עמוד 1421
בהתייחס לכך הבה ניקח את השפעות – A . 
העבודה מלמדת כי יש שלושה – 3 סוגי השפעות הפועלות עלינו. 
סוג אחד הנו הסוג המגיע מן המעגל המודע של האנושות אשר נקרא מלכות שמים,
אשר זורעים פנימה חומר אשר יכול לפתח אותנו מבפנים ולגרום למהות לגדול בדרך הנכונה.
חוסר המזל הנו כי הרעיונות המגיעים מן המעגל המודע של האנושות אשר מורכב מאנשים 
או מאדם מס' – 7, כאשר הם עוברים לתוך החיים הם מחויבים להשתנות אל תוך מה שנקרא 
השפעות – B  , ואשר יכולות להיות מאוד מוליכות שולל.
פעם אמר אדון אוספנסקי : "זה כאילו כמה משרתים או מלצרים משרתים את שולחנך, והם שומעים את התשובות והרעיונות אשר מגיעים מהאנשים המודעים ואשר כביכול אוכלים וסועדים יחד (ואשר משמעותו אומרת לאכול את אותו המזון הפסיכולוגי של האמת והטוב) והם יכולים לשאת את זה משמה רק באופן מעוות. כי בגלל רמת ההוויה שלהם הם מפספסים הרבה מאוד מ- מה שנאמר והם מעוותים את זה. וזה איך וכיצד השפעות – C מתקבלות על-ידי האדם אשר אין לו מגע עם המרכזים הגבוהים".
עכשיו, הבה נגיע אל השפעות – A  . העבודה אומרת כי השפעות – A נוצרות בתוך החיים עצמם וכי אין להם שום קשר עם השפעות – B ולפיכך גם לא עם השפעות – C . 
" מה הן השפעות – A האלו אשר שומרות את האנשים ישנים עמוקות ? " נהג לשאול אותנו אדון אוספנסקי בסרקסטיות. ואדון אוספנסקי אמר : " תסתכלו מסביב על מה מושך אנשים הכי הרבה ... ולמה האנשים מתקהלים באלפיהם במשחקי כדורגל וכד' ? אתם יכולים לחשוב כי זה נפלא ואדיר כי השפעות – A שומרות על האנשים ישנים, אבל תסתכלו מסביב". 
אני הייתי רוצה כי תדונו ב- מה הן ההשפעות המהפנטות האלו אשר שומרות על האנשים ישנים.
האם אתם הייתם אומרים כי הן השפעות קולקטיביות אשר בהם כולם מאבדים את האינדיבידואליות שלהם ? 
כפי שאמר פעם גורדייף על המלחמה : "קחו קהל אנשים מייללים ומצווחים, האם אתם רואים כי הם וויתרו על הכמות הקטנה של המודעות האינדיבידואלית אשר הייתה יכולה להיות להם ? "
עכשיו, גורדייף אמר בדרכו הרצינית כי הם כולם מזינים את הירח – כלומר משהו מתחת להם.
אדון אוספנסקי אמר : "קח את הקהל באחד ממשחקי הכדורגל הצווחים האלו, הם כולם ביחד מזינים את הירח כי הם איבדו את ההרגשה האינדיבידואלית של עצמם". 
כל תופעות המאסה האלו, כל הצעקות והצווחות והצרחות האלו, משמעותם אומרת כי הם מאבדים את המודעות האינדיבידואלית אשר לה יש זכות אצל כולם , אצל כל אחד ואחת – מודעות אינדיבידואלית זאת היא הזכות של כולם. 
האדם המתלהב בקהל מפסיק כי תהיה לו איזושהי משמעות והוא כבר לא עוד האינדיבידואל אשר הוא נוצר להיות. ואז הוא הופך להיות חלק מתופעת המאסה. 
ולפיכך, הוא מפסיק להיות קיים ומאבד את הכוח להתפתח אשר ניתן לאדם בנפרד ונבדל מן החיות. 
