top of page

א ח ו ו ת   ה ד ר ך

                                                          ת פ ק י ד
זה מעניין לראות כי במילה תפקיד יש שני דברים
האחד זה תפקיד...מה ה 'תפקיד' ?
השני זה להפקיד משהו – כלומר, לשים הפקדה.
ויש גם לפקד לפקוד ולהתפקד.

אז, מה זה העניין הזה עם תפקיד ?

כי חיה בי תחושה והרגשה שהולכת איתי כל הדרך הזאת כבר תקופת חיים מאוד ארוכה והיא התחושה הזאת שיש לי תפקיד וכי עליי להצליח לעשות את תפקידי.

התפקיד האנושי יכול להתבטא בשתי דרכים עיקריות או ראשיות
ואשר האחת היא דרך מסלול החיים והתפקידים השונים אשר יש לנו בתוכם...
כמו למשל תפקיד בעבודה או תפקיד של להיות הורים או תפקיד כזה או אחר ואיך אני מבצע/ת אותו והאם אני מבצע/ת את תפקידי בצורה טובה או האם אני אוהב/ת את התפקיד שנקלעתי לתוכו או שבחרתי.
וישנם התפקידים השונים בתוך כל מיני מערכות יחסים אשר יכולים לקחת לנו מלאי עצום של אנרגיה אם אנחנו לא מרוצים או רגשיים או לא מסופקים
וכול התפקוד היומיומי הזה של החיים אשר מצריך מאיתנו כל כך הרבה השקעה ומיומנות והשתדלות ולענות על הצורך ולרצות למלא את תפקידנו בצורה אחראית ומלאה וטובה...וכול זה.

ויש תפקוד נוסף בתפקיד אחר שהוא בכלל לא מכאני ולא קורה בעצמו אלא הוא בחירתנו
וזה ממש לא משנה אם נקלענו למלא תפקידי חיים אחרים כי אנחנו מתפקדים בתוך החיים ואנחנו הורים של וילדים של ובני זוג של ועובדים אצל וכד'
יש לנו את האפשרות לתפקיד הנוסף
אצלי הוא נקרא "להיות אשת העסקים של אלוהים"
זה כבר מזמן שגיליתי כי זה מה שרשום לי על המזוודה אשר איתה הגעתי הנה לחיים.
והמזוודה הזאת, קודם כל זה מתפקידי לשאת אותה איתי
ולזכור כי קיומה מובטח בקיומי
ותכולתה היא תכולתי
והעסקאות שאני עושה בחיים
ממלאות את המזוודה הזאת
והיא לא רק שלי כי אם באחריותי
כי הרווחים שנמצאים במזוודה הזאת
הולכים לאלוהים.

ביני לבינו זה סגור כעסקה נצחית
פעמים לא מעטות אני עובדת אצלו 'שעות נוספות'
ותמיד הוא משלם בנדיבותו הנצחית
למרות שהוא דורש הרבה חריצות וצניעות ומשמעת עצמית
בכלל הוא בוס משונה אשר לא לגמרי נותן הוראות שימוש ברורות
לגביי המזוודה הזאת
אבל יש בה הרבה אפשרויות ויכולות והיא מושכת שפע של תובנות ותחושות ומאורות
היא מתגמלת בנדיבות את אלו אשר עוסקים בנשיאתה בתור תפקיד חשוב

ואת כל מה שיוצא, את כל הרווח הנוסף שהוא בעולם הנקרא 'העולם הבלתי נגלה'
מפקידים במזוודה הזאת, זוהי ההפקדה הנוספת ואשר נותרת אחרינו כמו כספת
הכספת האנרגטית הנצחית שנשארת אחרי שהגוף חוזר לאדמה כי הוא סיים את תפקידו.

 

זה נראה כי לכולנו יש צורך עז מאוד וברור בתפקיד.

