א ח ו ו ת ה ד ר ך
1. גישה ניסיונית עכשווית 2. אז מה המטרה ? 3.ליצור 'אני מתבונן' 4. 'אני ו, ה 'אני התודעתי' 5. תקשורת ודיבור מכאני
גישה ניסיונית עכשווית
שמעתי פעם את האמרה אשר אומרת :
"גישה היא הכי חשובה אז כדאי לבחור גישה טובה"
זה הלך איתי הרבה זמן...עד שיומאחד נחתה עליי ההבנה ש..
אני פשוט 'עכבר במעבדה' !
זאת מעבדת ניסיונות משוכללת במיוחד אשר הומצאה על-ידי הבורא בכבודו ובעצמו
ובסיועם של רבים מעושי דברו ומלאכיו המופלאים !
ולפיכך, יש לי את האפשרות להיות עכבר ניסיונות נלהב וחרוץ אשר מעוניין לקחת מרצונו החופשי חלק בניסיון המרתק הזה ולהתבונן בעצמי ובמצבי מבלי להזדהות עם הניסוי או לחתור לכיוון תוצאה כזאת או אחרת
אלא להתנסות מתוך החשיבות שיש לניסיון ואשר הוא ה- 'ניסיון' הינו ההצלחה האמתית היחידה....
והדרך היא להתבונן בניסוי ולתת דיווח או דו"ח שקט ויציב
או אולי דו"ח מלא ורחב וכזה שאין לו יומרות או רצונות אישיים
והוא נעשה מתוך נקודת התבוננות של עכבר מעבדה נאמן
המתנסה מרצונו ומשתף פעולה בניסוי הזה
הניסוי הזה אשר קורה עכשיו בהווה
ואשר שינוי הגישה כלפיי כל המתרחש וקורה מוביל לכדי שינוי בהווה.
אז, אם למשל קמתי בבוקר ואני מרגיש/ה לא טוב והייתה לי עם זה בעיה קשה כי התכוונתי להרגיש טוב
ולעשות עוד היום ולהספיק כל מיני תכניות אשר עלו בדעתי כי יש להוציאן אל הפועל...
ואז הרגשתי לא טוב וזה שלא הצלחתי לעשות את התכניות שהיו לי גרם לי להרגיש עוד יותר רע ומתסכל...
ולמחרת היום שוב קמתי והרגשתי מאוד לא טוב,
אבל, במקום להרגיש מתוסכל/ת פשוט נזכרתי שצריך לבטל את כל התכניות מראש !
וכבר הרגשתי השתפרה ואפילו הצלחתי לבצע כמה דברים.
ובכן,
הניסיון במעבדה מכוון לוויתור על תכניות העבר או העתיד למען ההימצאות והנמצאות העכשווית
בהווה...זה הינו רעיון חדש והוא מתחדש בכול רגע של נמצאות
ומשנה את ההווה עכשיו
ואז האדם יודע שזה לא ידע אלא התהוותו של הידע להוויה.
אפרת Remind לביא 16.7.2016 ארץ קסם, ראש-פנה.
אז מה המטרה ?
אז מה המטרה ?
והאם יש כזאת ? ואיך וכיצד פורטים אותה למטרות אישיות (וזה יכול להיות בית ומשפחה, זוגיות, פרנסה...ועוד)
ומה הם השלבים ואיך בעזרתם אנחנו יכולים לעשות דרך, לעשות התפתחות,
להיות עם מודעות ולהיות מאוזנים ועם תודעה ערה...
וגוף מנטאלי שנשמע דבר קצת חריג מ, ה "נורמאלי" ...
כי נאמר לנו בתורה האזוטרית שהמטרה היא : " לעלות את רמת ההוויה "
"להעלות את הרמה" זה ניתן איכשהו להבנה,
אבל "הוויה"... מהי "הוויה" ?
האם זה להיות עכשיו בהווה ? להיות נמצא ?
להיות בתוך מה שיש נראה בעולם הנגלה..
ובכול זאת "הוויה" מחוברת לבלתי נראה.
לאותו עצמי נצחי הווה.
ואז ישנם כל החלקים בתוכנו...בתוכי, אשר מפרידים אותי מעצמי
וכאן התבוננות המשכית יכולה להגיע, להילמד, להיכנס ולהיות בפעולה ובתפקיד
עד שמגיעים לשלב של להפריד.