בגלל האובדן הזה של מודעות אינדיבידואלית אשר מאפיינת את העידן ואת התקופה הזאת, אנשים מאבדים ונפטרים מאיזשהו סיכוי וצ'אנס של התפתחות אינדיבידואלית.
משמעותו של זה אומרת כי האלוהים של העולם הזה ידו על העליונה.
האדם צריך וחייב להציל את עצמו מן ההפנוט של החיים במטרה ובכדי לעשות את העבודה הזאת, ואם הוא לא עושה כך, אם הוא חש ומרגיש כי הדבר היחיד לעשות זה לשחות עם הזרם, אז הוא מאבד את הזהות האפשרית שלו עצמו ובמקומה יש לו תעודת זהות.
כמה מסקרן זה יכול להיות כי בימינו אף אחד לא יכול ליהנות מעצמו ומתוך עצמו אלא אבל חייב להיות שייך למשהו ולחתום על עיתון במטרה להיות קיים.

עמוד 1423
האם התבוננתם כי אתם מאוד ניתנים להשאה, אנשים מסוימים אומרים כי הפרסום על שלטי-חוצות זה עניין של היפנוזה. 
אז הנה אתם, לוקחים את כף רגליכם המשולהבת והלוהטת ומשתרכים בתור ואתם רואים : "למה לא להשתמש בשמן של משהו בשביל רגליים כואבות ?" ואז אתם מתחילים לנסות להשתמש בזה.
אז האם זה היפנוזה או השאה-סוגסטיה ?  זה לא היפנוזה , זאת היא השאה-סוגסטיה. 
אני הייתי רוצה כי חלק ממכם ייתנו כאן דוגמאות מן ההתבוננות היומיומית שלכם על עצמכם כדי לראות היכן השאה נכנסת פנימה. 
אז, נגיד כי אני לא מרגיש כל כך טוב ומישהו בא ואומר : "אני אף פעם לא ראית אותך נראה כל כך צעיר". האם זה היפנוזה או השאה ?  ל מ ה  ?  כמובן כי זאת השאה.
וזה קרוב לוואדי כי אין לנו בכלל מושג עד כמה אנחנו נוטים להגיב ולפעול מתוך השאה.
היפנוזה היא ממש שונה. עכשיו מה אתם חושבים כי היפנוזה מורכבת ממנו בנבדל מהשאה ?
פעם אמר אדון אוספנסקי כי היפנוזה היא שונה מאוד מהשאה. 
כאשר תרגלתי היפנוזה בימיי המוקדמים, הפנטתי פעם אישה והיא מיד נכנסה לתוך טראנס היפנוטי. אני יכולתי לראות כי היא ממש מהופנטת. ואמרתי לה : "כאשר תתעוררי את תתעטשי תוך שתי-2 דקות מן הרגע אשר בו התעוררת". והיא עשתה את זה.
עכשיו, אתה לא יכול 'להשיא' לאדם דבר דומה. אתה יכול להתנגד להשאה עד לנקודה מסוימת,
אבל אם אתם באמת מהופנטים, כמה שאני יכול להעלות בדעתי – אין לכם כל התנגדות.
עכשיו, הבה נחזור לרעיון היסודי, כי מצב המושעות השני שלנו – מה שנקרא – מצב הערות (ערנות) הוא באמת מצב היפנוטי, וכי אנחנו מהופנטים בכוונה כדי להיות במצב הזה.
אתם זוכרים את שני-2 האיכרים או החוואים אשר שולטים בארץ הזאת.
אבל, אולי אני הולך רחוק מדיי, אז אני אשוב בחזרה ואגיד כי יש דברים מסוימים ביחס לעצמנו בהם אנחנו כל כך משוכנעים, עד כי זה באמת היפנוזה. 
האדם אומר  : "אני משוכנע כי אני יכול לעשות, יש לי רצון, ויש לי מודעות מלאה, ויש לי אני –אמתי".
ושום דבר לא יכול להיות פוגעני יותר אם יגידו לו כי זה הכול אשליה.
הנה זה כאן איפה שהלימוד של היפנוזה נכנס פנימה.
