך חייב להתייעץ איתך לעיתים קרובות.

[גורדייף אומר אל האדון המומחה]  האם כתבת את זה ? גם את מה שאמרתי על ה 'בידה' ?
בראבו !!
מילה אחת אשר מכילה הרבה הסברים לזה אשר הנו אינטליגנטי.
מילה אחת יכולה להסביר יותר מאשר אלף-1000 מילים. תמונה אחת יחידה.
[גורדייף אומר לבלונדי] : דרך אגב, אני רק שמתי לב למשהו, רק הבחנתי בזה שחלפה חצי שעה ;
אני זוכר כי לפני זמן קצר היה לך את אותו הצבע כמו לאחותך.
לפני חצי שעה את נהיית חיוורת. בלונדי, את נשארת אותו דבר כמו קודם.  אחותך החווירה.
זה אפשרי מאוד כי מצד ימין שלה או משמאלה יושב 'וומפיר' או 'ערפד', אשר מרוקן ומנקז אותה.
את זה אפשר למצוא כ- 54 סנטימטר לצד ימין או שמאל.

 

שאלה : אני לא מאמין או לא מאמינה כי היא ערפד. אני אפילו בטוחה כי היא לא.
 

עמוד 39
 

גורדייף : את חייבת אף פעם לא להיות בטוחה.
זה מוכיח כי את לא יודעת מה הוא ערפד. 'ערפדיות' היא מדע.
אפשר לתרגל את זה בלי מודעות ולא במודע. המדע הרפואי לא מכיר את זה.
לדוגמא, אתם בעל ואישה. והיא רזה 'ככה' ואתה 'ככה' ושלושה חודשים מאוחר יותר הוא רזה 'ככה' והיא שמנה 'ככה'.
או להיפך. או בין אח ואחות. או בין שני חברים. שישה חודשים מאוחר יותר הכול השתנה. בלי מודעות.
'ערפדיות' קיימת במודע ובלי מודע. כאן היכן שאנחנו קורית ערפדיות מסוימת.
זה חוק אשר מאוד ניתן להסבר. אנחנו כולנו מסביב לשולחן.
יש שרשרת אשר מחברת ומקשרת את כולם.
אם אני לוקח את היד של השכן אליי , זה שיושב לידי, וכולנו מחזיקים ידיים,
אני יכול לנקז ולרוקן את הדוקטורית עד שהיא תמות מזה.
אולי זאת היא אשר לא נראית כמו ערפדית, אבל היא בדיוק זה. אני לא יודע.
זה יהיה הכרחי ונחוץ לבחון את השאלות על-פי סדר. אני רואה את העובדה.
אם זה יקרה או קורה כי אני מבחין במשהו יותר אז אני רושם את זה ומציין זאת ואם זה קורה פעמיים
אז אני מציין את זה בהערה. אם שלוש פעמים אז בשבילי זה עובדה.
ואז אני לומד באופן רציני ובמיוחד. הפעם הראשונה יכולה להיות טעות או תאונה.
אני תופס את זה אבל זאת רק פעם אחת. ואז אני עדיין לא אומר כלום.
כאשר אני רואה את זה בפעם השנייה, אז אני שם לב ומבחין, אני מחפש אחר הסיבות,
ואם זה קורה בפעם השלישית אז אני לומד את זה במיוחד.

[גורדייף מדבר אל אדון מומחה שהיא ככול הנראה גב' מומחה] : העבודה שלך היא קשה מאוד, המזכירה הראשית המוערכת שלנו. אני שם את עצמי במקום שלך. אני מרחם עלייך בינתיים, אבל אני שמח בשבילך בעתיד.
חשבון הבנק שלך גדל. בלי שאת צריכה להפקיד איזשהו כסף אמתי.

 

שאלה : אני הייתי רוצה לשאול שאלה. הייתי רוצה לדעת...אני זוכר את עצמי הרבה פעמים ביום,
אבל אני מאמין כי הזכירה או ההיזכרות שלי היא לא מתוך רצון.
היא רק התוצאה של אסוציאציה אשר מובילה אותי אל העבודה.
אז איך אני יכול לעשות היזכרות אשר תבוא כתוצאה מרצוני שלי ולא מן האסוציאציות שלי ?

 

גורדייף : קיימת דרך טובה מאוד. האם אביך או אמך עדיין בחיים ?
 

השואל עונה : שניהם.

גורדייף : טוב. אתה יכול להיות שמח. אני אתן לך תרגיל. תלמד לעשותו.
מאוחר יותר אסביר לך את הפרטים. קודם כל תקבע מגע וקשר עם אביך ואמך.

 

שאלה : כאשר אני איתם ?
 

גורדייף : איתם או בלעדיהם. אתה עושה את זה בפנים בתוכך.
 

עמוד 40
 

לדוגמא, 'אני הנני'. כאשר הם שם אתה מסתכל עליהם.
כאשר הם לא שם אז אתה מציג אותם לעצמך.
אתה אומר לעצמך : בשביל כל אחד מהם  "אני אתה ואתה אני".
אתה התוצאה של ההורים שלך.   אתה אותו דם.  תזכור את זה.
מאוחר יותר אני אסביר לך. בזמן שאתה מחכה תעשה את זה.
תרגיל את עצמך מבפנים להיות מאוד שקט. ולראות בכנות ועם חיבה את אביך, את אמך.
באופן אובייקטיבי הם יותר מאלוהים.
אלוהים בעצמו אמר : כל עוד אמך ואביך חיים, אני לא קיים עבורך.

 

שאלה : למה האחד חייב וצריך להציג בפני עצמו את האבא והאמא שלו ?
 

גורדייף : אתה חייב להם את חייך. אבל זאת היא שאלה אחרת, אנחנו נראה לגביי זה מאוחר יותר. זה חוק וכלל. בינתיים, תיקח את זה בצורה אובייקטיבית. אביך ואמך הם יותר מאלוהים.
אם אתה מתפלל לאלוהים, אלוהים בעצמו יכול לשלוח אותך אל השטן.
" אחרי המוות שלהם אתה תבוא אליי". (צ'זמוי – הביתה קרוב אליך) זה הנו ביטוי.
אני נותן לך את התרגיל הזה אשר מורכב מן המגע הזה בכדי ובמטרה להכין אותך לתרגל אחר נוסף וזה יעזור לך.
זה קשה לזכור את עצמך. אתה לא יכול לעשות את זה בצורה תיאורטית, כי זה הופך להיות אוטומטי.
האסוציאציות לא יעזרו לך ; במטרה ובכדי לזכור את עצמך, האחד חייב לעשות את המאמץ של רצון.
האם אתה מבין מה אני רוצה להגיד. שום דבר לא יכול להיוולד בצורה ספונטנית. האסוציאציות שלך הם לא אתה, הם אוטמטיות. אחר כך, אחרי שאתה עובד, אז האסוציאציות שלך תמיד יישארו אוטומטיות,
אבל לעבודה שלך יהיו יחסים כבר לא עוד עם האסוציאציות שלך, אלא אבל איתך.

 

עמוד 41

פגישה 11


[אחרי ארוחת ערב אדון גורדייף שאל את אלו אשר חזרו מחופשה לתת לו דוח על עבודתם]
 

שאלה : עשיתי את שני-2 התרגילים אשר נתתי לי במשך החופשה,
התרגיל על החלוקה לשניים ועל הסנסציות-חישות של חום וקור ודמעות.
אני לא יכול להגיד כי היו הרבה תוצאות, מן התרגילים האלו,
אבל הייתה לי תוצאה בהבנה. בחלוקה לשניים, אני לא יכול להגיד כי הצלחתי לעשות את זה,
אבל העבודה נתנה לי מרכז כובד בתוך הראש שלי.
זה שינה בשבילי הרבה דברים וזה אפשר והרשה לי לנתק קצת את ההזדהות שלי מן הגוף שלי,
ואני יכולתי לראות יותר בבהירות ובבירור בעבודה שלי.
אני גם יודע יותר טוב מה אני עושה ואיך אני צריך וחייב לעשות את זה. זה שינה את הערכים.

 

גורדייף : אני כבר הבנתי קודם כי הייתה לך אישיות. עכשיו אתה מרגיש משהו בתוך עצמך, הפרדה.
הגוף הוא דבר אחד ואתה דבר אחר.

 

שאלה : זה מה שהרגשתי ואני מרגיש, וזה דבר אשר שופט.
 

גורדייף : אתה חייב לברך ולשבח את עצמך. אני מסופק עם כל הווייתי. זה הדבר הראשון.
בלי זה אתה לא תוכל אף פעם להמשיך. בלי זה במשך עשר שנים, מאה שנה,
העבודה שלך תהיה רק ריגוש (גם דגדוג וגירוי).

שאלה : זה נראה לי כי עכשיו משהו מתגבר.
 

גורדייף : עכשיו אתה חייב לתקן את זה או לקבע את זה.
האחד צריך וחייב להזין את הילד כך שהוא יוכל לגדול. לתת לו חלב טוב. קצת ביצים,
וכול דבר אשר נחוץ והכרחי בשביל ילד. כאשר הוא ילד צעיר,
הוא אמור להיות מסוגל לדבר ואני אמור להיות מסוגל להבין אותו. בשבילי הדוח שלך הנו מספיק ארוך.

 

שאלה : אני רציתי גם להגיד לך כי התרגיל על התחושות-סנסציות הראה לי כי אני חי בתוך דמיון,
כי אני הבחנתי כי זה רק כאשר אני מתנסה במשהו בצורה אורגאנית ש, זה אמתי.
אבל, אני לא מסוגל מספיק להתרכז בתמונה של הדמות.

 

גורדייף : באופן כללי זאת היא החולשה שלך. זה לא הכרחי ונחוץ לדבר עליה. זה כבר היה קודם דבר סובייקטיבי.
 

 עמוד 42
 

עכשיו, אם אני מסביר משהו, אתה יכול להבין. אבל קודם לא יכולת להבין כלום.
בפעם הראשונה אתה נעלבת ונפגעת. ואם אני אגיד את אותו הדבר עכשיו אתה יכול להבין.

 

שאלה : ניסיתי להמשיך את התרגיל של החלוקה לשניים, ובראותי כי אני לא יכול להצליח בזה,
חשבתי כי קרה כי ה 'אני' בתוכי לא היה מספיק חזק.
כל תשומת הלב שלי הוזזה ונעה אל 'אני-הנני', ובהשפעתה, זה לאט לאט פיתח סנסציה-תחושה הרבה יותר חזקה,

אשר אף פעם לא הייתה לי של 'אני'.
בהשפעה זה שינה בשבילי את כל הערכים.
כי מה שהבנתי באופן תיאורטי עד עכשיו, אני מבין עכשיו בדרך שונה, וזה גרם לי להבין גם הרבה בעיות,
אשר היו קבועות בתוכי ובמיוחד את הנחיצות וההכרח שלי אשר הפסיקו מן הרגע הזה לשחק תפקיד.
אבל, כמו שהייתי במשך החופשה די לבדי בתפקיד אשר הייתי צריך לשחק,
הייתי צריך לשחק את התפקיד הזה עם ההורים שלי ומעל הכול עם אמא שלי ; ושם הופיע קושי.
אני ווידאתי כי אני הייתי לגמרי לא מסוגל לשחק את התפקיד וכי זה היה בלתי אפשרי.

 

גורדייף : אתה הבנת מה זה לשחק תפקיד ; אתה הבנת איזה ערך יש לזה בשבילך. אתה טעמת את זה ? בראבו !
 

שאלה : אז אני המשכתי עם התרגיל של החלוקה. אני ניסיתי להבין אותו, ביום אחד בעוברי לפני מראה-ראי,
הייתי מופתע מאוד לראות כי אני ראיתי את עצמי בתור זר.
אני חשבתי כי אני אמור להשתמש בעדויות האלו במטרה לעשות את התרגיל הזה.
אחר כך, בעשותי את התרגיל, ראיתי את עצמי כמו שראיתי את עצמי במראה ;
הייתה לי רק תמונה אחת קרה, בלי חיים. אני ראיתי גוף בלי חיים ואני ניסיתי לבסס ולמסד יחסים עם הגוף האמתי שלי. בנסותי לעשות זאת, זה היה נראה לי כי זה נותן לי מראש, טעם של מה יכולה להיות החלוקה.
אני הרגשתי כי האחד חייב וצריך לעשות את זה.

 

גורדייף : זה מספיק, אתה נולד. האינדיבידואליות שלך נולדת.
לפני כן, קודם, אתה היית כמו חיה בלי 'אני'. עכשיו יש לך 'אני', ואת הסגולות והכישורים של איש ו/או גבר-Man. התרגיל הזה נתן לך אותם. קודם לא הייתה לך בכלל אינדיבידואליות,
אתה היית התוצאות של הגוף שלך כמו כלב, חתול או גמל.
עכשיו, אם יש לך קרניים, אתה יכול לראות אותן ולהיות נדהם מהן.
לפני כן, קודם, לא יכולת לראות כלום.
עכשיו יש לך אינדיבידואליות אשר לא הייתה לך.
[גורדייף פונה אל האחרים] :
הוא רכש אינדיבידואליות. לפני כן, קודם, בכלל לא הייתה לו. הוא היה חתיכת בשר.
הוא יכול היה לעבוד אולי אפילו מאה-100 שנה אבל הוא אף פעם לא היה מגיע לאיזשהן תוצאות.
אתה קומרד-Comrade  - חבר טוב – של הגב' פראנק, שניכם יכולים להגיע להיות טירונים או חניכים
בחניכה הראשונה.

 

עמוד 43
 

זה דבר קטן אבל זה גם דבר גדול, הבטחה בשביל העתיד.
אני יכול לברך ולשבח גם אותך.
זאת הפעם הראשונה בשלוש – 3 שנים שאני שמח בפנים.
אני שמח על המאמצים שלי. כי זה לא במקרה כי יש כאן כבר שניים.
[גורדייף פונה אל השואל] :
אתה עכשיו כבר לא עוד מאורסים, כבר לא עוד, אתה אחי הצעיר.

[גורדייף פונה אל השואל הראשון] : את אחותי. אנחנו צריכים לדבר בנפרד אחר כך.
[גורדייף מדבר אל סטודנט] : האם אתה לא שמח ?

 

זה שגורדייף פנה אליו עונה : כן.
ואני יכול להגיד, כי מה ש [השואל הראשון אמר] היה נראה לי כאיל אני בעצמי אמרתי את זה,
כי זה במשך כמה זמן שיש בתוכי משהו חדש לגמרי, ויש גם את הפחד של לראות את זה נמוג ונעלם.
כי בדרך כללית, מלבד מרגעים נדירים מאוד, יש משהו בתוכי אשר לא היה שם קודם,
ובאופן מהותי וחיוני יש משהו בתוך הראש שלי, משהו אשר חשתי והרגשתי בראשי,
ואשר עליו אני נשען ואשר מפריד אותי מן השאר, ואשר זה נפרד ונפרד מן הגוף שלי, ומכול אשר אני,
ומן הסנטימנט שלי.

 

גורדייף : אתה אולי יכול להגיד כי אתה דבר אחד, והגוף שלך הנו דבר אחר.
לפני כן, קודם אתה לא יכולת להגיד את זה מאוד בכנות.

שאלה : האם זה דבר אשר האחד יכול לתחזק ולתמוך בו ?
 

גורדייף : יש לנו 33 – שלושים ושלוש איכויות של נוזל אשר אני יכול לתת לך.
זה לא הכרחי ונחוץ להבין ; אתה שאלת אותי האם זה אפשרי ואני אמרתי : כן.
אני אמרתי גם כי יש שלושים ושלוש – 33 איכויות של נוזל.

 

השואל : אתה גרמת לי להרגיש מדויק לרגע, בקשר לגישה שלי היום כלפיי העבודה.
זה כאשר אתה זכרת במשך הארוחה את האנקדוטה של הכורדי.
אני ניסיתי לעשות את התרגיל שנתת לי.
אני מנסה לעשותו תמיד וככול שאני מנסה יותר לעשות זאת זה אז ככה זה הופך בשבילי להיות קרוב לבלתי אפשרי בשבילי לעשותו. מלבד ברגעים אשר בהם אני יכול לצרף יחד את התנאים הכי מועדפים.
אבל אם אני מצרף ביחד כמה שפחות אז אני משתוקק כמה שיותר לצרף ביחד.
ואני באמת לא יכולתי לרצות לנטוש את התרגיל הזה לפני שיהיה בסוף, טעם קצת טוב יותר של מה שעשיתי.
ברגעים היותר טובים של התרגיל הזה, לא ברגעים הכי מועדפים, אלא ברגעים בהם אני עובד עם הכי הרבה אינטנסיביות, כלומר בתוך החיים, כאשר אני מצליח בלעסוק ולהתמיד ולשקוד על התרגיל,
בזמן בו אני ממשיך את עיסוקיי הרגילים, אני מתנסה בטעם אשר הנו צבוע לחלוטין ומרמה לגמרי ;
יש לי את הרושם של לחיות בחלום כפול.

 

עמוד 44

מצד אחד, אני שוקד ועוסק ומתמיד בחיי החיצוניים כמו בתוך חלום ואני מנסה לשחק בהם תפקיד,
ומן הצד השני, אני עושה את עבודתי גם כמו בתוך חלום, ויש לי את הרושם של תפקיד אשר אני הולך לשחק מבפנים. בדרך של פיצוי, כאשר אני עושה את התרגיל הזה, רק מתחת לתנאים נוחים,
בגסות ובצורה בוטה זה קורה כי יש לי הרגשה של 'אני' אשר היא עדיין חזקה יותר בתרגיל של החלוקה ;
והייתי רוצה לאושש ולהחיות בחיים הרגילים שלי את הטעם אשר היה לי ברגע ההוא.

 

גורדייף : תמשיך את זה. אתה אמור וצריך לאמן את עצמך לאט לאט.
תעשה מן ההרגשה הזאת קניינך ורכושך. האחד חייב כי קודם כל תהיה לו את ההרגשה.
כלומר, כבר אין לך יותר את האסוציאציות שלך.
ההרגשה נכנסת לתוכך, היא קניינך ורכושך, אבל במצב מיוחד.
כלומר, זה לא יכול להיכנס לתוך החיים.
במצב מיוחד, כאשר אתה נרגע קצת, אתה יכול לזכור את ההרגשה הזאת ואתה חייב לחטוף אותה.

 

שאלה : ובאותו הזמן אני מרגיש וחש כי העבודה האמתית היא בתוך החיים הרגילים.
 

הגב' דה-זלצמן : אבל לפני זה, האחד חייב לעשות את זה בתוך מצב מיוחד,
ואתה לאט לאט תגיע לזה בתוך החיים הרגילים.

 

שאלה : ההרגשה החזקה ביותר של חלוקה היא כאשר אני עושה את זה בתנאים נוחים.
 

הגב' דה-זלצמן : זה נחוץ והכרחי כי זה יגדל בתוכך ברגעים האלה,
ואחר כך, לאט לאט אתה תהיה מסוגל לעשות כי המצב הזה יישאר.

 

שאלה : לפני כמה חודשים אני שאלתי אותך את השאלה הזאת : "כאשר יש לי אימפולס-דחף של אהבה אמתית כלפיי מישהו, זה נראה לי כי זה לא רק מבסס יחסים ביני לבין האדם הזה, אלא אבל כי זה נותן ראיות של כוח נעלה בתוכי".
באותו זמן את ענית לי, כי אני לא אומר וצריך לחשוב על דברים כאלו ברגע הזה, וכי זאת הייתה פסיכופתיות,
וכי אני הייתי צריך לעשות את העבודה שלי כמו שירות.
אני הקשבתי לך ואני התחלתי להיות מסוגל לנתק את עצמי מן הגוף שלי.
עכשיו,
במיוחד כאשר ראיתי את עומק הפסיביות שלי, אז הבנתי כי אני צריך לרכז את כל הכוח שלי
ולשים קדימה את כל המאמץ שלי בלהתנגד בתוך עצמי למשהו אשר 'הנו' לאפסיות ולכלומיות הרגילה שלי,
ועכשיו יש לי דחפים להפוך להיות עצמאי.
לדוגמא, יש לי לכאורה דחף להצליח בלשחק את התפקיד האמתי שלי ביחס לבני או לאבי ;
יש לי דחף להצליח להפוך להיות גבר או איש – Man ביחס לקבוצה,
אבל זה נראה לי כי כל אחד מן הדחפים האלו הוא עדיין לא מספיק עוצמתי בשביל שהניתוק יהיה שלם.

 

עמוד 45

באחד מן הרגעים היותר טובים שלי בעבודה, אני ראיתי לאחרונה את גל הגוף שלי,
את כל הרגשות שלי, את כל הסנטימנטים שלי והתשוקות הרגילות שלי,
כזה אשר הייתי צריך להצליח להרוג בתוכי בכדי ובמטרה להשיג לידה,
ואני הבנתי כי אני אצליח להיות מה שרציתי להיות אם אני הייתי מצליח לגרום לזה אשר אני למות.
וכך אני שואל אותך עכשיו, אני שואל את עצמי ואני שואל גם אותך,
אם אי אפשר לעזור לי במאמציי על-ידי היחסים של מה שיש בתור 'אני' בתוכי,
עם צורה נעלה – אם זה לא הדחף אשר חסר בתוכי ?

 

גורדייף : לא. תמשיך.... אבל, אז גורדייף ממשיך ואומר :
למה אתה משתמש במילה 'אמת' או 'אמתי' ? אתה עדיין לא יכול כי תהיה לך 'אהבת אמת' או 'אהבה אמתית'.
היבט או אספקט אחד של 'אהבת אמת' חייב להיות לשנוא בצדק.
לשנוא בצורה אובייקטיבית, לא את האובייקט אלא את המניספטציות, ההתגשמויות וההתגלמויות שלו.
אתה עדיין לא יכול להשתמש במילה 'אמת או אמתי'.
בזמן שאתה מחכה תמשיך לצבור חומר. אבל תפסיק להגיד את המילה 'אמת או אמתי'.
האחד חייב לא לתת את הערך הזה לדברים. אתה עדיין לא יכול לאהוב.
אתה יכול לעשות כלום, שום דבר. עדיין אין לך את ההרגשה ויש לי צורך כי יהיה לך אותה.
כאשר אתה תהיה מסוגל כי יהיה לך דחף, אני אהיה מסוגל כי זה ייתן לך סיפוק.
איך להשתמש בזה, איך לכוון את זה, איך להבין ולתפוש ולהכיר ולהגשים את זה.

אני רואה כי הצורה של העבודה אשר נתתי לך עזרה לך ;  ואם זה עזר לך, אז לא צריך והכרחי לשנות את זה.
 

השואל : העבודה הזאת הביאה אליי את מה שאף דבר אחר לא הביא.
 

גורדייף : השאר לא שווה כלום. למרות כי בשביל זה אשר יכול להיות כי יהיה בשבילנו,
אין ממנו עדיין מספיק בתוכך, בשביל 'דחף אמתי'.
[גורדייף אומר אל סטודנט אחר] : אתה הבנת ?
כי גם בשבילך משהו נפתח ?

 

שואל : אכן אמנם, כאשר הקשבתי לאחרים מדברים הייתי איתם.

גורדייף : הרגשת עם הראש שלך, עם האינטליגנציה שלך.
לדוגמא, [גורדייף אומר אל השואל השני] אתה הבנת הרבה לפניו. הוא מבין פחות ממך.
אבל הוא הבין עם כל הווייתו השלמה. הוא הבין עם האינדיבידואליות שלו, אתה עם הגוף שלך.
בשבילי יש לזה יותר ערך מאשר שלך.

 

שאלה : אני מרגיש משהו עכשיו בראש שלי אשר נשאר בקרוב כל הזמן ;
זה לא מאוד חזק אבל הוא כמעט קבוע. משהו אשר גורם לי לראות הוויות ודברים בדרך שונה.

 

גורדייף : זה נורמאלי. לאט לאט כל דבר והכול חייב להיות שונה. אתה מתחיל כי יהיה לך מבט ומראה אמתי. עד עכשיו הייתה לך, נקודת מבט פנטסטית.
 

עמוד 46
 

פגישה 12
 

שאלה : אני לא מצליח כי יהיה לי רגש כאשר אני מתרכז. אני יכול לגרום לראש לי להיות חופשי.
אבל אני לא מצליח להרגיש רגש חזק. יש לי את הרושם של לרוץ נגד מחסום, ולא להיות מסוגל להמשיך הלאה.

 

גורדייף : אתה נופל למטה ישר בהתחלה בגלל דבר קטן אחד.
עם הראש אף אחד לא יכול אף פעם כי יהיה לו רגש. הראש הנו דבר אחד. הרגש הנו דבר אחר.
רגש הנו פונקציה ותפקוד של הגוף. עם הראש האחד יכול רק להציב לאשר ולהבטיח בצורה חיובית
ולבסס ולהוכיח ולאשרר בצורה חיובית, והאחד לא יכול להרגיש.
אני יושב. יש לי כאב. כאן אני חם וכאן אני קר. אני מתבונן בזה עם הראש שלי ואני מרגיש את זה עם מקלעת השמש שלי. אני מרגיש כי כאן אני חם ושם קר, ואני מאשרר ומבסס את זה עם הראש שלי.
אם אני מתרכז במיוחד, אני יכול לאשרר ולבסס את זה.
אבל, אני הופך להיות בהזדהות אם אני חושב כי אני יכול לעשות יותר מזה.
אני מאשרר ומבסס כי אני כאן ככה, ושם אחרת, וכשלם אני ככה ואחרת.
אתה אף פעם לא הבחנת ולא מבחין באיזשהו דבר עם הראש לך.
הראש שלך מסוגל ויכול לאשרר ולבסס רק אם אתה שם לב למשהו.
זה רק עם תשומת לב מיוחדת כי הראש יכול לבסס ולאשרר.
הראש הוא כמו מכשיר, הוא משחק את תפקיד המשטרה.
אבל, מרכז הכובד של הנוכחות שלך הוא במקלעת השמש שלך, ואשר היא המרכז של הרגש והתחושות.
זה היכן שהדברים קורים.
הראש הוא כמו מכונת כתיבה.
אתה מבין את מה שאני אומר ?

השאלה שלך מוכיחה כי אתה לא עובד כפי שאני ממש רק אמרתי ;
זה הכרחי ונחוץ למצוא את הדרך לעבוד ככה.
לא עם הראש שלך. הראש שלך יכול רק לבסס ולאשר. אבל לא לעבוד בשום דרך.
אתה חייב לעבוד עם הסנסציה-עם התחושה והחישה וההרגשה שלך.
בנוגע לראש, הוא יכול לראות האם הם ביחד או נפרדים.
הראש הוא לא חלק מן האורגניזם, הוא נפרד מן האורגניזם.
הגוף יכול למות וגם הראש. אבל הראש יכול למות והשאר ימשיך לחיות.
הראש הוא לא כלום, הוא תפקוד, מכונת כתיבה, מכשיר.
כאשר אתה מרכז את תשומת הלב שלך בתוך הראש שלך, אתה יכול לאשרר ולבסס את מה קורה בתוכך.
אבל הראש הוא כלום ושום דבר, הוא זר לאורגניזם.

היא [זאת אשר שאלה את השאלה] רוצה להרגיש עם הראש שלה.
והיא אף פעם לא תהיה מסוגלת לעשות כך. הראש הוא חייזר בשביל הגוף.
הראש יכול לשחק את התפקיד של המשטרה, אבל רק של המשטרה,
ואשר מסתכלת איך הכול קורה ומתחולל כמו שומר.
היא שומרת על איך התפקודים של הנוכחות שלך עובדים ופועלים.
האם אתה מבין אותי ?

 

השואל עונה : כן.

 

עמוד 47
 

גורדייף : את הבנת את הסיבה להיותנו במצבנו ? ומה את צריכה לעשות ?
 

שאלה : האם אתה יכול להראות לי משימה ? אני ניסיתי כמה, אבל אף אחת מהן לא מתאימה לי
ואני לא יודע/ת באיזו אחת לבחור.

 

גורדייף : תסתכל/י, אני לוקח על עצמי תנוחה בלתי רגילה, תנוחה אשר היא קשה בשביל הגוף שלי,
כי אני לא רגיל אליה. בתוך עצמי, התפקודים שלי עובדים ופועלים ושני המרכזים שלי – הרגשה ותחושה.
אני חש במוזרות של התנוחה שלי ואני מרגיש את המוזרות שלה. כי אני לא מורגל בה.
עם הראש שלי אני מסתכל לראות מה זה. אני לומד.
אה, כן. זה ככה, זה כמו זה וזה. וכאן זה ככה ואחרת.
זאת הדרך אשר בה את/ה עושה את זה. זה הנו דבר פשוט. את/ה שומר/ת על שלושת-3 המרכזים מופרדים בתוכך.
אתה מבין את הדבר המאוד פשוט הזה. זוהי תנוחה לא נוחה ולא נעימה.
יכול להיות כי אני אפול. אני מסתכל : אני חש בזה ואני מרגיש את ההוא.
אה, כן. זה ככה, זה כמו זה וכמו ההוא. אני מתבונן. עם הראש שלי, אני אוסף חומר.
אני משווה. עם הראש שלי, עם ההיגיון שלי – עם הלוגיקה שלי.
אני מוצא את הסיבה : למה ואיך. מצד אחד אני חש ומצד שני אני מרגיש.
ובדרך הזאת, האם את/ה רואה, שלושת-3 המרכזים מועסקים בעבודה הזאת.
את/ה מפריד/ה את שלושת-3 המרכזים שלך. אני מייעץ לך לעשות את זה בינתיים.
כאשר את/ה תגיע/י להכיר ולדעת את המרכזים שלך, אז אנחנו ניקח תרגיל נוסף.
אני מייעץ לך, לקחת את התנוחה הזאת כדוגמא. את/ה יכול לקחת אחת אחרת – איזושהי תנוחה אחרת שהיא לא נוחה.
זה הנו דבר מאוד פשוט ואחד טוב מאוד.
בין דברים אחרים [אומר אל תלמיד אחר] זה תרגיל טוב מאוד גם בשבילך.
עד עכשיו אתה עדיין לא הפרדת את שלושת-3 המרכזים שלך.
בדברים רבים התקדמת הלאה, מעבר לזה. אבל, עד כמה שזה נוגע לדבר הפשוט מאוד הזה,
אתה נשארת בחוץ. כל אדם צריך וחייב לזהות בתוך עצמו שלוש-3 איכויות של חישה-סנסציה.
בכול אדם יש שלושה-3 מרכזים, שלושה-3 מכוונים ומנהלים – דירקטורים.
ושלושת-3 דירקטורים אלו יכולים לתת אחד רביעי, אשר יכול להיות ה 'אני'.
[יש רעש של דברים נשברים במטבח. גורדייף מדבר ברוסית אל הגב' דה-זלצמן].

אני אומר אל הגב' דה-זלצמן כי היא עדיין אף פעם לא אישרה וביססה את מה שממש רק אמרתי לה.
היא עד עכשיו לא הבינה.
עכשיו היא הבינה עד כמה הרבה המכון שלי
'המכון להתפתחותו ההרמונית של האדם' היה עולה (במחיר) כל חודש.
ולמה הייתי צריך כל חודש לשלם 3 עד 4 מיליון פראנק.
בין הרבה אחרים היה אספקט אחד, של כל כך הרבה דברים אשר היו מתקלקלים או שברו אותם והרסו אותם.
[הגב' דה-זלצמן נותנת בתור דוגמא את כלי הגינון].
שם זה היה המכון. וזה היה בשביל העבודה. ואפשר היה לצפות לזה. אבל כאן זה לא מכון.
כאן זה הכרחי ונחוץ לעזור לי.

 

עמוד 48
וכל יום אנשים שוברים דברים שלי. וזה אני אשר צריך לשלם.
שם זה היה דבר אחד. אנשים למדו. הלומדים אכן שוברים דברים.
אבל כאן זה דבר אחר. כל אחד חייב וצריך לדאוג ולטפל בכול דבר.
אבל בכול שבוע, מה שיש לי קטן בעשר או עשרים דברים.
כמה שבועות יש בשנה ? והמלחמה הייתה במשך זמן רב מאוד.
האם אתה יכולים לדמיין זאת ? אם אתם תספרו כמה דברים איבדתי ו/או הפסדתי ?
אבל, אנשים לא מבינים את זה.
[דיאלוג ברוסית עם הגב' דה-זלצמן].
את/ה בר/ת מזל. את/ה מספיק בר/ת מזל כי יש לך זיכרון קצר.
מה שנפל רק שם מאחורה, אני אזכור במשך שלוש-3 שעות, וכמה הרבה זה עלה לי.
יש לזה עליי את ההשפעה של רעידת אדמה.
[הגב' דה-זלצמן מתבדחת עם הסטודנט השני על מרחצאות טורקיים].

 

שאלה : אני הייתי רוצה לשאול שאלה לגביי ריכוז או התרכזות.   
כאשר אני רוצה לאסוף את עצמי אז אני מקבע את תשומת ליבי בנקודה, זה נראה כי החשיבה שלי ריקה.
ובמקום להיות מרוכזת היא ריקה. היא שקטה ויציבה, אבל היא ריקה,
והשקט והיציבות הזאת לא מסלקות את האסוציאציות.
ומצד שני, כאשר אני נתפס ומוחזק על-ידי אובייקט חיצוני אז המחשה שלי לא שקטה ויציבה,
אבל היא נראית לי הרבה יותר מרוכזת. ואין לי בכלל אסוציאציות.
המחשבה שלי אף פעם לא מקובעת אבל זה נראה לי הרבה יותר מרוכז מאשר איך שהריכוז שלי כאשר זה בכוונה.
השקט והיציבות של המחשבה אשר אליו הגעתי אליו נראה ההיפך מריכוז אמתי.
[בזמן שהגב' דה-זלצמן מתרגמת, השואל מסביר את שאלתו לסטודנט אחר].

 

גורדייף [מדבר אל הסטודנט האחר] : מה שהוא אמר לך עניין אותי מאוד.
איך אתה מסביר את השאלה ?

 

הנשאל עונה : כאשר הוא מנסה להתרכז, אז המחשבה שלו נצמדת ונדבקת.
 

גורדייף : לא. אל תגיד את זה ככה. אני הולך לתת הסבר אשר יהיה טוב מאוד גם בשבילך,
ואשר יעזור לך הרבה מאוד. אני יכול להגיד את זה עכשיו. תנסה להבין.
בתור התחלה, הסוד הנו 'אני הנני'. אתה מתחיל ככה.
עכשיו, אני מרגיש 'אני'. אבל איך אתה מרגיש 'אני' ?  מה הוא 'אני'.
אני מרגיש את המקום הזה [בקצה העליון של הזרוע] ואת האחד הזה [ מקלעת השמש ].
תנסה את זה עכשיו. ובאותו הזמן, אני מאשר ומבסס ל- כן או לא עם הראש שלי. תעשה את זה.
אני אגרום לך להבין. אני מרגיש וחש את שני החלקים האלה [את הקצה העליון של הזרוע ואת מקלעת השמש]
ובאותו הזמן, עם הראש שלי, אני מאשר את מה ש, קורה.
תעשה את זה עכשיו. אם אתה תעשה את זה אז אתה תבין. את מה שהיה חסר בתוכך עד עכשיו.
זה פשוט מאוד. אחר כך, אחרי שהרגשת עם חלק אחד של תשומת לבך ועם הראש שלך,
אז אתה תהיה מסוגל לצאת למסע בתוך עצמך, בחופשיות.

עמוד 49
אסוציאציות, זה הנו דבר נוסף ואחר. תעזוב אותן בשקט. הן דברים 'זולים' - דברים קטנים,
אני גדול יותר מן האסוציאציות שלי.
מישהו אשר ביסס ואישר משהו חדש, תנו לו להגיד את זה.
משהו בלתי מובן, או אולי יכול להיות כי ביססת ואישרת משהו אשר הוא טוב בשבילך.
[השואל הראשון עושה סימן אשר משמעותו ' לא '].

[גורדייף פונה אל סטודנט שלישי] : האם מישהו גילה את 'אמריקה' ?

הסטודנט השני : לא. עדיין לא.

 

גורדייף : בלונדי, ואת ?
 

בלונדי עונה : ההתרכזות האמתית מגיעה רק עם חישה.
 

גורדייף [אל הסטודנט הראשון] : האם אתה הבנת ?
 

הסטודנט הראשון : חישה כן, אבל אני לא מבין את ההרגשה הגוף.
 

גורדייף : כל הזמן אתה מרגיש את זה [את הקצה העליון של הזרוע ואת מקלעת השמש]
ואתה מתבונן עם הראש שלך. אתה עושה את שלושת – 3 הדברים האלה כל הזמן.

שאלה : אני מוצא כי זה מגדיל את התחושה-הסנסציה של נוכחות.

גורדייף : תודות לתרגיל הזה אתה תגדיל את כוח הריכוז שלך. הוא נעשה בנוי לזה.
[עכשיו תסביר את זה לשואל השני] כי גם הוא צריך וחייב לעשות את התרגיל הזה.
דרך זה הוא יהיה מסוגל להגיע אל חישה – Sensing  .
היום הוא לא מסוגל לעשות כך. התרגיל הזה יעזור לו.

 

עמוד 50
 

פגישה 13
 

שאלה [מתחיל להקריא את השאלה שהוא כתב] :
יותר ויותר אני מרגיש עד כמה הרבה מן העבודה שלי היא מנטאלית, וכמה מעט היא מחיה אותי,
מעוררת אותי ומשלהבת אותי ומפיחה בי רוח חיים. ואני הבנתי כי אני באמת לא יכול לגשת אל העבודה שלי
עם אש אמתית [אלאן –   Elan בצורה ספרותית זה : התלהבות, להט ומרץ].

 

גורדייף : תסלח לי, אבל מה שאתה רק אמרת, הוא לא הגיוני, לא לוגי.
האחד הורס את האחר או את השני. אני לא מבין מה אתה רוצה להגיד.
אל תקרא, תזיז את הדף שלך.

 

שאלה : אין לי דחף לעבודה שלי. אני לא מצליח לגשת לעבודתי באופן מספק.
אלא אם כן אני חש ומרגיש דחף מסוים אשר יכול להגיע אליי רק מההבנה והתפישה הברורה
של הסיטואציה שלי בהווה ומהכלומיות והאפסיות שלי בהווה. אני הבנתי את זה מאוד בבירור ובבהירות,
וזה גרם לי להבין כי אני אמור כי תהיה לי ייסורי-מצפון או חרטת-מצפון בשביל האפסיות והכלומיות הזאת.
אבל, אני לא יכול להמשיך הלאה ומעבר לאמרה הזאת, למשפט הזה.
אז מה אני יכול לעשות כדי שתהיה לי חרטה של מצפון או ייסורי מצפון ?

 

גורדייף : שאלה זאת נושאת איתה שבעה-7 אספקטים. לא אחד אלא שבע.
ואני אגיד אחד : כל אדם כאשר הוא מגיע אל העולם, מגיע הנה מתוך סיבות מסוימות.
יש גורמים וסיבות ; כלומר, כוחות חיצוניים יצרו ובראו אותו.
ואולי הכוחות האלו לא היו מחויבים לתת לך חיים. האם אתה שמח להיות בחיים ?
האם החיים שווים משהו בשבילך ?
ובכן אז, אם אתה חי ושמח בכך, אתה אמור וצריך לשלם משהו בתמורה, להשיב משהו בחזרה.
לדוגמא, אני רואה כאן את אמא שלך. בלעדיה אתה לא היית מגיע אל העולם.
זה לה כי אתה חייב את חייך. אם אתה שמח לחיות אתה חייב לשלם ולגמול לה.
אתה בוגר עכשיו, הגיע הזמן ליישב את חובותיך.
אחד מן הגורמים והסיבות העיקריים לכך שאתה חי זאת היא האמא שלך.
זה בגללה שיש לך את ההנאות שלך. וכי יש לך את האפשרות של לפתח את עצמך.
אחת מן הסיבות, אחד מן האספקטים של בואך אל העולם הזה, הנו אז אמא שלך.
ואני שואל אותך, האם התחלת לשלם לה את חובך ?

 

השואל : לא.
 

גורדייף : יש עדיין שישה-6 אספקטים אחרים. אבל איתך אני מדבר על אספקט אחד.
אז תתחיל עם האספקט הראשון הזה : אמא שלך. תגמול לה.
אפילו אם היא רעה מבחינה אובייקטיבית, היא האמא שלך.
ואיך אתה יכול לשלם לה ? אתה אמור וצריך לאחד את החיים שלה.
אבל במקום זה, מה אתה עושה ? אתה עושה את חייה יותר קשים.
אתה מערער את ביטחונה, אתה מרגיז ומעצבן אותה. בצורה בלתי מודעת,
חרטה של מצפון או ייסורי מצפון יכולים לנבוע ולזרום מזה. 

 

 

עמוד 51

אם תיקח את השנה אשר רק עברה, ותזכור : לעתים קרובות אתה היית רע מאוד,
אתה 'זבל' או 'אפס'. אתה לא מילאת את ההתחייבויות שלך, את מחויבותך.
אם אתה הבנת את זה אז יכולה להתחיל בתוכך חרטה. אבל זה רק אספקט אחד.
אני יכול להסביר לך שישה-6 אחרים. אבל אתה תשכח אותם.
לפני שתדע אותם, תתחיל באחד הזה.
במשך השנתיים האחרונות כמה הרבה פעמים אתה היית רע, רע מאוד, אליה ?
תזכור את זה ותנסה לתקן את העבר עם העתיד שלך בהווה.  זה דבר קשה מאוד.
אם אתה שוכח, אם אתה לא עושה את זה, אז זאת אשמתך שלך, ואף אשמה כפולה שלך.
קודם כל אתה נאשם בגלל העבר. ובפעם השנייה אתה נאשם על זה שאתה לא מתקן את זה היום.
תשובה טובה, הלא כן ?
כולם כאן שמחים. מלבד אדם אחד ? האם אתה יודע מי ? אמא שלך.
גברת, זה למען התועלת של בנך כי אני אומר את זה.
[גורדייף מדבר ברוסית עם הגב' דה-זלצמן].

גב' דה-זלצמן – מדברת אל אמו של השואל : יכול להיות כי את יכולה לחשוב כי זה שאדון גורדייף מדבר כך
זה בגלל שהוא מארחנו האדיב, ובגלל שאת כאן. אבל זה לא בגלל זה.

 

שאלה : אני חשבתי על מה שאמרתי לי ביום ההוא, כי אני חייב לבחור את 'הכול או כלום'.
אני החלטתי לקחת משימה ולדבוק בה ולא משנה מה יקרה.
משימה זאת הייתה לשים בצד זמן מסוים של היום כדי לעשות תרגיל.
התרגיל של הזרועות המתוחות (או המשתרעות : יכול להיות שזה דומה לתרגיל של 'עמידת זן')
ובנסותי לעשות את התרגיל הזה באמת הבנתי בפעם הראשונה מה זה להיות בלי ישות או אין-ישות.
עד עכשיו אני חשבתי כי הבנתי, אבל זה היה רק מתוך סיבות חיצוניות.
אני ראיתי כי אני לא מסוגל לעשות איזשהו דבר מה שזה לא יהיה, כי משהו בתוכי סירב לעשות מאמץ.

 

גורדייף [מדבר קודם כל ברוסית לגב' דה-זלצמן] : תסלח לי. אולי אתה מאמין כי אני שכחתי אותך.
אני שאלתי את הגב' דה-זלצמן : ' כאשר כולם נסעו אל החגים, אני נתתי לכול אחד בקבוק של תרופה
כדי לקחת אותה בזמן שהוא עובד. האם זה אפשרי כי לא נתתי לך את זה ? ' .
היא אומרת לי כי לא נתתי לך את זה. עכשיו, אני מבין למה שאלת אותי את השאלה הזאת.
אם היה לך את הבקבוק הזה אז את לא היית חושב/ת בדרך כזאת על אפסיותך וכלומיותך.

 

[גורדייף מדבר אל כולם] : הוא הרגיש כלומיות ואפסיות באופן כללי. אבל היום אין ברשותו כלום.
הוא לא צבר כלום במשך חופשת החגים. ואצלכם זה להיפך, אתם לאט לאט קוצרים את תוצאות עבודתכם.
עכשיו, יש לכם בסיס כדי למדוד איך זה יכול להיעשות ולעשות.

 

[גורדייף מדבר אל אדם אחר] : האם אתה מבין עכשיו את העוצמה והכוח של כימייה ?

[האדם אשר אליו פנה עונה ] : לקחתי בערך שליש מזה.

 

גורדייף : זה כבר העניין שלך, העסק שלך. היה לך רק שליש מן הכוח.
זאת לא אשמתי. אם אתה היית לוקח את הכל אז היה לך פי שלוש-3 יותר כוח.

 

עמוד 52 

בגלל זה אמרתי את זה. אולי אתה לא נתת מספיק ערך לתרופה הזאת.
אולי זה ייתן לך חרטה של מצפון בעתיד, במטרה לרכוש ולהשיג איכות אחרת של תשומת לב.
בנוגע אליו [השואל הקודם] אני יכול להגיד כי אני מתחרט ומצטער שלא נתתי לו את הבקבוק אשר נתתי לכולם
בשביל חופשת החגים. הגב' דה-זלצמן אומרת כי לא נתתי לו.
אני מבין את הסיבה לשאלה שלו. אם היה לו את הבקבוק שלו אז הוא היה עושה משהו אחר
עם הזמן שלו במשך החגים – הוא לא היה שואל את השאלה הזאת.
[גורדייף פונה אל אדם אחר] : אתה מבין, אני מצטער כי הוא לא בקבוצה של שבת.
הוא לא, ובגלל זה הוא שאל את השאלה. אם הוא היה שואל את השאלה האידיוטית הזאת
זה בגלל שלא היה לו את בקבוק התרופה שלו.
זאת היא אשמתכם, זאת אשמתה של הגב' הנשיאותית – הנשיאה. וגם אשמת כל החברים שלו.
הוא כבר כאן הרבה זמן, הוא כבר חבר שלכם הרבה זמן, ובמשך הרבה זמן זה נמנע ממנו, הוא מקופח.
זאת אשמתה של הגב' דה-זלצמן, של הנשיאה. ושל כל אדם כאן.
[גורדייף מציע סיגריה לאמו של השואל הראשון] : אמא, את ראויה כי יהיה לך הכול. את אמורה כי יהיה לך הכול.
הבן שלך צריך ואמור לתת לך הכול, וגם החברים של בנך. את גידלת את בנייך עד לגיל האחריות.
הם אמורים לתת לך את מה שאת צריכה. אם את אוהבת סיגריות אז את אמורה שיהיו לך סיגריות.
אם אין לך בכלל אז זאת אשמתם של שתי התוצאות שלך.
חייבים לחסל אותם ולהרוג אותם.

 

שאלה : האם אני יכול לסיים את השאלה שלי ?
 

גורדייף : תסיים.

שאלה : שמתי לב והבחנתי כאשר עשיתי את התרגיל הזה כי בפעם הראשונה ולמשך רגע קצר מאוד,
הייתה לי את ההרגשה של להיות חופשי, חופשי מן הרפיון והאדישות (גם כוח ההתמדה) אשר נגדה אני נאבק תמיד,
וזה נתן לי את הטעם המדויק של מה יכול להיות שחרור.
[הגב' דה-זלצמן מתרגמת אבל גורדייף מפסיק אותה].

 

גורדייף : אני כבר הבנתי, זאת אותה סיבה. אתה הבנת עם הראש שלך,
אבל לאורגניזם שלך אין את האפשרות של להיות מה שהראש שלך רוצה.
ובכן, אז החומרים הכימיים אשר עליהם דיברתי, יכולים לתת לך את זה, ולצבור בתוכך תוצאות,
ולתת לך את האש בשביל להחיות מחדש את תפקודיך.
זאת אותה סיבה. אני לא יודע אשמתו של מי זה, אבל בעתיד אתה אמור לקחת כל אמצעי וצעד – תשאלו, תפצירו, תבקשו, תתחננו אצל הגב' דה-זלצמן כדי שהיא תעזור לכם.
לגב' נשיאה יש גם את האפשרות להכניס אתכם לקבוצה של יום שבת.
[גורדייף מדבר אל אמו של השואל הראשון] : את אמורה לדאוג לכך שלתואר שלך תהיה משמעות

 

עמוד 53

בהתחלה את חשבת כי זה בדיחה. אבל זה לקח פנייה רצינית.
[גורדייף פונה לאיש אחר] : איך התלמיד שלך ? אתה אמור לעזור לתלמיד שלך,
להאיר את עיניו כך שהוא יוכל להבין. יש לו חיצוניות סימפטית מאוד. אני מכיר אותו מבחוץ אבל לא מבפנים.
בשביל זה הוא חייב להתבטא  בעזרת לשונו.
ואתה אמור לעזור לו כדי שאוכל להבין את הפנימיות שלו.
באותה הדרך בה התובע המחוזי הוא המושל שלה [אישה בפגישה].
אתם הבחנתם כי כאשר אני מכיר מישהו היטב, אני מסוגל לתת עצה טובה ?
אבל עכשיו אני לא יכול. כי אני חייב לדעת ב- מה הוא ממולא.
בנוגע אליה, אני יודע עם איזה תבלינים היא ממולאת.
[גורדייף מתבדח עם האישה ואדם נוסף על לשמור סיגריות ומזמין אנשים מסוימים ליום ראשון ומחלק בונבונים-סוכריות, ומשחרר את הקבוצה].

(סוף פרק).

 

עמוד 54
 

פגישה 14
 

גורדייף : איש צעיר, הבחנתי בך לפני זמן קצר ואז נעלמת. אני מאוד מעוניין לדעת איך עברת את תקופת החגים שלך, ומה הבאת בחזרה – מה השבת וחזרת מן ההתפכחות  (התפקחות מאשליות ופקיחת עיניים – Disillusions )

ומן ההיפך של ההתפכחות.
[יש כאן דיון על המילה הזאת].
ובכן, איש צעיר, אני מעוניין מאוד לשמוע את הדוח שלך.
כל אלו אשר חזרו עשו את הדיווח הזה. ועכשיו אני מכיר אותם פחות או יותר.
במטרה להכיר אותך טוב יותר בעתיד ובשביל היחסים שלך בעתיד, אני הייתי רוצה לדעת איך העברת את זמנך
ובאותו הזמן התשובה שלי אליך אולי תהיה מועילה למישהו אחר.
אז אם אתה לא רוצה לעשות את המישהו הזה שמח, אתה יכול לסרב ואתה ואני נדבר לבד.
ואם אתה מחליט כי הדוח יכול להיות מועיל אז תעשה אותו.

 

שאלה : במשך החגים העבודה שלי הייתה מורכבת מלשחק כל מיני סוגים של תפקידים.
היה לי את הרושם כי אני קצת יותר חופשי ביחס לאנשים אחרים, מעצמי וכתוצאה מפעולותיי.
בארבעת הימים מאז שחזרתי לפריז, הרגשתי בתוכי סוג של פחד מעורפל מתגובה הגנתית.
זה נראה לי כי כל דבר אשר מסביבי נעשה כדי לטרוף אותי, וכי אני יותר תלוי בדברים חיצוניים,
בהצלחה או כישלון, כאילו כוח חדש רוצה להרוס משהו בתוכי.
ואני כמעט הייתי אומר כי זה מפחיד אותי עד אימה, כי זה נראה לי משהו מהותי,
והייתי רוצה לדעת מה אני יכול לעשות נגדו, נגד זה.

 

גורדייף : האם אתה היית רוצה קודם לקבל בשביל זה הסבר, ואתה תמשיך אחר כך,
או האם אתה היית רוצה להמשיך עכשיו ?

