עמוד 1219
במשך המסע הזה, אולי מתות מאות אלפי ציפורים. כי הם חלשות מדיי. והציפורים האלו אשר היו הציפורים הקטנות אשר למדו לעוף רק לפני כמה חודשים ספורים, צריכות להתמודד עם הניסיון והחוויה הקשים האלו – חוויה וניסיון קשים אלו הם משבר, ואשר אני מייחס למעבר בין התווים
מ י  ל – פ ה, חלק עוברים וחלק נכשלים.
הבה נסתכל על הדיאגרמה אשר על הלוח של המעבר הקשה הזה בין התווים – מ י, ל – פ ה.
 

עמוד 1220
אדון אוספנסקי אמר : "הגלולה של האדם הערמומי זאת היא הינה זכירה-עצמית בדרכים שונות ובזמנים שונים לפי המצב והסיטואציה". 
עכשיו, מה היא המשמעות המילונית של המילה 'משבר'. אשר אני מציג כאן בדרך של פרשנות ?
זה מגיע מן המילה היוונית אשר משמעותה : הפרדה, בחירה, החלטה.
רגע של משבר הנו רגע כזה אשר בו חייבת להיעשות החלטה. וכפח שאמרתי, בכול יום יש לכם משברים בסקאלה הקטנה אשר בהם זה די אפשרי לעשות הפרדה, בחירה והחלטה.
אם אתה עושה את זה, אם אתה מסתכל על עצמך ומתבונן בעצמך, 
אתה יכול להבחין ב- מ י – פ ה, הקטן הזה, ועל-ידי להוסיף את העבודה לתודעה – Mind שלך ואיך היא חושבת, אתה יכול להמיר את כל היום כתוצאה מן השוק הזה ברגע הנכון, לפני שהדברים נהיים הרבה יותר מדיי קשים להמרה ואז אתה נזרק לתוך הבלגן של ההזדהות והרגשות השליליים.
זה כמו לסובב את הגלגל הקדמי של האופניים לכיוון הנכון, לפני שאתה נופל מהם ונזרק לתוך הבוץ.
אנחנו צריכים וחייבים לאחוז ולתפוס בחוזקה עם התודעות – Mind's שלנו את המקום הזה אשר היה בהצרה ונהיה צר במקום של – מ י ו- פ ה, הרגע הקשה הזה, צריך וחייב בצורה בלתי נמנעת לבוא ולהגיע בכול דבר – בכול מה שאנחנו מנסים וכמו כן גם בכול הקשרים והיחסים שלנו.
לאחרונה אמרתי בפרשנות הזאת כי בהתייחס ל- מה שאנחנו מנסים לעשות, אנחנו לא מנסים מספיק ולאורך מספיק זמן וגם אנחנו לא מספיק אוהבים ומחבבים אחד את השני.
כדי לשנות דברים באיזושהי דרך הכרחיים ונחוצים שוקים.
להסתובב בתוך המעגל של העצלנות שלך זה בפשטות מוות. 
כאשר אנחנו תופשים ומבינים כי המשבר הזה – מ י – פ ה, הנו בטבע של היקום והוא לא אשמתו של איזשהו אדם אז אנחנו מתחילים להתבגר ולגדול.
אנחנו אפילו מטפסים על דוכן המרכבה ולוקחים בידנו את המושכות, כאשר אנחנו תופשים ומבינים כי זה אתה 'עצמך' אשר צריך ללמוד איך לחיות. 
דרך ללמוד את העבודה ואת הלימודים שלה, בהתייחס ללימוד של עצמך, 
אנחנו לא רק לומדים היכן אנחנו רוצים אנרגיה ואיזה מאמצים אנחנו צריכים לעשות, אלא אבל גם כן מה הוא הנו בלתי נמנע בטבע עצמו של הדברים – כלומר, הקיום של כוח שני או כוח של התנגדות בהתייחס לכול דבר אשר אנחנו רוצים, וגם המקום הצר הזה של משבר אשר נקרא – מ י – פ ה,
היכן שאלא אם כן ניתן שוק אז הכול מת וקמל ולא מושג כלום, או לא משיגים שום דבר.
