עמוד 1089
כוח הגרביטציה של הירח הנו מספיק חזק כדי להשפיע על תנועת הגאות וכד' על כדור הארץ.
עכשיו, העבודה מלמדת כי כפי שאנחנו הירח משפיע עלינו באופן פסיכולוגי.
היקום החיצוני המיוצג באופן פיזי על-ידי השמש, הירח והכוכבים הנראים, גם הם בתוכנו – לא באופן פיזי אלא באופן פסיכולוגי. אז כאשר מדברים באופן פסיכולוגי העבודה אומרת : 
"אנחנו צריכים לעשות ירח בתוך עצמנו".
האדם הנו מיקרוקוסמוס – אבל לא במלאות, אשר חי בתוך מקרו-קוסמוס.
האדם הפיזי הנראה, והיקום הפיזי הנראה מיוצגים גם על סקאלה נוספת – כלומר על סקאלה פסיכולוגית והם לא שלמים באדם. הירח באופן פיזי ובאופן מילולי הנו נמוך יותר מכדור הארץ. השמש היא גבוהה יותר. הגלקסיה גבוהה יותר וכן הלאה. 
אבל, העבודה אומרת כי הסמל החיצוני הזה של היקום הנראה, הנו נמצא בתוכנו באופן פסיכולוגי.
כלומר, כאשר נאמר כי המהות מגיעה ובאה מן הכוכבים, בצורה פסיכולוגית המשמעות של זה היא כי המהות מגיעה מן הרמה הגבוהה. 
האם אתם יכולים לתפוש כי החיצוני הנראה מייצג את הפנימי הבלתי נראה ?
כפי שבפנים כך גם בחוץ.
כן, אבל – האם אתם רואים ? יש סקאלות רבות ביקום הנראה, ובהתאמה יש סקאלות בתוך עצמך.
אם הייתה לכם מודעות סולארית – אז תהיו ברמה האלוהית של השמש המיוצגת כלפיי חוץ ובאופן נראה במבנה (סקלר) של הגודל הפיסיקלי חסר הכיוון של העולם החיצוני בתור השמש הפיזית המילולית – אבל 'לא' השמש הפסיכולוגית הפנימית אשר נוכחת ומתחברים איתה רק מבפנים דרך מודעות פנימית.
אני מדבר כאן על מרכזים גבוהים יותר. אנשים במשך כל העידנים סגדו לשמש הפיזית החיצונית.
כאן עולה הקושי של ההפרדה בין מילולי לפסיכולוגי, בין חומרי לרוחני, בין חיצוני לפנימי – קושי אשר בשבילו כל אלו אשר מתעקשים להחזיק את העבודה, יסתיים לבסוף ועולם פנימי מופלא של ניסיון והתנסות נפתח ומתגלה.
האדם נולד בתוך יקום נרחב ועצום אשר מורכב מרבבות של ירחים, שמשות וגלקסיות, 
והאדם מוחתם על-ידי זה בצורה בלתי נמנעת כפי שהוא מוחתם גם על-ידי אמו.
אבל, זה מיוצג 'בתוכו' בתור סולם. 
בקרן הבריאה אשר הינה סולם, מראים איך האחד עוקב כלפיי למטה, ומכול הקרנות האפשריות האחרות, בקרן שלנו, בשמש שלנו, והפלנטות שלנו וכדור הארץ שלנו והירח שלנו.
מנגנון מכונות עצום אשר הנו נראה וגלוי לעין. אבל, אבסטרקטי ומתומצת ומופשט מן הייצוג הפיזי, 
היקום הנו בחלקו בתוך האדם וכמו כן גם מחוץ לאדם. 
אז, העבודה מדברת על הירח שלנו מהבחינה הפסיכולוגית בתור השפעה עוצמתית בתוכנו, 
השפעה אשר יוצרת הרגלים סוררים ועקשנים אשר קשה לפתור אותם. 
גורדייף אמר : "הפעולה של הירח היא כמו משקל ", היא שולטת בחיים האורגאניים אשר מכסים את פני השטח של כדור הארץ כשיכבה רגישה. זה כמו משקולת על המטוטלת וההשפעה של זה היא כדי לשמור כל דבר היכן וכפי שזה. 
הירח משתמש בחיים האורגאניים בתור המזון שלו. ומנקודת המבט הזאת החיים על כדור הארץ הם: "בית חרושת לכאב". אדון אוספנסקי אמר לנו בשלב מוקדם בעבודה : "זה הכרחי לעשות ירח בתוך עצמך".       נסו לראות למה התכוונו.    מה יכולה להיות המשמעות של זה ?
המשמעות של זה היא שאנחנו חייבים לעשות בתוך עצמנו משהו אשר יתנגד להשפעות של החיים.
כמה סופרים או כותבים עתיקים קראו לזה לברוח מבית הסוהר. 