 

השואל : אני הייתי רוצה להגיד משהו אחר,
לפני כמה חודשים אתה ייעצת לי לנסות להיות אגואיסט טוב.
עכשיו, ביחס ובנוגע לאחרים, אני מרגיש בתוכי הרבה גישות, אשר נראות לי כי הן כתוצאה מ- מה שעשיתי בתקופת החגים. יש את הדבר הישן : תיתן ותעניק, ושיהיו לך רחמים, וזה תמיד הנו שם באופן ובמובן מסוים.
ויש דבר חדש אשר גורם לי לשקול את האחרים בתור אמצעים או מכשירים
ואני יכול להגיד לעצמי 'תן להם כולם ליפול מתים'.  אז מה זה משנה בשבילי.
ויש גישה שלישית אשר מורכבת מלברוח מהם.  לפעמים זה אחד ולפעמים האחר, לפעמים זה שלושתם ביחד.
אני לא מצליח לגבש אותם, וזה נותן לי הרגשה מוזרה.
ומה שאני אומר על האחרים אני אהיה מסוגל להגיד קצת גם באותה הדרך על עצמי. ולשקול את עצמי בתור כלי.
עם אותן הפעולות ביחס לאחרים. זה מייצר הרגשה מסוימת של חוסר נוחיות וחוסר שקט.

 

     עמוד 55
 

אשר אני לא יכול להביא לידי הרמוניה ואיזון.
[משתרר שקט די ארוך].
זה כל מה שהיה לי להגיד.

 

גורדייף : יש שלוש-3 שאלות, ואתה מבין כי אתה אמור לקבל ממני שלושה-3 הסברים,
קודם כל, שמה את היית, איפה שיצרת עבור עצמך בתקופה מיוחדת אשר בה יצרת לעצמך הרגלי חיים שונים מאוד
מאלו הרגילים, ממש תנאים אחרים, קצב 'טמפו' (מקצב) שונה ואחר לתפקודים שלך, איכות שונה לגמרי.
ואתה חוזר הנה. וכאן יש סיטואציה אחרת נוספת, תנאים אחרים אשר בהם אתה מתנסה, כפי שהתייחסת ואמרת. ועכשיו, אם אתה ממשיך לפחד, אז אותו דבר יקרה לך, אשר קרה לנזיר במנזר.
במנזר הוא עבד טוב מאוד לגמרי לבדו. אבל בחיים הוא הולך בכיוון אחר ממש, וכמה מהר שנהיים לו יחסים עם אחרים. אתה חייב להשתמש ב- מה שהשגת ורכשת בזמן בו היית רחוק – ולקבע את זה בתוך החיים שלך.

תתחיל במשימה קשה מאוד. אל תזדהה.
תקבע את כל מה שרכשת והשגת. אם אתה לא עושה מאמצים לקבע את זה בתוך עצמך,
בדיוק זה אשר קורה לנזירים יקרה גם לך. הכול יאבד.

 

שאלה : זה קצת דומה לזה אשר הרגשתי. את הצורך לקבע את כל זה.   
 

גורדייף : זה יהיה זמן קשה מאוד של תשומת לב. לא להזדהות עם עצמך. ולהמשיך לשחק כאן את התפקיד החדש.
ובחוץ לפעול אותו דבר כמו שנהגת. ומבפנים לשמור ולהחזיק את המצב שלך.
ולקבע אותו בקשיחות וחזק בתוך חייך בהווה. וכך יהיה לך רווח מכול דבר אשר עשית במשך החגים.
אם לא אז הכול יהפוך להיות 'בליל' או 'עיסת תערובת וערימה'. 
הנה ההוראות שלי.
שלא יהיו לך על עצמך בכלל רחמים, אל תחוס על עצמך. ובלי רחמים  תגבש בתוך עצמך
אפילו בתנאים החדשים של החיים את הרשמים והאסוציאציות של הקיץ.

 

שאלה : מה שעושה את העבודה יותר קשה זה שבמשך החגים היה לי בכול זמן, בכול פעם, תפקיד מדויק לשחק.
וכאן אני חייב למצוא משהו אחר.

 

גורדייף : זאת היא הסיבה שזה קשה. ואני אמרתי לך לעשות מאמץ.
אתה חייב לשחק את התפקיד הישן שלך ולתת למצב הפנימי שלך להיות התנאים החדשים אשר רכשת.
שנית, אתה שאלת שאלה שנייה בנוגע לאגואיזם. לגביי זה אמרתי באופן כללי,
כי הוא אשר רוצה להיות אלטרואיסט אמתי (אלטרואיסט – נדבן ואוהב אנושות) בעתיד
אמור וצריך בהווה להיות אגואיסט מוחלט.

עמוד 56

אבל בקיץ הזה אתה חשבת כי הכוונה היא כי זה כולל את הקרובים אליך – את אבא ואמא שלך.
אבל איתם אתה לא יכול להיות אגואיסט, אתה לא יכול לפעול בדרך הזאת. איתם הטבע לא מרשה את זה.
אבל עם אחרים אתה יכול, ומכאן הגיעה חוסר ההבנה.
אני לא ציינתי ופירטתי במדויק את המטרה של התרגיל ואתה לקחת את אבא ואת אמא שלך.
אבל זה תלוי במטרה ובאובייקט. כאשר אני דיברתי אז לא דיברתי על ההורים, אלא דיברתי באופן כללי.
אתה אמור לשחק את התפקיד בחוץ ובפנים לא להזדהות. ואתה עשית את זה עם אמא שלך.
אני אמרתי כי אתה אמור וצריך להיות אגואיסט טהור במטרה ובכדי שתהיה לך האפשרות להיות אלטרואיסט בעתיד.
אבל אתה לא יכולת להיות אגואיסט אמתי עם אבא ואמא שלך בקיץ הזה.
זאת הסיבה שזה היה קשה. אתה לקחת אותם בתור האובייקטים של התרגיל.
אבל לא יכולת לעשות את זה. כי זה היה נגד הטבע.

 

השואל : זה נכון. אבל אפילו ביחס לאחרים, רחמים נכנסו פנימה. כאשר שיחקתי את התפקיד שלי אז היו רחמים.
לא במיוחד בשביל כל אחד, אלא בטוטאלי סיכום של הכול ביחד אשר היה שם ככה.

 

גורדייף : אז זה היה תמיד כאשר אתה היית מגיע לראות את אביך ואמך וזה המשיך באוטומטיות
על-ידי הדחף אשר ניתן. לא הייתה בשקט ושלווה אחרי שראית אותם, אבל לא היית צריך כי יהיו לך רחמים.
אתה אמור להיות אנוכי. האחרים לא קיימים בשבילך. בעתיד אתה תעמוד על רגלייך שלך עצמך.
אבל בהווה שלא יהיו לך רחמים. זאת היא המשימה שלך.
אבל זה שונה כאשר אתה מגיע לפגוש את אמך ואביך. אז הרחמים מגיעים באופן אוטומטי.
ואפילו חרטה של המצפון או ייסורי מצפון . אתה בלבלת דברים. אני לא הזהרתי אותך כאשר הסברתי אגואיזם.
ואני לא אמרתי שום דבר  מיוחד לגביי זה היכן שזה נוגע להורים.
ועכשיו, השאלה השלישית : אני אתן לך משימה ו, אם אתה רוצה, כל העתיד שלך אפילו יהיה תלוי בדרך
אשר בה אתה תעביר את זמנך בחודשים הבאים. בזה תלוי כל עתידך.
בקיץ הזה רכשת חומרי גלם טובים. ותקבע את זה בתוכך לכל החיים. זוהי עבודה קשה מאוד.
תזכור את עצמך. כל הזמן. תקבע את זה עם 'אני הנני'. באופן קבוע כל הזמן בחיים, תנסה ותמשיך, לגמרי באגואיסטיות. בלי רחמים. אל תעזור לאף אחד ושיהיה לך מצפון נקי.
כאשר אתה תגדל ותתחזק אתה תראה פי מאה-100. עכשיו אתה לא חזק. אתה לא יכול לעשות כלום. תשכח את הכול למען העתיד שלך. והעתיד שלך תלוי בלהמשיך את התרגיל של האגואיזם.
אז תמשיך את זה. איך תצליח לא לשכוח ? " אני הנני, אני יכול להיות, אני יכול להיות את זה".
לא להיות אגואיסט בעתיד. תנסה. תזכור את עצמך לעתים קרובות עד כמה שאפשר. 'אני הנני'.
שתהיה לך תחושת עצמך וחישת עצמך עד כמה לעתים קרובות שאפשרי, וכמה שאתה מסוגל לזכור את עצמך יותר ומבפנים, העתיד שלך יהיה יותר טוב.

עמוד 57
 

שאלה : לפעמים אני כמעט רציתי לא לאפשר ולהרשות לאגואיזם שלי להיות חופשי,
כי אני הייתי מופתע להרגיש את זה בתוך עצמי כמו חיה רעבה, ודי פחדתי מזה.

 

גורדייף : נסעת הרחק במטרה להזין את עצמך ולנוח. אתה הכנת חומר גלם כדי שתוכל לעבוד.
אז אפילו אם פעלת כמו ערפד, זה היה ניתן לסליחה. היית חייב שתהיה לך תזונה.
דרך אגב, אני אישרתי וביססתי כי רוב אלו אשר חזרו מתקופת החגים יצאו מאיזון.
זה רגיל ונורמאלי.
בדיוק כמו שהזמן לפני שנסעתם היה נורמאלי ורגיל.
כולם שכחו כי האדם לא מורכב מאיש אחד. אלא אבל משניים או שלושה אנשים.
הם שכחו את זה בזמן שהם נסעו. הם פעלו כאילו הם איש אחד. אבל הם לא איש אחד.
הם פיתחו חלק אחד, והם שכחו את האחרים,
והיום הם מרגישים את חוסר ההרמוניה ואת חוסר האיזון בתוך עצמם.
לדוגמא, אחד טיפח טוב מאוד את הגוף שלו, והזניח את האינדיבידואליות שלו.
וכולם מרגישים חוסר הרמוניה. הם לא רק אדם אחד אלא שלושה-3 אנשים שונים.
את כל השלושה-3 חייבים לפתח, כי בכל אחד מן השלושה-3 חייבים למדוד זמן ואמצעים.
אם לדוגמא מישהו פיתח היטב את התודעה-Mind שלו ולא את הגוף שלו,
אז הוא יותר 'חסר ישות' ו/או 'חסר קיום' מאשר קודם. אם אתה רוצה לנסח את זה, זה יכול להיעשות כך :
יש לו בתוכו שלושה-3 אנשים. האחד הנו בן שמונה-8, האחר בן שישים-60
ועוד אחד בן מאה וחמש-105. תדמה את זה, צייר את זה לעצמך.
שלושה אנשים כאלו אשר חיים בתוך חדר אחד.
הם לא יכולים כי יהיה להם אחד עם השני שום דבר במשותף.
או של הסכמה או של איזושהי עבודה משותפת.
האדם אשר הנו בן שישים-60 לא יכול לפעול כמו ילד בן שמונה-8,
והילד בן שמונה-8 לא יכול להבין את מה שיכול להבין האיש בן השישים-60.

אל תשכחו כי האדם בנוי משלושה-3 אנשים.
לכול אחד מן השלושה-3 חייב להיות תרגיל שונה.
כל השלושה-3 חייבים לעבוד, ולא רק אחד, רק אחד, רק מצד אחד.  
זה יהיה נוטה לצד אחד, חד צדדי. כל השלושה-3 חייבים להתקדם ביחד.
זה אשר במשך החגים פיתח את המרכז הרגשי שלו, אם זה לא בהתאמה טובה עם הגוף שלו,
אז הוא לא יהיה מסוגל לעשות התקדמות. הוא יהיה חייב להתגבש ולהרוס את העבודה,
אשר הוא עשה בזמן שהוא היה רחוק, במטרה ובכדי להיות מסוגל לפתח את החלק השני.
החגים היו טובים מאוד בשביל דבר אחד. הם נתנו לכם את הטעם להבין את מה שאתם אמורים להבין.
שנה חדשה נוספת מתחילה בשביל העבודה. תשתמשו בטעויות שלכם ובהתבוננויות שלכם
לעבוד עכשיו ברצינות ושיהיו לכם תוצאות טובות.

אבל אתם יכולים להשתמש ב- מה שרכשתם במשך החגים, אם אתם מתקנים [מפצים על] מה שלא עשיתם.
אז תשימו בצד את מה שפיתחתם, תשים את תשומת הלב שלך, ותעבוד על הצד אשר לא התפתח, זה שלא פיתחו אותו.

   

 עמוד 58
 

כאשר השניים יבואו לידי הרמוניה, הם יתאחדו. זה אשר מפתח את עצמו רק עם התודעה-Mind שלו הוא הנו כלום.
ואם זה רק עם הגוף אז הוא גם כלום. שניהם נדרשים ונחוצים.
עכשיו, כבר יש קודם ברשותך את חומר הגלם אשר ייתן לך צ'אנס טוב להצליח במשימה הרבה יותר רווחית ומועילה.

אתה מתחיל שוב עם סוג אחר נוסף של תשומת לב, והבנה נוספת.
עבודתך חייבת להיות מורכבת משני-2 דברים :
שתגיע להיות בהיכרות טובה יותר עם חוסר-הקיום שלך או חוסר הישות שלך.
ותזכור את עצמך לעתים קרובות, לעתים קרובות עד כמה שאפשר, ועם התחושה של לזכור את עצמך : 'אני הנני'. ולהתנסות בעצמך. ובכול פעם אשר זה מהדהד בתוך נוכחותך המשותפת
אתה תזכור כי אתה הנך. וכל הרשמים, וכל האסוציאציות של החופש שלך,
תגרום להן להדהד בתוך נוכחותך המשותפת ותזכור כי אתה הנך.
וכאשר אתה זוכר,    אז תגיד  :  'אני הנני', ותרגיש עם כל הווייתך כי אתה הנך.
האדון התובע העורך דין :
האם אתה הבנת את מה שאני אמרתי ?
בתור תרגיל, האם אתה יכול לחזור על מה שאמרתי, או לפחות על החלק האחרון ?

[האדון התובע העורך דין עונה] :
אני הייתי יותר מדיי עסוק בכתיבה כדי שאני אהיה מסוגל לחזור על זה כך עכשיו.

גורדייף : ובכן, הבה נעשה פשרה, זה יהיה אחיך אשר ידבר.
אח, האם אתה שמה ? האם תחזור על זה ?

 

[האח מנסה] :..............

גורדייף :  אתה לא יכול לחזור על כלום. זה מוכיח כי מה שנכנס באוזן אחת יוצא מן השנייה.
עכשיו אתה יושב בתוך ערדליים. *  באמת יש כאן רק איש אחד אשר יכול לעזור לנו.
זה הכותב או הסופר המקצועי שלנו. הקולגה שלי.
(הערת תרגום : ערדליים * הם מן מגף גומי גדול המגן על הנעליים...נראה כי גורדייף מנסה להגיד לו שזה 'גדול עליו')

 

[סטודנט אחר נוסף מדבר מתוך הטקסט שלו] 

גורדייף :  : האדון התובע העורך דין כתוב, מה שהוא אמר מעניין אותי מאוד, זה מאוד קל. מה שאמרתי היה כבד.
תודה אחד קטן או צעיר. אבל האם סיימת ? בבקשה תמשיך.

 

[הסטודנט האחר עונה] : זה מה שהבנתי הכי טוב.
 

גורדייף : האם אתה לא רוצה לעשות את זה אפילו קצת יותר ניתן להבנה ?
אני אמרתי משהו נוסף אחר על לזכור את עצמך.
חוסר הבנה, אולי יש לך משהו להגיד אשר ייעשה יותר כבד את מה שהוא כבר אמר ?

 

הסטודנט : אתה אמרת כי אנחנו צריכים להשתמש בחומר הגלם אשר צברנו בתקופת החגים,
וכי כל דבר אשר עלה בתוכנו, אשר היה מקרה בשביל זכירה-עצמית,
אנחנו צריכים להשתמש בזה בשביל זכירה-עצמית יותר אינטנסיבית, בתוך כל נוכחותנו המשותפת,
כדי לגבש את התוצאות של החופשה שלנו.

 

 עמוד 59
 

גורדייף : למה אתה משתמש במילים שלי ? 'התגבשות' היא המילה שלי. תמצא מילה אחרת.
 

הגב' דה-זלצמן : לכסות, להלביש, לדחוס, לקבע.
 

גורדייף : כן. להלביש. מה לא אמרת את זה ? תמשיכי תמשיכי הלאה. זאת הייתה רק הערה.
ובכן, אם היא לא יכולה להמשיך הלאה, אדון עורך דין-תובע, אני מייעץ לך לשים את הבעתך החביבה והנעימה
ותדרוש מן הדוקטור לחזור על מה שאמרתי.

[אדון עורך דין-תובע שואל את הדוקטור]
 

שאלה : אתה אמרת כי האחד צריך וחייב לזכור את עצמו עם כל הנוכחות שלו,
וכי האחד צריך וחייב להפיק רווח מכול הטעויות של האחד, ולהשתמש בכול הטעויות של האחד,
ובכול דבר אשר האחד ציין ורשם לעשות מהם כגורמים לזכירה-עצמית.
לא הבחנתי באיזשהו דבר אחר.

 

שאלה : אני חשבתי כי אני הבנתי שאמרת לנו להפיק רווח מכול הפעמים בהן אנחנו הכי מעורערים (גם מדורבנים) ואפילו כאשר נלקחים על-ידי כעס ורגשות שליליים, כדי להפיק רווח מזרם הכוח הזה אשר עובר דרכנו. להשתמש בזה. להפיק רווח מכול דבר אשר מעלה את הטמפרטורה שלנו או את המזג שלנו.
 

גורדייף : את זה גם. אני אמרתי גם את זה. האם יש למישהו איזשהו דבר אחר נוסף להגיד ?
 

שאלה : אתה דיברת הרבה פעמים על שבעה-7 אספקטים, על האספקטים השונים של שאלה אחת.
במשך זמן רב לא הבנתי. אחר כך הבנתי טוב יותר.
אני ראיתי כי אתה רואה הרבה אספקטים בתוכי,
אשר בשבילי היו מעורבבים ומבולבלים. אבל אתה הבחנת ביניהם והבדלת אותם.
ואני רוצה לשאול אותך האם אנחנו גם נהיה מסוגלים להבדיל ולהבחין בין אספקטים שונים.

 

גורדייף : בבקשה אל תגיד 'אנחנו' אלא תגיד 'אני', כאשר אתה מדבר על עצמך ולא 'אנחנו'.
אם אתה לא מכיר את האספקטים שלך עצמך, אז איך אתה יכול לציין את האספקטים של אדם אחר?
תשאל אותי משהו מעשי ופרקטי. הדבר האחר זה רק סקרנות.

 

השואל : לא זה לא מתוך סקרנות.
 

גורדייף : אז תנסח את זה בצורה שונה.
יש שלושה-3 אספקטים אשר אתה מסוגל לראות בתוך חברים שונים שלך – היכן ניתן למצוא את מרכז הכובד שלהם,
את האינדיבידואליות שלהם. מתוך שלושת-3 החברים שלך,
לאחד מהם יש את מרכז הכובד שלו בתוך התודעה-Mind שלו,

 

עמוד 60

אחד אחר נוסף הוא כמו פרה עם מרכז הכובד בתוך הגוף שלו, והשלישי הוא כמו אישה היסטרית,
הוא עושה מניפולציות לכול דבר. יש שלושה-3 אספקטים של אינדיבידואליות.
תלמד את זה, זאת היא קרקע טובה.

[גורדייף אומר אל סטודנט אחר] : על מה אתה צוחק ?

[סטודנט] : 'האישה ההיסטרית'.

גורדייף : אין אילוסטרציה או תיאור טובים יותר למרכז הרגשי מאשר האישה ההיסטרית.
היא מרגישה הכול, אפילו את מה שלא קיים.

 

שאלה : גרמת לי להרגיש כי יש לי הרבה אספקטים בלי שאני אהיה מסוגל להכיר אותם ולדעת אותם
או אפילו להבחין בהם ולהבדיל אותן מן האחרים.

 

גורדייף : בעזרת העבודה שלך, אתה תצליח להבחין בהם ולהבדיל אותם. להפריד אותם.
יש לך שבעה-7 אספקטים של דחיסות. לפעמים אני כבד מאוד, לפעמים קל מאוד.
תלמד להבחין ביניהם. כאשר אתה רואה מישהו, אתה תראה איזה אספקטים יש לו.
בזמן אחר אנחנו נהיה מסוגלים לדבר על האספקטים הבסיסיים היסודיים.
ראשית, קודם כל, תזהה ותכיר את האחרים, זה חסר תועלת לדבר על השאר קודם, לפני זה.
התיאוריה אמורה ללכת ולהתקדם על התרגול.

 

שאלה : אדון גורדייף –
 

גורדייף : אב, תגיד לי מה קורה עם החצי הטוב יותר שלך.
לא ראיתי אותה במשך זמן רב.
אולי היא מכינה בשבילך תוצאה קטנה חדשה ? 
(הערת תרגום : גורדייף כאן שואל מישהו על בת זוגתו והאם היא בהריון..)

 

השואל : לא. לא מר גורדייף. לא.
יש בתוכי משהו אשר מתנגד לעבודה שלי ועוזר לרפיון ולאדישות שלי (אינרציה-כוח התמדה, רפיון ואדישות).
באופן כללי אני מזהה את העובדה כי רק החיים לא יכולים לתת לי שום דבר.
ועדיין, יש בתוכי משהו, אשר מחכה לחיים, לא רק משהו חיצוני, אלא גם משהו פנימי,
זה אומר כי זה יותר טוב ומועדף שיהיה שינוי בתנאים החיצוניים, אשר ייתן לי את כל מה שאני אוהב באופן כללי. ואפילו כאשר אני בטוח מבחינה אינטלקטואלית כי רק העבודה חשובה בשבילי,
וכי אני צריך ואמור לשים את הכול על העבודה.
אני עדיין מרגיש בתוכי משהו אשר משוכנע ההיפך ומנסה ללכת בכיוון הזה.

 

גורדייף : באיזה כיוון ?
 

השואל עונה : הרחק מן העבודה.
 

גורדייף : אתה לא מכיר את הכיוון הזה.
 

השואל : זה הכיוון ההפוך מן העבודה.

 

עמוד 61
 

גורדייף : אני רואה דבר אחד קטן. אם אתה תזכה בחמישה-5 מיליון פרנק בלוטו הלאומי,
אז כל זה ייעלם. וזה חבל מאוד כי זה לא תלוי בי.
עכשיו, תשאל אותי בדיוק מה אתה רוצה ממני.

 

שאלה : אני רוצה לדעת מה אני יכול לעשות לגביי זה.
האם אין שמה משהו אשר צריכים ואמורים לספק אותו כדיי שהוא יהיה מסופק ?
משהו צודק ? או האם זה רק יהיה ההצדקה של רפיון ואדישות ?

 

גורדייף : מה שאתה חסר ואין לך זאת היא חרטה של מצפון או ייסורי מצפון. אתה לא חושב על זה.
האם יש לך ילדים ?

 

השואל עונה : כן.
 

גורדייף : כמה ?
 

השואל עונה : שלושה-3.
 

גורדייף : שלושה-3 ! ובכן, אם יש לך שלושה-3 ילדים אז אתה אמור וצריך לדעת כי החיים שלך
כבר לא קיימים יותר בשבילך בעצמך, אלא אבל בשביל הילדים שלך.
זה בשביל הילדים שלך שאתה עושה הכול וכל דבר, או בשביל הסיפוק שלך עצמך ?
תשאל את עצמך את זה.
אם אתה שאלת את עצמך את זה, אז אני יכול להגיד לך כי אין לך כל חרטה של מצפון כלפיי הילדים שלך. 
זה יכול לשרת אותך בתור גורם מזכיר ולגרום לך לעבוד
במטרה ובכדי שאתה תהפוך להיות גבר אמתי. אין לך בכלל זכויות לסיפוק שלך עצמך, זה הסתיים.
הכול הנו בשביל הילדים שלך – כל דבר אשר יש לך באפשרויות. אלו הם נחיצות והכרח אובייקטיביים.
אבל, אתה לא חושב על זה, אתה ממשיך לשחק את האגואיסט.
השאלה שלך מוכיחה את זה. אז שתהיה לך בשביל העתיד חרטה של מצפון.
תתקן את העבר למען העתיד. אתה מחויב לעבוד למען ילדייך.
הרעיון הזה אשר מוחזק בתוכך יכול לשחק את התפקיד של גורם-פקטור, לפעמים כדי לזכור את עצמך,
ולפעמים כדי לתת לך כוח בשביל העתיד. ואיתו אתה תהיה מסוגל לתקן את העבר.
אתה לא אוהב את האמת הזאת.
אבל אני אומר אותה כדוגמא. ישנם אלף-1000 דברים אחרים.
זאת היא דוגמא. אבל אתה יכול למצוא גם משהו אחר כדי לצייד אותך בחומר הגולם אשר מסוגל ובעל יכולת
לגרום לך חרטה של מצפון. רק חרטה זאת יכולה לגבש את הגורמים אשר ישרתו אותך בלזכור את עצמך.
השאר לא יכולים. רק חרטה של מצפון יכולה. כאן אתה מדבר.
ואחר כך בחיים אתה שוכח את הכול. בחיים יש לך שישה-6 ימים, 23 שעות ו- 50 דקות. כאן יש לך 10 דקות.
מה שאתה עושה ורוכש ומרוויח כאן בעשר דקות אתה מאבד בחיים.
אין שם אף פעם גורם מזכיר,
רק חרטה יכולה לתת את זה לך.

 

עמוד 62
 

שאלה : הייתי רוצה להיות יכול ומסוגל להתגבר על פחד אשר היה לי בתור ילד ואשר חזר.
לפעמים בלילה יש סוג של (חשש, דאגה, מאסר לכידה, הבנה ותפישה), עינוי ומכאוב אשר תופש אותי
בגב בעמוד השדרה, ואני לא יכול לעשות שום דבר נגד זה.
היה לי את זה בתור ילד בן 12 או 13, כי נהגתי לקרוא סיפורי בלשים ודברים כאלו,
אבל אחרי זה כבר לא היה לי את זה יותר ועכשיו זה חזר יותר גרוע מאי פעם.

 

גורדייף : זה עניין רפואי. אני לא יכול להגיד על זה הרבה. בינתיים לפני שאתה הולך לישון,
תיתן לעצמך עיסוי באלכוהול – או רק עם מים קרים או מי קולון.
אז אני אארגן איתך ראיון ועם איזשהו רופא ואיתי בעצמי ואנחנו נוכל לדבר ברצינות על לרפא אותך.

 

השואל : אבל אני כבר עושה את זה. אתה ייעצת לי את זה לפני שלושה-3 שבועות אבל אני משתמש במים קרים.
 

גורדייף : אז תעשה את זה יותר. המים מכינים את הנקבוביות ועכשיו אתה חייב לעסות את עצמך עם אלכוהול.
אם אין בכלל אז אני אתן לך בקבוק קטן.

 

עמוד 63
 

פגישה 15
 

גורדייף : אמא, האם מותר לי לעשן ?

[האמא אומרת לבן שלה] : תציין את הדוגמא הזאת, היא האמא, האמא של הבית, אתה זוכר מה אמרתי בפעם האחרונה, כי אף אחד לא יעשה שום דבר בלי הרשות של האמא. האמא היא הראש של הבית.

[גורדייף מתבדח עם הבן שלה, ואומר כי הוא מקנא כי האמא שלו כבר לו שייכת יותר רק לו, אלא לכל הנוכחים,
ואם הוא ייאבד אותה אז הוא יבין ויתפוש את הערך של מה שיש ברשותו].

 

גורדייף : הא ! אחרי מה שקראנו רק עכשיו על הטקס של ישוע, אני חושב כי זה יהיה קשה למישהו לשאול שאלה.
אבל אפילו שזה כך, האחד חייב לנסות, אפילו ולמרות כי זה יכול להיות אגואיסטי לשאול שאלה.

 

שאלה : אדוני, הייתי רוצה לשאול שאלה. אחרי שסיימתי לפני כמה שבועות את המשימה אשר הייתה לי,
מאז אני מוצא את עצמי באיזון שמח בלי פרצה ומרווח ו/או פסק זמן, ובלי תשוקה.
הייתי רוצה להמשיך לעבוד כי אני מרגיש שישנו יקום מעל האחד אשר אנחנו בו עכשיו,
אבל אני לא יכול לעשות איזושהי התקדמות מאז הזמן הזה ואני מרגיש כי לבד אני לא יכול לעשות כלום.

 

גורדייף : זה סימן רע – אתה חייב לחפש אחר שוק מבחוץ. אתה מסתפק במועט.
עכשיו, במשך התקופה הזאת אתה צריך לעשות מאמץ.
אתה אמור וצריך כי יהיה לך מאבק פנימי בין האינדיבידואליות שלך והתפקודים שלך.
אתה חייב לא להרגיע את עצמך.
העובדה כי אתה לא יכול לעבוד היא סימן טוב מאוד. אתה חייב להכריח את עצמך ולכפות את זה על עצמך.
אם אתה עובר את המשבר הזה, את המשבר הקטן הזה, אתה יכול להתחיל שוב אחר כך.

 

השואל : אני לא בדיוק רואה אחרי איזה נתיב לעקוב, ואיזו מטרה תהיה בפניי, ולפניי.
 

גורדייף : נתיב איננו הכרחי ונחוץ. זה נחוץ והכרחי רק כי אתה תרכוש ותשיג בתוך עצמך תוצאות.
תאסוף, ותצבור תוצאות של מאבק. אתה תצטרך אותן בשביל להמשיך. אתה חייב לצבור.
יש לך בתוכך בטריות או סוללות אשר בהן אתה חייב לצבור את החומר הזה, כמו חשמל.
את החומר הזה אפשר לצבור רק על-ידי מאבק. לפיכך, תיצור מאבק בין הראש שלך והחיה שלך.
אני כבר הסברתי את זה בפעם הקודמת. תסלח לי. זה היה בשבת שאמרתי את זה.
הזיכרון שלי מזדקן.
אני אף פעם לא נהגתי לעשות טעויות ועכשיו אני מתחיל לעשות.
אני מייעץ לך עכשיו, כאשר אני מכיר אותך כבר 1000-אלף פעמים טוב יותר, לא להפסיק.

 

עמוד 64
 

לא לעצור. תמשיך את המאבק שלך, אבל בלי לחכות לתוצאות.
תצבור את התוצאות של התהליך של המאבק. כאשר אנחנו נאבקים מבפנים עם מחשבה, הרגשה וגוף,
זה נותן חומר למקום אשר אליו הוא שייך. אין לנו בימינו כל אינטרס לדעת היכן הוא המקום הזה.
תצבור. זה הוא הנו זה אשר חסר בתוכך. אתה צעיר. עוד לא התנסית. אין לך ניסיון.
אתה ריק. תמשיך את המאבק אשר התחיל במקרה. כך שאם אתה תגיד כי אתה מסופק,
אז זה יוכיח כי אתה בדרך הנכונה. אבל אתה חייב לא לעצור.
בתור תכנית היה לך ללכת אל ה 'אטויל' – 'Etoile' – (כיכר 'שער הניצחון' בפריז)
אתה ברח' דה-ארמיל, ה 'אטויל' עדיין מרוחק, שדרות קרנוט – Boulevard Carnot , יש 20 עמודים וגם 20 תחנות, עכשיו אתה פונה לימין. זאת הדרך הנכונה.
כלומר, תמשיך את מאבקך.
אתה מחפש אחר האמצעים ? ל- מה שאתה עושה אין כל חשיבות.
מה שנחוץ והכרחי זה שאתה חייב כי יהיה בתוך את התהליך של מאבק.
איזה אמצעים תעסיק ? זה לא חשוב. תיאבק. אתה יודע יותר טוב ממני איזה מאבק.
לדוגמא,
כל דבר אשר הגוף שלך אוהב, לא משנה מה ההרגל שיש לך לתת לו, אז אל תיתן לו עוד מזה.
הדבר החשוב זה שיהיה לך תהליך המשכי של מאבק, כי אתה צריך את החומר אשר המאבק ייתן לך.

 

שאלה : אדון גורדייף, אתה נתת לי כמשימה, במטרה שאזכור את עצמי, לעבוד עם מישהו אשר הנו קרוב אליי,
ואני הבחנתי, וכמו כן גם אשתי, כי המטרה הזאת שינתה היחסים בינינו, אלא אבל רק עד לנקודה מסוימת,
והיה מכשול אשר לא אני ולא היא , לא יכולנו לעבור מעליו.
ואתה אמרת לה כי אתה תגיד מה לעשות כדי לעבור ולהתגבר על המכשול הזה.

 

גורדייף : קודם כל, עם כל הורה, האחד חייב להתחיל על-ידי כך שהוא יבוא עם שאלה.
לך ולאשתך יש ילדים. ובכן, אם יש לך ילדים, הם יוצרים בשבילך מחויבויות מיוחדות.
העניין של ' לחיות רק בשבילך עצמך ', זה הסתיים ונגמר.
אתה אמור וצריך להיות מחויב להקריב בשביל הילדים שלך כל דבר בחיים הרגילים שלך.
בזמן הזה אתה ואשתך אמורים לתכנן בתור מטרה, לחיות עבור הילדים שלכם.
זאת היא המטרה שלך ושל אשתך. ושום דבר לא צריך ולא אמור להתערב ביחסים ההדדיים שלכם.
אתם צריכים ואמורים כי תהיה לכם ביניכם את המטרה המשותפת הזאת. אתם אמורים וצריכים כי תהיה לכם מטרה, מטרה משותפת, ביניכם, ומטרה משותפת זאת אשר ביניכם, תיתן לכם מגע וקשר עם העבודה,
כי היא מטרה אובייקטיבית והעבודה היא גם אובייקטיבית.
תתחיל עם זה ותדון בכך עם אשתך.
יחד איתה תתכנן בתור מטרה להקריב הכול וכל דבר עבור הילדים שלכם.
לא לתמיד, אלא לתקופת זמן מסוימת ומיוחדת. הכול למען הילדים שלכם.
המטרה שלכם תהיה אחת משותפת. ובתוך היחסים האישיים שלכם יהיה מאבק,
כי אם שניכם מתכננים את המטרה הזאת עם התודעה-Mind שלכם, מאחר והאופי שלכם הוא שונה,
אז לכול אחד יהיה – כי כל אחד יבחר את המטרה שלו בתור מאבק פנימי כדי לתחזק ולפרנס בתוכו עצמו.

 

עמוד 65
 

והוא אשר ישיג את המטרה הזאת, יעבור את המבחנים שלו,
במטרה ובכדי שתהיה לו דרך אובייקטיבית אחרת נוספת אשר תגיע אחר כך.
בינתיים, דבר בשקט ובכנות עם אשתך ותתכנן את המטרה הזאת.
אם תעשה את זה במשך שבוע או שבועיים, אז אתה תהיה ראוי לדעת ולהכיר את הדרך האובייקטיבית.

 

שאלה : האם אני יכול לשאול שאלה ?
 

גורדייף : בבקשה. זאת הפעם הראשונה שאתה מדבר, הלא כן ?
 

שאלה : הייתי רוצה לדעת מה לעשות כדי למנוע, מחוץ לעבודה, אשר נשארת במשך זמן מסוים,
את הדמיון שלי לברוח איתי.

 

גורדייף : ובכן, בשביל זה אני הולך לתת לך פיסת עצה פשוטה מאוד ורגילה מאוד.
אתה גם הנך בנתיב הנכון, בדרך הנכונה. עכשיו, מה שאני מייעץ לך הנו דבר פשוט מאוד.
להבין בצורה לוגית – מבחינה הגיונית לוגית לא יכול לתת לך כלום ושום דבר.
אתה תבין אחר כך כי רק העצה הזאת, היא טובה. וזאת היא אשר אני תיכף אתן לך.
[גורדייף נותן לו תרגיל ספירה].
אני לא נותן לך שום דבר אחר. אני יודע אלף-1000 דברים אחרים.
אבל אני נותן לך את הדבר הפשוט הזה.

[גורדייף אומר לאחרים] וזה יציל אותו. כל החיים שלו ישתנו ועד שעת מותו הוא יודה לי,
הוא לעולם לא ישכח אותי. תעשה את זה וזה הכול.

 

שאלה : האם אני יכול לבקש ממך איזושהי עצה ?
רציתי לשאול אותך : כאשר אני עושה את העבודה שלי, העבודה של לזכור את עצמי,
תמיד מפריע לי ומעכב אותי אותו הרעיון : ' איך אני יכול לעשות את העבודה שלי,
איך אני יכול לארגן את היום שלי, כך שכולם וכל אלו אשר בבית יהיו שמחים ? '
ובמשך היום, זה ממש רק ההיפך. אני מעוכב ומופרע על-ידי הרעיונות אשר בהם חייבים לעסוק בעבודה.
אני חושב על מה ששמעתי כאן ואצל הגב' דה-זלצמן, וזה בקביעות מעכב ומתסכל אותי.

 

גורדייף : אלו הן התוצאות של הדרישות של חיי היומיום. זה קורה לכולם.
אני אמרתי את זה לעתים קרובות. אתם חייבים לשים בצד כל יום זמן מיוחד בשביל העבודה.
לא כל הזמן, העבודה היא דבר מאוד רציני. אתם לא יכולים לעבוד מבפנים כל היום.
אתם חייבים לעשות וליצור זמן מיוחד ולהגדיל אותו לאט לאט.
לעבודה הזאת אתה נותן חצי שעה מתוך 24 שעות.
ובמשך חצי שעה זאת אתה שוכח את כל השאר, תשים את כל השאר בצד.
זה דבר קטן. אתה מקריב בשביל הזמן הזה את כל עיסוקייך, את כל העבודה של התפקודים החיצוניים שלך.
תקריב את הכול בשביל העבודה הפנימית שלך.
ואחר כך אתה יכול לשים אותה בצד למען הדברים של חייך הרגילים.
אתה לא יכול לעשות כל היום את העבודה הזאת.

 

עמוד 66
 

שאלה : אני חושב כך, ואז, זה הופך להיות מכני. 'אני הנני ואני רוצה להיות'.
 

גורדייף : אתה מערבב ואתה חייב להפסיק את זה אתה חייב לא לערבב.
אל תערבב את העבודה הזאת עם העבודה הרגילה. יש לנו שני-2 סוגים של מצבי ערות.
בשביל העבודה הזאת אתה צריך ואמור כי יהיה לך מצב ערות פעיל ואקטיבי אחד.
אבל חצי שעה ממצב הערות הזה היא מספיקה בשביל שאר היום, אשר אתה חי כפי שאתה רגיל.
אתה יכול לעשות את זה ?
ואם אתה לא יכול אז תעשה חצי שעה, אפילו עשר-10 דקות זה עושר בשביל זה אשר יכול לעבוד עשר-10 דקות.
אתה חייב לתת ולהקריב למען העבודה הזאת זמן מיוחד.
אתה לא יכול לתת את כל הזמן שלך. החיים הם דבר אחד והעבודה זה דבר אחר.
הממשות של כל אחת היא שונה : בשביל עבודה זאת אתה חייב להיות יותר פעיל ואקטיבי.
אמרתי את זה פעמים רבות, כאשר אתה מתחיל את העבודה שלך, את המשימה שלך, זאת היא העבודה שלך.
אתה אמור וצריך, אפילו לפני שהתחלת, להרגיע את עצמך, להכין את עצמך, לאסוף את עצמך ולכנס את עצמך.
אחר כך, עם כל הווייתך, אתה משלים ומגשים את משימתך. זה דבר מאוד מסובך ומורכב.
אתה לא יכול לעשות במשך זמן רב. אתה מתעייף במהרה. זה לוקח את כל הכוח והעוצמה שלך.
אם אתה עושה במשך 5 דקות יותר מדיי, אז אתה מנוקז ומרוקן מכל הכוח והעוצמה שלך.
מן הסיבה הזאת כי אני אומר כי אתם חייבים להגדיל את הזמן לאט לאט,
עד אשר תהיו מורגלים בזה, 5 דקות, 6 דקות, 10 דקות.
רק השיטה הזאת תמיד תיתן לך התחלה טובה כדי להכין אותך לרכוש את המצב אשר הנו להפוך לאיש אמתי.
ואם אתה עובד הרבה זמן, זמן ארוך, אז זה מוכיח כי אתה לא עובד
עם כל הווייתך – ואתה עובד רק עם התודעה-Mind שלך.
אבל בנוגע לכך,
אתה יכול לעשות את זה במשך אלף – 1000 שנים, בלי להשיג איזשהו דבר.
זה לא שווה כלום, שום דבר.
תעבוד זמן קצר, אבל תעבוד היטב. כאן זה לא הכמות אלא האיכות אשר נחשבת.
החיים הם דבר אחד. אל תערבב אותם עם דברים אחרים. 5 דקות של עבודה טובה, שוות יותר מאשר 24 שעות מסוג אחר. אם אין לך הרבה זמן אז תעבוד 5 דקות.
תן לחיים הרגילים להמשיך בשאר הזמן באופן אוטומטי על-פי ההרגל.
מה שאתה אומר לא קשור ולא עוסק בעבודה. החיים שלנו הם דבר אחד, העבודה היא דבר אחר.
אחרת אתה תהפוך להיות פסיכופט. אתה זוכר את עצמך עם התודעה – Mind שלך – זה חסר ערך ו/או לא שווה כלום. תזכור את עצמך עם כל הווייתך.
אתה לא יכול לעשות את זה למשך זמן רב או למשך זמן ארוך כי אתה תנקז ותרוקן את עצמך.
תעשה את זה למשך 5 דקות, אבל תשכח כל דבר אחר.
תהיה אגואיסט מוחלט. תשכח מהכול, את האל שלך את בעלך, את ילדייך, כסף – תזכרי רק את העבודה.
קצר אבל ממשי ויסודי.
[גורדייף מדבר ברוסית עם הגב' דה-זלצמן].

 

שאלה : האם אני יכול לשאול שאלה ?
איך אני יכול להבדיל ולהבחין בין המרכז השכלי שלי לבין המרכז הפיזי ?

 

עמוד 67
 

גורדייף : תיקח משימה פשוטה. כאשר אתה חושב, אתה חושב.
אסוציאציות קורות ומחוללות באוטומטיות. זה הנו התודעה-Mind שלך.
כאשר אתה מרגיש קור או חום, כאשר אתה עצבני, כועס, כאשר אתה מחבב, כאשר אתה לא מחבב – זאת היא הרגשתך.

 

שאלה : אבל בתוך הפעולות של האחד, איך האחד יכול למנוע מן המרכזים
מלחדור ולפלוש ולהשיג גבול אחד על השני, לחשוב עם ההרגשה שלי, שתהיה לי הרגשה מנטאלית,
ולטעות אחד בשני ולבלבל ביניהם.

 

גורדייף : אתה רוצה להגיד כי אתה לא יכול לחשוב בגלל שאתה מרגיש ?
 

השואל עונה : אני מתכוון כי יש לי מחשבה רגשית.
 

גורדייף : יש לך חולשה, מחלה. אתה חייב לא לחשוב עם הרגשות שלך. אתה חייב לחשוב עם הראש שלך.
לחשוב עם ההרגשה שלך זאת היא חולשה וזוהי מחלה.
ההתחלה מגיעה מלהרגיש, והמרכז של המחשבה הנו רק תפקוד.
אבל, מרכז הכובד חייב להיות המחשבה.
ועכשיו אתה יכול לדעת מהי אינדיבידואליות.
זה כאשר מרכז הכובד שלך הנו בתוך המחשבה שלך.
אז אם מרכז הכובד שלך הוא לא בתוך המחשבה שלך אז אתה לא אינדיבידואל,  אתה אוטמטון.
זה הסבר פשוט.
כל אדם צריך לנסות להרגיל את עצמו להיות אינדיבידואל, אדם עצמאי, דבר מה, משהו,
לא 'זבל' ו/או 'אפס' (תסלחו על המילה) ולא חיה, כלב או חתול.
זה סימפטום פשוט מאוד. אם אתה מרכז את ההוויה שלך בתוך המחשבה שלך,
אז אתה אינדיבידואל.
יש הרבה דרגות בין אינדיבידואליים, אבל זה לא חשוב כרגע.
אתה אינדיבידואל כשיש לך את מרכז הכובד במרכז השכלי.
ואם הוא בתוך מרכז אחר אז אתה רק אוטומטון.
זה יכול להיות בתוך הגוף שלך, וברגשות שלך, אבל כאשר אתה עובד אתה צריך ואמור תמיד
כי תהיה לך כמטרה להיות בתוך המחשבה שלך. ואת זה תעשה במודע.
אם אתה לא עושה כך, אז הכול וכל דבר עושה בעצמו בתוכך 'לא במודע'.
העבודה שלך אמורה וצריכה לרכז את עצמך בתוך המחשבה שלך בצורה אקסלוסיבית-בלעדית.
זה הסבר פשוט ?
[גורדייף פונה אל איש אחר] : גם לך זה אמור להסביר הרבה דברים.

 

השואל : תיאורטית אני יודע את זה.
 

גורדייף : אבל בשביל ההבנה שלך, זה היה אמור לתת לך משהו חדש. איזשהן מסקנות מעניינות ?
 

עמוד 68
 

שאלה : אדוני, שאלתי אותך ביום חמישי האחרון, אם הייתה דרך לפתח תשומת לב.
אתה אמרת כי תשומת לב נמדדת בדרגה בה האחד זוכר את עצמו.
אתה אמרת לי להסתכל במיוחד לתוך עצמי. ואני שאלתי אותך את זה במיוחד,
כי לא הייתי מסוגל לשים את תשומת ליבי בקריאה של הסדרה הראשונה.
במשך השבוע הזה אני הבנתי
כי תשומת הלב היא מה שאני הייתי כפי שהיו הרבה 'אניים' ככה היו הרבה תשומות לב שונות.
רציתי לשאול אותך אם היו שם כדי לפתח תשומת לב, יש רק את השיטה של 'אני הנני'
או האם יש שיטות מיוחדות אחרות ?

 

גורדייף : דבר אחד אני יכול להגיד לך. שיטות לא קיימות. אני לא מכיר כאלו.
אבל אני יכול להסביר עכשיו את הכול וכל דבר בפשטות.
לדוגמא,  בסדרה הראשונה, אני יודע כי יש את הכול וכל דבר אשר האחד חייב לדעת.
זה ספר מעניין מאוד.
הכול נמצא שם. כל מה שקיים, כל מה שהיה קיים, כל מה שיכול להיות קיים.
ההתחלה, הסוף, כל הסודות של בריאת העולם, הכול שם.
אבל האחד חייב להבין, ולהבין זה תלוי באישיותו של האחד.
כמה שהאדם יותר מתודרך בדרך מסוימת, ככה הוא יכול יותר לראות.
מבחינה סובייקטיבית, כולם וכל אחד מסוגל להבין על-פי הרמה אשר הוא נמצא בה,
כי זה הנו ספר אובייקטיבי וכולם וכל אחד אמורים וצריכים להבין משהו בתוכו.
אדם אחד מבין חלק אחד, ואחר אלף – 1000 פעמים יותר.
עכשיו, תמצא דרך לשים את תשומת לבך על הבנה, של כל הסדרה הראשונה.
זאת תהיה המשימה שלך, וזאת דרך טובה לקבע תשומת לב אמתית.
אם אתה יכול לתת תשומת לב אמתית בסדרה הראשונה אז אתה יכול כי תהיה לך תשומת לב אתית בחיים.
אתה לא ידעת את הסוד הזה. בסדרה הראשונה יש את הכול וכל דבר,
אמרתי את זה, אפילו איך לעשות חביתה, בין דברים רבים אחרים, זה מוסבר.
ובאותו הזמן, אין אף מילה על בישול בסדרה הראשונה.
אז אתה שם את תשומת לבך בסדרה הראשונה, תשומת לב אחרת מאשר זאת אשר בה אתה מורגל,
ואתה תהיה מסוגל כי תהיה לך את אותה תשומת לב בחיים.
[גורדייף מתבדח עם איש אחר ואיך לייבש אותו, ואז על קמח אורז - אבקת אורז ואבקת שריפה
ועל השפה הצרפתית אשר היא עשירה רק בעלבונות בין נהגי מוניות].

 

גב' דה-זלצמן : ברצינות עכשיו באמת, אין לאף אחד שום דבר להגיד ?
 

שאלה : אדון גורדייף, לפני איזה זמן התעניינתי מאוד בשאלה ובתשובה שלך.
בחיי אשר הם כפי שנהוג, הם מאוד סואנים ורועשים וגם מאוד טריוויאליים,
אני יכול לראות עד כמה מעט מקום יש בשביל העבודה. ולעתים קרובות מדיי אני מרגיש עצמי אבוד, וזה נורמאלי.
אבל מה שהוא פחות נורמאלי זה שאני נצמד ל, שייך ל, המולה הזאת, לטריוויאליות הזאת אשר בדיוק מתאימה לי,
ל 'אני' הרגיל, לאינדיבידואל אשר הוא הכי חזק בתוכי,
ואני שואל אותך האם אני לא אמור וצריך ליישם על המקרה שלי את העצה אשר נתת לאיש אשר שאל את השאלה.

 

עמוד 69

כי אני מאמין כי זה מכיל משהו ברור ופשוט אשר ימשוך אותי החוצה מתוך כלוב הסנאי אשר בו אני מופיע שוב ושוב.
 

גורדייף : זה לא יעזור לך בכלל. זה קשה לספור או לחשב ככה [מתייחס לתרגיל אשר ניתן].
אני הולך לתת לך משהו אפילו עוד יותר פשוט. יש לך משפחה ? אמא ואבא ? אח ?

 

השואל אומר : וגם אחות.
 

גורדייף : ואחות גם...חמישה אנשים.
אז תתחיל מחר בבוקר, אתה לוקח כמשימה :
כל עשר דקות, קצת יותר או קצת פחות, בערך כל 10 דקות,
ובשבילי זה אותו דבר אם זה יהיה 8 דקות או 12 – תזכור את אבא שלך, ועשר דקות מאוחר יותר את האמא שלך , וכד'.
אתה תזכור אותם ואתה תציג אותם לעצמך.
וכאשר סיימת על כל הארבעה, אז 10 דקות אחר כך תעשה את 'אני הנני', 'אני רוצה להיות',
עם החישה של כל הנוכחות שלך כולה. ואחרי 10 דקות אתה תתחיל שוב – אביך ואמך וכד'.
וככה אתה מעביר את כל הזמן שלך. ככה זה פשוט יותר.
אתה מבין ?
ודרך אגב, אתה חייב שיהיה לך קיבעון. 'אידיאה פיקס'.
כאשר אתה חושב על אמך בכול פעם חמישית, תחשוב כי היא כאן עם דברים מכסף באוזניים שלה, דברים זולים.
ואתה נותן את המילה שלך לעצמך, כי כאשר תגדל ותרוויח כסף, אתה תיקח משימה להרוויח בשבילה כאלו מזהב.
[גורדייף מדבר אל האמא] : ועשרה אחוז מזה בשבילי.
[גורדייף אומר אל השואל] : אתה הבנת אותי ?

 

שאלה : אדון גורדייף, כאשר האחד נחטף על-ידי ההרגשה של עצבות עמוקה
אשר ממנה האחד לא יכול להצליח לצאת, עם איזה אמצעים מכאניים האחד יכול לברוח מזה ?

 

גורדייף : האם האחד לא יודע את הגורם לזה ?
 

השואל עונה : לא האחד לא יודע.
 