עכשיו, מה הם המאפיינים הכלליים של האוקטאבה העולה ? אם אנחנו לוקחים את קרן הבריאה בתור אוקטאבה עולה – כלומר, מתחילים מן התחתית ועולים למעלה – אנחנו רואים כי כל תו עולה כולל יותר ויותר עד אשר בפסגה הכול נכלל במוחלט.
לדוגמא, התו – ס ו ל, מערכת השמש שלנו – נכללת בתוך כל השמשות – כלומר, הגלקסיה שלנו אשר מורכבת ממיליוני מערכות שמש וכ"ו.
מנקודת מבט זאת, התו – ר ה מכיל יותר מאשר התו – ד ו, והתו – מי, יותר מאשר התו – ר ה, וכ"ו.
לדוגמא, התו – ד ו, יכול לייצג אינדיבידואל אחד, התו – ר ה, יכול לייצג מספר אינדיבידואלים אשר אליהם מתייחסים בתור שלם קטן אחד, התו – מ י, מייצג מספר שלמים כאלו אשר מאוחדים לתוך שלם גדול יותר וכ"ו.
עכשיו, הבה נסתכל על המשברים בעולם של היום בימים אלו, ונראה איך וכיצד אנחנו יכולים לשייך ולייחס את זה למקום הצר הזה בין התווים מ י – פ ה.
הקשיים נראים ב-לעשות פדרציה של אומות מערביות. 
הבה נציג כך את האוקטאבה :     
פ ה – איחוד של האומות האירופאיות 
מ י – אומה אירופאית אחת
ר ה – קבוצה, מעמד, מקצוע וכד'
ד ו – אינדיבידואל

עמוד 1241
אני מדמה כי אני אומר משהו בדומה לזה על איזושהי הערה אשר נעשתה על-ידי אדון אוספנסקי כאשר הוא לימד לראשונה. אדון אוספנסקי קרא את תשומת הלב לעובדה כי רוב האנשים אשר אנחנו פוגשים ברחוב, במועדון, בשעת התה ו/או בארוחת הערב הם מתים והם כבר מתו לפני שנים.
עכשיו – איש או אישה עם מרכז מגנטי אשר מחפשים למצוא משהו אשר הוא יותר מאשר החיים, לא מתים כל כך בקלות.
אבל, החיים לבדם עושים אותנו מתים מהר מאוד. אנחנו מתים מיליונרים של החיים אשר עובדים יום ולילה במשך 50 – חמישים שנים, כן – נגיד, אבל אולי כבר מתנו לפני שנים.
זה הנו עניין אשר כולנו צריכים להרהר ולשקף ולהגות ולחשוב עליו.
העבודה לא משמינה אותנו עד אשר אנחנו מגיעים לערך-חיים מסוים אשר נקרא 'בעל בית טוב'.
זה החינוך 'הראשון' – ההיווצרות והיצירה של אישיות-חיים מחונכת היטב.
אבל, ישנו 'חינוך-שני', ותמיד היה, וזה הנו בשביל אלו אשר מאמינים כי את החיים אי אפשר להסביר במושגים של עצמם – את החיים אי אפשר להסביר במושגים של החיים עצמם.
זה בשביל בעלי הבית הטובים האלו, בשביל האנשים האחראיים והמחונכים האלו, אשר לא באמת מאמינים בחיים ועדיין ממשיכים במילוי חובותיהם. 
ובעלי בית טובים אלו אשר עדיין מאמינים וממשיכים להאמין כי ישנו וחייב להיות משהו אחר – ומחפשים את זה – כלומר, בעלי בית טובים אלו אשר ההוויה שלהם מאופיינת על-ידי זה שברשותם מרכז מגנטי – הם אלו אשר יבינו איך העבודה מציעה את החינוך השני בשביל האדם, גברים ונשים אשר מילאו את התנאים ההכרחיים והנחוצים בשביל להשיג את הרמה של בעל בית טוב.
