top of page

פרשנויות פסיכולוגיות 
על הלימוד של

 . ג ו ר ד י י ף  ואוספנסקי

מאת :
מוריס ניקול

עמודים : 1345-1407

עמוד 1345                             בית אמוול (10.12.1949)
                             עבודה על אסוציאציות מכאניות (לינקים)
אנחנו, אף אחד מאיתנו לא עובד על ועם עצמו מספיק בקירוב. אני מניח כי כל אחד ממכם אשר אחראי על מטוס כל הזמן ייראה האם המכניזם שלו בסדר.
אנשים מסוימים יותר ישנים ואנשים מסוימים פחות ישנים מאחרים.
מעט מאיתנו יודעים מה היא המשמעות של לעוף באופן של העבודה.
זה משהו כמו זה – אתה פתאום מזדהה, אתה יורד חזרה לארץ, לעתים קרובות בהתרסקות רעה, ועדיין חלק ממכם לא שמו לב, ולא הבחינו כאשר התרסקתם וכי החיים לכדו אתכם ותפסו אתכם.
איך אכן החיים לוכדים ותופסים אתכם ? 
לעתים קרובות דרך ה 'אניים הנגטיביים' האופייניים שלכם. 
עכשיו, עבודה על עצמכם משמעותה תשומת לב קבועה פחות או יותר למכונת התעופה של העבודה שלכם. ועדיין, אנשים אשר הם בעבודה זמן ארוך לא מיישמים ומכילים את זה על עצמם.
הם לוקחים כל דבר על כדור הארץ בצורה שטוחה וכבדה כך שהם נשמרים למטה על-ידי המאורעות הקטנים של היום. הרעיונות והמושגים של העבודה נעלמים.
היו לי הרבה התנסויות של איך זה.
אני לא יכול לתת לכם את ההתנסויות האלו במילים, אבל המשמעות שלהם תמיד אומרת את אותו הדבר – כלומר, אתם לא עובדים על ועם עצמכם במשך ימים ואתם לוקחים את החיים במכניות דרך אסוציאציות מכניות, ולא רק זה, אלא אתם לקחתם אחד את השני בצורה מכאנית דרך אהבה וסלידה וחיבוב ואי-חיבוב וכל השאר.

עמוד 1346
העדינות העצומה של המרכז הרגשי בגישה שלנו אחד לשני אבודה לחלוטין,
או הבה נגיד כי היא בלתי ידועה ביחסים הרגילים שלנו אחד עם השני.
אנחנו לוקחים אחד את השני בצורה נראית, ואנחנו מנסים להיות אדיבים אחד לשני, 
אבל באמת אנחנו לא יודעים שום דבר אחד על השני.
אנחנו יכולים לראות בקלות כי האוקטאבות הפנימיות העדינות של המרכז הרגשי, אפילו אם אנחנו נוגעים בהן לרגע, לא באמת שייכות ליחסים על כדור הארץ, ולפיכך חייבות להיות שייכות לצורת חיים אחרת אשר לא ידועה על כדור הארץ הזה.
רבים מאיתנו יודעים במידה מסוימת מה היא המשמעות של העבודה ועדיין באותו הזמן אנחנו לא מכילים ומיישמים את זה למגע המידי עם החיים החיצוניים ועם המאורעות הנכנסים האלו.
כלומר, אנחנו לא מכילים ומייחסים את זה לעצמנו ועל איך אנחנו לוקחים את הדברים היום וברגע הזה.
בברית החדשה משתמשים במושג ים – ללכת על הים.
בימינו הסימבוליות בתוך חלומות השתנתה וזה בדרך כלל מטוסים.
הבה נניח כי מטוס כל כך מזדהה עם הארץ עד כי הוא לא יכול להמריא.
האם אתם יכולים לתפוש את המשמעות והסמל הזה של האוויר ?
יש כאן אדם אשר לאורך כל היום מזדהה לחלוטין עם איזושהי צורה של קנאה, שנאה, עצבנות או פחד משקילה-פנימית וחשבונות-פנימיים. 
אדם כזה יכול לחשוב על העבודה באותו הזמן אבל לא לעשות שום קשר וחיבור בין המצב הנוכחי שלו בהווה והיישום וההכלה של העבודה לעצמו.
במשך זמן ארוך הוא לא רואה כל סתירה אבל אני יכול להבטיח לכולכם כי זה לא משנה מה 
הוא גיל הזמן שלכם – כלומר, האם אתם צעירים או יותר מבוגרים בעבודה ואשר זה גם לא קשור לגיל הזמן שלכם – אז אתם תמצאו כי אתם מתחילים לראות סתירה.
זאת היא העבודה אשר עובדת ופועלת בתוככם.
אז מה הפתרון ? 
להתחיל לעבוד יותר על ועם עצמכם עכשיו בהווה הנוכחי הזה.
ובשביל זה כמובן זה הכרחי ונחוץ להיות מסוגל יותר ויותר להתבונן בעצמך ברגע הנוכחי.
וכמו כן גם קצת מאוחר יותר – התבוננות של מאוחר יותר – ועדיין, האחד מזניח כל כך את העבודה הלא ביקורתית הקבועה והמודעת הזאת אשר צריכה להיעשות על-ידי העצמי המכאני של האחד
ועדיין הוא לא ממש רואה מה היא המשמעות של זה – ובפשטות הוא לא מעביר את העבודה מן הלוח של האחד לתוך ההבנה של האחד.
בשיחה אשר הייתה לי לאחרונה עם כמה אנשים מן העבודה אני אמרתי כי הפסיכולוגיה המכאנית שלנו – כלומר האישיות הנרכשת שלנו – לא יצרה שום דבר מלבד אסוציאציות מכאניות.
בצורה מכאנית לימדו אותנו כי נגיד האנשים האלו או אנשים אחרים הם האנשים הצודקים היחידים. כל כך הרבה מן היחסים הלא נעימים שלנו אחד עם השני הם כמובן בגלל האסוציאציות המכאניות אשר הונחו למטה בתוך המרכזים האסוציאטיביים הגדולים אשר נקראים : 'אונות פרונטאליות'.
לעתים מאוד קרובות האסוציאציות האלו הם ממש שגויות.
אחת מן השיטות המודרניות זה לחתוך את האונות הפרונטאליות וזה נקרא לוקוטומיה או לבוטומיה.
זה גורם לעצירה טוטאלית בהתפתחות של האדם.   האדם הופך להיות סוג של רובוט. 
עכשיו, העבודה היא לגביי לעשות חיבורים חדשים, אסוציאציות חדשות, ולא לחתוך את המוח.
העבודה מלמדת 'מתנויה' – שינוי של התודעה-Mind.
ומשמעותה כמובן חייבת להיות שינוי של אסוציאציות.
דרך העבודה, דרך קבלה של הרעיונות של העבודה ודרך הקבלה ההדרגתית שלהם על-ידך,
העבודה משנה ואתה משנה את האסוציאציות אשר מונחות באופן פיזי באונות הקדמיות שלך.

עמוד 1347
המשמעות של 'מתנויה' אשר כפי שכולכם כבר יודעים היא מתורגמת בצורה שגויה בתור חרטה, אך המשמעות שלה זה שינוי של האסוציאציות שלך אשר מונחות למטה על-מנת ליצור את האישיות-הנרכשת שלכם.
עכשיו, נגיד כי הבחנתי כי כאר מוזכר השם סמית' אז אתה נהיה כועס, תתבונן בזה ותנסה לא להגיב במכאניות לשם הזה. זה בשביל להתחיל לעשות אסוציאציה חדשה.
עכשיו, תתבונן בעצמך מן הזווית הזאת, נגיד כי אתה מעריץ את הדודה שלך וכל דבר אשר נאמר נגדה גורם לך להשתגע ולהתעצבן – כן, אבל למה ? האם אתה לא עבד לדודה הזאת בתוך הפסיכולוגיה שלך ? להיות עבד לאישיות שלך – כלומר, לאסוציאציות הנרכשות שלך
אשר מונחות למטה וזה אומר ומשמעותו כי אתה לא יכול להתפתח.
אתם יכולים להניח למטה אסוציאציות חדשות ממש בתוך מנגנון הקבלה המכאני שלכם – אבל, 
רק עם התודעה-Mind היא מאחורי זה.
עכשיו, אם התודעה-Mind היא אותו דבר כמו האסוציאציות שיש לך בתוך המוח הפיזי שלך אז לא יכולת לשנות שום דבר, אבל, התודעה-Mind היא מעל ההרכב או המבנה הפיזי.
אחרת, לא היה אמור להיות לנו שום סיכוי להשתנות.
התודעה-Mind יכולה לראות דבר בדרך זאת או אחרת.
אז, אתם תצטרכו לעבוד על ועם עצמכם באופן מאוד מעשי לגביי האסוציאציות המכאניות האלו.
והתולדה והתוצר והתוצאה של זה היא כי אתה עושה את האישיות המיוצגת על-ידי האסוציאציות המכאניות האלו פחות ופחות חזקה ועוצמתית וכך יותר ויותר פסיבית – ובעובדה,
אם אתה מתחיל להגיע להיות חופשי בעבודה אז אתה כבר לא עוד צריך לחשוב יותר במכאניות לגביי האדם הזה.
ענייני המוח שלך יגרמו לך לחשוב ככה, אבל, התודעה-Mind שלך יכולה להשתנות ושלנות את האסוציאציה הזאת.
לפעמים אני תוהה למה חלק ממכם לא רואים את זה כבר – כלומר, היכן מונח מרכז הכובד של המשמעות של האישיות ולגרום לה להיות פסיבית.
                                            בית אמוול (18.12.1949)
                                                   עבודה מעשית
לאחרונה דיברנו על איך אנחנו לומדים את רעיונות העבודה. אנחנו שומעים אותם כל שבוע 
אך אנחנו לא מיישמים ומכילים אותם על עצמנו.
פעם אמר אדון אוספנסקי : " כולכם עובדים כאן בתוך דמיון. אתם מדמיינים כי אתם עובדים עם ועל עצמכם, אבל למעשה כאשר קורה לכם איזשהו דבר בחיים אשר גורם לכם להזדהות אז אתם שוכחים לחלוטין כי זה מה שאתם צריכים לעבוד עליו".
לאחרונה קיבלתי את המכתב הזה אשר עוסק בזאת : 
"כאשר קראתי את המסמכים של כמה השבועות האחרונים זה הגיע אליי בצורה חיה וססגונית מאוד איך אני ממש חושב על העבודה בצורה די מעורפלת, ואני לא מכיל ומיישם את כל לימודי העבודה על הבעיות הקטנות של חיי היומיום. אני נהגתי לחשוב כי זה דבר טוב שעכשיו אני אכן חושב רוב הימים על העבודה, עד אשר לפתע פתאום אני הבנתי ותפשתי כי זה לא מאוד עוזר לי.
לפחות חשבתי כי זה עושה כך, אבל, מצאתי כי אני לא השתניתי ואני לא משתנה.
אני עדיין נהיה מעורב בהזדהות של עניינים וביחסים הבעייתיים של חיי היומיום.
עכשיו, אני מבין ותופש כי אני חייב להביא את הרעיונות של העבודה אל הרשמים אשר נכנסים ברגע הזה ולנסות לשנות את התגובה המכאנית שלי למאורעות".

עמוד 1348
עכשיו, הבה ניקח את אחד הדברים אשר העבודה מלמדת, כי אנחנו תמיד שוכחים ואף פעם לא יכולים להכיל וליישם על עצמנו בדרך הנכונה.
רבים מאיתנו שמעו את זה שוב ושוב אבל אני ממש בטוח מן הניסיון שלי עצמי על ועם עצמי כי אנחנו עדיין לא רואים את המשמעות של זה ומיישמים ומכילים את זה על עצמנו.
אני מדבר שוב על זה שהעבודה מלמדת כי אנחנו לא אחד אלא הרבה.
אתם לא, כפי שיכולה לגרום לכם לחשוב האשליה של החיים, אתם לא אדם אחד ולא 'אני' אחד.
אתם הרבה 'אניים' שונים. 
אלא אם כן אתם לא מטמיעים לעומק את הרעיון הזה אז החיים שלכם יהיו מלאים בפרדוקסים, בניגודים ובסתירות. 
כפי שאתם יודעים האשליה הזאת כי אנחנו אחד נקראת 'אני-דמיוני' וכפי שרובכם שמעתם, כל הטרנד ותכלית והמטרה של העבודה הזאת זה להשתחרר לחופשי מן האשליה הזאת במטרה כי האחד יוכל לגשת אל 'אני-אמתי' ולמצוא את מרכז הכובד של האחד ב 'אני-אמתי' 
במקום בתוך 'אני-דמיוני'.       
עכשיו, אני מתערב ומפריע לנושא המסמך הזה ברגע הזה כדי להגיד כי כל הדתות וכל הלימודים
האזוטריים הם לגביי העובדה כי נולדנו אורגניזמים של התפתחות-עצמית.
בחיים הרעים האלו במידת מה על כדור הארץ אשר להם העבודה קוראת – בית חרושת לכאב,
במטרה ובכדי כך כי על-ידי סוג מסוים של עבודה על עצמנו ניתן להגיע ולהשיג משהו אשר הנו מורש בתוכנו (כמו שהוויה חדשה היא מורשת בתוך ביצה) לזה אשר נקרא 'אני-אמתי'.
אם זה לא היה כך אז לא הייתה כל סיבה אפשרית ללמוד את העבודה הזאת או איזושהי צורה אחרת של לימודים דתיים ואזוטריים.
בצורה הזאת של דת אשר אותה אנחנו מכירים, או זאת אשר היא ניתנת לגישה בשבילנו, אשר מציינים לעתים קרובות בצורה רעה מאוד, והמטרה היא כי יהיה נולד 'ישוע' בתוכנו.
אתם צריכים וחייבים לא לחשוב על 'ישוע' ההיסטורי אלא אבל על העובדה של מה שנאמר בלימודים אזוטריים כי מלכות השמים מונחת בתוכך ומשמעותו של זה היא ההגשמה של 'אני-אמתי'.
אם אתם טובים רק בצורה מכאנית או מבחוץ, ולמען שמכם הטוב, אז אתם אף פעם לא תוכלו להגיע אל המטרה הסודית הזאת אשר היא מורשת בתוכנו מלידה.
אז העבודה אומרת כי נולדנו בתור אורגניזמים של התפתחות-עצמית, 
ובקשר ללימודים נוספים של העבודה זה נאמר כי אנחנו צריכים להגיע ל 'אני-אמתי'
אשר הנו פוטנציאל ויכולת צפונה אשר גלומה בתוך כל אחד ואחת מאיתנו.
עכשיו, כדי לעשות את זה אנחנו חייבים לעזוב את ה 'אני-הדמיוני'.
עבודה זאת מתחילה כביכול בפרוורים ובשוליים של הרעיון הזה. 
הרבה אנשים יכולים לחשוב כי הם עברו טרנספורמציה של עצמם מן האישיות-המזויפת 
ומן ה 'אני-הדמיוני'  אל 'אני-אמתי', כאשר כל מה שהם עושים זה לשמור ולתחזק ולהזין ולפרנס את המצוינות העצמית שלהם ואת ההערכה העצמית שלהם כלפיי העולם והם אמנם לא עושים אף לא מכה קטנה של עבודה.
עכשיו, היישום של העבודה על ועם עצמך הנו כולו לגביי לעשות את זה אפשרי
לצאת למסע רוחני ופסיכולוגי כלפיי מה שהנו באמת אתה – 'אני-אמתי' בתוכך.
מן הסיבה הזאת העבודה מדברת בהמשכיות לגביי כל דבר אשר מונע ממך להשיג את המטרה הזאת. ולפיכך, היישום של הרעיונות של העבודה על עצמך מתחיל מזווית אחת של לראות את
האישיות-המזויפת שלך, את מה שאתם מדמיינים כי אתם הנכם, ולבטל לחלוטין את הרעיונות הבדיוניים האלו אשר יש לכם על עצמכם.
עכשיו, הרעיון הבדיוני הזה אשר בתוכו אנחנו נחים כל כך בנוחיות ואשר גורם לנו להיות כל כך חולים, כי זה בכלל לא נותן לנו הרמוניה בתוך עצמנו, אם אנחנו רוצים לעשות את העבודה בנפרד מלשמוע אותה. 
אתה יכול להגיד כי במקרה הזה העבודה היא מאוד קשה וקשוחה לכולנו כי כולנו חיים בתוך דמיון, 

וכולנו מלאים במצוינות וזכות עצמית. ועדיין, באותו הזמן אני אומר לכם כי עד אשר אתם תתחילו לראות את האישיות-המזויפת שלכם ואת האני-הדמיוני שלכם ותבינו ותתפשו כי אתם לא אחד אלא אבל הרבה אנשים סותרים, אז אתם לעולם לא תוכלו לזוז מהיכן שאתם ואתם תחיו ותמותו, עד כמה שזה לא יהיה טוב מבחינה מכאנית בתור אנשים ישנים ואדם ישן.
אנחנו יודעים כי העבודה מלמדת כי האנושות ישנה וכי היא נשמרת ככה, אבל כי האדם חייב לנסות להתעורר. והעבודה מבוססת ברעיון של הגדלת המודעות.
אנחנו חייבים להפוך להיות  הרבה יותר מודעים לעצמנו דרך התבוננות-עצמית.           
אתם חייבים לראות את ה 'אני-הבדיוני' הזה אשר שולט בכם. 
ההבנה והתפישה וההגשמה כי אנחנו לא אחד אלא אבל הרבה היא ההגדלה של מודעות.
ההגדלה של מודעות חייבת להביא ביחד ולאגד ולאחד לתוך עצמך את הדברים אשר בדרך כלל ובאופן רגיל וקובנציונאלי אתם תהיו נוטים לשמור בחוץ.
כםי שאנחנו בתוך המצב השני של מודעות יש לנו מעט תובנה.
אנחנו מוגבלים על-ידי הדמיון שלנו על עצמנו, על-ידי האישיות-המזויפת שלנו אשר אותה אנחנו לוקחים בתור עצמנו.
העבודה אומרת כי אלא אם כן אתם יכולים לחלק את עצמכם לשניים-2 – כלומר,
ל 'אני-מתבונן' ולצד אשר בו מתבוננים – אז אתם לא יכולים לזוז מהיכן שאתם.
זה אומר ומשמעותו כי כל עוד אתם לוקחים את עצמכם בתור מובן מאליו וחושבים כי אתם בסדר גמור אז אתם לא יכולים לשנות את רמת ההוויה שלכם.
כמה הרבה פעמים אנשים אמרו לי כי אני ממש טועה באומרי כי בנוגע להם בגלל שהם יודעים ממש טוב כי הם לא מרגישים אנשים כאלו טובים כפי שאני אומר להם כי הם מרגישים.
מתוך כל הצורות של הצדקה עצמית זאת היא אחת מן הצורות הכי עדינות.
הנקודה היא כי הם נשארים ממש אותו הדבר כמו קודם.   ל מ ה  ?
כי הם לא מתבוננים בעצמם כפי שהם אומרים וצריכים.
אם אנחנו באמת חשים ומרגישים כי אנחנו לגמרי טועים אז אנחנו מתחילים להשתנות. 
                                      בית אמוול (24.12.1949)
                                                 רצון טוב
בזמן הזה של השנה הרעיון הזה של רצון טוב מוזכר על הכרטיסים של חג המולד ובטקסים דתיים ובהמנונים ובמזמורי התפילות והפיוטים וכד'. בכתובי הבשורה הנוצרית יש את המסר מן המלאכים בלידתו של ישוע והנאמר הנו : "שלום על הארץ ורצון טוב כלפיי בני האדם".
מסר מוזר אם אתם חושבים על זה. אני מתכוון כי כפי הנראה 'רצון טוב' יכול להגיע ולבוא רק מתוך משהו גבוה יותר מאשר אנחנו.
הרבה צדדים הינם אפשריים בשביל המכשיר של התבוננות-עצמית כדי לעשות את האחד יותר מודע למצבו הרגיל של האחד.

עמוד 1350
יכול להיות כי יהיו לכם ידע או אפילו הבנה מסוימת שך הידע של העבודה הזאת. אבל, אלא אם כן אתה עובד על הוויה אשר ממנה נובע ונוצר וצומח ומתהווה הרצון- הרצון הטוב – אז יכול להיות כי אתה מנסה לדעת ולהבין את העבודה הזאת על בסיס של רמת הוויה אשר היא בדרך כלל מלאה 
רצון רע כלפיי אנשים אחרים – כלומר, קנאה וחמדנות וכד'.
רצון שייך לצד של ההוויה, אבל להכניס פנימה את העבודה הזאת זה שייך לצד של הידע.
כפי שאתם יודעים זה נאמר כי אלא אם כן הרמה של ההוויה והשמה של הידע מתפתחות בצורה שווה, אז לאיש או לאישה לא תהיה 'הבנה' אמתית.
ובעובדה, העבודה הזאת אומרת כי הבנה היא התוצאה של שיעור המידה והיחס המסוים
בין הגדילה של הידע והגדילה של ההוויה.
כאן יש לכם לדוגמא איש או אישה אשר הוויה שלהם מאופיינת על-ידי רצון רע וחולה ואז הוא לא 'יבין' את העבודה. 
החלק של ה 'רצון' אשר שייך ברובו למרכז הרגשי, היכן שהמושב של המצפון הקבור מונח ואשר הולך נגד רצון-עצמי ושנאה, וחייב לקבל את האמת של העבודה ולנסות לעשות אותה.
רצון-עצמי הנו חסר תועלת כאן, אבל החלק האינטלקטואלי, אשר שייך יותר לרכישת ידע, 
כגון הרכישה של הידע של העבודה הזאת, וסקרנות מסוימת לגביי זה, זה הכרח ונחיצות בשלב הראשון.
האם אתם יכולים לדמיין כי אדם בעל אינטלקט עצום ואדיר יש לו אולי הוויה רקובה ?
אלא אם כן הידע של העבודה מתחיל להשפיע על הרצון שלכם, אז יהיו בתוככם גירושים או פירודים בין הוויה לידע.
אתם תשאלו אותי מה היא ההגדרה הפשוטה של הוויה, ואני אגיד כי ההגדרה הזאת היא איכות הרצון של האדם אשר זה נוגע בו ומתייחס אליו, ואם האיכות של הרצון הזה היא רצון רע כלפיי אנשים מסוימים אז רמת ההוויה היא נמוכה. 
אתם יכולים לדעת את העבודה אבל אתם לא חייבים לרצות אותה ולצוות אותה, כי אם אתם לא רוצים ומצווים לעשות את העבודה אז העבודה לא תיכנס לתוך החיים שלכם ותשקה אותם.
אני מניח כי כולנו בסיטואציה הזאת, אלא אשר יש להם כנות פנימית עם עצמם והם רואים כי למרות שהם יודעים את העבודה הם לא ירצו ויצוו אותה, אז זה ממש היכן שנמצא שדה הקרב הגדול
אשר בו שורד הקונפליקט ובוודאי נמשך כול החיים של האחד.
אפילו כך, זה הרבה יותר טוב להיות ער לעובדה כי אתה יודע יותר טוב ממה שאתה עושה מאשר לא לדעת את זה. 
אין כל 'דרך המלך' בעבודה הזאת. באיגרת אל הרומאים פרק ז' פס' 15 זה נאמר על-ידי הקדוש פול:
" 15 כִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲנִי פֹעֵל לֹא יָדַעְתִּי כִּי אֵינֶנִּי עֹשֶׂה אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי רֹצֶה בּוֹ כִּי אִם־אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי אֹתוֹ אֲנִי עֹשֶׂה׃ 16 וּבַעֲשׂוֹתִי אֵת אֲשֶׁר לֹא־רָצִיתִי הִנְנִי מוֹדֶה כִּי הַתּוֹרָה טוֹבָה הִיא׃ 17 וְעַתָּה לֹא־אֲנִי עוֹד הַפֹּעֵל אֹתוֹ כִּי אִם־הַחֵטְא הַשֹּׁכֵן בְּקִרְבִּי׃ 18 כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר־בִּי בִּבְשָׂרִי לֹא יִשְׁכֹּן טוֹב כִּי רֹצֶה אֲנִי לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְלֹא אֶמְצָא׃ 19 כִּי אֵינֶנִּי עֹשֶׂה הַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי רֹצֶה כִּי אִם־הָרַע אֲשֶׁר אֵינֶנִּי רֹצֶה אוֹתוֹ אֲנִי עֹשֶׂה׃ 20 וְאִם אֶת־אֲשֶׁר לֹא־רָצִיתִי אֲנִי עֹשֶׂה לֹא־עוֹד אֲנִי הַפֹּעֵל כִּי אִם־הַחֵטְא הַשֹּׁכֵן בְּקִרְבִּי׃ 21 וּבְכֵן מֹצֵא־אֲנִי בִי זֶה הַחֹק אָנֹכִי רֹצֶה לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְדָבַק־בִּי הָרָע׃ 22 כִּי לְפִי הָאָדָם הַפְּנִימִי חָפַצְתִּי בְּתוֹרַת אֱלֹהִים׃ 23 אֲבָל רֹאֶה־אֲנִי בְאֵבָרַי חֹק אַחֵר הַלּחֵם לְחָק־שִׂכְלִי וְיוֹלִיכֵנִי שְׁבִי לְתוֹרַת הַחֵטְא אֲשֶׁר בְּאֵבָרָי׃ 24 אוֹי־לִי הָאָדָם הֶעָנִי מִי יַצִּילֵנִי מִגּוּף הַמָּוֶת הַזֶּה׃ 25 אֲבָרְכָה אֶת־הָאֱלֹהִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ׃ 26 וּבְכֵן בְּשִׂכְלִי הִנְנִי עֶבֶד לְתוֹרַת הָאֱלֹהִים וּבִבְשָׂרִי אֲנִי עֶבֶד לְתוֹרַת הַחֵטְא׃ "
לדעת את זה ולהבין וללכוד את זה, לתפוש כי זאת היא הסיטואציה בתוך עצמך ורק להרוס את האישיות-המזויפת שלך אז זה אומר ומשמעותו כי אתה ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר האדם המכאני אשר הנו ישן. כי בפעם בה האחד רואה את האישיות-המזויפת שלו – בכן, בפעם בה אתם ראיתם את זה אז אני אקח אתכם לתוך העבודה.
עכשיו, המסר הזה של רצון-טוב, אתם הבחנתם כי הוא מחובר עם הרעיון של הוויות גבוהות יותר וכמו כן גם עם שקט ושלווה ושלום פנימיים העוסקים ומחוברים עם רצון טוב.
איך יכול להיות לנו רצון טוב האחד כלפיי השני ? 
אני חושב כי דבר אחד הוא הנו ממש ברור לרובנו,  כלומר אתם לא יכולים ויהיה לכם רצון טוב רק על-ידי זה ש, תנסו לאהוב אנשים. 

עמוד 1288
בספרו של אדון אוספנסקי הנקרא : " Tertium Organum " יש חלוקה של רגשות ל :
'טהור ולא טהור או טהור וטמא' .
אנחנו כולנו יודעים את זה ואנחנו כולנו מכירים את המילים האלו, אבל אנחנו מבינים מעט מאוד את המשמעות שלהן. 
באמת, מה 'טהור' אמנם או 'לא טהור וטמא' אומר ביחס להרגשה ? 
ובכן, רק אנליזה של רגשותעמוד 1351
הרבה אנשים מעמידים פנים כי יש להם רצון טוב כלפיי אנשים אחרים, ועדיין אם הם מתבוננים בעצמם, אז הם אולי מלאים נחשים מלחששים בתוך עצמם ובפשטות הם מיישמים ומבצעים את הרעיון של רצון-טוב בצורה חיצונית ולא מתוך איזשהו דבר מבפנים.
וכאן אני חושב כי העבודה עוזרת לכולנו כל כך הרבה כי היא לא מלמדת אותנו לאהוב אחד את השני – מאחר וזה בלתי אפשרי. אז מה העבודה מלמדת בהתייחס לשינוי של הרצון ?
ובכן, זה הנו רק מסמך קצר ואני לא יכול להיכנס כאן לתוך ההתעסקות השלמה של העבודה בזה.
דבר אחד אשר תמיד בולט בעבודה המעשית שלי על ועם עצמי – כלומר, הרעיון של למצוא בתוך עצמך את מה שאתה מעביר עליו ביקורת באדם אחר, וזה כמובן שייך לשקילה-חיצונית, ואשר היא מוגדרת לפעמים בתור 'לשים את עצמך במקומו של אדם אחר'.
אבל, זה לא מספיק בקירוב עד אשר אתה מבין מה היא המשמעות של זה, אז אני אומר כי המשמעות של זה אומרת למצוא בתוך עצמך את מה שאתה לא אוהב ואת מה שאתה סולד ממנו באדם אחר, וזה שוב מתכוון ומשמעותו להגדיל את המודעות שלך על עצמך ולהבין ולתפוש כי אתה לא האדם אשר אתה מדמיין את עצמך כי אתה הנך.
כמובן כי אם יכולנו באמת לזכור את עצמנו, אז יכולנו כי יהיה לנו רצון טוב לכולם, כי במצב 
של זכירה-עצמית זה לא שאתה אוהב ומחבב את כולם או שאתה לא אוהב ומחבב אותם וסולד מהם, אלא אבל כי כולם מתאימים פנימה באיזושהי דרך.
למרות כי את זה אפשר לראות רק לרגע, אתה זוכר את זה אחר כך. 
אולי חלק ממכם יודעים את מה שאני אומר כאן : אני יודע כי ראיתי משהו ועכשיו אני לא יכול לחזור עליו ואני ממש ער לכך כי שוב אני מזדהה ועדיין לא ראיתי את זה ויש לי את הידע הסודי הזה כי זה יהיה אפשרי לחזור שוב ושוב אל המצב הזה.
אז לפיכך אתם חייבים להבין כי רצון טוב זה ניתן לנו קרוב לוודאי בפעם בה אנחנו תופשים ותופסים את הרצון הרע שלנו.
הערה : בשנת 1951 בחג המולד הוקרא מסמך זה מחדש ודר' ניקול הצביע על כך שהמסר של המלאכים אשר ביוונית המשמעות של זה היא באמת : "שלום על כדור הארץ לאנשים של רצון-טוב".
                                    בית אמוול (31.12.1949 )
                         ערות ומודעות עצמית והתבוננות עצמית
שאלה נשאלה לאחרונה : האם יש הבדל בין ערות ומודעות עצמית להתבוננות עצמית ?
כפי ששמעתם, ערות ומודעות עצמית זה מושג אשר כולנו חסרים אותו כאשר אנחנו שקועים וטבולים בעניינים הרגילים של החיים ומהופנטים על-ידי החזרות היומיומיות של מאורעות רגילים.
המצב השלישי של מודעות נקרא גם המצב של זכירה-עצמית, המצב של מודעות-עצמית והמצב של ערות-עצמית. כל המילים האלו מוכלות ומיושמות בדרכן שלהן לאיכות ולהשגה של המצב השלישי של מודעות ואשר למרות כי אנחנו נולדים כאשר הוא ברשותנו, כזכותנו (זכות מולדת), אנחנו נופלים ומתרחקים ממנו מן הסיבה של העובדה כי אנחנו גדלים בין אנשים ישנים – כלומר, אנשים אשר לא זוכרים את עצמם.

 

עמוד 1352
ולמעשה נהנים להיות בתוך מצבים נמוכים יותר כמו אלו של רגשות שליליים, רחמים עצמיים, הזדהות ודאגה. וכתוצאה מכך, ההשגה והרכישה של המצב השלישי של מודעות – כלומר, המצב של זכירה-עצמית, מודעות-עצמית וערות-עצמית – זה ברמה מעלינו, אשר אליה אנחנו יכולים להגיע ולהשיג על-ידי סוגים מסוימים של מאמצים.
כל מאמצי העבודה מכוונים כלפיי ההשגה מחדש של רמה זאת של מודעות אשר נקראת המצב השלישי של מודעות. אם המין האנושי היה במצב הזה של מודעות אז כל המלחמות היו מפסיקות מיד. 
גברים ונשים כפי שהם הינם נפלו למצב השני של מודעות אשר בו הם מדמיינים כי הם ערים, מודעים עצמית וכד'. אבל, למעשה, מנקודת המבט של מודעות הם כולם ישנים שינה עמוקה.
מן הסיבה הזאת האדם לא מקבל עזרה מתוך עצמו. 
ועדיין, עזרה זאת קיימת בתוכו אם הוא רק היה יכול לשמוע. 
יש בתוכנו מרכזים אשר הם מסדר הרבה יותר גובה מאשר אנחנו מכירים בדרך כלל.
אבל, הנקודה היא כי כאשר מתקשרים רק עם המצב השלישי של מודעות ולא יכולים להגיע למצב השני של מודעות אשר בו אנחנו חיים את החיים הרגילים שלנו ואשר מתאפיינים על-ידי האשליה כי כפי שאנחנו אז אנחנו ערים בצורה מלאה ותמיד פועלים ומדברים במודע ותמיד יודעים בדיוק מה אנחנו עושים. 
אשליה זאת אשר ממנה אנחנו חייבים להתעורר על-ידי התבוננות-עצמית. במשך שנים ארוכות אנחנו צריכים להתבונן כי אנחנו לא מודעים ל- מה שאנחנו עושים או אומרים, כי אנחנו תמיד בתוך מצב המשכי של להיות מזדהים עם כל דבר, ואין לנו כל הרגשה פנימית קבועה של עצמנו, ואנחנו מגיבים להשפעות של מאורעות החיים אשר מיוצגים בתוכנו במכאניות.
אנחנו React  - מגיב , Re-Act , אנחנו לא פועלים – Act .
אנחנו מכאניים ולא מודעים.
העבודה וכמו כן כל הלימודים האזוטריים האחרים אומרים באמפטיות : "האדם הנו ישן והוא חייב לנסות להתעורר ממצב השינה הזה. אם האדם לא עושה כך אז אין לו שום חשיבות.
אדם אשר חי ומת במצב של שינה לגמרי נכשל לתפוש ולהבין מה הדבר הכי חשוב בתוכו לחתור ולהשתוקק ולשאוף אליו".
אם על-ידי אמצעים של התבוננות-עצמית, האחד מתחיל להבין ולתפוש כי האחד הנו ישן ולא ער, 
בלנסות להעלות לרמת מודעות גבוהה יותר האחד לומד הרבה מאוד על הרעיון הכללי של רמות,
הרעיון אשר חודר בלימוד הזה אשר אותו אנחנו לומדים כאן.
אנחנו תרים ומחפשים אחר רמה נוספת של עצמנו. 
אנחנו תרים ומחפשים אחר התנהגות יותר מודעת באמצעות התבוננות-עצמית.
לדוגמא, אנחנו יכולים להבין ולתפוש כי המצב הרגיל שלנו לא מאופיין על-ידי איזשהו דבר אשר קשור למצב השלישי של מודעות. אבל, מצד שני הוא מאופיין על-ידי להיות תמיד מזדהה ודואג והפוך ומבואס ובאופן כללי יש לו תמיד רגשות שליליים.
עכשיו, דרך ההתבוננות העצמית הזאת האחד מתחיל להפוך להיות ער לכך שזה הנו המצב הרגיל של עצמך. 
אם אני מתבונן בעצמי, אז אני מתבונן במשהו אשר נקרא 'עצמי' ואשר לקחתי אותו עד עכשיו בתור מובן מאליו. אבל, אם אני מתרגל מודעות עצמית, אז אני לא מתבונן בעצמי בעיקר, אלא אבל אני מנסה להרגיש תחושה של 'אני' בנפרד מן התגובות שלי לחיים.
לדוגמא, אני יכול לתרגל בצורה טהורה אך ורק ערות-עצמית ומודעות-עצמית וזכירה-עצמית, מבלי להתבונן בעצמי בהכרח, על-ידי זה שאני אשב על הירכיים וכד'.
חלק מן האנשים מנסים לתרגל התבוננות-עצמית בעצמם ועל-ידי עצמם מבלי שהם מנסים לזכור את עצמם.

