top of page

פרשנויות פסיכולוגיות 
על הלימוד של

 . ג ו ר ד י י ף  ואוספנסקי

מאת :
מוריס ניקול

עמודים : 1701-1760 

עמוד 1701
אם אתם אמנם חושבים כך אז החשיבה שלכם היא 'חושית-סנסואלית' ויש לכם רק תודעה-Mind חושית-סנסואלית. 
אני חוזר על כל זה כי כולם צריכים וחייבים לעמוד בפני השאלה, ולהגיע אל מסקנה ברורה ומוגדרת 
- לא מסקנה עוינת ונוטרת טינה אשר מלווה על-ידי משיכת כתפיים, אלא אבל אחת אשר היא אינדיבידואלית ומתחשבת ואשר חשבו עליה הרבה.
אבל, אם אתם מתייחסים למציאות אשר היא בכלא של החושים וכבולה אליהם באזיקים, אז המחלקה האמצעית תמיד תתבונן ותחפש את המחלקה החיצונית בשביל האמת, והיא תיתן סיבות ותנמק מתוכה, ואף פעם היא לא תפנה אל המחלקה הפנימית ותגלה מציאות אחרת נופת וסדר של אמת אשר הנו מעבר לחושים.
אז אתם תהיו 'איש או אישה מתים' מתוך נקודת המבט של העבודה.
וזה לא יהיה משנה עד כמה אתם נבונים ויעילים.
בהקשר זה, הבה אוסיף כאן, כי אנחנו מוקפים בסקאלה היורדת של הוויברציות האלקטרו-מגנטיות אשר מתחילות מן הקרניים הקוסמיות, ואשר עליהן החושים שלנו לא אומרים לנו כלום, מלבד על אוקטבה קטנה אחת אדר בשבילה יש לנו איבר ראייה וחישה, ואשר לה אנחנו קוראים 'אור'.
האם אתם רוצים להגיד כי חלק מן האוקטאבות הנמוכות ביותר של הוויברציות האלקטרו-מגנטיות האלו, אשר נעות במהירות של 300.000 קילומטר בשנייה, וחולפות בלי יכולת תפישה בתוך החדר ממש ברגע זה, ואשר ניתן להמיר אותן ולעשות להן טרנספורמציה אל וויברציות קול הניתנות לשמיעה על-ידי הרדיו שלכם, אז האם אתם רוצים להגיד כי הן לא קיימות ?
אני חוזר על זה, האם אתם יכולים ? כי חלק ממכם לא יעמדו בנושא הזה, וידשדשו מסביב בלי שקט בתודעה-Mind שלהם וישמרו את כפות רגליהם על הקרקע.
אני לא אתייחס אל חוסר הנראות של מחשבה ומודעות.

עכשיו אנחנו נעבור אל מה שאפשר לקרוא לו – 'הבעיה הכי גדולה של הלימודים האזוטריים' 
-כלומר, הפתיחה של מחלקות פנימיות של מרכזים.
וליצור מיזוג וצמידות שלהם עם המחלקות החיצוניות באמצעות מחלקה אמצעית חזקה אשר יכולה להסתכל בשני-2 הכיוונים והיא מבינה את האמת מן הרמה הנמוכה ואת האמת מן הרמה הגבוהה בלי להתייחס אליהן בתור סתירות.
רק דרך התמזגות וצמידויות כגון אלו יכולות המחלקות החיצוניות עם החשיבה החושית-סנסואלית שלהם והאמת הסנסואלית שלהם אשר נקראת עובדות, כי ישלטו בהן וכי יתנו להם את מקומן הנכון בסכמה של התפתחותו האפשרית של האדם.
כי המחלקה הפנימית, אשר פונה כלפיי וויברציות-הדהודים אשר מגיעים מן המרכזים הגבוהים, אשר נפתחים אל רמות יותר גבוהות ב 'קרן הבריאה' ואשר הם ב 'רמה יותר גבוהה' מאשר המחלקה החיצונית הפונה אל חמשת- החושים ואשר נפתחת אל העולם, ורק מה שברמה גבוהה יכול לשלוט ב- מה ש, ב-רמה נמוכה. 
אתם לא יכולים לשלוט באדם הטבעי, החושי-סנסואלי בתוככם מלבד באמצעות אדם מפותח ולא סנסואלי-חושי ורוחני. 
המחלקה האמצעית אשר היא המחלקה ההגיונית-רציונאלית זאת אשר נותנת את הסיבות וההנמקות 
עומדת באמצע בין הטבעי החיצוני יותר והרוחני אשר הנו יותר פנימי והיא יכולה לחבר ולקשר אותן.
כפי שאמרתי קודם, אני משתמש בכוונה במושגים האלו אשר נלקחו ממערכת ישנה, במקום במושגים ובמונחים של העבודה, צנועה (מכאני) רגשי ושכלי.

אפשר להשוות את שלושת-3 המחלקות של המרכז עם שלושה אנשים החיים בתוך שלושה-3 חדרים בתוככם. אנשים אלו הם בעלי גבהים שונים. 
הראשון חי במחלקה החיצונית, אשר היא החדר החיצוני, והוא צריך ואמור להית הכי נמוך.
השני נמצא במחלקה האמצעית ואזר היא החדר האמצעי.
והשליש במחלקה הפנימית ביותר, אשר היא הלדר הכי פנימי – והוא אמור וצריך להיות הכי גבוהה.
אם האדם אשר חי בחדר האמצעי לוקח רק את הצד של  אדם החיצוני, אז אין לכם בכלל יחסים עם האדם הפנימי.

 

עמוד 1702
וכמו כן גם, מאחר ושלושת-3 החדרים הם לא באותה הקומה, אלא אבל אחד מעל השני, 
ואם האדם האמצעי הוא רק בצד של האדם החיצוני, אז הוא תמיד מסתכל כלפיי למטה.
מצד שני, אם הוא בצד של האדם הכי פנימי, אז הוא מסתכל כלפיי מעלה או הוא לפחות מנסה לעשות כך – והוא מתעב ובז לדברים של החושים.
אם האדם האמצעי מאמין כי הוא חייב לעשות את הראשון או את השני, אז הוא חלש.
אם זה המקרה אתכם, אז יש לכם אמצע חלש. 
אם האדם האמצעי הוא חזק, ולמרות זאת הוא לא מבלבל את האמת המדעית עם האמת הפסיכולוגית. והוא רואה כל אחת מהן בסקאלה שלו עצמו ולא מביא אותן אל התנגשות והתרסקות בתור הפכים וניגודים. הוא יכול להסתכל לשני-2 הכיוונים, כלפיי למטה לכיוון החושים, ולתודעה-Mind של החושים והמשמעויות שלה והאמתות שלה, וכמו כן גם למעלה אל התודעה – Mind הסופר חושית או העל-חושית אשר מעל החושים, ואשר מקבלת משמעות ואמת מסדר אחר ומן המרכזים הגבוהים אשר עובדים בתוכנו בהמשכיות כל הזמן אבל אשר אותם אנחנו לא יכולים 'לשמוע'.
מתוך השיקולים האלו זה הופך להיות נראה וגלוי לעין כי המדען הקיצוני אשר מאמין רק באמתות של המדע, והדתי הקיצוני אשר מתייחס למדע בתור עבודתו של השטן, הם שניהם טועים.
לכול אחד מהם יש אמצע חלש. כל אחד מהם מסתכל רק בכיוון אחד. וכל אחד מהם בז ומתעב את השני. כל אחד מהם הנו חד-צדדי. 
פעם גורדייף אמר כי אחת מן המטרות של העבודה הזאת זה לאחד את המדע של המערב עם חכמת המזרח. 
עד עכשיו המזרח לא ידע כל התפתחות מדעית ולמערב לא הייתה כל חכמה.

עכשיו, עבודה זאת לא מבוססת על חשיבה חושית-סנסואלית. והיא לא פונה בכיוון הזה.
היא לא לגביי דברים אשר אתם יכולים לתפוס ולתפוש בעזרת חמשת-5 החושים שלכם. 
אתם לא יכולים לשקול ולמדוד אותה או לבדוק אותה ולבחון אותה עם זכוכית מגדלת ומיקרוסקופ. 
הכיוון הוא כלפיי פנים, כלפיי החלקים הפנימיים של המרכזים. 
סדר האמתות אשר היא מלמדת הוא לא מאותו סדר כמו האמת המדעית.
זה לא לגביי העובדות של החושים. היא חייבת לעסוק בעובדות של ההוויה שלכם ובלהביא את העובדות האלו אל תוך האור של המודעות, ואשר מוביל אל שינוי של הוויה.
ידע מדעי לא משנה את הווייתו של האדם. 
אדם עם הוויה מגעילה וקטנונית ומרושעת ועלובה, או אשר יש לו הוויה שהיא מרושעת בבירור
כמו אדם אשר רוצה להשיג ולתפוס על אחרים כוח בכול מחיר, ואשר בו אהבת השליטה היא האהבה העיקרית, והוא יכול להשיג ידע מדעי ולהשתמש בו בשביל הרס וזה לא ישנה את הווייתו אף כ-שמץ.
אבל, התבוננות-עצמית, זכירה-עצמית, אי-הזדהות ואי-שקילה (לחדול לעשות חשבונות פנימיים) יכולים לשנות את הווייתו של האדם אם מתרגלים אותם – ביחד עם דברים אחרים אשר אותם אנחנו לומדים בעבודה הזאת. 
 

עמוד 1703
                                             בית אמוול (9.5.1953)
                                   הפתיחה של המחלקה הפנימית של מרכז
אלא אם כן פותחים את המחלקה הפנימית של מרכז, האדם נשלט על-ידי המחלקה החיצונית.
זה אותו דבר כמו להגיד כי אלא אם כן נפתחת התודעה-Mind אשר מעבר לחושים אז האדם נשלט על-ידי התודעה – Mind החושית-סנסואלית. 
ובנוסף לכך, אם אתה זה שחושב ו/או הוגה דעות ואתה מנמק ונותן סיבות רק מתוך העדויות של החושים ואתה מאמין כי המציאות של החושים היא המציאות השלמה, אז המחלקה האמצעית תחזק ותתגבר את התודעה- Mind החושית-סנסואלית ואתה תגיע למסקנות לגביי האדם והיקום אשר לא יכולות להודות או כי יש איזושהי משמעות בכלל לחיי בני-האדם על כדור הארץ, או לגלקסיות המדהימות והכבירות של השמשות המשתרעות על פני כל החלל.
נתינת סיבות והנימוקים השליליים האלו תהיה להם את ההשפעה של לסגור את המחלקות הפנימיות של המרכזים. מאחר והמחלקות הפנימיות הן המחלקות הכי גבוהות והכי חשובות של המרכזים הנמוכים באדם וכאשר הן נפתחות ופתוחות הן עושות את ה 'אדם' נפרד ונבדל מן החיה, 
נימוקים ונתינת סיבות שליליות והיצירה של מסקנות שליליות הם שיטות של הרס עצמי. 
עם אלו אשר להם יש מרכז מגנטי, הרס עצמי מן הסוג הזה הוא לא סביר, 
אבל תמיד יש את הסכנה של 'דמיון' אשר מוכיח את עצמו הרסני באותה המידה על-ידי כך שהוא מוליך אותם שולל לפעמים לתוך אמונות מטופשות בצורה יוצאת מן הכלל.
אמונות מטופשות לא פותחות את הדלת אשר מובילה אל המחלקות הפנימיות של מרכזים.
אמונות מטופשות ממש בדיוק באותה המידה כמו חוסר אמונה גם הן שומרות על הדלת סגורה ונעולה. 
ההתרשמות שלי היא כי אנשים אשר במשך זמן ארוך היו ספוגים באמונות דמיוניות לא יכולים להתחיל איזושהי עבודה אמתית על עצמם אלא לנדוד משיטה אחת של דמיון אל אחרת.
בעבודה הזאת נאמר לנו בחומרה ובקשיחות להיאבק נגד דמיון והאשליות שלו. 
וכאן אני אוסיף בסוגריים כי אתם חייבים לעתים קרובות להתבונן באם אתם עובדים רק בדמיון ולא על הדמיון. 

עכשיו, כאשר אנחנו שוקלים מה נחוץ והכרחי על-מנת לפתוח את המחלקות הפנימיות, זוהי ראייה ברורה וניכרת כי אחד אשר הוא סנסואליסט וחושי אשר מאמין באופן יסודי ועמוק כי רק מה שמגלים החושים הוא אמתי, תהיה לו המחלה של חוסר האמונה אשר עומדת בדרכו להתפתחות הנוספת של להיות 'בן-אדם'. 
זה נראה כי קשה לרפא אותו באותה המידה כמו אמונה טיפשית ודמיונית. 
לא נאמר לנו איך ישוע ריפא את האיש העיוור אשר הוא הוביל החוצה מתוך העיר בית-צידה, אלא אנחנו רק יודעים כי בית-צידה הייתה מייצגת של חוסר אמונה, כפי שזה נאמר :
" 21 אוֹי לָךְ כּוֹרָזִין אוֹי לָךְ בֵּית־צַיְדָה כִּי הַגְּבוּרוֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוֹּ בְקִרְבְּכֶן לוּ בְּצוֹר וּבְצִידוֹן נַעֲשׂוֹּ הֲלֹא־כְבָר שָׁבוּ בְּשַׂק וָאֵפֶר׃ 22 אֲבָל אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי בְּיוֹם הַדִּין יֵקַל לְצוֹר וְצִידוֹן מִכֶּם׃ 23 וְאַתְּ כְּפַר־נַחוּם הַמְרוֹמָמָה עַד־הַשָׁמַיִם עַד־שְׁאוֹל תּוּרָדִי כִּי הַגְּבוּרוֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוֹּ בְתוֹכֵךְ לוּ בִסְדוֹם נַעֲשׂוֹּ כִּי עַתָּה עָמְדָה עַל־תִּלָּהּ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃ 24 אֲבָל אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי בְּיוֹם הַדִּין יֵקַל לְאַדְמַת סְדוֹם מִמֵּךְ׃ "
(הברית החדשה, מתי, פרק י"א, פסוק – 21 ) 

עמוד 1704
" 22 וַיָּבֹא אֶל־בֵּית צָיְדָה וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ עִוֵּר וַיִּתְחַנֲנוּ לוֹ לָגַעַת בּוֹ׃ 23 וַיֹּאחֶז בְּיַד הָעִוֵּר וַיּוֹלִיכֵהוּ אֶל־מִחוּץ לַכְּפָר וַיָּרָק בְּעֵינָיו וַיָּשֶׂם יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲרֹאֶה אָתָּה׃ 24 וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֶרְאֶה אֶת־בְּנֵי הָאָדָם כִּי מִתְהַלְּכִים כְּאִילָנוֹת אֲנִי רֹאֶה׃ 25 וַיּוֹסֶף וַיָּשֶׂם שֵׁנִית יָדָיו עַל־עֵינָיו וַתִּפָּקַחְנָה עֵינָיו וַיֵּרָפֵא וַיַּרְא הַכֹּל הֵיטֵב עַד־לְמֵרָחוֹק׃ "  (הברית החדשה, מרקוס, פרק ח', פסוקים 22-25).

האיש העיוור מייצג ומסמל את האדם אשר סובל מן המחלה של עיוורון רוחני.
זוהי המחלה של האדם החושי-סנסואלי. הצעד הראשון בריפוי שלו זה להוביל אותה החוצה מחוסר האמונה שלו, אבל לא נאמר לנו איך ישוע עשה את זה. 
זה בפשטות נאמר כי 'הוא לקח בידו את האיש העיוור והוביל אותו החוצה מן העיר'.
בפעם בה הוא הובל החוצה מתוך חוסר האמונה של התודעה-Mind החושית-הסנסואלית שלו, 
אז ניתן 'לעיניים שלו' משהו אשר הגיע היישר מישוע.
בשפת המשלים העיניים מייצגות ומסמלות את ההבנה. להרים את העיניים זה להרים את רמת ההבנה. וזה היה צריך לקרות פעמיים לפני שהוא ראה בבירור אמת רוחנית – כלומר, לא חושית-סנסואלית. 
" 23 וַיֹּאחֶז בְּיַד הָעִוֵּר וַיּוֹלִיכֵהוּ אֶל־מִחוּץ לַכְּפָר וַיָּרָק בְּעֵינָיו וַיָּשֶׂם יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲרֹאֶה אָתָּה׃ 24 וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֶרְאֶה אֶת־בְּנֵי הָאָדָם כִּי מִתְהַלְּכִים כְּאִילָנוֹת אֲנִי רֹאֶה׃ "
כלומר, הוא משיג ראייה חלקית. ותבחינו כאן כי העץ מושך את חייו מן השמש אשר מעליו וכמו כן מן הארץ אשר מתחתיו. 
" 25 וַיּוֹסֶף וַיָּשֶׂם שֵׁנִית יָדָיו עַל־עֵינָיו וַתִּפָּקַחְנָה עֵינָיו וַיֵּרָפֵא וַיַּרְא הַכֹּל הֵיטֵב עַד־לְמֵרָחוֹק׃ "
עכשיו הוא רואה לא את האנשים בתור עצים אלא בני אדם. 
עכשיו, האמת של האדם החושי-סנסואלי נגזרת מתוך מה שמתחתיו, מתוך הראיות והעדויות של החושים, ולא מרעיונות. החשיבה שלו מתוך דברים ולפיכך היא פסיבית, נקבעת על-ידי מה שנראה וכך היא בניגודים והפכים. 
אבל, לחשוב בצורה רוחנית זה לחשוב לא באופן פסיבי מתוך העדויות של החושים, אלא אבל מתוך רעיונות אשר אותם חייבים להבין על-ידי מאמצים, ולפיכך זה פעיל ואקטיבי.
אמתות רוחניות לפיכך מצוינות ומסומלות על-ידי גבר ולא על-ידי אישה.
ההתעוררות של חשיבה זכרית אשר העבודה יכולה להביא ולחולל 'אם אתם חושבים מתוך הרעיונות הזרעיים – של זרע' אשר היא מלמדת – כמו זה שהאדם יכול להגיע אל רמה גבוהה יותר של מודעות – ומשמעותו כי התחלתם לקבל גישה אל המחלקות הפנימיות של מרכזים, אשר פונות כלפיי מרכזים גבוהים היכן שלא קיימים הפכים או ניגודים. 

עכשיו, אם אתם באופן יסודי ובסיסי לא מאמינים בעבודה הזאת וברעיונות אשר בכתובי הבשורה הנוצרית, אבל אתם לא רואים ולא מתבוננים כי אתם עושים כך, אז אתם תהיו כועסים ומעוצבנים על אלו אשר נראה כי הם לא מאמינים בזה.
זה בפשטות כי לראות מה שהנו 'באמת' בתוככם כאילו זה מחוץ לכם ונמצא בתוך אחרים. וזה מופיע לעתים קרובות מספיק. ולפיכך זה הכרחי ונחוץ להביא את חוסר האמונה שלכם עצמכם אל תוך המודעות שלכם כך שאתם תוכלו לעמוד בפניה בעצמכם.
זה יותר טוב לעשות את זה בגלל שאחרת אתם לא תהיו מסוגלים לראות בעצמכם את האמת על איזשהו דבר אשר העבודה מלמדת. כי אתם תדחו ואתם תכחישו אותה כל הזמן מבפנים.
אבל, אם אתם מתמודדים ועומדים בכנות בפני חוסר האמונה שלכם, אז אתם תקבלו עזרה.
אם יש איזשהו רצון או נכונות ומוכנות להאמין. 
זה מביא אותנו אל דבר נוסף אחר אשר נחוץ וצריך אותו כדי לפתוח את המחלקות הפנימיות – כלומר, את ההכרה וההודאה הפנימיות לגביי מה הנו פגום ושגוי בכם מתוך נקודת המבט של העבודה.
 

עמוד 1705
העבודה מדברת על כמה דברים אשר זה נחוץ והכרחי להימנע מהם.
ועל שלושה-3 דברים עיקריים אשר זה נחוץ והכרחי לעשות.
המטרה היא להשיג מטרה ברורה ומוגדרת ואשר אי אפשר להשיג בצורה אחרת.
אם אתם לא מנסים להימנע מ- מה שהעבודה מציינת וכמו כן אתם גם לא עושים את מה שהיא אומרת לכם לעשות, אז אתם בטבעיות מפספסים את המטרה הזאת.
האם זה מכה אתכם בתדהמה ומדהים אתכם ? 
עכשיו זה ברור וניכר לכול מי שהרהר והגה וחשב על כתובי הבשורה הנוצריים, כי ישוע נתן הוראות על משהו ממש ברור ומוגדר.
לרוב האנשים אשר הקשיבו לו הייתה רק חשיבה חיצונית וחושית, ולפיכך הם לא יכלו להבין את המשמעות של זה. הם סוגי אופי של פראיים ברבריים קודרים ועגמומיים וזועפים. והוגים חושיים- סנסואליים שייכים לזה באותה מידה, אם לא יותר בזמן הווה ובעבר.
בדברנו על התודעה- Mind הפנימית ואיך לפתוח אותה כדי להיכנס אל מלכות השמים, ישוע הסביר שוב ושוב בחזרתיות כי האדם אשר מבחינה חיצונית הוא צדיק וטוב וחסוד, אבל מבפנים הוא ממש דבר אחר, ואין כל אפשרות כי הוא יתנסה בשלב הזה של התפתחות.
כי הוא מפספס את המטרה את האות ואת הסימן – Mark.
זה המצב של החיים הפנימיים והבלתי נראים שלו אשר משנה. מה הוא 'באמת' חושב ומרגיש ?  
עכשיו, האדם בעבודה צריך להגיע בעצמו אל ההבנה והתפישה איך ומתיי הוא מפספס את המטרה את האות ואת הסימן – Mark – ובמידה מעשית וברורה כמו האוחז בהגה המגלה כי הוא נוסע בכיוון לא נכון. 
לדוגמא, להכניס פנימה בלי התנגדות ולהוסיף את הדלק וליהנות מן הרגשות הנגטיביים שלך זה הנו לפספס את המטרה את האות ואת הסימן – Mark, אשר העבודה הולכת לכיוונו.
זה לחתור נגד העבודה כי העבודה מלמדת כי רגשות שליליים מונעים התעוררות.
אחרת זה לא יהיה חטא. זה חטא רק ביחס למטרה ולתכלית. חטא ביוונית משמעותו אומרת לפספס את המטרה את האות ואת הסימן – Mark. 
עכשיו, אם האדם לא יכול או לא ייעשה כך ולא יודה ולא יכיר מבפנים איך ומתיי הוא חוטא נגד מה שהעבודה אומרת לו, לעשות או לא לעשות, אז הוא לא מעריך אותה. הוא לא לוקח אותה ברצינות.
אין לה בכלל משקל בתוכו. 
אבל, אם הוא נמנע או אם הוא מנסה 'לעשות' למען העבודה – מתוך רגש לעבודה – מתוך תשוקה אמתית ואמתית ופרטית וחשאית, לחפש ולציית לעבודה בלי להשוויץ – אז הוא ימצא כי הדלת אל המחלקות הפנימיות מתחילה להיפתח ומשמעויות חדשות מתחילות להיכנס.
משמעויות חדשות אלו שולטות ומסדרות בהדרגה ומארגנות את האדם החיצוני החושי-סנסואלי.
אז המחלקה הפנימית היא באיחוד ובמיזוג עם המחלקה הפנימית.
האדם הפנימי מגיע להיות במגע עם האדם החיצוני.

עמוד 1706
                                        בית אמוול (16.5.1953)
                                   ליישם ולהכיל את העבודה על עצמך
אני אתחיל על-ידי זה שאני אחזור פעם נוספת כי אם אתם ממשיכים לחשוב על לימודי העבודה מתוך נקודות העמדה של החיים ומן הדרך אשר בה תמיד חשבתם על החיים, אז היא לא תחדור לתוך התודעה – Mind שלכם. 
המשמעות של זה אומרת כי העבודה לא תהיה מסוגלת לשנות את התודעה – Mind שלכם.
היא לא תשנה את דרכי החשיבה הרגילות שלכם. את הרגלי החשיבה שלכם. 
אבל, אם אתם חושבים ברצינות על החיים מתוך הרעיונות אשר העבודה מלמדת, אז התודעה – Mind שלכם תשתנה, והשלב הראשון של ההתחדשות שלכם יתחיל – ואשר נקרא 'מתנויה' או שינוי של התודעה – Mind , או שינוי של חשיבה או חשיבה חדשה.
בכתובי הבדורה הנוצריים זה תמיד מתורגם בצורה לא נכונה בתור 'חרטה' – בתור 'התחרט'
והיכן שזה בעצם אמור להיות 'תשנו את דרכי החשיבה שלכם'. 
תשנו את התודעה – Mind שלכם ותחשבו בדרך חדשה.
עכשיו, התודעה-Mind הסנסואלית-חושית, אשר מבוססת על הופעות ודברים נראים, היא לא הקרקע כדי שרעיונות העבודה יגדלו בתוכה.
היא אמנם תחניק ותרמוס ותהרוס את העבודה – כפי שהיא ממשיכה לעשות בכול כך הרבה אנשים, 
אשר במשך זמן הקשיבו אבל לא הכניסו שום דבר פנימה. הם אף פעם לא מתחילים עם רעיון עבודה וחושבים מתוכו. 
לדוגמא, הם לא לוקחים את הרעיון של העבודה : 'הווייתכם מושכת את חייכם' וחושבים מתוכו.
הם ממשיכים לראות את החיים בתור משהו אשר הוא נפרד מהם עצמם ואשר לעתים קרובות נוהגים בהם בצורה רעה ולא ראויה. והם עושים אפילו חשבונות פנימיים נגד אלוהים.
ממש חושבים כי 'אלוהים' אוהב להיות זדוני ונקמני וקטנוני וקשה ומרושע ולהרוס להם את הכול.
הם בפשטות רואים איכויות בתוך ההוויה שלהם, ואשר להם הם עיוורים, אשר מוקרנת כמו מקרנת קולנוע או מקרנת שקופיות קסומה, על התפישה שלהם על 'אלוהים'.
מה שהם רואים לפניהם הנו באמת מאחוריהם. זה בתוכם. 
אז האחרים אשמים – או 'אלוהים' או המזל.
אם הם היו באמת חושבים כי ההוויה שלהם משכה את חייהם אז הם היו מסתובבים אל הצד השני, הרחק מן החושים שלהם והיו מסתכלים מאחוריהם והיו רואים איזה דברים בתוכם גורמים להתנסויות האומללות והלא שמחות שלהם. 
אבל, האם אתם מדמיינים כי הם ייעשו את זה ? לא. הם לא ייעשו כך. 
כי למרות שהם שמעו שוב ושוב, כי ההוויה של האדם מושכת את חייו, הם לא מאמינים בזה.
ואם אתם לא מאמינים לדבר אז אתם לא חושבים אותו, כי אתם חושבים את מה שאתם מאמינים ומסרבים לחשוב את מה שאתם לא מאמינים.
כלומר, במקרה הזה, הם לא משנים את התודעה – Mind שלהם ביחס ללימוד המסוים שהווייתם מושכת את חייהם. והם ממשיכים לחשוב כמו קודם, ואף פעם הם לא רואים כי הפגם והאשמה הנו בתוכם. וכך באותה הדרך, אין בכלל אפקט לאף אחד מן הרעיונות של העבודה על התודעה-Mind שלהם. כי הם לא מאמינים בהם – או אם אתם רוצים, כי הם בלי אמונה בזה.
כי אם הם היו מאמינים בהם אז הם היו מתחילים לחשוב מתוך הרעיונות של העבודה והתודעה – Mind  שלהם הייתה משתנה והם היו מסתכלים על ההוויה שלהם והם היו מתחילים לראות בתוך עצמם את הסיבה למה דבר זה או אחר תמיד משתבש, כפי שהם יהפכו בהדרגה להיות מודעים יותר ל- מה שנמצא בתוכם וכך רואים מה הפגמים והאשמות שלהם בעצמם, ואז ההוויה שלהם תתחיל להשתנות ואז החיים שלהם לא ימשכו את אותה האומללות או את אותם האסונות.
כל זה יבוא אחרי שהרעיונות של העבודה יילקחו פנימה ויכנסו לתוך התודעה – Mind ויהיו מורשים להפעיל את העוצמה שלהם עליה ולשנותה.

עמוד 1707
עכשיו, כאן לדוגמא יש את האדם אשר נראה תמיד כי הוא בבלבול בלגן וערבוביה, והוא רץ מסביב ממהר כל הזמן, נראה מודאג ובדרך כלל מתלונן על אומללות.
הבה נניח כי האדם הזה הקשיב לעבודה במשך שנים. אז מה לא בסדר ?
אף אחד מן הרעיונות לא חדר אל התודעה-Mind  , והתודעה- Mind היא כפי שהיא הייתה תמיד.
והוא חושב כפי שהוא חשב תמיד. 
כתוצאה מכך, לא יכול להיעשות ולא נעשה שום מאמץ עבודה. 
היישום וההכלה של רעיונות העבודה על עמך ולעצמך לא נעשה אף פעם – ואולי אף פעם לא חלמו עליו. הרעיון כי האחד חייב לחבר את העבודה לעצמו, הקשיבה לו פעם אחר פעם, מזהים את המילים, אבל כלום לא נעשה. 
ולא חושבים על הרעיונות של העבודה ועל המשמעות שלהם.
עכשיו, כולכם למדתם כי יש לעבודה שלושה-3 קווים – עבודה על ועם עצמכם, עבודה עם אחרים ועבודה אשר עוזרת לעבודה.  כולם נחוצים והכרחיים.
ביחס לקו הראשון – עבודה על ועם עצמך, יש שני-2 ענפים – עבודה על הידע של העבודה ועבודה על ההוויה של האחד. ובפרופורציה, כפי שאתם מכילים ומיישמים את הידע של העבודה על ההוויה שלכם, דרך הלינק והחיבור של התבוננות עצמית ללא הצדקה, אז אתם רוכשים ומכניסים פנימה הבנה, וזה הדבר הכי עוצמתי ובעל ערך אשר אתם יכולים ליצור ולעשות.
אבל, איך זה יכול להיות אפשרי אם אתם אף פעם לא חושבים עם התודעה-Mind שלכם עצמכם לגביי הידע אשר העבודה מלמדת וכך מתחילים לשנות את דרכי החשיבה שלכם ?
ועדיין, אנשים נשארים מופתעים כאשר נאמר להם כי כמובן הם צריכים וחייבים לחשוב על רעיונות העבודה בעצמם – כן. ולחשוב הרבה מאוד, ובסופו של דבר אף פעם לא להפסיק לחשוב בדרך החדשה הזאת. 
אתם חייבים להשתמש ב 'תודעה-Mind' שלכם בעבודה הזאת.
העבודה מתחילה עם התודעה-Mind. 
אתם לא יכולים לעבוד על קו הידע של העבודה אלא אם כן אתם משתמשים בתודעה-Mind שלכם בצורה פעילה ואקטיבית. ואתם לא יכולים לשנות את ההוויה שלכם מלבד דרך שתיישמו ותכילו את הידע של העבודה על התודעה-Mind. 
אתם חייבים לראות על מה אתם צריכים לעבוד בתוך ההוויה שלכם בתודעה-Mind שלכם – בתוך תודעת העבודה Mind העבודה החדשה אשר נוצרת אצלכם בהדרגה. 
דרך אגב, על מה אתם עובדים ? 
אין כל תועלת בעבודה עיוורת או מאמץ טיפשי או להתכוון לעבוד מחר. 
עבודה אינטליגנטית מבוססת על משהו אשר אתם מתבוננים בו היום, עכשיו, בתוך עצמכם, משהו אשר הידע של העבודה מלמד אתכם כי אתם חייבים לעבוד עליו.    
לדוגמא, האם אתם מתבוננים היום 'עכשיו' כי אתם מבזבזים הרבה אנרגיית עצבנית על שקילה פנימית (חשבונות פנימיים) ?
ובכן אז, הנה משהו לעבוד עליו 'עכשיו', על-ידי זה שניקח החוצה מזה את ההרגשה של ה 'אני'. 
אני אביא כמה קטעים מתוך מכתב אשר התקבל לאחרונה ואשר יכול להיות כי יעזור לחלק ממכם אשר לא נראה כי הם משתמשים בעבודה באופן מעשי.

הכותב אשר אותו אני לא מכיר, קודם כל מכירה ומודה על העזרה אשר הפרשנויות נתנו לה ברגעים של קושי. לעתים קרובות היא פתחה אחת מהן ומצאה פתרון לבעיה המסוימת שלה עצמה.
ואז היא מתארת ניסיון שהיה לה אחרי שהיא הייתה במצב רוח רע כל היום – מצב רוח אשר היא לעתים קרובות בעבר רצתה לשנותו אבל היא לא יכלה.
במקרה זה, כאשר היא קראה את הפרשנות על ה 'תודעה- Mind' היא הבינה ותפשה כי מה שהיא קוראת היה מוכל ומיושם ומתאים ישירות לקשיים שלה. והיא כותבת כדלקמן : 

" הגעתי לפרשנות על התודעה-Mind והבנתי ותפשתי כי זה הנושא עצמו ממש אשר איתו אני נאבקת, ובעמוד 548, אני התחלתי לראות את התשובה לזה אשר ניצח אותי כמעט מאז שאני יכולה לזכור
 

עמוד 1708
כאשר קראתי את המילים בפסקה השנייה 'אבל אם אני מתחיל עם התודעה-Mind אז לפני שקראתי הלאה הורדתי לכתב למה, ואיך אני דאגתי על הבעיה המסוימת אשר הרסה את היום. 
כפי שכתבתי אני התנסיתי בתחושת חופש מדהימה – זה היה באופן מילולי ממש שחרור מן המצב הרע שלי, וזה היה מקפיץ בהשפעתו המידית. לפתע פתאום אני ראיתי כי אני יכולה לעמוד מן הצד של מצבי הרוח האלו, וכי הם לא היו ולא היו צריכים להיות – אני, אני בעצמי. כפי שאני תמיד נהגתי לחשוב. וכך לפחד ולהיות חרדה מהם. בהרימי את הספר אני מצאתי את זה מובע במשפטים הבאים בהתייחס ובנוגע לנסות להתבונן איך ולמה. בהמשך בעמוד 549, המילים 'רק להגיד : 'אני חייב כי לא יהיה אכפת לי' .... זה הדהד לי עם מה שתמיד מצאתי, כלומר כי 'הם היו חסרי תועלת' !!! אבל, אף פעם עד הרגע הזה, לא הייתי מסוגלת למצוא 'איך אני לא אדאג ואיך לא יהיה לי אכפת'. 

אתם תבחינו כי היא השתמשה בעבודה באופן אינטליגנטי, והיא חיברה את המצב שלה עם מה שהעבודה מלמדת, וקיבלה עזרה מידית כתגובה.
אני אצטט חלק מתוך מה שכתוב בעמוד 548, כפי שזה נראה כי היא התכוונה בעצמה לעשות את זה במכתב. הנושא בעמוד הזה הוא 'מכאניות' בתוך כל אחד מן המרכזים. אני הזכרתי 'הרגלים' של חשיבה והרגלים של הרגשה – הרגלים אשר אנשים לא מבחינים בהם בתור הרגלים, ולפיכך הם מכאניים, אבל לוקחים דרכים נחוצות ונכונות של חשיבה והרגשה – ובעובדה, את הדרכים האפשרויות היחידות.
הייתי רוצה ומקווה כי חלק ממכם יוכלו לראות את זה בעצמם ובתוך עצמם, ולהבין ולתפוש ברגע מסנוור ומהמם של תובנה עד כמה הרבה בצורה לא נחוצה ולא הכרחית ובלי תועלת אתם סובלים בגלל הרגלים 'מכאניים' מתים של מחשבה והרגשה וכי אתם לא צריכים לסבול אם אתם מכניסים את העבודה החיה אל תוך התודעה-Mind שלכם.
האם אתם לא יכולים להיפטר מן המבט הנבוך וחסר התקווה הזה ? 
והפרשנות ממשיכה כדלקמן :

" העבודה מתחילה עם התודעה-Mind כפי שמתחילים גם כתובי הבשורה הנוצרית.
היא מתחילה עם לשנות את התודעה-Mind, ועם לראות את הדברים בצורה שונה, ועם לימוד חדש, ורעיונות חדשים. אלא אם כן זה מתחיל להתרחש ולהתחולל, אלא אם כן נתחיל לראות, באופן מנטאלי, את עצמנו ואת החיים בדרך חדשה, אז אנחנו לא יכולים לצפות לעבוד על ועם המרכזים האחרים מלבד בדרך לא אינטליגנטית לחלוטין. 
אני יכולה לשבת כל היום על הירכיים שלי, ויכול להיות כי אני אסרב למזון, אני יכולה לגרום לעצמי את העינויים הפיזיים הגדולים ביותר בתור פקיר – אבל התוצאה תהיה ממש חסרת תועלת כי היא לא מחוברת וקשורה אל ההבנה שלי, וכך היא לא תוביל אל שום התפתחות פנימית. 
אבל, אם אני אתחיל עם התודעה-Mind שלי ואתבונן, הבה נגיד, איך אני מחשיבה ודואגת ומודאגת מן הדברים, ובאיזו דרך אני מודאגת ודואגת ומחשיבה דברים, ואני אשאל את עצמי למה אני מחשיבה ומודאגת ודואגת לדברים בדרך הזאת, ואני אחשוב על העבודה, אז אני אתחיל כי תהיה לי איזושהי תובנה אל תוך הדבר אשר אותו לקחתי תמיד בתור מובן מאליו, בתור היותו עצמי בלי וויכוח ותמיד צודק, ואשר לו אני קוראת 'התודעה-Mind שלי', ואני אתחיל לראות כי התודעה-Mind שלי כפי שהיא הינה, עם הערימה הקטנה הזאת של אבנים בתוכה, היא דבר מצחיק ומוגבל, ומשהו אשר אין בכלל אפשרות כי אני יכולה להגיד כי היא תמיד צודקת. ובעובדה, אני אתחיל לראות כי התודעה-Mind שלי קרוב לוודאי טועה, וכל הרעיונות יכולים להיות שגויים וכי באיזשהו אופן אני צריכה להיפטר מהצורה הזאת של התודעה-Mind שלי, מדרך החשיבה הקטנה הזאת על כל דבר, וכך מן הדרך הזאת של הדאגה והמודאגות והטיפול. 
האם אתם יכולים לדמיין כי מישהו בא אליכם ברגע בו אתם שוקלים ומודאגים מאוד ממשהו והוא אומר לכם : ' האם אתם לא רואים כי הסיבה אשר בגללה אתם מודאגים בגלל זה כל כך
 

עמוד 1709
היא בגלל שיש משהו דפוק ופגום בתודעה-Mind שלכם, וכי אתם מפעילים את התודעה-Mind בצורה לא נכונה ואתם צריכים לנסות לשנות את התודעה-Mind ולחשוב בדרך חדשה ממש על הדבר הזה אשר בו אתם שמים את תודעתכם ודואגים לו כל כך הרבה ?', ובכן, בלי ספק אתם תהיו מאוד מעוצבנים ומתרגזים. עכשיו, תנסו להסתכל יותר לעומק של השאלה הזאת, ועל למה אתם שמים את תודעתכם לתוך דברים, ותתפסו מבט חטוף כי זה בגלל שיש משהו בתוך התודעה-Mind שלכם אשר גורם לכם לשקול ולדאוג בדרך הזאת, משהו במחשבות שלכם, אשר מגיע רק מתוך התודעה-Mind שלכם, כפי שהיא הינה, כי כל עוד התודעה-Mind שלכם נוצרה ותצורתה היא בדרך הזאת, היא תמיד תייצר את אותו הסוג של המחשבות. 
אני מתכוון, תנסו לראות כי אתם חייבים לשים את תודעתכם בתוך דברים, ולדאוג לדברים, בגלל ערימת האבנים אשר אותם אתם לוקחים בתור התודעה-Mind היחידה אשר יכולה להיות לכם ". 
(מתוך הספר הזה בכרך השני-2 עמוד 548). 