עמוד 1094
זה ברור ומובן מאליו כי אם כפי שאמר אדון אוספנסקי, אני תמיד עושה קשיים, ואני לא מודע לזה, 
אז איך אוכל לשנות את זה ? 
ולנקודה מעשית זאת אני רוצה לקרוא את תשומת הלב של כולכם.
אם האדם לא מודע לעובדה כי הוא או היא מדברים או מתנהגים ופועלים בדרך מסוימת, אז האם האדם הזה יוכל לשנות את זה ?   ל א .  זה ממש ברור ומובן כי זה בלתי אפשרי.
עכשיו נגיד כי אתה מציין ומצביע לאדם שהוא או היא מדברים או מתנהגים בדרך המסוימת הזאת -
מה יקרה ? קרוב לוואדי יאשימו אותך בחוסר פייר ובחוסר צדק. 
ל מ ה ? כי האדם לאדם אשר זה נוגע בו אין כל מושג כי זה אמת.
העניין הזה הוא לא במודע בתודעה – Mind – של האדם, זה לא מודע.
מה היא הרפואה היחידה ? הרפואה היחידה בשביל האדם אחרי התבוננות עצמית ארוכה היא להבין ולתפוש כי הוא או היא מתנהגים בדרך זאת או אחרת.
במקרה זה התחוללה והתרחשה הגדלת מודעות ומשהו מוסף למודעות. אז האם אז האדם הזה אותו הדבר ?  ל א – על-ידי זה שרואים, על-ידי זה שהופכים להיות מודעים יותר, על-ידי קבלה, על-ידי הכרה ואישור, אז האדם כבר לא עוד אותו הדבר.
זאת היא 'הדרך' אשר על-פיה אנחנו נוהגים ועוקבים בעבודה הזאת. 
אדם אשר הופך להיות מודע יותר לא יכול להישאר ולהיות אותו דבר.
אז זה נאמר כי התבוננות עצמית היא שיטה של שינוי עצמי.
עכשיו, ביחס לבלתי אפשריות של לשנות איזה שהוא דבר שאתה לחלוטין לא מודע אליו ואשר הנו ברור ומובן – כאן נכנס השינוי של משהו אשר אתה רק חצי – 1/2 מודע לו אבל אתה לא תודה בו ותכיר בו.
הסיטואציה השנייה הזאת היא בגלל בלמי זעזועים. אם אתה מנסה להגיד לאחר איזה שהוא דבר על זה, אתה קרוב לוואדי תקבל תגובה אלימה והרבה מאוד הצדקה עצמית. זה תמיד חשוב ומעניין להבחין בו בתוך עצמך. זה מראה היכן מונח בולם זעזועים. 
בלמי זעזועים מתערבבים בין שני – 2 דברים סותרים בתוכך, בשניהם בדרך שאתה ער לה, אבל לא ביחד באותו זמן. 
הבה אחזור לאמרה : "אתה תמיד עושה קשיים". ברגע זה הבה נשאיר אותי מחוץ לזה. 
מה אתם תופשים ומבינים מן ה "אדם אשר תמיד עושה קשיים" ? 
האם באיזה שהיא דרך אפשרית זה מוכל ומיושם על עצמכם ? האם גם אתם נוטים לעשות קשיים ? 
ואם כן אז מאיזה סוג ? הבחנתי בעבר כי זה נראה שגננים וטבחים תמיד עושים כך.
ללא ספק כאשר אני מבחין בזה, אני הייתי מריר לגביי מה שאמר לי אדון אוספנסקי.
אבל, יכול להיות אולי שלחלק יש תמונה שהם תמיד 'עוזרים' או משאילים 'ידיים עוזרות', ואני מאמין שזה נקרא – מבלי שממש מבחינים עד כמה לעתים קרובות והיכן אתם עושים הרבה מאוד קשיים ולא עוזרים בכלל. תזכור כי בכול היחסים שלך עם אחרים, זה בעיקר מה "שאתה לא מודע אליו", אשר מסבך אותך ומסבך את היחסים.
אדם אחר יכול להגיד, נגיד כי אתם עושים קשיים בלתי רגילים לגביי המזון שלכם אבל אתם לא רואים את זה. או שהוא יכול להתבונן ולראות כי אתם ללא שינוי ובקביעות, אומרים  ל א, כאשר מבקשים ממכם לעשות איזה שהוא דבר, וזאת היא כמובן נקודה שאתם לא רואים אותה ולכן גם לא מתבוננים בה.
ולהיפך, ללא ספק יש לכם תמונה נעימה כי אתם תמיד מוכנים לעשות כל דבר וכי אתם לבטח הייתם עושים את זה אם היה לכם זמן. או שוב, אולי אתם תמיד לא מסכימים, ולמרות שאתם לא ערים לכך,
יכול להיות שאחרים כן יהיו.  זה הנו סגנון של לעשות קשיים. 