עמוד 1353
זה לא נכון וזה שגוי. באותו הזמן אנשים אשר מנסים לתרגל זכירה-עצמית בלי שהם מתבוננים בעצמם ייכנסו לקשיים. ובעובדה זה מסוכן כי בעזרת איזשהם תהליכים של מדיטציה, תנוחות או איזשהם כלי אחרים של לנסות בפשטות לזכור את עצמך.
עבודה זאת אשר נקרת הדרך הרביעית מתעקשת על התבוננות-עצמית כי אחרת אתה או אתם לא יודעים כמו מה ואיך אתם ואם אתם מקווים להיות מסוגלים להיות יכולים למצוא שיטה של לזכור את עצמכם מבלי לברר איך ומה לשנות בתוך ההוויה שלכם, אז אתם יכולים לקבל הבזק של ברק של עוצמה של וולטאז' גבוה מן המרכזים הגבוהים אשר יגבשו אתכם בתוך מה שאתם.
מן הסיבה הזאת העבודה אומרת כי המרכזים הנמוכים שלנו, שכלי, תנועתי, אינסטינקטיבי, רגשי ומיני – חייבים לנקות אותם מן האישיות-המזויפת לפני שעושים איזשהו מגע, כי כאשר הכוחות העוצמתיים האלו אשר מונחים בעומק ובגובה ונקראים המרכזים הגבוהים יוכלו לעזור לנו בדרך הנכונה.
אם זה לא נעשה, אז יכולה להתחולל ולהתרחש התגבשות שגויה.
במקרה אחד זה נאמר : "מתוך נקודת מבט אחת עבודה זאת היא קודם כל לגביי להכין את המרכזים הנמוכים לקבלת ההשפעות של המרכזים הגבוהים. אתם חייבים להבין כי זה רק דרך העזרה של ההשפעות של מרכזים גבוהים כי אתם באמת תשתנו במהות ".

עכשיו, לפי אדון אוספנסקי זה במיוחד המרכז הרגשי אשר צריך להכין אותו לקבלה של המרכז הרגשי הגבוה ומתוך הסיבה הזאת העבודה מניחה כזאת הדגשה חזקה וקבועה על ההכרח והנחיצות של לא להזדהות עם רגשות נגטיביים, כי אם הוולטאז' הגבוה המגיע מן המרכזים הגבוהים יגיע למטה אל המצב הנוכחי של המרכז הרגשי הרגיל שלנו אז זה יגבש את הכול – כלומר,
זה יעשה את הרגשות הנגטיביים שלנו קודם כל יותר אינטנסיביים מאשר הם היו קודם ואז מקובעים.
אז, אתם מתחילים לראות את ההכרח והנחיצות בהתבוננות-עצמית.

אתם לא יכולים לשנות את הרגשות הנגטיביים שלכם בלי שאתם רואים אותם בהתבוננות ואתם לא יכולים לשנות אותם מלבד על-ידי לא להזדהות איתם. אם אתם מתרגלים אי-הזדהות עם רגשות שליליים, לא ללכת איתם, לא ליהנות מהם, למרות כי הם עדיין שם, אז משהו בתוככם הופך להיות בהדרגה נפרד מהם, ויכול לקבל השפעות גדולות מן המרכזים הגבוהים.
דבר זה בתוככם הנו טהור – כלומר, שום דבר אשר קשור ועוסק עם האישיות-המזויפת.
ואז, המרכז הרגשי יתחיל להשתנות בתוככם בגלל ההפרדה הזאת, וייגע בו טעם פנימי עדין יותר
אשר בפניו רגשות שליליים ארציים נסוגים לחלוטין וסדרה חדשה של רגשות מופיע בתוככם
ואשר הם הרבה יותר מצוינים ואהובים מאשר הרגשות הקלים של מצבים שליליים
אשר איתם רוב האנשים מספקים את עצמם לאורך כל היום. עובדה אשר גורמת ועשה אותם שייכים לאנושות המכאנית הישנה.
אז אתה מבין ותופש כי כל העבודה הזאת היא לגביי להפוך להיות יותר מודע.
גברים ונשים אשר לא מנסים להיות מודעים הם מכאניים. אנחנו רואים את התוצאות בכול הצדדים.
אבל, איש אשר הופך להיות מודע לאישה ואישה אשר הופכת להיות מודעת לאיש, מתחילים להשתייך לגורל נוסף ואחר.
בכדי ובמטרה לעשות כך הם חייבים שניהם לתהחיל להבין מה היא המשמעות של זכירה-עצמית.

 

עמוד 1354
                                        בית אמוול (7.1.1950)
                            הרעיון והמושג של אלימות בעבודה
במקרים רבים דיברנו על אלימות. בקשר לזה נאמרו דברים רבים בשנים שעברו בנוגע לעובדה כי רגשות שליליים מובילים למטה לאלימות. גברים ונשים אשר נופלים טרף למצבים נגטיביים, מתחילים נגיד על-ידי רחמים עצמיים אשר מגיבים לבסוף בדרך אלימה למאורעות של החיים.
אז אנחנו חייבים להבין כי בתחתית של רגשות שליליים מונחת אלימות. 
ומאחר והעבודה מדברת כל כך הרבה על החשיבות של להתבונן ולא להזדהות עם מצבים שליליים
אז אתם יכולים להבין כי מה שזה אומר באמת זה כי אנחנו חייבים להתגבר בתוך עצמנו על האדם האלים – על הגבר והאישה האלימים.
הבה ננסה לקבל ולתפוש את זה כמה שיותר בבהירות. כל אחד ממכם בין אם הוא איש או אישה
יש בכם עמוק בתוככם בפנים אדם אלים. הגישה לאדם הזה היא דרך להפוך להיות נגטיבי מעט ואז אתה מתחיל להרגיש בקיצור כי נהגו בך בצורה לא פיירית ולא צודקת – ומי לא עושה כך ?
ומן הרגע הזה אתה בתוך הארץ הפסיכולוגית שלך על הדרך אשר מובילה למטה לסלמס של האלימות. 
זה למה אנחנו צריכים וחייבים להיות כל כך זהירים, אם אנחנו מנסים באמת לתרגל את העבודה הזאת, למנוע אפילו את ההערות הקטנות של הטבע השלילי מלהיות נאמרות ומדוברות.
אבל, השאלה היא עמוקה יותר.
כי אתה יכול להיות מנומס מאוד ועם נימוסים טובים וזהיר ומדבר היטב, ונחמד כפי הנראה אל אנשים אחרים, ועדיין, בתוך עולמך הפנימי אתה סולד, אתה מתעב ואתה שונא, אתה לא יכול לשאת את זה ולסבול את זה. 
לאחרונה דיברתי על זה כאן ואמרתי כי אנחנו יכולים להימנע מלהיות אלימים בחוץ בפני אנשים אחרים ולעיניהם של אנשים אחרים פשוט כי אנחנו מפחדים לאבד את המוניטין שלנו ואת שמנו הטוב, ואולי גם להסתבך עם המשטרה. 
אבל, אדם אשר הנו כזה לא באמת עושה את העבודה הזאת, כי הוא אדם מכאני והוא מתנהג כלפיי חוץ בצורה מתורבתת.   ל מ ה ?   ל מ ה  הוא מתנהג בצורה תרבותית בחוץ ?
יש מאה ואחד-101 דברים אשר מונעים את האדם מלהביע באמת את מה שהוא חושב.
הזכרתי פחד מאובדן מוניטין ופחד מאובדן שמך הטוב ופחד מן המשטרה – ואתם יכולים להוסיף עוד כמו זה שיסלקו אותך מן המועדון שלך ופחד כי ידברו עליך רעות.
עכשיו, כל הדברים האלו הם כבלים וקשרים אשר מונעים את האלימות המוסתרת
אשר מונחת ביסוד ובבסיס מלהיות יכולה לבטא את עצמה ולגלם את עצמה בפתיחות.
ועדיין, כל הזמן בתוכנו, בתוך האדם הפנימי, בעולם של המחשבות והרגשות הפנימיים שלנו
אנחנו מתנהגים כמו אנשים פרהיסטוריים אלימים אשר שונאים ומתעבים.
עכשיו, על מה העבודה מניחה הדגש ביחס לעצמנו ? 
העבודה מניחה הדגש ביחס לאדם הפנימי אשר מחובר להתפתחות של האדם המהותי החיוני. 
בהווה זה ניתן להשוואה עם ג'ונגל מלא חיות בר פראיות , וזה בדיוק הג'ונגל הזה שאר מלא חיות בר פראיות, אשר אותו צריך לארגן ולסדר, כפי שאורפיאוס הביא את ההרמוניה לג'ונגל דומה, כך ש- כל אדם אשר נמצא במחשבות שלנו יוכל לעבור דרך מבלי שיתפסו אותו ציפורני חיות הטרף או ידקרו אותו וירצחו אותו. 
כאשר אדם בעבודה הזאת מתחיל להתבונן בעצמו (או בעצמה) זה הכרחי ונחוץ לאדם כזה להתבונן איך הוא (או היא) מתנהגים כלפיי חוץ, כאשר אף אחד כביכול לא רואה אותם

עמוד 1355
כאשר אתה לבד, אז האדם הופך להיות מחשבה כי כאשר אתה לבד אז אתה עם עולם המחשבות הרגשות הפנימי שלך. והשאלה היא איך אתה נוהג עם האנשים בתוך העולם הפנימי הזה כאשר אתה חושב כי אף אחד לא מסתכל עליך, וכאשר אתה חש ומרגיש חופשי להתמכר לכול שנאה  וסלידה ומרירות ונקמה פרטיות. 
אבל, המרכזים הגבוהים רואים רק את העולם הפנימי הזה של עצמך ושופטים אותך על-ידי המצב שלו והם לא יעזרו לכם בכלל – ובעובדה, הם לא יכולים, עד אשר אתה מתחיל לטהר את העולם הפנימי הזה אשר אתם מאמינים כי אף אחד לא יכול לראות.
כפי שאמרתי, זאת היא רמת הוויה מאוד ראויה לציון להגיע אליה אשר בה העולם הפנימי שלך הוא כזה אשר אפילו אם אתה לא אוהב את האדם וסולד ממנו הוא יכול לעבור דרך זה מבלי שיפגעו בו וירצחו אותו. וזאת המשמעות האמתית הפנימית האזוטרית של הדיבר : "לא תרצח".
אני יכול להבטיח לכם כי הרבה מאוד עבודה צריך לעשות בעולם הפנימי הזה אשר בו האחד
מדמיין כי האחד הנו חופשי מהתבוננות.
אז אני אחזור על כך שאתם צריכים להגיע לשלב בו אתם לבד וכל אלו אשר אתם מכירים,
אם אתם סולדים מהם או לא אוהבים אותם או אחר, אתם לא תצלפו בהם או תקצצו אותם ותשחטו אותם.
זה חייב להיאמר פעם נוספת כי כל העבודה הזאת מתחילה עם התבוננות עצמית.
אתה לא יכול לעשות את העבודה הזאת אם אף פעם לא התבוננת בעצמך ואתה לא יודע מה היא המשמעות של זה. לדוגמא, אף פעם לא התבוננת כי אתה מנומס מבחוץ ושונא מבפנים,
אז אתה לא יכול לעשות את העבודה הזאת. 
אתה לא רואה את הסתירה, רוב האנשים המנומסים מודעים להיותם מנומסים, אבל הם לא מודעים כראוי לכך שהנימוס שלהם הנו מסיכה לכך שהם שונאים בחופשיות אנשים אחרים.
רק דרך התבוננות עצמית הם יכולים לתפוס את השכבות העמוקות יותר האלו של עצמם, אשר הם כל כך סותרות ומנוגדות  להתנהגות החיצונית שלהם.
אתם יודעים כי העבודה הזאת נקראת לפעמים הנצרות האזוטרית ומן הסיבה הזאת זה נהוג ומועיל לקרוא לעתים קרובות את כתובי הבשורה הנוצרית לאור הלימודים של העבודה הזאת, ואני לא אומר לכם לקרוא אותם בתור מסמכים פסיכולוגיים אשר איתם העבודה הזאת מחוברת ישירות.
אני הייתי רוצה כי חלק ממכם ימצא בארבעת ספרי הבשורות קטעים אשר בהם נקראת תשומת הלב לחשיבות של התבוננות-עצמית. 
ואתן כאן דוגמא אחת : " 3 וְלָמָּה זֶּה תִרְאֶה אֶת־הַקֵּיסָם בְּעֵין אָחִיךָ וְאֶל־הַקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ לֹא תַבִּיט׃ 4 וְאֵיךְ תֹּאמַר אֶל־אָחִיךָ הַנִּיחָה לִּי וְאָסִיר אֶת־הַקֵּיסָם מֵעֵינֶךָ וְהִנֵּה הַקּוֹרָה בְּעֵינֶךָ׃ 5 הֶחָנֵף הָסֵר בָּרִאשׁוֹנָה אֶת־הַקּוֹרָה מֵעֵינְךָ וְאַחֲרֵי כֵן רָאֹה תִרְאֶה לְהָסִיר אֶת־הַקֵּיסָם מֵעֵין אָחִיךָ׃ " .
עכשיו, אתם יכולים להודות כי זאת היא דוגמא טובה למדיי לגביי מה שהעבודה אומרת על להתבונן בעצמך במקום למצוא פגמים בכול האחרים.
במשל הקצר הזה זה נרמז כי אתה באמת צריך להתבונן בעצמך בצורה לא ביקורתית לפני שאתה מעביר ביקורת על אנשים אחרים. 
כל זה יוביל לפחות אלימות בתוך עצמך ובתוך האש הפנימית שלך.
בצדדים שלך אשר אתה לא באמת מקבל במודעות הנוכחית שלך אבל נוטה להקרין על אנשים אחרים.  אז כאן יש לנו תרגיל טוב בעבודה מודעת על עצמנו אשר בחיים היא ממש לא נחוצה ולא הכרחית, אבל בעבודה מלמדים את זה בהמשכיות כדי להזכיר לנו להתעורר.
האדם חייב כי תהיה לו איזוהי תובנה רוחנית פנימית בתוך עצמי וזה להיות ער – אחרת הוא ישן או אפילו מת.

עמוד 1356
                                      בית אמוול (14.1.1950)
                                 להכיל וליישם את העבודה לעצמך
זה לוקח הרבה מאוד זמן להבין ולתפוש כי האחד חייב לעבוד על ועם עצמו. למרות כי זה נאמר הרבה פעמים כי יש לנו בזיכרון את האמרה הזאת, אנחנו לא מכילים ומיישמים את זה על עצמנו.
מה שמתכוונים כאן זה כי לאחד יש בזיכרון את הרעיונות ואת המושגים שהאחד חייב לעבוד עם ועל עצמו אבל הוא לא מכיל ומיישם את זה על איך האחד חי.
העבודה הזאת חייבת קודם כל להיות מונחת בזיכרון הפורמטורי החיצוני.
יכול להיות כי אז אתה תהיה טוב בלדבר על הרעיונות של העבודה מתוך הזיכרון הזה אבל העבודה חייבת להסתיים עם לרצות ולצוות אותה. 
ידע של העבודה הוא לא מספיק.
יכול להיות כי אתה יודע הכול על הדיאגרמות וכד' ומזה אתה מסוגל להעביר באופן מסוים את העבודה הלאה לאנשים אחרים. וזה אומר בפשטות כי יש לך ידע פורמטורי טוב של העבודה. 
אבל, העבודה אומרת כי ידע הוא לא הבנה ולמרות שאנחנו יודעים את העבודה אנחנו לא בהכרח מבינים אותה.
אולי אתם מכירים את כל מה שנאמר על רגשות שליליים, התבוננות-עצמית, הזדהות, זכירה-עצמית, שקילה-פנימית – חשבונות-פניניים וכל השאר של זה, ואולי אתה מסוגל ויכול להעביר הלאה את ההוראות האלו לאנשים אחרים.
אבל, אם אף פעם אתה לא תרגלת את העבודה אז הלימוד שלך יהיה ריק.
אתה תלמד כמו תוכי. אתה לא יישמת והכלת את העבודה על עצמך כדי לרכוש את העושר של להבין אותה. ואם אתה עדיין לא הגעת לנקודה הזאת אשר בה אתה עובד על ועם עצמך – כלומר,
להכיל וליישם את העבודה על ההוויה שלך – אז אתה לא יכול לצפות מן העבודה לגדול בתוכך.
עכשיו, אתה לא יכול לעבוד על ועם עצמך אלא אם כן אתה התבוננת בעצמך והבנת ותפשת בעצמך היכן אתה צריך לעבוד על ועם עצמך.
דרך התבוננות מנקודת העמדה של העבודה אתה מתחיל להבין ולתפוש היכן דברים מסוימים הם שגויים בתוכך מן הזווית של העבודה – כלומר, אתה רואה היכן אתה צריך לעבוד על ועם עצמך.
אם לא עשית זאת באמצעים של התבוננות מן הזווית של העבודה במשך הרבה זמן, וראית היכן אתה צריך לעבוד על ועם עצמך, אז אתה למעשה אף פעם לא תעבוד על ועם עצמך.
אם המטרה שלך לא מבוססת בהתבוננות-עצמית אתה תשגה ותטעה.
כי המטרה שלך לא תהיה מבוססת  על מה שאתה צריך לנסות לשנות בתוך עצמך מן הזווית של העבודה. ובקצרה, אתה לא תדע מה זה אומר ומה היא המשמעות של לעבוד על ועם עצמך באופן של העבודה.
אתה לא תזהה עד כמה זה למשל הכרחי ונחוץ לדוגמא לתת לעצמך שוקים מודעים בתוך החיים הרגילים היכן שאתה צריך אותם במטרה לשמור על הראש שלך מעל המים.
העבודה שלך כפי שאתה קורא לה, לא תהיה בהתאמה לצרכים של ההוויה שלך
או של מה שהעבודה הולכת בעקבותיו.
אתה לא תהיה מסוגל ויכול לתפוש מבפנים היכן אתה חסר – כלומר, אתה לא תתפוש ותתפוש את מצב ההוויה שלך מן הזווית של העבודה.
הידע שלך בעבודה יהיה דבר אחד והבורות שלך בהוויה שלך תהיה דבר נוסף אחר, ולא יהיה בינהם שום קשר ושום הבנה. 
לא יהיו הבזקים חדשים של משמעות בחיים שלך.
אם אתה באמת מתחיל להתבונן בעצמך, אתה תבחין לדוגמא כי יש זמנים מסוימים בחיי היומיום שלך בהם אתה מתחיל להזדהות.

עמוד 1357
להיות נגטיבי, לשקול ולהתייחס ולעשות חשבונות, אבל אלא אם כן אתה מתבונן בזה, אז הרגעים האלו יחזרו על עצמם יום אחר יום בתור הרגל ואז אתה לא תראה היכן אתה צריך לעבוד.
זמנים אלו של היום הם שונים אצל כל אדם והמאורעות אשר מופיעים בצורה יומיומית
ועושים אותך נגטיבי הם שוב שונים אצל כל אדם.
עכשיו במטרה לעבדו על ועם עצמך הרגעים האלו צריך להתבונן בהם ולחזות אותם וברגעים האלו אתם אמורים וצריכים ליישם ולהכיל את העבודה על ההתנהגות שלכם ועל המצב הפנימי שלכם.
אתם צריכים ואמורים לקורא ברגעים האלו לעבודה להציל אתכם מלרדת לחלוטין לתוך שינה מכאנית ולהתרוקן ולהישאב על-ידי הירח.
אני יכול להבטיח לכם כי קריאה אחת לעבודה ברגעים כאלו היא בעלת ערך הרבה יותר גדול
מאשר יום שלם של עבודה דמיונית ומעורפלת על עצמכם. 
ובמילים אחרות, אתם חייבים לראות על מה אתם צריכים לעבוד בתוך עצמכם.
עכשיו, כפי שנאמר, כמו שלימדו אותנו יש שני-2 צדדים לעבודה.
האחד זה לעבוד על הידע של העבודה, והשני הוא להכיל וליישם את הידע על ההוויה שלכם,
ולראות היכן אתם עומדים לאור העבודה על-פי ההוויה שלכם.
אתם לא יכולים לעבוד על ההוויה שלכם מבלי שיהיה לכם קודם כל את הידע של העבודה ואז להכיל וליישם את זה על הסוג המסוים של ההוויה שלכם.
אם אתם עושים את זה, אז במקום שיהיה לכם יותר ידע פורמטורי של העבודה אתם מתחילים אז לקבל את ההבנה של העבודה.
הידע של העבודה כבר לא יישאר יותר רק בזיכרון שלכם אלא אבל הוא יהפוך להיות חלק ממכם.
זה מתאחד אתכם. 
ובמילים אחרות, אתם מתחילים לחיות את העבודה על-ידי להכיל וליישם את הידע של העבודה בהתבוננות על ההוויה שלכם, ואז אתם נוהגים ועוקבים אחרי שני-2 קווים של העבודה אשר נקראים קו הידע וקו ההוויה והם נותנים הבנה.
עד כמה הרבה שמעתי הרבה אנשים אומרים : "אני יודע ממש היטב כי אני חייב לא להיות נגטיבי. ואפילו כאשר הם אומרים ויכולים לראות כי הם נגטיביים. עד אשר אתה מבחין ותופש כי כאשר אתה הולך לראות משהו או מישהו שאתה נגטיבי, עד אשר יש לך התבוננות עצמית מספקת, להבחין לדוגמא, כי אתה נגטיבי בצורה מפורשת וברורה, בכול דבר אשר אתה אומר לי או אומרים לי ואני לא באמת יכול להגיד לכם שום דבר בעל איזושהי תועלת בפשטות כי לא התבוננתם כי כל דבר אשר אתם אומרים הנו נגטיבי.
עד אשר תוכלו לראות את זה בתוך עצמכם, אני לא יכול לעזור לכם. 
אבל, בפעם בה אתה מבין ותופש כי בזמן בו אתה מדבר אליי אז אתה מדבר בנגטיביות, אז כל השיחה השלמה שלך תשתנה.
כפי שאמרתי לכם, במקרים רבים הרגשתי רותח וזועם על אדון אוספנסקי, נהגתי ללכת אליו, 
אבל, בימים ההם ההשפעה שלו עליי הייתה כל כך גדולה עד כי כאשר ראיתי אותו לא יכולתי לזכור מה רציתי להגיד לו.
                                         *                       *                        *
אז אתה מבין כי המהות והעיקר והתמצית- Gist , של המסמך הזה זה היישום וההכלה של העבודה על ההוויה שלך עצמך. רק אז אתה תתחיל להבין מה העבודה מלמדת בצד של הידע והיישום וההכלה של זה על ההוויה שלכם. וזה האדם היחיד אשר אתם חייבים לעבוד איתו כי זה אתם עצמכם. 
הידע של העבודה יכול לשנות את הדבר הזה אשר נקרא עצמך, ואשר הנו ההוויה שלך, אם אתה מיישם ומכיל את זה על עצמך דרך התבוננות-עצמית. 
אחרת העבודה תהיה רק פורמטורית ורק עניין של דיאגרמות. 

עמוד 1358
אז תברר ותמצא על מה אתה צריך לעבוד בתוך עצמך, בחיי היומיום שלך, כמו לדוגמא היכן אתה הכי מזדהה, מה עושה אותך נגטיבי וכד'. 
זה ישנה את ההוויה שלך וזה יוביל לגדילה חדשה של מהות אשר שייכת להתפתחות של האדם הפנימי שלך.
                                    בית אמוול (21.1.1950) 
                                      שלושה – 3 – כוחות
הבה נדבר על שלושה-3 כוחות. העבודה מלמדת כי בכול מניפסטציה-התגלמות והתגשמות יש שלושה-3 כוחות בפעולה. שלושה-3 כוחות אלו נקראים אקטיבי-פעיל, פסיבי-סביל ומנטרל.
בכול מקום בחלל-זמן היכן שנפגשים שלושת-3 הכוחות האלו מופיעה התגלמות-מניפסטציה ו/או מאורע. 
" כל מניפסטציה- התגלמות והתגשמות אשר קיימת על כדור הארץ היא בגלל המפגש של שלושה כוחות יחדיו". כפי שאמר את זה גורדייף, וזה כמובן דבר אשר קשה להבינו בצורה קיצונית.
וכמו שאמר אדון אוספנסקי : "כוח אחד-1 לא יכול ליצור ולברוא התגלמות-התגשמות ומניפסטציה, שני-2 כוחות לא יכולים ליצור התגלמות והתגשמות-מניפסטציה, אבל שלושה-3 כוחות אשר נפגשים יחד אכן יכולים אמנם ליצור מניפסטציה-התגלמות והתגשמות".
פעם שאלתי את אדון אוספנסקי : "ל- מה אתה מתכוון ב-מניפסטציה - התגלמות והתגשמות ?"
ואדון אוספנסקי ענה : "מה שהוא הנו והוא מתחיל להתרחש ולהתחולל".
כפי שאתם יודעים זה נקרא במדע המודרני : מאורע בחלל-זמן – לא בזמן או בחלל, 
אלא בעולם הארבעה מימדי אשר נקרא חלל-זמן.
עכשיו, לדוגמא, אם נולד ילד זאת היא התוצאה של שלושה-3 כוחות אשר נפגשים.
יכול להיות כי אתם רוצים שיהיה לכם ילד, זה רק כוח אחד-1 – כלומר, אתם רוצים משהו. 
אבל, זה לא מייצר ילד. אני מתכוון כי זה לא יברא ויצור ילד. קודם כל, בשביל הבריאה והיצירה של ילד חייבים להתאחד שני-2 כוחות אשר נקראים גבר ואישה. אבל, עדיין משהו חסר. או אתם יכולים להגיד מבלי שאני אכנס לתוך השאלה הזאת, אתם יכולים להגיד כי כוח אחד-1 לא יכול ליצור ושני-2 כוחות לא יכולים ליצור, אלא אבל רק כאשר שני-2 כוחות – אקטיבי ופסיבי או פעיל וסביל – כאשר שני-2 כוחות אלו מתאחדים דרך הכוח המנטרל אשר מחבר את שניהם אז יצירה היא אפשרית.
זה די מעניין  לחשוב ולשקף ולהרהר על הסידור וההסדר והארגון הזה של הגבר והאישה בחיים ולחשוב על מה הכוח המנטרל ביניהם.
עכשיו, אני אחזור לרגע על מה שדיברתי עליו לאחרונה. על השילוש על-פי הלימוד ההינדי.
אתם שמעתם בעבודה הזאת כי אלוהים הנו קשה להבנה קודם כל כי הוא אחד-1, ואז הוא שלוש-3 ואז הוא שבע-7. אתם יודעים כי הדת הנוצרית מבוססת על  השילוש של שלושה-3 כוחות וכי בזה אין שום דבר חדש ביחס ללימודים העתיקים. רוב האנשים חושבים כי אם יש איזשהו דבר אשר נקרא אלוהים, אז הוא לחלוטין יצירתי ובורא ותמיד מוכן ורוצה לברוא וליצור, אבל, בשילוש ההינדי האלוהים הוא הנו שלושה-3 כוחות, אחד יצירתי ובורא, אחד משמר ואחד הורס.
אתם כולכם חייבים לברר ולמצוא בעצמכם כיצד מכנים את שלושת-3 הכוחות בתור אלים שונים. 
נגיד כי אלוהים היה לחלוטין יצירתי ובורא, אז כל הים והאדמה היו גדושים ומלאים בדגים וחיות אשר אלוהים ברא ויצר.

עמוד 1359
האם כולכם רואים עד כמה שאנחנו יכולים להבין – כי חייב להיות גם צד אחד של אלוהים אשר הורס וכך שומר על האיכות של האלוהים אשר בורא ? 
נגיד בריאה ויצירה של ציפורים ודגים וחיות אחרות קורית ומתרחשת כל הזמן, האם אתם מסכימים ?
האם אתם יכולים לראות כי זה ככה ? והאם אתם רואים גם כי בעולם הטבעי הרבה חייבים למות ?
דגי הרינג משריצים מיליונים של דגי הרינג בצד היצירתי והבורא. אבל, אלא אם כן יאכלו אותם דגים אחרים גדולים יותר אז האוקיינוס יהיה מוצף דגי הרינג אחרי כמה שנים.
אז אם תיקחו מלחמה ורעב ומחלות אשר כולם מציירים את האספקטים של הרס 
אשר חייב לשמור על מספר הדברים הנוצרים והנבראים. 
אז כמובן אתם יכולים לראות בקלות כי אם אלוהים בורא ויוצר
חייב להיות משהו אשר שומר ומשמר את הבריאה והיצירה שלו.
קחו לדוגמא את הפירות על פלנטה ארץ – עד כמה הם ארוזים בצורה יפיפיה.
קחו לדוגמא את הציפורים המקננות ביניהם, הם צריכות לעבור הרבה אריזות משמרות בשביל קן, כדי לתת לכוח היצירתי והבריאתי להשתמר.
קחו לדוגמא את התינוק בלידתו, ותראו ותבחינו עד כמה הטבע מארגן את כל זה בצורה יפיפיה והאם האישה מוכנה לשמר את זה. 
אני חושב כי אתם כולכם יכולים לתפוש מבט חטוף של מה התכוונו על-ידי שלושת-3 האספקטים של אלוהים.
לאחרונה דיברתי על השלשה-3 הזאת אשר מיוצגת בתוך עצמך ממש בנפרד מן הבריאה הפיזית, מספר התינוקות הנולדים וכד'. חייב להיות כמובן משהו הפוך ומנוגד.
כמו האדם אשר חושב כי הוא מאוד טוב. במוקדם או במאוחר הוא חייב לפגוש את הכוח השני,
כפי שהיה איוב. 
עכשיו, בנוגע לאלוהים.   אדון אוספנסקי נהג להגיד כי אתם לא יכולים להבין את שלושת-3 הכוחות אלא אם כן אתם מתחילים ללמוד אותם מבחינה פסיכולוגית.
אדון אוספנסקי אמר : " המדע יודע על בריאה ויצירה והרס, אבל, עדיין לא יודע על הכוח השלישי, אשר מביא את ההפכים והניגודים לתוך היחסים". ואדון אוספנסקי אמר : "אתם חייבים ללמוד את הכוח הראשון והשני בתוך עצמכם לפני שאתם יכולים אפילו לראות מהי המשמעות של הכוח השלישי". 
זה למה מונח בעבודה כל כך הרבה דגש על לראות את הכוח השני בתוך עצמך.
מבחינה פסיכולוגית, לקחת את השלשה-3 הזאת בתוך עצמך, אז אתה מתחיל כי יהיו לך יחסים שונים לעצמך, כי רוב האנשים חושבים כי הם יכלים בפשטות לעשות מה שהם רוצים או שהם בפשטות לא יכולים לעשות מה שהם רוצים.
עכשיו, ככול שאתה רוצה משהו יותר אז ככה אתה מקבל יותר מן הכוח השני – הכוח ההופכי המנוגד אשר מגיע ובא נגדך.
אנשים רבים חושבים כי חייהם הרוסים כי מה שהם רוצים ורצו לא ממלא אף פעם את עצמו.
עכשיו, אם אתם לומדים בתוך עצמכם את שלושת הכוחות האלו – היצירתי המשמר וההורס.
אתם קודם כל תמצאו כי כל פעם כאשר אתם נגטיביים אז אתם הורסים והרסניים.
כאשר אתם נגטיביים אז אתם לא יכולים לראות טוב בתוך משהו.
נניח ונגיד כי מישהו כותב שיר, אשר יהיה יצירתי ברמה שלנו. באופן מיידי המון של דודים ודודות אומרים כי אם הילד הזה הולך לעשות עבודה יצירתית אז חייבים להפסיק את השטויות האלו.
אך אם לילד הזה יש דודה טובה אשר מבינה ותופשת את מה שהמשפחה שלו עושה באופן רגיל אז הדודה הזאת היא הכוח המשמר.
כל זה מוצג טוב מאוד בסאגה של 'פורסייט' – 'Forsyte Sage ' נקרא גם 'ההגדה לבית פורסייט', היכן שהאדריכל חבש ממש כובע לבד ואף אחד מן הפורסייטים לא לבש כזה כובע לבד, ומן הרגע בו הם ראו באולם את כובע הלבד (אשר אף אחד מהם לא חובש) אז הם רצו להרו את זה אשר חבש כזה כובע לבד.

 

עמוד 1360
עכשיו, אם נדבר יותר ברצינות, - רובכם הרסניים והורסים ואתם כולכם חייבים לזכור כי כאשר אתם בעבודה הזאת אנשים יקומו נגדכם :והם יגידו : " מה אתם עושים ?" וגם..."למה אתם לא יכולים להגיד לי מה אתם עושים ?" האדם חייב לקחת התנגדות והסתייגות ולצאת נגד מישהו
או משהו אשר הנו שונה ממנו וכך להפוך להיות הורסני בשבילו.
אבל, הוא חייב לראות כי האדם הזה אשר הוא היה רוצה להרוס
על-ידי הביקורת שלו זה קרוב לוודאי הוא עצמו.
לפיכך הוא מתחיל לראות בתוך עצמו את אותו דבר עליו הוא מעביר ביקורת בתוך האדם האחר.
הוא מתחיל לזוז ולנוע לאמצע אל הכוח השלישי בין ההפכים והניגודים ואז שמה הוא מוצא דרך
והוא לא עוד מובס ומנוצח על-ידי כל דבר ומה שזה לא יקרה אשר קורה בחיים.
תזכרו כי זה נאמר פעם : "אני אתה ואתה אני". זה להיות מודע בתוך כוח שלישי.
                                    בית אמוול (28.1.1950)
                              לשנות את הרגשת ה 'אני' שלך
אנשים צעירים בעבודה חייבים לפתח את האישיות שלהם בדרך כזאת עד כי הם יוכלו להיפגש עם החיים ולא להיות קבצנים ומשוגעים. אדם בעבודה הזאת אשר הוא לא עשה אף פעם שום דבר בחיים, אז הוא הנו חסר תועלת.
עכשיו, המרכז אשר בו אתם משתמשים בטבעיות הכי הרבה הנו המקום של ההתפתחות האישית שלך אשר נותנת לך יחסים עם החיים החיצוניים.
לדוגמא : אדם מס'-3 אשר מרכז הכובד שלו הנו במרכז השכלי יינטה לפתח את האינטלקט – לפתח את השכל שלו וזה יהיה קשור ומחובר להתפתחות של האישיות שלו ואז אולי הוא יוכל להפוך להיות פרופסור. או שוב, אדם מס'-1 אשר מרכז הכובד שלו הנו במרכז התנועה-אינסטינקט ואשר יפתח את הצד המעשי הפרקטי שלו ואת העסקים-ביזנס או יעסוק בספורט או יפתח את הצד של להיות חייל, וכך הוא מייחס ומשייך את עצמו לחיים. 
במילים אחרות, ההתפתחות של אישיות החיים תהיה תלויה במרכז הכובד של האדם. ואם הוא יהיה אחד מן הטיפוסים של אדם מס'- 1-2-3, אז במקרה כזה הוא יהפוך להיות לבסוף חד-צדדי.
זה אומר כי הוא פיתח את התפקוד אשר הכי קל לפתח או את המרכז אשר איתו הוא פוגש את החיים. ולזה אני אקרא – החינוך הראשון, ואשר ניתן על-ידי החיים עצמם.
חייבים לעבור דרך זה אבל זה לא שלם ולא גמור כי זה מוביל להתפתחות חד-צדדית.
החינוך השני הנו ההתפתחות של מה שהוא הנו בהשוואה תפקודים אשר באופן יחסי הם כאלו אשר לא משתמשים בהם, כך שהם יכולים לפצות על התפתחות היתר של המרכז אשר היה יותר קל לפתח.
כפי שנאמר למעלה אז מרכז הכובד של האישיות יהיה על-פי האם האדם הנו אדם אחד מהטיפוסים של אנשים 1-2-3. ותבינו כי זה לא כי ההתפתחות שלו שגויה או לא נכונה.
זה נחוץ והכרחי להבין כי באדם אשר אין לו בכלל מרכז מגנטי והוא אף פעם לא מרגיש איזשהו דבר אשר חסר לו בתוך עצמו, וזה מאפשר לו להיפגש עם החיים. אבל, אם יש לו מרכז מגנטי אז הוא באיזושהי דרך יידע כי הכיוון אשר בו הוא הולך במכאניות, למרות כי הוא היה או הנו מאוד מוצלח בזה, הכיוון הזה לא נותן לו את מה שהוא מחפש מבפנים.
קחו לדוגמא אדם אשר אין לו רגשות אבל הוא איש עסקים מאוד מוצלח, הבה נגיד כי לאדם הזה יש מרכז מגנטי.