עכשיו, דרך הכוח של התבוננות-עצמית והכוח של העבודה, אתה תהיה מסוגל לראות את ההיפנוזה הזאת אשר צדה וטורפת את כולם כל כך בעדינות וכך אתם תהיו פחות תחת ההשפעה שלה.
התקווה של הימלטות ובריחה בשביל האנושות היא העבודה הזאת, והיא מתחילה עם היישום וההכלה של רעיונות העבודה על עצמך.
זה בהדרגה מתחיל לשחרר אתכם מן ההיפנוזה אשר שייכת לאנושות.
כמובן כי אתם שמעתם כי המטרה של העבודה הזאת היא לעורר אותנו ממצב השינה המוזר הזה,
אשר לו אנחנו קוראים מצב הערות (ערנות) . 
וכפי שפעם אמר במילים מדויקות גורדייף : "הכוח המהפנט של החיים הוא כל כך איום ונורא עד כי אנחנו חייבים לחשוב על חיסונים חזקים כדי לעורר אנשים מן ההיפנוזה הזאת". 
ואני אוסיף רק דבר אחד, כאשר זה פתאום ניתן לכם, אם העבודה בחרה בכם, ההתגלות הבלתי רגילה כי אתם לא מה שאתם חשבתם וכי אתם שונים ממש מן התמונות שלכם על עצמכם ומן המצוינות העצמית שלכם וכד'.
אז, אתם תתחילו להתעורר מן השינה ההיפנוטית הזאת, הנקראת מצב הערות (ערנות) של האדם. 
המעגל המודע של האנושות תמיד מנסה להעיר אותנו מן השינה ההיפנוטית הזאת.
ובקצרה, העבודה היא בשביל להעיר אותנו ממצב השינה הזה אשר בו אנחנו שרויים וטבולים וטבועים כל כך לעומק ואשר בו אנחנו כל כך אומללים.

עמוד 1428
בכול דבר יש קרב עצום בין אמת לשקר. בשבילנו כפי שאנחנו העבודה עומדת ומייצגת את האמת, אבל להיות שלילי זה מייצג את השקר.
הרבה פעמים דיברתי אתכם על הארץ הפסיכולוגית אשר בה אנחנו גרים.
אם אחרי שהיית שלילי אתה חולם אז אתה יכול למצוא את עצמך בתוך אזור הסלמס (משכנות העוני והשכונות המוזנחות) ובסכנה ניכרת מקשיחות ואלימות.
זאת היא פשוט הזהרה מהמרכזים הגבוהים כי אתה נמצא במקום רע.
עכשיו, אם אתה במקום רע בתוך עצמך בפנים דרך זה שהיית שלילי, אז האם אתה חושב כי איזשהו דבר בחיים יעזור ?  לא.
אתה צריך להגיע אל מקום טוב יותר בתוך עצמך, לפני שתוכל לצפות לאיזשהם שקט ושלום ושלווה פנימיים, או אם  תרצו, לפני שתוכלו להיות שוב שמחים ומאושרים.
אז אתה רואה כי העבודה אומרת לך דברים לגביי עצמך והיכן אתה בתוך עצמך.
אין אף לימודים אחרים אשר אני מכיר או יודע עליהם אשר שמים כזה דגש כמו מה שהעבודה שמה דגש על רגשות שליליים.
זה למה ומדוע העבודה אומרת כי להיות שלילי מקרב אותך קרוב לגיהינום ולשקריות.
מה אכן עושים לנו רגשות שליליים ? הם גורמים לנו לראות את הכול בצורה שקרית.
אם אתם לא מסכימים עם זה, אז תתבוננו איזה מחשבות ורגשות יש לכם כאשר אתם באמת שליליים, או הבה אגיד , כי אחרי הפאזה של להיות שליליים האם אתם לא תוהים לעתים קרובות איך יכולתם להרגיש או לחשוב את זה ?
אחרי כל זה – זה נראה כל כך בלתי רגיל או יוצא מן הכלל לראות איך יכולת להיות לחשוב לראות או להרגיש את זה, אחרי שאתה – חופשי מן המצב השלילי.