אבל, ישנם הרבה מאוד סגנונות ודרכים, כמו לדוגמא, לרצות להיות ראשון, שיהיו לכם כוח ועוצמה,
וכך להתנגד לכול אחד ולכול דבר אשר לא נותן לכם את האמצעים או את השירותים האלו

עמוד 1098
אבל, אני מודה שזה לוקח שנים רבות וארוכות כדי  להבין ולתפוש קודם כל כי האחד הוא לא בדיוק אלוהים, ושנית, כי האחד הניח כל הזמן הזה שהאחד הנו (אלוהים).
כן, זאת היא סיטואציה אשר קשה לפגוש, ואחת כל כך משפילה אשר רק מעטים יכולים לעמוד בה.
וזאת היא סיבה אחת מדוע ולמה העבודה אומרת כי אלא אם כן אתה  יכול להאמין ב – Mind – בתודעה גדולה יותר, אז אף פעם לא תוכל לעשות את העבודה הזאת.
אתה יכול לצעוק ולקרוא : "אבל אני אף פעם לא הנחתי שאני אלוהים !" 
האם אתה ממש בטוח בזה ? האם לא חשבת תמיד כי אתה צודק ? האם לא התנהגת תמיד ובפעולה כאילו אתה צודק והאדם האחר טועה ? ואולי מבלי שהתבוננת בזה, חשת והרגשת נעלה על אחרים. 
עכשיו, בכתבי הבשורה הנוצרית, ואשר בצד המעשי הם בעיקר לגביי הצד ה 'פרושי' אשר בתוכנו, נאמר הרבה על המצב הזה של התודעה – Mind ועל הלך הרוח הזה, וההכרח והצורך של להבין ולתפוש בתור עובדה, לא בתור העמדת פנים סנטימנטלית של דיבור לא ברור וילדותי "כי האחד הוא לא שום דבר והוא כלום".
העבודה אומרת : " אלא אם כן האדם, האיש והאישה יכולים להתחיל להבין ולתפוש את ה 'כלומיות והאפסיות' שלהם עצמם, בתור עובדה של התבוננות עצמית, אז שום דבר לא כיול להתחולל ולקרות בתוכם ". 
במכון בצרפת נאמר לנו : "כאן אישיות לא נחשבת בתור שום דבר".
עכשיו, מטרה אשר נעשית מתוך אישיות מזויפת רק מגדילה את האישיות המזויפת.
עד כמה הרבה זמן לוקח להתבונן מה היא אישיות מזויפת בתוך עצמך !!!
חלק חושבים כי העבודה המעשית הבסיסית, המתחילה עם התבוננות עצמית על אישיות מזויפת כאורח החיים בתוך עצמך, על מצבים שליליים, על שקילה פנימית (חשבונות פנימיים), 'אניים' שונים, גישות קובנציונאליות מקובעות, סתירות פנימיות, דמיונות עצמיים מיוחדים, כפי גאווה ויהירות – שני – 2 הענקים האלו כפי שקורא להם גורדייף -אשר הולכים לפנינו, ומארגנים לנו את החיים מראש, 
וכמו כן הראיה ההדרגתית של בלמי זעזועים, תמונות, וההבנה והתפישה של המכאניות של האחד.
להבחין איך אתה מתנהג והרושם אשר זה עושה על אחרים – ובקצרה , 'כל' מה שהעבודה מלמדת שהאחד חייב להתבונן בתוך עצמו – אני אומר כי זה נראה שחלק חושבים כי כל זה הנו אלמנטרי.
ובכן, הם לא יכולים להיות טיפשים יותר גדולים מכך. 
כי עבודה אישית זאת של התבוננות עצמית היא " בשביל כל החיים של האחד ". 
ומתוך זה מגיעה הזריחה של מטרה אמתית, ובניסוח הגדול ביותר של זה, 
זאת היא התשוקה להתעורר.
במקרה שלי, אני מחפש להתעורר מדוקטור ניקול – וכך, בכול אחד מן המקרים שלכם, המטרה הגדולה ביותר היא להתעורר מ- מה שקראתם לו עד עכשיו "עצמכם" וזה אפשרי דרך התבוננות עצמית.
אז אנשים מוצאים באופן ספציפי מיוחד איזה מאמצים מסוימים בתוך עצמם שומרים אותם מזדהים עם עצמם וכך מונעים מאיזושהי התעוררות להצליח לקרות ולהתחולל.
אז הם יכולים להתחיל לראות היכן מונחת המטרה שלהם באמת.
אז הם אכן אמנם יכולים להתפלל – כלומר, לבקש עזרה באינטליגנטיות.