עמוד 1361
מרכז מגנטי אומר כי יש לו מושג ורעיון לגביי זה שיש משהו אחר בשבילו לעשות מ- מה שעושים או מ- מה שהוא כבר עושה. ובאותו הזמן הוא רושף אחר ההתפתחות-האישית שלו – כלומר,
אחרי חלק וצד אחד של עצמו, של מרכז אחד – והוא מוצא כי זה לא נותן לו את מה שהוא רוצה ומחפש מבפנים. 
כפי שאמרתי, אם אין לו מרכז מגנטי אז הוא אף פעם לא יחוש וירגיש את זה.
לפיכך האישיות היא משהו אשר מתפתח על-פי מרכז הכובד של האדם, על-פי אם הוא נגיד אחד מן הטיפוסים של אדם מס'-1 או אדם מס'-2 או אדם מס'-3. 
הבה נגיד כי הוא טוב כמו אדם מס'-1 בעסקים ובהתעסקות עם דברים חיצוניים, אבל מה לגביי התפקוד השני של עצמו, של אדם מס'-2 – כלומר מה לגביי המרכז הרגשי של עצמו ?
הוא ירגיש לא נוח עם יש לו מרכז מגנטי, בגלל התפקוד הפנימי הזה, צד מס'-2 זה אשר לא מפותח אצלו ואשר מספק לו מעט מדיי משמעות. אז יכול להיות נגיד כי הוא יתחיל לקרוא שירה בדרך מעורפלת, כי הוא מרגיש וחש משהו חסר.
עכשיו, אתם חייבים לברר ולגלות בעצמכם את כל המשמעות של זה. וביחס לזה אני אגיד דבר אחד – רגש הוא לא חמלה, מחלה קשורה למרכז רגשי מפותח.
אז יש לנו במסמך הזה את הרעיון כי האישיות אשר היא תפקוד של היחסים עם החיים אשר 'רכשת' תהיה ממוקמת בתפקוד הכי קל והכי טבעי שיש לכם עם המרכז הזה, ואתם חייבים להבין כי אחרי איזה זמן האישיות הזאת, מתפתחת על-פי מרכז הכובד שלכם והיא תוליך אתכם שולל ולא תיתן לכם את הכוח ואת המשמעות אשר אחריהם אתם מחפשים.
היא לא תיתן לחיים שלכם מספיק משמעות נצחית.
כאשר זה נאמר כי אתם צריכים וחייבים לעשות את האישיות פסיבית, המשמעות של זה היא לא כי אתם חייבים וצריכים לוותר על כל מה שלמדתם מתוך המגע שלכם עם החיים דרך התפקוד המפותח שלכם או שלך, אלא אבל כי צריך להתאים ולסגל את זה על-ידי להכניס פנימה תפקודים משניים או פחותים ומשלימים המסייעים כדי לעשות אתכם יותר שלמים במקום חד-צדדיים.
אתה יכול להיות אדם מאוד מדעי ובמקרה זה האישית שלך תהיה מבוססת במרכז השכלי – כלומר אתה תהיה אדם מס'-3. 
אבל, אחרי איזה זמן יש את האפשרות כי תמצא שהמדע הפך להיות חסר משמעות בשבילך
וכי כל המחקר שלך הפך להיות בשבילך מיושן ומעופש.  ל מ ה  ?
כאשר איזשהו דבר נהיה מיושן ומעופש זה תמיד בגלל שאתם הולכים מעבר ל- מה שאתם אמורים וצריכים על-ידי ההתפתחות שלכם דרך מרכז אחד. מעבר לפריחה.
יכול להיות אפילו כי תצטרכו ללמוד איך להיות שמחים ואיך ליהנות ולאכול ולשתות ולהיות חביבים ונחמדים ואולי אתם כאלו אשר תפנו לאחור מכזאת גסות ובהמיות באימה ובפחד, או אולי אתם תתחילו לראות כי הטבע הנו יפה מאוד מחוץ ללימוד המיקרוסקופי שלכם, ואף תתחילו לצייר את זה, וזה אומר ומשמעותו כי אתם מתחילים לפתח מרכז נוסף. 
אז קודם כל תנסו לראות על מה מבוססת האישיות שלכם – כלומר, האם אתם אדם מס' 1-2-3 – מה שזה לא יהיה סוג הטיפוס שלכם – ואל תחשבו כי אתם יכולים להיפטר מזה בתור שטויות
כי דרך זה אתם קיבלתם את ההתפתחות של החיים בחינוך הראשון שלכם.
בפעם בה אתם הבנתם ותפשתם את זה, אז אתם תראו כי החינוך השני שלכם תלוי בלפתח את המרכז הבא אשר הנו הכי קרוב אליכם, וזה ייעשה את האישיות פסיבית בדרך הנכונה.
                      *                                    *                                      *

עמוד 1362
עכשיו, נגיד כי קראו לנו באיזושהי דרך מוזרה ומסתורית לצאת ולהסתלק מן החוף – חוף המבטחים והאדמה המוצקה של עצמנו ומן העצמיים ההרגליים של עצמנו. 
אם אנחנו רוצים להגיע אל רמת הוויה גבוהה יותר אז אנחנו לא יכולים לשמור ולהחזיק את רמת ההוויה אשר יש לנו בהווה. 
זה מעלה את השאלה לגביי מה אני צריך לקחת איתי במסע המוזר הזה מחוץ לעצמי, מעבר לאישיות שלי ומעבר לאישיות-המזויפת שלי – כלומר, ניקול.
אני יכול רק להגיד לכם כי הרבה חלומות מתעסקים בנושא הזה והם למעשה תמיד מאותו הסוג – כלומר, היכן אתה מזדהה וקורא לזה 'אני'. למעשה המשמעות הכללית שלהם היא לגביי מה הנו בעל ערך בשבילי כדי לקחת איתי מתוך מה שלמדתי בחיים ומה הנו חסר תועלת.
מה שהנו חסר תועלת זאת היא האישיות-המזויפת – כלומר, ניקול.
זה שלב אשר דרכו כולם בעבודה חייבים לעבור דרכו באיטיות לבסוף – כלומר, להיפטר מ- מה שהנו חסר תועלת וחסר ערך ולשמור באחזקתך את מה שהנו טוב בניסיונות החיים שלך – וכאן אני חושש ומפחד כי כל דבר אשר למעשה עוסק באישיות-המזויפת הנו כזה אשר יצטרכו להעלים אותו בהיותו ממש חסר תועלת.
כל העבודה הזאת היא לגביי לקחת את המסע הזה הרחק מחופי המבטחים והקרקע המוצקה של האישיות שלך, אשר עד עכשיו אתה תמיד חשבת כי היא ממש נכונה וצודקת בכול התייחסות והיבט ונקודת מבט.
אז אני אשאל אתכם : מה יש לכם אשר הנו לחלוטין חסר תועלת ובדיוני ?
ולפתע זה יכול להיות כי זה יהיה אפשרי בשבילכם להבין ולתפוש כי כאשר אתה מגיע להיות מספיק רחוק בעבודה הזאת, אז אתה לא יכול לקחת איתך שום דבר בשביל המסע המוזר הזה באופן הרגיל של 'אני', של להזדהות עם הסגולות שלך וכד'.
לעתים קרובות אנחנו מציגים את 'הבאר השמיימי' כאן באמוול. האם חלק ממכם מכירים ויודעים מה היא המשמעות של זה ? המשמעות של זה היא כזאת : האנשים ייצמדו ויידבקו למשהו אשר הם מייחסים ומשייכים לעצמם, את היעילות ואת הסבל שלהם, ואני כל כך מפחד וחושש כי כאשר תגיעו לבסוף אל השלב אשר עליו אני מדבר, אתם תמצאו כי כל הדברים האלו חייבים ללכת ולעוף לחלוטין. 
מה זה הנו אשר צריך ללכת ולעוף לחלוטין ?
זאת הרגשת ה 'אני' השגויה שלכם, כי רק בדרך הזאת אתם תוכלו להרגיש את העקבות 
של ה 'אני-האמתי' רועדים מבעד ההרגשה הלא נכונה שלכם של 'אני' אשר עליה בניתם את עצמכם.
עכשיו, בדיבור מאוד פרקטי מעשי, מה שאתם אז צריכים לעשות זה להחליף את הערכים הנרכשים אשר יש לכם מן ההתפתחות העיקרית של המרכז העיקרי שלכם, ותתחילו לראות כי הערכים של  זה הם לא אותו הדבר כמו הערכים של העבודה.
אם אתה מתחיל לראות את זה, אז אתה עובר החוצה מן החיים בתור כוח מנטרל לתוך העבודה בתוך כוח מנטרל.
החיים בתור כוח מנטרל לא ישנו אתכם, במיוחד אם אתם מצליחים בחיים, אבל, אם עברתם 'מתנויה' – כלומר, 'שינוי של התודעה-Mind' אז אתם תגיעו להיות מתחת לכוח השלישי של העבודה
אשר במקום זה יחפש לשנות את חד-הצדדיות שלכם ויפתח את המרכזים האחרים שלכם.
אז, לפיכך זה נאמר לאחרונה : נסה לראות לאור העבודה היכן אתה צריך משהו והיכן אתה חסר בהתייחסות לשלושת-3 המרכזים.

עמוד 1363
                                        בית אמוול (4.2.1950)
                                            השפעות – A. B. C
כל העבודה הזאת היא בתוכנו זה רק ש...כולנו שכחנו אותה. העבודה כאשר מלמדים אותה מבחינה חיצונית היא בשביל לגרום לנו לזכור את מה ששכחנו. 
פילוסוף עתיק אחד אמר : "כל ידע הוא בשביל לזכור את מה שכבר ידענו פעם".
כל הרעיונות אשר הם כאלו מבוססים בדעה כי האדם נפל לרמה נמוכה יותר מזאת אשר בה הוא נולד.
מה הוא זה אשר לתוכו אנחנו נופלים ?
אנחנו נופלים לתוך האישיות ובמיוחד לתוך האישיות-המזויפת, ואשר גורמת לנו לייחס ולשייך את כל הידע לעצמנו ובדרך הזאת אנחנו מגיעים להיות הפוכים ומנוגדים או בכיוון הלא נכון – בכיוון השני והלא נכון – ואנחנו מתייחסים לטבע כפי שהוא נראה על-ידי החושים בתור כזה אשר ברא את עצמו, ואנחנו אפילו מדמיינים כי אנחנו בראנו את עצמנו.
עכשיו, אדם אשר מתחיל להבין ולרצות ולצוות את העבודה לתוך עצמו, קודם כל הוא מלמדים אותו מבחוץ לגביי התבוננות, אי-הזדהות, אי-שקילה (אי-התחשבנות) לא להיות נגטיבי ולזכור את עצמך.
אבל, אחרי איזה זמן השאלה אשר יכול להיות כי הם נשאלו לגביי על מה העבודה ו, ב- מה היא נוגעת ו, ל- מה היא מתייחסת – זה אז מקבל תשובה מבפנים במקום מבחוץ.
זה אומר כי אדם כזה מתחיל להגיע למגע עם העבודה מבפנים.
כפי שחלק ממכם שמעתם הרבה פעמים, עבודה זאת מובילה למגע ולקשר עם המרכזים הגבוהים אשר איתם איבדנו את המגע והקשר כי נפלנו מתחת להפנוט של החיים החיצוניים ולכוח של חמשת-5 החושים.
בהתחלה החיים החיצוניים האלו של החושים מספקים אותנו, אבל אחרי איזה זמן הם כבר לא עושים את זה רק כי כבר הבנו ותפשנו, אבל אם יש לנו מרכז מגנטי, כי אין לנו בכלל מרכז כובד בחיים וכל הופעה וסיבוב במאורעות יכול לשדוד אותנו מתוך מה שאנחנו מדמיינים כי אנחנו הכי מעריכים.
האדם אשר מבזבז או מאבד את כל כספו ויכול להתאבד.
זה אומר ומשמעותו כי מרכז הכובד שלו הנו בתוך הכסף שלו ולא בתוך עצמו.
עכשיו, אם אנחנו לא היינו נולדים אורגניזם לא גמורים של יצירה ובריאה עצמית אז בכלל לא היה לנו מרכז כובד אפשרי להגיע אליו, אחר מזה אשר ניתן על-ידי החיים החיצוניים.
ובקצרה, לא היה שום דבר מלבד החיים החיצוניים.
אבל, לאורך כל הדורות והתקופות והעידנים, לימדו כי יש משהו אחר נפרד מכסף ורכוש ותהילה ויופי. ובאותו הזמן זה מאוד קשה לכולנו, לכול אחד ואחת מאיתנו להבין ולתפוש את זה לעומק.
ההיפנוזה של החיים החיצוניים היא איומה ונוראה. 
אז הבה נדבר היום על השפעות – A.B.C.
העבודה מלמדת כי כולנו נמצאים תחת השפעות שונות.
השפעות – A  הן השפעות של החיים החיצוניים והם נוצרות על-ידי החיים.
מה הן ההשפעות האלו ?  ובכן, תיקחו את כל ההשפעות אשר שומרות על החיים ממשיכים ואשר נוצרו בתוך החיים. יש את המרוץ אחר הכסף ואחר הכוח והעוצמה הפיננסיים. 
יש אינטרסים של כדורגל, יש את העולם הפוליטי ואת עולם הבידור, עניין בפשע, עניין באופנה, ולהכיר את האנשים הנכונים וכל השאר. 
כל אלו הן השפעות – A והם השפעות אשר כובלות אותנו אל הכוח והעוצמה של החיים.
העבודה אומרת כי אנחנו קשורים ומחוברים להשפעות האלו על-ידי גישות, 
כמו חוטים אשר מחזיקים אותנו, חוטים אשר הם בלתי נראים לנו והם מאוד חזקים ועוצמתיים.

עמוד 1364
תסתכלו על משחק כדורגל – כולם מזדהים לחלוטין.
בערך 50.000 אנשים אלו מחוברים וקשורים על-ידי חוטים בלתי נראים מאוד חזקים ועוצמתיים 
עם מה שקורה לפני האוזניים והעיניים שלהם.
אף אחד לא זוכר את עצמו.
מאסה זאת של אנשים מפסיקה שיהיה לה איזשהו קיום אינדיבידואלי.
האם אי פעם באמצע של סרט דרמתי אתם ניסיתם פתאום לזכור את עצמכם ולהימלט ולברוח מן ההיפנוזה של הדרמה ?
אם אתם עשיתם את זה אז יכול להיות כי יקרה לכם דבר מוזר מאוד.
אני לא אסביר אותו, אבל אתם חייבים לברר ולמצוא בעצמכם. 
אם אתם תעשו את זה אז אתם תבינו את ההבדל בין להיות מזדהה לבין לזכור את עצמך.
ולא רק זה, אלא אתם תבינו ותתפשו איך אי אפשר לשנות שום דבר בחיים כל עוד אנשים הם ישנים בדרך הזאת.
כל עוד הם משאילים את עצמם להיות מזדהים, עם כל השפעות – A  , אשר החיים יצרו בתוך עצמם, במטרה ובכדי לשמור את האנשים ישנים שינה עמוקה.
עכשיו, כדי לברוח ולהימלט מן ההשפעות של החיים האחד חייב להיכנע בהדרגה להשפעות של העבודה. ההשפעות של העבודה נקראות השפעות – C והן לא נוצרות בתוך החיים
אלא אבל מגיעות ובאות מן המעגל המודע של האנושות.
המעגל הגבוה של האנושות זורע בקביעות לתוך כדור הארץ את ההשפעות אשר יכולות לעורר את האנושות על כדור הארץ בכדי ובמטרה לשנות אותם כדי שהם יוכלו להתנגד לאט לכוח ולעוצמה של השפעות – A – השפעות החיים.
לרוע המזל אדם מודע לא יכול לדבר אל אדם מכאני כי הם משתמשים בשפות שונות.
לדוגמא, חלום או משל יכולים לזרוק או להניח וליצוק אותם במושגים ובמונחים של השפה 
של אדם מודע.
אבל, לאדם ישן, לאדם המכאני, השפה היא בלתי ניתנת להבנה.
כתוצאה מכך, כל הניסיונות של המעגל המודע של האנושות אשר אנחנו חייבים להבין כי היא לא בהכרח בצורה נראית על כדור הארץ הזה מלבד במקרים נדירים, והיא מיוצגת בצורה לא נכונה ולא מבינים אותה, אלא אבל משנים אותה לשפתו של האדם המכאני ואז היא הופכת להיות מה שנקרא 
השפעות – B.
לדוגמא, כמובן כתובי הבשורה הנוצרית אשר מגיעים ובאים מן המעגל הגבוה של האנושות אבל שינו אותם בדרך מסוימת בצורה בלתי נמנעת כך שהם הפכו להיות תערובת של 
השפעות – A והשפעות – C  כלומר =  השפעות – B.
כתובי הבשורה הנוצרית הם לא השפעות – C אלא השפעות – B . 
אבל, העוצמה והכוח של ההשראה אשר מאחוריהם  היו במקור השפעות – C 
אשר הגיעו למטה מן המעגל המודע של האנושות.
בתוך עצמנו המעגל המודע של האנושות מיוצג על-ידי המרכזים הגבוהים, 
אבל, המרכזים הרגילים אשר נשלטים על-ידי השפעות – A לא יכולים להבין אותם
למרות שהם כל הזמן עובדים ופועלים בתוכנו.
לפיכך זה נאמר לפעמים בעבודה כי המשימה ההכרחית והנחוצה היא להכין את המרכזים הנמוכים בשביל הקבלה של המרכזים הגבוהים.
כאשר אנחנו מסתכלים על הלימודים של העבודה לאור הרעיונות האלו אנחנו רואים כי כל מה לימדו אותנו לתרגל זאת לא באמת שאלה של מוסר  באופן הרגיל של המילה אלא שאלה מעשית ופרקטית – כלומר, להכין את המרכזים הנמוכים שלנו בשביל לשמוע ולהבין ולקבל את התקשורת ההמשכית אשר באה ומגיעה מן המרכזים הגבוהים ואשר להם אנחנו חרשים ועיוורים.
אז, העבודה אומרת כי אנחנו יכולים לקבל עזרה, אבל בכדי ובמטרה לקבל את העזרה אנחנו חייבים לשים את עצמנו מתחת להשפעות אחרות.
איש או אישה יכולים להשתנות רק על-ידי כך שהם ישימו את עצמם מתחת להשפעות חדשות. 

עמוד 1365
ובשביל שזה יקרה אנחנו צריכים להבין ולתפוש דרך התבוננות-עצמית כי אנחנו כל הזמן מתחת להשפעות וכי אף אחד מאיתנו לא חופשי כמו שאנחנו מדמיינים.
עכשיו, נגיד כי אדם אשר שומע את העבודה הזאת ומתחיל להתבונן בעצמו לאור העבודה והוא רואה כי הוא מאוד מזדהה עם השפעות-A . 
אז הוא מתחיל להיאבק נגד זה מנקודת העמדה של מה שהוא מבין מן הלימודים של העבודה,
אז יש לו מטרה ברורה ומוגדרת אשר נרכשה דרך התבוננות עצמית. 
כפי שנאמר לעתים קרובות, זה לא טוב לעשות מטרה אשר לא מבוססת על ההתבוננות על משהו אשר עליו אתה צריך לעבוד בתוך עצמך לאור הלימודים הכלליים של העבודה.
אז יש לאדם מטרה ברורה ומוגדרת והוא מתחיל להיאבק עם הזדהות בצורה הזאת עצמה
אשר הוא הבחין כי היא שומרת אותו ישן.
ובמקרה כזה הוא מנסה להכין את המרכזים הרגילים שלו אשר מסובבים כלפיי החיים הרגילים שלו כדי לקבל השפעות אשר לא מגיעות ובאות מן החיים, אלא אבל מגיעות ונכנסות לבסוף לתוכו פנימי מן המרכזים הגבוהים שלו.
בפעם בה הוא מגיע להיות מתחת להשפעות של המרכזים הגבוהים שלו עצמו, בפעם הוא מגיע רחוק עד לזה בתוך ההתפתחות הפנימית שלו עצמו, אז הוא מתחיל לצאת למסע כלפיי המרכזים הגבוהים וכול דבר והכול מתגלה אליו ויתגלה אליו בהדרגה על-פי המושגים של מה הוא בעצמו והדרך אשר בה הוא צריך ללכת כדי להראות לו איך להתקדם הלאה לשלב הבא של ההתפתחות שלו עצמו, ואשר היא לשחרר את עצמו לחופשי מתוך מה שהחזיק בו במכאניות ואז הוא מגיע להיות 
מתחת להשפעות האחרות אשר יכולות לעזור לו.
ואז, אם האדם קורא כתובים של השפעות – B, מכול סוג, נוצריים, הרמטיים, יוונים או אלכימיים,
אז הוא מוצא סימני דרך אשר מצביעים בשבילו על הדרך והוא יכול לתפוש את מה שהם מנסים להגיד היכן שקודם הוא היה חושב כי כול זה מה שכתוב בהם זה שטויות.
ובמלים אחרות, אופק רחב יותר מתחיל להיפתח בפניו. 
והתוצאה של כל זה תהיה כי ישמו את התודעה-Mind שלו בסדר הנכון והוא יראה כי הוא חי בתוך עולם אשר נברא בתור אורגניזם של התפתחות עצמית.
אז הוא מתחיל לעבור את ההיפוך הזה אשר עליו כל הספרות האזוטרית מדברת
ובמקום להיות נמשל ונשלט מלמטה הוא מתחיל להיות נמשל ונשלט מלמעלה.
                                  בית אמוול (11.2.1950 ) 
                    הזיהום/האינפקציה של רגשות שליליים
במקרה אחד אמר אחד מן המורים שלי : "נסה לבטא את הרגשות הלא נעימים שלך בדרך הכי נעימה אשר אפשרי בשביל לא לפגוע".
כמובן כי בזמן ההוא אני אפילו לא ידעתי כי יש לי או היו לי רגשות לא נעימים או כי דיברתי במרירות וכד'. כאשר התחלתי להבין עד כמה חשובה ההתבוננות-העצמית אז התחלתי להבין ולתפוש כי היו רגשות לא נעימים, או כפי שאנחנו קוראים להם בעבודה "רגשות שליליים", וכי עד עכשיו אני אף פעם לא הבנתי ולא תפשתי את זה, וכמו כן גם לא עשיתי את הניסיון הזעום ביותר על-מנת להביע אותם בצורה נעימה עד כמה שאפשר.
עכשיו, אדם אשר הוא באמת נגטיבי אז הוא מסוכן יותר מאשר ווירוס או דלקת בקטריאלית.

עמוד 1366
אדם באמת נגטיבי יכול באמת לזהם ולהדביק 20-עשרים או 30-3- או אפילו 100-מאה אנשים עם ברגשות נגטיביים.
ואם הוא מדבר בדיבור אז עוד הרבה יותר.
אז, הבינו כי הדבר הכי מסוכן או הדברים המסוכנים אשר מהם אנחנו סובלים הם קודם כל דברים אשר נקראים בקטריות ואפשר לראות אותם מתחת למיקרוסקופ, ואז ווירוסים אשר הם כל כך קטנים עד כי אי אפשר לראות אותם מתחת לאיזשהו מיקרוסקופ רגיל והם אפילו רגיל אבל הם אפילו עוד הרבה יותר מזהמים ומדביקים ; ולבסוף, יש את האדם אשר הוא נגטיבי בצורה יסודית
והוא יכול לזהם אנשים באופן הרבה יותר מסוכן מאשר בקטריות או ווירוסים.
ומן הסיבה הזאת, בעבודה אנחנו יכולים לשאת את הזיהומים הבקטריאליים אחד של השני
ואנחנו חייבים לשאת אותם ולסבול אותם הכי טוב שאנחנו יכולים.
אבל, אם יש בעבודה אדם נגטיבי באמת, אדם אשר ישן עמוקות, אדם אשר מלא קנאה וקנאיות, 
אדם עם מצבי רוח רעים ורצון רע – Bed Will , אז אני אומר כי אדם כזה הוא הרבה יותר מסוכן
מתוך נקודת המבט של העבודה מאשר איזשהו זיהום פיזי. 
לעתים קרובות מחלה פיזית פותחת דברים. 
אבל, מצבים נגטיביים סוגרים דברים.
האם אתה מבין כי האדם בעבודה אשר נאבק עם ההתפתחות שלו עצמו, זה יכול להיות כי יהיה לו זיהום או כל דבר אשר זה יכול להיות, אבל זה לא בהכרח יהרוס את הניסיונות ואת המאמצים שלו – ליצור בתוך עצמו גוף פסיכולוגי חדש של מחשבות והרגשות אשר תלוי במבט חדש על הכול, וזה כוול את עצמו, ואשר נרכש מן הרעיונות והאידאות של העבודה הזאת ?
אבל, אם אדם כזה אשר נאבק בעבודה כדי לשנות את התודעה – Mind שלו, והוא נאבק כדי לחיות בדרך אחרת מבפנים, והוא פוגש במישהו בעבודה אשר הנו מלא מצבים נגטיביים רעים, ואשר הנו תמיד נגטיבי וכל השאר של זה, אז האדם הזה יכול לזהם לא רק את עצמו
אלא אבל גם הרבה אנשים אחרים, והרעל הזה הרבה יותר מסוכן מווירוסים ובקטריות.
אנשים אלו הם בדרך כלל על קו הגבול של העבודה והם חושבים כי לא נהגו בהם כראוי.
אז אנחנו רואים כי רעל מזהם מתחיל בממלכות ובאזורים הגופניים ועולה עד למעלה
אל אזורי הממלכות הפסיכולוגיות ו/או הרוחניות.
עכשיו, נגד איזה סוג של זיהומים באזורי הממלכות הפסיכולוגיות ו/או הרוחניות אנחנו צריכים להגן על עצמנו ?
מה הוא הזיהום המעודן ביותר בתוך אזורי הממלכות הפסיכולוגיות במובדל ונפרד מן התחלואים והמחלות אשר אליהן חשוף הגוף הפיזי שלנו ?
אם אנחנו רוצים ליצור ולעשות גוף פסיכולוגי אז נגד מה או מ- מה אנחנו צריכים להישמר ?
מה יכול להרוס את ההתחלה של ההיווצרות של הגוף הפסיכולוגי בנפרד ובנבדל מן הגוף הפיזי ? 
כל דבר אשר העבודה אומרת ילמד אותך על העוצמה והכוח הגבוהים של אמצעי-המניעה שלה, זה אנטי-רעיל או נוגד-רעל.
מה היא אחת מן התשובות ?
אני מתכוון, מה הדבר הפסיכולוגי הכי מזהם אשר אנחנו צריכים להתנגד לו ולהתמודד איתו
בכול מחיר ?
אני חוזר על זה כי זה רגשות שליליים. ואני חוזר שוב, כי זאת היא אשמתך שלך אם אתה נגטיבי.
אתה לא יכול לגדול בתוך הצד האישי הפנימי שלך.
אתה לא יכול לבנות משהו אשר מתנגד לחיים מתוך הצד הפסיכולוגי שלך, אם יש לך תמיד 
בור שופכין וביוב פתוח של רגשות נגטיביים, ואשר יהרוס כל דבר בתוך התצורה העדינה או השבירה של ההבנה החדשה והגוף החדש בתוך הגוף הפיזי.
אדון אוספנסקי השווה את זה לפיצוץ במעבדה. 
עכשיו, מה אכן עושים אמנם עם הרגשות הנגטיביים בהתייחס לפסיכולוגיה הפנימית שלך, 
ואשר בהווה היא בכאוס מוחלט בתוך כל האנשים הרגילים, וזה מן הסיבה הזאת כי האנשים מרגישים כל כך הרוסים ושוברים ומפורקים ולא מאושרים ואומללים, והם לא יכולים...

עמוד 1367
והם לא יכולים לעשות יחסים מודעים אחד עם השני ?
רגשות שליליים מעוותים את הכול, הם עושים חיבורים לא נכונים בתוך הצד הפסיכולוגי שלך.
כאשר אתה נגטיבי אתה מלא שקרים.   מה הוא הנו שקר ?
שקר הנו חיבורים וקשרים לא נכונים ושגויים מבפנים.
מה היא אמת ?
אמת היא חיבורים וקשרים נכונים מבפנים.
כאשר אתה מתחיל לראות את הרגשות השליליים משקרים, כאשר אתה מתחיל להפריד ולהבחין ולהבדיל בין מה שהם אומרים לך, אז אתה מתחיל לעשות את זה אפשרי כי יהיה לך בסיס לגוף השני המאורגן והמסודר בתוכך ואשר ברגע זה אקרא לו – גוף פסיכולוגי, בנפרד ובנבדל מן הגוף הפיזי.
אז לפיכך, תתייחס ותשקול ותתבונן מה קורה כאשר אתה נגטיבי ותבחין איך הכול מחובר ומקושר בתוכך בצורה לא נכונה, בנוגע ובהתייחסות לראייה של האדם האחר, ותבחין איך וכיצד כאשר אתה לא נגטיבי כלפיי האדם הזה אז הכול וכל דבר הנו מחובר וקשור בצורה לא נכונה.
התחל לראות את זה בעצמך, התחילו לראות זאת בתוך עצמכם, ואז תתחילו לראות
כי העבודה הזאת היא אמת ומשהו אמתי לחלוטין אשר אתם חייבים לעשות ולא רק להקשיב לו.
איך אתם יכולים לצפות לעשות יחסים נכונים אחד עם השני אם כולכם נמשלים ונשלטים על-ידי רגשות שליליים, ואיך וכיצד אתם יכולים לצפות להתקדם בעבודה הזאת ולהגיע להיות במגע עם מרכזים גבוהים, אם אתם אף פעם לא עומדים בפני הרגשות השליליים שלכם עצמכם
עם הכוח אשר ייתן לכם תודעה-Mind חדשה והבנה חדשה של החיים ?
                                      בית אמוול (18.2.1950)
                                   התבוננות על הפנטזיות שלך
בין הרבה דברים אשר העבודה מלמדת, היא אומרת כי אנחנו חייבים להיאבק עם ה 'דמיון'.
ביחס לכך זה נאמר בגסות ומבלי להיכנס ליותר מדיי פרטים, כי דמיון-מכוון הוא ממש שונה 
מדמיון-מכאני.  ובמלים אחרות, 
העבודה אומרת כי דמיון הוא לא שגוי אלא הכרחי ונחוץ אם הוא נשלט ומכוון כלפיי אובייקט מסוים.
לדוגמא, אם אתה הולך לבנות גשר מעל נהר הזמבזי, אז יש לך תכנית מכוונת ואתה משתמש בדמיון שלך בדרך מכוונת בנוגע להיכן אתה צריך לבנות את הגשר ועם איזה חומרים אתה אמור לעשות את זה ולגביי באיזה מרווחים ואורכים ומרחק וכד'.
זה היכן שהדמיון שלך משרת אותך. אז מה אז, במקרים כאלו, מה אז הנו הדמיון ?
הדמיון אז הנו הכוח של לתפוש דבר אחד ואז לתפוש דבר אחר עד אשר אתה מוצא עם העזרה של הדמיון המכוון שלך את הדרך הטובה ביותר בשביל לבנות את הגשר.
ואותו דבר מיושם על כל דבר.
כי אדם אשר אין לו דמיון לא יהיה מסוגל לבנות גשר או בית או איזשהו דבר אחר מלבד
לאורך איזשהם קווים סטריאוטיפיים אופייניים.
אבל, כאשר העבודה אומרת כי אנחנו חייבים לעבוד נגד דמיון אז היא לא אומרת כי אנחנו צריכים לעבוד נגד דמיון-מכוון אלא אבל נגד הדמיון הפסיבי אשר עובד בעצמו בלי כיוון ובלי הכוונה.
לדמיון הזה אנחנו יכולים לקרוא 'פנטזיות'. 
בדמיון הפסיבי הזה אין שום כוח שני.

עמוד 1368
קחו לדוגמא אישה אחת קטנה ואהובה ויקרה כולה חיוכים מלאי שיניים זוהרות, כי היא זכתה בתחרות היופי של המחוז והיא קיבלה נשיקה מראש העיר, אבל, אחרי זמן קצר היא מוצאת כי כל זה כבר נשכח, ועדיין באותו הזמן, הפנטזיות שלה יעבדו בנקודה היכן שהיא הופיעה בעיתונים ואז היא תהפוך להיות מרירה כלפיי החיים באיזושהי דרך, כי היא לא תגיע ישר עד הוליווד כפי שהיא דמיינה כי היא אמורה או עשויה להגיע. אז, היא תספק את עצמה עם פנטזיות וזה ממש ייקח איזושהי כמות של אנרגיה מן היחסים שלה עם החיים או מן האנרגיה אשר תהיה לה בשביל הבעל שלה והילדים שלה או הג'וב שלה. וזה יאכל אותה.
מה יאכל אותה ?
הפנטזיה אשר נגרמה על-ידי גירוי ברגע הפרסום שלה.
עכשיו, אותו הדבר מוכל ומיושם על גברים ועל נשים בהתייחס לכך. 
אז יש כאן איש או אישה אשר מוציאים ומבזבזים הרבה מן הזמן שלהם בחלומות בהקיץ כאשר הם חושבים ומהרהרים על עד כמה מופלאים ונפלאים הם יכולים או יוכלו להיות.
אם אתם מתחתנים עם מישהו אשר יש לו פנטזיות מוזרות מן הסוג הזה, בין אם זה גבר או אישה אז אתם תמיד תבחינו במשהו אשר אתם לא יכולים לברר עליהם או לדעת לגביהם ולהכיר בתוכם, 
כי לפתע פתאום העיניים שלהם נהיות לא ממוקדות. 
זה תמיד מעניין בשבילי לראות לאיזה כיוון פונות העיניים, אני חושב כי מעט כלפיי מעלה כי ברגע הזה האדם אשר מתמכר לפנטזיות שלו ומתפנק בפנטזיות שלו הוא כאילו לא שם ואז הוא לא יכול לשמוע את מה שאתה אומר, ואז הוא ברגע חוזר לכאורה למציאות.
עכשיו זאת הצורה של הדמיון אשר עליה העבודה מדברת כאשר היא אומרת כי את/ה חייב/ת להתגבר על הדמיון. המבט העצוב הזה, עיניים לא ממוקדות אלו, משמעותן תמיד כי את/ה נאכל/ת על-ידי פנטזיה, כי אתה נותן לה רשות ומאפשר לה דרך וכי אתה עובר אל העולם של הפנטזיות הפרטיות שלך עצמך.
אני זוכר את הפנטזיה שלי, כאשר הצטרפתי בהתחלה לעבודה, אחרי כמה חודשים עם גורדייף
פינטזתי כי אהפוך להיות קוסם בגלימה שחורה עם מגבעת לבד ארוכה ועיניים קורנות נוצצות וכולם יקודו וישתחוו לפניי.
אבל, כאשר באמת פגשתי את העבודה, מצאתי כי זה לא היה שום דבר מן הסוג הזה.
כאשר אתם עצובים בדרך הזאת אז האם אתם רואים מה קרה לכם ?   מה אוכל אתכם ?
הירח אוכל אתכם.
האם אתם נגטיביים או לא ? כן, אתם נגטיביים. אתם נסוגים מ- מה שאתם צריכים לעשות בחיים.
יש כל כך הרבה שירה לגביי פנטזיות עצובות כאלו, וזה למה כל כך הרבה מן השירה היא שירה נגטיבית באופייה. 
ושוב, עד כמה הרבה רומנים הם לגביי הפנטזיה הזאת ועד כמה הם נקראים בלהיטות על-ידי האנשים אשר החיים לא סיפקו אותם ואשר מרוקנים ומנקזים את עצמם דרך הדמיון על איך זה להיות אדם נערץ, אדם בעל פרסום עולמי בעיתונות כל יום.
אתם חייבים להבין כי הפנטזיה הזאת אשר עליה אני מדבר יכולה לפעול בדרך מאוד עוצמתית על רוב האנשים ורק לגרום להם להיות אומללים ולא מאושרים.
עכשיו, כפי שאמרתי, לחלומות בהקיץ ולפנטזיות האלו אין בכלל כוח שני,
אבל, אפילו מעט התבוננות-עצמית אשר היא כנה וישירה יכולה להתחיל להרוס אותם.
מעט הבנה ותפישה כנות של מה האחד הוא הנו וכמו מה האחד הנו, יכולות להתחיל להרוס אותם יותר מאשר איזשהו דבר אחר יכול לעשות.
אז אתה מתחיל להבין ולתפוש כי אתה לא טוב במיוחד בהתייחס להצלחה העולמית הזאת אשר לגביה אתם מפנטים על עצמכם.

