א ח ו ו ת ה ד ר ך
הזיכרון אשר מעבר לדמיון
(ואשר יכול להיות גם מעבר ל, מה שאנחנו נוטים לקרוא לו הגיון...)
מהו ההבדל בין הזיכרון של הדרך של ההתבוננות העצמית וההתפתחות הרוחנית אשר יוצרת לנו
"אניים" של עבודה אזוטרית...לזיכרון ה.."זמין" הרגיל שיש לנו
כי יש לנו 2 – שני מצבים...שני – 2 סוגים של זיכרון .
-
הזיכרון הראשון שהוא מלא גם בדמיון ובדמיונות ולכן נקרא כאן "הזיכרון של הדמיון".
-
הזיכרון של מאמצי הרצון לזכור את עצמנו ומלא ממאמצי ניסיונות ההתבוננות ורגעים של זכירת עצמנו.
מדוע נאמר "לזכור את עצמך"
וכיצד 'אני' זוכרת את 'עצמי'...
ומה ההבדל בין שני- 2 אלו ? שני המצבים האלו שנקראים "אני " ו.."עצמי".....
כי יש לנו זיכרונות של חיים שלמים... חלקם צרובים בתור טראומה ויש כאלו שהם התענגות
זיכרונות נעימים, געגועים לדברים אשר חלפו ואינם עוד ולעתים אנחנו ממשיכים לחפשם..
זה החיפוש המתרפק על הנוסטלגיה והמחפש אחר מה שלא נמצא .... ויש זיכרונות אשר רודפים אותנו כמו חלום בלהות וגם זיכרונות אשר מהם יש לנו רצון לעוד....ועוד ועוד.
לשם כך נדרשת לנו עבודת ההתבוננות...בשביל שנוכל להצליח לזכור את עצמנו ואת מטרותינו
לזכור אותי ואת המטרה של העצמי...ולראות
לראות כיצד רוב הזמן אנחנו נוטים לשגות בכול מיני אשליות ודמיונות ורדיפה חסרת מודעות אחר דברים אשר נמצאים....בתוך הזיכרון אשר הוא זיכרון לא מודע.... חלומות על דברים ברי חלוף ורעיונות שאספנו היכן שהוא בדרך...ו, ש...נדבקו אלינו והכול מעורבב ביחד, יחד עם הזכרונות הטראומתיים בהם אנחנו לא רוצים להתעסק וביחד עם הזיכרונות היומיומיים אשר ממלאים לנו חלק גדול מהנתונים בזיכרונות הרשומים של המאגר האינסופי של הנתונים אשר נקרא "זיכרון".
והאפשרות הקיימת הנוספת, של ההפרדה...
כי כאשר זאת נוצרת אחרי שאנחנו מסדרים את הבית אשר יש בו חדרים ובהם ארונות והארונות האלו מפוצצים מזיכרונות.... וכאשר אנחנו מסדרים את הארונות גדושי הזיכרונות
אז זה כבר לא מעורבב ביחד.... הסידור של רשומות הזיכרון שלנו מפריד
ויוצר סידור והפרדה בתוך רשומות הזיכרון שלנו ולמעשה נוצרת הפרדה
בין הזיכרונות של גלגלי העבודה והמאמצים בדרך האזוטרית
לבין הזיכרונות של מה שהיה ואשר עליהם אנחנו יכולים לעבור ולסדר, להבין ולסלוח.
החלק המוטורי האדום (הנקרא גם החלק המכאני התנועתי הפעיל) החלק המוטורי זוכר אחרי כמה
פעמים בהן אנחנו חוזרים על אותה הפעולה... בהתחלה זה דורש קצת מאמץ אבל די מהר הוא נהיה מאומן כי הוא מתרגל .
החלק השכלי זוכר על-ידי הדפסה ורישום... הכול מודפס ורשום בו ... כל מה שלמדנו, התאמנו ועברנו...כל הפעולות וההבנות והרגשות ....הכול.
החלק השכלי זוכר על-ידי הדפסה ורישום... הכול מודפס ורשום בו...כל מה שלמדנו והתאמנו ועברנו וכול הפעולות וההבנות והרגשות ....פשוט הכול כי הוא האגף בו נמצאים כל החדרים של הזיכרון.
החלק הרגשי זוכר על פי הרגשה ותחושה כי הוא חש את החוויה ויש בו את הזיכרונות המתוקים והנעימים המתרפקים והאהובים או אלו שאנחנו מקטלגים בתור זיכרונות חיוביים... !