הם אולי יכולים לקבל את זה, אבל רק על ידי כך שהם ישלמו בשביל זה – כלומר, 
על-ידי ההקרבה של משהו אשר עד עכשיו היה בשבילם יקר ערך.
אתם לא יכולים להגיע למצב חדש ולרמה גבוהה יותר – כלומר, 
אתם לא יכולים "לעלות לקומה העליונה" – אלא אם כן אתם מקריבים משהו אשר שייך למצב הישן שלכם – ובאופן עמוק – מן המהות.
וכפי שאתם יודעים העבודה אומרת במקור : "קודם כל אתם צריכים להקריב את הסבל שלכם".
זאת היא מטרה טובה מאוד. אבל, האם אי פעם חשבתם כי אלא אם כן אתם מתבוננים בעצמכם בצורה יומיומית, אז אתם אף פעם לא תראו את הצורה של הסבל שלכם ? 

עמוד 1099
זה לוקח שנים על גביי שנים של עבודה, ואתם לא יכולים לראות דבר בתוך עצמכם, אז איך עלי אדמות אתם יכולים לצפות לשנות את זה ? האם אתם יכולים לשנות את מה שאתם לא מודעים לו ?
אז אני חוזר, התבוננות עצמית לאורך הקווים המקוריים של העבודה היא המשימה ההמשכית של כל אלו אשר מחוברים וקשורים עם הענף שלי של העבודה הזאת.
                            בית אמוול הגדול 20.12.1947 רעיון-עבודה
                                אחד מרעיונות העבודה לגביי דמיון
העבודה אומרת, כאשר היא מדברת על הכוח והעוצמה האיומים של הדמיון אשר שומר את האנושות ישנה, בין שאר הגורמים הרבים האחרים שעושים את זה, ואפשר בערך לחלק את האנשים כך :
1. חלק מן האנשים חולמים את החלומות שלהם בפסיביות
2. חלק מן האנשים מדברים על החלומות שלהם
3. חלק מן האנשים פועלים ומוציאים לפועל את החלומות שלהם.
פרשנות
האחד חייב להבין כי בדברנו על 'חלומות', מה שהתכוונו כאן זה לצורות הדמיון של האחד, החלומות  בהקיץ של האחד, הפנטזיות של האחד לגביי עצמו ולגביי מה שהאחד יאהב וירצה כי יחשיבו אותו בתור מישהו או משהו, ולגביי מה שהאחד באמת חש ומרגיש כי האחד הנו, ולמרות ש, לרוע המזל זה נראה כי אף אחד לא מבחין בכול הרעיונות הסודיים או החשאיים האלו לגביי הערך שלנו.
במקרה אחד בדברו על דמיון אמר אדון אוספנסקי :
" יש לנו רק מעט צורות אופייניות של דמיון מכאני בעל פעילות עצמאית לגביי עצמנו – כלומר,
אפשר לתת ניקוד של דמיון-עצמי נגיד של 4 או 5. (ואני לא מדבר על דמיון מכוון). זה חשוב לעשות את הצורות הלא מודעות האלו של דמיון למודעות ולהבין ולתפוש כי הם פועלות עליך בכול רגע ".
ואז אדון אוספנסקי הוסיף ואמר באופן ברור ומדויק : " צורה של דמיון לגביי עצמך אשר מרשים ומאפשרים לה לפעול מבלי שנהיה מודעים לכך, זה יכול לקלקל את כל החיים של האחד. 
ונגיד כי שני – 2 אנשים רוצים להתאחד, אם הצורות של הדמיון המכאני שלהם לא מתאימות או מנוגדות, אז הם יכולים להפוך להיות הרסניים בצורה הדדית".
כלומר, זה אומר, כי שני-2 אנשים יכולים, בגלל השליטה של הפנטזיות השונות שלהם ואשר הם לא התבוננו בהם לגביי עצמם, ויכולות להרוס באופן הדדי אחד את השני בצורה פסיכולוגית, למרות ואפילו עד כמה שהם יודעים כי הם רוצים להיות ביחד.
תזכרו כי פסיכולוגיה אחת מייחסת את עצמה לפסיכולוגיה נוספת אחרת. זאת היא לא שאלה של הגופים הנראים והמתאחדים, אלא של הגופים הבלתי נראים – כלומר, הפסיכולוגיות.
יחסים שטחיים מאוד ומתישים ומעייפים מגיעים דרך גופים אשר מנסים להתאחד מבלי המושג הקלוש והקטן ביותר כי אלו הן הפסיכולוגיות אשר חייבות לעשות את זה, חייבות להתאחד.
אהבה היא פסיכולוגית, אבל למעשה היא תמיד דמיון.
בהסתכלנו אחורה על הלימודים אשר ניתנו בעבר בצורה של סיפורי פיות או סיפורי מעשיות יש את הפנטזיה של סינדרלה.