עמוד 1369
כי יש לכם נקודת התחלה שגויה ולא נכונה.
התבוננות-עצמית באופן ובהגיון של העבודה היא לגרום לנו להתחיל נכון מתוך מה שאנחנו.
אבל, פנטזיות או דמיון פסיבי, עושים את נקודת ההתחלה שלנו שגויה לחלוטין.
עכשיו, רוב האנשים מתייחסים לחלומות בתור אותה הקטגוריה כמו הפנטזיות אבל חלום יכול להרוס ולרסק פנטזיה לחלוטין.
חלום תמיד מכניס פנימה את הכוח השני והכוח השני מרסק והורס את הפנטזיות האלו לחלוטין כי בכלל אין בהם את הכוח השני.
מן הסיבה הזאת אני רוצה לספר לכם סיפור, סיפור אשר בו תראו ל- מה אני מתכוון :
התבוננות-עצמית יכולה להרוס פנטזיות וגם חלום אשר מגיע מן המרכזים הגבוהים, ואשר מביט על 
סיטואציות החיים שלכם ועל עצמכם בדרך שונה מן המצב אשר בחלום שלכם.
האם אתם לא רואים כי התבוננות-עצמית מביאה לתוך החיים שלכם ולתוך החלומות שלכם 
את הכוח השני-2 וגורמת לכם לראות כי אתם לא כאלו אלו אדם רגיל ?
ובמילים אחרות, התבוננות-עצמית הורסת את הפנטזיות שלכם.
באותה דרך, קלאסה מסוימת של חלומות גורמת לכם גם להיות ערים לכוח השני-2, 
ממש כאילו החלום שלכם מפצה על החלומות בהקיץ שלכם.
חלום בלילה וחלום בהקיץ הם שני-2 דברים שונים לחלוטין.
חלום בלילה יגרום לפנטזיות שלכם במשך היום כך שאתם תבינו ותתפשו את הכוח השני-2,
את הכוח אשר מתנגד ל- מה שאתם רוצים להיות על-פי הפנטזיות שלכם במשך היום.
ולדוגמא, זה מצביע כלפיי חוץ – כי אתם לא יכולים להגשים את ולמלא את זה 
נגיד בגלל שאתם מכוערים, או כי אין לכם כל כישרון משחק, או כי אתם מאוד לא מלומדים, 
וגם לא מחונכים. 
אז, אתם חייבים לקבל את מצב החיים שלכם בהווה בלי החלומות בהקיץ האלו.
כל זה מודגם טוב מאוד בסיפור הזה אשר מגיע כאן, ואשר בו חלום בלילה מנפץ לחלוטין חלום בהקיץ, והוא מרפא את האדם כי זה מכניס את הכוח השני.
הסיפור מספר איך אדם מספר לאדם זר את החלום אשר היה לו בזמן אשר בו עקרו לו את השן
כאשר הוא היה בהשפעת גז צחוק. הוא חלם כי הוא זמר מפורסם והוא נוסע עם המנהל שלו במכונים מפוארת ובמכונית נמצאים גם הנהג או המשרת האישי ומלווה, הם בדרך להופעה בה הוא צריך לזמר בקונצרט.
בחלום הוא היה מודע להרגשה של נחיתות גדולה של המלווה שלו אשר היה מוזיקאי מאומן מן התרבות האירופאית, אשר תיעב ושנא אותה בשקט כי הוא היה בעיניו בור וחסר חינוך.
הוא חש גם נחות מן הנהג  או המשרת האישי אשר כל הזמן השוויץ לו על ההצלחה שלו
עם נשים וגם התרברב על העניינים  ועל הרומנים שלו ממש לעיניי אדונו.
בהגיעו אל הקונצרט המנהל הביא לו חשבונות הונאה מזויפים לחתום עליהם ועל-פי המנהג חתכו וקרעו את ההמחאות חסרות התועלת בגלל התערבויות בלתי נמנעות.
כאשר הוא היה צריך להתחיל את ההופעה הוא התעורר מן החלום.
 ואני אצטט כאן את המילים של החולם במלואן ואשר בהן הוא משווה את החלום 
עם המציאות אשר אליה הוא התעורר : הוא הסביר בעדינות, 
"  אני פקיד בעיר ויש לי אישה ובן ושתי בנות ואני אהוב.כאשר הייתי צעיר היה לי קול טוב, קול בסר, ואני מניח כי עדיין יש לי קול כזה. כל החיים שלי היו חלומות בהקיץ, כי יום אחד ישבחו אותי ויהללו אותי  בזכות היותי זמר מפורסם – עם הכוח של כסף וההערצה של נשים רבות, וטכניקה של מסטר.
כתוצאה מכך לא תמיד היה קל לחיות איתי. גאוותן עם היהירות של חיים אשר אף פעם לא קרו, 
ואשר חש בוז אל החיים אשר חייתי. אבל, עכשיו אני ראיתי אומללות בחלונות הגבוהים. ועכשיו החלום האמתי שבר את החלומות בהקיץ אצלי. ואפילו אם הייתי רוצה לא הייתי יכול לחזור אליו כי התודעה-Mind שלי יודעת יותר מדיי.  ובצורה מסקרנת אני התעוררתי מלהיות אל העונג והשמחה של להיות אני". 
(מתוך חדשות הערב 13.2.1950 "הופעה אישית מחדש" – סיפור קצר מאת :פול פינקס)

עמוד 1370
עכשיו, האם אתם רואים איך לאדם הזה הייתה של החיים שלו פנטזיה של להיות זמר
ואשר חיים אלו כמובן יעשו אותו אומלל ? 
אתם כולכם יודעים כי אם יש לכם פנטזיה כזאת אז היא אוכלת אתכם, והיא גורמת לכם להיות לא מסופקים, היא מונעת את כל היחסים אז אתם תמיד חושבים על-פי הפנטזיות שלכם :
"אם רק....אז....הדברים יהיו שונים".... ! 
עכשיו, זהו הנו הכוח של הדמיון אשר נגדו אנחנו צריכים לעבוד – זה לא הדמיון-המכוון, 
כי הדמיון-המכוון קשור ומחובר לתודעה – Mind המכוונת.  
וכמו כן, גם אתם חייבים לבסוף להבין כי פנטזיה לא מכוונת ורפויה היא פנטזיה אשר יכולה למצוא מאוד בקלות את החלק הנגטיבי של המרכז הרגשי.
תזכרו כי הפנטזיות שלכם קשורות לצד של היהירות.
אני לא זוכר על-ידי מי זה נאמר כי האדם הוא לא שום דבר מלבד מכונה אשר פועלת על יהירות,
והכול וכל דבר נעשה על הבסיס של האישיות-המזויפת.
העבודה אומרת כי האדם מופעל על-ידי האישיות המזויפת שלו אשר היא דמיונית לחלוטין.
כל החלומות הגדולים אשר אנשים בעבודה מתחילים שיהיו להם הם נגד הכוח הזה של הדמיון.
זה חסר תועלת להגיד כי חלומות הם שום דבר מלבד דמיון והערה זאת עניינה אותי תמיד, 
כי הדמיון הנו אחד מן הדברים הכי עוצמתיים.
ישנו דבר כזה כמו דמיון מכוון-נכון ויש דבר כזה כמו דמיון-רפוי או דמיון ברפיון וזה שומר על המצבים הנגטיביים שימשיכו. 
לכן זה נאמר כי כאשר אתה נגטיבי אז זה כזה מאבק עם הדמיון כדי לנסות לתפוש ולתפוס את הדברים בצורה נכונה. 
כי הדמיון יציע כל מיני סוגים של דברים אשר לא באמת קרו אף פעם.
                                      בית אמוול (25.2.1950) 
                                               מאפיין-ראשי
בימים המוקדמים של העבודה בלונדון הושם דגש גדול על 'מאפיין-ראשי'.
גורדייף הדגיש את המאפיין-הראשי בתור ציר אשר מסביבו הכול מסתובב,
וגורדייף אמר : " האדם חייב לעבוד נגד המאפיין הראשי במטרה לשנות את עצמו ".
כאשר שמענו את זה אז הרבה מאיתנו התחילו לחשוב כי אנחנו יודעים מה המאפיין-הראשי שלנו. 
תבינו כי אם אנחנו מכניסים את הרעיון הזה לתוך התודעה-Mind אז זה נראה כמו הרכישה הכי בעלת ערך והכי מעניינת של ידע.
משמעותו אומרת כי כל מה שאתם צריכים לעשות זה לגלות את המאפיין הראשי שלכם, ואז הפסיכולוגיה הנוכחית שלכם תיתן בהווה דרך להתפתחות חדשה לחלוטין.
אנחנו מבינים כי במטרה לשנות את האישיות-המזויפת – כלומר,
את החלק הזה של האחד אשר נרכש מן החיים – לא יכול להיות כל שינוי של הוויה כל עוד הציר המרכזי נשאר ונותר אותו הדבר.
גורדייף לימד כי הדרך הקלה ביותר לעשות את האישיות פסיבית במטרה לגרום למהות שלך לגדול היא דרך לגלות את המאפיין הראשי שלך ולעשות את זה בתור המטרה המרכזית שלך
לעבוד נגד המאפיין-הראשי שלך.
הרעיון המהמם והמסנוור הזה השפיע עלינו ונשאלו אינספור ואינסוף שאלות לגביי מה הנו המאפיין- הראשי של האחד עצמו.

עמוד 1371
כאשר אוספנסקי לימד את החלק הזה של העבודה  אז הוא בטבעיות נשאל הרבה שאלות על זה, ואנחנו ציפינו ממנו להגיד לנו מה הנו המאפיין הראשי שלנו, ואוספנסקי תמיד ענה באותה הדרך :
"אם היו אומרים לכם מה המאפיין-הראשי שלכם אתם לא הייתם מאמינים לזה".
ובנוסף אמר אוספנסקי : "אם יגידו לכם מה הנו המאפיין-הראשי שלכם אז זה ימנע ממכם להבין ולתפוש את זה אי-פעם בעצמכם על-ידי התבוננות פנימית". 
אז אתם יכולים להאמין כי במשך זמן ארוך נשאלו אינספור שאלות  על המאפיין-הראשי, והמאפיין-הראשי והמאפיין-הראשי. 
עכשיו, אם נגיד לכם מבחוץ משהו אשר עדיין לא הגעתם לשלב של לראות את האמת של זה מבפנים אז זה יכשיל ויגביל אתכם בעבודה וזה יימנע ממכם בתוך התהליך ההדרגתי הזה של העבודה אשר מביא אתכם לראות לאט לאט איך ומה וכמו מה אתם באמת, והיכן מונח באמת המאפיין-הראשי שלכם.
עכשיו, אתם לא מגיעים אל המאפיין-הראשי על-ידי התבוננות-עצמית רגעית.
אני מתכוון להגיד שאתם לא יכולים לראות את המאפיין-הראשי שלכם על-ידי זה שתנסו פתאום להתבונן בעצמכם. אתם חייבים להבין, כמו שאמרתי קודם, אלא אם כן אתם רואים
את המאפיין-הראשי שלכם בעצמכם אז אתם לא יכולים לעבוד נגדו, ואם מישהו מנסה להצביע על המאפיין-הראשי שלכם אז זה ייעשה את זה עוד יותר קשה עבורכם לתפוש ולהבין את זה בעצמכם.
עכשיו, כאשר מתרגלים התבוננות-עצמית לפחות 2-3 פעמיים עד שלוש פעמים ביום 
אז ההתבוננות-העצמית נותנת בהדרגה רקע רחב יותר של רגעים מעט יותר מודעים ביחס לעצמך מאר היה לכם בלי זה ואם הייתם בפשטות נשארים ישנים יום אחר יום ומזדהים ומזוהים עם כל מאורע.
במילים אחרות, התרגול של התבוננות-עצמית לא מרפא מייד אבל הופך להיות מסוגל לרפא אותך
על-ידי ההשתרעות של זה בזמן.
תנו לי להגיד, כי אם עשיתם משהו, מה שזה לא יהיה, ועשיתם את זה שוב ושוב, ואף פעם אתם לא מתבוננים בעצמכם אז לא תהיו מסוגלים לשנות את הדבר המסוים הזה בתוך עצמכם.
אבל, אם התבוננתם בזה, אפילו בזמן שאתם עושים את זה, במשך זמן רב ולאורך זמן,
אז אתם מקבלים זיכרון עבודה, אשר מונח למטה בתוככם על-ידי איזשהו סוג של הצטברות
וזה יגרום לכם להיות פחות ופחות מוכנים ונכונים לעשות את הדבר אשר תמיד עשיתם.
זה ייצור וייעשה כוח מרפא אשר תוצאתו היא מתוך התבוננות-עצמית.
האם אתם מבינים שי יש 2-שני זיכרונות – הזיכרון הרגיל של אדם ישן אשר מבוסס כמעט תמיד על 
חשבונות-פנימיים ומצבים שליליים, ויש את הזיכרון הנוסף אשר העבודה מתחילה ליצר בתוככם
ואשר מבוסס על התבוננות-עצמית.
הזיכרון הזה הנו זיכרון מודע יותר ומפוזר על פני הרבה שנים בתוך הזיכרון והוא יכול לרפא אתכם.
משמעותו של אור היא מודעות.
בדרך הרגילה אנחנו חיים את החיים שלנו בלי כניסה של קרן אור.
ובמילים אחרות, אנחנו לא מודעים ל- מה שאנחנו עושים, אנחנו בפשטות עושים את זה שוב ושוב.
תזכרו את ההגדרה של התבוננות-עצמית.
העבודה אומרת כי התבוננות-עצמית היא להכניס קרן אור לתוך החשיכה הפנימית שלכם.
מה היא החשיכה הפנימית שלכם ?
זה תמיד רק להתנהג כפי שאתם מתנהגים מבלי שאתם מתבוננים איך אתם מתנהגים,
וכאשר אתם מתנהגים כך אז אתם איש או אישה מכאניים אשר נשלטים ונמשלים על-ידי 48
ארבעים ושמונה מסדרים של חוקים הפועלים על תושבי כדור הארץ.

עמוד 1372
ובמלים אחרות, אתם לא קיימים. 
ושוב, במלים אחרות, אתם הנכם מכונה אשר מניעים אותה המאורעות החיצוניים. 
עכשיו, להיות במצב כזה זה הנו מספק בצורה קיצונית בהתאם ועל-פי כל הלימודים האזוטריים, 
וזה כולל את הלימודים של העבודה הזאת.
כמובן כי הרבה אנשים לא יכולים לראות כי הם מכונות וכול מאורע גורם להם להיות נגטיביים.
הם מאשימים את החיים ולא את עצמם. הם אף פעם לא חושבים לקחת את המאורעות האלו אשר גורמים להם להגיב כפי שהם מגיבים בתור דברים בשביל לעבוד איתם ועליהם.
הם אף פעם לא מנסים להפריד את עצמם מן ההשפעות הרגילות אשר מאורעות החיים משפיעים עליהם.
עכשיו, כפי שאמרתי, התבוננות עצמית רגעית לא תשנה אתכם, אבל אם אתם מנסים בכנות להתבונן בעצמכם 2-3 שתיים או שלוש פעמים ביום, אז למרות שאתם לא יכולים לשנות את עצמכם, אתם לפחות יכולים להפוך להיות מודעים כיצד ואיך אתם מתנהגים.
עבודה יומיומית זאת על עצמכם בונה זיכרון-חדש אשר יכול להתחיל לשנות אתכם.
זה יתחיל להחליש את התגובה המידית שלכם אל הסיטואציה.    איך  ? 
בגלל שהזיכרון-החדש והיותר מודע הזה, אשר הנו התוצאה של אור אשר הוכנס לתוככם מעט פנימה, ייעשה את זה מאוד קשה בשבילכם להתנהג תמיד באותה הדרך.
אתם מתחילים להרגיש כי זה עבש ומעופש, וזה די מעייף ומעיק ומשעמם.
אני תמיד מאוד מעוניין ומתעניין בצד הזה של העבודה. 
אנשים עושים את אותו הדבר יום אחר יום בשינה, וככה זה נראה להם אז תמיד טרי וחדש.
אבל, אם יש לכם את זיכרון-העבודה הזה בנוי בתוככם אז אתם לא תירצו לעשות את זה די הרבה או הרבה מאוד. 
אני אמרתי כי אני הייתי מעוניין וכי אני מתעניין בצד הזה של העבודה. האם אתם מבינים כי דבר הופך להיות עבש ומעופש אם אתם יודעים כי אתם עשיתם את זה קודם וזה מאבד 
את המשיכה שלו ?
עכשיו, זה רק על-ידי זה שמפתחים את המודעות הזאת בתוך גוף הזמן שאתם יכולים להתחיל לראות את המאפיין הראשי שלכם.
כפי שאמר פעם גורדייף : "אתם תתחילו לקחת צילומים של החיים שלכם ולא תצלומים – Snapshot, אלא תמונות זמן או צילומי זמן ואתם תתחילו לראות כי דרך כל החיים שלכם אתם התנהגתם בדרך כזאת או אחרת. וזה יגרום לכם להתחיל לראות כי אתם תמיד הייתם מטרד לאנשים אחרים, תמיד הייתם קשים ולא כנים. וכמובן כי התמונה שלכם על עצמכם היא ממש הפוכה מן הרעיון הזה. כמובן אין שום דבר אשר ממש שגוי ומוטעה בכם".
עכשיו, תמונת-זמן או צילום-זמן יגיע רק כאשר התרגיל של התבוננות-עצמית יומית יתחיל להראות לכם בתוך עצמכם דברים אשר שלטו בכם כל החיים שלכם. אז אתם תגיעו להיות יותר קרובים להיות בדרך לראות מה הנו המאפיין הראשי שלכם. ובגלל מה וכתוצאה מ- מה זה ? 
הגדלה של מודעות. 
תזכרו כי העבודה אומרת כי רק הגדלה של מודעות יכולה לשנות אתכם.
אז, אתם לא יכולים להשתנות על-ידי מה שמישהו אמר לכם.
אתם לא יכולים להשתנות על-ידי שום דבר או על-ידי איזשהו דבר מבחוץ  לכם, אלא אבל רק על-ידי מה שאתם מתחילים לראות מבפנים לגביי עצמכם.

עמוד 1373
                                      בית אמוול (4.3.1950) 
                           לחשוב בשביל עצמך – לחשוב בעצמך
רוב האנשים מגיבים לאבות או לאימהות שלהם. לדוגמא, יש לכם איש אשר מגיב לאבא שלו ואז הוא בתוך ההפכים והניגודים. מה הם ההפכים או הניגודים במקרה הזה ? מצד אחד זה מה שלימד האבא ומן הצד השני זה מה שהבן חושב. כמובן כי זה מוכל ומיושם גם אצל נשים.
במקרה של האיש, אם הוא באמת מגיב לאבא שלו, אז הוא שונא כל דבר אשר אבא לו לימד אותו.
לדוגמא, אם אבא שלו היה דתי מאוד אז הוא נוטה לשנוא את הדת. ומצד שני, יכול להיות כי הוא פסיבי לאבא שלו ומסכים ומקבל את כל מה שהאבא אומר.
בהתפתחות הפסיכולוגית והרוחנית של גברים ונשים הקונפליקט הזה הנו יסודי במובן ובאופן שזה מתחיל את ההתפתחות הפסיכולוגית שלהם. 
קיבלתי לאחרונה מכתב אשר אומר : "נראה כי אמא שלי מוציאה ממני את הגרוע ביותר שיש בי".
באותו הזמן זה יכול להיות מוכל ומיושם על אדם אשר כאשר הוא הולך לראות את אימו הוא חש ומרגיש מגורה ונכה. אתם חייבים להבין כי הפסיכולוגיה אשר אנחנו רוכשים מאמא או אבא יכולה להיות טובה מאוד בשבילנו ב- 2-3 שתיים או שלוש  האוקטבות הראשונות של החיים, אבל אם אנחנו רק עוקבים ונוהגים על-פי זה בפסיביות אז אנחנו לא יכולים לגדול.
ישוע אמר :  "26 מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, אֶת אֶחָיו וְאֶת אַחְיוֹתָיו וְאַף אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי. 27 מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׁא אֶת צְלָבוֹ וְאֵינוֹ בָּא אַחֲרַי אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי" . (הברית החדשה. לוקס פרק י"ד פס'26-27) וישוע הוסיף במקום אחר : 
" 34 אַל־תַּחְשְׁבוּ כִּי בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם בָּאָרֶץ לֹא בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם כִּי אִם־חָרֶב׃ 35 כִּי בָאתִי לְהַפְרִיד בֵּין אִישׁ וְאָבִיו וּבֵין בַּת וְאִמָּהּ וּבֵין כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ׃ 36 וְאֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ׃ 37 הָאֹהֵב אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ כְדַי לִי וְהָאֹהֵב אֶת־בְּנוֹ וּבִתּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ כְדַי לִי" (הברית החדשה הבשורה על-פי מתי פרק י' פס' 34-36).
עכשיו, צורת חשיבה חדשה זאת, מתנויה זאת או שינוי זה של תודעה-Mind אשר הרעיונות של העבודה יכולים להשפיע בתוכך ילך תמיד נגד הפסיכולוגיה הנרכשת אשר נגזרת מכיצד גידלו אותך. 
איזה רעיון מונח ביסודו של זה ? 
הבחנת כי עבודה זאת אומרת בקביעות כי אתה חייב לחשוב בעצמך וכי המטרה של העבודה הזאת היא לגרום לך לחשוב בעצמך.
עכשיו, אם אתה תמיד חושב מאבא ומאמא, אז אתה לא יכול לחשוב בעצמך, כי אם אתה עושה כך אז אתה תמיד תחשוב בהפכים ובניגודים כגון : "אבא אף פעם לא אמר לי את זה או אמא לא תאהב את זה". 
לפיכך, במקרה כזה אתה תחשוב בהפכים ובניגודים בדיוק באותה הדרך כאילו כמו שאתה מתנגד למחשבות של אבא שלך שוב ואתה חושב מתוך הפכים וניגודים. 
רק המחשבה הפרטית שלך עצמך תפייס את ההפכים ואת הניגודים אם אתה חושב מתוך העבודה וכמובן במטרה ובכדי לעשות את זה, אתה חייב לדעת לגביי מה היא העבודה.
אם אתה חושב בשביל עצמך אז אתה כבר לא תמצא את עצמך יותר באופוזיציה לכול אחד מן ההורים שלך למרות שהם כמובן יכולים לחשוב בצורה שונה ממש.
רעיונות העבודה משנים בהדרגה את החשיבה שלכם – כלומר, הם מייצרים "מתנויה" או שינוי של התודעה-Mind בתוככם – וכתוצאה מכך אז הרבה מתוך מה שנראים כהפכים וניגודים גלויים ונגלים לעין הופכים להיות בהרמוניה או נהיים הרמוניים. 
אתה חייב לנסות למצוא דוגמאות בעצמך, אבל הנקודה העיקרית של העבודה היא כי אלא אם כן אתה נולד או אתם נולדים  לתוך חשיבה אינדיבידואלית.

 

עמוד 1374
הנקודה העיקרית של העבודה היא כי אלא אם כן אתה נולד לתוך חשיבה אינדיבידואלית בעצמך לגביי הבעיות של החיים אז אתה לא תתפתח ותישאר בפשטות פונקציה של תגובה להורים שלך או קבלה של ההורים שלך.
האם למישהו ממכם הייתה אי-פעם מחשבה של עצמו ממש באופן בלתי-תלוי ועצמאי של מה שהפסיכולוגיה הנרכשת שלכם נוטה לגרום לכם לחשוב ?
אם הבחנתם מהיכן מגיעה מחשבה חדשה, אז זה אף פעם לא צד אחד או צד אחר של אחד מן הצדדים ההופכיים המנוגדים, כי זה מגיע ביניהם בתור הכוח המפייס.
אני זוכר כי אדון אוספנסקי דיבר על זה פעם ואמר כי ההורים שלנו גידלו אותנו לחשוב כי כל הגרמנים הם איומים או כי כל הצרפתים הם איומים או כל הרוסים הם איומים או ההפך ואדון אוספנסקי אמר :
"אם אתם מתבוננים בזה אז אתם צריכים להגיד לעצמכם : "איזה גרמני ?"
אז קודם כל אנחנו חייבים לרכוש את הניגודים ואת ההפכים בתוך עצמנו בתוך עצמנו מתוך האימון והגידול שלנו.
אחר כך ההיסטוריה היא שונה ממש ביחס לחינוך השני של האיש או האישה.
זה נחוץ והכרחי להביא בהדרגה את הניגודים וההפכים האלו להיות ביחד, אל תוך הכוח השלישי אשר מונח בין ההפכים והניגודים, כך ש, אם אתה שונא את הגרמנים או את הרוסים, אז אתה אומר "איזה רוסי ?" או "איזה גרמני?".
אני לא יכול להגיד לכם איזה הבדל ושינוי זה עושה. לפיכך, זה נחוץ והכרחי בשבילנו כי יהיו לנו בתוכנו את ההפכים והניגודים לפני שנוכל לחשוב בתוך עצמנו ובחשיבה אינדיבידואלית דרך הכוח והעוצמה של העבודה משהו יגיע ויבוא אשר מאחד בהדרגה את כל ההפכים והניגודים, אז בסופו של דבר לא יהיו לנו הפכים וניגודים איומים ואנחנו לא נהיה ביניהם.
המשמעות של זה היא קודם כל ההתפתחות של החלק הפורמטורי של המרכז השכלי אשר נוטה לחשוב במושגים של "או זה או ההוא" או "אחד מן השניים" ואז, אנחנו צריכים לפייס את ההפכים ואת הניגודים אשר מיוצרים על-ידי המרכז הפורמטורי לכדי כן או-לא.
זה נותן הרבה מאוד כוח ועוצמה והרבה מאוד חופש בבת אחד ומיד.
כל כך הרבה מתוך הפסיכולוגיה שלנו קורה על-ידי כך שהיא מבוססת על הפכים וניגודים אשר 
אי אפשר להרגיע ולפייס והם הפכים וניגודים נוקשים ובלתי ניתנים לפיוס.
עכשיו, כל פיוס של הפכים וניגודים תלוי בחשיבה אינדיבידואלית מתוך עצמך.
הבה נגיד : "אבא שלי אמר לי : "אף פעם אל תלחץ את ידו של אדם אשר לא מאמין באלוהים". 
ונגיד כי נשארתי מתחת לאוריינטציה הפסיכולוגית של מה שאבא שלי אמר לי ואני תמיד נוטה לא ללחוץ את הידיים של מי שלא מאמין באלוהים. ומצד שני, יכול להיות כי אני אנטה 'רק' ללחוץ את הידיים של אלו אשר לא מאמינים באלוהים.
אבל, האם אתם לא רואים כי זה אותו דבר ?
זה עדיין הפכים וניגודים כי אני לא התחלתי לחשוב בעצמי לגביי השאלה השלמה כולה.
נגיד כי לפתע פתאום לאחר זמן מסוים יש לי רגע של הארה ואני אומר : "מה אני עושה ? ומה המשמעות של זה ? אדם אשר מאמין באלוהים או אדם אשר לא מאמין".. אז זאת היא ההתחלה של העבודה אשר עובדת ופועלת עליי.
וזה עושה את ההבדל ביחסים שלכם עם אנשים אחרים.
אתה לא יכול לקבל הרחבה של מודעות כל עוד אתה בתוך ההפכים והניגודים הנרכשים.
האדם הוא לא טוב או רע וגם אני לא. בפעם בה אתם יכולים לראות את זה בתוך עצמכם, ואז גם ביחסים שלכם עם אנשים אחרים, אז אתם מתחילים למצוא כוח שלישי, דרך אשר בה אפשר לקחת אנשים ואת עצמכם לא בתור לגמרי רעים או לגמרי טובים. 
זאת היא ההתחלה של רחמים בתוככם וזאת היא המשמעות של רחמים. רחמים הם לא אלימות
וכל עוד אתם בניגודים והפכים אז אתם תמיד אלימים.
מישהו אומר : "מה, הוא עשה את הדבר הזה, אז אין לי יותר שום דבר עם האדם הזה" 

עמוד 1375
ומישהו בעבודה אומר : "אבל, האם אתה לא עושה את זה גם ?" אז אחרי הרבה המהום מהוסס אני חושב : "ובכן, אולי גם אני כזה בעצמי". 
אז, תנסו לחשוב מה היא המשמעות של רחמים, כי זה מונח בין הניגודים וההפכים.
תחשבו הרבה מאוד לגביי מה היא המשמעות של שקילה-חיצונית, ואספקט אחד של הנו לראות את האחרים בתוך עצמכם או לראות את הפגמים שלכם עצמכם בתוך האדם האחר – תמיד דבר מעצבן ומטריד ומרגיז.
                                            *                     *                      *
בין האמרות של ישוע אשר לא נכללות בכתובי הבשורה הנוצרית : "כאשר האדון נשאל על-ידי אדם מסוים, מתיי תבוא ותגיע ממלכתו אז הוא אמר לו : "כאשר השניים יהיו אחד ובחוץ כמו בפנים והזכר עם הנקבה, לא זכר ולא נקבה". – כלומר, אקטיבי ופסיבי מוחלפים על-ידי כוח שלישי.
ושוב, "אם לא תעשו את מתחת למעל ואת מעל מתחת, את הימני לשמאלי ואת השמאלי לימני, לפנים מאחור ומאחור לפנים אז לא תיכנסו לממלכת האלוהים".
                           בית אמוול (11.3.1950) פסיכו-טרנספורמציה
עבודה זאת נקראת פסיכו-טרנספורמציה. אני אף פעם לא אהבתי את הביטוי הזה בעצמי אבל אנשים מסוימים חושבים כי זה ביטוי טוב. מה שזה לא יהיה הנקודה היא כי זה מתייחס לרשמים אשר נכנסים בתור מימן-48 ומומרים.
ישנו כאן משהו אשר קצת קשה להבין אותו, ולפיכך, אתה חייב כי תהיה לך סובלנות לנסות להקשיב ל- מה שהעבודה אומרת לך. 
רובכם שמעתם כי החיים בתור כוח מנטרל שומרים על האישיות פעילה ואקטיבית ועל המהות סבילה ופסיבית. 
אם החיים נכנסים אליך בתור מימן-48, והם לא מומרים אז אתה תהיה מתחת לרשמים אשר אתה מקבל מחמשת החושים שלך – כלומר, מן החיים – וזה שומר אותך ישן. 
ומשמעותו של זה אומרת כי תישאר ישן כי אתה רואה את החיים כפי שאתה 'רואה' אותם.
עכשיו, העבודה אומרת כי זה הכרחי ונחוץ להמיר את הרשמים אשר נכנסים פנימה בתור מימן-48 ולהפוך אותם למימן-24 באמצעות העבודה עצמה. 
עכשיו, העבודה עצמה מכילה רעיונות אשר לא נגזרים מן המגע החושי שלנו עם החיים.
העבודה מכילה רעיונות אשר אין באפשרותך לגזור אותם מן ההתנסות החושית שלך בחיים החיצוניים, וזה רק כאשר אתם מתחילים לייחס את המצב והסיטואציה החיצונית שלכם לרעיונות העבודה כאשר אז יכולה להתחולל ולהקרות איזושהי פסיכו-טרנספורמציה.

עמוד 1376
הבה ניקח את הרעיון הרגיל אשר מלמדים בדת כי האדם חי אחרי המוות והוא נשפט על-פי חייו על כדור הארץ. האם יש איזשהו אישור או עימות של זה דרך חמשת-5 החושים ? בוודאי לא.
אנחנו רואים את האדם המת אשר שמים באדמה וזה הכול.
וככה אנחנו חושבים כי המוות הנו ההשלמה של החיים.
עם מבט חושי כזה יכול בהחלט להיות כי אנחנו נחשוב כמו הרבה אנשים אחרים כי אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים על כדור הארץ הזה כי המוות הנו הסוף של הכול ואין כל מקום אחר כך, אין שום חיים שניים ואין שום חזרתיות.
אבל, נגיד כי האדם הופך להיות מוחדר ומושרש ברעיון כי הוא אחראי במידת מה על מה שהוא עושה, וכי יש משהו אשר מחכה לו כאשר הגוף הפיזי שלו מת והגוף הפסיכולוגי או הרוחני שלו נשאר, ואז הוא מתחיל להתנהג בצורה שונה.
זאת היא דוגמא לפסיכו-טרנספורמציה – בגלל הרעיון אשר לא נגזר מן החושים.
למשל אם הוא רואה את כל הכסף הזה אשר מונח מסביב על הרצפה – או אם ניקח דוגמא נוספת – אז הוא לא גונב את זה בגלל שיש לו את ההרגשה כי לעשות את זה יהיה חטא מן ההשקפה של החיים הפסיכולוגיים שלו.
האם אתה לא רואה כי במקרה כזה הוא עובר קצת פסיכו-טרנספורמציה של רשמי החושים שלו ?
הוא רואה את הזהב אשר מונח מסביב.
זה מימן-48 – אני מתכוון, יש את הזהב.
באופן רגיל או בדרך כלל הוא ייקח את זה, אבל יש לו את הרעיון כי זה לא שלו, וכי אחר כך הוא יכול להישפט על-פי החיים שלו על כדור הארץ, אז הוא ממיר רשמים באמצעותו של רעיון גבוה יותר ואשר לו החיים לא נותנים כל עדות. 
חלק ייקראו לזה אמונה.
בכול מקרה, הוא ממיר את הרשמים לפי אור ההבנה שלו, ואז הוא באיזשהו אופן אדם יותר אמין מאשר אדם אשר בפשטות לקח את הזהב בגלל שהוא ראה אותו שם.
עכשיו, אני די ער לכך שהדוגמא הזאת והדוגמא האחרת הם לא כל כך טובות מנקודת ההשקפה של העבודה והרעיונות הממירים של העבודה, למרות כי באופן טבעי הם יכילו גם את הרעיונות אשר ניתנו מעל, למרות זאת הם הרבה יותר מעניינים ומעודנים.
לדוגמא, קח את הרעיון של העבודה, ובזה אני מתכוון לרעיון אשר מוליך כוח מנטרל אשר לא נגזר מן החיים אלא מן המעגל המודע של האנושות.
קחו את הרעיון כי האדם הוא לא אחד אלא הרבה ותשימו את זה כאשר אתם רבים ומתווכחים אחד עם השני.
האם זה רעיון ממיר ועושה טרנספורמציה ?
האם זאת היא דוגמא של להפוך 48 ל- 24 ?
אתה חייב להבין כי להפוך 48 ל- 24 המשמעות של זה אומרת – התפתחות של מודעות,
וגם רגישות עדינה יותר ואחיזה ותפיסה והבנה וקליטה עדינה יותר של עצמך ושל האחרים.
ובקצרה, כפי שאמרתי, זאת היא התפתחות ברורה ומוגדרת של מודעות, ואשר זאת היא המטרה של העבודה הזאת דרך הרעיונות שלה.
לפי החושים – כלומר, לפי מימן-48 אשר מציין את הרשמים שלנו אשר מגיעים פנימה מבחוץ – לפי רמת החשיבה הזאת, האדם הנו אחד וארוז בתוך גוף מוצק.
לפיכך, ובצורה יוצאת מן הכלל קורים ומתרחשים סיבוכים אשר בהם האנשים מאשימים אחד את השני, רוצחים אחד את השני, והם אומללים ולא שמחים ומאושרים אחד עם השני.
האם אתם רואים כי החושים שלכם שוגים ? 
עכשיו, זאת היא אקסיומה של העבודה שאנחנו חייבים להישאר לא מודעים "לפסיכולוגיה" שלנו עצמנו, אלא אבל חייבים להתחיל להבין ולתפוש במקרה זה כי אנחנו לא אחד אלא הרבה.
בתוכנו יש כביכול ריבוי של מלאכים ושטנים – כלומר, הרבה מאוד 'אניים'.
כאשר אתה מתקוטט ומתנגש ומסתכסך עם מישהו כפי שכולנו עושים לפעמים, אז אתה חייב לא לחשוב : "אני מתנגש ומתקוטט ומסתכסך איתו או הוא איתי" אלא כי "אניים מסוימים בתוכו מתקוטטים עם אניים מסוימים בתוכי". 