גורדייף : אין עצב כזה. זה טיפשות ו/או אידיוטיות. תלך לראות מומחה.
אני יכול להמליץ לך על 'נוירו-פתולוג'. אני מכיר אותו טוב מאוד. הוא נותן לי עשרה אחוז.

 

שאלה : לפעמים אני מבחין בזה אחרי ארוחת צהריים.
 

גורדייף : או, הו. זה סימפטום, אתה אוכל יותר מ- מה שאתה אמור. תאכל פחות.
ואל תאכל את החתיכה האחרונה, זה הכול.
האם אתה מבין את זה ? אתה יודע מהי החתיכה האחרונה. אתה מבין ? אז בראבו.
תבדוק את זה ונדבר בפעם הבאה.
זה אפשרי כי הגורם לכך הוא שם. ואם זה לא, אז נמצא דרך אחרת.
[צוחק עם סטודנט על תרופות].

עמוד 70
 

שאלה : אדוני הייתי רוצה לשאול שאלה נוספת.
אני לא מבין מה יכולה להיות אהבה-מודעת.
אני לא מבין למה הצלילות והבהירות אשר איתה האחד בוחן את התשוקה שלו ומגלה וחושף את הגורמים של זה
לא הורג את זה מיד.

 

גורדייף : ובכן, נגיד כי אהבה מעניינת רק את התפקודים. זאת רק קוטביות פיזית אשר עובדת.
כאשר אתה חושב את זה, אהבה תהפוך להיות עבורך דוחה ומעוררת סלידה.
האהבה אשר יש לכולם, יש גם לך.
אבל, אהבה-מודעת זאת היא אהבה אמתית.
לך יש רק אהבה אשר מבוססת על סקס-מין.
זה חולי וחולשה. אתה לא יכול כי תהיה לך אהבה.
זאת אשר אולי הייתה לסבא שלך. אבל בימינו בשביל כולם האהבה מבוססת על מין-סקס.
וסקס-מין על קוטביות. אז אם לאדם הזה יש אף כזה וכזה אז אותה אתה אוהב,
אבל אם אין לה כזה אף אז אתה לא אוהב אותה.
אהבה אמתית היא אובייקטיבית. אבל בפריז אהבה אובייקטיבית לא קיימת.
אתה עשית את המילה סנטימנט בשביל סקס-מין. בשביל משהו מלוכלך.
אתה שכחת אהבה אמתית.

 

שאלה : אבל האם האחד חייב לחפש להדחיק את זה למען אחרים.
 

גורדייף : תתייחס לזה בתור חולשה ותשים את זה בצד.
ובאותו הזמן, תשתמש בזה כדי להסתכל על עצמך.
תפיק רווח מכול דבר. ומתוך אינסטינקט אתה תהיה אולי תהיה מסוגל להרגיש אהבה אמתית.
הטעם אולי יגיע אליך. בפעם בה יהיו לך רחמים על אדם אשר את האף שלה אתה לא אוהב
או למישהו אחר אשר נראה חולה, לילד בלי אמא, לאדם רעב, לגבר בלי אישה – אז, בשביל כל אדם
אתה תהיה מסוגל להיכנס אל תוך הסיטואציה שלו. ויהיה לך מגע עם הדחפים השונים שלך.
ואם אתה נשאר ללא רבב וחסר פניות ובלתי משוחד, אז אתה תראה כי כל דבר אשר היה לך בתוכך עד עכשיו,
זה 'זבל' או 'אפס'.  *Merde  - המילה בצרפתית אומרת 'זבל' או 'חרא' או 'אפס' .
ובאותו הזמן, אתה תהיה מסוגל לנסות כי יהיה לך הטעם של איכות אחרת של אהבה.
ואם הטעם של זה יגיע אליך, אני אוכל להסביר לך את הפרטים.

 

שאלה : אדוני, בכדי ובמטרה להתנסות באהבה-מודעת זאת, האם קוטביות יכולה להיות לעזרה או למניעה ?
 

גורדייף : מניעה והפרעה, באופן טבעי. אבל אתה לא יכול לעשות לגביי זה כלום. שום דבר.
אתה עבד לחוק הזה. אם אתה רוצה או לא רוצה. הגוף שלך גורם לך לאהוב או לא לאהוב.
באופן מודע אתה כבר לא יכול להיות יותר עבד לקוטביות שלך.
אבל, קודם כל אתה חייב כי יהיה לך את הטעם.
בינתיים, כל מה שאני יכול להגיד זה שאהבה קיימת. אהבה אובייקטיבית.
אבל אתה חייב כי יהיה לך את הטעם שלה. אחר כך אנחנו נדבר על זה.
כל מה שאנחנו יכולים להגיד לפני זה יישאר תיאורטי.
לגביי זה הסדרה הראשונה מסבירה הרבה דברים.
(הסדרה הראשונה היא הספר : 'סיפורי בעל זבוב לנכדו').

 

עמוד 71

ויש את זה בנוגע לדיברות של אשיאטה שיאמש :

אהבה של מודעות מעלה ומעוררת את אותו הדבר כתגובה.
אהבה של רגש גורמת להיפך.
אהבה של הגוף תלויה רק בסוג ובקוטביות.

ויש את זה גם לגביי תקווה :
תקווה של מודעות היא כוח ועוצמה.
תקווה של רגש היא עבדות.
תקווה של הגוף היא מחלה.

ולגביי אמונה :
אמונה של מודעות היא חופש.
אמונה של רגש היא חולשה.
אמונה של הגוף היא טיפשות.


ועכשיו, התובע המחוזי, קודם כל תנסה להרוויח הרבה, ואת אמא תבואי לראות אותי.
אני מכיר מקום איפה שיש דברים מזהב. יש לי חבר בחנות המשכון.

 

עמוד 72
 

פגישה 16
 

גורדייף : ועכשיו, אולי יש למישהו משהו להגיד אשר מעניין אותי, איזה דוח אשר יעניין גם את כולם?
 

שאלה : רציתי לשאול שאלה.

גורדייף [אומר אל סטודנט אחר] : בבקשה תלך עכשיו קצת לעשות את התפקיד אשר נתתי לך
ואחר כך אני אתן לך את הדוח של התובע הכללי.
{גורדייף אומר לשואל] : ואתה, אתה איבדת את ה 'קומרד' Comrade  - את החבר הטוב שלך.
ושוב, זאת אשמתי.
אתה מתחיל לדבר והוא מסתלק והולך משם. אני מטריד אותך. מפריע לך.
אני מתנהג תמיד כמו השטן. בבקשה, אני מחכה.

 

שאלה : אני רציתי לשאול שאלה לגביי יהירות וגאווה, ולמה תמיד ברגעים הכי טובים ובגרועים ביותר,
יהירות וגאווה מגיעות. לדוגמא, אם האחד מצליח לעשות תרגיל או אם הוא מפספס את זה.
אבל בכול מקרה יש הזדמנות ליהירות וגאווה.

 

גורדייף : זה דבר פשוט מאוד. אולי היה לך חינוך גרוע, הכנה וגידול גרוע ?
והגורם הזה יהירות וגאווה, זה היה היחיד אשר ניתן לך בחינוך על-ידי הוריך, הקרובים אליך ביותר, החברים שלך.
רק הגורם הזה. וכאשר הגיע אליך ונכנס גורם נוסף ו/או אחר, אז הראשון הזה חוזר ומטביע כל דבר אחר. 
אם אהיה מדויק, אתה חייב עם האישור והביסוס הזה, להפוך להיות ער
כי האויב הגדול ביותר שלך זהו הגורם הזה אשר התגבש בתוכך.
איך אתה חונכת, על זה אני לא יודע כלום. אבל אולי זה היה החינוך שלך אשר עשה אותך ככה.
הוא שם בתוכך את אבן הפינה הזאת. הגורם הזה הנו אבן היסוד של האורגניזם שלך.
כאשר הגיע גורם אחר, ודחף אחר, אז גם הראשון הזה מתפקד, ומאחר והוא חזק יותר אז הוא מטביע ושולט בכול דבר. זה הנו אישור וביסוס טוב מאוד בשבילך וגם בשבילו אשר לומד את הנפש.
בשבילך דוקטור זה מעניין מאוד. זה חשוב מאוד בפסיכולוגיה.
לפעמים דבר קטן כזה יכול למנוע את האחד מלהמשיך.
באופן אובייקטיבי זה דבר קטן מאוד.
אבל בשבילו אשר לומד את זה הוא אויב גדול.

אויב אורגני - יסודי ובסיסי. אתה לא יכול לעשות נגדו כלום. זה חזק ממך אלף פעם. כל השאר חלש.
העבודה שלך חלשה, זה הורג את הכול. כל דבר.
זה הכרחי ונחוץ לחזק ולתגבר אלף פעמים את האינדיבידואליות שלך,
את ה 'אני' שלך. כאשר הוא מתחיל לכוון את התפקודים שלך,
אז אתה תהיה חייב לנסות לעשות ' צ'יק ' מהיהירות והגאווה שלך. אבל היום זה בלתי אפשרי.
אבל תיאבק להקטין את הכוח של זה. עם 'אני הנני' או גורמים כמו זה. אשר מקבילים ל 'אני הנני'.
תרשה לגורמים האלו להתגבש בתוכך, ובאופן אוטומטי הגורם האחר יכול לקטון.

 

עמוד 73
 

בין דברים אחרים (וזה בינינו) השאלה הזאת עזרה לי להבין אותך הרבה מאוד.
עכשיו אני יודע מי הוא האויב שלך, איזה כלב יש לך, ואני אהיה מסוגל להדריך אותך יותר טוב.
בינתיים תעשה את מה שאמרתי לך עד היום לעשות, ואני אתן לך מכאן ואילך הרבה תרגילים לתפקוד כללי.
בין דברים אחרים, באמת, יש את הספרים של 'בן-טון' – 'Ban-Ton'.
(הערת תרגום : אולי הכוונה כאן הייתה בכלל למילה : ' Bon-Ton ' אשר משמעותה :
'הדברים הטובים', 'המעמד החברתי הגבוה', 'הקרם דה לה קרם').
הספרים של החינוך, אשר מלמדים אותך כי הגורם הזה הנו הכרחי בחיים.
זה מושרש ומוחדר לתוך הילדים.
האחד אשר חינך אותך עשה כל דבר על-מנת לגבש לתוכך יהירות.
הוא אף פעם לא חשב כי יום אחד כאשר אתה תגדל, אתה תבחר דרך אחרת.
וזה קשה מאוד לשנות את דרכו של האחד.
אם היית נשאר בדרך הראשונה, זה היה בשבילך דבר טוב מאוד, היהירות הזאת.
אם היית פקיד רשמי, משרת ציבורי, שר, קצין המשמר, אז זה היה מצוין.
מלבד בשביל חיים רגילים, זה הכלב מספר אחד – 1.
היום תציין את היום הזה כמו את יום השנה.
אפילו אני, אולי עד עכשיו, עד ההווה, לא הבנתי אותך, ולא יכולתי לתת לך סיבות מדויקות
בשביל הבלבול הפנימי שלך. ועכשיו, אני רואה הכול. הפנימיות שלך מוארת בשבילי כמו תמונה.
אתה עזרת לי לעזור לך.

 

שאלה : אדון גורדייף, בשבועיים האחרונים, עשיתי מאמץ מתמיד וקובע יותר מאשר קודם וניסיתי לפעול בחיים בכזה אופן ש, ה 'אני' נפרד מ 'אני אנוכי', ולהיות מסוגל לשאת טוב יותר את קשיי החיים כתפקיד חיצוני
אשר אני חייב לשאת אותו בלי שזה ייגע בי מבפנים.
זה עזר לי מאוד להבין טוב יותר סבל מתוך רצון, ואני ראיתי כי ברגעים בהם הייתי מסוגל להרגיש 'אני' ' I ',
הייתי מסוגל לעמוד בפני כל דבר אשר קרה לי.
אבל, ראיתי גם כי הייתי צריך לנסות להמשיך את זה בהמשכיות.
כי זה לא נשאר לאורך זמן רב.
הזיכרון של זה נשאר יותר מאשר אי-פעם קודם, אבל להרגיש אותו זה נשאר מעט מאוד.

 

גורדייף : חכה, אל תמשיך. אני כבר הבנתי טוב מאוד.
ובאופן בלתי רגיל אני הולך לבקש מן הגב' דה-זלצמן, להסביר לך את תרגיל מספר אחד – 1
של יום שבת.

[גורדייף פונה אל הגב' דה-זלצמן : זה יציל אותה, זה ייעשה בשבילה את הדברים יותר קלים.
רק התרגיל הזה יכול לעזור לה].
[אל השואלת : התרגיל הזה יעזור לך להבין באופן מאוד ברור. התרגיל הזה יפריד 'אותך' מן 'עצמך'.
את יודעת מ- מה האדם מורכב ועשוי : מאינדיבידואליות ומן התפקודים של האורגניזם.
עד עכשיו, בתוכך שני הדברים היו קיימים כמו אחד יחיד, תפקוד אחד מעורבב עם השני,
תפקוד אחד מתערב ומפריע לשני.

עמוד 74
 

כאשר אנחנו מפרידים את החיים הפנימיים מן החיים החיצוניים, 'אני' ' I  ' ו 'אני אנוכי' ' Me'
השני הנו החיצוני, וזה אפשרי להפריד ביניהם באופן ברור ומוגדר.
תרגיל זה יעזור לך לעשות את זה.
אחר כך, את תהיי מסוגלת לדעת ואת תהיי אחראית לעתיד שלך.
עד עכשיו, לא היית אחראית. אך את תהיי. את תדעי, וזאת תהיה אשמתך שלך אם את לא תפעלי היטב ובהתאם.
סבל מכול הסוגים יהיה נחוץ והכרחי כדי לשלם על חובותיך.
אז תלכי אל מאדם דה-זלצמן והיא תסביר. תעשי את מה שהיא תגיד לך במשך שבועיים ואז אני אענה על השאלה שלך.

 

שאלה : רציתי לשאול אותך שאלה אשר היא דומה ל- [מה ששאל השואל הראשון].
אבל, מה ש, קרה לי זאת לא יהירות, אלא זה הרצון כי לאנשים תהיה עליי דעה טובה.

 

גורדייף : זה אותו הדבר. זה אותו הגורם : להשוויץ, להתרברב.
 

שאלה : אבל, אדון גורדייף, אפילו אם זה לא מביא לי כלום ? אפילו אם זה חסר תועלת.
 

גורדייף : זה אותו הדבר.
 

שאלה : אדון גורדייף, אני שאלתי אותך את אותה שאלה או שאלה דומה לפני שנה
או אולי קצת יותר כאשר הגעתי אליך בפעם הראשונה. אבל מאז זה לא השתנה בכלל.

 

גורדייף : לא הייתה לך את האפשרות. לא היו לך הגורמים. עכשיו זה שונה.
 

שאלה : עכשיו זה פחות גלוי לעין. לפני כן, קודם, כולם יכלו לראות את זה. אבל עכשיו זה יותר מעודן. השינוי היחידי, זה באופן של החיפוש אחר הדעה הטובה הזאת, אני הפכתי להיות הרבה יותר מעודן ושנון.
 

גורדייף : למה אתה אומר את זה ? אתה רק אישרת את זה וביססת את זה.
לפני כן, קודם לכן, כאשר פעלת כמו אדם נורמאלי, אתה הבחנת כי היית אדם לא נורמאלי או אבנורמלי.
ההיגיון חסר הרבב וחסר הפניות וההיגיון הבלתי משוחד שלך הבחין בכך.
זה כבר לא מעודן ושנון יותר אבל זה נראה כך.

 

שאלה : זה מלכלך כל דבר אשר אני עושה.
 

גורדייף : בלי ספק. זה מעניק האצלות. לדוגמא, בעלות צבע צהוב.
ומאחר וזה הגורם הכי חזק בתוכך, אז הוא נותן את הצבע הצהוב הזה לכול התפקודים שלך.
אני אגיד לך את אותו הדבר. אתה חייב לגבש בתוך עצמך באופן מודע גורם אחר אשר הנו יותר חזק מן האחד הזה.

 

עמוד 75

כבר יש לך הרבה חומר גלם. לדוגמא, 'אני-הנני' – 'I' Am' כאשר האחד מתחיל לעבוד עם 'אני הנני'
אז האחד מצליח להרוג את ההתגשמות הזאת. ואם האחד מתחיל שוב, מאה פעמים, אז הוא יהיה מסוגל לעשות טרנספורמציה לעצמו. היום זה ה 'אנוכי' ' Me ' אצלך.
אם אתה מגבש גורם חזק אחר, אז הגורם הראשון הזה יהפוך להיות שוב תפקוד פשוט.
אבל הגורם הזה של היהירות הוא טוב מאוד. חייבים לא להרוג אותו.
זה הכרחי ונחוץ רק כדי שאף פעם לא תהיה לו יוזמה, הוא חייב לא להיכנס אף פעם לתוך ה 'אני' 'I',
הוא חייב להישאר תפקוד, וכאשר זה נחוץ והכרחי אז שולחים לקרוא לו כמו תפקיד.

 

שאלה : אבל, אם אני שולח לקרוא לה, אז היא לוקחת את כל המקום או תופסת את כל החדר (היהירות)
וזה זה אשר הנו מסוכן.

 

גורדייף : אנחנו מדברים על העתיד. אנחנו מתקנים את העבר, אנחנו עובדים.
אתה עדיין לא התנסית בזה. אני מסביר לך את זה בשביל העבודה שלך. וזה הכול.
עם העבודה הזאת. אתה יכול לתקן את העבר שלך ולהכין את העתיד שלך. וזה בדיוק אותו דבר כמוהו [השואל הראשון]. רק החיצוני קצת שונה.
וגם זה הנו החינוך ה 'זבל', החינוך ' OU-OW' (נותנים בחינוך חשיבות בעיקר לצורת הכתיבה והביטוי כמו ההבדל בין השימוש ב – OU  ל – OW ) .
תקרא לזה איך שאתה רוצה, אני רק אגיד רק מילה אחת : 'זבל'. אני מדבר צרפתית גרועה,
אז לכול מה שהנו רע אני קורא 'זבל' – ' Merde '. לכולם יש כאן את החינוך הזה, בעיקר בצרפת,
והבחנתי בזה בהתנסות מאוד מקורית ואמתית.
תמיד יש לי סוכריות- בונבונים בכיסיי. וכאשר אני רואה ילד אני נותן לו קצת.
עם ילד תמיד יש מישהו, אמא או אבא או דודה. ובלי יוצא מן הכלל הם אומרים כולם לילד : "מה אומרים ?"
באופן אוטומטי,
לאט לאט הילד אומר לכולם תודה, וכבר לא מרגיש יותר כלום. זה דבר אידיוטי.
זה הנו 'זבל' – ' Merde '.
כאשר ילד רוצה להגיד לי תודה, אני מבין אותו. הוא מדבר שפה אשר אותה אני מבין.
וזאת השפה הזאת אשר אני אוהב. רק לשמוע אותה, רק לראות אותו, את הדחפים – אימפולסים של זה,
אני מוציא כל יום חמישה-5 קג' של בונבונים-סוכריות, אשר עליהם אני משלם 410 פרנקים לק"ג,
רק כדי לראות אותם ואת האימפולסים- הדחפים שלהם.
אבל כאשר האחד אומר לילד :
"מה אומרים ?" אז האחד הורג את הכל. וזה הנו 'זבל' – 'Merde' .
אבא, אמא ודודה, הם הורגים את הילד בשביל העתיד. והם הורגים את הרצון הטוב שלי. זאת היא דוגמא טובה.
את זה, אתה יודע. אני לא יודע איך אתה מבין את זה, אבל בשביל זה מאוד אופייני ומאפיין.
אני מספר את זה בתור דוגמא.
אנשים עושים ומכינים כל דבר ואת הכול באופן אוטומטי.
והם גורמים לילדים לתפקד כמו פעמונים אשר מצלצלים כאשר האחד לוחץ עליהם, כמו כפתור לחיצה חשמלי.
האחד לוחץ על כפתור אחד אשר מייצג עבורך את האח שלך. אתה עם צילום או תמונה.
בתוכך מבפנים אתה מאחל לו מזל טוב ולאחותך אתה מאחל הווה מספיק קשה עד כי יכול להיות שיהיה לה עתיד טוב.
אז תעשה את התרגיל בתור שירות טוב, בתור עבודה ולא בתור שום דבר אחר. תעשה את זה.
[גורדייף מדבר אל האמא של האדון התובע המחוזי]
אתה מבינה כי הווה רע יכול לתת עתיד טוב ?
יש לזה את ההופעה החיצונית ואת המראה של רצון אבסורדי.
אבל, באותו הזמן, אתה מבינה את זה אמא, האין את.

עמוד 76
 

שאלה : אדון גורדייף ?
 

גורדייף : קודם כל תראה את האף שלך.
 

שאלה : אני לעתים קרובות שמעתי אותך משתמש בביטוי הזה :
"אלוהים נפטר ממך כדי שהשטן ייקח אותך והשטן נפטר ממך כדי שאלוהים ייקח אותך".
אני הייתי רוצה לדעת איך לפייס את שני-2 הדברים האלו ואיזה אמצעים צריך כדי לדעת מתי אלוהים רוצה
לקחת אותך או השטן.

 

גורדייף : זאת שאלה אובייקטיבית. אך אין לך את הנתונים הסובייקטיביים כדי להבין את השאלה האובייקטיבית הזאת. זאת היא סקרנות. יש לך אלף – 1000 שאלות הרבה יותר חשובות בשביל הסובייקטיביות שלך.
זה אובייקטיבי, זה הרבה יותר מדיי מוקדם בשבילך, עדיין אין לך בתוכך את הגורם כדי להבין את זה.
[גורדייף מדבר ברוסית עם גב' דה-זלצמן].

 

גב' דה-זלצמן : אדון גורדייף אמר כי יש אלף-1000 שאלות סובייקטיביות אשר עולות ממך,
ואשר אותן אתה חייב לפתור לפני שאתה שואל על אלוהים והשטן.
אתה לא אמור ולא צריך להתעניין בדברים האלו. זה אבסטרקטי. זה סקרנות.

 

גורדייף : אני לא כאן כדי לספק את הסקרנות שלך. הזמן שלי יקר מדיי.
 

שאלה : האם תהיה מספקי אדיב ונדיב ונחמד כדי לתת לי עצה,
איך לתת חינוך טוב לילדים אשר הופקדו בידינו כפי שאנחנו ?

 

גורדייף : תבקש מגב' דה-זלצמן לתת לך שני-2 פרקים מתוך הספר שכתבתי
 'פגישות עם אנשים מיוחדים ', 'אבי – האבא שלי 'ו וגם הפרק 'מורי הראשון'.
הסברתי שם בקצרה את מה ששאלת אותי. שני פרקים אלו ייתנו לך הוראות טובות.

 

שאלה : אני כבר קודם התאמתי ושיניתי או סיגלתי את דרך הלימוד שלי מאז שהגעתי הנה.
אבל לעתים קרובות אני בקשיים, אני חושב כי הבחנתי כי הילדים הם רגישים למאמצים אשר האחד עושה
כדי לזכור את עצמו ; וכמו כן גם מה שאני יכול לעשות הכי טוב, זה להיאבק נגד הרגשות השליליים הגדולים.
זה נראה לי כי הילדים היו רגישים לזה.

 

 עמוד 77
 

גורדייף : אלף-1000 פעמים יותר ממך. בילדים ההתגבשות היא אלף-1000 פעמים יותר מאשר בתוכך.
זאת הסכנה של להציע משהו רע לילד אשר הרגישות שלו היא אלף-1000 פעמים יותר חזקה מאשר שלך.

 

שאלה : יש לי פחות קושי לזכור את עצמי בכיתה לפני הילדים מאשר בזמנים אחרים.
 

גורדייף : הילדים שלך עוד לא מקרינים ומאצילים ומשפיעים.
 

שאלה : זה נראה לי כי הילדים הם יותר רגועים. קודם לכן, כאשר הם היו עצבניים אז צעקתי כדי להרגיע אותם.
עכשיו, זה אני אשר מנסה להיות רגוע והילדים בתורם נהיים רגועים בצורה אוטומטית.

 

גורדייף : אתה ביססת ואישרת דבר טוב. זה לא הלימוד שלך אשר משנה את העתיד של הילדים,
אלא אלו הן ההאצלות שלך. 
לא בשביל ההווה, בשביל העתיד.
אתה יכול ללמד רק אסוציאציות אוטומטיות, אבל ההאצלות שלך הן חשובות
ומראות עד כמה מזיק הנו החינוך הבלתי מודע.

 

שאלה : אני הבחנתי כי כיתה היא קריקטורה של המורה וכי האחד יכול להכיר אותו דרך האטמוספירה של הכיתה שלו.
 

גורדייף : אתה עשית כמה התבוננויות טובות מאוד. תתבונן שוב ותוכל להכיר את עצמך דרך הילדים.
תחשוב באגואיסטיות כי ברגע הזה אתה עובד בשביל עצמך.
את מה שאני עושה זה בשביל שאוכל להיות מסוגל להיות אלטרואיסט טוב יותר אחר כך, מאוחר יותר.
היום אני אלטרואיסט מחורבן. אני הייתי רוצה להיות אגואיסט טוב כדי לעמוד היטב על הרגליים.

 

שאלה : רציתי לבקש ממך גם את עצתך המדויקת. הילד הקטן שלי רוצה לאשר את עצמו יותר ויותר.
הוא תמיד אומר לא. והוא תמיד מתנגד. כדי לגרום לוותר ולהיכנע יש לי שני-2 אמצעים.
או לדבר איתו הרבה זמן ולשכנע אותו ולהגיע איתו אל הסכמה, אשר זה לא תמיד אפשרי.
או להסיח את דעתו, ולתת לו צעצוע, ואשר זה מאוד קל, אבל זה לא נראה לי כל כך טוב.

 

גורדייף : השני הנו רע והראשון הנו טוב. תשכנע אותו ותגיע איתו להסכמה. תשתמש באנאלוגיות,
ילדים מאוד אוהבים אנאלוגיות.

 

שאלה : אבל זה קשה.
 

גורדייף : זאת כבר שאלה אחרת. אתה צריך וחייב לעשות את זה. ובאמצעים השניים אתה חייב לא להשתמש.
הילד מבין טוב מאוד, הוא יותר אינטליגנטי מאשר המבוגרים, אבל הוא צריך היגיון פשוט מאוד.
את מה שהוא מבין הוא אף פעם לא שוכח.

 

עמוד 78
 

השואל אומר : זה נורא קשה בשבילנו.
 

גורדייף : אבל זה קל מאוד בשבילו. בשבילנו זה קשה אבל בשביל הילד זה קל מאוד להבין הסבר טוב.
זה קשה בשבילך להסביר כי אתה חונכת בצורה גרועה.
אתה לא חונכת להיות מורה אלא כדי לתקן גרביים.
ועכשיו, הנה אתה, מורה. ואני, יש לי חורים בגרביים שלי.

 

שאלה : אדון גורדייף, אני תמיד הייתי בלתי זהיר ורשלני ופזיז בצורה קיצונית.
[גורדייף משוחח עם גב' דה-זלצמן על המילה ' Carless' – בלתי זהיר ורשלני ופזיז ועל תרגום המילה]

גורדייף : נגיד כי אתה בלתי זהיר ורשלני ופזיז, אבל את זה אני כבר יודע הרבה זמן, אז תגיד לי משהו חדש.
 

שאלה : אני רואה את זה יותר טוב עכשיו ואני רואה איך זה נמצא ברצינות בכול התחומים.
עד עכשיו, למרות כי ראיתי את זה אני עוד לא לקחתי על עצמי את המאבק נגד זה,
כי זה הוביל אותי יותר מדיי רחוק.
אבל היום אני רוצה להיאבק כי הפזיזות, והיותי רשלני ובלתי זהיר מרחיקים אותי הרחק
ואני שואל אותך מה לעשות.

 

גורדייף :  תקבע לעצמך משימה במיוחד על זה. מאחר והגורם הזה הנו חזק מאוד בתוכך,
אתה חייב למצוא פעולה חזקה מאוד ואמצעים מאוד חזקים.
אתה מעשן ?

 

השואל עונה : לא.
 

גורדייף : אתה אוכל ?
 

השואל עונה : כן.
 

גורדייף : אז תקבע לך על זה משימה.
אל תהיה פזיז ובלתי זהיר ורשלני, ואם אתה מבחין כי הייתי בלתי זהיר ופזיז ורשלני באותו היום,
אז אתה נותן לעצמך את המילה שלך – לא לאכול את הארוחה הבאה.
ותעשה כך עד הפגישה הבאה, אבל אם אתה אכן נאבק אז אתה אוכל. ואם אתה לא נאבק אז אתה לא אוכל.
זה האמצעי היחידי והפעולה היחידה, אין אחר.
תבחין : אם אתה אורח היכן שהוא אז החוק והכלל האלו לא נחשבים.
זה רק בבית היכן שאתה לא אוכל.

 

שאלה : איך זה כי רעיונות אשר בהם אתה מאמין ומשוכנע בהם, לא חודרים עמוק לתוכך,
אלא נשארים ונותרים על-פני השטח ולא משפיעים על החיים שלך.

 

עמוד 79
 

גורדייף : זה כי אתה משוכנע ברגע בו אתה מדבר, אבל אחר כך אתה הולך אל תוך החיים.
 

שאלה : אבל אחר כך בתוך החיים האחד עושה דברים אחרים, מאלו אשר האחד משוכנע בהם.
אני פועל נגד מה שאני מאמין בו.

 

גורדייף : כי יש לך חינוך מן הסוג הזה. החינוך שלך הוא כזה. יש לנו שני אורגניזם עצמאיים ובלתי תלויים.
האחד הנו התוצאה של ההכנה שלנו (גידול וחינוך) והשני זה הגוף שלך בהתחלה.
הגוף הזה יכול לתפקד רק כאשר אני רגוע, שקט ולבד.
כאשר אני נכנס לתוך החיים אז הוא חלש.
אני לא יכול יותר לעשות. וזה השני האחר אשר מביס אותי ומנצח אותי.
ואני לא יכול יותר לעשות את מה שהחלטתי וזה הנו ככה שאתה ממשיך לעשות
את מה שיש לך את ההרגל לעשות, את מה שאתה רגיל לעשות.  

יש לך רעיון, ולפני שאתה מראה ומפגין ומגלה את עצמך בתוך החיים, כאשר אתה לבד בבית,
אתה מרגיע את עצמך ואתה עושה תכנית. איך אתה חייב להפגין ולהראות ולגלות את עצמך במשך היום.
ואז אתה מציע לעצמך לנהוג ולעקוב בדיוק אחרי התכנית שלך.
אתה נכשל, עשר-10 פעמים, 20-עשרים פעם.
בעשרים הפעמים הראשונות אתה נכשל, בפעם העשרים ואחת אתה יכול לעשות את מה שהחלטת לעשות,
כאשר היית לבד. אין כל אמצעים אחרים ברגע זה. תעשה תכנית במצב אשר ייעצתי לך.
תעשה את עצמך שקט ורגוע ושלוו. ואז בשביל העתיד הקרוב שלך, אתה עושה את התכנית הזאת.
אתה נכנס לתוך החיים ואתה מנסה לעשות כפי שהחלטת.
אם אתה עושה את זה טוב מאוד, אז אתה נותן לך משהו נחמד.
ואם אתה שוכח אז אתה מעניש את עצמך.

 

שאלה : לאחד אין מספיק כוח רצון כדי להעניש את עצמו.
 

גורדייף : אתה חייב להרגיל את עצמך, להרגיל את עצמך לנהוג כך, זה נותן כוח בשביל העתיד.
אתה נאבק, והמאבק הזה נותן לאט לאט תוצאות, הוא צובר אותן בשבילך.
אתה נכשל פעם אחת, עשר פעמים, אבל כל מאבק נותן תוצאות, כמו חומר אשר מצטבר בתוכך
והתוצאה של ההצטברות הזאת עוזרת לי להגשים ולהגיע אל החלטה מודעת.
כל זה הנו רגיל.
אבל, כדי שיהיו לך דברים אחרים, זה הכרחי ונחוץ כי יהיה לך חומר גלם, זה הכרחי ונחוץ לדעת.
זאת הפעם הראשונה אשר אתה כאן. יש אלף-1000 תרגילים שונים.
אבל בשביל הפעם הראשונה שלך כאן אני אסביר לך את זה באופן כללי, עם דברים רגילים.
יש דברים אחרים להגיד אבל האחד לא יכול להגיד הכול בבת אחת.
יש תרגילים אחרים אשר עשינו אבל זה נחוץ והכרחי להתקדם לאט לאט.
המטרה שלך היא המטרה של כולם כאן.
[גורדייף שואל על החדשות על רנה דונל – Rene Daunal
ואז גורדייף שותה לבריאותם של כל האנשים החכמים...
והוא מתבדח על 'אנשים חכמים וורדים' והוא נותן שמות חיבה

עמוד 80

מדבר אל סטודנט אחר...אשר הבדיחה היא כי הוא בן דוד של הדוד 'סאם'].

עמוד 81
 

פגישה 17
 

הרצאה : עבודת הקדושים של אשיאטה שיימאש

[אדון גורדייף מתבדח עם גב' גורדון ובוסיק דה-זלצמן על קילוף צימוקים, גב' גורדון היא אישה מאנגלייה ותלמידה מן הימים של הפריירה אשר בחרה להישאר בצרפת במשך הכיבוש, מאוחר יותר היא הייתה במחנה ריכוז בו היא מתה ובוסיק היא בתה של הגב' דה-זלצמן].
 

שאלה : אדון גורדייף, הייתי רוצה לשאול אותך שאלה.
 

גורדייף : בבקשה תסלח לי, האם אתה יכול לחכות ? אני רוצה להגיד משהו לאיש הזה.
[גורדייף מציין תלמיד אחר] היום אני יכול לאשר משהו. אני מכיר אותו, אני ראיתי אותו יותר מפעם אחת,
ובאותו הזמן לא הייתי בטוח כי זה באמת הוא. זה היה נראה לי כי זה לא הוא. וזה אף פעם לא קורה לי.
אני מצלם אנשים. אבל בראש שלי התמונה שלו הייתה חצויה – היא הייתה רק חצי ברורה,
ובמשך כמה ימים שאלתי את עצמי למה זה ככה ?   היום הבנתי.

[הסטודנט שואל] : למה אדון גורדייף ?

גורדייף : אני רואה שמה את האח שלך. אני לא ידעתי כי הוא כאן. אני האמנתי כי האח שלך זה אתה
וכי גם אתה זה אתה היית. אני לא קיבעתי את המראה שלך אחיך, אבל היום אני רואה אותך בצורה עצמאית,
אחד מצד שמאל והשני מצד ימין, אין לכם מבחינה חיצונית שום דבר במשותף, אבל אתם מאוד דומים במהות.
האחד יכול להמר כי אתם מאותו האבא. למה כולם צוחקים ?
מה שאני אומר זה מאוד נורמאלי. הא ! מספיק.
היום זה יום חמישי ובאותו הזמן, זה יום חמישי אשר מתחיל בדרך חדשה.
זה יום חמישי מן הרצף של ימי חמישי אשר לו תהיה איכות חדשה. ימי החמישי הקודמים מתים.
אנחנו לא יכולים יותר להתחיל מחדש. זוהי איכות שונה של יום חמישי, עם יותר פרטים.
בין דברים אחרים, על יום חמישי זה, כמה אנשים אמרו לי : 'אני לא יכול למלא את התנאים'
אשר הוצבו או הותנו, בשביל 'לעניין ולהביא שבעה אנשים אל העבודה'.
אני הצבתי והתניתי את התנאי כי אלו שבאים ביום חמישי תהיה תקווה כי הם מסוגלים
להביא ולעניין שבעה אנשים חדשים, בלי להסביר להם איזשהו דבר מוזר על הרעיונות , ולעניין אותם רק ברעיונות, הרעיונות שלי אשר הם למדו כאן, עשו כאן, ועם הכלים אשר נתנו לו ושום דבר אחר.
שבעה אנשים בשישה חודשים. זה היה התנאי הראשון.
והיו אחדים מסוימים עשו לי את החקירה הזאת, ואני עניתי כי אידיוט הוא זה אשר שואל אותי את זה.
כי זאת לא השאלה לגביי להביא שבעה אנשים בשישה חודשים, כי אם האדם היה באמת מעניין אדם אחד יחיד בלבוא אז האדם הזה יכול לעזור לך ולהביא 14, זה לא קשה.
וזאת לא שאלה של שבע ואחד הוא מספיק בתור התחלה. רק זה חייב להיות אדם אשר באמת התחיל, התחיל היטב,
ואשר יכול לעניין את עצמו ברעיונות שלנו. ובאוטומטיות הוא יהיה מסוגל לעזור לך.

 

עמוד 82

ואז אתה תהיה כמו הנשיא הצרפתי – כלומר, לא יהיה לך שום דבר לעשות. הוא יעשה את הכל.
[לשואל הראשון] : עכשיו יקירי, מה רצית ?

שאלה : אני מוצא את עצמי יותר מדיי רגוע ויותר מדיי שמח. ובלי תשוקה להמשיך,
כמו מים עומדים. ועדיין, הרגשתי כי אני חייב לעשות משהו. בחרתי משימה אינטלקטואלית ופרימיטיבית, ותחת תנאים במיוחד לא נעימים. עכשיו אני מוצא את עצמי עייף בצורה קיצונית ויותר, וזה לא בהתאמה לעבודה שלי.
אני הייתי רוצה לישון 20 שעות ביום אם יכולתי. הייתי רוצה עכשיו לדעת איך להקטין את המשימה שלי.
כבר אין לי יותר את האפשרות לכך ואני לא רוצה את זה,
אבל איך לשאת את זה טוב יותר ולנוח טוב יותר.

 

גורדייף : באופן כללי, האם העבודה שלך ממשיכה בסדר ?
 

השואל : מבחינה אינטלקטואלית כן.
 

גורדייף : אז אם כן, תעשה רק דבר אחד. דבר אחד מוסיף לעייפות ולתשישות הזאת,
זאת היא אובססיה אשר מגיעה ובאה לסירוגין, היא מקוטעת, תקופתית.
זה או תקווה או חרטה של אדם אשר עליו אני יכול לחשוב רק, וזה מדיי פעם למשך כמה שעות.
לפיכך, אין שום דבר להסביר. אתה צריך וחייב לעשות את מה שאני אומר לך.
אבל באותו הזמן בצדק הדברים האלו דורשים הסבר אשר יכול לשרת את העולם כולו, את כל העולם.
והנה אני הולך להסביר את זה לך, ובאותו הזמן בשביל כולם.

אתה זוכר כי לעתים קרובות אמרתי כי אתם חייבים להיות חופשיים מבפנים.
אתה מבין מה זה אומר ומהי המשמעות של להיות חופשי. לא להזדהות עם כלום. שום דבר.
החלק הכי חשוב בעבדות שלנו תלוי בגורמים אשר מגובשים והתגבשו בתוכנו ואשר שייכים ומיוחסים לחיצוניות, ליחסים עם אנשים אשר לא מוכרים לנו. ובמטרה להיות מסוגל להיות חופשי,
העבודה הראשונה בבתי הספר האזוטריים של כל הזמנים, מתחילה בדיוק עם השאלה הזאת :

" לפרק את ההתגבשות של כל הגורמים אשר הם מורשים ביחסים עם אחרים".
יש יוצאים מן הכלל אשר נעשים מן הגורמים המגובשים אשר נוגעים בקרבת דם, אבא ואמא, אחים ואחיות וכד'...
כי זה אותו דם ואותה משפחה, הגורמים חייבים להמשיך.
אבל, כל הגורמים האחרים חייבים לפרק את התגבשותם.
אתה חייב להיות אגואיסט מוחלט.
כל אהבה, כל כבוד למי שזה לא יהיה, אתה חייב למוסס ולהנזיל. זה הכרחי ונחוץ
כי אהבה תהפוך ותומר ותעשה טרנספורמציה לשוויון נפש.
אתה במיוחד חייב להשפיע על עצמך ולעבוד במטרה כי אף פעם לא יהיה לכם איחוד קרוב עם מישהו.
אתם חייבים לא לאהוב ולא להעריך מבפנים וכמו כן כי לא תהיה לכם איזושהי סימפטיה או אנטיפטיה.

 

עמוד 83

אני אומר מבפנים ולא מבחוץ. מבחוץ אתה חייב לשחק את התפקיד שלך אבל לא מבפנים.
כל אחד אשר הנו זר לך, אתה חייב לדחות, מלבד אנשים אשר הם מן אותו הדם.
תיאבק בכול דרך, אתה מכיר את עצמך יותר טוב ממני,
אתם יודעים איך להשפיע על עצמכם
ואיזה מחשבות וסנטימנטים זה נחוץ והכרחי להתנגד להן במטרה לפרק את ההתגבשות של הגורמים האלו.
אתה מתחיל על פי זה, ואם אתה רואה כי אתה לא יכול, אז אני אעזור לך ואני אגיד לך מה אתה צריך וחייב לעשות. האמת נשארת האמת.
כל אלו אשר משתלבים בעבודה הפנימית, חייבים לא לשמור על שום גורמים של מגע וקשר, טובים או רעים,
מה שזה לא יהיה. האחד חייב להיות חופשי. חופשי לגמרי ממגע וקשר עם זרים.
אני חוזר, מלבד עם אנשים מאותו דם, קרבת דם.
כי בשבילם האחד חייב לא לעשות אף פעולה כדי לשנות את איכות היחסים האלו.
אנחנו חייבים לא לשנות את המגע והקשר עם ההורים והמשפחה וכד'.
האחד אמור וצריך לשנות רק את צורת המגע והקשר עם ההורים והדודים וכד'.
זה קשר דם, אבל זרים הם מדם אחר. מקור אחר. בפנים הם חייבים בשבילנו להיות לגמרי שווה נפש.
האחד חייב להיות חופשי מהם. בלי איזושהי עבדות.
חיצונית אתה יכול לשחק תפקיד ולעשות את מה שזה הכרחי ונחוץ בשבילך לעשות. זה העסק שלך וזה העניין שלך.
האדם חייב לשאוף לא להזדהות מבפנים ולשחק בחוץ תפקיד.

 

שאלה : אבל, אם האחד אוסר על עצמו סימפטיה כלפיי כולם, האם לא יהיה כאן בתוכנו סנטימנט אשר הוא חסר,
מיוחד בכוח המניע של חרטה ו/או ייסורי המצפון, אשר בשבילנו יכול לשחזר ולתקן את העבר שלנו,
ואשר הנו גורם חשוב של העבודה ?

 

גורדייף : בשביל זה יספיקו לך אנשים מקרבת דם. ביצעת כלפיהם הרבה טעויות,
וכלפיהם חרטת המצפון שלך חייבת ללכת.

 

שאלה : אבל אין לי בכלל משפחה.
 

גורדייף : אפילו אדם אחד זה מספיק.
בחייך בעבר, אתה יכול לעשות שימוש בהרבה חומר גלם לחרטה של המצפון כלפיי האדם הזה.
[אל השואל הראשון] : במקרה זה עכשיו, אם נעשה אנליזה וניתוח, איזה סיבות היו לך לשאול את השאלה שלך ?
הסיבה היא כי היה לך מגע וקשר עם מישהו, קשר ומגע מסוג וקוטביות, האחד חייב להיאבק אפילו יותר,
אתה חייב להשתמש במאבק הזה בשביל העבודה שלך.
תהרוג בתוך עצמך את הגורמים אשר הרשו ואפשרו את המגע הזה עם איש זר, אם הוא זר.
אם הוא מקרבת דם אז אל תיגע בזה כי זה הנו דבר אחר.
אם לא הבנתי אותי אז תדבר עם הגב' דה-זלצמן.

 

עמוד 84
 

אני הסברתי לה את כל מה שהכרחי ונחוץ.
 

שאלה של השואל הראשון : מעל הכול אני הייתי רוצה כי יהיה לי משהו יציב ומוחשי,
לגביי איך לשחרר את עצמי מלהיות רדוף על-ידי דמות.

 

גורדייף : תעשה את מה שאתה עושה בשביל הרבה דברים אחרים.
תשב, תהיה שקט, תירגע בזהירות. אז אתה מתחיל להציע לעצמך
בנוגע לגביי האדם הזר. ועם המודעות שלך אתה מסביר לתת-המודע שלך, כי כל זה הנו עבדות,
וכי זה אידיוטי כי יהיה לך מגע וקשר עם מי שזה לא יהיה.
אתה מסביר את זה כמו לזר. ואז אתה מסביר את זה לעצמך.
פעם אחת, עשר פעמים, אתה מסביר את זה לעצמך. ואתה אמור להיות מסוגל, בעובדה, לקבל כמו זר
את הדברים האלו אשר אי הולך להגיד לך, ואשר אתה אמור וצריך להגיד לעצמך.
כמו זר אשר האחד מסיר לו עשר פעמים את אותו הדבר.
כי האינדיבידואליות שלך והגוף שלך הם בדיוק כמוך ואדם אחר, זר.
בשבילך הגוף שלך הנו אדם זר, ההבדל הנו כי זה קל יותר להכות מישהו אשר ליד וקרוב מאשר מישהו רחוק. עכשיו, הגוף שלך הנו קרוב יותר, וכך זה קל יותר. לא פעם אחת, אלא עשר פעמים ביום אתה יכול לדבר לעצמך.
כולם חייבים לעשות בצורה שונה בעבודה הזאת.
אפילו כפייתיות, אתם חייבים להרוג ולהפסיק.
זה אשר רוצה כי יהיה לו שחרור, חייב להרוג ולהפסיק כל דבר בתוך עצמו.
אפילו אם אתה אוהב אלוהים או את ה 'נוטרדאם', אתה חייב להרוג את זה בתוך עצמך. 
אפילו את הרעיון של להאמין בקדוש, אתה חייב לשלוח אותו לשטן והקדוש לא יחזיק נגדך בגלל זה.

 

שאלה : אני מאוד מופתע מ- מה שאתה אומר. כי אני אשר גאוותי היא כי היו לי בחיי הרבה מגעים וקשרים,
לפני 15 ימים אני תפשתי ואני מודאג, כי אני כבר לא מרגיש יותר איזשהו דבר למישהו ביחסים עם אנשים.
אני לגמרי יבש ושווה נפש. ובאותו זמן אני ממשיך לעשות את הדברים אשר אני חייב לעשות,
ובזמן שאני נותן את המקסימום שלי ביחסים האנושיים שלי.

 

גורדייף : ואתה חושב כי הגעת לזה בעצמך ?
 

השואל עונה : זאת היא התוצאה של העבודה.
 

גורדייף : אבל אולי אני עשיתי משהו מיוחד בשבילך, לך כדי שתגיע אל זה ?
[הוא מאמין כי הוא הפך להיות ככה לגמרי בצורה טבעית] אני עשיתי אותך מועמד מיוחד בשביל העבודה.
אני עשיתי את זה בכוונה. כאילו אני נתתי לך גלולה. אתה משתנה ואני מסופק.

 

עמוד 85
 

שאלה : דיברתי עם מישהו אשר אמר לי כי הוא אף פעם לא היה בסיפור אהבה עם מישהו,
הראש שלו שלט בו. ואז לא ידעתי איך לענות, כי אני מוכה באותה חוסר יכולת, וזה משהו חלש בתוכי.

 

גורדייף : למה אתה נזכרתי באיש הזה ?
 

השואל עונה : זה ביחס לעבודה.
 

גורדייף : עצה לא תעזור לך. הרצון שלך לא מספיק כדי לשנות אותך. אתה חייב עזרה חיצונית.
 

השואל : אני בטוח בכך.
יש דחף אשר אני מנסה לעבד ולפתח בשביל העבודה שלי ואני מאמין כי הוא טוב.
זה היה לחפש אחר אינטליגנציה לוגית הגיונית ברורה ובהירה, בהיגיון כי הגוף שלי יציית.
הייתה לי דרך מיוחדת. המחשבה המנותקת שלי בעבודה האישית שלי.
ומצאתי בכול רגע נטייה או במקום זאת הפתעה של להיות קיים, הפתעה של קיום,
אשר אני האמנתי כי אני מסוגל לעשותה יותר אינטנסיבית ולהגביר ולהעצים אותה,
במטרה כי יכול להיות שזה יעזור לי
בלהיות יכול ומסוגל לתת מאמץ עוצמתי יותר בעבודת ההיזכרות.
אבל, אני מבין כי זה חיצוני וכלפיי חוץ, וכי העבודה מופרדת לשניים, מחולקת לשניים,
ולחלק הראשון של העבודה יש יותר כוח בפרופורציה כפי שהאחד עושה את זה,
ואני שואל את עצמי אם זה טוב להמשיך.

 

גורדייף : אני יכול להגיד לך דבר אחד. יש לנו סגולה, אם אתה בנתיב טוב, הטבע שמה מיד רעיון בתוכך,
היא מגבשת בתוכך את הפקטור המדויק- את הגורם המדויק,
אשר הולך להרגיע אותך במטרה למנוע אותך מלהמשיך בדרך הטובה.
כמה שאתה יותר בדרך הנכונה אז ככה הטבע משתמש/ת יותר בדברים האלו.
זה ככה בחיים.
לפיכך אתה צריך לעשות את זה :
אתה אמור וצריך להפוך להיות רגוע בתוך מצב טוב, אתה אמור וצריך לשבת מאוד בשלווה ובשקט
(ואתה אמור וצריך לעשות את זה במשך שבוע או שניים מן החודש) ואתה כבר מאמין יותר לאיזשהו דבר או למישהו. אתה עושה תכנית.
כאשר אין לך בכלל תכנית, איזשהו דבר, לא משנה איזו טיפשות ואידיוטיות, ועד כמה זה חסר ערך,
מה שרקוב ונרקב יכול לשלוט בך. שיהיה לך אמון וביטחון רק בתכנית אשר אותה אתה צריך לעשות במצב מיוחד.
הדבר העקרוני והעיקרי זה לעשות את התכנית הזאת : איך אתה רוצה להתנהג,
מה אתה רוצה לעשות, היחסים אשר אתה רוצה כי יהיו לך עם כולם.
זאת תכנית. ואתה מאמין רק בזה.
אפילו אם אלוהים מגיע להפריע לך, ולהגיד לך לעשות משהו אחר, אתה לא מאמין לו.
אולי הוא הגיע כדי לעשות עליך איזה טריק או תרגיל מלוכלך.
אתה עושה רק את מה שאתה החלטת במצב המיוחד שהיית בו.

 

שאלה : אבל זה קשה להאמין כי התנועה של המחשבה

 

עמוד 86

התנועה של המחשבה תספיק כדי לחולל את האש אשר חיפשו אחריה הרבה ואת הדחף.


 

גורדייף : אז אתה תמיד תאבד את עצמך ; אתה תמיד תהיה בדרכך שלך עצמך. זה הכלב, השטן אשר הטבע שם בתוכך. בגלל זה, אתה לא מאמין בכלום, בשום דבר. אלא אבל רק בתכנית אשר עליה אתה החלטת.
אתה מבין כי אני אומר דבר חשוב. מצב זה לא יכול לקרות לעתים קרובות.
אבל האדם יכול כי זה יקרה לו פעם או פעמיים בחודש. בישיבה רגועה,
אתה תופש ומבין את שלושת-3 הסוגים של השרירים, ואחרי שאתה חושב לגמרי בלי רבב ובלתי משוחד וללא פניות.
אתה שוקל את המצב שלך, את הדרגה שלך ואת המעמד שלך, את האופי שלך,
ואיך לעשות את כל מה שאתה צריך לעשות בחודשים הקרובים.
לדוגמא,
איזה יחסים אתה רוצה כי יהיו לך עם האיש הזה או עם האישה הזאת.
התכנית נמצאת ומונחת, אתה נכנס אל החיים שלך ואתה עושה רק את מה שהנו בהתאמה עם התכנית שלך.
בחיים יש אלפים של אנשים אשר רוצים לשלוט בך. אתה שולח את כל העולם אל השטן ;  
אתה מאמין רק בתכנית שלך ובהחלטות שלך עצמך.
רק זאת היא הדרך המדויקת והיחידה בשבילך. האחרים לא קיימים.
אף דרך אחרת לא קיימת, כי יש הרבה כלבים אשר הטבע שם בתוכנו במפורש כדי לעשות אותנו חלשים.
הטבע מעוניין אולי בזה שיהיו רק מעט אנשים בנתיב הנכון, בדרך הנכונה.

