האגוז הקשה לפיצוח
והצ'אנס לפיתוח

העבודה מדברת על שלושה – 3 חלקים עיקריים :

המהות, איתה אנחנו נולדים וגדלים
האישיות, אשר אותה אנחנו אוספים
והאישיות המזויפת, והיא לגמרי נרכשת ונאספת.
 

המהות צריכה את האישיות כדי שתגן עליה
בהיותה מהות של אורות זורחים ומהויות מעודנות,
את האישיות אנחנו צריכים כדי להגן על המהות וכדי לשרוד בעולם הזה.
 

לאישיות של כל אחד ואחת מאיתנו יש מאפיינים שונים,
כמו כאלו אשר אוהבים לקרוא ספרים ויכולים שעות על גבי שעות לצפות בסרטים, או אחרים שאוהבים לרכב על אופניים או על סוסים, או לבשל או לצייר או לצאת למסעות מיטיבי לכת,
להפליג, לטוס, לרקוד ולנגן, או כאלו שהם מאוד חברותיים וארחים הנוטים להתבודדות
מגוונים ורבים הם הכישורים של האישיות.
בדרך כלל הנתונים האלו מחוזקים במפות האסטרולוגיות בתוספת סביבת הגידול.
ובקרקע המדושנת הזאת גדלה האישיות
ומעליה גדלה 'עלינו' גם האישיות המזויפת.

על-פי העבודה אנחנו צריכים ואמורים להיפטר מן האישיות המזויפת,
כי האישיות המזויפת היא בכלל לא שלנו, לא באמת קשורה אלינו ולנטיות הטבעיות
אלא לגמרי נרכשת ולפיכך היא מזויפת.
ובכול זאת, ברבות הנים היא הופכת להיות חלק מאיתנו, וניתנת לתצפית בצורת התגובות שלנו
ובדרכנו להיות נרגנים, כועסים, תחרותיים, סובלים ומתוסכלים בכול מיני דרכים ומצבים שונים...
חלק מתקמצנים היכן שצריך להשקיע את מיטב המאמצים והחומרים וחלק נדיבים בדיוק איפה שזה לא ממש מתאים...
האישיות-המזויפת לא פועלת על-פי סיבה ובהתאם לנסיבות
אלא על-פי הצורה בה היא נרכשה בסביבת גדילתה.

בכול פעם בה כעסתי ורגזתי על בנותיי יכולתי לשמוע את קולה של אמי הורתי
מתנהגת באותה צורה ואומרת דברים מאוד דומים.

זאת רק דוגמא אחת קטנה לביטוי של האישיות המזויפת.

בהיותי אמא ומורה בבתי ספר שמתי לב להיווצרות האישיות-הנרכשת אצל ילדים.

לכולם יש אישיות,
וכבר בגיל צעיר ניתן להבחין מי יותר מוטורי וספורטאי ומי יותר שכלי ושקוע כבר מגיל צעיר במחקריו ובהגיגי מחשבותיו ומי רגיש ורגשי ונוטה להתבכיינות בצד רגישותו לאחרים והושטת עזרה לזקוקים.

האישיות-המזויפת עדיין כמעט לא נראית בגיל צעיר מאוד אלא מתהווה באדם בין הגילאים 5 עד 10
ואז לפתע ממש מתחילים לראות את החלק הזה בילדים
הם מגיעים לכיתה ג' והם עדיין ממש חמודים ומבסוטים ויצירתיים
ועד סוף כיתה ד' הם ממש שונים...

פתאום נהיה להם 'אגו'
כמו קליפה ברורה שמתחילה להתהוות על האישיות החיננית שלהם.
זה מוזר ומעניין,
המילה 'אגוז' מכילה  " אגו + ז' " !!

אז הקליפה ה 'אגוזית'  הזאת מופיעה שם
ובין הגילאים 9-12 היא נמצאת בצורה ברורה.
מי שמכיר ילדים בגילאים האלו או זוכר את עצמו בגיל הזה
יכול ממש לראות את השינוי הברור.