                                 בית אמוול  חג וויטסאן  23.5.1953
                                       הכלא של הרגשות השליליים
בלימודים האזוטריים נאמר לנו תמיד כי אנחנו בכלא. אף אחד לא רואה את הכלא. לתודעה-Mind החושית-סנסואלית חייב הכלא כי יהיו לו חומות וקירות וסורגים ובריחים. 
הכלא אשר בו אנחנו נמצאים אין כאלו. הוא בנוי בעיקר מ 'מצבים'.
בעבודה אנחנו לומדים אותם. כל הרגשות השגויים והלא נכונים שומרים עלינו בתוך הכלא.
יש הרבה דרגות של רגשות שליליים ממש כפי שיש הרבה דרגות של גיהינום. 
ההבדל והשינוי מרגשות לא שליליים לרגשות שליליים הוא ברור ומוגדר כמו השינוי הכימי מבסיס לחומצה. אנחנו מגיעים להכיר ולדעת את זה לבסוף כאשר אנחנו תופשים ומבינים כי אנחנו בכלא.
רגשות שליליים נראים הרבה יותר נבונים וחכמים מרגשות לא שליליים. 
הם נראים יותר פוריים, יותר מעניינים, יותר מבריקים וגאוניים ומתוחכמים ויצירתיים.
זה בגלל שהם משקרים.  כמו כל השקרנים הם מנסים לשכנע אתכם. 
המטרה והאובייקט של רגשות שליליים היא לא רק להרוס את האמת אלא גם להזיק ולפגוע.
כל רוע מחפש להזיק ולפגוע. להזיק ולפגוע זה קל בצורה יוצאת מגדר הרגיל.
אנחנו לא יודעים בקלות כיצד ואיך לעשות טוב לאחרים. אבל אנחנו בקלות יודעים איך לפגוע בהם ולהעליב אותם. יש עונג מוגדר וברור בלהזיק ולפגוע. 
תתייחסו ותשקלו את ההנאה מסקנדל.
בשורש של הרגשות השליליים נמצאת אלימות. יש דרגות של רגשות שליליים – דרגות המשכיות ודרגות לא המשכיות – שתיהן. מצב שלילי מסוים יכול להקטין ולהגדיל. 
או שהוא יכול להעמיק ולהפוך להיות מסוכן. משמעת נחוצה והכרחית ביחס לרגשות שליליים.
זה חייב להתחיל עם התבוננות עצמית. אתם חייבים להכיר ולדעת ולהודות במתיי אתם שליליים.
אנשים לא עושים את זה. 
משמעת ודיסציפלינה אמורה לא להפוך אף פעם להיות מטרה בפני עצמה.
זה אמצעים בשביל מטרה. המשמעת אשר נושאת על עצמה ועוסקת במצבים שליליים יש לה בתור מטרה את ההחלשה ההדרגתית של הכוח והעוצמה שלהם לכלוא אותנו.
היא חלק מן הטכניקות הכלליות של העבודה אשר עוסקות בבריחה מן הכלא.
זה הכרחי ונחוץ  למצוא ולהמציא כל שיטה אשר אתם יכולים כדי למנוע ממאורעות אשר חוזרים על עצמם מלהיות יכולים לעשות אתכם שליליים.
זה לא עניין של שריון אלא של ידע עצמי ואליו מוצמדת פקחות ונבונות וזריזות, אשר דומה לזאת אשר אפשר היה לראות על-ידי האישה הסורית-פיניקית
 

עמוד 1710
בתשובה אשר היא נתנה כאשר השוו אותה לכלב. היא לא נהייתה שלילית.

כאשר היא ביקשה מישוע לרפא את הבת שלה אז ישוע אמר :
" 26 וְהָאִשָּׁה יְוָנִית וְאֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ פְנִיקְיָא אֲשֶׁר לְסוּרְיָא וְתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְגָרֵשׁ אֶת־הַשֵּׁד מִבִּתָּהּ׃ 27 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ הַנִּיחִי לַבָּנִים לִשְׂבֹּעַ בָּרִאשׁוֹנָה כִּי לֹא־טוֹב לָקַחַת לֶחֶם הַבָּנִים וּלְהַשְׁלִיכוֹ לִצְעִירֵי הַכְּלָבִים׃ 28 וַתַּעַן וַתֹּאמֶר אֵלָיו כֵּן אֲדֹנִי אֲבָל גַּם־צְעִירֵי הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ תַּחַת הַשֻּׁלְחָן מִפֵּרוּרֵי לֶחֶם הַבָּנִים׃ 29 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בִּגְלַל דְּבָרֵךְ זֶה לְכִי־לָךְ יָצָא הַשֵּׁד מִבִּתֵּךְ׃ 30 וַתָּבֹא אֶל־בֵּיתָהּ וְתִּמְצָא אֶת־הַיַּלְדָּה מֻשְׁכֶּבֶת עַל־הַמִּטָּה וְהַשֵּׁד יָצָא מִמֶּנָּה׃ "  (הברית החדשה, מרקוס, פרק ז', פס' 26-30)    

העבודה מלמדת כי רגשות שליליים מושלים ושולטים בעולם. הם מדבקים בצורה קיצונית. 
אדם אחד יכול לעשות אלף אנשים שליליים. אדם שלילי אחד יכול להפוך בית לגיהינום. 
יכולת זאת להשפיע על אחרים נותנת לאדם השלילי תחושה של כוח ועוצמה. 
זה כוח ועוצמה של רוע. 
רגשות שליליים נראים כי הם הורסים כל חוש הומור באנשים. קראתי כי מעשיות האחים גרים נכתבות מחדש. הפיה הטובה מתוארת בתור 'סוטה'.
האם אתם יכולים באמת לצחוק בצורה מקורית ואמתית כאשר אתם שליליים ?
בכול מקרה, לא על עצמכם. ואולי אף פעם אנחנו לא באמת צחקנו על עצמנו אבל העמדנו פנים כי כך אנחנו עושים. רוב החיים הם העמדת פנים ואפילו אם אנחנו חצי יודעים את זה אנחנו לוקחים אותם ברצינות. 
כי יש איזה כוח בלתי נראה אשר כובל ומתערבב עם כל דבר אשר אנחנו עושים – כמו כבל או מיתר אשר היינו צריכים מזמן לחתוך עם סכין חדה. 
העבודה קוראת לאפקטים ולהשפעות של הכבל הבלתי חתוך הזה 'הזדהות'. 
להיות בהזדהות זה המקור של רגשות שליליים. כאן לדוגמא אתם מאושרים כמו פאנץ' (דמותו של פאנץ' המאושר והמרוצה מתוך קומדיית תיאטרון בובות מפורסמת) מאיזשהו משהו אשר רק עשיתם, ואתם מערבבים את עצמכם עם הג'וב ואת הג'וב עם עצמכם, ואז איזשהו אידיוט הולך ומדליק עם זה את האש. ואתם תהיו חייבים להיות מאוד פקחים ונבונים וזריזים כדי למנוע מעצמכם מלהפוך להיות שליליים. 
אבל, אם אתם הייתם ערים אז אתם הייתם מתבוננים איך אתם מזדהים בזמן שאתם עושים את הג'וב וזה היה עוזר לכם לא להגיב כל כך בשליליות. 
אם אתם אף פעם לא הייתם מזדהים, אז אתם לא הייתם מערבבים את מה שלא צריך ולא אמור להיות מעורבב עם מה שאתם עושים, ואז לא הייתם שליליים.
אם אתם תמיד הייתם זוכרים את עצמכם אז אתם לעולם לא תזדהו, ואם אתם אף פעם לא הייתם מזדהים אז אף פעם לא תהיו שליליים. 
המשמעות של זה אומרת בפשטות כי אם היינו חיים ברמה של המצב השלישי של מודעות אז אף פעם לא היינו מזדהים וכך גם אף פעם לא היינו שליליים.
אבל, האדם הנו ישן. 
אנשים חיים במצב השני של מודעות – המצב אשר נקרא מצב הערות – והם לא יודעים כי זה הוא בית הכלא אשר בו הם חיים בלי ידיעתם, אולי נבוכים ומבולבלים למדיי על-ידי מה שקורה, אבל לא רואים מהי הסיבה לכול זה.
לחשוב בדרך פעילה אקטיבית זאת על החיים מתוך מה שהעבודה מלמדת במקום מן הצד השני וההפוך, כך אתם יכולים לראות כי להיאבק באופן מקוטע ולא שיטתי עם רגש שלילי כזה או אחר זה כמו לנסות להתמודד ולהתעסק עם עיתון בסערה וסופת רוח.
האטמוספירה אשר מקיפה את כדור הארץ מעל גובה מסוים אין יותר סערות וסופות.
זה אותו דבר איתנו. אם אתם יכולתם להגיע ולהשיג את הגובה של המודעות אשר שייכת למצב של זכירה-עצמית, מודעות-עצמית וערות-עצמית, אז אתם הייתם עפים או נוסעים מעל הבלתי נמנע,
וסערות וסופות טבעיות אשר שייכות לרמה הנמוכה יותר של מודעות.
להיות שלילי זה לחטוא נגד העבודה. זה לפספס את המטרה את האות ואת הסימן – Mark. 
האם אתם מרגישים וחשים את זה ?
 

עמוד 1711
אתם יכולים ואמנם אכן חייבים, למצוא ולהמציא עבור עצמכם ובעצמכם דרכים לעקוף להימנע ולהערים על רגשות שליליים. 
למצוא משהו אשר דורש תשומת לב 'מכוונת' זאת היא דרך אחת, אם אתם יכולים להביא את עצמכם לעשות את זה. דרך אחרת היא להיזכר ולזכור ולחזור אחורה בזמן למקרים קודמים דומים – בתנאי שיש לכם זיכרון עבודה אשר מבוסס על התבוננות-עצמית אמתית ומקורית ולא רק הזיכרון המשקר האשלייתי הרגיל.
להתבונן במצב זה תמיד מועיל – אם אתם יכולים מבלי להצטרף אליו ולחבור אליו.
דרך אחרת נוספת היא לראות מה עושה אתכם שליליים אם אתם יכולים.
מאמצים מן הסוג הזה עושים אתכם מודעים יותר וזה תמיד עוזר כי זה שם אתכם בחלקים טובים יותר של מרכזים, במקומות של פחות סלמס' בתוך העיר הפנימית שלכם עצמכם.
האחד צריך וחייב להרגיש כי האחד טועה אם האחד הנו שלילי – באמת להרגיש את זה – לא בגלל שנאמר לכם כך אלא בגלל שאתם רואים את זה בעצמכם.
בלי ההרגשה הזאת כל מה שאתם עושים יהיה חסר תועלת ומושך בצורה צעקנית ושטחית ושאין בו כנות והוא מיושן, מלאכותי וזנותי.
' הדרך האמתית החוצה היא זכירה-עצמית'.
    
                                       בית אמוול (30.5.1953) 
                                     הכוח המנטרל של העבודה
זה קשה למצוא את הכוח המנטרל של העבודה. חיפוש ארוך אחרי זה הנו בלתי נמנע.
כול אלו אשר השיגו שכנוע מספק כי העבודה היא משהו אמתי וכי היא מובילה למטרה חייבים להיכנס אל החיפוש הזה, לבד, בשביל עצמו ובשביל עצמה.
אף פעם אי אפשר יהיה להתקשר עם זה בדרך ישירה, יותר מאשר הטעם של תפוח עץ בשביל מישהו אשר אף פעם לא טעם תפוח עץ.
התקופה הארוכה של החיפוש אחר הכוח המנטרל של העבודה מתחילה כאשר אתם תופשים ומבינים כי אתם 'לא' עובדים בדרך הנכונה. הבנה ותפישה אלו הם הרגשה חולפת וטעם רגעי. 
זאת לא מחשבה. אני מתכוון, כי כל אחד יכול 'לחשוב' כי הוא או היא לא עובדים בדרך הנכונה, במיוחד אנשים אשר עשו מזה הרגל ונהנים לדאוג על כל דבר ולגביי הכול.
אבל, אני מדבר על רגש ועל טעם פנימי, תובנה רגשית אשר מגיעה במהירות ולא של מחשבה.
אתם לא יודעים אבל מרגישים כי אתם לא עושים את העבודה בצורה נכונה.
תתבוננו כי אני לא אומר כי אתם מרגישים 'איך' לעשות את העבודה נכון, אלא כי אתם מרגישים כי אתם לא עושים אותה נכון – לרגע. 
לא נאמר לכם מה נכון אלא רק כי משהו הנו שגוי ולא נכון. 
זאת הדרך של העבודה בפעם בה היא התחילה לפעול עליכם. 
היא לא מציינת מה אתם חייבים לעשות, אלא אבל היא יכולה לתת לכם הרגשה מהירה של סלידה לדבר אשר אתם עושים. היא חוסמת ועוצרת ובודקת אתכם לרגע.
היא משאירה לכם למצוא ולברר מה אתם חייבים ואמורים לעשות.
אם היו אומרים לכם מה אתם 'חייבים' לעשות, זה יהיה כמו כפייה, וזה חסר תועלת, 
כי כפייה לא מובילה אל התפתחות פנימית.
לעשות דבר בגלל כפייה זה שונה מאוד מאשר לעשות את זה מתוך הבנה.
זה רק דרך הבנה, אשר המשמעות שלה אומרת : 'לראות בעצמכם למה הדבר הנו הכרחי ונחוץ' וההתפתחות-הפנימית הזאת יכולה לקרות ולהתחולל.

עמוד 1712
ולבסוף, הבה אגיד כאן, כי אתם צריכים וחייבים לראות בשביל עצמכם למה העבודה היא נחוצה והכרחית בשבילכם. זה מביא אתכם קרוב לגישה הנכונה בשביל העבודה.
מאחר והעבודה מלמדת אותנו, כי כל עוד החיים הם הכוח המנטרל היחידי אשר פועל עלינו, אז האישיות תישאר פעילה ואקטיבית והמהות סבילה ופסיבית, וזה הכרחי ונחוץ לחפש אחר כוח מנטרל אחר. 
מהות פסיבית וסבילה לא יכולה לגדול. והמשמעות של זה היא כי לא תהיה בכלל גדילה של מהות,
כפי שהחיים שלכם ממשיכים, מעבר לגדילה החלקית אשר התחוללה וקרתה בילדות המוקדמת.
במקרה זה אתם חיים ומתים בלתי גמורים – ניסוי בהתפתחות-עצמית אשר נכשל בלהשלים את עצמו. 
כמובן, כי אם החיים אכן אמנם היו משלימים אותנו, הלימודים האזוטריים לא היו קיימים.
המהות הופכת להיות מוקפת יותר ויותר בעובי של האישיות, ויכול להיות כי היא אפילו תיפרד ממנה לגמרי. ואז אתם מתים. 
עכשיו, האישיות שולטת בכם, ואתם מאבדים את הכוח ואת העוצמה לחשוב בעצמכם, בין דברים רבים אחרים. 
רק כוח מנטרל אחר נוסף ושונה אשר מגיע מתוך האזוטריות, יכול לשנות את המצב והסיטואציה האלו – ולבסוף להפוך אותם. 
הכוח המנטרל הנוסף האחר והשונה הזה במקרה שלנו הוא העבודה. והמקור שלה הוא מחוץ לחיים. המשמעות של זה לא אומרת כי מיד כאשר אתם מגיעים להיות במגע עם העבודה, אז השינוי וההיפוך הזה קורה ומתחולל, כפי שחלק מדמיינים.   רחוק מזה.
במשך שנים אתם עדיין תשתמשו בכוח המנטרל של החיים ותחשבו מתוך החיים על העבודה.
אתם לא תחשבו על החיים מתוך העבודה.    זה אחד מן הקשיים.
אתם לא יכולים לא לעבוד במשך זמן ארוך ולפעול מתוך האישיות וכך המאמצים שלכם יהיו מתוך מקום לא נכון בתוך עצמכם, ומתוך מוטיבים ומניעים לא נכונים. 
בלי הכוח של חשיבה חדשה מתוך הרעיונות של העבודה, אתם תנסו לעשות את האישיות פסיבית באמצעות האישיות. אבל אחרי איזה זמן יכול להיות כי אתם תתחילו לראות כי זה כך – במידה מסוימת – בגלל הרגשה קצרה כי הדברים הם לא ממש נכונים ובסדר אתכם.
כפי שאמרתי, זה קשה, ודורש וצריך חיפוש ארוך כדי למצוא את הכוח המנטרל של העבודה – הכוח אשר לבסוף עושה את האישיות פסיבית וסבילה. 
לעשות מדיטציה ולחשוב להגות ולהרהר איך האישיות עם הדעות הקדומות הנרכשות שלה, מחקה גישות, ועושה גישות שהם חיקוי ובלמי-זעזועים ואת כל התגובות המכאניות שלה, אשר מקיפים את המהות כמו חומה מבוצרת מעגלית גבוהה, ואשר יכול להיות כי אנחנו נראה כי זה מה שבעיקר כולא אותנו. זה שומר על עצמו. 
תתייחסו ותשקלו איך אתם עושים פעולות תגמול בעזרת כעס וטינה.
זה אקטיבי ופעיל – כלומר, זה בשליטה עליכם. 
החלקים אשר בנו ואשר יכולים לגדול אחרי שהאישיות נוצרה בצורה מספקת הם עכשיו סגורים בתוכנו בתוך בית קטן-קוטג' אשר נמצא בתוך החומה הזאת ואשר אותם אנחנו לוקחים בתור עצמנו.
האם זה לא מוזר כי אנחנו חייבים לבנות את החומה הזאת, לבנה אחרי לבנה, בחלק הראשון של החיים שלנו, וכמה שיותר חזק שאנחנו יכולים ואז להוריד אותה ולפרק אותה שוב בחלק השני,
ולהגדיל ולבנות תוספות לבית הקטן- הקוטג' עם חלק מן הלבנים שלה ?  
האישיות המחוזקת והמתוגברת על-ידי האישיות המזויפת עם הכוחות ועם העוצמות הבלתי נדלות שלה של רמייה ורמאות, האישיות אשר היא החומה הזאת, יכולה מאוד בקלות לקחת על עצמה את העבודה בדרך כזאת אשר תגרום לאדם להאמין כי הוא או היא עובדים מתוך הכוח המנטרל החדש של העבודה.
והיכן שבכול הזמן בו הוא או היא עובדים מתוך הכוח המנטרל הישן והעתיק של החיים.
אולי הוא או היא משתוקקים להצטיין או כי יחשבו שיש להם כוחות ועוצמות מסתוריים וכד'.
אבל מה שלא יהיה המוטיב והמניע, אם אנשים ממשיכים לעבוד מתוך האישיות וכך מתוך מוטיבים ומניעים אשר שייכים לכוח המנטרל של החיים, אז העבודה לא יכולה להשתרש כראוי.

עמוד 1713
אם הם אף פעם לא מתנסים ואף פעם לא התנסו בהרגשות הזמניות המוזרות כי הם לא עובדים נכון אז הם נתקעים.  יכול להיות כי הם לא יודעים את זה. הם צריכים שוק.
סיבה אחת לזה היא כי הם לא רואים איזושהי אמת של העבודה בתוך עצמם. 
הם מדברים על העבודה מתוך הזיכרון. אבל לא מתוך תפישת האמת שלה.
לראות את האמת זה פועל בתור 'שוק' – ואשר אותו הם לא נותנים לעצמם.
זה בגלל שהסדר של האמת אשר מלומד בעבודה אפשר להבין אותו רק על-ידי המחלקות הפנימיות של המרכזים ולא על0ידי המחלקות החיצוניות היכן שמתגוררת התודעה-Mind החושית-סנסואלית.
העבודה היא לא אמת חושית-סנסואלית.
הקרקע של התודעה-Mind החושית-סנסואלית לא מתאימה לגדילה של הזרעים של העבודה.
היא יכולה לזכור את הלימודים של העבודה אבל לא להבין אותם.
עכשיו, אם אתם אף פעם לא רואים בעצמכם ומבינים את האמת
של איזשהו רעיון אחד ויחידי מן הרעיונות אשר מלומדים על-ידי העבודה, 
'אין לכם בכלל נקודה בעבודה', כפי שזה נקרא.
ובתוככם הכול וכל דבר נע וזז כמו חולות המדבר. ואין שום דבר כדי להיאחז בו.
זה שאין לכם בכלל נקודה בעבודה, אפילו אחרי שנים של מגע, וזה שאתם לא עושים בכלל רעיון מכוון והחלטי, ולמצוא אחד, אלא אבל אתם ממשיכים להקשיב להתנגדויות שלכם עצמכם ולסקפטיות זה הנו מצב של עניינים אשר אי אפשר יהיה אף פעם לצפות ממנו כי הוא ימשוך את הכוח המנטרל של העבודה. כל הגישה כולה שגויה לחלוטין.
אז האישיות תישאר בתוככם דומיננטית, וכפי שהניסוי ייכשל.
ושוב – 'להעמיד פנים' כי יש לכם נקודה בעבודה לא ייעשה שום דבר כלפיי לשחרר להרפות ולהפחית את עוצמתה ואת כוחה של האישיות. 
האמיתות של העבודה הזאת יכולות לשחרר אותנו לחופשי מן האישיות, אבל לא אם אתם מעמידים פנים כי אתם רואים אותם ומעריכים אותם אך בחדרי חדרים אתם לא. 
הגישה היא רעה מאוד. ושוב – לנסות לעשות את העבודה או ללמד אותה, מתוך ה 'אניים' אשר מאומנים לעבודות החיים היומיומיות שלכם או המקצוע שלכם, לבטח לא ילמדו או ייעשו את העבודה מתוך המקום הנכון.  הגישה אשמה. 
אתם תמזגו את העבודה לתוך בקבוקים ישנים. אתם תדברו מתוך 'אניים' לא נכונים.
ושוב - אדם אשר הוא שאפתני בחיים לא יכול להחליף את ה 'אניים' של החיים השאפתנים שלו ישר בעבודה. הוא לא יכול, להגיד לכאורה : "בואו בחורים, אנחנו נבצע את הג'וב הקטן הזה של שינוי עצמי ונברר את זה מיד ובזמן קצר". 
אדם – איש או אישה מצליחים יכולים להרגיש כי כפי שזה נראה כי הם מסוגלים 'לעשות' בחיים, אז כך הם יכולים 'לעשות' בצורה טובה באותה מידה גם בעבודה. 
אבל, את ההרגשה הזאת, אי אפשר להעביר ישירות אל העבודה מלבד בצורה לא נכונה.
זאת היא הרגשה אשר היא אופיינית לאישיות-המזויפת ואשר תמיד חושבת כי היא יכולה לעשות.
אבל, אתם לא יכולים לשים אהבה-עצמית וחשיבות-עצמית 'ראשונות' לתוך העבודה.
העבודה היא לא כזאת. 
קשה לחזר אחרי העבודה, ומיד כאשר היא רואה איזשהו דבר שקרי בהצהרת האהבה שלכם, כדי שהעבודה תגיב ותשפיע את הנס ההדרגתי שלה של לעשות את האישיות פסיבית וסבילה, 
ולגרום למהות להתפתח, אתם צריכים וחייבים לחזר אחריה ולאוהב את הלימודים שלה בצורה אמתית ומקורית באמת. 
לבסוף אתם תתחילו למצוא את הכוח המנטרל של העבודה. 
אתם גם תתחילו להבין למה זה נאמר פעם כי אלא אם כן אתם תהפכו להיות כמו ילדים קטנים,
אז אתם לא תוכלו להיכנס אל המעגל של האנושות המודעת – אשר אפילו האדם אשר יש לו אישיות מפותחת מאוד וגבוהה אבל עם מהות לא מפותחת לא יוכל יהיה להיכנס.
אתם תתחילו לראות את הסיבה למה הוא לא יכול.

עמוד 1714
                                       בית אמוול (6.6.1953)
                                        מודעות אובייקטיבית
ברמת המודעות של ה 'אדם-הישן' הכול נראה באופן סובייקטיבי. לראות באופן אובייקטיבי כמו מה הנו דבר או אדם זה בין דברים אחרים גם לא לשפוט ולא לעביר ביקורת.
להיות ביקורתי על אחרים זה מנוטרל רק אם אתה ביקורתי במידה שווה גם על עצמך. 
כי כאשר אנחנו רואים כי כל דבר אשר עליו אנחנו מעבירים ביקורת הוא בתוכנו, 
ובמובן זה אנחנו עוברים מן המצב של מודעות סובייקטיבית למצב אשר הנו יחסית מודעות אובייקטיבית. 
וכפי שאמר פעם גורדייף : 'אנשים הופכים להיות מראות בשבילנו כפי שאנחנו מראות בשבילם'.
במקום אחר נאמר לנו 'לא לשפוט פן ישפטו אותנו'. וכמו כן נאמר לנו : 'כי באותה המידה אשר בה אנחנו מודדים ככה ימדדו אותנו'.
יחסים הדדיים אלו בין היקום לבין עצמנו – או אחרים, כי אנשים אחרים הם חלק מן היקום – ניתן בבירור ובבהירות בלימודי העבודה, כי כפי שאנחנו משנים את רמת ההוויה שלנו, אנחנו מגיעים להיות מתחת פחות חוקים, ובאמרת העבודה : 
"ההוויה שלכם מושכת את החיים שלכם". 
מאחר והאנשים לא יכולים לראות את ההוויה שלהם אז הם שופטים באופן סובייקטיבי.
כלומר, הם שופטים ומעבירים ביקורת מתוך מה שלימדו אותם כי זה ראוי וצודק ומתוך אסוציאציות. 
אחד מן התרגילים בעבודה זה לנסות לראות את הדברים בלי אסוציאציות.
אם לאנשים הייתה מודעות אובייקטיבית אז הם לא היו שופטים ומעבירים ביקורת, או מאשימים את האחרים.
כל החלק הזה של החיים אשר הוא מאוד מלא ריב ואומללות ניכרת מאוד, ייפול מהם כי הוא שייך למצב השני של המודעות, אשר הנו כמעט כולו לחלוטין מצב סובייקטיבי.
ובתוכו הדברים לא נראים כפי שהם. 
המצב הרביעי של מודעות הוא אובייקטיבי במלאות. 
ברמה הזאת הכול נראה כפי שהוא הנו באמת. אין בכלל אשליות. ולא אפשרויות שום הופעות ומראות או העמדות פנים.
האדם החבוי הבלתי נראה מתגלם בבירור ולכן גם האדם החיצוני הנראה.
המחשבות וההרגשות הפנימיות שלכם נעשות שקופות וכמו כן גם כל התשוקות הסודיות שלכם והמעשים והסכמות ומהזימות הסודיות שלכם, וכל החיים שלכם משתרעים ומורחבים בתוך המימד הרביעי. 
אם אתם מודטים וחושבים והוגים ומהרהרים על זה לעתים קרובות, קרוב לוודאי כי תגיעו אל המסקנה כי כפי שאתם בהווה אתם לא יכולים לשאת להיות קיימים בין אנשים במצב הרביעי של המודעות אשר רואים דרככם. 
ובעובדה, אתם לא תדעו איך וכיצד לחיות ביניהם. 
השיחות המנומסות וההליכות והנימוסים שלכם ואפילו החיוך המקסים שלכם, יהיו חסרי תועלת.
אתם תרגישו מוזר מאוד במיוחד כי במצב השני של המודעות אנשים משקרים בהמשכיות כל הזמן. והם חייבים לעשות ככה. 
החיים הסוציאליים החברתיים מבוססים על שקרנות אם אתם חושבים ומהרהרים והוגים בזה.

עכשיו, יכול להיות כי אנשים ייגעו במצב הרביעי, אשר הנו מודעות-אובייקטיבית, לפני שהם יכירו את המצב השלישי, ואשר הנו זכירה-עצמית. 
אם הם אכן ייעשו כך, אז רק מעט מתוך מה שהם מתנסים במצב הרביעי נשאר בתודעה-Mind  שלהם ובזיכרונות שלהם – אולי רק אמרה או פסקה ומילה אשר לא נראה כי יש להם איזושהי משמעות. 
זה בגלל שהם נופלים מתוך המצב הרביעי האובייקטיבי היישר למטה אל המצב השני הסובייקטיבי, ואשר לא יכול לראות איזשהו דבר ושום דבר כמו שהוא באמת. 
כי התודעה-Mind החושית-הסנסואלית מוגבלת על-ידי החושים אל פני השטח של הדברים.
היא רואה את הצד החיצוני של הדברים והיא לא מתאימה להבין מה יכול לראות המצב הרביעי של המודעות.
 

עמוד1715
מישהו הנקרא 'בוהם' כאשר הוא ניסה לתאר התנסות של מודעות-אובייקטיבית כתב :
" אני יכול רק להשוות את זה ולדמות את זה רק לתחייה מן המתים".
הוא תפש והבין כי הכלא של התודעה-Mind החושית-סנסואלית הוא כמו מוות.
ואחרי ניסיון נוסף של אותה רמת מודעות הוא אומר כי היה נראה כי לוטש את מבטו ממש אל תוך ליבתם וליבם של הדברים. המודעות השטחית שלו התחלפה בעומק של הבנה ואשר על-ידה הוא ראה 'את המהות ואת השימוש והסגולות של כל דבר אשר עליו הוא הסתכל'.
והוא כתב : " ברבע שעה אני ראיתי וידעתי יותר מאשר אם הייתי הרבה שנים באוניברסיטה. 
אני ראיתי וידעתי את ה 'ההוויה' של כל הדברים ".
תבחינו כי שיעור (שיעור המידה) של הרשמים גדל בצורה עצומה. 
הוא ראה במשך זמן קצר את מה שאחרת היה לוקח זמן ארוך.
במצב הרביעי של מודעות הוא הכניס פנימה במשך רבע שעה יותר רשמים מאשר הוא היה מכניס פנימה במשך הרבה שנים באוניברסיטה במצב השני של מודעות. 
אני חייב להגיד כי אני מטיל ספק האם הוא היה אי פעם רואה את מה שהוא ראה אחרי תקופת חיים שלמה באוניברסיטה.

מצב מודעות גבוה לא מאופיין רק על-ידי שיעור (שיעור מידה) מוגדל של תפישות וההעמקה שלהם, 
ואשר נותן משמעות גדולה מאוד, אלא אבל על-ידי 'מצב של חסד' – כלומר, על-ידי הרגשה של שחרור. 
זה בגלל שאתם כבר לא עוד מתחת לכוח ולעוצמה של כל אשר שייך אל הרמה הרגילה של המודעות. אתה משתחרר מן הכלא. אתם השגתם 'במשך איזה זמן' את המטרה של העבודה.
המצב יעבור ויחלוף, למרות זאת ובכול מקרה כי אתם עדיין לא שילמתם מספיק על-מנת להכיל אותו. אתם משלמים על-ידי זה שאתם מיישמים את העבודה על עצמכם.
המצב מגיע לרגע בתור פרס. 
כל הרגשות החיוביים הפוזיטיביים או ה 'חסד' מגיעים בתור פרס. 
כזה אושר אשר שייך לרמה החושית-סנסואלית הוא כמו כלום ושום דבר בהשוואה לכך.
הפרס של רגש חיובי כמובן, לא מגיע אל אף אחד אשר עובד רק מתוך אהבה-עצמית.
כפי שנאמר, בהרבה מן המסמכים האחרונים, האהבה-העצמית והמוטיבים והמניעים שלה, 
לא יכולים לפתוח את העל-חושי או את החלקים הפנימיים של המרכזים. 
נדרשת וצריך 'איכות' אחרת של אהבה. 
עכשיו, ביחס ל- מה שנאמר על הנחיצות וההכרח שיהיה לכם את המצב השלישי של המודעות, 
אשר יהיה מפותח במטרה להכיל איזושהי התנסות של המצב הרביעי, אם אתם נשארים ברמה של התודעה-Mind החושית-סנסואלית, אז אתם לא תהיו יכולים ומסוגלים לפתח את המצב השלישי של המודעות כי כאשר אתם מנסים לזכור את עצמכם אז אתם תחשבו על הגוף שלכם הוא הנו אתם בעצמכם.  האדם המילולי החושי-סנסואלי מתייחס רק אל הגוף הנראה שלו בתור אמתי.
מה שהוא לא יכול לראות ולגעת בו גם לא יכול להיות אמתי. והוא יגיד כי 'אין כל ראיות ועדויות'.
אז הוא מאמין כי הוא הנו הגוף של עצמו, וכאשר הוא מנסה לזכור את עצמו, הוא ביודעין או שלא ביודעין יזכור את הגוף שלו. וזה שומר אותו ברמה של התודעה-Mind החושית-סנסואלית ובתוך המחלקות החיצוניות של המרכזים.
 

עמוד 1716
                                    בית אמוול (13.6.1953)
                              זיכרון של העבודה וזיכרון-עבודה
בפרשנות הבאה להלן אני אדבר על זיכרון-חיים, זיכרון של העבודה, וזיכרון-עבודה.
אני אעשה גם חיבור וקישור קצר בין זיכרון-עבודה והדבר הזה אשר עליו דיברו לעתים כל כך קרובות בברית החדשה, אשר נקרא 'אמונה' (Faith) ואשר לא מוזכר בכלל בברית הישנה – בתנ"ך.
                              *                      *                       *
אם נתחיל מן הזיכרון של העבודה בנפרד ונבדל מזיכרון-עבודה. 
כאשר אתם שומעים לראשונה את העבודה אשר מלמדים אתכם, אז אתם מקבלים אותה במרכז הפורמטורי. המרכז הפורמטורי הוא המחלקה ה 'חיצונית' של המרכז השכלי.
כאן נוצר הזיכרון של העבודה. זה החלק הזה של התודעה-Mind אשר בו אתם משתמשים כאשר אתם לומדים איזשהו דבר בבית הספר. 
העבודה חייבת קודם כל ליפול על המרכז הפורמטורי. כלומר, חייבים ללמוד אותה ממש כמו שחייבים ללמוד כל נושא אחר. כאשר אנשים מסוימים שומעים את העבודה הם מרגישים אותה בצורה רגשית,  אבל הם לא עוקבים אחריה באופן מנטאלי-שכלי. הם לא לומדים את העבודה, והתוצאה היא כי אין להם בכלל זיכרון ראוי של העבודה. בקושי יש איזשהו דבר אשר נרשם במרכז הפורמטורי שלהם.
זה אף פעם לא עלה בדעתם לעתים קרובות כי הם צריכים ללמוד את העבודה באותו האופן בו הם לומדים איזשהו דבר אחר.
הם חושבים כי הערכה הרגשית שלהם מספיקה. הם נשארים בתוך בלבול וערבוביה כל החיים שלהם ומקבלים את הכול מעורבב ומבולגן בפשטות כי אין להם איזשהו בסיס ויסוד – Ground work  שכלי.
לפעמים האנשים אשר הם ממש בעלי יכולת ומסוגלות ללמוד את העבודה מבחינה שכלית, מאיזושהי סיבה לא מנסים לעשות את זה.
עכשיו, הבה נגיד כי האדם הגיע והשיג תפיסה ואחיזה שכלית טובה של מגוון חלקי העבודה, אבל הוא לא חש ומרגיש אותה רגשית. ואז היא נמצאת מונחת רק בזיכרון שלו, כמו מטבע כיכר הכסף (זה גם 'כישרון') אשר נקברה באדמה. ובהינתן לו כיכר כסף אחת הוא לא הופך אותה לשתיים.
הוא עונה על שאלות באותה הדרך אשר בה הוא היה עושה בכול מבחן ובחינה.
הסיבה הרגילה היא כי הוא לא חשב על העבודה או יישם והכיל את העבודה על עצמו, אלא אבל הוא רק זוכר כל דבר אשר הוא שמע עליה.
עכשיו, אדם כזה לא מבין את העבודה. הזיכרון שלו של העבודה לא הפך להיות זיכרון-עבודה, והוא נשאר פורמטורי וכך הוא נמצא מונח לצידו של הזיכרון של ענייני החיים שלו, של הג'וב שלו, עבודתו ודברים כגון אלו. הוא נמצא מונח במחלקה החיצונית של המרכז השכלי.
על אדם כזה אתם יכולים להגיד : "כי, נראה כי הוא מכיר ויודע את העבודה, אבל זה לא נראה כי הוא מבין אותה". 
עכשיו, כל עוד העבודה נמצאת מונחת רק בתוך המחלקה החיצונית או המרכז הפורמטורי אז הוא לא ייראה את המשמעות שלה, אבל אם הוא מתחיל להכיל וליישם את העבודה על עצמו אז הזיכרון שלו את העבודה יתחיל לזוז ולנוע כלפיי פנים אל תוך המחלקות הפנימיות של המרכזים.
ואז הוא יתחיל כי יהיה לו זיכרון-עבודה אישי דרך ההתנסות בפעולה של העבודה על עצמו.
וזה כבר לא עוד נמצא מונח לצידו של הזיכרון של הדברים אשר שייכים אל זיכרון החיים שלו.
כאשר זה הנו המקרה, אז הזיכרון שלו את העבודה הוא כבר לא עוד באותה רמה כמו, 
נגיד המקצוע שלו. כי באותה רמה זה לא יכול לגדול.

עמוד 1717
זה היכן וכאשר העבודה נופלת אל 'צד הדרך' כמו שמציין המשל על הזורע והזרע.
הזרע הנו העבודה, ואם היא נופלת לצד התנועה של הדברים של החיים ונשארת שם, אז היא לא תתפתח. והרעיונות לא יגדלו בתוך האדם והם לא יכולים.
אם יש לו זיכרון טוב של העבודה, הוא יכשכש וילהג ויפטפט תשובות ממש במילים אשר הוא למד, 
ולא מתוך זיכרון-עבודה. 
ובעובדה, הוא לא יהיה מסוגל לענות על שאלות, מלבד מתוך דרך סטריאוטיפית וממיתה ומכהה אשר מתוך הזיכרון. 
ואשר אם הוא היה עונה מתוך ההבנה שלו אז הדברים אשר הוא היה עונה בכלל לא היה סטריאוטיפים, והיו מובילים ומוליכים כוח ועוצמה.