                                   *                     *                       *
הבה נגיע עכשיו לרעיון של סבל-מודע בנפרד מן הסבל-המכאני.
גורדייף אמר : "עבודה זאת היא הנצרות האזוטרית". 
הוא התכוון כי העבודה הזאת מונחת חבויה בתוך הברית החדשה. הבה ניקח דוגמא לזה :
העבודה מלמדת כי סבל-מכאני הנו חסר תועלת – הוא לא מוביל לשום דבר ולשום מקום – אבל, 
סבל-מודע מוביל להתפתחות פנימית.
האם אנחנו יכולים למצוא לכך איזשהן מקבילות בברית החדשה ? 
אני אגיד כי בכתובי הבשורה הנוצרית, בדרשה על ההר, אנחנו מוצאים לדוגמא, אישורים רבים ובעובדה שפע של אישורים. אבל, הבה ניקח דוגמא ברורה מאת פאולוס או פול (שאול התרסי).
הוא כתב מכתב לקבוצת הקורינתיים והוא מקלל אותם בגלל שהם לא עובדים עם ועל עצמם.
הוא מסביר כי להרגיש שהאחד לא עובד – כלומר, כי האחד הנו מאוד ישן בחיים ועם הבעיות המטרידות והמכעיסות, ולפיכך הוא מזדהה עם המאורעות אשר נכנסים מבחוץ 'דרך' החושים – זה לסבול בדרך נוספת אחרת, ולזה הוא קורא "סבל אלוהי".
אני אצטט את הקטע מתוך האיגרת השנייה אל הקורינתיים, פרק ז' פסוקים 8-11 :
" 8 הן גם אם העצבתי אתכם באגרתי, אינני מתחרט. גם אם התחרטתי - אני רואה שהאגרת ההיא העציבה אתכם, אף כי רק לזמן מה - 9 כעת אני שמח לא על שנעצבתם, אלא על שהעצב הזה הביא אתכם לידי תשובה; כי נעצבתם כרצון אלהים, באפן שלא נגרם לכם שום נזק על-ידינו. 10 הן העצב שהוא כרצון אלהים מעורר לתשובה אשר תוצאתה ישועה, ועל עצב כזה אין להצטער. אבל העצב כדרך העולם גורם מות. 11 ראו מה עורר בכם העצב הזה אשר כרצון אלהים! הוא עורר בכם חריצות, התנצלות, התלהטות, יראה, כסופים, קנאה, נכונות לעשית דין. מכל הבחינות הוכחתם שאין בכם דפי בענין ההוא.
עכשיו, הטרמינולוגיה הדי שחוקה הזאת ממסכת את המשמעות האמתית.

עמוד 1252
אתה יכול להתבונן כי הרגשות הבלתי נעימים – שנאה וקנאה וקנאות וחשדות וכ"ו – מיוצגים על-ידי שרירי פנים מכווצים ואיברי-גוף וגפיים מעוקמים ומעוקלים, וזה שהם נהיים לא מתאימים והולמים או הופכים להיות מתאימים והולמים. 
רגשות נעימים מרגיעים את השרירים, שמחה וחדווה מרחיבות ומותחות את הגפיים ואת איברי-הגוף ולא רק זה אלא גם את כל הפעילויות הפנימיות של הגוף ואת ההפרשות הפנימיות וכ"ו, רגשות נגטיביים מכווצים וסוגרים ורגשות נעימים מרגיעים ופותחים.
עכשיו, בדרך כלל הרגש גורם להבעה, אבל ההבעה יכולה גם לגרום לרגש – כלומר, מרכז התנועה יכול להשפיע על המצב הרגשי וכמו כן גם להיפך. בהתייחס לכך יש לחלק מן האנשים מרכז תנועה רע מאוד. 