הם מתחילים להיות דעתניים, תחרותיים, מסרבים לשיתופי פעולה, עצבניים וכד'
לפתע הקליפה של ה 'אגו-ז' מתחילה להתקשח.
היא עדיין לא קליפה קשה לפיצוח כמו אצל מבוגרים,
ויחסית די בקלות ילדים מוותרים עליה ומשתפים פעולה
אבל אפשר לראות שהם כבר למדו להיות קשוחים וכבר קשה להם להתמסר ולהאמין
והם כבר מאומנים היטב לנסות להיות יותר טובים מהאחרים ועוד ועוד
כל מיני התנהגויות נרכשות ואת הקליפה האגוזית מעבות ויוצרות אישיות-נרכשת חזקה ומגובשת.
 

את הקליפה הקשוחה הזאת אנחנו צריכים ללמוד ולהוריד מאיתנו עוד ועוד
ולוותר על ה 'אניים' אשר ניצבים שם בפתחה של האישיות, וכל כך בקנאות
הם מגוננים עלינו, בהגנה כזאת הכוללת בדרך כלל הרבה מאוד רגשות שליליים
כגון, דעתנות, תחרותיות, תוקפנות, ווכחנות, תגרנות, שקרנות, צביעות, ביקורתיות,
סבל וכאב ואומללות, עצבנות ונרגנות, תסכול ומחאה ועוד הרבה כי הרשימה ארוכה... !

והסכנה ?
הסכנה לא נמצאת בהסרת הכפפות המגננתיות של האישיות-המזויפת
אלא באישיות עצמה.
מפאת גידול וחינות בלתי נאותים
יש לאדם המודרני בעיות חמורות בגדילתה האורגנית של האישיות.

ובקיצור ?
לא לימדו אותנו בבצפר להיות קרובים לעצמנו ובמקרים רבים גם בבית רק עודדו אותנו להיות תלמידים טובים בבית הספר מבלי לשים לב ליכולות ולכישורים הטבעיים, ואפילו תרמו בצורה כזאת או אחרת בכולנו את ההרגשה שאם לא נהיה תלמידים מספיק טובים לא 'נסתדר' טוב בחיים.
ורבים מאיתנו שמעו כל מיני משפטים כמו : "בלי ציונים טובים יהיו לכם חיים קשים".
וכך,
במקום לעודד את היכולות הטבעיות של האישיות,
לימדו את כולנו להיות תחרותיים והישגיים
ולהשתדל להשיג ציונים יותר טובים
וגם אם יש לילדים כישורים טבעיים שמעודדים אז יש את הנטייה לחשוב מה יצא מזה
ודי מהר הילדים משועבדים לאיזה תכנית טלוויזיה או שמשתמשים בהם לפרסם את הגאונים הקטנים שרים ורוקדים או מדגמנים ומשחקים בהצגות וסרטים וכל מיני דרכים בהן משתמשים בנתונים אישיים על-מנת להשיג רווחים ומצלצלים באלפי פעמונים מאוד משתלמים.

וברוב המקרים, במקום לשים לב לתחומים ולכישורים הטבעיים ולתת להם ביטוי והכרה
לימדו אותנו להתאים את עצמנו 'למערכת' .
הצורה שהמערכת בנויה היא מסגרת תרבותית שמטרתה רווח והישגים בצד תמ"ג (תוצר גולמי לנפש) ושאר גרפים ומדדים המעודדים תחרותיות והישגים וצרכנים (כדי שנרוויח יותר מזומנים בעזרתם נוכל לבזבז עוד הרבה יותר וגם 'לטרוף' את החיים), ובמסגרת התרבותית הנוקשה
היא מעודדת את התקשחותה של המסגרת האגוזית הקשוחה של האגו הקשוח והקשה להסרה.

וכך קשה ועבה קליפתה של האישיות-המזויפת
ואם האישיות של האדם
לא מספיק עשירה ומלאה ומחוברת לעצמה
תהיה זאת ממש סכנה להסיר לה את הקליפה.