עמוד 1377
מכך אנחנו מגיעים להבין בהדרגה דרך התפתחות של מודעות כי אין דבר כזה כגון : 'אני' בתוכנו, כפי שאנחנו הננו, ואשר יכול לשפוט או למחוא פגם ואשמה, אלא אבל רק מכונה אשר שופטת.
יכול להיות כי האדם יאהב אישה עם 'אניים' מסוימים אבל לא עם 'אניים' אחרים ולהיפך.
לארוז את העסק כולו לתוך צרור אחד שלם אשר נקרא 'אני' זה להזמין אסון בכול היחסים האנושיים ובמיוחד ביחסים בין גברים ונשים.

לכול האנשים יש 'אניים' לא נעימים ואפילו באמת ממש שטניים, אבל, הם חייבים להיות ערים להם ולא להזדהות איתם ולא לחשוב כי זה האני שלהם.
האחד חייב להגיד : "זה לא באמת אני".
העבודה מלמדת כי יש לנו בתוכנו אני-אמתי, אשר הוא רחוק מרובנו, ועדיין העבודה אומרת כי לכולנו יש עקבות של זה. לכמה הרבה ממכם הייתה ההתנסות אשר תמיד חוזרת על עצמה של לאבד את מה שאתם קוראים לו 'לאבד את המזג שלך' (להתעצבן או לאבד את הסובלנות) עם מישהו אשר אכפת לכם ממנו ואז להרגיש כי אתם אמורים לבקש סליחה ?
סוג זה של סליחה הוא לא ממש טוב.
מה שאתם צריכים לעשות זה לראות כי 'אניים' מסוימים עולים וצצים ואתה נותן להם דרך ומאפשר להם לעבור אל הבמה של המודעות המוגבלת שלכם.
אתם שמים את הרגשת ה 'אני' בתוך ה 'אניים' האלו אשר הם תמיד מרירים ונגטיביים ומחכים מאחורי הקלעים לצוץ ולעלות אל הבמה.
הרעיון כי אנחנו לא אחד אלא הרבה 'אניים' יכול להתחיל להמיר ולעשות טרנספורמציה של היחסים שלכם אחד עם השני. במקום להפוך להיות מכוון וממוקד כביכול, אתה הופך להיות מקיף ורחב (Broad). במקום להיות שקוע וכבול וקשור במשהו כמו קשור בחבילה מלכותית אתה תספק ותפיץ ותחלק את ההרגשה של עצמך על אזור רחב יותר ולפיכך תהפוך להיות עדין יותר – קודם כל כלפיי עצמך ואז גם כלפיי אנשים אחרים. הייה קודם כל עדין לעצמך במודע.
אז הרעיון הממיר ועושה הטרנספורמציה הזה אשר הנו רק רעיון אחד בין רעיונות רבים אחרים ואפשר להזכיר את הרעיונות האלו בתור ממירים ועושי טרנספורמציה נפשיים הנו רעיון חשוב מאוד, והוא מעלים וממיס ומפרק משם חלק מן ההערכה-העצמית השגויה שלכם.
וזה מרכך אתכם ומרגיע אתכם. תזכור כי מתוך החושים אתה לא תצליח לנחש את הרעיון הזה כי האדם הוא לא אחד אלא ריבוי.
אני מתכוון, כי החיים בתור כוח מנטרל אשר מציגים אותנו אחד לשני בתור גופים יחידים שמנים או רזים ולא נותנים לכם את הכוח והעוצמה האלו אשר מגיעים מרעיונות העבודה בתור כוח מנטרל,
ואשר גורמים לך לחשוב ולתפוש בצורה שונה ולגרום לכם שיהיו לכם גישות חדשות אחד כלפיי השני. אז אולי תתחילו לראות כי משמעותה של פסיכו-טרנספורמציה אומרת לקרוא את רעיונות העבודה לתוך תגובותיך וחובותיך היומיומיים ולראות את נקודת המבט של העבודה במקום את נקודת המבט של החיים.
אדם הוא לא הגוף שלו, איש או אישה הם לא הגוף שלהם.
אבל, זה נראה ככה דרך החושים.

 

עמוד 1378                    בית אמוול (17.3.1950) היפוך
בכמה מקרים נהג אדון אוספנסקי לדבר איתנו על מהי המשמעות של גדילה חדשה של מהות.
בפגישה אשר הייתה לאחרונה אני דיברתי על אותו דבר מנקודת העמדה של החלק הכי חיצוני בכם אשר הנו האישיות-המזויפת והחלק הפנימי בכם אשר הנו מהות.
הוספתי כי המהות יכולה לגדול רק דרך מה שהנו אמת ואמתי.
אתם כולכם הייתם חייבים להבין עד עכשיו כי האישיות-המזויפת המובילה את הדרך באמצעותם של שני-2 הענקים – גאווה ויהירות, האישיות-המזויפת מתנהגת תמיד בכזאת דרך כך שאין שום אמת 
ב- מה שאתם עושים. 
ככול שאתם הולכים יותר עם האישיות-המזויפת ועם הדמיונות שלכם על עצמכם, הדמיונות אשר נמשלים ונשלטים על-ידי גאווה ויהירות אז ככה אתם יותר תתרחקו מן החלק הפנימי של עצמכם אשר נקרא מהות ואשר יכולה לגדול רק דרך מה שהנו אמתי ומה שהנו טוב.
עכשיו, כאשר אתם רואים כי אתם בטעות ושגיאה – כלומר, 
כאשר אתם מגיעים להיות קצת מאחורי האישיות-המזויפת עם כל היהירויות והגאוות שלה
- אז אתם תיקחו את הכוח אחורה ופנימה לתוך עצמכם, ורגעים אלו של וידוי או הפרדה מתוך מה שהנו שקרי – רגעים אלו יגרמו למהות לגדול כי אתם נותנים לה אנרגיה אשר אחרת הייתה הולכת לתוך הצדקה-עצמית.
אתם מכירים את האיש או האישה אשר תמיד מתווכחים ומתנצחים ומוחים נמרצות ואומרים :
"אני לא התכוונתי לזה ובעובדה אני אף פעם לא אמרתי את זה".
במקרה כזה אין כל תפישה פנימית של האמת.  כי האישיות-המזויפת מקבלת שירות על-ידי עורכי-דין מן הסוג הגרוע (יכול להיות בתרגום גם: "עורכי דין סוג ב'..) אשר תמיד אומרים כי אתה צודק והאדם האחר טועה. 
אבל, אם יש לך התבוננות-עצמית פנימית, אשר היא כנה, אז אתה יודע כי אתה טועה וכל הדבר כולו הנו אשמתך שלך.
עכשיו, האישיות-המזויפת אף פעם לא מודה בזה בגלל שהיא מחזיקה את עורכי-הדין מן הסוג הגרוע או את עורכי-הדין מסוג ב', אשר אותם אנחנו מעסיקים והם באמת מצדיקים עצמיים ומעוותים ורוכלים ורמאים עצמיים. 
ומשמעות של זה אומרת : המון 'אניים' קטנים ומגעילים, דוחים וזדוניים, מרושעים ומסוכנים ומכאיבים בתוככם. 
עכשיו, אם יש לנו בתוכנו עורכי-דין טובים וכנים, 'אניים' אשר יכולים ליצור סגן מנהל משק בית או סגן ממונה, אז הם יגידו לכם : "אתם שוגים וטועים ואין לכם בכלל שום 'תיק' (NO Case) ...
ואנחנו לא ניקח את זה על עצמנו אפילו אם אתם תעמידו פנים כי יש לכם 'תיק' (Case) ! "
עכשיו, הווידוי הפנימי הזה, מפנה את הדרך ומאפשר מעבר, ההכנעה הזאת של משהו אשר תמיד היה מטרד, הוויתור הזה על מה שתמיד ידעת כי הוא הנו שקרן בתוכך, זאת אחת מן ההתנסויות הכי מבורכות אשר אתם יכולים כי תהיה לכם בעבודה הזאת.
דבר נוסף אשר אדון אוספנסקי הראה לי בשיחה על מישהו היה כי הרבה אספקטים של עצמך מסבכים את החיים, וכי כל מה שאני צריך וחייב לעשות זה להכניע את הסמכות שלי עצמי ולוותר על הרעש הזה ועל המהומה הזאת ולהרגיש כי לא נהגו בי כראוי.
אני חייב לעשות את עצמי פסיבי ולהיכנע ולהודות.
עכשיו, משמעותו של מצב כזה אומרת כי אתה זז ונע כלפיי החלק הפנימי שלך אשר מוביל אל המהות ואל אני-אמתי.
אני תוהה כמה הרבה אנשים לוקחים על עצמם תביעה משפטית בנודעם כי הם ממש טועים אבל הם לא ייכנעו או יודו.
עכשיו, רובכם חושבים כי אתם יודעים הכי טוב וכי מה שאתם חושבים הוא הנו נכון.
כל עוד אתם בתוך הגישה הזאת כלפיי עצמכם וכלפיי החיים אז אתם מזינים ומאכילים 
את האישיות-המזויפת שלכם מבלי שאתם יודעים את זה.

עמוד 1379
וככול שאתם יותר תזינו את האישיות-המזויפת אז ככה אתם פחות מזינים את המהות.
תתייחסו ותשקלו עד כמה נפלאה היא העבודה ברעיונות הפשוטים אשר מלמדים אותנו
למשל כגון זה שהאחד חייב לוותר על הצדקה-עצמית וגם תשקלו כמה הרבה ממכם כבר עשו את זה.
ושוב תשקלו גם עד כמה זה חסר תועלת לשמור על הצד הזה אשר מצדיק את עצמו
ואשר מונע ממכם איזושהי התפתחות של מהות, 
רק בגלל שאתם תמיד בעד האישיות-המזויפת והשפיטות והדעות וההשקפות שלה.
אני זוכר פעם כאשר גורדייף הגיע ללונדון כדי למצוא בית בשביל להתחיל את המכון שלו, כמה מאיתנו לקחו אותו למעלה לקצה של המפסטד הית' – Hampstead Heath  אשתי ואני לקחנו אותו אל בית גדול ליד אגם הסלע הלבן אשר היה למכירה. 
גורדייף הלך בכול הבית ולא אמר דבר עד אשר הוא הגיע אל חדר קטן בקומת הקרקע ואמר משהו אשר תורגם עבורנו בתור : "חדר בשביל ווידוי". אני הייתי די בשוק מזה כי חשבתי שלעבודה אין איזשהו דבר אשר קשור לווידוי באופן הרגיל. 
בכול מקרה ולמרות זאת, העיניים של גורדייף אז היו כל כך מסתוריות ובלתי נתפשות ואני לא הבנתי ולא פענחתי ל- מה הוא התכוון. אבל מאוחר יותר גיליתי כי אין שום חדר קטן או פצפון בעבודה בשביל ווידוי אלא אתה צריך להתוודות בפני עצמך כי אתה טועה. 
ההחצנה של הפנימי אף פעם לא מאוד משכה אותי. רק תדמיינו כי אני אביא אתכם לכאן למעלה אחד אחרי השני רק בשביל להתוודות... אני באמת חושב כי הייתי נותן לכם כל כך הרבה יין אדום עד כי לא הייתם מסוגלים להתוודות בכלל.
אבל, תתוודה לעצמך כי אתה טועה.
להתוודות כך מבחינה חיצונית זה חסר תועלת. כפי שאתם יודעים אז אף אחד לא באמת יגיד את האמת לגביי מה שהוא עושה. אז אתם חייבים לראות בשביל עצמכם באמצעות זיכרון-העבודה אשר נבנה על-ידי התבוננות-עצמית כי אתם טעיתם.
ובמילים אחרות, אתם חייבים להתוודות בפני עצמכם כי אתם טועים גם בפני ה 'אניים' הגבוהים יותר או על ההוויות בתוך עצמכם. זה הכול פנימי.
כל התפתחות-עצמית היא פנימית.
עכשיו, הם, ובמילה 'הם' אני מתכוון למעגל המודע של האנושות, אשר פועלים דרך מרכזים יותר גבוהים, הם יסלחו לכם ולמרבית ההפתעה לעתים קרובות זה לא יהיה בדרך אשר בה אתם חושבים. יש שתי-2 הרגשות של אשמה בתוככם, אשמה מן המצפון-הנרכש ואשמה מן המצפון-הפנימי אשר כפי שאתם יודעים הוא נקרא גם 'מצפון-קבור'.
אולי חלק ממכם שמעו כי אחת מן המטרות של העבודה זה להעלות את המצפון-הקבור אשר הוא אותו דבר בתוך כולנו והוא לא רק שאלה של החינוך והגידול או הדת שלכם.
עכשיו, כאשר אתם מתחילים כי יהיה בתוככם מצפון-אמתי אז אתם לא תהיו מסוגלים להצדיק
את עצמכם כל כך בקלות, כביכול דרך הרגל חיצוני.
אתם תהיו יותר פתוחים לדברים או תהיו יותר מכניעים את עצמכם לדברים במקום תמיד לנסות לשנות את הכול.
ובמילים אחרות, האישיות שלכם תהפוך להיות יותר פסיבית-סבילה ואז האנרגיה אשר הייתה הולכת בשביל לשמור עליה תוכל לעבור אל ההתפתחות של המהות.
רובכם שמעתם על ההיפוך אשר הכרחי ונחוץ בתוכנו ואני אזכיר את זה שוב.
העבודה אומרת כי יש לנו ארבעה-4 גופים אפשריים.
אתם מתחילים עם גוף חיצוני אשר החיים מניעים אותו. 
הגוף הכי פנימי משויך באמת להתפתחות של המהות.
לפיכך המכונה יכולה לעבוד בדרך כזאת או אחרת. 

 

ארבעת הגופים של האדם.jpg

עמוד 1380
עכשיו, האם אתם רואים ל- מה נאמר לנו לא להצדיק את עצמנו ?
הצדקה שומרת על הצד הלא נכון של המכונה וזה ממשיך הלאה באם אתה קורא לזה אישיות 
אישיות-מזויפת, וכאשר מצפון-אמתי מתחיל להתפתח בתוככם, אז אתם מקבלים את ההיפוך הזה אשר כל האזוטריות מלמדת ואשר בכתבי הבשורה הנוצרית נקרא " לידה מחדש ".
אני חשבתי לעצמי מתוך הרבה ניסיון בעבודה כי כל זה ממש שווה ובעל ערך כדי לנסות להשיג ולקבל את זה ושזה ייפול בחלקנו.
כול הדבר כולו מתחיל עם זה שתהיה לכם קצת התבוננות עצמית כנה.
במקרה זה, האם אתם מתבוננים מתיי אתם מצדיקים את עצמכם ? 
אם אתם לא אז אתם לא מיישמים את אחד מן הרעיונות הגדולים של העבודה אשר יכול להוביל להתפתחות של מהות.
האם זה לא קשה להגיד כי אנחנו טועים ? האם זה לא קל לחשוב כי אנחנו תמיד צודקים ?
                                 בית אמוול (25.3.1950) החינוך השני
כאשר האדם בסכנה גדולה הוא יכול להרגיש כי הכול מסביבו לא אמתי. הוא מפסיק להזדהות דרך החושים שלו עם תופעות חיצוניות. אותו דבר יכול לקרות כאשר האדם מאוד חולה.
הרוח-Spirit שלו נסוגה מהשתתפות בתוך העדות של הזרימה והכניסה והשטף של החושים.
ובמילים אחרות, הוא מרגיש לרגע כי הוא שונה מן העולם החיצוני וכל הכוחות המהפנטים של המאורעות המשתנים בהמשכיות אשר לקחו עד עכשיו את כל הכוח והעוצמה שלו.
כל זה מראה לנו כי ישנו משהו שונה מן היחסים הרגילים לאנשים, לדברים ולמאורעות.
לרוע המשל – או אולי למרבית המזל – מצבים מיוחדים אלו של מודעות עוברים וחולפים ואנחנו שוב בפעם מוצאים את עצמנו בתוך ההדהוד והצלצול והרעש וההמולה של החיים, רצים וממהרים מסביב, רבים ומתווכחים, נפגעים ונעלבים ואומללים.
באיזשהו יום הסתכלתי באחת מן הרשימות של אחת הקבוצות (תת-קבוצות) אשר בה המורה של הקבוצה (תת-קבוצה) לקח את רעיון העבודה בו האדם היה צריך לעבור חינוך כפול או שני-חינוכים.
העבודה אומרת כי האדם חייב להיות מחונך קודם כל בחיים ולעשות לחיים הסתגלות הגיונית
כך שהוא יוכל לפגוש בצורה הגיונית את הקשיים אשר קיימים על הפלנטה הזאת.
זה נקרא ההיווצרות של אישיות טובה ואם אפשר אישיות עשירה, 
ואם אנשים לא יוצרים את זה אז הם תמיד חלשים וזה די מטריד בשביל העבודה, 
כמובן כי האחד יכול ללמוד בעבודה הרבה דברים ביחס להתמודדות עם החיים, בנפרד מ –מה שהאחד למד קודם, אז האחד מקבל אישיות טובה יותר.
משמעותו של זה אומרת כי האישיות אשר אנחנו רוכשים דרך מגע עם תופעה חיצונית יכולה
יכולה להיבנות דרך העבודה הזאת. האחד יכול ללמוד לבשל, האחד יכול ללמוד לצייר ולצבוע וכד'.

עמוד 1381
אז העבודה מדברת על החינוך השני. 
מאחר והאדם נולד אורגניזם של התפתחות-עצמית על-פי הלימוד אשר אנחנו לומדים כאן וזה דורש חינוך נוסף כדי לפתח את האפשרות הזאת אשר גלומה וחבויה בתוכנו, ואם אתם שואלים :
" מה החינוך הזה אשר האדם אמור וצריך שיהיה לו כדי להפוך להיות בית יותר מוגמר ו/או בית אשר סיימו אותו וכדי להיות אדם שלם ". אז אענה רק במילה אחת :
הטבע של החינוך השני זה להיות ולתרגל בתוך עצמך את לימודי העבודה בתוך עצמך ואשר מתחילים עם זכירה-עצמית ועם הרעיון לפיו אתה חייב להתבונן בעצמך ואתה חייב להפסיק להזדהות
ואתה חייב להפסיק את הרגשות השליליים וכל השאר.
זה החינוך השני.
אם הייתי יודע בימים המוקדמים שלי או בצעירותי כי הרגשות השליליים הם חסרי תועלת אז הייתי יודע הרבה מאוד וזה יכול היה לעזור לי.
הבעיה היא כי אנשים חייבים שיראו להם בקביעות את הלימוד של העבודה הזאת וכי יכירו להם את זה בקביעות ובחזרתיות, בשביל שהם יוכלו לראות מה הם צריכים לעשות בתוך החינוך השני הזה אשר אנחנו לומדים.
אבל, זה לא טוב לשמוע על הלימודים הזאת – כלומר על החינוך השני – אלא אם כן מילאתם עד לנקודה הגיונית סבירה את החינוך הראשון שלכם, כי כפי שנאמר, זה החינוך הראשון אשר מסוגל לעשות הסתגלות הגיונית וסבירה לנסיבות הקיימות כך שתוכלו לחיות ולקיים את עצמכם ולהתפרנס ודברים כאלו.
האישיות שלך היא זאת אשר מסגלת אותך לחיים ואם יש לך אישיות אשר מפותחת בצורה רעה מאוד, ואשר אותה רכשת במגע עם החיים או מתוך מקרים בחיים, אז תמיד תהיו איש או אישה חלשים.   ל מ ה ?
בפשטות כי אתם לא יכולים לעשות איזשהו דבר ו/או שום דבר.
אתם מנסים לבשל ביצה במים קרים בלי להדליק את הגז או אתה מנסה לטגן ביצה בלי לשים במחבת שמן – האם המשמעות של זה היא לא הסתגלות עלובה מאוד להופעות החיצוניות ?
עכשיו, דרך התבוננות בעצמך האחד רואה את המרווחים האלו ואת הטיפשויות אשר קיימות בתוך האישיות שלנו ואשר נרכשת מתוך החינוך בחיים.
אז זה למה ומדוע אני אומר כי זה הכרחי ונחוץ שתהיה לך אישיות עשירה ככול האפשר בשביל העבודה הזאת.
אדון אוספנסקי אמר את זה במדויק : " זה הכרחי ונחוץ כי יהיו לכם הרבה רשמים עד כמה שאפשר רשמים אשר יהיו מונחים למטה בתוך גלילי הרשומות אשר נמצאים במרכזים שונים.
כמה שמונח יותר בגלילי הרשומות האלו אז ככה האישיות שלכם יותר עשירה ".
עכשיו, כפי שאתם יודעים או אולי כפי שהתבוננתם, אנשים מסוימים חיים בתוך אישיות מאוד קטנטנה ופצפונת. כל החיים שלהם הם אולי קראו ספר אחד או שניים, וגם אלו לא היו מעניינים במיוחד, הם מסתכלים על מסמך ולא יכולים להבין הרבה, ורצועת הקריקטורות בעיתון זה הדבר הכי מעניין בשבילם. משמעותו של זה אומרת בפשטות כי יש להם מעט מאוד גלילים רשומים אשר קיבלו אשמים בתוך המרכזים. איש או אישה אשר ניגשים אל העבודה הזאת אמורים וצריכים כי יהיו להם הרבה רישומים על הרבה גלילי רישום שונים בתוך מרכזים.
כי אחרת, החומר הנו חלש מדיי. 
עכשיו, אם נחזור על מה שאמרתי, בחינוך השני האדם חייב לנוע בתוך הכיוון המלא אשר שייך ליצירה ולבריאה שלו וזה 'לעשות את העבודה הזאת'.
הוא חייב ללמוד את העבודה הזאת, הוא חייב לחשוב על מה שהיא מלמדת והוא חייב לנסות לתרגל אותה. 
לדוגמא, בכול רגע, אם אתה בתוך העבודה או מחוץ לה, אתה תיפגש עם סיטואציות קשות, סיטואציות אשר כביכול תופסות אש ונדלקות ומתלקחות בעבודה הזאת.

 

עמוד 1382
אם אתה בתוך העבודה הזאת אתה חייב לכבות את הלהבות אשר יכולות להתלקח ולהתפשט ולגדול.  איך ?
על-ידי זה שתעשה את העבודה הזאת בכול מקרה ובכול מצב אשר יכול להיות.
קודם כל אתה חייב לזכור את עצמך, כי אם אתה מזדהה עם כל סיטואציה לא נעימה אז אתה תהיה נגטיבי, ורגשות שליליים הם כמו דלק אשר נזרק על המאורע. 
ואני מתכוון בזה כי הכול מתלקח ונדלק.
בפעם בה אתה מתחיל לראות כי זה אתה אשר אחראי לא לתת לדברים האלו להידלק ולהתלקח, אז אתה תתחיל להבין משהו על מהי המשמעות של החינוך השני.
אתה תתחיל להבין ולתפוש כי זה עוסק עם היצירה ל מציאות נוספת בתוככם אשר היא חזקה יותר מאשר המציאות החיצונית.
                               בית אמוול (1.4.1950) סלקציה של מחשבות
היו מגוון הערות אשר נעשו לאחרונה בנוגע לרעיון : האם אנחנו יכולים להפסיק לחשוב ?
ו/או – האם אנחנו יכולים לעצור את החשיבה ? 
מן ההתחלה של העבודה הזאת לימדו אותנו לנסות להפסיק ולעצור את המחשבות שלנו.
הרבה אנשים עם הבנה שטחית התחילו לחשוב כי הם ממש יכולים למעשה להפסיק ולעצור את המחשבות שלהם. 
מצד שני, הרבה מאיתנו מצאו כי הם לא יכולים להפסיק ולעצור את המחשבות ובסופו של דבר נאמר לנו כי זה רק היה תרגיל אשר מטרתו הייתה לגרום לנו להבין ולתפוש כי אנחנו לא יכולים לעצור את המחשבות שלנו כפי שאנחנו בהווה.
בזמן מסוים מאוחר יותר זה נאמר לנו כי למרות שאנחנו לא יכולים לעצור ולהפסיק את המחשבות שלנו, אנחנו כן יכולים לעשות סלקציה ולבחור עם איזו מחשבה אנחנו כן ממשיכים והולכים ומאיזה מחשבות אנחנו נפרדים.
אז מגיע ונכנס הרעיון כי יש לנו חיבור וקשר לחוטי וקווי מחשבה מסוימים בשביל לעשות בתוכנו את תרגיל העצירה ולשים עצור !
זה פתח את התודעה-Mind  שלי לקלוט איזו שליטה יש לנו על מחשבות – כלומר,
כי אנחנו לא יכלים לעצור או להפסיק חוטי וקווי מחשבה כי באופן מיידי מתחיל קו מחשבה אחר או נוסף, אבל אנחנו כן יכולים לעשות 'עצירה פנימית'.
נגיד כי אני הולך בתוך העיר הפנימית של עצמי, ואני מתחיל כי תהיה לי מחשבה אשר התבוננתי בה כבר קודם, ואשר מובילה אותי תמיד לתוך הסלמס של העיר הפנימית שלי – הדברים השליליים הנואשים והאיומים.
אם אני יודע משהו על העיר הפסיכולוגית הפנימית הזאת של עצמי אז אני יכול להפסיק לרדת למטה בקו המחשבה הזה, לתוך הסלמס המרושע והזדוני הזה.
הבינו, כי אתם לא יכולים להיפטר מן המחשבה הרעה והזדונית הזאת בתוך הסלמס של העיר הפנימית שלכם אלא אבל ממש כמו בעולם הפיזי הטבעי, אתם כן יכולים להימנע מלרדת למטה לרחובות נמוכים ומסוכנים, אז אתה יכול ללמוד לעצור את עצמך מלרדת למטה לתוך רחובות פסיכולוגיים כאלו.
אני התחלתי להבין את זה כאשר מצאתי כי אם התחלתי לחשוב על אדם בעבודה הישנה של התקופה המוקדמת אשר סלדתי וממש לא חיבבתי אותו או אותה מאוד וזה היה ממש באופן מכאני, ואם עקבתי אחרי הקווים והאסוציאציות ביחס אליו או אליה אז תמיד מצאתי את עצמי בתוך מקום מאוד רע בתוך עצמי. וזה היה לא טוב לצפות כי היא תשתנה או כי האדם הזה ישתנה.
זה את עצמי אשר הייתי צריך לשנות ולא ללכת ולא לעקוב אחר אסוציאציות לא נעימות
אשר לרוע המזל אני אפשרתי להם לגדול בלי מעצורים על-ידי איזושהי התבוננות פנימית
עם התוצאה כי רק על-ידי האזכור של השם שלה אני נהייתי שלילי.

עמוד 1383
לפיכך, בבקשה הבינו כי אתם לא יכולים לעצור את המחשבות שלכם או להפסיק את מחשבותיכם.
וכאן אני אתן דוגמא, אחת מאותן אלו אשר בהן ניסיתי להפסיק ולעצור את מחשבותיי – כלומר,
עצרתי את מחשבותיי וישבתי בתנוחה/פוזיציה לא נוחה עם כאב מסוים אשר היה בזה,
וברגע הבא מצאתי את עצמי חושב : 
"אתה מנסה לעצור את המחשבות שלך ואתה יושב בתנוחה לא נוחה במטרה לעזור לעצמך".
לכן, אתם רואים כי בעצירת המחשבות אני חושב מחשבות אחרות לגבי איך אני בעצמי מפסיק את המחשבות שלי.
זה היה בערך בזמן הזה כאשר הבנתי ותפשתי כי התרגיל הזה אשר נקרא :
"לעצור ולהפסיק את המחשבות שלנו".   
ניתן לנו כדי שנבין כי אנחנו לא יכולים לעצור את המחשבות שלנו.
אז בסוף הבנתו ותפשתי כי למרות שאנחנו לא יכולים להפסיק ולעצור את מחשבותינו,
אנחנו כן יכולים לברור את מחשבותינו. 
אני מתכוון, כי אנחנו יכולים לברור עם איזה מחשבות אנחנו הולכים, ולסלוד ממחשבות אשר אנחנו יודעים ממש טוב על-ידי התבוננות כי הן תמיד מובילות אל תוך אזור סלמס גרוע ביותר
בתוך הפסיכולוגיה שלנו עצמנו. 
למרות שיש לנו מעט מאוד רצון – Will , ולפיכך 'אנחנו לא יכולים לעשות' באופן הרגיל,
תמיד יש לנו כוח מסוים של בחירה וסלקציה בתוך עולמנו הפנימי.
אם אנחנו תמיד בוררים מחשבות שקריות ורעות אז אין לנו Green-House - חממה כל כך טובה.
ואני מתכוון כי אנחנו מגדלים דברים קטנים ומגעילים בתוך החממה שלנו, כמו קקטוסים !
ובקצרה, אנחנו לא גננים כל כך טובים.
וויליאם שייקספיר מדבר על הרצונות שלנו בתור גננים ועל ההשפעה-אפקט של האם זרענו סירפדים או כרוב . . . " ספק לזה [הגנן] מגדר אחד של עשבים או תהרוס אותו עם הרבה ; או שיהיה לך איזה סטרילי עם עצלנות של אי-מעש או זה אשר מדשן ומזבל באופן תעשייתי, למה ? כי הכוח והעוצמה של הסמכות ברת התקנה של זה מונחת בתוך הרצונות שלנו". (אותלו-I iii  324 – מערכה 1-תמונה3 : שייקספיר) וכפי שזה מוזכר לעתים קרובות בכתבי הבשורה הנוצרית :
"אנחנו צריכים לעקור ולזרוק את העשבים האלו ולבחור ולברור את הצמחים הטובים ביותר ולהשקות אותם ולזבל אותם". 
אז אנחנו נבין כי בנוגע ובהתייחס לשאלה השלמה של המחשבות של האחד ומה האחד אמור וצריך לעשות איתם, אז לאחד יש את הכוח ואת העוצמה לגדל סרפדים או להיפטר מהם כמו גנן טוב.
אז, אנחנו יכולים לעשות סלקציה למחשבות שלנו.
אנחנו יודעים מה הם רק דרך התבוננות ארוכה, ואנחנו יודעים להיכן הם מובילים אותנו בתוך העיר הפסיכולוגית הפנימית אשר היא הינה אנחנו בעצמנו.
עכשיו, דרך אחת בשביל לצאת מתוך מחשבה רעה היא על-ידי לשים לב למשהו ו/או להפנות את תשומת הלב למשהו.
אם אתה בפשטות עוזב ומותיר את חייך בפעולה האוטומטית של האסוציאציות אז אתה לא בשליטה על חייך.
אם אתם יכולים להבחין על-ידי התבוננות-עצמית כי אתם מגיעים למקום לא טוב ולא נכון
בתוך העיר הפנימית של עצמכם, אז אתם יכולים לצאת מזה על-ידי תשומת לב.
עכשיו, אם יש לכם קצת הבנה של העבודה מאחוריכם וגם קצת הערכה לעבודה,
אז זה עשוי למנוע אתכם מלרדת למטה לתוך אזור הסלמס של עצמכם, 
אבל, בהתייחס לכך אתם חייבים כי תהיה לכם מטרה מאיזשהו סוג.
ואתם חייבים להגיע לתוך המטרה הזאת והיא תציל אתכם מללכת אל אזור הסוהו- Soho
אן אל האזור של הקפלה הלבנה – The White Chaple או ל- Lime House – בית הליים, (כולם ב-London-לונדון) אז אתם חייבים לא לחשוב כי העבודה תהפוך להיות קלה יותר כאשר אתם מתבגרים,  אלא ממש להיפך.