 

שאלה : אדוני, עד לפני כמה חודשים ניסיתי לשחרר את עצמי לחופשי מהשפעות חיצוניות
ובמיוחד ביחסים שלי עם אחרים. אבל הגעתי להיות מול מחסום חמור ורציני, הקושי של לבסס יחסים עם אנשים.
אני רואה היטב מה אני צריך ואמור לשאול אותם או לבקש מהם, אבל כאשר אני נמצא איתם במגע ובקשר
אז אני לא רואה מה הם יכולים לשאול אותי ולבקש ממני ואני אף פעם לא עושה שום דבר מלבד מגע וקשר שטחי.

 

גורדייף : אז תמהר ואל תצפה לשום דבר מן העבודה. זה רק אחרי זה שאתה תהיה מסוגל כי יהיו לך תוצאות.
תעשה הכול בלי שאתה מזדהה בעצמך מבפנים ומבחוץ. תשחק תפקיד.
התפקיד הזה הוא להיות בדיוק כמו שהיית קודם. תפעל עם כל אחד כמו שעשית עד עכשיו,
בלי לתת לו לדעת מבחוץ כי אתה עובד. אף אחד לא צריך להבחין ולשים לב כי אתה עושה משהו.
אל תצפה לכלום. תעשה רק את המשימה שלך. אל תזדהה מבפנים עם מישהו או עם איזשהו דבר.
זאת היא המשימה שלך. תהיה בדיוק כמו קודם, זה הנו התפקיד אשר אתה חייב לשחק.
באופן אוטומטי אתה השתנית ואתה לא יכול להיות כמו קודם ;
זה יגרום לך להבין מה זה הנו ולהבין למה אני קורא לזה "לשחק תפקיד".
אל תיתן לו לראות כי אתה עושה משהו בלתי רגיל או יוצא מן הכלל.
אל תחפש אחר להאיר, לשלוח קרניים החוצה, אתה לא מפסיק חזק ;
אין לך את האפשרות לעשות את זה.
האחד חייב לא לצפות אף פעם, תעזוב את הדברים לעשות כמו קודם.
החבר שלך היה אידיוטי ? תיתן לו להיות אידיוטי, ותשמור את אותם יחסים.

 

עמוד 87

האם הוא היה אינטליגנטי ? תשאיר אותו שיהיה אינטליגנטי, תראה לו כי שום דבר לא השתנה.
זה נקרא לשחק תפקיד.

 

שאלה : אם להגיד את האמת, אז אני הבנתי את זה ביחסים הישנים אשר הכרתי אבל בשביל החדשים,
אני לא הכרתי אותם קודם ואני לא ידעתי איך לבסס את התפקיד שלי.

 

גורדייף : זה אפילו קל יותר. אתה זוכר איך היית לפני שישה-6 חודשים,
ואתה עושה איך שעשית לפני שישה-6 חודשים. לא פחות ולא יותר.
אתה זוכר איך היית איתה לפני שישה חודשים, ואת מה שהשגת וקיבלת ורכשת אתה מחביא ממנה.
כאשר הכול יהפוך להיות מגובש אז אתה תהיה מסוגל להיות איש חדש.
אני כבר אמרתי מיליון פעמים לא להשתמש בזה אשר רכשתם והשגתם. היום תהיה מסופק לעבוד
ואל תצפה לכלום. ואם אתה רכשת והשגת משהו, אז אל תשתמשו בזה בחיים.
זאת היא משימה רצינית אשר אותה אתם חייבים למלא ולהגשים, שאף אחד לא יבחין כי אתה מישהו.
לא רק שהאחד חייב וצריך לעשות את זה, אלא אפילו, בתור משימה, בתור עבודה מיוחדת, בלי לשגות ולטעות,
אתה חייב לעשות את זה כמו משימה, להמשיך לעשות את מה שעשית קודם.

 

שאלה : רק ממש עכשיו, כאשר מדברים על המשפחה, אתה ספרת את האבא והאמא והדוד,
אבל לא את האישה והילדים ; הם מאותו הדם ? הילדים הם מאותו הדם אבל האישה ?

 

גורדייף : זה אותו הדם אם יש לך ילדים כי הדם מתערבב עם זה של האישה.
אבל, אם אתה מתחתן ואין לך ילדים אז זה לא הדם שלך, ואתה יכול לשלוח את אשתך אל השטן.
אם יש לך ילדים, אז היא המשפחה שלך. עם ילדים היחסים חייבים להיות שונים לחלוטין ;  
כל העולם יודע את זה, הדם מתערבב כאשר יש ילדים.
בזה אשר מתייחס לילדים, זה נראה טוב יותר לגבש גורמים מסוימים, חולשות מסוימות, לגביי ילד.
אם אתה עובד אז אתה חייב לעבוד על החולשות שלך. החולשה שלך מורכבת מאלפים של דברים,
לדוגמא, הילד שלך תמיד מושך ממך את האהבה שלך, את האהבה הראויה וההולמת שלך*,
ובאופן אוטומטי, אתה לא אוהב אותו. זה חייב לא להיות קיים.
אם אתה עובד אז כל העבודה שלך חייבת כי יהיה לה את אותו ערך בשבילך.
הדברים הקטנים האלו מוכיחים לי כי אתה לא עובד על עצמך.
אתה עושה הבדל בין הילדים שלך.
לדוגמא, אחד מן הילדים שלך נוגע שלא במודע באחת מן החולשות שלך. בגלל זה אתה יכול להגיע לתעב אותו ;
הילד הזה מתחיל לאט לאט לפגוע בך ולהעליב אותך.
אם זה חוזר על עצמו בהמשכיות בהמשך וזה ממשיך אז זה יכול לגבש בתוכך גורמים מסוימים של שנאה.

Proper Love* = אהבה ראויה והולמת

 

עמוד 88
 

ואם הגורמים האלו ממשיכים להתגבש, אז זה יכול לקרות שהאבא הורג את הבן שלו.
האויב הכי גרוע שלו יכול להיות הבן שלו.
אתה חייב לעשות את העבודה שלך.
אתה חייב כי לילדים שלך יהיה את אותו ערך עבורך. הם כולם הדם שלך.
דרכם אתה יכול כי יהיה לך מגע וקשר אל האישה שלך.
קשור ורלוונטי לכך קיים באסיה דבר אורגינאלי. שם האחד קורא לאשתו 'פטמה' .
אבל כאשר יש לה ילד אז בעלה קורא לה ' Padgi ' – ' פדג'י ' – כלומר, אחות.
והאישה קוראת לבעלה ' Kardavate ' – ' קרדווטה ' , כלומר ' אח '.
הם מכונים אח ואחות, הם כבר לא עוד בעל ואישה.
זה אבסורדי, ובאותו זמן זה מלמד.
וזה מגיע אלינו מזמנים עתיקים אשר היו פעם.

 

שאלה : אם הילד באימה כאשר האבא שלו מחבק את האמא שלו או כאשר הוא נוגע בזרוע שלה לידו,
האם האחד חייב להימנע מזה ולא לגעת באמא של הילד ליד הילד ?

 

גורדייף : כן.
 

שאלה : והאם זה נכון כי זה יהיה חזק מאוד לילד ?
 

גורדייף : אני הולך להסביר לך שוב, בין עוד דברים אחרים, איזה משהו אוריינטאלי.
(אוריינטאלי-מן המזרח) כאשר הילד מגיע לעולם, אחרי הרגע הזה הם חייבים להבין להניח ולהסיק כי החיים נגמרו בשבילם.
החיים שלהם, הסיפוקים שלהם, הכול מוקרב למען הילדים שלהם.
הם עושים הכול למען הילדים ומסרבים לכול דבר בשביל עצמם.
הם אבא ואמא, החיים שלהם הסתיימו ונגמרו.
המטרה שלהם היא הילד שלהם, הם חייבים לעשות למענו הכול, אפילו להרוג, אפילו לגנוב,
אלו הן כמה פעולות רעות או מעשים רעים -  למען הילדים שלהם.

 

שאלה : באותו נושא יש שאלה אשר אני רוצה לשאול אותך.
הגישה שלנו אחד כלפיי השני.
האם אנחנו צריכים לפעול ביננו בתוך הלימודים של העבודה כמו עם האנשים בחוץ ?

 

גורדייף : כאן זה לא אותו הדבר. כאן יש 'חברים' – 'קומרד – Comrade' *
"קומרד = חבר וידיד וגם 'חבר לנשק'.... (רוב הסיכויים מן השפה הרוסית..אולי ?!?!).
וכאן זה 'חברים לעבודה'.
אתה יכול לעשת פשרה עם המצפון שלך. אתה יודע כי הדיברה הראשונה זה כי
" יד רוחצת יד ". האם אתה מבין ?
אם היד הימנית לא רוחצת את השמאלית, אז השמאלית לא רוחצת את הימנית.
אם הימנית לא עושה את זה [גורדייף עושה מחוות תנועה כאילו הוא רוחץ את ידיו].
היד השמאלית לא עושה את זה.
אם אתה לא עושה טוב עם חבריך לנשק 'קומרד' אז הקומרדים (חבריך לנשק לא יעשו לך טוב).
אם אתה עושה טוב אז הם מחויבים לעזור לך.

שאלה : כי בשבילי החברים לעבודה הפכו להיות הקרובים והמקרובים אליי, ויותר יקרים מאשר המשפחה שלי.

 

עמוד 89

גורדייף : זה בגלל שאתה צריך אותם, אבל אתה חייב לא להיות עבד.

 

שאלה : זאת היא 'פריבילגיה' או זכות אותה אני אף פעם לא הרגשתי.
 

גורדייף : אבל בלי 'סנטימנט' – 'בלי להיות סנטימנטלי – (סנטימנט = רגש, סנטימנט, חוש, דעה, עמדה), בלי הזדהות,
זאת היא המחשבה אשר חייבת להיות כזאת.

השואל : אני לא יכול להבחין, להבדיל, לאפיין, לייחד ולסווג – Distinguish  את זה.

 

גורדייף : אבל עם המודעות שלך, אתה חייב לא להיות כנוע, צייתני, אשר דומה באופיו ובהתנהגותו לעבד נרצע – Slavish ; זה אשר טוב היום יכול להיות רע מחר.
מחר 'קומרד' – 'חברך לדרך' או 'חברך לעבודה' יכול להתנהג כלפייך כמו אל זר.
ואת זה אחותך לא יכולה לעשות.

 

עמוד 90
(עריכה)

פגישה 18

שאלה : אני אף פעם לא מבצע ועושה משימה ביסודיות.
אני חושב עליה, ואני עושה את זה, אבל רק לרגע.
אני לא יכול להחזיק מחשבה או רגש ותחושה והרגשה
 [ 'משימה' – משמעותה ככול הנראה אחד מן התרגילים של גורדייף].

גורדייף : אתה שוכח, אתה לא זוכר, אתה שוכח.
אתה חייב לחזור ולחזור ולחזור על זה שוב – Repeat .
אתה היית רוצה להגיד כי אין לך בכלל כוח של התרכזות וריכוז.
זה אותו דבר עם כולם. זאת היא המטרה של העבודה.
אם האדם היה יכול באמת להתרכז רק רבע - 1/4 שעה, הוא היה יותר גדול מן הנוטרה-דאם שלכם, ויותר גדול מישוע. ואני אבקש ממנו להיות המורה שלי.
אם כולם היו יכולים לעשות את זה, אז כולם היו נהיים קדושים.
במשך שלוש מאות (300 מאות שנים) היו אולי רק קדוש וחצי  1.5 קדושים.
אתם חייבים לנסות להשיג ולרכוש אולי שנייה אחת בחודש על-ידי לחזור ולחזור ולחזור על זה שוב
בחזרתיות – Repeating .  

שאלה : כאשר אני רואה רגש שלילי, אני רואה מאוד בבירור כי זה לא האובייקט אשר נחשב.
הוא לא קיים, זה הכיסוי – Covering  .
כמה שאני רואה את זה מהר יותר אז זה נעלם אבל הרגש השלילי נשאר, ומתעסק עם אובייקט אחר,
לא משנה מה, ואז משהו אחר.
אני הבחנתי כי מגיעים אותם רגשות שליליים שוב בחזרה שוב ושוב, על-ידי אסוציאציות,
וזה נראה כי הם בהתאמה לנטייה ומגמה – Tendency . (Tendency  - נטייה ומגמה ).
האם על-ידי זה שאני רואה אותם אני יכול לחשוב עליהם בתור 'אניים' ?

גורדייף : בלי כל כך הרבה סיבוכים.
לדוגמא :  אתה רעב. יש סוגים שונים של רעב ;
הרעב של הבוקר, הרעב של אמצע היום, והרעב של הערב.
הם לא אותו דבר.
האנגלים אוכלים הרבה בבוקר, הצרפתים בלילה.
יש לך את ההזדמנות כי יהיה לך את חומר הגלם הזה.
זה מוכן בשבילך מראש. אחרים יהיו חייבים לעשות את זה וליצור את זה.\

הגב' דה זלצמן : דרך [התבוננות] ברגשות שליליים האחד יודע משהו אשר האחד לא יכול לדעת אם אין לו אותם. אם לא היו לא אותם.
קנאה, פחד, כעס וכד'. האחד חייב להפריד את זה מעצמו כך שזה לא יישאר בתוך המהות ואפשר יהיה להשתמש בזה כאשר זה נחוץ והכרחי כי זה נשאר מופרד.

שאלה : אני רואה עד כמה אני ריק, מלא בתשוקות יומיומיות קטנות, וסתירות, כמו תחנת קמח או מטחנה או בית חרושת =  mill , היכן שהכול נכנס פנימה ויוצא החוצה.
אין לך בכלל רצון – Will, ואין לי בשביל זה מרפא ורפואה.
אין לי כוח.

גורדייף : המשימה ניתנה בשביל זה.
אם אתה לא עושה את המשימה, אז תן לעצמך ללכת ; אז תפתח עורק או תפתח סדק ובקיע, אז זה יהיה קל יותר... וגם תחתוך את הוורידים , ואז זה יהיה יותר קל...ותיתן לעצמך ללכת...
גורדייף אומר כאן : So Open the vein , it will be easier .....
אני יכול לתת לך גלולה אשר תגרום לך לישון לעד.
גלולה זולה כדי לישון טוב לבד.

עמוד 91
לילה אחד הנו הרבה יותר יקר. אם האחד ישן היטב במשך לילה אחד, אז האחד יכול כי יהיה לו מצב ערות טוב.

שאלה : כאשר אני רואה את אפסיותי וכלומיותי, אני מיואש לחלוטין.
אז, לראות כי ראיתי, זה שוב נותן לי תקווה. וסיפוק אדיר מעצמי.
האם אני צריך ואמור להרשות לעצמי את זה ?

גורדייף : לא.
תסתכל, תלמד תמיד לראות יותר ויותר.  תחפש חזרה אל תוך העבר שלך.
אל תוך כל החיים השלמים שלך. תסבול בעבור כל כישלונותייך. תסבול עבור כל הכישלונות שלך.
תגיד לעצמך כי אתה כבר בן 25 – עשרים וחמש, וכי זה כבר מאוחר מדיי כדי לעשות איזשהו דבר,
וכי הזמן מדוד ונמדד.
אפילו כאשר האחד הנו בן שנה אחת, זה כבר מאוחר מדיי. תמיד תראה יותר את הטעויות שלך ותתקן – Repair  (Repair – תתקן תזווג מחדש ותמזג) .

שאלה : אני רואה את עצמי בחלומות שלי בכזאת בהירות, עם כזה כוח וגועל נפש
שזה מעיר אותי ומקים אותי.

גורדייף : אני הוצאתי ובזבזתי 15-חמש עשרה שנים על ללמוד לא לחלום.
האחד חייב וצריך לא לחלום, האחד חייב לעשות.
יש שני-2 מצבים : שינה ומצב של ערות.
כאשר האחד ישן, אז האחד חייב לישון. תעשה מקלחת קרה, תיתן לעצמך עיסוי נמרץ,
תעמוד במשך 10-עשר דקות עם זרועות מתוחות, ואתה תישן.
אם האחד ישן היטב, אז האחד מתבונן ומביט היטב. (מתבונן ומביט – Watch).
אם האחד חולם אז הכול נעשה בחצאים.
האסוציאציות אף פעם לא מפסיקות עד הסוף.
אלו הם החיים.
אבל, האחד יכול להפסיק לתת תשומת לב לאסוציאציות.
החלומות או האסוציאציות אשר ממשיכות הם אלו אשר הם הכי הרגליות.
ולפיכך, לכן הם אלו אשר חוזרות על עצמן. (חוזרות – Recur ).
יש גם את המפתח של החלומות, ואת המודלים של מכתבי אהבה.
אתה יכול לבחור.

שאלה : רק הראש שלי משתתף בתרגילים.
איך אני יכול להימנע מזה ?

גורדייף : הראש הוא רק המכוון.
זה השוטר עם הנבוט או אלה, הוא אשר מראה את הדרך.
האחד חייב להרגיש ולחוש (Sense & Feel ).
תעבוד על הרגשה (Feeling ) על לחוש את עצמך. (Sensing Your Self ).
"אני – הנני " " I – Am , " Me-Am " – " עצמי-לי".
לא רק הראש שלך, האדם השלם.
תחזור ותחזור ושוב תחזור – Repeat, Repeat , Repeat .
תרגילים ותרגילים, אלפים על אלפי פעמים.
רק זה ייתן תוצאות.

שאלה : איך האחד יכול, אמור וצריך להבין 'לתקן את העבר ' ?  האם זה על-ידי חרטה ?

גורדייף : אתה מסובך מדיי. זה הרבה יותר פשוט.
ההווה הנו התוצאה של העבר. אם רכשת הרגל רע. אז בעבר אתה חייב להפסיק אותו.
אני כי יש לי את ההרגל לסובב את האגודלים שלי תמיד לאותו כיוון.
תפסיק – Stop.  זה לתקן – Repairing .
עמוד 92
אל תעשה את אותה טעות שוב, ותתכונן לעתיד, תתכונן לעתיד.
תתרגל ותתרגל, תתאמן ותתאמן, כמו שהיית עושה כדי לנגן על הפסנתר.
אתה חייב לפתח כוח באצבעות שלך. תחזור על זה ותחזור על זה שוב ושוב.

שאלה : אני רואה איך אני מבזבז שעות ומוציא שעות על גבי שעות במשך היום כאשר אני עסוק
ברגשות מאוד קטנים וחסרי ערך, Paltry  - חסרי ערך, זניחים ובזויים ונבזים ומרושעים וזדוניים
(Paltry  - חסר ערך, זעום, מועט, עלוב, זניח, נבזי ובזוי) ונאלחים ודוחים ומגעילים מתועב
( Vile  - מרושע, זדוני, דוחה, בזוי ונבזה, מגעיל, מועב ונאלח ) .
האם אני צריך להצמיד ולחבר את עצמי אל משימה כדי לרפא את זה,
או האם יש איזשהו אחר אשר צריך לעשותו ?

גורדייף : זה אותו דבר בשביל כולם, זה אתו דבר אצל כולם, זה תמיד היה כך.
בשבילך, רק עכשיו אתה רואה את זה. זה הנו מה שאנחנו רוצים לשנות.
תעשה היטב וטוב כל דבר אשר אתה עושה. אפילו אכילה או לאכול.
אם אתה אוכל היטב אתה מתפלל היטב.
תהיה בלב שלם בכול דבר אשר אתה עושה.
האחד חייב לעבוד במדויק על משהו מדויק.
העבודה לא אמורה להיות תשוקה ((Desire , אלא צורך – Need.
כאשר זה יהפוך להיות צורך – Need , אז תהיה לך תשובה.
אין לך זכות כי תהיה לך רק תשוקה.   זה לא מספיק.  זה לא ייתן כלום. תיצור צורך – Need בתוך עצמך.  Repeat  - תחזור ותחזור שוב ושוב ושב פעם.
אתה אף פעם לא חוזר על זה מספיק.
כל דבר אשר מגיע אליך בקלות עושה צ'יק – Chik  (צ'יק=ככול הנראה צליל של מקל המכה על תוף ועושה רעש קצר). אז תבחר במשהו אשר עולה לך משהו, ואשר בה הנו מאמץ.
זה אשר הנו קל לך הוא רע בשביל החיים הפנימיים שלך.  תכוון או מטרה.
שתהיה לך תמיד מטרה – Aim מידית. זוהי המטרה שלך . אתה חייב להשיג את זה.
יש הרבה זיגזוגים בדרך. אל תשתהה. תראה תמיד את המטרה.
תדע לאן אתה הולך ואתה תמצא את האמצעים להגיע לשם.
מאוחר יותר אני אציין מטרה נוספת. קודם כל אתה חייב להשיג את הראשונה ;
המטרה חייבת וצריכה להיות ברורה ותמיד לפניך.

שאלה : כאשר אני מנסה לעבוד על חרטה, תמיד יש איזשהו חלק בי אשר מסרב, והוא אומר לי כי זה חסר תועלת, כי זה לא יוביל לאיזשהו מקום או לאיזשהו דבר. אני רוצה להבין טוב יותר את השימוש בחרטה. את ההכרח והנחיצות שלה, להרשות ולאפשר לי לשכנע את עצמי ולהיאבק נגד הסירוב הזה.

גורדייף : זה קל מאוד. תסתכל על זה. [גורדייף לוקח קטע מן הקלמנטינה שיש לו בצלחת] הגורל של זה הוא להפוך להיות ריבה, זה צריך להפוך להיות ריבה, זה נעשה לשם כך.
אבל, זה מלא מלח. אז מה צריך לעשות ? חייבים לשטוף אותו ולהספיג כדי לנקות אותו ולהסיר את המלח. אחר כך זה יכול להפוך להיות ריבה. אבל עם המלח זה יהיה בלתי אפשרי.
חרטה – Remorse – זה מה שמסיר את המלח. זה מה שמטהר. אתה מבין ?

שאלה : כאשר אני מלמד שיעור, אני צריך וחייב לעצור רגע ולאסוף את עצמי.
זה נראה לי ריקני, חסר תועלת וחסר ערך ואף יהיר.
איך אני יכול למנוע את זה ?

 

גורדייף : אתה חייב שהחובות וההתחייבויות והמחויבות שלך ייכנסו לתוך העבודה שלך.
כל דבר שאתה עושה חייב להיות חלק מן העבודה שלך.

 

עמוד 93
זה חייב, להיות המשימה שלך. השיעור שלך חייב להיות חלק מן המשימה שלך.
המשימה שלך היא לעזור. אתה חייב לא לראות את הילדים במניפסטציות שלהם – בהתבטאויות ובהתגלמויות שלהם, אלא בעתיד שלהם.
אתה צריך וחייב לרצות לעזור לעתיד הזה.
אתה צריך וחייב לשים את עצמך במקום שלהם.
תזכור איך אתה היית בגיל שלהם.
ואז אתה תגרום להם לראות בצורה שונה.
כאשר אתה חושב 'אני-הנני' ובאותו הזמן גם תרצה לעזור.
אז אתה תראה איך הילדים יאהבו אותך.
אז אתה תהיה מסוגל להגיד להם ללכת להרוג את האבות והאימהות שלהם, והם ייעשו את זה.
והם ייעשו את זה כמו כלום.
אני ראיתי את זה שם עם מאסטרים אמתיים 'מגים'.
אלו הם השמרים (שמרים אשר מתסיסים) של העבודה, הילדים.
זוהי הזדמנות בשבילך. אתה חייב להפוך להיות פועל טוב, עובד טוב..

שאלה : כאשר אני מנסה לשים את עצמי במקומו של מישהו, יש תמיד חלק אחד בי אשר מסרב, אשר לא משתתף, ואשר מתחבא, ואשר הנו עסוק בעצמו ויש לו הנאה מעצמו.
זה משהו אשר מחליק משם ואני לא יכול לתפוס.
אך מצד שני, ככול שיש לי תוצאה קטנה ומהירה בעבודה שלי, יהירות משתלטת על זה – "זה הנו 'אני' אשר עשיתי את זה " – וזה מקלקל את הכול.

גורדייף : אני אתן לך סוד קדוש.
אתה זוכר את הסדרה הראשונה (סיפורי בעל זבוב לנכדו) . ..
יש שני זרמים, שני נהרות.
אתה חייב לחצות מן האחד אל השני ; אתה כמו דג אשר היסוד הטבעי שלו הוא מים, והוא מחויב לחיות באוויר. אתה עכשיו חייב ללמוד לחיות בשני הזרמים בבת אחת.
יש את הזרם הרגיל אשר הנו החיים הרגילים אשר בהם אתה חי, ואז בתוכך צריך ואף חייב להיות קיים הזרם האחר, הזרם השני אשר הנו החיים הפנימיים שלך.
עד עכשיו היה לך קשר עם עצמך רק כאשר היית לבד, שקט,
עכשיו אתה חייב וצריך ללמוד עם אחרים.
כאשר אתה עם אדם, תישאר בתוך הזרם שלך עצמך, בתוך הזרם הפנימי שלך.

שאלה : בשיטה ובמערכת (של הלימוד) זה נראה כי סיפוק, הנאות, מסלקים אותן ודוחים אותן.
האם את כולן ? האם הבנתי נכון ?

גורדייף : כל ההנאות הם זבל (גם טינופת וחרא) כל ההנאות עושות אותך עבד.
הסיפוק שלך.
יש שתי-2 איכויות של הנאה ; שתי-2 איכויות של סנסציות (חישות ותחושות) נעימות ומהנות
(גם כאלו אשר ניתן להסכים עליהן – Agreeable ) מצד אחד יש הנאה אובייקטיבית ; אם אתה עובד היטב ומקבל תוצאה אז אתה יכול כי יהיה לך סיפוק מעצמך.
זה הנו סיפוק טוב אשר מכתיר/ממליך ומעטר את המאמץ.
הנאות מכאניות אחרות הורסות אותך.
אתה הולך לאיבוד בהן, אתה אבוד בתוכן.
הן כולן פוגעניות, מלבד לתת לאחד עצמו רגיעה מרצון או רגיעה בהתנדבות אשר הכרחית ונחוצה לכוונה למטרה.

 

 

 

עמוד 94

שאלה : אני הבחנתי בתוך עצמי ב, יובש, חוסר ו/או אי-הימצאות של רגשות.
אני חי או בתוך אדישות או בעויינות.
מה צריך לעשות ?

גורדייף : אתה מעניין אותי. אני רוצה לעזור לך. האם ההורים שלך עדיין חיים ?
לא היכרנו אותם, אבל אולי היו להם נשמות. אולי הם סבלו. היכן שהם, הם כבר לא יכולים לעשות יותר, כי אין להם גופים. אתה חייב לעשות בשבילם משהו. אתה חייב לחשוב עליהם.
אתה חייב לצייר את התמונה שלהם בעיניי עצמך, לראות את התמונה שלהם בעיניי עצמך,
לראות את פניהם בעינייך, אתה חייב לחשוב על כל מה שאתה חייב להם.
אתה חתיכה ו/או פיסה קטנה מהם, מן החיים שלהם.
אתה חייב לאהוב אותם, לבטא ולהביע את ההודיה והתודה שלך להם.
תחשוב אחורה על כל הטוב אשר הם עשו בשבילך.
אתה חייב לראות את הטעויות שלך כלפיהם.
תתעקש על זה, ותבנה מחדש את הסצנות בהן גרמת להם לסבול, ואולי גם לבכות.
תחיה מחדש את הזמנים בהם היית ילד רע. אתה חייב כי תהיה לך חרטה של מצפון. חרטה.
האחד חייב לסבול מתוך רצון על-מנת לתקן.
האחד חייב לשלם בעבור העבר.
העבר חייב להיות מתוקן. חייב כי יתקנו אותו.
תחפש בתוך העבר שלך. תיצור חרטה – Remorse  .
(המילה היא Remorse ומשמעותה זה גם להתחרט וגם שיהיו לך ייסורי מצפון).
דוקטור, את/ה גם עושה את התרגיל הזה, ברגע זה ההורים שלך הם האלוהים שלך.
אתה לא יכול לדעת ולהכיר את אלוהים.
הוא יותר מדיי רחוק.
אין בשבילו בכלל מקום בתוכך. ההורים שלך הם האלוהים. הם המקום העתידי בשביל אלוהים בתוכך. אתה חייב להם את הכול, את החיים, וכל דבר.
תעבוד קודם כל איתם ; ואחר כך יהיו תרגילים אחרים.

שאלה : אני עשיתי את העבודה אשר נתת לנו. אני באמת אוהב מאוד ההורים שלי.
וגיליתי איכות מאוד מיוחדת של רגש ; במשך אולי רגע אחד או שנייה אחת, חלקיק אחד של אהבה אמתית, וגם סבל גדול מאוד, סבל אמתי בעבור חטאיי כלפיהם. של Remorse  - חרטה וייסורי מצפון.
שני-2 הרגשות היו שם באותו זמן, סבל מאוד חד וברור,
ושמחה ואושר אשר ניתנו על-ידי הרגשה של אהבה.
זאת הייתה ה – Remorse  - חרטה וייסור מצפון אשר איתה באו אושר ושמחה, כי אחרי שזה נעלם גם נעלם האושר והשמחה נעלמו גם כן.
לפעמים כאשר אני מטפל בפציאנטים שלי, אני גיליתי בתוך עצמי כי זה בעבור רגש שני של אהבה מאותה האיכות. ובאותו הרגע הזה אני יכולתי להקל, לסייע, לשכך, להרגיע ולשחרר את הסבל הפיסי שלהם ולהביא להם הרגשה של אושר.
האם יש לזה קשר לזה ?

גורדייף : אהבה אמתית היא הבסיס לכול, היסודות והמקור.
הדתות מנעו ועיוותו אהבה.
זה היה על-ידי אהבה כי ישוע עשה ניסים.
אהבה אמתית מחוברת ומאוחדת עם מגנטיות.
כל הוויברציות אשר הסתברו יוצרות זרם.
זרם – Current  - זה מביא את העוצמה והכוח של האהבה.
אהבה אמתית היא עוצמה קוסמית אשר עוברת דרכנו.
אם אנחנו מגבשים אותה, היא הופכת להיות כוח ועוצמה – הכוח והעוצמה הכי גדולים בעולם.
מאוחר יותר אתה תלמד על מגנטיות בספרים, לא משנה איזה, זה ייתן לך חומר.
ועם אהבה בתור בסיס, אתה תהיה מסוגל לרפא שיתוק.

עמוד 95
ולגרום לעיוורים לראות.

שאלה : הייתי מופתע מן האקוטיות-החומרה והחריפות והחדות של הסנסציות – החישות והתחושות אשר בהם התבוננו או התבוננתי משך זמן ארוך, כל כך אינטנסיביות, כל כך חדות וברורות, עם כל הרשמים אשר היו לי בתוך עצמי ואשר שבו וחזרו.

גורדייף : זה נורמאלי.
המרכזים שלנו רושמים הכול משעת לידתנו.
אם אני אכניס אותך לתוך שינה היפנוטית, אתה תוכל להגיד לי מה קרה מסביבך שבוע אחרי לידתך. הכול רשום, הכול נמצא שם.
האדם אשר אותו הכנסתי למצב של שינה אמר לי את קצב פעימות הלב של האדם אשר היה לצידו ברגע בו גרמתי לו לחזור להתעורר ולחיות מחדש.
הכול רשום, כמו על צילום, אבל אלף-100 פעם רגיש יותר.
בגלל זה אתה חייב להיות זהיר ברישום ובהרשמה.
תבחר בהם.

שאלה : האם העבודה הזאת מביאה משהו אל ההורים שלי ? האם היא נוגעת בהם,
האם היא נותנת להם משהו ?

גורדייף : אתה חייב לעשות את זה בשביל עצמך, בשביל לתקן. שתהיה לך התחרטות – Remorse.
תן להתחרטות שלך להיות הכי חזקה שאפשר.
זאת היא ההתחרטות – Remorse  אשר נחשבת.
זה הסבל אשר נחשב ואשר משנה ; סבל מתוך רצון אשר משלם בעבור העבר,
ואשר מתקן את הטעויות.

שאלה : אני גיליתי את אותה האיכות של רגשות אשר עליהם דיברנו, אבל זה נותן לי כזאת מלאות פנימית, כזאת תחושה-סנסציה של שמחה ואושר, עד כי אני כבר לא מרגיש וחש יותר התחרטות ; אני נוטר לעצמי טינה בגלל האושר והשמחה האלו כי אני לא ראוי להם.

גורדייף : יש לך דמיונות ופנטזיות. אני תמיד אמרתי את זה. אתה מציג אמנותי.
פווו-פווו – Fou-Fou . אין לזה בכלל משקל. זה קל. קליל. פילוסופיה, ודמיון.
מצב הנו תוצאה.
זה הנו זה אשר נותן משקל.
זה הנו האיזון ומשקל הנגד של אושר אמתי, ואשר הולך איתו צעד אחר צעד.
ובאותו הזמן, במטרה שזה יהיה וצריך ואמור להיות אמתי ומקורי, האחד חייב כי לו את האחד בלי השני.
לטבע שלכם יש נטייה (כתוצאה של אינרציה – כוח ההתמדה, רפיון ואדישות).
אתם נותנים לעצמכם ללכת כלפיי הנטייה הזאת, שיהיו לכם מצבים בלתי רגילים בלי בסיס אמתי,
בלי משקל.
את זה אתה ואתם חייב/ים להעלים. לגרש את זה.
מיד כאשר מגיע מצב של סיפוק, תעשה ' צ'יק ', תרסק את זה ותעלים את זה.
תעבוד על התחרטות – Remorse. תעבוד עם ועל עצמך.
תחייה את הסצנות כאשר היית ילד רע, כאשר אולי גרמת להורים שלך לבכות.
תרגשי שוב אותך בתוך כל הפרטים, תמצא את האשמות והפגמים שלך מחדש.
תחפש בתוך העבר שלך. תסבול.
ובתוך הסבל הזה אתה יכול כי יהיה לך אושר אמתי אשר ניתן על-ידי אהבה אמתית.

עמוד 96
יש שני-2 דברים שונים אשר הם מתחת לחוקים שונים :
האחד הנו הגוף האורגאני ; השני הנו הגוף הנפשי-הפסיכולוגי.
הגוף האורגני מציית לחוקים שלו. הוא רק רוצה לספק את צרכיו – אכילה, שינה, מין.
הוא לא מכיר ולא יודע שום דבר אחר. הוא לא רוצה שום דבר אחר. הוא חיה אמתית.
האחד חייב להרגיש ולחוש את זה בתור חיה. האחד חייב לחוש ולהרגיש את זה כ- זר.
האחד חייב להכניע, לדכא, לרכך, לעדן ולהחליש – Subdue אותו.
לאמן אותו ולגרום לו לציית, במקום לציית לו.

בגוף הנפשי-הפסיכולוגי מכיר ויודע משהו אחר מאשר הגוף האורגאני.
יש לו צרכים אחרים, שאיפות אחרות, תשוקות אחרות.
הוא שייך לעולם אחר ושונה.
הוא בעל טבע שונה.
יש קונפליקט בין שני-2 הגופים האלו – האחד רוצה ומצווה והשני לא רוצה ומצווה.
זה הנו מאבק אשר האחד חייב לתגבר ולתחזק ולחזק מרצונו.
על-ידי העבודה שלנו, על-ידי הרצון שלנו.
זה הקרב הזה אשר קיים באופן טבעי ואשר הנו המצב הספציפי של האדם,
אשר בו אנחנו חייבים להשתמש כדי ליצור דבר שלישי, מצב שלישי אשר שונה מן השניים האחרים,
אשר הנו האדון-המסטר, אשר הנו מאוחד עם משהו אחר.
לפיכך, המשימה היא משהו מדויק אשר מתגבר ומחזק את המאבק הזה,
כי על-ידי מאבק ומאמץ ורק על-ידי מאבק ומאמץ האפשרות החדשה של ההוויה יכולה להיוולד.
לדוגמא, האורגניזם שלי יש לו את ההרגל של עישון.
זה הצורך שלו. אני לא רוצה לעשן – אני מעלים את ההרגל הזה.
הצורך הנו תמיד שם, אבל אני מסרב לספק אותו.
ישנו מאבק ומאמץ, מאבק מודע ומתוך רצון.
ואשר קורא לכוח השלישי.
זה הנו הכוח השלישי אשר יהיה הגורם – "אני" – אשר יפייס וייעשה את השוויון.

הגוף הנו חיה. הנפש היא ילד. האחד חייב לחנך את הראשון ואת השני.
לקחת את הגוף ולגרום לו להבין כי הוא חייב לציית, לא לפקד או לצוות.
תשימו כל אחד במקום שלו.
האחד חייב לדעת את עצמו.
האחד חייב לראות את מה שמתחולל ומתרחש וקורה.
תיקח אשר היא על-פי יכולותיך, ושתהיה קטנה מאוד בהתחלה.
לגביי אכילה, לגביי הרגל.
כל אחד מכיר ויודע את עצמו ויכול למצוא משימה.
זה הנו הדבר הפנימי שלו, הרצון אשר מתנגד לצורך ויוצר מאבק.

האפשרות היחידה ליצירת גוף שני היא על-ידי צבירה והצטברות של חומר שונה.
המטרה היחידה היא כי הכול וכל דבר צריך ואמור לשרת את המטרה הזאת.

שאלה : אני הבנתי באופן שלם יסודי ומעמיק במשך כל השבוע את מה שאמרת לי בשבוע שעבר לגביי הגוף הפיזי והגוף הנפשי, ועבדתי כל השבוע בכיוון הזה ; אני נאבקתי.
לילה אחד ישנתי, והבן שלי העיר אותי – יש לי ילד בן ארבע-4 – עקצו אותו יתושים וכאב לו והוא התחיל לבכות וקרא לי. הוא סבל ובכה. הלכתי אליו, ובגלל שהוא בכה וסבל, לפני שאפילו היה לי זמן כדי לראות את עצמי אני הכיתי אותו. לא הרשיתי לעצמי לחזור שוב לישון. איך אני יכול למעוך ולרסק את האלימות הזאת בתוך עצמי ?

 

 

עמוד 97
אני ראיתי מהו הגוף שלי, ל- מה הוא מסוגל ומה יכולתו ומה התגובה שלו אחרי שבוע של עבודה עליו.

גורדייף :  יש מסביבך כוחות, אשר הם זרים לך. זה אפשרי כי כאשר האדם באמת עובד, ובאמת רוצה להיאבק ולהתאמץ אז הם מייצרים מאורע כזה. הם אפילו יכולים ליצור ולברוא את היתושים.
בכול מקרה, באם זה היה זה או מקרה מקרי, שום דבר לא יכול היה להיות טוב יותר.
שם אתה הרגשת, ואתה הבנת לא רק עם הראש שלך.
אני שמח מאוד ואני מבקש ממך עכשיו לעשות רשימות של כל מה ש- קורה לך בעבודה שלך במשך שבוע, שבועיים, ואף שלושה-3 שבועות, ואתה תדבר על זה כאן, כי זה יהיה מועיל ובעל ערך לחברים שלך.
ואל תשכח כי עכשיו הבן שלך הנו המסטר שלך.
תודה לו. בשבילי הוא החבר שלי.
ואני גובה ממך בשבילו תשלום – Commission ; חמישה-5 ממתקים ליום למשך שנה שלמה.

 

עמוד 98

פגישה 19

[ אדון גורדייף נתן תרגיל ואחר כך הוא הראה לקבוצה משהו מתחריט או חריטה של שבעה-7 ריקודים מזרחיים עם כיסויי ראש כמו כובעים כדוריים עגולים עצומים המוגברים על-ידי אנטנות ; הם מכים על התופים שלהם בקצב ותוקעים בצינורות, כמו חלילים מתחת להשגחתו של הצ'יף שלהם אשר מחזיק בידו סוג של דגל.
אדון גורדייף מבקש מכל תלמיד לחוות דעה, ביחס ל- מה מייצגת התמונה הזאת.
אך אף אחד לא יודע. אישה אחת חושבת כי זה ריקוד טיבטי.]

זה אמנם זה. הסצנה היא בטיבט. זה הנו דבר מיוחד ויחידני ;
מוזיקה אלוהית אשר משעתי בהרים של טיבט.
ובאותו הזמן לא הייתה בכלל מוזיקה. ועדיין, למטה למרגלות ההרים אשר מתחת האחד שמע מוזיקה.

[הקבוצה הלכה לשולחן לאכול. אחרי ארוחת הערב מדבר תלמיד אל אדון גורדייף].

שאלה : אדוני, מה מייצגת התמונה הזאת אשר הראית לנו קודם ?

גורדייף : אמרתי לכם.
נדהמתי מאוד כאשר ראיתי את זה בפעם הראשונה. זה הנו טקס אשר מתרחש בטיבט.
יש שם עמק עם מקום בו עורכים טקסים מיוחדים, לא בשביל כולם, לא בשביל כל אחד.
הם נשמרים לקטגוריות מסוימות של מתקדשים.
האחד מקבל שם את ההתקדשות הזאת ואני קיבלתי אותה.
בפשטות יש מקום קטן או בית די גדול בעמק. ואין שום דבר יותר. זה שם היכן שעורכים את הטקס הזה. האחד מגיע לרגלי הגבעות בהרים ושומע את המוזיקה. כזאת מוזיקה יפיפייה כפי שלא שמעת אף פעם. זאת באמת הייתה מוזיקה שמימית אלוהית.
ובכן, האחד שמע את המוזיקה אבל לא ראה שום דבר, כלום.
בכול מקום מסביב סביב היו הרים. וזה היה הכול.
איך, מאיפה, מהיכן יכולה להגיע המוזיקה הזאת ?
איך זה אפשרי ?
בקרבת מקום לא היה בית. האחד יכול היה לראות הרחק ממש אבל לא היה את מי לראות.
אז מי יכול היה לנגן את המוזיקה הזאת ?

אתם יכולים לדמיין איזה רושם זה עשה ועד כמה הייתי נדהם.
רק שנתיים אחר כך זה היה כאשר כבר ידעתי את הסוד.
וכי מוזיקאים ניגנו בהרים.
הוא אשר היה הולך בראשם של שבעת המוזיקאים אשר אתם רואים בתמונה הזאת
החזיק בידו מכשיר אשר היה סוג של רדיו.
ובאמצעות זה הוא שומע את מה שקורה בעמק.
והוא מכוון ומדריך. אין בכלל כל מוזיקה. אלא רק וויברציות-הדהודים אשר נעשים או נעשות על-ידי התנועות של הגוף. ביד שלו יש מכשיר מיוחד. רדיו. אך את הרדיו גילו רק לפני 20 –עשרים שנים אבל אני ראיתי את המכשיר הזה לפני 35-שלושים וחמש שנים ; אז הרדיו עדיין לא היה קיים.
אתם מבינים ;

עמוד 99

עם תנועות מיוחדות היה זה כי הוויברציות – ההדהודים האלו נוצרים ומופקים.
הוויברציות-ההדהודים האלו מתכנסים ונאספים אל תוך הכדורים אשר יש להם על הראשים שלהם, ונשלחים החוצה דרך האנטנות.
בעמק יש דבר, משהו כמו המכשיר אשר היה למנהיג ביד, ואשר עם זה הוא מייצר ומבסס את החיבור. המכשיר הזה אוסף וקולט כל דבר והוויברציות-ההדהודים משודרים בצורה של מוזיקה.
אבל אין שום מכשיר מוזיקה.
זוהי הטוטאליות של ההתנסויות הפנימיות שלהם אשר מייצרת את התוצאה המועברת הנמסרת.

שאלה : אבל יש להם תופי טמבורין וחלילים.

גורדייף : זה עוזר, זה הכול ביחד אשר נותן את זה, אבל הם לא מנגנים עם זה מוזיקה.
הדבר המעניין הנו כי התנועות והתרגילים הפנימיים זה מה שעושה את המוזיקה.
דבר מעניין מאוד.
מה שאתם כולכם עשיתם רק לפני לא הרבה זמן, זה הנו משחק ילדים ביחס לזה.
ומה שחייב להיעשות זה עוד הרבה יותר קשה. אבל זה מובן היטב כי התנסויות פנימיות יכולות לתת וויברציות-הדהודים וכי התנסות חזקה מן הסוג הזה יכולה לתת וויברציות-הדהודים בעלי יכולת לייצר מוזיקה שמימית אלוהית.
האחד יכול להגיע לתוצאות כאלו תודות למאמץ מדויק בעבודה.
אם הכול וכל דבר לא לגמרי הרמוני, אז יש קקפוניה.
אתם חייבים כי תהיה לכם את הגישה המדויקת הנחוצה ההכרחית בשביל זה כדי לייצר מוזיקה שמימית אלוהית.
אנחנו קראנו את הפרק בסדרה השנייה [פגישות עם אנשים מיוחדים] על הנסיך יורי לובאבסקי אישזהם פרטים מסוימים לגביי המקדשים של טיבט, היכן שהכוהנות למדו תנועות כאלו מגיל ילדותן המוקדמת, לפני המכשיר בעל הענפים אשר מביע את חוק השבע.
הן היו מסוגלות להציג ולבצע את הריקוד שלהן בצורה אפקטיבית רק אחרי שנים של לימוד.
זה אותו דבר גם עם הרקדנים האלו.
הם לומדים את התנועות האלו כבר מילדותם. ורק כאשר הם זקנים אז הם יכולים להשתתף בטקס.
אתם יכולים רק לדמיין איך ועד כמה הם צריכים לעבוד במטרה להיות מומחים.

אתם רואים את התדהמה שלי ? אני ראיתי אלף-1000 דברים מדהימים.
אבל אני עדיין זוכר את התדהמה שלי מזה. אחרי זה הבנתי. אבל במשך 2-3 ימים לא יכולתי לישון. אני רציתי לדעת. שמעתי את המוזיקה אבל לא ראיתי בשום מקום אף אדם או בית או תנועה.
שום דבר מלבד הרים ושלג.
לא היה עוד דבר נוסף מלבדם.
אך שמעתי את המוזיקה הזאת. הייתי כמו משוגע.
אחר כך, כאשר למדתי את זה, הרגעתי את עצמי ולמדתי ב-מה זה עוסק.
אבל עכשיו אתם מבינים למה בין דברים אחרים אני תמיד חוזר – לדוגמא, אל תעשו עם הרגל תנועה אשר אמורה להיעשות רק עם כף הרגל. אולי אתם תצטרכו את הרגל בשביל משהו אחר.
אתם חייבים לעשות את הכל וכול דבר ממש בדיוק מן ההתחלה.
אבל אתם חייבים לכבד כל פרט ופרט. אנחנו לא ננגן מוזיקה.
זאת לא שאלה של מוזיקה.

עמוד 100
זאת לא שאלה של מוזיקה. אלא של ההרגשה והתחושה האמתיות של ה 'אני הנני'.
יש בשביל זה שבעה רגילים.
תרגיל נוכחי זה הנו אחד מהם.
אתה יכול לחזור על ' אני הנני' במשך אלף-1000 שנים עם התודעה-Mind  שלך.
אבל, זה לא ייתן לך שום דבר אמתי, כלום.
אך למרות זאת, התרגיל הזה יכול.
וזאת הסיבה למה אתה חייב לעשות אותו עם דיוק ובמדויק מההתחלה.
רק דיוק בעבודה שלך יכול לתת תוצאות מדויקות.
זה כמו מה ששמעתי בהרים האלו. תנועה אחת לא לגמרי מדויקת בין שבעה-7 אנשים והתוצאה תהיה קקופוניה. הכול תלוי בטוטאליות.
ואדון התובע המחוזי שלנו כותב וכותב.
אז איך הוא יכול להבין את כל זה, שאפילו אני בעצמי לא ממש מבין טוב מאוד את כל מה שאמרתי.

 

עמוד 101
פגישה 20
גורדייף : קטנה, מהי השאלה שלך ?
שאלה :  התרגיל אשר מורכב בדרישה מן הגוף לחומרים הנחוצים ההכרחיים כדי להביא לפנים, לפרצוף את ההבעה של טובות, צדק, כנות, בלי רבב וללא משוא פנים – להיות בלתי משוחד וחסר פניות ואינטליגנטיות ואשר הוביל אותי לשקול מחדש כל אחד מן המושגים האלו ובמיוחד כנות.
מה היחס והקשר של זה לכנות, האיזון בין מה שהאחד לוקח ומה שהאחד משיב ונותן בחזרה ?
היה לי יותר סיפוק כאשר הרווחתי פחות, ועכשיו אני נבוכה בסיטואציה יותר קלה ונוחה.

גורדייף : אני כבר הבנתי את שאלתך, תמשיכי הלאה.

שאלה : אני מרגישה בספק לגביי הכנות שלי, אפילו ולמרות שאני נותנת 3/4 שלושה רבעים מן הכסף שלי. אני רוצה כי החיים שלי יהיו מבוססים וממוסדים על עקרונות כאלו כך שאמצעי המחיה שלי יהיו מטוהרים.

גורדייף : עכשיו, האם תנסחי את שאלתך ?

שאלה : על-ידי מה יכול האחד להרגיש כי האחד הנו כנה ?

גורדייף : יש עיקרון, קריטריון : כאשר אתה נותן לעצמך את המילה שלך לעשות משהו ואתה עשית את זה, אז יש לך הרגשה מסוימת של סיפוק. זוהי התחושה וההרגשה האת בתוך עצמך של סיפוק אשר מראה לך כי אתה כנה.
את מבינה את ההרגשה הזאת ?

שאלה : כן, אבל עכשיו, בחיי היומיום שלי, אני יותר ויותר צריכה להשתמש בטריקים וזה מקומם אותי וגורם לי לחוש שאט נפש.

גורדייף : זה החיים החיצוניים. את עושה את זה בשבילם.
אני כבר אמרתי עכשיו כי את חייבת להיות אגואיסט מוחלט, אגואיסט טוב.
למען אלטרואיזם עתידי. היום את לא יכולה לתת הרבה לאחרים, ואם את מנסה לעשות כך,
את לא תהיי מסוגלת לשנות את עצמך, את תישארי מה שאת.
את חייבת לעשות את ההקרבה של לתת לאחר.
אבל את חייבת לתת לעצמך את המילה שלך כי את תפצי אותו פי עשר בעתיד.
אז את מתפשרת.
יש לך שני-2 סימנים ומושגים ושני-2 עקרונות.
סיפוק בתוך עצמך, והבטחה לשלם בחזרה הרבה יותר אחר כך.
כלפיי חוץ האחד משחק את התפקיד שלו, את התפקיד של האחד, לפי ובהתאם ל-מה שדורשת הסיטואציה, ובתוכו מבפנים האחד לא מזדהה. אם אתם עובדים מבפנים, הטבע יעזור לכם.
כי בשביל האיש אשר עובד, הטבע היא אחות של צדקה – Charity.
היא מביאה לו את מה שיש לו בו צורך בשביל העבודה שלו.
עמוד 102
אם אתה צריך כסף בשביל העבודה שלך, אפילו אם אתה לא עושה שום דבר, אתה לא עושה כלום כדי להשיג אותו, אז הכסף יבוא ויגיע אליך מכל הצדדים.
ובמקרה אחר, הטבע יחתוך את כל המקורות והאמצעים של האדם אם זה נחוץ והכרחי למען העבודה שלו.
[גורדייף אומר אל סטודנט אחר] :
האם אתה מבין ?
לדוגמא, אם היה לך בערב מסוים כסף, אז אתה היית הולך לבית הקפה אבל לא שותה קפה, אלא נשאר בבית ועובד או נשארת בבית ועבדת.
הטבע יותר אינטליגנטית ממך ; היא יודעת יותר טוב ממך מה הם התנאים הכי טובים הכי טובים בשביל העבודה שלך ; ואם אתה עובד, הטבע קוראת לרוחות מודעות – Conscious Spirit's  
אשר יארגנו ויסדרו בשבילך את התנאים אשר אתה צריך.
בשביל האדם הרגיל, בשביל האדם אשר לא עובד, אין שום דבר מלבד מזל.
אבל בשביל האדם אשר עובד, הטבע נותנת לו דרך רוחות מודעות – Conscious Spirit's
את כל מה שהוא צריך.