יש כאלו אשר הולכים להתנדב
ויש אחרים אשר מוצאים לעצמם כל מיני תפקידים
הבדידות של האדם המודרני יכולה בקלות להותיר את האדם מחוסר תפקיד ועם התחושה וההרגשה שאף אחד לא ממש זקוק לנו

ועדיין, כל הזמן יש כאן משהו נוסף
כי מעבר לתפקודים התרבותיים
אנחנו נדרשים כברי תפקיד בעולם של אלוהים.

מעט מאוד ידוע לנו על זה ולמעשה לא למדנו על כך דבר
אנחנו צריכים ללמוד את האפשרויות הגלומות בכך
ולעזור בזה אחד לשני
כי, אם לי יש תפקיד אצל אלוהים
ויש לי תפקיד בחיים של אחרים
ולאחרים יש תפקיד בחיי (כי לי יש תפקיד בחייהם וזה הדדי ....)
אז, לכולנו יש תפקיד אצל אלוהים. (ואנחנו צריכים התמדה ועזרה כדי לבצע את תפקידנו...)

אלוהים נמצא שמה כל הזמן עבורנו
ועדיין, מאוד קשה לנו ליצור קשר עם העולמות האלוהיים או המלאכיים האנרגטיים
בעיקר כי אנחנו מוסחים - מוסחי דעת
מוסחים מכול אותם עולמות בהם אנחנו מתפקדים באופן יומיומי
אבל, אם אנחנו יומאחד נזכרים או נהיים ערים ומודעים לכך שכתוב לנו על המזוודה
שאנחנו אנשי העסקים של אלוהים
אז,
ככול שאנחנו מתמידים בתפקיד
ומבצעים יותר עסקאות אלוהיות
ככה נוצר לנו יותר קשר עם העולמות המלאכיים והאלוהיים
וזה ממש דומה לכך שככול שאנחנו מתקשרים אליו אז הוא יותר עונה
והקשר מתחזק ומתעבה...כי הוא יודע מאיתנו ממש ככול שאנחנו יותר עובדים אצלו
או מתפקדים בעולמו.

לפני כמה שבועות... התחלנו לעשות פעם בשבוע בערך את הפגישה
ומשבוע לשבוע זה ככה נהיה שפעם בשבוע בדרך כלל יש לנו פגישה
והפגישה הזאת היא לא רק שלנו עם עצמנו
אלא היא גם פגישה שלנו עם העולמות של אלוהים והבריאה.

כי משהו רוצה שניפגש
הוא רוצה שנצליח לתפקד בעולמו
הוא רוצה שנעבוד אצלו
והאמת היא שהוא הבוס הכי נדיב שיש

אבל, יש לו דרישות גבוהות...אלוהיות
ואנחנו צריכים לנסות
אולי לעזור אחד לשני ולנסות לחשוב ביחד מה התפקיד שלנו בתוך זה
ואיך אנחנו מצליחים לראות את עצמנו מתפקדים
ואולי גם מה זה אומר שאנחנו מתפקדים ומתפקדים במסדר של אלוהים...
ככה...זה קצת מההגיגים שלי במחלקת העסקים...של אלוהים.
אפרת Remind לביא 10.11.2016

החלק הרגשי זוכר על פי הרגשה ותחושה כי הוא חש את החוויה ויש בו את הזיכרונות המתוקים והנעימים המתרפקים והאהובים או אלו שאנחנו מקטלגים בתור זיכרונות חיוביים... !
ויש לו זיכרונות אשר צרובים בתור זיכרונות קשים, לא נעימים ולגמרי שנואים, מתוסכלים
ועד כאלו שנראים לו לגמרי 'בלתי נסלחים' וגם 'בלתי מובנים' כי הם מקוטלגים בתור מאוד שליליים ובהם יש לו קושי לגעת....אפשר להגיד כי בארונות האלו אנחנו לא רוצים לעשות סדר ומפחדים מהשלדים אשר קבורים בהם....כי אנחנו מעדיפים את הערגה והכיסופים והתקווה לדברים הנעימים ואת הנוסטלגיה לזיכרונות נעימים אשר מקוטלגים כזיכרונות טובים וגם את הרצון לממש בחיינו את הדמיונות אשר אנחנו מכנים בתור דברים טובים או מטרות הנראות בעיננו חיוביות.