 

אבל אם אתם חייבים למצוא עד אז כי אתם מחזיקים ודבקים במשהו אשר אותו אתם רוצים לעשות ואתם נותנים לזה את תשומת ליבם. ובחיבור ובקשר לכך אתם אף פעם לא תחשבו כי המוות מסיים את החיים.
עמוד 1384
                                     בית אמוול (8.4.1950) חג הפסחא 
                                       ההיווצרות של הגוף הפסיכולוגי
ראיתי במשך כמה החודשים האחרונים כמה הצהרות ואמירות והכרזות לא נכונות אשר החמיצו החטיאו ופספסו לגביי המשמעות של ארבעת הגופים של האדם.
למספרים ולדיאגרמות אין שום משמעות אלא אם כן את/ה מבין את העיקרון.
אני יכול להגיד גם כי יש שמונה גופים אשר נקראים 1,2,3 וכד'...וזה לא יעזור לאף אחד.
לפני שאפילו מנסחים משהו על ארבעת הגופים אנחנו חייבים להתחיל עם העיקרון הבא :
לאדם ניתן על-ידי היקום הגוף הפיזי אשר מאורגן ומסודר ועובד ופועל, אבל לא ניתן לו גוף פסיכולוגי.
הגוף הפיזי אשר מנסים ללמוד במדע וברפואה הנו מאורגן ומסודר.
כאשר ילד נולד אז יש לו את הגוף המאורגן והמסודר הזה אשר עובד ופועל בדרך מופלאה ונפלאה
והילד נולד עם ליבו הפועם וד ו הזורם ואברי העיכול אשר מוכנים לפעולה וזה הנו באמת פלא מופלא.
עכשיו, הילד גדל והופך להיות מוקף על-ידי אישיות.
והוא מתחיל כי תהיה לו פסיכולוגיה.
אז, אנחנו כולנו גדולים אבל הפסיכולוגיה שלנו לא מאורגנת ומסודרת לתוך גוף.
ובעובדה, מבחינה פסיכולוגית אנחנו סוג של כאוס בניגוד והיפוך לסדר ולארגון.
אין לנו שום גוף פסיכולוגי מאורגן ומסודר באיזושהי דרך אשר ניתן להשוות לגוף הפסיכולוגי.
ואי מתכוון כי הגוף הפיזי הנו מאורגן ומסודר אבל לא הגוף הפסיכולוגי.
בהסבר אחד של הגופים הנוספים אנחנו מתחילים מן הרעיון כי האדם הנו הרבה 'אניים', 
אשר הם סותרים לחלוטין, וכאשר האדם אמור שיהיה לו 'אני אחד' אשר שולט בהם.
לזה אקרא, מבט חטוף ראשון על מה יכולה להיות המשמעות של גוף-שני.
אני מדבר על הרבה 'אניים' כפי שהמצב הפסיכולוגי הרגיל של האדם ואשר הנו לא זה של גוף מאורגן ומסודר. זה הנו מותרות –Luxuries.
רק דרך לימודים אזוטריים ועבודה על ועם עצמך, ההיווצרות של גוף פסיכולוגי מאורגן ומסודר הופכת אמנם להיות אפשרית בנפרד ונבדל מן הגוף הפיזי.
הבינו  את העיקרון של הגוף-הנוסף. זאת היא הינה התפתחות אפשרית.
כפי שאנחנו מבחינה מכאנית אין לנו גוף-פסיכולוגי. אנחנו לא שלמים ולא גמורים.
אם אתם מבינים את העיקרון אשר מאחורי הרעיון של ההיווצרות של גוף-פסיכולוגי,
אני אמשיך ואצטט מתוך מה שאמר אדון אוספנסקי כאשר הוא מצטט את מה שאמר גורדייף :
" ארבעה – 4 – גופים אלו מוגדרים בתורות ולימודים שונים במגוון דרכים. 
הראשון הוא הגוף-הפיזי ולימודים הנוצריים זה הגוף-הקרנאלי, הגוף השני בטרמינולוגיה הנוצרית הוא 'הגוף-הטבעי', והגוף השלישי הוא 'הגוף-הרוחני' והגוף הרביעי על-פי הטרמינולוגיה של "הנצרות האזוטרית" הוא 'הגוף-האלוהי'.
על-פי הטרמינולוגיה התיאוסופית : הגוף הראשון הוא 'הגוף-הפיזי', הגוף השני הוא 'הגוף-האסטרלי', הגוף השלישי הוא 'הגוף-המנטאלי', והגוף הרביעי הוא 'הגוף-הנסיבתי'.
על-פי הטרמינולוגיות של תורות מסוימות במזרח : 
הגוף הראשון הוא 'המרכבה' – 'עגלה' (גוף), הגוף השני הוא 'הסוס' (רגשות ותשוקות) 
הגוף השלישי הוא 'הנהג' (תודעה – Mind) והגוף הרביעי הוא 'המסטר' – 'האדון' (אני, מודעות, רצון)

עמוד 1385
לאדם הרגיל אין ברשותו את הגופים האלו או את התפקודים שלהם בהתאמה . . . 
ההבדל העיקרי בין התפקודים של האדם אשר ברשותו רק הגוף הפיזי והתפקודים של 
4 – ארבעת הגופים, וכך זה הנו כי במקרה הראשון, התפקודים של הגוף-הפיזי שולטים בכול התפקודים האחרים, ובמלים אחרות, הכול וכל דבר נשלט על-ידי הגוף אשר נשלט ונמשל בתורו
על-ידי השפעות חיצוניות.
במקרה השני, ההוראה או הפקודה והשליטה מואצלות מן הגוף הגבוה יותר . . .
במקרה הראשון, כלומר בהתייחס לתפקודים של האדם בגוף הפיזי, האוטומטון תלוי בהשפעות חיצוניות ושלושת-3 התפקודים הבאים תלויים בגוף הפיזי ובהשפעות החיצוניות אשר הוא מקבל.
תשוקות או סלידות ו- 'אני רוצה או אני לא רוצה' ו 'אני מחבב ואוה או אני לא מחבב ואני לא אוהב'
- כלומר, אלו הם התפקודים אשר ממלאים את המקום של הגוף-השני ותלויים בהשפעות מקריות ושוקים מקריים. 
החשיבה אשר היא בהתאמה לתפקודים של הגוף-השלישי היא תהליך מכאני לחלוטין.
רצון – הנו לחלוטין לא בנמצא אצל האדם המכאני הרגיל ויש לו רק תשוקות- Desires .
ו'הקביעות' הגדולה ביותר או הקטנה ביותר של תשוקות ורצונות ומאווים נקראת רצון חזק או רצון חלש. 
במקרה-השני, האוטומטיות של הגוף-הפיזי תלויה בהשפעות של שאר הגופים.
במקום הפעילות הצורמת והבלתי-מתאימה והסותרת לעתים קרובות של תשוקות שונות, 
ישנה 'אינדיבידואליות', אשר שולטת בגוף-הפיזי ובתשוקות שלו, ומסוגלת להתגבר על שניהם,
גם על ההתנגדות וגם על היעדר-הרצון שלו, ובמקום התהליך המכאני של חשיבה ישנה 'מודעות' וישנו 'רצון'.
כלומר, כוח או עוצמה אשר לא מורכבים רק ממגוון תשוקות אשר הן סותרות לעתים קרובות
בהיותן שייכות ל 'אניים' שונים, אלא אבל מונפקים ויוצאים לאור מתוך מודעות ונשלטים על-ידי אינדיבידואליות או 'אני-יחידי' – 'אני-יחידי וקבוע'.
רק רצון כזה אפשר לקרוא לו 'רצון-חופשי', כי הוא עצמאי מתאונה ומקרה
כי הוא בלתי תלוי ולא פגיע בתאונות ומקרים ובלתי ניתן לשנותו מבחוץ". (ציטוט מן הספר 'חיפוש אחר המופלא מאת פ.ד.אוספנסקי)
ולבסוף בעונה הזאת של השנה אני אצטט את מילותיו של פאולוס הקדוש לגביי תחיית המתים :
"35  אֲבָל אֵיךְ יָקוּמוּ הַמֵּתִים?" יִשְׁאַל אֶחָד, "בְּאֵיזֶה גּוּף הֵם יָבוֹאוּ?" 36 אַתָּה הַסָּכָל, הֵן מַה שֶּׁתִּזְרַע לֹא יִחְיֶה אֶלָּא אִם יָמוּת. 37 כַּאֲשֶׁר אַתָּה זוֹרֵעַ אֵינְךָ זוֹרֵעַ אֶת הַגּוּף שֶׁיִּתְהַוֶּה, אֶלָּא גַּרְגִּיר עָרוֹם שֶׁל חִטָּה, אוֹ זֶרַע אַחֵר. 38 וֵאלֹהִים נוֹתֵן לוֹ גּוּף כִּרְצוֹן אֱלֹהִים, וּלְכָל זֶרַע אֶת גּוּפוֹ הוּא. 39 לֹא כָּל בָּשָׂר הוּא אוֹתוֹ הַבָּשָׂר; לָאָדָם בָּשָׂר מִשֶּׁלוֹ, לַחַיּוֹת בָּשָׂר אַחֵר, לָעוֹפוֹת בָּשָׂר אַחֵר וְלַדָּגִים אַחֵר. 40 יֵשׁ גּוּפִים שְׁמֵימִיִּים וְגוּפִים אַרְצִיִּים, אַךְ שׁוֹנֶה הוּא הֲדַר הַגּוּפִים הַשְּׁמֵימִיִּים מֵהֲדַר הַגּוּפִים הָאַרְצִיִּים. 41 לַשֶּׁמֶשׁ הָדָר מִשֶּׁלָּהּ, אֲבָל אַחֵר הוּא הֲדַר הַיָּרֵחַ וְאַחֵר הוּא הֲדַר הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֲרֵי כּוֹכָב מִכּוֹכָב שׁוֹנֶה בַּהֲדָרוֹ. 42 כֵּן גַּם תְּחִיַּת הַמֵּתִים: מַה שֶּׁנִּזְרַע בְּמַצָּב שֶׁל כִּלָּיוֹן יָקוּם בְּאִי כִּלָּיוֹן; 43 נִזְרַע בְּקָלוֹן וְיָקוּם בְּכָבוֹד; נִזְרַע בְּחֻלְשָׁה וְיָקוּם בִּגְבוּרָה; 44 נִזְרַע גּוּף נַפְשִׁי וְיָקוּם גּוּף רוּחָנִי. אִם יֵשׁ גּוּף נַפְשִׁי יֵשׁ גַּם גּוּף רוּחָנִי. 45 וְכֵן כָּתוּב עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", אֲבָל אָדָם הָאַחֲרוֹן - לְרוּחַ מְחַיָּה. 46 לֹא הָרוּחָנִי הוּא הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא הַנַּפְשִׁי, וְאַחֲרֵי כֵן הָרוּחָנִי. 47 הָאָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא עָפָר מִן הָאֲדָמָה; הָאָדָם הַשֵּׁנִי מִן הַשָּׁמַיִם הוּא. 48 כָּאֶחָד שֶׁהוּא עָפָר כֵּן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר עָפָר הֵם; כָּאֶחָד שֶׁהוּא שְׁמֵימִי כֵּן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר שְׁמֵימִיִּים הֵם. 49 וּכְמוֹ שֶׁלָּבַשְׁנוּ אֶת צַלְמוֹ שֶׁל הָאַרְצִי נִלְבַּשׁ גַּם אֶת צֶלֶם הַשְּׁמֵימִי. "
(האגרת הראשונה אל הקורינתיים בברית החדשה פרק ט"ו פס' 35-48)

עמוד 1386
                                            בית אמוול (15.4.1950)
                                                   קרן הבריאה
לאחרונה היה דיבור בנושא אלוהים, ואנשים מסוימים אמרו : "למה אנחנו לא מדברים על אלוהים באופן ישיר ?" 
קרן הבריאה מתארת ממחיזה ומדגימה ומאיירת את אלוהים. זאת היא דיאגרמה של אלוהים.
בקרן הבריאה הכול ממשיך ונובע מן המוחלט, אשר משמעותו – הבלתי מונה, המוחלט והאינסופי.
קרן הבריאה אומרת כי הכול וכל דבר מתחיל מן הדבר הזה הבלתי ניתן לידיעה אשר נקרא המוחלט  ומתחלק לשלושה-3 כוחות ואז לחוק השבע – חוק ה-7.
לכן זה נאמר כי אלוהים קשה להבנה כי ראשית וקודם כל זה הנו אחד ואז שלוש-3 ואז שבע-7.
אני לא מבין למה יש כאלו אשר אומרים כי הקבלה של קרן הבריאה היא לא שום דבר העוסק עם הסיבה או עם ההיגיון אלא זאת חייבת להיות פעולה של אמונה.
קרן הבריאה אומרת כי כולנו חלק ממשהו אחר. 
אם ניקח את זה ממש באופן מילולי, כלומר בצורה חושית או באופן טבעי, אז האם זה לא ממש אמת ונכון כי השמש שלנו או מערכת השמש היא חלק מן הגלקסיה שלנו והיא מורכבת גם מפלנטות אשר מהן אנחנו נמצאים על אחת אשר נקראת כדור הארץ עם הילד שלה שהוא הנו הירח ?
אני לא רואה כי קרן הבריאה היא לא הגיונית ובלתי ניתנת לסיבתיות וסיבה לחושים הלוגיים וצריך לקבל אותה בתור פעולה של אמונה.
מישהו שאל : 
"מהי המשמעות של אינטליגנציה אלוהית ? האם זאת לא האינטליגנציה של אלוהים בעצמו ?"
לא. לא של המוחלט.
עכשיו, אנחנו עוברים מן המשמעות המילולית של הקרן כפי שהיא נראית לחושים.
אנחנו חייבים להבין כי השמש החיצונית הנראית שלנו היא  באמת חלק של הגלקסיה החיצונית הנראית ואשר נקראת שביל החלב, ומצוינת בקרן הבריאה בתור התו – ל ה.
השמש שלנו מצוינת באופן הולם בתור התו – סול.
אבל, השמש היא גם בתוכנו. 
כפי שאמרתי אנחנו חייבים לעבור כעת מן המשמעות הפיזית של הקרן למשמעות הפסיכולוגית.
אם ניקח את קרן הבריאה מהבחינה הפסיכולוגית אז היא מייצגת רמות של הוויה במקום אובייקטים פיזיים חיצוניים.
אדם אשר נמצא ברמת ההוויה הנקראת – סול, תהיה לו אינטליגנציה אלוהים בהשוואה אלינו,
אבל, בהשוואה לאינטליגנציה של הגלקסיה שלנו האינטליגנציה של השמש היא לא אלוהית.
האינטליגנציה של הגלקסיות המאוחדות חייבת להיות קרובה מאוד לאינטליגנציה של המוחלט
אשר מחבק ומאמץ לליבו את הכול.
ליד כלב יש לנו אינטליגנציה אלוהית. כי אנחנו יכולים ליצור ולעשות דברים, אנחנו יכולים לפתוח דלתות, אנחנו יכולים לבשל מזון ולכלב זה ממש לגמרי מופלא. אז, הכלב רואה במסטר-באדון שלו אלוהות, כלומר, אינטליגנציה אלוהית בהשוואה לשלו בעצמו. 
אבל בשבילנו, לדמיין כי אנחנו יכולים לבוא במגע ישירות עם האינטליגנציה של המוחלט זה יהיה טיפשות. 
האם זה לא נאמר בכתובים, כי האינטליגנציה של האדם הינה טיפשות לעומת האינטליגנציה של אלוהים. תבחינו כי אנחנו לוקחים את קרן הבריאה לא רק בתור דבר חיצוני אשר נראה לחושים אלא בתור דבר פנימי אשר קיים בתוכנו עצמנו בתור רמות של הבנה, תפישה ואינטליגנציה.
אז יש לנו את המשימה של להעלות את עצמנו.
קרן הבריאה היא בתוככם – עד לנקודה.
איש אחד אומר : "אלוהים – God הוא כל הכוח והעוצמה של הטוב – Good "

עמוד 1387
אבל, הבורא של היקום, המוחלט, יכול להיות כי יהיו לו רעיונות שונים ממש מאלו אשר יש לכם ביחס ל- מה שהנו טוב בקשר לבריאתו אשר היא ללא גבול ובלתי ניתנת למדידה.
בפעמים בהן אתם משתמשים במילה אלוהים יותר מדיי בפמילייריות (לעתים קרובות מדיי ובעודף שימוש) אתם מדמים כי אתם באמת מתכוונים ל- מה שאתם רוצים. אז תזכרו כי המוחלט
בהתגלמות שלו הופך להיות לשלושה – 3 כוחות, שני – 2 כוחות מנוגדים וכוח אחד- 1 מנטרל.
לאחרונה אני קראתי את תשומת הלב כמה פעמים לגביי שלושת – 3 האספקטים של המוחלט,
האחד יוצר ובורא, האחד משמר, והאחד הורסני.
אם בבריאה לא יהיה כל כוח הרסני אז לא תהיה בה כל משמעות בכלל.
ובעובדה זה יהיה בלתי אפשרי.
תוך שנה או שנתיים הים יהפוך להיות מוצק מרוב דגים. בכול מקרה מרשים לנו לדוג דגים ולאכול אותם, ואספקטים אחרים של הצד ההרסני הורגים גם אותנו.
מתוך נקודת המבט של האינטליגנציה הנעלה כל זה הנו הכרחי, כל זה טוב כדי לשמור את מנגנון המכונות פועל. האם אתם חושבים כי זאת היא מחשבה קשה מאוד ? 
אם אתם אכן חושבים כך אז תהרהרו ותחשבו ותשקפו בכך, כי  עבודה אומרת כי כל דבר אוכל כל דבר אחר והיא מוסיפה : "אנחנו אמורים "להיאכל" על-ידי האנשים הנכונים – כלומר,
ארכי-מלאכים במקום שטנים.  אבל, כמובן אם אתה סטנטימנטלי וכתוצאה מכך אתה לא מסוגל לחשוב מאוד בבהירות אז אתה תחשוב כי זה איום ונורא שהחתול הורג עכבר.
כן. העבודה אומרת כי אנחנו חייבים לנסות להיאכל על-ידי ההשפעה הנכונה.
אם אנחנו משרתים רק את החיים, עד כמה שזה לא יהיה יהיה בהצלחה, אז יאכלו אותנו השפעות אשר הן לא נכונות לנו כי אנחנו הורכבנו בצורה חבויה וסמויה להגיע להיות מתחת  לכוח אשר שונה מן החיים.
החיים לא מפתחים אותנו. האם אתם לא חושבים כי האיכר אשר רואה את העשבים הגדלים בין החיטה והוא חש לגביהם סנטימנטלי אז הוא יהיה איכר גרוע ורע מאוד אלא אם כן הוא ייעשה משהו לגביי העשבים ?
נאמר לנו לא לתת לרגשות נגטיביים שתהיה להם גדילה חזקה מדיי בשדה המנטלי של עצמנו.
מה אתה הולך לברור ול-מה אתה הולך לעשות סלקציה בשדה המנטאלי הזה ?
איזו השפעה ? איזה אלוהים ? איזה אל ? אתה חייב לבדוק ולעתור ולחסום הרבה דברים בתוך עצמך ואתה חייב לעשות זאת כפי שתראה בעצמך.
אתה חייב לעשות 'עצירה פנימית' לגביי מחשבות אשר מובילות אותך למטה לתוך הסלמס של עצמך.
אתם לא צריכים להציל את העשבים, אלא להתנזר מהם ולהימנע מהם.
המשהו האחר הזה יכול לגדול בתוך הארץ הפסיכולוגית – השדה של התודעה – Mind שלכם, 
לגדול קצת יותר טוב מ – מה שהיה שמה קודם.
לפיכך, אלוהים הנו סלקטיבי ואם אנחנו רוצים להבין ברמה שלנו מה אלוהים הוא 
זה משוקף במורד קרן הבריאה דרך חוקים אשר המכניות שלהם הולכת וגדלה, ואנחנו חייבים להבין (ואנחנו יכולים להבין רק דרך לימודים אזוטריים) מה הוא זה אשר אנחנו חייבים וצריכים לעשות כדי לציית לאלוהים, כלומר לנהוג על-פי השפעות מסוימות.

 האינטליגנציה האלוהית של השמש היא 'אלוהים בשבילנו' כפי שנאמר קודם, 
אני חושב כי האינטליגנציה הזאת זורקת החוצה כל צורה של רגש שלילי.
זה בבירור לא כמו האינטליגנציה שלנו אשר נותנת מחסה כל כך בקלות וכוללת ומכילה רגשות שליליים מכול סוג.
אבל, אחרי איזה זמן בעבודה אתם תמצאו כי מאחורי כל דבר אשר אתם מנסים לעשות
יש בתוככם אינטליגנציה נוספת, אשר צופה ומשקיפה ואשר היא אני-אמתי בתוך עצמכם.
אני מניח כי אף פעם לא הייתי יותר מודע בתוך עצמי לאינטליגנציה האחרת הנוספת הזאת
אשר עומדת מאחורה ומתבוננות על מה שאני מנסה לעשות עם ניקול וכל השטנים שלו.
ועדיין, אני לא יכול להגיע למגע ישיר עם האינטליגנציה האמתית הזאת, אבל אני ער לה

 

עמוד 1388
אבל, אני ער לה. והיא לחלוטין לא ביקורתית. ועדיין, כאשר אני מרגיש את הנוכחות
של האינטליגנציה הזאת אז אני יודע כי אני טועה ושוגה בתוך עצמי. 
אני מבין ותופש כי כל הזמן הזה אני טעיתי במי שאני.
עכשיו ההרגשה הזאת של אינטליגנציה אחרת ונוספת מאחורי כל אינטליגנציה שיש לי
זאת היא ההרגשה של אני-אמתי. וכפי שזה נאמר פעם על-ידי גורדייף :
"מאחורי אני-אמתי שוכן ונמצא אלוהים".
אבל, גורדייף הוסיף כי לא כל קרן הבריאה נמצאת בתוכנו.
כפי שאתם יודעים העבודה אומרת כי אנחנו מכוסים עם הרבה שכבות של מעילים עודפים
או כפי שזה נאמר על-ידי איבסן : "האדם הנו כמו בצל עם הרבה גלדים ועורות אשר אפשר לקלף אותם", וגורדייף השתמש בדימוי הזה.
ישוע אמר : "מלכות השמים היא בתוככם". ולפיכך אלוהים לא מחוץ לכם אלא בתוככם. 
ונתיב המעבר של העבודה זה להגיע אל אני-אמתי, אשר מאחוריו שוכן ונמצא אלוהים.
אם יש לכם איזשהו דבר אמתי בתוככם, אם יש ליבה בתוך הבצל, אני מתכוון, הדבר הזה אשר מטיל ספק ושואל על החיים בלי מרירות, אלא על-ידי זה אשר מקלף ומוריד את הגלדים ואת העורות האלו אתה מגיע להיות קרוב יותר ויותר ל – מה שהנו באמת עצמך.
אני לא אומר כי האלוהים הזה אשר עומד מאחורי האני-האמתי הוא הנו המוחלט.
כי אם  ב 'צורה יחסית' זה אלוהים בשבילנו – כלומר, זאת אינטליגנציה אלוהית בהשוואה לזו שלנו.
האם הייתם רוצים לפגוש את המוחלט אשר שולט בבריאה השלמה בכוליותה השלמה, ואשר הנו מודע לכול תנועה בכול גלקסיה, בכול ירח וכל אטום, ושומר את הדבר כולו ממשיך בהמשכיות ?
האם הייתם רוצים לפגוש אינטליגנציה בקנה מידה כזה ? האין אתם רואים כי זה יפוצץ אתכם ? 
בשבילנו, אי יכולנו לעלות לאינטליגנציה של השמש, אשר היא גוף קטן בין הוויות שמימיות
זה יהיה בשבילנו רחוק מספיק.
עכשיו, כל הרחבה והתרחבות של מודעות מובילה להתפתחות של אינטליגנציה, אשר מובילה ליותר מודעות של עצמנו ושל אנשים אחרים אשר קשורים אלינו.
זאת היא התפתחות – גדילה של אינטליגנציה. ואם אנחנו מתאמנים ומתרגלים את זה זמן מספיק ארוך, ואנו חווים ומתנסים בכול הפיתויים, כל המתקפות של 'אניים' בתוכנו אשר לא רוצים את העבודה ושונאים אותה, אם אנחנו מגנים על האמת של העבודה ואנחנו פסיביים למתקפות עליה,
אז אחרי איזה זמן אנחנו נהפוך להיות ערים לאינטליגנציה הזאת אשר דיברתי עליה ואשר היא מאחורי כל דבר אשר אתם עושים והיא משקיפה וצופה בהווה ורואה והיא ממש לא ביקורתית וממש לא אישית ולא באופן אישי.
ומשמעותו של זה היא כי אתם מתקרבים לאני-אמתי, אשר מאחוריו נמצא שוכן אלוהים – כלומר,
האלוהים אשר שייך לרמת ההוויה שלנו ואשר הנו אלוהים בהשוואה לרמה שלנו עצמנו.
כל תו גבוה יותר באוקטאבה של קרן הבריאה, 
כאשר אנחנו מנסים לעלות בקרן הבריאה כמו בסולם, כפי שאנחנו זה הנו אלוהי עבורנו
ולפיכך זה הנו אלוהים בשבילנו. 
אם תתמודד ותתעסק עם קרן הבריאה באינטליגנטיות בתוך עצמך מבחינה פסיכולוגית אז אתה תראה ל- מה אני מתכוון. 
כאשר מדברים במושגים של קרן הבריאה, יש מתחתנו את התו – רה, אשר מיוצג מבחינה חיצונית על-ידי הירח, ומעלינו יש את התו – פה. לפיכך, התו – פה מייצג באופן יחסי אינטליגנציה אלוהית בהשוואה לתו – מי. ושוב, התו – סול מייצג אינטליגנציה גבוהה הרבה יותר דרך ההתפתחות של הבנה פנימית, אני מדמה כי רובנו נהיה מסופקים בצורה מופלאה אם נוכל לגעת לפעמים באינטליגנציה אשר מיוצגת על-ידי התו – סול מבפנים ועל-ידי השמש מבחוץ.
אבל, תנסו להבין ולתפוש לרגע, איזו הכנה תהיה הכרחית ונחוצה. אם המרכזים הגבוהים שלנו יוכלו לעבור אז אנחנו נשתגע. אז העבודה אומרת כי אנחנו חייבים לעבוד על המרכזים הנמוכים ולהכין אותם לקבלה אפשרית של מרכזים גבוהים.

עמוד 1389
מרכזים גבוהים הם אלוהים בשבילנו – אבל תבחינו כי הם יכולים להרוס אתכם אם אתם מתקרבים אליהם בצורה לא נכונה.
                                                בית אמוול  22.4.1950
                                  לרצות ולצוות את מה שאתם חייבים לעשות
אנשים אומרים לעתים קרובות : ב, מה עוסקת העבודה הזאת ? "מה אני צריך לעשות ?"
התשובה הכללית היא : "אתה צריך לתת לעצמך את השוק המודע הראשון" ואנחנו מבינים כי זאת היא זכירה-עצמית. אז הם ממש באופן טבעי ממשיכים להגיד : "מה היא הזכירה העצמית הזאת ?"
השוק המודע הראשון במושגים של הדיאגרמה אומר כי אתם צריכים להכניס פנימה פחמן-12 כדי להמיר את הרשמים אשר נכנסים. אמרתי לכם לעתים קרובות כי פחמן-12 אשר אמור להתערב ברשמים ואיך אתם לוקחים אותם בצורה מכאנית זאת היא באמת העבודה עצמה, וכפי שנאמר, 
אם אתה יכול לראות רשמים הנכנסים לפני שהם פועלים עליך במכאניות ולשים את העבודה עצמה בין הקבלה שלך אותם לבין התגובה המכאנית שלך, אז אתה תתחיל לדעת מהי המשמעות של זכירה-עצמית, ואשר באמת היא פסיכו-טרנספורמציה.
היום אני אדבר על שיטה אחת של זכירה-עצמית, במושגים של אמרת העבודה הבאה להלן :
"תנסה לרצות ולצוות את מה שאתה חייב לעשות". 
פעם אמרתי בדרך של פרשנות כי כאשר הטלפון מצלצל אתה חייב לא לתת לו לקחת אותך אליו אלא ללכת אליו, ואני מתכוון כי תצווה ותרצה את זה.
לרצות ולצוות את מה שקורה לכם יש לזה עניין מופלא מאוד בתוך היחסים שלכם עצמכם עם הכוח השני. כמובן כי אתם הולכים אל הטלפון בעצמכם ונאנחים ונאנקים ואומרים : "למה אני צריך וחייב לעשות את זה ?" האם אתם לא רואים כי אתם עושים את החיים מלאים בכוח שני ?"
מצד שני, אם אתם מצווים ורוצים את מה שאתם חייבים לעשות, לדוגמא, לקרצף או לשטוף את הכלים כפי שהייתי צריך לעשות במכון, לקלף תפוחי אדמה ולהדליק את האש בריחה וכל השאר של זה – אם אתה אומר כי אתה רוצה ומצווה את זה אז אין שמה כוח שני.
ולפיכך, אם אני מצווה ורוצה את מה שאני חייב לעשות, אני אקטין את הכוח השני, אבל אם אני שונא את מה שאני חייב לעשות אז אני אגדיל את הכוח השני קרוב לוואדי כל כך הרבה עד כי אני אהפוך להיות הרוס מעצבים.
כאשר הייתי תלמידו של דר' יונג בציריך אז יום אחד הוא אמר לי : "אני חייב להגיע אל האוניברסיטה בציריך כדי להציג הרצאה בפסיכיאטריה (דר' יונג היה פרופסור באוניברסיטת ציריך) לגביי הגורמים הפסיכולוגיים בשיגעון וחוסר שפיות" (זאת הייתה ההתחלה של מה שנקרא אחר כך פסיכואנליזה)  ואחרי שדיברנו משך זמן ארוך בווילה שלו אז דר' יונג נעמד ואמר : "בוא ניקול, אני חייב לתת הערב את ההרצאה באוניברסיטה, כמובן כי זה יהיה חסר תקווה, כי אף אחד לא יאמין ל- מה שאני אגיד. אבל, בוא ניקול, הבה נלך לעשות את זה". 
עכשיו, אני שואל את כולכם, האם זה היה לרצות ולצוות את מה שהוא היה צריך לעשות ?
עד כמה רבים מאיתנו כאשר יש לנו איזשהו ג'וב מאיזה שהוא סוג שהוא באמת אומרים לזה :
"עכשיו אנחנו צריכים וחייבים לעשות את הג'וב הזה, אז הבה נלך לעשות את זה".

עמוד 1390
זאת היא צורה אחת של זכירה-עצמית, לקחת את החיים שלכם מנקודת העמדה של להיות תמיד זקוף וניצב מול הכוח השני, ואשר במקרה כזה אתם יכולים להצליח לעשות זאת די בקלות
ואתם לא תסבלו אחרי זה.
עכשיו, זה כל מה שיש לי להגיד לגביי האספקט הזה של זכירה-עצמית – כלומר, להכניס פנימה רשמים יותר במודע – ובעובדה, לעשות להם טרנספורמציה על-ידי זה שנרצה ונצווה את מה שקורה.
בנוגע וביחס לעצמי אני מוצא כי אני צריך לרצות ולצוות את זה שאני הולך ומזדקן.
כלומר, אני צריך לרצות ולצוות את זה שאני כבר לא יכול להרים, לבנות ולחפור וכד',
ובמקום זאת להרגיש ניצב נגד כל זה, אז אני צריך לרצות ולצוות את העובדה כי אני לא יכול לעשות את כל הדברים האלו.
אני דיברתי עם כמה אנשים על הרעיון של לרצות ולצוות את מה שקורה להם ואיש אחד אמר :
"האם אתה לא חושב כי זה גם מוכל ומיושם על הדברים הקטנים ביותר, כמו לרצות ולצוות לשטוף את הכלים ולמלא את התנור ?"
לדוגמא, אם יש לכם ילדים אז אתם חייבים לרצות ולצוות את הקיום שלהם.
נגיד כי למעשה בכלל אין לכם כסף אז אתם חייבים לרצות ולצוות את העובדה כי אתם אנשים עניים.
ובתור דוגמא נוספת אני אתן לכם את זה, נגיד כי אתם מתעטשים, אז נסו לרצות ולצוות להתעטש, וזה נשאר בתור נושא לדיון.
נעשו כמה ניסיונות לגביי הכוח והעוצמה של פיהוק בתור חיקוי וחקיינות של מרכז התנועה.
נאמר לאנשים כי הם חייבים לנסות לפהק כחיקוי של המפהקים הראשונים אבל אף אחד לא פיהק.
אם אתה עושה או גורם כי הדבר יהיה יותר במודע אז זה פחות חושף אותך להתבאס ולהתהפך.
נאמר לנו בעבודה הזאת כי אנחנו חייבים להביא גישה יותר מודעת לחיים השלמים שלנו – לרצות ולצוות את מה שהנו בלתי נמנע.
                                   *                            *                            *
עבודה זאת נקראת פסיכו-טרנספורמציה, מהי המשמעות של פסיכו-טרנספורמציה ?
המשמעות של זה היא טרנספורמציה פסיכולוגית. מהי המשמעות של פסיכולוגי ?
המשמעות של זה היא איך אתה מתנהג מבחינה פסיכולוגית. כן אבל, מהי המשמעות של "פסיכולוגיה" ? 
נגיד כי אתה שונא איזה איש או אישה – אז זה שייך לצד הפסיכולוגי שלך עצמך. האם זה ברור ?
האם אתם יכולים עכשיו להבדיל ולהבחין בין הגוף הפיזי שלכם והגוף הפסיכולוגי שלכם ?
עכשיו, אם הגוף הפסיכולוגי שלכם מבוסס על גיהינום – כלומר, זה אומר קנאה, שנאה, זדוניות, רשעות וכד' – אז זה היכן שאתה, וזה לא משנה איפה נמצא הגוף הפיזי שלך.
עכשיו, תבינו כי אתם יכולים להמיר את הרשמים שנכנסים ולעשות להם טרנספורמציה.
החבר האהוב הקודם שלכם אם זה איש או אישה הנו רושם. 
איך אתם מגיבים לרושם הנכנס הזה זה בידכם.

עמוד 1391
                                  בית אמוול (29.4.1950)
              מה אנחנו צריכים ועל מה אנחנו צריכים להתבונן בתוך עצמנו
דיברנו בפעם הקודמת על הרבה המשמעויות השונות של השוק המודע הראשון אשר מאפשר לאדם כי כבר לא תהיה לו יותר תגובה מכאנית לחיים אלא תגובה יותר מודעת ל – מה שקורה לו.
דיברנו על לרצות ולצוות את מה שאנחנו צריכים לעשות. עכשיו נדבר על מה ב- מה אנחנו צריכים להתבונן ומ- מה אנחנו צריכים להיפרד. לאחרונה מישהו אמר לי :
"אני מבין כי אנחנו צריכים להתבונן בעצמנו, אבל , בשביל מה ?"
המטרה של התבוננות עצמית זה להתבונן בעצמכם מתוך מה שהעבודה מלמדת. ואשר מתוכו אתם חייבים להתבונן בעצמכם. אנשים מדמיינים תמיד כי הם כבר מתבוננים בעצמם.
רובכם שמעתם את זה הרבה פעמים.
אבל, ההתבוננות העצמית הסלקטיבית אשר נמצאת בעבודה יש דברים ברורים ומוגדרים אשר העבודה מלמדת כי דרכם אתם חייבים ללמוד להתבונן בעצמכם.
אז בתשובה לכול השאלות לגביי התבוננות עצמית, אנחנו חייבים להגיע פעם נוספת בחזרה לדבר הזה אשר מלמדים בלי סוף, וזה גם ללא סוף בלתי מובן, ואנחנו חייבים וצריכים להתבונן בעצמנו "לאורך הקווים אשר העבודה מלמדת". 
אנשים שוכחים את זה וככה עושים שההתבוננות העצמית תהיה חסרת תועלת.
עכשיו, מלמדים אותנו כי אנחנו צריכים להתבונן בדברים מסוימים בתוך עצמנו מן הסיבה כי אם אנחנו לא רואים אותם ונפרדים מהם, אז אנחנו לא נגיע לבוא במגע עם התפתחות פנימית או עם אני-אמתי או עם מרכזים גבוהים יותר, ואשר זאת היא המטרה של העבודה.
עבודה זאת מלמדת אתכם להפוך להיות ערים ל, להפוך להיות מודעים ל, וכך אז להיפרד בדיוק 
מ- מה שחוסם אתכם, מונע ומעכב אתכם מלהגיע להיות במגע עם מה שאתם באמת נוצרתם ונבראתם באופן חיוני ומהותי להיות – כלומר, מה שאתם באופן חיוני ומהותי 
נבראתם ונוצרתם בשבילו בתוך היקום המתפתח הזה.
האדם אומר לי : "למה אני צריך ואמור להמשיך להתבונן בעצמי ?" אז אני יכול להגיד לו : 
"כן, אבל ב- מה אתה מתבונן ?" והוא יכול להגיד לי, אני רק מתבונן בזה ש, לדוגמא, השארתי את הגז דולק, או שכחתי משהו, או נתתי 2-שני פני 'טפנס' לקבצן ברחוב, או פיספסתי את האוטובוס, או לא אהבתי בכלל את דו"ח הביקורת שנכתב בעיתון על המחזה הזה וכ"ו' ".
הם אני יכול להגיד לכם כי בכול זה אין שום דבר אשר קשור עם התבוננות-עצמית באופן של העבודה. מה שאנחנו צריכים להתבונן בו מנקודת המבט של העבודה זה שאנחנו ישנים ומכאניים ובקשר לכך דרך התבוננות עצמית שנונה וממולחת, נכנסת פנימה באטיות ההבנה והתפישה וההכרה בכך שאנחנו לא זוכרים את עצמנו. 
כמובן כי אנשים יכולים להילחם נגד זה ואפילו לצאת מהעבודה כאשר נאמר להם כי הם מכונות וכי הם לא זוכרים את עצמם. ועדיין, הקו הראשון של התבוננות עצמית סלקטיבית מודעת אשר מונחת על-ידי העבודה זה להבין ולתפוש בהדרגה כי אנחנו ישנים, וכי אין לנו כל מרכז כובד, כי אנחנו נשלטים על-ידי מאורעות חיצוניים, וכי אנחנו מתנדנדים בין לשנוא לבין לאהוב, בין לחבב ולסלוד, 
כן ו- לא בהכול. 
למרות זאת זה קשה בשבילנו להבין ולתפוש את זה. 
זאת היא ההבנה והתפישה וההכרה והגשמה נעלה, וזה יכול לציין נקודת מפנה אשר מציינת היפוך, אבל, זה בהדרגה – כי זה תהליך ארוך אשר אי אפשר להשיג בדרכי קיצור.
אז הבה נעבור לדבר קל יותר אשר העבודה מלמדת בנוגע לנחיצות ולהכרח להתבונן בעצמך,

1392
לפי מה שמלמדים בעבודה. 
לדוגמא, העבודה אומרת כי אנחנו תמיד מזדהים עם הכול. כמה שזה לא יהיה מהר אשר דבר אחד יכול לקרות, כגון עלייה בהשקעות שלך, ואז אתה מרגיש די טוב, אך ברגע הבא איזה דוב או שור או מה שזה לא יהיה, משהו מצטרף ואתה מרגיש מדוכא.
האם המשמעות של זה היא לא כי במידה הזאת אנחנו פונקציה ותפקוד של משהו אשר קורה בחיים החיצוניים ולבסוף החיים החיצוניים שולטים בנו ?
כן, משמעותו של זה אומרת בפשטות כי אין לנו שום דבר פנימי עדיין, אשר יכול להתנגד לעליות ולמורדות ולנדנודים של המטוטלת או החיים החיצוניים, אין לנו ירח בתוך 'עצמנו'.
ובקצרה, המשמעות של זה היא כי אנחנו מזדהים ומזוהים עם החיים ולא מופרדים ונבדלים מזה.
ועדיין, אנחנו מכחישים את זה בגלל האישיות-המזויפת.
זה שדה שמח מאוד בו ניתן לנו להתבונן בעצמנו וזה ייתן לכם הרבה תוצאות אם תתבוננו בעצמכם.
אבל, תמיד בשם העבודה, כי היא נותנת עקבות של זכירה-עצמית.
ואז, יש לנו שדה גדול נוסף אשר בו נאמר לנו להתבונן בעצמנו, וזה הנו השדה הנרחב של להיות נגטיבי. 
לדוגמא, נאמר לנו בהתייחס לתרגול של התבוננות-עצמית מנקודת המבט של העבודה, 
כי אנחנו חייבים להתבונן במצבים הנגטיביים שלנו ובאמת לראות, באמת להתבונן כי אנחנו נגטיביים במשך חלק ממש ניכר מחיי היומיום שלנו.
זה נאמר בעבודה, כי אלא אם כן ניפרד מן הרגשות הנגטיביים, אז אנחנו לא יכולים לקבל איזושהי עזרה מן המרכזים הגבוהים, ומשמעותו של זה אומרת לקבל עזרה מאינטליגנציות גבוהות אשר מעלינו, בסקאלה של ההוויה ובקנה המידה של ההוויה אשר מצוינים על-ידי הבריאה.