אבל, אנחנו רק יכולים להינצל על-ידי האמת כאשר היא נלחמת בשקר ואם אנחנו מכילים ומחזיקים ושומרים ומשמרים נקודה קטנה בעבודה, ואנחנו יודעים כי אנחנו מתנהגים בצורה רעה.
אנחנו יודעים כי אנחנו אומרים משהו ואנחנו לא ממש מאמינים ברגשות השלילים החשדניים אשר עולים. וזה למה ומדוע אנחנו חייבים להתגבר על השקר בעזרת האמת.
עכשיו, האם אתם רואים איך כל אחד ואחת ממכם זה זירה של אמת אשר נלחמת בשקר ?
האם אתה מבין מהי המשמעות של פיתוי כאשר אתה רואה כל דבר מן הרגש השלילי ועדיין אתה מחזיק ומשמר בתוך עצמך את הנקודה של העבודה כך שלא תיתן דרך מעבר למצבים השליליים שלך. 
כאן מונח ונמצא בשבילי הקרב של העבודה.
כמובן כי אם אתם לא יודעים מתיי אתם שליליים אבל אתם בפשטות כך, אז אתם רחוקים דרך ארוכה מלהיות יכולים לראות לגביי מה העבודה הזאת.
אבל, אף אחד לא מכיל ומיישם את זה לעצמו, כי במשך שנים רבות בעבודה האנשים משוכנעים כי הם אף פעם לא שליליים.
זה רק על-ידי התפתחות של טעם-פנימי שהאחד יודע כי האחד שלילי, ולאנשים אשר להם יש מרכז מגנטי ויש להם את הטעם הפנימי הזה אז הם יכולים לעבוד לבסוף על מצבים שליליים.
טעם -פנימי מחובר וקשור למצפון-פנימי או מצפון-קבור ומשמעותו של זה אומרת לא מצפון-נרכש אל מצפון-עמוק אשר שייך לעובדה כי אנחנו נולדים בתור 'אורגניזם של התפתחות-עצמית'.
עכשיו, אם אתם חושבים כי נולדתם 'אורגניזם של התפתחות-עצמית' – אז אתם יכולים לבזבז את הכוח ואת העוצמה שלכם על רגשות נגטיביים ?
האם אתם לא חושבים כי אחד מן הדברים הכי חשובים זה להבין ולתפוש ולראות בעצמכם כי אתם שליליים וכי רגשות שליליים גורמים לכם להגיד ולחשוב את מה שאתם חושבים ואת מה שאתם אומרים ? אנשים מסוימים מאוד שמחים להיות שליליים. האין זאת שמחה מוזרה ?
אבל, אם הגעת לשלב הזה של התפתחות-פנימית דרך הכוח של העבודה כך שתוכל להגיד : 
" אני לא שמח כי אני נגטיבי " , אז אתה אדם אשר התחיל לעבוד,

עמוד 1431
אבל, אם הבחנתם כי יש מחשבות רעילות או מדכאות ממש בחוץ וכאלו אשר מחכות לנוע לתוך מרכז המודעות שלכם, אז תהיו זהירים. היזהרו.
סימנים ועקבות של חוסר סובלנות מכניסים אותן פנימה. ומחשבות אלו שייכות ל 'אניים' בתוככם אשר רק רוצים להרוס אתכם, כי יש הרבה בעולם הפסיכולוגי והרוחני אשר רוצה להרוס לחלוטין את האדם.
אנחנו לא מודאגים ולא מעסיקים את עצמנו בקרב בין הטוב לבין הרוע בעולם, מלבד בדרך הזאת : 
אנחנו צריכים למצוא ולברר בתוך עצמנו את אשר קורה בעולם. כלומר, למצוא את ההשפעות של העולם בתוכנו, מאחר ומה שקורה בעולם גם קורה בתוכנו.
עכשיו, אם יש לכם מחשבות ורעיונות רעים ואתם מזדהים איתם, ואתם חושבים עליהם כ 'אני' וקוראים להם 'אני' אז אתם מחוברים וקשורים למצב הרע של העולם, אבל אם העבודה עובדת ופועלת עליכם ובתוככם אז אתם תתנגדו למצבים הרעים ולמחשבות הרעות האלו ואז אתם תהיו מחוברים וקשורים אל הטוב.