שאלה : מה שאמרת רק עכשיו נתן לי יותר מאשר כל התרגילים.
אני מרגיש ברגע זה בתוך עצמי מה היא רוח – Spirit, אני מרגיש בתוכי חיים.
עכשיו אני מבין מה אני חייב לעשות.
אני חייב לוותר על ה 'סקאלה – קנה מידה' שלי.
אני חייב לקחת על עצמי התחייבויות, לתת לעצמי את המילה שלי בנוגע וביחס לדברים קטנים,
לא דברים גדולים אשר הם יותר מדיי רחוקים בשבילי.

גורדייף : יש חוק אשר מנוסח מאוד בפשטות : האדם חייב לשמור על מילה שהוא נתן ;
בכול המקרים מה שזה לא יהיה אשר יקרה. זוהי פקודה מוחלטת. אם נתת את המילה שלך לבוא ולראות אותי בזמן מסוים, אפילו אם יחתכו אותך לחתיכות ויהרגו אותך אתה חייב לבוא.
דבר קטן, אבל הוא אולי מחובר וקשור להרבה אחרים, אשר אתה לא מכיר.
אם אתה לא מגיע זה יכול לעלות אולי מיליון פראנק.
זה עשוי ויכול להפוך ולקלקל את הפגישה אשר יש לי אחריך.
וזה ייעשה את זה הכרחי ונחוץ לשנות משהו אחר וכך הלאה דרך שרשרת אירועים אותה אתה לא יכול לחזות.
אם אחד קטן לא מבוצע, אז שום דבר גדול לא יהיה מבוצע.
עם דברים גדולים זה קל ; הם רחוקים מאוד ואתה רק שוקל אותם ומתייחס אליהם מזמן לזמן כאשר זה נוח לך.
אבל, הדברים הקטנים הם לידך כל הזמן, באם אתה רוצה בכך או לא.
תנסה פעם לתת לעצמך את המילה שלך לגביי דבר קטן.
לא לגביי הכול, כי הבטחה אשר ניתנה חייבים לשמור עליה ואתה חייב לדעת כי יש לך את היכולת וכי אתה מסוגל לשמור עליה.
אז תיקח דבר קטן אשר אתה יכול לעשות.

[אחרי ארוחת הצהריים אדון גורדייף גער בתלמיד אשר לא מילא היטב את חובותיו, המחויבויות שלו בתור – Director  [
גורדייף : זה הנו דבר קטן, אבל עם האחד מבין איך וכיצד האחד חייב לכוון את העניינים של האחד בחיים, זה הנו דבר גדול. אין אספקט אחד אלא יש שבע-7.
אם יש לך שבעה-7 דברים לעשות ואתה עושה היטב אחד מהם, אז ששת-6 האחרים יכולים אפילו להיות מבוצעים היטב באופן אוטומטי.
אתה מזניח ו/או מתעלם מאחד,

 

עמוד 103
אפילו ולמרות שזאת הפעם הראשונה בחיים שלך שהתוצאה היא רעה.
לדוגמא, אם אתה לוקח על עצמך את המחויבות לכוון ולנהל את השירות
אז אתה חייב לכוון ולנהל את כל הפרטים. 
תשכח את הכול ומהכול, אפילו את האלוהים שלך, כדי לפקח על כל הפרטים עם דיוק.
אם אתה Director  (מכוון ומנהל) אז שום דבר לא קיים מלבד זה,
אפילו אם יש לך עניינים אשר שווים מיליונים.
את אלו אתה חייב לשכוח.
תעשה היטב את זה, את מה שאתה חייב לעשות.
כאשר עולים העניינים אשר שווים מיליונים אז אתה תעשה אותם באותה הדרך.
אל תראה רק אספקט אחד אלא שבעה-7 והכול יהיה בסדר.
אם אספקט אחד הוא לא טוב, אז שום דבר הוא לא טוב.
תנהיג ותרגיל את עצמך לעשות היטב את כל הדברים בזמן,
ומקביל לזה, אתה תלמד לעשות את הכול וכל דבר היטב.
אתה כאן, אתה מקריב כל דבר אחר.
את כל הנוכחות שלך, את כל המחשבה שלך, את כל האסוציאציות שלך חייבים למשוך אותם לעניין ו/או לסיפור אשר מרכיב את העבודה שלך.
אם אתה עושה היטב את מה שאתה צריך וחייב לעשות בחדר הרחצה,
אז אתה תעשה היטב גם את מה שאתה צריך וחייב לעשות בכנסיה.
אם אתה לא עושה היטב את מה שאתה צריך לעשות בחדר האמבטיה,
אז אתה לא תעשה היטב איזשהו דבר כמו שצריך והיטב בכנסיה.
בדברים הרגילים של החיים אתה חייב למלא את כל ההתחייבויות שלך,
אפילו תחשוב עליהם שבועיים שלושה מראש ואף פעם לא להיכשל.
יש לך את הזמן.
תחשוב על הכול ועל כל דבר, תכין את הכול ! אתה תמיד מאבד זמן.
עם כזה ארגון וסידור פנימי האדם אף פעם לא יגיע רחוק.

שאלה : האם אני יכול לשאול שאלה ?

גורדייף : למה אתה עושה זבוב מן הפיל ? אם יש לך שאלה תשאל אותה.
זאת המומחיות שלי לדבר, לדבר לדבר. תעזור לי לעצור את המכונה שלי מלדבר.
תשאל את השאלה שלך.

שאלה : [הוא שאל על החיפוש שלו אחר אלוהים, הספקות שלו והמאבקים שלו]

גורדייף : אני כבר עניתי קודם על השאלה הזאת, כאשר מישהו שאל את אותו דבר.
אני אמרתי : אם אין לך אידיאל, אם אתה לא מאמין באלוהים, אז האבא שלך ואמא שלך, והמורה שלך יכולים לשרת בשבילך בתור אידיאל.  

השואל אומר : יש לי אידיאל, תמיד הייתי קתולי. אבל אני כבר לא רואה יותר את ישוע הצלוב באותה הדרך.

גורדייף : בהתחלה הייתה הקתוליות טובה מאוד, אבל אחר כך כבר לא. הם חיפשו אחר אמצע היום בשעה שתיים-14.00, והם מהלו ודיללו והחלישו את הכול. בהתחלה זה היה נעלה מעל הדת האורתודוקסית ומעל כל האחרות.

שאלה : אני לא יכול לתפוש מחדש את האמונה של הילדות שלי.

עמוד 104

גורדייף : זה כבר לא נחוץ, אתה איבדת את האפשרות הזאת. אתה כבר לא ילד, עכשיו אתה גדול.
אתה צריך ואמור כי יהיה לך היגיון-לוגיקה, ולא לחפש באוטומטיות.
זה בלתי אפשרי שיהיה לך מגע ישיר עם אלוהים. מיליונים על גביי מיליונים של כאלו אשר הם לא קיימים אבל רוצים כי יהיו להם יחסים ישירים עם אדון אלוהים. זה בלתי אפשרי.
אבל, אתה יכול כי יהיה לך קשר ויחסים עם הקו הזה.
לדוגמא, האם זה שינה את האידיאלים הפנימיים שלך – מאז שלקחת חלק בשיחות שלנו ?
[כן].

אז אולי יש לך אמון, באדם אשר מכוון ומנהל כאן ?
[כן]
אז הוא יכול בינתיים לשרת בתור מורה.

שאלה : זה בכלל לא מספק אותי, אני רוצה משהו אחר.

גורדייף : אז תעשה תכנית. האם אתה לא יודע מה אתה רוצה.  
הייתי רוצה כי תבין שקרובים אליך ביותר – אבא ואמא, מורה – יכולים לשרת בתור האידיאל שלך במקום אלוהים. את האלוהים האמתי תשכח. כפי שאתה אתה לא תוכל אף פעם כי יהיו לך יחסים עם אלוהים. כאשר תגדל אז זה יוכל להיות, אבל אתה אחד בין מיליוני כאלו אשר לא קיימים.
אז בינתיים, תיקח בתור אידיאל את מי שזה לא יהיה אשר הנו הכי קרוב, ואז אתה יכול להתפלל לאלוהים, כי גם לאדם הזה יש אידיאל, ולאידיאל הזה יש בתורו אידיאל וכן הלאה עד אלוהים.
אלוהים הנו רחוק, ויש הרבה שלבים עד אשר אתה מגיע אליו, אל תחשוב עליו.
האידיאל של יהיה האלוהים שלך. מאוחר יותר אתה יכול כי יהיה לך רעיון נוסף אחר ואידיאלים אחרים.

הגב' דה-זלצמן : אלוהים הנו הרבה יותר מדיי רחוק. אתם קטנים מדיי מכדי שיהיה לכם מגע ישיר איתו. רק זה אשר הנו מיד מעליך יכול להיות בשבילך אלוהים. הוא הנו אלוהים אשר בתורו יש לו אלוהים. זה הנו סולם, יש תמיד משהו מלמעלה ומעל זה.
כל מדרגה ושלב מובילים אותך אל אחד אחר נוסף ואתה מקבל את התשובה על ידי אותה שרשרת.

גורדייף : אתה לא יכול להתפלל ישר לאלוהים.
אתה מדמיינים שזה ככה אבל אתם מבזבזים את הזמן שלכם.
מזה מגיע הפסיכופתיות. כמו נזיר. הוא אומר ישירות, "אלוהים" והוא עושה ככה מניפולציה ומציב את ידיו במחווה ושישים שנה אחר כך הוא פורש ומת כמו כלב. בלי שהוא אי פעם מקבל איזשהו דבר.
הוא רצה את אלוהים ישירות. אף אחד לא ראה אותו, כי חוק הקשר והמגע הנו מוחלט ונוקשה.
החוק הזה קיים בכול מקום. אתם תחפשו אחר האלוהים שלכם כאשר אתם מרגישים את עצמכם מודרכים בכיוון הנכון, בדרך הנכונה והטובה, לדוגמא, על-ידי גב' דה-זלצמן.
ואז היא תהיה האלוהים שלכם. היא לא אלוהים, אבל היא תהיה השלב הראשון שלכם ;
אתם יכולים כי יהיה לכם קשר עם אלוהים דרכה. תעשו את כל התפילות שלכם וההתגלמויות וההתבטאויות-המניפסטציות הטובות שלכם אשר יעברו דרכה, וזה בעצמו יעשה קשר לשלב הבא.
ואז שלב שלישי ולבסוף זה יהיה אפשרי

 

 עמוד 105
כי התפילה שלכם תגיע אל האלוהים האמתי.
בדיוק כמו הטלגרף ; מסר, הודעה אל קרובי המשפחה ליד 'ליון'.
קודם כל מ 'פריס' אל 'ליון', ואז אל עיירה אחרת, ואז אל הכפר, ואז אל הבית של הקרובים שלך.
זה קורה בשלבים וזה לוקח איזשהו זמן.

שאלה : [שואל לגביי 'חוסר צדק'].

גורדייף : אתה יודע, 'צדק' זאת היא מילה גדולה – זה דבר גדול בעולם.
דברים אובייקטיבים הם לא דברים קטנים כמו מיקרובים (חיידקים),
הם הולכים ו/או מתקדמים על-פי חוק, כפי שהחוק הרגיל, הנהיג והתאים אותם ללכת ולהתקדם.
תזכור, ' כפי שאתה זורע כך תקצור'.
לא רק אנשים קוצרים, אלא אבל גם משפחות ואומות.
לעתים קרובות זה יכול לקרות כי מה אשר קורה על כדור הארץ מגיע מתוך משהו אשר נעשה על-ידי אבא או סבא. והתוצאות מכסות עליך, הבן או הנכד.
וזה אתה אשר צריך להסדירם. וזה לא חוסר צדק, אלא אבל זה הנו כבוד גדול מאוד בשבילך ;
ויהיו אלו אמצעים אשר יאפשרו לך להסדיר את העבר של האבא שלך והסבא שלך והסבא-רבא שלך.
אם חוסר מזל מגיע אליך בילדותך, זה אומר כי מישהו הביא אותם – ובגלל זה אתה חייב לקצור.
הוא מת, וזה יהיה אחר אשר יקצור על כדור הארץ.
אתה חייב לא להסתכל על עצמך באגואיסטיות.
אתה קישור-לינק בשרשרת הדם שלך. תהיה גאה בזה, זה כבוד להיות החיבור-הקישור-הלינק הזה.
ככול שאתה יותר מחויב לתקן את העבר, אז ככה יהיו לך יותר ייסורי מצפון והצטערות וחרטות -
Remorse Of Conscience ואתה תצליח לזכור את כל מה שלא עשית כפי שהיית צריך בעבר.
דברים אלו אשר עשית ההיפך מן הצדק, והם השפילו והביכו את סבא שלך.
וכך אתה יכול כי יהיה לך פי עשר יותר ייסורי מצפון וכך הערך שלך יגדל ויתחזק בהתאמה.
אתה לא זנב של חמור, יש לך אחריות, משפחה.
כל המשפחה שלך במעבר ובעתיד תלויה בך.
משפחתך כולה תלויה בדרך אשר בה אתה מתקן את העבר.
אם אתה מתקן בשביל כולם, זה טוב. אם אתה לא מתקן בשביל כולם, אז זה רע.
אתה רואה את המצב שלך. האם אתה רואה מבחינה לוגית מה זה צדק ?
צדק לא מתעסק בעניינים הקטנים שלך, הבטחות והתחייבויות אשר לא מילאו אותם, אלא הוא עסוק עם דברים גדולים. זה אידיוטי להאמין כי האלוהים חושב על דברים קטנים. וזה אותו דבר עם צדק.
צדק לא נוגע בכול זה, לא קשור בכול זה, ובאותו זמן, לא נעשה על כדור הארץ שום דבר בלעדיו
תחפש אחר הסיבות.
אתה מחויב כי תהיה לך מקום של אחריות בקו הדם שלך ; אתה חייב לעבוד יותר על-מנת לתקן את העבר. זה קשה להבין את הכול בבת אחת.

שאלה : [האדם טוען כי הוא לא יכול לעבוד טוב, והוא לא יכול לעשות שום דבר אשר מספק אותו, והוא מוטרד מן המצפון].
 

עמוד 106

גורדייף : זה בלתי אפשרי לעשות את כל זה בבת אחת, האחד חייב לחפש. ולהתחיל עם דבר קטן.
כאשר אתה מתעורר, תזכור במודע לגרוב קודם כל את הגרב השמאלית במקום את הגרב הימנית.
כאשר הנך זוכר את עצמך. תשטוף קודם את השמאלית ולא את האחת אשר אותה אתה רגיל לשטוף. תעשה תכנית. תמיד, אם זה זבוב או משהו אחר יופיע כדי למנוע ממך לבצע את התכנית הזאת. אבל אפילו אם יש אש, תעשה את מה שאני אומר לך.
אז כאשר אתה יוצא החוצה אל הרחוב, במקום להסתכל לתוך החלונות מצד שמאל, על בלונדינית אשר יש לך בה עניין, תסתכל על החלון הימני על הברונטית. וכד'.
אם אתה לא מצליח בניסיון הזה, אז אל תדבר על זה יותר.
אם תעשה את זה אז אתה תוכל לשאול שוב את השאלה שלך,
ואז אני אענה ואסביר עוד אלף-1000 פרטים נוספים.

שאלה : בתחתית כל הרגשות השליליים שלי יש שני-2 דברים ;
בצד אחד יש את הדעה אשר יש לי על עצמי, ובצד השני פחד מסוים.
אם אני מצליח לזכור את הכלומיות והאפסיות שלי, אז הדעה שלי על עצמי משתנה
והיא כבר לא חוסמת ומונעת ומעכבת אותי יותר. אבל, הפחד גדל ומקבע את הרגש השלילי
ומונע ממני את ההתנגדות. אני לא מוצא ולא מצאתי אמצעים להיאבק נגד הפחד הזה.

גורדייף : האחד חייב להחליט : הכול או כלום.  'זה פשוט, הכול או כלום'.
אם אתה מכיר ויודע את האפסיות והכלומיות שלך בעבר, אז תחליט ;
או שאתה רוצה להעביר ולהמיר את האפסיות והכלומיות הזאת אל משהו, או שאתה תפרוש ותמות.
אם אתה מחליט 'הכול או כלום' אז אחרי זה הפחד שלך יהיה פחות חשוב.
אם אתה מחליט לפרוש ולמות אז זאת כבר שאלה אחרת.
'אתה לא מפחד ?'
[לא]. ובכן, אז הפחד הנו כלום.
אלו הם האמצעים כדי לסלק ולחסל את הפחד שלך.
מה שאמרת בהתחלה לגביי הדעה שלך על עצמך זה 'פווו...פווו' (כלום...).
האבא שלך כבר היה קודם 'פווו...פווו' (כלום...כמו נוצה) אז איזה דעה כבר יכולה להיות לך ?
אתה לא קיים, אתה חרא וזבל.  אתה חייב להבין את זה.
באופן אובייקטיבי, איזה דעה יכולה כבר להיות לך ? אתה לא יכול לעשות כלום. זה הכול דמיון.
אתה אפילו לא יכול לעשות סיגריה. אתה חייב להחליט בתוך השדה של הכלומיות והאפסיות שלך.
ה 'הכול או כלום' יכול לסיים את הפחד שלך.
או שמשהו יקרה או שתפרוש ותמות כמו כלב.  אתה לא צריך ואמור להיות קיים כפי שאתה.
אתה מקור של רוע בעולם, לקרובים שלך ובשביל כולם. אז או שתפסיק להיות מקור שכזה במטרה לרכוש אינדיבידואליות אמתית, אמתית ולא פנטזיה, או שתפרוש ותמות.  האם אתה מבין  ?
זה צדק 'חדש', יש לו לבוש אחר.  וכמו כן גם חגורה וכובע, כובע גבוה.

עמוד 107

פגישה 21

שאלה : זה קשה בשבילי להפריד את מה שאני חש ומרגיש, את מה שהנו אמת מ- מה שהנו דמיוני ;
זה קשה לי לראות האם מה שאני חש ומרגיש יש לו בסיס אמתי.
לדוגמא, זה נראה בלתי אפשרי בתרגיל לחוש ולהרגיש את הזרועות שלי.

גורדייף : אני אמרתי לך לא לצפות לכלום, לא לצפות לשום דבר מן התרגיל הזה.
זה התרגיל אשר ייתן לך הבנה. דברים אחרים יכולים לבוא אחר כך. ואז אתה אולי תמצא את זה אפשרי להבין מה הנו פנטזיה ומה הנו אמתי.
כדי להבין זה הכרחי ונחוץ לעשות, שיהיה לך ניסיון.
התרגיל ייתן לך ניסיון. תרגילים אלו בוססו לפני מאות שנים, אפילו לפני שאירופה הייתה קיימת.

שאלה : הייתי רוצה לדעת האם העבודה מותאמת ומתאימה לאמביציות ושאיפות – תשוקה לכוח – בעולם החיצוני. 

גורדייף : אם זה עוזר לך עם התרגיל שלך אז אתה יכול לעשות את זה.
נתתי לך את העצה הקטגורית הזאת – העצה נטולת ההסתייגות הזאת , 'תהיה אגואיסט'.
אתה לא יכול לעשות בהווה כלום, שום דבר.
קודם כל תשים את עצמך יציב חזק על הרגליים. אחר כך אתה יכול לעשות משהו.
השאלה שלך היא אבסטרקטית.

שאלה : זה לא בדיוק מה שרציתי לשאול. האם האחד יכולות להיות אמביציות ושאיפות מחוץ לעבודה?

גורדייף : אתה יכול לתת לעצמך את זה בתור משימה, אבל אתה חייב לא לבנות ולסמוך או לצפות להצלחה, כי יכול להיות שתהיה לך ויכול להיות שלא. יכול להיות כי זה יהיה מתאים לעבודה.

שאלה : אז זה לא הכרחי ונחוץ לנסות להרוס את זה ישר מיד ?

גורדייף : לא. אבל אם זה הופך ומבלגן ומפריע לעבוד הרצינית שלך, אם זאת היא חולשה,
אז אתה חייב להרוג את זה. אם אתה יכול לעשות את זה במודע אז אתה יכול לשמור את זה.

שאלה : אבל, אם זה דבר פיזי ...

גורדייף : זה יכול להיות דבר פיזי, אבל לא דבר אוטומטי. תיתן לעצמך משימה מודעת ותבצע אותה. אפילו על-ידי אינרטיה (אינרטיה- אי-תנועה ו/או אי-עשיה) .

שאלה : איך אני יכול לדעת כי ההחלטה שלי היא מודעת ?
לדוגמא, אם אני רוצה כסף אז זה לבטח מתוך חמדנות.

 

 עמוד 108

גורדייף : שאלה אחרת נוספת, מה שרכשת דרך העבודה, חייבים לא להשתמש בו בחיים הרגילים.
כל עוד אתה עוסקים בזה איתי, אז כלפיי חוץ אתם חייבים לשחק תפקיד, אבל בפנים בתוככם אתם חייבים ללמוד אף פעם לא להזדהות.
במשך העבודה דברים כאלו אכן מגיעים ובאים – אפשרויות בלתי רגילות ויוצאות מן הכלל – אתם חייבים אף פעם לא להשתמש בהם בשביל החיים הרגילים.

שאלה : האם האחד יכול להיעזר בעבודה על-ידי תפילה, ואיך יכול האחד להתפלל ?

גורדייף : אתה יכול להתפלל רק עם שלושת-3 המרכזים שלך, ובאותו זמן זה הנו תרגיל.
מה שמעניין אותי הוא לא התפילה שלך, אלא זה הנו הריכוז שלך בשלושת המרכזים שלך.
התפילה שלך לא עוברת והולכת יותר רחוק מאשר הולכת ועוברת האטמוספירה שלך.
כאשר התפילה שלך תוכל לעבור וללכת הרחק עד אמריקה אז אתה תהיה מסוגל להתפלל אל הנשיא.

" לאדם יש בתוכו שני-2 חומרים, החומר של האלמנטים הפעילים של הגוף הפיזי, והחומר הבנוי מן האלמנטים הפעילים של החומר האסטרלי. שני-2 אלו יוצרים חומר שלישי על-ידי ערבוב.
חומר מעורבב זה נאסף ומצטבר בתוך חלקים מסוימים של האדם וכמו כן גם יוצר מסביבו אטמוספירה, כמו האטמוספירה אשר מקיפה פלנטה.
אטמוספירות פלנטריות כל הזמן ובהמשכיות רוכשות ומאבדות חומרים בגלל פלנטות אחרות.
האדם מוקף על-ידי אנשים אחרים, בדיוק כפי שפלנטות מוקפות על-ידי פלנטות אחרות.
בתוך מגבלות מסוימות, כאשר שתי-2 אטמוספירות נפגשות, ואם האטמוספירות הן 'סימפטטיות' – 'הדדיות' ו/או 'תומכות ואוהדות' אז נעשה ביניהן חיבור וקשר וקורות ומופיעות תוצאות תואמות חוקים. משהו זורם. הכמות של האטמוספירה נותרת ונשארת אותו דבר, אבל האיכות משתנה. "

שאלה : איך האחד יכול להתפלל עם שלושת-3 המרכזים ?

גורדייף : עכשיו אתה חייב לעשות דבר רציני. תלמד למען העתיד, להתרכז לא רק עם מרכז אחד, אלא אבל עם שלושה-3. אתה חייב לחשוב, להרגיש ולחוש. זה חשוב.
בשביל זה יש תרגילים שונים. אתה יכול להתפלל, לשיר – כל דבר אשר אתה רוצה – אבל עם שלושת-3 המרכזים.

שאלה : החוק אשר נוסח ממש כעת משאיר אותי תוהה. זה נראה לי כי לפעמים האחד לא יכול לא להשתמש בתוצאות מסוימות של העבודה. אני חושב על הכיתה שלי ועל איך אני עכשיו מנהל אותה בצורה שונה מאשר קודם.

גורדייף : מה שאני רוצה להגיד לך זה משהו שונה. אנחנו לא דיברנו על זה. זה הנו דבר טבעי.
אתה אפילו יכולת לעשות את זה בלעדיי. בכול שנה אתה מבוגר יותר, ויותר מנוסה.
אתה רוכש ניסיון ומשנה את הדרכים אשר בהן אתה מנהל ועושה דברים.

 

עמוד 109

שאלה : לפעמים אני מצליח להגיע לסוג של חשיבה אשר הוא ברור וגדול יותר, ואשר בו אני מבין הרבה יותר דברים. האם אני יכול להשתמש בזה ?

גורדייף : רק תעשה את התרגילים שלך .... בדיוק כפי שהאחד לומד לנגן על הפסנתר.
קודם כל אתה עושה הרבה אימונים לפני שאתה מנגן מנגינה. עכשיו אתה חייב לעשות את האימונים שלך ולחיות כמו קודם. אף אחד לא צריך לראות ולהבחין כי אתה עובד מבפנים בתוכך.
זוהי המשימה שלך – בפנים בתוכך לא להזדהות. לשחק תפקיד זה לא מטרה אלא אמצעים.

שאלה : אני רוצה יותר כיוונים מוגדרים והוראות והכוונות מוגדרות לגביי איך לא להזדהות.

גורדייף : כל דבר בא ומגיע בזמן שלו, רק נחוץ והכרחי לתרגל. אתה מתפלסף.
עכשיו המטרה שלך היא לא להזדהות. תתייחס ותשקול את פעולותיך בעבר.
מה אתה יכול להגיד עליהן בלי רבב ולבי פניות ובלי דעה קדומה ?
זה ישרת בתור מסקנה ורמז לעבודה שלך ואתה תזהה ותכיר כי אתה תמיד הזדהית.
זה הכרחי ונחוץ בשבילנו להיות בלי רבב ובלי פניות ובלי דעה קדומה בפנים בתוכנו.
זה בלתי אפשרי ברגע זה. אנחנו מסתכלים על כל דבר, חי או לא חי, עם דעה קדומה ובמידה חלקית ומתוך משוא פנים. זה בכך אשר נמצאת החולשה שלנו.

שאלה : אדוני, אני מרגיש מאוד לא טוב, מאוד רע ברגע זה ואני מאוד עייף ומותש.

גורדייף : אני כבר אמרתי לך בהתחלה, דוקטור. העבודה הזאת שורפת הרבה חשמל.

שאלה : במשך שבוע אני לא הייתי מסוגל לעשות את התרגיל שלי, אפילו את המאמץ הכי קטן ופשוט לזכור במשך רבע שעה, כי הייתי כל כך שיכור מן התוצאות אשר היו לי. אני חושב על העבודה, אבל אני לא מצליח לעשות איזשהו דבר ברור ומוגדר.

גורדייף : אתה עדיין לא יכול לצפות לתוצאות. אתה רק יכול לעשות את התרגולים. להיות מסוגל לנגן מנגינות זה לוקח זמן רב. אולי הייתה לך אשליה, ואז התנפצות האשליה והתפקחות. ככה זה מגיע.
תחשוב רק על העתיד, יכול להיות כי כאשר הנגינה שלך תרכוש איכות שונה ואתה תוכל להפוך להיות פסנתרן. (*הערת תרגום : אימוני נגינה כאן משולים לאימונים ותרגולים של העבודה).

שאלה : דרך ההנמקות ונתינת הסיבות שלי גורמת לי לפעמים לחשוב כי כל זה הנו חלום.
כאשר אני לא מרגיש שיש לי חשק לעבוד אני אומר לעצמי כי כל זה הוא לא אמתי.

גורדייף : יש לך בתוכך הרבה כלבים.  בתור 'אדון גורדייף' אני לא יכול לעזור לך, אלא אבל רק בתור דוקטור. אבל אין לי את הזכות והיכולת לעשות את הפרקטיקה בצרפת ואני לוקח רק פציינטים אמריקאים ואנגלים.

 

עמוד 110

שאלה : אז אני כבר יכול לוותר ולהתייאש.

גורדייף : אתה חייב לעבור ולהתגבר על המשבר הזה.
עכשיו, אם אתה זיהית את הכלומיות והאפסיות שלך, אז אתה יכול לעשות החלטה אמתית לשנות משהו. אם הייתה לי גלולה כדי להרגיע אותך, אני לא הייתי נותן לך אותה.
אתה חייב להודות לטבע כי המשבר הזה התחיל, וכי זה התחיל במהרה.
[ואז גורדייף מתייחס אל סטודנט אחר אזר יש לו משבר כזה פעמיים בשנה]
אתה עובד עכשיו בשבילי. כאשר המלחמה תיגמר, אני אתן לך תשלום נאה – גם בדיקה מקיפה,
עם כמה אפסים. תן בי אמון.

שאלה : האם כנות היא בהתאמה לספונטניות ?

גורדייף : הן יכולות ללכת ביחד, אבל זה רצוי כי הן לא ילכו ביחד.
ספונטניות היא לא נשלטת. אתה לא חייב להיות כנה עם אחרים אלא עם עצמך.
אתה חייב לא לבטוח באף אחד, אפילו לא באח או אחות. אתה חייב להיות כנה עם עצמך.
אם אתה תהיה כנה עם האחר אז אתה שם את כל הקלפים שלך על השולחן.
והוא ישב לך על הראש.
כנות כזאת היא מחלה. אולי אין לך שום דבר בפנים, שום כלום. אבל האחר מדמיין כי יש לך משהו.
תן לו לדמיין את זה.

עמוד 111

פגישה 22

שאלה :  יעצת לי לעשות הפסקה בעבודה למשך השבוע הזה.
הפסקה זאת הראתה לי כי עבדתי מספיק רק על-מנת לשמור את הסיפוק שלי כדי להחליש את הרגשות השליליים שלי. כאשר אני לא עובד, יש לי הרגשה של חרטות וייסורי מצפון.
רגשות שליליים משתלטים עליי ותופשים עליי חזקה. לדוגמא, באופן קבוע אני נחטף על-ידי קנאה באחרים.

גורדייף : זוהי לא אשמתך, זוהי אשמתם של אביך ושל אמך. אנחנו נהרוס את התוצאות של החינוך הזה.

שאלה : הבחנתי כי כאשר אני עובד, באותו זמן יש נטיות ותשוקות גסות מסוימות, יש תיאבונות מסוימים לדברים נמוכים, ואלו נעשים חזקים יותר ולוקחים מקום חשוב יותר מאשר קודם לכן.

גורדייף : יש בחדר הזה שנים עשר – 12 אנשים. אם אתה היית רוצה להכניס פנימה עוד שני-2 אנשים נוספים, זה יהיה נחוץ והכרחי כי שניים-2 מן האנשים אשר הם כבר כאן לצאת החוצה.
וזה אותו דבר בשבילך.
צריך להיעשות מקום, ובמטרה לעשות וליצור מקום, מה שזה לא יהיה אשר מוכל ונמצא במקום הזה צריך יהיה לצאת החוצה.
אם אדם אחד רוצה לצרת החוצה בזמן בו האחר רוצה להיכנס פנימה, אז הם נעצרים אחד על-ידי השני. העיניים שלהם יסתכלו על הדלת. אולי אתה בתוך מצב הסיטואציה הזה. בעבודה הזאת לא יכולות שום פשרות. לאט לאט אתה עושה מקום. אדם אחד יוצא החוצה ואחר נכנס פנימה.

שאלה : אדון גורדייף –

גורדייף : עבר כבר זמן ארוך מאז שהייתי גורדייף.

שאלה : השבוע הגיע אליי, ממש בנפרד מן התרגילים והעבודה, טעם מסוים של עצמי אשר לא הרגשתי אף פעם עד עכשיו, ואשר דוחק אותי להיות בתוך חלק של עצמי אשר אני בדרך כלל אף פעם לא נמצא בו. טעם זה הנו משחית ומתהולל כי אני לא יודע מה לעשות איתו.
אני לא רוצה ללכת לאיבוד אבל תעזור לי להתקדם הלאה.

גורדייף : אתה חייב להפסיק את כל הדברים ולעשות מבפנים את מה שצריך לעשות בשביל העבודה שלך ואת מה שיכול לעזור לך בשביל העתיד שלך.

שאלה : אבל ההרגשה והתחושה הזאת מגיעה ובאה ברגע בו אני עושה משהו שונה ממש, כאשר אני עסוקה עם אנשים ואני לא יכול להפסיק את מה שאני עושה.

 

עמוד 112

גורדייף : אנחנו לא מדברים על הדברים בתוך החיים. זה הנו משהו שונה ממש. אתה חייב לשחק תפקיד. לדוגמא, אתה לוחץ יד עם היד הימנית, ואתה לא צריך לחשוב על זה.

שאלה : מצאתי את עצמי בשבוע זה במצב סיטואציה בו הייתי אמור להרגיש חרטה וייסורי מצפון,
אבל למעשה בעובדה הרגשתי רק כיוון ודגדוג קטן זעום, ואשר אי אפשר היה להשוות אותו אל הרגשה אמתית.
הייתי רוצה לדעת האם יש איזשהם אמצעים מיוחדים כדי להתנסות בחרטה וייסורי מצפון.

גורדייף : תחשוב על כל מה שעשית בחיים שלך, כל הרגעים בהם לא היית כמו שהיית צריך להיות ואמור להיות. אתה זוכר וגם באותו הזמן יש לך הרגשה של חרטה וייסורי מצפון – Remorse .

שאלה : אני מבחין כי פעם הייתה לי הרגשה יותר חזקה של חרטה וייסורי מצפון – Remorse
מאשר עכשיו כאשר אני עובד. היו לי הרגשות אלימות, עכשיו הן אינטלקטואליות.
אני שופט את המעשים והפעולות שלי אבל אני לא מרגיש כמו שנהגתי להרגיש.

גורדייף : זה דבר פשוט למדיי, קודם אתה היית נוהג לעשות פיל מזבוב וזבוב מפיל.
זוהי הדרך אשר אתה בטבעך. אבל עכשיו אתה רואה את הזבוב כזבוב ואת הפיל בתור פיל.

שאלה : אני תוהה האם אני צריך להמשיך בעבודה שאני עושה או לקחת על עצמי משהו אחר שיותר מתאים ליכולת ולקיבולת שלי. אני הייתי רוצה כי תהיה לי מטרה בחיים.

גורדייף : העצה שלי היא שתעשה משהו ממש חדש, שאין לו שום קשר לזה אשר הנך עושה בהווה.
כמה שאתה פחות מסופק מן העבודה שלך, ככה יותר גדלה האפשרות שלך לעשות יותר.
תתחיל שוב ללמוד למען העתיד. קריירה חדשה זה הדבר הכי הכי טוב בשבילך.
בחיים האחד יכול לעשות כל מיני סוגים של פשרות, אבל בעבודה הזאת אין כאלו.
אתה חייב לשנות את כל החיים החיצוניים שלך ולהתחיל שוב מהתחלה.

עמוד 113
פגישה 23

שאלה : יש לי ידע על עצמי, במיוחד על המהות שלי. אני אף פעם לא יודע איך להיות בטוח לגביי עצמי. באיזה אמצעים של חקירה אני יכול להשתמש כדי לדעת אם משהו מגיע ממני או לא ?

גורדייף : עכשיו, אתה מתפלסף. זה הכרחי ונחוץ להתחיל ממשהו אמתי.
עכשיו, זה ריק בשבילי בגלל שאתה ריק. אתה לא התחלת בדרך של אדם אמתי. זה חינוך !
שבעה-7 גורמים היו חסרים בחינוך שלך. אני יכול להגיד לך את הראשון – לא לימדו אותך כי בשבילך – אביך הנו אלוהים. לכול אדם, עד גיל מסוים, האבא שלו חייב להיות האלוהים שלו.
אלוהים אוהב את זה אשר מעריך את האבא שלו.
כאשר האב מת, אז יש מקום בו אלוהים יכול להיכנס פנימה.
אין לך יחסים כאלו עם האבא שלך, ושאלתך נובעת מכך.
עכשיו, קח בתור משימה, לשים בצד את כל הגורמים האלו בתוך עצמך, אשר מונעים וחוסמים אותך. ותבסס עם האבא שלך יחסים אמתיים.

שאלה שנייה מהשואל השני : אבל אם האבא הנו לא ראוי, עלוב וחסר ערך ?

גורדייף : אפילו עם הוא הפושע הגרוע ביותר, אם הוא חרא וזבל, הנמוך בבני האדם.
אתה חייב להכיר את המחויבות שלך. אתה לא יודע למה הוא הפך להיות כזה. הנה חוק.
הוא יצר אותך. אתה חייב לו את קיומך. והוא האחראי לחייך בעולם אחר.
אם הוא האדם הכי גרוע ונמוך בעיניים של כולם, תן לזה להיות כך – אבל בתוכך בפנים אתה חייב להרגיש את המחויבות שלך. אתה חייב לשלם לו בעבור קיומך.

שאלה : (שאלה נוספת מן השואל הראשון) אבל במטרה לבסס ולמסד יחסים נכונים עם מישהו, האחד חייב להיות בטוח מה האחד הנו בעצמו.

גורדייף : אתה מחלק את עצמך לשני חלקים. בפנים בתוכך אתה חייב לא להזדהות ;
בחוץ אתה חייב לשחק תפקיד. תיקח את כל הדברים בתור המדריך שלך. המשימה שלך עכשיו היא לרכוש חופש פנימי. זאת היא נקודת ההתחלה כדי להמשיך הלאה. ובשביל זה אתה צריך וחייב לעשות את מה שאמרתי לך.
מה המשמעות של לשחק תפקיד ? תנסה להבין את זה באופן יותר רחב.
תעשה בשבילו כל דבר שמשמח אותו וגורם לו הנאה. אם הוא רוצה שתשב לימינו אז תשב לימינו.
אם ברגע אחר הוא רוצה את ההפך אז תעשה את זה. תפקיד סובייקטיבי.
עם כל אדם זה תפקיד שונה. אתה מרגיל את עצמך למלא אחר התחייבויות.
זה אחד מן האספקטים של עתידו של אדם חופשי. זה לא נחוץ להתפלסף.
אחר כן, אבל קודם כל תכין את הקרקע. לקרקע יש שבעה-7 אספקטים.
אחרי זה אתה יכול להמשיך איך שאתה רוצה.

 

 עמוד 114

בעתיד אתה צריך וחייב לשחק עם כל אדם תפקיד ; בשביל האגואיזם שלך.
לגרום לכול אדם ולעשות מכול אדם את העבד שלך.
אתה לא עושה את מה שאתה רוצה אלא את מה שהוא רוצה.

שאלה : (של השואל השני) , כלפיי האבא של מישהו, האם זוהי מחויבות פנימית או חיצונית ?

גורדייף : אני אמרתי כי בפנים בתוכך יש לך מחויבות אובייקטיבית. אבל, באותו זמן אתה משחק איתו את התפקיד מבחוץ, כמו גם עם כולם. בהתחלה זה קשה, אבל מאוחר יותר אתה תגיע לראות איך וכיצד הכול משתנה. אולי מאוחר יותר האבא שלך יהפוך להיות העבד שלך ;  אפילו האלוהים יכול להפוך להיות העבד שלך.

שאלה : אז בהווה אנחנו לא צריכים ואמורים לעשות מה שאנחנו רוצים ?

גורדייף : עכשיו אין לך בכלל זמן כדי לספק את החולשות שלך. אתה חייב להרוג את זה.
אם אתה עובד, אתה חייב לא להתמהמה ולהשתהות בחולשות שלך. אתה חייב להיות חסר רחמים.

שאלה : אפילו אם הנושא הנו לעודד ולנחם ולטפל במישהו אחר ?

גורדייף : ברגע זה אנחנו מדברים על עצמנו.

שאלה : לדוגמא, אני חי בין אנשים אשר תמיד מדברים על דבקות ועזרה הדדית.
פעם הייתה זאת גם המטרה שלי. אבל עכשו אני מבין ותופש כי האחד יכול לעשות רק מעט מאוד בשביל אחרים.

גורדייף : זה נכון ואמת. זה רעיון פנטסטי. לפני כן, קודם לכן, לא יכולת לעשות איזשהו דבר טוב למען מישהו. עכשיו אתה נותן את המילה שלך כדי לא לעשות שום דבר אלא רק בשביל עצמך.
תשים את עצמך על הרגליים שלך, תכין את העתיד שלך.

שאלה : עכשיו, אנשים שוקלים אותי ולוקחים אותי בשוויון נפש.

גורדייף : אז אתה לא שיחקת את התפקיד, כי אחרת הם היו מבחינים בשינוי.
אתה פתוח. אנשים אחרים לא אמורים וצריכים לראות מה קורה בתוכך.

שאלה : אלו הם האנשים אשר תמיד מסביבי.

גורדייף : כן, זה בדיוק אמור להיות עם האנשים האלו.

שאלה : זה קשה.

גורדייף : דברים רעים הם קלים.

 

עמוד 115

שאלה : כאשר אני מספר למישהו בסוד על משהו אשר קרה, אני מרגיש כי מה שאני אומר מאבד את הכוח שלו בשבילי. אני מרגיש כי אני משפיע על אחרים כאשר אני מוריד דברים רעים מן החזה שלי או כאשר אני מוריד דברים קשים מן הכתפיים שלי.

גורדייף : אז אתה משחק את התפקיד שלך בצורה גרועה.

שאלה : כן. אבל זה לוקח או שואב את הכוח מתוך מה שהנו רע אצלי.

גורדייף : היום אתה חייב להקריב את הכול למען העתיד.
את כל ההנאות שבהווה. האחד לא יכול להיכנס אל מלכות השמים ובאותו זמן לאכול עוגות.
תבסס יחסים טובים עם כולם ותלמד אף פעם לא להזדהות.
זה יהיה מכשיר טוב בשביל שינוי עצמי – בשביל לשנות את עצמך.
ובאותו זמן, זה ייצור בתוכך אנרגיה מסוימת אשר תאפשר לך לעבוד טוב יותר.
דברים קלים אף פעם לא נותנים אנרגיה.

שאלה : אני הייתי רוצה לדעת האם יש דרך טובה יותר להשתמש באנרגיה פיזית מאשר לעשות ספורט.

גורדייף : תתרגל עם מספרים, שמות וכד'. כדי לעשות את זה היטב האחד חייב כי תהיה לו
פי חמש-5 אנרגיה מאשר יש לך.

שאלה : אבל לא עשינו אותם עדיין.

גורדייף : ובכן, תעשה את האחד אשר ניתן ביום ראשון.
בחצי שעה אחת אני יכול לפמפם לתוככם פי עשר יותר אנרגיה מאשר יש לכם עכשיו.
אם אתה מרגיש כמו שאתה אומר אז זה מראה כי אתה לא הבנת.

שאלה : במשך זמן רב אני לא עבדתי כי הרגשתי שלא עשיתי את התרגיל של למלא את הגוף בצורה נכונה. אז התחלתי שוב.

גורדייף : אין לי באמת את ההרגשה של למלא את הגוף אלא הרגשה כללית.
בהתחלה אתה יכול להשתמש בזה.

 

עמוד 116

שאלה : האם האחד יכול כי יהיה לו ידע מעודן יותר של מהותו של האחד ?
הסנסציות – התחושות שלי מתערבבות עם סוג של דמיון ועם סנסציות – תחושות מאוד שונות, אשר לעתים קרובות הן מנוגדות והפוכות לחלוטין.
איך אני יכול להצליח לעשות את זה טוב יותר ?

גורדייף : יש לך תרגיל.

שאלה : אני בכלל לא מצליח לעשות את זה טוב.

גורדייף : אולי בגלל שאתה חושב על דברים אחרים.
פילוסופיה, פנטזיה – אין לך עדיין איזושהי מהות. אתה כלב קטן – חתיכה קטנה של חרא של כלב.

שאלה : זה בגלל שתשומת הלב שלי נמשכת בטבעיות לדברים מאוד מעודנים.

גורדייף : תדבוק בשתיים כפול שתיים הם ארבע – 2X2 = 4.
אתה הולך רחוק מדיי ומהר מדיי קדימה. מזה חוסר ההבנה הזה.

שאלה : ועדיין, בדרכים רבות אני נשאר בנקודה אחת.

גורדייף : בגלל שאתה תמשיך הלאה ותתקדם קדימה (נפלא !).

שאלה : בקשר לתרגיל של יום ראשון, אני תוהה האם זאת לא שאלה של מין-סקס אשר מונעת אותי מלהיות יכול לעשות את זה היטב ?

גורדייף : אל תתפלסף. במיוחד בשבילך אני נותן תרגיל.
בכול פעם בה אתה מרגשי התחלה של חולשה, תירגע ואז תחשוב ברצינות :
" אני רוצה כי התוצאה של החולשה שלי תהפוך להיות הכוח והחוזק שי עצמי ".
זה יצטבר בתוכך בעבודה העתידית שלך. כל אדם יותר איזה חולשות יש לו בתוכו.
כל פעם שהחולשה הזאת תופיע בתוכך אז תעצור את עצמך ותעשה את התרגיל הזה.
זה תרגיל מאוד נחוץ בשבילך. אתה תדבר על זה בכנות יום אחד עם הגב' דה-זלצמן.

שאלה : יש לי ילדה קטנה בת ארבע – 4 , איזה תפקיד אני אמור וצריך לשחק איתה ?

גורדייף : תפקיד של אבא.

שאלה : אבל אני מרגיש כי אני לא אבא אמתי.

גורדייף : תהיה אבא טוב. אל תעודד, תשפוט ותעביר ביקורת על הכול. כך שלילדה לא יהיה דמיון.
אבל בתוכך מבפנים האחד אוהב את הילד.

 

עמוד 117

בדרך הזאת אהבה אמתית שלך תגיע להתקיים ולהתהוות.

שאלה : יש רגעים בהם אני מרגיש שזה נחוץ ואף הכרחי להיות חמור, בפעמים אחרות אני נותן לחיבה שלי להיראות.

גורדייף : זה חייב לא להיראות. זה חייב ישר וצודק – Just .
אם פעם אחת אתה מראה את החיבה שלך אז הסמכות שלך תיפגע.
אתה חייב אף פעם לא להראות לילד את העצמי הפנימי שלך.
החולשה שלך – לאהוב ללטף וכד' את זה תשאיר לכול האחרים. לא לך. הסמכות של האב היא דבר חשוב מאוד. ובדרך זאת אתה תהיה אב אמתי.

שאלה : האם אין סכנה לגרום לילד להיות ביישן ולהחניק את האישיות שלו ?

גורדייף : אם הוא עושה כמו שהסברתי, אז הילד לא יפחד. יהיה לו כבוד. זוהי איכות אחרת של פחד.
אתה חייב לא להפחיד אותו.

עמוד 118

פגישה 24

שאלה : אני ניסיתי להרגיש חרטה וייסורי מצפון אבל החרטה מהממת אותי ומשתלטת עליי ומציפה אותי. אני לא יכול לשכוח כי זה היה מתוך חרטה וייסורי מצפון כי יהודה איש קריות תלה את עצמו.

גורדייף : למה אתה מדבר על יהודה איש קריות במרה הזה ?
מה אתה יודע על יהודה איש קריות ? הוא היה מקודש גדול מאוד. הוא היה התלמיד השני אחרי יוחנן המטביל. כל מה שנאמר לגביו ועליו זה שקר וטעות. ואם אתה רוצה לדעת, הוא אפילו היה המסטר של ישוע.

שאלה : החיפוש אחר חרטה וייסורי מצפון מוביל אותי לדיכאון. זה חייב להיות כי אני עושה את התרגיל בצורה לא נכונה. איך אני אמור וצריך למצוא חרטה וייסורי מצפון.

גורדייף : בכדי ובמטרה להתנסות בחרטה ובייסורי מצפון זה נחוץ והכרחי לעורר רצון-אמתי.
לזכור מטרה אמתית. אתה חייב להרוס את השלווה והשקט.

שאלה : אני הרגשתי חרטה וייסורי מצפון בהבזקים פעמיים או שלוש.
אבל אני לא יודע איך לגרום לזה לבוא. כאשר אני מחפש אחר זה בכוונה, אני לא תופש מחדש את האיכות הזאת אלא מוצא את הסוג אשר מדכא אותי.

גורדייף : כאשר חרטה וייסורי מצפון מגיעים בלי אהבה-עצמית היא נותנת לנו את התשוקה למשהו טוב יותר, אבל כאשר היא מעורבבת עם אהבה-עצמית אז מכריעה אותך ומורידה אותך למטה.
האפקט וההשפעה של חרטה אמתית זה שנאה של עצמך, של סלידה ותיעוב מעצמך.
שני-2 הדברים האלו בונים חרטה אמתית של מצפון.

שאלה : פעם אחת כאשר הרגשתי את זה אני קיבלתי ממש בחילה.

גורדייף : אתה חייב להרגיש הרבה מזה במטרה להרוג את האויב שלך. כאשר אתה מרגיש את הדיכאון הזה אתה צריך ואמור לעשות את ה 'אני הנני' ואז אתה לא צריך לפחד מלהפוך להיות מדוכא יותר. רק דרך הדחף הזה אתה יכול להתעלות על אפסיותך וכלומיותך.
אתה אמור וצריך לשמוח שהדחף העיר בתוכך רצון אמתי לשינוי.
אתה חייב לא לעמוד בטקס עם האהבה-עצמית. אהבה-עצמית היא האויב הגדול ביותר שלך.
האחד חייב להעניש את עצמו בלי רחמים נגד היצור המתועב והמטונף הזה.
לא רק אתה – אלא אבל כולם. ההרגשה של חרטה וייסורי מצפון יכולה לעשות שיפוץ ותיקון, חידוש ופיצוי לכול הדברים, לכול הטעויות של ההורים שלנו, כל המחנכים שלך, חבריך והמלווים שלך בילדות. אתה חייב לרכוש את החופש הפנימי אשר ייעשה אותך ראוי להפוך להיות מועמד לאיש עתידי. דוקטור יקר שלי, זה מה שאני מייעץ וזה הנו דבר קשה מאוד.  זה לא נעים.
אבל זאת היא לא אשמתי.

 

עמוד 119

אם אתה רוצה כי יהיה לך עתיד אז בהווה תנסה את זה.
ככול שתתנסה בזה יותר, ככה יהיו לך יותר אפשרויות בעבור העתיד.
אתה חייב להצליח להביא את החרטה וייסורי המצפון לנקודה בה זה הופך להיות שנאה של עצמך ושנאה של העבר שלך, של ההורים שלך, של החינוך אשר קיבלת. תקלל את הכול.
תקרא אל האידיאלים שלך לעזור לך לשאת הנטל ולהפוך להיות ראוי לזה.
מצד אחד אתה מקלל את העבר שלך ; ומן הצד השני, בשם העתיד שלך, אתה נותן את המילה שלך – כנגד הקללה הזאת – לעזור להם (להורים) הרי הרבה שאתה יכול.
אתה חייב להגיע אל הנקודה בה המצפון מדבר בתוכך בלי רחמים.