עכשיו, אם האדם היה חושב על ומיישם ומכיל את העבודה על עצמו, אז הזיכרון שלו של העבודה משתנה, כי הוא עכשיו נהיה והופך להיות הזיכרון של ההתנסויות שלו. כאשר הוא התחיל ליישם ולהכיל את העבודה על עצמו ולעצמו אז הוא מתחיל לראות איך זה מוכל ומיושם עליו בעצמו.
ואז המיקום של זיכרון-העבודה שלו עובר כלפיי פנים, כפי שנאמר, ולבסוף הוא מגיע אל המחלקות הפנימיות של המרכזים והיכן שהתקשורת עם המרכזים הגבוהים הופכת להיות אפשרית לבסוף.
הוא מקבל את העזרה מבפנים. אז הוא מתחיל לראות את העבודה ואת המשמעות שלה.
הוא גם מתחיל כי תהיה לו את מה שנקרא 'נקודה בעבודה'. 
עכשיו, כאשר אתם מבינים משהו, אתם מודים בו ומכירים בו. אתם יכולים לראות כי הדבר 
'הנו ככה' עם ההבנה שלכם וכמו כן גם עם החושים. בדיוק כפי שאתם רואים כי מונח תפוז על השולחן בעזרת החושים שלכם, כך אתם רואים עם ההבנה שלכם כי הדבר הנו אמת ואמתי.
אבל, שני-2 הסוגים של ה 'ראיה' הם בסקאלות שונות ממש. 
אם אתם הייתם יכולים לראות עם ההבנה שלכם, כי דבר הנו אמת ואמתי, אז הייתם מודים ומכירים באמת של זה, ממש כמו שאתם רואים עם החושים שלכם כי יש תפוז על השולחן ואתם מודים ומכירים כי זה ככה. 
אם אתם אף פעם לא רואים עם ההבנה שלכם כי איזשהו דבר אשר העבודה מלמדת הנו אמת ואמתי, אז אין לכם בכלל אמונה בעבודה וזיכרון-העבודה שלכם יהיה מסוג מסקרן. והוא לא יעזור לכם. הוא יהיה מורכב בעיקר מספקות והכחשות ודחיות. אתם סגרתם את הדלת על-ידי הגישה שלכם אל העבודה.
עכשיו, אם פתחתם את הדלת אל העבודה, והתחלתם לראות את האמת של חלק מן הדברים, אשר היא מלמדת אתכם לגביי עצמכם, ולגביי המשמעות של החיים, אז זיכרון-העבודה שלכם יהיה ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר הזיכרון הפורמטורי שלכם אותה. והוא יהיה גובהה הרבה יותר – כלומר, יותר פנימי – כי הוא כבר לא עוד נמצא מונח לצד הדרך ומעורבב עם זיכרון-החיים, אלא אבל התחיל לגדול בקרקע טובה ומשובחת.
כאשר זה המקרה, כאשר אתם זוכרים לזכור את העבודה, ולזמן אותה אל תוך התודעה-Mind שלכם, אז היא תעזור לכם. ואתם תחושו ותרגישו כוח ועוצמה אשר זורמים לתוככם.
אתם לא צריכים כי תהיה לכם 'אמונה' בעבודה או כי תנסו להאמין בה. 
כל דבר אשר הבנתם בתוכה וראיתם את האמת של זה בעצמכם, יהיו מחוברים וקשורים כולם יחד כדי ליצור מקור של אנרגיה בתוככם, ואשר בו יהיה לבסוף כל כך הרבה כוח ועוצמה עד כי כאשר אתם מזמנים את זה אז זה יעלה וירים אתכם ישר מעל כל הדברים הקטנים והקטנוניים אשר מעסיקים אתכם בדרך כלל – כל ההתמרמרויות וההתלוננויות שלכם, והמצבים השליליים שלכם, 
והחרדות והדאגות שלכם, הרגשת הבדידות שלכם, הרחמים העצמיים שלכם והמרירות שלכם, 
הקנאות שלכם, האכזבות שלכם, והקיום הכאוטי המנותק והמפורד שלכם. 
כל אלו הם בגלל שהעבודה מחוברת ומקושרת כולה יחד ועושה סדר בתוך הכאוס והבלגן.
 

עמוד 1718
זה עכשיו אפשרי באמת לזכור את עצמך על-ידי זה שתיכנס אל תוך זיכרון-העבודה שלך.
אבל, אם הזיכרון של העבודה נמצא מונח רק בתוך המרכז הפורמטורי אז אתה לא תהיה מסוגל לזכור את עצמך בדרך הזאת.

האם אתם תופשים ותופסים כי העבודה מתוכננת ומעוצבת לחדור אל המחלקות הפנימיות של המרכזים בפעם בה מקבלים אותה, ולגדול בתוכם, כך שבהדרגה אתם תראו יותר ויותר משמעות אפילו בניסוחים הפשוטים ביותר אשר מוכלים בתול הלימודים שלה ? 
למרות זאת, העבודה חייבת קודם כל ליפול על המרכז הפורמטורי, והזיכרון הראשון שלה חייב להיות נמצא מונח שם בבהירות ובבירור עד כמה שזה אפשרי. 
אז הקושי הראשון הוא כי אנשים לא לומדים את העבודה ואף פעם לא משיגים זיכרון פורמטורי נכון שלה. 
הקושי השני הוא כי אנשים לא חושבים עליה ולא מיישמים ומכילים את העבודה על עצמם.
הקושי השלישי הוא כי הם לא יכולים לראות או לא מוכנים לראות עם 'ההבנה שלהם' איזושהי אמת בתוכה.
התוצאה היא כי היא לא יכולה לחדור לחלקים פנימיים יותר של מרכזים כי היא לא מתקבלת.
הקושי הרביעי הוא כי אלא אם כן נוצר זיכרון-עבודה ראוי ונכון אז לא מקבלים ממנה כל עזרה.
אם אתם נוהגים בעבודה בדרך מזלזלת ומתנשאת ויהירה כמו של 'פרש' – 'קבלייר', אז היא תנהג בכם באופן דומה. 
היחסים שלכם עם העבודה והיחס שלה אליכם הנו הדדי. זיכרון-עבודה ראוי ונכון נבנה במשך הרבה שנים. רק מה שהנו כנה ואמתי ומקורי יכול ללכת אל תוך המבנה שלו. כל מה שאתם התבוננתם בו ובצורה אמתית ומקורית ראיתם את האמת שלו והודיתם והכרתם בו מבפנים מרכיב אותה.
היא מארגנת ומסדרת את עצמה – כי דברים פסיכולוגיים בעלי איכות דומה מתאספים יחד בעצמם באותה רמה. יש להם קיום משל עצמם או יש לו קיום משל עצמו.
כאשר אתם נכנסים אל תוך הזיכרון המיוחד הזה, אתם יודעים כי יש לזה את הקיום העצמאי שלו עצמו, וכי זה שונה ממש מן הדברים של החיים וזיכרונות החיים. 
הוא ברמה אחרת. 
אתם רואים למה אתם חייבים לא להיות מוחזקים למטה על-ידי זיכרונות החיים, למה אתם לא אמורים ולא צריכים להזדהות איתם, למה אתם לא צריכים לשים את הרגשת האני לתוכם, ובמיוחד לתוך דברים עצובים או שליליים או מרירים. אתם מבינים ותופשים כי זה זיכרון-עבודה הזה אשר מכיל את כל תובנות העבר שלכם, את ההתבוננות העצמית שלכם בעבר, ואת רגעי העבודה הקודמים שלכם בעבר, ואת כל ההתנסויות שלכם 'של אמת אשר נראתה והובנה לכם בעצמכם',
וכי זה הדבר הכי יקר ערך אשר יצרתם וכי יש ברשותכם.
זה למה ומדוע העבודה מלמדת כי 'הבנה' היא הכוח החזק ביותר אשר אנחנו יכולים ליצור.
ואם אתם מתחילים להרגיש ולחוש את העוצמה ואת הכוח אשר היא מוליכה ואשר יכולים להרים ולהעלות אתכם מעל לחוליים של החיים, גדולים כקטנים, אז אני חושב כי אתם תופשים מבט חטוף על המשמעות של המילה אשר מתורגמת בתור 'אמונה' – ' Faith', ואשר היא אמת אשר רואים כי היא אמת, ולא מה שנאמר לכם כי זה הנו אמת. 

כי העבודה 'היא לא' דת. זאת לא דוקטרינה. זה לא אמונה הדורשת צייתנות עיוורת, וכך מחזיקה את ההבנה בשבי בתור שבויה. ומצד שני, להיפך, זה הנו השחרור והפתיחה של ההבנה אשר עכשיו יכולה להתפתח, ולתת לך מקור של משמעויות חדשות אשר הולכות וגדלות ותובנות כפי שהחיים הפיזיים שלכם עוברים וחולפים. 
אבל זה יכול להתחולל רק כאשר אתם מתחילים לתפוס ולתפוש את האמת של מה שהיא מלמדת 
'עם ההבנה שלכם עצמכם'. 
אני מבטיח לכם כי הגורם הזה מוזנח ומתעלמים ממנו הרבה מאוד אנשים אשר מדמיינים כי הם בעבודה. 
 

עמוד 1719
                                            בית אמוול (20.6.1953)
                                             ההתפתחות של הבנה
אם שום דבר מתוך העבודה לא נופל אי פעם על ההבנה שלכם, אז העבודה הזאת אשר אנחנו לומדים כאן אין לה בשבילכם בכלל שימוש, ואני מתכוון כי היא לא יכולה לעזור לכם.
ויותר מכך, היא לא יכולה לעזור לכם אם מבחינה חיצונית אתם מאמינים כי אתם מאמינים ודוחים ומכחישים אותה מבפנים.
את האמת שלה אתם צריכים וחייבים לראות עם ההבנה שלכם עצמכם כדי שהיא תהפוך להיות אמת ואמתית בשבילכם. 
ושוב, אם נאמר לכם על-ידי אנשים אשר אתם מחשיבים אותם בתור אנשים סמכותיים כי העבודה היא אמת אז למרות שאתם לא יכולים לראות עם ההבנה שלכם היכן ואיך היא אמת ואתם  מקבלים את העבודה בתור אמת כי אמרו לכם כי היא כזאת אז אתם לא תקבלו מזה שום דבר. 
אתם אמנם תידמו אל רבים אשר האמינו כי הדת שלהם היא אמת ואמתית בגלל שנאמר להם מן הילדות ובגיל צעיר כי זה ככה. 
אמונה זאת אשר על-ידי חיקוי, על-ידי זה שרוכשים אותה כהרגל ועל-ידי שכנוע, לא מפתחת את 
ה 'הבנה' אלא חוסמת אותה. כי מה שאנחנו לא יכולים להבין לא יכול לפתח את המהות שלנו.
עכשיו, זה האובייקט ומהטרה של העבודה הזאת לפתח את ההבנה בתוך האיש או האישה.
כפי שזה נאמר במסמך קודם, מוקדם יותר, אמונה על-ידי שכנוע מחזיקה את ההבנה בשבי.
היא מונעת ממנה לגדול בדרכה שלה. 
נאמר לכם במילים מדויקות : "אתם חייבים להאמין". "אתם לא חייבים לנסות להבין" ו/או "אתם חייבים לא לנסות להבין אלא להאמין". "אתם חייבים כי תהיה לכם אמונה ולא הבנה".
והתוצאה היא הרבה אמונות – Belief  הרבה דברים אשר מאמינים בהם – Faith, הרבה דוגמות, הרבה שנאות, הרבה תעובים ודברים אשר בזים להם והרבה רדיפות (דת) והוצאות להורג – ואין בכלל שום הבנה. בלי הבנה. 
הבנה היא לא כיתתית (אשר קשורה לכת), הבנה מאחדת ומחברת אך שנאה מפרקת.
כאשר העבודה אומרת כי הבנה היא הכוח העוצמתי ביותר אשר אתם יכולים לפתח, אז היא מתכוונת ממש ל- מה שהיא אומרת.
עכשיו, ביחס לכך אני לא יכול לראות למה מישהו צריך להגיד, לדוגמא, כי לבטח 'רצון' הנו הדבר הכי עוצמתי אשר אתם יכולים לפתח. 
הבה אשאל אתכם את השאלה הזאת : מה 'הערך והשימוש' של הרצון אלא אם כן הוא עובר דרך הבנה אל תוך פעולה ? אנחנו לא נוהגים ועוקבים אחרי הדרך הראשונה – דרכו של הפקיר.
אלו אשר נכנסים לבית-ספר של פקירים הם ילידים בורים.
בדרך הרביעית-4 , אשר לאורכה העבודה הזאת מתחילה להוביל אותנו, אנשים אמורים בהתחלה להיות מלומדים בצורה סבירה, אחראיים בצורה סבירה, ומסוגלים להתמודד ולהתעסק בצורה סבירה והגיונית עם החיים. היא לא דרך בשביל 'פושטי יד וקבצנים' – כמו אלו אשר לא יסכימו לעבוד או 'משוגעים' כמו מתלהבים אשר רוצים לתקן את העולם. היא לא בשביל אנשים טיפשים אשר מחפשים את ה  Elixir – אלקסיר - סם החיים ואבן החכמים של הפילוסופיים – ה 'אלקסיר' של נעורי הנצח, 
וכמו כן היא לא בשביל פסיכופטים. 
הדרך הרביעית-4 מתחילה מן הרמה של 'בעל בית טוב', כלומר, היא מתחילה מתוך דרגה מסוימת של טוב ומכמות כלשהי של זהב. 
זה הודגש בצורה חזקה בימים המוקדמים וצריך כי יחזרו עליו. 
ויותר מכך, כאשר העבודה אומרת כי הבנה היא הדבר הכי עוצמתי אשר אתם יכולים לפתח, אז היא מתכוונת כי 'מתחילים עם הרמה של בעל בית טוב'. וזה המקרה.
זה לא המקרה עם הילידים הבלתי מלומדים אשר נוהג על פי דרכו של הפקיר, ואשר מחפש לפתח רצון (כוח רצון) על הגוף שלו על-ידי כך שהוא שומר על תנוחה אחת במשך שנים.
לפתח רצון בלי שמפתחים הבנה זאת היא לא המטרה של הדרך הרביעית-4.
כפי שאמרתי, מה ה 'תועלת' ברצון בלי הבנה ? איך אתם הולכים להשתמש בו ? 
זה לא לוקח הרבה תובנה כדי לראות כי יכול להיות שהתוצאות יהיו רוע.

 

עמוד 1720
האם אתם חושבים כי פעילות אשר מבוססת על רצון עוצמתי בלי התפתחות תואמת של הבנה זה משהו רצוי ונחשק ? 
אין לי כל סימפטיה לאלו אשר מאמינים כי זה כך ומתאמנים ומתרגלים שיטות כדי להשיג את התוצאה חסרת הבינה והדעת והפזיזה והטיפשית והלא מודעת הזאת.

עכשיו, מה היא 'הבנה' באופן אשר בו משתמשים במילה בעבודה ?
האם זה אותו דבר כמו ידע ? התשובה היא : לא. לדעת ולהבין הם שני-2 דברים שונים.
לדוגמא, יכול להיות כי אני 'יודע' כל דבר אשר העבודה מלמדת, עם כל הרעיונות שלה, הדיאגרמות וההוראות המעשיות, אשר הורדו לכתב במחברות הזיכרון שלי, אבל המשמעות של זה לא אומרת כי אני מבין את העבודה. 
הידע שלי את העבודה הוא לא אותו דבר כמו ההבנה שלי אותה. 
להרבה אנשים זה יכול להישמע מוזר בהתחלה כי ידיעה והבנה נלקחות לעתים כל כך קרובות בתור כאלו אשר משמעותן זהה ואותו דבר. 
אם נביא כמה דוגמאות : יכול להיות כי אני יודע שהעבודה מלמדת כי האדם נפל לתוך שינה, 
וכי המשימה הראשונה שלו היא להתעורר ודרך התעוררות לראות איך וכמו מה הוא באמת.
את זה יכול להיות כי אני יודע בתור חלק מן הידע שלי את העבודה. אבל, אני לא אבין מהי התעוררות. ואני רק אדע כי אומרים כי האדם הנו ישן, וכי הוא חייב להתעורר, על-פי הלימוד הזה – אשר דרך אגב הוא נקרא – הנצרות האזוטרית.
אני לא אבין כי האדם ישן בתוך רעיונות שגויים לגביי עצמו, וכי הוא ממולא באשליות של האישיות-המזויפת שלו וכך הוא בפשטות לא יכול לשנות את עצמו עד כי דרך התבוננות-עצמית כנה וארוכה לאורה של העבודה הוא יתחיל להתעורר לאיך וכמו מה הוא באמת.
וכמו כן אני גם לא אבין כי רק בדרך הזאת, דרך זה שהוא יחשוב על עצמו – ועל החיים – באור חדש, הוא אי-פעם יקבל את הכוח והעוצמה למות 'בהדרגה' אל מה שהוא היה. 
אז קודם כל הוא חייב להתעורר, ואז למות, ורק אז הוא יכול להיוולד מחדש.
כל זה הנו מוכל, כמובן, באמרות אשר בתוך כתובי הבשורה הנוצרית, רק שהם לא מסודרים בסדר הזה. 

יכול להיות כי אני גם אדע כחלק מן הידע שלי בעבודה, כי האדם חי ברמה נמוכה של מודעות מאשר הזכות המולדת שלו, אבל זה שגידלו אותו בין אנשים ישנים, והוא נפל בעצמו לשינה, דרך ההיפנוטיות וההיפנוזה האיומה של חיקוי.
יכול להיות כי אני אדע את כל זה – 'בזיכרון שלי' – כי אני שמעתי את זה נאמר בהרבה מקרים.
אבל, האם אתם מדמיינים לרגע, כי אני 'מבין' מה היא המשמעות של זה ומה זה אומר ?
כמובן לא. זה יהיה רק מילים. אני יכול להאמין בהן או לא. אבל, רק אמונה – Belief לא תגרום להבין. 

מתוך כל מה שנמצא כתוב למעלה אתם יכולים לראות כי זה רק על ידי כך שאתם מיישמים ומכילים את העבודה בעצמכם ועל עצמכם, אפשר להגיע אל איזושהי הבנה שלה.
קודם כל, זה נחוץ והכרחי לדעת את העבודה. ואז, ליישם ולהכיל אותה על עצמך באמצעות התבוננות-עצמית ארוכה ולא ביקורתית, לאור מה שהיא מלמדת.
וכתוצאה מכך, אתם תבינו בהדרגה את העבודה. 
ההבנה שלכם תתפתח. כלומר, 'הידע' שלכם יעבור בהדרגה אל הבנה דרך כך שתיישמו ותכילו את העבודה על הווייתכם שלכם עצמכם, היכן שתראו דרך זה את האמת של מה שהיא מלמדת.
אבל, אם אתם בכלל לא יכולים לראות אף פעם איזושהי אמת בעבודה, עם הבנה כזאת אשר ברשותכם, אז הטרנספורמציה הזאת של ידע אל תוך הבנה דרך היישום וההכלה של זה על עצמכם באמצעות התבוננות-עצמית לא תצליח לקרות ולהתחולל.
 

עמוד 1721
במסמך קצר זה, נותר להגיד, כי השינוי ברמה של הוויה שלכם מתחיל בתור תוצאה של ההתבוננות הדרגתית שלכם בה. 
כלומר, היא משתנה על-ידי כך שהופכים לאט לאט להיות יותר מודעים אליה – ולכול מה שבאמת ממש נמצא בתוככם באופן אקטואלי ונפרד מתוך מה שאתם 'מדמיינים' את עצמכם כי אתם.
מודעות משנה את ההוויה כמו שהאור משנה את מה שגדל בתוך החשכה.
כפי שמשתנה רמת ההוויה שלכם כך גדלה הבנתכם. 
זה מובע בקצרה בדיאגרמה אשר מייחסת ידע, הוויה והבנה.
זה מראה כי האדם אשר יש לו ידע גדול ועצום והוויה עלובה ודלה 'מבין' מעט.

                                           בית אמוול (27.6.1953)
                                    קהל ה 'אניים' בתוך ההוויה שלכם
כפי שאתם יודעים, אנחנו לוקחים את ההוויה שלנו כאחת, ומאמינים כי יש לנו רק 'אני' אחד. 
זאת היא אשליה, וכול עוד אשליה זאת נשארת, זה באמת בלתי אפשרי להשתנות.
יש הרבה אשליות אחרות אשר מונעות את השינוי של הוויה.
דיברנו לאחרונה לגביי איך הוויה חייבת להשתנות במטרה ובכדי שההבנה תוכל להשתנות, 
אם אנחנו רוכשים ומשיגים את הידע של העבודה הזאת. אבל, אם ההוויה שלנו נשארת ממש אותו דבר אז אנחנו לא יכולים להבין אותה. זה הכרחי ונחוץ ליישם ולהכיל את העבודה על הווייתו של האחד. 
סימן אחד כי האדם לא עובד זה כי הוא או היא נשארים ממש אותו דבר שנה אחר שנה.

עכשיו, ההוויה שלנו מאופיינת על-ידי ריבוי, ואשר בכך התכוונו כי אין לנו 'אני' אחד, אלא 'אניים' רבים מאוד. חלק מן ה 'אניים' האלו הם צעירים מאוד והם התמידו בתוכנו בלי שינוי. 
לדוגמא, יש לנו הרבה 'אניים' ילדותיים אשר לעתים קרובות גורמים הרבה מאוד בעיות ומטרד.
למרות כי הגוף שלנו הוא בעל גיל אחד, מבפנים אנחנו בכול הגילאים, בתוך הסביבה הפנימית שלנו – כלומר, בתוך הנפש שלנו. מבחינה פיזית אנחנו בגיל אחד. אך מבינה פסיכולוגית אנחנו בהרבה גילאים שונים. כאשר נאמר לאדם להיות בגיל שלו או בגיל שלה, הכוונה היא קרוב לוודאי כי האדם פועל לעתים תכופות מדיי מתוך 'אניים' ילדותיים.
כפי שאמרתי, חלק מן ה 'אניים' האלו הם מאוד צעירים, והם בלתי מנוסים.
ואז זה נחוץ והכרחי להיפרד מהם. 

אני רק אגיד כמה מילים לגביי היפרדות מן ה 'אניים' השונים. האם אי פעם אתם הקשבתם ל 'אניים' שלכם אשר מדברים בתוככם ? לעתים תכופות 'אניים' מנהלים שיחות ארוכות אבל אתם לא מתבוננים בזה. אתם חושבים כי זה אתם מדברים אל עצמכם. וזה בגלל האשליה כי יש לכם רק 'אתם' אחד, אתם לא יכולים לעשות שום דבר לגביי הסיטואציה הפנימית הזאת ולהיפרד מזה.
לחשוב כי זה תמיד 'אתם' מדברים לעצמכם, זה לשים את הרגשת ה 'אני' אל תוך מה שהנו 'אני' בתוככם, להזדהות עם כל אחד מתוך ה 'אניים' האלו אשר מדברים בתוככם.
כאשר אתם מאמינים כי זה תמיד 'אתם' אשר מדברים בתוך עצמכם ואתם לא יכולים לראות כי זה 'אניים' שונים בתוככם, וכי אתם עושים את הטעות של לשים את הרגשת ה 'אני' שלכם אל תוך כל אחד מן ה 'אניים' השונים האלו, וזה בדיוק כמו לחשוב כי כל אלו אשר מדברים בתוך חדר מלא באנשים זה 'אתם' מדברים.
 

עמוד 1722
חוסר היכולת הזה לתפוש ולהבין כי זה 'אניים' שונים אשר מדברים בתוככם, ואתם עושים טעות עבודה גדולה מאוד בלשים את הרגשת ה 'אני' בתוך כל אחד מן ה 'אניים' האלו, וזה מוביל אל מצב סיטואציה של עובש ומעופשות בתוככם, ועושה את ההפרדה הפנימית מן ה 'אניים' השונים לבלתי אפשרית. 
אני מתכוון, כי ההוויה שלכם נשארת בדיוק אותו דבר כי אתם מחזיקים אותה ודבקים בה  ונצמדים אליהם – כלומר, אתם לא משתנים שנה אחר שנה אלא אבל נשארים ונותרים ממש אותו דבר, 
כי באומרכם 'אני' לכול 'אני' אתם מונעים איזשהו שינוי.
ובמילים אחרות, אתם לא מיישמים ומכילים את העבודה על עצמכם.
אתם לא מכילים ומיישמים את מה שהיא מלמדת על עצמכם.
אתם מתעקשים לחשוב כי אין לכם בכלל 'אניים' אלא אבל כי זה תמיד אותו 'אני'.
אתם לא יכולים לראות כי זה 'אניים' שונים בתוככם ואשר אתם מתעקשים לשים בתוכם את הרגשת ה 'אני', כך שאתם קוראים ל 'אניים' השונים האלו 'אני'.
כלומר, אתם אומרים 'אני חושב' , 'אני מרגיש' – כאשר אתם אמורים וצריכים לראות כי זה הנו 'אני' אשר חושב ומרגיש וכי אתם יכולים למשוך ממנו החוצה את הרגשת ה 'אני'.
ובעובדה, על-ידי כך שאתם תמיד שמים את הרגשת בתוך כל 'אני' בתוככם, אז אתם מחזיקים את עצמכם למטה להיות מה שאתם תמיד הייתם, וזאת הסיבה למה אתם לא יכולים להשתנות – או לפחות זאת סיבה אחת גדולה מאוד.

כאשר אתם מגלים כי הרבה מאוד מן ה 'אניים' האלו הם לבטח לא אתם, ובמיוחד כאשר אתם מבינים ותופשים כי ה 'אניים' האלו הם מכל מיני גילאים שונים, אז בהתחלה אתם לא יכולים להאמין בזה. אתם כל כך מורגלים ונוהגים להגיד 'אני' על כל דבר אשר קורה בתוככם – אתם מתייחסים אל כל קול אשר מדבר בתוככם בתור 'אני מדבר'. 
לזה אני מתכוון כאשר אני אומר כי אתם לא מקשיבים ל 'אניים' שלכם אשר מדברים בתוככם, אלא אבל תמיד חושבים כי זה 'אתם' מדברים לעצמכם.
כלומר, אתם תמיד מזדהים עם 'אניים' אשר הם לא אתם. 
עכשיו, אתם מפסיקים להזדהות כאשר אתם נסוגים ומושכים אחורה את הרגשת ה 'אני' מהדבר.
אם אתם שמים לתוכו את הרגשת ה 'אני' – מה שהוא לא יהיה – אז אתם מזדהים איתו, 
ואשר משמעותו אומרת כי אתם חושבים כי הוא זה 'אתם'.
המשמעות של להזדהות אומרת 'לעשות את זה אותו דבר'.
כל עוד אתם עושים את ה 'אניים' השונים בתוככם אותו דבר כמוכם עצמכם, אשר מרכיבים את ריבוי ה 'אניים' בתוך הווייה שלכם, אז אתם אומרים לכול 'אני' – 'זה 'אני' וגם 'זה עצמי', ואז אתם עושים את עצמכם אותו הדבר וזהים ל 'אניים' השונים האלו. 
זה הכרחי ונחוץ למשוך החוצה או למשוך אחורה 'להסיג' את הרגשת ה 'אני' מהם. 
ואז אחרי איזה זמן אתם יכולים להגיד " 'זה לא אני', אלא אבל 'אני' 'בתוכי' או 'אני-בי' "אשר היה במשך השנים מטרד גדול ואשר עכשיו אני רואה כי הוא לא אני".
כאשר מגיעים אל השלב הזה אז אפשר ללכת קדימה צעד עצום בהתייחס להפרדה פנימית.
צעד זה באמת יכול להתחיל להוביל אל שינוי של הוויה.

האם ראית בשביל עצמך מבחינה פסיכולוגית, רוחנית, כי אתה תיראה כמו קהל של אנשים אשר הולכים יחד מכול הגילאים וחלק או כמה אנשים ביניהם או ביניכם הם מרושעים בצורה קיצונית, 
ואם אתה היית מציג את עצמך אז אתה תכלול את כולם ותקרא לכול איש מהם, לכול אחד מהם בשמך שלך ? 
לפעמים מופיע בחלומות קהל של אנשים, לעתים קרובות זה קהל מוזר מאוד – חלקם לבושים וחלקם לבושי סחבות ושקים וחלק מעוותים, ולחלקם יש צורה טובה יותר וכד'.
זה איך במקרים מסוימים החלום – כאשר אתם מתחילים לעבוד – יכול לייצג אתכם.
קהל מגוון מחלות זה של אנשים אשר הם די משונים ומוזרים מייצג את הריבוי של ההוויה שלכם,
ואני יכול להבטיח לכם מניסיון אישי בהרבה מקרים, כי זה שוק גדול מאוד כאשר אתם מבינים ותופשים מה המשמעות של המצגת הזאת שלכם.
 

1723
אבל, בפעם בה התחלת להבין ולתפוש כי אתה ריבוי, והתחלת להפסיק להגיד 'אני' כל כך בקלות לקהל הזה, אז רק לעתים מאוד רחוקות יהיו לכם חלומות.
זה מגיע ובא לעזור לכם בדרך כללית כדי להתחיל. ואז זה מפסיק.
זה בגלל שאתם מתחילים להפריד ולהבדיל את עצמכם מן התהלוכה המגוונת והססגונית ומן הקהל הזה, ואשר אותם אתם לקחתם בתור עצמכם – בתור 'אני'.
ובעובדה, זה הנו אחד מן הזמנים אשר בו יכול להיות לכם מבט חטוף על 'אני-אמתי' ממרחק רב – בפעם בה אתם רואים כי ה 'אניים' האלו של ההיסטוריה האישית שלכם הם 'לא' אתם, אבל החיזיון עובר. 
הבה אחזור על זה – כל עוד אתם חושבים כי אתם הנכם כל ה 'אניים' השונים שלכם, אז אתם מה שנקרא 'מזדהים עם עצמכם' או 'אתה מזדהה עם עצמך' , והמשמעות של זה היא כי אין לך כל תובנה אל תוך עצמך ואתה לא מיישם ומכיל את העבודה על עצמך, ואתה לא מאמין כי אתה הרבה וריבוי. 
המשמעות של זה אומרת כי אתה לא תפשת ותפסת כי יש לך הרבה 'אניים' בתוכך, 
וכי אתה עדיין מתחת לאשליה החושית-הסנסואלית כי יש רק 'אני' אחד, כי יש רק גוף אחד.
כל עוד אתם מזדהים עם עצמכם אז הוויה שלכם לא יכולה להשתנות.

עכשיו, זה יהיה תיאור קצר לגביי התוצאות של ה 'אניים' השונים בתוכנו אשר הם הינם בגילאים שונים. יכול להיות כי 'אני' יצר את עצמו בשלב מוקדם בחיים שלנו כאשר אנחנו היינו באיזשהן נסיבות אומללות בצורה בלתי רגילה. 
אולי בגלל הורה או אח או אחות או אומנת, וכאשר אנחנו הרגשנו וחשבנו כי כל זה היה מאוד לא פייר וגם לא צודק. 
כפי שגדלנו והתבגרנו והנסיבות השתנו בשבילנו, לא הייתה לנו כבר כל סיבה להרגיש כי הדברים היו לא פיירים ולא צודקים, אבל ה 'אני' הזה אשר נוצר בזמנים מוקדמים, עדיין 'מתמיד וממשיך' בתוכנו.
בגלל שאנחנו לא מופרדים ממנו ולא נפרדים ממנו ולפיכך אנחנו לוקחים אותו בתור 'אני',
הוא קופץ ומופיע על פני השטח כאשר עולה כל קושי, ושולט בנו בהשתוקקות, 
ועושה אותנו אומללים.
בדרך הזאת אנחנו כלואים בכלא על-ידי 'אניים' אשר הם הינם אנכרוניזם (אנכרוניזם-משהו שעבר זמנו) כלומר על-ידי 'אניים' אשר עבר זמנם, כלומר אשר לא שייכים לזמן הווה, אלא לעבר.
התבוננות ברורה ומובחנת ורגועה שלהם בהיותם 'אניים' מוקדמים אשר שייכים למצבים וסיטואציות אשר הסתיימו מזמן וכבר לא תקפות יותר ולהגיד להם : " זה לא אני " או " אני לא ה 'אני' הזה ",
ולראות כי אפילו ולמרות שפעם לפני זמן רב הם דיברו קצת אמת, עכשיו הם כבר לא עושים כך – ובקצרה, להיפרד מהם על-ידי זה שאנחנו כבר לא מזדהים יותר וכך להאמין כי אפשר אחרי מאבק החלטי לגרום להם בהדרגה להתפוגג לצללים.
אתה אמנם תרגיש חופש קסום.
אבל, אם אתה נרדם להם וישן איתם ואתה נותן פעם נוספת בטיפשות להרגשת ה 'אני' להיכנס אליהם שוב אז זה כמו לתת להם עירוי של הדם שלכם והם במהרה מתאוששים ועם השמחה והעונג הגדולים ביותר הם משעתקים ומשחזרים ומולידים ותופשים פוזה ומעמידים פנים, הבעות ואינטונציות והרגשות ומחשבות וכל האומללויות הישנות. 
אנחנו כולנו סובלים מן ה 'אניים' המוקדמים האלו אשר פג תוקפם.
וזה יהיה כך תמיד וכול עוד אנחנו מאמינים כי יש לנו רק 'אני' אחד ולפיכך אנחנו קוראים 'אני' לכול קהל ה 'אניים' מן הגילאים השונים בתוכנו. 
עכשיו, בבקשה תבינו ותתפשו כי כל עוד אתם אומרים : "אני הייתי רוצה לא להיות כל כך דואג ומודאג" אז אתה אומר 'אני' לדאגנות שלך וככה אתה מזדהה עם זה.
אתה לא נפרד ממנה ומרעיב אותה. 
להיפך, אתה נותן לה עירוי מדמך. 
כי בכול זמן בה אתה אומר 'אני רוצה הייתי לא להיות כל מודאג ודואג', אז אתה שם את הרגשת ה 'אני' לתוך ה 'אני'. 
 

עמוד 1724
                                        בית אמוול (4.7.1953)
                     התבוננות-עצמית לא שלמה ולא אינטליגנטית 
לעבוד על ועם עצמך באינטליגנטיות זה להביא לעצמכם תועלת. זה מה שאתם צריכים לעשות כדי לעשות את המצב שלכם יותר טוב.
תמיד יש משהו לעבוד עליו ואתם לא מתבוננים בו. אתם מסתכלים בכיוון הלא נכון.
אתם מסתכלים ומחפשים אחר דברים גדולים ומשברים גדולים, ולא על דברים קטנים ויומיומיים.
אבל, דברים גדולים מתחילים מן הדברים הקטנים.
האם התבוננתם כי הרגשה שלילית אך זעומה אשר ממש רק נכנסה אליכם בלי מעצור ובדיקה ואשר איתה אתם מזדהים מיד ? 
היא שינתה את ההבעה שלכם והוביל אל מצב הרוח של התלוננות אשר אתם בתוכו עכשיו.
לא. לא התבוננתם בזה. אם הייתם מתבוננים אז הזיכרון-עבודה שלכם היה בודק וחוסם את זה שהלכתם לאורך הנתיב הקל 'הזה' של אסוציאציות והמשכתם איתו הלאה.
אתם כבר אמורים לדעת עד עכשיו איך זה קורה.
קודם כל הרגשה שלילית זעומה של חוסר סיפוק, ואשר איתה אתם מזדהים ואתם קוראים לה 'אני', ואז מצב רוח של טרוניות ותלונות, ואז שצף פנימי של הרגשות ומחשבות אשר הכול לא פייר ולא צודק – ואשר עליו אפילו אתם הייתם נדהמים, בגלל שאתם אף פעם לא באמת התבוננתם והודיתם והכרתם בזה, עד כמה הרבה חשבונות פנימיים יומיומיים אתם עושים נגד אנשים אשר נראה לכם כי הם לא נוהגים בכם כראוי.
חשבונות אלו מצטברים בתוככם באותו המקום עד שהמקום הזה מלא על גדותיו ומתפוצץ.
לבסוף, בקצה נתיב האסוציאציות הזה, מונח מצב רוח שחור ואפל, ואז גם הפסולת והבזבוז של העצב והדיכאון. ואז אחרי זה אתם מתאוששים למשך איזה זמן ואתם לא מדוכאים וגם לא מתלהבים. אבל אחרי איזה מרווח, מגוון התחנות לאורך הנתיב הזה, מתמלאות באנרגיה והכול מוכן כדי ששרשרת המצבים הזאת שוב תתלקח ותתפוצץ שוב באותו סדר עוקב.
אנשים לא מתבוננים בשרשראות האלו של מצבים פנימיים, בהן האחד מחובר אל השני,
או איך מצב אחד מוביל בצורה אסוציאטיבית אל המצב השני.
הם לא עושים בכלל 'מפה' של עצמם.
בנסותם להתבונן רק במצב אחד, הם לא רואים את הקשר שלו עם המצב הקודם או עם המצב אשר יגיע אחריו. 
כלומר, ההתבוננות שלהם היא לא שלמה ולא אינטליגנטית.