כל אדם הנו עולם קטן במרכז ובאמצע של עולם גדול אשר משתקף ומשוקף בתוכו, ואשר בו הוא לוקח חלק באופן אישי ואינדיבידואלי.
הדבר המסקרן זה שאנחנו לא מבינים מה זה רוע, אז לכן העבודה מתחילה עם ולגביי רגשות שליליים בתור הרשע העליון ובהתחלה היא לא מטרידה את עצמה לגביי משהו כמו להפסיק לעשן או משהו כזה. 
אז כאשר אנחנו משתמשים בעבודה בחיבור ובקשר למחשבות שלנו בתור משהו אשר מבדיל ומבחין בין מחשבות טובות לבין מחשבות רעות, אז אנחנו באמת משתמשים במשהו בחשיבות העליונה ביותר בנוגע ובהתייחס להתפתחות הפנימית שלנו עצמנו, כי בנפרד מ- מה שהעבודה מלמדת אותנו בנוגע ל-איך וכיצד אנחנו צריכים וחייבים לעבוד על ועם עצמנו, אין לנו מדריך ברור ועם הכוונות הטובות ביותר זה עדיין יכול להיות כי  נלך לגמרי בכיוון לא נכון, וזה ייעשה את המצב הפנימי שלנו  יותר ויותר גרוע, וכל זה בעוד אנחנו מאמינים כי אנחנו מתפתחים.
                              בית אמוול (25.11.1950) רעיון העבודה של מכאניות
העבודה מדברת על אנשים מכאניים טובים ועל אנשים מכאניים רעים.
האדם יכול להיות אדם מכאני טוב או אדם מכאני רע, ועדיין, באופן ממש משונה, העבודה מלמדת כי שניהם הם אותו דבר. באיזה אופן הם אותו דבר ? 
הם אותו דבר ביחס ללימודי העבודה על מכאניות, והם לא יכולים לא להתנהג כמו שהם מתנהגים. 
אדם אחד רואה תיק אשר הושאר על-ידי אישה והוא גונב אותו, ואדם אחר משיב את התיק לבעליו. אבל, שניהם עושים את מה שהם עושים בצורה מכאנית.
כאשר הייתי לראשונה עם דר' יונג אז הוא אמר לי דבר מאוד קשה, והוא אמר את זה עם ספקנות גדולה בקולו  : " האם אתה יודע כי נהג מכונית אשר עושה תאונה בלי שהוא התכוון הוא לא באותה רמה כמו נהג המכונית אשר עושה תאונה בכוונה וכאשר הוא יודע את התוצאות ? "
הערה בלתי רגילה זאת חזרה אליי לעתים קרובות, ואני לא ידעתי מה הייתה כאן הכוונה עד אשר התחלתי להבין ולתפוש את הלימוד הגדול והעצום של העבודה על מכאניות.

עמוד 1433
ולמרות זאת, ההבדל נמצא בכך : את האדם המכאני הרע אי אפשר לקחת אל העבודה הזאת,
במיוחד אם הוא בן-אדם רע או פושע. אבל, את האדם המכאני הטוב כן אפשר לקחת אל העבודה הזאת. 
לאדם המכאני הטוב תהיה בעיה איך לגרום לו או לה להיות טובים בצורה מודעת, במקום להיות טובים בצורה אוטומטית. כי אנשים כאלו יכולים להיות בעבודה הזאת שנה אחר שנה, ואף פעם הם לא מבינים ותופשים ומכירים בזה שהטובות שלהם היא מכאנית. 
עם הבעיה הזאת קשה מאוד להתמודד, כי הטובות שלהם עצמה מונעת מהם להבין את העבודה.
עכשיו, מה הנו הצעד הראשון בשביל האדם אשר טוב בצורה מכאנית בכדי ובמטרה להשתנות ?
התשובה היא כמובן להתבונן בעצמו או העצמה. 