ועל זה אמר – G (גורדייף) כי נחוצים מאמצים, וגם 'על-מאמצים'....
כי הוא עשה את המסע...את כל הדרך הארוכה והנפתלת עד שהוא מצא את עצמו מעבר לאישיותו
ושם נמצא חלק נוסף של המסע ואשר נקרא בעבודה 'שוק מודע'.
כי יומאחד בהמשך המסע ובעזרת הרבה מאמץ מודע להתבונן בעצמך...
יומאחד זה נפרד ויש את ה-'את/ה' – אבל, מי שרואה את ה-'את/ה' , זה - עצמך.
אותו 'אני תודעתי' או 'אני מתבונן' אשר נוצר באדם בעקבות המאמצים ומתוקף הרצון ללמוד ולדעת את עצמנו...
יש דרכים שונות ומוזרות כדי להגיע למצבים של 'שוק מודע'...
אבל, אנחנו לא יכולים להתחיל בזה... כי האישיות עצומה וגדולה וסבוכה ומלאה בכול אותו ריבוי של 'אניים'
(רבים וידועים וישנם גם נעלמים וחבויים..)
והמהות היא מצומצמת ומעודנת.
ככול שאנחנו מתמידים במאמצי ההתבוננות וברצון ללמוד להיות מודעים וערים
כך גדלה בתוכנו האפשרות להגדיל ולהעצים את המהות,
ולאט לאט גם להסיר ולקלף את השכבות של האישיות.
עד ש, יומאחד המהות גדלה ואוספת עוצמה כזאת ש, ה 'אני התודעתי' או ה 'אני המתבונן'
יכול להתבונן בחלק אשר נקרא 'אני' והוא המאפיין הראשי של האישיות
אשר ב-'שוק מודע' נפרד ממך עצמך, מעצמיותך.
כי נוצרת הפרדה ברורה.
הדרך נפתלת וארוכה, צריך בה הרבה תמיכה ועזרה ושיתופי פעולה,
שלנו עם המטרה ושלנו עם אחרים אשר ביחד איתם אנחנו עושים מאמצים
למדים להתבונן ולא מפסיקים, כי אחרי שאנחנו מזינים את המהות ולמדים את האישיות
ויש בנו את האפשרות להפרדה ואנחנו עוברים 'שוק מודע' האפשרות של יכולות הגוף המנטאלי
התודעתי לפעול היא מעולה ונפתחת בפנינו האופציה המופלאה שקיימת בהפעלתו של 'גוף התודעה'
אשר נקרא גם 'גוף מנטאלי' או 'הגוף השמשי' וגם 'גוף החלימה השקופה'.
בברכת דרך צלחה.
אפרת remind לביא
מתוך : "נפגשים על הדרך לנצחים".
'אני מתבונן'
אחרי מאמצי עבודה רבים והמשכיים נוצר ה "אני המתבונן" (אני מתבונן נקרא בשמות שונים במקומות שונים כמו גם 'אני תודעתי' .
וכאשר הוא מחוזק נוצרת הפרדה, ולפתע אתה ו, ה"אגו" אשר שלט בך כבר אינם אותו אחד
ואתה יכול לראות אותו ואת המניפולציות, הטקטיקות והאסטרטגיות שלו בבהירות ולהתבונן בכך ללא הזדהות.
ואז ניתן להתחיל את התהליך הנקרא : "המעבר על רישות תולדות החיים".
כי למרות שהיה נדמה לנו שאנחנו מכירים את תולדות חיינו, זה לא באמת אפשרי לנו להתבונן ברישות תולדות החיים
עד אשר לא נוצר ומתחזק ה"אני המתבונן" ונוצרת הפרדה, כי האדם עדיין מזדהה ולפיכך זה בלתי אפשרי בשביל האדם לזהות ולעבור ולסדר ולמיין את תולדות חייו על מנת להיות יכולים להבין, לסלוח ולהשאיר את זה בצד ולהמשיך בלי המשא הכבד והמעיק הזה אשר ממשיך לתת מזון ולהזין את החלקים המכאניים.
