הבית העשירי הוא בית העבודה ושייך למזל גדי ולכוכב שבתאי . . .
החלק הבסיסי של עבודה מדבר על עבודה פיזית, עבודה לפרנסה, עבודת השדה ועבודה שתלויה במאמץ להשיג קיום גופני על כדור הארץ .
ואילו המעודן והנעלה של העבודה מתאר את היכולת של "העבודה למען העבודה" ,
ואשר עוסק בעבודת קודש ועבודה פנימית שהינה עבודה למען החלק הנצחי הטמון בכול אחד ואחת מאיתנו.
 

זה מאוד ברור ומובן שעבודתו מעניקה לנו הגדרה עצמית רבה, ולו ומעצם העובדה שעיסוק שהינו נמנה על כישרונותינו
יכול להעניק לנו פרנסה ואף רווח כספי ולהגיע אפילו לזה שאנחנו פשוט צריכים לחיות בעולם הזה ולדאוג בעזרת מאמצינו לכול דרכי הגוף הפיסי החומרי המתכלה ובכך אנחנו מוגדרים על-ידי היכולות והכישורים שלנו כמו גם על-ידי עבודתנו.
רבים מאיתנו מעבירים באותו מקום העבודה הרבה שנים של חיים והרבה מאוד שעות ביום,
והאנשים שעימם אנו מעבירים את הזמן הופכים להיות האנשים שאנו קושרים עימם יחסי חברות
ואף קשרים רגשיים.
אז , זה נפוץ למצוא כאלו אשר מגדירים את עצמם "אני רופא" או "בעלי רופא" או "הבן שלי רופא"
או "אני קבלן" כאילו עיסוק הינו שמו השני של האדם . .
הבית העשירי של העבודה נותן ומעניק לנו "אני ייצוגי חדש" ובכך אנו "זוכים" בזהות חדשה נוספת שמגיעה לעולמנו
ומנסה להביא תועלת ולהעניק ייצוג הולם.
ואם אני זה גם עיסוקי ,  אז..נולד ה "שמי" :                   .  ושם עיסוקי:                   .
כלומר : "מרת פו דר' לגילוייגה" או "מר זד מומחה לאיבולה"
וזה כבר מתאר את הזהות שלנו עם מקום עבודתנו או עם עיסוקינו . . .
ויש גם את ה "אני אמן" או "אני דוגמן" וכך הלאה . . .ואפילו סגנונות שונים למקצועות שונים.
 

בכפר בו אנחנו גרים דרו זוג תאומים מבוגרים שהיו דומים אבל עסקו בעיסוקים שונים,
האחד היה פקיד והשני בעל מלאכה – מסגר, ולמרות הדמיון הפיסי הרב, הפקיד היה לבנבן ועדין גוף ולבוש תמיד יפה ובבגדים מהוגנים ואילו בעל המלאכה היה תמיד שרירי ושזוף ומסתובב תמיד בבגדי עבודה מלוכלכים,
המקצוע שלהם השפיע כל כך על צורתם החיצונית עד שהם הפכו לתאומים לא כל כך דומים למרות שמבחינה גנטית
הם היו תאומים זהים.
זה ניכר בזהות שלנו גם כיצד אנו חושבים על עצמנו גם לגביי כיצד אנחנו חושבים על המקצוע שאנחנו מחזיקים,
והאם אנו שלמים עם הזהות הזאת או לא אוהבים אותה כלל . .
האם הזהות הזו היא הינה משהו שאנו לא מצליחים להיות מזוהים עימו ולפיכך אנחנו לא ממש משתלבים במקום העבודה.
כמו שקורה לאנשים שבכלל רצו לעסוק בעיסוק אחר או שפשוט לא נהנו מהתפקוד המקצועי שלהם כי הם חשו שזה לא מתאים להם.

 

כאשר החלק הגבוה של בית העבודה, זה שעוסק בעבודה פנימית הינו חלק מאוד חשוב לאדם,
כי חלק זה אשר עוסק ביכולת שלנו.
העבודה הפנימית שלנו הינה הדרך של הדת האישית המסוימת שלנו ואשר היא הינה :
"העסקה האישית האנושית שלנו עם בוראנו".
כפי שמשה הביא לעם ישראל דיברות מהר סיני שהיו חקוקות בלוחות הברית – הדברות בין העם לבורא.
כך יכול לחקוק האדם לעצמו על לוח ליבו ואולי אף במחברת או בקובץ ממוחשב . .
את העמדות והעקרונות האישיים של חייו ואשר בעזרתם הוא מנסה לתמרן בנבכי החיים . . .
עבודה פנימית,
היא אולי קודם ולפני הכול . . היכולת שלנו להתבונן בעצמנו ולברר לעצמנו מה הן ההגדרות שלנו
ו, מ, מה אנחנו מורכבים וכאשר אנחנו כבר למדים ומכירים את התכולה אז זה מאפשר לנו להתחיל לעשות "סדר בארון" ולהחליט מה אנחנו רוצים לשמור ואיזה הגדרות וזהויות כבר לא מתאימות לנו יותר.
מה אספנו על עצמנו מצורך בהגנה וזהות בגיל צעיר ועכשיו אנחנו כבר לא צריכים כי אולי התרגלנו אבל זה כבר לא משרת אותנו אלא רק מפריע . . . להתקדמותנו.