העבודה אומרת כי בתרגול של התבוננות-עצמית אנחנו צריכים להבחין כי הדברים באים ומגיעים בזוגות. סיבה אחת היא בגלל החוק של המטוטלת.
התנדנדות בצד אחד תעקוב אחריה במוקדם או במאוחר התנדנדות בצד השני, בכיוון ההפוך או המנוגד. 
לדוגמא, האחד הנו בהתלהבות יתר ואז מדוכא מדיי. זה חסר תועלת להתבונן רק באחד משני-2 המצבים האלו. זה לא יעצור אותם. אחד עוקב אחרי השני ואתם חייבים למשוך החוצה את הרגשת ה'אני' בהדרגה ולהוציאה החוצה מתוך שניהם.
לעתים קרובות ציין אדון אוספנסקי כי אנחנו לא מבחינים איך וכיצד הדברים מגיעים ובאים בזוגות.
הוא היה אומר בדרך כלל : "התבוננות לא שלמה".  כאשר מישהו נתן התבוננות אישית בפגישה.
במשך שנים, אנשים נוטים להתבונן רק בדבר אחד, ואולי בשבוע אחר כך מתבוננים בדבר נוסף אחר. אם אתם עושים את זה ככה אז זה לא מפליא כי אתם לא מקבלים מפה של עצמכם – כלומר, 
של מה שנמצא מונח בתוככם והנתיבים אשר מחברים ומקשרים אותם בתוך הארץ הפסיכולוגית הפנימית שלכם.
לדוגמא, אם אתם עושים משהו אשר אחריו אתם מרגישים עליו בושה, ואתם מקטינים את עצמכם לגביו,
 

עמוד 1725
אז יכול להיות כי אתם מתבוננים ב- מה שעשיתם אבל לא מתבוננים כי הפאזה השלילית אשר מגיעה כתוצאה מלהגיש את הבושה ולהנמיך ולהפחית את עצמך יכולה להוביל בחזרה ולתת כוח לזה שאתה תעשה את מה שזה לא היה שוב – פעם נוספת.
ובמילים אחרות, העשייה של זה וההרגשה של חרטה, יכולה ליצור מעגל עצמי אשר מתוגבר ומתחזק. 
זה אותו הדבר עם הצדקה-עצמית, או עם לתרץ תירוצים אחרי התנהגות רעה.
אם יכולת להיות יותר מודע ולא להזדהות בצורה כל כך מוחלטת, עם החרטות ו/או עם ההצדקות אשר מגיעות ובאות אחרי ההתנהגות שלך, אז הכוח והעוצמה של המעגל המכאני יכולה להיות מופחתת בהדרגה.
תזכרו לנסות לפעמים לראות עם ההבנה שלכם איך אתם נותנים אנרגיה ל- מה שאתם מזדהים איתו, וכי הרפואה היחידה היא לא להזדהות.
אני לא מאמין בחרטות ובדמעות כדי לעשות ציון חדש ולפתוח דף חדש. 
קרוב לוודאי הם יתגברו את הצד הפעיל של המצב הישן. אני גם לא חושב כי יש איזושהי תועלת בשבועה או שבועות – דברים כגון : "אני נשבע כי אני לא אעשה שוב את הדבר הזה".
אתה תעשה את זה שוב. 
שיטות גישה כאלו הן לא שיטות של העבודה. השימושים של התבוננות ואי-הזדהות והבנה הן אכן הינם שיטות-עבודה, והן יכולות לתת תוצאות קבועות ופרמננטיות.
גורדייף אמר כי בפעם בה באמת אתם הבנתם בעצמכם למה אתם חייבים לא לעשות משהו, זה הנו פשע נגד עצמכם ונגד העבודה להמשיך לעשות את זה.
עד עכשיו חלק ממכם חייבים לדעת כי לא לעשות משהו בגלל שנאמר לכם לא לעשות ככה, זה ממש שונה מלא לעשות את זה בגלל שאתם 'מבינים' למה אתם אמורים לא לעשות ככה.
לפיכך, תתפללו תמיד להבנה.
היא תינתן לכם בהתאם ולפי הערכתכם את העבודה, ולפי ובהתאם ההבנה והתפישה שלכם את הצורך שלכם בעבודה. ולפי ובהתאם לסבלנות שלכם עם עצמכם. 

עכשיו, בהתייחס ובנוגע לעשות התבוננויות-עצמיות ארוכות יותר, כך שתוכלו להפוך להיות מודעים יותר ל-איך הדברים מחוברים וקשורים בתוככם, ובדרך הזאת להתחיל לעשות מפה של עצמכם, אשר אליה אתם תוכלו להוסיף.
שמעתם כבר את האמרה 'מצב הנו מקום' – 'State is plase' .
הרעיון הוא כי כאשר אתם ב 'מצב' מסוים אז מבחינה פסיכולוגית אתם בתוך 'מקום' מסוים בתוך עצמכם. אתם אולי יודעים כי פני השטח של המוח הפיזי מחולקים לאזורים ומקומות שונים.
מקום אחד רואה, אחר שומע, אחר חש כאשר מגרים אותו וכד'.
תתייחסו עכשיו לדיאגרמה של הרבה 'אניים' אשר היא פסיכולוגית. 
כאשר אתה נמצא בתוך 'אני' מסוים או בתוך קבוצה של 'אניים' דומים ומזדהה, אז הם ייצרו וישרו בתוכך מצב מסוים. כלומר, אם הם אוהבים להיות מרירים ושליליים אז אתה בהיותך מזדהה ולוקח אותם בתור 'אתה', תרגיש מריר ושלילי. ה 'מצב' שלך יהיה בגלל ה 'מקום' אשר אתה בתוכו. 
זאת המשמעות של 'מצב הנו מקום'.
ישנם הרבה מקומות מסוכנים בתוך העיר הפסיכולוגית שלכם עצמכם.
זה הכרחי ונחוץ ללמוד אותם על-ידי התבוננות-עצמית ארוכה ומורחבת, ולנסות להפוך להיות מודעים בצורה גדלה והולכת לדרכים אשר מובילות אליהם ולמה אתם הולכים במורד שלהם.
זוהי התבוננות אינטליגנטית. 
 

עמוד 1726
                              בית אמוול (11.7.1953)
                       חזרה קצרה על הרצאות אשר היו לאחרונה
ככול שאתם יותר מזדהים עם עצמכם כך אתם יכולים פחות להתבונן בעצמכם, וכמה שאתם פחות מתבוננים בעצמכם אז כך אתם פחות יכולים להכיל וליישם את לימודי העבודה על עצמכם.
רובכם חושבים כי כל דבר אשר מתחולל ומתרחש בתוככם הנו 'אני'.
איך אתם יכולים למשוך החוצה או להשיג בחזרה את הרגשת ה 'אני' מתוך מה שאתם לוקחים בתור 'אני' ? איך תוכלו להגיד אי פעם : " זה לא 'אני' " כאשר אתם כל הזמן משוכנעים כי זה הנו כן.
הרגשה של 'אני' לא יכולה להתבונן בהרגשה של 'אני'.
אני מתכוון כי אתם לא יכולים להתבונן ב 'אני' בתור נבדל ונפרד ממכם, כל עוד יש לכם את ההרגשה כי ה 'אני' הזה הנו אתם עצמכם. 
זה ממש נכון למדיי כי זה קשה להתבונן בעצמך, אבל זה לא משחרר אותך מן ההכרח והנחיצות להתבונן בעצמך. 
מה שרבים כל כך ממכם עושים זה להגיד לדוגמא : "אני מאוד רגזן וחם מזג וזעפן".
אם אתם אומרים : "אני מאוד רגזן וחם מזג וזעפן" אז אתם שמים את הרגשת ה'אני' בתוך 'אניים' רגזניים וחמי מזג וזעפנים. ולפיכך, אתם לכן לא יכולים להיפרד מהם.

עכשיו, שמעתם הרבה פעמים כי אתם לא יכולים 'להבין' את העבודה הזאת, אלא אם כן אתם מכילים ומיישמים את ידע העבודה שלכם על ההוויה שלכם עצמכם, ובדרך זאת אתם רואים את האמת של מה היא. 
קודם כל אתם חייבים ללמוד את הידע של העבודה הזאת, ואשר משמעותו אומרת כי אתם חייבים ללמוד את מה שהיא אומרת, ואז אתם חייבים להכיל וליישם את הידע שלכם על ההוויה שלכם עצמכם. 
זאת היא נקודת ההתחלה של לחיות את העבודה. 
אם אתם עושים את זה, יהיה לכם צ'אנס של סיכוי להתחיל להבין את העבודה. 
אבל, אם אתם גם לא יכולים להביא את עצמכם לדעת את העבודה וגם לא להכיל וליישם אותה על הווייתכם שלכם דרך התבוננות-עצמית, אז אתם אף פעם לא תבינו במשמעות-העבודה של המילה הקשה הזאת 'הבנה'.
כאשר אתם מזדהים עם כל מחשבה, ודעה וגישה והרגשה, ומצב רוח, ותשוקה, אז אתם, כמובן, לא יכולים להתבונן בעצמכם כי אתם מתייחסים לכול הדברים האלו בתור  ' א נ י – ב ע צ מ י '.
אנשים אשר לוקחים את כל מה שקורה בתוכם בתור 'אני', לא יכולים להתבונן בדרך הנכונה.
כפי שציינתי, הם אומרים : " אני מרגיש רגזן וחם מזג וזעפן".  "אני מאוהב".
אבל, למעשה הם באמת אמורים להגיד : "איזה 'אני' מאוהב ?" (אין כל ספק כי זה ה 'אניים' הרומנטיים שלכם).  או שוב : "איזה 'אני' הנו מרוגז וזעפן וחם מזג ?". 
כפי שאמרתי קודם, כל עוד אתם בתודעה-Mind החושית-סנסואלית, ולפיכך אתם לכן בתוך חשיבה חושית-סנסואלית, אז אתם לא יכולים להאמין כי יש לכם הרבה 'אניים' כי יש לכם רק גוף אחד אשר אותו אתם יכולים לראות, ולהרגיש ולאהוב.
השיטה של העבודה זה למשוך החוצה ולהשיב בחזרה את הרגשת ה'אני' מן ה 'אני' אשר ברגע זה משתמש בטלפון שלכם וצועק בעצבים על כל העולם.
הבה נגיד כי רק עכשיו חזרתם מארוחת צהריים בביתה הנהדר של גברת – X, לפני שהייתם שם היה לכם ריב בייתי והטלפון שלכם דיבר את המשפטים הכי מחרידים ומזעזעים ומזוויעים.
אחרי שהגעתם נכנסתם לתוך ה 'אניים' החברתיים-הסוציאליים שלכם והייתם משעשעים ביותר.
ואז חזרתם הביתה והמשכתם את הריב שלכם. 
אם אתם הולכים להגיד לי כי זה אותו ה 'אני' עצמו אשר בפעולה בתוככם אז אני לא יכול להאמין לכם. 
 

עמוד 1727
כפי שאתם יודעים, דרך פעולתם של בלמי-הזעזועים בתוכנו, ה 'אניים' מנותקים ומופרדים אחד מן השני כך שאנחנו לא רואים את הסתירות הפנימיות מתחוללות וקורות.
מישהו אשר מכיר את גברת – X. נכנס פנימה ואז אתם מתחילים לדבר על גברת – X.
ה 'אניים' אשר אוהבים סקנדלים יהיה להם כאן הרבה מה להגיד, ואז אתם בתוך 'אניים' שונים.
עכשיו, כל זה מתחולל וקורה בצורה חלקה ממש ואתם לא רואים בכלל סתירות, ועדיין, 'אניים' שונים ממש השתמשו בטלפון שלכם – כלומר, שפופרת האפרכסת של הטלפון שלכם.
אם רק אפשר לראות את הסתירות האלו זה מתחיל להחליש בלמי זעזועים.
לחלק מן האנשים יש כאלו סתירות חזקות בתוכם, ואשר אליהם הם לא ערים, ואף פעם הם לא יכולים לצפות להביא אותם אל איזושהי אחדות של הוויה, אבל הם לא מתבוננים בסתירות האלו וכך הם נותרים בלי העוצמה והכוח של ההתבוננות-העצמית.
כלומר, זה אומר כי הם לא יכולים לשנות את עצמם כי הם לוקחים הכול וכל דבר בתור 'אני'.
הם לא מושכים לאט לאט את הרגשת ה 'אני' החוצה מן הדברים האלו, אשר העבודה מדגישה בדחיפות כי הם צריכים לעשות, כמו לדוגמא מרגשות שליליים.
הם הרבה יותר מדיי מתעלמים מתוך מה שהעבודה מלמדת אותם להתבונן בו, והם מפחדים להסתכל לתוך עצמם, קרוב לוודאי מתוך פחדים דתיים מוקדמים אשר מחזיקים את ההבנה שלהם שבויה בשבי וכך מעכבת ומונעת את ההתפתחות שלהם.
הם לא יודעים שום דבר ולא יודעים כלום על הפרדה פנימית.

בתוך זכירה-עצמית מלאה הרגשת ה'אני' נלקחת החוצה מתוך מנגנון המכונות של 'אניים'.
כאשר אתם בתוך המצב הזה, אתם יכולים לראות את הפעולה של מנגנון המכונות של ה 'אניים' ממשיכה הלאה ומחוללת וקורית כמו פעולתו של מכבש דפוס מתחתכם.
אתם תוהים איך וכיצד אי-פעם אתם לקחתם את זה בתור עצמכם.
ואז אתם מזדהים – והופכים להיות 'זה' מחדש. 

הדבר האחרון אשר אני אזכיר לכם אותו בקצרה, זה כי אם השם שלך הנו – " ג'ון סמית' " אז אתה צריך להתבונן ב – ג'ון סמית' ולהיות פחות ופחות ג'ון סמית'. בהווה כרגע – ג'ון סמית' הנו האויב הכי גדול שלך. 
ואפילו למרות כי הוא מכוסה במדליות, ומוקף על-ידי התשואות ומחיאות הכפיים של העולם.

                                    בית אמוול (18.7.1953)
                                  הצל בתוך הווייתו של האחד
אם אתה לא יכול לראות בתוך עצמך את הטריקים, התמרונים ואת הרמאויות אשר האחר משתמש בהן, אז יכול להיות כי בהמשכיות תמצא את עצמך בחוסר יתרון, בהיותך לוקח ומכניס פנימה יותר מדיי בקלות. אתה יכול לראות דרך בן-אדם אחר רק על-ידי שתראה דרך עצמך.
באומרי זאת, כדי להציג את הנושא של המסמך הזה, אני צריך שוב להדגיש שניים מן הרעיונות של העבודה – כלומר, " הווייתנו מושכת את חיינו ואנחנו לא מכירים את עצמנו ".
החוסר הזה בידע-עצמי הנו כלל-Rule בקיום האנושי, והנו תורם נפח וגודל לסבל חסר התועלת של האדם. 
כי האנרגיה האנושית מבוזבזת ויוצאת על סבל חסר תועלת, כאשר רואים את זה בחיזיון זה כביר ונורא. בכול מקרה ולמרות זאת, למרות כי זה חסר תועלת בשביל האנושות, משתמשים באנרגיה במקום אחר ביקום הזה אשר הנו אקונומי וחסכוני ולגמרי לא סנטימנטלי בו כלום לא מתבזבז.
דרך אגב, האם אתה התחלת להבין עד כמה הרבה אנרגיה אתה ממש מבזבז בסבל חסר תועלת ? 

עמוד 1728
אולי בזבזת והוצאת את כל הבוקר הזה על להיות אומלל, או זועף ומחמיץ פנים או מרחם על עצמך.
ובכן, זה הנו סבל חסר תועלת. 
אנחנו חייבים להקריב את הסבל שלנו – לעתים קרובות זה נאמר לנו כך. אבל, האם אנחנו מקריבים את זה ? כמובן לא. זה לא עולה בדעתנו כי העבודה צריכה להיות מיושמת על עצמנו.
אז, אנחנו ממשיכים להיראות כמו ברווזים גוססים בסערת ברקים במקום לעמוד בפני עצמנו.
אבל, אם אתה היית יכול לגעת בחיים שלך באובייקטיביות דרך ידע-עצמי, 
אז לא היה לך ואתה לא היית יכול כי יהיו לך איזשהם רגשות מן הסוג הזה.

עכשיו, נחזור אל שני-2 הדברים אשר הזכרנו – כלומר,
כי ההוויה שלנו מושכת את חיינו ושאנחנו לא יודעים את עצמנו – מה מונע מאיתנו מלהבין ולתפוש כי זה הנו המקרה עם עצמנו ? 
התשובות הן פשוטות. האשליות מונעות מאיתנו.
במקרה הראשון, שום דבר אשר קורה לנו הוא אף פעם לא אשמתנו באיזשהו מקרה רציני, וזאת היא תמיד אשמתו של מישהו אחר.  זה איך שאנחנו רואים את זה במכאניות.
אז אנחנו לא יכולים לראות כי האשמה והפגם הם באמת בתוכנו. 
לפיכך אנחנו לכן לא רוצים לשנות את ההוויה שלנו, וכמו כן אנחנו לא רואים כל קשר וחיבור בין ההוויה שלנו לבין מה שמתרחש וקורה לנו בחיים.
ובעובדה, אני מדמה כי אנחנו באמת לא תופשים כי יש לנו הוויה בעלת צורה מסוימת. 
במקרה השני, אנחנו 'כמובן' מכירים ויודעים את עצמנו. 
איזה שטויות זה להגיד כי אני לא יודע ומכיר את עצמי. מי אמור להכיר אותי ולדעת עליי יותר טוב מאשר אני בעצמי ? זה שוב, הנו לגמרי אשליה. 
עכשיו, זה על-ידי אשליות כאלו שהאנושות נשמרת ישנה ומפעל הכאב של החיים על הפלנטה הזאת נשמר בפעולתו בעוצמה מלאה – ובלי צורך. 
עכשיו, כפי שגורדייף אמר : ' בגלל ההרגל ומצב השינה שלנו, עדיין יש דרכים החוצה ותמיד היו, במשך כל הדורות ודרך כל העידנים. כי זאת 'הדרך החוצה' אשר בה עוסקים הלימודים האזוטריים'. 
העבודה הזאת היא הדרך החוצה בתקופה המודרנית הזאת – הדרך החוצה אשר מתאימה לתקופה – כלומר, אם אתה עושה אותה – אבל לא אחרת.
אבל, רק מעטים רוצים למצוא את הדרך החוצה, כי השאר לא יכולים או לא רוצים לראות כי בשביל לצאת החוצה הם צריכים להתחיל ולעבוד קשה כדי לשנות בתוך עצמם 'רק את מה שהעבודה אומרת להם לשנות'. הם לא יעמדו בפני עצמם. ואם הם לא יתבוננו בעצמם אז הם לא יוכלו למצוא בתוך עצמם את מה שהעבודה מצביעה עליו. יש להם את הרעיונות שלהם עצמם על עצמם.
ויותר מכך, הרשת העוצמתית העצומה והענקית של האשליות הערמומיות והפשוטות לגביי עצמם מונעת מהם מלדעת ולהכיר את עצמם.
ולזה חייבים להוסיף את האשליה הלוטה בערפל כי הדברים חייבים להשתפר במשך הזמן – האשליה של מחר, אשליית ה  Manana -  - 'מחר בבוקר' . 
ואשר עליה אמר גורדייף כי איתה אנחנו חייבים להתמודד ולהיאבק עימה.
האחד לא רואה כי מאחר וההוויה של האחד מושכת את החיים של האחד, אז הדברים לא 'ישתפרו' אלא אם כן ההוויה של האחד תשתנה. 
אני שוב שואל אתכם : האם הבחנתם בתוך עצמכם מה העבודה אומרת לכם לשנות ? לא. 
ובכן, 'אניים' מסוימים יצטרכו ללכת. 
בכול מקרה ולמרות זאת, יכול להיות כי תהיו מספיק ברי מזל כדי שתינתן לכם התגלות ותתעוררו באופן בלתי נשכח, ולפתע תבינו ותתפשו את האמת המסנוורת של העבודה 'ביחס לעצמכם'.
אני חייב להזכיר כאן, ולהעביר כי בלי עבודה קשה על עצמך ועם מפלט ומקלט עזרה קבועים והמשכיים וריענון לזיכרון-העבודה של האחד, כפי שאתם תתבגרו ותזדקנו אתם תהיו יותר גרועים, ולבסוף תתגבשו באיזושהי צורה רעה ומעוותת.
אז אנחנו באמת חייבים וצריכים לעשות משהו לגביי כל זה, כפי שהעבודה אומרת בלי הפסק, 
רק שאנחנו שומעים את זה חלושות כמו בתוך שינה עמוקה. 
דרך אגב, האם אתם יודעים כי אתם ישנים ?
 

עמוד 1729
עכשיו, אתם תראו כי שני-2 הדברים אשר הוזכרו – כלומר, כי הווייתנו מושכת את חיינו
ואנחנו חושבים כי אנחנו יודעים את עצמנו ומכירים את עצמנו – ושני-2 הדברים האלו תלויים ביחד
ובקצרה, המשמעות של זה אומרת כי אתם מדמיינים כי אתם מכירים ויודעים את ההוויה שלכם.
אבל, אתם לא יודעים ולא מכירים.
אם אתם הייתם יודעים ומכירים אז החיים שלכם לא היו מה שהם והתבוננות-עצמית לא תהיה הכרחית ונחוצה.
אתם לא מכירים ולא יודעים את ההוויה שלכם, ולפיכך אתם לא יודעים למה אתם מושכים את סוג החיים שלכם. אם היה לכם ידע-עצמי מספק, אז הייתם או כי אתם צריכים את סוג החיים שלכם או כי אתם יכולים לעשות אותם שונים.
עכשיו, רק העבודה יכולה לשנות את ההוויה שלכם.
על-ידי כך שיודעים אותה, מיישמים ומכילים ומודים ומכירים בה, ומיישמים ומכילים אותה על עצמכם, ואז כל דבר אשר קורה לכם יכול להפוך להיות אינטליגנטי. 
תשקלו הזדהות – האם אתם חופשיים ממנה ? 
תסתכלו עד כמה אתם מזדהים ברגע זה. תשקלו זכירה-עצמית – האם אתם אי-פעם מתרגלים אותה? תתייחסו ותשקלו התמרמרות ותלונות אשר הן לאורך כל החיים ; תשקלו ותתייחסו לעשיית-חשבונות יומיומית נגד אחרים ; תשקלו ותתייחסו טרדות ודאגות עם רגשות שליליים ולא נעימים לאורך כל החיים ; תתייחסו ותשקלו את הענקים – גאווה ויהירות, ואיזה בלגן ומהומה הם עושים ואיך הם מקלקלים את הכול וכל דבר ; תתייחסו ותשקלו קנאה ושנאה ; תתייחסו ותשקלו את הבורות המחרידה והמזעזעת שלכם ; תתייחסו ותשקלו את הפחד שלכם מ- מה שאנשים יחשבו ; תתייחסו ותשקלו את האלימות שלכם ; תשקלו ותתייחסו את השקרנות המשתנה והנעה והזזה שלכם – האם אתם הולכים להגיד כי אתם לא מוצאים שום דבר כדי לעבוד עליו ואיתו, ואין כאן שום דבר בעבודה הזאת אשר מוכל ומיושם עליכם ? 
אני רק הזכרתי כאן כמה דברים, אבל האם ההוויה שלכם חופשיה מדברים כאלו ? 
ככול הנראה היא לעתים קרובות כך, כי אנשים שואלים אותי על מה הם צריכים לעבוד.
יכול להיות כי התשובה תהיה כי הם בפשטות לא יכולים להתבונן בעצמם, והם נשארים עיוורים.
הם בדרך כלל חושבים והוגים מאוד חושיים-סנסואליים ואשר עושים מן המציאות שאלה של החושים. 
אין להם כל תשומת-לב פנימית.
אף-על-פי-כן, ולמרות זאת, אפילו אם אתה חושב והוגה מאוד חושי-סנסואלי, 
אפילו תשומת-לב פנימית אשר מכוונת מעט במודע, לאשר קורה בתוכך, יכולה להפתיע אותך,
ולהראות לך עד כמה אתה מעט מכיר ויודע את הווייתך.
וכך תוכלו להתחיל לשנות את המושג והרעיון – idea  שלכם על עצמך. 
כי האין זה ברור כשמש כי "הרעיון והמושג – idea " שלכם על עצמכם 'חייב' להשתנות לפני שאתם תוכלו להשתנות ? בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, אתם חייבים לראות דרך עצמכם – האדם המומצא הזה אשר אתם ממשיכים להיות בכזה מחיר – ה-אתה הזה אשר הוא איננו אתה.
זה 'אמנם' ידע-עצמי. 
בפרופורציה לאיך ו, ל – מה שאתם עושים, אתם תראו דרך הטריקים והתמרונים והרמאויות של אחרים.  ל מ ה  ? 
כי אתם תראו אותם בתוך עצמכם ואת עצמכם בתוכם. 
בצורה מוזרה למדיי, זה משחרר אתכם מן הכוח והעוצמה שלהם – כי זה לעמוד גבוה מדיי בתוך עצמכם ולהרגיש עליון ונעלה ואשר זה שם אתכם לעתים כל כך קרובות מתחת לעוצמתם של אחרים. 
וכמו כן, אתם לא מופתעים יותר ומתרעמים ומתכעסים על אחרים, ואשר זה הנו תפקיד מעייף ומעיק ומתיש לשחק. 
אנחנו מחפשים להכניס את האור אל תוך החשיכה הפנימית שלנו.    האור מרפא אותנו. 
הוא מארגן ומסדר את הדברים בסדר הנכון. והמשמעות של זה אומרת כי אנחנו מחפשים להיות 
"יותר מודעים לעצמנו". 
לדוגמא, אני מלמד אתכם למצוא בתוך עצמכם את מה שאתם שופטים בצורה כל כך ביקורתית וקריטית באחרים. בדרך הזאת אתם תגיעו לדעת מה יש בתוך ההוויה שלכם – מה שאף פעם אתם לא הבנתם ותפשתם. 

במשך הרבה שנים לפני שפגשתי את העבודה הזאת הייתי תלמידו של " יונג "בציריך, ואחד מן הדברים המועילים שהוא לימד היה כי כולנו מטילים 'צל' פסיכולוגי וכי התחלת הדרך אל אבולוציה פנימית נמצאת מונחת בלעשות את הצל מודע בהדרגה.
הצל הוא החלק בתוכנו אשר אליו אנחנו לא מודעים, אבל חייבים – עם כאב 
 

עמוד 1930
לשניהם – גאווה ויהירות, ואשר הנו סבל-מודע – ובסופו של דבר לעשות אותם מודעים.
זה הכרחי ונחוץ לחלוטין לעמוד בפני הצל הזה אם אנחנו רציניים. 
כמובן כי זה משנה מאוד את הרעיון ואת המושג – idea שלנו על עצמנו.
צל זה, אשר הנו בתוך כולם, יכול לעשות הרס וחורבן בתוך החיים שלנו, כל עוד אנחנו לא מודעים אליו. 
בתור חלק מן ההוויה שלנו אשר בו אנחנו לא מודים ומכירים, הוא מושך הרבה אשר נראה בלתי מובן וסתום בתוך החיים שלנו, בגלל שאנחנו לא מקבלים אותו. 
אדם בלי צל יהיה מודע לעצמו במלאות.  הוא כבר סבל וסובל ויסבול בצורה מועילה. 

                                    בית אמוול (25.7.1953)
         שיקופים ומחשבות והרהורים על פסיכו-טרנספורמציה ו/או המרה-נפשית
כאשר אדון אוספנסקי הציע כי עבודה זאת אמורה וצריכה להיות ידועה בשם : 'פסיכו-טרנספורמציה', היו כאלו אשר חשבו כי זה שם טוב ואחרים לא הסכימו. 
באופן אישי, אני לא מחבב את המילה 'טרנספורמציה', ובאותו הזמן 'פסיכו-טרנספורמציה' לא היה נשמע מתאים ונכון וראוי. 
למרות זאת ובכול מקרה, המושג 'פסיכו-טרנספורמציה' מעביר את הלימוד הבסיסי אשר מאחורי העבודה – כלומר, כי האדם נברא בצורה ניסיונית בתור אורגניזם של התפתחות-עצמית, בעל מסוגלות ויכולת לעבור טרנספורמציה ממש ברורה ומוגדרת אל תוך נוסף אחר של אדם – אדם-חדש – ועל-ידי זאת להשלים את עצמו. 
החיים ולחיות את הרוטינות של החיים והרגלי החיים לא משלימים אותו. 
עכשיו, החיים מורכבים מסדרה של מאורעות שונים וסדרה של מצבים שונים אשר הם מייצרים בתוכנו. באמצעות טרנספורמציה הדרגתית של ההוויה שלנו אנחנו כבר לא מושכים יותר את אותם המאורעות והאירועים אלא אבל משנים את המצבים אשר הם מייצרים בתוכנו.
כל הלימודים השלמים של העבודה הם לגביי השיטות של לעשות את זה.
כאשר אנחנו יודעים, מודים ומכירים ומיישמים ומכילים את העבודה במאורעות אשר קורים לנו, 
התהליך של פסיכו-טרנספורמציה מזיז ונע לתנועה.
אז אנחנו 'מקבלים' את החיים על העבודה, ואשר אלו 'מתערבים' בין המאורעות לבין התגובות הקודמות שלנו אליהן. 
אז זה כך שאנחנו נהיה חייבים לעשות טרנספורמציה ולהמיר לא רק את עצמנו, אלא אבל גם את הדרך אשר בה אנחנו לוקחים את כל המאורעות היומיומיים אשר קורים לנו.
מאורעות מסוימים הם יותר קשים להמרה ולטרנספורמציה מאשר מאורעות אחרים.
במשך הרבה זמן אנחנו חייבים לא לצפות להיות יותר מאשר רק ילדים בעבודת ההמרה ועשיית הטרנספורמציה לתגובות שלנו אל הדברים, כמו ההשפעות והאפקט של אנשים עלינו, 
אבל, אנחנו חייבים לבין כי זאת היא המשימה הכי חשובה שלנו. 
כאשר אנחנו רואים את מה שאנחנו לא אוהבים בתוך אחרים ואת מה שאנחנו סולדים ממנו בתוך אחרים זאת היא הקרנה של מה שישנו בתוך עצמנו, והוא הנו בלתי ידוע לנו, ואנחנו ממירים או עושים טרנספורמציה למצב הסיטואציה.
לשקוע אל תוך מצב של שינה זה לא להמיר או לעשות טרנספורמציה למשמעות של החיים או לתגובות של האחד אליהם.
לדוגמא, כולם מכירים ויודעים מהי ההרגשה של כבדות, מונוטוניות ושעמום, ואשר כל כך בקלות הם מגיעים עם המחשבה של רוטינות ודברים אשר חוזרים על עצמם יום אחר יום ודומות של קיום.
זאת היא ההרגשה אחת אשר איתה חייבים להתמודד ולהימנע ממנה.
כמה שאתם יותר יהירים, וכמה שזה לא יהיה שלא במודע, כך עולה יותר שעמום.
יוהרה שמה אתכם יותר מדיי גבוה למעלה בשביל שתוכלו לראות בצורה נכונה.
החיים אמורים וצריכים להיות בגובה העיניים. 
 

עמוד 1731
שעמום מגיע גם מלחשוב על החיים של האחד רק במושגים של דברים אשר עוקבים בזמן.
למעשה שום דבר הוא לא ממש אותו הדבר אי-פעם אלא אם כן אתם עושים אותו כך דרך הזדהות. 
ושוב, הטעם של מצבים שליליים הנו תמיד אותו דבר.
מן הסיבה הזאת, אנחנו לא מכניסים פנימה רשמים חדשים, ולכן אנחנו סובלים מן הצורה הזאת של
" צפדינה פסיכולוגית " * ואשר היא בגלל חוסר של רשמים טריים 
(צפדינה היא מחלה אשר נגרמת מחוסר של...)
ואנחנו בדרך כלל מזדהים ושליליים.
כל החיים שלכם צריכה להיעשות כאן קצת עבודה מסוימת כדי לתקן את הגישה השגויה הזאת.

למעשה, החיים שלנו הם מחוץ לזמן ולחלל-מרחב. במקום זה אנחנו צריכים להרגיש כי מוחדרים לתוך הזמן והחלל כמו ילד אשר מסתכל על הקרקס דרך חור הצצה.
המודעות שלכם היא לא בתוך הזמן והחלל-מרחב, יותר מאשר התודעה-Mind  שלכם היא.
אתם יכולים לחשוב על ארצות או על כוכבים אשר מפוזרים הרחק בחלל ואתם יכולים לחשוב באותה הדרך על הימים של רומא העתיקה והזמן והיום הנוכחי.
אבל, כאשר הזמן והמרחב-חלל תופסים עלינו חזקה, והאחד רואה רק את הימים אשר משתרעים להם הלאה בלי סוף, והוא חי באותו הבית ובאותו החדר   אז אנחנו פוגעים במשהו עמוק בתוכנו, 
אשר הנו עצמאי מן המגבלות האלו – משהו אשר הנו חופשי ולא אמור להפוך להיות כנוע ומתרפס ומשועבד לחושים מלבד מה שהכרחי ונחוץ. רק הגופים שלנו הם בזמן ובמרחב-חלל.
ואנחנו עושים כך, אנחנו נהיים מאוד מזוהים ומזדהים עם הגופים שלנו, וכפי שאמרתי לכם, לעתים קרובות, אדם אשר מזדהה עם הגוף שלו, ואשר לוקח אותו בתור עצמו, ומאמין כי אין שום דבר אחר, אלא מלבד הגוף שלו אשר הנו 'הוא', יגיע מהר מאוד לעצירה בעבודה הזאת.
ובעובדה, כזה חושב סנסואלי-חושי קיצוני לא יכול להכניס פנימה איזשהו דבר לגביי העבודה הזאת, 
וזה מתוך ההתבוננות שלי עד עכשיו.
הוא לא יהיה יכול ומסוגל להמיר ולעשות טרנספורמציות לאיזשהו דבר, ואין לו כל הרגשה כי הוא רוח מודעת קטנה ולא מפותחת, אשר נעולה וכלואה בתוך מכשיר של בשר ודם.
המצב הפנימי שלו יהיה פונקציה של המצב הגופני שלו.  ובכך אני מתכוון כי זה יהיה תלוי במצב הגופני שלו. 
עכשיו, המצב הפנימי שלכם לא אמור ולא צריך להיות תלוי במצב הגופני שלכם.
פעם אמרתי לאדון אוספנסקי כי כאשר הרגשתי בריא ושלם מבחינה פיזית, אני התבוננתי בזה שהייתי הכי ישן מבחינה פסיכולוגית, וכאשר הייתי הכי חי מבחינה פסיכולוגית, אני הבחנתי לעתים קרובות כי לא הרגשתי טוב מבחינה פיזית.  אדון אוספנסקי אמר כי אנשים לא מבחינים בכך לעתים קרובות. והם דואגים רק על הבריאות הפיזית-גופנית שלהם והוא הוסיף כי חולי פותח דברים בתוך אנשים לעתים קרובות ואשר אחרת לא ייפתחו דרך המאמצים שלהם עצמם.
אני בטוח למדיי כי במטרה להמיר ולעשות טרנספורמציות לדברים היומיומיים של החיים, והדרך אשר בה האחד לוקח אותם, זה הכרחי ונחוץ כי תהיה לך תחושה חזקה כי הצד הפסיכולוגי של החיים הוא לא אותו דבר כמו הצד הגופני.
בזמן שזה בבירור בטוח כי הם אכן נמצאים ביחסי גומלין, זה אפשרי להפריד אותם יותר ויותר.
כמובן, כי אם לאחד יש גוף שני אז אפשר להפריד אותם לחלוטין.

עכשיו, זה נראה לי כי כל יום אנחנו צריכים לאסוף את עצמנו אל תוך עצמנו, ולהרגיש ולחוש כי זה אנחנו עצמנו אשר ניגשים אל מה שזה לא יהיה או כל דבר שזה לא יהיה ואשר אותו אנחנו צריכים לעשות, כאילו מתוך רצונך שלך.  אנחנו צריכים ללכת לדברים בעצמנו ולא להיגרר. 
וכמו כן אנחנו לא צריכים אף פעם לתת ליום אחד לרוץ ולעבור אל תוך יום אחר כך שייווצר סוג של ערפול וטשטוש ואשר בו המודעות שלנו לעצמנו היא מאוד זעומה.
אחרת, איך אנחנו יכולים לתרגל איזושהי פסיכו-טרנספורמציה אם אנחנו בפשטות נישאים ביחד חסרי אונים באמצע הזרם (בלי שאנחנו תופשים ומבינים את זה) על-ידי הגאות של החיים. 
 

עמוד 1732
הפעולה של זכירה-עצמית מושכת אותנו לרגע מחוץ לזרם.
אבל, בדרך כלל אנחנו נישאים לאורכו כמו על-ידי גלגלי הטחנה ולא עושים כל ניסיון כדי להפריד את עצמנו.
אנחנו לא מרגישים את עצמנו בנפרד ובנבדל ובמובחן מזה, עם כל ה 'דבר אחד אחרי השני' של המאורעות של זה. 
כאשר אתה ישנים בצורה רעה בדרך זאת, האם אתם לא באמת קיימים באיזשהו מובן או אופן מודע של המילה ולבטח אתם לא עושים בכלל טרנספורמציה לשום דבר ולא ממירים כלום.|
ואם אתם לא ממירים כלום כי אתם לא עושים טרנספורמציה לשום דבר אז אתם חיים במכאניות.
אתם רק מכונה. 
אתם לא לוקחים שום דבר בדרך חדשה. זה אף פעם לא עולה בדעתכם לעשות את זה.
אבל, אם אתם יכולים, אז אתם יודעים, בפעם בה אתם רואים כי אתם 'חייבים' לעשות טרנספורמציה ולהמיר את הדברים, בתור הפתרון היחידי.
אנחנו צריכים לעשות את הרגשת הקיום שלנו הרבה יותר מודעת, אבל הפגם הגדול מאוד אשר האנושות סובלת ממנו זה חוסר של מודעות. 
חוסר המודעות הזה מחולל את האסונות הרעים אשר הם לא הכרחיים אשר קורים לאנושות.
אם אנשים היו יותר מודעים אז הם לא היו יכולים לעשות את מה שהם עושים, או להתנהג כפי שהם מתנהגים או אפילו לחשוב ולהרגיש כפי שהם עושים. 
וכמו כן הם אמנם לא היו יכולים להמציא את מה שהם ממציאים בהווה.
ביחס לכך, זה נראה כי הפגם במודעות הוא אפילו גדול יותר מאשר הוא היה אי-פעם.
טרנספורמציה היא לא הרס.

                                       בית אמוול  (1.8.1953)
                           פסיכו-טרנספורמציה והתבוננות-עצמית
בפעם האחרונה דיברנו על פסיכו-טרנספורמציה. ואני אמרתי כי המושג הזה מתאים בתור שם לעבודה. מושג זה לפחות מדגיש באופן מהותי וחיוני כי עבודה זאת הינה עבודה פסיכולוגית. 
המטרה שלה היא לשנות את הפסיכולוגיה של האיש או האישה.
כפי שזה נאמר לעתים כל כך קרובות במסמכים אלו, אנשים לא מבינים ולא תופשים ולא קולטים ולא מכירים כי יש להם פסיכולוגיה. הם לא יכולים לראות אותה. 
ובשביל אנשים אשר הם מאוד מילוליים ובעלי תודעה-Mind חושית-סנסואלית, מה שהם לא יכולים לראות לא קיים. 
אבל, לכולם יש פסיכולוגיה אשר אותה הם יכולים להגיע לדעת ולהכיר דרך זה שהם יתבוננו בעצמם.
בפעם בה עשיתם את זה לקחתם צעד גדול מאוד קדימה.
אדם אשר מתחיל לתרגל התבוננות-עצמית הוא ממש שונה למדיי מאנשים אחרים.
אנחנו דיברנו על החיים אשר הם סדרה של מאורעות אשר מייצרים בתוכנו סדרה של מצבים.
אנחנו לא ערים לכך ולא מודעים לזה.
אנחנו גם לא מתבוננים במודע במאורע וכמו כן אנחנו גם לא מתבוננים במודע בהשפעות אשר יש למאורע עלינו.
לדוגמא, המלצר נראה חצוף וחסר נימוס וגס והוא לא דואג מיד לצרכים שלכם ואתם מיד עפים אל מצב רוח רע. 
סוג כזה של מאורע כאשר המלצר לא דואג לכם מיד, תמיד מייצר מצב של אלימות בתוכך. 
אבל, אתם לא רואים כי סוג מסוים זה של מאורע מייצר מיד סוג מיוחד של מאורע בתוככם.
יכול להיות כי כל חייכם אתם תישארו לא ערים לזה, למרות כי אנשים אחרים ערים לזה עד כאב.
אתם גם חייבים ואמורים להיות ערים לזה עד כאב. 
אבל, מאחר ואתם לא ערים לכך, אתם לא רואים כי זה הצד הלא נחמד והלא נעים של הפסיכולוגיה שלכם. וכך אתם לא תנסו להמיר את זה ולעשות לזה טרנספורמציה.
במקום זאת אתם מנסים לעשות טרנספורמציה ולהמיר את המלצר. 
 