וזה מה שקורה כאשר אנשים מנסים לפצח את האישיות-המזויפת
(ברוב המקרים לא בדרך המומלצת של ההתפתחות אלא בעזרתם של כל מיני טקסים וסמים..)
ומתחת לקליפתה העבה של האישיות-המזויפת אין מספיק אישיות להגנתה של המהות
והדרך אל המחלקה הפסיכיאטרית מתקצרת בקלות !

קטע זה העוסק בשאלות ותשובות לגביי מהות ואישיות,
מתוך "פרשנות פסיכולוגית לעבודתם של גורדייף ואוספנסקי" מאת מוריס ניקול
(עמוד 598 )  
 

" שאלה : האם כל ה 'אניים' נרכשים ?                                                               

תשובה : כן. הם כולם נרכשים, והם נרכשים בעיקר דרך חיקוי וחינוך.

אבל, הם כולם נרכשים בגלל שהם שייכים לאישיות אשר היא נרכשת.
העבודה אומרת כי זה יכול להיות אמת ואמתי כי ישנם עקבות של 'אני אמתי' בתוכנו, אבל,

זה כל מה שהיא אומרת. אבל 'אני' אמתי הוא לא נרכש. 
כי זה הוא הינו כבר שמה כאפשרות מהלידה – מלידתנו.

אנחנו לא עושים 'אני אמתי',
אלא אנחנו מחפשים גישה, מחפשים לגשת לזה ולהתקרב לזה ואז אנחנו יודעים מי אנחנו.

שאלה : האם ישנם 'אניים' בתוך מהות ?

תשובה : לא.
אי אפשר להגיד כי ישנם 'אניים' בתוך מהות,
למרות כי 'אניים' מסוימים או חלק או כמה 'אניים' אשר אנחנו רוכשים
הם מאוד קרובים למהות – כלומר יש לנו 'אניים' יותר מהותיים וחיוניים. 

מצד שני, יש לנו 'אניים' אשר הם מאוד רחוקים מהמהות, והם שייכים בעיקר לאישיות המזויפת. 

אם האישיות שלנו הייתה ההבעה של המהות שלנו ומותאמת איתה פנימה,
כמו שאומרים או כפי שניתן לומר,

אנחנו יכולים להגיד כי כל ה 'אניים' שלנו הם כולם מחוברים עם מהות.
אבל, זה לא כך,   זה הוא לא המקרה כפי שאנחנו בהווה.

דרך הלחץ של החינוך והסביבה, האישיות שלנו יכולה להיות מאוד שונה ולא דומה למהות שלנו.

וכאשר זה הוא הינו המקרה, אז זה לא טבעי לא לצפות כי יכולה להיות לנו דרגה בלתי רגילה של חוסר הרמוניה פנימית.

שאלה : נניח או נגיד כי לאיש או לאישה יש בתוך האישיות שלהם 'אניים' מועילים ומסבירי פנים ומכניסים אורחים, ומסייעים, 'אניים' אשר מיומנים בלהתעסק עם כלי עבודה וכולי. 
אבל, הם פועלים כדי "להיראות על-ידי האדם" (כדי שייראו אותם) ונגיד כי אחרי עבודה על עצמם, הם היו יכולים לעשות את אותם הדברים מתוך עצמם...

האם ה 'אניים' האלו יהפכו להיות חיוניים ומהותיים בתוכם ?

תשובה : יש לנו כל מיני סוגים של 'אניים' מועילים אשר נרכשים ורכשנו דרך הגידול והחינוך שלנו.

אתם חייבים לזכור כי האישיות חייבת להיווצר ויכולה להיווצר יותר טובה או יותר גרועה.

אימון טוב הוא הינו הכרחי בשביל כולם ואשר מלווה על-ידי משמעת רגילה טובה.
כולנו צריכים ללמוד מקצוע או משלח-יד ומלאכה. ואנחנו צריכים ללמוד נימוסים והליכות וכך הלאה.