כפי שתוכלו למצוא על-ידי ניסיון, אלו אשר הם טובים בצורה מכאנית לא מתבוננים בעצמם, כי הם לוקחים את הטובות שלהם בתור מובן מאליו או מובנת מאליה, ואת מה שהאדם לוקח בתור מובן מאליו זה מה שהוא אף פעם לא מתבונן בו.
פעם אחת אמר אדון אוספנסקי : "כאשר אתה חי בין אנשים טובים מכאנית זה נוטה לדחוף אותך אל השיגעון או פשוט לשגע אותך, אתה רואה את כולם מתנהגים בדרך טובה על-פי הטוב המכאני ואתה חש ומרגיש כי הם ישנים והם לא יודעים מה הם עושים". 
פעם אדון אוספנסקי שאל אותי : "מה הכי מטריד ומרגיז אותך ?" ואני התחלתי לדבר במעורפל. ואז אמר  אדון אוספנסקי : "לא, אתה טועה, זאת היא ההתנהגות המכאנית באחרים". 
ובכן, כאשר אתה כועס על מישהו בעבודה הזאת, זה בדרך כלל בגלל שאתה חש ומרגיש כי האדם הזה הוא בעבודה והוא מתנהג ככה בצורה מכאנית מרגיזה ומטרידה, אם זה בצורה טובה או רעה. 
אז למה זה מרגיז ומטריד ?  כי אין שם אף אחד. 
זה הכול קורה במכאניות. 
אמנסיפציה – שחרור של עצמנו מן המכאניות – מתחיל בהתבוננות-עצמית, עם תובנה אטית בתוך העובדה כי בכול דבר אשר אתה עושה ובכול דרך אשר בה אתה מגיב זה מכאני. 
הנה אדם דתי, והוא אדם טוב מכאנית, אשר מתנהג טוב למדיי ובאותו הזמן הוא מטרד גדול.
למה הוא מטריד ומעצבן ומרגיש אתכם ? כי הוא לא רואה שהוא מטרד – כלומר, הוא לא רואה כי הוא מכאני – והוא גם לא רואה כי הטובות שלו היא מכאנית.
עכשיו, נגיד כי אדם כזה דרך התבוננות-עצמית רואה ונהיה ער לזה שהוא מטרד, וכי הוא מתנהג בדרך כזאת, בנפרד מן ההתנהגות ה 'אמתית' שלו, אז הוא מייד ייכנס לתוך קונפליקט חמור, 
ואשר זאת כמובן המטרה של העבודה לייצר את זה בתוך כולם. ויכול לקרות כי הוא אפילו יתחיל לראות את הסתירות שלו.
כמו שאמר גורדייף : " אדם חי עם הסתירות הגדולות ביותר בתוכו מבלי שהוא מכיר אותם, והסיבה אשר בגללה הוא יכול לחיות בשלום עם עצמו היא ככול הנראה בגלל בלמי-הזעזועים בתוכו אשר מונעים ממנו לראות את הסתירות שלו". 
גורדייף אמר : "כי אם ייקחו מאיתנו לפתע פתאום את בלמי-הזעזועים שלנו אז אנחנו נשתגע". 
כל הגדלה אמתית של מודעות עוזרת לנו לראות את המכאניות שלנו ואז האדם אשר עובר התחדשות – רגנרציה – מתחיל להפסיק להיות אדם טוב בצורה מכאנית כי הוא רואה כי הוא לא באמת כזה אדם. 
אחרי איזה זמן בעבודה הזאת הטוב המכאני שלנו או שלכם או אחרת, מפסיק להיות פשוט איזה חתיכה של מכונה אשר פועלת ברגע זה.
במקרה שלי זה ניקול האדם המכאני אשר איתו אני צריך להתמודד וכולכם – כל אחד ממכם חייב להתמודד עם מי שזה לא יהיה אשר אתם קוראים לעצמכם.
אם אתם עושים את זה אז אתם תתחילו להבין למה העבודה היא כל כך חמורה לגביי טוב מכאני ורוע מכאני.