ויש לו זיכרונות אשר צרובים בתור זיכרונות קשים, לא נעימים ולגמרי שנואים, מתוסכלים
ועד כאלו שנראים לו לגמרי 'בלתי נסלחים' וגם 'בלתי מובנים' כי הם מקוטלגים בתור מאוד שליליים ובהם יש לו קושי לגעת....אפשר להגיד כי בארונות האלו אנחנו לא רוצים לעשות סדר ומפחדים מהשלדים אשר קבורים בהם....כי אנחנו מעדיפים את הערגה והכיסופים והתקווה לדברים הנעימים ואת הנוסטלגיה לזיכרונות נעימים אשר מקוטלגים כזיכרונות טובים וגם את הרצון לממש בחיינו את הדמיונות אשר אנחנו מכנים בתור דברים טובים או מטרות הנראות בעיננו חיוביות.
לשם כך נדרשת לנו ההתבוננות והלמידה של הדרך אשר נותנת לנו זיכרונות חדשים,
זיכרונות חדשים אלו יכולים לעסוק בדברים ש...לא כל כך קל לנו לעסוק בהם, ובאותו זמן זה מעניק לנו יכולת וכלים ודרכים חדשות לסדר ולארגון והתמודדות עם סיבה וכיוון...
הדרך האזוטרית של ההתבוננות העצמית יוצרת בתוכנו 'אני' נוסף...
ובעוד שיש לנו את ה..'אני' של ה..'אגו' ויש לו את הזיכרונות ואת ההרגלים ואת הדפוסים המוכרים..
בדרך האזוטרית אנחנו למעשה יוצרים עוד 'אני' אחד נוסף בתוכנו...
והאחד הנוסף הזה נוצר על-ידי עבודת המאמצים של הלימוד וההתבוננות העצמית
והוא יכול להיות מחובר לעצמי – כלומר לעצמיותי.
האחד הנוסף הזה נוצר גדל ומתפתח כתוצאה מהניסיונות של הלימוד והרחבת התפישה והרצון להתבוננות עצמית, ועם הזמן יכולים להיות לו רגעים של מודעות, של התחברות והתקשרות
אשר מתגברים ומתעצמים ומתחזקים ככול שהזמן עובר וחולף.
לאחד הזה הנוצר בתוכנו יש את מאגר זיכרונות העבודה אשר מתחדש כל הזמן
ואשר בשביל שנצליח להתקדם ולהתפתח אנחנו צריכים לחדש בתוכנו ככול הניתן
והאחד הזה נותן לנו את האפשרות להיות מחוברים לעצמנו.
ובאותו הזמן יש לנו עוד אחד, את האחד הזה של אישיותנו
וככול שהאחד אשר מחזיק את זיכרונות העבודה האזוטרית גדל ומתמלא
אז ככה יש לנו יותר צ'אנס של סיכוי להצליח לאמן ולאלף את החלק ה... מאוד 'עריץ'
של ה..'אגו', ואשר שולט בנו בעזרת הזיכרונות הקיימים אשר יוצרים בנו תסכולים.
כמו למשל :
-
לא נותנים לי עזרה...(מבוסס בכול אותן הפעמים בהן חשנו שלא שמים אלינו לב..)
-
כמה פעמים הוא עוד ירשה לעצמו להעליב אותי ? (אחרי הרבה עלבונות...9
-
הם תמיד עסוקים בתחת של עצמם...אגוצנטריים, נצלנים ובוגדניים, ומלאי בוז ויוהרה...
עד שאני לא רוצה יותר עניינים איתם כי אני לא רוצה להיפגע ! -
אולי תפסיקו כבר עם הרעש הזה ?
-
אולי דיי...מספיק עם השטויות האלו כבר !
יש המון דוגמאות...ממש ארץ הדוגמאות האינסופיות...
ורוב הזמן או חלק מהזמן או כל הזמן...אנחנו חושבים, מרגישים ומגיבים ופועלים מתוכן..מתוכם.
ויש כאן גם אפשרות נוספת...
כי הרי הדרך הזאת יוצרת בתוכנו זיכרונות חדשים...
כאלו אשר שמים ובונים בתוכנו הבנות חדשות, תפישות חדשות ותשומת לב חדשה...
ודרכם אנחנו יכולים לראות כי גם אם אנחנו שמים לב שהגבנו ממקום שמתוכו לא רצינו להגיב...