וכול זה הינו נרכש. 

 

הפעולה של העבודה היא הינה כזאת, שהיא בוחרת את ה 'אניים' האלו אשר הם הינם מועילים
ו "מרימה אותם למעלה", כפי שאומרים, כך שהם כבר לא ממש פועלים יותר במכאניות,
אלא אבל אפשר להשתמש בהם בכוונה- וזה הוא הינו במודע. 
העבודה עושה סוג של תיבה-שטה או כלי שייט,
ואשר בתוך זה הולך ונכנס כל דבר מועיל. אנחנו לא יכולים לעשות את זה בעצמנו.

הפעולה של העבודה עושה את זה ומארגנת ומסדרת כל דבר בסדר הנכון.

שאלה : האם מהות היא הינה הזרע אשר ממנו 'אני אמתי' יכול לגדול ?

תשובה: כן.  במידה מסוימת.  זה יותר טוב להגיד כי מאחורי המהות מונח ה 'אני האמתי'
וכי דרך ההתפתחות של המהות אנחנו מתקשרים ובאים במגע עם 'אני אמתי'.

המטרה של העבודה הזאת זה בשבילנו להפוך להיות יותר אמתיים,
ולהיפטר מ 'אניים' לא אמתיים ושקריים. וזה יכול להיעשות רק דרך כנות פנימית והתבוננות ארוכה ודרך ההשפעה של העבודה אשר פועלת על האח במשך זמן ארוך.    
ואחר כך זה תלוי בלהיאבק מאבק ארוך ולשמור את העבודה חיה בתוך האחד במשך תקופה ארוכה.   

כל זה מוביל הלאה להתפתחות של מהות, ואשר שמה אותנו בקשר ובמגע
עם "מנהל משק הבית" ועם 'אני אמתי'.

כולם נבראו מושלמים – זה הוא הינו עם 'אני אמתי' – אבל אנחנו יורדים לתוך העולם הזה,
פשוטו כמשמעו בצורה פסיכולוגית כאחד ומאבדים את דרכנו.
ויש לזה איזו סיבה מסוימת, אחד מההסברים לזה הינו כי נבראנו כאורגניזם של התפתחות עצמית.

זה הוא הינו ניסוי וניסיון. כל איש וכול אישה הם הינם ניסוי וניסיון אשר מבוסס על הרעיון הזה,
ואשר צריכים וחייבים בקביעות לחשוב עליו ולהגות בו ולהרהר עליו, ובקביעות להחזיק את זה בתוך התודעה – Mind.

מאחורי 'אני אמתי' נמצא אלוהים.   

כולם וכל אחד מכולם הוא בריאה אינדיבידואלית,
וככה 'אני אמתי' אף פעם לא יכול להיות אותו הדבר.
הבעיה היא הינה כי אנחנו מנסים לחקות אנשים אחרים וזה ממש כמו שפרח הנרקיס – Daffodil  יהפוך להיות פרח הצבעוני- Tulip .

אין אף לא פתית שלג אחד אשר הוא ממש כמו פתית שלג אחר,
בתצורה של ההתגבשות שלו.
למרות כי הדפוס הכללי של המשושה של גביש השלג הוא הינו אותו הדבר.

העבודה אומרת כי על-ידי התבוננות עצמית אנחנו מכניסים קרן אור לתוך עצמנו.
דרך קרן אור זאת, אנחנו יכולים לראות בתוכנו דבר, משהו, אבל 'אני' הוא לא אותו הדבר כמו קרן האור.
וכמובן כי 'קרן אור' לא אומר כי משמעותה הינו אור פיזי.    
אלא אבל האור של המודעות.

המטרה של העבודה הזאת זה להגדיל. 
מעבר לכול דבר אשר אתה יכול לדמיין בהווה,
כך שאתה תוכל לראות את עצמך במבט חטוף או בהצצה חטופה וכול דבר אשר קורה בכול מרכז.