שאלה : אני התנסיתי באותו דיכאון כמו הדוקטור, אבל כבר אין לי יותר את זה.
אני מוצא את עצמי כמו שהייתי קודם.

גורדייף : אני חודש במשהו. אולי  אתה באופן אוטומטי מתרגל לזה. גם זה רע.
כלומר יש לך גם אידיאה מקובעת, קיבעון מחשבתי, אובססיה.
האחד לא יכול להתרגל חרטה וייסורי מצפון. הוא חייב לחדור לעצמי הפנימי.
אם אתה מתרגל אז אתה עושה את זה אוטומטי ; זה הופך להיות חיצוני ובלי משקל.
אתה עושה את זה רק עם הראש שלך. אתה מבזבז את זמנך. תתחיל שוב יותר בלי רחמים.
אתה חייב לעשות את זה עם שלושת המרכזים, לא רק עם הראש שלך.

שאלה : כאשר אני בוחן את השנים שהייתי בעבודה, אני מבחין כי אני אף פעם לא היה חסר לי כוח מדרבן ומניע, אבל החלק הזה שלי תמיד ברח מן העבודה. אני ראיתי את זה כאשר אמרתי לי אין לי כוח פיזי. היכן אני יכול לקבל את הכוח אשר ייתן לי רצון פיזי ?

גורדייף : רק דבר אחד יכול לעזור לך. אתה חייב לסבול באופן פיזי.
לדוגמא, אל תאכל מספיק ; תהיה רעב.
או אם האורגניזם שלך לא אוהב מים קרים, אז תגרום לך לשאת או לסבול מים קרים.
או אותו דבר עם מים חמים. תעשה את ההיפך מ- מה שהגוף שלך רגיל לעשות.
תגרום לו לסבול. זוהי היא הדרך האחת והיחידה ליצור את הכוח שחסר לך.
לא סבל מנטאלי. יש לנו שבעה-7 סוגים של סבל. בשבילך מה שנחוץ זה סבל גופני.
עם התודעה – Mind שלך אתה יכול לשלוט בגוף שלך בלי רחמים. תגרום לו לסבול.
יש בתוכך שני-2 חלקים שעובדים, אבל הגוף לא. האם הבנת את הרגש שלך : אם התבוננות בו,
אם אתה מאמין לי, תעשה את זה. תיאבק ותסבול. אחר כך אתה תהיה מסוגל לעבוד על ועם עצמך. אני שמח כי הגעת לשאלה הזאת בעצמך.

שאלה : אני רוצה לשאול שאלה על התרגיל של שבע-7 הנשימות.
זה תרגיל לעשותו בחיים. עכשיו אני אפילו לא יכול לספור בצורה נכונה כאשר אני עושה את זה ברכבת התחתית או כאשר אני הולך. אני אף פעם לא הצלחתי לסיים את זה. אני מרוכז ושקוע ועסוק מבפנים בתרגיל הזה בהתבוננות ואני כבר לא יכול לראות אותו יותר כשלם.

 עמוד 120

גורדייף : זה חשוב מאוד. אולי יש לך רעיון או מושג מקובע וזה הוא אשר עוצר אותך.
אתה חייב להילחם ולהיאבק כמו שיעצתי לך.

שאלה : אני לא יכול לבצע את התרגיל כי אני מזדהה.

גורדייף : אתה חייב לחלק את התרגיל הזה לשלושה חלקים נפרדים ולעשות חלק אחד במשך שלושה ימים, חלק נוסף אחר במשך עוד שלושה ימים ואז תנסה את כולם יחד.

שאלה : כאשר אני שקט אני מצליח יותר טוב.

גורדייף : אז זה פחות מועיל.

שאלה : קושי נוסף. כאשר אני מדמיין איש מת, אין לי כל מגע ו/או קשר איתו. ואפילו יש לי את הרושם כי אף פעם לא ראיתי אותו.

גורדייף : דוגמא טובה מאוד בשבילך. אולי אתה מכיר את האיש הזה רק עם חלק אחד של עצמך – החלק השכלי, לדוגמא – ועכשיו אתה ברצונך להשתנות ולצייר לעצמך אותם עם הרגשה.
יהיה לך קשר ומגע עם כל המרכזים שלך, אבל רק אחד אחרי השני.

שאלה : אני חייב למצוא מישהו אשר ממלא את התנאים.

גורדייף : אולי אף פעם לא תמצא אדם כזה. אולי אתה חד-צדדי.
אם אתה לא יכול למצוא אדם אחד, אז תיקח שניים או שלושה.
עם אחד אתה תהיה בחלק של ההרגשה, עם אחר בחלק של החשיבה וכד'.

שאלה : אני הבחנתי כי כאשר אני מתבונן בנשימה שלי אז אני מסוגל לזכור את עצמי טוב יותר.
האם אני צריך לעשות את זה ?

גורדייף : לא אם יש סיכון שזה יהפוך להיות רעיון מקובע.
אם זה עוזר לך אז תמשיך.
רק אתה יכול לשפוט.

שאלה : איך אני אדע שזה רעיון מקובע ?

גורדייף : עכשיו אני הבנתי. על-ידי השאלה שלך.
אני הבנתי את המצב הפנימי שלך.
מה הוא מרכז הכובד של העבודה שלך ?

שאלה : התרגיל אשר מורכב מלהזין את ה 'אני' ואת שבע הנשימות.

 

 עמוד 121

גורדייף : איזה הוא האחד אשר הכי מעניין אותך, ואשר נותן לך הכי הרבה ביטחון עצמי ?

שאלה : אני לא עושה אותם באותם תנאים. שניהם חשובים בשבילי.

גורדייף : תשנה את התנאים אשר בהם אתה עושה את התרגילים.
תעשה בזמן אשר הונח בצד בשביל העבודה את האחד אשר עשית, בחיים וההפך.
תשנה את הזמן. אני מפחד כי כאשר אתה עושה את זה בזמן אשר בו אתה עושה את זה באוטומטיות, אז אתה נכנס לתוך הרגל, וזה יהפוך להיות רעיון מקובע.
על-ידי כך שאתה משנה את השעה אולי אתה יכול להימלט מן הרעיון המקובע ולקבל תוצאה.
אני חושד במשהו, ויכול להיות כי זה יעשה את זה ברור בשבילי.   האם הבנת ?

שאלה : בסדר גמור.
 

שאלה : עשיתי מאמץ גדול כל השבוע. ואני הרגשתי משהו חדש.

גורדייף : בפעם הראשונה משהו התעורר בתוכך. אבל אתה עדיין לא רגיל לזה,
אין לך עדיין מספיק חומר גלם. אתה בדרך הנכונה. אתה מסוגל ויכול לקלל ולקבל גועל נפש מן העבר שלך וזה יעזור לך. תבין ותתפוש כמה הרבה זמן אתה איבדת. אלו הם ייסורי מצפון והתחרטות – Remorse of conscience  . בדרך הזאת אתה מכין עתיד טוב.
בלי דברים רעים, הדברים הטובים לא מגיעים אף פעם/לא מגיעים לעולם.
Without Bed thing's Good things Never come

שאלה : יש בי חלק אחד אשר אני אף פעם אני לא מצליח להעלות אותו ולהביא אותו בכוונה
כאשר אני מנסה לזכור את עצמי. חלק זה מתעורר רק כתוצאה מתוך שוק חיצוני.
איך אני יכול לגרום לו להופיע ?

גורדייף : אתה חייב להרוג משהו בתוך עצמך. אתה חייב לעשות מקום בשביל ההרגשה החדשה הזאת. יש לנו בתוך המערכת שלנו, מספר מוגדר, מדויק וברור של גורמים.
בתוכך כל הגורמים כבר כתבו עליהם, כמו תקליטי גרמופון, והרישומים האלו היו כבר שקריים קודם.
אתה חייב להרוס אחד מן התקליטים או הרישומים האלו, ולשים אחר במקומו.

שאלה : איך האחד יכול להרוס אותם ?

גורדייף : על-ידי כוח ברור ומוגדר.
תבחר אידיאל חיצוני. לדוגמא, אמונה דתית. משהו אשר אתה בטוח בו ואשר הנו מחוץ לעצמך.
ואז תסלק ותחסל את האמונה הזאת, תהרוס אותה.
אתה לא תאבד כלום ואתה לא תפסיד שום דבר, כי היא שקרית.
במוקדם או במאוחר הכול צריך וחייב להיות חדש בתוכך.
ברגע זה הכול הנו זבל וחרא.
תעשה מקום כדי לגבש גורם חדש לחיים חדשים.

אני מייעץ לך לקחת אמונה-Faith, אולי יש לך הרגשה אחרת נוספת אשר בה אתה בטוח.
בכול מקרה, יש את האחת אשר אותה אתה חייב להצליח להרוס ולהחליף אותה, כך שיהיה לך קשר ומגע אמתי עם הרגשה – Feeling .

שאלה : מה יהיה הגורם החדש ?

גורדייף : מצפון – Conscience . (הערת תרגום של Will Con – Science :  )
עד עכשיו אתה גיבשת רק א-נורמליות – חוסר נורמליות, חריגות ואי-תקינות, אשר מגיעות ובאות מבחוץ.

שאלה : מה האדם חייב לעשות כדי לנהוג על-פי או ללכת אחרי העצה אשר אתה נותן בספר שלך ; לשכנע את כל העניינים ואת כל החלקים הבלתי-מודעים של נוכחותו של האחד, לעבוד כאילו הם היו מודעים וכן הלאה.

גורדייף : בפעם הארבע-מאות אני אומר לכם, זה לא הספר שלי אלא זה אדון בעל זבוב, וזאת היא העצה אשר הוא נותן לנכד שלו.

עמוד 123

פגישה 25

גורדייף : למי יש שאלה לשאול לגביי העבודה ?

שאלה : יש לי כיתה אשר בה אני מסוגל לעקוב אחרי התלמידים באופן די אינדיבידואלי.
חלק מהם מאוננים. איך אני יכול בחוזקה להגיד להם לא להמשיך ?

גורדייף : ישנם ספרים רבים אשר מוסבר בהם המפגע הזה.
תמצא את הספרים האלו ותקריא להם אותם. אתה יכול לכנס אותם יחד מחוץ לכיתה ולהגיד להם
כי כל מה שנותן לעצמו לעשות את זה לא יהיה אף פעם גבר אמתי, וכמו כן גם לא בעל טוב.
אז תקריא להם ותייעץ להם לחשוב על זה ברצינות. תייעץ להם ותוכיח להם עד כמה זה מזיק.
יש חלק מהם אשר כבר רגילים ומורגלים בזה כבר קודם, ואי אפשר לשכנע אותם, ואי אפשר לעצור אותם יותר, אז אותם תשלח אליי, ובשבועיים אני אגרום להם להתגבר על זה – בתנאי שיש להם פנקס צ'קים שמן.

שאלה : אני עושה את התרגילים יותר מדיי עם הראש שלי.
לעתים קרובות אני פשוט צריכה לעצור וללכת לכפר, היכן שאני מקבלת חישות ותחושות – סנסציות אשר נותנות לי קצת איזון בתוך עצמי. ואחרי זה אני מוצאת את זה קשה שוב לקחת על עצמי את העבודה, בגלל שזה קשה להחזיק בשני-2 סוגי החיים האלו באותו הזמן.

גורדייף : איך אתה יודע כי יש לך את הצורך הזה ?

שאלה : כאשר אני עובר את זה ומעביר את זה אז אני לא מרגיש מאוזן.

גורדייף : אני לא יכול לייעץ לך בשאלה זאת. את צריכה תנאים נכונים.
הכפר לא נחוץ והכרחי. כל מה שאת צריכה זה פנקס צ'קים שמן ובעל טוב – לא בעל כמו התלמידים של היגנטץ Hignette's  ואז הכול יתקדם וילך ויזרום בקלות ובהצלחה.
אבל כרגע תחלקי את הזמן שלך.

שאלה : ממש  לאחרונה עשיתי את התרגיל של שבעת-7 הנשימות בדרך אשר בה יעצת לי.
וזה הביא אותי אל רגע של זכירה-עצמית מאיכות אשר לא הכרתי ולא ידעתי אף פעם קודם.
באותו הזמן אני התנסיתי בתיעוב של כל מגע וקשר דרך תחושות והרגשות-סנסציות.
ברגע הזה הרגשתי כי אני לא רוצה לחיות עם זה, אלא אבל להרוג את זה.

 

 עמוד 124

גורדייף : להרוג את מה ?

שאלה : ראיתי שהסבל של מישהו אחר גורם לי לסבול על-ידי אסוציאציה.
אז באמת ניסיתי באותו הזמן להרגיש 'אני-הנני'.
כלפיי חוץ עשיתי את מה שהיה צריך להיעשות.
האם זוהי הדרך הנכונה להמשיך או האם אני חייב לנקות עוד אפילו יותר ?

גורדייף : תמשיך. כי אולי אתה עושה את זה רק עם חלק של עצמך.
עכשיו אתה מתחיל להתעורר, וזה מייצר חוסר הבנה או אי-הבנה.
תמשיך הלאה עד אשר יהיה לך מגע וקשר אובייקטיבי עם שלושת-3 המרכזים שלך.
מגע וקשר רק עם אחד זוהי היסטריה. אדם אמתי הנו עצמו. אני עצמי.
אם אני אוהב אז זה עם כול הוויתי כולה; ואם אני שונא אז גם זה כך.

שאלה : אני לא רוצה מזה עוד יותר.

גורדייף : אז תעשה את זה כל הזמן. תקבע הרגל חדש.
אחרי זה אני אעזור לך.

עמוד 125

פגישה 26

שאלה : אני עשיתי די בקביעות ובאופן רגיל-הרגלי את התרגיל של המילוי.
זה עייף והתיש אותי. היו לי כאבי ראש במשך היום. האם אני חייב להמשיך ?

גורדייף : תמשיך. אתה תעבור את המשבר הזה, הגאולה שלך היא בפנים בתוכך.
אתה חייב להצליח לשבור משהו ולפרק משהו. אל תחוס על עצמך ;
התשישות והעייפות האלו יכולות לתת לך עידון ועדינות.
אתה חזק כמו חזיר. אבל בשביל העבודה שלנו האחד חייב להיות עז ;
עז צעירה זה טוב מאוד. אבל עז זקנה זה ריח רע.

[גורדייף פונה אל הדוקטור] : אני מצטער כי הגעת מאוחר ;
אני דיברתי על שאלה רפואית. אני עושה להיפך מן הדוקטור הרגיל ;
הוא לא עצבני ; אני עושה אותו עצבני ; הדוקטור מטפל בזה ומטפח את זה ;
אני מחמיר ומסבך ומעצבן את זה.
יש לו הכול מלבד את הדבר הזה.
הוא שור. אבל לא שור מזן טהור.
זה הכרחי ונחוץ להשתנות אל שור טהור גזע.
אם אתה לא משתנה אז אתה תישאר כמו עז שקנה.
מקור ניתן לתזוזה ומתנועע של האצלות איומות ונוראות.
ואשר כאלו אתה רואה לעתים קרובות בין הפציינטים שלך דוקטור....

שאלה : יש לי את הרום כי יש לי יותר ויותר קושי בתרגיל של יום ראשון.
אני לא מצליח לתת שוק לחזה ולעמוד השדרה.

גורדייף : אתה יודע למה זה קשה ?

שאלה : אני לא יודע, קרוב לוודאי כי אני עובד יותר מדיי עם הראש שלי.

גורדייף : אין לך אינטרס, אין לך עניין ; אתה לא עובד עם ההוויה שלך.
אתה רוצה לעשות את זה רק באופן תיאורטי... לא אתה. אתה החלטת במקרה עם הראש שלך, אבל זה לא אתה אשר משתוקק. זה הכרחי ונחוץ בשבילך עכשיו כי תהיה לך מטרה אחת עם כל ההוויה שלך ; אם אתה עובד ככה, אז אתה תעורר קצת את הפונקציה הזאת ; אתה לא מרגיש כי אין ל סנטימנט.

בין דברים אחרים, אני אומר דברים אשר הם לא בשבילך ובאותו הזמן זה גם בשבילך.
אני הבטחתי ו/או וידאתי אחר צהריים זה דבר אשר יכול לתת שירות גדול מאוד לכולכם.
זה הנו אינסטינקט אשר לא דועך.
הם מגזע טוב. אבל אתם מקלאסה דגנרטית.
כאשר אתה אומר 'אנשים פשוטים', אז זה אומר כי הם עדיין לא דגנרטים. מנוונים.
אין לך את הדבר הנורמאלי הזה אשר יש לכול החיות.
אתה מבחין כי אלו הם אנשים פשוטים ; ועל זה אני אומר כי הם מגזע טהור. הם גזעיים ולא דגנרטים. זה מחונך בצורה גרועה, זה פשוט.

 

עמוד 126

דבר זה אשר התחלנו איתך, זה יהיה טוב  ובסדר לחזור אל משהו עתיק.
או שזה יהיה טוב ובסדר שמשהו חדש ייוולד בתוכך.
אתה יכול כבר להתחיל לראות קודם בפעם השביעית אשר אתה מגיע אליי, כי אין לך מגע וקשר או שאתה לא מרעיל את עצמך, אחד מן השניים.
במטרה ללכת כלפיי השאיפות שלך. זה אפשרי כי יהיה לך מגע וקשר משותף דרך המטרה.
זה אפשרי עם תרגול. לדוגמא כאשר אתם יושבים ביחד אז אל תבזבזו את הזמן שלכם מבפנים כמו בחיים. תשתמשו במקרה הזה או במאורע הזה כדי לעשות תרגיל, תציע לעמך כי האווירה או האטמוספירה הזאת מסביבך מעירה את התשוקה ללכת כלפיי המטרה...
כולם כאן, תעשו את זה.
אווירה או אטמוספירה זאת היא מחממת את השאיפה והשאפתנות של כל ההוויה שלך כלפיי מטרה משותפת. כאשר אתם מוצאים את עצמכם ביחד פתאום אז באופן אוטומטי זה מייצר את החימום הזה.  אתם יכולים כי תהיה לכם פעולה הדדית על עיר שלמה. פריז היא גדולה ; אבל אם תתחילו אז זה יהפוך להיות לאט לאט, אפשרי ש, אם תנועה אחת מיוצרת בפינה של האטמוספירה הזאת, זה יתחיל איזשהו חוסר שקט אשר יתפזר מעל הכול.
יש לכם ידע של פעולות טלפתיות שונות.
זה כאילו האטמוספירה הופכת להיות גדולה.
חומר אשר נוצר כמו ברשתות של עכביש.
אם באחת הרשתות נכנס כוח חדש, אז זה יכול להגיב ותהיה תגובה הדדית בכול הרשת השלמה כולה, כמו במוליך חשמלי. זה הכרחי ונחוץ, כאשר אתם ביחד במקרה, שתעשו תרגיל.
אתם יוצרים ובוראים פקטור-גורם של נטייה להצליח במטרה שלכם עם כל המאסה שלכם.
בשביל זה, זה הכרחי ונחוץ כי יקרו שני-2 דברים, אוטוסוגסטיה ותצוגה על-ידי צורות,
אבל צורות סובייקטיביות.
בהתחלה אתם תבינו מה קורה ; זה לא חשוב לצייר ולדמיין את זה לעצמך בתמונה בדיוק.
תדמיין כי יש בתוכך רשת. אם זרם אחד נכנס ומגיע לנקודה אחת, אז הוא יגיע אל כל מקום,
אם חישה אחת – סנסציה אחת של חום וחמימות היא בנקודה אחת אז כל הנקודות ירגישו את החום והקור. תצייר לעצמך איך מה שקורה במקום אחד קורה בכל מקום.

שאלה : בשבוע אשר רק עבר וחלף, אני ניסיתי לעשות שני חלקים חרוטים וחקוקים היטב בתוך החיים שלי. אני ניסיתי לארגן ולסדר את החיים החיצוניים שלי בתור פונקציה של העבודה הפנימית אשר עליה החלטתי, ולא עוד לעשות יותר את העבודה הזאת ברגעים הנותרים אשר נשארו חופשיים בחיים. המרכז של העבודה הזאת הנו התרגול של 'התמלאות ו/או מילוי' ואשר מאפשר לי להגיע אל צורה אשר בה אני יכול תמיד למצוא את עצמי.
אבל עד מהרה אני נפגש בחיים בשני-2 מכשולים.  הגוף שלי והראש לי.
הגוף שלי הנו מכשול אשר אני מכיר ויודע. אני יודע איך לכבוש אותו.
אבל מה שאני לא יכול לכבוש זה את הראש שלי ואת תשומת הלב שלי.
אני לא רואה איך להרוס את המכשול הזה.
בכפייה ובכוח אני תמיד מצליח בתוצאה, אבל אני מרגיש כי אני דוחק בכוח בצורה לא נכונה.

 

 עמוד 127

גורדייף : אתה יודע כי עם הגוף שלך אתה יכול להצליח במוקדם או במאוחר
הראש לא קיים, זוהי תוצאה של הגוף.

שאלה : אבל כאשר הגוף הנו פסיבי לחלוטין....

גורדייף : עם הראש שלך אתה יכול ; עם הראש שלך אתה לא יכול ;
אבל הראש הנו גוף.

שאלה : עם הגוף אני רואה מה לעשות. לא עם הראש.

גורדייף : תעבוד עם הגוף בשביל הגוף.

שאלה : אתה שוכח את הראש.

גורדייף : אם הגוף משתנה אז הראש ישתנה...
עם גוף אחר ראש אחר. אם אתה כבר מרגיש משהו עם הגוף שלך, אז תמשיך.
הראש ילך ויעקוב אחרי הגוף.

הגב' דה-זלצמן : הראש חייב לעשות משהו ; הוא חייב להיות שם בתור עד.
הוא יאמן את עצמו לזכור.

גורדייף : זה ישרת אותך כעזרה להיזכר. התפקיד של הראש שלך זה להיות נוכח.
השירות של הראש שלך זה להיות עד קבוע. חתיכה אחר חתיכה הוא כבר לא יהיה רחוק יותר.
עם זה אתה יכול להשתנות. זוהי עצה טובה מאוד.

שאלה : יש לי את ההרגשה של התרגיל הזה. אני מרגיש דברים ואני מתמלא. אבל אני מאבד את ההשראה ; יש לי התכווצויות עצבניות אשר אני לא יכול לכבוש.

גורדייף : אין לך את הקצב. זה הכרחי ונחוץ לעשות דברים שונים.
1, תשאף בצורה נורמאלית ; 2. תכיל את האוויר בזמן בו אתה הופך להיות משוחרר ולא מכווץ.
3. תנשוף גם בלי להפוך להיות מכווץ.
זה לא הכרחי ונחוץ להירגע כאשר אתה מכיל.

שאלה : תמיד יש לי נשיפות מכווצות.

גורדייף : אין לך קצב. אולי יש לך גם דיסהרמוניות אחרות.

שאלה : אתה אמרת לי לנשום קצת מים ; יש לי תמיד נחיר אחד אשר חוסם ועוצר.

עמוד 128

גורדייף : אתה חייב להמשיך. אם אתה היית חולה כל החיים שלך, זה לא אפשרי להבריא בשבוע אחד. אתה כבר השתנית ; לפני כן קודם לכן זה תמיד היה אותו הניר אשר עצר וחסם.
דוקטור זה דבר אורגינאלי ומקורי כי הדבר האורגני הזה נעלם.
הוא הולך למקום אחר וככה אין כל חולי ; ולמרות זאת יש חולי.
כל הדוקטורים אשר שומעים אומרים כי יש חולי ; אני אומר שהדבר הזה יכול להיעלם וללכת למקום אחר, לכאן או לשם.... אם זה לא חולי אז מה זה ?
זה דבר אורגינאלי-מקורי אבסורדי, אבל הפציאנט מבין את זה.

שאלה : כבר קודם היה לי את הרושם שאם הייתי מודרך אז הייתי מצליח לגרום להתכווצות הזאת להיעלם.

גורדייף :  תמשיך את זה ותעשה את התרגיל המיוחד החדש.
בתור התחלה אתה לוקח את השעון שלך, ואתה מחלק את הזמן שלך בדיוק לשלושה-3 חלקים,
לא יותר מ-10 שניות בכול אחד, בין 5-10 שניות ולא לעתים קרובות, 2-3 פעמים, בעשרים וארבע שעות.

שאלה : לא בחיים ?

גורדייף : עם התרגיל זה הכי טוב. אתה שם את מחצית תשומת הלב.

שאלה : איך אני יכול לדעת ולקבוע אם אני מזדהה אם העבודה ?

גורדייף : אתה חייב לא לעבוד אף פעם יותר משליש אחד ממצב הערות שלך ; אם במשך שני השלישים 2/3 האחרים אתה חושב עליה ; אז אתה מזדהה.
זה קל להיזכר.

שאלה : אתה אמרת לי כי ישנן פעמים מסוימות בהן זה אפשרי לי לתעב את ההורים שלי...
עכשיו אני יכול לעשות את זה. עכשיו אני מבין כי אני חייב לתעב את הרעיונות ואת המושג שיש לי אליהם ואני אמור וצריך לחיות כאילו הייתי תמיד יתום.

גורדייף : האם אתה מרחם על עצמך ברגעים האלה ?

שאלה : להיפך, אני מקבל מהם קצת כוח ועוצמה.

גורדייף : איזה כוח ועוצמה ?

שאלה : הכוח והעוצמה של להיות צריך להישען ולסמוך רק על עצמי....

גורדייף : אתה שמעת את ההסבר שלי ?
אתה הרגשת אם אני הייתי מסופק או לא מסופק ?

 

עמוד 129

שאלה :  מאז שדיברת איתי על זה לפני הרבה זמן אתה חייב לדעת מה חייב לקרות.

גורדייף : תזכור לשאול את הגב' דה-זלצמן.

מה השעה ?

תנסה עכשיו לעשות את התרגיל הזה של ליצור רשת.
כל האחווה עשתה גם את אותו דבר.
אתה מכיר את המשל : "האחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד".
בחיים הרגילים זהו הנו שקר, בגלל שזה לא ניתן להגשמה ולמימוש.
אבל, כאן יש אחווה.
לכולם יש מטרה משותפת אחת. האחד מהם הנו שם ; אבל הוא חייב להשתוקק כי כולם ישיגו את זה, ולהיפך, האחרים גם הם מחויבים לעזור לו. דוגמא זאת מתקרבת לזה שהאחד חייב לעשות.
זה יעזור לך בליצור קשר ולקבל מגע. אפילו באגואיסטיות האחד חייב להשתוקק לזה,
כי בכול מצב חלוש וקלוש, האחד אמור וצריך כי יעזרו לו.
האחד יכול להגיד את זה מילה אחרי מילה, זה כמו קורי הרשתות של העכביש.

שאלה : האם החלש ביותר יכול כי יעזרו לו ככה ?

גורדייף :  זה לא הנושא. האחד רק מרוגש ומתרגש.
קיימים בכך שני-2 דברים : חומר וכוח.
הרגיל הזה הנו בשביל לדחוף, לדרבן ולעודד, לרגש ולהלהיב, להחיות.
(אחרי הארוחה ממשיכים בפגישה)
שאלה : יש לי יותר כאבי ראש.

גורדייף : לפעמים האחד קורא בתור משהו רע את זה אשר הנו טוב.
לפני כן לא היו לך אף פעם כאבי ראש ; ולפיכך זה טוב מאוד.
אולי מה שיש לי מייצר התעוררות.
למוח שלך לא היה דם. הדם אף פעם לא עבר דרך שם. עכשיו הדם עובר דרכו,
וכך יש לך לפיכך כאב.

שאלה : אני ממתין....אני מחכה....

גורדייף : זה מעניין אותי לדעת את זה. אתה חייב לא לחכות ; לפעמים חוסר השמחה וחוסר האושר והאומללות של אחרים עושה אותי שמח.

שאלה : אני שכחתי לשאול אותך משהו. בתרגיל של 'מילוי' היה לי קושי למלא את הדברים.

גורדייף : איך קראת לזה ? אה..הרגליים. אנחנו הולכים לדבר על הרגליים.
אל תשנה שום דבר בתוך מה שהסברתי.
אתה חייב רק לכבוש יותר את החזיר והוא חייב להפוך להיות עז.
יכול להיות שעכשיו החזיר הוא על נתיב טוב מאוד. אולי נשאר רק לרגל או לרגליים להשתנות.
אל תיתן תשומת לב מיוחדת על זה אשר מתייחס לרגל שלך או לרגליים שלך.

 

עמוד 130

במוקדם או במאוחר זה ייעשה.
יש לך עכשיו איכות אחרת, אל תפריד את הדברים מן הראש.
כל זה  ייעשה.

שאלה : אני מצליח בלעשות את ה 'מילוי' באקוטיות (אקוטיות-חומרה, חדות וחריפות) מאוד מאד חזקה.

גורדייף : זה אולי הפעם הראשונה אשר בה שמת את כל המצפון שלך שם. אבל קודם כל, איזה תרגיל אתה עושה ?

שאלה : ה 'מילוי'.

גורדייף : אתה היית שם כאשר הסברתי את זה ?

שואל : לא. הגב' דה זלצמן הסבירה לי את זה.

גורדייף : או, גב' דה זלצמן, אז כל התהליך קרה בלעדי, אז זה כאילו נפלתי מן הירח.

השואל : אני מרגיש את התרגיל טוב מאוד, אבל יש לי את הרושם כי זה עבודה קשה, בזויה או מונוטונית או עבודת פרך.  בהתחלה זה עניין אותי כי זה היה חדש.

גורדייף : האם יש לך מטרה אשר בעבודה אתה עושה את כל הדברים האלו באופן כללי ?

שואל : כן. יש לי מטרה.

גורדייף : תמיד התייחסתי אליך בתור אורח.

עכשיו זה נחוץ והכרחי שיהיה לך קצת ידע. מהי המטרה שלך ?

שואל : להצליח בלהיות עצמך.

גורדייף : אתה לא ? יש לך חשד כי אתה יכול להצליח בלהיות ?
אז....זה עדיין מוקדם מדיי בשבילך לעשות תרגיל.
אתה יכול לקל מהם הרבה, אבל אין לך הכנה מספקת כדי לעשות אותם.

אתה תעשה רק תרגיל אחד – פעמיים או שלוש בתוך 24-עשרים וארבע שעות תירגע במודע, אתה מרשה למחשבה שלך, כמו שוטר, לאשר ולאשרר בכול מקום בו השרירים שלך לא מכווצים.
קיימים 3-שלוש איכויות של שרירים : גדול, מדיום וקטן.
אתה צריך להוציא שבוע שלם כדי להרגיע כל קטגוריה של שריר.
כאשר אתה בטוח כי אתה באמת יכול להירגע לגמרי, אז אתה תחזור אליי ותשאל מחדש את השאלה שלך.
לא 'להניח או לנסח' אלא לשאול....
האם אתה יכול להסביר לי בצרפתית, 'להניח או לנסח ולשאול' ?

עמוד 131
להניח ולנסח כבר בשביל דברים פנימיים ברורים ומוגדרים.
אתה אף פעם לא יכול לשים ולנסח שאלה.
אתה יכול לשים 'סיגריה' ולנסח את זה אבל אף פעם אל תניח ותנסח שאלה.
אנחנו מדברים על מה שנוגע ועוסק בלחם...'לנסח ולהניח למטה'.
אבל, שאלה היא מאיכות שונה ; תשאל שאלה ואל 'תנסח ותשים אותה למטה'.
דברים מוגדרים וברורים אתה יכול לשים אותם ולהניח אותם למטה.

עמוד 132
פגישה 27
הגב' דה זלצמן : האם יש איזה שאלות ?

שאלה : בזמן שאני עובד יש לי את הרושם של ההיעלמות המוחלטת של הגוף הפיזי שלי.
אני מרגיש שני-2 דברים נבדלים ברורים, האחד אשר הנו יותר נרחב ועצום מן הפרופורציות הרגילות שלי ואשר אני לא מכיר את גבולותיו ומגבלותיו.
האחר יותר פנימי ויותר מוגבל, ומסוגל לכוון אותי ואין לו צורה מדויקת, למרות כי הוא ניתן להשוואה עם הגוף שלי.

גורדייף : זה שעכשיו הסברת לא דומה לעבודה שלנו, אם תמשיך, אז יש לך צ'אנס טוב להיות במהרה מועמד או קנדידט לאזילאום (בית משוגעים). זה הנו מצב אשר הספירטואליסטים והתיאוסופיים מכירים אותו. תפסיק מיד. אתה חייב לא לשכוח כי אתה גוף. אתה חייב לזכור תמיד את הגוף שלך. עדיין אין לך 'אני', ולא 'עצמי או אני עצמי', אל תשכח את זה.
וכך, אתה רק יכול שיהיה לך עתיד. מאוחר יותר הגוף שלך יהיה חייב כי יהיה לו 'אני אמתי', 'אני עצמי' אמתי, כפי ש, כל אדם נורמאלי היה אמור שיהיה לו.
עכשיו אתה מרגיש וחש את החוסר של הגוף, לא ?

השואל עונה : כן.

גורדייף : ובכן, אתה חייב להרגיש את הגוף שלך 10 – עשר פעמים יותר.
זה לא נחוץ והכרחי לעזוב את הגוף שלך. זה הכרחי ונחוץ לחזק אותו. הרבה אנשים קיימים כמוך ; הם פסיכופטים.

שאלה : איך אני יכול לחזק להגביר ולהעצים את התחושה של הגוף שלי כאשר אני מרגיש שהיא עוזבת.

גורדייף : תשטוף את הראש שלך במים קרים.
תעשה תרגילי ספורט קשים. לדוגמא, תחזיק את הזרועות שלך לצדדים בתנוחת צלב במשך 15-20 דקות, או אפילו 1/2 שעה, בזמן שאתה חושב 'אני-הנני', 'אני רוצה להיות'. תחשוב את זה עם הגוף, תרגיש את הגוף שלך. תסלק ותגרש את כל האסוציאציות הפסיכופטיות, אלו הן חולי וחולשה.

שאלה : זה נראה לי כי אני יותר ויותר פיזי. המודעות היחידה שלי היא זאת של הסנסציות-חישות ותחושות שלי. בחיי הרגילים ובתרגילים שלי, אני מתנסה בחוסר הנוחיות של להיות דבוק ומודבק לתפקודים שלי ולפונקציה שלי, ולא להיות מסוגל לנתק את עצמי מהם.
איך אני יכול להשיג חיים יותר רוחניים ?

 

עמוד 133

גורדייף : מה שאתה שואל, מה שאתה רוצה, את זה אני מבין. אין לך נפש פנימית – נפשיות פנימית של הרגשה. אתה רוצה לחזק את זה. אני אתן לך שני – 2 תרגילים ואשר הם רק בשבילך.
ולא בשביל אף אחד אחר.
זה הכרחי ונחוץ להפריד את התפקודים האורגאניים שלך מן האינדיבידואליות שלך.
ברגע בו אתה עובד, כאשר אתה זוכר את עצמך, יש לך מצב אחר מהרגיל.
זה נחוץ והכרחי להפריד את 2 – שני המצבים האלו.
בשביל זה יש תרגיל, אפילו סדרה שלמה של תרגילים.

[גורדייף מדבר על התרגיל]

תעזוב את כל השאר. תחיה את החיים כמו קודם. זה הנו התרגיל היחידי שלך.
אבל תעשה את זה מאוד ברצינות. כך ש, כל הרגעים המרוכזים של העבודה שלך, יהיו מבוססים על הנקודות האלו. אחר כך, תהיה לך כותרת או תואר או קניין וזכות – Title לאינדיבידואליות אמתית.
דברים כגון אלו יכולים לשרת רק בתור מחסום בין האינדיבידואליות שלך לבין התפקודים שלך לשעבר. אני אומר 'לשעבר' כי אתה חייב שתהיה לך איכות חדשה של תפקודים.
כל העולם חייב כי תהיה לו איכות חדשה של תפקודים – בגלל החיים הלא-נורמאליים אבנורמליים בעבר. זה הכרחי ונחוץ ליצור מחסום. בשבילך זאת תהיה התוצאה של התרגיל הזה.
כאשר אתה מרגיש והנך מודע למחסום המוגדר והברור הזה, הקרקע שלך תהיה מוכנה לתרגיל חדש, אז אתה תהיה מסוגל כי תהיה לך פנימיות חדשה או שיהיה לך בפנים חדש, עצמאי ובלתי תלוי, וחיצוניות חדשה ועצמאית. יהיה לך גוף חדש ונפשיות חדשה, בלי התפקודים הלא-נורמליים או האבנורמליים שלך. זה אך ורק בשבילה ולא בשביל אף אחד אחר.
אל תנסו לעשות את זה מתוך סקרנות. זה דבר מסוכן מאוד.

שאלה : אני הייתי רוצה לשאול איך אני יכול להיות בטוח כי אני זוכר את עצמי וכי אני עובד עם שלושת-3 המרכזים שלי. אני הבנתי באופן תיאורטי, את ההכרח והנחיצות של הפעולה הזאת אבל הייתי רוצה לדעת האם קיים בשביל זה קריטריון.

[מאוחר יותר]

זה היה פחות שאלה ויותר ספק, ואני לא יודע האם שווה לשאול את זה.

גורדייף : אתה הבנת כי הדבר אשר שאלת היה דבר נאיבי ? אף פעם אל תקרא ספרים ספירטואליסטיים. זה מוביל לאזילאום – לבית משוגעים.

למי יש שאלה לשאול ?

שאלה : אחרי כל פעם שאני עובד, זה מאוד מקומם אותי ובאותו הזמן אני מאוד עייף בגוף שלי.
הפיזי נושא ביחד איתו את הנפשי ואני לא מצליח לצאת מזה.

גורדייף : זה המחסור במים קרים. אתה לא אוהב לעשות את זה. זוהי סיבה חדשה להביא ולהעלות קונפליקט.

 

עמוד 134

האורגניזם לא אוהב את זה. אולי זה בכלל רק הראש לבדו אשר מבקש את זה.
זאת היא הסיבה האמתית להתקוממות שלך. הוא אולי לא יודע את זה אבל זה ככה.
הראש מחפש אחר הסברים, סיבות ונימוקים.
הגוף הנו מאוד מפונק, מאוד עצלן ובטלן.
כל יום עכשיו יש לך מצב נפשי שונה.
תמשיך במשך שבוע, ועכשיו עם המים הכי קרים.

השואל : אני וויתרתי על הכול לפני יומיים.

גורדייף : תשכח עכשיו כי לא עשית את זה במשך יומיים. הגוף שלך חייב לבקש ולחפש או לשאול תירוצים מן הרוח שלך, אם היא סולחת אז אני גם אסלח. תפעל כאילו היית חולה במשך היומיים האלו.
עכשיו אני מייעץ לך דבר חדש : בכול יום תקנה בחמישה – 5 פרנקים כרטיס (Sic – כך נכתב במקור) כרטיס הגרלה ותשים אותו במים.

שאלה : אבל, אדון גורדייף, נראה לי כי כל מה שאני עושה, כל ההוראות תלויות ברצון של הראש.
זה הולך ונחלש, וברגע הכול נשבר ומתפרק.

גורדייף : הראש שלך לא יכול לרצות ולצוות במשך זמן ארוך. כאשר המצבר משחרר ופורק את הטעינה שלו אז תעצור ותפסיק. רק אתה מחליט, אני לא רוצה שהחיה הזאת תשלוט בי.
סליחה, אבל זוהי היא החיה העצלנית שלך, זה כמו כלב או חתול או עכבר.
עכשיו, אתה יודע כי אתה לא יכול להיות בתוך עצמך במשך זמן ארוך.
כל זה אשר הנו מכובד בתוך האדם הנו כנוע ונכנע בפני החיה הזאת.

שאלה : ועדיין, אני מוצא סיבות טובות להיות בהתקוממות נגד העבודה.
אני מאבד את כל האשליות שלי ואין לי שום דבר ברור ומוחשי במקום זה ו/או בתמורה לכך.

גורדייף : כל העולם מציית ונכנע לזה. אתה חלק מהמושב של האסלה שלך ואתה עדיין לא יושב על אחר. אנחנו מתחרטים ומצטערים על זה, זה מצב רע מאוד להיות בין שני מושבים...מושבי אסלה.
תאמינו לי. תקנו מראה, אחרי זה יתחילו חיים אחרים נוספים ואיתם אשליה אחרת.

שאלה : בחיים, כאשר אנשים עושים לך נזק ופוגעים בך, האם האחד חייב להגיד לעצמו
"לא אכפת לי כי זה לא מזיק ופוגע" או להגן על עצמך כנגדם ?

גורדייף : חתיכת עצה טובה : תסתכל על כל אחד מן המקרים האלו בתור דרך לעבוד
במטרה ובכדי להגדיל את הרצון שלך. זה קל מאוד. אתה יודע איזה יחסים היית מורגל ונהגת שיהיו לך קודם באופן אוטומטי. היום תענה במודע, תעשה את עצמך ידוע במודע.

שאלה : אבל באותה הדרך ?

גורדייף : איך שאתה רוצה. רע, טוב. זה לא קיים.

 

עמוד 135

התוצאה של זה לטעון את המצבר שלך בשביל התצוגה הבאה ו/או ההדגמה הבאה.
ככול שאתה עושה את זה יותר במודע, אז ככה תהיה לך יותר אנרגיה ;
וזה אשר היה נראה לך כבלתי אפשרי ייראה ויופיע בפניך יותר טוב מאשר היית מצפה.

שאלה : בהחלט אמנם ניסיתי את זה בפעמים האחרונות. אני ביררתי ווידאתי כי בזמן הזה לא היו לי יותר הזדהויות או רגשות שליליים, שאני סגרתי רשמים מן הסוג האחר וכי אני האשמתי את עצמי.

גורדייף : קודם כל, אתה צריך וחייב להרגיש ברור ובהיר יותר ולהפסיק את ה 'אידיוטיות' שלך.
ואז אתה תגדיל את האנרגיה בתוך המצברים שלך.

שאלה : האם כולם יכולים לעשות את התרגיל הזה ?

גורדייף : זאת היא מטרה טובה. אני שמח כי אתה תופש את זה. תשלוט בכול פעולה.
אם אתה זוכר לעשות את זה במודע ולא באוטומטיות, אתה תקבל תוצאה שונה ממש.

שאלה : אני הייתי רוצה לשאול אותך שאלה על חרטה וייסורי מצפון.
זה קשה מאוד בשבילי לחוש ולהרגיש חרטה או ייסורי מצפון.
לדוגמא, מישהו מדמיין כי הוא אוהב את ההורים שלו. העבודה מראה לך את האגואיסטיות שלך.
וזה עוזר לך להזיז ולעורר כלפיי מעלה חרטה וייסורי מצפון. אבל בשבילי, אין לי איזשהן אשליות לגביי עצמי במשך זמן רב, אולי מאז גיל 14 או 15.
העבודה הראתה לי כי היו בתוך דברים מסוימים אשר האמנתי כי הם לגמרי אגואיסטיים משהו אחר נוסף מלבד אגואיסטיות.

גורדייף : אתה לא יכול כי יהיה לך את העתיד אשר הנך רוצה מבלי להשיב חזרה את העבר.
אם אתה נשאר כמו שאתה, אז אתה לא יכול כי יהיה לך כל עתיד.
לדוגמא, אתה אומר כי העבודה הראתה לך איזה חלק בתוכך אשר הוא לא לגמרי אגואיסטי.

שאלה : אני לא מרגיש היום גרגר של אהבה לשכני ורעי.

גורדייף : אה. זוהי שאלה אחרת. תיקח משהו אחר מאגואיסטיות.

שאלה : לא היו לי אף פעם אשליות לגביי הערך של הסנטימנטים שלי כבן או כאח, והאימות והווידויים האלו לא נותנים לי דחף כדי להניע כלפיי מעלה ולהזיז חרטה וייסורי מצפון.

גורדייף : אתה מסתכל כאן רק על דברים גדולים. זה הכרחי ונחוץ להסתכל עכשיו על הקטן.
חוסר הערך שלך מיוחס ומתייחס לדברים קטנים.

עמוד 136

דברים קטנים חיוביים מסוימים, בדרגות.
האחד חייב להתחיל, לעשות התחלה.
אגואיסטיות היא דבר גדול.

שאלה : אני לא רוצה להסתכן ולהעז לצאת למסע בדרך נדושה ובנאלית ובגלל זה אני מבקש עזרה ותמיכה.

גורדייף : אני הבנתי דוקטור, אני בכנות וברצינות הבנתי את הצורך שלך. כאשר אתה משתנה, כאשר אתה הופך להיות שונה, אתה לא יכול לראות את זה. כאשר אתה אומר 'לא יכולתי לראות את זה' אז, מי לא יכול ? מי האחד, איזה אחד ? מי מהם ? אתה רבים או ריבוי והרבה.
בך אין אחד אלא הרבה אנשים.
תנסה לעשות איזושהי סטטיסטיקה. אתה ארבעה אנשים. איזה מהם יכול לראות ומי מהם לא יכול ? ומתיי ?

שאלה : ברובם הגדול של המקרים, זה ה 'אני ההרגלי' אשר רואה את ה 'אני ההרגלי' .

גורדייף : 'האני ההרגלי' הוא לא תמיד אותו דבר ;  לדוגמא, כאשר אכלת היטב....
בדרך כלל אנחנו מדברים על 3 שלושת התפקודים. היום אני אומר לך שאתה ארבעה-4.
יש אפילו שבעה – 7 מהם בכלל או בכולם.
בך יש תפקוד, זה של המין. תיקח את ארבעת התפקודים האלו : מחשבות, רגשות, אינסטינקט, מים-סקס. כאשר האחד הנו הבוס, כאשר הוא מכוון ושולט ומושל בכולם, אז איך הוא רואה, או מה אם הוא לא רואה ?

שאלה : אני לא מבין היטב....

גורדייף : תשקף ותחשוב ותהרהר ותהגה במשך יומיים.
זה לא נחוץ והכרחי לענות מיד.
עד להווה אני דיברתי על 3-שלושה תפקודים, היום אני מדבר על הרביעי-4, ואשר משפיע עליך אפילו עוד יותר מאשר המזון שלך. למזון יש פחות השפעה על האינדיבידואל מאשר לרביעי הזה, מאשר למין-סקס.
היום הכוח שלך מתחת לשעבוד של זה. אתה תפקוד ופונקציה של הדבר הזה.

שאלה : איך האחד מתגבר על הדבר הזה ? האם זה לא 'לראות את עצמך ?'.

גורדייף : דוקטור, אני אדבר איתך בעוד שבוע. אני בטוח כי תסכים עם [השואל הרביעי] ,
אתה יכול לעשות בשבילי עבודה טובה אם אתה תעקוב אחר העצה של הראי.

עמוד 137

פגישה 28

[יש בהתחלה תרגיל בזמן שמחכים לגורדייף, גורדייף מדבר עם הגב' דה-זלצמן]

גורדייף : זה מאוד מעניין אותי לדעת משהו לגביי הזכירה העצמית שלכם.
איך העבודה הזאת מתקדמת ? האם אתם שוכחים לעתים קרובות ? האם זה קל ? קשה, או משהו אחר ? האם אתם נמשכים ונגררים לתוך החיים, האם אתם עושים את זה לעתים קרובות ?
או לא לעתים קרובות ? מי עושה את זה ? איך ? איזה ערך אתם נותנים לזכירה-עצמית ?
אני הייתי רוצה שמישהו ייספר לי איך הוא מתנהג ביחס לכך.

שאלה : יש לי את הרושם כי הזכירה-העצמית שלי היא לא מתוך רצון.
זה ניתן לי ברגעים מסוימים. אני הייתי רוצה לעשות אותה ברגעים כאשר זה קשה, וכאשר אני לא מסוגל לעשות את זה.

גורדייף : זאת היא לא שאלה של זה. יש לך את המשימה של לזכור את עצמך.
אנחנו עושים את זה בתור משימה, האם אתה מבין ?

שאלה : לא כל כך טוב.

גורדייף : האם אתה שוכח ?

שאלה : לפעמים אני במצב טוב ואני עושה את זה היטב.

גורדייף : המצב הנו דבר אחד, וזכירה-עצמית היא דבר אחר.
זה העניין והעסק של הראש. האם אתה זוכר את עצמך לעתים קרובות, או שוכח את עצמך לעתים קרובות.

שואל עונה : שניהם.
אני עושה את זה לעתים קרובות במשך היום. לפעמים אני מחליט לעשות את זה כאשר אני נח בצורה הולמת ואני שוכח, ואני גם לעתים קרובות מאוד עושה את זה בלי שהחלטתי מראש.

גורדייף : במילים אחרות, אתה שוכח לזכור את עצמך כאשר זה הכרחי ונחוץ.
אבל כאשר זה חסר ערך וחסר תועלת אז אתה זוכר את עצמך באוטומטיות.
זוהי בכלל לא המטרה שלנו.
האחד חייב להרגיל את עצמו לזכור את עצמו במודע. זכירה-עצמית במודע.
אתה לא תצליח אלא אם כן אתה תעשה לעצמך את המשימה של לזכור את עצמך עם נוכחותך השלמה – לדוגמא למשל בשעה 4 או בשעה 5 ובשעה 6 ולהגיד 'אני הנני'.

שאלה : אני לא מבין איך זה אפשרי לזכור את עצמך בתוך החיים.
כבר קודם בזכירה-עצמית ומתחת לתנאים הכי טובים, לעצור את עצמי, להשקיט את עצמי – אני משיג בכול כך הרבה קשיים לדבר כזה קטן – עד כי אני יכול להגיד שאני אף פעם לא זוכר את עצמי בתוך החיים.

 

עמוד 138

גורדייף : אז אתה לא עושה שום דבר במודע. אתה עושה באופן אוטומטי את כל מה שאתה עושה.

שאלה : אז מה לעשות אדוני ?

גורדייף : תן לעצמך כמשימה 'הכול או כלום'.
אם אתה לא יכול לעשת את זה אז אתה כלום ושום דבר.
אתה חייב להשיג את זה.

השואל עונה : אני עשיתי את זה.

גורדייף : האחד חייב לקחת בתור משימה לזכור את עצמו.

שאלה : אבל איך לזכור את עצמך אם אפילו בתנאים הכי טובים אני לא משיג את זה ?

גורדייף : כמה שהתנאים יותר גרועים ככה התוצאה יותר טובה.
זה בשביל זה שהאחד חייב לעשות. אל תתייחס ותשקול את התנאים. תשקול את רגע ההחלטה. בכול אחת משלושת השעות, אתה חייב לחלוטין לזכור את עצמך.
אתה נכנס לתוך עצמך. אתה מרגיש כי אתה קיים עם כל הנוכחות שלך, וזאת המשימה שלך.
אחר כך אתה שובר את כל זה. האחד לא יכול תמיד לזכור את עצמו.
מה שנחשב זה לעשות את זה במודע. אם ההחלטה היא אוטומטית אז זה לא שווה שום דבר.

שאלה : אני לא מבין אדוני, איך אתה רוצה כי אני אבין את המילה 'במודע' מאחר ואף פעם...

הגב' דה – זלצמן : כי אתה החלטת בכוונה מראש, אז אתה מרגיש כי זה מודע.

שאלה : אבל למילה אין משמעות בשבילי.

הגב' דה-זלצמן : בכוונה מראש.

שאלה : התחושה והסנסציה היא לא חזקה. אני עשיתי את זה ככה.