את המעבר על רישום תולדות החיים עושים בתנאים מתאימים, כלומר עד כמה שניתן בתנאים של בידוד – כאשר לאדם יש תנאים מאפשרים בהם ניתן לו להתבונן בזמן שהוא סופג כמה שפחות השפעות חיצוניות ויכול לקחת חלק בתהליך חשוב זה – תוך כדי שהאנשים אשר נמצאים מדי פעם בסביבתו מודעים לתהליך ומסייעים בשמירה עליו ועל התנאים הסביבתיים ובעזרות נוספות.
אחרי שמסיימים את המעבר על רישום תולדות החיים אפשר להגיע לשחרורו של הגוף המנטאלי והוא נהיה גוף מנטאלי פעיל עם היכולות המסוימות של זה.
אצל אנשים שונים זה לוקח זמן שונה כי האבולוציה היא התפתחות אינדיבידואלית
(אצלי משלב ההפרדה בין ה'אני המתבונן' ל'אגו' ועד לשחרורו של הגוף המנטאלי חלפו 10 – עשרה חודשים אבל נדרשו יותר משני – 2 עשורים כדי ליצור את ה'אני המתבונן' העוצמתי).
התפתחותו של הגוף המנטאלי היא אינה רק שכלית, כלומר, התפתחות זאת היא לא רק התפתחות שכלית כי יש חשיבות עצומה להתפתחות הרגשית, כי אחרת – משקל הכובד של המשא הכבד אשר יש באדם משמש כמו משקולות על גוף התודעה – והוא לא יכול להשתחרר ולהמריא.
אפרת Remind לביא
מתוך : "ניסיונותיי עם העצמי".
ה "אני המתבונן" או ה"אני התודעתי"
יכול ומסוגל להתבונן בו זמנית בשלושה – 3 מרכזים (פיזי, שכלי ורגשי) ומתאר את מצב ההתבוננות של אדם מספר – 4.
כי ה "אני המתבונן-התודעתי" לא שולף באופן מכאני את מה שיש בחלק השכלי או מגיב בפתאומיות מכאנית.
הדרך האזוטרית – העבודה מפתחת אותו ובעיקר או רק היא, זה לוקח הרבה זמן, שנים ומאמצים ולפיכך נדרשים 'על-מאמצים' או 'מאמצי-על' ומאבק המשכי מתמיד.
ה "אני המתבונן-התודעתי" נוצר באדם ויכול לראות להבחין ולהתבונן פנימית וחיצונית
בהיותו מחובר למודעות,
כי הוא לא באמת 'אני' אלא עוד אזור אשר מתפתח ומתהווה בתוכי ומתעצם במשך הזמן.
לעומת ה 'אני' – המאפיין הראשי העיקרי של האישיות הנקרא גם 'אגו' ואשר הוא הינו השליט הראשי
של כל גדודי ה 'אניים' המכאנים הקיימים.
את האישיות אנחנו למדים ומקלפים לאט, ובאותו הזמן נוצר ומתהווה בתוכנו
ה "אני המתבונן-התודעתי" אשר יש לו נוכחות ועוצמה מתהווה,
כי הוא נפרד מ, ה 'אני הראשי' (המאפיין הראשי של האישיות, ה 'אגו')
ה "אני המתבונן – התודעתי" הינו החיבור אשר נוצר בי ומחובר לעצמי – לעצמיותי.
בעבודה נדרשת הפרדה,
כי כל עוד אין הפרדה אז הכול יחד ואין באמת התבוננות
כלומר,
ה "אני המתבונן-התודעתי" לא יכול להתבונן ולראות את החלקים האחרים.
הביטוי "אני מתבונן" או "אני תודעתי"
מתאר מצב אשר כמעט לא קיים באדם אלא אם כן הוא נוצר ומתהווה בעקבות המסע של ההתפתחות בדרך האזוטרית.
כאשר נוצר בי "אני מתבונן – תודעתי"
נוצרו שתי – 2 הבחנות ברורות,
ובעוד ה 'אני המכאני' - יכול להגיב בחוסר סובלנות, בכעס ובפחד
ואז, זה : 'אני מפחד/ת' ....'אני כועס/ת' ......'אני שונא/ת'....'אני אוהב/ת'
כאשר נוצר ומתהווה
ה "אני המתבונן" ה "אני תודעתי" הוא מזהה,
חלק נוסף זה יכול לזהות פחד, ולזהות כאב, ולזהות כעס....וכך הלאה
אבל,
הוא מזהה אך לא מזדהה
הוא לא הפחד = הפחד לא 'אני'....הפחד נפרד ממני,
הכעס הוא לא 'אני'....ואני לא הכעס.