לשם כך נדרשת לנו ההתבוננות והלמידה של הדרך אשר נותנת לנו זיכרונות חדשים,
זיכרונות חדשים אלו יכולים לעסוק בדברים ש...לא כל כך קל לנו לעסוק בהם, ובאותו זמן זה מעניק לנו יכולת וכלים ודרכים חדשות לסדר ולארגון והתמודדות עם סיבה וכיוון...

הדרך האזוטרית של ההתבוננות העצמית יוצרת בתוכנו 'אני' נוסף...
ובעוד שיש לנו את ה..'אני' של ה..'אגו' ויש לו את הזיכרונות ואת ההרגלים ואת הדפוסים המוכרים..
בדרך האזוטרית אנחנו למעשה יוצרים עוד 'אני' אחד נוסף בתוכנו...
והאחד הנוסף הזה נוצר על-ידי עבודת המאמצים של הלימוד וההתבוננות העצמית
והוא יכול להיות מחובר לעצמי – כלומר לעצמיותי.

האחד הנוסף הזה נוצר גדל ומתפתח כתוצאה מהניסיונות של הלימוד והרחבת התפישה והרצון להתבוננות עצמית, ועם הזמן יכולים להיות לו רגעים של מודעות, של התחברות והתקשרות
אשר מתגברים ומתעצמים ומתחזקים ככול שהזמן עובר וחולף.
לאחד הזה הנוצר בתוכנו יש את מאגר זיכרונות העבודה אשר מתחדש כל הזמן
ואשר בשביל שנצליח להתקדם ולהתפתח אנחנו צריכים לחדש בתוכנו ככול הניתן
והאחד הזה נותן לנו את האפשרות להיות מחוברים לעצמנו.

ובאותו הזמן יש לנו עוד אחד, את האחד הזה של אישיותנו
וככול שהאחד אשר מחזיק את זיכרונות העבודה האזוטרית גדל ומתמלא
אז ככה יש לנו יותר צ'אנס של סיכוי להצליח לאמן ולאלף את החלק ה... מאוד 'עריץ'
של ה..'אגו', ואשר שולט בנו בעזרת הזיכרונות הקיימים אשר יוצרים בנו תסכולים.

כמו למשל :

  • לא נותנים לי עזרה...(מבוסס בכול אותן הפעמים בהן חשנו שלא שמים אלינו לב..)

  • כמה פעמים הוא עוד ירשה לעצמו להעליב אותי ? (אחרי הרבה עלבונות...9

  • הם תמיד עסוקים בתחת של עצמם...אגוצנטריים, נצלנים ובוגדניים, ומלאי בוז ויוהרה...
    עד שאני לא רוצה יותר עניינים איתם כי אני לא רוצה להיפגע !

  • אולי תפסיקו כבר עם הרעש הזה ?

  • אולי דיי...מספיק עם השטויות האלו כבר !

יש המון דוגמאות...ממש ארץ הדוגמאות האינסופיות...
ורוב הזמן או חלק מהזמן או כל הזמן...אנחנו חושבים, מרגישים ומגיבים ופועלים מתוכן..מתוכם.

ויש כאן גם אפשרות נוספת...
כי הרי הדרך הזאת יוצרת בתוכנו זיכרונות חדשים...
כאלו אשר שמים ובונים בתוכנו הבנות חדשות, תפישות חדשות ותשומת לב חדשה...
ודרכם אנחנו יכולים לראות כי גם אם אנחנו שמים לב שהגבנו ממקום שמתוכו לא רצינו להגיב...
אנחנו לא צריכים גם להוסיף על זה רגשות אשמה...וביקורת....ואנחנו מתחילים להתבונן במקומות בהם אנחנו מפחדים וכועסים או מסכנים ומתוסכלים ומהירי חימה ויהירים וגאוותנים או רברבניים
כי אנחנו באמת יכולים לראות את החשיבות העצמית שלנו...( 2 סוגי חשיבות : נרכשת ואמתית )

 

כי פתאום נוצר בתוכנו עוד אחד... והוא ה..עוד אחד הזה
עם הזיכרונות והכלים והיכולות שמתפתחות בו
יכול ומסוגל לראות אותנו ממקום אחר.
אחר ולגמרי אחר.