עמוד 1733
אתם כבר שמעתם את זה נאמר כי אנחנו חייבים לשנות את הגישות שלנו, 
וכי כל עוד אנחנו לא משנים א הגישות שלנו, אנחנו לא יכולים לשנות את עצמנו.
אתם שמעתם גם כי הגישות שלנו מקשרות ומחברות אותנו אל המאורעות של החיים, 
כבאמצעות חוטים בלתי נראים.
אם אתם תמיד נוטים לאבד את העשתונות עם מלצרים אשר נראים חסרי נימוס ומחוצפים ומתעלמים ממכם, אז בפעם בה התחלתם לנסות לעבוד על עצמכם אתם צריכים בהדרגה לעשות את מודע לעצמכם לגביי מהי הגישה שלכם למלצרים. 
נגיד כי אתם אדם מאוד יהיר ויכול להיות כי זה ינבע מן ההרגשה שלכם של חשיבותכם-העצמית ואשר תעשה אתכם כמובן קופצניים ופגיעים ואלימים.
ואז, זאת הגישה שלכם אל עצמכם אשר היא שגויה בעיקרה.
באותו הזמן גם יש יכול להיות כי יש לכם גישה של זלזול ובוז כלפיי זרים באופן כללי, 
ואשר תורמת לנטייתכם לריב תמיד עם מלצרים. 
ולבסוף, אתם לא רואים עד כמה אתם חסרי נימוס וחצופים וגסי רוח בעצמכם.
ועד כמה ואיך אתם מתעלמים מאחרים. 
כל זה חייב לעסוק בלהפוך להיות יותר מודעים.

עכשיו, אם אתם רציניים בלרצות באמת לשנות את הפסיכולוגיה שלכם ואשר המשמעות של זה אומרת לשנות את ההוויה שלכם, אתם תראו כי אתם חייבים לעשות ממש די הרבה אפילו בשביל לשנות דבר אחד. 
אבל, שום דבר לא ישתנה בתוככם, אלא אם כן אתם יכולים להפוך להיות מודעים לעובדה כי יש לכם פסיכולוגיה ברורה ומוגדרת אשר גורמת לכם להתנהג בדרך מסוימת למאורע מסוים.
אם אתם אף פעם לא תוכלו לראות את זה, לא תהיה בכלל שום תקווה כי אי-פעם אתם תשנו את עצמכם, ואתם תמשיכו להאמין בעצמכם.
כפי שאמרתי בתחילת המאמר הזה, האדם אשר התחיל להתבונן בעצמו, כבר לקח קדימה צעד גדול וברור באבולוציה האפשרית שלו. 
הוא התחיל לקחת את הנתיב לידע עצמי. ועדיין, אצל רובכם עדיין אין כל מושג מה הוא זה אשר אתם מנסים לשנות בתוך עצמכם, בפשטות בגלל שאתם אף פעם לא תעמדו בפני עצמכם, ולפיכך אתם אף פעם למעשה לא תתבוננו בעצמכם.
להתבונן איזה מאורעות גורמים לכם להגיב בדרך שלילית, זאת עזרה גדולה מאוד 
בהתבוננות-עצמית, ידע-עצמי וההיווצרות של זיכרון-עבודה.
כי זה יכול להיות שאתם תשמעו על התבוננות-עצמית כל החיים שלכם, אבל תמיד יש מרווח גדול מאוד בין לשמוע ולעשות, בין שמיעה ועשייה.
האם התבוננתם באיזשהו דבר בתוך עצמכם בשבוע הזה ? 
האם אתם מבינים כי אם אתם לא משנים 'איזשהן' מן הדרכים ההרגליות ואשר בהן אתם תמיד לוקחים את החיים, אתם חייבים להישאר אותו דבר ולמשוך את אותן המצבים והסיטואציות.
תתחילו איפה שהוא לבדוק את דרך התגובה שלכם. 
המלצר הוא רק דוגמא. חיים חדשים תלויים בהוויה חדשה. 
האם אתם מחפשים הוויה חדשה ? אז ההוויה ה- ישנה חייבת ללכת. 
עכשיו, על-ידי כך שמוציאים מזה אנרגיה בחזרה, אז העבודה מלמדת את כולנו איזה דברים הם השייכים להוויה הישנה ונושנה ואשר אותם צריך במיוחד לנקז ולרוקן אותם מכוח ואנרגיה.
והיא מציינת אותם באופן ספציפי והיא מגדירה אותם.
היא מתעקשת כי אנחנו צריכים להפוך להיות ערים להם. על-ידי זה שמתבוננים בהם בלי הצדקה
ולהפוך להיות מודעים לחלק אשר הם משחקים בקיום היומיומי שלנו.

אתם לא יכולים להשתנות ולשנות וגם להידבק בחוזקה ולהיצמד לאותו הדבר.
אני מבטיח כי זה הנו שחרור והקלה גדולים מאוד לשנות משהו – במקום זה הייתי אמור להגיד : לתת לכוח המנטרל של העבודה לשנות – ולהרגיש כי זה כבר לא נחוץ והכרחי לך עוד.
במשך זמן ארוך אנחנו נכשלים לראות עד כמה אנחנו כבולים בשלשלאות ומחוייבים להרגלים שלנו
ועד כמה זה נפלא להשתחרר – כמו לדוגמא, להרגיש משוחרר מלהיות חייב לריב עם מלצרים. 
 

עמוד 1734
עכשיו, תחשבו על משהו אשר אתם הייתם אוהבים ורוצים כי ישחררו אתכם ממנו
ותבקשו בליבכם מן העבודה לעשות את זה.
הבה ניזכר כי הלימוד הזה עוסק בהגדלה של מודעות.
כפי שאנשים הם הינם בתוך המצב של שינה ולא מודעים לעצמם ובורים להווייתם, 
אפשר להגיד כי אין בכלל בני-אדם אלא רק עולם של ' תת-אדם ' בעלי יכולת וקיבולת להרוס אחד את השני. 

                                          בית אמוול  (8.8.1953)
                                              גדילה של מהות
כל דבר אשר תשנו במהות, דרך ההתפתחות שלו, לא הולך לאיבוד אלא נשאר אתכם.
אתם אולי תחיו ותמותו מבלי שיתחולל בכלל שינוי במהות – זה כמו להגיד כי נולדתם עם סוג מסוים של מהות ואחרי איזה זמן נוצרת סביבה אישיות ושום דבר אחר לא קורה.
המהות נשארת אותו דבר ולא עוברת בכלל התפתחות מעבר לחיים המוקדמים.
מה שנרכש בתוך האישיות לא מועבר אל המהות.   המהות לא המשכית לאישיות. 
ההתפתחות של המהות משמעותה לא ההתפתחות של המהות.
אנחנו חושבים על ההתפתחות שלנו בתור המשכית מן השנים המוקדמות ביותר.
אבל, זה לא המקרה מתוך נקודת המבט של העבודה. 
המהות גדלה בדרך קטנה ומפסיקה לגדול. ואז האישיות מתחילה להיווצר ולהקיף את המהות
כמו קליפה של קונכייה ו/או שריון. 
יכול להיות כי תשאלו את עצמכם : " אז איך אני אוכל לגרום למהות לגדול בתוכי מעבר לנקודה הטבעית שלה ? " איך אני באמת יכול ואוכל לשנות את המהות שלי דרך התפתחות כך שכאשר המהות שלי תחזור ותמשוך לעצמה גוף, החיים שלי יהיו שונים מ- מה שהם היו קודם.
ובמילים אחרות, איך אני יכול לייצר שינוי קבוע-פרמננטי בתוך עצמי, אשר לא יוכל להילקח ממני ?
מאחר והמהות היא הדבר המרכזי, לשאול את השאלה הזאת זה אותו דבר כמו להגיד :
איך אני יכול לייצר שינוי בטבע הפנימי שלי אשר הנו אמתי ולא רק רוכש את מה שהנו מעל פני השטח כפי שהאישיות היא הינה ? 
זאת השאלה הזאת לגביי שינוי פנימי אשר מרכיבה את הבעיה.
קודם כל יש את המהות, ואז יש את האישיות, ולבסוף אמורה וצריכה להיות התפתחות של מהות דרך מה שנרכש בתוך האישיות. 
המהות היא החלק הנצחי בתוכנו ; האישיות היא החלק הזמני בתוכנו.
החיים לא מפתחים את המהות מעבר לנקודה מסוימת. 
ואז הם מפתחים את האישיות. 
קודם כל אני לומד את העבודה הזאת באישיות. איך אני יכול לעשות ולגרום כי העבודה הזאת תגרום למהות לגדול ? יכול להיות כי אני מכיר ויודע את העבודה ואפילו עשיתי לעצמי נקודה כדי ללמוד את הדיאגרמות. כן. אבל הם אני מצווה ורוצה את העבודה ? 
אם אני לא מצווה ורוצה את העבודה, אז איך מה שהנו הכי אמתי ומהותי בתוכי יכול להשתנות 
אי-פעם ולהפוך להיות חלק קבוע ופרמננטי מן ההוויה שלי. 
'לדעת' ו, 'להיות' הם ממש שונים. בשביל שהידע שלי על העבודה הזאת יהפוך להיות עבודה זה רק יקרה אם אני ארצה ואצווה אותה, ואתה מצווים ורוצים את מה שאתם באמת אוהבים ומעריכים. 
 

עמוד 1735
לפיכך אז, אם אני לא מרגיש איזושהי אהבה, אני לא ארצה ואצווה את העבודה.
ואם אני לא רוצה ומצווה את העבודה, אפילו ולמרות שאני יודע ומכיר אותה, אז כלום לא יקרה.
ואני רק אזכור אותה, אבל לא אוהב לחיות אותה.
אז אני לא אבין את העבודה.

עכשיו, הדבר הכי מלאכותי בתוכנו הנו האישיות המזויפת.
זה למה ומדוע היא נקראת אישיות 'מזויפת'. 
אישיות-מזויפת גורמת לכולנו לעשות דברים לא אמתיים. 
אנחנו חותרים ושואפים לעליונות והצטיינות או להיות בולטים ובעלי יתרון סוציאלי, אנחנו חותרים ושואפים להבעה, להציג ולהראות, וכי יחשבו עלינו טובות, ולהיות ראשון וכד'.
אז איך אנחנו יכולים לצפות לאיזושהי מטרה אשר עולה מתוך האישיות-המזויפת 
שתשפיע על המהות במידה אשר תגרום לה להתפתח ?
לבטח יש כאן משהו אשר עליו אנחנו משקפים וחושבים והוגים ומהרהרים בו בצורה מספקת.
אם אני רוצה להיות מצטיין ודגול ובולט ועליון ועולה על האחרים בעבודה הזאת, ולהשוויץ אבל אין לי בכלל הרגשה אמתית של צורך בה אז איך היא יכולה לשנות את המהות שלי ?
איך איזשהו דבר אשר רק נובע מתוך היהירות של האהבה-העצמית יכול לשנות את המהות שלי ? 
יכול להיות כי אני אעמיד פנים כי יש לי סגולות רבות להציג ולהביע ולהראות אבל אין בי בכלל דבר אמתי וכנה אז איך תוכל להתפתח המהות האמתית שלי אשר לא קיבלה הדרכה והכשרה והגדלה אמתית. 
הילד רואה דרכי. אתם לא יכולים להניח כי המהות מתפתחת דרך מה שהוא לא אמתי.
אם אני עושה דברים כדי להיראות ולהציג אותם לפני אדם אבל אני לא באמת עושה אותם.
אז כל אחד ממכם יכול בעצמו לראות איך וכיצד כל דבר יכול להיעשות למען הצגה ומבלי הרגשה פנימית אליו. 
אם אתם חושבים ומהרהרים והוגים ומשקפים על זה אז תהיו מסוגלים לראות איך וכיצד יש 'חוסר המשכיות' בין האישיות למהות.
כמו כן אתם גם תראו איך האישיות, בהיותה לא המשכית למהות, יכולה להיעשות פסיבית עם התוצאה שהמהות תהפוך להיות פסיבית. 
אך זה לא היה המקרה עם הן היו המשכיות. מהות ואישיות הם שני-2 דברים שונים.

העבודה זזה ונעה כלפיי פנימה. בראשונה היא נופלת על הפסיכולוגיה החיצונית, 
על האדם החיצוני אשר בתוך עצמכם. אם היא מתקבלת ומוערכת, פעולתה היא לחדור פנימה אל האדם הפנימי ולעשות לו טרנספורמציה ולהמיר אותו. 
ואז, אתם לו תימנעו מגניבה, נגיד כי אתם מפחדים כי ייתפשו אתכם, אלא אבל כי אתם סולדים מגניבה.
דיברנו על כל זה כאשר שקלנו את המחלקות החיצוניות האמצעיות והפנימיות של המרכזים.
בתוך כל תנועה ותזוזה של העבודה כלפיי פנימה – בכל העמקה של העבודה בתוך ההבנה שלכם 
- זה כאילו הייתם צריכים להתחיל שוב.
אתם הופכים להיות ערים לכך כי תפשתם את הדברים בצורה לא נכונה – את העבודה ואת עצמכם 
- וערבבתם אותה עם היהירות המדהימה הזאת אשר משותפת לכול תתי-האדם אשר אנחנו.
השלבים של העבודה הם כאילו במרווחים אשר אתם צריכים לשים אחד מתחת לשני ולשלוט בנוקשות ובקשיחות ולשלוט בהם בצורה חמורה.
ואם אתם זזתם ועליתם כלפיי מעלה בבית ספר מצורה אחת לאחרת והיכן שהדברים היו לא יותר ממשחק אלא מתחילים להיות אמתיים. אז כפי שהנראה איזשהם דברים ברורים ומוגדרים חייבים היו להיעשות – כמו לא להתכעס על מלצרים וכרטיסנים באוטובוס. 
אז האם זה אפשרי, כי אתם כאן למטה על פלנטה זאת כדי ללמוד משהו על עצמכם ?
כי טוב שתהיה לכם מחשבה טובה שכזאת. האם אתה מתכוון כי אני לא בסדר גמור או לפחות די יוצא דופן ומיוחד ובלתי רגיל ? כן. לזה התכוונו. אתם מעייפים ומתישים ומעייפים כמו כל השאר.
כאן אנחנו נפגעים ונעלבים. 
כי הם היו בטוחים כי הם בסדר גמור. 

עמוד 1736
עכשיו, העבודה ממשיכה וקורית בשלבים או רמות – שכבה אחר שכבה ורמה אחר רמה.
זה לבטח קשה לקחת את העבודה יותר עמוק אל תוך עצמך בלי הרבה מאוד מבוכה ומחשבה וכנות. 
זה ממש רק כאן שהאנשים נתקעים.
הם מתחילים לראות כי הם עושים ועשו את העבודה מתוך אהבה-עצמית ולא מתוך אהבת-העבודה.
ואלא אם כן הם מסוגלים ובעלי יכולת של כנות מאוד גדולה עם עצמם אז זה יכול להיות כי הם לא יהיו מסוגלים למצוא רגשות וסיבות עמוקות יותר כדי להמשיך לעבוד על ועם עצמם. 
זה יכול להיות כי אנחנו ניקח בתור מובן מאליו כל דבר אשר הנו לא אמתי, וכל דבר אשר הנו שקרי, וכל דבר אשר הנו רק העמדת פנים, וזה לא ישפיע על ההתפתחות של המהות. 
אך בכול מקרה ולמרות זאת, כל דבר אשר עשיתם באופן הכי אמתי ומקורי שיכולתם יבוא לעזור לכם ברגעים פיתוי אלו אשר מחויבים להופיע ולקרות כאשר תיפגשו עם ההכרח והנחיצות להעמיק את ההבנה שלכם בעבודה. 
זה המקום בו במיוחד זיכרון-העבודה נכנס ומגיע פנימה, 'אניים' בתוכך אשר רוצים את העבודה יוצרים ביחד את רצון-העבודה שלך, היכן ש, 'אניים' אשר לא רוצים לעבוד יוצרים את רצון-החיים שלך.
'אניים' מסוימים הם בצד הלא נכון. ואל תעשו אף פעם את הטעות ותחשבו כי רק 'אניים' מטומטמים וטיפשים יכולים להיות 'אניים' של העבודה. נאמר לנו להיות חכמים כמו נחשים ובלתי מזיקים כמו יונים. 
יש לכם שני-2 דברים, את עוצמת החשיבה ואת עוצמת הרצייה.
אם אתם אף-פעם לא באמת חושבים על העבודה הזאת, אז כמובן כלום לא אפשרי.
אתה חייב גם לזכור כי מה שחשבת אבל הוא לא בתוך הרצון שלך הוא לא באמת אמתי בתוכך,
כי הוא לא מוביל אל שום פעולה, ולפיכך הוא לא יכול להשפיע על המהות.
זה לא בתוך החיים שלך.
אם אין לך בכלל הערכה לעבודה ולרעיונות שלה, לנקודות המבט והלימוד, אז איך אתה מצפה מן המהות להיות מושפעת ממנה ? 
לעתים קרובות אמרתי לכם כי יש יופי גדול מאוד בעבודה הזאת. 
האם אתם יודעים כי יופי משפיע על המהות בעוצמתיות ? 
נגיד כי אתם לא רואים שום דבר יפה בניסוח של העבודה הזאת, האם אתם חושבים כי זה ייעשה שהמהות תתפתח ? 
האם אתם חושבים כי האדם אשר מתרגל בקביעות ציור או פסנתר אבל לא מרגיש שום דבר יפיפה בטבע או במוזיקה יזכור 'בפעם הבאה בחזרתיות' כפי שזה נראה כי יש לכל כך הרבה מוזיקאים ואומנים ? האם אתם חושבים כי הוא יתחיל לזכור מוקדם יותר ? איך זה יכול להיות שהוא יהיה כך ? הוא לא יכול. יותר מאשר אם הוא רק היה חושב על ציור ומוזיקה ואף פעם לא היה רוצה ומצווה לתרגל את זה.
כי מה שהנו במחשבה וברצון ומסתיים בפעולה נכנס ונשאר בתוך החיים שלהם.
אבל, מה שאתם רק חושבים ולא מווים ורוצים עובר וחולף ומתרחק כי אין לו בכלל סיום בפעולה.

בהקשר לכך אני לא רואה איך יכולה דת אשר היא קשוחה ונוקשה ומבעיתה וקודרת ועגמומית ואכזרית ועם גיבוי של הפחדה, איך דת כזאת יכולה לגרום למהות להתפתח.
אני משוכנע כי הרבה טעויות איומות נעשות כאן. 
לאור הירידה הגבוהה של מהות מן הרמה של הגלקסיה, האם זה מפתיע כי מה שהנו יפיפה משפיע עליה בצורה בלתי נשכחת ?
לכן, הבה נשמור על העבודה יפיפיה בליבנו ובתודעה-Mind שלנו כך שהיא תגיע אל המהות אשר בתוכנו. 
 

עמוד 1737
                                          בית אמוול (16.8.1953)
                                      התבוננות על גישה לעבודה
באיזה זמן או מתיי אתם מתחילים לעשות חשבונות-פנימיים ? זה תלוי בגישה שלך.
אתה מתחיל לעשות חשבונות-פנימיים כאשר אתה מרגיש כי חייבים לך. 
בהתייחסך אל אנשים מסוימים אתה מרגיש כי חייבים לך אם אתה עושה את המאמץ הזעום ביותר בשמם.
הגישות של אנשים מסוימים כלפיי העבודה הן כאלו עד כי אם הם עושים איזשהו מאמץ לעבוד או על ועם עצמם או ביחד עם אחרים או אם הם עושים איזשהו דבר ביחס לעבודה עצמה, הם מרגישים כי חייבים להם משהו.
לרוע המזל, גידלו וחינכו אותנו על העיקרון של לקבל פרס : "אם תהיי ילדה טובה אתן לך סוכרייה", 
או "אם תסיים את השיעורים שלכם אז אני אקח אתכם לקולנוע". 
אדם אשר מצפה לפרס על כל מאמץ אשר (הוא או היא) עושים, גדל להיות הוויה מאוד לא מסופקת, 
והם אף פעם לא מתאימים לחיים.
האחד יכול להגיד כי בימינו אלו יש גדילה כללית בלעשות חשבונות-פנימיים.
אנשים מרגישים כי הם לא אמורים לעשות את מה שהם עושים, או לקבל הרבה יותר שכר וכד'.
אדון אוספנסקי גרם לנו לשים לב לעובדה כי מאז המהפכה התעשייתית – הופעת המכונות, 
אנשים נהנים מעט מאוד או בכלל לא נהנים בעבודתם – בג'וב שלהם, והגאווה הקודמת אשר הייתה לאומנים ובעלי מלאכה גוססת והולכת למות.
אדון אוספנסקי אמר כי החלק הרגשי של מרכז התנועה לא מרוצה ולא מקבל סיפוק בתנאים המודרניים. והוא ראה במכונות אחד מן האיומים והסכנות הגדולות ביותר למין האנושי
והוא אמר כי המכונות ייגרמו לאדם לצאת למלחמה.

עכשיו, שלושת הקווים של העבודה – אשר הם עבודה על ועם עצמך, עבודה ביחד עם אחרים 
ועבודה למען העבודה עצמה, דורשים שלוש-3 גישות שונות. 
זה נכון ואמתי כי בכול מקרה אתם יכולים להשיג ולקבל בשביל עצמכם משהו.
אבל, למרות זאת ובכול מקרה המטרה שלכם לא תהיה רק לקבל משהו בשביל עצמכם.
אם זה כך אז אתם קרוב לוודאי לא תקבלו כלום.
אם אתם לא עובדים עם אחרים, אז אתם לא רואים אותם בתוך עצמכם ואתכם בתוכם.
כאשר אין לכם את ההתפתחות החשובה הזאת והבלתי ניתנת לתיאור, אז אתם מקבלים
מבט מעוות על הערך שלכם עצמכם.
ושוב, אם אתם לא עושים שום דבר למען העבודה אז היא לא תעשה בשבילכם איזשהו דבר.
אם יכולנו לעבוד מבלי לצפות לקבל פרס מיידי, ולאבד איזשהו אמונה אשר הייתה לנו בעבודה
אם אנחנו לא מקבלים פרס, אז אנחנו היינו הולכים דרך ניכרת בלעשות את האישיות-המזויפת בפסיבית.
יכול להיות כי זה יכה בחלק ממכם כמשהו בלתי רגיל ויוצא מן הכלל כי האדם אי פעם ייעשה מאמץ אלא אם כן ניתן לו פרס.
אבל, כאן נמצא מונח מסתורין אשר אותו אני לא מנסה להסביר אלא אבל אני ניסיתי להצביע עליו ולציין אותו במסמך הקודם. 
זה אפשרי לעשות מאמץ אפילו ולמרות כי האחד לא מצפה לקבל פרס.
יש דבר כזה כמו לאהוב לעשות משהו למען עצמו ולמען העשייה עצמה.
יש דבר כזה כמו להיות חופשי מעשיית חשבונות-פנימיים ולא להסתכל יותר על החיים בעיניים קנאיות, והשאלה היא מהיכן האחד בא ומגיע בתוך עצמו, או כמה האחד ירוויח מזה.
אני הייתי אומר כי משמעות אחת של אמרת העבודה המוזרה כי אנחנו לא צריכים ולא אמורים לעבוד בשביל פרס מיידי ותוצאות.
 

עמוד 1738
אלא אבל, לעבוד מתוך הבנה כי זה מה שאתם חייבים לעשות עם עצמכם,
וזאת היא התוכנית והתרשים וכמו כן גם 'מזימה ' (Scheme).
וזה למה ומדוע את/ה על הפלנטה הזאת, אשר היא כה רחוקה למטה בסקאלה של הוויה.
כאשר מתבוננים במבט מתוך הגישה הזאת, האחד כמובן צריך לחשוב כי האחד לגמרי לא עשה עדיין שום דבר – וכי האחד אף פעם לא עשה איזשהו מאמץ אמתי או התמודד והתעמת עם איזשהו דבר בתוך עצמו ברצינות.
אבל, יש תמיד את אלו אשר אמנם, כמעט מיד ברגע בו הם מחברים את עצמם וקושרים את עצמם לעבודה אז הם מתחילים להאשים את העבודה בכול דבר אשר קורה להם, 
והם עושים חשבונות-פנימיים נגד העבודה.
אם הסדינים שלהם נקרעים בכביסה אז זאת אשמת העבודה.
לאנשים כאלו יש גישה שגויה לחלוטין לעבודה.   היא גישה זעירה וקטנונית.
ובדרך כלל לעתים קרובות זה נראה כי הם חושבים שזה נחמד ואדיב מצידם לבוא לפגישות. 
אלו הם אנשים מאוד לא בוגרים והם צריכים הרבה מאוד מניסיון החיים כדי לתקן את הגישה המטופשת כל כך.
לעשות חשבונות-פנימיים עם העבודה זה כמו לעשות משא ומתן 
עם ה 'כל – יכול'  Al Mighty)  ' - עם הבורא או אלוהים הכל יכול...)
זה כמובן מחובר ומקושר עם יהירות עצמית עצומה, בגלל מצב של שינה, אשר רק הטרגדיות החוזרות על עצמן של החיים יכולות לפרק ולשבור.
בהתאמה, כפי שהעבודה מתקבלת עם ההבנה היא זזה ונעה פנימה – כלפיי פנים לתוך מרכזים
כך שהאמיתות שלה נראות מפנים כאמיתות. 
כך אמנם אכן, הגישה שלך לעבודה מגדילה את עצמה וכך אתה מקבל יותר כוח ועוצמה מן הגישה שלך.
גישה צרה וקטנה אל העבודה יכולה לתת רק גישה שטחית כלפיה.
ביסודו הכוח מאחורי העבודה לא יכול להתקשר ולהתחבר דרך 'אניים' מחמירים וקפדנים ודייקנים ומפרכים ומעייפים, נוגשים וסוחטים ( Exacting ) . 
מצב ההוויה שלך עצמך מחזיק אותך ואוחז בך.   'אניים' שליליים עומדים בדרך. 
אבל הדבר אשר מונע רבים ממכם ומחזיק אותך אחורה, זה כי אתם לא רואים את האמת של מה שהעבודה מלמדת בעצמך.
ההבנה היא זאת אשר יכולה לראות את האמת. 
היא 'ראייה- פנימית', היא לא דורשת אישור מן האחרים. 
אתה רק רואה כי הדבר הנו כך. זאת היא 'הבנה', הכוח החזק ביותר אשר האחד יכול לפתח.
                                       *                       *                          *
מה היא הריפוי בשביל תת-האדם הזה, יהירות-הקוף, אשר נמצא ברשותם של כולם ?
הריפוי מונח בהגדלה של 'מודעות'. 
זאת היא השיטה של העבודה. אתה לא יכול להישאר יהיר כפי שאתה אם אתה נהיה מודע יותר ל- מה שהנו בתוכך.
ובמושג 'יהירות' ) Conceit ) את שתיהן – גאווה ויהירות (Pride & Vanity ).
העבודה מלמדת כי שני-2 הענקים הולכים לפנינו והם מארגנים ומסדרים את הכול מראש.
אלו הם 'גאווה ויהירות' – Pride & Vanity – הגאווה שלך והיהירות שלך.
אתה יכול להיות בטוח למדיי, כי כאשר העבודה הזאת הופכת להיות קרה ומרוחקת בתוכך,
אז אתה מתעמת נגד יהירות וגאווה.
קרוב לוודאי אתה מתמרמר ומתרעם וכועס ומעוצבן ועם טינה.
זאת היא צורה מסוימת של הגאווה והיהירות שלך אשר קמה נגד העבודה.
כבר דיברנו על האמרה אשר תורגמה בצורה כל כך גרועה. "יבורכו עניי הרוח". 
במקום זה המשמעות אמורה להיות : " אלו אשר לא מתרעמים ומתמרמרים יש להם אושר פנימי'. 
זה הנו ממש שונה למדיי מאושר חיצוני. 
עכשיו, אנשים עם דעה טובה על עצמם מתמרמרים ומתרעמים ומקנאים בקלות.
בכול הצורות והמצבים של התרעמות והתמרמרות מעורבות גאווה ויהירות. 
תתייחסו ותשקלו את החלק אשר ישוע היה צריך לשחק בהתייחס לכך.
הוא היה צריך במודע לשחק את החלק של כישלון על-פי הנבואה.

עמוד 1739
הוא אמר למלוויו כי הוא היה חייב להיכשל. 
עכשיו, בגלל 'גאווה ויהירות' הגישה שלנו אל עצמנו היא הרבה יותר עוצמתית מאשר איזושהי גישה אל העבודה. 
אני מתכוון כי זה לא עניין של העמדת-פנים או של ענווה אדוקה, קנאית וצדקנית וחסודה.
זה לראות עם ההבנה כי האחד הנו מאוד קטן ועלוב ודל ובור בסקאלה של הבריאה, 
ובהשוואה אל ההוויה האלוהית, ובאמת ממש כמו איזה קוף טיפש ויהיר,
ובמקום מודעות יש לנו גאווה ויהירות.
העבודה היא שאלה לגביי הגדלת המודעות של האחד, לא חיקוי של סגולות ומעלות ומידות טובות ויכולות כמו של קופים. 
זה מסע ארוך וכואב אבל מופלא ונפלא, מסע זה של להגדיל את המודעות, תמיד על חשבון איזשהו אספקט והיבט מסוים של גאווה ויהירות עצמית.
בתוך זה יש מקומות בהם הסכנה היא גדולה – היכן שהאדם מתחיל לייחס ולשייך לעצמו עוצמה אשר הוא עדיין לא הגיע אליה וטרם השיג אותה.
ולהתנהג בשחצנות ולתת לעצמו מחמאות ולחשוב כי הוא אל – הרבה לפני שהוא השיג את המטרה והגיע אל המטרה וכאשר האישיות עדיין פעילה.
אבל, כאשר רואים אותם בתור פיתויים לגאווה וליהירות אז הם נעלמים.
אז אל תהיו מופתעים אם העבודה מביאה אתכם ותופסת אתכם היכן שהגאווה והיהירות מרגישות את זה הכי הרבה כי הנתיב והמשעול אשר העבודה עוקבת אחריו הנו 
" שחרור או שחרורים עוקבים ורציפים מן הגאווה והיהירות ".
וזה מה שהוא צריך וחייב לעשות.
אם אתם מנסים להבין ב- מה עוסקת העבודה,  היא תעזור לכם בזמנה ובתור שלה ב- תורה תעזור לראות עד כמה זה קשה בשבילה לעזור לכם ועד כמה היהירות הגאווה שלכם אשר 
מגודרות ומבוצרות היטב עושות אתכם טיפשים בהחלט וטיפשים לגמרי.
במשך השנים היא תראה לכם איזה ג'וב הוא זה להזיז אתכם אף שמץ אחד קטן מהקונספציה או מן התפישה הרעיונית שלכם על עצמכם ובאותו הזמן עד כמה זה הכרחי ונחוץ זה בשבילכם 
ומה נותן לכם האושר הפנימי אשר משוחרר מגאווה ויהירות.
ואשר אין אף פרס או כבוד או איזשהו מקור אשר של סיפוק אשר הגאווה והיהירות שלכם יכולה לתת.
איזה ערך או שימוש החיים שלכם היו בשבילכם אם אף פעם לא תפשתם ותפסתם מבט חטוף של הדרך אל אושר פנימי, והנכם מרירים ועשיתם מעט מאוד משהו אחר מלבד לעשות חשבונות-פנימיים נגד אחרים ולא להבין כלום ושום דבר עליך עצמך או מה שהיית צריך ואמור ללמוד ?

                                          בית אמוול (20.8.1953)
                                              מסמך בלתי גמור
מאחר והעבודה הזאת מכוונת אל המטרה של ההתפתחות של ההבנה אז היא לא יכולה לעשות 
על-ידי פקודה.
בארגונים אשר נוצרו בחיים, בהשפעות – A , ציות הנו הכרחי ונחוץ וכמו כן גם פרסים ועונשים, 
אבל, בעבודה זאת זה לא יכול להיות בדיוק אותו דבר.
מן הסיבה כי הכוח המנטרל של החיים והכוח המנטרל של העבודה הם שני-2 דברים שונים לחלוטין
אשר פועלים לגמרי מכיוונים שונים.
אתה לא יכול לכפות על אנשים 'להבין'. אתה לא יכול לכפות עליהם לציית ל – דיסציפלינה ', ולשמור על החוקים ועל כללים, לפחד מעונש ולהרגיש מצוינות ואיכות ולהיות ראוי וזכאי. 
אבל, את  ה – Spirit  הרוח הפנימית של האדם אי אפשר להעיר בדרך כזאת.
לפיכך אז, הבעיה של האזוטריות היא איך לעורר את האדם מתוך עצמו – מתוך ההבנה שלו עצמו, 
והרצון והסכמה, בהבינו ובתפשו את המצב השינה שלו.
אין שום כפייה אשר יכולה לעשות את זה.
 

עמוד 1740
האם אני לא חייב לראות בעצמי כי אני טועה ושוגה לגמרי בתוך עצמי,
וכמהה עמוקות להתעורר, ולהפסיק ולחדול להמשיך לעשות את מה שאני עושה יום אחר יום ?
עכשיו, אין בכלל שום חוקים וכללים אשר יכולים לגעת ברוח הפנימית בבחינה זאת ובמובן הזה.
אמנם יכול להיות כי אני אציית בצורה נהדרת ואהפוך להיות תלמיד-כוכב או כוכב של תלמיד,
אבל , אני אשאר ישן בפני עצמי בפניהם של רקיעי השמים ובעיניי האל.
אני לא אהיה כלום מלבד איש 'חיקוי', עד כמה שלא אהיה טוב וכמופת ודוגמא, וזאת הסכנה.
ההבנה שלי תהיה בלתי ערה. 
אני אהיה בתוכו מבפנים, ולא מוזן על-ידי משמעות פנימית.
כי אם אני עושה דברים על-ידי דוגמא וחיקוי ולא מתוך הבנה מתפתחת ותפישה של האמת,
אני אשאר מת מבפנים, כמו בית ריק.
זה האפקט וזאת היא ההשפעה של להשתמש בכוח המנטרל הלא נכון – כלומר, הכוח השלישי של החיים – במקום הכוח השלישי של העבודה. 
האישיות לא מוחלשת. 
הבה נדבר שוב על 'חיקוי' -  " לחקות את המעלות, הסגולות ואת המידות הטובות ".
בפעם האחרונה זה נאמר כי לחקות ב – " Meekness " ( Meek – Meekness : ענווה, שפלות רוח, צניעות, צייתנות, נמיכות רוח וכניעות ) זה חסר תועלת . Bless Are The Meek .
 " יבורכו עניי הרוח " – " Bless Are The Meek  ". 
העובדה כי אתם מתרעמים ומתמרמרים היא הנקודה.
האם אתם כבר מבינים ותופשים כי אתם לא מודעים לעצמכם מספיק אפילו בקירוב ?
אתם לא כוללים בתוך המודעות המוגבלת שלכם לגביי עצמכם את מה שכל כך הרבה התרעמתם עליו והתמרמרתם עליו כל כך הרבה ואשר נאמר לכם ממש עכשיו.
הגאווה והיהירות שלכם על עצמכם מונעת ומשאירה בחוץ את המודעות שלכם כי אתם ממש מה שאתם רעמתם והתמרמרתם כי נאמר לכם על-ידי האדם הזה – מכול האנשים.
אתם מבחינים איך אתם מוטרדים על-ידי האדם הזה ? 
זה נראה כי הוא בבירור ולבטח עולה לכם על העצבים. 
אז, איך אתם יכולים להתמודד ולהתעסק איתו ? הוא "בתוך עצמך" ולא מבחוץ .
הוא משהו אשר אתה לא מודע לו 'בתוך עצמך'.
בגלל הגאווה והיהירות שלכם על עצמכם האזור של מה שאתם לא מודעים לו בתוך עצמכם 
הנו עצום.
'איכשהו' אני הוא והוא אני. ואם זה ככה אז אני לא יכול להיות מה שהגאווה והיהירות שלי מציירות.
לפיכך אז אני חייב, לשחרר משהו, להרפות ולשחרר את עצמי מן הגאווה והיהירות של עצמי. 
תסתכל עכשיו – אתה מתעב את האיש הזה – ועדיין הוא בתוכך ואיכשהו ובצורה כלשהי הוא הנו בתוכך והוא איכשהו אתה. 
זאת היא אשליה של החושים – הגוף של האדם – זה הנו הקושי. 

​

​

כאן ניקול הלך לעולמו 
ובנספח יש שאריות של מסמכים נוספים שנכתבו במשך השנים ...
 

עמוד 1741
                                       נספח 
                             
                                          בירדליפ (26.4.1941) 
                                רשימה על איך לעבוד על ועם עצמך
דיברנו היום בפגישה על נושא אשר הנו חשוב, ואני הייתי רוצה לכתוב על זה קצת.
זה עוסק בדרך אשר בה האנשים לוקחים את העבודה הזאת, ואיך ובאיזה רוח הם עובדים עם ועל עצמם. 