גורדייף : ההחלטה שלך היא לא חזקה. אתה חייב להחליט הרבה דברים.
אתה חייב לשים את עצמך במצב שקט – רגוע – ובמצב הזה ליישב את המשימה שלך.
תנסה את זה. עשר פעמים, מאה פעמים אתה נכשל. ואתה ממשיך. אתה לוקח על עצמך את הטרדה. ולאט לאט אתה מאמן את עצמך ואתה משיג את זה. אבל לא במאמץ אחד.
זה דבר קטן מאוד, וזה הכי חשוב. תזכור את עצמך במודע. במודע. כלומר, על-ידי ההחלטה שלך עצמך.

 

עמוד 139

לזכור את עצמך ובאותו הזמן, לאסוף את עצמך יחד. לחדור עמוק לתוך העצמי עצמו של האחד. אלו התנאים. אם אתה לא יכול להמשיך למשך זמן רב, תנסה את זה למשך זמן קצר.

שאלה : אני אף פעם לא נכנס עמוק לתוך עצמי.

גורדייף : בהתחלה, אף פעם ?

השואל עונה : אני לא מצליח.

גורדייף : אתה לא עושה את זה. אתה כבר מראש לא הבנת 'במודע' – אתה אמרת לעצמך,
אז תעשה את זה.

שאלה : למה ? אני לא מצליח אדון גורדייף.

הגב' דה-זלצמן : בהתחלה אתה צריך לעשות את זה על-ידי ההחלטה שלך עצמך, לא במקרה,
לא בגלל שזה במקרה ומגיע לתוך התודעה-Mind שלך, אלא כי לקחת את ההחלטה לעשות את זה ברגע מסוים, ואתה עושה את זה.

שאלה : אבל אני עושה את זה ככה.

גורדייף : אתה עושה את זה בצורה גרועה.
תעשה את זה באותה הדרך בה נתת לעצמך את ההבטחה להיות כאן בשעה שבע-7.
זוהי דוגמא. אם אתה לא עושה את זה ככה אז אין לזה בכלל כל ערך.
תן לעצמך הבטחה ותעשה.
אתה נותן לעצמך בדרך הזאת את ההבטחה שלך לזכור את עצמך ברגע מסוים.

שאלה : אני עושה את זה ככה, אבל אני פועל באופן אוטומטי. ההחלטה שלי היא אוטומטית.
אני לא מצליח להרגיש כמו בן-אדם.

גורדייף : אתה חייב לעשות תרגול כדי להיות יותר קר מזג, רגוע ושלוו ושולט בעצמך ואסוף.
תלמד להרגיע ולאסוף את עצמך ולשלוט בעצמך בקור רוח. תבחר רגע טוב אשר נראה מבשר טובות ורב חסד. תשב. אל תיתן לאף אחד להטריד אותך. תרגיע את עצמך. כל תשומת הלב שלך וכל הרצון שלך – מרוכזים בהירגעות שלך. אתה משקיט את האסוציאציות שלך. אחר כך, רק אחר כך אתה מתחיל לחשוב.

שאלה : כן. אני מנסה ככה ואני לא מצליח.

גורדייף : תחכה. אל תפריע לי – אל תקטע אותי, אתה אף פעם לא עשית ככה. וההסברים שלך מוכיחים לי את זה. אחר כך, אחרי שהשקטת את האסוציאציות שלך, רק אז תתחיל את התרגילים שלך,

 

עמוד 140

במודע עם כל תשומת הלב שלך, וכל הכישורים שלך.

[גורדייף מדבר על התרגיל]

זה איך האחד צריך לעשות את התרגיל. אחר כך אתה הולך לנוח – ואתה שולח את התרגיל לכול הרוחות או לשטן. תחזור עליו ותרענן אותו בערב. תרגיל זה נעשה במיוחד כדי לאפשר לאחד שיהיה לו מצב בו הוא רגוע ושלוו וקר מזג ושולט בעצמו. זה התרגיל הראשון. זה קשה לחזור לתוך עצמך במאמץ הראשון.
האחד חייב לחייב ולאלץ את האטמוספירה להישאר בתוך המגבלות שלה – לא לאפשר לה ללכת הרחק יותר הלאה מאשר מה שהיא אמורה. זה התרגיל הראשון במטרה שתהיה במצב רגוע ואסוף ושלוו עם שליטה עצמית.
את התרגיל הזה אני נתתי לכולם. אף אחד לא הבין מה זה להיות אסוף ורגוע ושלוו עם שליטה עצמית, ולכן לא נתנו לזה תשומת לב.

אני ראיתי את זה מן הדרך אשר בה דיברת. כאשר אתה מצליח לעשות את זה, אתה תהיה מסוגל שיהיה לך מצב טוב באמת, ועל-ידי הרצון שלך, אתה תהיה מסוגל, להיכנס לתוך עצמך לחלוטין מחדש.

כאשר אתה אומר 'אני – הנני ' אז אתה תחוש כי אתה בעתוך עצמך, אצה תחוש בתוך כל הגוף השלם – את ההדהוד 'אקו' של ה 'אני' – וכאשר אתה אומר 'הנני' אז תהיה לך לחלוטין את התחושה והסנסציה כי אתה אתה.
אבל, אם במשך 10-עשר שנים 'אני הנני – אני הנני – אני הנני' אז זה לא יוביל אותך לשום דבר.
מלבד להיותך מועמד לאשפוז בבית משוגעים.
תעשה את זה או אל תעשה כלום. תעשה את הכל שוב בעזרת התרגיל הזה.
זה התרגיל הראשון כדי לזכור את עצמך.

שאלה : האם אני באמת ארגיש את האטמוספרה הזאת בלי כל ספק – בלי לשאול את עצמי האם זה לא דמיון – כי אני עושה ככה את כל התרגילים. אני הולך ואני עוצר את עצמי.
אני שואל את עצמי האם אני לא לגמרי מדמיין. אני לא רוצה יותר לדמיין.

גורדייף : אתה עדיין לא עשית את התרגיל הזה. תעשה את זה. רק זה אשר עשה יכול לשפוט בתוך עצמו את התוצאות.

שאלה : אני עשיתי את זה. אדון גורדייף נתן את זה לשואל הראשון.

[גורדייף אומר לשואל הראשון] : האם נתתי את זה לך ? לאיזה תוצאות הגעת ?

השואל עונה : הזכירה הייתה טובה יותר. אני הרגשתי יותר טוב את ה 'אני'.

גורדייף : אתה הרגשת את זה ?

השואל עונה : כן. אבל האינטנסיביות של הזכירה בתוכי ירדה מהר מאוד

עמוד 141

גורדייף : האם באמת עשית את זה במשך זמן ארוך ובאופן קבוע ?

השואל עונה : לא עשיתי את זה למשך זמן ארוך.

גורדייף : האם עשית את זה רק למשך כמה ימים ?

השואל עונה : לא יותר.

גורדייף : אני לא מבין איך זה יכול לקטון ולדעוך.
כאשר אתה בתוך המצב של זכירה – חצי מתשומת הלב שלך חייבת להיות מרוכזת ב 'אני הנני',
והחצי השני האחר חייב לשלוט בשמירה על המצב.
הראש שלך משחק את התפקיד של שוטר. הוא מסתכל ושומר בשבילך, כדי לשמור על המצב שלך.
'אני הנני' עם החצי השני של תשומת הלב. החלק האחר משגיח.

שאלה : אבל הכוח או העוצמה של שליטה גדל ומתרבה ואז יורד.

גורדייף : אתה לא עשית את זה כפי שאמרתי לך.
חצי מתשומת הלב שלך חייבת להשגיח – אבל אתה משאיר את האסוציאציות שימשיכו וילכו הלאה,
המחשבות שלך צועדות בחדר בפריז, והן הולכות לארץ אחרת. האטמוספרה שלך – הדמיון שלך עוזב אותך, ואתה נשאר עם תשומת הלב האוטומטית שלך.
כאשר זה נעשה בדרך הזאת אז זה נורמלי אם זה קטן ודועך.
האחד צריך וחייב לעשות אלפים על אלפים של פעמים את מה שאני אומר.

שאלה : מצד שני, אני הבחנתי כי הזכירה שלי טובה יותר אם היא פחות לעתים קרובות או לעתים פחות קרובות.

גורדייף : זה הנו דבר קטן. קודם כל תתרגל להישאר למשך זמן ארוך במצב שלוו ורגוע וקר מזג ובשליטה עצמית ואסוף יחד. זה הנו זה אשר חסר בתוכך.
מה שאתה אומר זה הנו דבר קטן. כאשר תעשה את מה שאני אומר לך אז תהיה מסוגל לעשות פי אלף.

שאלה : אדון גורדייף, אני הבחנתי כי אם אני מסיג זכירה מאוד אינטנסיבית כאשר אני עושה את התרגיל, אז ההיפך קורה בחיים הרגילים : אם אני מנסה לשחק תפקיד או לזכור את עצמי, כאשר אני עם אנשים אחרים, אז התוצאה היא הרבה יותר שטחית.

גורדייף : אני הסברתי את זה אלף – 1000 פעמים. אתה חייב לא להשתמש אף פעם בתוצאות של העבודה בתוך החיים, כל עוד התוצאות האלו לא מקובעות בתוכך. אז אל תשתמש בכלום ואל תקווה לכלום.

[אדון גורדייף מדבר ברוסית עם הגב' דה-זלצמן]

 

עמוד 142

שאלה : האם האחד צריך וחייב להגביל את עצמו לתרגיל או האם האחד חייב וצריך גם לשחק תפקיד?

גורדייף : כן. גם וגם. אדם אשר עובד תמיד מחפש אמצעים לעשות.
אם אתה פוגש הרבה מאוד אנשים אז אתה יכול לעשות בזה שימוש.
זה יגרום למשהו לגדול בתוכך אם תעשה את זה היטב.

שאלה : מה זה אומר ומהי המשמעות של 'לשחק תפקיד' ?
האם זה אומר להתנהג לפני אנשים אחרים כאילו האחד לא עבד ?

הגב' דה-זלצמן : אדון גורדייף אמר את זה מאה – 100 פעמים :
בכוונה לא להזדהות, כלפיי חוץ לעשות את הכול כמו קודם, כאילו לא השתנה שום דבר.
אבל, במודע, במקום לתת לעצמך להיסחף ביחד עם זה.

גורדייף : ותעשה את זה כך שאף אחד לא יבחין בתוכך בשום שינוי ושאתה עושה איזושהי עבודה פנימית מיוחדת. העבודה המיוחדת בשבילך היא לנסות לא להזדהות. לא להיות מזוהה.
כלפיי חוץ אתה ממשיך לעשות את כל מה שהחיים דורשים. אבל, אתה משחק תפקיד.
מה שמעסיק את כולך זוהי העבודה הפנימית שלך. כדי להיות מסוגל לעבוד, האחד חייב לא להיות מזוהה מבפנים. כלפיי חוץ תעשה את כל ההתחייבויות שלך בציבור. את כל מה שאתה מחויב לעשות בציבור. אבל אל תצא החוצה מתוך הפנימי של עצמך.
תשחק תפקיד. במודע תעשה את כל מה שאתה חייב וצריך לעשות.

שאלה : אני התנסיתי בתוך הזכירה העצמית שלי במשהו אשר אני מאמין שהוא לא חדש.
אני מתנסה בתחושות וסנסציות יותר אינסטנסיביות באופן של אישור והשאה חזקה יותר.

גורדייף : למה אתה מתכוון ?

שואל עונה : אני מתכוון כי הזכירה העצמית שלי השתנתה באופן הזה.
כך שאני פתאום, זה נראה כי אני נמנע מאנרגיה וריק. ואני ישן כמו מאסה.

גורדייף : לא. תחכה, אני רוצה לתרגם את המילה שלך.

שואל אומר : Affirmation  ? אישור והשאה ?

גורדייף : מה זה ? מה זה עושה ?

השואל אומר : הדחף אשר הנו מתוך רצון הוא הרבה יותר חזק.

[הגב' דה זלצמן מדברת ברוסית אל אדון גורדייף]

 

עמוד 143

גורדייף :  אתה עושה את זה לזמן יותר מדיי ארוך.

השואל אומר : לא.

גורדייף : האחד חייב לא לעבוד למשך זמן ארוך מדיי.
תעצור ותעשה משהו אחר. תעצור את עצמך לפני שאתה נופל לשינה, אני כבר אמרתי קודם
שתעצור מיד כאשר אתה מתחיל להרגיש עייף.

השואל אומר : אני לא ישנוני כאשר אני מתחיל את התרגיל, ואז לפתע פתאום האנרגיה שלי נחלשת.

גורדייף : אסוציאציות מוצצות ויונקות משם את האנרגיה שלך.

השואל אומר : הכול מפסיק.

גורדייף : אל תעשה יותר מדיי. ותעשה טוב יותר למען האיכות ופחות למען הכמות.

השואל אומר : אבל אני כבר מראש עובד מעט מדיי.

גורדייף : תעשה את הכול לאט לאט.
כאשר אתה עובד במודע, ואפילו חצי במודע, זה אוכל את האנרגיה שלך.
יש לך רק מצבר אחד, לא עשרה-10. והוא נטען מחדש כאשר אתה ישן, ואז אתה אוכל או זולל את האנרגיה. והיא כולה הולכת. האחד לא צריך להשאיר את המנורות דולקות למשך יותר מדיי זמן.

שאלה : האחד צריך לבזבז פחות אנרגיה בחיים החיצוניים כדי שתישאר לו יותר אנרגיה בשביל העבודה.

גורדייף : זה בכלל לא קשור לזה. אל תעסיק את עצמך עם זה ואל תדאג לזה.
עבודה חיצונית קורית וממשיכה ממש באוטומטיות ודורשת מעט מאוד אנרגיה.
תן לחיים להמשיך בעצמם. תשמור את האנרגיה שלך בשביל העבודה. העבודה צריכה הרבה אנרגיה.

שאלה : אדון גורדייף, אמרתי לך בשבוע שעבר שאני הייתי עבד לרחמים העצמיים שלי.
נתת לי תרגיל כדי לזכור את עצמי. דרך התרגיל הזה הצלחתי להפוך להיות יותר רגוע ושלוו.
הייתה לי הרגשה ותחושה-סנסציה של כאב, ובאותו הזמן תחושה וחישה – סנסציה אורגנית של זכירה-עצמית, ועדיין לא עמוקה מאוד. אין לי קורדינציה. אני מרגיש עכשיו אחד ואחר כך אחר.
האם אני צריך להמשיך ?

גורדייף : כן. תמשיך. אחרי רק שבוע אחד אני לא יכול להגיד כלום. לפעמים נחוצה שנה או נחוצות שנתיים לפני שהאחד יכול להגיד משהו.

 

  עמוד 144

שאלה : אדון גורדייף, הזכירה-העצמית שלי בתור משימה בחיים החיצוניים לא השתנתה.

אבל בזכירה-עצמית כאשר אני לבד, אני מתבונן ורואה אותו דבר כמו סטודנט אחר – אני הולך לישון והגוף שלי בורח ואני לא יכול להחזיק אותו.

גורדייף : אתה חייב להיאבק עם עצמך. בתוספת על הזמן שאתה מוציא על התרגיל, תעשה 10-עשר דקות עם הזרועות שלך כמו צורה של צלב.

השואל אומר : עשיתי את זה. אבל, כאשר אני מנסה לעשות את התרגיל פעם נוספת אני מרגיש שוב ישנוני.

גורדייף : תשפשף את עצמך אחר כך עם מים קרים. אם זה לא עוזר אז תגיד לי, אני אתן לך קצת 'לשון-ציפור' [גורדייף מסביר כי 'לשון-ציפור' זה פלפל אדום קטן].

כאשר האחד טעם מהם, האחד אף פעם לא שוכח אותם (כפי הנראה פלפל חריף) זה מעיר אותך בלילה. אני אתן לך 2-3 פלפלים אדומים קטנים להחזיק לידך. אבל, לפני שאתה מנסה את זה תנסה קודם כל לשפשף את עצמך במים קרים.

[שיחה ברוסית בין גורדייף לגב' דה-זלצמן].

הגב' דה-זלצמן : אם אתה מחלק נכון את תשומת לבך, אז חלק אחד להרגיע וחלק אחר להתרכז,
אז אתה לא יכול ללכת לישון. שינה מגיעה רק אם כל תשומת לבך הולכת רק להירגעות.

גורדייף מסתכל על תלמידה ואומר : זאת העבודה אשר עושה אותה ישנונית.
גורדייף מסתכל על תלמיד אחר : במקרה שלו זה בגלל שהוא מחלק את זה בצורה גרועה.
מצד אחד הוא נותן לאסוציאציות שלו חופש להתעורר. אלו הם דברים שונים ממש.
הוא אומר 'בשבילי כמו בשבילה' אבל הסיבה היא לא אותו דבר.
היא באמת עובדת ומאבדת אנרגיה. אבל במקרה שלך הסיבה היא כי אתה עובד בצורה גרועה ולא נכונה.

שאלה : אדון גורדייף, לפעמים אני משתעמם מזכירה-עצמית. אני מחכה בחוסר סובלנות לסוף הזמן שהצבתי בשביל התרגיל. זה מפלצתי. ועדיין, אני לא יכול שלא. לפעמים אני מרגיש מלאות נפלאה,
אבל בפעמים אחרות לגמרי לא כלום. אני לא יכול שלא וכאשר זה קורה אני לא יודע למה זה.

גורדייף : זה מוכיח כי אוטומטיות היא חזקה מאוד בתוכך, ויש לך חולשות רבות, הרבה כלבים,
הרבה תוצאות להתפיל – לעשות התפלה, ואותם אתה חייב להרוג. איך האחד יכול להיות משועמם עם דבר אלוהי ?

עמוד 145

שאלה : משהו חסר בזכירה-העצמית שלי.

גורדייף : זה סימפטום של העובדה כי יש לך בתוכך דברים מגעילים ודוחים בתוכך.
את כל זה צריך לנקות כדי להפוך להיות ראוי לעשות את התרגיל הזה.
תשים 10-עשר פעמים יותר תשומת לב על לנקות את הבפנים שלך בתוכך פנימה ותעשה את זה ראוי. אתה לא ראוי.
יש יותר מדיי כלבים.
האם אתה מבין ל- מה אני קורא כלבים ?
דברים שונים התקבעו והתגבשו בתוכך על-ידי החיים ועל-ידי חינוך.
כל התוצאות האלו משחקות תפקיד של גורמים אשר יוצרים אסוציאציות ואשר עולים בהמשכיות ונושאים אותנו איתם. גורמים אלו הם רבים. זה בלתי אפשרי להרוג אותם בצורה ישירה ומוחלטת.
אז אנחנו חייבים להפוך אותם לתפקודים.
בהווה אחד מן הגורמים האלו הופך לעתים קרובות להיות ה 'אני' שלך ומדריך אותך.
עד אשר 'אני-אמתי' מגיע, אז המקום שלו חייב להיות מוחזק על-ידי הראש – הראש חייב לשחק את התפקיד של ה 'אני'.

שאלה : אדון גורדייף, כאשר אני זוכר את עצמי אני לא מתנסה אף פעם בהרגשה של סיפוק מלא או שלם. ככול שאני מתרכז יותר ככה אני מרגיש יותר קרוב לזה, אבל משהו מפריד אותי ולבסוף, אני מרגיש במקום זה הרגשה של חוסר נוחות וגועל נפש.

גורדייף : גועל נפש מ- מה ?

השואל עונה : גועל נפש מעצמי. גועל נפש.
.....
שקט.

גורדייף : האם אתה יכול להישאר רגע אחרי הפגישה ?
אני אגיד לך מה עושה אותך בחוסר שקט וחוסר נוחות.

שאלה : אדון גורדייף, איך לזהות את הכלבים האלו, איך לדעת מי מהם הגרועים ביותר ?
ואז, האם האחד חייב לתקוף אותם, ואיך ? או האם אני צריך ואמור להמשיך בפרוצדורה הכללית?

גורדייף : באופן כללי, בתוך כולם, הכלבים האלו נוהגים לחיות סביב המרכז. זה המקום שלהם.
גורמים הופכים להיות מגובשים לפי ובהתאם למרכז השולט והבולט המכריע.
יש לנו ארבעה מרכזים. ארבעה מקומות או מיקומים, ארבעה כפרים בהם חיים הכלבים האלו.
בכפר אחד הם רבים ובאחר הם מעטים, ובאחר אחדים.
באנשים שונים יש מספר כלבים יותר גדול או יותר קטן בכול כפר.
כפרים אלו הם : מחשבה, הרגשה, חישה ומין-סקס – ואשר זה הנו כפר חשוב מאוד.
לאדם אחד יש יותר כלבים בכפר אחד ולאחר בכפר אחר.
זה תלוי באיזה כפר יש יותר תושבים. העצה שלי, מאחר ושאלת אותי...
תחזור על השאלה שלך.

[הסטודנט חוזר על שאלתו]
באופן כללי, במטרה להרוג את הכלבים כדי שהם לא יטרידו אותך יותר,

 

עמוד 146

וכבר לא יהיה להם יותר את הכוח ואת העוצמה לתפוס וללכוד את ה 'אני' שלך.
העצה שלי היא כדלקמן (זה מתאים לכולם).
הדבר הראשון זה להיפטר מן הכלבים בכפר של המין-סקס. ואז באחרים.
אבל קודם כל, אתה חייב לסלק ולחסל את החיה האינטימית הזאת.
מאוחר יותר אתה תעביר את תשומת הלב שלך לכפרים אחרים.
אם אתה מכיר את הכלל הזה, אתה תלך לחפש כדי למצוא עם איזה כפר להמשיך.
אבל איך לקשור אותם ? להגביל אותם ? קודם כל אתה מציב לעצמך משימה של אף פעם לא לתת לכלבים להמשיך הלאה כמו קודם. תכה בהם מיד על הראש ! בפעם בה אתה מזהה את האויב שלך
המשימה שלך היא להילחם בו.
אולי זה האויב האמתי שלך. אחד אחרי השני אתה משתלט על כל הכלבים האלו ונהיה האדון שלהם. ואז אתה ממשיך הלאה אל כפר נוסף אחר.
בדרך הזאת אתה בהדרגה תתגבר על כל האויבים שלך.
אני חוזר. זאת לא שאלה של להרוג אותם.
אם משהו התגבש אז זה לתמיד. זה יכול אפילו להוכיח את עצמו בתור נכס אם תשתמש בזה בתור חומר גלם ובתור תפקוד. אבל הם חייבים לעולם לא לקחת את ידם על העליונה. חייבים לא להרשות להם אף פעם את ה 'אני' שלך, ולתפוס על זה חזקה.
זאת צריכה להיות המשימה שלך. וזה מיושם ומוכל על כולכם כאן.

שאלה : אדון גורדייף, האם התפקוד הזה של המין-סקס הוא תפקוד ?
זה לא משהו אשר האחד צריך להפחית ולהקטין ככול האפשר ?

גורדייף : אנחנו לא מדברים על התפקודים אשר הם חלק מאיתנו, אלא על כלבים.
כלומר, על חולשות סביב התפקודים שלנו.
תפקודים הם הכפרים – האחד לא יכול לשנות אותם.
אבל בנוגע לכלבים, כן. האחד חייב לשנות את הזן שלהם.

שאלה : אני מניח כי יש יותר כלבים בפר חלש, האין זה ככה ?

גורדייף : אולי הכפר נעשה חלש בגלל שיש בו הרבה כלבים אשר מחלישים אותו.
לכול כלב יש שם בכפרים האלו. אני מכיר את כל השמות שלהם.
[אדון גורדייף מתבדח על שמות הכלבים].

שאלה : האם האחד חייב להקשיב ארוכות לנשימה ? האחד נוטה לעשות זאת עם נשימה....

גורדייף : אל תעשה את זה עם נשימה. זה ייתן לך טמפו (מקצב) שגוי.
תיקח את הזמן הנחוץ ההכרחי לנשימה ולחישה. זה אז יהיה האומדן שלך. אתה מבין ?

שאלה : האם זה לא יהיה טוב יותר, במקום לעשות את כל התרגילים, לעשות רק את האחד הזה, לדוגמא, למשך שבוע ?

גורדייף : אם זה יותר נוח לך, אני לא מכיר את הנסיבות של המשפחה שלך. אבל שני-2 התרגילים האלו טובים לך.

 

עמוד 147

שני-2 התרגילים האלו יאפשרו לך באמת להתחיל.

שאלה : אני התבוננתי בשני-2 דברים. הרעיונות יצרו בתוכי הרגשה חזקה מאוד.
אבל, אני רואה לעתים קרובות מאוד כי להוויות חיות (Living being) אין רעיונות בכלל.
ואז, אני מבחין כי אין לי בכלל רגשות כלפיהם.

גורדייף : מה היא שאלתך ?

השואל אומר : במילים קצרות, השאלה שלי היא – איך להתנסות בלהרגיש רגשות,
איך להיות בן-אדם ?

גורדייף : קודם כל אתה חייב להרגיש כי יש רעיונות ויש רעיונות.
לדוגמא, לאדם משוגע יכול להיות את הרעיון כי הוא נפוליאון, או איזשהו דבר גדול בדומה.
יש לו אידיאה או רעיון.
מה אז הם הרעיונות שלך ? אם יש לך רעיונות, אז הם רעיונות של אדם משוגע.
אדם עם שכל נורמלי ייראה כי הרעיון שלך הוא לא רעיון אמתי.
הוא יש לו רעיונות אמתיים. אתה חייב להבין את האמת הזאת.

שאלה : אני לא הבנתי כל כך טוב.

הגב' דה-זלצמן : אדון גורדייף מתכוון כי אתה מאמין ברעיונות שלך. אתה מאמין כי הם רעיונות.
אתה לא חושב כי לאחרים יותר נורמאליים יש רעיונות אמתיים.

שאלה : אבל הנוכחות של רעיון בתוך אדם אחר תמיד מניעה אותי, מזיזה אותי ומרגשת אותי. 

הגב' דה-זלצמן : אדון גורדייף אמר לך כי זה מזיז לך ומרגש לך רק אם הרעיון הזה הוא שלך.

גורדייף : אדם משוגע אשר חושב כי הוא נפוליאון כמו משוגעים אחרים אשר מאמינים שהם נפוליאון הם מבינים אחד את השני, הם מתייעצים ביחד ! לא ?!
תחשוב ללא רבב וללא משוא פנים בצורה הוגנת  וחסרת פניות על הרעיון שלך.
מה האיכות של הרעיון שלך ? למה זה מבסס עם אדם מסוים קשר רצוי ביניכם ועם אנשים אחרים זה מבסס קשר לא רצוי ? תעשה לזה אנליזה ללא רבב וללא משוא פנים בצורה הוגנת וחסרת פניות.
כאשר יהיה לך חומר גלם בנוגע לשאלה הזאת אז אנחנו נדבר על זה ואני אגיד לך הרבה דברים מועילים. יש לי איזשהו חומר גלם בנוגע לשאלתך.
במהלך חיי עבדתי במשך 15 שנים ב 'אזילאום' - בית משוגעים היכן שהיו 4000-ארבעת אלפים אנשים משוגעים, הבית משוגעים – 'אזילאום' הגדול ביותר בעולם ליד טשקנט.

שאלה : עשיתי את ההתבוננות הזאת כדי לשאול אותך את השאלה הזאת :

עמוד 148

איך לפתח הרגשה ואת היכולת להרגיש ?

גורדייף : תעשה את מה שאני אומר לך.
זה יעיר ויעורר את כל הגורמים של ההרגשה שלך, בתנאי שאתה כנה, כנה עם עצמך.
ובתנאי שאתה עושה אנליזה ללא רבב ובצורה חסרת פניות בלי משוא פנים ובצורה הוגנת.

השואל אומר: אני לא ממש מבין, אנליזה בצורה הוגנת וחסרת פניות של מה ?

הגב' דה-זלצמן : תנסה להבין דרך אנליזה חסרת פניות וללא רבב, מה גורם לך לבסס קשר עם חלק או כמה ולא עם אחרים. עשה לזה בכנות אנליזה בתוך עצמך.
זה הזמן שאדון גורדייף נותן לך ללכת.

עמוד 149

פגישה 29

שאלה : תרגיל זה הראה לי בדרך יוצאת מן הכלל ובלתי רגילה איזשהו צד אחד של עצמי.
אני אף פעם לא פגשתי את המכניזם שלי בתוך עצמי כפי שעשיתי בתרגיל הזה.
האוטומטיות שלי, החיה שלי. בכמה הפעמים הראשונות, אני קיבלתי מזה את הכי הרבה.
מאוחר יותר, נפגשתי בקשיים. בהתחלה התרגיל הזה הראה לי דברים בתוך עצמי, אשר לא הייתי מסוגל למצוא יותר מאוחר, כאילו המכשולים הצטברו אחר כך.

הגב' דה-זלצמן : אתה כבר לא רוצה יותר לעשות את זה ?

השואל אומר : בהתחלה זה נתן לי שוק אינטלקטואלי. זה אולי היה רק אינטלקטואלי.
אבל אני לא באמת הצלחתי עם התרגיל.

הגב' דה-זלצמן : האם אתה ממשיך ?

השואל עונה : לא ברצינות. לא הצלחתי לאכול לבד את הארוחות שלי.
וזה בלתי אפשרי לחשוב על לעשות את זה בחברה.

השואל אומר שוב : בעשותי את התרגיל, אני הרגשתי את נקודת היישום וההכלה המרכיבים של המזון, הנחמה, הסיפוק אשר זה נתן לטבע הנמוך יותר.
האחד מנחם את עצמו בעבור הרבה דברים כאשר הוא אוכל.
אני הבחנתי גם בשאפתנות ובתשוקה ולהיטות אשר איתה האחד אוכל.
תרגיל זה גרם לי להשתתף גם בטבע השלם כולו. אמרתי לעצמי : מה שאני אוכל הנו חלק מן הטבע.
מי יצר וברא את הטבע הזה ? מי יצר וברא את מה שאני אוכל ? אני הרגשתי מאוחד עם הכול.
זה נתן לי רשמים פנימיים. וכמו כן גם מנוחה וחיזוק. הרגשה של איחוד. זה עשה לאחד טוב להרגיש כי האחד יכול להכניס גם רשמים בזמן האכילה. אמתיים כמו אלו אשר האחד מכניס אל תוך התודעה-Mind של האחד.

הגב' דה-זלצמן : האם זה נותן לך משהו ?

השואל עונה : הרבה מאוד.

הגב' דה-זלצמן : ותמיד בדרך פוזיטיבית ? האם שום דבר בתוכך לא מסרב ?

השואל עונה : יש כזה הבדל בין ההרגלים של האחד לזה, זה כל כך ניכר. אני לא אומר כי לא יכולתי להיות אף פעם אחרת, אבל בכול מקרה, אני תמיד אדחוק ואכפה על עצמי להיות ככה.

הגב' דה-זלצמן [פונה למישהו אחר] : ואתה ?

הנשאל עונה : זה היה קשה למדיי. זה נותן לי הרגשה של שקט ורגיעה.

עמוד 150

אם הייתי יכול להתרכז אחר כך זה היה מוסיף לנוכחות שלי. אני מרגיש את המזון עובר כמו אוויר.
זה נותן לי סנסציה – תחושה של עצמי, כזאת כמו שאף פעם לא הייתה לי.

הגב' דה-זלצמן [פונה אל מישהו אחר] : ואתה גם כן ?

הנשאל עונה : אני לא יכול להגיד כך. אהה....אני שכחתי. זה הורס חמדנות.
האחד לומד לקחת מן המזון משהו אחר מלבד הנאה.

הגב' דה-זלצמן : באותו הזמן זה מתגבר ומחזק את זה.

שאלה : אני הבחנתי כי זה נותן יותר ערך ל- מה שהאחד אוכל.
אני הבנתי כי אני אוכל מהר מדיי. זה נתן לי יותר שקט ורגיעה. האחד מעריך יותר.
האחד יותר ער לאיכות.
אבל זה יותר קשה לקבל את התחושה-סנסציה מן הוושט. אני יכול בפה אבל לא בוושט.

[גורדייף נכנס פנימה והגב' דה-זלצמן מתרגמת].

גורדייף : אם אני יכול לדבר באנלוגיה, אני אצטרך להגיד כי אתה מגיע אל העיקר ואל המהות של הרעיון, וכי לפני כן לא היית שונה מן האדון כלב או האדון חתול. עכשיו, אתה במצב בו גילית כי אתה קצת שונה.

השואל אומר : הבדל גדול מאוד.

גורדייף : הבדל.  
הבדל. אתה אדם לא כלב. אדם יודע כיצד לאכול. 
איך ? במודע.
הוא יודע איך לכוון. להטמיע. לא כמו כלב.
רק אחרי זה האדם יכול להפסיק להיקרא 'מפעל לחרא'. עד אז כולם הם 'מפעל לחרא' או 'בית חרושת לזבל'. כמוך, דוקטור. מה שאתה אומר, זה שעכשיו אתה מרגיש כי זה הנו רושם, לזה בדיוק אני מתכוון כאשר אני אומר כי יש לנו מזון שלישי. זה הוא זה.
יש לך טעם ל- מה שזה מזון שלישי.
יש את המזון אשר נכנס מן הפה. זה אשר נכנס מן האף. וזה שנכנס על-ידי [גורדייף מראה את הראש שלו] אלו הם רשמים. המזון השלישי. בלי זה, האדם הנו כלב, אוטומטון.
הוא באמת כלב. כל יום הוא צריך את המזון של רשמים. אז עכשיו אתה יכול להגיד בלי חרדה,
כי אתה לא כלב, אלא אבל אתה בצלמו ודמותו של האלוהים.

גורדייף [פונה אל אחר] : האם אתה ממשיך ?

הנשאל אומר : בהתחלה זה הלך טוב מאוד, עכשיו זה הולך מאוד רע.
במפעם הראשונה, כמו הדוקטור, הייתי מסופק . . .

גורדייף : האם אתה ממשיך ?

 

עמוד 151

השואל אומר : אחר כך כבר לא אכלתי יותר את הארוחות שלי לבד.
זה מאוד קשה לעשות את זה בציבור ; הראש שלי מתמרד ומתקומם.

גורדייף : תמיד, כאשר דבר אחד מתרחש היטב אז מופיעים בתו האדם מיד כמה גורמים של אופוזיציה-התנגדות. האחד חייב להיאבק. הכוח-עוצמה הטוב/ה זה המלאך.
המתקומם המתמרד זה הנו השטן. זהו תהליך אוטומטי של מאבק.
אתה חייב להיכנס לתוך התהליך האוטומטי הזה ולעזור למלאך או לשטן.
יש לך את הטעם של מהו המלאך הטוב ; תעדיף את המלאך. אחרת אתה תמכור את עצמך לשטן.

שאלה : מה שהדאיג אותי בשבוע הזה, זה כי עשיתי החלטות קטגוריות-נטולות הסתייגות או תנאים, ביחס לשלושה-3 דברים. תרגיל המזון, התרגילים האחרים, ו...

גורדייף : זה זול, כל ההחלטות האלו.
תמיד האדם מחליט אבל המילה שלו שווה 2 פני (כמו שנקל-2 מטבעות זולים).
תעשה את מה שאמרתי בהדרגה יותר ויותר ; אני יודע כי אתה לא קיים.
זה צריך להיעשות לאט לאט. אני מכיר ואת החולשות שלך. יום אחד המילה שלך תהיה אמתית.
היום אתה לא יכול לשמור על המילה שלך. ההחלטות הקטגוריות-נטולות ההסתייגות והתנאים האלו? אתה לא יכול להחליט שום דבר בצורה קטגורית-נטולת הסתייגות ותנאים.
אם בהתחלה היית עושה היטב את התרגילים, אז היית אמור וצריך להמשיך ;
היום יכולת לעשות משהו אחר. אבל ההחלטה שלך, כל אחד יכול לעשות אותו דבר.

שאלה : מה שאני לא מבין זה שאני לא הייתי אותו דבר...

גורדייף : אתה חייב להמשיך. אם אתה עוצר ומפסיק את התהליך אז אתה הורס את כל התוצאות אשר רכשת. תעשה את הכול מחדש. וזה אפשרי כי זה יהפוך להיות עשר-10 פעמים קשה יותר.
זוהי אשמתך שלך. אתה עצרת את עצמך. אתה חייב להגיע את המצב אשר היה לך בתחילת התרגיל. בלי המצב הזה אתה לא יכול לעשות כלום. הבה נשים את השאלה הזאת בצד.
למי יש איזושהי שאלה מעניינת ?
אני חושב כי היום זה יום בשביל שאלות.

הגב' דה-זלצמן : אתה נתת עוד תרגיל, את האחד של להרגיש את ה 'אני' בתוך שבעה חלקים של הגוף.

גורדייף : האם עשית את התרגיל הזה ? אתה חייב/ת היית להיות בהתחלה מופתע/ת.
איך האחד יכול להרגיש את ה 'אני' של האחד בתוך הרגל ?
מי יכול להגיד כי זה אפשרי ? רק זה הוא אשר עשה זאת יכול להגיד.
בלי אימון זה אבסורדי. מי עשה את זה ?

השואל אומר : אני...

עמוד 152

גורדייף : תגיד עכשיו...

השואל אומר : בהתחלה זה היה קשה מאוד להרגיש את ה 'אני', זה היה מאוד ארוך ואז, בפעם שהרגשתי את זה בתוך הרגל הימנית, זה היה קל יותר בחלקים האחרים.

גורדייף : האם זה הרבה לך עכשיו איזשהו דבר חדש, או הציע לך שאלה ?

השואל : כן. זה היה שהרגל שלי לקחה חלק קטן בתרגיל, והחישות של מקלעת השמש הייתה חזקה יותר, מאשר בשאר הגוף.

גורדייף : ובכן אז, אתה לא צריך עזרה, פרטים נוספים ? אז תמשיך.

השואל : אני באמת ניסיתי, אבל לא הצלחתי. אני לא הצלחתי להרגיע את עצמי.
כפי שניסיתי להרגיש את ה 'אני' שלי בעורף ומאחורי הראש כבר לא הרגשתי רגוע יותר.
כבר לא הייתה לי את התחושה של רגיעה והירגעות.

גורדייף : הסיבה היא כי אתה לא יכול להרגיע את עצמך היטב.
לפני כל אחד מן התרגילים, אתה צריך לקחת 10 דקות כדי להרגיע את עצמך.

שאלה : אני ניסיתי. עם הפנים אני הצלחתי.

גורדייף : הפנים הם דבר קטן. אתה חייב להרגיע את נוכחותך השלמה, לא רק חלק אחד, להרגיע ולהשקיט אסוציאציות. 

שאלה : אני חשבתי כי צריך להרגיע חלק אחד אחר השני, ומתחילים עם הקצה העליון.

גורדייף : זה ממש הפוך, להיפך. אתה מתחיל עם כפות הרגליים ועולה כלפיי מעלה.
תנסה את זה ככה. אתה מתחיל עם הראש, והוא מתכווץ שוב, וההתכווצות יורדת לכול מקום.
תתחיל שוב ותירגע מכפות הרגליים שלך.

שאלה : התרגיל הזה הגדיר בשבילי תחושה-סנסציה אשר התחלתי להתנסות בה בתרגילים אחרים.
הסנסציה-החישה שיש לי שריון ו/או עוגן פנימי בתוך כל הגוף שלי. ובאותו זמן ...

גורדייף : תסלח לי, תסביר טוב יותר ;

"Armature" = שריון או עוגן ?
 

עמוד 153

בחשמל לכול החוטים – הכבלים והמנורות נקראים – Armature  - (כמו כן גם כל כלי המשמש להגנה ולהתקפה) האם אה מתכוון לזה ?

השואל אומר : לא. אני מתכוון לכוח ועוצמה בפנים בתוך הגוף שלי אשר גורם לי לחוש ולהרגיש את הצורה השלמה של הגוף שלי.

[אחר כך היה דיון שלך על המילה – Armature].

גורדייף : שלד ?

השואל עונה : לא. יותר עדין מאשר העצמות ועם סירקולציה בתוך זה.

גורדייף : מי מבין כאן, תשתמש במילה אחרת.

שואל אחר אומר : מוצקות וחוסן פנימי של הגוף.
קודם לא הרגשתי את זה. עכשיו אני מרגיש עיבוי והתעבות וסמיכות, יותק משקל.

גורדייף : [פונה אל השואל הקודם] האם זה אמנם זה ? האם אתה מרגיש כי הגוף שלך יותר עבה ?

הנשאל אומר : זה קשה להסביר את כל מה שהתנסיתי בו. אני לא יכול להגיד על זה עבה, בפעמיים בהן עשיתי את זה, הייתה לי תחושה-סנסציה של חום, קל אך ברור.
זה אפשר לי לעשות את התרגיל עם נשימה קלה יותר.

גורדייף : אבל אתה מדבר על דברים סובייקטיביים.
זה יישאר 3 – שלושה ערבים אם כל אחד ייעשה את הכמות הזאת.

השואל אומר : זוהי סנסציה-חישה חדשה.
אני הייתי רוצה לדעת האם זה היה נכון.

גורדייף : עדייו אין כל תוצאה. אני לא יכול להגיד איזשהו דבר. אני לא הבנתי.
אני לא יכול לעזור לך. תשאל אותי איזשהם פרטים. אבל הסיפור על תיאור המצב הסובייקטיבי שלך לא מעניינן כאן את אף אחד.

שאלה : יש לי שאלה שהייתי רוצה לשאול.

גורדייף : ובכן, תתחיל בלי הפרסומות ואל תבזבז זמן.

שאלה : רציתי לשאול אותך האם האחד צריך לעשות ככה.
לפני שחשתי את ה 'אני' שלי בשבעת החלקים של הגוף אני מחויב להרגיש את זה בכול נוכחותי השלמה. אחרת ההדהוד של ה 'אני' יישאר אינטלקטואלי. ניסיתי לעשות את זה ישירות, וההדהוד נשאר אינטלקטואלי. ניסיתי להרגיש את ה 'אני' בכול נוכחותי השלמה. וההדהוד הגיע יותר טוב.
האם האחד אמור וצריך לעשות את זה ככה ?

גורדייף : לא. תשכב, רגוע היטב בכול החלקים שלך. ואז אתה מתחיל.

 

עמוד 154

שאלה : מיד ו/או בבת אחת ?

גורדייף : אחרי שאתה רגוע לחלוטין, אתה עושה את התרגיל, תרגיש את ה 'אני' שלך בכול חלק.
ובכול מקום, אמורה להיות אותה אינטנסיביות, אותה כמות, אותו קצב של נשימה.
כך שלא יהיה הבדל בשום מקום.
בפעם בה אתה יכול לעשות את זה בנפרד בכול חלק, אז אתה יכול להזיז ולהניע את השלם או לגרום לשלם להיות בתנועה : 'אני הנני'. אתה יכול לחזור על זה פעמים רבות. אל תתפלסף.
זה די פשוט. האחד יכול להבין את זה ולעשות את זה היטב רק כאשר האחד הנו רגוע לחלוטין.
להרבה אנשים יש אופי רע והם עצבניים. הירגעות זאת תשקיט אותם ותיקח מהם ותסלק מהם את כל מה שיש בהם אשר הנו חסר תועלת ואידיוטי.

שאלה : אתה נתת לנו גם את התרגיל של להחזיק ולשמור את ההאצלות אשר מסביבנו.
ובכן, אני לא יכול לעשות את זה. אני רואה איך הרבה דברים בורחים ממני. המחשבות שלי הולכות ללא הרף מן הספירה אשר אני מנסה ליצור. אפילו כאשר אני רגוע ושקט, ולבד. אפילו אז דברים בורחים מן הספירה.

גורדייף : זה תרגיל קשה. האחד חייב להירגע ולהשקיט את עצמו.
אם הרבה אסוציאציות מציגות את עצמן, האחד חייב להמשיך להירגע, ולשלוח הלאה ולסלק בלי עצירה את כל האסוציאציות הקשורות לביזנס-עסקים ודברים חיצוניים.
אפילו כאשר אתה שקט אתה לא יכול לעשות את זה לחלוטין מיד ובבת אחת.
זה רק אז כאשר התרגיל הזה מתחיל.

שאלה : תרגיל זה הראה לי כי אף פעם לא ידעתי איך להירגע. למילה הזאת עד עכשיו לא הייתה בעיניי משמעות עד. ההירגעות שלויה ב 'אני' השלם. זה לא רק פיזי.

גורדייף : כן. זה לא פיזי, זה כל הנוכחות השלמה. ואשר בנויה מחלקים שונים.
כאשר אני אומר 'הנוכחות השלמה', אני מתכוון לכול האורגניזם השלם, מערכת העצבים, המכניזם הפיזי. כל זה, האחד חייב להרגיע והשקיט את זה במודע. זה אפשרי רק במודע.
בתת המודע האחד מתחיל עם אסוציאציות באסיה או באמריקה. האחד מטייל,
האחד הוא כאן או שם.
תנסה להתחיל עם המחשבה שלך, עם דמיון, תנסה, תישאר כאן.
כל דבר שמפריע ומתערב לך תשלח אל השטן. אפילו את אלוהים ואת המלאך ואת השטן – תשלח את הכול, את כל זה אל השטן.
תסתכל על העבודה של להרגיע ולהשקיט את עצמך בתור הדבר הכי חשוב.
זה רק עם הגישה הזאת שאתה תקבל תוצאה. אתה תגיע אל משהו.
אתה תגיע לשם רק על ידי חזרתיות.

 

עמוד 155
על-ידי כך שתתחיל שוב ושוב מספר גדול מאוד של פעמים.

שאלה : יש מכשול נוסף בו אני נתקל בכול התרגילים.
אני ממכן את כולם – אני עושה את כולם מכאניים.
לדוגמא, בתרגיל של ה 'אני' בשבעת החלקים, אני עושה חישובים וחשבונות ואני אומר לעצמי :
אני נושם 3 – שלוש פעמים לכף הרגל, 7-שבע פעמים לרגל. וזה עושה לי את התרגיל קל יותר,
אבל זה גורם לי לאבד את כל התועלת. ובחיים, אני עושה את אותו דבר.
בכול דבר שאני עושה אני עושה התחשבנות מראש.

גורדייף : זה האשמה של הפרופסור למתימטיקה שלך. אשר לימד אותך הכול על-ידי חזרתיות וכלום בעזרת הבנה ותפישה. אתה חייב לשנות את זה.
במטרה לעשות את זה, זה נחוץ לעשות תרגיל נוסף. במקום ההתחשבנות תעשה משהו אחר אשר הנו יותר קשה לראש שלך. זה חבל שאתה לא מגיע בימי שני אל ה 'סאיה פליאל' Salle pliele ' (אולם הקונצרטים והתיאטרון של פריז) מה שאנחנו עושים שם ישבור את ההרגל שלך.
אוטומטיות חייבת לעשות ארבעה-4 חשבונות בבת אחת. 4 ספירות ביחד.
לך יש את ההרגל לעשות אחד. שם אנחנו עושים ארבעה-4.
אם אתה צריך לעשות ארבעה-4, אז זה עובד או מתנהל ומסתכם שמסמר אחד רודף אחר השני.

שאלה : התרגיל הזה של לשמור את האטמוספרה שלי בשביל עצמי נתן לי תחושה-סנסציה חזקה מאוד של הנוכחות שלי. אבל אני מרגיש את הנוכחות הזאת במשך זמן ארוך מאוד במשך היום כאשר התרגיל מסתיים וזה עוזר לי הרבה מאוד ב- מה שאני צריך לעשות.
אבל אתה אמרת כי האחד לא אמור וצריך לערבב את העבודה עם החיים.
אז האם אני צריך להפסיק את זה.

גורדייף : אל תשתמש בכוח הזה. תיתן לחיים לזרום כמו קודם. אל תערבב את שני-2 המצבים.
בחיים, אל תעבוד מעבר לזמן אשר מוקדש במיוחד לתרגילים.

שאלה : איך אני אעצור ו/או אפסיק את הסנסציה-התחושה הזאת בנוכחות שלי ?

גורדייף : תזכיר לעצמך את חרטת-המצפון או ייסורי-המצפון. תנדור נדר לפני האידיאל שלך שלא תשתמש בכוח הזה בתוך החיים. 'אם אני אעשה את זה אז זה יגרום לפצעונים לגדול על אפי'.
ובאותו זמן, אתה מתרגל לשמור על המילה שלך.
תעניש את עצמך. יום אחד, יומיים, ואף עשרה-10 ימים בלי מזון.
תהיה צמא. תגרום לגוף שלך לסבול. הוא חייב לעשות.
אבל כאשר הוא עושה את מה שהורית לו ופקדת עליו לעשות, אז תעניק תו גמול ופרס כמו לילד,
תעודד אותו, תיתן לו פי עשר מ- מה שהוא צריך.

שאלה : היה לי הרושם כי העבודה הזאת נתנה לי שקט ושלווה ורגיעה גדולים יותר בתוך החיים.
אבל אני רואה כי התקופות של הדיכאון והשמחה והעליצות הם יותר חזקות מאשר קודם.
אני מגיע לנקודה של לא לראות את הדברים כפי שהם הינם.

עמוד 156
יותר מדיי וורוד או יותר מדיי שחור.
איך אני יכול לראות את הדברים כפי שהם הינם ?

גורדייף : תיקח משימה. זה לא משנה איזה. תתחיל שם ותעקוב אחרי זה עד הסוף.
וכאשר הגשמת את זה, תיקח אחת אחרת נוספת.

שאלה : אני כבר לקחתי אחת קודם.

גורדייף : ובכן, תיקח אחת קשה יותר, אם עשית דבר קטן, אז המשימה הזאת תעזור לך לזכור את עצמך. תיקח משימה אשר משרתת בתור גורם לזכירה-עצמית.
לדוגמא, יש לך קרובים, אב ואם ואח. תן לעצמך מילה כי אתה תכוון לעשות דברים אשר במוקדם או במאוחר יביאו אותם אל מצב שונה מאשר זה אשר הם נמצאים בו עכשיו.
אתה חייב לעשות את מה שנחוץ כדי לשנות את מצבם.

שאלה : זה אומר ומשמעותו לעשות עבודה כדי לשנות את ההורים שלי ?

גורדייף : איזשהו מאפיין או תכונה בתוכם.
לדוגמא, אם האח או האחות שלך או אבא שלך, מישהו אשר אותו אתה רואה לעתים קרובות.
אפילו משרת אם אתה רוצה. זה חייב להיות מבוסס בתוכך בכזאת דרך עד כי לראות את האדם הזה ייצור לך תזכורת על-ידי אסוציאציה. 
תציע לעצמך כי בראותך את האדם הזה אז זה יזכיר לך את העבודה שלך.
אז אתה כבר תזכור באופן אוטומטי. ושזה יהיה מובן כי אתה מציע לעצמך הרגשות טובות כלפיי האדם הזה. זה יותר מדיי קל לעשות רוע, וזה קל להציע רוע לאחר.

שאלה : אני רוצה לדעת משהו אחר ; כמה הרבה זמן האחד צריך להוציא על תרגילים, על עבודה פנימית, כאשר האחד הוא לבד בבית ? אני רוצה לדעת בסיס של זמן, שעה, חצי שעה, כמה זמן ?

גורדייף : יש כלל כללי ; האחד לא צריך לעבוד יותר מאשר שליש מזמן הערות שלו.
שני השלישים 2/3 האחרים צריך להוציא על לחיות באוטומטיות, כפי שאתה מורגל.
ובשביל העבודה השליש הנוסף. רק זה. אף פעם לא יותר. תתחיל בזה.
אם אתה עובד במשך 3 – שלוש שעות אתה יכול לפזר אותם על-פני הבוקר ואחרי הצהריים והערב, אבל תחלק את זמן הערות שלך לשלושה-3 חלקים. 2-שניים לחיים הרגילים, אחד-1 לעבודה.
זה הכלל או החוק.