ועדיין, אנחנו מסרבים להבין את זה. ואז שוב, נאמר לנו להתבונן בעצמנו מנקודת המבט של
הצדקה-עצמית ולא תמיד להצדיק את עצמנו.
אני מניח כי אף אחד מאיתנו לא תפש באמת מספיק לעומק דרך התבוננות-עצמית פנימית,
כי בכול פעם בה אנחנו מואשמים על-ידי איזשהו דבר בכלל, אז במקום לראות את האמת של ההאשמה, אנחנו תמיד רוצים להצדיק את עצמנו.
האם יש איזשהו דבר יותר מעייף, מעיק ומשעמם, מאשר להקשיב לאדם אשר תמיד מצדיק את עצמו לגביי משהו אשר מישהו יודע כי הוא טעה בו או עשה את זה בצורה לא נכונה ?
אז יש לנו את כל הדברים הנפלאים האלו, לדוגמא, כמו את הדרשה על ההר אשר עוסקת בעניי הרוח. האם אתם יכולים לדמיין אדם עשיר ברוחו אשר תמיד מצדיק את עצמו ולא רואה אי פעם כי הוא טועה ?
ואז שוב, נכנס פנימה הגורם העצום והיוצא מן הכלל של התבונן בעצמך כאשר אתה עושה 
שקילה-פנימית (חשבון-פנימי). להתבונן בעצמך במודע עושה שקילה-פנימית (חשבון-פנימי) זה הנו אחד מן הדברים הכי מעניינים אשר אתם יכולים לעקוב אחריהם.
אתם חייבים לזכור כי כל שקילה-פנימית (חשבון-פנימי) מבוססת בלחשוב כי אנשים אחרים נהגו בכם לא כשורה ובצורה רעה וכי אתם נהגתם בהם בצורה טובה מאוד וזה מקור גדול ועצום כדי לחסום את נתיבנו ואת דרכנו להתפתחות-פנימית, וכולנו מרגישים חוסר וכי אין לנו, מבלי להבין מהו זה אשר אנחנו חסרים.
אז נכנסת פנימה ההתבוננות לגביי על מה אתם משקרים. כמובן כי הצדקה-עצמית היא שקרנות ושקילה-פנימית (חשבון-פנימי) זה לשקר, כי באמת כל דבר אשר אנחנו אומרים זה באיזושהי דרך כמו לשקר כגון להגיד 'אני'.
עכשיו, התבוננות-עצמית אינטליגנטית משמעותה אומרת כי אתם הופכים להיות מודעים למשהו אשר קודם לא הייתם מודעים לו, אז העבודה כאשר נוהגים על-פיה ומתרגלים אותה, העבודה תחליף ותבוא במקום מה שיש בתוכנו כבר, במקום המצפון-הנרכש

 

עמוד 1393
העבודה גורמת לנו לראות את המצפון-הקבור עמוק הזה אשר יש לכולנו מורש בתוכנו
כי לכולנו יש את חומרי העבודה בתוכנו אבל שכחנו אותם כי נפלנו לתוך שינה.
פעם הכרנו אותם ואז נרדמנו לתוך שינה, ועכשיו אנחנו צריכים להתעורר ולקבל אותם בחזרה.
אני רק אוסיף את זה, אם אתם לא ערים לדבר מה, אם אתם לא מודעים לדבר מה, אז איך אתם יכולים לשנות אותו ? אתם לא יכולים כי  "אתם זה – זה".
אז התרגיל והמשמעת, הדיסציפלינה של מה שמלמדת העבודה, זה לגרום למשהו להתעורר כך שנוכל לתרגל הפרדה-פנימית, וכאן אני מזכיר פעם נוספת במיוחד את ההפרדה ואת ההיפרדות מרגשות נגטיביים כך שנוכל להגיע להיות במגע עם מה שהיינו פעם ולגעת בזה.
כל הדברים אשר הוזכרו הם מה שסוגר את התודעה – Mind מבפנים לאור אשר מגיע מן המרכזים הגבוהים.
                                                בית אמוול 6.5.1950
                                            אנטרופיה (הקדמה)
קודם כל אדבר אתכם על הרעיון של אנטרופיה בפיזיקה. הפיזיקאים הישנים של פעם חשבו כי היקום הנו בהכרח גוסס כי השמש מפיצה חום והפלנטות מתחממות בהדרגה, הם חשבו כי יגיע זמן בו לא תהיה החלפה של אנרגיה בצורה של חום בין השמש לפלנטות.
עכשיו, בתחילת המאה הזאת העבודה לימדה כי השמש מתחממת והכול גדל ולא קמל וגוסס.
זה ברור כי אם השמש הייתה מתקררת והארץ הייתה מתחממת אז אחרי איזה זמן הן יהיו בטמפרטורות זהות ולא תתחולל החלפה של אנרגיה. זה אומר כי אין כל החלפה ומסירה של אנרגיה בין שני דברים. הפיסיקאים של פעם לימדו כי הגדלה המשכית של אנטרופיה עד למקסימום ניתן להגיע אליה כאשר כבר שום דבר לא יכול יותר לקרות, כי כדי שאיזשהו דבר יוכל לקרות הכרחית ונחוצה זרימה של אנרגיה מדבר אחד אל דבר אחר.
זאת היא רשימה קצרה כדי להציג מסמך קצר על הקטנת אנטרופיה על-ידי עבודה על עצמך.
הרעיון של אנטרופיה כאשר הוא נלקח מבחינה פסיכולוגית. אחרי איזה שמן אנחנו מדברים על אנטרופיה. אנחנו כבר הבחנו קודם איך מדי פעם הרעיונות והתפישות של המדעים המודרניים הם באיזושהי דרך בהתאם לרעיונות של המערכת הזאת של העבודה – כמו לדוגמא הרעיון של יקום גדל אשר גדל באנרגיה ובגודל, והנו משותף לשתיהן.
עכשיו, אם יש לך קומקום מלא מים חמים הקרוב לקומקום מלא מים קרים והקומקומים הם בתוך חלל סגור אז, אז הקומקום החם ייתן את החום שלו לקומקום הקר ואחרי איזה זמן הם יגיעו לטמפרטורות דומות.

 

 

עמוד 1394
וזה אומר כי לא תתחולל בניהם בכלל החלפה של אנרגיה. ומצב כזה כפי שהוזכר נקרא 'מקסימום אנטרופיה'. אף אחד לא יכול להגדיר מהי המשמעות של אנטרופיה, אבל אנחנו יכולים לראות כי אנטרופיה מינימלית תהיה נוכחת בהתחלה כאשר יש רק משהו עם רמת אנרגיה גבוהה מאוד,
אז יזרום כוח מן האחד אל השני. כאשר לא מתחוללת יותר עוד החלפה של אנרגיה בין שני הדברים אז יש לך אנטרופיה מקסימאלית, ולפיכך כביכול מוות.
כן, מוות מבחינה פסיכולוגית, אני מתכוון למוות פסיכולוגי.
עכשיו, נגיד כי אנחנו מנסים לתרגם את זה לשפה פסיכולוגית. הנה אדם אשר לא מכניס פנימה רשמים. הוא לא מעוניין ולא מתעניין. הוא משועמם ושנא את הכול.
אז מה המצב של האנטרופיה הפסיכולוגית שלו ? זה באמת מקסימאלי. אני מתכוון כי הוא לא החליף שום דבר עם העולם החיצוני או עם העולם הפנימי שלו של מחשבות ורגשות.
אם אתה קורא לעולם הפנימי הקומקום הקר ולעולם החיצוני הקומקום החם, אז כל עוד הוא משועמם הוא לא יכניס רשמי או כוח ועוצמה מהקומקום החם. אחרי איזה זמן הקומקום החם אשר בחוץ והקומקום המקבל אשר בפנים כבר אין ביניהם יותר החלפה או העברה הדדית. בפעם בה הם בשוויון אז אין העברה הדדית בין החיצוני לפנימי ואז האנטרופיה שלו היא מקסימלית, וכך הוא מת מבחינה פסיכולוגית, ומשמעותו של זה אומרת כי אין החלפה והעברה הדדית בין החיצוני לפנימי.
זה יכול לקרות בקלות אפילו בגיל העמידה. ומצד שני אתה יכול לפגוש אדם אשר מזדקן והוא עדיין מתעניין בבולים נדירים, בקרמיקה או בציור ותמונות וכד'. ועל-ידי זה האנטרופיה שלו מוקטנת.
במילים אחרות, האדם צריך לשמור על עניין בדבר זה או אחר, או שהקומקומים הפנימי והחיצוני של האחד יגיעו לאותה הטמפרטורה ולא תהיה אפשרות ביניהם של החלפה והעברה הדדית של כוח.
עכשיו, נגיד כי העבודה נכנסת לאדם. הוא יכול למצוא מקור חדש של אנרגיה. הוא מתחיל להתבונן בעצמו, הוא מתחיל ליישם את הרעיונות של העבודה על עצמו, והוא מתחיל להחליף אנרגיה עם העבודה. הוא מפסיק להיות נגיד כל כך מסופק ובנוחיות עם עצמו, והוא חש ומרגיש יותר ריק ויותר בצורך. הוא מתחיל לראות כי החיים הם לא כמו מה שהוא לקח אותם.
למה אז האדם הזה אמנם מתחיל לגדול שוב ? 
כי עכשיו הוא הקטין את האנטרופיה שלו. וכבר אין לו יותר את האנטרופיה אשר מגיעה 
מן האישיות-המזויפת ומן הדמיונות שלו לגביי עצמו. הוא מתחיל לראות כי הוא לא האדם אשר הוא חשב שהוא. ובאופן מיידי אנרגיה מתחילה לזרום בין החיים החיצוניים והחיים הפנימיים לתוכו.
אדם אשר מלא מסופקות עצמית ונוחיות ומלא וממולא בהערצה העצמית שלו את עצמו,
יגיע במהרה למצב הפסיכולוגי של אנטרופיה מקסימאלית. וכול עוד הוא ככה אז הוא יתחיל למות מבחינה פסיכולוגית.
אבל, אם הוא מפסיק להית כל כך מלא הערצה עצמית ועושה בתוך עצמו מקום בו יוכלו להיכנס רעיונות חדשים, אז ההחלפה וההעברה ההדדית כבר לא תהיה אותו דבר, כי יש מצב שונה וחדש ממש שלו עצמו והוא יקבל החלפה והעברה הדדית של אנרגיה אשר משמעותה לא מוות אלא חיים.
האם אתה מכירים אדם משעמם אשר ממש מסופק מעצמו. כל עוד אין לו יחסים בין הקומקום החיצוני לקומקום הפנימי, אז אין החלפה וההעברה של אנרגיה אשר עוברת.
בפעם בה אנשים כאלו מתחילים לראות כי הם צריכים לשנות את 'עצמם' ולעבור 'מתנויה'

עמוד 1395
וכבר לא להתייחס יותר לקומקום הפנימי שלהם כפי שהם עשו קודם, הם יתחילו לוותר על פסיכולוגיה פנימית אשר מנעה מהם עד עכשיו להכניס איזשהם רשמים חדשים.
אני זוכר כי אדון אוספנסקי אמר למישהו : " הוא כל כך מלא הערצה-עצמית עד כי הוא לא יכול להכניס לתוכו איזשהו דבר אשר יוכל ללכת נגד ההערצה-העצמית שלו".
אני חושב כי חלק ממכם יכולים להבין ולתפוש את המצב הזה. 
אבל, אם אתם מתחילים להתבונן בעצמכם בכנות מתוך נקודת המבט  של העבודה,
ולהבין ולתפוש כי אתם לא אנשים טובים וצדיקים והגונים ומוסריים וישרים, אז אתם תמצאו כי אתם מקטינים את האנטרופיה שלכם ואתם תמצאו כי אתם לא אנשים טובים וצדיקים והגונים וישרים.
אתם תעשו את עצמכ יותר פסיביים וכך תזרום אליכם אנרגיה חדשה מן המקורות האחרים.
כל העבודה הזאת היא כדי להקטין אנטרופיה בתוך עצמך. 
לדוגמא, לחשוב כי אתה תמיד צודק זה מגדיל את האנטרופיה שלך, וככה ניגשים אל מוות רוחני.
הדרשה על ההר היא כדי להקטין את האנטרופיה.
תלמדו אותה ברצינות ובזהירות. 
עד כמה אתם יותר רואים כי אתם לא מה שאתם חושבים כי אתם אז ככה מוקטנת האנטרופיה
מבחינה פסיכולוגית בתוך החיים הפנימיים.
בכול פעם אתה רואה כי אתה טועה אז אתה עושה אפשרות לאנרגיה חדשה לזרום לתוכך.
לפני הרבה זמן היה בית ספר אשר נקרא קנוטיס ומשמעותו של זה אומרת : "לרוקן את עצמך כדי להכניס משהו פנימה". העבודה הזאת מלמדת גם את הרעיון הזה.
התרגול של זה מוביל ל "היפוך" אשר דובר בו בחלק מן הדיאגראמות. אז תתחיל לא לנסות להיות כל כך מלא עם העצמי המקסים והמלבב שלך.
תהפכו להיות יותר פסיביים דרך התבוננות-עצמית ואתם תקטינו אנטרופיה בתוך עצמכם.
                                         בית אמוול (20.5.1950)
                                     רשימה על התבוננות-עצמית
מטרה אחת של התבוננות-עצמית היא לגרום לנו להרגיש באופן מובדל ומופרד את הקיום שלנו עצמנו. אנחנו נישאים על הגאות של החיים במצב של שינה. אנחנו בקושי מרגישים את הקיום שלנו עצמנו יותר מאשר מכונה. אבל, למרות כי הפכנו להיות ישנים כמו מכונות, יש הבדל גדול אחד,
המכונה לא יכולה להפוך להיות מודעת לעצמה אבל אנחנו יכולים.
עכשיו, אלא אם כן נתבונן בעצמנו אז אנחנו נמשיך לעשות את אותו הדבר שוב ושוב מבלי לדעת כי אנחנו עושים כך. רק זיכרון מיוחד יכול להראות לנו את המכאניות שלנו. אנשים מסוימים חושבים
כי על-ידי התבוננות-עצמית הם יכולים לשנות את מה שהם מתבוננים בו.
אני מבטיח לכם כי זה בלתי אפשרי. אבל, התבוננות-עצמית המשכית תגרום לכם בהדרגה להיות יותר ויותר ערים כי אתם תמיד עושים ככה או אחרת או תמיד מתנהגים ומגיבים בצורה כזאת או אחרת. זיכרון מיוחד נוצר בנו. 
וזה למה העבודה אומרת כי התבוננות-עצמית אמורה להיות לא ביקורתית – בלי ביקורת.
כפי שהעבודה מלמדת, זה הנו להכניס קרן אור של מודעות – כלומר, להכניס אור לתוך עצמכם.
וזה בהדרגה מגלה אך לא מעביר ביקורת.

בעמוד 1396
אבל, זה ייקח זמן ארוך לפני שקרן האור הזאת אשר דרך התבוננות-עצמית מוכנסת פנימה תוכל להוביל לאיזשהו שינוי בתוך עצמכם. אתם חייבים לא לחשוב כי בגלל שאתם מתבוננים לרגע כי אתם נגטיביים זה בפשטות ייעשה את זה בלתי אפשרי בשבילכם להיות נגטיביים שוב.
היו לי רעיונות רבים אשר קשורים להתבוננות-עצמית וביניהם בולט בזיכרוני במיוחד אחד מהם.
פעם, אמרתי לאדון אוספנסקי משהו כזה : "האם אתה לא חושב כי ההבנה והתפישה שלנו שאנחנו תמיד חוזרים על התנהגותנו, הרגשות שלנו והמחשבות שלנו, אשר אותן אנחנו לוקחים בתור מודעות והן הופכות להיות לא נעימות ופוגעניות רק כאשר אנחנו מבינים ותופשים כי אנחנו מכונות ?
כולם חושבים כי הם פועלים כל רגע במודע, אבל כאשר הוא מבין ותופש כי זאת היא המכונה ולא הוא, זאת היא המכונה אשר גורמת לו לפעול כפי שהוא עושה, אז הוא סולד מן הרעיון".
ואז, אני אמרתי לו : "אז לאדם יש שנאה יסודית להרגיש כי הוא מכונה ?" ואדון אוספנסקי אמר :
"זאת היא בדיוק הנקודה. האדם, אשר לוקח את עצמו במודע, בכול דבר אשר הוא עושה, חושב ומרגיש, מקבל שוק גדול כאשר הוא מבין ותופש כי הוא לא שום דבר מלבד מכונה, אשר תמיד מתנהגת באופן אוטומטי באותה הדרך".
העבודה מלמדת אותנו כי האדם לא נולד מכונה, אבל הוא הופך להיות מכונה מבלי שהוא יודע את זה. אם האדם מבין ותופש כי כל דבר אשר הוא עושה ואומר, חושב ומרגיש, זאת העבודה של המכונה בתוכו, אז הוא ישנא להיות מכונה וירצה להיות משהו שונה.
זה נותן לו כוח. אבל, רק התבוננות-עצמית במשך זמן ארוך מתחילה להראות לנו כי אנחנו אכן מתנהגים במכאניות – כמו מכונות – וכי אנחנו עושים כך במשך שנים על גבי שנים.
זה אז כאשר השינוי הנו אפשרי באופן עמוק, כי האהבה-העצמית נחלשת, וכך משוחררים לחופשי כוח ועוצמה ולא כבולים בתוך האהבה-העצמית.
עכשיו, תתבוננו במרכזים שלכם. תתבוננו איך וכיצד אתם מתבוננים במכאניות 'בתוך כל מרכז'.
ושוב, תתבוננו ב 'אניים' הכי מכאניים שלכם : הם שוכנים וגרים בתוך החלקים הכי מכאניים של המרכזים. תבחינו בהם ותמשיכו להבין בהם. ובהדרגה משהו ישתנה.
התבוננות-עצמית היא הסכין אשר מתחילה להפריד ולהסיר את מה שאתם לוקחים בתור 'אתם' והיא מפרידה מתוך מה שהנו אמתי. כל דבר אמתי מוביל ל 'אני-אמתי'.
וכול דבר שקרי  מוביל אל אישיות-שקרית.
אבל, זאת הסלידה מלהיות מכאני אשר נותנת את הכוח ואת העוצמה להיפרד מן השקרי.
האשליה כי אנחנו מודעים בצורה נבונה מונעת את זה ושומרת אותנו ישנים.
האהבה-העצמית לא תרשה לנו להבין ולתפוש כי אנחנו לא מודעים אז אנחנו מצדיקים את כל ההתנהגויות שלנו.

ותמיד , בתנאי כי האחד שילם את המחיר.
עכשיו, אני אנסה לתת לכם את הרעיונות האלו של זכירה-עצמית אשר מתוכם אני מדבר.
כפי שכולכם בהווה, החיים מתקהלים עליכם מכול צד ואין שום דבר בתוככם כדי להתנגד לחיים.
זה נחוץ והכרחי לעשות בתוככם משהו, אשר יכול לפחות למשך זמן קצר, לא להיות מוצף
על-ידי המחשבות וההרגשות המכאניות שלכם אשר עולות מן החיים.
אתה יכול לעשות משהו כדי "להקיף" אותך,
בכדי שאחרי איזה זמן דברים מועטים או אפילו שום דבר לא יוכל לתקוף אותך.
אתה עושה את זה דרך איזו דרך מסוימת של זכירה-עצמית, 
ואשר אותה אתם כולכם חייבים לגלות בעצמכם, כי זה שונה בכול מקרה.
בכול מקרה זה שונה.
אם אין לכם את זה בתוך עצמכם אז אתם תאבדו כוח ואנרגיה בכול מאורע.
בימים העתיקים זה נקרא סגירה ואטימה הרמטית.
בספר עתיק אחד זה נאמר כי החסידים או התלמידים סגרו ואטמו את עצמם בכול בוקר.
וזה כמובן חייב להיות כי המשמעות של זה אומרת כי המשמעות של זה אומרת ש, הם היו חייבים לזכור את עצמם לאורך כל היום. 
אבל, אנחנו קמים בכול מקרה, בדיבור פסיכולוגי או מן הבחינה הפסיכולוגית, ואנחנו נהיים נגטיביים מיד.
כפי שרובנו לא יודעים הרבה לגביי כל זה בהווה אנחנו חייבים להתחיל להתבונן איך וכיצד אנחנו דולפים כוח ואנרגיה בגלל החוסר הזה של לבסס בתוך עצמנו מקום פנימי אשר מתנגד
למישור החיצוני של החיים כך ששום דבר לא יוכל להיכנס בלי ההסכמה של המישור הפנימי.
מלמדים אותנו כי אנחנו חייבים 'להתנגד' לחיים. 
כן, אבל 'איך' ? 
קודם כל אנחנו צריכים להתבונן איך אנחנו מגיבים לחיים בצורה מכאנית.
אנחנו חייבים להתנגד להשפעה אשר יש לחיים עלינו ברגעים שונים, ולהבין ולתפוש
כי אם בדרך אשר ה אנחנו לוקחים את החיים אין בתוכנו שום דבר אשר יכול להתנגד בהדרגה
אז איך אנחנו יכולים לצפות לגדול מבפנים וכפי שזה נקרא, ליצור לבסוף גוף-שני ?
לזכור את עצמך צריך לקחת את המקום של הזדהות.
ב- לא להזדהות, זה מתחיל לעשות פסיכולוגיה אפשרית נוספת – גוף נוסף – איש ואישה חדשים.
עכשיו, אתם חייבים לשים על הלוח את ארבעת-4 המצבים של המודעות, ולהיזכר בעובדה 
כי ההשפעות אשר יכולות לעזור לכם, באות ומגיעות מן המרכזים הגבוהים – כלומר,
מן המעגל המודע של האנושות – וכך זה מגיע הרחק עד המצב השלישי של המודעות – כלומר,
זכירה-עצמית.
האחד חייב להפריד ולהבדיל את עצמו מן החיים. תגיד : "אני לא החיים".
אבל אם אתה מודבק לחיים ולקלידוסקופ המשתנה שלהם, כלומר, אם אתה נשלט על-ידי השפעות-A – אז אתה במצב השני של המודעות, ואשר בעבודה זאת קוראים לו שינה.
אתה לא מפריד ומבדיל את עצמך מן החיים. המטרה האמתית של העבודה הזאת היא להתעורר
ורק דרך התבוננות-עצמית וזכירה-עצמית יכול האדם באמת להתעורר מן החיים.
אבל, אלא אם כן איש או אישה יכולים להפריד ולהבדיל את עצמם מן התגובה המכאנית ההרגלית שלהם לחיים – כלומר, מה שהם מדמיינים כי הם – אז אין כל אפשרות של התעוררות 'מתוך' החיים – כלומר החוצה מתוך מה שמקובל בפסיכולוגיה המערבית בתור מודעות, מה שנקרא המצב השני של מודעות אשר נשלט על-ידי החיים.
למעשה, זה הוא הנו מצב של שינה. חיי היומיום שלך הם שינה. 
בהתייחס להתבוננות-עצמית, תנסו להבחין היכן אתם מזדהים, איך וכיצד אתם לא זוכרים את עצמכם, ועד כמה שניתן בהווה, מתיי אתם אכן זוכרים את עצמכם.
רוב האנשים התנסו פעם או פעמיים ברגעים של זכירה-עצמית

עמוד 1397
            בית אמוול (27.5.1950) חג וויטסאן – Whit Sun (חג יום ראשון האנגליקני)
                                    הערות סקירה וביקורת על הספר 
                                          "החיפוש אחר המופלא"
זאת היא העונה של גאות 'וויטסאן', חג סוף השבוע הזה מנציח את הנקודה הזאת בכנסייה הנוצרית המוקדמת בה התלמידים קיבלו את המתת של ההבנה. 
זה נאמר כי כאשר התלמידים היו מלאים ברוח הקודש, אז הם היו מסוגלים לדבר אל כל אדם בשפתו שלו. עכשיו, אנחנו חייבים להבין כי זה היה אחרי המוות והתחייה מחדש של ישוע.
זה קשה לראות מה היא המשמעות הפסיכולוגית של זה ? 
המוות של עצמך כפי שאתה הנך והחזרה לתחייה של עצמך, תחיית המתים של עצמך בעבודה הזאת תעשה את זה אפשרי בשבילכם להבין אחד את השני.
מה מונע מאיתנו להבין אחד את השני כפי שאנחנו במכאניות ? 
עבודה זאת אומרת כי זה בלתי אפשרי להבין אחד את השני אלא אם כן יש לנו שפה משותפת אשר למדנו בעבודה הזאת. הקושי מונח כמובן בעובדה כי אנחנו לא נלמד את השפה של העבודה הזאת אשר עושה את זה אפשרי בשבילנו להגיע לאיזושהי תקשורת או קצת תקשורת וכך לא לריב ולהתווכח אלא להתחיל ליצור יחסים אחד עם השני. 
אבל חייב להתחולל קודם כל מוות מסוים במטרה לאפשר לזה להפוך להיות מעשי ופרקטי אפילו ברמה הקטנה ביותר. 
אז העבודה אומרת כי אחת מן המטרות שלה היא לאפשר לנו ללמוד שפה משותפת אשר ממנה אנחנו נוכל להתחיל להבין אחד את השני, וכדי לעשות זאת אנחנו חייבים למות לאישיות בשלבים אשר עוקבים אחד אחר השני.
כמובן כי אף אחד מאיתנו לא עבר דרך ההתנסות הרוחנית של המוות השלם של עצמנו ודרך תחיית המתים אל התחייה של אינדיבידואל חדש. זה יכול לקרות רק דרך תהליך הדרגתי.
עכשיו, אני חושב על מה אני צריך לכתוב מסמך. ככול שאני מבין יותר את העבודה אני מוצא את זה יותר קשה לי לדעת על מה לכתוב. יש כל כך הרבה צדדים וחלקים של העבודה. 
היום אמרתי למישהו כי זה כמו לדעת משהו על צרפת, אז מה אני אמור לכתוב על צרפת ?
האם אכתוב על היינות או על המקומות השונים בהם ביקרתי... או האם אכתוב על האוכל אשר הם אוכלים בצרפת או על המנהגים שלהם ? האם אדבר על דרום צרפת או על צפון צרפת או על הקזינו או על הקתדרלות ?
וכך, כאשר פותחים את המוסף הספרותי של עיתון ה 'טיימס', מגיעים לסקירה וביקורת על הספר :
"חיפוש אחר המופלא" מאת פ.ד. אוספנסקי. אז קראתי את זה בעניין מסוים וחשבתי :
"הבה אדבר על 'צרפת' כביכול מן הזווית הזאת". האדם הזה אשר סיקר וביקר את הספר של אוספנסקי היה זהיר, הבה נראה היכן הוא לכאורה צדק, או קרוב לוואדי טעה, בסקירה והביקורת הזאת על המערכת של העבודה כפי שכתב עליה אוספנסקי. 
קודם כל אני צריך וחייב להגיד לכולכם, כי כאשר גורדייף שלח את אוספנסקי לאנגלייה כדי להתחיל ללמד, גורדייף נתן ל-אוספנסקי את המשימה להעלות את הלימודים של גורדייף על הכתב,
ובפרקים המוקדמים של הספר, אשר שייכים לימיה המוקדמים של העבודה באנגליה,
אוספנסקי נותן תרשים טוב מאוד של גורדייף, ואיך הוא פגש בו ומה הוא לימד אותו.
הוא כתב את הפרקים האלו כאשר המשימה שלו הייתה להבחין ולבדוק פרק אחר פרק, כביכול, לגביי השפה שלו. וזה היה בימיה המוקדמים של העבודה במדינה הזאת (אנגלייה).

עמוד 1398
עכשיו, הבה נשקול את הכתבה והסקירה ו/או הביקורת במוסף הספרותי של עיתון ה 'טיימס'. 
ואצטט את קטע הפתיחה : "אין כל ספק כי איזשהו סטודנט עתידי של הסיטואציה הרוחנית אשר עקב אחר שתי-2 מלחמות עולם, יגיד לנו למה התקופה השנייה העלתה למעלה כל כך מעט 'מורים' חדשים, בעוד שבימיה המוקדמים של המאה ה- 20 הסצנה האירופאית הייתה עמוסה בהם.
 זאת היא האמת כי 'מ.סרטר' עם הדוקטרינה הסטרילית במקצת שלו יהיה תמיד איתנו, אבל עם מי הוא יחלוק שמה את נטל הנבואה ? אחרי מלחמת העולם הראשונה יכולנו להתענג ולחגוג על העגמומיות והקדרות הגרמנית של 'הר.ספינגלר', או על האקסטרווגנדיות של 'קיסרלינג', לעקוב אחר העקבות האזוטריים של 'רודולף שטיינר' ושל 'קרישנה מורטי' ; מאזור רוסיה הגיע והתגלה 'ניקולאס ברדייב', בהיותו אישיות אינטלקטואלית ראויה לציון, ואחרון, אבל לא פחות, הגיעו והתגלו מעומקם של האזורים הסלאביים, גיאורג גורדייף ו-פ.ד.אוספנסקי". 
עכשיו, אני רק אעיר כאן הערה קטנה בעצמי, כי אוספנסקי אמנם היה סלאבי אבל גורדייף היה קווקזי מגיאורגיה והוא אף לא ידע לדבר רוסית כראוי.
ואז, המבקר ממשיך הלאה לדבר על האנשים אשר עקבו אחר המורים האלו בצורה לא בדיוק ביקורתית אך מתנשאת למדיי. והוא מעיר ומציין ככול הנראה בהפתעה, כי הספר שלאוספנסקי יוסיף למסר התלמידים שלו. למרות כי ב 'חיפוש אחר המופלא' נרמז שיתוף הפעולה של גורדייף עם הסופר (אוספנסקי) המבקר מצא כי יש ממש את אותה המידה של הסופר בעצמו (אוספנסקי) בתוך זה,
"זה נראה מן המקרים הנדירים בהם הפרשן מפרש ומוכיח את עצמו כמעט יותר חשוב מאשר נושא ההתבוננות שלו". ואז הוא אומר : "הספר 'חיפוש אחר המופלא' הוא ללא ספק הפגנת כוח וכישרון 
ו/או מעשה גבורה מופגן, לשים קוסמולוגיה חדשה לחלוטין ומורכבת מאוד, וגם 'פסיכולוגיה' בפחות מארבע מאות – 400 עמודים, וגם לעשות זאת עם הפשטות והחיוניות אשר עושה את הספר נגיש לכול קורא מלומד ומחונך, זאת היא בעצמה איזושהי השגה".
ואז המבקר ממשיך הלאה ומסביר : "הבסיס של דוקטרינת גורדייף ואוספנסקי הנו 'קרן הבריאה' והחלוקה של היקום לשבעה-7 קוסמוסים ואשר כל אחד מהם בעל טבע תלת-מימדי ".
בנוסף הוא מדבר על הרעיון אשר בו הירח מזין את עצמו על החיים האורגאניים של פלנטה ארץ, ועל הרעיון כי באיזשהו עתיד רחוק כדור הארץ שלנו יהפוך לשמש. אז, אתם מבינים כי זה נכנס פנימה טוב מאוד עם הפיזיקה המודרנית אשר אומרת כי השמש מתחממת. 
ואם נמשיך ונצטט הלאה, אז הוא אומר : "עד כמה שיכולות להית טענות ואף וויכוחים מקפיצים שכאלו, הם יוצרים חלק לוגי ואפילו בלתי נמנע בשתיהן, בקוסמולוגיה ובפסיכולוגיה של אוספנסקי יחדיו, כי החוקים אשר שולטים ומושלים במקרו-קוסמוס שלו זהים לאלו אשר מכניעים ומשפיעים על המיקרו-קוסמוס. ובכך, הוא מייחס וזוקף כל ישות אורגאנית, קטנה או גדולה ככול שתהיה, את האינטליגנציה האינדיבידואלית שלה. החוק היסודי של החיים אצלו זה 'חוק האוקטאבות'.
האדם בשביל אוספנסקי הנו 'אוטומטון' בלתי מודע, בלי כל ובלי עוצמה של מחשבה או פעולה עצמאית. למרות כי במצב ה 'נורמאלי' שלו הוא רק מכונה, הוא יכול להפוך להיות 'מודע'.
בתנאי שהוא יוכל לגרום לעצמו להבין ולתפוש כי הוא 'ישן'. ורק אז הוא יוכל לעשות את המאמץ כדי לברוח החוצה מתוך כלא השינה שלו.