אני אתחיל עם עצמי. חינכו וגידלו אותי עם התייחסות לרעיונות דתיים, עם התחושה כי רק הרשעה והשכנוע לגביי חטאים היו חשובים, ובקצרה בעיקר היה דיבור על חטא.
כתוצאה מכך הדת הייתה עניין עגמומי מאוד, ובאופן אישי תיעבתי אותה. 
מוסריות הייתה רק מוסריות מינית. 
סגולות ומעלות ומידות טובות וטוהרה היו רק איפוק וריסון, ובאופן כללי החטאים וההרגשה של היותך חוטא היו הרעיונות העיקריים של הדת.
בתור ילד אף פעם לא הבנתי בכלל שום דבר ביחס לדת, וכך או שהייתי מפוחד או דואג או שפשוט שנאתי את כל העניין.
התחלתי לגמגם בצורה קשה. 
הקשבתי לכתובי הקודש, אשר בעיקר הוצאו מתוך הברית הישנה – התנ"ך ואשר תמיד נראו איומים בצורה בלתי ניתנת לתיאור. ובהם אלוהים תואר בתוך איש אלים וקנאי ורע וכד'.
וכאשר שמעתי את הברית החדשה, לא יכולתי להבין מה הייתה הכוונה והמשמעות של ה-משל או המשלים וגם לא היה נראה כי לאף אחד אכפת או מישהו יודע מה המשמעות והכוונה בזה.
אבל, ביום ראשון אחד לפני הרבה זמן, בכיתת לימוד הברית החדשה ביוונית של יום ראשון אשר העביר המנהל, העזתי לשאול, למרות הגמגום שלי, מה המשמעות של משלים מסוימים.
התשובה הייתה כל כך מבולבלת עד כי אני ממש התנסיתי ברגע המושעות הראשון שלי – כלומר,
לפתע פתאום הבנתי ותפשתי כי אף אחד בכלל לא ידע איזשהו דבר.
זה היה ניסיון ברור ומוגדר וזה היה הניסיון הראשון שלי בזכירה-עצמית, השני היה התפישה וההבנה הפתאומית כי אף אחד לא יודע מה אני חושב – ומן הרגע הזה החלתי לחשוב בעצמי, או במקום זה, ידעתי כי אני יכול.
כפי שאתם יודעים, כל הרגעים של זכירה-עצמית אמתית בולטים לתמיד בתוך החיים הפנימיים של האחד, והחיים האמתיים של האחד הם לא מאורעות חיצוניים אלא אבל מצבים פנימיים.
אני זוכר כל כך בבירור את הכיתה הזאת, עם חלונות גבוהים אשר תוכננו בצורה כזאת כדי שלא נוכל לראות החוצה, את שולחנות הכתיבה ואת הפלטפורמה אשר עליה ישב המנהל, את הפנים הצרות והמלומדות שלו, את ההרגל העצבני שלו לעוות את פיו ולטלטל את ידיו – ולפתע פתאום, ההתגלות הפנימית של 'לדעת עי הוא לא יודע שום דבר' – כלומר, כלום ושום דבר לגביי איזשהו דבר אשר באמת משנה.
היה זה השחרור הפנימי הראשון מן העוצמה של החיים החיצוניים.
מן הזמן ההוא ואילך ידעתי לבטח – והמשמעות של זה אומרת תמיד כי על-ידי תפישה אוטנטית אינדיבידואלית פנימית אשר היא המקור היחיד של ידע אמתי – כי כל התיעוב שלי לגביי הדת כפי שלימדו אותי את הדת היה מוצדק ונכון. 
ולמרות כי תמיד אחרי רגע של זכירה-עצמית אמתית האחד חוזר שוב לישון, ולעתים קרובות במשך שנים, ועדיין רגעי מודעות שכאלו תמיד עומדים בתוך חלקים גבוהים יותר של מרכזים ונשארים וכביכול מחכים לרגע נוסף בו אפשר יהיה להבין ולתפוש יותר במודע מה החיים הם הינם ממש – כלומר, זה אומר כי הם אף פעם לא הולכים לאיבוד
 

עמוד 1742
ולמרות שהם נשכחו בדרך אחת ועדיין הם עומדים ברקע של עצמך תמיד, ובאים ומגיעים קדימה אל החזית ברגעים קריטיים כדי לשמור עליך.

עכשיו, אני רוצה לדבר אתכם על איך אתם עובדים עם ועל עצמכם ובאיזה רוח אתם לוקחים את העבודה.
אתם לא יכולים לעבוד בקלות מתוך מצבי הרוח ומן הרעיונות הדתיים הרגילים.
אתם זוכרים את האמרה לגביי ' יין חדש בבקבוקים ישנים '.
עבודה זאת, מערכת זאת של לימודים או שיטת לימודים זאת, רעיונות אלו אשר אנחנו לומדים, 
הם הדברים הכי יפים אשר יש אפשרות כי תדמיינו – והם חדשים בשבילנו.
לא. הם הרבה יותר נהדרים ונפלאים ויפיפיים מאשר איזשהו דבר אשר אתם יכולים לדמיין.
הם מאשימים אתכם רק בהיותכם ישנים.
הם לא מחזיקים בתוכם הרשעה ושכנוע ואמונה של חטא.
הם מבקשים ממכם ממש בעדינות להתבונן בעצמכם. 
זה אתם בעצמכם אשר חייבים להאשים את עצמכם. 
הבה ניקח אחד מן הרעיונות של הלימוד הזה – רעיון לגביי מהות. 
לימודים אלו אומרים לנו כי המהות של כל אחד מאתנו מגיעה למטה מן הכוכבים.
אתם זוכרים את קרן הבריאה. המהות מגיעה למטה מן התו – ל ה (הגלקסיה הכוכבית )
ועוברת דרך התו – ס ו ל (השמש) ואז בתו – פ ה (האזור הפלנטרי) היא נכנסת אל כדור הארץ. 
אנחנו לא נולדים רק מן ההורים שלנו ; ההורים שלנו יוצרים את המכשיר בשביל קבלתה של המהות הזאת אשר מגיעה ובאה מן הכוכבים.
וכל העבודה, באם היא עבודה אישית, עבודה עם אחרים בעבודה, ועבודה למען העבודה עצמה
(ואלו שלושת קווי-העבודה הנחוצים וההכרחיים בשביל כל אחד אשר רוצה להישאר בתוך העבודה הזאת). 
וכל זה כדי להוביל אותנו בחזרה אל המקום אשר ממנו הגענו.
עכשיו, כל אחד מאתנו כאן למטה על פלנטה חשוכה זאת, כל כך נמוך למטה בקרן הבריאה,
כי לו או לה יש בתוכם משהו מיוחד, איזשהו גורם מיוחד או 'מאפיין ראשי' להתבונן בו, 
להפוך להיות מודע/ת אליו ולהתחיל לסלוד ממנו, וכך לעבוד כנגדו. 
זה יכול להיות קטנוניות או רשעות, אכזריות או שקרנות, גאווה-עצמית או פחד, בורות וכן הלאה.
ואם איש או אישה מתים בלי שהם רואים למה הם כאן, ומה הסיבה האמתית לחייהם, 
האם אפשר לקרוא לזה איזשהו דבר מלבד טרגדיה ?
כל אחד ממכם הנו כאן על כדור הארץ, כי מנקודת המבט של העבודה יש לכם משהו מיוחד מאוד
וחשוב מאוד לראות את זה בתוך עצמכם ולהיאבק נגדו עם כל הכישורים ויכולת ההמצאה שלכם, 
עם כל העוצמה והכוח של התודעה-Mind והרצון והנשמה והלב והגוף שלכם.
אבל, כמובן כי אם אתם מתגאים בסגולות ובמידותיכם הטובות ובמעלות שלכם, אז מה יכול לקרות מלבד צדקנות וכך אישיות-מזויפת, יגדלו בכול יום בו אתם חיים, והתוצאה תהיה כי אתם תתגבשו
בגישות ובנקודות מבט כאלו צרות ותהפכו להיות 'אנשים מתים'.
אתם שמעתם אותי מדבר על המשמעות של ה 'מתים' בכתובי הבשורה הנוצרית – לדוגמא, 
כמו שאמר ישוע : " תנו למתים לקבור את מתיהם ". 
המתים הם אלו אשר מתים לכול אפשרות של עבודה על ועם עצמם ובכך לשנות את עצמם,
עכשיו, את העבודה אפשר לעשות רק ברוח האור והיופי שלה עצמה, רוח החשיבות והמסר האמתי שלה. 
החיים על כדור הארץ הם לא שום דבר מלבד שדה בשביל לעבוד על ועם עצמך, 
כך שהאחד יוכל לחזור לאן שהוא בא ממנו. 
 לקחת את החיים בתור 'מטרה' בפני עצמה זה לא להבין את העבודה, וזה יכול לגרום גישה לא נכונה אשר יכולה להיות המקור של הרבה רגשות שליליים ושל מאמצים חסרי תועלת אשר נעשים במצבים שליליים. כי לעבוד בדרך שלילית זה חסר תועלת.
 

עמוד 1743
זה רק סוג מסוים של עונג, איזושהי הרגשה של שמחה או תענוג או איזושהי חיבה אמתית או תשוקה, אשר האדם יכול לעבוד ולחולל כל איזשהו שינוי של הוויה בתוך עצמו.
לדוגמא, פחד לא יפעל בדרך הזאת.
יכול להיות כי לאדם יהיה קצת ידע של האמת, אבל אלא אם כן הוא 'מעריך' אותו, 
אלא אם כן הוא חש ומרגיש בתוך זה קצת עונג, אז זה לא יכול להשפיע עליו. 
זה לא יכול לפעול עליו, כי האדם מתאחד עם האמת רק דרך האהבה שלו, 
ובדרך הזאת ההוויה שלו משתנה.
אבל, אם הוא שלילי אז אהבת-החיים שלו – כלומר, הצד הרגשי שלו – הנו במצב שגוי ולא נכון,
וזה יהיה אותו הדבר עם הוא בתוך מצב של פחד והוא חש מוכרח וכפוי לעשות משהו נגד רצונו.
לעשות דבר מנכונות ומתוך רצונך ומן העונג לעשות זאת, זה ישפיע עליך שינוי ובתוכך.
וכאשר האדם מתחיל להרים ולסחוב את ה 'צלב' שלו עצמו – כלומר, 
את הנטל ואת העול של איזשהו דבר קשה בתוך עצמו, אשר הוא הגיע לבסוף להתבונן בו,
והוא עושה את זה ברוח שכזאת ואז הוא יקבל תוצאות.
אבל, אם הוא עושה את זה בכבדות, מתוך שכנוע של חטא (ועונש) אז שום דבר לא ייצא מזה.
ובמיוחד אם הוא מראה לאחרים את מה שהוא מנסה לעשות, ובדומה לכך, או להיראות אומלל וקודר ועצוב. 
ובהקשר זה אתם תזכרו את מה שנאמר על-ידי ישוע לגביי צום – כלומר, אם אתם צם אז אתה צריך לשמן את שערך ולשטוף את פניך : " כדי שלא תראה שאתה צם בפני אדם ". 
לעבוד על ועם עצמך מתוך השכנוע של חטא (ועונש) זה שם את העבודה בתוך חלקים שליליים של מרכזים, ולעבוד בדרך שלילית זה יכול להוביל למצב יותר גרוע של עצמך מאשר לא לעבוד בכלל. 
חלק נוטים לקחת את העבודה בדרך הכבדה הזאת.
אבל אף אחד לא יכול לרדת לעומק של העונג אשר אנשים לוקחים כאשר הם עושים את עצמם אומללים ונהנים מן המצבים השליליים שלהם.
אתם כולכם יודעים ושמעתם אותי אומר לעתים קרובות כי חלקים שליליים של מרכזים 
לא יוצרים כלום. 
כאשר שמעתי לראשונה את אדון אוספנסקי אומר כי חלקים שליליים של מרכזים לא יכולים ליצור איזשהו דבר, וכי אנשים אשר מנסים לעבוד בדרך כבדה וקודרת ומעייפת ושלילית, רק יכולים לעשות את המצב הפנימי שלהם גרוע יותר מאשר הוא היה – ואני חושב שאז אני התנסיתי כמעט ברגע נוסף של מודעות ואני הבנתי כי מה שאני הרגשתי לגביי דת היה נכון ; 
זה לפתע פתאום היה מנוסח ומוסבר.
עבודה זאת, אם אתם מקשיבים לה ושומעים אותה בלבכם, היא הדבר הכי יפיפה שיכולה להיות אפשרות כי תוכלו לשמוע.
היא לא מדברת על חטא אלא אבל על להיות ישן, ממש כמו שכתובי הבשורה הנוצרית לא מדברים באמת על חטא, אלא רק על 'לפספס את המטרה- האות והסימן' – וזאת משמעותה של המילה ביוונית.
האם אנחנו יכולים לשמוע את העבודה ? 
יש לי ספר ישן אשר חיבר אדם מן העבודה אשר הייתה בזמנו שלו ; זה מתאר אדם אשר שוכב על הארץ ישן עמוקות וליד סולם אשר נמתח עד השמים, ומלאכים עליו אשר מחצרצים בחצוצרות כמעט עד לאוזניו של האדם, ועדיין הוא לא שומע דבר. כי הוא ישן בתוך החיים – אולי הוא מיליונר, 
או איזשהו איש חשוב מאוד, או בפשטות פקיד שהציקו לו, או אמא מודאגת וכד'.

עבודה זאת היא יפיפה כאשר אתם רואים למה היא קיימת ומהי המשמעות שלה.
היא עוסקת בשחרור. היא יפיפייה כאילו, היא הייתה נעולה במשך שנים בכלא, ואתם רואים זר נכנס והוא מציע לך מפתח. אבל, יכול להיות כי אתה תסרב לזה כי רכשת הרגלי כלא ושכחת את המקור שלך ואשר הנו מן הכוכבים. 
אז איך, אתה אי פעם תהיה מסוגל 'לזכור את עצמך' כאשר יש לך רק אינטרסים ומחשבות של כלא, 
ולהחזיר בחזרה את חייך שלמים ולא מעוותים ומלוכלכים על-ידי רגשות שליליים ובכול צורה של הזדהות ?
 

עמוד 1744
זה אז יהיה בשבילך רק טבעי לסרב למפתח אשר יפתח את כל דלתות הכלא, אחת אחר השנייה, 
כי אתה מעדיף להישאר בכלא – כלומר, כפי שאתם בתוך עצמכם.
לא. עוד יותר אפילו, ויכול להיות כי תתרעם ותכעס ותחפש להרוג את הזה ותילחם למען חיי הכלא שלך ואפילו תקריבו את חייכם במטרה להישאר בכלא. 

                                    בירדליפ (18.1.1943)
                         פרשנות על משמעות התיבה (תיבת-נח)
זה אפשרי לקחת תמיד כל דבר אשר נאמר בברית החדשה ובברית הישנה בדרך מילולית.
ישנה רמת ההבנה 'המילולית' של כתובים קדושים ויש גם את רמת ההבנה הפסיכולוגית שלהם.
משלי הברית החדשה לדוגמא הם בעלי משמעות 'פסיכולוגית', 
אבל, ניתנת להם צורה אשר היא מילולית.
הסיפור על התיבה אשר מתואר בספר בראשית, ניתן לקחת אותו כמובן במשמעות המילולית.
יכול להיות כי היה מבול מים ; יכול להיות כי הייתה תיבה אשר נבנתה על-ידי אדם בשם נח, 
מעצים מסוימים הנקראים עצמי גופר וכד'.  
אבל, מן הבחינה הפסיכולוגית המשמעות היא ממש שונה למדיי.
האזוטרי או הפנימי – כלומר המשמעות הפסיכולוגית היא ממש שונה למדיי.
הלימודים האזוטריים הם תמיד לגביי האבולוציה הפנימית של האדם.
זה לגביי ההתפתחות הגבוהה יותר של האדם והיחסים שלו עם מה שיותר גבוה ממנו.
כל דבר אשר נאמר ב – 5 חמשת הספרים של הברית הישנה אשר נקרא החומש או התורה,
יש לו משמעות חיצונית מילולית, ומשמעות פנימית אזוטרית ו/או פסיכולוגית.
הספרים האלו לא נכתבו בתור היסטוריה מילולית, אלא אבל כדי להעביר משמעות אחרת נוספת, ממש כמו במקרה של משל.
השתמשו וסיגלו מקרים ותקריות היסטוריים בכזאת דרך אשר המשמעות האזוטרית הפנימית תוכל להיות מועברת על-ידי מה שככול הנראה קרה באופן היסטורי.
אבל זה ממש ברור ומובן כי הם לא רק היסטוריה.
האחד צריך ואמור להסתכל רק על הפרטים אשר הוזכרו, אשר נראים טריוויאליים.

המבול, אשר במשמעותו הפנימית הפסיכולוגית הוא מובן זה לא מבול של מים אשר מציף ומטביע את הארץ אלא מבול של רוע.
המבול מתייחס לתקופה אשר בה כל הבנה נכונה גססה למוות, בתוך מחלקה מסוימת של האנושות.
אלימות ורוע היו בעלייה וכל דבר אשר עסק באמת ובטוב איבדו אותו ולא יכלו לראותו יותר.
האנושות אשר הושארה לעצמה היא ברברית.
רק הלימודים אשר ניתנים במשך תקופה ארוכה יכול לעלות את האנושות אל רמה של תרבות וציוויליזציה.
אבל, כל הלימודים אשר נזרעים לתוך החיים, יש להם את תקופתם ואז הם מאבדים כוח ומתים.
כאשר הלימודים מאבדים את כוחם ומתים, אז עולה מבול של רוע ואלימות ושקרים.
הסיפור על התיבה מתייחס לתקופה שכזאת, אשר קרה בין החלק של האנושות אשר כפי הנראה ממוקמת בתוך מה שאנחנו קוראים לו בימינו 'המזרח התיכון'.
 

עמוד 1745
כל החלק הזה של האנושות, כל ה 'ארץ' הזאת נשטפה והוצפה בברבריות, 
ואיבדו את המראה של כל הלימודים. 
אבל הלימוד תמיד מתחיל שוב, וכאשר עולה כזה מבול של רוע אז הלימוד חייב לשמר את עצמו 
ולחכות עד אשר יגיע הזמן בו תוכל להתחיל צורה חדשה של אותו לימוד.
לפיכך, כאשר מבינים את זה מן הבחינה הפסיכולוגיות, המבול הנו מבול של ברבריות, 
של רוע ואלימות, והסיפור של התיבה, זה סיפור העוסק באיך ידע אזוטרי שימר את עצמו במשך המבול. 
התיבה שטה על המים של מבול הרוע, והיא הכילה בתוכה את כל הזרעים ללימוד חדש,
אשר היו מיוצגים על-ידי נוח, 3-שלושת בניו ונשותיהם וכל החיות.
וכאן אנחנו חייבים להבין ולתפוש כי כל הציוויליזציה והתרבות שלנו בעצמנו, 
עלתה מאחורי צורת הלימוד אשר נקראת נצרות, וכמו כן אנחנו גם חייבים להבין ולתפוש כי כל לימוד מן הסוג הזה – כלומר, לימוד אזוטרי – יש לו את התקופה שלו, ולבסוף הוא מאבד את כוחו ומת.
אז מגיעה תקופה של אלימות ורוע – כלומר, זה הנו המבול – כמו בימים אלו.
ואחרי זה מגיע ועוקב לימוד חדש.

התיבה היא סיפור העוסק ב-כיצד מגשרים על המרווח בין שתי-2 תקופות של לימוד.
המשמעות של זה אומרת כי אנשים מסוימים, ובמקרה הזה בית ספר מסוים אשר נקרא 'נוח', 
ואשר היו לו בסופו של דבר שלושה-3 ענפים, והוא אסף וכינס יחד כל דבר אשר היה בעל ערך
ושימר את זה עד אשר הגיע הזמן כאשר ניתן היה לתת לימוד חדש.
והם כביכול הרכיבו את הצורה של הלימוד החדש ושימרו אותו, על-ידי כך שהם חיים וחיו בתוכו,
אז זה היה כך ש, לא הכול הלך לאבדון במבול הרוע, 
וכך המין האנושי לא ירד לטמיון ונכחד מבחינה רוחנית דרך שנאה ואלימות הדדית.
ההיסטוריה הידועה, ההיסטוריה הרגילה, ההיסטוריה אשר מלמדים בבית הספר, היא היסטוריה של פשע. 
אבל, ההיסטוריה האזוטרית, אשר ניתן לתפוש עליה מבט חטוף בסיפור על התיבה,
זה משהו שונה ממש וכמעט 'בלתי ידוע'.
כל מה שאנחנו יודעים זה כי פתאום, הופיע לימוד חדש בצורה של דתות, ואשר מתחיל תרבויות חדשות. 
כלומר, אנחנו יכולים לראות משהו מן ה 'תוצאות', אבל אנחנו יודעים מעט מאוד או שום דבר וכלום מן ה 'גורמים והסיבות' ואשר ההיסטוריה שלהם חבויה מאיתנו.

עכשיו, בתוך התודעה – Mind  שלכם אתם יכולים להיפטר לחלוטין מן המשמעות המילולית של הסיפור על המבול והתיבה. 
כאשר התיבה עגנה על הר אררט, המשמעות של זה אומרת כי הצורה החדשה של הלימוד
אשר 'מוצגת ו/או מציגה' התחילו ללמד אותה על פלנטה ארץ – כלומר, ה 'אדם'. ומבול הרוע התחיל להצטמצם ולהתמעט. 
כלומר, זה נהיה אפשרי שוב להתחיל ללמד את האדם איך להפוך להיות מתורבת.
היו צריכים להמתין לזמן הנכון ומציאת הזמן הנכון מיוצגת על-יד כך ששלחו את העורב החוצה, ואת היונה וכד'.
אם הלימוד החדש אשר הוכן ניתן בזמן לא נכון אז הוא חייב להיכשל.
אנשים עדיין לא מוכנים בשבילו. 

עם הרעיון הכללי הזה של מהי המשמעות של המבול והתיבה, הבה ננסה למצוא איזושהי פרשנות פסיכולוגית של מגוון המקרים אשר הוזכרו בסיפור ואשר מתחיל בפרק השישי של ספר בראשית.
זה אפשרי כאן לקחת (על עצמנו) רק נקודות מסוימות בסיפור.

עמוד 1746
קודם כל התיאור מתאר איך בני האלוהים התערבבו עם בנות האדם : 
"  ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.  ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.  ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם:  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.  " (תנ"ך, בראשית, פרק ו', פס' ב'-ד')  

אנחנו חייבים להבין כי התרחש כאן הערבוב והבלבול של לימוד גבוה ואמת נמוכה.
ואז זה נאמר כי אלוהים ראה כי רוע האדם התרבה על הארץ : 
" ה וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. "
(תנ"ך, בראשית, פרק ו', פס' ה'). 
ורק נוח היה טוב. אלוהים אמר לנוח כי הוא חייב להכין תיבה כי מגיע מבול. 
ובתיאור אלוהים אומר לנוח : 
" יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.  יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר.  טו וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ:  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.  טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ.  יז וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:  כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע.  יח וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה--אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ.  יט וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ:  זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ.  כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ--שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת.  כא וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה.  כב וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים--כֵּן עָשָׂה. (תנ"ך, בראשית, פרק ו', פס' יג'-כב').

עכשיו, הבחינו כי היו לתיבה 3-שלוש קומות – וחלון יחיד ודלת אחת. החלון היחידי הנו מעל :
" טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ." והמשמעות של זה היא כי החלון נפתח אל הקומה העליונה. וכפי שאתם יודעים, בלימודי העבודה אשר אנחנו לומדים, האדם מצויר בתור דיאגרמה של בית בעל 3-שלוש קומות, 
אשר יש לו חלק נמוך ואמצעי ועליון.- והחלק העליון הנו המרכז השכלי, בחלק האמצעי יש את המרכז הרגשי, ובקומה הנמוכה יש את המרכזים של התנועה והאינסטינקט.
אתם יודעים כי רשמים מיוצגים כנכנסים אל תוך הקומה העליונה, 
כלומר 'למעלה' היכן שממוקם המרכז השכלי. 
 

עמוד 1747
יכול להיות כי זה ייראה לך עניין לא סביר כדי לצייר ולתאר איזושהי השוואה בין התיבה אשר יש לה 3-שלוש קומות לבין הדיאגרמה של העבודה על האדם בתור בית בעל 3-שלוש קומות.
אבל, אתם חייבים לזכור כי הלימוד האזוטרי נשאר תמיד במהותו אותו הדבר וכי הוא נשמר בחיים בדרכים אשר עליהן אנחנו לא יודעים דבר.
כפי שזה נאמר אנחנו מכירים ויודעים רק את ההיסטוריה של החיים החיצוניים, ההיסטוריה של פשע ולא את ההיסטוריה של הלימוד האזוטרי, מלבד כי אנחנו יכולים להבחין בתוצאות של השני (האזוטרי), ואשר בתקופות שונות פועל על ההיסטוריה הכללית של פשע. 
כלומר, אנחנו רואים כי הלימוד האזוטרי נאבק עם ברבריות, ומייסד בהדרגה תרבויות.

עכשיו, אני חייב להסביר משהו אשר אתם יכולים למצוא כי קצת קשה יהיה לעקוב אחריו בהתחלה.
אתם יודעים כי הדעה הכללית על האדם אשר מובעת בהתחלה של הברית הישנה, היא כי האדם לא 'התקדם' מן המקור שלו אלא בל הדרדר (עבר דגנרציה), האדם נפל וירד.
זאת היא העמדה אשר מובעת בברית הישנה והיא ההיפך מן הדעה כי האדם התפתח והוא מתקדם.
זה נחוץ והכרחי להגיד את כל זה, במטרה להבין מהי המשמעות של החלון היחיד הזה בתיבה.
על-פי הלימוד העתיק האדם חי בהתחלה בעידן או תור הזהב, ואז בתור או בעידן הכסף ואז בתור או עידן הברונזה, ולבסוף בעידן הברזל.
זה לא משנה מה הם המושגים המדויקים אשר בהם השתמשו. 
ה 'רעיון' הנו הדבר החשוב ; והמשמעות של ה 'רעיון' הנו כי האדם עוד ועוד התדרדר ולא עוד ועוד התפתח. 
האדם היה פעם בנסיבות הרבה יותר טובות ובמצב פנימי טוב הרבה יותר מאשר הוא הנו בימינו.
אתם חייבים להבין ולתפוש כי רק תודעה-Mind נאיבית מאוד יכולה להאמין כי המעבר של זמן אומר ומשמעותו קידמה והתקדמות. 
האחד צריך וחייב להיפטר מן הרעיון הזה אחת ולתמיד. המשמעות של הזמן היא לא קידמה.
יכול להיות כי האחד יחשוב גם כי כפי שהאחד מתבגר אז האחד הופך להיות חכם יותר וטוב יותר.
או כי האופנה החדשה היא בהכרח טובה יותר מן האופנות הישנות ; או כי 'מחר' מחויב בהכרח להיות יותר טוב מאשר היום. 
עכשיו, לפי ובהתאם ללימוד העתיק, האדם היה פעם במצב פנימי שונה לגמרי מן המצב אשר הוא נמצא בו בימינו. 
כאשר הוא היה במצב היותר מקורי ואורגינאלי ואמתי הזה, אפשר היה ללמד אותו בדרך אשר בה אי אפשר ללמד אותו בימינו. 
אתם יודעים כי על-פי הלימוד של העבודה הזאת, לאדם יש שני-2 צדיים נבדלים ומופרדים – הצד של הידע והצד של ההוויה : ובמטרה להשתנות ולהתפתח, האדם בימינו חייב קודם כל לקבל 
'ידע חדש'.
ואז להכיל וליישם אותו על ההוויה שלו עצמו דרך התבוננות-עצמית.
אבל, היה זמן כאשר הווייתו של האדם, אפשר היה לפעול עליה ישירות, ולא כמו היום, רק דרך הצד של הידע. 
באופן טבעי, אנחנו יכולים לדעת רק מעט מאוד על המצב האורגינלי והמקורי הזה של האדם – מלבד דרך רמזים אשר ניתנים בכתובים כאלו כמו בברית הישנה ובמקום אחר – זה יהיה הכי טוב לא לנסות להגיד על זה הרבה. ועדיין, אנחנו יכולים לתפוש בגסות את המצב הפנימי של האדם, 
ואשר יודע מבלי שצריך ללמד אותו את זה, נגיד כי רגשות שליליים הם מצבים פנימיים רעים ומרושעים. 
ומזה, אנחנו אפילו יכולים לדמיין אדם אשר כבר יודע, כביכול בתוך ליבו,  את מה שהעבודה הזאת מלמדת אותו כל כך בהדרגתיות דרך ה – Mind – תודעה שלו.
אנחנו שייכים לעידן ותקופה באנושית אשר העבודה קוראת לו "השינה של המין האנושי".
והמשימה האינדיבידואלית שלנו היא להתעורר שוב ולהפסיק לחיות את חיי השינה האלו.
 

 

עמוד 1748
אבל, אנחנו יכולים לתפוש עידן אשר בו האדם היה 'ער' מבפנים וניהל את חייה של הוויה ערה.
אז הוא היה בקשר ובמגע עם מה שנקרא בשיטה הזאת 'המרכזים הגבוהים' ; ובהיותו כך,
הוא היה מלומד מבפנים ובתוכו או על-ידי נתיב פנימי, ולא בנתיב חיצוני דרך החושים שלו.
הלימודים האזוטריים היו 'בתוכו' ואז הוא היה במגע פנימי עם השפעות יותר גבוהות מאשר הוא בעצמו הוא הרגיש את זה וידע את זה.
רק כאשר הוא התחיל לייחס ולשייך את הידע שלו לעצמו דרך יהירות וגאווה-עצמית,
אז הוא התחיל לרדת וליפול אל תוך 'שינה', וכך נפרד בהדרגה מן המקור הפנימי הזה של הלימוד. 
" ואשר לתוכו הוא נולד במקור ". 
ואז, במקום להיות יכול ומסוגל להבדיל ולהפריד ישירות על-ידי תפישה פנימית ו/או תובנה 
בין זה אשר טוב לזה אשר רע, ולבין זה אשר הנו אמת לבין השקר, הוא איבד בהדרגה את היכולות והכישורים הפנימיים האלו, עד אשר לבסוף הוא היה חייב כי את הכול ילמדו אותו 'מבחוץ' בתור ידע.
זאת היא המשמעות של החלון בקומה העליונה.
האדם הגיע אל כזה מצב עד כי נשאר ונותר לו רק אור אחד – כלומר, רק חלון אחד אשר דרכו יכול להיכנס 'אור'.
זה כבר לא היה עוד חלון 'פנימי' אשר קיבל 'אור פנימי'.
כלומר, הוא הגיע אל המצב אשר בו הוא יכול היה כי ילמדו אותו רק דרך התודעה-Mind שלו או דרך האינטלקט ורק מבחוץ.
ה 'ראייה' השכלית של האדם עדיין לא הלכה לאיבוד. וכך, אפשר היה עדיין 'להצילו' – כלומר,
הן המבול של הרוע אשר חייב לעלות מיד כאשר האדם מופרד ונחתך מכול לימוד.
עכשיו, מה שהנו קשה להבנה בתוך כל זה, הנו כי התיבה לא רק מייצגת צורה מסוימת של לימוד אזוטרי אשר נשמר, אלא אבל את ה 'צורה' של הלימודים אשר 'שומרו ונשמרו' ולפיכך גם את 
'המצב' של האדם בזמן ההוא. 
כי צורה חדשה של לימודים אזוטריים חייבת להסתגל אל המצב של האדם בזמן ההוא או הזה.
הסיפור של התיבה הנו שניהם – התיאור של סוג האדם אשר נשאר ונותר זה אשר היה בעל קיבולת ויכולת ומסוגל כי ילמדו אותו בתקופת הזמן ההיא או הזאת, וכמו כן גם תיאור של השימור של סוג הלימוד האזוטרי אשר הותאם אליו.
התיאור של התיבה מראה לנו כי האדם איבד בכלל כל מקור 'אור אחר מלבד חלון אחד ויחיד',
אשר נפתח מבחוץ אל תוך  'הקומה העליונה של עצמו'.
עכשיו, הוא היה חייב כי ילמדו אותו 'מבחוץ', אחרי שהוא איבד את כל מקורות הקשר והמגע הפנימיים. הוא היה חייב כי ילמדו אותו מן הצד של הידע, וכך מן הצד של התודעה-Mind 
- כלומר, מן הרשמים אשר מגיעים ובאים מבחוץ לתוך הקומה העליונה.

עכשיו, אנחנו צריכים לחשוב על המשמעות של הדלת היחידה, וזה נאמר במיוחד כי היא 'בצד' של התיבה. וזה מייצג את האוזן או את ה 'שמיעה' .
האדם נשאר עם ראייה שכלית ועם העוצמה והכוח של השמיעה, ולמרות כי הוא נכרת ונחתך מפנים מכול השאר, הוא עדיין יכול 'לשמוע' וכך להבין עם התודעה-Mind  שלו, למרות כי לא בתוך ההוויה והרצון שלו. 
בית הספר של הלימודים והמצב של האדם מיוצגים שניהם-2 בדמות ובתיאור הכלליים של התיבה.
הלימודים אשר יכולים עדיין לשרוד את המבול של שקריות ורוע אשר קיימים בתוך החלק הזה של המין האנושי בזמן ההוא ובזמן הזה, היה כזה אשר צריך 'להישמע' על-ידי האוזניים ולהיתפש על-ידי התודעה-Mind. וסוג האדם בזמן ההוא ואשר עדיין יכול היה לגדול ולהתפתח, יכול היה להכניס את הלימוד פנימה רק דרך לשמוע אותו ולתהות לגביו ועליו עם התודעה- Mind שלו בתור התחלה.
כלומר, נקודת ההתחלה של האדם כבר לא הייתה יותר 'פנימית' אלא אבל מבחוץ.
 

עמוד 1749
עכשיו, אם אנחנו מתייחסים ושוקלים את התיאור של התיבה בתור כזה אשר מתייחס ברגע הזה
רק לבית ספר של לימוד אשר שימר בחיים עקבות של לימוד עתיק ושרד את המבול של רעיונות שקריים ופעולות של רוע, אנחנו יכולים לתפוש מבט חטוף על המשמעות של זה שהוא מרח בזפת (כפר) מבפנים ומבחוץ.
אלוהים אמר אל נח : " יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר.  " (בראשית, פרק ו', פס' י"ד)
כפר או זפת זה מתנגד למים וכאן מים או המבול מייצגים את מה שהנו שקרי.
מים יכולים לייצג בשפה העתיקה של ה- משלים, את האמת האזוטרית או את השקר על פי ההקשר. 
והתיבה – כלומר בית הספר הזה – היה 'סגור ואטום הרמטית'.
כלומר, היו לו את היכולת ואת הקיבולת להתנגד למבול הרוע הזה וככה זה צף על מימי הרוע.
הזיפות והאיטום של התיבה וכמו כן גם עץ הגופר אשר ממנו היא הייתה עשויה אלו הם דימויים 
אשר קודם כל מתייחסים לכוח ההתנגדות שלה, ויותר לעומק גם ל- מה שהיה סגור ואטום.
החלון והדלת מתייחסים אל מה שנשאר פתוח.
והדימוי הכללי של התיבה מתייחס אל שניהם, אל בית הספר של הלימוד ואל בני האדם אשר מתאימים לזה באותו הזמן, ואל מה שהיה סגור ואל מה שהיה פתוח. 
התיבה או בית הספר מכילים בתוכם את כל הצורות הנחוצות וההכרחיות של ידע, 
את כל החומר של הרעיונות הנחוצים ההכרחיים, ואת ההבנה ההכרחית והנחוצה של מה שהנו טוב ומה הנו רוע ביחס לאבולוציה האינדיבידואלית העתידית של האדם.
עד כמה שזה נשאר ונותר אז אפשרי.
כל אלו נאספו ביחד בתוך בית הספר והם מייצוגים על-ידי נוח והחיות והמזון אשר מאוחסן בתוך התיבה.
אלוהים אמר אל נוח : " כא וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה. ". (בראשית, פרק ו', פס' – כ"א).
זה לא מזון מילולי אלא מזון פסיכולוגי. 
אם לאדם אין בכלל לימוד, ואין לו בכלל רעיונות ואין לו ידע אשר ניתן לו, אז באופן זה אין לו 'מזון'.
אנחנו מבינים את הביטוי " מזון של ידע " ואשר המשמעות שלו שונה מהמזון – אוכל באופן מילולי.
אבל, מה שאנחנו לא מבינים כל כך בקלות זה כי כל ה 'ידע' יכול ללכת לאיבוד וכי חייבים 
'לאסוף ולכנס אותו ביחד ולשמר אותו בתקופות האלו כאשר מתרחש מבול'.
האדם בימים אלו נולד כאשר הוא 'לא יודע כלום'.
כל הידע הזה נרכש.
את הכול וכל דבר הוא חייב כי ילמדו אותו 'מבחוץ' – דרך 'האוזניים' שלו והתודעה-Mind שלו.
בית הספר של הלימוד הוא מחסן של ידע מיוחד. 
ספר, מילון, הנו גם כן מחסן של ידע רגיל.
אבל, 'מזון של ידע' מכול סוג שהוא יהיה, יכול ללכת לאיבוד. 
במקרה כזה, האדם אשר נולד בלי איזשהו ידע בכלל, יגדל כאשר הוא לא יודע כלום ושום דבר, מלבד זה אשר משתייך לחיים האינסטינקטיביים שלו בתור צייד והורג – כלומר, אל חייו בתור חיה.

עכשיו, התיבה מייצגת את שניהם, את בית הספר אשר נוכח באותו הזמן ואת האנשים של בית הספר הזה אשר צפים על המים, ואחרי איזה זמן המים של המבול מתחילים לרדת.
 

עמוד 1750
" א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה; וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.  ב וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם; וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם, מִן-הַשָּׁמָיִם.  ג וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב; וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם--מִקְצֵה, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.  ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל, הָרֵי אֲרָרָט.  ה וְהַמַּיִם, הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד, הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי; בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. ". (תורה, ספר בראשית, פרק ח', פס'-א'-ה') 

כאן אנחנו חייבים קודם כל להבין כי הרוע של האדם או על ה 'ארץ' התחיל לרדת ו 'ראשי ההרים נראו'. הרים מתייחסים לאמת יותר גבוהה.
ואז נח מיוצג כשולח החוצה את העורב. " ו וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.  ז וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ." 
(תורה, ספר בראשית, פרק ח', פס' ו')
המשמעות של זה היא כי זה היה עדיין בלתי אפשרי ללמד את האמת הגבוהה על ה 'ארץ' באופן כללי, ובאופן חלקי המשמעות של זה אומרת כי אנשי התיבה, האנשים אשר 'אפשר' היה ללמד אותם על-ידי הלימוד של הבית ספר אשר נשמר ושומר בחלק הזה של העולם, עדיין לא מתאימים להבין את זה.
העורב כציפור מייצגת 'מחשבה', אבל לא בצורה טובה. 
שקריות ושקרנות ו/או 'חשיבה שגויה' עדיין שררה והייתה רווחת וכך העורב הלך 'הלוך ושוב'
וזה מייצג את המצב של אדם אשר מקבל את הלימוד אבל הוא עדיין לא מסוגל ולא יכול לעשות איתו איזשהו דבר או בכלל להבין אותו. 
אז הוא הולך 'הולך ושוב' או 'למעלה ולמטה', עכשיו הוא חושב ואז דבר אחר.
המצב השני מיוצג על-ידי זה שנח שולח את היונה.
יונה מתייחסת למחשב אשר היא לא שקרית : 
ח וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ--לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.  ט וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה--כִּי-מַיִם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, 
וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה.  (תורה, בראשית, פרק ח', פס' ח'-ט') 
המים היו עדיין על-פני הארץ – כלומר, האדם, ה 'ארץ' מייצגת אדם בשפה העתיקה של האלגוריה והמשל. בית הספר אשר מיוצג על-ידי התיבה עדיין לא יכול היה ללמד את האדם כי האדם עדיין לא היה מוכן לקבל את הלימוד. אז היונה מובאת בחזרה אל תוך התיבה, כי היא לא הייתה מסוגלת למצוא היכן היא יכולה לנוח. 
תקופה נוספת אשר מגיעה אחרי זה מיוצגת על-ידי 'שבעה-7 ימים' ואשר משמעותם 'תקופה'.
" י וַיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מִן-הַתֵּבָה.יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (תורה, בראשית, פרק ח', פס'-י'-יא')
היונה חזרה עם לעת ערב עם עלה זית ונח ידע כי כלו המים מן הארץ.
המשמעות של 'לעת ערב' זאת 'התקופה אשר מגיעה לפני זריחתו של יום חדש'.
עלה הזית מייצג באופן כללי כי משהו 'טוב' יכול הגיע כתוצאה מלשלוח החוצה את הלימוד. 
ולבסוף, נח שולח שוב את היונה החוצה :
" יב וַיִּיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו,עוֹד." 
(תורה, בראשית, פרק ח', פס'-י"ב)
 

עמוד 1751
היונה לא חוזרת – כלומר, מה שהיא מייצגת מוצא מקום מנוחה.
עכשיו הלימוד יכול להינתן וכך נוח מוראה כאשר הוא מסיר את הכיסוי של התיבה,.
" יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם, מֵעַל הָאָרֶץ; וַיָּסַר נֹחַ, אֶת-מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה." (תורה, בראשית, פרק ח', פס'-י"ג).
הארץ או הקרקע – כלומר האדם – מוכן לקבל את הלימוד אשר היה מוכל בתוך התיבה,
אז אלוהים אומר לנוח לצאת החוצה מן התיבה :
" יד וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁ--יָבְשָׁה, הָאָרֶץ.  {ס}  טו וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ לֵאמֹר.  טז צֵא, מִן-הַתֵּבָה--אַתָּה, וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ.  יז כָּל-הַחַיָּה אֲשֶׁר-אִתְּךָ מִכָּל-בָּשָׂר, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ--הוצא (הַיְצֵא) אִתָּךְ; וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּפָרוּ וְרָבוּ עַל-הָאָרֶץ." (תורה, בראשית, פרק ח', פס' יד'-יז').
להיות פורה ורבה זה לא משמעות מילולית אלא משמעות פסיכולוגית, בדיוק דומה לזה אשר במשל הזורע כאשר אלו אשר הייתה להם בתוך עצמם קרקע טובה הם אלו אשר נשאו פרי.