יש להם כביכול הבעות משועממות או הבעות הנראות נעלות או מתנשאות או כאלו הבעות זעופות ורגוזות או קשיחות או שיש להם תנוחות מוזרות וקשוחות ונוקשות.
הנקודה היא כי זה הכרחי בשבילם להשתנות ולשנות את התפישה ואת העמדה ואת ההשקפה שלהם, את התנוחות שלהם ואת המוזרות של הגוף שלהם, ואת הבעות הפנים ההרגליות שלהם.
מלמדים אותנו לתרגל הירגעות. בחלק מן המצבים והסיטואציות זה הדבר היחיד אשר אנחנו יכולים לתרגל – רק להירגע ולא לחשוב. תתחילו עם השרירים הקטנים של הפנים.
כן. אבל, בשביל להרגיע את שרירי הפנים זה הכרחי ונחוץ להפוך להיות מודע לכך שהם מכווצים.
שריר יכול להיות מתוח בלי שנראה כי הוא התכווץ. זה יכול להיות במצב של טון מוגבר וחזק אשר הנו לא נחוץ ומבזבז כוח. כאשר נאמר על אדם כי הוא 'נסער, מרוגש ועצבני' או איזושהי אמרה דומה, אם תבחן ותבדוק אותו אז יכול להיות כי תמצא את כל הרפלקסים שלו מהירים ונמרצים וקרים מדיי, וזה יכול להצביע על מתיחות יתר בשרירים אשר נשמרים מתוחים בצורה לא נחוצה וכך מבזבזים כוח ועוצמה.   אני לא אתווכח על הנקודה הזאת.
כאשר גורדייף היה באנגליה ברחוב הרלי או בגני וורוויק הוא הראה על הלוח בקצרה וצייר את שלושת המרכזים – שכלי, רגשי ומוטורי, כי הסיבה אשר בגללה אנשים נשארים בכלא של עצמם ולפיכך לא יכולים למצוא חיים שונים של שינוי עצמי זה בגלל ההרגלים בתוך כל המרכזים שלהם.
גורדייף ציין כי זה קשה לשנות הרגלים של חשיבה והרגלים של רגשות אבל זה קל יותר לשנות הרגלים של תנועה – כלומר, את ההרגלים של מרכז התנועה.
זה למה גורדייף לימד את התרגולים שלו אשר נותנים תנועות חדשות.
באותו זמן, בהתייחס ל- מה שהוא לימד את אדון אוספנסקי, גורדייף הדגיש כי העבודה עצמה היא בשביל לשנות את התודעה – Mind ולא את ההרגשה של עצמך.
כלומר, זה היה מכוון קודם כל ובעיקר לצד הפסיכולוגי של האדם – איש או אישה – לגביי איך הם חושבים ומרגישים, וזה נאמר כי אלא אם כן העבודה על המרכז השכלי והרגשי מלווה את העבודה על מרכז התנועה אז אי אפשר לצפות לשום תוצאות.
ובקצרה, Mind – תודעה אשר השתנתה היא יותר עוצמתית מאשר מרכז תנועה אשר השתנה.
בהתייחס לדרגות הגבוהות יותר של הבנה מנטאלית ורגשית, אותן מרכז התנועה לא יכול ללמד.
בעובדה, רק המרכז הרגשי והמרכז השכלי כאשר הם התעוררו יכולים ללמד את מרכז התנועה וזה מסתיים בתפישה ובהבנה ובהתגשמות מושלמות, מתוך מה שאנחנו יכולים לראות בדוגמאות הודיות.
נחזור על כך : כפי שאנחנו, כאשר מתרגלים תשומת לב מכוונת, נגיד למשך של חמש-5 דקות 
על-ידי כך ששמים את המודעות בתוך כל חלק של הגוף, ומתחילים עם שרירי הפנים, בכול רגע זה ייתן תוצאות ברורות ומוגדרות, במטרה למנוע איזושהי תקופה קשה של להיות מזדהה ומזוהה.