עמוד 1399
זכירה-עצמית והתבוננות-עצמית יכולות לאפשר לו בהדרגה להחליף ולשנות את האישיות הישנה שלו על-ידי "המהות" האמתית שלו...
המטרה אשר אדון אוספנסקי מכוון אליה זאת היא טרנספורמציה שלמה של האדם, שלמה בצורה מספקת על-מנת להביא אותו ליחסים קרובים ומודעים עם היקום בגדול.
זה בלתי אפשרי או לקבל או לדחות את הספר של אוספנסקי על בסיס דתי טהור או מדעי טהור, 
בזמן בו הוא מעסיק את הלוגיקה הנדרשת על-ידי המדע, ורק אלו אשר יכולים להגיע מעבר למגבלות של המדע, הם אלו אשר נפטרים ממכסי העיניים (מסכי עיניים כמו אלו המכסים את העיניים של סוסי כרכרות) אלו אשר נפטרים ממכסי העיניים אשר איתם המטריאליזם החומרי מצר את שדה הראייה שלנו בצורה בלתי נמנעת, רק לאלו יהיה אפשרי לקבל את אוספנסקי.
אלו אשר שונאים כי יטרידו את הקונספציה ו/או את התפישה הקובנציונלית הרגילה שלהם, ועליהם הספר יפעל כמו כוח של דינמיט. 
אבל, אם אנחנו מקבלים את המערכת של אוספנסקי או אם אנחנו לא מקבלים ומתייחסים אליה בביטול, בזמן של כל כך הרבה יגע ועייפות רוחנית וקיפאון אינטלקטואלי, זה יהיה לא מומלץ להתעלם מכך". 
אתם תבחינו כי עד סוף המאמר או הסקירה, "הדוקטרינה של גורדייף ואוספנסקי", זה הופך להיות בתוך תודעתו של המבקר "המערכת של אוספנסקי".
זה מעניין לראות את מה שאומר המבקר הזה לגביי הספר של אוספנסקי על הלימודים של גורדייף. אתם כולכם יכולים לראות כי יש לו נטייה לקחת את נקודת המבט אשר חשובה לשניהם כאחד- גם למדענים וגם לאנשי הדת. ואני לא הולך להוסיף איזשהן הערות כי אני חושב כי כולכם בעבודה צריכים ואמורים להיות ערים לכך כי רעיונות אלו אשר מופיעים בספר 'חיפוש אחר המופלא' של אוספנסקי מתחילים לעשות קישור וחיבור מסוים בין מה שנקרא 'מדע' לבין מה שנקרא 'דת',
ואשר בהווה הם בחוסר הסכמה והבדלים וחילוקי דעות.
                                            בית אמוול (3.6.1950) 
                               לנסות לראות בלי אסוציאציות שליליות
במקרים רבים שמענו כי אם יכולנו לראות בלי האסוציאציות המכאניות אשר נמצאות בתוכנו אז היינו רואים איך וכמו מה דברים ואנשים הם הינם. 
לרוע המזל הרשמים נופלים על רשת של אסוציאציות ומונעים מאיתנו אחרי גיל מסוים מלהיות יכולים לראות את המשמעות האמתית המהותית והחיונית של דברים.
אנחנו רואים את החיים, דרך רשת עבה כביכול, דרך קורי עכביש של אסוציאציות, וכתוצאה מכך אנחנו אף פעם לא באמת רואים איזשהו דבר או את מישהו.
רוב האסוציאציות האלו מובילות למטה אל חלקים נגטיביים של מרכזים. 
כאשר יש לנו רגע של אהבה אז זה יכול להיות כי אנחנו נתעלה מעל הכוח והעוצמה השליליים של המרכז הרגשי, וכל דבר אשר אנחנו רואים נופל על המרכזים עצמם ולא על רשת האסוציאציות אשר מכסה על המרכזים.
אני זוכר רגע כזה אשר בו אפילו האוטובוסים, המהומה, הגשם, התחבורה, הפנים העגמומיות והקודרות של האנשים לא נגעו בצורה אסוציאטיבית באיזשהו חלק נגטיבי של המרכז הרגשי.
הייתי חופשי לרגע. 
זה למה העבודה הזאת אומרת כי אנחנו חייבים לעבוד על אסוציאציות נגטיביות, כי כל כך הרבה רשמים עושים סטימולציה ומגרים את החלק הנגטיבי הזה בתוכנו.

עמוד 1400
ואם אנחנו לא נפרדים מן החלק הזה, אז הוא סוגר מאיתנו את כל המרכזים הגבוהים ואת ההשפעות שלהם. 
עכשיו, האחד לא יכול, מלבד בצורה די מלאכותית, להסתכל על איזשהו דבר 'בלי' אסוציאציות.
ואם זה היה יכול להיעשות אז היינו מאבדים את עצמנו לחלוטין והיינו הולכים לאיבוד, 
אבל, אנחנו יכולים בהדרגה לראות דברים בלי כל כך הרבה אסוציאציות נגטיביות.
במקרה בו התנסיתי במצב הרגע הזה אשר הזכרתי קודם, אני לא תפשתי שום דבר בצורה נגטיבית, וכך מייד ידעתי כי אני במצב מיוחד אשר חולף מהר מאוד אבל אשר היה נפלא ממש בזמן בו ה נשאר כי זה נתן את התחושה של חופש.
באותו זמן אני לא ראיתי 'את הכול' בלי אסוציאציות, כי זה היה יכול להיות מאוד מפחיד ומבהיל ומקפיץ. 
פעם היה לי לקוח אשר עבר פציעות ומתח בזמן מלחמה, הוא ישב ליד תנור החימום עם הידיים על הברכיים והוא הסתכל על הידיים שלו ולא ידע מה הם והוא הסתכל על אשתו ולא הכיר אותה.
התנסות איומה זאת מסתיימת בדרך כלל באיזשהו סוג של התקף.
עכשיו, אני לא אמשיך הלאה עם השיחה הזאת על אסוציאציות. ואני רק אוסיף כי לעשות מטרה ולא לראות את מה שאתה תמיד רואה דרך אסוציאציות שליליות זאת מטרה טובה מאוד בשביל כל החיים שלכם והיא נותנת לכם הרגשה של לחיות יותר במודע, ההרגשה של להיות יותר מודע ל, מה שאתה עושה וחושב.
בקשר לזה, אני רוצה לדבר עכשיו על 'גישות'.
העבודה מלמדת כי אנחנו צריכים לשים משהו באמצע, בין קבלה של החיים החיצוניים כמו רשמים של החושים והדרך אשר בה אנחנו לוקחים רשמים אלו.
זה יסודי ומבוסס בחלק המעשי של העבודה הזאת וצריך לחזור על זה שוב ושוב עד אשר אנחנו מתחילים לראות מה המשמעות של עבודה מעשית על עצמנו – כלומר, טרנספורמציה של רשמים.
אם אין 'מודעות' אשר מתערבת בין קבלה של רשמים לבין ההשפעה שלהם עלינו אז אנחנו באופן טכני ישנים.
כן. אנחנו יכולים לחיות, לדבר, להתווכח ולריב, לאכול, לזוז ולנוע מסביב...
אבל, כל הזמן אנחנו לא שום דבר מלבד מכונות אשר עובדות ומופעלות על-ידי רשמים של חושים
אשר מגיעים ונכנסים פנימה והתגובות המכאניות והבלתי מאותגרות וללא עוררין שלנו כלפיי זה.
מתוך הניסיון שלי אני חושב כי אחרי שנים רבות האחד מתחיל לראות לפתע פתאום מה המשמעות של זה 'לעבוד' – כלומר, לתת לעצמך את השוק המודע הראשון.
עכשיו, גישות מונעות מאיתנו לעבוד את העבודה הזאת.
אנחנו מלאים גישות אשר נרכשו דרך חינוך וגידול וההשפעות אשר פועלות עלינו בילדות המוקדמת שלנו. העבודה, בין הגדרות אחרות, מגדירה 'גישה'  בתור משהו אשר גורם לך להגיב בלי לחשוב.
האדם אשר שם את המרפקים שלו על שולחן האוכל יכול להיות מוזיקאי נהדר או משורר, 
אבל, כל מה שאתה יכול לתפוש לגביו זה שהוא שם את המרפקים שלו על השולחן.
ולפיכך, הגישה הנרכשת גורמת לכם לשפוט אותו בדרך לא הולמת ולקויה.
גישה עובדת ופועלת בלי מחשבה.
אבל, בעבודה הזאת אנחנו אמורים וצריכים 'לחשוב'.
אני אצטט פעם נוספת את מה שאמר אדון אוספנסקי : "גישות אף פעם לא חושבות".
גישות מתהוות ונובעות מתוך המרכז השכלי ועובדות ופועלות בעצמן.
הם עובדות ופועלות באופן אוטומטי. 
לדוגמא, המרכז השכלי של האדם, כמו שהוא הנו זה בדרך כלל לא שום דבר מלבד גישות מקובעות, וכמעט תמיד הם גישות שליליות, כך ש, אי אפשר יהיה להשתמש במרכז השכלי 
בשביל חשיבה אינדיבידואלית.

עמוד 1401
גישות עובדות באופן אוטומטי.
כאשר האדם מדבר מתוך גישות אז אתה אמור מיד לדעת. אתם נהיים משועממים, 
אתם מתחילים לפהק, אתם מרגישים כי אתם חייבים למצוא איזשהו תירוץ כדי להסתלק ולברוח. 
למה זה ככה ?
זה בגלל שהוא לא חושב מתוך עצמו ולא חושב בעצמו.
אם אתה רואה אדם מלא גישות ולא שום דבר אחר אז אתה תדע מיד כי זה בלתי אפשרי לדבר אל האדם הזה.
ובקצרה, אתה תדע כי אתה לא יכול לשחרר את החשיבה שלו או שלה מתוך הגישות הנרכשות האלו אשר חוסמות את המרכז השכלי ועושות אותו אימפוטנט.
עכשיו, כדי לסגור את המסמך הזה, אנחנו יכולים להבין כי לשחרר את עצמנו לחופשי מתוך אסוציאציות נגטיביות, אנחנו חייבים לנסות להתבונן בגישות שלנו, כי הם בדרך כלל נגטיביות.
                                            בית אמוול (17.6.1950)
                           לדעת ולהתבונן איך אנחנו מתנהגים במכאניות
לאחרונה העיר מישהו הערה על ההבדל הגדול בין ידיעה להתבוננות או על ההבדל הגדול בין לדעת ולהתבונן. 
אנחנו יכולים להגיד : "אני יודע מה אמרתי ואני לגמרי בטוח לחלוטין כי אף פעם לא אמרתי את זה".
אבל, נגיד כי מה שאתה יודע כי אמרת מדווח בפרטים מדויקים ואתה תמיד תגלה ותמצא כי יש רוח והבדל עצומים בין מה שאתה יודע כי אמרת לבין מה שבאמת למעשה אמרת.
הדבר הבא זה כי זה לא משנה במיוחד כי אתה לא התבוננת בעצמך ברגע מסוים, אלא אם כן אתה מניח כי אתה אכן אמנם 'התבוננת בעצמך'.
לדוגמא, האדם יודע כי הוא היה זועף וכעוס אבל דרך חוסר של התבוננות-עצמית אמתית, 
יכול להיות כי לא יהיה לו מושג מה הוא למעשה ממש באמת אמר ובאופן טבעי הוא כמובן יהיה מאוד מופתע כאשר יגידו לו מה הוא למעשה ממש באמת אמר.
ובמילים אחרות, הוא לא יידע מה הוא אמר מן המרכז השכלי אבל הוא התבונן באופן מעורפל כי הוא היה כועס מבחינה רגשית. להתבונן ב- מה שאתה אומר מתוך רגש שלילי מסוים זה שונה ממש מאשר רק לדעת כי היית כעוס ורגוז.
זאת היא התבוננות מתוך שני-2 מרכזים במקום מתוך מרכז אחד.
ההתבוננות הסימולטנית בכול המרכזים בבת אחת וההתאמה היא כמובן מעבר ל- מה שאנחנו עכשיו ברמת הנוכחות שלנו.
אבל, אנחנו צריכים לנסות להתבונן במרכז השכלי ובמרכז הרגשי שלנו ביחד.
אם כולכם הייתם יכולים להתבונן על מה אתם אומרים או מה אמרתם במצב רגשי מסוים כאשר הוא חוזר על עצמו, תהיה לכם את ההרגשה המוזרה אשר מודעות מעניקה ונותנת – כלומר,
זה יתחיל להוציא החוצה ולמשוך החוצה כוח מן המצב הנגטיבי.
ובמילים אחרות, אתם תתחילו לא להאמין ולהטיל ספק ולחות ולכפור בעצמי המכאני שלכם.
כל מצב נגטיבי, כל רגש נגטיבי מתחבר מיד עם רישום תקליטי הגרמופון המסוימים בחלק הנמוך ביותר של המרכז השכלי, וכך אתם תגידו שוב ושוב את אותם הדברים האופייניים אשר שייכים למצב השלילי המסוים הזה.

עמוד 1402
אותם לא מתבוננים בזה, עד אשר אתם יום אחד פתאום תגידו לעצמכם : "האם לא אמרתי את זה כבר הרבה פעמים קודם ?" ומשמעותו של זה היא הגדלה של מודעות.
עבודה זאת אומרת כי אנחנו מה שאנחנו כי אנחנו לא מודעים.
ועדיין, אנחנו מייחסים ומשייכים לעצמנו מודעות.
לדוגמא, כאשר אני הופך להיות מודע כי כבר אמרתי את כל זה קודם, אז אני מקבל שוק,
כי כולנו נולדים עם סלידה פנימית מלהיות אנשים מכאניים לחלוטין, ואנחנו שונאים לחשוב 
כי אנחנו אומרים משהו אשר כבר אמרנו ואנחנו עושים את זה שוב ושוב.
אז המהות והתמצית של המאמר הזה היא כי אנחנו צריכים להתבונן לא רק בצורה מעורפלת 
במצבנו הרגשי, אלא אבל גם במילים ובמחוות ובהבעות אשר מלוות את המצב הזה – ומשמעותו של זה אומרת להתבונן בשני-2 מרכזים.
                                      בית אמוול (24.6.1950) 
                                               ידע והוויה
לאחרונה אמר מישהו בקבוצה כי הלימוד על ההבדל בין ידע להוויה הוא מאוד קשה להבנה.
עכשיו, העבודה מלמדת כי 'הבנה' היא הכוח הכי עוצמתי וחזק אשר אנחנו יכולים ליצור בתוך עצמנו.
זה נאמר גם כי אנחנו 'יכולים' להבין יותר, אם יש לנו את הנכונות לעשות את המאמצים על-מנת להבין יותר.
'לדעת ולהיות ו/או ידיעה והוויה' זה שונה. יש הבדל. כי להבין את מה שאתה יודע זה מה שמתחיל לקשר ולחבר את הידע שלך אל ההוויה שלך.
אבל, רק לדעת זה לא ישנה את ההוויה שלך. בשביל לשנות את ההוויה שלך זה הכרחי ונחוץ לקבל ידע חדש – כמו שאומרים ךך כי אתה ישן וכי אתה לא יכול לעשות כי אתה לא 'אני-אחד' קבוע, תמידי ופרמננטי, אלא הרבה 'אניים' מתחלפים אשר לכולם יש את הרצונות שלהם באותו זמן.
והם גורמים לך לפעול על-פי הרצונות הזמניים שלהם. אז אתה אומר ועושה כל מיני סוגים של דברים טיפשיים כי 'אניים' אלו עושים עם הרצונות שלהם ויש להם עליך שליטה ברגע זה.
ועדיין, באותו הזמן בו 'אתה חושב' כי יש לך 'אני-אמתי' וגם 'רצון-אמתי' זאת היא האשליה שלך כי אתה תמיד מודע בכול דבר אשר אתה עושה ואומר, אתה חושב כי 'אני' עושה, היכן שלמעשה 'זה' עושה – כלומר, מנגנון המכונות הזה של ה 'אניים' אשר אתה לוקח בתור עצמך.
כל האשליות האלו חייבים להרוס אותן, עד כמה שזה לא יהיה כי האישיות-המזויפת שלך סובלת.
כי העבודה היא כדי להתגבר על האשליות שלכם לגביי עצמכם – כמו למשל : "אני מאוד טוב לב",  "אני תמיד מאחל רק טוב לכולם", ובמיוחד הרעיון כי אתה איש טוב או את אישה טובה.
ההתחלה של ההתגברות על האשליות שלכם לגבי עצמכם זה על-ידי זה שתראו כי אתם חושבים כי אתם טובים, ותמיד מאחלים טובות, מבלי להתבונן כי אתם קרוב לוודאי גם שונאים, ומאחלים רעות אפילו כלפיי אותו אדם.
אתה יכול להיות בטוח לחלוטין כי אתה מזדהה עם האישיות-המזויפת שלך.
אז אתה חושב כי אתה אדיב ונדיב. כלומר – יש לך תמונה.
אז, כדי להתגבר על האשליה הזאת אתה חייב לראות כי למעשה ממש באמת אתה לא שום דבר כזה. האשליה שלך כי אתה תמיד מודע חייבים להרוס אותה עד כמה שזה לא יהיה 
כי האישיות-המזויפת שלכם תסבול מזה.

עמוד 1403
זה אמנם הנו – סבל מועיל – וזה מוביל אתכם לשינוי פנימי.
אבל, כל סבל חסר תועלת, כמו לעמוד על הראש שלכם או להיות רזה וכחוש או לאכול פחם – זה לא מוביל לשום דבר מלבד להגדלה של האישיות-המזויפת אשר מעריצה את עצמה על מצוינות 
ועל הערצה-עצמית – כלומר, היא תומכת ב 'אני-דמיוני'.
בפעם בה קיבלת את העבודה המתקפה ההדרגתית אשר העבודה עושה על ה 'אני-הדמיוני' הזה – כלומר, האשליה כי אתה אדם עם 'אני קבוע ואמתי' – זה מאוד מעניין להתבונן בזה בצורה עמוקה בתוך עצמך.
זה לוקח שנים – כן, כל החיים שלכם – להתבונן בהחלפה האטית מ 'אני-דמיוני' להתחלה 
של 'אני-אמתי', ואתם לבטח צריכים לעבור שוק או שוקים ורגעים כואבים בתהליך של להשיג יציבות בלתי ניתנת לשינוי.
כל כך הרבה צריך להפשיט – כל כך הרבה עורות – כל כך הרבה מעילים.
גורדייף השתמש כאן באנלוגיה של בצל ואוספנסקי באנאלוגיה של הרבה מעילים אשר מכסים אחד על השני בתור סימבול או אילוסטרציה, ואחד מן המעילים האלו שייך למרכז אחד ואחרים שייכים למרכזים אחרים, אבל, הם כולם כנועים ומתרפסים ומשועבדים ל 'לורד' או ל 'אדון האכזר' כפי שזה נקרא בתנ"ך בספר ישעיהו בפרק י"ט. 
כלומר, אישיות-מזויפת – אשר גורמת לחייכם להיות אומללים ולא מאושרים כי היא לא 'אתה',
והיא גורמת לכם לחוש פגועים והיא כל כך מאלה קוצים חדים.
ובכן, אם נחזור אל האמרה המקורית – כלומר, כי זה קשה לראות את ההבדל בין ידע להוויה – אז הבה אשאל אתכם את השאלה הזאת : "האם אתם 'Be' כלומר : "האם אתם 'הנכם' או האם : אתם "הנכם הווים' את מה שאתם 'יודעים'.
נגיד כי אנחנו מדברים בשפת חיים רגילה ואנחנו מספיק ברי מזל על-מנת לקבל קצת חינוך טוב,
והבה נגיד גם כי אנחנו ברמה של בעל בית טוב, וכי אנחנו אנשים אחראיים באופן יחסי, ואנחנו מבינים ותופשים כי אנחנו צריכים לקחת איזשהו חלק ולהשתתף בחיים ולשחק בהם איזשהו חלק, במקום לחשוב כי אנחנו אמורים לקבל עזרה בכול מדרגה ובכול מחסום, וכי ישתתפו בצערכם ויביעו עליכם תנחומים וירחמו עליכם בכול עיכוב ובכול מכשול קטן.
עכשיו, אם אנחנו לא 'קבצנים' או 'משוגעים' אשר גם עליהם העבודה מדברת כאשר היא מתייחסת לאנשים שהם לא ברמה של בעל-בית-טוב, אז יש לנו איזשהו מידע זעום וקטן כי אנחנו חייבים לא לעשות דברים מסוימים אשר יפגעו או יכשילו ויפריעו לאנשים אחרים.
אנחנו מבינים ותופשים כי להכות עם אלת גומי על הסבתא שלנו זה לא כל כך ראוי וצודק. כמו כן אנחנו גם מבינים ותופשים כי להרים כמה תחתונים של משי מן הדלפק זה שוב לא כל כך ראוי וצודק. אז יש לנו איזשהו ידע-חיים מסוים אשר נרכש מהורים ומורים סובלניים.
כן. אבל, האם אנחנו יכולים 'להיות' הידע הזה ?
בדרך מסוימת – כן. אבל, האם הסטנדרטים של החיים נעלמים 'אז האם נהיה עדיין' ?
זה קרוב לוואדי אולי יכול להיות, אבל במקרה הזה, ההוויה שלך היא הוויית-חיים ולא הווית עבודה.
עכשיו, נגיע לידע של העבודה לשינוי של הוויית-החיים של האחד.
הידע של העבודה הזאת, כגון זה שאנחנו שליליים ונגטיביים, וחייבים להיאבק עד סוף חיינו כדי לא ליפול אל תוך הלוע הפעורה של הגיהינום של הרגשות השליליים – אני אומר כי הידע של העבודה הזאת זה בבירור דבר אחד והחיים לא מלמדים את הידע המיוחד הזה.
אבל, ההוויה שלך לא תשתנה כל עוד הידע של העבודה מונח בפשטות בתוך הזיכרון שלכם.
ידע זה חייב כי 'יבינו' אותו, לפני שאנחנו יכולים 'להיות' מה שאנחנו יודעים.
לדוגמא, אף אחד לא יכול אף פעם לזכור את עצמו אלא אם כן הוא מבין דרך התבוננות-עצמית כי הוא ישן. 
לנסות לזכור את עצמך בלי הבנה כי אתה ישן זה חסר תועלת.

עמוד 1404
זה רק על-ידי זה שאתה מיישם את העבודה על עצמך במקרה המסוים של האחד עצמו זה היכן שהאחד יכול להין ולתפוש מה היא זכירה-עצמית. אם אתה לא יודע מה זה להתבונן אז אתה ישן. אז איך אתה יכול לזכור את עצמך ?
ובקשר לכך אני אוסיף משהו. תנסו להתבונן לגביי איזה אדם מסוים אשר אליו או כלפיו אתם הכי ישנים, האדם הזה אשר איתו אתם מזדהים בדרך הכי נגטיבית בפעם בה אתם מכירים ומודים בכך – כי אתם מזדהים ואתם אפילו אמנם שונאים – אז תנסו לעשות את המקרה המסוים הזה של להיות ישנים בתור מקרה של זכירה-עצמית.
אתם לא יכולים לזכור את עצמכם רק באופן 'כללי' לגביי שום דבר. 
כי זה כביכול שאין שום דבר לעבוד עליו ולגביו. ואתה לא יכול רק להסתובב מסביב ולהסתכל על הף שלך ולחשוב כי אתה זוכר את עצמך. 
זה הכי חשוב – אתם לא יכולים לזכור את עצמכם אלא אם כן 'אתם יודעים דרך התבוננות כנה כי אתם ישנים' באיזה אופן ספציפי. אז אתם חייבים להתעורר בתוך החלק הזה בעצמכם, ולנסות להיות מה שאתם 'יודעים'. וזה הכרחי ונחוץ להיות מה שאתם 'יודעים', על-ידי זה שתעבדו עם ועל עצמכם.
כל זה מוביל אותנו לאוקטאבה של העבודה, ואשר תו אחד שלה זה היישום וההכלה של העבודה על ההוויה שלכם. זה מוביל אל הוויה חדשה והתרעננות.
המטרה והנושא של העבודה בתוך כל אחד ממכם זה הנו אתה עצמך. 
אז, אלא אם כן אתה מתבונן בעצמך אז אין שום דבר לעבודה עליו. הלינק או הקישור והחיבור בין העבודה אשר מלמדים על הלוח וההוויה שלכם זוהי ההתבוננות-העצמית אשר בלעדיה אתם לא תוכלו אף פעם לצרף את הידע של העבודה אל ההוויה שלכם 'ולהיות' את זה.
רגשות נגטיביים הם הקללה הגדולה ביותר של אחרים בתוך עצמכם ובאחרים והאנושות נשלטת ונמשלת על-ידי רגשות נגטיביים.
התבוננות והפרדה הם הכרחיים ונחוצים כל החיים שלכם. כן, אבל האם אתם יכולים 'להיות' העבודה? ובקצרה, האם אתם יכולים 'לחיות' את העבודה ולא רק לזכור אותה ?
כי אם אתם מנסים לחיות אותה אז היא תזין אתכם כל חייכם.
                                     בית אמוול (1.7.1950) 
                      המחלקה האמצעית במפעל בן - 3 שלושת הקומות
הבה ניקח היום ונלמד את הנושא האינסופי התמידי והנצחי של רגשות נגטיביים אשר כפי שאתם כולכם יודעים מוביל לבסוף למטה לאלימות, הרעיון של האדם בתור מפעל בן – 3 שלוש קומות.
האדם מכניס פנימה מזון רגיל, אוויר ורשמים. 
עכשיו, הבה נעקוב אחר הגורל של הטרנספורמציה של מזון רגיל אל מימנים גבוהים יותר.
מזון נכנס במספר – 768 ואשר נגזר מתוך רמתו בקרן הבריאה או במקום זאת מתוך שלושת – אוקטבות הקרינה אשר הן לא שום דבר מלבד תקציר ורזומה מורכב של קרן הבריאה עצמה.
המזון הרגיל נכנס לתוך הגוף בתור דו פסיבי – נפגש עם הכוחות הממירים בבטן ומתעכל – כלומר מומר ומותמר – נגיד מלהיות סטיק בשר אל מולקולות הרבה יותר מעודנות אשר יכולות להיכנס אל זרם הדם בגוף. (ואני מדבר כאן בצורה גסה מאוד) אז, זה נכנס בתור חומר פסיבי אשר עליו פועלים בערת חומר אקטיבי הנקרא – פחמן.

 

עמוד 1405
והתוצאה היא כי זה עובר ממצב חומר – 768 למצב חומר אשר מצוין על-ידי המספר – 384 ועליו פועל פחמן – 194.
עכשיו, הבה אזכיר לכולכם כי אין כאן אף טרנספורמציה אפשרית מלבד עם חומר פסיבי אשר נקרא בעבודה 'חמצן'.
לדוגמא, אם האדם מתחיל עם הרעיון כי הוא יכול לעשות, אז בכלל לא אפשרית פסיכו-טרנספורמציה.
עכשיו, הבה נמשיך, כי החומר הזה אשר מצוין במספר – 384 פועלים עליו הלאה עוד ואז הוא הופך להיות – 192, ואז שוב פועלים עליו הלאה בנוסף והוא הופך להיות חומר אשר מציינים אותו באלכימיה בתור – 96.
עכשיו, זה ממוקם במחלקה האמצעית של המפעל בן – 3 הקומות וזה נקרא פה – 96.
אנחנו מדברים על טרנספורמציה של מזון ממשי אל מימנים בתוך המחלקה האמצעית והמחלקה העליונה. 
עכשיו, נגיד כי המחלקה האמצעית היא נגטיבית – וזה בהשוואה למעבדה אשר היא ספוגה מים כביכול, או אפילו מלאה רעל. ולפיכך התו – פה – 96 לא ייווצר כראוי ואתם תאבדו חיות.
אבל, נגיד כי פה-96 הופך להיות סול-48 במחלקה העליונה וזה אומר כי הסטיק של הבשר הפך להיות חומר אשר בו אפשרי להשתמש בתור מחשבה. ואז, בצורה מסתורית למדיי זה צריך לרדת שוב אל המחלקה האמצעית בתור לה – 24.
עכשיו, אם זה יורד ככה למטה אל המעבדה האמצעית ואם אתה נגטיבי בצורה אלימה מאוד במחלקה האמצעית אז זה ניתן להשוואה עם פיצוץ במעבדה, ואז החומר אשר נקרא לה – 24 נשבר ולא יכול לרדת למטה אל הגורל האמתי שלו, ואשר זה הנו לפתח את עצמו במלאות אל סי- 12.
לפיכך, עם הרשימה הקצרה הזאת על מימנים אלכימיים בגוף, אתה יכול לראות עד כמה זה מסוכן עד מאוד אם המחלקה האמצעית של המפעל בן – 3 הקומות נמשלת ונשלטת על-ידי רגשות נגטיביים. אז זה מתערב עם האוקטאבה העולה ועם האוקטאבה היורדת אשר הולכת אל מחלקות נמוכות ביותר בתור חומר מפותח מאוד אשר נקרא סי – 12.
ומתוך זה אנחנו יכולים לראות בלי הרבה הרהורים כי להיות נגטיבי מצד אחד מקטין את ההתנגדות שלכם למחלות ומצד שני זה מחליש את המין שלכם.
וזה הכי חשוב לשמור על המחלקה השנייה הזאת טהורה. 
כפי שאמר גורדייף כי רוב המחלות הם בגלל גורמים פסיכולוגיים. 
אז אנחנו יכולים להבין כי להתמכר וליהנות מן הרגשות הנגטיביים שלנו זה מתערב בבריאות הפיזית ובאנרגיה המינית שלנו.


      

עמוד 1406
                                         בית אמוול (8.7.1950)
                                    ההבדל בין מאמץ מכאני ומאמץ מודע
אנחנו מבינים כי הרעיון הכללי בעבודה הזאת הנו כי האדם הוא ישן, אבל הוא יכול להתעורר אם הוא עושה את המאמצים הנכונים. הבה אשאל אתכם מה אתם מבינים לגביי מאמץ ?
נגיד כי אתה מגיע אל קטע קשה במשהו אותו אתה קורא, אז אתה צריך לעשות מאמץ כדי להבין את זה, כי אחרת בפשטות אתה תעבור על זה הלאה לקטע הבה אשר הנו אולי יותר קל להבנה.
ולפיכך מאמץ משמעותו התרכזות מאיזשהו סוג. 
עד כמה לעתים קרובות אני זורק הצידה כתבה על הקוסמוס מנקודת המבט המדעית, כאשר אני מבטיח לעצמי כי אלמד את זה מאוחר יותר. וכמה פעמים אתם חושבים כי אני אמנם באמת לומד את זה מאוחר יותר ? אני יכול להגיד ממש בכנות כי באופן מעשי כמעט אף פעם ואולי מדי פעם.
עכשיו, מודעות לא גדלה מתוך מכאניות. הגדלה של מודעות או מודעות מוגדלת ואשר היא מטרת העבודה הזאת, יכולה לגדול רק דרך מאמץ. 
אתם יכולים לחשוב כי כולכם עושים מאמצים כמו לקום בבוקר, לבשל ביצים או להכין ארוחה, לתפוש את הרכבת, אבל אלו הם לא מאמצים, למרות כי זה יכול להיות שאתם מחברים ומקשרים את זה למאמצים אבל אלו הם מאמצים מכאניים.
האם אתם רואים כי מנקודת העמדה של העבודה המאמץ המכאני הוא לא מאמץ באופן של העבודה?
זאת היא המכאניות שלכם אשר גורמת לכם לעשות את הדברים האלו.
כי אם אתה לא תתפוש את האוטובוס אז תאבד את עבודתך במשרד וכד'.
אז, אתם יכולים לראות כי אתם לא עושים את המאמץ, אלא אבל 'זה' עושה את המאמץ.
אז, למען השם, אל תחשבו כי לעשות מאמץ מודע זה לתפוש את האוטובוס למשרד או לבשל ביצים וכד'. כי זה ממש רעיון טיפשי לגביי מאמצים שיש להרבה אנשים, כמו לעמוד באוטובוס או לאכול 
גיר פחם ואיזשהם אבסורדים כאלו.
בעבודה הזאת אנחנו צריכים ללמוד ל- מה העבודה מתכוונת במאמץ נפרד ונבדל ממאמצים מכאניים. פעם אוספנסקי אמר כי כל הטבע כולו צריך לעשות מאמץ.
הציפורים עובדות קשה וצריכות להטיל ביצים ולהסתובב מסביב כל היום ולמצוא מזון ולהאכיל את הגוזלים הצעירים ואז לעוף לאפריקה ובדרך רבות מהן ימותו.
אבל, המאמצים האלו הם מאמצים מכאניים ולפיכך זה לא מאמץ על-פי ההיגיון של העבודה.
זה הטבע אשר מניע אותן. זה החוקים. אלו הם ההכרח והנחיצות באותה דרך כמו בחיים שלנו על הפלנטה הלא מושלמת הזאת, חיים אשר דורשים מאמצים הכרחיים ונחוצים על-מנת להתקיים.
אנחנו צריכים וחייבים לעשות מה שאנחנו חייבים וצריכים לעשות, ואם אנחנו עושים את זה אז יכול להיות כי נגיע אל הרמה של בעל בית טוב.
אבל, העבודה מתחילה מתוך רמה אחרת בהגדרה שלה לגביי איזה מאמץ אנחנו צריכים לעשות.
נגיד כי אתה רץ לאוטובוס אשר מוביל אותך אל המשרד, ואתה מקלל ומנבל את הפה, אז מתוך מה שאתם כבר יודעים מן העבודה, האם מתוך זה אתם מבינים כי אתם נגטיביים ?
עכשיו, מתיי נכנס המאמץ לתוך זה ? 
אנחנו חייבים לעשות 'אקסטרה' מאמץ או 'תוספת' מאמץ כדי לעשות דברים כאלו כמו לא להיות שליליים ולא להזדהות.
החיים לא דורשים את התוספת של המאמצים האלו – את הסוג האחר הזה של מאמץ.

עמוד 1407
עכשיו, היום אני רוצה לדבר אתכם על להזדהות, ואשר זה כל כך קרוב בהתייחסותו ל- להיות נגטיבי.
אנחנו לא תופשים ולא מבינים עד כמה הרבה אנחנו מזדהים וככה אנחנו מתחת לכוח ולעוצמה של דברים.
מה הנו הניגוד או ההיפוך של הבה נגיד, המצב העוין והמתנגד של להיות מזדהה ומזוהה ?
ההתחלה של הכוח והעוצמה לזכור את עצמך.
עכשיו, כל המאמצים של העבודה נמצאים מעבר לצורך ולהכרח המכאניים.  הם אקסטרה.
הם לא הכרחיים ונחוצים כדי לחיות את החיים הרגילים והם שייכים לרמה אחרת נוספת של רעיונות, מאמצי-עבודה מחוברים וקשורים ל- מה שהעבודה מלמדת, ואנחנו חייבים להבדיל בהדרגה בין מאמץ מכאני נחוץ והכרחי לאקסטרה-מאמצים. 
מאמצים אלו אשר אותם העבודה מלמדת אותנו לעשות אבל לא החיים.
החיים רוצים לשמור עלינו ישנים.
אז תנסו להבדיל בתודעתכם בתוך ה-Mind שלכם בין מכאניות נחוצה והכרחית 
לבין אקסטרה-מאמצים אשר אותם צריכים לעשות כדי לשנות את רמת ההוויה, כלומר,
להתעורר מן השינה אשר בתוכה אנחנו לכודים במנגנון המכונות העצום של החיים המכאניים 
אשר נקרא טבע.
אנחנו יכולים לשרת או לא לשרת את הטבע. ולשרת את הטבע זה לא לעבוד.
ואני אוסיף דבר אחד, כלומר – אם אתם 'רוצים ומצווים' במודע את מה שאתם צריכים לעשות מתוך הכרח ונחיצות, אז אתם תהיו מיד במצב מאוד שונה, ותהיו עובדים על ועם עצמכם.
אבל, אני משאיר את זה לכול האנשים אשר מלמדים את העבודה הזאת להסביר מה הם המאמצים המודעים אשר אנחנו צריכים לעשות, ואשר עליהם דיברתי כל כך הרבה פעמים.
כי לחזור על כול זה פעם נוספת זה אומר ומשמעותו כי אני אצטרך לחזור על כל העבודה כולה.
אוספנסקי אמר כי הרגש היחידי אשר אנחנו באמת מכירים ויודעים זה הרגש של להיות בהזדהות, וכי אין לנו רגשות אמתיים כי אנחנו תמיד בהזדהות ודואגים, חרדים ונגטיביים לגביי כל דבר אשר קורה לנו. ובשביל שיהיו לנו רגשות טהורים זה אומר ומשמעותו לא להיות בהזדהות.  'כמה נפלא !'
'לרצות ולצוות' ולהיות בהזדהות אלו הם דברים שונים.
אז תנסה 'לרצות ולצוות' את מה שאתה צריך לעשות מתוך נחיצות והכרח ולעבוד על הכרח ונחיצות.
לדוגמא, אתם יכולים 'לרצות ולצוות' לתפוש את האוטובוס. מאמץ מכאני מתוך הכרח ונחיצות הוא לא מאמץ מודע, אבל ' לצוות ולרצות'  את זה ייעשו את זה מודע.
לרצות ולצוות את מה שקורה לך זה יכול להרים אותך מעל המכאניות.
לרצות ולצוות משהו או איזשהו דבר זה לא להתלונן. ולהתלונן על החיים שלך זה לא לעבוד.
אני לא מתכוון רק מבחינה חיצונית, בדיבור. אלא אבל לחשוב בתוך הרוח- Spirit שלכם.
להתווכח ולטעון מתוך החושים זה שוב לא לעבוד.
מבט או ראייה פיזית יכולה להיות הדרך הכי מסורבלת להבנתם של דברים. ומבט וראייה מבחינה אזוטרית זה אומר ראייה פנימית ותובנה – כלומר, הבנה.
לקחת את הדברים כפי שאתם רואים אותם זה יקדם ויפנה לכיוון של תלונות ולהתלונן זה לא להבין.

bottom of page