אחד מן הקשיים להבין את האלגוריה זה בגלל שהתיבה מתייחסת לבית הספר עצמו, 
לאנשים אשר מתפתחים בבית הספר הזה, שלב אחר שלב, ולמצב של האדם באופן כללי בתקופה ההיא.

עכשיו, אנחנו מגיעים אל המשמעות של הקשת בענן.
אלוהים הבטיח לנח כי לא יהיה יותר מבול אשר יהרוס את הארץ במשך דורות, כלומר – בשביל הדור הזה והלימוד של בית הספר המיוצג על-ידי נח.
אתם חייבים להבין ולתפוש כי הזמן באופן ובהיגיון הרגיל שלנו לא קיים בשפה הגבוהה של משל.
אלא אבל רק תקופות או מאורעות קיימים.
כל דבר אשר מחזיק מעמד במשך התקופה השלמה או המאורע נקרא כמנציח את עצמו. 
" יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם.  יג אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.  יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן.  טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר.  טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.  יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ:  זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. " (תורה, בראשית, פרק ט' פס' י"ב-י"ז).
הקשת או הקשת בענן מייצגת שלבים של אור או הארה.
היא אור אשר מתפצל לחלקים. אור מלא והארה מלאה היא אור לבן.
אבל, זה מורכב מצבעים שונים או שלבים של וויברציות-הדהודים יותר נמוכים,
 

עמוד 1752
אשר עוברים להיות וויברציות או הדהודים גבוהים.
אתם חייבים לזכור כי בתקופת המבול האדם כבר לא יכול היה יותר כי ילמדו אותו בצורה ישירה 
על-ידי נתיב פנימי. הוא לא יכול היה לקבל אינפורמציה ישירה. 
אי אפשר היה לפעול ישירות על ההוויה שלו. הוא הלך לישון בתוכו מבפנים.
עכשיו היו חייבים ללמד אותו מבחוץ, צעד אחר צעד ושלב אחר שלב, עד אשר הגיעו אל אורה המלא של ההבנה. 
המשמעות של אור היא אור פנימי. התודעה-Mind מקבלת אור פנימי, 
כאשר היא תופשת ואוחזת במשהו אשר היא לא הבינה קודם.
כאשר אתם אומרים : " אור מאיר תודעתי – את ה-Mind שלי ", אז אתם מתייחסים אל האור של ההבנה. 
הראייה של התודעה-Mind היא לא הראייה של העיניים החיצוניות אשר מגיבות אל אור השמש.
אלא אבל, ה 'שמש' מבפנים, היא האור של התודעה-Mind – האור של ההבנה.
וזה מוזר כי אור חיצוני, האור של השמש, מתפצל על-ידי פריזמה או שכבה של שמן להרבה מרכיבים או שלבים, וכולם כאשר הם מהדהדים ביחד אז הם יוצרים אור לבן.
אולי מן הפרשנות הקצה הזאת אתם תוכלו לתפוש את המשמעות של הקשת בענן,
כפי שהיא מייצגת את המצב או את התנאים של התפתחות-פנימית אשר שייכת לאנשים של התיבה,
והאנשים בתקופה הזאת, כאשר זה כבר לא היה אפשרי בשבילם לקבל ישירות את הלימוד של המרכזים הגבוהים, ואז הוא נחתך והופרד מן 'המרכזים הגבוהים' – כמונו.
אתם יודעים, כי העבודה הזאת אומרת לנו כי למרות שיש לנו מרכזים גבוהים בתוכנו, ואשר הם מפותחים במלאות ותמיד עובדים ופועלים בתוכנו, אנחנו לא יכולים לשמוע את מה שהם אומרים,
וכי בכדי לעשות כך, אנחנו חייבים 'להכין את המרכזים הנמוכים', בעזרת עבודה ארוכה למשך זמן ארוך, שלב אחר שלב כדי להתחיל לתפוס את ההשפעות שלהם.
כלומר, האור של המרכזים הגבוהים כבר לא מתקבל ישירות.
הוא מתקבל רק שלב אחר שלב וכך האור הזה מפוצל, ובמקרה של הקשת בענן, הוא מתפצל לצבעים שונים – או אל שלבים שונים עוקבים של הבנה.
אז אתם רואים כי שניהם, גם התיבה וגם הקשת בענן מייצגים את המצב של האדם אחרי שהוא איבד מגע עם מרכזים גבוהים. 

מה שנכתב מעל מתאר את מה שניתן בתור התיאור של אחת מן המשמעות הפסיכולוגיות של הסיפור על תיבת נח.
יש הרבה משמעויות בתוך משמעויות בסיפור הזה, ואשר מבוסס על שפה עתיקה אשר עשתה שימוש בצורה משלית של הבעת משמעויות.
אמנם יש כל כך הרבה דברים אשר מוכלים בתוך הסיפור הזה, עד כי זה בלתי אפשרי אפילו לנסות לתת את כולם.
כל מה שנאמר למעלה זה כמעט כלום מלבד רק ניסיון מוקדם להציג את המשמעות הפנימית האזוטרית של אחת מן האלגוריות הגדולות ביותר בברית הישנה. 
 

עמוד 1753
                                בירדליפ.  חודש מרץ. שנת 1944
                                        חוסר ידע   ובורות
הערב אני רוצה להגיד לכם כי כל ידע בתוך העבודה מחובר וקשור אל חוסר ידע ובורות.
אני מניח כי רבים ממכם חושבים כי אתם יודעים.   זה הנו המצב הרגיל שלנו.
אתם כולכם חושבים כי אתם יודעים מה הנו נכון ומה לא נכון.
כולכם חושבים קרוב לוודאי כי אתם יודעים הכול לגביי העבודות המסוימות שלכם.
אתם כולכם חושבים כי אתם יודעים ומכירים את האנשים הנכונים להכיר ואת האנשים הלא נכונים. למעשה בעבודה, ידיעה היא אי ידיעה וחוסר ידיעה של מה שאתם חשבתם כי אתם יודעים. 
כאשר אתם מתחילים להביא לחוסר ידיעה את מה שאתם הייתם בטוחים כי אתם יודעים 
אז עוברים שינוי של חזות מנטאלית, אתם עוברים שינוי של התודעה-Mind, 
אתם עוברים 'מתנויה' Metanoia -  (META  - מעבר ) + (NOUS  = תודעה – Mind ) .
בעבודה הזאת אתם חייבים לצאת מדעתכם או לצאת מתודעתכם ולהשתגע =
In this you have to get out of your mind.
אתה חייב לצאת החוצה מתוך מה שאתה מדמיין כי אתה יודע.
תנסה לראות את מה שאתה מדמיין כי אתה יודע ותבחין במיוחד היכן אתה שופט אנשים אחרים.
אתה שופט אחרים מתוך מה שאתה מדמיין כי אתה יודע.
אני הייתי רוצה כי כולכם באמת תשקפו ותחשבו ותהרהרו ותהגו ב- מה שאתם חושבים כי אתם יודעים על בטוח.
לפעמים זה משעשע לראות איך וכיצד אנשים מפזרים ומפיצים את הדעות שלהם לגביי אנשים אחרים בתוך העבודה הזאת. זה בגלל ש, הם חושבים כי הם יודעים.
הרעיון כי העבודה מורכבת מ 'אי-ידיעה' הנו זר להם וכתוצאה מכך הם לוקחים את העבודה מתוך מה שהם חושבים כי הם יודעים.  הם בטוחים כי הם צודקים על-ידי הדעות הנרכשות שלהם.
הם אף פעם לא חושבים לבחון איך וכיצד דעות אלו עלו ואיזה השפעות מכאניות מן האבא והאמא יצרו אותן.
התוצאות הן כי יש לך אדם אשר תמיד שופט ומבקר ודן. או מאשר, מתוך רמה מכאנית לחלוטין.
אדם זה חושב כי הוא או היא יודעים.

לדמיין כי האחד יודע איזשהו דבר זה הנו הטבע של האשליה. 
הבה אשאל את כולכם את השאלה הזאת :
 "האם אתם בטוחים כי אתם יודעים איזשהו דבר על-בטוח?"
מתוך מה אתם פועלים ? 
אתם פועלים מתוך מה שאתם חושבים כי אתם יודעים.
אתם פועלים מתוך מה שאתם חושבים כי הנו נכון וצודק.
עכשיו, הבה אשאל אתכם שאלה נוספת : 
" כולכם חושבים תמיד, מרגישים ופועלים מתוך מה שאתם חושבים כי הנו נכון וצודק. 
אך האם אתם בטוחים כי שיטת המערכת של הידיעה לדעת מה הנו נכון וצודק היא אמנם שיטת מערכת נכונה וצודקת ? "
כולכם חושבים כי אתם יודעים. 
עכשיו, נגיד כי אתם שואלים את עצמכם את השאלה הזאת :   " האם אני יודע ? "
זאת אחת מן השאלות הכי עוצמתיות אשר אתם יכולים לשאול את עצמכם, אם אתם עושים זאת בכנות. 
תבחינו איך וכיצד אתם שופטים את האחרים בהמשכיות. תתבוננו בעצמכם.
לכולכם יש רעיונות מקובעים מוגדרים וברורים לגביי מה שהנו נכון וצודק, ולגביי מה שהנו לא נכון ולא צודק. 
כל זה שייך לפסיכולוגיה הנרכשת אשר נקראת אישיות. 
האם אתם בטוחים כי אתם יודעים ? אם אתם מרגישים שאתם יודעים אז אתם לא יכולים להשתנות : 
" הידיעה שלכם מונעת ותמנע אתכם מלהשתנות ". 
הרעיון של 'מתנויה' (המילה אשר מתורגמת בתור 'חרטה' או 'להתחרט') זה לשנות את הידיעה שלך ולשנות את התודעה-Mind שלך. כתובי הבשורה הנוצריים אומרים כי אלא אם כן אתם מתחרטים אז אתם לא יכולים ולא תוכלו לראות את מלכות השמים : אבל, המשמעות של זה אומרת כי אלא אם כן אתם משנים את התודעה-Mind שלכם, אתם לא יכולים לשנות את רמת ההוויה שלכם.
אם אתם תמיד חושבים באותה דרך, אם אתם תמיד שופטים באותה הדרך – ובקצרה,
 

עמוד 1754
אם אתם תמיד יודעים באותה הדרך ומרגישים כי אתם יודעים, אז כלום ושום דבר לא יכול לקרות לכם. 
כל אחד ממכם כאן מרגיש כי הוא או היא 'יודעים'. 
אבל, אף אחד ממכם לא חושב או יודע מתוך הרעיונות של הפסיכולוגיה האזוטרית.
אף אחד ממכם לא יודע איך לחשוב בדרך חדשה.
אתם חייבים וצריכים ללמוד סוג חדש של ידיעה.
ובמטרה לעשות את זה, אתם חייבים וצריכים 'לבטל את הידיעה' ולעשות 'אי-ידיעה' או 'חוסר-ידיעה' של מה שידעתם קודם.
אתם חייבים לראות כי מה שחשבתם כי ידעתם זה לא ידיעה – Knowing .
הפסיכולוגיה האזוטרית עוסקת בסוג חדש של ידיעה.
אם אתם מתעקשים על 'לדעת' כפי שאתם תמיד ידעתם, אז העבודה הזאת אף פעם לא תיגע בכם.
עבודה זאת היא הינה ידיעה חדשה, ידע חדש.
אם אתם לא לוקחים את הידע החדש הזה אל תוך הידיעה שלכם אז זה בכלל לא ישפיע עליכם ולא יהיה לזה כל אפקט.
אם אתם בטוחים כי אתם יודעים לגביי כל דבר ובאותו הזמן אתם מנסים להתחבר ולקשר את עצמכם עם העבודה הזאת אז אתם לא תבינו אותה.
עבודה זאת היא בשביל לשנות את הידיעה שלכם – את הידיעה -  Knowing שלכם.

הרבה תוצאות מתחוללות וקורות ולוקחות חלק בקשר ובחיבור לעבודה הזאת.
חלק מהן טובות וחלקן רעות.
זה בלתי אפשרי לשלוט בפעולה אשר פועלת העבודה על אנשים שונים.
האחד יכול לתת ידע חדש למישהו וזה יכול להילקח בצורה נכונה או בצורה ממש שגויה.
אם לאדם יש מרכז מגנטי טוב אז אפשר להניח מראש כי הוא או היא ייקחו את העבודה בצורה נכונה. 
ומצד שני, אם לאדם אין בכלל מרכז מגנטי או שיש לו מרכז מגנטי מקולקל ולא נכון, 
ואשר זה לעתים קרובות קשור ומחובר עם מין שגוי ולא נכון – Wrong Sex , אז זה יהיה בלתי אפשרי להגיד מה יקרה.
תם חייבים כולכם להבין כי העבודה הזאת לא מבטיחה כלום ושום דבר לאף אחד.
אתם יכולים להיכנס לתוך העבודה הזאת ולעשות את הכי טוב שאפשר לעשות בה רק על-פי הרמה שלכם. 
העבודה לא דואגת לכם וגם לא אכפת לה ממכם כי הנקודה היא האם לכם אכפת מן העבודה והאם אתם דואגים לה.
יכול להיות כי העבודה יכולה להתחיל לדאוג לך ושיהיה אכפת לה ממכם אם אתם מראים כי אכפת לכם ממנה וכי אתם דואגים לה.
הרבה אנשים לוקחים את העבודה הזאת מתוך ערכים וגישות אשר הן מתוך החיים.
הם מדמיינים כי בגלל שהם השיגו הצלחה בחיים אז הם יכולים להשיג הצלחה בעבודה.
זה לא לגמרי שגוי לחלוטין. כי אדם אשר הוא טוב בחיים יכול להיות מועיל מאוד לעבודה בסופו של דבר, אבל זה קורה רק עם אנשים אשר יש להם איזשהו רעיון ומושג ו/או אידיאה של לשרת ולציית.
אתם חייבים להבין כי זה קשה מאוד ללמד את השיטה אשר אף אחד לא רוצה לשרת ולציית לה.
ההערכה העיקרית נכנסת כאן בהכרח.
האדם חייב כי יהיה לו מרכז מגנטי – כלומר, תחושה נרכשת של ההבדל בין החיים לעבודה הזאת.
יכול להיות כי אתם יכולים לדמיין מספר מאורעות אשר יקרו לכם, ואשר חלק מהם
הם רק מאורעות-חיים רגילים, משימות היומיום שלכם, המקצוע שלכם וההתמחות שלכם וכד', 
וחלק הם מסוג שונה ממש.
אם אתם מוצאים את זה קשה להבנה, אז תנסו לחשוב איזה סוג של מאורעות ואירועים קרו לכם אשר לא שייכים לענייני החיים שלכם או לחיים העסקיים או לחיים הביתיים שלכם, ואשר אין להם איזשהו רצף של מאורעות הרגליים אשר חוזרים על עצמם ברוטינה.
לפעמים מבקרים אותנו מאורעות מוזרים או התנסויות פנימיות מוזרות.
עכשיו, אם אין לכם בכלל כוח להבחין בין דברים רגילים לבין דברים יוצאים מן הכלל ומיוחדים 
אז אין לכם בכלל מרכז-מגנטי.
המשמעות של זה שיש ברשותכם מרכז-מגנטי היא כי חייכם יהיו מחולקים לשתי-2 קטגוריות - 
הקטגוריה של הדברים היומיומיים הרגילים והקטגוריה של דברים בלתי רגילים למדיי.
 

עמוד 1755
כמובן, אם אתם לא שמים לב לדברים הבלתי רגילים ומתייחסים אליהם בתור היסטריים או אבסורדיים או מגוחכים או נוירוטיים אז אתם יכולים להיות בטוחים ממש כי אין לכם מרכז-מגנטי בכלל. 
המשמעות של זה אומרת כי אין לכם בכלל כוח של הבחנה בין השפעות-A להשפעות-B .
כל ההתנסויות שלכם בעלות הערך הכי גבוה, ואני מתכוון כאן לערך פוטנציאלי, ואשר אל אלו התייחסו בתור שטויות או מחוסרות היגיון, וכל ההתנסויות הרגילות שלכם התייחסו אליהן בתור שפויות וראויות, וראויות להיות מכובדות ונכונות.
למרות זאת, היכולת לגדילה בתוככם נמצאת בתוך מה שהוא לא רגיל, בלתי שגרתי ולא נפוץ.
אף אחד ממכם לא יגדל דרך התנסויות נפוצות אשר בהן גם כל האחרים חולקים.
ההתנסויות הנפוצות שלכם שייכות לשירות הטבע.
האחד יכול לשרת את הטבע או לא, אבל אף אחד לא יכול להגיע להתעלות על זה או להגיע להיות מעבר לשירות של הטבע אלא אם כן הוא עשה את זה כבר.
קודם כל אנחנו חייבים להיות בעלי-טובים – כלומר, אנחנו חייבים וצריכים להשיג רמה מסוימת של יעילות רגילה ואתם חייבים להבין כי זה מוכל ומיושם על נשים וכמו כן גם על גברים.
החיים הם הצעה רעה למדיי בשביל הרוב, בשביל רובנו.
והקשיים של החיים נופלים על נשים או על גברים בדרכים שונות.
החיים נופלים בצורה שווה ובאותה המידה על גברים ונשים אבל בכיוונים שונים, והמגלב או השוט חזק וכבד למדיי. 
אין בכלל בריחה והימלטות מן החיים עד אשר הגעתם באיזשהו אופן להיות שווים ושקולים אליהם.
העבודה הזאת באמת מתחילה בדרך הכי חשובה ובעלת חשיבות כאשר אתם משווים אליהם באיזושהי דרך את החיים.
אם אתם מקבלים את העבודה הזאת לפני שהשתוותם אל החיים אז יכול להיות כי היא תעזור לכם או לא.
אם יש לכם הבנה טובה אז היא תעזור.
מצד שני, אם אתם משתמשים בעבודה הזאת בתור מפלט מן החיים אז היא לא תעזור לכם.
מן הסיבה הזאת זה נאמר בעבודה כי חלק מן האנשים צריכים ללכת אל תוך החיים וחלק לא צריכים ולא אמורים לעשות כך. 
ולבסוף, כדי שהעבודה הזאת תפעל עליך בדרכה המלאה, אז אתם הייתם חייבים לעשות משהו, לשאת משהו ולהוליד משהו ו/או להביא משהו אל העולם, לאורך מספיק זמן כדי להיות שווים או שקולים לחיים. 
לפני איזה זמן כאשר דיברתי על זה, השאלה נשאלה כדלקמן :
" ל- מה אתה מתכוון ב 'להיות קול ושווה אל החיים ? ".
המשמעות של זה אומרת להיות שווה ושקול אל היהירות שלך.
כמובן כי לכולם יש יהירות אשר מחפשת את המלאות ואת המילוי שלה.
יש אדם אחד אשר כמהה להיות מציל והאחר רוצה תואר, אחר רוצה להיות חבר בפרלמנט,  
ואשר להתחתן, ואחר רוצה להיות עשיר טהאחר רוצה להיות מיליונר, ואחר רוצה לשלוט באיזשהו ענף פיננסי, ואחר רוצה להיות גנרל וכד,
ובסקלה קטנה יותר הבעל רוצה לשלוט באישה והאישה רוצה לשלוט בבעל,
או האישה רוצה להיות האדם אשר לבוש הכי טוב ויפה בשורת הווילות ושיהיו לה את הרהיטים הכי יפים. או שהגבר רוצה שתהיה לו את המכונית הכי טובה או את הגן הכי מוצלח או להיות הגבר הכי בריא ושרירי בסביבה הקטנה שלו.
והאמביציות האלו, השאיפות האלו ומאה ואחת-101 שאיפות אחרות, מרכיבות את העוצמות והכוחות  אשר נותנים את המוטיבים היומיומיים הרגילים.

עכשיו, כאשר האדם מספק וסיפק את הפנטזיות שלו, כאשר הוא נהיה שווה ושקול לרעיונות של האישיות המזויפת שלו, הוא בדרך כלל מתחיל למות באופן פנימי.
אולי שמעתם כי העבודה הזאת היא בשביל אנשים אשר הגיעו אל סוף החיים או אל קצה החיים.
החיים, משמעותם כמובן החיים שלכם, והחיים שלכם מבחינה פסיכולוגית זה מה שאתם רוצים.
אם החיים שלכם מורכבים מלרצות לעשות מיליון פאונד או להיות הכוכב ההוליוודי הגדול ביותר, 
א כאשר השגתם את זה אז אין לכם הלאה בכלל חיים נוספים, מבחינה פסיכולוגית.
כמובן, כי יכול להיות כי אתם תמשיכו לחיות במשך זמן ארוך, 
אבל, אתם אתם עושים כך אז אתם כבר מתים.
 

עמוד 1756
פעם אמר גורדייף אל אוספנסקי, כאשר אוספנסקי לקח אותו אל מועדון בלונדון בעל מוניטין וותיק ורב : " למה אתה מביא אותי להיות בנוכחותם של בתי קברות וקברים ואנשים מתים ? "
זה היה מועדון מכובד מאוד וישבו בו הרבה מאוד חברים מסביב בחלקים שונים של חדר העישון.
אתם תזכרו בהקשר לכך את מה שאמרתי לכם פעם כי גורדייף אמר בתור כלל וחוק כי כאשר הולכים במורד הרחוב אתם פוגשים גוויות, אנשים אשר כבר מתו בתוך עצמם לפני זמן רב.
אנשים אלו אשר מתים הם 'אנשים אשר חושבים כי הם יודעים'. 
עכשיו, כאשר אתם מגיעים להגשים ולמלא את השאיפות-האמביציות הרגילות שלכם, 
כאשר אתם הופכים להיות האדם אשר אתם מדמיינים כי אתם אמורים להפוך להיות
על-פי ובהתאם לפנטזיה המסוימת שלכם, כאשר עשיתם את המיליון שלכם או הפכתם להיות הכוכב הכי מצליח, או שיש לכם רהיטים יותר טובים מלשכן שלכם, אז אתם הופכים להיות שווים ושקולים לחיים על-פי הרצון המושג והאידיאה שלהם על החיים, ואז אתם  מתחילים למות.
אם תמיד אתם רציתם תואר ואתם מקבלים אותו, 
אז אתם הופכים להיות שווים ושקולים לרעיון ולמושג ולאידיאה שלכם על החיים :
אתם הפכתם להיות מה שאתם רציתם להיות בחיים וכך אתם יכולים לנוח מסופקים.
אתם הפכתם להיות, נגיד יותר טובים מן השכן שלכם, אתם הפכתם להיות שחקן הקריקט הכי טוב
והמתאגרף הכי טוב, והאישה אשר לבושה הכי טוב ויפה. והדברן הכי שנון במועדון שלכם, הפכתם להיות חבר הפרלמנט, הפכתם להיות דמות נדירה ומפורסמת. עברתם את הבחינות שלכם, והפכתם להיות דוקטור מוסמך ומדופלם, הצלחה סוציאלית-חברתית.
הפכתם להיות בחיים משהו אשר מספק את השאיפה-האמביציה שלכם.
זה בכול מקרה להשוות את החיים. זה להשוות ולעשות שקול את הרעיון והמושג והאידיאה שלכם על החיים. אחרי שהשגתם את השאיפה המסוימת הזאת, אז אתם מרגישים שווים ושקולים אל החיים.
זה דבר מאוד מעניין לשקף ולחשוב ולהגות ולהרהר בו,
מה שאתם רוצים להיות ומה המשמעות האינדיבידואלית של זה בשבילכם לרכוש בחיים שוויון. 
אם האמביציות שלכם והשאיפות שלכם לא מסופקות א אתם לא תרגישו שווים בחיים.
בין כל הכוחות אשר פועלים על המין האנושי, 
באופן קוסמי טהור לחלוטין, יש תמיד הכוחות האלו אשר מובילים את האיש או האישה 
בהמשכיות הלאה והלאה עוד ועוד להגיע אל יציבות מסוימת או שוויון עם החיים.

במטרה להפריד ולהבדיל את עצמכם מן החיים, במטרה לעשות את עצמך שונה מן החיים, 
באם הכוחות של החיים נוגעים בווילה או בארמון, כביכול, זה הנו דבר קשה מאוד,
והכוח אשר נחוץ והכרחי כדי לאפשר לאחד להימלט ולברוח מן הכוחות הקוסמיים הטהורים האלו, 
הוא ממקור שונה ממש מאיזשהו מן הכוחות אשר נוצרו על-ידי החיים עצמם.

רק תשקלו לרגע : אתם יכולים כולכם לראות את החיים פועלים מסביבכם, אתם כולכם יכולים לראות איזה כוחות של החיים פועלים כל הזמן בתוך אנשים, אתם יכולים כולכם לראות קנאה, שנאה וכד', בפעולתם בחיים.
האם אתם מדמיינים כי החיים יכולים להפוך להיות יותר טובים כל עוד האנשים נשארים ונותרים כמו שהם ?
עכשיו, אם אתם מדברים אל אנשים אשר הם הרבה מאוד בתוך החיים, אז אתם תמיד תמצאו כי הם בטוחים כי הם יודעים. הם ממש בטוחים כי הם יודעים מה הכי טוב.
למרות כי אנחנו חיים בתוך מה שנקרא 'המאה הזאת של הקידמה' ואשר מאופיינת על-ידי המלחמה הגרועה ביותר אשר קרתה אי-פעם, כולם יגידו לכם כי הם יודעים מה הכי טוב וכי הם עובדים בשביל הטוב ביותר והכי טוב הזה כפי שהוא נקרא.
יכול להיות כי האחד ישקף ויחשוב כי זה לא נראה כי זה הולך בדרך זאת.
נראה כי עשינו בלגן גדול מן הדברים, למרות הידע המדעי שלנו, אבל אני לא רוצה להתווכח על הנקודה הזאת עכשיו. 
מה שאני רוצה להצביע עליו זה כי כולם חושבים כי הם יודעים וכי על-ידי זה שהם חושבים שהם יודעים ו/או הוא חושב כי הוא יודע אז הוא ממשיך הלאה בצורה בלתי נמנעת בתוך השרשראות של הסיבה והמסובב – הסיבה והתוצאה. 
 

עמוד 1757
הבה ניקח את האדם אשר חושב כי הוא יודע הכול על התקופה הנוכחית, 
הכול על האימה הנוכחית של המלחמה , הירידה של ההרגשה הפנימית.
אני שאלתי אותו שאלה : " למה עולם מתדרדר ונהיה יותר גרוע ? למה אנחנו הורגים את כולם בלי הבחנה עם פצצות וכד' ? " והוא אומר כי הוא יודע, והמדע יודע, והוא אומר כי הכול וכל זה מוביל לקידמה, וכי יש תהליך בלתי נמנע של אבולוציה מאחורי כל תקופה בהיסטוריה.
יכול להיות כי האחד לא יסכים וריב ויתווכח עם הרעיון הזה.
הבה אשאל את האלה הזאת : " האם אתם בטוחים כי המעבר של זמן הנו קידמה ? "

עכשיו, הבה נגיע אל עצמנו. 
נגיד כי זה אפשרי בשביל עצמנו להתפתח, האם מישהו ממכם חושב כי מישהו ממכם יכול להתפתח אם אתם כבר יודעים קודם ? 
רבים ממכם משוכנעים לגמרי ולחלוטין כי אתם יודעים. 
אני אגיד כי אתם לא יודעים. 
הסיבה אשר בגללה אתם לא רואים את עצמכם זה כי אתם לוקחים את מה שאתם יודעים בתור מקובע וסופי. אתם חושבים כי אתם יודעים. 
אתם בטוחים כי אתם יודעים מה הנו טוב ורע. 
זה לא רק היהירות שלכם אשר גורמת לכם לחשוב כי אתם יודעים, אלא אבל גם הבורות שלכם.
מתוך נקודת העמדה של אדם גבוה יותר אנחנו כולנו מגוחכים, ממש כמו קופים.

כאשר אתם מגיעים למגע עם העבודה הזאת, אתם צריכים להתחיל אם אתם מרגישים את העבודה, להבין ולתפוש בהדרגה כי אתם לא יודעים וכי אתם צריכים להגיע אל חוסר הידיעה (להעלים את הידיעה שאתם לכאורה 'יודעים' – להישאר בעמדת מחקר תמידית : Remind-Fabeni)
וזה ניסיון והתנסות קשים מאוד.
כי כמובן כולנו יודעים, הלא כן ? האין זאת כך ?
אז, אנחנו מתחילים מן הרעיון כי אנחנו יודעים, ואנחנו מנסים להכניס פנימה את העבודה הזאת.
אנחנו כולנו משוכנעים כי אנחנו יודעים כל דבר בצורה יסודית, אנחנו כולנו משוכנעים כי החיים שלנו הם בסדר גמור לגמרי ולחלוטין. 
וזה כי מתוך הגישה הזאת אנחנו לוקחים על עצמנו את העבודה ואת הידע החדש של העבודה.
כמובן כי אנחנו בעצמנו יודעים הכול, וכאשר אנחנו שומעים כי העבודה הזאת היא הינה ידע-חדש, אז אנחנו מכניסים אותה פנימה על הבסיס של הידע הקודם שלנו.
אנחנו תמיד חשבנו כי אנחנו מודעים, וכי כל דבר אשר אנחנו אומרים או עושים נעשה במודע,
וכי כל דבר אשר אנחנו עושים הנו התוצאה של החשיבה שלנו בעצמנו, וכי יש לנו ' ר צ ו ן ',
ואנחנו יכולים לפעול איך שבא לנו וכמו שאנחנו רוצים וכד'.
הבעיה האמתית נמצאת מונחת בתוך זה שאנחנו חושבים כי אנחנו כבר יודעים הכול.
אני לא מדבר על לדעת מדע או לדעת היסטוריה, או איזשהו דבר כזה.
אני אומר כי אנחנו כולנו יודעים מה הנו נכון וצודק. 
האמרה ו/או המשפט היחיד אשר אני יכול למצוא כאן הנו כי :   'כולכם יודעים מה הוא מה'. 
אם הייתם יכולים באמת להתבונן בעצמכם בלי ביקורת, ואשר זה לוקח זמן ארוך ורב והרבה מאוד אימון, אז הייתם מתחילים לראות כי משהו בתוככם כבר לקח את הכול בתור מובן מאליו, 
וכבר אמר באופן אוטומטי מה הנו נכון או לא נכון בשבילכם, וכבר עשה את ההחלטות שלכם,
ולמרות כי לכם בעצמכם לא היה כל מושג על מה ההחלטות האלו מבוססות.
האדם הצנוע ו, ה-ענו הזה אשר עובד באוטומטיות, הנו האדם אשר תמיד חושב כי זה יודע.
ואני ממש ער לכך כי חלק ממכם יגידו שזה לא נכון ולא צודק, וכי זה לא אמת ; 
ואתם תגידו כי אתם לא מעמידים פנים שיש לכם ידע, 
וכי אתם ממש ערים לכך שאתם לא יודעים כלום ושום דבר על המדע ועל ההיסטוריה ועל פוליטיקה
ויכול להיות כי אתם אפילו תגידו כי אתם לא מעמידים פנים כי אתם יודעים איזשהו דבר.
האם אתם באמת ממש בטוחים כי אתם רואים מה הכוונה ?
האם אתם הולכים להגיד לי כי אתם אף פעם לא עושים איזשהו דבר מתוך הרעיון כי אתם יודעים ?
אתם מוצאים פגמים וטעויות באנשים בכול רגע,
אתם מתנגדים לדברים בכול רגע.
אני אהיה מאוד שמח לפגוש אדם אשר ממש משוכנע כי הוא או היא לא יודעים כלום ושום דבר.
 

עמוד 1758
האם לא כולכם פועלים מתוך ידיעה – כלומר, מתוך מה שאתם חושבים כי אתם יודעים ? 
אם אדם באמת מרגיש כי הוא או היא לא באמת יודעים כלום ושום דבר, 
אז האם הוא או היא היו יכולים אי-פעם להתנגד לאיזשהו דבר ? 
אבל האם לא כולכם מתנגדים בהמשכיות ומוצאים פגמים וטעויות ושופטים ודנים אנשים וכד' ?
האם אתם לא מחבבים וסולדים, כאשר אתם אומרים לעצמכם כי האדם הזה לא חשוב 
ואדם אחר כן חשוב ?
ובכן, הבה אשאל אתכם בכנות :  האם זה לא המקרה בחיי היומיום שלכם ? 
והאם זה לא מבוסס על ההרגשה כי אתם יודעים ? 
האם אתם מבינים מהי המשמעות של ידיעה ? 
אתם כולכם חושבים כי אתם יודעים ואתם פועלים על פי זה. 
המטרה של העבודה הזאת זה לעשות אי-ידיעה של מה שאתם יודעים.
כמובן, כי אתם לא יכולים לעשות אי-ידיעה את מה שאתם יודעים אלא אם כן אתם מרגישים מאוד מלאי ספקות לגביי מה שאתם יודעים.
תנסו להתבונן בעצמכם מן הצד של מה שאתם מרגישים בטוחים כי אתם יודעים.
לכול אחד ממכם יש הרגשה של בטוחות (אתם מרגישים כי אתם יודעים ובטוחים).
יכול להיות כי אתם מתעניינים בעבודה הזאת ובידע החדש שלה
אבל, באותו זמן אתם ממש בטוחים כי אתם כבר יודעים.
הבה אשאל אתכם פעם נוספת את השאלה הזאת : 
"אם אתם משוכנעים כי אתם כבר יודעים, אז איך אתם יכולים להכניס פנימה ידע-חדש ?"
האם אי-פעם חשבתם ליישם ולהכיל על עצמכם את מה שהעבודה מלמדת ?

לדוגמא, הבה ניקח פיסת ידע מנפצת או הורסת אשר העבודה מלמדת, 
העבודה מלמדת כי לאף אחד ממכם כאן אין 'אני-אמתי' וכי לאף אחד ממכם אין בכלל כוח ועוצמה לעשות איזשהו דבר, וכי כל אחד ממכם הנו דמות מכאנית אשר מגיבה אל החיים כמו מכונה.
אבל, אין כל ספק כי כולכם יודעים אחרת, האין אתם ?
אתם כולכם חושבים כי אתם בעלי יכולת וקיבולת של עשייה ולעשות, 
וכי אתם שלמות אחת אשר נשארת תמיד אותו הדבר.
אתם לא מבחינים ולא שמים לב כי בזמנים שונים אתם שונים ממש, ואתם לא שמים לב ולא מבחינים כי בזמנים שונים 'אניים' שונים מדברים דרך הפה שלכם.
אתה פועל כאילו אתה אדם אחד ויחיד ואותו האדם עצמו בהמשכיות בזמן.
זאת היא דוגמא אחת לגביי איך אתם חושבים כי אתם יודעים.
ובעובדה, אתם יכולים להיות כל 'יודעים' עד כי אתם לא מאמינים לידע החדש הזה לגביי עצמכם.
לקבל בצורה רגשית את הידע החדש הזה, כי אתם לא אחד אלא הרבה 'אניים' סותרים, 
זה דורש אומץ גדול מאוד, כנות ועומק והתעמקות של תובנה.

בשיחה אשר הייתה לי פעם עם גורדייף, הוא ניסה להסביר לי כי לכולנו יש חיים זולים אשר מורכבים מ 'אניים' קטנים, 'אניים' אשר מונחים על-פני השטח – כלומר, בחלקי התנועה של מרכזים.
גורדייף המשיך ואמר כי אף אחד לא יכול להתחיל להתפתח אם הוא או היא חיים את החיים השטחיים והמלאכותיים הקטנים האלו. 
גורדייף אמר לי בשפתו השבורה : " זה נחוץ והכרחי כי תהיה בן-אדם". 
באותו הזמן אני עבדתי עם גורדייף בסדנת הנגרות שהייתה במכון בצרפת.
במשך כמה השעות של העבודה שם גורדייף חזר על המשפט : "זה הכרחי ונחוץ כי תהיה בן-אדם".
נקודת ההתחלה של המשפט הזה הייתה המוטרדות שלי מאיזושהי חתיכת עץ אשר ניסיתי לקדוח בה והיא התפצלה. אני התחלתי לקחת את זה בתור סיבה להיותי שלילי-נגטיבי – כלומר,
אני האשמתי את חתיכת העץ.
הערתו של גורדייף אליי גרמה לי להבין בפעם הראשונה, בדרך מעשית ופרקטית מהי המשמעות של להיות בן-אדם ולא חתיכת עץ אשר מתפצלת.
עכשיו, זה היה בשבילי ידע-חדש. 
מה שידעתי קודם השתנה אל ידיעה חדשה. דרך הידיעה הישנה שלי הייתה להאשים את העץ אשר מתפצל, בדיוק ממש כפי שכל הידיעות שלכם מבוססות על להאשים אנשים אחרים.
אני התחלתי לדעת בצורה שנה ואחרת. 
איך אתם יודעים ?
 