שאלה : אם אני עובד במשך 4-ארבע שעות ביום, אני נשאר מתחת לרשמים של העבודה,
ואני לא מצליח להיות כפי שהייתי קודם, למצוא שוב את מה שהייתי קודם.

גורדייף : תשחק את התפקיד שלך במודע. בפנים בתוכך אל תזדהה,

 

עמוד 157

ובחוץ תשחק תפקיד. אמרה זאת אשר עליה אני חוזר לעתים קרובות היא העבודה.
בפנים בתוכך אתה לא יכול להיות כמו שהיית קודם. אבל כמו שחקן, אתה משחק את התפקיד של מה שהיית קודם.
[גורדייף עוזב והולך מן החדר]
גב' דה-זלצמן : האם אין לאף אחד יותר שאלות ?

שאלה : אני הייתי רוצה לדעת איך האחד יכול לראות את הכמות של הכוח אשר האחד מוציא ומחלק ונותן בחיים ?

גב' דה-זלצמן : למה את השאלה הזאת ? תשאל את השאלה הבוערת אשר יש לך בה צורך.

השואל : ניסיתי להרגיש מנותק מן האחרים. כאשר אני עם אדם חולה אז אני מנסה להרגיש בלתי תלוי בו. להרגיש כי אני לא הוא. ואני לא תלוי בו. וזה לא מונע אותי מלהיות תלוי בו במידה מסוימת, אם זה רק בשביל להרוויח את מחייתי. אני מחויב כי תהיה לי גישה מיוחדת.
אני רואה את התלות הכלכלית שלי. ואשר משמעותה אומרת כי אני לא יכול באותו הזמן להרגיש את התלות החומרית שלי ואת העצמאות ואי התלות האמתית שלי.

ובכן אז, זה עושה את היחסים שלי עם אחרים לבלתי אפשריים. זה מקלקל והורס את ההרגשה שלי שאני טוב, של אינטרס ועניין אמתי באחרים. הכול מתערבב. אני מעדיף את אלו אשר עליהם אני לא תלוי בכלל. אם אני הייתי עצמאי בחיים, אז זה יהיה שונה ממש.
זה לא המקרה. אני תלוי בגוף שלי. פרנציסקוס הקדוש לא האכיל את גופו.
זה הכול היה בשבילו אותו דבר.

[כרגע חזר גורדייף וגב' דה-זלצמן תרגמה לו את דברי התלמיד]

גורדייף : אם אתה משחק את התפקיד שלך, אתה מרגיש חופשי ואתה ממלא את ההתחייבויות שלך טוב יותר. ובאותו הזמן מבתוכך בפנים אתה סובלני יותר.
לדוגמא, אני שונה עם כל אדם. אני שונה עם כולם ועם כל אחד. ובאותו זמן, בשבילי כולם הם אותו חרא. אותה צחנה. ההאצלות שלהם רעות באותה מידה, מצחינות ומסריחות.
ובכן אז, בשבילך, ה פציאנטים שלך, הקליאנטים-הלקוחות שלך, על כולם אתה חייב להסתכל בצורה אובייקטיבית, על כולם אתה צריך להסתכל כאנשים או דברים חסרי חשיבות, דבר אשר לא קיים.

זה לא תלוי בהם כי אתה מרוויח כסף. אתה יכול להרוויח את זה ממש אותו דבר מאחרים.
אתה לא יכול לעשות את זה בבית. אתה לוקח את זה בשביל החיים החיצוניים שלך.
בפנים בתוכך אתה חופשי, אתה עצמך.
אתה אמור וצריך להיות גאה.
הוא, אולי עוד לא כמוך.
יש מיליונים של קליאנטים-לקוחות כמוהו. אתה לבד בהיותך כפי שאתה. זה יביא לך חופש.

 
עמוד 158

שאלה : זה לא מונע את העובדה כי במישור מסוים אני תלוי בו.

גורדייף : לא. אם זה לא הוא אז זה חזק יותר. זה ברור.
אם זה לא הוא, אז ישנם מיליונים אחרים. אתה חייב לא להזדהות עם זה.

שאלה : בבידור ובוודאי אני מבין. אבל אם אני חופשי ממנו מבתוכו מבפנים, מבחוץ אני תלוי בו.

גורדייף : תסלח לי. אם אתה משחק את התפקיד שלך במודע אז אתה חופשי.
אתה דוקטור. אתה עושה את מה שנחוץ והכרחי בשבילו. ואז, אם אתה לא מזדהה,
אז מבפנים בתוכך אתה חופשי. ואם אתה משחק את התפקיד שלך במודע אז אתה חופשי.
שני-2 הדברים האלו הולכים ביחד. תעשה, תעשה ותתחיל שוב.
איך האחד יכול להיות תלוי ? אני לא תלוי.

שאלה : אבל, האחד הזה אשר הנו לפניי, האם הוא לא מרגיש כי האחד לא נותן לו כלום ?
האם הוא לא מצפה להרגשה כי האחד נותן לו ? האם הוא לא מרגיש וחש בחוסר של זה ?

גורדייף [צוחק] : זה בשביל פסיכופטיות. איך האיש הזה אשר הוא לא קיים בכלל יכול בכלל להרגיש? אם היא רוצה את זה אז זה באוטומטיות. היא מדמיינת. זה זבל-חרא. זה לא עולה כלום. אף אחד לא יכול להרגיש ; זה דורש מצב מיוחד. אני מכיר מישהו אשר מסוגל להרגיש ; אבל בכדי ובמטרה להרגיש הוא צריך וחייב לבודד את עצמו ולהכין את עצמו. הוא צריך תנאים.
אבל ככה אף אחד לא יכול להרגיש. כל אדם משיא לעצמו ו/או מציע לעצמו.
אתה אף פעם לא מבין לא אותו ולא אותי. אתה מבין את מה שאתה מציע או משיא לעצמך.
זה הנו פסיכופטיות. אתה אומר לעצמך, הוא כזה וכזה או ככה ואחרת, הוא כועס. אבל לא, זוהי האידיוטיות שלך עצמך אשר משיאה לך ומציעה לך.

הגב' דה-זלצמן : האם זה ברור לך ? אתה לא מבין את האחר, אתה מציע או משיא לעצמך.

שאלה : ואם הוא מכה אותי ? אני לא מציע ומשיא את זה לעצמי, הכול אותו דבר. זה אמת.\

גורדייף : אולי באופן חלקי זוהי גם אשמתך. אתה הצעת והשאת את זה לעצמך. ואתה משיא ומציע גם לו. אולי הוא לא היה עושה את זה, אם אתה לא היית משיא ומציע אליו.

שאלה : כאשר אני עם אדם חולה, ואני מנסה לראות מיהו, וכי הוא כלום, ואני לא תלוי בו, וכי הוא זבל-חרא, אז אני מתנסה ברחמים. אתה תגיד : מי אני אשר ארשה לעצמי להתנסות ברחמים ?
אבל, אם אני מנסה לשחק תפקיד, כלומר הבה נגיד לספק אותו – כי לרוע המזל זה המצב של הרפואה אשר מנסה לספק את הקליאנט.

עמוד 159

ואם אני מספק אותו (את הקליאנט) ובכן, אז אני מקבל את הרושם של לשקוע אל תוך הכלומיות והאפסיות שלו ; ואת זה – לא. אני לא יכול לעשות. ושוב, אני לא יכול.

גורדייף : בהתייחס לכך, אנחנו דיברנו לעתים קרובות על צדק.
בצד אחד יש צדק, ובצד שני אגואיסטיות.
האדם החולה הוא אובייקט בשביל האגואיזם שלי. כבר היו לי קודם מיליוני פציאנטים כאלו.
אני הסתכלתי עליהם בתור אובייקטים-חפצים, והשתמשתי בזה בכדי ובמטרה להבין יותר טוב. הם עניינו איתי במטרה ובכדי להגדיל את המטרה שלי ; הם נתנו לי אלמנטים לידע שלי. זה אשר נותן לי ידע הנו אובייקט בשבילי. אני מטפל בו ודואג לו במטרה לרפא אותו, אבל זה לא הוא אשר מעניין אותי. אני ממשיך ללמוד ; אני עושה ניסיונות. ובאותו זמן, אני לא שוכח את הצדק.
אני אף פעם לא עושה רוע ; אני דואג לו ומטפל בו.
תסתכל על זה באופן הזה. אתה עובד למען הניסיון שלך, למען העתיד.
אתה אפילו יכול להתנסות ברחמים. אבל, תסתכל עליו בתור אובייקט.
אתה יכול לעשות את זה אם אתה לוקח את זה בתור משימה.
להסתכל עליו בתור שדה של ניסיונות והתנסות.
יש שני-2 צדדים ; הראשון הוא ללמוד דרכו ; והשני הוא לא להזדהות במפנים בתוכך, וכלפיי חוץ לשחק את התפקיד שלך. יש צד שלישי-3 בעתיד, אתה מבטיח לעצמך לעשות טוב יותר עם האדם הבא אשר אתה רואה. אתה מבטיח לעצמך לעשות יותר טוב מחר מאשר היום.
אם אתה עושה את שלושת-3 הדברים האלו היטב, אז אתה תקבל הרגשה שונה ממש.

שאלה : אני חושב כי הייתי יכול לעשות התקדמות אמתית אם הייתי מפסיק להיות פסיבי בפני כולם. כולם הם המסטר-האדון שלי. אני תמיד נותן דרך ורשות נעבר וכניסה. יש לי מיליוני מסטרים-אדונים, כל מי שאני פוגש. איך אז אני יכול להפוך להיות המסטר שלי-האדון של עצמי ?
אני לא רוצה להיות עוד פסיבי יותר בפני עצמי ואחרים, אלא לכפות את הרצון שלי על אחרים, ולהיות אקטיבי.

גורדייף : אתה חייב להפוך להיות עצמך. רק אחרי זה העבודה שלך תהיה אפשרית.

שאלה : איך אני יכול להפסיק שתהיה לי הגישה הזאת אשר על-ידה באופן קבוע ומראש אני מסכים ומקבל כל דבר אשר האחרים כופים עליי.
לדוגמא, להגיד 'לא'. אני לא מסוגל לעשות את זה.

גורדייף : תסלח לי, אל תתרגז, אבל בשבילי קיימים שלושה-3 מינים, זכרי, נקבי ומין ביניים.
תסלח לי, אבל מההתחלה, אתה היית ברשימה של המין השלישי. ויש חמישה או שישה 5-6 אנשים כאלו שהם לא גבר ולא אישה.

שאלה : האם אני חייב להישאר כזה עד סוף ימיי ?

גורדייף : לא.

עמוד 160

שאלה : אז מה אני צריך לעשות ? מה שאני מחפש אחריו זה לא לכפות את רצוני כמו איזה מכשף, אלא זה לכפות את רצוני על עצמי, כך שאני יוכל להיראות כפי שאני, ושאהיה מסוגל לענות כן או לא.

גורדייף : אני מרחם עליך. זוהי לא אשמתך. זוהי האשמה של החינוך שלך ;
חינוך זה זבל-חרא. החברה שלך, המנהגים שלך, ה 'מה הם יגידו ?', הם נתנו לך רק דברים חיצוניים. 
[גורדייף מספר על הכעס שלו כאשר הוא נתן ממתק לילד ברחוב, והאבא או האמא מכריחים את הילד להגיד 'תודה רבה' כאשר הם אומרים לו 'מה אומרים ?']
אז, איתם זה היה ככה. התוצאה היא יוצאת מן הכלל, לא גבר וגם לא אישה, אלא אבל -
[גורדייף משתמש במילה ברוסית אשר אף אחד לא מצליח לתרגם וזה מציין 'זונה במכנסיים'].
אם אתה רוצה לדעת מה לעשות תגיע לראות אותי.

שאלה : אתה אמרת לי כי אני חסר רצון אורגני. מהיכן אני יכול להשיג את הדחף והתמריץ-אימפולס אשר ייתן לי רצון אורגני ?

גורדייף : רק אמצעי אחד יכול לעזור לך ; אתה חייב לסבול בצורה אורגנית ; לדוגמא, לא לאכול מספיק. או את זה : האורגניזם שלך לא אוהב קור, אז תשתמש במים קרים, ואותו דבר עם מי חמים.
תעשה הפוך מזה אשר אליו האורגניזם שלך מורגל ורגיל לעשות.
תגרום לו לסבול. זה לא יהיה סבל נפשי.
יש לנו 7-שבע איכויות של סבל. בשבילנו סבל אורגני הנו נחוץ והכרחי ; עם השכל והאינטלקט שלך אתה יכול לכוון את האורגניזם שלך בלי רחמים. ולכפות עליו לסבול. אלו הם האמצעים היחידניים כדי להשיג את הדבר הזה אשר חסר לך. בתוכך עובדים שני-2 חלקים, אבל לא האורגניזם.
האם הבנת את הרגשות שלך ? אם אתה קבעת והצהרת. אם אתה מאמין לי, תעשה זאת. תיאבק, ותסבול. אחר כך אנחנו נדבר שוב. אז אתה תהיה מסוגל לעבוד על ועם עצמך.
אני שמח כי אתה הגעת בעצמך לשאלה הזאת.

 

עמוד 161

פגישה 30

שאלה : אתה נתת לי תרגיל של זכירה-עצמית, אשר מורכב מ- להרגיש ארבע-4 נקודות.
בהתחלה זה היה קשה מאוד ;  עכשיו זוהי הרגשה חזקה, אבל מבודדת.
אבל בשנה האחרונה שלי, הביישנות שלי, החולשה שלי השתלטה עליי שוב ושוב לקחה עליי חזקה, האם אני צריך להמשיך את התרגיל הזה, אשר יש את הרושם כי הוא לא מביא לי שום דבר.

גורדייף : האם יש לך חשד למה חזרו הדברים האלו מן העבר שלך ?

השואל עונה : מאחר ואני סובל מהרבה בלבול בהווה אני חשבתי כי התרגיל הזה יעזור.

גורדייף : האם אתה מתחיל לראות מה הם החולשות האלו בתוכך ואשר מחוללות את המצב הזה של בלבול ? ... אם אתה שואל אותי בכנות, אז תמשיך עם התרגיל הזה עוד קצת למשך איזה זמן, אבל הפעם אני עושה תנאי מוחלט וקטגורי-נטול הסתייגות או תנאים, כלומר, לעשות את זה עם מאבק רציני. אם אתה תעשה את זה בדרך הזאת, למשך חודש, אני מבטיח לך כי אחרי זה, במשך שבוע אחד, אתה תיפטר מכול חוסר ההבנות שלך בעבר.
אבל זה אם אתה תמשיך...

שאלה : במשך איזה זמן מסוים ודי ארוך  אני הובלתי על-ידי אגואיזם ביחסים עם האנשים שלי.

גורדייף : אבל זה תמיד שם.

שאלה : יש לי את אותו הדבר להגיד על פחד בתור Maiter  (בצרפתית זה מסטר ואדון).

גורדייף : לא. אצלך זה משהו שונה ממש.

שאלה : אני רואה את הפחד הזה עובר דרך כל המניפסטציות-ההתבטאויות שלי, והגורם לזה זה השאננות ושביעות הרצון העצמית שלי כלפיי עצמי.

גורדייף : [מדבר אל סטודנט] אתה רואה דוקטור, אלו הם 'טבעים' (טבע ברבים) שונים ממש, ובמטרה לטפל בהם, האחד צריך לקחת אמצעים ופעולות ממש שונים.
[גורדייף פונה אל הסטודנט השני] : הסבא שלך מגיע מ 'אוברני' (חבל ארץ או מחוז בצרפת) והוא יהודי. יש כמה הבדלים עדינים בהתבטאויות-במניפסטציות.
אף פעם אל תיקח ממישהו אחר רעיון כדי ליצור את השאלה שלך.

שאלה : אני ניסיתי להיאבק נגד שאננות ושביעות רצון עצמית אצלי ובחלקו דחקתי והכחשתי את הפחד. אבל זה לא מספיק. לבטח יש משהו שאני לא רואה.  

 

 עמוד 162

גורדייף : תן בתוך עצמך לידה , תלד בתוך עצמך ל- מה שהבנת עם הראש שלך.
תציג את זה בתוך החיים שלך באופן מעשי-פרקטי.

שאלה : זה מה שאני מנסה לעשות.

גורדייף : זה באופן אורגני כי האחד חייב להשתנות.
אחר כך הוא יהיה יכול ומסוגל להמשיך בדרך שלנו.

שאלה [הדוקטור] : אדוני, אני רואה ומבין כי אני לא מסוגל להחליט החלטה – לחלוטין לא מסוגל.
אני לא מסוגל לבחור. אני מחכה כי החיים ייכפו את זה עליי. ואז אני מסגל ומתאים את העצמי למצב.

גורדייף : אתה חייב ללמוד להגיע אל החלטה ולשאת אותה הלאה ולהוציא אותה לפועל.
ולהתחיל מדברים קטנים.  אם אין לך עוצמה וכוח מאוד גדולים אז אתה חייב להתחיל מלהחליט על דברים קטנים. זהו הנו תנאי חשוב מאוד. האחד חייב כי יהיה לו את המצב המתאים.
זה קורה לך אפילו עכשיו שיהיה לך לפעמים את המצב הזה בצורה מלכותית.
זה הכרחי ונחוץ לשמור בצד שעתיים או שלוש 2-3 שעות חופשיות. תרגיע את עצמך.
שים את כל תשומת לבך, את כל האפשרות והיכולת שלך כדי להרגיע את שלושת הסוגים של השרירים האלו. וכאשר הפרדת את עצמך, כלומר, המכונה היא דבר אחד והנפש אחר
(בלי שאתה נותן להם שוב להיות בהתכה-מותכות שוב) תבחר ותחליט.
אתה הכנת את המסמך אשר עליו אתה תכתוב את החלטתך. תמשיך לשמור על המצב הזה בצורה אורגנית. תוריד את החלטתך לכתב ובאותו הזמן תוריד לכתב הערות שונות על מצבך.
אז אתה יכול לחזור בחזרה אל המצב הקודם שלך. תשכח את מה שהתרחש והתחולל.
למשך יום יומיים אל תיגע בזה. אם אתה זוכר את המצב הזה אז תנסה לזכור את הטעם שלו,
אבל בלי לחשוב על מה שנכתב. ואז תאמין ב- מה שכתבת ותפסיק להאמין בעצמך.
המסמך שלך אמור וצריך להיות בשבילך דמות קדושה, כתובי הקודש שלך, אבל תזכור כי אתה עדיין קטן, וכי אתה יכול לעשות רק דברים קטנים. אחר כך תוכל ותהיה מסוגל כי תהיה לך אמונה בעתיד.

שאלה : מה שמענה אותי זה המצב של סערת הנפש וההתרגשות שלי. באמת אני חושב על הסמל של היהודי הנודד. אני אף פעם לא חש ומרגיש שקט פנימי. ואני גם רוצה לשאול את אדון גורדייף מאחר ואני לא יודע איך לקרוא, האם יש תרגיל כדי ללמוד לקרוא ?

גורדייף : אתה מתכוון, להבין מהי הצורה של דיסהרמוניה זאת שלך ? ....
אני אתן לך עמוד מן הסדרה הראשונה, ואתה תיקח את זה בתור משימה לקרוא את זה,
ותתחיל מן הסוף להתחלה ואז תקרא את זה מחדש בכיוון הנכון.

 

עמוד 163

שאלה : אני שאלתי את עצמי האם אני לא אמור וצריך לעשות תרגומים.

גורדייף : לא. בלי תרגומים. בכדי ובמטרה לתרגם האחד צריך שנים של הכנה.
אתה תיקח את חומר הגלם של העמוד הזה ואתה תעשה מזה מסמך או כתבה או ההרצאה.

שאלה : אני יודע כי היה לי את ההרגל הזה מאז הילדות.

גורדייף : לא רק מאז הילדות שלך. מאז הילדות של אביך ואמך.

שאלה : לקחתי את זה בתור משימה לעשות ולשחק תפקיד עם ההורים שלי.
אני לקחתי את זה מאוד ברצינות ולמשך זמן ארוך. מה שמצאתי וגיליתי הביא לי הרגשה של עצבות, ואשר מונעת ממני עכשיו לעבוד. זה משקל אשר יטריד אותי בכול העתיד שלי, אלא אם כן אני אצליח להתגבר עליו.

גורדייף : אתה יכול להגיד כי יש לך חרטה של מצפון או ייסורי מצפון, בנוגע ליחסים שלך עם הוריך בעבר.

שאלה : לא. אני לא יכול להגיד את זה. כי אני ראיתי שאני לא אחראי ל- מה שקרה.

גורדייף : את העבר אתה חייב לשכוח. אתה איש אחראי.
ואתה חייב להתחיל לשלם בעבור קיומך. הגורם הראשון לקיום שלך הם הוריך, אביך ואמך.
הם בשבילך כמו אלוהים. כל עוד הוריך חיים אז אין כל אלוהים. אלוהים מופיע רק כאשר הוריך מתו. אלוהים אוהב את אלו אשר אוהבים את הוריהם, את אביהם ואת אימם.
למה ? כי הוא מכין מקום בשביל אלוהים.
עכשיו, בלי מניפולציות, אם אתה מתחיל להבין כי זה הכרחי ונחוץ לשלם אז אל תחשוב יותר לגביי העבר. אם הוא רע אז זה מזל רע. אבל אבא ואמא נשארים בשבילך אלוהים. תהיה עכשיו מקור של מנוחה בשבילם. כדי שהם יוכלו לחיות בשלווה ובשקט.
במשך 20-עשרים שנים הם היו מודאגים ועצבניים בינך בצורה מספקת.
יש להם זכות לנוח.  אתה מחויב להפוך להיות בשבילם מקור למנוחה.
מצד אחד, תעשה כל דבר כדי לא לעשותם עצבניים. ומצד שני כל דבר אשר יעשה אותם שמחים.

תעשה את זה בתור משימה, כי הוריך אמורים וצריכים לאהוב אותך באהבה אמתית.
הם יכולים לאהוב אותך רק אם אתה מגלם ומביא לכלל ביטוי את האידיאל והאידאה שלהם.
אם האבא שלך אוהב לגנוב וגניבה שתעשה היטב אז אתה חייב לגנוב ולהיות גנב טוב.

שאלה : אבל אדוני, זה מעלה שאלות מאוד רציניות.
מה אם בשביל לרצות את זה, אני הייתי צריך להפוך להיות משהו איום ונורא, נורא ודוחה ומתועב?

עמוד 164

גורדייף : בפנים בתוכו האחד יהיה חייב לשנוא אותה בעבור זה, אבל כלפיי חוץ האחד יהיה חייב לעשות את זה.

שאלה : כלפיי חוץ בפניה אבל לא במציאות ?

גורדייף : כמובן כי זוהי עצה נפשעת וקרימינלית ליצור דברים כאלו בתוך ילד.

שאלה : איך וכיצד לאהוב את ההורים אם האחד חייב לשנוא אותם ?

גורדייף : אתה מחויב, זוהי חובתך. האינדיבידואליות שלך חייבת וצריכה לעשות זאת.

שאלה : בגלל שזה מטופש וטפשי לרצות לתקן את ההורים של האחד – זה בלתי אפשרי.

גורדייף : זה אפשרי כאשר אתה חזק מאוד. אבל אתה חייב לעשות רק את חובתך שלך עצמך.
זה אידיוטיות תמיד לרצות לשנות את האחרים, כאשר אתה לא יכול לשנות את עצמך. 

מבפנים בתוכך תעשה את חובתך מצד אחד, ומן הצד השני תתקן את העבר שלך ותכין עתיד טוב יותר.

עמוד 165

פגישה 31

שאלה : אני לא יכול להגיע ולבוא בשבתות כפי שהרשית בגלל הג'וב שלי.
מצאתי דחף לעבוד במשך היום, אבל אני מוצא את עצמי בבעיה עם התרגיל של לזכור את עצמי, ובאותם הקשיים כמו בהתחלה. אני נופל לשינה כאשר אני עושה את תרגיל ההירגעות.
[גורדייף אומר לגב' דה-זלצמן להמשיך עם הקריאה].

שאלה : הלימודים גרמו כי יולד בתוכי סוג של עד אשר מתבונן בי בלי רחמים וזה מעקב אותי במידה רבה מאוד. אני צריך וחייב להיאבק נגד העד הזה. אני לא יכול לעשות יותר זכירה-עצמית. אני לא יכול להירגע יותר. אני במצב של התקוממות מוחלטת, מרי מוחלט.

גורדייף : יחד עם העד הזה אולי משהו אחר נסגר בתוכך לחלוטין (גם הבריא לחלוטין).

שאלה : כן. יש מאבק בין שני-2 דברים. העד גורם לי לראות לנקודה שכזאת עד ל-מה אני עד אשר אני נגעל. אבל אין לי בכלל כוח.

גורדייף : האם התגבש בתוכך הרצון להשתנות בכול מחיר ?

שאלה : כן. אבל לא בצורה מספיק חזקה. לפני כן , קודם יכולתי, אבל עכשיו אני לא יכול.

גורדייף : אתה חייב לעבוד קשה. יותר קשה.
בכדי ובמטרה לראות איזה חוסר קיום אתה, אדם שהוא כלום, אתה מרגיש כי קיימת שם אפשרות של שינוי ולשנות, אולי יש לך את הטעם. לשנות זה אפשרי רק תודות לעבודה פנימית קשה.
אם אתה לא רוצה את זה אז אתה מבזבז זמן. אתה חייב לא להמשיך הלאה.

שאלה : אבל זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות.

גורדייף : אז תעבוד. תיאבק ותתאמץ ותיאבק.

שאלה : העבודה שלי היא תיאורטית בזמן הזה.

גורדייף : אז תיאבק. אתה הבנת כי אתה שני-2 אנשים. התוצאה של המאמצים והמאבק שלך תהיה חומר אשר מתגבש ויגבש בתוכך גורמים שונים לתפקוד אמתי של אסוציאציות.
[גורדייף מדבר ברוסית].

 

 

עמוד 166

הגב' דה-זלצמן : אסוציאציות מודעות

גורדייף : יש לך גורמים מכאניים, אתה מכונה. עכשיו אתה יכול לגבש גורמים בשביל אסוציאציות מודעות. [גורדייף מדבר ברוסית].

הגב' דה-זלצמן : מודעות היא הקניין והתכונה של האדם בלי מרכאות.

שאלה : אתה יעצת לי, במטרה לעשות את תרגיל ההיזכרות יותר טוב, להחזיק את הזרועות שלי כלפיי חוץ ולשים לב ולשמור נגד הירגעות, במיוחד בעורף הצוואר. בעורף שלי היו הרבה התבקעויות וסדקים.
[גורדייף נדהם מהמילים 'התבקעויות וסדקים' ואומר לשואלת שהיא משתמשת בביטויים של סלנג].
ובכול פעם שאני יורדת למטה לרמה או לשכבה נוספת עמוק יותר מקודם. אני מגיעה עכשיו תמיד לאותה שכבה אותה אני לא מצליחה לשבור.

גורדייף : למה לשבור ?

השואלת : אני רוצה ללכת יותר לעומק.

גורדייף : זוהי לא המטרה שלנו. אסוציאציות לא יכולות להשתנות ולשנות והן מפסיקות רק במותנו.
כאשר תשומת הלב שלך עסוקה עם משהו במודע אז היא לא רואה אותן.
זוהי דוגמא טובה. האסוציאציות שלך ממשיכות יותר בחופשיות.
אבל במקרה הזה, המודעות שלך היא לגמרי בעצירה ועומדת במקום.
היא לא מבחינה באיזשהו דבר. במשך היום, זה אותו דבר.
תשומת הלב שלך עסוקה בעבודה אשר את צריכה להציע למטרה שלך. אם את עושה עבודה במודע ואם את לא מאוננת, אז האסוציאציות לא יטרידו אותך. הם קיימות בפני עצמן ובשביל עצמן.
את יכולה אפילו לנסח את זה ככה : המחסום וההפרעה המובאת על-ידי אסוציאציות הם בפרופורציה לדרגה של ריכוז מודע.
[גורדייף מדבר ברוסית].

הגב' דה-זלצמן : הם מונעות אותך וחוסמות אותך כל עוד את פחות מרוכזת.

שאלה : למרות זאת, אני תמיד מסיימ/ת בחלימה.

גורדייף : את/ה עושה את זה יותר מדיי.

שאלה : כן. אני שחוק/ה.

גורדייף : אמרתי בהתחלה : תעשה תכנית. תעבוד לא יותר מאשר 11 או 12 דקות.
לפעמים באופן מקרי, אתה אוכל

  

עמוד 167

   אתה אוכל משהו אשר מאפשר לך לעבוד שעה אחת.

אל תעשה את זה, אתה יכול לשבור משהו. אל תשתמש באפשרויות כאשר הן מגיעות ביחד.

לדוגמא, במקרה אתה שותה איתי קפה. הקפה הזה מעורר ומדרבן אותך.
אתה יכול לעבוד שעה. אתה לא אמור ולא צריך לעשות את זה.
אתה לא אמור ולא צריך להשתמש בכוח הזה. התוכנית שלך היא רק 11 דקות.

שאלה : אדון גורדייף, בהגשמת המשימה שלי יש דקות ו/או רגעים בהם אני נכשל, ואני סובל מזה שנכשלתי.

גורדייף : זהו דבר נורמלי. אבל אתה אמור וצריך כי תהיה לך תקווה. לאט לאט, תגרום לזה לגדול, לגדילה, לחומר שיש לי.
זה ישרת בשביל לגבש בתוכך את הגורמים כדי להיות אדם אמתי. תיאבק. תיאבק בלי לקבל איזשהו דבר. תעשה את זה כאילו זה היה שירות בשביל מישהו.

שאלה : כן, אבל אפילו כאשר אני נאבק ככה, אני עושה את זה עם מטרה אשר נקבעה מראש ; אני ממלא ומגשים משימה. ואני בטוח כי אם אני אעשה מאמץ אחד נוסף, אני לא אכנע.

גורדייף : זה לא ככה. אתה יכול להירגע. אתה יכול להיאבק במודע רק בפרופורציה וביחס ובהתאמה לאנרגיה אשר יש ברשותך. יש לך בטריות-סוללות. אם הן ריקות אז אתה לא יכול לעשות כלום.

שאלה : אז האחד לא צריך להיאבק ? חייב לא להיאבק ?

גורדייף : אחד עשרה – 11 דקות לא יותר.
בשבוע אחר כך – 12 דקות. אנחנו צריכים תוצאה, את החומר הזה.
מאוחר יותר אנחנו נהיה מסוגלים ויכולים להשתמש בו. עכשיו אתה ריק.
כאשר יהיה לך את זה, אני לך עוד משהו והוא יהיה מגובש. אתה חייב כי תהיה לך תשוקה אמתית,
תשוקה של כל המרכזים. לא רק עם התודעה-Mind  . זה הכרחי ונחוץ כי תהיה לך תשוקה לעבודה אמתית עם כל הווייתך. אתה צעיר. אתה חייב להתרגל לזה לאט לאט.
CHI VA PIANO VASANO  - מי אשר הולך לאט הולך בבטחה.
שאלות אלו הן לא מאוד רצויות. כל זה ממלא את הראש שלי.
הראש שלי כבר קודם היה מלא דאגות. החיים קשים בזמן הזה, ואם תשומת הלב שלי
הולכת ובורחת הרחק לקשיים האלו, היא לא יכולה ללכת כדי לענות על השאלות האלו.

עמוד 168

פגישה 32

גורדייף : מי רוצה להגיד משהו ?
איך התרגיל מתקדם ? זה מעניין אותי לדעת מה אתם ביררתם.

הגב' דה-זלצמן : מי בירר משהו אשר יכול להיות מעניין גם את האחרים בנוגע לתרגיל?

גורדייף : זה יכול להראות מי עובד, מה ?

הגב' דה-זלצמן : אז האם אתם רוצים להגיד אם יש לכם משהו לשאול ? כל אחד בזמנו שלו.

גורדייף : אז, אם אתם לא ביררתם כלום, זה בגלל שאתם לא עבדתם.
אם לא עבדתם, אז מה עשיתם ?

הגב' דה-זלצמן : אוננות, אוננתם.

גורדייף אל הגב' זה-זלצמן : האם האחד יכול להגיד את זה, אפילו מעבר לגבול הטעם הטוב ?

הגב' דה-זלצמן : כן. במקרה הזה, למה לא ?

גורדייף [פונה אל סטודנט] : אתה רק הגעת, אולי יש לך משהו להגיד ? האם אתה ביררת משהו ?

שאלה : אני ביררתי ואימתתי תוצאה בחלק הראשון של התרגיל. משהו קורה בתוך כל איבר.
מה שאני לא יודע כיצד לרכוש ולהשיג זאת את הנטייה כאשר אני מרגיש משהו, זה דמיוני.
אני וויתרתי ודחיתי כל פעולה מתוך רצון. קודם אני עשיתי את המאמץ עם הראש שלי, אבל אני כבר לא עושה את זה יותר.

גורדייף : הראש שלך צריך וחייב להיות כמו שוטר. זה הכול. הוא חייב לחזור על זה בשבילך כל הזמן כי אתה עסוק בעבודה הזאת. זה חייב לא לברוח לא ללכת ולהסתלק משם.

שאלה : אז אני מחכה למשהו שיקרה.

גורדייף : באמצעות חישה-סנסציה ?

שאלה : כן. במקום לייצר את זה בצורה מלכותית.
ואז בשבילי, 'לפלוט ולהוציא ולכלות', אני לא רואה כל כך טוב מה זה יכול להיות.
אני לפעמים מרגיש משהו נבחש ומתערבב וזז ומתעורר ומצית.
אני מרגיש את זה במקום שהאחד מוציא משהו, מושך ומושפע ממשהו.
הפאזה השנייה היא יותר קשה. אחר כך אני כבר לא יודע לעשות לגביי זה כבר כלום.

 

עמוד 169

גורדייף : החשיבות בהתחלה היא החישה-סנסציה.
ואז אם יש לך קשר ומגע עם החישה-סנסציה, אם אתה מאמת ומאשר איך אתה מרגיש,
אז דבר שני הנו חשוב ; זוהי הדרך אשר בעזרתה אתה שופך או מספר כל מה שמעיק עליך.
עד עכשיו אף אחד לא דיבר על השאלה החשובה בדרך הזאת.

שאלה : יש לי צורך גדול יותר להירגע בתוך החיים.

גורדייף : אם זה ככה אז יש לך את הנטייה.
זה רק כאשר אתה נרגע באופן מודע, וכאשר הראש שלך בתפקיד שלו כשוטר שיש לרגיעה ערך.
אם אתה נרגע באופן כללי, זוהי חולשה.

שאלה : אני מודע לזה שאני די מתוח באופן כללי.

גורדייף : אתה חייב לא להירגע באופן לא מודע. ועדיין כאשר אתה בתוך מצב ההתעוררות שלך
אתה חייב להירגע במודע. כאשר אתה ישן אז הכול נרגע בלעדיך – ולזה אין כל ערך.
זה העבדות והשעבוד שלך.

שאלה : אדוני, בתרגיל הזה הקושי שלי הוא תמיד הסיבוב של הגפיים.
להיפך, היניקה והשאיבה פנימה, והזרימה החוצה הן קלות. אני שמח לעשות את זה.
המאמץ הגדול הוא התחלת התרגיל. בחיים, אני מזרים החוצה באופן כללי הרבה יותר חיוניות וכוח ויש לי משהו מנטיית הלב והיכולת לתרגיל, ויש לי לעתים קרובות מאוד, או אחרת, הכל הנו להיפך, משוגע, קקופוניה, הרבה יותר משוגע מקודם. אני עשיתי בירור ואישור, זה הצורך, אם אני במיטה,
של לסגור מעגל, על ידי זה שאני שם את הרגל הימנית מול או כנגד השמאלית ואת הזרוע הימנית מול או כנגד השמאלית.

גורדייף : איך לזכור מעגל, איך להבין ?
אני אומר לך את אותו דבר ; אל תיתן לראש שלך רשות לשוטט ולנדוד ולתעות.

שאלה : זה נעשה בלי כל רצון.

גורדייף : אז למה לברר ולאשר את זה ? למה לדבר על זה ? זה אובססיה.
זה יכול רק לתת לך הרבה סיכויים להיכנס לבית משוגעים-אזילאום.
אתה צריך וחייב לא לעשות אף פעם באופן לא מודע. אפילו חצי מודע אני מייעץ לך. הכול או כלום.
בין השניים-2 יש רק פסיכופטיות, אובססיה. אף פעם אל תאמין. שלא יהיה לך ביטחון (עצמי).
אתה אדם חלש מאוד. אם במשך רגע אחד משקל הכובד של הנו בראש שלך, אז אם זה זז אל מקלעת השמש שלך וכד', אז זוהי אוננות.

עמוד 170

מאמץ מודע מורכב מלתת את היוזמה לכול המרכזים שלך.
זוהי פעילות. כל השאר, זה חומר גלם להיות מועמד לבתי משוגעים.

שאלה : למרות מה ש, רק אמרת, אני חושב כי זה קשור קשר הדוק לעבודה.

גורדייף : אני לא יודע. אבל אני יודע כי זה חייב לא לקרות. עדיין לא.
אל תצפה לכלום. תשלח את השאר לשטן. בשבילך קיים שם רק התרגיל שלך.
תעשה את זה עד אשר תהיה מסופק לחלוטין. כל הקומבינציות והמניפולציות האלו יכולות להגיע אחר כך, אבל עדיין לא. האחד חייב וצריך לא לתת לעצמו להיסחף ולהרחיק לכת.
זה רגע מסוכן מאוד. מצד אחד יש לך את הכוח לתקן ומשהו יכול להיכנס אליך לתמיד.
אז אתה תהיה מחויב להיות הקליאנט שלי, ואני אף פעם לא יכול לעשות בעבור פחות מאשר שלושה אפסים אנגליים. וקיימת שם רק תרופה אחת כדי לשלוט בדברים האלו, היפנוזה.
ואני לא מייעץ על זה.
[סטודנט מתחיל לשאול שאלה]
גורדייף מתערב : השאלה שלך לא עולה שום דבר. תחכה. אתה לא מגיע מספיק.
אתה מגיע הנה פעם בשלושה – 3 חודשים, תאסוף קצת חומרי גלם.
בשבילך העבודה הזאת היא דבר אחד בין הרבה אחרים. אתה מפריע עם השאלה שלך.
כאן יש רמה ודרגה אחרת של הבנה. מה שאתה אומר לא מעניין את אף אחד.
האנשים האלו עושים מאמצים במשך שנים ועובדים ברצינות. עם השאלה שלך אתה רק גורם מפריע.
[גורדייף דן בתרגיל].
דברים אלו הם חשובים מאוד. זה הכרחי ונחוץ עכשיו לאמן את עצמך במיוחד להרגיש
ולבסס קשר ומגע עם הנתיב הזה, אחר כך זה יהיה יותר קל בשבילך לשלוח משהו על-ידי נתיבים אלו.
במקביל לתרגילים דבר אחד הוא הכרחי ונחוץ. זה אפשרי כי  מישהו יגיע לתוצאה.
אבל אז התוצאה הזאת הולכת להיעלם.
במטרה ובכדי שהיא תמשיך להתקיים, האחד חייב לעשות דבר מיוחד
ואשר הנו מחשבה מתוך רצון.
בהתחלה ובסוף של כל תרגיל, אתה חייב להעמיד פנים, להיות נאלץ וחייב לסגור שוב.
תחשוב כי מה שעשית נשאר איתך עד הפעם הבאה וכי בפעם הבאה אתה תשיג יותר.
אתה חייב להיות בטוח כי מה שיש לך הוא לא מספק. ואז באופן מודע אתה סוגר שוב.
באופן אינסטינקטיבי אתה יכול להרגיש את זה. וכבר זה יעזור לך.
וזה רצוי כי אתה תזכור לא לעשות כלום אשר יגרום לך להזרים ולהנפיק הרבה מאוד.
אם אתה באמת רוצה לצבור את הדבר הזה, אתה חייב שיהיה לך כל הזמן מצב מרוכז,
במודע, ולא במודע ובאופן אינסטינקטיבי.
משהו יכול להיות מושג וכי ישיגו אותו ואז הוא נעלם. זה אף פעם לא מצטבר ולא מתיישב למטה.
ומן הצד השני, זה מגיע ואז זה מתאדה אל השטן. כמו העשן של הסיגריה.

 

עמוד 171
 

זה אפילו יהיה מאוד מועיל, בסיום התרגיל, בשביל כל אחד להביע את התפילה הסובייקטיבית שלו ולבקש מן האידיאל שלו לעזור לו לשמור על הדבר הזה עד התרגיל הבא.
אם במקרה אתה זוכר בין שני-2 תרגילים אז אתה יכול לחזור על התפילה שלך.
אז אתה תהיה מורגל ובשימוש ובתוקף. ואתה תהיה מסוגל תמיד לזכור.
אתה אפילו תהיה מסוגל להצליח בלגרום לזה להופיע גורם של היזכרות וזכירה.

באופן כללי זה נחוץ והכרחי ליצור איזשהם כמה גורמים אוטומטיים של היזכרות וזכירה.
זה נחוץ והכרחי בשבילך לקחת על עצמך איכות זאת של עבודה. זה קל מאוד.
לדוגמא, איך אתה מתיישב ליד השולחן ? אתה אף פעם לא ביררת עם איזה רגל אתה מתיישב.
אתה מתבונן, כי גם שם יש לך אוטומטיות.
אתה תחבר משהו עם האוטומטיות הזאת,
לתזכורת ותזכיר כדי להיזכר בעבודה שלך.
אם בכול פעם בה אתה מתיישב ליד השולחן הדבר הזה יוכל לפעול בתור גורם של היזכרות וזכירה.
דוגמא נוספת, כאשר אתה מתרחץ אתה לוקח מגבת, תתבונן ותראה עם איזו יד.
תראה איך אתה אוטומטי. אתה תראה כי בכול פעם, אתה עושה את אותו דבר.
תעשה את זה במודע. ותיקח את זה עם היד השמאלית במקום עם הימנית.
באופן הזה אתה עושה קשר וחיבור עם העבודה שלך במטרה לזכור את עצמך.
דוגמא נוספת : אתה מתלבש בבוקר.
איזה גרב אתה גורב ראשונה ? את הימנית או את השמאלית ?
האם לא הבחנת ? תתבונן ותבחין עכשיו. אתה גילית כי אתה תמיד מתחיל עם השמאלית.
תעשה משימה : להתחיל עם הימנית. ותחבר את דרך העשייה החדשה הזאת עם ההיזכרות והזכירה של העבודה שלך. אם רצית את זה או לא, אתה מחויב לשים-לגרוב גרבים. אם אתה משנה את הדרך לעשות את זה, אתה זוכר את העצמי, אתה זוכר את עצמך.
ואז אתה מוצא משהו נוסף אחר וכד'.
אז אתה אולי תהיה מסוגל לזכור זכירה-עצמית של חמש-5 דקות.
עכשיו, אתה יכול לעשות את זה רק שנייה אחת.
אנחנו מנסים להגיע לחמש-5 דקות.
כאשר תוכל לעשות את זה, אז אולי תהיה מסוגל לשלוח בחזרה את המכשיר הזה.
[שקט].
גורדייף : תדברו, תדברו על משהו.
שאלה : אני מבין היטב הכול וכל דבר אשר נוגע לשמירה של מצב מרוכז,
אבל, אדון גורדייף, האם הוא ירצה להסביר יותר מאשר זה המקובע בתוך איברים וגפיים?

הגב' דה-זלצמן : ברגע זה דבר אשר הנו הכרחי ונחוץ זה להרגיש את הנתיב אשר לאורכו משהו חייב לזוז ולנוע וכי אתה נהיה יותר ויותר בהיכרות עם התחושות והסנסציות של הדרך הזאת.

שאלה : אין בכלל כל זרימה בתוך המרכזים השונים ?

עמוד 172

רק הרגליים ואברי המין ?

גורדייף : זה אותו דבר.
מחר תעשה את התרגיל הזה עד הסוף. בהדרגה כפי שיהיה לך בזה צורך,
אתה תשתמש בנתיב הזה.

הגב' דה-זלצמן : זה בשביל אימון, בשביל תרגול בלהרגיש את המעברים האלו.
אתה חייב לדעת איך אתה יכול לזרום.

גורדייף : זה חשוב לדעת ולהכיר את הנתיבים האלו. מאוחר יותר אנחנו נדבר על תחנות ועל הסתעפויות. מפה לשם, יש שלוש-3 תחנות. מכול תחנה, האחד חייב וצריך ללכת בכיוון אחד ולא באחר. אם אתה הולך שמאלה, במקום ללכת ימינה, אז אתה יכול למחוץ כלב או לנשום את הסירחון של הביוב.

שאלה : האם הדרך של מקלעת השמש מעמידה בסכנה ו/או מפשרת את הריאות ופנים החזה ?
או האם האחד חייב להרגיש את המעברים האלו ?

גורדייף : מקלעת השמש היא כדור – ספירה. אנחנו לא מתערבים ונדחפים לאיברים.
במקלעת השמש יש הרבה עצבים אשר הטוטליות שלהם מרכיבה מוח.
קודם כל האוסף היה שם.
[גורדייף מראה את הגובה המוערך של הדיאפרגמה].
אבל אנחנו נהיינו דגנרטים והתנוונו והתדרדרנו. זה לא ממש מפוזר.
זה מופץ ומפוזר במקומות שונים.
[גורדייף מראה את היקף החזה מתחילת הצוואר, בגב עצם הבריח וקצת מעל עצם החזה].
אז אנחנו נהיה מסוגלים ללמוד פרטים.
לדוגמא, נקודה אחת היא התיאבון שלך, אחרת היא האהבה שלך, אחרת עדיין היא כל הדחפים שלך. כמו בתחנת חשמל, עמדת הפיקוד של החיים הפנימיים שלך היא הינה שם.
זה כמו מערכת-מכונות ו/או מנגנון-מכונות.

שאלה : אדון גורדייף מדבר על דרכים לזרימה. ובכדי ובמטרה להישאב פנימה ולינוק איך האחד אז עושה את זה ?

גורדייף : תדמיין כי אתה שואף אוויר פנימה. במודע, אם אתה עושה זאת במודע, אתה מרגיש כי אתה שואב ויונק. זה אותו המקרה. נשימה טובה יותר מובילה לשאיבה וליניקה טובה יותר.
שאיבה טובה פנימה מובילה לנשימה טובה יותר.

הגב' דה-זלצמן : זה נעשה שאתה לגמרי לבד.

שאלה : כל מה שהאחד שואב ויונק פנימה מרוכז בתוך הריאות ?

הגב' דה-זלצמן : זה מתערבב.

עמוד 173

גורדייף : זה עובר טרנספורמציה – המרה באותו זמן. יש מיליוני דברים.
הרבה פרטים. זה הרבה יותר מסובך ומורכב מאשר המכונית שלך.
תרגיש רק את הספירה, את הכדור. אל תעשה מניפולציות. אל תעשה שום דבר בספירה-בכדור.
תעסיק את עצמך רק בדרך ובנתיב של ספירה אחרת בתוך האחרת.
[השואל מבקש הסבר על הספירה-הכדור של מקלעת השמש].

גורדייף : זה כמו בניתוח.
[גורדייף מראה את ההיקף של הצדדים עד לגובה הדיאפרגמה, הקו יורד לבטן, ומעפיל מחדש ומצטרף לצדדים].

שאלה : האם שני-2 הקווים נשארים בתוך הספירה ?

גורדייף : לא. רק הספירה. אני הראית את היקף הספירה. כאשר נכנסים אליה, זה לא כזה משנה.

שאלה : האם שני-2 המעברים והנתיבים מתאחדים ומצטרפים אחד אל השני לפני שהם נכנסים לתוך מקלעת השמש ?

גורדייף : לא. הם נכנסים באופן עצמאי. ואז הם גם עוזבים בנפרד. כמו בתוך עיר.
שתי-2 דרכים לכניסה ושתי-2 דרכים לעזיבה.

שאלה : אם יש כיווץ רע במידת מה באחד משני-2 הנתיבים-המעברים האם האחד חייב להימנע מלדכא ולהכניע ולהחליש את ההתכווצות ?

גורדייף : אל תתייחס לזה, אל תיתן לזה תשומת לב. תעשה את התרגיל. אל תעשה בשביל זה שום דבר מיוחד.

שאלה : האם הכתפיים צריכים וחייבים להשאיר אותן בחוץ, בחלק החיצוני ?

גורדייף : אתה עובר רק לאורך מה שכאן.
[ואז גורדייף מראה את נתיב המעבר הממוקם ליד הצוואר, קצת מעל עצם החזה].
לכתפיים זה עמוד השדרה, שמה נמצאת עמדת הפיקוד.

שאלה : אני יכול שתהיה לי את החישה-התחושה-הסנסציה של מקלעת השמש ולהרגיש כי הסנטימנט שלי לא שם. בזמן הזה אני הייתי רוצה להבין היטב את מה שאמר גורדייף.

גורדייף : זה נורמלי. אם יש לך את התחושה-את הסנסציה של מקלעת השמש שלך, אז אתה כבר קודם ניידת והזזת את המקום של הסנטימנט. זה תפוס ועסוק ואתה לא יכול להרגיש אותו.
אתה לא צריך להרגיש אותו מלבד זה שיש לך את התחושה-הסנסציה.
אם מתוך המקום הזה אתה רוצה להרגיש את עמוד השדרה שלך,
אתה יכול להתנסות מחדש ביוזמה משם, אבל אתה לא יכול לנסות בזה.

 

עמוד 174

בכדי ובמטרה להתנסות בזה, זה הכרחי ונחוץ כי הדבר המורגש שהרגשת יהיה רגוע ושקט ולא בתפקוד.

שאלה : אז זה לא אפשרי כי זה יכול להיות שלושת-3 המרכזים כאשר יש לי את התחושה-הסנסציה של שלושת המקומות או המיקומים.

גורדייף : לא.

שאלה : אז איך אני יכול להיות קשוב ועם תשומת לב ?

גורדייף : האחד חייב וצריך כי תהיה לו הסנסציה-התחושה של 3-שלושה דברים.
או לראות אותם או להרגיש אותם. הדבר החשוב הנו הקשר והמגע. בכול רגע.
אתה מתבונן בצורות שונות של קשר ומגע.
פעם אחת אתה מרגיש. בפעם אחרת יש לך את התחושה-סנסציה.
או שאתה יכול לראות או שאתה יכול לנחש אותם. זה הכרחי ונחוץ כי אתה תהיה עסוק
כל הזמן. כי אתה תעסיק את עצמך עם המחויבות הזאת. אם אתה רוצה את זה,
אם אתה מחליט את זה, החלק בך אשר אתה מעריך מחויב לעשות.
אחרת, אתה מעניש את עצמך. אם אתה לא עושה את זה אז זאת התוצאה של האינדיבידואליות שלך. אתה חייב לחנך את האינדיבידואליות שלך. תסרב לה את זה אשר היא אוהבת ואל תיתן לה כלום. תתנגד לעצמך בכול הדברים.
לדוגמא, את זה אשר אתה עושה בימין תעשה בשמאל.
הכול כדי להתנגד לזה. והאינדיבידואליות שלך יכולה למצוא את עצמה במצב מאוד קשה.
יותר גרוע מאשר כלא.

הגב' דה-זלצמן : אין סבל גרוע יותר.

גורדייף : זה קשה אבל מועיל.

 

סוף
.
.
.

bottom of page