הוא יודע שאנחנו בני-אדם
והוא מכיר בחולשות כמו גם בחוזקות ובכישורים שלנו
האחד הנוסף הזה אשר נוצר ממאמצי עבודתנו הרוחנית והוא נמצא שם בשבילנו
ודרכו אנחנו יכולים לראות את עצמנו מגיבים לפתע ממקום אחר
כי הוא ממלא אותנו עוצמה ואנרגיה, כי יש בו סליחה
אכפתיות, רצון וסובלנות...
וגם את היכולת לעצור לרגע ולשאול את עצמנו מהיכן היינו רוצים להגיב לסיטואציה
כי האחד הזה הוא שונה לגמרי מהאחד ההרגלי ה.."אגואי" או המאפיין הראשי של האישיות ההרגלית.

ויומאחד...כאשר הפנימי המתבונן התודעתי מתחזק ומתעצם
אנחנו יכולים לראות את עצמנו במלאות ונוצרת הפרדה מוחלטת
כי זה אנחנו בעצמנו ובעצמיותנו נפרדים מ, האנחנו הרגילים ה'אגואים'.

ואז אנחנו למדים לתת יותר עוצמה לאחד המודע ולהפשיט ולהקטין את האגואי
וגם לכתוב אותו מחדש ל, מה שהיינו רוצים במודע, ואל מה שאנחנו רוצים לחשוב ולהרגיש ולעשות ולהגיב..

זאת היא כמעט כל התורה או העבודה על רגל אחת
אבל, בגלל זה נבראנו עם שתי – 2 רגליים... כי הדרך ארוכה
ויצירתו של אחד נוסף בתוכנו היא תהליך מאוד ארוך והמשכי
עד שנוצרת ההפרדה ביני לבין העצמי, בין ה'אני' לעצמיותי.

במאגר הזיכרונות של ה'אני' הוא ה 'אני התודעתי' אשר נוצר בנו מתוקף מאמצי הדרך האזוטרית והעבודה הרוחנית יש לנו לא רק זיכרונות חדשים
אלא גם יכולות חדשות, עוצמה חדשה ויכולות ראייה ותפישה חדשות
ויותר מכול... זהו כבר לא רק זיכרון 'מקרי'
אשר התלבש עלינו או הולבש עלינו...
כי זה זיכרון מכוון,
בו אנחנו מאפסנים את מה שאנחנו רוצים וצריכים...
בעזרתו של הזיכרון הזה אנחנו מסוגלים לגדל בתוכנו חיים חדשים.
כי התרבות, ביה"ס והמשפחה ומאורעות החיים כפי שהם לא מגדלים בתוכנו אלא בעיקר את הזיכרונות הרגילים, זה מה שזה מזין בתוכנו וכמעט אין בזיכרונות האלו שום יכולת להבין, לתפוש ולהתמודד עם המבט הנרחב של חיי האדם וסיבת הימצאותו עליי אדמות
בעוד ש, בזיכרונות ההליכה בדרך האזוטרית היוצרים את האני התודעתי אשר נוצר בנו מתוקף מאמצי העבודה הרוחנית יש את המצרכים בעזרתם אנחנו יכולים ללמוד את עצמנו
ולהכיר את מהותנו ולשחרר את תודעתנו.

הזיכרון של האני התודעתי הוא זיכרון שונה ואשר מאפשר דברים שונים והיזכרות שונה
כמו למשל היזכרויות מגיל מוקדם מאוד
לזיכרון של האני התודעתי יש חיבור למרכזים הגבוהים וזיכרון זה מסוגל לדברים עוצמתיים
יש לו את האפשרות לעשות כל הזמן חיבורים חדשים
ובכך לשרת את אחת המטרות הנעלות ביותר שלנו בני האדם בעולמו של אלוהים
אפרת Remind לביא 22.10.2016 (יום שבת) (5)    

bottom of page