עמוד 1759
איך אתם יודעים ? כולכם ?  בקשר ל- מה שאני אומר ?
אתם כולכם חושבים כי אתם יודעים.
כן. אבל האם אתם בטוחים כי הכוח והעוצמה של הידיעה שלכם יובילו אי-פעם לאיזשהו דבר בכלל ? 
כל הידע של העבודה זה בשביל לגרום לכם לדעת בדרך שונה.
חלק ממכם מנסים לשמור על העבודה הזאת חיה ובחיים בנסיבות הנוכחיות, 
אחרים לא עושים אפילו את המאמץ או ההשתדלות הקטנים ביותר בשביל זה.
ובעובדה, חלק ממכם חושבים כי צריך להאכיל אתכם בעבודה ולהזין אתכם בעבודה 
מבלי שתעשו איזשהו דבר בשביל להרוויח אותה.
עבודה זאת עוסקת בדרך חדשה של ידיעה, כי זה ידע-חדש.
ואתם כולכם צריכים וחייבים לשלם בשביל זה על-ידי מאמץ.
לדעת בצורה שונה, לדעת בדרך חדשה, המשמעות של זה היא כי אתם יכולים לקחת כל דבר בצורה ממש שונה, ויהיו לכם יחסים ממש שונים אל דברים ואל אנשים.
למרות זאת ובכול מקרה, האחד חייב לשלם בעבור הידיעה החדשה הזאת.
אם אתם מצפים כי ייתנו לכם את כל זה פעם בשבוע אז אתם עושים טעות גדולה מאוד.
אתם עושים טעות גדולה מאוד אם אתם חושבים כי פעם בשבוע למשך כמה רגעים תינתן לכם הבנה של העבודה הזאת.

הבה אשאל אתכם : האם יישמתם והכלתם את העבודה הזאת על עצמכם ?
האם השתדלתם והתאמצתם לשים את העבודה בתרגול ?
האם ניסיתם לזכור את עצמכם ? האם ניסיתם לא להזדהות, לא להיות שליליים ?
האם עצרתם והפסקתם הצדקה-עצמית וגם לחשוב כי אתם טובים יותר מאנשים אחרים ?
האם יישמתם והכלתם את השוק של העבודה על עצמכם ? 
עכשיו, יכול להיות כי אתם כולכם חושבים כי אתם כבר יודעים הכול וכל דבר.
אלוהים אדירים תסתכלו על עצמכם. 
אני מבקש ממכם להכיל וליישם את העבודה הזאת על עצמכם ולא לחשוב כי אתם כבר יודעים קודם.
עד כמה זה נפלא ונהדר כי האדם מתחיל להגיע קצת אל אי-ידיעה ולא תמיד לדעת !!
עד כמה זה נפלא ונהדר כאשר איש או אישה משתנים, והופכים להיות רכים יותר ושקטים יותר.
עד כמה זה נפלא ונהדר לא להיות חייב להיות מה שאתם חושבים כי אתם, כדי לפרנס ולתמוך באישיות-המזויפת הזאת, ואת ה 'פסיאודו' או ה 'כאילו' עצמי הזה ! 
עד כמה זה יוצא מן הכלל לנוע כלפיי  ' אני – אמתי ' , ואשר כלפיו נעים וזזים רק על-ידי הפרדה ממשית מדברים שקריים בתוך עצמכם אחד אחד.
עד כמה זה נפלא ונהדר לשחרר את עצמך מן ההמצאה הזאת של עצמך
אשר האחד לוקח את עצמו בתור הנו, ואשר עולה כל כך הרבה כוח ועוצמה (ועולה מזומנים ואנרגיה וכיוצ"ב).
למרות זאת ובכול מקרה, הבה אוסיף כי כולם חייבים להפוך להיות שקולים ושווים בחיים באיזושהי דרך לפני שהאדם יכול לנוע ולזוז כלפיי המטרה החדשה הזאת של להיפטר מעצמו או מעצמה.
אתם זוכרים את הרעיון בלימודים האזוטריים בכתובי הבשורה (אשר הם אותו דבר כמו הלימוד הזה, כי כל הפסיכולוגיה האזוטרית היא אותו דבר) היכן שזה נאמר כי בכדי ובמטרה להגיע אל רמת ההוויה הגבוהה יותר אשר נקראת מלכות השמים, האחד חייב להיות כמו ילד קטן.
אתם זוכרים את האדם העשיר – האיש העשיר, אשר היה מלא מן הרעיון כי הוא יכול לעשות,
הרעיון של לעזור לאנושות ; נאמר לו למכור את כל מה שהיה לו – להיפרד מכול מה שהוא היה טוב בו. 
אתם זוכרים כי זה נאמר, על האיש העשיר אשר הרגיש כי הוא יכול לעשות, כי זה קל יותר לגמל לעבור בקוף המחט מאשר לאיש עשיר להגיע אל מלכות שמים.
האם אתם כולכם מבינים עכשיו, מתוך מה שאתם כבר יודעים כי זה למעשה לא מתייחס אל אוצרות אלא לכול אחד ממכם באופן אינדיבידואלי, בחשבכם כי אתם יודעים ? 
אתם לוקחים את העבודה באופן חיצוני או בצורה חיצונית ומבחוץ על הבסיס של מה שאתם יודעים.
האין אתם כולכם מרגישים כאן ברגע הזה כי אין שום דבר באמת פגום ושגוי ולא בסדר אתכם, 
וכי כולכם יודעים מהו טוב, וכד' ? 
האם רובכם לא לוקחים את העבודה הזאת בתור משהו יוצא מן הכלל ובלתי רגיל ואקסטרה, 
 

עמוד 1760
ואתם תשמרו את הסטנדרטים הישנים שלכם ותרגישו עשירים מתוך מגוון הצורות של היותכם מכובדים וחנופה וחלקלקות לשון ?
עכשיו, זה הנו הקושי, זאת היא הבעיה, אשר נמצאת בין התווים  - מ י , ו – פ ה.
תחשבו על איך האיש העשיר הזה היה חייב למכור את הכול לפני שהוא היה יכול לעקוב אחרי וללכת אחרי ישוע.
האם אתם חושבים כי אתם יכולים לעקוב אחרי העבודה הזאת עם כל הגישות הנוכחיות שלכם, ההערכות והחשיבות-העצמית והערכה-העצמית והרגשות-עצמיים הנוכחיים שלכם ואשר בהם כולכם עשירים ?
תזכרו מהי המשמעות של 'אוצרות' מבחינה אזוטרית.
המשמעות של זה אומרת הערכה-עצמית (חשיבות-עצמית) אהבה-עצמית, להרגיש כי אתה יודע, כי אתם יודעים, להרגיש כי אתם תמיד צודקים, ראויים להערצה, מוסרי וישר וצדיק והגון, ובלתי ניתן להתקיף אותו.

ואני רק אוסיף דבר אחד : אתם 'לא' – אלא רחוקים מזה – אבל, אלא אם אתם תראו את זה בעצמכם דרך התבוננות-עצמית ארוכה, אז אתם לא תגיעו לשום מקום, והעבודה הזאת תיכשל במטרתה ובתכליתה בהתייחס אליכם.

איזה יופי של מתוק/ה ויפה את/ה, איזה איש/ה נהדר/ת ומעולה את/ה ! האם אתם לא ?
ואיך שאתם סבלתם, האין זאת ? הלא כן ? 
ואיזו נחמה זאת בשביל כולם כי אתם נמצאים כאן על כדור הארץ !

                                               בירדליפ . אפריל 1945
                                             העבודה ונסיבות חיצוניות
    (את המסמך הזה הקריאו בפגישה בבית אמוול ביום שבת 25.9.1953 אחרי מותו של ניקול)
לעתים קרובות אנחנו חושבים כי על-ידי שינוי של מצב הסיטואציה הבעיות שלנו יהפכו להיות שונות. זה כי אנחנו חושבים שאם הדברים החיצוניים יהיו שונים אז גם אנחנו נהיה חייבים וצריכים להיות שונים. וזאת היא תמיד צורה של ציפייה אשר היא רק טבעית.
יותר ניסיון גורם לנו לא לצפות בדרך זאת.
זה נכון ואמתי למדיי כי שינוי של הנסיבות נותן ומעניק יותר כוח כי בינתיים זה נותן רשמים.
אבל, לכול מקום אשר אליו אנחנו הולכים אנחנו נושאים את עצמנו איתנו – כלומר,
את רמת ההוויה שלנו – וכפי שאתם יודעים, העבודה אומרת כי רמת ההוויה שלנו מושכת את חיינו. היא מושכת את החיים הפסיכולוגיים שלנו – כלומר, 
אחרי איזה זמן אנחנו מתחילים לעשות את אותן טינות, את אותן הקשיים, את אותו סוג של חזרתיות של כל דבר. 
ועדיין, שינוי של הנסיבות יכול להיות מאוד הכרחי ונחוץ בתנאי שאנחנו לא מצפים מן השינוי הזה לעשות אותנו עצמנו שונים.
כאן נכנס פנימה הרעיון של אוקטאבות מסתיימות. 
אוקטבה יכולה להסתיים אולי בשניהם, בהתייחס לנסיבות חיצוניות, לתנאים של החיים, וכמו כן גם בקשר לאנשים אחרים.
בנוגע לשני, אנחנו מבחינים כי אנחנו כבר לא מכירים יותר את חברי-בית הספר שלנו.
לפעמים אנחנו תוהים האם לא היינו צריכים ואמורים לשמור על ההמשכיות של חברויות מוקדמות אלו. אבל, זה ממש לא נכון ושגוי כי האוקטאבה עברה והסתיימה.
למרות זאת ובכול מקרה, בעבודה יש אוקטאבות אשר אף פעם לא מסתיימות בהתייחסות ליחסים.
חברים זמניים הם דבר אחד. אבל, חברי-עבודה הם דבר שונה.
ביחס לכך ובהקשר לזה אני חייב להזכיר לכם אמרה בעבודה כי החיים מחלקים אבל העבודה מאחדת. 
 


      

עמוד 1761
אנחנו כאן ובלונדון, גוף של אנשים אשר מנסים להתאחד במקום להתחלק – לעבור לתוך סדר אשר הולך וגדל במקום לתוך בלבול אשר הולך וגדל, ואף שינוי חיצוני של נסיבות לא חייב לשנות את ההרגשה הזאת אשר העבודה יכולה לתת לנו.
אתם חייבים להבין כי אנחנו לא יכולים להיפטר אחד מן השני, ואף פעם 'לא לראות' מישהו שוב פעם, אם אנחנו מדברים על אנשים בעבודה.
הבעיה שלנו אחד עם השני נשארת ותישאר אותו הדבר למרות הנסיבות החיצוניות.
כולנו מרגישים די בצדק ובצורה די נכונה כי איזושהי אוקטאבה הסתיימה בהתייחס לנסיבות החיצוניות של העבודה עצמה, וכי שינוי בנסיבות הנו הכרחי ונחוץ.
אבל, המשמעות של זה לא אומרת כי העבודה שלנו אחד עם השני או עם עצמנו,
או ביחס לעבודה בעצמה צריכות להשתנות ומשתנות.
כאשר אנחנו מקבלים יחסי-עבודה טובים עם עצמנו ולעצמנו, אז אנחנו יודעים את זה מבלי שיגידו לנו.
בתור עובדה אנחנו יודעים כי שום דבר חיצוני לא יכול לשנות אותנו ביחס לכך ומן הבחינה הזאת, 
למרות כי כפי שאמרתי, השינוי של הנסיבות החיצוניות יכול לתת קצת איזשהו כוח 
ויאפשר לנו לראות את הדברים ולהסתכל על הדברים מזווית שונה.
כאשר אתם אורזים ונוסעים אז אתם לוקחים את עצמכם אתכם.
אתם לא חייבים לארוז את עצמכם, למרות כי אולי שכחתם הרבה דברים אשר הייתם אמורים לארוז, עדיין שום דבר מתוך עצמכם לא יישאר מאחור.
אז אחרי איזה זמן אנחנו נמצא למרות הנסיבות החדשות והרשמים החדשים כי אנחנו שוב, 
ופעם נוספת מגיעים להיות פנים מול פנים עם אותה העבודה ובאותם שלושה-3 קווים.
אני זוכר כי פעם אמרו גורדייף ו/או אוספנסקי כי זה יהיה טוב שיהיה לנו קרקס נודד,
אשר תחת החזות שלו אפשר להחביא את העבודה.
אני חשבתי עד כמה נפלא ונהדר זה יהיה ללכת אל מקומות חדשים ולהשאיר מאחור את כל הבעיות אשר עלו במקום האחרון, ממש כאילו האחד יכול לברוח מעצמו על-ידי שינוי קבוע של הסביבה.
אבל, מאוחר יותר הבנתי ותפשתי כי זה לא אפשרי וכי אפילו שינוי קבוע של נסיבות
הופך להיות מכאני כמו כל דבר אחר.
גורדייף תמיד לימד עם הדגשה גדולה כי הכול וכל דבר הופך להיות מכאני במשך הזמן.
לדוגמא, אתם לומדים לעבוד על ועם עצמכם בדרך מסוימת, ואחרי איזה זמן היא הופכת להיות מכאנית וכבר לא נותנת לכם כוח.  לפיכך, שינו הנו הכרחי ונחוץ. 
גורדייף לימד פעם בלונדון כי המשימה שלנו היא לפתוח חלקים חדשים של מרכזים וכי אנחנו צריכים וחייבים לקחת דברים בדרך חדשה, בכול מקום אשר בו נהיה. 
לדוגמא, גורדייף אמר כי תפילה היא טובה אם היא מודעת, אבל אם היא הופכת להיות מכאנית אז היא חסרת תועלת.
במקרה אחד אמר אוספנסקי כי האדם אשר חי בתוך תא בכלא – כלומר, בהמשכיות באותה סביבה – אדם כזה יכול לעשות את העבודה הזאת על-ידי שינוי המשכי של הגישה שלו כלפיי הכליאה הפיזית שלו.
אבל, כפי שאנחנו, בקביעות נמצאים באותה סביבה, זה תורם למכאניות וכך לפעמים שינוי של סביבה הנו דבר טוב. 
אבל, אני לא מחמיא לעצמי בלחשוב כי שינוי של הסביבה הולך לעשות את הכל שונה וקל יותר בשבילי. 
הדמיון תמיד צובע את התמונה, כי אם רק כמה דברים חיצוניים מסוימים היו שונים, אז האחד היה לדוגמא יכול להתרכז יותר.  אבל, זה דמיון.
בסביבה חדשה האחד ימצא ממש את אותו הקושי. יכול להיות כי הדברים החיצוניים יהיו שונים, אבל היחסים שלנו יינטו אחרי איזה זמן להיות אותו דבר, ובהדרגה אנחנו נייצר מחדש את החיים האופייניים שלנו – כלומר, ההוויה שלנו תמשוך את אותם גורמים ואת אותם קשיים 
אלא אם כן אנחנו נעבוד.


1762
עכשיו, אנחנו נעים וזזים מכאן אל מקום חדש ויהיה גורם אחד  בעל חשיבות גדולה מאוד אשר אפשר יהיה לחשוב עליו בהחלט בצורה ברורה ומוגדרת בתור גורם חדש – כלומר, 
כי אנחנו נבוא ונגיע להיות בעתיד עם הרבה יותר אנשים בעבודה הזאת, ודרך זה אנחנו אכן נרגיש יותר חזקים ופחות מחולקים ומפוצלים.
זה יהיה דבר טוב מאוד בשביל כולנו, ואני חושב כי זה יהיה אחד מן הדברים הכי חשובים
בשינוי אשר מגיע בנסיבות החיצוניות שלנו.
אנחנו נקבל יותר רשמים אחד מן השני, אני מתכוון רשמים של עבודה. 
אנחנו נרגיש שוב יותר מחוברים ומקושרים פעם נוספת כך שהכוח של העבודה שלנו יוכל לגדול.
אנחנו נראה אחד את השני יותר, ויותר אנשים לעתים יותר קרובות, 
וזה דבר טוב מאוד ומשהו אשר כולנו כאן למטה יכולים לצפות לו.
כל אלו אשר הושארו באופן זמני מאחור ימצאו כי הם בסופו של דבר יודרכו אל הארגון והסידור החדש הזה והם יוכלו להיות מסוגלים לקחת את החלק הנכון שלהם בתוך זה.
תזכרו כי העבודה תמיד תמצא את הדרך אם אתם בוטחים בה ואם אתם יכולים לשאת מחסור או עוני זמני בלי ייאוש ודיכאון וחרדה ובהלה.
אבל דבר אחד נשאר תמיד אותו הדבר – כלומר, אנחנו חייבים לשאת את ההתגלמויות והמניפסטציות הבלתי נעימות אחד של השני בכול מקום בו אנחנו נמצאים ונלמד כי לעתים מאוד רחוקות אנחנו צודקים במשפט שלנו על אנשים.

שיחה זאת ניתנה על-ידי דר' ניקול לאלו מאיתנו אשר היו ב 'בירדליפ' לפני שעברנו אל 'אגלי'. 

                                                 בית אמוול, סתיו 1950
                                            " בבית אבי מעונות רבים " 
                      * הודפס מחדש מ, הרווסט-Harvest הוצאת –קסטל - Castel 1950
במשל קדום האדם מושווה לעתים קרובות עם בית. הוא חי בתוך הבית של הוויה שלו.
בבית הזה הרבה חדרים בקומות שונות. לכול אדם יש בית אשר בו הוא גר עם גישות, דעות קדומות והרגלים אופייניים מסוימים, אשר בדרך כלל הם בהתאמה לחדרים הנמוכים ביותר בתוך עצמו.
הוא יכול לגור בחדרים טובים יותר, ועדיין, אפילו כאשר הוא שומע משהו חדש, משהו מוזר,
הוא יחזור אל הבית שלו עצמו, אלא אם כן רושם מאוד עמוק נעשה עליו, כאשר הוא יתרומם אל תוך חדרים חדשים בבית הווייתו, רק לרגע, אשר אחריו הוא ייפול בחזרה אל תוך החדרים הישנים שלו – כלומר, לתוך חדרים אחדים אשר הם קרוב לוודאי בתוך המרתף, ואשר אותם הוא בדרך כלל מעסיק באופן מנטאלי ורגשי. 
וכך זה נאמר, כי ביום האחרון לסעודת סוכות, אחרי שהקהל שמע את דברי ישוע : 
" אַחֲרֵי כֵן הָלְכוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ " (הברית החדשה, יוחנן, פרק 7, פסוק 53)
כלומר, הם לא הבינו איזשהו דבר חדש.

ושוב, באלגוריה מזרחית עתיקה האדם מושווה לבית אשר מכיל משרתים רבים.
זאת היא תמונה של האדם מזווית נוספת. האדם הוא לא אחד אלא ריבוי, רבים.
בבית הזה יש הרבה 'אניים' שונים ואין בכלל 'מסטר – אדון' בבית הזה.
למרות זאת ובכול מקרה, האדם 'חושב' כי הוא אותו אדם עצמו כל הזמן, והוא לא מבין ותופש כי ברגעים שונים הוא אדם ממש שונה. 

עמוד 1763
באלגוריה מזרחית נוספת, האדם מושווה עם – Assembly  (התגודדות, התאספות וכנסת – בית המחוקקים) ובכנסת הזאת או בבית המחוקקים הזה כל 'אני' קם ואמר משהו ומתיישב שוב, 
ואז קם 'אני' אחר ואומר משהו הפוך.
לדוגמא, האדם אומר : "אני יוצא החוצה היום", ואז הוא אומר : "לא. אני לא חושב כי אני אעשה כך כי זה קר מדיי".  הוא לא רואה כי שני-2 'אניים' שונים מדברים.
ואז קם 'אני' נוסף ואומר : "אנחנו חייבים לצאת החוצה כי אחרת אנחנו עלולים לאבד את המשרה שלנו, את הג'וב שלנו כי תמיד יש את האפשרות כי נפגוש מישהו חשוב". 
אז עכשיו כבר שלושה-3 'אניים' קמו בכנסת- בית המחוקקים, וגם 'אניים' אחרים יכולים לקום ולהגיד דברים אחרים. 
זאת היא תמונה של אדם אשר נלקחת בתור בית המכיל הרבה 'אניים' שונים.
כתוצאה מכך האדם הנו התוצאה של כל ה 'אניים' השונים האלו אשר יוצרת הכנסת או בית המחוקקים של עצמו. 

מזווית נוספת אחרת האדם הנו ארץ פסיכולוגית. 
וממש בדיוק כמו שבארץ ממשית נראית יש הרבה מקומות, הרבה עיירות וערים, הרבה מקומות רצויים וכמו כן גם הרבה לא רצויים, כגון ביצות, ביצות טובעניות, סלמ'ס ורחובות מסוכנים וכד' 
וכך הוא האדם בתוכו מבפנים. 
המשורר אומר : 
"ח  הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר, חַסְדֶּךָ--    כִּי-בְךָ בָטָחְתִּי: הוֹדִיעֵנִי, דֶּרֶךְ-זוּ אֵלֵךְ--    כִּי-אֵלֶיךָ, נָשָׂאתִי נַפְשִׁי" . 
 (תנ"ך, תהילים, קמג' פס' ח') 
כלומר, בתוך 'עצמו'.
זה יוצא מן הכלל ובלתי רגיל איך אנחנו נוטים ללכת במקומות לא נעימים בתוך עצמנו.
ממש כמו שבחיים החיצוניים הממשיים אנחנו נמנעים ללכת במקומות מסוכנים, באזורי סלמ'ס, בתוך ביצות טובעניות ובוגדניות, אז זה אפשרי ללמוד להימנע מללכת במקומות לא נעימים בתוך העצמי הפנימי של האחד.
ועדיין, בגלל ש, לאדם יש את האשליה כי הוא הנו 'אותו אדם עצמו' בכול זמן, אז הוא לא באמת יכול לראות מה הכוונה אליה התכוונו בלימוד אשר מלביש את עצמו בשפה ובדימויים ובאלגוריות כגון אלו אשר הוזכרו למעלה.
הוא חושב כי הוא אותו דבר כאשר הוא במצב רוח אלים, כפי שהוא הנו במצב רוח נעים וחביב.
הוא לא רואה כי הוא כולו בעצם זה שני-2 אנשים שונים. 
וכמו כן הוא גם לא תופש ומין כי הוא הולך בתוך 2-שני מקומות שונים בתוך הארץ הפסיכולוגית שלו עצמו. 
בכול מקרה ולמרות זאת זה קשה מאוד לשבור את האשליה הזאת, כי האדם הנו אחד ואותו דבר, ואשר זאת נקודת ההתחלה של איזושהי התפתחות-עצמית חדשה.
כל המקומות השונים האלו בתוך הארץ הפסיכולוגית של האחד מיוצגים על-ידי מקומות שונים בעולם הרוחני. זה העולם הפסיכולוגי של עצמך של עצמנו אשר בו כולנו גרים וחיים.

מה הוא העולם הרוחני ?
קודם כל הוא העולם הבלתי נראה של הרגשות והמחשבות שלך עצמך. 
אם אתם אומרים כי אין בכלל עולם בלתי נראה, אז אני לא מסכים אתכם. 
המחשבות שלכם הן בלתי נראות, הרגשות שלכם הם בלתי נראים. 
האם אתם באמת חושבים כי הם נראים ? זה הנו ההיבט-האספקט הראשון של העולם הרוחני או הבלתי נראה. אף אחד לא יכול 'לראות' את המחשבות שלכם או את הרגשות שלכם עם חמשת-5 החושים החיצוניים.
אבל, האם הם לא הדבר הכי אמתי בתוככם ? 
יכול להיות כי אתם תהיו מאומנים בצורה טובה מאוד עד כי לא תראו את המחשבות או את הרגשות האמתיים שלכם כלפיי חוץ, על פניכם או במחוות שלכם, אך עדיין, הם יותר אמתיים בשבילכם מאשר העולם החיצוני הנראה.
אז אם אתם אומרים כי העולם הרוחני הבלתי נראה הוא לא אמתי, אז אתם עושים טעות מסוג עמוק מאוד. אתם חושבים כי אתם רק הגוף שלכם, אשר נראה לכולם. ובעובדה אתם הפוכים.
 

עמוד 1764
אם אתם במקום רע בתוך הארץ הפסיכולוגית שלכם אז אתם תסבלו, אפילו אם אתם מוקפים בנוחיות הפיזית הגדולה ביותר. נגיד כי אתם שונאים. האם מסיבות וארוחות ערב ירפאו את זה ? 
לאדם יש הרבה מקומות בתוך עצמו, הרבה מעונות בתוך בית ההוויה שלו.
להיכן אתה הולך בתוך עצמך ? באיזה מקום בארץ הפסיכולוגית שלך אתה מבקר בהמשכיות ?
( האם נגיד כי זה ההתלוננויות וההתמרמרויות שלך ? ) אתה מתלונן כי אתה לא שמח ואומלל, 
ואתה מרגיש כי אם רק הייתה לך יותר נוחיות חומרית אז היית יותר שמח.
עד איזושהי נקודה זה יכול להיות אמת, כי עוני הנו דבר שוחק. 
אבל, אם אתה תמיד בתוך ההרגל של ללכת בתוך מקומות לא נעימים בתוכך עצמך, 
ולשנוא אחרים ולקנא בהם, אז העושר החומרי לא ירפא אותך מחוסר האושר שלך.
אה לא עניין חיצוני. 
אז אחרי שלמדת איך ללכת ולשוטט בחיים החיצוניים עם כמות מסוימת של פקחות ושנינות ו/או גם חריפות, אז אנחנו צריכים גם חינוך נוסף אשר בו זה הכרחי ונחוץ ללמוד איך לכת ולשוטט בתוך עצמנו, ובאילו חדרים ובאיזה קומות, אנחנו חיים וגרים בתוך הבית של עצמנו, ועם איזה 'אניים' אשר איתם אנחנו משלבים ידיים וחיים בתוך הבית הזה.
כי בכול קומה ובכול רמה יש חשיבה והרגשה שונה, ואנחנו חייבים ללמוד 'איזה מהן טובה יותר'.

אם אנחנו היינו מדברים על איך האדם יהיה אדון בתוך ביתו שלו עצמו, אז נהיה חייבים ללכת רחוק מאוד, ועדיין, באותו זמן, האדם יכול להתחיל להתבונן בעצמו, ואם הוא מוצא ו/או מגלה מה זה אשר בו הוא צריך להתבונן בתוך עצמו, אז הוא יכול ללכת ולצעוד בכיוון למציאת האדון האמתי והחסר של ביתו שלו עצמו – כלומר, למשוך אותו.
אנשים חושבים כי לשמוע הרצאה או לקרוא ספר זה ישנה אותם, 
אבל אחרי שהם שמעו את ההרצאה או קראו את הספר, 'כל אחד ישוב בחזרה אל ביתו שלו',
ואז הוא יישאר ממש אותו דבר כמו קודם – כי אחרת, אם כל האמצעים המודרניים להעברת ידע,
העולם היה משתנה כבר לפני הרבה זמן.
לא. שינוי של הוויה זוהי בעיה עמוקה יותר. 
רק 'את/ה' יכול/ה לעשות את זה. 

כן. הבעיה נמצאת מונחת עמוק יותר. האדם חייב להגיע להכיר ולדעת את עצמו לפני שהוא יוכל להשתנות. וכאן נכנסת פנימה אשליה נוספת. כל אחד וכולם חושבים כי הם מכירים את עצמם.
והוא או היא נעלבים ונפגעים אם אומרים להם כי הם לא מכירים את עצמם.
כל אחד וכולם מאמינים כי הם מתנהגים עם ידע שלם לגביי איך הם מתנהגים ומה הם אומרים ולמה זה ככה.
אז האדם נשאר בתוך אותו מקום, באותו הבית, ובאותו מקום בתוך הבית שלו, ובאותם 'אניים' אשר אותם הוא לוקח בתוך הוא עצמו.
לאדם ניתן יותר מ- מה שהוא צריך, וזה אחד מן המסתורין של החיים. 
הוא משתמש רק בחלק מן המוח שלו. ניתן לו יותר מ- מה שהוא צריך כדי לחיות את החיים הטבעיים שלו. ניתן לו בית הרבה יותר גדול מ- מה שהוא משתמש בו, או מ- מה שהוא צריך להשתמש למטרות החיים הרגילות. 
כפי שנאמר, יש לו מוח אשר הנו יותר גדול מ- מה שנחוץ ו/או הכרחי בשבילו.
וזה למה התיאוריות המכאניות לא ממש מתאימות למקרה.
יש לו, בתוך הבית הטוטאלי אשר ניתן לו, תפקודים בלי שימוש, אשר לפעמים, נגיד ברגעים של עייפות גדולה מאוד ותשישות ומתח ומחלה, הם יכולים להיפתח בפניו לרגע.
אז הוא עובר אל חלק אחר נוסף של הארץ הפסיכולוגית שלו, או לתוך חדר נוסף אחר בתוך בית ההוויה שלו. 
תבחינו – זה כבר שם. אבל אז הוא נסוג ונופל בחזרה אל המצב הרגיל שלו וזה נראה לו כי הוא התנסה במשהו מתוך סדר ומסדר אחר ונוסף אשר הוא לא חשוב לחיים הרגילים.
מה ש, קרה לו זה כי הוא התנסה בדברים ברמה אחרת, בחדר אחר.
לרגע או שנים הוא היה בחדר אשר בקצה העליון של הבית שלו, והוא ראה את הכול וכל דבר בצורה שונה ממש, ממש כפי שהאחד עושה מן הפסגה ומשיא הגובה.
יכול להיות כי הוא יחשוב את כל השטויות האלו.
 

עמוד 1765
אבל, אפילו בנפרד מהתנסויות כל כך נדירות, יכול להיות כי האדם ילמד כי אפילו בחיים הרגילים הוא יכול לשנות ולהשתנות על-ידי כך שהוא יאמן את עצמו לא ללכת במקומות לא נעימים אשר בהם הוא הולך כהרגל בתוך הארץ הפסיכולוגית שלו, אשר מתקבלים על-ידי החיים בתור נורמאליים.
ובעובדה, יכול להיות כי הוא יתחיל ללמוד איך לנהל חיים אחרים ויפסיק להאשים כל הזמן את האחרים. 
הוא מתחיל לפנות אחורנית בתוכו מבפנים ולהאשים את עצמו כי הוא הרשה לעצמו ללכת בתוך כאלו מקומות מסוכנים. וזה ממש אפשרי להתנסות בהיפוך כזה. 

בכתובי הבשורה הנוצריים יש את הרעיון כי ברקיעי גן עדן יש הרבה מקומות. 
וכאשר זה נלקח עם אמרה אחר וגדולה מאוד : " 20 כַּאֲשֶׁר שְׁאָלוּהוּ הַפְּרוּשִׁים מָתַי תָּבוֹא מַלְכוּת אֱלֹהִים הֵשִׁיב לָהֶם: מַלְכוּת אֱלֹהִים אֵינֶנָּה בָּאָה בְּנִגְלוֹת. 21 אַף לֹא יֹאמְרוּ 'הִנֵּה פֹּה' אוֹ 'הִנֵּה שָׁם הִיא', כִּי הִנֵּה מַלְכוּת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם הִיא. "   (הברית החדשה, לוקס, פרק י"ז, פס' 20-21 )
יכול כי זה יעזור לנו להבין את החשיבות של הידיעה ולדעת היכן אנחנו בתוך הארץ הפסיכולוגית שלנו. 
 
שני-2 הרעיונות מזהירים אותנו כי מצב ההוויה שלנו יהיה השופט עצמנו בלהחליט באיזה מעון בתוך בית אבינו נלך במוות.

זה לא נאמר כי התלמידים החסידים הולכים רק לרקיעים של גן עדן אלא למקום מיוחד שם.
ישוע אמר: "2 בְּבֵית אָבִי מְעוֹנוֹת רַבִּים. לוּלֵא כֵן, כְּלוּם הָיִיתִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְהָכִין לָכֶם מָקוֹם?" (הברית החדשה, יוחנן, פרק י"ד, פס'-2) וכאן הוא גם אמר " בְּבֵית אָבִי מְעוֹנוֹת רַבִּים ".
אז יש הרבה מקומות ומעונות אחרים מלבד אלו אשר הוכנו בשביל התלמידים.
כאשר התחלתי לתפוש לראשונה את החיים אחרי המוות, במושגים האלו, הרגשתי הקלה גדולה מאוד. הרקיעים של גן עדן הם הרבה ולא אחד.  יש מקומות שונים בעולם הבה כמו בעולם הזה.
כאשר ישבתי בכנסיה בתור ילד והסתכלתי מסביבי על הקהל, נהגתי לחשוב כי אני לא באמת רוצה ללכת לרקיעים של גן העדן עם כל האנשים הראויים האלו ואם אני אשאר נוצרי אני אהיה חייב לעשות ככה. זה יצר קשיים בתודעתי, ואחד מן הקשיים המוקדמים המשונים והמוזרים האלו אשר אליהם האחד ער אולי כל חייו אבל לא מזכיר את זה. 
כאשר הבנתי מתוך הקריאה שלי בעצמי, כי הרקיעים של גן עדן הם לא מקום אחד אלא הרבה מקומות ומעונות, אז הקושי המסוים הזה נעלם. אף אחד לא עזר לי להתגבר על הקושי שלי.
האחד צריך בכלל בקושי להזכיר את זה.

עד כמה שאני זוכר, אף פעם לא חשבתי, בחשיבה הפנימית שלי, כי אין חיים אחרי המוות, 
וכמו כן גם לא היו לי בעיות פנימיות עם ישוע בעצמו.
מה שישוע אמר היה נראה לי ברמה אשר היא מעבר לוויכוח, עד כמה שזה לא יהיה קשה.
לקחת את ההסתכלות כי העולם הזה ואת אשר קורה בו זה הנו 'הכול' וזה ניתן להסברה במושגים של עצמו – אז זה אמנם סיפור אשר מסופר על-ידי אידיוט, מלא קולות וזעם.
מאוחר יותר אני הבנתי, כי לנסות להסביר את העולם הזה במושגים של עצמו זה בלתי אפשרי.
משהו חייב 'לכסות' על זה – על העולם, איזשהו הסבר אחר. 
אז אני הייתי אומר כי הרעיון של עולם אחר נוסף זוהי אמת פסיכולוגית.
למה ? כי זה נותן יותר משמעות מאשר האמת הקשה והנוקשה של החושים הפיזיים. 
תקראו לעולם הזה ולחיים שלו שדה ניסוי או מה שתרצו, אלא אם כן אתם מתאימים לו מעליו כיסוי אשר נותן סוג אחר של משמעות, אז זה הופך להיות חסר משמעות.
אני בטוח כי האמיצים הצעירים והאינטליגנטיים אשר מתו עדיין לא הסתיימו, עוד לא נגרמים, ואני מאמין כי הכינו להם מקום – אפילו לאמיצים האלימים.
אין כל ספק כי מן הבחינה הפיזית אין לנו בכלל הוכחות בשביל כל זה.
אבל, האמת הפסיכולוגית היא יותר גבוהה מן האמת הפיזית, והעולם הבא הנו בלתי נראה לחושים כמו כל הבנה פסיכולוגית. 
האם הרדיו הנראה שלך הוא לא בעיקר בלתי נראה ? 
 

עמוד 1766
הרעיון כי אנחנו הולכים להיכן שהוא במותנו לפי האיכות של החיים הפנימיים שלנו זה נותן כוח ועוצמה וזה נותן יוזמה.
זה נותן משמעות חדשה וכמו כן גם כוח חדש.
התנהגותנו בחיים היא לא חסרת תועלת. 
אז אני הייתי אומר כי יש סדר אחר נוסף של אמת – וכי ההוכחה לזה נמצאת בעוצמה ובמשמעות אשר היא נותנת לנו.
הקדושים והמרטירים (מרטיר = קדוש מעונה) דרך אמת פסיכולוגית, יש את הכוח לשאת את מה שהם נושאים. אבל אם אנחנו מדברים על הקדושים והמרטירים או על הצעירים והאמיצים אשר גם נשאו בצורה בלתי ניתנת לתיאור במילים, מבט חטוף בטבעו של העולם הבא כפי שניתן על-ידי ישוע, 
וזה יכול להניח את דעתנו, כי זה גורם לנו לראות כי חלק ילכו אל מעון אחד ואחרים אל מעון אחר. 
כאשר רואים את זה לאור הזה אז מכול האמרות הרחמניות של ישוע, האם זה לא :
" בְּבֵית אָבִי מְעוֹנוֹת רַבִּים. לוּלֵא כֵן, כְּלוּם הָיִיתִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְהָכִין לָכֶם מָקוֹם? ."
אחד מן הדברים הכי רחמניים להבנה האנושית שלנו על חיים אחרים ? 

חלק חושבים כי ברקיעים של גן עדן אנחנו נפגוש קרובים. ויהיה איחוד משפחות. 
והם חושבים כי השכן של האחד זה הנו האדם בדלת הסמוכה. חשיבה פיזית כמו זאת די עושה בלגן וערבוביה מכתובי הבשורה הנוצרית, ואשר אלו הם פסיכולוגיים. 
אבל, הצליבה של ישוע מסמלת כי חשיבה פסיכולוגית תמיד תתגבר עליה במשך הזמן החשיבה המילולית הפיזית. 
עכשיו, באופן פסיכולוגי, השכן שלנו זה האחד הכי קרוב בהבנתו. 
להיות ברקיעים של גן עדן בין אנשים בעלי הבנה שונה ממש זה יהיה עינוי – ובקצרה, גיהינום.
ישוע מייצג משמעות פסיכולוגית, לדוגמא – של דיבר או דיברה – כלומר,
ההבנה והתפישה כי אם ניקח למשל דוגמא אחת, הריגה או רצח מתחילים עם שנאה פסיכולוגית,
ואם בני האדם מקנאים ושונאים אחד את השני, ויכול להיות כי הם יהרגו או לא מן הבחינה הפיזית,
אבל הם הורגים כל הזמן. 
הטיהור של הרגשות, הבה נחשוב על רחמים-עצמיים, קנאה, שנאה, זדון ורשעות, קנאות, ולא רק על סקס-מין – זה תלוי בהבנה פסיכולוגית. 
"לא תרצח" , זאת דיברה פיזית ומילולית ; ומן הבחינה הפסיכולוגית משמעותו : 
" לא תשנא ותהרוג מבפנים ". כי שנאה אשר היא פסיכולוגית, מובילה אל הריגה פיזית.
רק תשימו לב ותבחינו בחלק מן הפנטזיות שלכם. האם אי פעם אתה הורג בהן ?
אני מדמה כי רוב האנשים רצחו חלק מקרובי משפחתם ומשכניהם הפיזיים ברגעים שונים.
אבל, תודה לאל כי הם לא עשו את זה פיזית.   למה לא  ?  כי יש להם ריסון ואיפוק והגבלה חיצוניים.
הם מפחדים מן החוק והמשטרה ומאובדן שמם הטוב – המוניטין שלהם – וכל התוצאות.
ולמרות כי בליבם הם הורגים, הם נראים מוסריים וישרים והגונים, ומלאים ערך. 
אבל, בעולם הבא כפי שהרבה מיסטיקנים ופילוסופיים אמרו, אתם נשפטים על-ידי שקילת הלב שלכם, בנפרד מן המגבלות של החוק, החברה, הפחד מאובדן המוניטין והשם הטוב, ומה שגורם שתיראו ככה מבחוץ. ואנחנו נשפטים על-ידי המצב הפנימי ונשלחים אל המקום אשר אליו אנחנו שייכים על-ידי זה. 

סוף.

bottom of page