ה "אני המתבונן-התודעתי"
חש, מבחין, רואה ומתבונן מתוך מבט נרחב, מתוך תמונה רחבה
יש לו שפה נוספת
ובשפה זאת הוא חש ומרגיש וחושב
כי שפה זאת היא מתוקף הוויה שונה נוספת, התהוות אשר מחוברת למודעות
זוהי התוצאה של היווצרות החלק הזה בתוכי בעקבות מאמצי עבודתי.
אפרת Remind לביא , ארץ קסם, ראש-פנה 20.10.2016
תקשורת ותשקורת הדיבור המכאני והיכולת האנושית של הנגינה המופלאה של השיחה
יש דבר כזה שנקרא 'דיבור מכאני'...למעשה כמעט כל הדיבור הינו מכאני בדיוק כפי שאנחנו בני האדם נוטים להיות מכאניים....פשוט מדברים....בדרך כלל לא עוצרים לחשוב על זה אפילו
כאשר אנחנו מצרפים מילים למשפטים תוך כדי שאנחנו מקלידים...
היכולת של המרכז המוטורי להיות יעיל ולעשות כל פעולה בצורה מכאנית היא מדהימה
וכאשר זה מתבטא בכתיבה....אנחנו ממש יכולים לראות את התגובה הלא חשובה
את התגובה של הדיבור המכאני שלמעשה נמצא לנו כל הזמן בתוכנו בפנים
וכל כך בקלות זה פורץ מאיתנו החוצה ועושה רעשים ובקלות פוגע בנו וגם באחרים.
ובכול זאת קיים בנו הצורך האנושי, לשוחח עם אחרים, לקבל שיקוף מחברים, לנסות ללבן נושאים ועניינים ובאותו הזמן אנחנו נוטים לכתת אותיות ומילים לחרבות וסכינים.
וזה לא בכוונה ולא בזדון ולא מתוך רוע או רצון לפגוע
זה פשוט קורה לנו בלי שליטה, לעתים ממצוקה, לפעמים ממש מתוך כוונה טהורה ותמימה.
אז ניתנה לנו היכולת המוזרה המופלאה של הדבר הזה אשר מכונה בצורות שונות
כי אנחנו יכולים לקלס ולקלל ולקשקש ולפטפט ולדבר ולהגיד ולאמור ולתקשר ולשוחח
ואף להתווכח ולנגוח ואת כל זה לעשות בעזרת מילים.
ויש לנו יכולת נוספת, שנמצאת בתוכנו כל הזמן קיימת ומסוגלת להתבטא
נראה כי היא מעודנת ודורשת רגעים של יכולת תגובה קצת יותר מודעת
רצון להגיב מתוך מקום מאוזן ולתת ביטוי גם לאיכויות המאירות
ולא רק לתסכולים, למרות שיש מקום לתסכולים ולכאבים,
אבל הם רגשות שליליים וכאשר אנחנו מזינים אותם במחשבות ובמילים הם יכולים להיראות ולהתפזר
ויכולים גם למצוא דרך מעולה לקבל מלא תשומת לב ומזון וזה מגדיל את המקום של האסון.
לעומת זאת גם רגשות נגטיביים ותסכולים
יכולים לקבל שיחה שיש בה מודעות לעוצמה המופלאה שיש במילים
כי מילים יכולות להרגיע, ויכולות לרפא ולאזן ויכולות לשנות תודעה ויכולות לחולל מהפיכה.
אז, אם אנחנו מדברים ורוצים קצת יותר מודעות בחיים
יכול להיות שרוב הזמן אנחנו מכאניים ומתוסכלים וזה יוצא בדיבור מכאני וקשיים
ובאותו הזמן יש למילים שלנו יכולת מופלאה והן יכולות לשמש גם כמנטרה ותפילה
"חיים ומוות ביד הלשון" זוהי אמת.
כי ' שיח' כולל כל החלפת מילים וצ'ט
ו 'שיחה' היא שיח שמופיעה בו האות של ה'.
"רק אומרת"
אפרת Remind לביא