ראשית – קודם כל, כמו לפני שמכינים את הבית לאירוע חשוב,
קודם כל יש לעשות סדר וארגון ואפילו ניקיון, ואז מתפנה בתוכנו מקום.
יש מקום בתוכנו, מקום היכול להתמלא בהאצלות גבוהות ויותר מעודנות מרמת אדם בחיי ההרגל הרגילים של התרבות.
הדברות האישיות שאנחנו מצליחים לאתר בתוכנו (או מבחוץ לנו) אפשר להגיד שהן משמשות כמו ההזמנות לאירוע המפואר. . .
המילים עצמן לא בהכרח כוללות את ההזמנה, אלא בעיקר בהכרח את מה שלא נעשה . . .
זה משהו בסגנון של "דיאטה רוחנית" כי הדיאטה הינה למעשה צורת האכילה וההרגלים שסיגלנו לעצמנו וכאשר אנחנו מנסים לעשות דיאטה אז זה כולל את כל מה שלא נוכל לאכול ומותיר הגבלה לגביי מה שנוכל להמשיך לאכול ואולי גם זה דורש מאיתנו לאכול דברים שלא נהגנו לאכול קודם. . .
יותר סיבים תזונתיים ושומנים ופחות פחמימות וסוכרים וכד'
אז הדיאטה הרוחנית של העבודה הפנימית יכולה גם היא לכלול את מה שלא נעשה
את המחשבות שלא נחשוב – כאן כדאי גם להכניס מחשבות לגביי איזה מחשבות אנחנו רוצים לחשוב !
כי המוח שלנו מיועד לחשיבה ואם לא ניתן לו על מה לחשוב אז הוא יחשוב על מה שהוא רגיל ומה שבא לו ומתחשק לו
או סתם על כל תופעה מקרית חולפת שמסיחה אותו..
אז צריך למצוא לו על מה ואיך לחשוב וכיצד לבלוש ומה לקרוא ובמה לצפות כדי שמשהו יעסיק אותו והוא לא יהיה משועמם...כי מוח משועמם עובד על 'ריק' ואז הוא עושה איתנו מה שהוא רוצה וכאן העסק מתחיל להיות משעבד לאזור הנמוך של השעבוד שלנו ..
וכמובן לא לשכוח להוסיף את מה שלא נעשה..הנה מקום טוב מאוד כדי להתחיל :
לא לקנות משהו לפני שאנחנו שואלים את עצמנו 3 - שלוש פעמים : "האם אנחנו באמת זקוקים לזה ?"
עד כמה אנחנו באמת צריכים את זה ורוצים את זה או זקוקים לכך ?
זה עוזר לנו ללמד את המוח לעשות דברים באופן נסיבתי ועל-פי צורך אמיתי,
לעשות דברים עם סיבה ולא על-פי גחמה רגעית של מה ש"בא ומתחשק" ואחר כך מאבד מערכו...
זה אולי עשוי לעצבן חלקים אחרים בתוכנו אשר אוהבים 'ספונטניות' אבל, האמת היא שבספונטניות אנחנו קונים דברים שאנחנו לא צריכים ונוהגים לקנות לעצמנו דברים מתוך חשיבות עצמית או זלזול כמו לקנות המון פעמים משהו נורא זול
או לעשות מתת מתוך רצון לנדבה צדקנית או מתוך רגש אשם...הורים רבים מותנים לתת לילדים או לנכדים מתוך רגש אשם ולא מתוך נדיבות או שאנחנו מנסים לרכוש לעצמנו חברים או תחביבים או דימוי עצמי מוצלח יותר בעזרת איפור ונעליים על עקבים..אז, בספונטניות אנחנו נותנים מבלי לחשבן ואחר כך מוצאים את עצמנו מסובכים כי אם בספונטניות נתנו
מבלי לשאול את עצמנו מדוע אנו נותנים או מתקמצנים.. הו , אז..
אנחנו נותנים אפשרות למעקף רגשי, כי "נדמה לנו" לרגע שאנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים..
ואז, אנחנו מגלים שיש לנו שמה שליט פנימי שמעדיף בספונטניות לעשות מה שהוא רוצה ..
ואנחנו כמו סהרוריים מאבדים את השליטה על עצמנו וישר נוהים ...כן הולכים כעיוורים אחר כל שיגיונותיו..
אז, כן .
העבודה האישית שלנו יכולה לכלול הרבה מאוד מהדברים אשר אותם לא נעשה ואשר הם שונים מאוד מ,
איך וכיצד הגדרנו את עצמנו בעבר.
הגדרות עצמיות מודעות אלו הינם רק תחילתה של הדרך החשובה ביותר שאנחנו עשויים לעשות בחיינו.

ולסיום,
בבית העשירי שבתאי מסמל את ההגבלה – כדי שנוכל להגביל את עצמנו לגבי משהו חשוב שאנחנו רוצים,
האדם אוסף לעצמו "אני חשוב" שהוא לא יכול בלעדיו...כי הוא התרגל וזה מצביע על כוחו של ההרגל וגם על החזרתיות
של הזמן אשר הוא כרונוס- שבתאי אל הזמן מפצל לנו לשבעה חלקים - בהם אנו נוהגים לשבות על מנת להיפגש בערב שבת וללמוד תורה עד תחלתו של השבוע החדש...זהו הינו הזמן שעושה הזמנה,
"האם אתה כלי בידי הזמן או האם הזמן הינו הכלי שבידך ?"
אפרת Remind לביא