אנחנו לא צריכים גם להוסיף על זה רגשות אשמה...וביקורת....ואנחנו מתחילים להתבונן במקומות בהם אנחנו מפחדים וכועסים או מסכנים ומתוסכלים ומהירי חימה ויהירים וגאוותנים או רברבניים
כי אנחנו באמת יכולים לראות את החשיבות העצמית שלנו...( 2 סוגי חשיבות : נרכשת ואמתית )
כי פתאום נוצר בתוכנו עוד אחד... והוא ה..עוד אחד הזה
עם הזיכרונות והכלים והיכולות שמתפתחות בו
יכול ומסוגל לראות אותנו ממקום אחר.
אחר ולגמרי אחר.
הוא יודע שאנחנו בני-אדם
והוא מכיר בחולשות כמו גם בחוזקות ובכישורים שלנו
האחד הנוסף הזה אשר נוצר ממאמצי עבודתנו הרוחנית והוא נמצא שם בשבילנו
ודרכו אנחנו יכולים לראות את עצמנו מגיבים לפתע ממקום אחר
כי הוא ממלא אותנו עוצמה ואנרגיה, כי יש בו סליחה
אכפתיות, רצון וסובלנות...
וגם את היכולת לעצור לרגע ולשאול את עצמנו מהיכן היינו רוצים להגיב לסיטואציה
כי האחד הזה הוא שונה לגמרי מהאחד ההרגלי ה.."אגואי" או המאפיין הראשי של האישיות ההרגלית.
ויומאחד...כאשר הפנימי המתבונן התודעתי מתחזק ומתעצם
אנחנו יכולים לראות את עצמנו במלאות ונוצרת הפרדה מוחלטת
כי זה אנחנו בעצמנו ובעצמיותנו נפרדים מ, האנחנו הרגילים ה'אגואים'.
ואז אנחנו למדים לתת יותר עוצמה לאחד המודע ולהפשיט ולהקטין את האגואי
וגם לכתוב אותו מחדש ל, מה שהיינו רוצים במודע, ואל מה שאנחנו רוצים לחשוב ולהרגיש ולעשות ולהגיב..
זאת היא כמעט כל התורה או העבודה על רגל אחת
אבל, בגלל זה נבראנו עם שתי – 2 רגליים... כי הדרך ארוכה
ויצירתו של אחד נוסף בתוכנו היא תהליך מאוד ארוך והמשכי
עד שנוצרת ההפרדה ביני לבין העצמי, בין ה'אני' לעצמיותי.
במאגר הזיכרונות של ה'אני' הוא ה 'אני התודעתי' אשר נוצר בנו מתוקף מאמצי הדרך האזוטרית והעבודה הרוחנית יש לנו לא רק זיכרונות חדשים
אלא גם יכולות חדשות, עוצמה חדשה ויכולות ראייה ותפישה חדשות
ויותר מכול... זהו כבר לא רק זיכרון 'מקרי'
אשר התלבש עלינו או הולבש עלינו...
כי זה זיכרון מכוון,
בו אנחנו מאפסנים את מה שאנחנו רוצים וצריכים...
בעזרתו של הזיכרון הזה אנחנו מסוגלים לגדל בתוכנו חיים חדשים.
כי התרבות, ביה"ס והמשפחה ומאורעות החיים כפי שהם לא מגדלים בתוכנו אלא בעיקר את הזיכרונות הרגילים, זה מה שזה מזין בתוכנו וכמעט אין בזיכרונות האלו שום יכולת להבין, לתפוש ולהתמודד עם המבט הנרחב של חיי האדם וסיבת הימצאותו עליי אדמות
בעוד ש, בזיכרונות ההליכה בדרך האזוטרית היוצרים את האני התודעתי אשר נוצר בנו מתוקף מאמצי העבודה הרוחנית יש את המצרכים בעזרתם אנחנו יכולים ללמוד את עצמנו
ולהכיר את מהותנו ולשחרר את תודעתנו.
הזיכרון של האני התודעתי הוא זיכרון שונה ואשר מאפשר דברים שונים והיזכרות שונה
כמו למשל היזכרויות מגיל מוקדם מאוד
לזיכרון של האני התודעתי יש חיבור למרכזים הגבוהים וזיכרון זה מסוגל לדברים עוצמתיים
יש לו את האפשרות לעשות כל הזמן חיבורים חדשים
ובכך לשרת את אחת המטרות הנעלות ביותר שלנו בני האדם בעולמו של אלוהים
אפרת Remind לביא 22.10.2016 (יום שבת) (5)